הרב אברהם בן יעיש שידור חוזר מהמשמר2

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אנחנו נראה כאן כמה מצוות.

‫יש פה ספר, קיצור ספר חרדים.

‫מונה כאן כל מיני מצוות ‫שנוגעות לאיברים.

‫דברים ממש נפלאים.

‫מונה כאן ספר חרדים.

‫מצוות הסמל התורה תלויים בעיניים.

‫מונה כאן שיש מצווה להסתכל בציצית,

‫נכתיבו, ריתם אותו וזכרתם.

‫על ידי הראייה אנחנו נזכרים,

‫והזכירה מביאה על ידי עשייה.

‫למעשה, לפי השולחן ערוך, ‫הטלית הייתה צריכה להיות על הגוף ממש.

‫הם לא נהגו ככה, ‫המשתבור עושה פשרה,

‫שהבגד יהיה בפנים והציציות יהיו בחוץ.

‫יש כאלה גם על פי המקובלים, ‫גם על זה חולקים.

‫עוד מונה כאן ספר חרדים.

‫דברים שבכתב אסור לומרם בעל פה.

‫אם בא להוציא,

‫כן, וראוי להיזהר שלא יאמר שום דבר בעל פה,

‫אם לא, שהוא שגור בפי כל.

‫אבל אם אינו שגור,

ראוי להחמיר, ‫שנאמר אותו מן הכתב.

‫כשנאמר, כתוב לך את הדברים. ‫כמובן, אדם למשל מתפלל.

‫אדם,

זה ודאי עולם אחר לגמרי, ‫שאדם מתפלל מתוך הכתב,

‫כתוב אותיות מחכימות,

‫אדם רוצה לכוון ב-18,

רוצה לכוון הידוע. ‫אם אדם לא כיוון ב-18, ‫לא יוצא ידי חובה? ‫לא יוצא ידי חובה.

‫איך אתה יכול לכוון ‫אם אתה בלי סידור? ‫אולי יש כאלה שמסוגלים,

‫לכוון זה את הפשט של המילים,

‫גם מעבר לפשט קצת ככה, ‫להבין מה שהוא קורא,

‫לא לשכוח, יעלה ויבוא, משיב הרוח,

‫אז לא שייך בלי סידור. ‫ברכת המזון אותו דבר, אתה קורא,

‫לחשוב על המילים שאתה קורא.

בלי מילים, יש לך עוד,

ההבנה. אז כמובן שחשוב מאוד שתמיד אדם יתפלל גם...

הכל, הכל, הכל, יש כאלה ברכות השחר, אני רואה, בלי הפסידור.

תפילה, כמובן, כמה שיותר לכם זה קריאת שמע,

כמובן שזה חמור, צריך לקרוא אותה מילה במילה.

קריאת שמע, כנגיד האיברים שלנו, רמח אבה רב, קריאת שמע השמונה עשרה.

כל התפילה, גם אני לא מסוגל, אשרי יושבתך,

אשרי יושבתך, דיברנו על זה פעם קודמת,

שאדם צריך לכוון.

מי שקורא את זה הוא בן העולם הבא. מתי? אם הוא קורא את כל האלף בית, מכוון בכל האותיות לשבח תבור העולם, איך אתה יכול בלי שיש לך סידור ביד?

זה ודאי לא שייך.

אז זה מונה כאן, שדברים שבכתב אסור לומרם בעל פה,

ככה מונה הספר חרדים,

ומאוד כדאי לדקדק, אם זה קריאת שמע, כמו שהזכרנו, קורבנות, כל הדברים האלה.

מונה כאן החרדים,

יש מצווה לבכות על אדם כשר שנפטר.

כמו שכתוב בויקרא,

ואחיהם, אחיכם כל בית ישראל, יבכו את השרפה.

וזה כלל,

זה בכלל אהבת תלמיד חכם, בפרט שאדם צדיק, ירא שמיים.

הוא מראה שהוא מצטער כשהוא הולך, אז זה מראה על אהבת התורה ואהבת תלמידים חכמים.

מונה כאן, מצוות לא תעשה מהתורה התלויות בעיניים.

אומר ספר חרדים,

אסור להסתכל בעריות לשם דברים לא טובים, שנאמר לו את התורה אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

כשנאמר ונשמרת מכל דבר רעי, שמר, הוא לאו.

מכוח זה יבוא לידי

דברים לא טובים.

לא יסתכל בעבודה זרה,

והוא בכלל, אל תפנו אל האלילים. עבירה של הסתכלות בעיניים.

יש פה דבר מעניין, שקיצור ספר חרדי מונה.

במה תלויה הגאווה?

הגאווה היא תלויה בלב ובעיניים. אגב,

לפני כמה זמן שמעתי, זה דבר ידוע אולי,

יש כמה אבות של מידות.

יש גאווה וכעס.

יש שאומרים שזה בכלל לא שתי מידות.

מה שאדם כועס זה נובע מזה. זה לא אב של מידה, זה תולדה של הגאווה.

למה אדם כועס?

אם אדם יפגעו בו, מה אני? בטח, פה הוא מגיע לי, חטאי גרמו.

אז הוא בכלל לא כועס. למה אדם כועס?

שפגעו בי.

במלחמת הגאווה הוא בא לכלל לכעס.

למעשה הגאווה זה האב והכעס זה תולדה של הגאווה.

אז אומר כאן קיצור ספר חרדים שהגאווה היא תלויה בלב ובעיניים.

איך בלב ובעיניים? אדם לפעמים יכול להיות עם הראש למטה והלב שלו למעלה בשמיים. מי כמוני, תראו איזה ענב אני.

פעם איזה אחד הולך ככה ואותו נסתכל אחורה. נכון שאני ענב? תסתכלו איזה ענב אני, איך אני הולך ככה.

אז בלב, הגאווה היא בלב, גבה הלב.

מונים חזה על זה בכל הגוף, בצורה של הביגוד שלו,

עם איזה רכב הוא מסתובב, עם כל דבר, כל המראה שלו, איך הוא נראה, איך הוא הולך, איך הדיבור שלו.

זה נוגע לגאווה, אז הוא אומר, זה תלוי בלב,

בעיניים ובכל ההילוך שלו.

וזה בכלל לא תטורו אחרי רביכם ואחרי עיניכם. כן, זה שאדם הולך ומחפש שיראו ואיך ייראה ואיך הוא נראה,

זה מונה את זה, קיצור ספר חרדים, כאיסור,

שתלוי

גם בעיניים.

מביא כאן מצוות עשה ולא תעשה מדברי סופרים התלויות בעיניים.

מונה כאן, זה כמובן לא כולם נוהגים ככה, תלוי משהו, צריך שיסגור עיניו בשעה שמתפלל,

מפחד השכינה.

או שיתפלל מתוך סידור. זה כמובן,

מי שיכול,

מי שמסוגל לכוון באמת ולזכור את כל המילים,

מילה-מילה, ולכוון, כמו שאמרנו, ודאי שזה מעלה, בשמונה עשר לעצום עיניים.

אבל אם אין לך את המעלה,

אז ודאי שעדיף להסתכל מתוך סידור,

שזה אדרבא מגדיל את הכוונה של האדם.

יש עניין, אומר כאן החרדים, להסתכל בשמיים. כידוע,

כשבונים בית כנסת,

כתוב לעשות איתו 12 חלונות,

ויהיה חלונות שאפשר להסתכל לשמיים.

כי יודע, השמיים מביאים לידי ראה שמיים.

כי יראה שמיך מהאנוש כי תזכרנו.

אז לכן יש עניין

להסתכל על השמיים,

וגם עניין של ההסתכלות בעיניים.

מדרכי הענווה שיהיה שך עיניים, שנאמר בשך עיניים יושיע,

שהולך לא עם העיניים למעלה.

כן, איסור הסתכלות בפנויה,

לאו דווקא, כן, מעט בנויה לבתולה.

אפילו להסתכל בפגיע צבעונים של אישה שהוא מכירה.

אבל לשאת אישה זה מותר,

וגם חייב, אסור לקדש את האישה עד שיראנה.

אסור להסתכל בבעלי חיים שנזקקים זה לזה,

אסור להסתכל בברית קודש,

בן שלו, בן של אחרים.

אסור להסתכל בפני אדם רשע וגוי, עובד כוכבים.

צריכים להיזהר מזה, נמצאים ליד גויים, ליד כל מיני אנשים שמסתכלים...

לגבי מה? להסתכל על רשע ועובד כוכבים?

לגבי החיות שהן בעד, האיסור גם לאנשים להסתכל על זה? שאלה טובה, אתה שואל.

מסתבר שכן, אבל לא ברור. אני שומע, זו שאלה טובה.

עדיף שלא.

זה לא מקובל.

אסור להסתכל בקשת, בלבנה,

בכהנים בשעת הדוכן.

לא להשתמש בנין חנוכה אפילו תשמיש קל, אפילו לדבר מצווה.

כמובן היום זה נועד לזה האשמה שזה...

אין להסתכל בפני אדם שאוכל כדי לא לביישו.

כן?

אין להסתכל? בפני אדם שאוכל.

זה מבייש אותו, מה הוא אוכל, כמה הוא אוכל.

לא נעים.

מונה כאן מצוות עשה מהתורה שתלויות באוזניים.

שישמע דברי תורה מכל מלמדיו.

אדם מלמד אותך, אתה לפעמים שומע מילד קטן, איזה קושייה טובה. לא משנה, אדם אומר איזה דבר תורה, איזה סיפור יפה.

תקשיב.

שנאמר, והיה עקב תשמעון.

שאם לא ישמע, לא ילמד.

העוד מונה כאן הספר חרדים לקבל תוכחה מן המוכיח.

איש מצווה,

מוכיחים אותך, תגיד תודה, או אתה צריך לשלם על מי שמוכיח אותך.

ראיתי בברטנורה מביא, קנה לך חבר כדי שיוכיח אותך.

תשלם לו כסף, שיוכיח אותך.

אתה צריך להודות לו שהוא הציל אותך מבאר שחר, אדם מוכיח אותך.

והיום אדם מוכיח מישהו, השם ירחם.

מרגיש אותו כאויב, צריך לדעת שזה אוהב, לא אויב.

שנאמר, ומלתם את עורת לבבכם.

אדם לא מעוניין לשמוע תוכחה, אבל זה מצווה, לקבל.

וכתיב אוזן שומעת, אומר שלמה המלך בבישלי,

תוכחת חיים,

לשמוע תוכחה זה חיים, חיים ארוכים,

מעריך חיים.

יש מצווה לשמוע קול שופר בראש השנה,

לשמוע אל התקנות

והגדרים

שעשו בכל דור ודור.

יש איזו תקנה של צניעות,

צניעות בביגוד, צניעות להגיד, כן,

יש כל כך הרבה מתחכמים.

ואני, יש לי פלאפון כשר, אבל רק לא, לא כשר, אבל בלי כולם, אל תתחכם.

אמרו לך ככה, אתה לא צריך,

מה ש... אתה יותר חכם מהחכמים, זה הגדר,

זו התקנה, אל תחרוג. מה שאמרו, תקיים.

למרות שזה לא נעים לך, כן נעים לך, הם יותר חכמים מאיתנו.

כל תקנה, כל גדר שגדרו,

לשמוע.

וכשמתחילים לפרוץ סדרים, אין לזה סוף. שוב, זה אם אדם דבוק לתורה, הוא דבוק לחכמי התורה,

אז הוא אף פעם לא מפסיד ולא טועה גם בהסתכלות.

כל הברכות והתפילות צריך שישמיע לאוזניו,

אומר.

וכן קריאת שמע, בפרט קריאת שמע דאורייתא, שנאמר שמע ישראל,

תשמיע לאוזניים.

קיבלו חכמים,

מה פירוש שמע ישראל?

השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך.

אומר הלאה, אם ישמע אדם דבר שאינו הגון,

ישים אצבעו באוזנו,

שנאמר ויתת תהיה לך על אזניך.

דרשו חזל, אל תקרא אזניך אלא אוזניך.

למה יש את העלייה? כדי, יש דברים שאסור לשמוע.

השאלה בפוסקים,

אם אדם נוסע במונית.

עכשיו מדברים על שונות, מדברים על דברים שאסור לשמוע,

חויב לעצור.

או לשים את האצבעות על האוזניים.

האמת, הוא צריך להוכיח אותם. אם הוא יכול להוכיח אותם, הוא ודאי מחויב. אם לא, חייב לרדת מהמקום.

לרדת.

אם אין לו גרועי, לפחות יסתום את האוזניים.

אם למשל, באמצע דבר תורה רב או דרשן מדבר על מישהו,

ו... וזה אסור, ראשון הרע כלומר. על מישהו מסוים. יש עניין להוכיח או למחות.

ואם בן אדם שיושב,

אחד מהציבור, הוא לא רוצה לעשות את זה. כן. הוא רשאי לקום, לצאת.

זה שקט? ודאי. במקרה כזה...

חייב, לא רק רשאי. אסור להיות במקום, אם אתה לא מסוגל להוכיח את הבן אדם.

אמר אחד מגדולי הדור,

אם אתה רוצה להיות נקי מתוארת הוכיחה, זה דבר מאוד... לא קל.

קשה מאוד, ויש כאלה שלא יודעים להוכיח, אמרו גדולים... בעל כעס כמעט פטור מתוכיחה.

ככה מובא.

בכל אופן,

זה ודאי שאם אתה לא מסוגל להוכיח אדם. אמר אחד מגדולי הדור פעם, שמעתי באוזניי,

אדם לא רוצה להיכשל בעניין של תוכיחה,

לפחות אל תראה אדם עושה עבירה. דוגמא, אדם גר במקום שנוסעים בשבת.

יש לך בעיה לראות אנשים שנוסעים בשבת. אולי אם אתה תוכיח אותם, אולי הם ישמעו.

ובדרכי נועם, תבוא, תגיד להם, בואו, אני אסביר לכם מה.

מי יודע? אולי יקבלו את דבריך.

כל עוד אתה לא בטוח שהם לא ישמעו, אתה בבעיה, ואם אתה לא מוכיח אדם שנוסע בשבת, שאולי איזו עבירה מסוימת.

אתה הולך לראות עלינו עם אדם,

יש לו איזה קרובי משפחה, יש לו איזה חתונה.

לא כל כך בצניעות.

הוא מגיע לחתונה שם, והשם מרחם מה קורה שם.

איזה היתר יש לך להיות שם?

הביאו לך אוכל גלאט, הכל בסדר, מה עם האוכל? האוכל זה סוף הדיבור?

יש לך דברים לא צנועים.

אתה צריך לעמוד ולהוכיח?

בדיוק שמעתי סיפור לא מזמן.

היה איזה,

הזמינו איזה תזמורת,

ודאח, זמר חרדי לחתונה.

הוא מגיע,

והוא רואה חתונה מעורבת.

הוא היה אומר לקטן ולקטן, רבותיי,

אני, אם לא אהיה פה מחיצה, אני לא שם.

הוא אמר, מה זה לא שם? הזמנו אותך, אתה הורס לכם, מה הורס לכם? אני, אסור לי לשיר במקום כזה.

ויכוחים, אש,

מכות כמעט על חמאה, אתה הורס לנו, אני לא,

אני אהיה מוכן לשיר לכם איך שתרצו, ושמח ש... בחיים לא ראיתם שמח כזה, אבל לא,

חייב שיהיה מחיצה.

בשום פנים ואופן לא הסכימו.

קיפלת את כל הדברים,

איימו עליו, תשלם עוד כנסות, בית משפט,

עשרות אלפי שקלים, ומה לא.

רבותיי, לא יעזור, אני אשלם קנסות, אבל אני לא פה, לא אעשה עבירות.

היו עמומים.

הבן אדם הלך, אש, הייתה שם אש.

ויכוחים, בלאגן, בעולם.

כמה זה יהודי, לא יודע אם עדתי או לא. יהודי, לא זוכר אם עדתי או לא.

אמרו, רבותיי, אני רוצה להגיד לכם איזה משהו. תגידו לי, יש פה איזה אחד בקהל,

יש לו איזה עיקרון,

שהוא מוכן אלף שקל להפסיד עליו?

אלף. הבן אדם הזה מוכן להפסיד עשרות אלפי שקלים, הפסיד את הערב,

שקל, יצא במפח נפש, בבושות,

בצעקות,

בכעסים, יצא, חזר הביתה, שקל, לא קיבל,

ועוד יתבעו אותו.

יש אדם פה שמוכן לוותר על העיקרון שלו?

אז הציבור, ככה דיברו, למי זה חדר הדברים האלה?

לקלה היא חזרה בתשובה בסוף, ולכאללה זה אמרה את זה, היא שילמה לו,

חזרה בתשובה, נהייתה אחרית בסוף.

זה כוח של מעשה שנראה, כן?

אדם מגיע למקום, שהוא חייב למחות, אתה לא יכול למחות, בגלל זה שאתה חייב לברוח.

ואדם, סליחה?

שוב, מצוות הוכחה היא לא קלה, זה קודם כל בדרכי נועם,

ואם אתה קודם כל צריך, אתה בטוח שהוא עושה עבירה. לפעמים אדם הוכיח, פעם אחת הוכיח אותי.

צעק עליי, יהודי מחלל שבת, מה עוד צועק עליי? אני הייתי באיזה מקום, לא אכלתי בשר.

חששתי על הבשר, לא אכלתי.

אתה עושה עבירה, מצווה לאכול בשר בשבת, הוא נוסע בשבת, כן?

אבל אני עבריין שאני אוכל, לא אוכל בשר בשבת, השם מרחם.

תלי מי מוכיח. תלי, רק אם אתה בטוח במאת האחוזים

שזה עבירה, כן?

צריך לדעת אם זה עבירה דהורית או דהורית או דהרבנן.

יש לזה הרבה כללים.

אם זה סתם איזה, לפעמים אתה מדבר על איזה חומרה אתה מוכיח בן אדם.

צריך מאוד מאוד לדעת במי המדובר.

אתה מבין?

אם זה בדרכי נועם וזה הם מוכנים להקשיב לך, מי יודע? אז יום אחד אולי ישפיע. כמובן, אם זה בלי מריבות ובלי מחלוקות, מי יודע? אולי זה יכול, האמת, לפעמים טוב למשוך בדרכים אחרות. לפעמים אתה יכול למשוך אדם

על ידי שבחים,

לא כדאי לך, לא משתלם לך להסביר, לתת להם הסבר למי שכן מקבל יותר בצד, בדרכים. לא בפרהסיה, בצורה נעימה, או למשוך אותם לאיזה שיעור תורה, לאיזה משהו.

לאיזה רב שיגיד להם את זה אולי בצורה אחת שיכול לשכנע יותר.

יש הרבה דרכים שאדם לא יודע,

ייתן את העבודה לאחרים. יש הרבה דרכים.

אבל מצוות הוכחה זו מצווה מאוד לא קלה. לכן אחד מגדולי אדם אמר פעם,

אם אתה יודע שאתה אומר, אנשים עוברים עבירות,

עדיף שלא תהיה במקום.

אתה לא מוכיח. אתה בא לאיזה חתונה שלא כל כך כמו שצריך, אסור לך להסתובב שם. חוץ מזה, יש בעיה להסתובב שם.

אבל אתה בבעיה כפולה, אתה גם צריך להוכיח אותם.

אם אתה לא מוכיח, אתה נתפס.

אולי גם אם תוכיח, כן יקבלו.

זה נראה לא מציאותי, אבל לכן תברח במקומות שיש עבירה.

אגב, שמעתי פעם, מה, סליחה?

יש הרבה משהו שהיה נמרף מדבר על פלוני ואלמוני.

אני צריך להוכיח.

לא תמיד שמדברים על פלוני ואלמוני זה ראשונה.

אתה אומר, טוב, לכן אני הדגשתי. אם אתה בטוח שזה עבירה,

אם אתה לא בטוח, ודאי אתה בבעיה.

אם זה בעל מחלוקת,

אין דין מה שעונה על בעל מחלוקת. ‫-צודק, צודק, אני אמרתי, רק אם אתה בטוח שזה עבירה, בוודאי, בוודאי. אבל שוב, יש לפעמים, אתה שומע איזה רב, לך נראה שזה עבירה.

ואיך שאתה מבין, אתה רואה בן אדם עכשיו,

נראה לך שהוא אוכל נבלות וטרפות,

או שמאכיל את הציבור נבלות וטרפות.

נראה לך.

וזה איכשהו פוגע בספימתך.

האדם לא יכול להבליג על זה לכתוב על זה.

מה פירוש פוגע בי? זה פוגע בבורא העולם. מי זה פוגע בבורא העולם? זה בחילול שבת.

אם גוי מחלה שבת, זה לא פוגע בי. מה זאת אומרת? כי התורה אומרת, אוסרת את זה. אבל שוב, אם אתה יכול, אם זה יועיל.

אם זה מועיל, ודאי שטוב שתוכיח, ואתה מחויב להוכיח. אבל אמרתי

שאותו גדול אמר שאם אתה יודע שאתה לא תוכיח,

אתה לא מסוגל להוכיח.

אני אביא דוגמא חריגה, סתם דוגמא, בסוכה שבן אדם נמצא בו, בשבת, או בן מועד עצמו, לא עולה, סתם דוגמא, כן, מטיל טלפון, באמצע הסביבה. בשבת, בחג עצמו.

אז שאלה אם הבעל הבית חייב למחות בו.

אם זה בבית שלי, אני לא אתן לו, זה בבית שלי, למה לא?

בבית שלי אתה הולך,

אגב לכבוש את המלכאים בבית?

בבית שלך מילא, אבל בבית שלי?

בבית של ההורים שלך, ואתה גם משתתף שם. יש לך זכות למחות בו?

לגעור בו? זכות למחות, אבל שוב, דרכי נועם. היום גערה,

ראיתי פעם, כתוב,

שולחן אמרו חמור טיפשט יפה.

כתוב בשולחנו, אחד שמדבר בחזרת השעט, צריכים לגעור בו.

אה?

כך כתוב. מכירים את ההלכה הזאת, אה?

מה עתיגתית? עכשיו תנסה לצעוק על מישהו שהוא מדבר בשמונה עשרים, לא יהיה.

תלוי במי המדובר, השם מרחם היה יכול לקרות.

אז חשבתי פעם, כתוב, שלמה המלוך אומר, תחד גערה במבין.

מה אתה רוצה לצעק? עכשיו מישהו ידבר.

מלא אנשים מדברים בשמם, תקום או תצעק, תראה מה יקרה.

כך כתוב, גוערים בו.

מה עכשיו אתה מצעק עליו? תראה מה יקרה, תנסה את זה, תראה מה יקרה.

חשבתי פעם, כתוב תחד גערה במבין. שלמה המלוך אומר, מה זה גערה?

הם גערה, אני לא צריך לעשות את זה בצעקות.

לא צריך לצעוק. מה, חשבתי שאנחנו מתכוונים שאתה תצעק?

מה, ככה זה, אתה יכול להגיד לו,

נחילה, אתה יודע, אולי אתה לא יודע,

זה דבר מאוד חמור, זוהר הקדוש ברוך הוא אומר על זה, וגם זה פה, אתה יכול לקחת אותו לצד.

הגערה, כהבנה שאתה אומר לו שהוא טועה היא בדרך שלו.

אתה עושה דבר לא נכון, לא צריך בצעקות.

תמיד דרכי נועם זה הכי טוב, דרכי נועם,

לא ברבים, גם אם זה הבן שלך,

גם אם זה אחד שאתה כאילו חייב בחינוך שלו,

הוא לא יקבל.

אתה מוכיח את הבן שלך לעיני כולם, הוא נפגע, אתה שופך את דמו,

מי ייתן לך לשפוך את דמו גם?

הוכיח את הוכיח את עמיתך, לא תישא עליו חטא,

אתה שופך את דמו, גם אם זה הבן שלך, לא משנה מי.

ולפעמים השטן ויצר, מתי בא,

מתי זה כיף ככה להוכיח מישהו שכולם שומעים,

אתה ריישה לבעלה,

בעל לאשתו, אב לבנו, לעיני כולם, זה התענוג ככה,

לשפוך את דמו על השם לשמור, זה תענוג של היצר הרע שמסית אותנו לזה.

קח אותו לצד.

הייתי פעם, אחד היה בוא ללמד באיזה כולל, ואחד היה מתמיד גדול,

הפריע לו שהיו מדברים.

היה אומר, ראה איזה מישהו מבטל תורה.

הרב פינקוס פעם אמר, שתיים לומדים תורה, אחד מהאח שמספר להם איזה פוליטיקה, איזה שטות, איזה משהו.

הוא תופס את השכינה וזורק אותה.

שמי רחם, שתיים עוסקים בתורה, שכינה ביניהם.

הוא לוקח את השכינה וזורק אותה ביניהם.

אז היה תואב רח אומר, קורא לו, יש לך,

תקראו לו, יש לו טלפון בחוץ.

הוא אומר לו, מחילה, חבל, תראה, לא חבל. אנשים לומדים תורה בדרכי נוער, ואז זה היה.

אתה בוא וצעק עליו, מה ביטול תורה, או משהו שצעק עליו ברבים, וזה לא, איפה לא יקבל.

יום אחד היה.

הלכתי פה לשאול את הרב שך,

על השאלה הזאת, אמרתי לו, מה קורה?

אתה בבית מדרש קטן, אתה לומד תורה, ואחד דבר עכשיו דברים בטלים.

אתה קורא, לא מבין, לא קולט, אתה שומע, הוא צועק. יש כאלה לא מתביישים.

הוא צועק, דברים בטלים.

אתה רוצה ללמוד, לא קולט מילה, אתה שומע את השטויות שהוא מדבר, מה תעשה? הלכתי לשאול את הרב שך שאלה כזאת, והוא ענה לי.

הוא אומר לי, לך לאיזה פינה שלא תשמע.

הייתי אמור מהתשובה, הייתי בטוח שיגיד לי, צעק, קח אותו.

אמר לי, לך לאיזה פינה שלא תשמע.

פלא פלאים, למה? שמר אחר היה, אבל אם אדם מבין מה זה, יש כאלה לא מבינים, אפילו הוא לא מת. עכשיו הוא רוצה להתאוורר, עכשיו בא לו לספר מה היה אתמול בחתונה,

מה היה אתמול, הוא פגש איזה חבר.

רבים, וגם אם אתה בטוח שזה עבירה, אתה צריך ללמוד את העבירה עם זה דור.

ביתא דה רבנן, לפעמים זה זה, יש איזה דעה שמקלה,

אם זה רק חומרה, אמרתי לך, אם זה היה יוכיח אותי על שלא אכלתי בשר בשבת, איזו עבירה חמורה עשית.

תלוי מה העבירה, מה, כל דבר צריך לדעת טוב את ההלכה,

כדי להוכיח.

שוב, אם אתה עושה את זה, הוא דיבר על איזה רב שברבים, עכשיו אתה רואה שהוא מאכין נבלות את הציבור.

ויש לך צעד שזה עבירה.

אז אפשר לשלוח לו איזה פתק,

פתק לרב, ואז להראות לו, כבוד הרב,

נראה לי, שמע, אני רואה כך וכך להראות לו מקורות או משהו,

זה לא עבירה מה שאתה עושה, הוא לא הלבין את פניו, שלח לו פתק, אולי מי שברח יעשה לך מי שברח, אני יודע,

אף אחד לא יודע מה שלחת לו. אתה לא מלבין את פניו, לא פוגע בו,

שלח לו פתק.

כן, לא תמיד מקבלים. הייתי פעם בחתונה,

גם, היה לי בעיה מאוד קשה.

בא המקדש, היה איזה כנראה עם הארץ.

קידש, היה, העדים פסולים, העדים פסולים שמרחם.

אני,

הייתי בטוח שהוא עוד בבעיה.

טוב, הייתי שם עוד איזה אברך.

הוא אמרתי עכשיו, אני באתי אליו בהתחלה,

לא זוכר לפני כן, ניהרתי, התקשר לי כמה רבנים.

היה אותי מה שאני בטוח, התקשרתי ויררתי.

הוא אמר לי, ודאי, זה אסור.

קידושין, לא היה פה שום דבר.

ניגשתי בדרכנו, הלכתי אליהם מאחורה, עכשיו אף אחד לא יראה אותי, אמרתי לה.

באוזן לחשתי לו, כאילו איזה סוד.

אמרתי לו, טרש פה, אדי, אף אחד לא ראה מה אני אמרתי לו.

זלזל בי, כאילו, מה אתה מבלבל את הראש?

המשיך את החתונה, קידש אותם.

קידושין פסולים, פסולים למהדרין.

השתבח שמולד השם, עזר לנו, אותו אברך היה ככה איתי, היה כזה, היה ככה...

לא, הלך, הביא כתובה חדשה, הבאנו את החתן והקהל החילונים, והם הסכימו. לקחנו אותם לחדר,

ביקש את הטבעת חזרה, הבאנו עדים כשרים,

ככה עשינו את הקידושין מחדש.

הבאנו, מה זה, סליחה, הבאנו כתובה מחדש. באותו ערב הלכנו, אפילו בעל האולם החילוני, ההוא לא הסכים.

בעל האולם,

איזה סייעתא דשמיא הייתה, הבאנו כתובה חדשה,

עדים חדשים,

והכנסנו אותם לזכר, פגשתי מהקהל החזרה את הטבעת,

נתנו לו את המתנה לחתן,

עדים כשרים, לפחות עשינו קידושין, מה שיכולנו להציל אצלנו.

כן.

נאהב יעקב, נאהב ככה, נאהב, נאהב יעקב יוצא.

כן.

אני גם שמעתי את זה גם פעם,

שהזדהרתי את ה... לפעמים מקדשים בקידושים שונים,

חילוניים,

נקראים מקיבוץ,

הוא אמר את זה כמה פעמים שבכוונה עושים את זה? לא, לא, מחי, זזתו להגיד בהרבה דברים כאלה, זה דברים שאני שמעת את השמועה הזאת, אני לא יודעת.

אני לא יודעת.

שמעת את השמועה הזאת, אבל שוב, זה לא מדובר במקרה הזה, פה לא מדובר שהוא יתכוון לזה.

פה מדובר על אנשים...

עומר, עומר, עומר. שמעת את השמועה הזאת, בוא, בוא, בוא,

אז זה דבר שצריכים להיזהר מהדבר הזה, לא יודע.

מה זה?

בכוונה עושים את זה מלאכים חברות? לא, אף אחד לא עושה את זה בכוונה,

זה משמע.

לא, אבל לא מדובר בכאלה, כולם.

טוב, השם ישמע. בוא, בוא, בוא, בוא, בוא לא ניכנס לזה, לא יודע.

לא,

שמעתי משמע, אבל לא שעושים את זה בכוונה.

שנורא לכם סליף. אולי פעם יחזור בתשובה, אולי עם ישראל קדושים מהם, אתה מבין, נו.

הפוך אמר, זו הבעיה, שהוא חוזר בתשובה.

לא, אבל כולם עושים עבירות, השם ירחם. אחרי שהוא חוזר בתשובה, הם אומרים שאשתו אסורה עליו,

והפוך, אחרי שהוא חוזר בתשובה, טוב, זה לא פשוט, לא יודע. טוב, בוא לא ניכנס לזה, אנחנו נכנסים פה, בוא, צדיק.

אנשים הבינו שהם צריכים להתגרש.

טוב, לא יודע, לא, לא, לא. עכשיו, כשהוא מבין שגם אם קרה משהו,

הוא יכול לקדוש שם מחדש, אבל לא קרה שום דבר.

אני שמע, שמעתי את זה, ובוא, בואו, בואו ניכנס לזה.

מסובך העסק. רוצים לשאול משהו?

טוב, נמשיך.

בן אדם שלא שומר שבת, הוא עד בפטור נקרא?

למה?

לעדות,

סליחה?

לעדות פסול, לא רק שלא שומר שבת.

לעדות של קידושין, לא רק שלא שומר שבת.

אני ראיתי פעם תלמידי חיים גדולים שבורחים מלהעיד.

אמרתי לו, למה?

לא הבנתי אותך לפני שנים, הייתי אברך צעיר,

אני רואה אנשים ברצינות, רבנים,

שאומרים, אני לא רוצה להיות עד. אמרתי לו, אתה צדיק?

אמרו לו, אני צדיק?

אולי העשתי איזה, אם אדם, החיתום בא לך, אם אדם עבר על גזל,

ורובם בגזל. אם גזלתי איזה משהו, פסול.

אז אני מכיר אנשים כאלה שעושים תשובה,

אבל זה לא פשוט להיות עד, צריך לקחת עדים צדיקים.

הייתי פעם, אני לא הבנתי את זה, לפני שנים, הייתי באיזה חתונה, בחרו אותי כעד.

כולם אמרו לי, אתה יודע איזה כבוד זה?

מה כבוד? מה עד סך הכול? אתה יודע, עד זה החתונה, זה העד. בחרו בך להיות עד.

סומכים עליך, אתה יודע מה זה עד?

אולי הם לוקחים ככה את עצמנו לדעת, צריכים לדעת על עדים כשרים.

מתי הם בקהילה יכולים לבחור עדים?

מה פירוש? אבל עדים שכשרים למהדרין, יכולים, למה לא? הם יכולים לבחור? למה לא?

לא, שהם לא קרובי משפחה שלהם,

ושהם עדים כשרים לעדות,

כשרים למהדרין.

ודאי לא מחלל שבת, לא רק שלא מחלל שבת,

אחרי זה יראי שמיים בתכלית.

אם הוא עושה איזה עבירה, יש עבירות שפוסלות אותו.

משחק ב...

הרב רוזניה אמר שאם יש לו אייקון, חסול להעיר.

טוב.

מה שאומרים זה?

ולכולם מה? מה זה? לא יודע, לא שאלתי על כל הבנים, אבל זה ודאי חמור מאוד.

אם הוא אמר, גדול עולם כזה אומר, אז הוא יודע מה שהוא אומר.

הוא אמר למה שהוא ששחיטות שלו לא יהיו לוודאות וצרפות שהסתם שלו לא חיצוץ.

אם הוא אמר, כזה אדם הוא צדיק וגדול, אז הוא יודע מה שהוא אומר. אז ודאי שיש פה חשש גדול.

מצוות לא תעשה מהתורה שתלויות באוזניים.

שלא לשמוע למסית לעבור על דין תורה.

שנאמר לא תובע לו ולא ולא תשמע אליו.

לא לשמוע כלל דברי לשון הרעב ודברי גנות על חברו.

שנאמר לא תישא שם עשיו.

לא תישא,

גם לא תשיא לאחרים. אסור לשמוע דברים של שווא, גנות.

אתה שומע מי שמגנה את חבר שלך, תגן עליו הפוך, אתה צריך להוכיח אותו,

להראות לו שלפחות אתה לא מוכן לקבל את הדברים שלו.

לא לקבל ולא להאמין.

נעם, כתוב, הגמרא אומרת,

לשון הרע היא לא עיל, כולה עיל פלגה. זה כמו ארץ של נחש.

נחש מקיש, שם ירחם, הארץ מתקדם.

קח לשון הרע. אדם לא יכול להגיד שאני ישמע ולא יאמין.

אסור, אם שמעת אל תקבל, אל תאמין על מציאות שאם אדם שומע זה חודר, זה כמו ארץ של נחש.

לכן צריכים להיזהר לא לשמוע או לשים אמן לעצור את האוזניים או לצאת החוצה.

מצוות תעשה ולא תעשה מדברי סופרים ותלויות באוזניים, להטות אוזן, לשמוע קריאת ספר תורה.

אדם צריך לדעת,

קריאת התורה זה לא ככה סתם,

צריכים לשמוע ולקרוא לאט.

גם אני רואה אנשים שבעלי קוראים נפלאים,

לא טועים בשום טעם, לא טועים בשום פתח וכו', אבל מה? מידי מהר. אתה עכשיו, למרות שכל המשפטים קרא ואחת תרגום מטרה, שקראת פרשת שבוע קצת. אמנם אתה לא לומד את זה בעיון,

אבל המטרה פה לשמוע את הפרשה עם קצת הבנה.

ואם אנחנו קורא רק בשביל לגמור את הפסוק,

סוף פסוק ותחילת פסוק ואתנחתא,

זה לא מספיק.

חייב שיקרא לאט, שאפשר לאטות את האוזן,

ושיישמע כל הדברים בבירור כמו שצריך.

אוזני קולם אל ספר תורה.

צריכים להיזהר.

אבל לא, אתה צריך לקרוא, לשמוע, לא רק, להבין קצת מה שקורה.

אגב,

צריכים לדעת שאסור גם לצאת באמצע קריאת התורה.

היה לי מקרה, תשמעו, שאלה מעניינת.

הייתה לנו שאלה בשמחת תורה, מה הדין?

סמכו בספרי תורה,

ועכשיו רוקדים, רוקדים, אשרי מסתנן שרוקדים,

והאדם עייף, קשה לו לרקוד, הוא בכלל רוצה לאכול,

הוא רעב, אשתו מחכה לו,

רוקדים כמה שעות, הוא רוצה ללכת הביתה.

האם יכול בשעת ריקודים של הספר תורה ללכת או לא?

יש ספר תורה בחוץ עדיין. בחוץ, אבל רוקדים, לא קוראים ספר תורה.

בהקפות של שמחת תורה,

האם הסתפקנו בזה?

מסתבר, מה הספק?

הרי מאיפה זה מתחיל, אתם יודעים.

הייתה לי עוד שאלה מעניינת.

בשמחת תורה,

עשו בבית כנסת שתי ספרי תורה, פתחו,

כדי שיהיה אפשר לחלק את הציבור, יש כאלה עושים שתיים, שלוש, לחלק את הציבור,

שאם יש מאה אנשים ששלושה ספרי תורה, כל אחד יקרא שלושים, שלושים, שלושים, תלושים, ככה יגמרו מהר את הקריאה.

ראיתי את אחד החזנים, בא לציבור, אומר,

בבקשה, יש פה עוד חדר, תצא.

חבל, בוא תקרא, אתה לא תעלה בספר הזה, אתה תעלה בספר הזה.

תלוי מתי. אני הערתי לו לתוג הבאים, מחילה מכבוד תורתך.

אתם יודעים שבאמצע קריאת התורה אסור לצאת.

אסור לצאת.

ההלכה, כן?

אסור לצאת. כתוב על זה דברים נוראים. אם אדם יוצא, אסור לצאת באמצע קריאת התורה.

כשספר תורה כתוב בין גברא לגברא,

אמנם מרן אומר, משמע שזה ממש קל בין גברא לגברא, אבל במשנה בברורה,

הסתפקתי מה הפשט במרן.

אם באמצע קריאת התורה, בוודאי שזה בעיה.

בין גברא לגברא, משמעות מרן לשולחן ערוך כאן, שזה קל.

המשנה במראה מאיר,

מעניין אם זה פשט במרן, שרק בשעת הדחק,

דוחא גדול,

רק בשעת, לצורך גדול, סליחה,

צורך גדול, אם אתה, לא, אסור לך להתאפק, משהו,

סתם לצאת, אפילו בין גברא לגברא.

מי שרוצה, שיעבור חדר הרע לגבי. לא באמצע קריאת התורה. השאלה, או, זה נקרא צורך גדול?

מה הצורך גדול? אני יכול לשמור פה קריאת התורה, מה צריך לצאת לחדר אחר? אמרתי לאותו גבר. זה לא כל הציבור, כל הציבור צריכים לעשות קידוש. אין להם זמן, עוד מעט חצות.

הם צריכים ל... אז תעשה את זה לפני כן. אתה אומר סברה יפה, אתה אומר סברה נחמדה. אתה אומר, זה אולי גם נקרא צורך. אולי, יכול להיות.

צריך פוסק שיחליט על כזה דבר. אני שומע מה שאתה אומר, אתה אומר סברה יפה,

אבל... לגבי מה שעות אני קודם? מה זה?

בשש, שבע שעות כבר נגיע פושע. לא, לא. למוסף יגיעו בצד השם. לא, הם כאלה ממחים, הם לוקח זמן, הם לוקחו פושעים. אני שומע, אתה אומר, זה צורך גדול? שומע, אולי, יכול להיות. אני הסתפקתי בזה, נקרא צורך גדול. זה היה עד כזה. זה כמו שאמרתי לפני כן, בשמחת הרע, כשהוא נוטה ללכת בעניין. גם בזה הסתפקנו, אבל נראה מסברה. זה לא, מה שכתוב זה ספר תורה פתוח. זה לא מכוון, כאילו. לא, זה, זה ודאי, זה לא כמו ספר תורה.

פתוח זה ברור, כן? אלא מה? אתה פורש מהציבור, שמחים ואתה לא שמח,

אז אתה אנוס, זה לא גרע,

אני חושב, בסבר, לא גרע מזה שבשעה בין גברא לגברא, אם זה צורך גדול, אתה לא יוצא סתם.

אתה יוצא, מחכים לך בבקשה.

זה לא היה את הבעיה הזאתי, למה?

כי אישה אצלנו, אלא הם הוקחו ארבעה ספרי תורה בכמה חדרים.

מלכתחילה. לפני שהתחילו את הקריאה. או, זה יפה מאוד. ככה צריכים לעשות. יפה מאוד, זה מה שאמרתי לגבי. לפני כן, תקרא לציבור, לא באמצע קריאת התורה. אתה צודק, ככה היו צריכים לנהוג, נכון?

אז לא הבנתי, מותר לפרוש מהציבור או לא?

סתם, שוב, לא ראיתי מה אומרים בזה, אבל מסתבר,

זה לא כל כך נורא.

זה כמו שאתה אומר, זה נקרא אולי קצת לפרוש,

אבל זה לא אותה בעיה של קריאת התורה,

שאתה ממש כתוב שם בקללה נוראה על זה,

שכאילו אתה מזלזל פה בתורה. פה אין לך מטרה לזלזל.

שמעתי גם, כן, אבל צריכים לראות בזה, באמת. אתה כבר התפרלת בנץ, ואחר כך הלכת לעוד בכנסת, רצית לעשות איזה משהו שם, לראות איזה משהו, לקרוא איזה ספר,

ועכשיו בן גמר לגמר אתה יוצא החוצה הביתה, וצריך חוזר, וצריך לגמור את קריאת התורה, אתה כבר שמעת את קריאת התורה. זה לכאורה גם צורך גדול, אתה מעיר הערה טובה, זה כבר, אתה לא צריך את זה.

לכאורה גם, אם אתה כבר צריך לחכות על כל הקריאה,

כן, אתה לא צריך את זה הרי.

צריך לעיין באמת,

אבל זה גם מסתבר שיהיה לו אפשרות לצאת.

שיש לי עשר עמוד למתי מסיימים.

וכאן

יש מצווה להטות עוזל לשמוע חזרת השץ,

וכן כל הברכות,

שידע על מה שיענה ויזכה לענות אמן.

אמרתי פעם, הרב פינקוס אמר בבדיחותא,

מתי בעל תשובה נהיה בן תורה? כשהוא מתחיל לדבר בחזרה, הוא כבר חושב, הוא למד, הוא למדן,

הוא כבר למד שזה לא נוגע עלי החזרה,

אני יודע להתפלל, לא צריך את החזרה.

אני אמרתי חידוש, שמעתי על הרב קניבסקי,

שבחזרה מילה במילה הוא מקשיב.

הוא לא התפלל שמונה עשרה, הוא יודע להתפלל, והוא מקשיב מילה במילה.

ודאי שיש עניין,

וגם כתוב במשך,

הם מקובלים שהתפילה של חזרה מעלה את ה... וזה עוד יותר למעלה. אם התפילה שלך הגיעה עד גובה מסוים,

החזרה מעלה את זה עוד יותר. אני לא יודע אם ראיתי את זה פעם, באיזה מקום,

או מסברה אמרנו את זה. תראו איזה דבר נפלא.

הרי מה המעלה של תפילה בציבור?

שכולנו ביחד באים לבורא עולם.

זה יש לו זכות של חסד,

זכות של אהבת הבריות, זה יש לו צדקה.

ביחד כולנו באים, אז זה כוח אדיר.

עכשיו בואו נראה, בואו נתבונן, אנחנו מתחילים 18. מתחילים ביחד באותו קו.

אחרי כמה דקות כבר כולם נמצאים באזור אחר. זה נמצא במחיי המתים,

זה נמצא באתה קדוש,

זה נמצא באתה חונן, זה נמצא ברפאינו.

בחזרה כולנו נמצאים, איפה כולנו? אני מאמן על אתה קדוש.

אמן על מחיי המתים,

אמן על הרפואה,

אמן על פרנסה.

אז יש לזה כוח אדיר.

תגידו, יש שם רשץ מהיר והמקום מהיר, והוא עדיין

מתפלל. מה פירוש מתפלל? אם האחד ממשיך ב-18?

לא, אבל אני יודע כללית.

הכוח של החזרה, יש בו איזו מעלה מאוד גדולה,

גם מצד זה שכולנו עונים על אותה ברכה. עכשיו, זה א', ב',

חשבנו על סברה. הרי אתם יודעים, כתוב שאם אדם לא כיוון ב-18, לא יצא.

מה יעשה?

לא כיוונת, אתה יודע שלא כיוונת, מה?

אומר הרמה, אל תחזור.

למה אולי עוד פעם לא תכוון?

נו, מה עשה? לא התפללתי ממך היום?

מה יקרה?

יש כאלה שבאים לחזן ומבקשים שיוציאו אותם ידי חובה.

חזן יראה שמיים,

כדאי שיכוון להוציא את הציבור ידי חובה על צד שהם לא כיוונו.

כן, אתם שומעים מה שאני אומר? למרות שבאמת זו בעיה, אתם שומעים מה?

חזן, אם תזכו להיות חזנים, תכוונו להוציא את מי שלא כיוון.

ולצערנו יש כאלה שבשוגג לא כיוונו,

לא יוציאו ידי חובה. יש פה אבל עלייה וקוץ בה, מה הבעיה?

לא כיוונו בתפילת 18, באבות בעיקר,

אבל כן,

אם לא כיוונו, לא יצאו ידי חובה.

ולחזור...

מה זה? מה זה רק באבות?

אבות זה לעיכובה, צריכים לכוון בכל התפילה. נכון, אבל אם לא יצאו ידי חובה... מה זה רק, לא יצאו ידי חובה בתפילה?

תפילה? מה זה? אין תפילה? תפילה זה לא חצי, חצי, שמונה עשרה. אם אבות לא יצאת, כל התפילה לא יצאת. אבל אם אבות כיוונת,

שאר הברכות לא כיוונת, יצאת ידי חובה. כן, כן, ודאי, ודאי. כן, כן.

שם זה לעיכובה לכל התפילה, אבל אם לא שם לא כיוונת כל התפילה, יצא ידי חובה, כן?

אז אמרנו עצה,

שאם בעזרת השם תהיו חזנים או שתגידו לי, זה לא חזן, שהחזן

יכוון להוציא, למרות שעכשיו כולם מתפללים, כן יכוון. מדוע? כי אולי כאלה לא כיוונו, לפחות זה יועיל להוציא אותם.

אבל יש דבר שהרבה לא יודעים אותו.

החזן שעושה חזרה, למי נועדה החזרה? אתם יודעים למי נועדה החזרה?

החזרה נועדה להוציא את מי שלא יודע להתפלל.

לזה תוקנה החזרה.

מי שיודע, זה לא מועיל לו.

אתם שמעתם את ההלכה הזו פעם?

כל מטרת החזרה זה מי שלא יודע. בואו עכשיו נתבונן.

אדם עכשיו יודע להתפלל,

אבל הוא התפלל ולא כיוון.

החזן יועיל או לא יועיל?

אז פעם שמעתי סברה,

ושם הביאורו לחכפץ חיים הביא סברה. מאחר ועכשיו יש לך מצב שאתה תקוע,

אתה כאילו לא יודע, אתה לא יכול להתפלל,

אז אולי זה גם יועיל לך. אתם שומעים מה שנאמר כאן? זה חידוש, יפה.

אתה כרגע במצב כזה שאתה כאילו לא יודע, אין לך דוראה. אתה תתפלל, אסרו עליך חזן,

חכמים אומרים לך, אל תתפלל.

אתה לא יכול, אתה מנוע מלהתפלל, אתה כמו לא יודע להתפלל,

אז ייתכן שמה שהחזן אומר זה יועיל, לכן כדאי כן להקשיב לחזרה,

כי אם לא כיוונת, לפחות תצא בפעם השנייה בחזרה.

יש מצווה להשמיע את הברכות לאוזניו.

גם שאחרים יענו אמן, וגם אתה תזכה

לומר את הברכה כמו שצריך. ברגע שאדם, אגב, זו גם עצה טובה כשאדם אומר את הברכה בלחש.

מי יודע אם הוא אומר כמו שצריך, מה אומר, מה בולע.

אתה מוציא, אתה גם מזכה אחרים שיענו אמן, ואתה בטוח שברכת כמו שצריך.

אומר כאן הספר החרדים שיש עניין,

הוא מונה את זה בתור מצווה כנראה,

לשמוע עצה בכל עניין. שמע עצה,

ככה במשלי, חפץ חיים מביא בשלומה המלך,

סליחה, במשלי.

כל ענייני העולם תשמע עצה.

תשועה ברוב יועץ.

יש לך איזה בעיה בכל דבר בחיים.

כשאתה שומע כמה כיוונים,

אתה מקבל מחכים מכל האנשים שיתעסקו באותו עניין.

אומר כאן הספר החרדים שלא ישמיע לאוזניו דברים בטלים.

כן? ודיברת בם, ולא בדברים בטלים. כמה שפחות דברים בטלים.

כמובן, יש דברים בטלים שזה לתועלת.

אדם עכשיו צריך לקנות איזה חפץ.

הוא לא יודע איפה קונים,

מה קונים, איך קונים. זה לתועלת. לתועלת חייו, הוא צריך את זה. אבל סתם,

יש אנשים שמתעניינים במה עכשיו קרה בתאילנדה, איזה משהו, איזה זה. את מי זה מעניין? כל מיני שטויות שאין לזה שום שחר ושום תועלת. לפעמים אני לא אומר, איך אנשים מסוגלים לדבר על הדברים האלה? מה זה נותן?

יש דבר, תועלת, משהו נותן לך בחיים. כן, אבל יש דברים שאין להם שום תועלת.

דיברנו על חדשות.

הרב אלבוז' אמראללה פעם שם חדשות,

לפעמים כמה כפירה יכול להיות. הוא אומר לך, תראה,

אם לא אומר בעזרת השם, מספר לך עכשיו כמה הנושא של עריות,

מלמד אותך, מספר על איזה רצח, מספר על איזה בעיה,

איזה משהו, השם מרחם, איזה דבר שהוא נגד דעת תורה,

כמה כפירה יכולה להיכנס וכמה דברים בטלים. פעם איזה יהודי, יהודי מזוקן,

יהודי, ברוך השם, בעל צורה, בעל תוקע.

יהודי, אבל,

מפשוטי העם, אבל שלוש תפילות, טלית קטן. אני רואה אותו, הייתי נותן שיעור, והוא הפסיק לבוא לשיעורים. היה זמן של מלחמה, לפני הרבה שנים, לא זכור איזה מלחמה זה היה.

אני הולך לבקר אותך כשאתה חולה,

אני רואה אותו בוכה כל היום. מה קרה?

לא שמעת, זה נפצע, הוא נהיה כמו רמטכ״ל,

מקשיב כל היום לרדיו.

אדם מסכן, בוכה עומד למות לפני הזמן, יהודי מבוגר, כל היום מקשיב לחדשות.

זה דרך, לא חבל?

תסגור את זה, הלך ללמוד תורה, תתפלל עליהם, ששם יציל אותם, שם יגאל אותם, מה ייתן לך לשמוע?

אם אתה בשביל זה שומע ומתפלל על אותו אחד, ניחא. אמרתי שכאלה במלחמה לקחו כל מיני

שמות של חיילים ועליהם התפללו. אתה יכול להגיד שמישהו שומע על חדשות אינו חלק על המובן? חס ושלום, אמרתי כזה דבר, חס ושלום.

לא אמרתי כזה דבר, אמרתי סתם דברים בטלים. דיברנו על דברים בטלים. אני חושב שכתוב מי שקורא בספרי מינים, כן.

אין גם חלק עולמות.

יש יותר ספרי מינים מידיעות אחרונות או מעיתונים חילוניים? יש יותר ספרי מינים מזה? נו.

אז לכאורה, מישהו שומע אותה,

זה לא ספרי מינים. טוב, אנחנו,

היה לנו כוח להגיד כאלה דברים בציבור.

תן לגדולים מאיתנו שהם אלינו.

זה ודאי אמרנו שלא ראוי לשמוע, אמרתי לך מזירה ורעייך שכמה דברים נוראים יש לפעמים.

בכל זאת זה אנשים שהם כופרים. יש הרבה כפירה משמיעים, הרבה הרבה כפירה משמיעים שם.

יכול להיות, יכול להיות. אתה מעלה רעיון.

דווקא את הספר? מה, העיתון יכול להיות כמו הספר? כן, אתה צודק, צודק.

אומר דבר נפלא, כן.

הלאה.

יש אנשי חסודים, אנשי

עסקים,

שמסתכלים בעיתונים האלה, אבל במוספים של הכלכלה וכאלה.

יש ויש, לא סתם.

לא ניכנס לדברים שחמורים,

שהשם יגאל אותנו.

אומר כאן,

שלא ישמע כל זמר של אישה,

אבל בי שלא מערער אחריה.

היא קול באישה ערווה.

גם אם הוא לא ראה אותה?

או, זה, כבר נכנסים לפרטים.

אם הוא מכיר אותה, אפילו אם לא ראה אותה, זה קצת בעיה. אני מכיר. סתם, אם זה שירי אגבים, שירי אהבה, זה סתם לא בעיה לשמוע את זה. כן, סתם מכניס כל מיני...

אם הוא לא מכיר, אתה... אם לא מכיר ולא ראה, מצד הדין, נטו, תלוי. אם הוא לא מכיר ולא ראה,

סתם דברים שטויות, אם די...

אם זה...

זה ערווה.

לא, אם אתה... עכשיו.

מה קשר אם אני ראיתי אותה או לא ראיתי אותה? אסור זה אסור. לא.

הערווה יפה, אתה שואל שאלה יפה, אתה אומר בפשטות משמע כל באישה ערווה

זה הלשון כביכול,

אבל תלוי, לא כל דבר שאנחנו קוראים את זה, זה הפשט בהלכה,

בהלכה יש בזה פשט.

אם בכל שמותר לי לשמוע בחורים או בנים,

מה מותר לי לשמוע?

מה היא כבר יכולה לשיר?

לא, אישה יכולה לשיר עכשיו בשפה שאתה לא מבין, מותר לשמוע או אסור?

האם מצד הדין ייתכן שאין בזה איסור?

נטו דין, ודאי שלא ראוי.

אתה עכשיו שומע שיר,

אם יש מילים בעייתיים זה עוד בעיה, אבל נאמר, אתה לא מבין את השפה, מדובר עכשיו איזה שפה שאתה לא מכיר.

מצד הדין, ייתכן שאין בזה איסור, אבל ודאי שאנחנו מתרחקים מהדברים האלה.

ואני אשמע רק דברים יותר אדרבה, שירים שהם חיוביים ונתחזק בהם.

סליחה?

רק אם אתה לא יודע איך אין ערך. נכון, אם אתה לא מכיר, כן, זה מצד הדין.

אבל שוב, גם אם השיר הוא לא, מילים לא יפות, זה גם יכול להיות בעיה.

אבל זה לא מצד הכל בישי ערווה, זה מצד המילים.

אבל כמובן שלא ראו את זה.

אני שומע אותך, כשאתה שומע את השירים האלה,

ומבין את השפה הזאת, היא בכלל שרה שמה. נכון, שוב, השאלה אם זה איסור.

לא, השאלה אם זה נקרא איסור של הכל בישי ערווה, אז אמרנו, איסור ממש, זה מה שאמרנו, שמכיר או רואה.

מביא כאן,

קיצור חרדים, צוות עשה מהתורה לתלויות בדיבור, בפה ובקנה.

לכבד את אביו ואת אמו בדברים,

לדבר נחת עם אוריו ולשון רכה.

כלומר, כבד את אביך.

וסתם כיבוד הוא בדיבור.

מה זה כבד?

קודם כל בדיבור, שהדיבור יהיה בצורה עדינה, בצורה נעימה.

שאר דיני כיבוד.

וכן מורא, ובואר הכל בחיי אדם ולכות כיבוד אביהם. ששקלן הכתוב לכבוד ויראת

לקדוש ברוך הוא.

אפשר להחזיר אותך קצת אחורה?

כן.

והתחלת? כן. אמרת, העלית נושא לדבר תרכי נועם ולהסביר אנשים בתשובה ולבחות בצורה ככה נוחה.

בעניין של הרב אבינו לגבי ישמעאל, כן.

גירש אותו מהבית בציווי של הקדוש ברוך הוא, בבקשת אשתו, למרות שהוא לא רצה, הקדוש ברוך הוא התערב ואמר לו, שמע בקולה.

בטקול, לעניין של מאחיין שלו, איך קוראים לו?

לוט.

עם הלוט.

ויכוח קצר, אני אפרד להם מעליי.

כן?

ועוד כהנה וכהנה הרבה סיפורים בתנכים. משהו לא השתבש, משהו לא עלה,

עלה בכלל להתראות.

שום ניסיון, פוטימוצי כאלה, אתה מבין, כאילו, בוא מצאו וזה, תשמע, תקשיב.

לא. אתה שואל טוב.

אתה רוצה לשמוע?

אז מה, כאילו, או חרב חדה או חיבוקים, כאילו, אתה מבין? אז איך פתאום ספרי מוסר אומרים דרכי נועם וכל הדברים, דיבתי השלום, אז מה לומדים פה מאברהם אבינו?

אתה מבין, כאילו? הבנתי. אתה רוצה לשמוע תירוץ? אז אפשר, תראה, התורה, אם הייתה,

אם התורה תכתוב קודם כל,

היה שם עם ישמעאל, כתוב שירתו מצחק, עושה דברים חמורים ביותר.

אז שוב, זה ברור, ברור לי, שנייה, עבודה זרה כתוב שם, האריות, היה שם דברים חמורים.

זה ברור, ברור לי כשמש,

שאברהם אבינו,

קודש קודשים, ודאי שהוא דיבר בצורה הכי יפה ונעימה,

אבל התורה עכשיו אין לה,

היא לא כל דבר, דבר שהוא כרגע,

ודאי שזה מוסר, הסקלטון רניעי, היא נהנה לשמוע את המוסר הזה.

כשהתורה ראתה שאין צורך, היא לא האריכה,

כי אני מאמין באמונה שלמה שאברהם אבינו ידע,

הוא היה מגייר את האנשים, ברור שידע ואת בנו, ודאי שהוא דיבר עליו בצורה הכי נפלאה שיכולה להיות בעולם.

תחזיר בתשובה גם את הבן שלך, את הנועם.

מי אמר שלא ניסה? אולי זה לא הלך?

דיברנו קודם,

שלמה צדיקים לפעמים אצלם בנים מרשעים? יש כזה מצב,

שזה לא תלוי באדם, ודאי שהוא רצה שבניו.

אברהם אבינו הורידו לו חמש שנים מחייו כדי שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה, את הנכד שלו.

ודאי שזה צער גדול היה לאברהם לראות את הבן שלו בתרבות רעה, בוודאי שהוא השתדל, אני בטוח שהוא ניסה,

כמובן, אבל התורה לא מעריכה בדברים האלה, זה ברור גם עם לוט.

לוט כתוב EFC, הוא הלך וכתב, עזב את קדמונו של עולם, אתה יודע לאן הוא הגיע?

הוא הלך, הרי לא סתם, היה שם גזל, הוא ראה שהם היה שם המבע.

ברור, אבל אני אומר לך, אני לא חושד באברהם אבינו, ברור לי שאברהם איש החסד, אברהם...

אני לא מתווכח שהוא עשה את כל מה שאתה אומר.

לא, רק התורה לא מעריכה בזה, כי... יש מצבים שאם הוא חוטא,

הוא תיכף עד הסוף.

שוב, אני מסביר לך, ודאי שאברהם אבינו, ברור לי שהוא עשה את כל הדברים שהיא יכולה.

אחרי, זה כבר כלו כל הקיצים, מה שכתוב שהוא ייפרד מעליי,

זה אחרי... למה התורה לא מדברת על המון דברים שהיא לא רואה את הצורך בהם?

אני מאמין שהוא ניסה, שהוא ודאי ישתדל, עשה את כל ההשתדלות שלו.

התורה הרבה דברים לא כותבת כשאין לה צורך בהם.

אנחנו לא מבינים.

לפעמים יש את זה במדרשים ועוד דברים,

אבל התורה, הדבר שהיא רואה שאין לו צורך, היא לא כותבת.

לגבי העניין של הנכד יעקב, חושים בן דם,

הוא לא היה באמת חרש. הוא פשוט ראה שהם מתמזנזים עם הוויכוח ומנסים להסביר לדוד שלהם שזה... איך אתה יודע? כתוב בחסדל שקלאל היה חרש כתוב. כשבא עשיו ורצה כאילו את הקרקע שלו, כן? את הקבורה. נו.

נכון, נכון, אבל כתוב ש... למה אתה אומר שהוא לא היה חרש?

אתה יודע שהוא לא היה חרש? יש דעה שאומרים שהוא בכלל, הוא אומר, מה זה הוויכוחים האלה, הסברים יותר מדי, אתה מבין כאילו?

כתוב משהו מה שהיה חרש, כתוב בחסדל.

באינטליגנטיות, אז זה נמשך, אתה מבין? הוא רוצה ממש לכרות את זה מהשורש.

הוריד את הראש שלו, להתראות.

אני, ברור לי ששוב,

אם חז״ל מציינים איזה סיפור, אנחנו הרבה דברים,

תמיד אני אומר דבר,

רואים את המעשה של דוד,

מעשה של כל מיני מעשים בתורה, שאם אתה לא לומד אותם בעומק, הרי ראינו בראשית, כתוב, נעשה אדם.

מה זה נעשה אדם? הרי אפשר להגיע לידי כפירה, חס ושלום. אז רש״י שואל, נעשה אדם, זה נראה כביכול.

יבוא אפיקורסים ויגידו שכביכול יש שתי ברואים.

נו, נו, אז מה, זה מטעה?

הרבה דברים שאתה קורא אותם כפשוטו, זה לא כפשוטו. הסיפור עם יהודה. יש כל דבר, יש הסבר.

הבאתי לכם קודם את הסיפור עם שלמה המלך.

אדם קורא סיפור,

אתה לא, אי אפשר ללמוד, אנחנו קוראים פרשת שבוע, ואסור לקרוא כפשוטו.

חייב ללמוד את הרש״י.

כתוב ירא שמיים, בין שתיים יקרא, למה כתוב ירא שמיים, אומר מרן השולחן ערוך,

ירא שמיים יקרא רש״י, למה?

כי אם לא תקרא רש״י אתה לא תוכל להיות ירא,

קשה להיות יראי שמיים, אתה לא תלמד נכון, אתה תטעה, תגיע להרבה טעויות, חייב ללמוד את המפרשים,

ללמוד טוב-טוב, אדם לומד על דוד המלך. תראה אנשים שלמדו,

דוד המלך, יהודה, כל מיני סיפורים,

אתה רואה אותם מלמעלה, אם אתה לא רואה אותם עם העומק,

עם המפרשים.

ואת המעשה של ראובן,

תראה מה אור החיים הקדוש אומר,

מה גדולי עולם אומרים, בלי המפרשים,

בלי להעמיק,

זה קרוב בוודאי לטעות.

הרי כל התורה כולה היא סתומה, מה כתוב בתורה וכשאלתם לאות על ידיך, איך תפילין?

יש עשרה הלכות בתפילין הלכה בשם סיני, שחורות, פרודות,

השינים,

ומה עושים את התפילין?

בתורה היא סתומה,

התורה,

התורה, אנחנו...

למעשה, מי שלא קורא רשי,

הוא לא ירא שמיים?

או, וואו, וואו, אז הרב ניסה לדייק.

אתה שואל, מאיר, שמעתי איזה רב,

אמר, כך מרן השולחן ערוך אומר, ירא שמיים יקרא גם רשי.

אז אמר, משהו משלא קורא לא ירא שמיים?

זה ודאי יביא אותך לידי ירא שמיים,

לקרוא את הרשי על החומש.

ובלי רשי לא תוכל, ואם אתה לומד את הרשי,

אתה השגת דברים נפלאים.

ללמוד את...

יש הבדל בן אדם שהוא רק מתחיל לקרוא שתיים ידיעה אחת תרגום,

לבן אדם שכבר התורה אצלו, וכבר מכיר את כל התורה שלו.

אני חושב שרק התחיל לקרוא שתיים ידיעה אחת תרגום,

הוא בקושי ידה עושה.

אז להגיד לו, תקרא גם רשי,

אתה מדבר ככה עכשיו.

הוא ידיע לו חמש שעות והוא יתבטל מהכל.

בסדר.

אם אדם לא יכול, ודאי, ברור, בסדר.

שיעפו לפחות יעצו את הבסיס.

ודאי שכן.

אחת שהוא כבר רגיל כבר כמה שנים, הוא כבר יודע את זה,

הוא כבר עד איזה חצי שעה, הוא גומר את זה, הרבה וחמש דקות,

אז הוא אומר לו, תשמע, אתה כבר מכיר את הסוג שלו.

אבל זה לא בשביל להכיר,זה בשביל מה שהוא שואל. שלא יהיה לך שאלות רשי עונה לך הרבה תשובות.

אתה יודע, תלמד את הרשי, הרבה, אני אומר לכם, רבותיי,

לפעמים אני אומר חידושים,

רשי, בסך הכל רשי.

ששש... איזה חידוש, אנשים, רשי.

תראה מה רשי כותב, ללמוד את הרשי,

אתם יודעים, אומרים שרבנו תם.

תגידו לי, תראה רשי?

שוב.

תתרגל קודם כל בראשי הידיעה.

אני לא יודע, אני אדבר כללית כמו מרן אומר. אני אומר מה שולחן ערוך אומר.

מי שלא יכול, שוב, הוא אומר לך, אתה רוצה להיות ירא שמיים?

תגידו את זה בשולחן ערוך? סליחה. כן, כן. כן? כן, אם תביא שולחן ערוך, אני אראה לך ב...

כן.

מרן שולחן ערוך אומר, ירא שמיים.

תפתח שולחן ערוך, אם תביא שולחן ערוך, אני אראה לכם את זה.

מרן שולחן ערוך כתב שהוא כתב את החיבור שלו, שאדם יעבור על הפעם,

וכל החיבור שלו, כל הכל, פעם בחודש.

עושה, ולקיים, לקיים את ההלכות, חייבים לכזה הלכה. שלושים יום שיעבור, כל שלושים יום שיעבור. מאריכים ימה בשלותיו, אני לא רוצה אריכות ימין. כבר רוצים סגולות לאריכות ימין, סגולה נפלאה.

שתיים לקראת לך תרגום, למה לא? שוב, אתה קורא את הרשי.

הרב אמנון הזכיר את זה לא מזמן.

כל הלומד הלכה כפשוטו או כמאמרו לא שומע בשרות, אין מבשרים אליו בשרות רעות, כן? משהו כזה, נכון? יש דבר כזה? עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, כל השאלה. הוא מקיים הלכה כמאמרה, משהו כזה? כן. אינו מבשרים אותו בשרות רעות. יפה. נכון יש משהו כזה? אם אני אומר... אני לא זוכר כרגע, אבל זה נשמע טוב. יש מצבים, גם כשבן אדם מקיים מאה אחוז את ההלכות,

כן. הוא נאלץ לשמוע חס ושלום לפעמים ש...

איזו שאלה שאלת? זה שאלה ש... אני אגיד לך קצה מזלג, נענה לך תשובה.

כל דבר, הרי אתה יודע, א', אז יש בזה בשתי אפשרות, אפשר לענות לזה.

לקיים את כל ההלכות כמאמרם,

מי יכול להעיד שהוא מקיים את כל ההלכות כי הוא לא מדבר לשון הרע, ולא רואה זה, ולא עושה את כל ההלכות כמאמרו?

הכל כמאמרו?

זה כמעט בלתי.

אין צדק שיעשה טוב ולא יחטא. לקיים את כל התורה כהלכתה, הלכות שבת, לדעת אותם על בוריין, אתה יודע כמה.

אתה רק תתחיל ללמוד רק כמה דעות יש כמעט, כמעט, שוב, חוץ מגדולי עולם. אני לא מדבר על זה.

לא, גם, גם, זה נדיר שאפשר לקיים את הכול, כי פשוט,

אתה לפעמים אפילו פוסקים,

רבנים, הוא לא יודע עכשיו את כל ההלכות פרוסות לעיניו. הרבנים שהם מורי צדק, הם יודעים את כל ההלכות על בוריין,

יודע כמה דעות יש וכמה לכאן חומרות.

אז ודאי כמאמרה קשה למצוא עכשיו.

ועוד, לגבי דבר רע, הרי שכתוב בגמרא,

שמצווה, כשם,

שמברכים על בשורה טובה, ככה על בשורה רעה. ברוך דיין האמת, מה הפשט בזה?

למה?

כי למעשה ייתכן,

לא נכנס עכשיו למה,

איך זה בדיוק יוצא שזה לטובתו של האדם.

מאת הקדוש ברוך הוא לא יצא דבר רע.

כלומר, מה שהשם עושה זה לטובת האדם.

אין לי הסבר להסביר כל דבר לעניינו,

אבל אתן לך דוגמה שבחור השבוע היה צריך לעבור טסט,

ולא טסט ראשון או שני,

פגשתי ורציתי לעודד אותו.

ראיתו שהוא מעודד אותי.

ואתה תגיד לי, תסביר לי, למה אתה,

כי שמח, אני אגיד לך את האמת, כבוד הרב, הוא אמר לי,

נהנתי מאוד מהרעיון שהוא אמר לי.

הוא לקח את זה בקלות, הוא אומר לי, תראה,

נכון שהפסדתי כסף,

אין לי הרבה כסף, הוא בחור ישיבה,

אבל אמרתי ככה, ככה הוא אמר לי.

מי יודע אם עכשיו הייתי מקבל את הזוכה בטסט,

הייתי עכשיו מקבל איזה רכב והוא עושה איזה תאונה. השם אוהב אותי! הוא לא רצה שיקרה לי התאונה הזאת.

ואני בדיוק אמרתי לו,

איזה רעיון נפלא אמרת, יש לי חבר, השם ישמור, חבר קיבל, התלהבו ממנו את סימו היה רישיון נהיגה לפני עשרות שנים.

פעם ראשונה הוא נסע,

הרג את אשתו ואת הילדה שלו, השם ירחם. הוא נכנס באיזה קיר, לא בכוונה כמובן,

השם ירחם, השם ישמור ויציל.

אם המורה נהיגה, סליחה וחס ושלום, היינו מחזירים את זה החוק, אי אפשר לדבר על זה, ככה נגזר משמיים.

אבל לו יצוי, זה היה אמור לקרות,

והוא לא היה מקבל איזשהו נהיגה או עם האחרים לא היה קורה את זה.

זה משהו כאילו, אדם צריך להסתכל, אנחנו לא יודעים מה לטוב.

אדם, היה לי חבר, שוב, סיפור.

אברך יקר, ירא שמיים, צדיק, הלך להתקבל בזה, כל אלה לא קיבלו אותו.

מה זה, הוא בא, אומר לי, נפגע, ואומר, תראה, אתה מכיר אותי,

אני מתמין, ירא שמיים, לא, שוב, לא התגעג, אני מכיר אותו, הוא אומר, תגיד לי, איך, כל אלה לא קיבלו אותי.

אמרתי, אני לא יודע, אבל השם עושה דברים רק לטובה. מי יודע, לא רוצים אותך במקום אחר.

אחרי כמה ימים הוא התקבל להיות ראש כהן לבחקה, ירם באיזו ישיבה.

בורא עולם, אתה לא יודע, אדם לא מתקבל פה, לנו זה נראה רע.

זה לטובתך, זה הרע, זה לא כמו שאתה רואה.

אז כמובן שאנחנו,

לנו נראה, הרע זה אדם עשיר, להיות עשיר זה טוב, יש כנראה עשירים,

איזה תלמיד,

תלמיד, היה לי תלמיד, היה חילוני,

קיבל מחלה שמשמו ראה צמוד, מרותק, עזב עבודה, עזב הכול. יום אחד הוא אומר לי,

אני מודה להשם שעשה אותי במחלה הזאת.

אשריך שאתה מדבר, למה? הוא אומר לי, הייתי רשע גמור,

כשום דבר לא הייתי עושה, לא תפילין, לא שבת.

היום, בזכות המחלה, התחיל ללמוד תורה, התחיל להתפלל.

הוא אומר, יש אנשים באותה מחלה, מתים לפני הזמן.

הוא נמצא בבית חולים, בטיפולים שלו,

הוא קורא, בכלל לא מסתכל על מה שקורה שם כל הזמן עם הספר. הוא אומר לי, אני הייתי בן אדם חדש, מי עשה?

כביכול, מה תראה?

החולי עשה אותו, והוא מודה להשם, תראה מה זה, על החולי שקרה לו.

אז אנחנו לא מבינים,

יש הרבה דברים שבוודאי השם עושה חשבון, אנחנו לא,

כשאדם רואה אליהם ואולך, קורה כזה מקרה, כזה מקרה, אנחנו לא יודעים.

אז זה, מה שנראה לך רע, זה הטוב לאדם.

יש המון המון סיפורים שזה ודאי זה לטובת האדם.

‫מתי היה? מתי היה הזמן?

‫זה עוד כמה הלכות.

‫כתוב, כבד את אביך ואת אמך, ‫כתבו הפוסקים מרבים את אשת אביו,

‫בעל אימו, אחות אימו, אבי אביו, אבי אימו,

כן?

‫שאין בכלל אביו ואימו, ‫וחמיו וחמותו הם גם כן בכלל, כן? יש לנו גם אחיו.

‫בחלק איבוד הורים, גם אחים, ‫לא יודע למה הוא לא כותב את זה, ‫כמובן בפוסקים,

‫שאחיו הגדול, ‫יש דעה אחותו הגדולה, למה ההורים נהנים, ‫את,

כשאתה מכבד את האחים שלך,

‫זה ההנאה של ההורים,

‫ובזה דנים אם זה לאחר מותם ‫גם יש חיוב או לא? כי זה בעיקר, ‫כשההורים קיימים,

‫אכפת להם שהאחים מכבדים ‫אחד את השני לאחר מותם. ‫בכל אופן, גם בכלל כיבוד הורים, ‫זה כל ה... כמו שאמרנו כאן, ‫כל הרשימה הזאת,

כן, אמרנו, ‫בעל אימו, אחות אימו, ‫אבי אביו, אבי אימו,

‫סבא, סבתא וגם אחיו ואחותו.

‫יש מצווה, חוץ מללמוד תורה, ‫יש מצווה

ללמד אחרים,

‫וכל שכן את בניו, ‫שינתם לבניך, את נכדיו,

‫אם הוא יכול, אדם שיכול,

‫כן, אתה לפעמים נמצא במקומות ‫שאם אין איש, תהיה, ‫אתה רואה, אנשים לא יודעים. ‫אתה יודע לפתוח ילקוט יוסף, ‫אתה יודע לפתוח איזה דברת שבוע.

‫תגיד איזה חידוש, ‫אנחנו מכירים אנשים פשוטים. ‫פשוטים, אנשים פשוטים ביותר,

‫הם למדו, קראו איזה עלון, ‫הוא בא ומספר את זה בבית. ‫מה שהוא יודע, הוא אומר. ‫אז במקום שאין איש, ‫אתה רואה בית כנסת, ‫אתה רואה להתפלל מנחה, ‫לפעמים תקעה מנחה באיזה מקום. ‫אני רואה,

‫אפשר להגיד איזה קצת דברי תורה. ‫מה, בין מנחה לערבית, קצת דברי תורה, ‫תקום, תגיד איזה הלכה, איזה משהו. ‫יש מקומות בתי כנסת ‫שאני רואה אנשים פשוטים. ‫פותח ילקוט יוסף, יש גם הלכות מסודרות, יומיות, ‫שכל אחד יכול לקרוא. ‫כמובן, גם לקרוא צריך לדעת איך ‫ולאו לטעות, אבל מקום שאין איש, ‫למה לא? אם אתה יכול לקרוא, ‫לזכות את הציבור, תזכה אותם.

‫יש מצווה

שיברכו הכוהנים את העם,

‫יש מצווה שהם יברכו, ‫וגם כדאי להתברך מהם. ‫מכיר איזה יהודי? ‫הוא מתפעל בנץ כל יום. ‫היה בא אלינו לישיבה, ‫שהיו בישיבה הרבה כוהנים ‫כדי להתברך מהכוהנים, ‫מצווה לקבל ברכת כוהנים, ‫מעלתה גדולה מאוד.

‫יש מצווה להזכיר בפה מעשה עמלק, ‫זכור את אשר עשה לך עמלק.

‫ויש פוסקים שאומרים ‫שכל יום חייבים במצווה הזאת.

‫ויש גם שאומרים, חייב לזכור, ‫שרקציפו אבותינו את השם במדבר.

‫וקל וחומר מה שאנחנו מקציפים אותו. ‫הוא אומר כאן, אתם שומעים?

‫שאם אנחנו זוכרים את מה שאבותינו הקציפו, ‫צריך להיזכר אם אתה מקציף את השם,

‫כן, להתוודות ולהצטער על זה ולהיזכר. ‫אם אני מקציף את השם, ‫לזכור את הדברים, ‫לשים אותם מול עיניי, ‫שלא להקציף את הקדוש ברוך הוא.

‫לזכור, אל תשכח את אשר הקצבת.

‫והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם.

‫אז על ידי וידוי, עוון אבותם וגם עוונותינו.

‫יש פוסקים שחייבים להזכיר בפה ‫מה שעשה השם למרים,

‫שדיברה לשון הרע,

‫שנעמה זכור את אשר עשה השם למרים. ‫פעם שמעתי

איזה רב גדול חידש חידוש,

‫שהוא אמר, לא יודע מאיפה הוא הביא את זה, ‫ברעיון מאוד יפה,

‫למעשה כל רגע שאדם פותח את הפה לדבר,

‫צריך לבדוק את עצמו ‫אם הוא לא הולך לדבר לשון הרע.

‫ההצטרף שלך לפתוח את הפה,

‫כמובן לא לדבר על דברים שעשו,

‫לא שקר, לא ניבול פה, ‫לא לשון הרע, כן.

‫במהלך הגדול גם לא דברים בטלים, ‫סתם אמרו, כמו שאמרו, ‫סתם דברים שאין להם שום תועלת.

‫-יש מצווה שבדיברת בם. ‫-ולא בדברים בטלים, כן.

‫יש מצווה להתוודות על עוונותיו,

‫שנאמר, איש או אישה, ‫כי עשו מכל חטאות האדם ויתוודו.

‫הווידוי מראה שאתה מכיר בחטא, ‫זה כבר אתה בגדר אחר לגמרי,

‫כשאדם יודע שהוא חטא,

‫זה כבר שווה משהו. ‫מה הנביא הוא טוען? ‫הלא אומר לך, לא חטאתי. ‫אתה יודע שחטאת?

זה כבר משהו. ‫לפני שאפילו אדם עושה תשובה, ‫מתוודה, חטאתי.

יש מצווה לדבר, האמת, ‫אפילו במילדי עלמא,

‫כן? ‫אפילו אין מזה שום נזק ממוני. סתם.

‫האם מותר עכשיו לספר? ‫ראיתי עכשיו, עברתי פה, ‫ראיתי נחש שבע מטר. ‫היה נחש עשרים סנטימטר, ‫אבל שיהיה נחמד. ‫מה זה עשרים סנטימטר? זה יפה לספר? ‫שזה יהיה נחמד, מספר לכם שהיה כזה עבה, ‫היה אורך שבע מטר, ‫זה נחמד לשמוע כזה סיפור. ‫מותר לשקר כזה שקר? ‫אין בזה שום דפקמין עליכם, ‫אתם לא לוכדי נחשים, ‫ולא תלכו לראות את הנחש. ‫האם מותר? זה נקרא שקר לבן. ‫אמר פעם איזה רב. אין אדם

גם כמה שקרים. ‫אמרנו לו, כבוד הרב, העלבת אותנו. ‫אמר, לא העלבתי אתכם, תבדקו ותראו. ‫אדם לא מדייק. ‫יש כאלה גדולי עולם שתמיד דייקו, ‫שאומרים אותם מה השעה, 4-26. ‫עונה לך בדיוק, לא בערך. ‫לדייק. אנשים, בדרך כלל, ‫הוא ראה משהו, עשה משהו, ‫מוסיפים, מורידים, כן? ‫אז לכן אדם צריך להימנע, ‫אפילו שזה שקר שאין לזה, ‫כי ככה מתרגלים. ‫מה, אם שעה שתיים, שתיים עשרים ושתיים, ‫הואומר שתיים וחמש זה כ

בזה והוא לא מתכוון לשם. ‫אמרתי שיש כאלה שדקדקו בזה, ‫אבל לא שעד כדי כך צריכים להחמיר את זה. ‫אנחנו רגילים שמעגלים ‫לכאן, למטה או למעלה.

‫אבל שוב, יש דבר שאתה, ‫יש לך מזה הנאה לפעמים. ‫כמו שאמרתי, אני עכשיו אספר ‫שראיתי איזה משהו.

‫שזה יהיה יותר נחמד, ‫ואתם תקשיבו לי יותר, ‫אני צריך לספר סיפור מעניין.

‫אז אם זה לא אמת, גם שאלה, ‫שאלו פעם שאלה, ‫מאוד מעניין.

האם מותר, דוגמא, נבוא עכשיו איזה דרשה, נספר איזה סיפור מתח,

שלא היה ולא נברא.

האם מותר לחזק, והוא מחזק בזה את הציבור?

פעם מישהו סיפר לי, גם הוא, היה לו איזו שאלה.

הוא ראה משפחה שלו עם חללים שבת.

היינו עושים כל מיני עבירות.

אמר, עכשיו אני אבוא להם בחלום,

חלמתי עליכם שאתם ככה, עומד לקרוא לכם ככה, אם הם יבהלו,

יתחילו לשמור את רעי המצוות. האם מותר לשקר עליהם שהוא אתמול חלם עליהם,

שנגזר עליהם מגזר דין חמור מאוד אם לא יפסיקו לחלל שבת?

האם מותר או אסור? מה אתם אומרים?

שקר.

אתה מתיר, אתה אומר.

שמעתי פעם, אני לא זוכר בשמי,

בשם גדולי עולם, אני זוכר איזה אדם גדול, אני לא רוצה לזוכר את שמו, אז אני לא צריך להתבייש איפה, אני בטוח שאפילו אם אדם רוצה, כמו שאומרים אתכם, שאלה ראשונה, אני אספר סיפור שלא היה ולא נברא.

כן? הרי כשכולם שואלים, זה היה קרה? זה היה אמיתי?

אתה מספר כאילו קרה, כן?

אנשים שממשל זה לא מעניין, סיפור שהיה זה יותר מעניין ואתה יודע את זה, אתה מחזק את הציבור.

אז שמעתי פעם שאפשר.

בכל אופן, אבל מה שאמרנו לגבי חלומות, אני לא יודע אם זה אפשרי.

ייתכן שיש כאלה שיתירו, מה אתה עושה את זה לשם שמיים?

לחיזוק,

כמו שמותר למען השלום, לא גרם, להחזיר אותם בתשובה.

אתה תגיד לו שאתמול חלמת עליו שמרחם,

אם הוא לא חוזר בתשובה הוא ימות, ובגלל זה הוא יחזור בתשובה. יכול להיות שזה כדאי לספר לו את זה, אולי.

יכול להיות.

הסך שיחה בתלה עובר בעשה,

עובר בעשה, הוא אומר כאן, כשנאמר, ודיברת, הבא מלוא בדברים בטלים.

ולאו הבא בכלל עשה, עשה.

מה שדיברנו קודם, הרואה את חברו שחטא,

חייב להוכיחו ולהחזירו למוטב.

בן שחטא בדבר שבינו לבין חברו,

או בינו לבין המקום.

וצריך להוכיחו בינו לבין עצמו בנחת ובלשון רכה.

כלומר, אומרת שאדם,

מה נעשה חשבת דם בערב שבת בא,

הסרתן, ערבתן, הדליקו את הנר,

אומרת הגמרא,

וצריך לממרין ובניחותא,

אומר לאישה, הסרתם?

ערבתם?

מה עם הנר?

בניחותא.

כדי לקבלו מיני יתר, שיקבלו בנחת,

בחיוך.

מלאכת הוא מלשון רכה.

ויודיעו, אני רק רוצה לטובתך,

לא לרעתך. אני אוהב אותך, מחמת אהבה לי עליך, אני לא רוצה שתיפול בדבר הזה.

אם קיבל מוטב וימלא ויוכיח אותו פעם שנייה ושלישית,

עד שיבזה אותו, יכה אותו.

וזה נאמר, הוכיח תוכיח את עמיתיך אפילו כמה וכמה פעמים.

כן?

ואם אתה יודע שחבר עשה לך איזה עוולה,

כתוב,

הוכיח תוכיח את עמיתיך, סליחה, לפני כן מה כתוב?

לא, תשנא את החברה בלבביך, הוכיח תוכיח את עמיתיך.

מה פירוש? למה אני שונא אותו בלב?

אני יודע שמישהו עשה לי איזה עוולה,

דיבר עליי שהוא נורא, עכשיו יש לי שנאה בלב.

כשאני אוכיח אותו, אני מוציא את השנאה. למה דיברת עליי? למה עשת לי את העוול הזה?

אז או שהוא יגיד שהוא לא עשה,

או שכן, או בלי כוונה, או לבקש סליחה,

אז ההסק ייגמר.

לכן אומרים, אל תשמור בלב,

למה לא בלב? אל תשנא בלבביך, תוכיח אותו,

ועל ידי זה השנאה מהלב תסתלק.

אבל אם אנוש מוכיחו ושומר את השנאה בלבו,

זה נחשב רשע

שאומר לך, כשכתוב ולא דיבר אבשרם עם אמנון, לא טוב לשמור את זה בלב. אם אתה רוצה לא להוכיח אותו ולמחול,

לא רואה את זה מהלב,

אשריך וטוב לך.

אבל אם אתה מקפיד ובלב, ואתה שומר את השנאה בלב,

זה לא טוב.

מצוות עשה לקדש את הכוהנים, לנהוג בהם כבוד,

ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה.

לפתוח ראשון, לברך ראשון,

ניתנת להם מנה יפה בצדקה, מתחלקת ראשון.

ולכן בסעודה ייתנו לכהן מנה יפה ראשון,

ושומרים אף שכשיחלקו שותפות שיש לו עם ישראל,

יאמר לו,

הישראל ברור לך איזה חלק שתרצה, שנאמר לקדשתו.

אז יש פה מצווה דאורייתא.

לא מזמן היינו עמדנו באיזה,

היינו באיזה סעודה, היה כהן בדיוק הגיע.

מטיל מילית, לא נטלה, נטיל לא ליטול.

לא, לא, לא, לא.

למה לא? אתה רוצה לבטל אותי במצווה דאורייתא?

לקדשתו?

בוא.

אם אתה עולה לתורה ראשון, עכשיו אני לא אתן לך ראשון, סך הכל איבדנו את זה.

עוד שנייה אני איטול אחריך, מה יקרה?

טלאים, רבותך לא רצה, אבל גידשתו,

תן לו, צריכים לדעת, לא להגיד לכהן, תביא לי איזה משהו.

צריכים להיזהר, זה הלכה,

צריכים לשמור על קדושת הכהן.

אמרנו כאן, לתת לו ראשון.

הסתפקתי כאן לגבי תואר. אתה עכשיו נמצא בתור לסופר.

תואר, שתהיו בריאים,

קופת חולים לסופר. עכשיו מה, עומד פה עכשיו איזה יהודי והוא כהן,

מה אתם אומרים?

ניתן לו ראשון?

אני אקח עכשיו, לפחות מה שאני יכול לתת, את התור שלי, אני צריכה לתת לכאורה.

לא רק אני, כולם צריכים לתת לו את התור, לכאורה, או כהן.

בחלוקה, בזה, אז גם אני יכול להקדים אותו ראשון בתור.

כידוע, יש מצווה דאורטיה של ביקור חולים.

שנאמר, והודעת להם את הדרך, ילכו בה.

וקיבלו חז״ל, שזהו ביקור חולים.

בכלל המצווה,

לא רק לבוא ולבקר. צריך גם,

מסבירים חז״ל שאתה בא לבקר את החולה,

תדע מתי, מתי כן, מתי לא.

לא לבוא בשעה זה מפריע לו.

לא עלינו גם, אומרים, נחום אבלים.

גם בשעה שמנחים לא טוב, בשעה מאוחרת לא טוב.

תהיה חכם, גם ביקור חולים. בשעה שזה, הוא צריך אותך. לפעמים החולה מתבייש בכל יום.

לפעמים הוא מאוד חולה, הוא במצב כזה שהוא לא רוצה לקבל שום מבקר, זה מפריע לו.

לא צריך לבקר אותו.

לפעמים מעמיסים או עליו או על אחרים. אתה רואה כל המשפחה באים עם עשרים איש,

מפריעים גם לו, גם לאחרים.

וזה לא מצווה, זו עבירה.

וחל המצווה לדבר עם החולה בנחת,

להגיד לו שתהיה בריא. אתם יודעים שחולה, לצערנו הרב, דרך כלל,

הוא גם, לפעמים גם חולה בנפשו. מה פירוש?

כשכואב לו משהו, כבר הוא חושב, עומד למות.

כבר עכשיו הוא יודע מה קרה לו, הכאב הזה, הנפיחות הזאת,

זה השם ירחם. זה טבעו של היצר.

צריך לעודד אותו, זה שום דבר. תהיה בריא בעזרת השם, לא ייקח כלום, הכל בסדר.

לעודד אותו.

ואם הוא ירגיש גם הוא ככה ויהיה לו שמחה, זה גם יכול, גם אם זה לא נכון, אתה לא יודע אם זה מה מצבו.

זה יציל אותו, שיהיה שמח.

העצבות והדכדוך עוד מוסיפה על המחלה.

זה המצווה, ונדמה לי בראשונים מובא.

עיקר הביקור החולים זה לעודד אותו, לראות מה הוא צריך.

כי ידוע שמספר רבי עקיבא, שבא לבקר את החולה, אמר וראה שעמד למות, אם הוא לא היה מציל אותו. אבל מי שלא מבקר חולים, כאילו שופך דמים.

אז לבוא, לראות מה חסר לו, מה הוא צריך.

מה שאמר, בשעת הצורך.

שערוריה.

כשנאמר אשריהם משכיל אל דל,

גם, חלה מצווה, מה הכוונה?

גם להגיד לחולה, אם אתה יכול.

כמובן, לא בצורה פוגעת.

כמו שאמרו לאיוב, ולהגיד לו, תראה, חולי לא בסתם.

זאת אומרת, אתה יכול לא להגיד לו, בואי, הזדמנות, הנה בורא העולם שלח לך איתותים.

זאת אומרת, אתה יכול, בוא תתחזק באיזה משהו.

משכח עליך איזה משהו.

עשו את זה השם יש לך רפואה שלמה, בעזרת השם.

מצווה, כך חזל מביא, מצווה על המצווה להשיב את החולה בתשובה.

ושכרו גדול מאוד.

הרמב״ם אומר,

שאם אדם בא עליו צרה,

קודם כל על עצמו והוא לא זועק ולא מתפלל ולא עושה תשובה, הוא האדם אכזרי.

על מי הוא אוכל? על עצמו?

למה השם שולח את האיתותים ושנשוב בתשובה?

ואם הוא לא שב ולא זועק ולא מתפלל,

הוא מתאכזר על עצמו.

יש פה על הנושא של החמאס והגדל, יש פה איזה משהו, כמה הלכות מאוד מעניינות.

יש פה איזה משהו יפה.

כן, מלאה הארץ חמאס, נושא של נוח. אז מובא כאן במסילת ישרים.

הנה אנחנו רואים שאף על פי שאין רוב בני האדם גנבים, בגלוי,

הם לא ממש פורצים בנקים ולא זה, ולא כונבים מהארנקים,

אבל טועמים טעם גנבה.

הם מורים היתר לעצמם בכל מיני מקומות. אדם עובד באיזה מקום, מרשה לעצמו כן לקחת. אני זוכר, לפני שנים,

קרוב משפחה, הוא אומר, אל תקנו אף פעם שקיות ניילון, תמיד יהיה, מאיפה יש לך?

הוא אומר, אני מהחנויות, נותנים לי, הפקידים אינם נותנים לך. הוא ממלא, כל פעם הוא קונה כמה דברים, לוקח עוד איזה 50-100 שקיות.

אמרתי לו, מביא תלך, לא אדם גדול בתורה, כן? הוא חושב, הפקיד הסכים, אמרתי לו, זה של אבא שלו?

פעם בכה לי בעל מכולת, אומר לי,

אנשים קונים ממני רק לחם וחלב,

השקית עולה לי כבר יותר יקר ממה שאני מפסיד עליהן.

אמרתי לו, מה אתה חושב, שאתה מותר לך לקחת?

יותר מזה, תחשוב.

אתה נכנס לחנות, לפעמים בא בן אדם, יש 100 שקיות,

שם עליהן חלב, מקלקל את כל השקיות. שם עליהן איזה בשר, תחשוב.

אדם צריך לחשוב עם הראש שלו.

אתה עכשיו לומד לשקול את הבשר.

תחשוב לא ללכלך.

מישהו שם אחריך איזה חלב,

זה יכול לקבל ריח לא טוב. אדם צריך לך לעבוד עם הראש, לא העיקר לחשוב על עצמי, מה שצריך לעשות, לא לגרום נזקים.

שקיות, לא על כל איש כאלה, על כל שקית,

כל דבר שמים בשקית.

למה?

כל שקית עולה כסף. אם אבא שלך היית מוכר, היית רוצה ש...

על השקיות האלה יש מאוד,

בחליבן בכל פעם הוא מפסיד הון על שקיות שאנשים לוקחים, וזה,

צריך לחשוב שזה שלך.

אז הוא אומר, לפעמים זה יכול להיות בעיות של גזל. אדם

רוצה איזה קילו עגבניות, מפיל שתי קילו לרצפה ודורך עליהן.

או אתה לא דורך בשבילך.

מי התיר לך את זה?

צריך מאוד לשים לב לדברים האלה, שיראו לא להורות אותם. אז אם אדם הוא לא גנב, הוא לא ממש גנב, הוא עושה דברים שיש בהם ממש גזל.

כל דבר, לפקוח את העיניים. ראיתי פעם יהודי גם.

היום כל המעדנים מחוברים ביחד.

הוציא אחד, קרע שתיים.

מי יתיר עכשיו? השתיים האלה הולכים לאיבוד.

יתקלקלו, מי יקנה אותם?

את הקרוע תיקח לעצמך.

ואם קרעת עוד אחד, תריח גם אותו.

מה, אתה פה עשית נזק.

מה?

אז יש החזרים. מי זה? אבל יש, אחרי כל ההחזרים האלה, מישהו מפסיד את זה. יש מישהו שניזוק מזה.

תיקח את זה הביתה, תאכל את זה אתה. למה מישהו אחר צריך להפסיד את זה?

נשים, לא עושים חשבון. יש כל מיני מנהגים ש...

הוא לא גנב, אבל הוא עושה פה דברים של גזל, דברים שהם...

אדם לפעמים עובר על שכר שכיר. יש אנשים.

ילדה באה לעשות בייביסיטר, מסכנה, רצתה איזה עשר שקל, איזה חמש עשרה שקל או איזה משהו.

אדם בא, תבואי מחר, תבואי מחרתיים, מכיר פעם, בת שלי שמרה את זה לחודשים ורצה לאיזה חמש עשרה. בן אדם, לאו דאורייתא, יש לך מצוות עשה דאורייתא, במותן שכר, ובן אדם עבד אצלך עשר, חמש עשרה, עשרים שקל,

עשה לך בייביסיטר.

מצווה דאורייתא אתה מפסיד, עובר על לאו דאורייתא, גם לאו וגם עשה, לא חבל?

אם הם אוכלים,

אז אין לאו,

אבל עשה, ביומות...

אני מספר למה חפץ חיים כל יום שאומרים אותו, רוקד משמחה,

רוקד,

שהוא זוכה שהעגלון היה מחזיר אותו מהמקווה,

היה רוקד, ביומות יתן שכר, משלם לו באותו יום, רוקד,

שהוא קיים מצווה דאורייתא.

אז מה, אנשים לפעמים,

לא חבל,

חושבים, אז מה, עבד אצלי, מתי שיהיה לי זמן אני אשלם לו. אדם צבע לך את הבית, רצה באותו יום, עבודה יומית,

שלם לו.

צ'ק דחוי, מי ייתן לך?

אבל אתה התנית איתו? אם הוא מסכים, אין לך לאו,

אבל אם הוא לא מסכים,

ואתה מחויב לקיים מצווה עשה דאורייתא, גם עשה וגם לאו יש שם.

אנשים לפעמים לא יודעים מה הם עושים.

אם זה חודשי.

חודשי זה הסכם ככה, אז אין בעיה.

זה ההסכם, זה מקובל, הוא יודע על דעת כן הוא בא לעבוד. גם, אני יכול להביא אותך לצבוע את הבית ואני מתנה איתך, דע לך.

לא תקבל, אני עכשיו רוצה שיתקנו לי את המקרר.

הלא רוצה תיקון, אדוני, אין לי, אין לי. כמה יעלה, תקבל צ'ק לעוד חודש.

אם אני מתנה, אין בעיה.

אז אין בעיה, אני לא עובר עליו, סליחה?

זה נשמע יותר תחיל יום. יש קבלנות ויש תחיל יום. מה זאת אומרת?

תגמור את העבודה, תגמור לצבוע את כל הבית ותקבל. כן, יפה.

אבל אם הוא בא רק לתקן מקרר, לצבוע היום חד פעמי,

ביום אחד או משהו, לתקן מקרר, אתה חייב לשלם לו במקום,

הוא בא לתקן את המקרר, צריך לתת לו מזומנים במקום.

אם יתנת איתו שהוא מסכים, אז אין לך לב.

אבל מצוות עשה לשלום לא ביומות תיתן שכרו. אדם שעובד קמאים, זה יכול להיות שזה שונה.

חודשי, כמו שאמרנו, זה משהו אחר, אבל בכללי צריך לשמוח,

לקפוץ על המצוות האלה, אם אדם יכול לקיים מצוות דורייתא.

אולי כבר מעגולה שלהם, נראה לי, בסוף היום, נכון?

מה, היום אחד שמתקן מכונת כביסה ולא רוצה לקבל מה?

שוב,

אני לא יודע,

יש כזה דברים שאדם נותן צ'ק דחוי, אבל השאלה אם...

נכון, מסממון.

אז כתוב, אם אדם שעבד ביום, בסוף היום, כן, נכון.

אדם שעבד לילה בתחילת ה... בסוף, ודאי, כן, באותו יום של העבודה, כמובן.

כן.

זה מאוד קשה היום לעשות.

משלמים היום תוך חודש ויכריש את רמות העבודה.

אנחנו משתדלים, אם אפשר לעשות את זה, אלא אם כן אתה תקוע,

אבל אני יודע, אני מזמין בעל מקצוע, אני שמח לשם לא בזמן.

ואם אדם לא יכול, טענוס, אבל כדאי לומר לו את זה לפני כן.

זה לא רק כדאי, זה צורך. אם הוא מקפיד והוא רוצה את הכסף בזמנו, אתה בבעיה של לאו דורייתא.

אלא אם כן הוא מוכר לך. אם הוא לא מוכר, זה בעיה.

ראשי מלכתחילה, כאילו, כל אחד יודע.

המצורת שלי נמצאה בה... לא, אבל השאלה...

אדם שבא עכשיו לעשות לך איזה עבודה,

אני לא יודע ממה הוא חושב. הוא כולם מקבלים. זה מקובל. זה מה ש... מקובל. לא לתת מזומן, אני לא יודע. אני לא יודע מה מקובל. אם זה באמת מקובל...

אז הוא על דעת כן בא, יכול להיות שאתה צודק. אם הוא מסכים לקבל... כן, אם הוא מסכים, אין לו, זה בוודאי.

אם הוא מסכים, אין שום בעיה.

אבל אם הוא לא מסכים, אתה טוען טענה יפה,

אם זה המנהג, מנהג המדינה,

לא לשלם מזומן. אם יש כזה מנהג, אז יש משהו, מה שאתה אומר. אם יש כזה מנהג, אני לא יודע.

אם המנהג הוא...

אתה מתכוון לאלה שמקבלים את המשפורת אחרי חודש. זה זה, וזה על דעת כן הוא בא לעבוד.

29 ימים הוא התחיל לעבוד? הוא בא על דעת כן.

אתה יודע שעל דעת כן, אתה יודע שפה...

כן, זה ברור. אבל אחד שבא לתקן את המקרר.

אני לא יודע.

אם הוא, כן, אם הוא מוותר למשהו אחר, אם הוא מוכן למעבילים מולו, אתה יכול לתת לך בשלום בזמן.

בביסיטר בא לקבל איזה עשרים שקל.

מה, את רוצה שתהיה איזה שקל דחוי? זה ברור שהיא רוצה את הכסף שלה במקום.

וזה בעיה שלא משלמים.

אומר הגאון,

הגוזל דבר מחברו ולא יחזירו עד כלות ימיהם, מוכרחים שניהם לחזור בגלגול.

הגזלן והנגזל.

אומר הגאון,

אין הלומד תורה רואה סימן ברכה בלימודו

אם בביתו תקוע מסמר אחד שאינו שלו.

שמר אחר, מסמר אחד שאינו שלו.

אתם רואים, זה דבר נורא, יש דברים ממש,

שזה מצער, אבל זה מצחיק לפעמים, שאדם, יש לו הרבה דברים שהם לא שלו. אדם יבדוק,

לפעמים אדם בא, מבקש מהשכן, איזה אחד ביקש מהשכן איזה מכשיר, הוא אמר לו, אני לא,

נותן לשכן, לא מחזירים.

הוא שכנע אותו, הוא הסכים, בסוף הוא מגלה שזה המברג שלו,

שהוא לקח ממנו.

שם מרחם. הוא אמר פעם, איזה רב, תבדוק, בבית שלך תגלה הרבה דברים שהם לא שייכים לך.

פה איזה ספר, פה איזה זה. אני זוכר לפני,

לא מזמן,

היו לך מקראות גדולות. בראשית, השאלתי לאיזה שכן.

איזה שכן, אחד שאולי עבר דירה, והייתי רואה אותו כל פעם, היה בא לה סמכות שנים,

אולי עשרים שנה.

שרב שאחרי עשרים שנה יחזיר לי את החומש.

זה מצחיק, זה מצחיק.

אני לא אקפטי עליו, אבל לא משנה, אבל עשרים שנה, עשרות שנה.

אני התפלאתי בכלל שהוא החזיר את זה. היה לי, חסר לי בראשית. אתה יודע שבראשית אין לי, במקראות גדולות, בראשית לא קיים.

שנים.

אנשים לפעמים לא שמים לב. אתה לקחת, תחזיר.

הכי טוב, סיימת את העבודה, תחזיר מיד. אחר כך אתה שוכח.

אתה כבר חושב שזה שלך.

כשהוא בא לבקש, הוא כבר מרגיש שאתה משאיל לו.

אני אומר לך, מסנר אחד עם תקוע שלו, שלך.

השם מרחם.

‫מעניין, המסמר הזה הוא לא שווה פרוטה.

‫-אה,

נאמר, הוא מתכוון, זה משל המסמר, ‫הוא מתכוון חפץ שווה פרוטה.

‫בתור משל, כן?

‫איזה חפץ קטן, אפילו זעום, ‫אתה צודק, אם זה לא שווה פרוטה, אני מדבר על...

‫מסמר ששווה פרוטה, מסמר גדול.

‫הוא אומר, אנשים מאוד מקפידים, ‫תגיד לבן אדם עכשיו,

‫בוא תגיד לבן אדם עכשיו, ‫בוא תאכל בשר, לא עם חלב,

‫ליד, או שעה אחרי, ‫שהוא אומר לכם, ‫הוא מסתכל עליך כאיזה, זה עבריין.

‫מה זה? לא מזלזלים בזה, חס ושלום.

הרי אתם יודעים, בשר וחלב זה רק דרך רבנן.

‫רק בשר בקר עם חלב, ורק אם יתבשלו,

וכולי וכולי.

‫יש לזה כל מיני חומרות שאנחנו מחבירים, ‫ברוך השם שאנחנו מחבירים בזה,

‫ויש דברים שהם לאווים מפורשים,

‫זה כמו שדיבר כאן,

‫למוטין שכרו, כל מיני דברים.

‫יש אנשים שממש,

‫הוא אומר לי איזה חבר,

‫הוא השכיר דירה לבן, ‫לא תגיד לאדם חילוני, ‫השכיר לו דירה,

‫וכל שנה הוא מזכיר לו. ‫עכשיו, התחיל חודש-חודשיים, עכשיו הוא היה, הוא ממש,

‫אומר לו עכשיו,

אני עוזב את הדירה. הוא אומר, מה עוזב? אתה עכשיו מפסיד לי שנה, אני כל שנה מזכיר לשנה,

לא מזכיר לחודש. הוא אומר, לא, אני רוצה לעזוב.

הוא אומר, בוא נשאל רב. הוא אומר, מה נשאל רב? יש שולחן ערוך.

תראה מה זה, אדם לא לומד תורה. אותו אחד הוא בן תורה, ציציות עולה חיים, כל החומרות,

אבל הוא לא לומד.

הוא עובד קצת.

הוא לא יודע, אמר לו, בוא נלך לרב. הוא אמר לו, למה רב? כתוב שולחן ערוך. אני לא יודע לקרוא, אותו אברך אומר, אני לא יודע לקרוא שולחן ערוך. בוא נשאל רב.

בא, שאל לפוסק, אמר לו, בשום בוני ואופן, הוא חייב להישאר בדירה,

או למצוא שוכר.

ואם אתה משכיר את הדירה ב-4,000 שקל, והשוכר ב-3,000, הוא ישלים את האלף גם.

ואמר לו, לא מעניין את זה.

ששוב, אדם שמרחם,

הוא גורם לו איזה נזקים של אלפי שקלים יכול להיגרם מכאלה דברים. ואנשים, בוא נשאל רב, הוא אומר, לא, אני לא צריך... זה ברור לי שזה לא נכון. מה זה ברור לך? שאתה רב, אתה פוסק,

אתה לא לומד תורה גם, אתה גם רוצה להיות פוסק?

אז אנשים יכולים להיכשל בכל מיני דברים,

בדברים, איסורים חמורים,

ואחר כך רואים, לפעמים לא הולך להם, והם לא מצליחים,

והנה נופל להם כספים.

שהם עושקים את האנשים.

אומר כאן מצווה של גזל, כל הדברים האלה זה הגיוני. אדם עבד, זה לא דבר כל כך לא ברור. אדם עשה מלאכה, רוצה את התשלום של הכסף שלו, למה הוא עבד? בשביל לפרנס את משפחתו?

לא לגזול.

כל זה, זה דבר מאוד ברור, ואנשים שמרחם נכשלים בזה, דברים שהם ברורים ביותר,

ואיך אדם נכשל בדברים האלה.

אומר כאן,

מה הסיבה שאדם נגרם לו הרבה פעמים גזלות?

אחת הסיבות שהופקר בעיני אנשים ריבוי ההוצאות,

המותרות, למה אדם צריך כסף?

הוא רוצה מותרות, מלבושים,

מאכלים, אז מאכל, הוא זקוק להרבה כספים.

מזה נגרם לו הדברים האלה.

אין לו ואין לו, למה אין לך? תוציא מעט, לא תצטרך הרבה כסף, אבל הוא צריך,

צריך וצריך וצריך.

אני נותן שיעור באיזה מקום, הוא אמר לי, הדי, רוצה להזמין אותי לאיזה חתונה, 400 שקל מנה, שמרחם.

הייתי באיזה חתונה, אגב, איזה 300-400 שקל מנה,

כמעט לא אכלנו איזה אוכל מהירח, הביאו אותו, שמרחם.

כמה מנה עלתה שם, ואיזה אוכל אי אפשר,

האוכל משונה, כולו מלא דברים, שאתה לא יודע מאיפה ימצאו את הדברים האלה.

מיליון דברים, מלוח, מתוק, חמוץ, 100 דברים ביחד, 400-300 שקל מנה, שמרחם.

כמה, תן לי מנה של 20 שקל יותר.

איזה עוף פשוט, איזה לא עוף, תן לי פירה, תפוחי אדמה,

מבושל, שמרחם.

הון, למה? ואחר כך, אתה מבין, אחד סיפר לי,

מכר תפילין למישהו, שנים, לא, אומר לו,

הוא אומר לו, תגיד לי, מה עם התפילין?

הוא אומר לו, אתה צריך לשלם מה? אומר לו, אני לצלם לא שילמתי, למה?

או אדם אין לו. עשה שמחה של כמו שמאות,

כל מנה בצורה יקרה מאוד. בסוף על התפילין לא משלם. אומר לו, גם לצלם לא שילמתי.

אז הוא אומר, למה?

תחזיר את התפילין, אני יודע שאתם לא, הבן שלך לא מניח. הוא אומר לו, אתה לא מתבייש שזה דתי אתה?

וביום כיפור הוא הולך, הוא מתפלל. מה אתה אומר שהוא לא...? השם רחם, ביום כיפור. מניח תפילין, השם ישמור.

אז מה, הוא אומר כאן זה קורה שאדם, מותרות, רוצה דברים מיותרים,

אז זה קורה שהוא לוקח וגוזל, וזהו, צריך הרבה.

הוא מסתפק במועט,

אין לו הרבה הוצאות, אז אין לו בעיה.

לכן כשעסק אדם במשא ומתן יעסוק באמת ובאמונה עליו,

לאו ועליהם יהיה ישר, יעמוד בדיבורו,

ולפעמים אתה סוגר איתם איזה משהו, הכל הופכים אחרי רגע.

לכן הדברים האלה הם צריכים, הכל לא להיות רשום.

לא לסמוך על אף אחד.

תכתוב ברור,

הולך להזמין איזה בעל מקצוע, משהו שהכול יהיה ברור, מפורט.

אחר כך יש הרבה מריבות, הרבה עוגמות נפש.

לא לסמוך על אף אחד.

לכתוב הכל, שיהיה ברור.

כלומר, ראינו בתים גדולים אשר הפליאו לעשות צדקה בחסד, וירדו לטמיון,

ואותו עושר ירד.

וזרום מבקש לכם. למה?

היו טמאים, איפה החסד והצדקה שעשו?

יש כמה תשובות בדבר.

שאמונם לא היה נקי מגזל,

השם שונא גזל בעולה,

וכו' וכו'.

אפילו בעולה, אתם יודעים מה, יש כאלה שחושבים שפסוק, השם שונא גזל בעוולה, זה לא בזה, בעולה. אפילו עולה, שייקליל לה השם, כביכול הכל של בורא עולם,

אני עכשיו מקריב עולה לבורא עולם. זה בשבילו.

אני אלך, חס ושלום, אדם ילך, יגנוב בהמה ויקריב אותה. הוא אומר, של מי בהמות האלה? של בורא עולם.

אז אני לוקח ממנו אליו.

גם בעולה, קל וחומר דברים אחרים,

כמה חמור עוון גזל.

ממון כשר, שיבוא לאדם מבורא עולם,

שהוא מזמן לו ממון כשר,

הממון הזה שמור, ולא יוזק, ולא יורד לטמיון.

הספיקו פעם על איזה רב, עשה איזה סעודה.

איזה מישהו בתאות הזיז את השולחמה.

כל הצלחות, אז ההוא נבהל, אמר, אל תדאג, שום צלחת לא תישבר.

שום כוס.

חשבו על מופת, איזה מופת הרב הזה, והוא אמר, לא, לא, פשוט.

אני יודע שפה אין לי שום גזל בבית, אני יודע שזה לא יינזק. לא יכול להינזק. כתוב בחז'ל,

אם זה לא נלקח מגזל,

שום נזק לא יקרה לזה, וזו הסיבה שלא ניזוק אף דבר.

אז אמרנו, ממון כשר, זה לקח, הוא שמור מן המזיקים.

לא אכן ממון, גזל וחמס, שמר אוהל על ידי חיבלו בשבת,

בעבודה לא בזה,

כן, זה,

הרי אתם יודעים, אפילו אם אדם עושה מלאכה,

שעתיים לפני שבת כתוב שלא רואה סימן ברכה. חול המועד, יותר חמור,

אבל אפילו שזה,

כמה חמור הדבר, קל וחומר בזמנים יותר חמורים.

השם ערך יסוד ושורש העבודה כותב,

למה לפעמים התפילה של האדם יש בה מניעות,

לא כל כך מתקבלת ומתפלל ורואה שזה לא עומד,

כן, הגזל,

השם ישמעו. עוון גזל, רחמנא ליצלן,

גם כי יזעק וישבע,

סתם תפילתו, השם ישמעו. כי הדם דמים מלאו.

כך אומר יסוד ושורש העבודה, גזל פוגע בתפילה.

אני מביא כאן,

יש פה סיכום,

יש פה בית ספר של הרב זילברשטיין מביא כאן כל מיני הלכות של הונאה, וזה מאוד מעניין.

הוא אומר שאסור ליהנות משום דבר של חברו שלא מדעתו.

אף על פי שברור לו, שייבדא לבעליו,

יסכים וישמח אפילו, כי הוא אוהב אותו,

אסור.

אלא אם כן קיבל רשות מפורשת על זה.

והרבה נכשלים בזה.

אסור לגזול אפילו לצורך פיקוח נפש.

פיקוח נפש.

אבל אם דעתו לשלם מותר, כן?

זו הייתה שאלה, אם זה דעתו לשלם, הוא יכול להשתמש, אבל כמובן לשלם.

אבל אם הוא לא מתכוון לשלם, אסור עד כדי כך.

גוזל את נפשו. מה זה? דמים.

עבד על הכסף הזה.

אתה רוצה לגזול ולהחזיר, תחזיר, אבל אם לא,

אפילו לצורך פיקוח נפש אסור לו לקחת.

לפעמים אדם מחליף,

מחליף חליפה, מחליף כובע עם השני, כן?

אז אין לך את מה, תגידו, לקח לי, לקחתי את שלו, התבלבלנו, בטלית, התבלבלנו.

זה שהוא לקח את שלך, משתמש בזה בלירה, אין לך יותר להשתמש גם בשלו.

שלו, תשים בצד.

אפילו שאתה בטוח שאותו בן אדם אולי יתבלבל.

אסור לשכנע את חברו שימכור לו דבר שהוא לא מעוניין.

ואם הפציר בו עד שמחר, עובר לאו שלא תחמוד.

משכנע אותו, את הרכב שלו שימכור. אתה מוכר, אתה מוכר, מה?

לא רוצה למכור. כתבתי מודעה למכירה, מה אתה משכנע אותו?

תעשה טובה.

זה לא הונאה, זה לא מלא.

לא, אתה משלם לו את המחיר המלא. אני משכנע אף אחד למכור לי את הרכב שאתה לא רוצה.

בוא, בוא, תזכור.

אתה מוכר, אתה מוכר את זה לא בשמחה.

זה לא תחמוד,

‫אבל אתה מקבל את הכסף המלא, ‫הכול בסדר, משלם לך,

‫לא מונה אותך.

‫את המחיר המלא אתה מקבל. ‫-אמרתי שאפילו אם משלם כפול או כפול.

‫כן, נכון.

‫לא תחמוד. על מה? מה עשו? ‫לא תחמוד הוא עובר. זה לא תחמוד, נכון? ‫אפילו משלם יותר, נכון, נכון, נכון. ‫-זה בהונאה. סליחה? לא, הונאה לא. ‫הונאה זה ברגע שאתה משלם פחות מהשווי,

‫או הונאה מאותך ואתה משלם יותר.

‫זה הונאה.

‫אבל אם אתה משלם לו ורק הוא לא רצה, ‫חמדת את הדבר שלו, זה לא תחמוד, כן? ‫הונאה זה כשיש טעות במחיר, ‫בין אם זה כוונה או בלי כוונה, ‫מכר את הדבר מעל המחיר או מתחת למחיר.

‫הונאה לכיוון הזה או לכיוון הזה, ‫זה נקרא עונה.

‫עכשיו, מה צריך להיזהר? ‫לא להזיק ממון חברו.

‫אפילו אם הזיק בשוגג, חייב לשלם.

‫אם אדם שובר משהו, מזיק למשהו, ‫צריך לדעת שהוא חייב לשלם בסופר,

‫יש כל מיני חוקים, אין חוקים, ‫אתה צריך לשלם.

‫אם מכר לך בעל הבית או משהו אחר, ‫שבר אתה משהו,

‫צריך לשלם,

‫אפילו בלי כוונה.

‫אפילו לפעמים, לפעמים אדם חושב, ‫הם אשמים.

שמו בסופר ערימה גדולה, ‫הזזת, משהו, נפל הכול. ‫מה תגיד?

‫אני אשם, מה הם שמים כאלה ערימות? ‫ככה אדם חושב. אדם

קרוב אצל עצמו, ‫חושב שהוא לא אשם. הם עשו ככה.

‫אתה בנגיעה שלך, לא בכוונה, בשוגג. ‫אבל הזקת, אתה חייב לשלם.

‫סליחה?

‫לא, זה משפט שאני שמעתי ‫בקשר למי שמדבר.

‫הלא.

‫הלא.

‫מה עוד הפעם לשאול?

‫אתם שומעים, לפעמים אדם,

‫עושה דברים בראשות הרבים, ‫הוא חושב שהרשות שלו בונה, ‫לפעמים אדם הולך,

‫הולך, בונה, מוסיף תוספת בנייה.

‫איזה אכזרים. ‫השכנים לא רוצים ש... מה זה אכזרים? ‫פעם הייתי אצל רב גדול, ‫אחד הדיינים הגדולים פה, ‫אז הייתי צריך לשאול, ‫כשבאתי, אחד שאל שאלה.

‫הוא רוצה את הגג לבנות על הגג. ‫הוא התבטא, שכנים רעים,

‫מה, אינם צרה? ‫אמר הרב, למה? אולי אין לך צרה. ‫הגג שייך לכולם.

‫הם שילמו על הדירה וגם על הגג. ‫אתה רוצה.

מה, הם חומסים אותי, ‫גוזלים אותי? מה גודלים אותך? ‫הגג של כולם. ‫אתה רוצה לבנות עליו, ‫הם רוצים שתשלם לכל אחד. ‫למה אתה תבנה? אולי אני אבנה. ‫אתה רוצה לבנות? תשלם.

‫אולי אתה גוזל אותם. ‫יכול לתת לך מתנות, ‫אתה יכול לבקש מתנות, ‫אתה יכול לבקש צדקה,

‫אבל להגיד שהם הגנבים? ‫הם הגזלנים? הם החמסנים?

‫זה לא נכון.

אם האדם הוסיף תוספת בנייה ‫על חשבון השכנים,

מחשיך עליהם, זה צריך לדעת שהוא מסתכל שהם רעים.

לפעמים הוא הרע, תסתכל, אולי אתה מזיק,

יש לך זכות לעשות, אדם מחלק דירה.

מה, איזה, מה, אנשים רואים קצת פרנסה, מה הפרנסה? ואנשים באו, ארבעה דיירים בבניין, הוא לא רוצה שיהיה להם,

תביא להם איזה שכן רע, תביא להם איזה,

יש להם, יש כללים, הוא קנה דירה בשתי מיליון שקל, בא לדבר, הוא היכל לגור בקריית שמונה, הוא לא בא,

הוא שילם הון בשביל שאתה תשים לו פה כל מיני דברים שהוא לא מעוניין בהם, הוא ידע, יש פה ארבעה דיירים בבניין,

לא שלושים ולא שבע עשרה ולא זה, יש בזה כללים, כל דבר, צריכים לשאול רע, אם זה מותר לך,

אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה,

להסתכל שהשני הוא הרע, אולי אתה,

צריכים לשאול הכל, דעת תורה.

אסור לסייע לגנב לדעת שאתה קונה ממנו, ואתה רואה דבר שהמחיר שלו נמוך מדי, זה לא ריאלי המחיר הזה,

אני אומר לך, עכשיו ספר שאתה יודע, ספר כזה עולה מאה שקל, שקל, לא יודע, אתה רואה חדש, אתה רואה יישנים על דבר שהוא חשוד,

שזה לא ייתכן כזה דבר,

אנשים שקונים מהכפרים הערביים, כל מיני דברים כאלה,

לא פשוט, הם מתקנים ברחבים אצל הערבים,

סתם לא טוב לעשות עבודות אצל...

יהודי.

יש לזה פחות כסף בכלי, יש לך היתר, אבל לא כשאתה יודע שזה,

חשש מאוד שזה גזול.

אתה יודע שזה לא מציאותי שימכר כזה חלק בכזה מחיר.

ואנשים קונים,

קונים רדיו, קונים טאפ, אני יודע, טאפים, כל מיני דברים כאלה, דיסק, לא... מי יאמר לך? והם אומרים, אולי זה גנבו את זה. זה לא... אין היתר לקנות מהם.

אתה מסייע לגנבים, יודעים שלא יקנו, לא יקנו, מה תגיד שמישהו אחר יקנה?

שהוא יקנה, זה לא העסק שלך.

אה... חבות פני העיר זה דבר שכופים זה על זה?

מה הכוונה?

שמי שבונה דירה מכוערת, זה מדאיג לעיר,

רק יארו פחות הימים, וזה העיר מפסידי. שאלה יפה, אתה שואל.

גם את זה יכול לסיים. אני חושב שלא כופים זה על זה.

הבניין הוא בניין פרטי שלי, הוא לא כמו שאר תושבי העיר... לא, אבל זה ודאי שטוב... ודאי להתחשב עם מי שזה הנהגה בעיר,

שרוצים למשל אבן ירושלמית.

אבן ירושלמית, למשל, אני יודע. אם בנו עיר על דת

שישמרו על חבות פני העיר,

וכופים זה על זה, אם על דת כן נבנתה העיר.

כן, נכון, נכון.

אם אתם שוב, גם מצד,

ואהבת הערכה כמוך, אם עכשיו יש דבר שזה יצייר את כולם,

יש פה איזה סדר מסוים.

אבל זה לא דבר ש... איזה סדר מסוים, איזה בנייה מסוימת עם צבע מסוים. כולם בונים לבנת, האחד בונה אדום.

כל בניין רוצים שכל בניין יהיה בטבע הארכיל. אסור שיהיה בניין מקצתו לבן ומקצתו שחור, אבל לבנה הבניין,

להוסיף מרפסת קדימה, מה שלא מפריע לשכנים,

אז מותר.

המשיג גבול רעהו והכניס מתחום חברו,

אפילו כמלוא אצבע,

אם עשה בעל כורחו וזה לא כדין, זה הוא גזלן,

כן?

היינו בסתר, הוא גנב, ואנשים מוסיפים, מתקדמים.

הוא חכם גדול, והוא רוצה לדעת שזה בעיה,

הוא לא קיבל היתר מחברו, זה בעיה.

לא תשיג גבול רעך.

למה יש כאלה שלא מתחשבים בנבקי שכנים?

למה? אין נבקי שכנים בתורה?

למה אנשים מדברים לשון נורא לא עלינו? למה אנשים, איך אומרים, רובם בגזל, באריות,

השם מרחם, מה לעשות, אנשים יצר רע גדול, ובגלל זה אנחנו בעולם ה... צריכים לתקן את עצמנו.

גם הדיר של השני, אור של השני?

שטח, ודאי.

ודאי, ודאי, ודאי, ודאי.

מיניים שדמים בידי נבקי שכנים,

שנאמר בין איש ובין אוכיל ובין גאירוי.

יפה.

אתה מבין, אדם קנה דירה.

על דעת שיהיה אוויר. עכשיו חוסמים לך את האוויר. חוסמים לך את ה...

אתה קנית דירה בשביל שתוכל להסתכל פתאום, אתה לא יכול לפתוח את החלון. כל היום החלון סגור.

זה מעיק עליך, אתה מבין? זה לא פשוט.

לא משלמים. משלמים שהוא משלם על גילה...

ודאי, יותר. מה זאת אומרת?

המיקום, ודאי שהמיקום, יש לו חשיבות.

אני לא יודע איך זה נמדד.

סליחה?

או, שהדירה המוארת שווה כסף, זה דבר נחמד. ודאי, מה, אנשים, מה זאת אומרת? אני לא יודע איך עומדים את זה בדיוק.

היום, לצערנו, כי מאחר מציפות האוכלוסין, בפרט פה,

אז לא מש... זה לא... אבל בעיקרון בוודאי שאנשים אוהבים את זה.

דירה עורפית,

יש איכות אולי יותר גורם.

אבל דירות, נגיד, יש בחיפה שזה ב...

באב.

יש כאלה שבתוך האב.

באותו מחיר, זה אותו מחיר כמו הימים.

כמו איזשהו מאה.

מכיר שם שכונות.

ודאי שאנשים אוהבים יותר אוויר, יותר... אז אדם לפעמים מסתכל על כיווני האוויר, יותר שמש, יותר רוח.

אנשים מתייחסים לזה. מה זה?

יש הבדל, אולי זה לא ניכר הרבה פעמים, כי היה...

ארבע כיווני האוויר יעלה יותר משתי כיווני אוהבים.

אני לא יודע איך זה נמדד. זה לא נמדד מדויק, כמו שאתה באמת, כמו שאתה שואל. אבל יש בזה. אנשים מעדיפים גירה יותר מרווחת, יותר זה.

יש אנשים שיותר מהאוויר, יש פירים משהו נופים.

כל אחד מה הוא מעדיף.

השאלה אם זה אם גזרתי למישהו משהו ששווה.

אני יודע שהפוסקים בוודאי שמחמירים איזה, שאם אתה

לוקח לי מהאוויר, לפעמים אדם רוצה שלא יחשיכו עליו, כן? הוא צריך להדליק בזמן זה את האור. אתה עכשיו בונה בניין,

ככה הוא לא היה מדליק, ככה הוא צריך להדליק את המנורה כל היום.

אפילו לפעמים זה הפסד ממוני.

לפעמים אדם צריך להדליק את המנורות בגלל זה כל היום. בגלל שעכשיו החשכת, בנית בניין, ככה היה פותח את החלון.

כן, אבל... בגמרא כתוב בזה כראייה. אתה עכשיו יכולת לפתוח את החלון, היה לך אוויר.

עכשיו, כל היום צריכים להיות עם חנות סגור, זה לא נעים.

מה, כולם בעיקר, אני לא יודע איך מודדים את זה בדיוק, אבל זה בוודאי שאדם לא מעוניין בזה, אדם אוהב אוויר,

אדם רוצה נוחיות, שלא כל היום יסתכלו,

אתה צריך לחשבון מה אתה עושה בחדר, אם אתה לא סגרת, כן סגרת.

אסור לפתוח גן ילדים או חנות בביתו,

אם על ידי זה יגרום לשכנים הורדת ירך דירתם.

הוא אומר לפעמים מסתובבים יותר מדי, לפעמים גם מסתובבים.

תספר לי אחד, מישהו פתח לו חנות בגדים של נשים אצלו בבניין,

הוא אומר, הוא לא יכול להיכנס לבניין, מיליון נשים,

הוא אברך.

יראי שמאי, מה צריך לומר כל יום? 100 נשים ליד הבניין שלו.

לא נעים לו, הוא קנה דירה בשביל,

אני חושב שהוא צריך לעבור בין הנשים, כל מיני הלכות,

מפריע לו,

מעלית תפוסה לפעמים, זה ממש לא על דעת כן הוא קנה את הדירה.

כנראה הם מכנים במכונית איפה שבאים, בשטח פרטי ודאי זה חמור.

דרך הבאים להקפיד, גם אם יש לו חניה פרטית, אתה חונה.

לפעמים זה שנייה, בדיוק אותה שנייה שאכן מגיע,

ואין לו את החניה.

צריך להיזהר מזה.

פעם הוא שאל אותי אם מותר לו לחסום.

אמרו לו על החניה, אם הוא יכול לחסום אותו, אתה כאילו,

כאשר עשה כן יעשה לו.

אז זה לא פשוט צריך לפוסק כזה, מה, אם מותר להזיק לו? אמר, אני אתן, אומר, להזיק לו לא, כי הוא חנה,

תלמד עליו זכות, אולי הוא חשב שזה ערך חניה לא פרטית, של הבניין,

לא כתבת על זה, לא תמיד הוא עשה את זה בזודו.

קטן שגנב או שהזיק, קטן,

ראוי לבית דין להכותו, שלא יתרגל בכך.

וגם אחד שאינו שליח בית דין יכול למנוע את הקטן מלהזיק,

אבל לעונשו ממש יכול רק הרב או הבית דין,

והוא הדין לאביו.

למרות שהקטן הזה גונב, מזיק,

אז הבית דין או אביו יכולים לרקותו, להענישו, אבל אדם יכול למנוע ממנו, למנוע.

אתה רואה בן אדם שהילד בא לזרוק אבן, זכותך להגיד לו, ילד, אל תעשה את זה.

הוא בא לשבור, בא להרוס, כן? אתה לא יכול להעניש אותו, בכות אתה לא תיתן לו, אבל למנוע ממנו ודאי מצווה.

אדם שואל חפץ או ספר לזמן מסוים,

ואתה אמרו לך, תחזיר מחר ואתה לא מחזיר.

הרי זה עכשיו כגזלן, שהשאילו לך ליום אחד, קיבלת הלוואה,

תאריך היום הסתיים בתאריך, אם אתה מבקש הערכה ומסכים, אין בעיה.

לא ביקשת,

לא עמדת בתאריך, בזמן הנותר אתה גזלן, אתה קיבלת, לא קיבלת רשות.

לא יראו לך את הזמן, אם זה בהשאלה, בהלוואה.

אין פה שאלה יפה, רבי דבלשטיין מביא כאן, האם מותר להורים ומחנכים לקחת חפצים מילדים,

כן?

ילד עכשיו משחק בשיעור עם איזה חפץ.

זה מפריע,

משחק עם איזה חפץ, כן?

האם מותר?

הוא אומר כאן שמותר להורים ומחנכים לקחת חפצים מילדים,

בין בעל כורחם בין דרך גניבה, כדי לחנכם.

כמובן, אבל המחנך שצריך להחזיר את זה בסוף להורים,

לא לצמיתות.

זה ודאי, לפעמים, אתה יודע, שילדים היו אומרים, הרב הזה, לקח לי, לא יחזיר לי.

אחר כך הוא לומד לגזול, מה, איזה היתר? אותו לקחת לו בשביל חינוך, את זה אני לא יכול להבין,

אבל צריך להחזיר את זה אחר כך,

או להחזיר את זה להורים.

יש כאלה, לוקחים, שוברים,

לא יודע אם מותר לעשות כזה דבר.

לפעמים אדם לוקח הלוואה,

זה לא איזה צורך שהוא צריך,

קונה מותרות,

ואחר כך הוא גם לא יודע אם הוא יוכל להחזיר,

זה ממש דבר חמור, אתה יודע,

אם זה צורך שאין לך בראה, אתה חייב, אולי מחיה שלך,

אתה קונה עכשיו איזה מותרות,

מלווה לקנות איזה רכב משוכלל, מבודר, ואתה,

בסוף קשה לך לשלם, או איזה דירה מיוחדת.

אתה צריך לה, אם אתה מסוגל להחזיר, תקנה מה שאתה רוצה, אבל אם לא,

זה בעיה?

זה, מה, הלווה רשע ולא ישלם?

מה אם אתה מכיר את הלווה שהוא כזה בעל מידה כזאת, שהוא לא,

זכותך לשאול, אתה רוצה הלוואה, למה?

יש כאלה שואלים, למה אתה צריך את ההלוואה?

נראה, אתה רוצה לקנות איזה משהו, אולי נראה, ננסה לדעת למה?

אז אם אתה יודע שהלווה הוא בעל מידה שקונה באיזה מותרות, קונה באיזה שטויות, אתה גם מסייע לו, לא כדאי, או שהוא, קשה לו להחזיר אחר כך.

מוטב שלא להלוות,

אחרת אתה גורם לו.

רזק.

אתה מסייע לדברים לא טובים.

כשמגיע זמן הפירעון ואין הלווה משלם,

האם מותר למלווה לקחת לו בכוח?

עכשיו אתה לא לוקח, אכלסת ארנק שם, אז אסור למלווה לחטוף בכוח מהלווה,

בין מתוך ביתו

ובין אם הוא פוגע בו בחוץ,

אלא על פי בית דין.

אבל,

הצבעת הוא לבית דין.

ואם אין הנווה רוצה לשלם כלל,

אתה יודע שהלווית לחבר אלף שקל, הוא אמר לך, אני לא משלם לך, לא.

אתה עשיר גדול,

לא נורא אם תיתן לי אלף שקל מתנה. לא יקרה כלום, אתה לא ינזק מכלום. אני, אין לי, אתה יש לך, תיתן.

תן לי מתנה.

אם הנווה אינו רוצה לשלם, הוא יכול לתפוס בעצמו בתור משכון עד שיעמיד אותו בדין.

בין אם זה ממש מגיע לו עבור שכירות או דברים אחרים,

הוא יכול לתפוס כדי להציל ממונו,

והוא ייתן את זה לבית דין שהם יחליטו.

האם מותר לאדם לאסוף נוסעים בתחנות האוטובוס?

כן?

קח את הבתשלום, הוא אומר כאן.

אם זה בחינם,

מותר, אבל בתשלום זה אסור.

מה אתה רוצה לשלם אוטובוס עם כמה זמן?

יש תחנת אוטובוס. עושה את התחנה הזאת,

ויש זמנים לאוטובוס בשביל שיסעו באוטובוס.

אתה בא עכשיו,

יש לך איזה טנדר, אתה רוצה לאסוף נוסעים.

לפני שהאוטובוס מגיע, אתה בא אוסף נוסעים.

אם זה בחינם, הוא אומר שזה מותר.

אתה עושה איתם חסד, אבל אם זה בתשלום,

זה בעיה.

אתה גוזל לו את ה... למה אסור להתחרד?

איזה תחרות היא יוירד לאומוס חברוי ואיזה איננה יוירד לאומוס חברוי.

תגיד כבודו.

אבא אמר שיש לזה הרבה פרטי דינים.

התחנת האוטובוס היא לא פרטית של החברה הזאת,

אוטובוסים. מותר גם לי להרוויח ממנה.

טוב.

יכול להיות שיש חולקים על זה.

סליחה?

אז הוא אומר, אם זה בחינם, זה אפשרי.

לא, אבל אם... אם זה בחינם,

בתשלום.

כן, כי אם... זה גם חסד בשבילהם.

לפעמים אנשים זה כן מעניין.

יש לי רחב הסעודי, ואתה עובד, זה רגע.

יש לי רחב הסעודי, ואני קובע עם האנשים שאומרים לי, אני אקח אתכם

לימוד מרבאק בארצות האלה.

בכסף, אבל איזה הבדל יקולטיזם זה לא... אין בעיה אם אתה קובע איתם לי שום בעיה, אבל אם אתה עכשיו ריק,

אתה בא, יודע שאוטובוס צריך להגיע עוד איזשהו זמן לאוטובוס,

אני יודע שצריך...

אתה לוקח, כאילו, גונב ל... הם חיכו שם לאוטובוס.

אם אתה קובע עם נוסעים, אין שום בעיה.

זכותך, מה אתה...

מה?

ואם הם עובדים.

קרוב זילברשטיין כאן כעוסר.

אתה צודק, אתה שואל, אתה מעיר הערה נכונה. אני שמעתי אם יש הבדל במחיר, גם זה יכול להיות. ואתה טוען טענה טובה.

אני מוכן לשלם את המחיר המלא.

שווה לי.

זה יותר מהר, זה יותר פחות תחנות,

אני אגיע יותר מהר, מעניין הוא אוסר כאן, הרב זילברשם. זה קרה מהאוטובוס אם נמצאים חצים הרבה זמן. נכון, אתה צודק, אתה מעלה טענה טובה.

לי יש רווח, רק הוא אומר,

טענה היא פה שהם,

אתה גם גורם נזקים שלא יו... תארץ לך שזה יהיה כאילו,

זה נזק, הם הביאו, הם יודעים שעל דעת כן אתה מעוניין באוטובוס.

אבל אם החברה בעצמה במשך היום אוטומטית לא מוציאה אוטובוס,

זאת אומרת, אנשים מחכים שעה בתחנה.

אם זה זמן שלא צריכה להגיע אוטובוס, יכול להיות שזה בסדר.

באמת? אם זה זמן שלא מגיע אוטובוס, יכן שזה בסדר, אבל זמן ש... לא, במשך היום האנשים יכולים לעמוד חצי שעה, שעה,

ולא ילגו אוטובוס.

נכון שזה לא יפסק של הכבוד,

אבל לא בניהם.

איפה רוצה לא אכפת לה אפילו.

לא, אבל הוא יחכה לאוטובוס. אם אתה לא תיקח אותו, הוא יחכה לאוטובוס.

ועל דעת כן... תהיה תקללה, אבל אין מה תהיו. ותבין, עכשיו גם, למעשה,

תבין, בסוף יהיה הפסד לאותו אדם, הוא גם יפסיד מזה. מדוע?

אוטובוס, דוגמה, עכשיו אני, יש לי אוטובוס,

אני אגד עכשיו. אם אני רואה שאין קליינטים, אני מבטל תנאה

לא מצוייר בעיקרון, הם יבטלו את זה בסוף. ולפעמים הם רואים שאין להם קליינטים לאותו תחנה.

הם מורידים אוטובוסים, מבטלים.

אז בסוף,

אותו אחד שבסוף הרוויח באותו רגע בעתיד,

הוא יגרום נזק לו ולאחרים. אתה מבין? למעשה ייגרם מזה נזק.

סוף כל סוף. אתה מבין מה שאני אומר?

אבל לכאורה, מה ההבדל אם זה ככה? מה ההבדל בחינם? למה בחינם זה מותר? זה סתם מעניין.

אם זה לא בחינם, תראה, אם אתה הולך לשלם, לשלם.

מעניין מה סבר, למה בחינם באמת זה כן אפשרי?

מה אנשים היום מעדיפים להגיע מהר? אתה צודק. לא, אני מסכים איתך, רק אני אומר,

הסיבה שהוא אוסר כאן, יכול להיות שזו סיבה,

כשמסתכל לטווח ארוך, שזה נזק. יש כאן עניין שזרזז ירד

לבטרת של חברו. אמנות חברו. נכון, נכון.

נכון. השאלה היא אם אגד מכלל את שבת.

עגד מכלל את שבת. האם זה היה?

טוב, זה כבר שאלה.

מכלל את שבת.

אתה שואל פה שאלה יפה, אתה יודע. הוא אומר, הוא כאן נוסר.

רציתי ללמוד פעם איזה סוג,

איזה תחרות היא יורד לאומית חברו ועגד מותרת.

אני חושבת, תחרורת ציבורים זה לא יורד.

כי יש להם סליטה על הציבור, ואתם יכולים לעשות מה שהם עושים.

ואז אנשים יוכלו מחכות שעה ומתאמים בעצמי.

כן, אני מבין מה שאתה אומר.

יש להם סליטה עליך, מתי זה מה שהם עושים? זאת אומרת, יש להם איזה...

אז אם כן, אם יבוא מתחרה,

הוא לא יורד לאומית חברו,

הוא יורד ללכות שירות יותר טוב, שמגיע תמיד בזמן.

הוא יותר זול.

וגם יותר גדול.

זהו, אל תעשה את זה בתחנות של על חשבון.

תעשה לך תחנה אחרת, קח לך, כמו שהוא אמר. תעשה, תציין,

אם אתה עכשיו הולך ומציין הסעות.

כמו שאלה שעושים בבני ברק, למשל, הסעה לירושלים. תחנות זה מבעלות העירייה, לא מבעלות חברת הסעות.

לא כל מי שרוצה יכול.

הם לא יכולים לעשות, הם לא יכולים לעשות, לעשות להם תחנה לדעת.

בכל אופן, הוא כאן מכניר בזה, השאלה אם זה בכל מיני מקרים. יש פה... אנשים הם איזהם צער, כאילו. אני שומעת, המאיר הערות יפות, המאיר הערות נכונות. יש להם צער, כאילו, עוד שאלה אתה רוצה צער, איך הגיע, אני אגיד לך... אני אמרתי, בשביל שיהיה תחרות תקינה, צריך לבטל את ההתערבות הממשלתית.

יש לך רעיונות יפים.

טוב.

די, אני אומר, יש להם צער, מה... לא, אתם טוענים טענות יפות. אתם צודקים, אני מבין מה שאתם... רגע, מעדיפים, יאללה, ניסו עדיף שלוש.

ייתכן שבאמת, יש, יכול להיות שבאמת יש צד ל...

זאת אומרת, להיזהר,

לגזול זמן של השני.

למשל, דוגמה, אדם חוטף תור.

אתה ממהר.

יש לך רק מוצר אחד, כן מוצר, לא מוצר,

האם מותר לאדם לעקוף את התור?

מותר לעקוף את התור? לא.

אתה גוזל לו זמן, אתה, חשוב לך להגיע מהר, גם הוא.

כולנו רוצים להגיע מהר.

איזה היתר יש לאדם לעקוף? אנשים עושים את זה.

זה בעיה.

אסור להיכנס בלי תור,

כן, במקום פרטי, ציבורי.

מה הוא אומר, האם יש היתר?

עכשיו, קודם כל, לך אסור.

אני עכשיו מוכר.

אתה חבר שלי,

יש פה תור.

אני אומר לך, בוא, בוא, בוא לצד, האם לי מותר?

לך אסור, אבל אני בא, מוכן לתת לך לפני כולם. יש לי היתר לעשות את זה?

הוא מחלק כאן, הוא אומר,

אם זה רופא פרטי,

משהו פרטי, יש לו אפשרות.

אם הוא בעל הבית פה על העסק.

אבל אם זה משהו ציבורי,

כמו בנק, תחבורה ציבורית, אסור.

אם זה מקום סופר,

רק אם זה משהו פרטי,

אתה יכול לעשות את זה. אתה פה בעל הבית, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה יכול להגיד להם, רבותיי, אני לא רוצה למכור לכם. אני פה, יש לי מכולת פרטית,

אני רוצה למכור לך, ולא, לא למכור. זכותי, אני פה בעל הבית.

זה אתה יכול.

אבל אם אתה פה מוכר ציבורי, זה בסופר, משהו ציבורי, אתה לא יכול פה לעשות את הדברים האלה.

צריך מאוד להיזהר.

כן, יצאנו גם נכשלים בזה, לא לגזול את השינה של השכנים,

אנשים לפעמים שעות, לא שעות,

ואני מבין לשכן באחד-שתיים בלילה שמאקדיחות, אני עולה,

ואני מצטער, הפועל יכול לבוא רק בשעות כאלה.

אנחנו לא יכולים לישון, מה, איזה אחת-שתיים בלילה קודחים?

זה אז שעות שהפועל יכול לבוא.

יש לי צריכה לדעת, אה?

שיכולים לשאול אחר. סליחה?

שיכולים לשאול אחר. כן, ודאי שאין יותר ל...

אדם מוצא עם אופנוע.

זה היה?

אם אלה האופנועים שמרעישים מאוד,

זה ממש, זה מצער מאוד. כל דבר שמצער את הציבור.

הוא צריך להגיע, אבל זה מה ש... לא, יש כאלה שאני לא יודע, זה לפעמים עושים, הם יכולים להיזהר מהרעש. דוגמה,

אדם נוסע ברכב, יש עכשיו שלולית.

יש כאלה, נוסעים, לא אכפת להם, מרטיבים את כולם.

זה העוול, מה?

זה ממש לא פייר.

אם הוא לא ראה, ניחא, הוא יודע שזה מלא שלוליות.

תיסע לאט, אתה מרטיב את כולם.

כן, נוסעים,

ממלאים את כולם מים. אדם צריך להסתכל, עכשיו, מה שהוא עושה.

אז גם כאן, אם אני יודע שזה מצער, זה מצער לשמוע את האופנועים האלה.

לא חייב לנסוע בכזו פראות.

הוא יכול לנסוע יותר לאט, זה לא יישמע, כל הרעש הזה.

סליחה?

אם זה מה שמקובל, בדרך כלל זה לא רעש חריג.

גם שעות מה זה...

אבל יש שעון, מה, יש כאלה, קצה שעות, אתה יודע, ליד אולמות, מצפצפים, ייגר ליד אולם.

אחת בלילה אתה שומע רעשים, וזה ממש מבהילים אותם, זה לא הוגן, ודאי שזה לא

מצייר את הגזל שינה, ומצייר את הבריות, ודאי שזה,

למה צריך לחשוב?

מה זה?

מתרגלים לאחות? כן, השאלה אם הם בסדר, אתה צודק, אתה מתרגל, בלית ברירה, השאלה אם זה אותו אדם שעושה את זה. אני, בוא נאמר, לא אקפיד עליהם וזה, אבל בוא נאמר,

אותו אחד שהוא עושה עוול,

לפעמים יש תינוקות של נבהלים, יש כאלה שזה מעיק עליהם, מבוגרים, לא יודע, יש כאלה שלא אכפת להם.

אתה מדבר בחוץ פה?

אולי הם שומעים אותם? אם זה מקומות, יש מקומות שזה כמו רמקול, אני גר בבניין,

כשאתה מדבר למטה, אנשים מדברים, זה כמו רמקול, אתה שומע את זה ממש כבר,

מתחת לבניין.

שוב, אם... לא בחוץ?

אני לא יודע, לא מכיר פה איך זה נשמע לאחרים, זה, אם זה, אם אתה גוזל שינה של אחרים, אני לא יודע איך זה,

מי גר כאן? אם אף אחד לא גר כאן, וזה לא בקולי קולות,

אז זה בסדר.

אבל יש מקומות שאתה מדבר ליד בניין, זה כמו שאתה אומר, זה ממש...

אני גר בקומה ראשונה, אנשים מדברים קצת למטה, ב-01-02 בלילה,

צועקים בקולי קולות, זה ממש...

עכשיו, אני לא אקפיד עליהם, אבל אני אומר, זה נשמע, יש כאלה שזה מפריע להם, מתעוררים מהשינה, יש כאלה שזה...

צריך לחשוב, צריך להיות ערני.

אמרתי פעם, אדם לומד למה אנחנו לומדים,

חשוב ללמוד, אנחנו לומדים גמרא בעיון וזה. העיון, מזה נלמד איך לעשות חסד בעיון, לא לפגוע, הכל

כיבוד הורים, איך לכבד את האישה בעיון, לא להיות ככה.

העיון גורם לך להסתכל על כל דבר יותר בעמקות,

כל דבר חסד בעמקות, לא להזיק מחשבה איך לחשוב כמה שפחות להזיק לשני, למנוע כמה צער מהשני.

זה שאדם הוא עמוק, הוא מקיף, הוא לא שטחי,

אז אני עכשיו,

אחת הסיבות שאנחנו לומדים בעיון, להיות, לעיין גם,

כל מצווה שאתה לעשות הכל חסד, זה בעיון עם כל ה...

ולחשוב,

איזה חתן, למד בישיבה מכובדת, התלהבתי איך הוא.

בא, ובשבע ברכות שלו אמר,

הוא המציא, אני לא יודע אם הוא שמע את זה, את ההמצאה שלו, התלהבתי מההמצאה.

אמר, אני מודה להורים שלי שגידלו אותי, אני מודה להורים של אשתי שגידלו לי את אשתי עד היום הזה.

לחשוב איך להודות בחסד אדם,

אדם בא לאשתו ואומר, אני שמח,

מודה לברור לב שאת אשתי.

לחשוב כל מיני מינים, בן אדם עושה לך איזה עבודה,

תן לו מילה יפה, איך אדם חושב,

לפרגן בצורה יפה, בצורה נעימה, בצורה מקיפה,

עם איזה רעיון נפלא. זה חשוב מאוד, שכל המצוות, הכיבוד הורים, הכול בצורה

שבחים כמו שצריך, זה להרבות בדברים האלה, כמה אנחנו לומדים בשביל,

אז גם בצער, אתה צריך להיזהר,

למנוע כמה שיותר צער. אני זוכר המשגיח אצלנו בישיבה, הוא מדבר,

בקטנות הוא מלמד אותנו. הוא אומר, אתה נכנס לשירותים. סליחה מכבודכם, זוכר המשגיח, אני לא אשכח, הוא אמר,

נכנס לשירותים.

אל תלכלך.

לכלכת, תנקה.

יותר מזה,

עכשיו ראית לכלוך שאתה, סליחה מכבודכם, אתה נתגל מזה.

תנקה שהאחר לא ייגער. היו גדולי, וגמרא מספרת שאלה מכסים כל מיני

דכלוכים שאנשים נכלכו. לא, איזה חסד.

אתה בא, נכנס, תכלכת, תנקה, זה לא בושה.

תנקה, אל תלכלך, תימנע.

וזה דבר פשוט, זה לא איזה אדם,

יש אנשים ש...

אני לפעמים בבתי כנסת, אחרי, הייתי בישיבה בן הזמנים.

אני בא, אני נשאר לפעמים עוד אחרי אחת ללמוד, אני רואה פה כוס קפה, פה זה, לפעמים אחד עובר, בום, שובר כוס קפה. למה?

אתה בסלון שלך משאיר את הכוס קפה מלוכלכת ככה באמצע הסלון?

זה גם לא כבוד בית המדרש.

משאיר, שתית, לבריאות.

תרים את הכוס, תנקה.

אדם,

טישו שם, אל תשים לך דמי, ולילדים שיהיה קטנים,

נגידה בטישו ישר בכיס, תשים אותו. רגע אחד שלא ימונח כאן. למה אדם צריך לראות את הטישו שלך?

ויותר מזה, אחר כך אתה שוכח אותו, צריך להצטייר.

זה מצער, זה לא נח, זה נופל לרצפה.

צריך קצת, כשאדם יחשוב,

לחיות בצורה נכונה ובטובה, ולא להזיק.

מה שמצער אותך, אל תצער את האחרים.

אני תמיד אומר שהייתי מזדעזע עם מידע.

אדם פעם פגע בי, פגיעה לא גדולה.

הזדעזעתי לרועה פגיעה, הזדעזעתי איך אני יכול לפגוע באנשים. אתה לפעמים לא רואה, כשאתה אומר מילים לאחרים, אתה לא רואה איך זה פוגע.

כשאתה יגיד לך את המילה, תראה כמה זה פוגע, המילה הזאת.

תבחן את עצמך.

מה ששנוא לך, אל תעשה לך על מילה, זה המבחן.

אז כמובן, כל דבר שיכול להראה איש מזגן. יש מזגנים כמו טרקטורים.

צריך להיזהר.

איזה יתר יש לך להפעיל כזה מזגן?

הוא מקולקל, לך תתקן אותו. והיה לי שכן, כאן היה מזגן שלא מאיר את השכן.

חייב לתקן את זה, תיקן בסוף.

מה הדין אם אדם, יש לו בית כנסת ליד ביתו,

ויש שם לימוד, ישיבה וזה?

כמובן שהוא לא ימחה בהם, כי זה דבר שאתה לא יכול להשתיק אותם. לא יענו, אמן, לא יתפללו.

הוא אומר, לא למחות בידם.

זה מקום קדוש, אבל כמובן, לפני כן היו צריכים לחשוב מי

אדם חכם עיניו בראשו, אם הוא לא רוצה שיפריעו לו, שלא יקנה מקום כזה קרוב למקומות כאלה.

אין לבקר בחברו בשעת שחושש זה יכול להפריע לו.

אתה רואה שחבר שלך מראה לך,

לא מראה לך הארת פנים. באת אליו, אתה רואה שהוא מחכה שתסתלק.

אז אל תהיה כמטרד.

תעלה מיד, תלך, אל תבוא בשביל זה מעייף אותו, בשביל זה מטריד אותו.

נאמר אם אדם יודע שיש לו ילדים שיכולים לקחת כסף בלי רשות,

אז לא יגרום להם ניסיון וישאיר כסף.

מונח על השולחן, שלא יגרום להם שייקחו את זה, אלא תמיד

יימנע להשאיר כספים על השולחן.

אפילו שאתה לא מקפיד על זה שייקחו את זה, שלא יתרגלו לגנוב.

הזכרנו גם קודם, אדם צריך להשתדל, הוא מביא כאן, יש אדם לברך ברכות בקול,

לזכות את האחרים שענו אמן.

אמרנו גם, אתה מזכה את עצמך, שאתה מברך כמו שצריך.

מאוד להשתדל שאדם אומר איזה דבר, יאמר אותו בשם אומרו.

שמעת איזה משהו, אם זה בפרט אם הוא אדם שנפטר,

אתה מזכה אותו ששפתותיו דובות בקבר.

החז״ל אומר הנערה שאומר הנאה היא לו, כאילו הוא בעצמו נותן את השיעור, איזה חסד אתה עושה איתו.

אתה אומר דבר בשם גדול,

איזה חסד היה, זה להגיד דבר בשם אמרו.

אמרתי, היה פה

מוסר. אדם שמתעסק במסחר, זו בעיה מאוד לא קלה ולא פשוטה, שהוא מוכר סחורה לפעמים לא כל כך טובה, מערבב סחורות, כמה זה מצוי הדבר.

שמר החל. ספר לי מישהו מוכר, וזכרנו אותו אורח שמערבבים סחורה ישנה עם חדשה,

מתולעת, ככה, שמר החל. הוא אומר לי, מה אני עושה במקרים כאלה?

הוא משתדל להיות ישר, אבל אומר הבעל הבית, הוא אומר לו, תמכור ככה, תמכור ככה.

הוא רואה ממש דברים שהשם ירחם.

לא פשוט.

סחורה לא כל כך טובה, מערבב סחורות.

זה לא טרי, והוא יכול להגיד שזה טרי.

זה ממש שונה, צריכים להיזהר מזה.

אדם שמודיע למוכר, לקונה, שהחפץ שהוא כאמור מעוניין, הספר הזה שווה עשר שקל, אני רוצה לו שלושים שקל.

כמובן שאין בזה שום הונאה, אתה לא חייב לקנות?

אני הודעתי לך שם, לכירוק שונה. אתה רוצה, תשלם?

כמובן, אם הוא מודיע לו, אני בזה שום בעיה של הונאה.

נותר למכור במחיר פי שלוש, אם הוא מודיע שזה פי שלוש מהמחיר.

פה יש למשל דוגמה, קניתי מציאה, הספר הזה עולה מאה שקל.

קניתי אותו, אני קניתי מאה ספרים כאלה, כל ספר נותנים אותו בשקל.

מציאה, אני יכול למכור אותו במחירה מלא? כן.

אני אקנית אותו בשקל,

אבל המחיר שלו שווה מאה שקל.

אתה יכול למכור במחיר. קיבלתי אותו מתנה, אני יכול למכור אותו? יכול למכור.

אז אם קיבלתי את זה במחיר הזדמנות, שאני יודע, קניתי איזה כמות גדולה,

אבל המחיר הריאלי שלו זה יותר גדול.

זכותך ל...

כשאדם אוכל חפץ לחברו, על מה שלפעמים זה רכב או משהו, אז הוא אומר,

הוא יודע שיש בעיות.

הוא אומר, תבדוק.

מה תבדוק?

אתה יודע שיש פה תאונה.

למה אתה תצער את הבן אדם שיש לנו 500... אתה יודע שיש בעיה, תודיע לו על זה.

למה לרמות אותו? אתה לא יודע, זה משהו אחר.

אבל אם אתה יודע,

תודיע לו, אל ת...

חייב לא להדע אותו, כל דבר שאתה יודע עליו, ולא תפסיד מזה ברגע שתהיה ישר.

אין מזה הפסדים.

אוח.

יש דירה שיש בה איזה בעיה, אתה יודע שבאמת,

מה תגיד, לא יקנו?

חפץ חיים היה אומר, אצלי הסחורה היא לא הכי טובה, היא לא הכי גזולה, היא לא...

יש לך לפעמים אדם דירה עם בעיות.

עם בעיות, בעיות קשות.

לא יודע שכל מיני סוגים של בעיות.

צריך לידע.

עכשיו תגיד לו, אני מוריד לך את המחיר בגלל כך וכך.

מה תגיד, אף אחד לא יקנה? מה לעשות, אתה רוצה לרמות?

הם רימו אותך, מה לעשות אותך? רימו, שלא יודע מה.

זה לא אפר.

אם יש בעיות,

תתתת.

תהיה דעה.

אהבת רעך כמוך.

לא כמוך, כי הוא רואה את הכסף שלו.

כן, כמובן, גם בהכשרים לא יהיה לנו יודע שהמוכר רוצה הכשר מסוים.

הקונה, סליחה.

הוא אוכל רק בדת, איתה חרדית. הוא לא אוכל בדת עם אחרים,

קל וחומר לא אוכל רבנות.

הוא רוצה לאכול, ואתה עובד עליו, אתה משקר עליו.

כל הבד״צים אותו דבר, מה אכפת לך תיקר? או שאתה אומר לו, זה בד״צ.

והוא רוצה עדה חרדית.

אתה לא יכול, הרמב״מוני רוצה, זכותו.

אתה לא יכול לבוא לקבוע לו איזה הכשר לאכול.

אתה לא יכול להגיד לו שזה בסדר וזה כמו שאתה רוצה, זה רמאות.

זה יכול להיות בהכרח טעות.

אפילו מי שאתה אוכל שזה כשר.

אבל הוא רוצה הכשר אחר.

זכותו לקחת הכשר האחר שהוא צריך.

‫מה הדין אם אדם יזדמן לו שטר מזויף? ‫קיבל איזה 100 דולר ‫והם אמרו לו, זה מזויף.

‫יש כאלה אומרים, מה אכפה? ‫אני מעביר אותו הלאה. ‫כל אחד יעביר, אף אחד לא יגיע לה. ‫אם מותר, אני מעביר אותו. ‫אבל אם אני מעביר לך, ‫אני לא מרמה אותך.

‫אתה תעביר אותו גם הלאה, ‫שזה יהיה אמור, ‫מה זה משנה אם זה מזויף או לא מזויף? ‫כולם ייהנו ממנו.

‫אומרים לך, לא, זה בעיה.

‫אסור.

‫אפילו אם לא נקרא לזה מזויף,

‫וקשה לגלות את זה, אסור.

‫אם הוא מסכים לקבל את זה, ‫אז מה הבעיה? אה, אם הוא מסכים, לא. ‫אם אני אומר לו שזה מזויף, ‫הוא מסכים, ‫הוא מסכים, יסכים לקבל שטר מזויף.

‫אה, לא שהוא אמר לו... ‫לא, אם אמר לו, אין בעיה.

‫אבל אתה מעביר את זה הלאה, ‫כתוב בבנקו יעביר את זה הלאה, ‫אז זה יעבור, אז עובר לסוחר.

‫אבל זה עסוק, זה...

‫-רמותי, עשתה ייסוד. ‫-סליחה?

‫רמאי זה ייסוד.

‫רמאי?

‫כן. עשו לו, ודאי שעשו לו רמאי. ‫זה מדיניין של מידות, אבל... ‫לא, מה פתאום?

‫בוא תראה מה אומר, הפה ליועץ, מה זה רמא? ‫דוגמה.

‫אני ממש כואב לי הדבר הזה, וזה ממש...

‫בן אדם בא, כותב, ‫אפילו לפעמים, אני יודע, ‫פעם מתווכח איתי יהודי, ‫באתי לקנות איזה חפץ גדול, אדם, קרר.

‫אז יצא, אמרתי, ‫אבדוק את המחיר. ‫אגב, אדם בא לקנות, כמו שצריך להגיד, ‫שאני לא... אני רוצה לברר מחיר, ‫שלא יגרום להונאה, ‫שהוא חושב שאתה קונה ממנו.

‫כן? בן אדם אומר לי, למה אתה יוצא?

‫חבל לך שתחפש, ‫אצלי זה הכי זול.

‫כן?

‫אני לא זוכר מי שמעתי לו. ‫נאמר ששמעתי לו. יש כאלה שאומרים, ‫אצלנו הכי זול. הכי זול בעיר, הכי זול בזה.

‫אני לא מבין בכלל ‫שמסוגלים לכתוב את זה, ‫ואתה בדקת ברגע שאתה הכי זול.

‫ברגע שאתה עשת מחיר כזה, ‫כבר עשר אחרים הורידו את המחיר ‫בפחות ממך.

‫איך אתה כותב שקר כזה עכשיו? ‫לו יצא לך שאתה אומר לי,

‫אתה אומר לי, אצלי זול, ‫אצלי זה הכי טוב.

מה שאתה קונה, אצלו מוצר זה, ‫אצלי יותר טוב. זה לא.

‫יותר נמוך.

‫אני קניתי ממנו, ‫הוא אמר לי שזה זול.

‫קניתי שהוא אמר לי ‫שזה יותר טוב מהשכן, ‫וזה לא יותר טוב.

‫אז הוא למעשה גזל אותי.

‫הרמות גרמה לגזל. ‫הוא אומר לי, זה טרי, ‫אני רוצה לחם טרי, רוצה חלב טרי, רוצה... ‫והוא אמר לי, זה טרי, ‫זה לא טרי, זה לא היה... ‫לא הייתי קונה.

‫אז הוא רימה אותי, מעשה אוכי. ‫הוא גרם לי לקנות דבר שאני לא מעוניין. ‫זה כמו שהוא גזל אותי.

‫אם הייתי יודע שזה לא טרי, ‫לא הייתי קונה.

‫-כן,

פעילים אצלנו מביא את זה במפורש, כן, זה לא סתם.

מוסד חינוך שמשקרים,

שמלמדים שם, זה תלמידים תכנים לימודיים מסוימים,

ובאמת לא מלמדים כאלה תכנים לימודיים. ודאי שזה אסור.

ודאי שזה אסור, האדם,

הם שלוחים שלנו, הם משקרים עלינו, זה חמור מאוד, ברור, מה אני רוצה, לאלה שיודעים דברים מסוימים.

ודאי שזה אסור.

תראו איזה דבר, רזין ברשתין מספר פה סיפור, זה סיפור מפורסם, אבל מעניין.

מספר על רב חיים זוננפלד, שהבת שלו, הוא פה ראה אותה, הוא היה תמיד מקפיד,

על ידו שהוא היה קנאי גדול.

הוא ראה שהבת שלה נכנסה לשכן, והשכן נתן לה לאכול,

קרוב אליה.

אז הוא מאוד,

כשהוא ראה את זה, הוא מאוד הצטער, כאילו שהבת שלו הייתה עם השכן, לא היה איזה שום דבר.

אמר לאחד אחר, מה היה עושה? היה מאשים, כועס על הבת, כועס על השכן.

ועל ידו שהיה קנאי גדול הלך.

כל שנה באותו יום הוא היה צם,

כביכול הוא האשים את עצמו, שבגללי זה קרה.

זו חוכמה של אדם גדול,

לא להאשים את השני, אלא להאשים את עצמו.

יכול להיות שרמאי,

רמאות, כן?

בפרדה של שקר,

זה נכרם באל תרחת.

שקר ודאי שיש, ובדרך כלל רמאי זה ודאי שקרן.

רק השאלה אם זה גזל, שאלת.

המים זה לא בדיוק שקר, מצד אחד. מה לא שקר? לחם טרי, לא טרי.

אני הכי זול מוכר, אני לא הכי זול, זה שקר, מותר לשקר?

התכוונתי טרי, לעומת...

לא, זה גם גנבת דעת. מה, זה שוב, זה גנבת דעת. גנבת דעת זה גם אסור.

אתה יודע מה ש...

הכי זול בעיר, כותב.

זה הכי זול בעיר. זה הכי זול בעיר? לא הכי זול בעיר.

זה קשור אחד בשני.

אפילו יכול להיות שנקרמתם מדבר שקר, שתרחק. גם שקר יכול להיות מזה נכון.

סליחה?

כן, ודאי לשקר שאסור מדבר שקר תרחק. אסור לשקר, ודאי.

אבל יש מזה יותר, אני אומר לך, מעבר לשקר. אם אני לא הייתי קונה כאן,

אני אומר לך, בן אדם פעם אמר לי, אל תחפש אצלי הכי זול.

אחר כך גיליתי בחצי מחיר.

את אותו מוצר, אותה חברה, אותו דבר.

עכשיו, אני הפסדתי מזה.

כי אם הוא לא היה משקר אליי,

הייתי קונה את זה יותר בזול.

אז זה יצא בגלל הרמאות שלו, בגלל השקר שלו,

הוא גרם לי לשלם יותר.

הוא לא גרם כל כך לגזל,

לא בגלגל עם משהו.

זה תוצאה, כן, זה ודאי. זה לא, כן, גזל זה כן כאילו יגנוב את החנית.

זאת אומרת, אני עשיתי את זה מעבר. אתה צודק, זה לא גזל ממש, כן, זה... זה לא אפשר לגזל, אבל...

לא, אולי הציעו לשם, אבל יש מקרים.

תראה, אם אתם מוצאים ממני כסף שלא כדין,

אני לא רוצה לקנות ממך, אבל אתה אומר לי, תקנה ממני,

כי אצלי זה יותר זול מהשכן.

עכשיו, אני שילמתי על המוצר הזה 1,000 שקל במקום 500 שקל.

אני לא רציתי לשלם 1,000, אני רציתי לשלם יותר זול.

אדם שיקר עליי,

ממש יש אצלו יותר זול, קניתי ממנו. עכשיו,

אז כלומר, הוא הוציא ממני עוד 500 שקל שלא כדין. אני לא מעוניין להוציא 1,000. תוציא ממנו.

תוציא, אני רוצה לשלם רק 500 שקל, לא רוצה.

זה עוד נושא שאני, אבל אני, לא, השאלה אם הוא לא בסדר.

לא, אבל הוא לא בסדר.

תבדוק, תדע שרוב האנשים משקרים, אתה לא מכיר את זה היום בעולם.

לגזל מותר לשקר? כתוב זה...

לא, אבל הוא לא גזרי, כאילו בבחירה שלו. אני מסביר לך, אבל בגלל זה נגרם, אני מסביר לך איך נגרם גזל.

הוא הוציא ממני את 500 שקל מהקל,

כיס שלא כדין.

אני הייתי משלם על המוצר הזה 500 שקל.

בגלל שהוא שיקר,

שזה לא הכי זול והכי טוב. קניתי את זה ממנו ושילמתי עוד 500 שקל יותר.

סליחה?

נראה לי שתניחס את תוגיות של נדיקים,

היא שומעת,

בכל אופן... זה לא ממש ממש גאו.

גם שם בנדיקים הם זכו לכל מיני מותגים. היה עליך לבדוק, היה עליך לבדוק ביום שום, כל מיני...

תראה, אם אמרתי לך לבדוק ולא בדקת, סמכת עליי.

אין לי פעם, יהודי רצה כאן, אני יהודי חילוני.

רצינו להחליף את הרכבים, הוא אמר לי, בוא,

אני סומך עליך, אתה אדם דתי.

אמרתי לו, בשום פנים ואופן,

אני רוצה שתבדוק את האוטו שלי, לא מוכר, תגיד לי, רימיתי אותך.

אני לא יודע מה מצב, האוטו שלי נוסע, אני לא מבין במכונאות, בוא, תבדוק.

אז הוא שמע לי,

הוא בדק, ואחר כך הוא לא קנה את האוטו, הוא ממש נישק אותי אחר כך, הוא מצא שעל רכב מלא בעיות. אני לא ידעתי,

לא ידעתי, בבדיקה התגלה כל מיני בעיות. אני לא יודע, תבדוק, שלא תבוא בטענה, אם אדם יהיה מוכן בלי בדיקה.

עכשיו,

אם אדם קנה בלי בדיקה, זו גם שאלה, אם זה מה קורה אחר כך, שיעמק אחר כך, טעות.

התגלה בעיה קשה מאוד.

לא יודע מה קורה גם במקרה כזה.

יכול להיות שהוא יכול לחזור בו אפילו,

אם התגלתה בעיה.

בכל אופן, אנחנו צריכים להיות ישרים. למה אדם חושב לשקר ולרמות?

הוא חושב, אמר פעם, איזה אדם גדול.

אדם צריך להשתדל לעסוק בפרנסה.

זה עונש. קללה שקיללו את הגברים בזעת הפך תאכל לחם.

זו השתדלות שאתם צריכים לעשות לפרנסה.

האם לרמות זו ההשתדלות של אדם צריכים לעשות לפרנסה שלו? ברור שלא.

לעשות דבר נגד ההלכה בשביל ה... זה השתדלות? השתדלות בגדר הלכה.

כמו שאתה לא עובד בשבת,

ולא בכל המועד,

ולא בזמנים אסורים,

אז גם גזל לא, אותו דבר. כל דבר זה לא השתדלות של הפרנסה, הפרנסה צריכה להיות נקייה.

נראה איזה סיפור על החזון איש, ועוד איזה סיפור, ובזה אנחנו נראה שנסיים.

מספרים על החזון איש שהגיע לאיזה עיירה שלא הכירו אותו.

אז איזה יהודי,

הוא הוציא איזה ספר, איזה חומש מהגבאי שם כעס עליו, מה אתה חושב שאתה בעל הבית פה, ממש ביזה אותו ברבים.

ולמחרת הגבאי עבר,

התרים, אז הוא לאיזה מטרה, אז הוא תרם לו ביד רחבה.

הגבאי רואה

אז הוא סיפר איך שהוא נקם בו, איך נקמתי ביהודי הזה, איך אני נקמתי בו נקמה גדולה,

איך הצלחתי לנקום בו.

אני לא זוכר את הלשון לנקום או חס ושלום.

אתם רואים איזה נקמה או עונש שהעניש אותו.

הוא אומר למחרת או אחרי כמה רגעים הוא בא הביא,

איזה ספר אתה רוצה הביא לו.

זאת אומרת, על ידי המעשה טוב שהוא עשה הפך את ליבו.

שלמה המלך אומר, נמראה אבסון אחא אכילאו לחם,

כחלים אתה חוטא על ראשו.

אתה רוצה להרוג את השונא שלך,

אין בעיה, אתה יכול להרוג אותו בקלות.

תעשה לו, תטיב איתו.

השונא נהיה לאוהב.

זה אנחנו לא רוצים, בורא העולם לא חפץ במות הרשע, קל בוחמנה. יש דרך

שאדם

יכול בקלות, כמו שסיפרו, איזה מלך שמישהו דיבר עליו קשות, על המלך הזה, ודיבר,

אז אמר לאחד השרים שלו, חתכתי לו את הלשון.

אז אמר למלך,

חתכתי לו את הלשון,

המלך הלך בודק, הוא רואה שהלשון נשארה, הוא אומר לו, למה אתה משמר לך?

ועוד איך הוא מדבר עכשיו? הוא שינה, אמר לו, עודדה זהב, ופיתה אותו שלא ידבר כך למלך, יענישו אותך, יהרגו אותך.

אז הוא החליף לו את הלשון.

יש דרכים שאדם יכול בדרכי נועם

לשנות

את מה שהשני, ההתנהגות של השנים.

מספרים פעם אחת,

היה פעם איזו מחלוקת בין בעל ואישה.

אז בא אותו האיש, אומר, מה המחלוקת שלהם?

והאישה אומרת שהוא יזרוק את הפח,

והוא אומר שהוא צריך לזרוק את הפח.

תפקיד זה לא מכובד, שהוא אברך יזרוק את הפח, מה פתאום?

אמר לו, הרב, זו שאלה קשה, אתם שואלים בה, שאלה מאוד מסובכת, צריך לחשוב עליה.

למחרת אני אבוא, אולי אני אשלח איזה שליח, יענה לכם על השאלה.

למחרת הם רואים דפיקות בדלת,

מגיע הרב, אומר,

אפשר בבקשה לקבל את הפח זה ולשפוך אותו?

האברך שמע את זה.

הוא נבהל, הוא הביא לבד את התשובה ואת הרמז.

אתם יודעים,

האדם,

איך קרא לאשתו? אם כל חי.

ראיתי פעם שואלים, אם כל חי? הרב זילבר של מביא שאלה, לא יודע בשם מי.

היה צריך לקרוא לה אם כל חי?

היא גרמה למוות לעולם.

חברה קדישה, צריכים לקרוא לה, הרגת, המיתה, המיתה את החיים. לא אם כל חי?

מה הפשט בזה?

אז הוא מסביר, תראה מה זה האדם הראשון, איזה דבר נפלא.

הוא הסתכל למעשה,

היא בצעה, היא קיבלה עונש קשה,

שהיא למעשה יולדת ילדים, את כל העונש שהיא קיבלה.

והאדם שמצטער בדבר, למה לא נקרא גם,

עוד שאלה, שואל, למה לא אף קול חי?

אם קול חי,

וכי האדם לא קשור, שלושה ברורים לאדם.

אז זה אומר שקודם כל,

נותן לה את הכבוד הזה שהיא באמת מצטערת.

היא מצטערת בלידה, צער העיבור, צער הלידה, צער גידול ילדים.

אז לכן הם נקראים על שמה, כן?

וגם האדם, למרות הרעש שהיא עשתה,

נתנו לאכול מעץ הדעת,

תסתכל על טוב שבשני, אל תסתכל על הרעש שבו.

השם יזכה אותו, שנזכה בעזרת השם, לראות כמה טוב בשני ונזכה בעזרת השם,

להגדיל תורה ולהדירה, לגדול בתורה, אווירת שמיים, תפילות,

מהווה איזה אדם,

תפילות, כמו שאמרנו, להתמיד בתורה בזכות זה, בעזרת השם, נראה הרבה נחת, גם לדעת את ההלכות, לא נגזול,

לא נעבור על עושק,

נעשה הרבה חסדים וזה, רק במעשים טובים בעזרת השם.

‫יש פה עניין?

‫אין מילים לעשות את זה כגיף.

‫בעניין הסיפור עם

אם מותר לספר על השקר,

‫אז הוא שואל... ‫-מה זה על הסיפור על השקר? ‫-לספר סיפורים בשביל לאוריד כמו של אורחת. ‫-כן.

‫יש אחד משחקן מאוד ידוע באמריקה.

‫הוא מספר שהוא שאל,

‫הוא שאל אם אני יכול לספר סתם סיפורים ‫בשביל לשמח אותם וכאלה, וזה, צריך מצווה.

‫אז אמרו לו, כן, אתה יכול לספר מה שאתה רוצה, מה שיהיה.

‫אתה אומר, כן, וזה הפיפור הראשון של השקר.

‫-מה זה נגמר?

‫שיעור נגמר השידור.

‫נגמר השיעור.

‫שיעור נגמר.