הרב אברהם בן יעיש שידור חוזר מהמשמר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, אנחנו נפתח שיעור במסכת ברכות,

פרק כיצד מברכין.

ידוע מה שהאחרונים מביאים,

מדוע דווקא

פותח חשש במסכת ברכות.

ברכות,

מובא בשם

הרב אורבך,

שהלכות ברכות צריכים ללמוד תחילה,

לכן שמו אותם עיקר.

רבי יונתן אבשיץ' אומר,

אדם שלא ידע הלכות ברכות על בוריין, הלכות שבת,

כתוב על זה דברים חמורים, לכן פתחו,

הפלאיועץ כותב, מה העניין החשיבות של ברכות.

שירגיל שיהיו ברכות שגורות בפיו,

ברכותיו של אדם ניכר אם הוא תלמיד חכם.

לכן חשוב מאוד

לדעת ברכות על בוריין, אנחנו מברכים ברכות הרבה.

ידוע שדוד המלך תיקן מאה ברכות.

כשהיו צרות בישראל,

מאה ברכות הצילו את כלל ישראל.

אנחנו נפתח בפרק, כיצד מברכים.

מביאה המשנה כאן, כיצד מברכים על פירות האילן?

על פירות, על פירות האילן הוא אומר, בורא פרי העץ.

חוץ מן היין,

שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן,

ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה.

חוץ מן הפת,

שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ,

ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה.

רבי יהודה אומר, בוראינו מתנשאים.

אז כאן המשנה מביאה

כל מיני סוגים על פירות האילן, פירות האדמה.

שואלת הגמרא, מנין אני מילה?

מנין לנו שצריך לברך?

אז מיד כאן שואל תוספות במקום,

כן, שואל תוספות כאן במקום, לא שייך להקשות תנאיך קאידה, כיצד מברכין? המשנה פותחת כיצד מברכין.

דבר ראשון צריך לומר שצריך לברך.

מה המשנה שואלת כיצד מברכין? כמו שפותחת המשנה, ממתי

קוראין את שמעה בערבין. שם שואל תוספות,

איפה, סליחה, הגמרא שואלת,

תנאיך קאידק, תנאי מהמתי. איפה התנא?

ממתי קוראין?

תאמר שצריך לקרוא קריאת שמעה, ואחר כך תאמר מהמתי.

אז כאן אומר תוספות,

זה שהמשנה פותחת כיצד מברכין על הפירות,

זה לא קשה כמו שקשה בפרק ראשון.

מדוע?

לא שייך להקשות תנאיך קאידה, איפה התנא נמצא,

כשהוא שואל כיצד מברכין?

מדוע?

משום דרך הסברה הוא לברך, כמו שהגמרא מסיקה, כאילו הוא מסיק בגמרא,

אסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה.

כן, מאחר וזו סברה,

סברה פשוטה שכל אחד צריך להבין,

שאסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה, לכן

המשנה פותחת כיצד מברכין. זה ברור לכל אדם שחייבים לברך, כמו שהגמרא נוקטת למסקנה,

שזו סברה.

זה,

תירוץ שני אומר תוספות,

מדוע פותחת המשנה וכיצד מברכין? היא נמי,

יש לומר,

דקאיה מתניתם, פרק קודם, בפרק הקודם מובא,

שבעל קרי מברך לאחריו, ונורא מברך לפניו.

אז מה רואים כאן?

שיש ברכה?

אז

הטנא שלנו הסתמך על פרקים הקודמים, ששם מובא שאפשר לברך.

צריך להבין, כידוע, שתוספות אומר אינמי,

כלומר היה חסר משהו בתירוץ הראשון.

בתירוץ הראשון, מה תוספות אומר?

סברה, למה המשנה אמרה כיצד מברכין, פתחה כיצד מברכין, ולא הסבירה שצריך לברך?

כי זו סברה, כל אחד מבין שצריכים לברך.

עוד מעט נראה,

הגמרא אומרת, אסור ליהנות מעולם הזה בלי ברכה, נראה את הלשון של אסור.

אם כן, מדוע תוספות נותן עוד תירוץ?

אינמי, יש לומר,

דקאי,

זה תירוץ הרבה יותר טוב לכאורה, ישר תומר שמדובר על אהבה.

תירוץ ראשון אומר תוספות, סברה שצריך לברך.

כן, כמו שהגמרא למסקנה.

תירוץ שני אומר תוספות,

עוד תירוץ, כלומר שידוע שכשתוספות אומר אינמי,

משמע שהתירוץ הראשון היה חסר. לכאורה התירוץ הראשון הוא נפלא.

אם זו סברה מובן, למה המשנה פותחת קצת מברכים?

כל אחד מבין שצריכים לברך את הקדוש ברוך הוא.

אז מדוע אתה צריך להוסיף אינמי?

מדוע?

בעזרת השם, בהמשך אולי נענה על זה.

הגמרא מנסה, בתחילה מביאה,

מנין שמברכים,

נטע רווי קודש הילולים,

מלמד שתנו לי ברכה לפניהם ולאחריהם. מכאן אמר רבי עקיבא,

אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך.

והגמרא ממשיכה, אנחנו לא נראה את כל הגמרא. למסקנה, הגמרא מגיעה למסקנה,

מה שהבאנו בתוספות,

סבראו דאסור לו לאדם שיענה מן העולם הזה בלי ברכה.

סבראי.

תראו, רשי מעניין, מה אומר רשי?

אומר רשי,

קודם כל, סתם צריך להבין

מה הפשט בגמרא? סבראו, שאסור לאדם שיענה מן העולם הזה בלי ברכה.

אסור ליהנות מן העולם הזה בלי ברכה. למה אסור? מה הסברא בזה?

נראה רשי, אומר רשי,

סבראו דכיוון דנהנה צריך להודות למי שבראהם.

שימו לב מה רשי אומר.

כיוון שנהנה צריך להודות למי שבראהם.

רשי לא נוקט איסור, כמו שהגמרא אומרת, מה הסברא?

שאסור לאדם שיענה מן העולם הזה בלי ברכה.

זה איסור.

רשי לא נוקט כאן איסור. סבראו,

כיוון שנהנה, צריך להודות למי שבראה.

באמת, זו סברה, מה שרש״י אומר זה מאוד מובן.

כל השם שלנו של יהודים זה להודות,

זו סברה, אתה נהנה,

צריך להודות, לא להיות כפוי טובה,

תודה למי שברא.

היהדות, למה אדם נקרא יהודי, יהודה,

הודה, הודה על האמת, להודות על האמת, להגיד תודה,

זה מובן, סברה גדולה היא, אתה נהנה,

לא נהנים בחינם, צריך להודות למי שבראה.

והתשלום הוא לא כל כך גבוה, תמיד מסבירים.

אדם מקבל פרי כזה נפלא, מקבל, מקבל, סך הכל מברך כמה קצת אוויר מוציאים מהפה בשביל להודות לה' על מה שקיבל.

אז צריך להבין,

רש״י לכאורה מתעלם מהגמרא,

הוא

דיבור המתחיל לסברה של איסור.

בגמרא כתוב שאסור ליהנות מהלום הזה בלי ברכה, ונראה בהמשך איזה איסור זה.

ורש״י לא מתייחס לאיסור,

כיוון שנהנה צריך להודות למי שבראה.

לכאורה רש״י יותר ברור,

כשלומדים אם זה סברה, סברה היא שאסור ליהנות מהלום הזה בלי, אבל אסור?

אסור ליהנות? איזה סברה היא שזה איסור?

סברה נהנית תשלם, זה מובן, אבל מה האיסור בזה?

באמת עזרה שצריכה להבין למה התעלם מלשון הגמרא של האיסור.

לכאורה זה נפקמינה, גם ראיתי, האחרונים דנים אם זה איסור. נפקמינה הרי ידוע שאונן אינו מברך.

כן, אז ידוע שאונן, איסורים, אסור לו לעבור איסורים, אז אם זה איסור,

לכאורה יהיה פה נפקמינה.

ויש עוד נפקא מינות.

נראה את ההמשך, אומרת הגמרא, תנור רבן אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלי ברכה.

וכל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, מעל.

אז כאן רואים לכאורה את האיסור, זה מעילה?

זה, כן,

זו מעילה, זה דבר שלא שייך לך.

אז פה מובן האיסור.

דבר, הפרי לא שייך לך, זה כמו גזל, מעילה בקודשי שמיים.

ואז הגמרא שואלת, מה, התקנת? ילך אצל חכם? ילך אצל חכם?

שואלת הגמרא, מה, העביד ליה?

עשה איסור, מה חכם יועיל לו? אלא אמרה, וילך אצל חכם מעיקרא,

לפני שהוא הולך לאכול איזה פרי, וילמדנו ברכות,

כדי שלא יבוא לידי מעילה.

אז לפני שהוא מתחיל, ילמד.

אמר רבי יהודה אמר, שמואל, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה,

כאילו נהנה מקודשי שמיים.

צריך להבין מה ההבדל.

מעילה, קודשי שמיים, לכאורה זה היה נוח.

שנאמר לה, השם הארץ ומלואה,

כן?

רבי לוי רם הכתיב להשם הארץ ומלואה,

וכתיב השמיים שמיים להשם, והארץ נתן לבני אדם.

סתירה,

להשם הארץ ומלואה,

והארץ נתן לבני אדם,

ותרץ תגמר לא קשיא.

כאן קודם ברכה,

כאן לאחר ברכה.

אז כן, קודם כל האיסור מובן שיש פה מעילה. יש פה מעילה, דבר שלא שייך לך. זה, כן, גזל. מעילה זה בקודשים, זה בהקדש,

גזל זה מידיעות. אז אם כן, מובן מה האיסור.

עדיין צריך להבין למה רשי נקט רק,

הוא לא נקט את הלשון של האיסור לסבראי,

אתה נהנה, תודה להשם.

ממשיכה הגמרא, אמר רבי חנין בר פפא,

כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה,

כאילו גוזל לקדוש ברוך הוא כנסת ישראל.

שנאמר,

גוזל אביו ואמו, ואומר אל פשא, חבר הוא לאיש משחית.

ואין אביו על הקדוש ברוך הוא, שנאמר,

הלוא אוהביך קניך,

ואין אמו אל הכנסת ישראל, שנאמר, שמע בני מוסר אביך,

ואל תיטוש תורת אמך.

נעצור כאן, אומר, נראה מה רשי אומר. אומר רשי, גוזל את הקדוש ברוך הוא, מה הכוונה?

את ברכתו.

מה הוא גוזל מהקדוש ברוך הוא? את הברכה.

צריך להבין את רשי.

זאת אומרת, ראיתי שם הרשעה מביא פשט אחר, אבל כש...

רשי אומר, גוזל את ברכתו.

לכאורה גוזל את הפרי. יש לך פרי, אתה

נוטל את הפרי בלי ברכה, בלי להודות להשם,

אתה עובר על גזל.

אז אם כן, צריך עיון מדוע רשי אומר, גוזל את הברכה מהקדוש ברוך הוא.

אומר לך, זה מהרשע באמת, נראה מה מהרשע אומר במפורש,

המהרשע מביא.

הוא,

לשון המהרשע.

חמש דקות לרשימה.

תודה רבה.

כן.

מעתיק את ה... ממש פרש רש״י כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא את ברכותיו.

אין צריך אלא גוזל ממש לקדוש ברוך הוא אותו דבר שאוכל ונהנה ממנו.

זה קודם הברכה שלו.

אז הוא גוזל את הקדוש ברוך הוא, את הפרי עצמו, לא צריך להגיע לברכה.

ככה אומר המהרשע.

ומה גוזל את כנסת ישראל? זה רש״י אומר.

וכנסת ישראל שכשחטאו הפירות לוקין.

כשחטאו הפירות לוקין.

כן, באמת רואים, שואלים הרי איפה הפירות של המרגלים?

המרגלים הביאו פירות כאלה גדולים.

אחד נשא רימון, תאנה, אחד.

שמונה נשאו אשכול ענבים, כאלה פירות גדולים. איפה כל הפירות האלה?

אז רואים כאן,

כשאדם לא מברך,

הוא גוזל את עם ישראל כנסת רשע, כשחטאו הפירות לוקים.

לא חטאו במים לוקין, אבל רואים,

כנראה זה לוקין גם בגודל,

גם בטעם.

יש אנשים קצת מבוגרים, זוכרים מה היה הטעמי לפני עשר, עשרים, שלושים שנה,

איזה פרי, אתה טוען פרי אם זה אבטיח,

מתיקות שלו, פרי אחר, אתה

טוען ממש את הטעם, הבתיקות, הריח של הפרי, היה שונה.

קשה למצוא פירות.

אסור לקטר גם לפירות ישראל, אבל לצערנו הרב, כשחטאו הפירות לוקין,

גם בגודלם,

יש לנו גם תולעים שהכנסו לפירות.

שאל אותי פעם איזה יהודי,

מה צריך את החסלט? הוא רוצה לאכול חסה.

ואז כשיצא חסלט,

גם פעם חשבנו איך כשיצא חסלט זה היה משהו מעניין.

בכל אופן,

הקדוש ברוך הוא ברא קרוב, יש בזה דברים בריאים,

חסה, יש בזה כל מיני ויטמינים טובים.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שנאכל את זה? מה, יש בזה תולעים?

צריך להגיע לחסלט, כשאין חסלט לא נאכל את זה, כי קשה מאוד לנקות את הירקות האלה.

כן, אז אמרנו, נכון, בורא עולם נתן לנו חסה כנראה נקייה,

גם כרוב נקי.

זה שצריך את החסלט, זה מאחר,

בעוונותינו הרבים,

לא מברכים על הפירות, או מברכים לא כמו שצריך, וגם זה פוגע כנראה.

אז זה פוגע בפרי.

למעשה, כנראה הפירות,

לכתחילה בגן עידן ודאי שכנראה היו, כנראה,

בגודלם, בטעמם, בטבעם, ללא תולעים.

אז צריך להבין, רש״י כאן, כמו שאמרנו,

לא אומר כפשוטו, לא כמו אמר השע, כשגוזל את הקדוש ברוך הוא את ברכתו,

את הברכה.

וכפי שהבאנו למעלה, רש״י אומר, מה סברה הוא? כיוון שנהנה,

צריך להודות למי שברא.

כן, אין פה איזה,

נהנת, תודה להש״ם את הברכה.

למה רש״י באמת נוקט, גוזל את הקדוש ברוך הוא את הברכה? למה לא את הפרי, כמו שהרש״ה אומר? צריך להבין מדוע.

למה הוא גוזל את הקדוש ברוך הוא את ברכתו, ולא את ה...

אז למעשה מתבונן.

אדם מגדל פרי,

הוא טורח,

תראו כמה קשה, יש כאלה חקלאים, שנה הבאה צריכים להשמיט את השדה, זה לא פשוט.

הוא טורח, כמה הוא עמל על הפרי, יש כאלה כל היום,

הם נהנים, זה יצירה.

הוא מגדל איזה משהו, הוא מרגיש,

לא סתם נותנים שנת השמיטה, הוא מרגיש ככה ועוצם ידי, הוא ממש מרגיש ככה, קשה לו. אני מכיר מישהו, הוא מגדל תות שדה.

כשהוא מביא תות שדה הוא נהנה, אתה רואה כולו קורן עושר,

לראות באמת תענוג, סתם ככה להסתובב במקום שגדלים פירות, ירקות, זה ממש, רואים את השכינה על הפירות האלה.

אדם מגדל פרי, טורח, משקה, כמה עמל הוא משקיע.

הוא לא מרגיש שהוא גוזל את הקדוש ברוך הוא את הפרי.

עמלתי.

אדם שהוא לא חקלאי, אדם קונה פרי, משלם טבין ותקילין, משלם על הפרי, תחילת העונה,

קונה פרי כל כך יקר,

פירות יבשים, אתה קונה פרי ב-50-70 שקל לקילו פירות יבשים.

אדם מרגיש שילמתי את מיטב כספי,

אני גוזל מישהו, שילמתי.

אם זה חקלאי, עבד קשה,

אם זה אדם שקונה, שילם.

אז רשי

רצה להסביר כי פשוט הוא אדם מרגיש את הברכה, מה גזלת את הפרי אדם? לא מרגיש שגזלתי, שילמתי עליו, עמלתי עליו,

אבל את הברכה גזלת.

מה גזלת? מה שרשי אומר קודם.

סברהו,

כיוון שנהנית צריך להודות למי שבראה, נהנית.

אתה יהודי, צריך להודות, אתה יודע על מה שקיבלת,

מינימום, לא להיות כפי טובה.

וזה ידוע בהרבה מקומות, אם זה בתורה,

כמה מדברים על העניין של כפיות טובה, כידוע,

דוגמה קטנה, יוסף,

שהוא

שם את הגביע באמתחת בנימין,

כשהוא בא לאחים, מה הוא טוען להם?

הוא לא אמר להם שאתם גזלנים.

למה השבתם רעה תחת טובה?

ועוד ועוד, הרבה מקומות, שעניין של כפיות טובה.

הם רואים פה שכפיות טובה,

לכאורה חמור יותר מגזל, הרי צריכים להיות גזלנים.

גזל מקטרק בראש.

מה הפשט בזה? לא, איפה ה...

אלא כפיות טובה, כנראה רואים שזה דבר נורא ואיום. אדם שהוא כפוי טובה, כידו, מה שחזל אומרים,

אדם שכופר בטובתו של חברו, סופו כופר בטובתו של בורא עולם.

אז רש״י אומר, זה דבר סברה,

ולכן ככה אומר תוספות באמת, זה דבר פשוט,

שכיצד מברכים, לא אומרים מה, שצריכים לברך, כל אחד יודע שצריכים לברך.

אתה נהנה, צריך להודות למי שברא, מה אתה מודה?

ברכה.

מה אתה גוזל את הקדוש ברוך הוא? אתה גוזל ממנו את הפרי.

לכאורה הוא שלך, קנית אותו, שילמת עליו,

אבל את הברכה אתה גוזל את הקדוש ברוך הוא.

ראיתי במפרשים שמביאים

דבר מאוד מעניין.

ברגע,

מה הבאנו כאן? אדם שאוכל בלי ברכה, הפרי קטן.

ניתן דוגמה,

עץ תפוחים, היה צריך להביא מאה תפוחים.

כרגע, בגלל שלא ברכו, חמישים תפוחים יש בעץ.

יוצא שבמקום שמאה אנשים יברכו על העץ הזה, רק חמישים איש מברכים.

אם כן, קטנה. ממילא גם ברגע שהוא

לא ברך על הפרי,

התמעטו הפירות, אמרנו בכל הכיוונים, בכמות, באיכות, בגודל.

קטן הכמות של הפרי.

ממילא, יש פחות מברכים את הקדוש ברוך הוא. הנה,

הוא גוזל את הקדוש ברוך הוא את ברכתו. אז לא רק שזה אחד קשור בשני.

הוא גוזל את הקדוש ברוך הוא, את הברכה, הפרי קטן, ועוד הוא מונע אחרים שיברכו על הפירות. ככה היו צריכים לברך מעל על העץ הזה. עכשיו מברכים רק חמישים.

מביא הגמרא הלאה,

גוזל אביו ואמו,

כן,

כאילו,

מה הפסוק של כל העניין הזה בלי ברכה, כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע.

למה הוא אומר אין פשע? מה קרה כאן שאומר הוא גוזל? אדם גזלן אומר לא עשיתי כלום?

כן, למה מביאים פה את הפסוק במשלי גוזל אביו ואמו אומר אין פשע?

שימו לב,

לצערנו הרב יש כאלה, לא נקטרג על עם ישראל כמובן, אבל גוזל אביו ואמו, אדם שהוא לוקח גוזל מאביו ואמו,

מה הוא חושב?

חושב שזה אינו גזל, אין פשע, חייבים לי,

כן?

אדם נושא אישה, מה הוא חושב? אני עכשיו, יהיה לי, ברוך השם, כמה עבדים שישמשו אותי, כשהוא מתח...

נולדים לו ילדים, הוא רואה כמה הוא עבד לבניו.

גוזל אבי ואימו,

ואומר אין פשע, אדם שמרגיש מה עשיתי,

מגיע לי,

חבר הוא לאוש משחית. על מי זה נאמר? אחד שסך הכל אוכל בלי לברך, מה הוא עושה?

לא בירך את הקדוש ברוך הוא.

זה לא סך הכל, נראה כמה זה חמור.

עד כמה הגמרא מחמירה כאן. גוזל אבי ואימו ואומר אין פשע.

הוא אומר, מה, גם כאן לכאורה.

הוא לא מרגיש שהוא עשה איזה עוול. אני לא, את הפרי שילמתי עליו, תבין ותקילין, עמלתי על הפרי הזה.

חבר הוא לאיש משחית.

אין אביו אלי הקדוש ברוך הוא, שנאמר לו, אוהביך קניך, ואין אמו אל הכנסת ישראל, שנאמר,

שמע בני מוסר אביך ואל איתו שורת אמך.

מה אם חבר הוא לאיש משחית, לאיזה רצינו להגיע?

אמר רבי חנינא בר פפא, חבר הוא לירבעם בנבט,

שהשחית את ישראל לאביהם שבשמיים.

אדם שאוכל בלי לברך,

חבר הוא לירבעם בנבט, עד כדי כך, אוכל בלי לברך,

שהשחית את ישראל לאביהם שבשמיים. תראו מה רשי אומר.

אומר רשי הקדוש,

אין פשע,

ולפי שהוא מקל,

רועים אחרים ולמדים ממנו

לעשות כן.

ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.

הוא מקל בדבר.

רשי אומר מקל, ייתכן שאפילו הוא מברך בלחש,

אפשר להוסיף.

לא מברך, ודאי זה חמור,

אבל ייתכן גם אם אדם מברך בלי,

הוא לא מוציא, לא חותך את האותיות,

אז זה גם בעיה, הוא יכול לזכות בשעני אמן.

הוא מקל רועים אחרים ולמדים ממנו.

משגיח אצלנו היה אומר בישיבה, בחור שמאחר לתפילה,

הוא מלמד לאחר לתפילה.

בחור שקם מאוחר בחדר, יש כאלה בחדר, מסתכלים.

אך הבחורים ישנים, אפשר עוד לישון.

הוא ממשיך לישון, הוא מקלקל. מה עשיתי? כלום הוא לא עושה. אני יושן, רוצה, אני עייף.

אתה מקלקל אחרים.

יכול להיות שיש לך סיבה מוצדקת אפילו.

הגמרא מביאה מה זה חילולו שם, אומרת הגמרא,

כגון אותו אמורה שאמר,

שהולך בלי תורה, בלי תפילין, ארבע אמות.

אומר רשי במקום,

למה הוא הולך בלי תפילין, ארבע אמות? הוא רגיל.

כואב לו הראש, הוא לא מסוגל,

הוא לא יכול עכשיו ללמוד תורה.

הוא לא אשם, אבל מה רואים כולם?

הנה הוא מקל, הוא מתחיל להידרדר, הוא כבר לא מניח תפילין כל הזמן,

הוא כבר מקל בלימוד תורה. הוא צודק, כואב לו הראש,

הוא עייף, הוא לא מסוגל, אבל יש פה חילול השם.

אומר רשי, לפי שהוא מקל רואים האחרים ולמדים ממנו.

אדם שמקל באיזה משהו,

רואים אותו אחרים, למדים, מיד לומדים ממנו לעשות כן.

ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.

לכן זה שמקל,

חבר הוא לאיש משחית, השם ירחם. הוא גורם

מיד אנשים לומדים ממנו.

הוא בא בשם הרמב״ם, יש לידוע בחירה חופשית.

אדם

שחי באנשים שחס ושלום עושים עבירות,

זה נדיר שיישאר שומר תורה ומצוות. קשה מאוד.

ידוע הרבה סיפורים, מספר סיפור קצר, איזה צדיק אחד הגיע לאיזה אכסניה,

והוא אמר להם כל מיני הוראות.

עליו העקום אני לא שותה וכולי, כל מיני הוראות. זה בשולי העקום.

אחרי כמה ימים בא אליו

בא אל המלון, אומר לו אפשר למצוא, למזוג לרב חלב, אמר לו זה עקום.

אם כן, אמרנו, אמרתי שלא. חשבנו שהרב כבר יתרגל

לסביבה, למה שקורה כאן, זה טבעי. ההשפעה של הסביבה זה דבר,

נדמה לי, בשם הרמב״ם מביאים, זה כתוב, לא זוכר כרגע איפה,

שאדם שחי עם אנשים לא שומרי תורה ומצוות, זה טבעי שהוא השפע מהם.

זה טבעי. הייתי פעם באיזה חתונה,

יושב עם איזה רב גדול מאוד, מחבר ספרים, צדיק גדול, באמת צדיק.

אז הוא אכל ככה, אכל מכל הבא ליד.

אני לא אכלתי, לא שאני כזה צדיק, אמרו לי, מה, תראה איזה צדיק, אתה לא אוכל?

אני ראיתי מה זה השפעה, מה זה השפעה של הסביבה חי.

היה רב באיזה מקום,

אז הוא השפע לאט, לאט, לאט, לאט.

אכל מכל דבר, כן,

בטוח שביום הראשון הוא לא אכל משום דבר, אבל זו השפעה.

הוא מקל רועים אחרים ולמדים ממנו לעשות כן, ליהנות מן העולם בלא ברכה. לכן נקרא המקל חברו לאיש משחית.

ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל,

כך הוא חוטא ומחטיא, נורא ואיום מה שכתוב כאן. אדם, מה הוא עושה בסך הכל?

מקל באיזה ברכה.

מאחר לתפילה,

כן?

הוא מקלקל אחרים. אנשים לומדים, פעם ראה אותי איזה יהודי, יהודי פשוט.

הלכתי עם ספר ברחוב, הוא אומר לי, אתה מחזק אותם. מה חיזקתי אותכם? אני לא הולך עם ספר, אני מתחזק. מה אתה עושה עם הספר הזה? ספר קודש, אתה הולך ללמוד תורה, אני מתחזק.

גרתי בדרום, ליד חילונים היו נוחפים.

לפעמים השתדלנו לקיים את הזוהר הקדוש, גם להשפיע, ללכת מהבית עם תפילין, לצאת עם תפילין.

אחרי שנים החילונים היו אומרים לי פעם, אתה יודע, מה זה, אני רואה אתכם? רואים תפילין? טענו כי אני רואה את בן אדם. יהודי הולך עם תפילין? זה היה מחזק אותנו.

מתחזקים.

אתה עושה מעשה, אתה קם מוקדם. המשגיח אצלנו בישיבה, הוא אומר, בחור שבא מוקדם לסדר,

הוא מחזק את כל הישיבה.

אתה לומד יותר. אתה לומד, לא מדבר מוסר, לא כלום.

אתה מתמיד.

מידה טובה מנובה פי כמה וכמה מידה רעה. אדם שעושה איזה מצווה, מתחזק בתורה, הנה צדיקים באים לשמוע.

פעלתי שיש אנשים בשעות כאלה,

אחרי חצות באים לשמוע דברי תורה, ישראל וישראל. איזה זכות.

איזה, כמה רעש זה עושה. מי שיודע שיושב כאן, רואה איזה,

כמה רעש זה עושה בשמיים.

איזה, מחזקים פה את כל העולם. אדם בא, יושב ולומד תורה בשעות,

בשעות לא שעות, במסירות נפש,

שיכול ללכת לישון באותן שעות,

כמה שכרו גדול, הוא היה יודע, הוא אומר, כל דקה ודקה כמה שכר גדול מצפה לו,

כמה השפעה על כל העולם, כמה חיזוק זה נותן.

כאן ראינו את, לא באתי לומר את השלילה, אבל רואים פה כמה נורא שאדם מקל בברכה,

ירבעם בנבט השם ישמור, עד כדי כך?

חטא והחטיא את ישראל,

אדם סך הכל אוכל בלי לברך, מקל ראש באיזה ברכה,

רואים אותך, מסתכלים עליך, מעתיקים ממך,

מעתיקים ממך, רואים, אתה משפיע השפעה מיד,

אתה לא צריך לדבר הרבה, כמו שאמרנו, אבל

ההפך, כשאדם עושה דבר טוב, כמה זה יכול להשפיע.

אז זה רואים בברכות כמה החמירו בנושא, שדווקא כאן כתבו את העניין שאומר אין פשע, כנראה אדם מרגיש,

אני לא מברך, מה, זה כל כך נורא?

וזה באמת עקב,

מה יש לנו בפרשת עקב?

והיה עקב, תשמעון את המשפטים האלה,

אומר ראשי, אם המצוות קלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון.

קודם כל,

בדברים הקלים,

אדם

שמה מקל ראש, איפה יצא הרבה? לא בדברים הכבדים.

אדם לא יגיד לך, חלל שבת, תעשה עבודה,

אבל דברים קלים,

תברך בלחש,

אל תברך, כן תברך,

כי הידוע, הגמרא עד היום זה דבר מדהים,

שהגמרא אומרת, קרום זולות לבני אדם.

דברים שעומדים ברומו של עולם,

ואנשים מזלזלים בהם.

שוב, חס וחלילה שלנו, לא באנו לקטרג על כלל ישראל, וזו מציאות.

ידוע שאחד מהאדמו״רים שאמר, למה באה השואה על,

יש מקומות שהייתה שואה, יש מקומות שלא הייתה שואה, הנושא של בית כנסת.

כמה חשובה קדושת בית כנסת, כמה מזלזלים, למה?

זה עומד ברומו של תפילה, ברכות, הוא ברכות.

מה שווה כל ברכה?

מה הזוהר הקדוש אומר בהקדמה של הזוהר? מה זה, כשאדם מברך ברכה,

עולה הברכה מיד לשמיים,

כמה שהיא חשובה יותר, כמה שהיא בכוונה יותר, בכל. הרב צדקה תמיד היה אומר, לחלק את הברכה לשלוש.

ברוך אתה השם,

אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הארץ, לחלק אותה לשלוש.

מספר הרב צדקה ידוע מיוחד בנושא של ברכות. כתוב,

מברכותיו של אדם ניכר ומתלמיד חכם.

אז כפשוטו מסבירים,

תראה איך הוא מברך.

גם פעם שמעתי בשם אחד הרבנים, לא זוכר את שמו.

בהגדה כתוב חכם, מה הוא אומר.

אתה רוצה לשמוע ממך, תראה מה הוא אומר.

רשם מה הוא אומר, תראה מה רשם בדיבורו,

הוא ניכר אם הוא כזה או כזה,

כן?

אז הדיבור, הברכה, הרב צדקה כידוע מספרים עליו סיפור מעניין.

היה מדקדק מאוד בברכות ועוד דברים.

בא לאיזה תלמיד מכין לו, אני לא יודע אם זה אותו תלמיד או כל פעם תלמיד אחר, מכין לו כוס תה.

בא תלמיד מכין לו כוס תה, הרב אומר לו תחכה שנייה.

מחכה,

הרב ממתין שהכוס יתקרר, מברך ברכה,

והבחור עונה אמן, ואז הוא מודה לו על הכוס תה.

אז אחת הפעמים, אחת שאלו אותו, למה? למה לעכב את הבחור? אולי הוא צריך ללכת ולהכין כוס תה?

ביטול תורה אולי?

הרב אמר,

דיברנו על הכרת הטוב.

בחור מכין לי כוס תה, מה אני יכול לעשות לו? אני אכין לו כוס תה?

הוא בטח לא ירצה לקבל,

אולי אין לי זמן, אבל הכרת הטוב, מכין לי כוס תה, מה נחזיר לו?

אני צריך להחזיר לו משהו,

אז אני רציתי להחזיר לו כפל כפליים.

מה הכפר כפליים שהחזרתי לו?

לא, חס ושלום, בגאווה דיבר, אבל בחור שילמד איך מברכים.

שימתין שנייה כמה שווה לראות מה זה ברכה.

שימוש חכמים, מה זה שימוש? לראות איך הם מברכים, איך הם מקיימים את המצוות.

לראות איך מברכים.

אדוני שלמד, חברו אותה עם איזה אחד, לא זוכר את שמו, אחד הרבנים הגדולים בירושלים, לא זוכר את שמו.

סיפר דבר מדהים.

בצאת יום כיפור,

הוא היה אוכל ממש מעט, איזה פרי הוא מהיום.

הוא אמר, למה אתה לא אוכל? הוא אומר, אני כל כך חלש מהצום,

אני לא אוכל, הוא לא היה אוכל לחם. מדוע כבוד הרב לא אוכל לחם? הוא אומר, אני לא יכול לכוון.

איך אני אוכל לאכול לחם ואני לא אוכל לכוון בברכת המזון?

אני מעדיף לא לאכול.

ואז אותו רב היום, לא זוכר את שמו, חכם ששון, אם אני לא טועה, זה מקובל.

היה אומר, אם אדם

הולך לאכול איזה משהו והוא לא יכול לכוון, עדיף שלא יאכל, שיישאר, שיצום.

כמה הברכה מועילה, כמו שאמרנו, כמה היא מזיקה וכמה היא מועילה, כי היא מחזקת אחרים. כמה היא מועילה, כמו שאמרו דוד המלך, שתיקן ברכות, שהיו אגפות גדולות בעם ישראל, מה הגן הברכה? כעדו בשם האריזל.

מה גדולתו של האריזל שהקפיד בברכות הנהנין? ברכות הנהנין, למה? פה, פה נמצא, פה, פה יש דבר נורא, למה? אדם בא לאכול,

הוא רוצה מיד, הוא רואה את הפרי כבר,

כבר רוצה לאכול, הוא רעב, מיד, עוצר,

מברך, לאט, בודק, הפרי כשר, לא כשר.

בדיוק שמעתי, אנשים לפעמים באים, אוכלים, לא יודעים מעשרות.

באמת שמעתי, באמת אשריהם, אלה שהוציאו דיסק של האבות ובנים, משהו נפלא,

אם שמעתם את זה, אבל

לחשוב דבר, עוררו אותנו בדבר פשוט.

ספרי, אולי שמעתם את זה, אבל דבר כל כך מדהים לראות איך שמישהו הלך לקנות תירס, מה יש בתירס?

חושב, תירס, כלום.

אז בדקו, מה עם מעשרות, מה עם תולעים,

הוא נראה, תירס חם, אדם קונה, מה יש בזה?

מתברר שאותו אחד שהביא את זה, הביא את זה מהשדה.

זה תבל גמור, תבל,

כן, בשביל לעכו, אולי גם יכול להיות בזה לפעמים גזל, השם ישמור.

בכל אופן, כמה המעלה של הברכות, דקדוק בברכות, כמה היא חשובה.

אז אמרנו, עקב תשמעון,

עקב, אם אדם מדקדק במצוות הקלות,

כי שם העץ הערה, שם נמצא העץ הערה. במצוות הקלות,

להקל ראש בהן.

אם את זה לאט לאט אדם יתפוס, לא להתחיל בדברים גדולים.

לשמוע, הנה, כמו שהצדיקים באו לשמוע, והיה עקב, תשמעון.

השמיעה, קודם כל השמיעה.

על השמיעה אני אספר לכם סיפור שהזכרתם. אומרים, הדרשן הזכר סיפור,

מותר לספר.

מספרים פעם איזה דרשן שהגיע לאיזה מקום,

ותמיד יש כאלה שרוצים לשמוע, אבל צערנו כאלה שקשה להם לשמוע, קשה.

זקנים, סך הכול רחמנות עליהם, כאלה שלא מסוגלים לשמוע.

יש כאלה פעם, איזה יהודי מניח תפילין, אמרתי לו, לא יכול, לאחרונה אני לא מסוגל.

יש מסכנים שמגיעים,

השם ישמור, לכזה מצב שהם לא מסוגלים לשמוע שיעור,

לא מסוגלים להניח תפילין, נורא ואיום.

אז מספרים פעם

על איזה

יהודי צדיק שהיה מגיע לדרוש באיזה מקום הולך, מכתת את רגליו.

אז היה אחד שלא מצא חן בעיניו, לא היה כבד עליו לשמוע דרשות, מספיק שהוא בא להתפלל.

כעדו מה שכתוב, מי שמסיר אוזנו משמוע תורה,

גם תפילתו תועבה, מה הפשט בזה?

אם אתה לא לומד תורה, איך התפילה שלך תיראה?

הלכות תפילה וכו'.

בכל אופן,

בא אותו יהודי שהיה קשה לו לשמוע את הדרשות,

בא לרב,

אמר לו הרב, אני כל כך אוהב אותך, כבוד הרב, אני כל כך דואג לך.

ואני רואה פה שהיהודים שנמצאים פה,

כשומעים את הדרשה שלך,

חבל שהרב כל כך טורח, בא ממרחקים.

הדרשה נכנסת באוזן הזאת ויוצאת באוזן הזה.

הרב חיבק אותו, נשק אותו, הוא לא הבין מה קרה וככה, הוא

אומר לו, הוא כל כך מודה לך.

אמר לו, מה אתה מודה לי?

אני עד עכשיו חשבתי שאני בא לדרוש,

אף אחד לא שומע.

היה לי קצת צער, אבל אתה אומר לי שנכנס מפה ויוצא מפה,

אז נשאר משהו, ברוך השם, אז נשאר משהו בפנים, ברוך השם,

אני שמח, שימחת אותי.

עוד סיפור נספר לכם על דרשות. באתם לדרוש, הנה,

יהי רצון שיתרבו השומעים.

איזה יהודי בא פעם,

לאיזה מושב לדרוש.

כן, הוא הגיע, הגיע בזמן, דייק, ברוך השם.

מוצא, הגיע, מגיע לבית כנסת, ריק.

אמר, אולי טעיתי בשעה.

טוב, זה הזמן. הוא מסתכל, אולי אין מודעות, אולי ביום, הוא יוצא החוצה.

הוא רואה מודעות תלויות, אולי לא פרסמו, פרסומות.

כתוב בשעה, היום, הכל.

בבית כנסת, אולי טעיתי, כלום.

טוב,

אולי מתאחרים קצת.

יושב, מחכה, מחכה, מחכה, פתאום אחרי איזה חצי שעה מגיע מאיזה יהודי וריצה איזה מושב, אני ככה רץ, רץ, הוא לא מתנשף.

המגיע, דרשה עוד לא התחילה, ברוך השם.

המגיע,

אומר לו הרב, יודעים שיש פה דרשה?

הוא אומר, כן, יש הרבה מודעות בכל העיר, בכל המושב.

אומר לו, אני אתחיל את הדרשה.

אומר לו, כבוד הרב, אני מושבניק,

אני לא מבין בדרשות, אני מבין בפרות.

אני אגיד לרב דבר אחד.

כשאני מגיע לתת דר... כשאני רוצה לתת אוכל לפרות,

וכולם היו רואים, והגיעה פרה אחת לאכול,

אז אני נותן לה לאכול, למשל להראות את הרעבה.

טוב, הרב הבין את הרב, מאיזה הכין את הדרשה?

הרב חשב שבמושב היה שם איזה

לפחות כמה עשרות, אם לא מאות, הכין דרשה ככה, משהו מיוחד.

והרב נותן דרשה, ובינתיים

אחד היה שם.

והוא נותן דרשה, והרב מתלהב וקופץ ושואג.

שעתיים דרשה,

אף אחד לא הגיע, רק אותו יהודי.

סיים הרב את הדרשה.

נו, אומר לידי, איך הדרשה הייתה?

אמר לו, כבוד הרב, אמרתי לך, אני בדרשות לא מבין.

אני מבין רק בפרות.

נו, מה אתה מבין בפרות? אמר לו, אני יודע שכשאני נותן אוכל לפרות, והגיעה פרה אחת לאכול, וכל הפרות לא הגיעו, אני לא לוקח את כל האוכל ונותן אותה לפרה אחת.

כן, אז הוא הרב ככה דרש, נתן לו את כל הגיהנום ואת כל הזה.

מסכן, כמעט התעלף הבן אדם.

טוב,

אנחנו נראה פה, יש פה איזו דרשה מאוד יפה, שאני מאוד אוהב להשמיע אותה, קצת.

הספר הזה, זכיתי לקבל אותו מהרב טרובץ,

אם שמעתם עליו, יהודי יקר מאוד, היה הרב בראשון לציון.

מעדני שמואל, באמת יש בו מעדנים נפלאים. זו דרשה מתוקה מדבש.

משהו מתוק מדבש.

כתוב ככה.

כתוב במדרש שוחר טוב.

מובא ברשי בשיר השירים.

צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה,

בעתרה שיתרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.

שימו לב לפסוק.

צאנה וראינה בנות ציון

במלך שלמה,

בעתרה שיתרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.

מביא המדרש,

אמר רבי נחמיה,

שאל רבי שמעון בר יוחאי את רבי אלעזר,

רבי יוסי,

אפשר ששמעת מאביך מהו בעתרה שיתרה לו אמו?

מה פשט בזה?

צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה,

בעתרה שיתרה לו אמו.

איזה עתרה יתרה לו אמו ביום חתונתו?

לשלמה המלך.

מה הוא? שאל פשט,

רבי שמעון בר יוחאי שאל שם פשט רבי אלעזר.

ענה לו רבי אלעזר לרבי שמעון בר יוחאי, אמר לו משל למלך,

שהייתה לו בת יחידה

והיה אוהבה ביותר.

לא זז מחבבה עד שקרא לה בתי

שנאמר

שמעי בת וראי.

לא זז מחבבה עד שקרא לה אחותי שנאמר פיתחי לי אחותי,

רעייתי,

תמתי.

לא זז מחבבה, כלומר

כשגדלה החביבות עד שקרא לה אמי

שנאמר הקשיבו אל עמי ולאומי

אלא יאזינו.

אז כתוב לאומי חסר, לאימי כתיב.

עמד רבי, אז מה הוא אומר לו?

זה הדרש שהוא דרש לו. הוא שאל מה הפשט,

איזה עטרה יתרה לו אמו לשלמה המלך ביום חתונתו?

וזה מה שהוא ענה לו.

היה לו מלך, היה לו בת יחידה,

אהב אותה, קרא לה בתי, אהב אותה יותר, אחותי,

עוד יותר רעייתי,

תומתי.

עמד רבי שמעון בר יוחאי ונשקעו על ראשו.

אמר, אם לא באתי כאן לשמוע על הדבר הזה,

די.

ועל פה אתה יודע את זה, אה?

אמרת את הדרשה הזאת.

אז אולי נעבוד דרשה.

טוב, נגיד את זה בקצרה.

שואלים כאן,

לא מובן,

מה היה קשה לרבי שמעון בר יוחאי?

מה היה קשה לו?

ומה הוא כל כך התרגש מהתשובה הנפלאה שענו לו?

הוא שאל שאלה,

אמרנו, השאלה הייתה מה הפשט,

מה הפשט באתר, איזה אתרה התרה התרה לו אמו לשלמה המלך ביום חתונתו?

ומה התשובה, איך התשובה כל כך שמחה את רבי שמעון בר יוחאי?

דאור הדברים בספר נחלת דוד מביא

שרשי בתחילת שיר השירים אומר, מה פירוש

שיר השירים אשר היא שלמה?

אומרים חז״ל, אומרים רבותינו, כל שלמה אמורים בשיר השירים, קודש.

מי זה שלמה?

מלך שהשלום שלו.

מלך שהשלום שלו.

אז אם כן, תמוה מאוד,

נעתה, קשה מאוד.

צאנה אורנה בנות ציון במלך שלמה,

בעתרה שיתרא לו אמו,

מי זה המלך שלמה? הקדוש ברוך הוא, מלך שהשלום שלו.

מה שייך לומר בעתרה שיתרא לו אמו?

הקדוש ברוך הוא אין ראשית בין, איך אפשר לומר כזה דבר?

אין לו גוף, אין לו דמות הגוף?

זה מה שהיה קשה רבי שמעון בר יוחאי.

אם כן, מה ענה לו?

מה ענה לו רבי אלעזר?

למשל למלך שהייתה לו בת יחידה והיה אוהבה,

קרא לה ביתי,

זה כנסת ישראל כלפי הקדוש ברוך הוא.

עם ישראל, כשהם

הם בת יחידה של הקדוש ברוך הוא,

ישראל עם קרובו,

בנים אתם להשם אלוקיכם, הבן יכיר לי אפרים.

כן, בתחילה עם בן, כולנו בנים להשם אלוקיכם.

בן

זה קרבה מסוימת.

אח

זה קרבה שונה מבן, מדוע?

למה אח זה יותר טוב מבן אחותי?

חיבוב גדול יותר זה אחותי, מדוע?

בדרך כלל יש יותר ויכוחים עם הבן,

בן, צריך לשמוע על האבא,

אח זה כבר יותר משתווה קצת. אחותי, אנחנו קרובים יותר,

דרגה גבוהה יותר.

אחר כך, עוד יותר,

אחותי,

טומאתי תאומתי, ממש תאומה שלי, עד כדי כך.

מה הפשט בזה?

אומרים חז״ל,

ואשים דבריי בפיך וצא לידי כסיתיך.

אומר הזוהר הקדוש, כל ברנש דה ישתדל במילי דאורייתא.

אני אתרגם.

אדם שמשתדל בדברי תורה,

שימו לב, הזוהר הקדוש,

זאת אומרת,

ישתדל במילי דאורייתא,

על העמול, עמל,

עיקר העמל, פרשת המחוקותיה, הם מקבלים שכר על העמל.

דאישתדל במילי דאורייתא,

בשפתתיה מרחשן אורייתא,

קודשא בריך וכפי עליה,

ושכנתיה פרסה עליה גטפה.

ואשים דבריי בפיך,

וצא לידי כסיתיך. שימו לב ללשון ואשים דבריי בפיך.

ואשים.

היה צריך להיות כתוב, ואשים?

בתת אשים.

ואשים.

הקדוש ברוך הוא עוזרו, אדם רוצה ללמוד תורה,

אדם רוצה לברך כמו שאיבן רוצה להתפלל,

שם המחסום של העץ הערה.

בלימוד תורה, בתפילה,

בברכות, רוצים לברך מהר, רוצים להתפלל מהר.

ואשים דבריי בפיך, והעולם עוזר לנו בתורה,

בתפילה. אם אתה תשתדל, השם יעזור לך.

יצא לידי כסיתיך.

כשדברי התורה בפיך,

אדם זוכה לקרבה גדולה של הקדוש ברוך הוא,

משרה את שכינתו עליו.

שתיים שלומדים שכינה ביניהם.

תראו, דבר נפלא. שמעתי פעם בשם הרב פינקוס, דבר מדהים.

הוא ראה פעם שתי בחורים

לומדים תורה.

בא איזה בחור, מלמד, מדבר איתם איזה משהו.

עצר אותם, אני זוכר, מדהים איך הוא ראה. אני זכיתי ללמוד את הרב פינקוס.

איך הוא הגדיר את זה, כזה נפלא. זו משנה פשוטה, אבל תראו מה זה גדלות של אדם. גדלות של אדם.

איך ממשנה פשוטה מוציא לך דבר נפלא?

מה כתוב במשנה באבות?

שניים שעוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שכינה ביניהם.

אומר הרב פינקוס, דבר נפלא.

עכשיו,

מסביר את המשנה.

בא בחור שלישי, אומר, איך היה אתמול בחתונה?

שמעת מה קורה שם בדרום?

עצר אותם מלימוד תורה.

הוא קם,

אני לא אשכח את זה, לא אשכח את זה עד היום, אני זוכר איך הוא קם, הוא אמר,

תראו מה אתה עושה, בחור שלישי שבא והפריע לשתיים האלה שלמדו תורה.

הוא לוקח את השכינה וזורק אותה החוצה. השכינה הייתה כאן, שניים שלומדים תורה, שכינה ביניהם.

שכינה ביניהם.

עוצר אותם מלימוד תורה, הוא לוקח את השכינה. ככה, אני לא אשכח איך נגדיר את זה.

מה, בא בחור שמבטל אותה מתורה, השם ישמור.

ושים דבריי בפיך.

עוד דבר נפלא, שמעתי

מרבי אל-זקס, הוא אמר דבר נפלא.

גם זה מאותה משנה.

מה ההבדל, כידוע, מה ההבדל בין אחד לשניים?

שניים,

לא מכתבן בספר, שניים שלומדים תורה נכתבים בספר,

אחד לא,

אזכיר, אבוא אליך אברכתיך, כל מקום אשר אזכיר את שמי,

אבוא אליך אברכתיך, גם שימו לב, אזכיר את שמי, גם הלשון שואלים על זה, אזכיר.

שוב רואים סייעתא דשמיא, לימוד תורה צריך הרבה להזכיר את שמי,

אתה מזכיר את שמי,

מתרצים את זה בכל אופן,

חלק מההסבר זה סייעתא דשמיא.

אז ההבדל בין אחד לשניים, שניים נכתבים בספר,

אחד לא, מקבל שכר כמובן,

אבל בספר,

אז אמר אותו, שמעתי בשם רבי ליזקסא,

ספר התנ״ך, הרי אתם יודעים, נסגר, אבל עדיין לא אמר.

התנ״ך עדיין ממשיך להיכתב, הרי כל רגע ורגע,

כל רגע ורגע רושמים כל אדם,

אבל יש הבדל בין שניים לאחד,

מקבל שכר,

אבל נכתבים בספר שניים, אחד לא.

פעם שמעתי גם על אחד איזה פשט נוסף, אבל

נמשיך כאן את המאמר שהתחלנו.

אז כתוב כאן

שאדם שעוסק בתורה,

השכינה משרה את שכינתו, פורסת עליו את כנפיה.

כאימא אוהבת את בנה יחידה, אהבה עזה,

בצל ידי כיסיתיך.

ולא עוד, אומר הזוהר הקדוש, אלא הוא דהוא מקיים עלמא,

אדם שעוסק בתורה,

הוא מקיים את העולם.

וקודשא ברוך הוא חד אימה, הקדוש ברוך הוא שמח איתו.

כאילו ההוא יומא נטע שמיים וארץ.

ליטוע שמיים וליסוד ארץ, אלה אומר לציון עמי עתה.

אל תקרא עמי אלא עמי, עמי, אתה שותף במעשה בראשית.

כביכול אדם שלומד תורה נחשב שותף לקדוש ברוך הוא, מעמיד את העולם.

על זה העולם עומד.

כמה גדול כוחו, אומר הרמחל.

כמה גדול,

כמה

כבוד גדול חלק בבורא העולם לצדיקים,

שחשב אותם לשותפים ממש, שותפים, אחותי, תאומתי,

תאומה ממש. איזה מעלה, אדם שלומד תורה איזה מעלה יש לו.

עכשיו נגיע אחותי,

ניתן להבין מה הפירוש עכשיו עמי, איך הגענו לאמי, עם מי? זו הייתה השאלה.

איך הגענו,

איך קורה כאן, צאנה אורנו בנות ציון ומלך שלום ועטרה שיתרא לו אמו?

איך ייתכן?

המן הוא מלך של השלום שלו?

מי זה אמו?

הוא אומר כאן דבר נפלא.

כביכול, כביכול, אדם שעוסק בתורה נקרא אמא, אמו,

איך יכול להיות כזה דבר?

אומרים, דבר נפלא, ידוע,

המלמד בן עם הארץ תורה.

אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה.

כן, כידוע, רבי שמעון בר יוחאי

כתוב בפסוק

מושל באדם צדיק. מי מושל בי?

הצדיקים, בשמואל.

מי זה הצדיק?

מי זה הצדיק?

מושל ביראת אלוקים.

מי מושל? צדיק, הוא יכול לגזור גזירה והשם גוזר גזירה והוא מבטל אותה.

צדיק גוזר גזירה והשם מקיים אותה.

מה מעלתו של הצדיק? מי זה הצדיק הזה?

אותו צדיק שלומד תורה, משתדל באורייתא, אבל לא די בזה,

מלמד את בן חברו, מוציא,

עיקר מזולל. וזה היה רבי שמעון בר יוחאי כידוע.

ברשותכם נעבור לכמה חידושים בפרשה.

התחלנו את הפרשה, נמשיך.

פרשת עקב,

הפרשה ממשיכה, ויעקב תשמעון.

ממילא אם אדם שומע,

שמיעה קודם כל, התחלנו עם הנושא של השמיעה,

ושמרתם, ממילא אדם שומר,

ושמרתם ועשיתם אותם.

ואז ממילא ושמר, השם אלוקיך את הברית וכו', ואייבך,

ברכך,

ברך הרבך, פרי בטניך,

דגנך, אשתרות צונך,

ברוך תהיה מכל העמים,

הסירם השמך כל חולי.

בדיוק שמעתי השבוע,

איך, חידוש גדול.

איפה שמענו, אולי שוב, זה היה בדיס, אני חושב, שם.

דבר נפלא, איך,

בישיבת פורת יוסף, בין פורת, ישיבת פורת יוסף, על שם ככה,

לא ידעתי את זה, רק השבוע,

זכינו לשמוע את זה גם.

הבן איש חי, ביקשו ממנו, אספו איזה כסף, לא זוכר את הסיפור בדיוק.

אז רצו לבנות בית חולים,

אז אמר להם, אפשר לבנות איזה בית

שימנע את החולים.

זו ישיבה, ברוך תהיה מכל העמים,

בסדר, שימך כל חולי,

ואכלת את כל העם. שימו לב ללשון התורה הקדושה, ואכלת.

מה זה אכילה? זה דבר שאדם בקלות נהנה לאכול, שולחן ערוך.

ואכלת את כל העמים, יהיה בקלות.

אדם יגיד, איך אנחנו נוכל להוריד שם?

איך אפשר? כל כך הרבה טילים וטנקים וכוחות, איך נוכל?

לא תירה מהם.

באופן טבעי,

תראו כמה זה קשור לעניין הדיומא.

וגם את הצירה ישלח השם אלוקיך בם עד אבות הנשרים ונסתרים מפניך. יש הרבה נסתרים במחילות, מסתתרים.

ברוך השם, יש לקדוש ברוך הוא צירות

שזורקו אומר רשי,

בכל מקום, גם אם נסתרים,

בכל מקום שנסתרים, השם שולח לטפל בהם.

ונשל השם אלוקיך את הגויים האלה מפניך מעט-מעט.

לא תאכל כלותם מהר,

פן תרבה עליך חיית השדה.

ויש פה את רשי, וגם יש פה איזו קושייה שנשאל מה כתוב כאן,

שהקדוש ברוך הוא לא מאבד את האומות לאט-לאט, מעט-מעט. למה לא? יש בעיה לברור לנו לחסל אותם מהר?

פן תרבה עליך חיית השדה. השם דואג לנו.

פן תרבה חיית השדה.

אז רשי אומר כאן, כיוון אחר,

מה הוא אומר כאן? ולא, אם עושים רצונו של מקום,

אין מתייראים מחיית השדה,

אלא גלוי ויראה לפניו שעתידים לחטוא.

אולי קשה פה על הפסוק.

כתוב כאן שהקדוש ברוך הוא

פוגע באומות מעט-מעט. מה הוא דואג לנו? פן תרבה עליך חיית השדה. אז לכאורה שאלנו,

כפי שבורא העולם פוגע באומות, ניסי ניסים אנחנו רואים. אז מה הבעיה שגם חיית השדה לא תרבה עליך?

לא תרבה עליך חיית השדה.

כמו שהשם פוגע באומות, היא פגעה בחיית השדה.

אלא זה באופן טבעי.

ברגע שיש,

אין אנשים, מתרבה חיית השדה. זה טבע העולם.

כדי לענות את היסוד הזה, היסוד החשוב הזה נמצא בכמה מקומות.

שבו לא עולם רוצה שהעולם ינהג כמנהגו.

כידוע,

כתוב בראשית,

ברגע שאדם חתם,

הקדוש ברוך הוא שם שם את הכרובים ולעד אחר ומתהפכת, לשמור דרך עץ החיים.

שאלנו פעם שאלה, למה צריך שומרים?

בורא העולם, מי שיבוא,

יכול למנוע ממנו.

או שהעץ לא יעלת הסגולה של וחי לעולם,

או שמיד בורא העולם יפגע באותו אדם.

מה הבעיה? למה צריך לשים שם שומרים?

עוד שאלה, כתוב שם בבראשית, שם לגבי התנים הגדולים, זו הלווייתן, הדגה הגדולה שם, כתוב שבורא העולם גנז אותה, שמר אותה

לעתיד לבוא, מזה,

בעזרת השם, צדיקים יזכו לאכול מאוד.

ולמה, למה בורא העולם גנז אותה?

למה? כתוב שהוא למעשה, בחז'ל כתוב במדרש שמלך אותה, סליחה, זה לשון חז'ל, מלך, מלך את ה... כן.

מדוע דווקא מלך אותה?

מה, בורא העולם חסר לו מקפיאים שם למעלה? בלי מקפיא?

הוא יכול לדאוג גם בחום גדול שאותו דגה תישמר? אבל טבע העולם, חום,

מה נשמר מחיידקים? זה צריך למלוח. פעם לא היו קרים, היו מולכים, מולכים את הבשר.

בורא העולם רוצה לנהוג,

העולם כמנהגו נוהג. את היסוד הזה רואים? אז אמרנו, גם לאט אחריו מתהפכת, בורא העולם

באופן טבעי שם שומר עם הדגה, מלח, גם כאן, פנטרבה לחיית השדה.

עוד, את היסוד הזה אפשר לראות בעוד מקום.

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

מה קשה לבורא העולם?

זיווגו של אדם.

קשה, מה קשה? יש אומרים שלאדם זה קשה, אבל ידוע שהשם מסווג זיווגים. גם לבורא העולם קשה.

מה הקושי של בורא העולם בזיווג?

מה הקושי של בורא העולם בפרנסה?

בזיווג, אז מסבירים שוב אותו יסוד.

היסוד הוא שזה שינוי הטבע. להתאים בין שתי בני אדם.

גבר ואישה זה לא דבר שהולך ביחד. זה שתי כיוונים שונים.

גם שמעתי בשם

הרב של אשדוד, הרב שיינין, עידי צדיק,

שהזכינו ללמוד ממנו,

אמר תירוץ נפלא.

ארבעים יום קודם יצירת הבלד,

יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני.

למה צריך ארבעים יום קודם יצירת הבלד?

מספיק.

ארבעים יום לפני השידוך הראשון, כשהוא הולך להשתדך עם אותה מדוברת, שהיא התחתן איתה,

לא מספיק.

לפני יצירת הבלד צריך ארבעים יום. בטח יש בזה הרבה תירוץ. יאמרו תראה, איזה תירוץ נפלא.

מאחר ולהתאים בין בני זוג זה מאוד קשה. קשה מאוד להתאים בין בני זוג.

אז בורא העולם דואג כבר ארבעים יום קודם לפני שנוצר הוולד.

הרי ידוע שבא איזה יהודי לבקש לחנך את הילדים שלו,

אז בא לעזרה, לא זוכר מי זה היה,

מתי נתחיל לחנך, מאיזה גיל מתחילים לחנך? אמר לו, כבר איחרת את המועד, אתה צריך לחנך את עצמך קודם.

אז אם כן, גם כאן בורא העולם, ארבעים יום קודם בצטירת הוולד,

הוא כבר מודיע בת פלוני לפלוני, מדוע?

ואז מתחיל ככה לאשר את ההדורים שבעזרת השם שיגיעו לליל הכלולות, שיגיעו לחתונה,

אז יתאימו,

כן? כי באופן טבעי זה קשה להתאים ביניהם.

אז זה היסוד שרואים פה. קשה לקדוש ברוך הוא

לשנות את הטבע. זה שינוי הטבע.

להתאים בין שתי אנשים זה נגד הטבע. בין בעל ואישה שהתחתנו,

שיתאימו ביניהם זה שינוי הטבע.

אז זה קשה לבורא העולם.

ידוע שאדם שמשנה את טבעו, נגד טבעו,

כן? כל המעביר על פשיעה,

כל המעביר על מידותם מבינון על כל פשיעיו.

וכידוע הוא גם רואה ניסים, יש לזה הרבה סיפורים בגמרא, בחז'ל.

מדוע?

אדם עושה שינוי הטבע,

אז הוא זוכה לניסים. זה נגד הטבע, לוותר, לא לנקום,

אז הוא גם זוכה מבורא העולם.

נמשיך הלאה. אז אמרנו כאן, לכן בורא העולם באופן טבעי, פן תרבה עליך עת השדה, ברורא העולם רוצה לו שעולם, כי מנהגו נוהג. אז היסוד הזה ראינו אותו, גם עם ה... שהוא מלך שם את הלווייתן שאמרנו, גם עם היסוד של לאט החרב מתהפכת, לשים שומר,

ולא למנוע את העץ שלא יאריך ימים, או את האדם למנוע.

באופן טבעי צריכים לשים שומר,

גם כאן,

גם היסוד עם הזיווג.

בהמשך הפרשה כתוב כאן,

כל המצווה אשר אנוכי בצווחה היום,

תשמרו לעשות למען תחיון.

מה פירוש כל המצווה?

או כפשוטו, כל המצווה.

כל המצווה, כל המצוות.

אז אפשר לומר,

למה לא כתוב כל המצוות? מה זה כל המצווה שאנחנו הולכים בצווחה היום?

אז אולי מדובר על מצווה מסוימת, אבל כללית כל המצוות?

אלא ידוע שאדם לפחות,

בהמשך הרי כתוב, המדרש אומר, אם התחלת ממצווה, תגמור אותה.

שאני אקרא את המצווה אליה לשם גומרה.

תעשה מצווה בשלמות.

כידוע בחז״ל מובא שאדם כמובן צריך לקיים את כל המצוות.

תרי״ג מצוות כנגד רמח איברים של אדם, רמח עשה,

שעשה לא תעשה,

כנגד שהאיברים של האדם, הגידים של האדם, כמובן שהשלמות של האדם זה קיום כל דבר במצוות.

אבל כידוע שחז״ל מביאים,

שאדם לפחות יאמץ לו איזה מצווה שיעשה אותה,

כל המצווה שאותה לעשות בשלמות.

מצווה אחת שיודע כמובן לשאוף לכל המצוות שיהיו שלמות, אבל לפחות מצווה אחת שאותה

בכל החומרות הוא תופס מצווה עם כל השיעורים, אם זה מצווה ציצית או איזה ברכה מחליטה, תופס את זה עם

בלי שום הקלה באותה מצווה. כל המצווה

למען תחיון.

כל המצווה שאנחנו הולכים לצווך היום,

היום, השם מצווה אותך. תרגיש כל יום, כל יום בעיניך כחדשים. תשמרון לעשות למען תחיון. אריכות ימים.

המצווה מקדש את האדם

אשר קידשנו במצוותיו.

המצווה מקדש אותנו.

וממילא האדם מתקדש,

זוכה לאריכות ימים. ורביתם ומבתם וירישתם את הארץ. ירושה, שוב, איך יורשים את הארץ?

צריכים להגיד את זה לכל

עם ישראל. הנה, איך יורשים את הארץ? שלמות במצוות.

אתה עושה מצווה? בשלמות.

לא ככה, גברים, ושוב, זה שם המלחמה של ההצעה. רבותיי, רואים את זה בחוש.

אנחנו לא באנו לקטרק חד ושמע, אבל אדם בא לברך.

הוא כבר מברך. שימו לב, תבדקו את עצמכם.

כמה אדם, כמה אנחנו לומדים הלכות ברכות.

הם מתחזקים בברכת המזון, שידוע שסגולתה גדולה.

כמה הרב שחי מדבר, להתחזק לקראת חודש של מה לברכת המזון בתוך סידור.

כמה צריכים להתחזק בזה, ואתה מתחזק, משתדלים להתחזק, ללמוד איזה בעיון.

זה לא מחזיק הרבה זמן, לצערנו הרב. בתפילה,

אתה רוצה להאריך בתפילה, קשה מאוד.

ברגע שאתה רוצה לקיים איזה מצווה בשלמות, כל המצווה,

זה נותן לך אריכות ימים, שם היה צער הנלחם. וישתם את הארץ, אתה יכול לזכות ירושת הארץ.

פה היה צער הנלחם.

פה המלחמה הכי גדולה שלנו וזכר את כל הדרך אשר אורך השם למען ענותך,

לנסותך. רבותיי, עינוי זה לניסיון.

התשמול מצוותיו אם לא, ויענך ויערעיבך ויעכילך את המן. רבותיי, ויענך ויערעיבך ויעכילך את המן.

המן היה עינוי,

הרעבה,

ויענך וירעיבך ויעכילך את המן.

המן זה היה עינוי? איזה עינוי? כל הטעמים היה במן.

כל הטעמים היה במן.

עינוי היה שם, הרעבה.

פעם שמעתי הסבר נפלא.

כידוע, סומה אומרים שהוא לא שבע.

העין, יש פתגם שאומר, העין אוכלת. אדם רואה?

הסברנו לאחרונה,

אנשים מחפשים חוץ לארץ,

אלפי אלפי שקלים מוצאים.

רבותיי, תגידו, למה אדם צריך את חוץ לארץ?

מה יש מחוצה? אתם יודעים מה?

מה נע מחוץ לארץ?

העין.

סך הכל. שאל אותי איזה יהודי,

הרי ראינו בפרשה הקודמת,

הקדוש ברוך הוא נותן למשה רבנו להיכנס לארץ, לראות את הארץ.

מה זה לראות? מה הוא קיבל?

הוא אומר לי, נתן לי משל למה הדבר דומה.

אני אגיד למישהו, בוא, אני מזמין אותך למסעדה, אבל תראה איך אוכלים.

משה רבנו רואה את הארץ, איזה הנאה יש לו?

אז תראה את זה, אני חושב, תירוץ אמיתי.

מה ההנאה בחוץ לארץ? ובוודאי שאדם יוצא אלפי שקלים, מה הוא נהנה? האוכל הוא בא אולי למיטה שלו יותר נוחה בבית, אולי האוכל יותר...

ברוב המקרים, הרבה מקרים זה כך.

אדם יוצא לטייל בשמש, בחום,

בלי להצטלם זה לא שווה כלום. למה? העין, העין, כמה כוחה של העין.

אז מה כתוב כאן?

אז אותו דבר ביסוד של המן.

המן אומרים שהיה לו אמנם קצפי חיד בדבש,

אבל אומרים שהיה לא משתנה, משתנה בטעם, אבל לא בצורה.

אם כן, אז היה פה הרעבה מסוימת.

ומה הניסיון? ניסיון.

יכול להרגיש כל היום סטייקים וגלידות, אבל הוא הולך ורק משתדל לאכול את הדברים שקדושים תהיו,

להסתפק במועט,

להרבות בהיבט אהבות.

היה פה ניסיון גדול,

וגם הרעבה, כפי שאמרנו.

הזכרתי בחידוש נפלא על המן, כידוע,

ואכילך את המן, אבל אותו מן נפלא,

עליו גם התלוננו בני ישראל. כתוב בפרשת חוקת.

בני ישראל מתלוננים על המן, וגם משה רבנו מוכיח אותם בתחילת דברים, מוכיח אותם על המן.

הם טפלו טופל ולבן.

מה זה טופל ולבן?

שהתלוננו על המן.

מה ירה המן הזה?

כידוע, אמר רשי אומר שמה,

בפרשת חוקת, הנה,

אז המן הוא בין טופל ולבן, שתפלו על המן

שהוא לבן,

אומר רשי, אמרו בנפשנו קצה בלחם הקלוקל.

מה זה הלחם הזה קלוקל? מה היה רע בלחם הנפלא הזה? מה היה רע במן?

קל קל.

קלוקל, מה זה קל קל? הוא קל, הוא מאוד קל. מה הוא קל?

שאוכלים,

אומר רשי המחוקת, אין בריאה,

ראיתם בריאה שאוכלת ולא מוציאה?

בכל אוכל יש פסולת.

אין בריאה שאוכלת ולא מוציאה.

זו הייתה התלונה שלהם.

מה היה עונשם?

זוכרים מה היה עונשם?

נענשו,

באו נחשים והכישו אותם.

גם ארוך שם העניין של כל הנושא של הנחשים.

בכל אופן אומר רשי,

למה נענשו בנחשים? שתי פירושים הביא רשי.

אומר רשי שמה,

מדוע בנחש והכיש אותם?

יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה וייפרע ממוציאי דיבה.

הם הוציאו דיבה על המן שהוא לא, כן,

אוכלים אותו,

התפוצץ במאה אם, איך אפשר לאכול לאכול? יום אחד זה,

כן?

התלוננו למן, נענשו בנחש, אמרנו. מה הסיבה של הנחש?

הוא גם הוציא שם רע. על מי הוא הוציא? על הקדוש ברוך הוא.

אכל מעץ הדעת ונהיה בורא עולם, חס ושלום.

זה אותו נחש שהוציא לעז על הקדוש ברוך הוא,

יבוא מפרע ממוציאי דיבה, הוא הוציא דיבה,

יבוא נחש מפרע ממוציאי הדיבה.

פירוש שני אומר רשי שמה,

מחוקת,

יבוא הנחש שכל מה שהוא אוכל כטעם אחד. כידוע, עונשו של הנחש

על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. כידוע שואלים, הוא אוכל עפר?

תראו, גן חיות, הוא לא אוכל עפר.

אלא מה?

כל מיני דברים. הוא בשרי הנחש.

אבל טעם העפר הוא מרעיש בכל האוכלים.

אז אומר שם רשי במקום, שגם רשי מביא,

אומר רשי פרש את חוקת,

שיבוא הנחש שאוכל, כל המאכלים,

נתאמין לו בטעם אחד, טעם עפר, היא פריים מוציא דיבה, שבדיוק ההפך,

הם אוכלים דבר אחד, יש לו את כל הטעמים.

לפני שנים רבות

שאל אותי מישהו שאלה,

הרי מה המטרה של מידה כנגד מידה? שאדם, לפעמים כן, אדם כואב לו הרגל, ידע שהוא פגם ברגל.

הבטן, העין, כידוע, איזה רב, אחד הצדיקים הלך פעם לרופא.

אז הרופא אמר לו, איפה הבעיה שיש לו?

התחיל לכתוב רצפט, אמר לו, לא צריך, הוא קם.

אמר לו, אתה יהודי צדיק, יהודי חכם, הטרחת את עצמך לרופא ואת העיקר אתה לא לוקח? קח את הרצפט, התרופה.

אמר לו, אני אגיד לך, אדוני הרופא,

אני ארצה לגלות מהיכן הבעיה.

ברגע שאני יודע איפה הבעיה,

אני צריך לתקן את העניין הרוחני שבה.

אם זה בקיבה, אולי פגמתי, אם זה מאכל אסור וכו' וכו'.

ברור העולם, יש לנו מידה כנגד מידה של המידה, לתקן

מה פגם באותו עבר.

אם כן,

אז שאל אותי איזה שאלה, איזה עברך לפני הרבה שנים. אדם עכשיו, התלוננו על המן, מה התלוננו? לחם קלוקל.

אין בריאה בעולם שאוכלת ולא מוציאה.

אתם יודעים, זה מה היה לחם אבירים אחל איש, אומרים חז״ל, שנבלע באיברים, אין בו פסולת, דבר נפלא.

תארו לעצמכם איזה דבר נפלא זה, שאדם לא צריך להוציא פסולת. כמה טרחה, כמה צער יש לי להוציא פסולת. איזה נפלא זה, אם לא היינו צריכים להוציא פסולת. דבר כזה יפה, התלוננו.

אז שאל אותי אותו צדיק,

מה המידה כנגדה שבן אדם התלונן על המן?

עכשיו בא נחש, איך עכשיו הוא צריך ללמדן?

ואם הוא למדן, למה נחש?

יבוא נחש שהוא הוציא דיבה, מפעם הוציאה דיבה.

נו, עוד פירוש אומר רש״י.

אולי הפירוש השני, לכן רש״י אמרנו אי נמי, כמו שאמרנו בתוספות, קשה בברכות.

עוד טעם מביא רש״י, כנראה זה גם עדיין הוא לא מבין.

אולי הפירוש שלי יותר טוב.

הנחש, כל הדברים כטעם אחד,

ואילו המן, דבר אחד, כל הטעמים.

אז הנה הוא יגלה,

תראה מה זה. הנחש הזה, כל מה שהוא אוכל, טעם אחד.

אני אוכל איזה קופסה נחמדה ויפה, כל הטעמים.

איך אני מתלונן?

אבל עדיין לא מובן.

שוב,

צריך קצת למדנות.

אבל אולי השאלה לא כל כך טובה, אבל התירוץ הוא נפלא.

שמעתי פירוש נפלא.

קצור קצת לגמרא, שבטח כולם למדו אותה לאחרונה, הגמרא של החורבן.

כידוע, מובא שם בגמרא של החורבן, שלא מזמן ראינו אותה,

בגיטין, מובא שם על טיטוס הרשע,

שכשהוא הלך, לקח את הפרוכת,

שם את כלי המקדש,

יש אומרים שעדיין נמצאים שם באיטליה, בוותיקן,

לקח אותם

והפליג בספינתו, בנחשו שלהם להטביע אותו, ואז

קרא טיטוס

שכוחו של בורא העולם כביכול רק בים,

את פרעה הטביעה בים, את סיסרא וכו'.

יצאה בת קול ואמרה,

רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריאה קלה בעולמי ויתוש מה?

ואז נח היה מזעפו והיא תטפל בו.

הגיע אליי לחוף, נכנס אליו יתוש בחותמו,

כידוע כמה שנים, שבע שנים היה בחותמו,

ואז מצאו שם איזה גוזל גדול, דרור, גם זה, הבארי שלך מסבירים לו נפלאים. בכל אופן,

בוא נחזור לעניין של המן.

מסבירים דבר נפלא.

אז אמרנו כאן, יש פה, סליחה,

התחלתי לומר לכם, לפניכם.

הגמרא מסכת שבת מחילה, נגיע למסכת גיטנר, הגמרא מסכת שבת אומרת,

מה התרופה להקשת נחש מביאה שם, נחש כך, להקשת עקרב,

מה התרופה אם יתוש, פוגע בו יתוש, נחש,

יתוש לנחש, סליחה,

אם מקיש אותו נחש, מה התרופה להקשת נחש,

לקחת יתוש ולשים אותו על המכה,

מרפא את הקשש של הנחש, ככה הגמרא אומרת במסכת שבת.

אם כן,

ברגע שהוגשו בני ישראל בנחשים,

היו צריכים לחפש תרופות,

הלכו לרופא, אמר להם, קחו יתושים,

אז שימו עליה מכה.

ממילא, כשהם לקחו יתוש, הנה מה הם גילו?

מה הגמרא במסכת גיטין אומרת?

בריאה קלה בעולמי.

אומרת הגמרא, למה נקראת בריאה קלה?

דמעל נאית נא,

דמעל נאית לה ומפק נא לט לה.

יתוש, יש בריאה בעולם שאוכלת ולא מוציאה פסולת.

יש כזה דבר בעולם.

הנה, התלונה שלכם הייתה בחינם, אז מה הם הבחינו?

הנה, פה התבטא מידה כנגד מידה.

הרי מה באים ללמד, מידה כנגד מידה כנגד מידה?

אז שאתה לא בסדר.

מה אתם מתלוננים?

אין בריאה בעולם שאוכלת.

ולא מוציאה, הנה

הביאו להם את הנחשים, הקישו אותם, אומרת הגמרא במסכת שבת, תרופה לנחש,

יתושים, יתוש זו בריאה בעולם שהיא אוכלת ולא מוציאה, הנה.

אגב, רבי נשחי מסביר נפלא, הבאנו כבר את היתוש ואת הגמרא בגיטין, אומר רבי נשחי דבר נפלא.

מדוע טיטוס נכנס למוחו דווקא יתוש?

אומר רבי נשחי,

הרי הוא פגע במוח של עם ישראל, הוא הרג,

הרגו שם הרבה חכמים,

מוחם של ישראל זה התורה הקדושה,

לומדי התורה,

אז לכן נכנס נטוש למוחו.

הוא מסביר למה שבע שנים,

למה דרור, מה מצאו אחר כך? פצחו את מוחו,

מצאו שם ציפור דרור,

הכול מחושבן, למה נחושת? הוא מחשבן את הכול שם, דברים נפלאים בבן איש שלך הייתה, היינו שם ממש נפלא.

הוא מביא שם למה ציפור דרור?

טיטוס הרשע הרגיש את עצמו כדרור, הוא יכול לפתוח את הפה על בורא עולם, הוא פתח את הפה, השם ישמור,

כדרור.

טוב, נמשיך כאן את הפרשה, אז אמרנו כאן,

היינו כאן עם המן ויענך,

המן היה פה איזה עינוי, הרעבה מסוימת,

ויאכילך את המן אשר לא ידעת למען הודיעך,

כאילו על הלחם לבדו יחיה האדם,

כי על כל מוצא פיה השם יחיה האדם.

כידוע,

במן הם ממש ראו גם, אחת הסיבות שהתלוננו על המן, כך מסבירים, לא רק,

זה כתוב ברשי, אבל בחזל מובא שהמן היה כמו איזה רנטגן, מראה להם את החטאים שלהם.

כידוע, המן נפל בשלושה טעמים, בשלושה מקומות.

אז זה היה ממש, היו רואים, צדיקים היו יוצאים, וזה היה תהפך לתוך הלחם, נכון? יש את הקללה, מה לעשות?

אבל כמה זה היה כתוב, אפשר להזיע גם דקה ביום.

היה לי חבר, אברך צדיק,

מבין? היה הולך לבנק,

רבע שעה מתעסק קצת, עושה איזה משהו,

לא יודע מה היה עושה שם,

עושה מ-20 אלף שקל בחודש, יושב ולומד מתמיד, מפעל השעה 70 דף בחודש נבחן,

עושה משכורת מרבע שעה-חצי שעה, לא צריך מעט להזיע, אפשר עם מעט זיעה,

להרוויח הרבה,

לא כתוב כמה להזיע.

אז המן ההם מגלה להם, ראו בחוש,

איך שהמן ההם נופל סביב המחנה,

וכידוע לקחת עומר לגולגולת, לא יותר,

מי שלקח יותר,

זה הגיע לאוהל, מצא פחות, שוב ראו בחוש, אדם עובד, עובד יותר ממה שצריך,

מרוויח 20 אלף שקל בחודש, תעשה לך חמש,

בסוף החודש אין לו 20,

מתקלקל פה משהו, ופה משהו, ראו בחוש את העניין של עבודת השם, את הפרנסה עם המן.

כידוע, היה עם הטליע, מי שהשאיר, פחד שמחר לא יהיה מן,

השאיר מן, המן התליע,

אז במן,

בחוש ראו דברים. כידוע, גם היה הוויכוחים ביניהם במדרש שאומר,

שתיים התווכחו,

יש עבד, למי שייך העבד לי או לך?

בוקר ויודע השם,

אמר להם משה, איך ידעו?

בואו נראה איפה נמצא העומר של אותו עבד.

אם הוא נמצא אצלך, הוא שייך לך. אם הוא נמצא אצלך, הוא שייך לך.

אז במן ראו בחוש, וזה כאב להם. למה? הבן אדם היה חוטא,

בלילה עשה איזה משהו לא בסדר,

בבוקר הוא רואה את המן מתרחק אם הוא היה צדיק. המן

נפל בשלושה מקומות סביב האוהלים,

באמצע המחנה ומחוץ, שלושה מקומות. צדיקים,

קצת טרחה, מוצאים אותו, מסתובבים סביב המחנה לבד,

הילדים הולכים לתלמוד תורה, לומדים והוא כמה דקות, האבא אוסף.

בזה מתבטאת הקללה של בזבת הפך תאכל לחם.

פגם באיזה משהו, עשה איזה עבירה, המן מתרחק,

כן?

והם ראו את זה בחוש, שוב בבוקר הוא קם, לא רואה מן, התרחק, אה, מה קרה?

פתאום רואים אותו מסתובב ומחפש מן.

לבד, הבינו שהוא חטא, שהוא התדרדר,

ולכן ההפך,

אם אדם השתפר, המן היה ראוי בחוש, וזה העיק עליהם, איך שהמן הראה להם את חטאותיהם. אדם רוצה,

רבנו ברכנו, כתוב שם על מה אמר להם, הלוואי, ותראו, יהיה מורא אחר מהקדוש ברוך כמורה בשר ודם. אדם, צערנו הרב,

מפחד מבן אדם יותר מהקדוש ברוך הוא.

ויענך ויעריבך ואכילך את המן.

למען הודיעך כי על הלחם לבדו יחיה, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

שמלתך לא בלטה ארבעים שנה וידעת כי אשר יאסר איש את בנו,

ה' אלוקיך מייסריך.

יש הרבה איסורים בעולם, כל אחד והאיסורי נפש, איסורי גוף,

אבל ידעת.

אם לבביך אתה יודע את זה, תחדיר את זה ללב.

כאשר יאסר איש את בנו,

כל האיסורים הכי קשים שיש בעולם.

איסורי איוב, האיסורים הכי קשים והכי לא ברורים,

זה איסורים של אב, אב הרחמן,

אבא האוהב.

כן,

ה' אלוקיך מייסריך.

זה, ושמרת את מי יצפויות ה' אלוקיך ללכת בדרכה, הוא יראה אותו.

כן, בהמשך מובא בפרשה המאכילך מן במדבר אשר לא ידון אבותיך למען ענותך ולמען עשתך,

אלה יטיבך באחרתך.

כל העינויים, כל הניסיונות,

זה ניסיונות, אבל יטיבך באחרתך.

זה מחשל את האדם.

וידעת שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן

וידעת כי ה' אלוקיך הוא העובר לפניך.

הוא העובר לפניך אש אוכלה.

הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך.

הנה,

בעניין הדיומא, ישמיד לנו את כל הגויים.

וראשתם ואהבתם מהר כאשר דיבר ה' לך.

אל תאמר בלבביך, בהדוף ה' אלוקיך אותם מלפניך, אלא אומר, בצדקתי אביאני ה' לארץ הזאת ובראשת הגויים האלה.

לא בצדקתך וביושר לבביך.

כן, בעוונות הרבים.

לא כולם צדיקים, כי בראשת הגויים האלה,

למרות שמורא העולם מרחם עלינו,

למרות שאנחנו לא מושלמים,

אבל בכל אופן ה' שומר לנו ורואים את זה בחוש.

יש פה איזה דבר מדהים בפרשה ברש״י,

דבר,

אומר רש״י כאן דבר נורא.

בסוף הפרשה,

יש פרשת שמע.

ויהיה עם שמוע,

ויהיה עם שמוע תשמעו

למצוות ה' על ראש המצוותך היום, לאהבה את ה' אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.

ותמתר ארציכם, בעיטו ירום מלכו, שסבתא דגניך.

ישמרו לכם פן יפתה לבבכם, הסרתם ואהבתם אלוקים אחרים.

אומר כאן רש״י,

ישמרו לכם פן יפתה לבבכם. מה יפתה לבבכם?

לפרוש מן התורה.

להפסיק ללמוד תורה, לבטל תורה.

מה זה לפרוש? אפילו הוא מקיים מצוות. כל המצוות הוא מקיים.

כמו שאמרנו, פרשת חוקותיי, אם אין עמל,

מתוך כך ועבדתם אלוקים אחרים.

כיוון שאדם פורש מילה תורה,

הולך ומדבק בעבודת כוכבים.

מביא פסוק של דוד המלך, גירשוני אם יסתפח מחלת ה'.

בהמשך לעניין הזה, תראו מה רש״י אומר.

זה לזה רצינו להגיע.

ושמתם דברי אלה על אבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על עיתכם ולפתפות בעיניכם ולימדתם אותם את בניכם

לדבר בם.

אומר רש״י הקדוש

משעה שהבן יודע לדבר

למדהו תורה,

למדהו תורה ציווה לנו משה.

זה היה הדיבור שלו. כשתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה.

תשמעו מה רש״י אומר.

ואם לא עשה כן הרי הוא כאילו קוברו

כשאני אומר ולימדתם אותם ואת בניכם לדבר בם.

רש״י הקדוש מה אומר? מה אומרים חז״ל הקדושים?

אדם שלא מלמד את הבן שלו תורה כאילו קוברו השם ישמור. מה הפשט בזה?

אין תורה אין חיים.

לפעמים עושים שיעורים,

שואלים אנשים מהרחוב, איך אתם חיים בלי תורה? איך אפשר?

ובאמת, נעשה שיעור באיזה מקום, פתח תקווה.

רוב השיעור התגלשו פעם ראשונה או פעם שנייה או פעם שלישית השם ישמור. איך זה?

אין שלום בית, אין כלום.

איך אפשר לחיות בלי תורה?

איך אפשר? שייך לחיות בלי תורה?

זה לא שייך.

אי אפשר לגדל ילדים בלי תורה.

לחיות עם אישה?

צריך כל היום להגיד מילה טובה. התורה מלמדת כיבוד הורים.

כבד את אביך ואת אמך. אני מספר לאנשים. איפה תראה בחור בין 20 מתייעץ עם ההורים שלו?

אם התחתן עם זאת, לא התחתן עם זאת? איפה תראה כזה דבר?

כיבוד הורים.

אמרתי פעם לאיזה יהודי,

אתה אוהב את עצמך, נכון? תדאג שהילדים שלך יהיו שומרי תורה ומצוות, ככה יכבדו אותך.

יהיו לך ילדים שייתנו לך כבוד.

אז כתוב כאן דברים נוראים. אדם שלא מלמד את הבן שלו תורה, מה?

אין לו חיים?

איזה חיים יש לו?

זה לא כאילו כוברו שמשמור, שמטפלים גם בהורים אחר כך.

למען ירבו ימיכם מביניכם.

בסוף הפרשה, רצינו להגיד, נראה לי דיומא.

ממש בסוף, כי אם שמור תשמרון את כל המצווה.

שוב, אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת,

שאנוכי מצווה אתכם,

אז שוב,

מבקשים מהאדם תתחיל מצווה אחת בשלמות לעוד מצווה ועוד מצווה, ככה תגיע לכל המצוות בשלמות.

כי אם שמור תשמרון,

שמור תשמרון.

אומר רש״י, עזרה שמירות הרבה, להיזהר בתלמודו שלא השתכח.

וגם, לגבי מצווה, כל הזמן,

דברי התורה צריכים חיזוק.

שמור תשמרו את כל המצווה הזאת, את הכול, לא חצי, לא רבע.

עושים חצי-רבע,

אשר אנוכים בצווה אתכם לעשותה, לאהבה את השם אלוקיכם. קודם כל לעשות את זה מאהבה,

ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו.

מה ההמשך?

אתם יודעים מה זה לדבקה בו.

להידבק בתלמידי חכמים,

כאילו נדבק בקדוש ברוך הוא.

והוריש,

הסוף של הפרשה, בעזרת השם מינה עד היום, והוריש השם את כל הגויים האלה מלפניכם,

וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם.

אומר רש״י,

אתם גיבורים, אה, כולנו, כוחותינו, ויש, כן, וזה הצבא הכי טוב בעולם.

אתם ככה חושבים, אתם גיבורים. אולי זה באמת, לא יודע, כן אמת, לא.

אתם גיבורים, אתם חושבים שאתם גיבורים, אולי באמת אתם גיבורים.

והם גיבורים מכם,

שאם לא, שישראל גיבורים, מה השבח שיש אש אש אש הם מנצחים אותם?

כן, אפילו שהם גיבורים מכם,

וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם.

ממשיכה הפרשה, פרצוק האחרון של הפרשה, מה אומר לנו?

שוב, הפרשה מברכת אותנו.

לא יתייצב איש בפניכם.

פחדכם ומורעכם ייתן השם אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דיבר לכם.

ואלה פלאים שפוחדים מאיתנו, כבשה בין שבעים זאבים.

אומר רשי, מה הכוונה לא יתייצב איש בפניכם?

אפילו כאוג מלך הבשן.

רואים את זה בחוש, רואים אנשים, יש טילים, יש הכל, אבל פוחדים?

ואיפה הפחד הזה?

פחד על ידי בורא העולם.

יש איזו שאלה יפה בהלכה.

אנחנו מתקרבים לשבת קודש.

אומר משהו מאוד מעניין,

כולנו עושים קידוש בשבת.

כתוב בהלכות קידוש

-כן, בבקשה.

כתוב בשולחן ערוך, סימן רעא',

סעיף יג',

רעא', סעיף יג'.

אומר מראה לשולחן ערוך,

צריך לשתות מכוס של קידוש

כמלוא לוגמיו.

דהיינו,

כל שיסלקנו לצד אחד בפיו יראה מלוא לוגמיו.

למעשה לוגמיו זה שתיים, אבל יראה.

זה כמלוא לוגמיו, אז לוגם אחד,

ניפוח אחד.

והוא רובו של רביעית.

כמה צריך לשתות בקידוש?

מלוא לוגמיו זה אחד וזה רוב רביעית.

הלכה בשולחן ערוך.

אומר המשנה ברורה.

ואם לאו לא יצא ידי חובה, אם הוא לא שתה

רוב רביעית,

לא יצא ידי חובה.

מדוע דווקא כמלוא לוגמיו?

למה?

אומר המשנה ברורה, דבעינן, שיעור חשוב

שתתיישב דעתו על ידי זה. פחות מרוב רביעית,

אין לו ישוב הדעת בזה.

אגב, זה מעניין, אתם יודעים כמה זה יוצא רוב רביעית? הרי זה יוצא רביעית,

הרי אם זה לפי רב חיים נאי כוס,

86. רוב רביעית זה בערך 45. זה כזית וחצי.

למעשה אכילה זה כזית.

מתיישב דעתו,

יישוב הדעת זה כנראה יותר מכזית, איזה שפועל רוב רביעית, כפי שאמרנו, זה כזית וחצי.

שיעור חשוב שהתיישב דעתו על ידי זה.

הנה הוא מדגיש כאן, ולא בהנה שתי הפיות, אלא צד אחד.

וגם אם הכוס גדולה, כמובן זה לא משנה.

אם זה אדם בינוני, לא ניכנס לזה, כן?

מה השיעור אם זה אדם גדול?

יותר גדול.

בכל אופן,

אז זו ההלכה הראשונה.

ההלכה יד,

אז אמרנו, שוב נחזור, צריך לשצות מכוס של קידוש כמלוא לוגמיו.

דהיינו, כל שסלקנו מצד אחד בפיו, יראה מלוא לוגמיו,

והוא רובו של רביעית.

אומר שולחן אמור בסעיף יד,

אם לא טעם המקדש,

וטעם אחד מהמסובין,

כמלוא לוגמיו, יצא.

אז מה כתוב כאן?

מה שבא כביכול, לא לכתחילה, אם לא טעם המקדש,

לא יכול לטעם, לא טעם.

אתה רואה שהמקדש קידש ולא טעם, אתה יכול עכשיו,

לא יצא ידי חובה, אמרנו כאן אם אדם לא טעם כמלוא לוגמיו, אתה רואה שהלכת לאיזה מקום קידשו,

אז אתה יכול, אפשר לתקן את זה, כי טעם אתה.

אם לא טעם המקדש,

וטעם אחד מהמסובין כמלוא לוגמיו, יצא.

ממש כמו שזה לא לכתחילה.

לכתחילה המקדש צריך לטעום כמלוא לגמיו.

יצא.

כן,

כמובן שהוא כיוון עליהם,

אז מועילה הטעימה שלהם.

כמובן, אם אחד סתם טעם

ולא כיוון עליו, זה לא מועיל.

אין יוצאים מטעימתו. זה לא העיקר לטעום,

אלא צריך שאחד שהוא כיוון עליו.

אפילו שנאמר לברך ברוך גפן, מה זה לא יועיל?

אם כיוון על מישהו שהיה באותו מקום,

אז יועיל שיצאו כולם ידי חובה.

אבל אמרנו, זה לא לכתחילה.

ואין שתיית שניים מצטרפת למלוא לגמיו.

כן, אותו מלוא לגמיו, רק אחד יכול לשתות, לא שתיים.

כן, אחד. אז כמו שאמרנו, רצוי לכתחילה שהמקדש עצמו ישתה מלוא לגמיו. אם הוא לא טעם,

ממש מה שזה לא לכתחילה, יצא גם עם אחד אחר,

שותה לבד,

בלי צירוף של אחרים, כמלוא לגמיו.

ומכל מקום,

מצווה מן המובחר,

שיתעמו כולם.

אין חיוב, מצווה מן המובחר שכולם יתעמו.

כמה יתעמו לא כתוב כאן.

מצווה שיתעמו טעימה, משמע טעימה לא כתוב כאן שיעור.

טעימה כלשהי.

יפה מאוד.

בדיוק ענית על השאלה שלך, יפה מאוד. הסיבה היא

חיבוב מצווה. יפה מאוד.

אולי נמצא עוד טעם, באמת זה הטעם שכמובא,

אבל אולי נראה עוד טעם, בעזרת השם.

הנה, כמה הטעימה שלהם.

ויש אומרים,

דכיוון שבין כולם טעמו כמלוא לגמיו, יצאו.

יש אומרים.

אם כולם ביחד צרפו למלוא לגמיו,

יצאו.

זה בדיעבד, אבל לא. יפה, יצאו אותו. יצאו זה בדיעבד.

גם

משמע גם דעארי. שנייה זה בדיעבד, אמרנו.

לכתחילה המקדש ישתה כמלוא לגמיו.

אם לא טעם המקדש וטעם אחד המסוים כמלוא לגמיו,

אומר מרן יצא.

משמע יצא לא לכתחילה.

כתחילה המקדש צריך ללכת.

רוב רביעית, אמרנו. רביעית, לפי רב חיים נאה זה 86. כוס של

פלסטיק יש בה 170, זה חצי כוס, זה לפי רב חיים נאה.

זה 86. חזון איש 150 כוס הגון, אבל נאמר לפי רב חיים נאה.

86. רוב רביעית זה 45cc, זה כזית וחצי.

זה נקרא רוב רביעית, זה מלוא לגמיו, כן.

כמלוא לגמיו, כן.

אז אמרנו כאן,

אם לא טעם המקדש משמע במרן יצא, זה לא לכתחילה.

יש פה עוד שלב.

יש אומרים,

דכיוון שבין כולם

טעמו כמלוא לגמיו, יצאו.

יש אומרים.

כידוע, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, זה הכלל במרן.

בתחילה הוא מביא את ההלכה כסתם.

אז כמובן שההלכה היא

לכתחילה שהוא ישתה

או אחר ישתה.

כשכולם שותים זה... מה זה הוא ישתה או אחר ישתה?

המן או המקדש, אם המקדש לא שתה.

הוא, אתה נכנס פה עוד שאלה.

שותה קצת משמע שכן, אבל יש דעות...

הוא חייב לטעום מהאמת. יפה מאוד.

מדובר שלא שתה כשיעור.

בסדר, אני מצטער עם משהו שכל מי שטוען זה מצטער ואין לו לו זמן.

כן, זה שוב, זה לא לכתחילה, אבל זה...

לא לכתחילה, אבל אני מוכן לטעום. עוד לפני הוא מקבל,

אנחנו מקבלים פה עוד יותר טוב מזה.

שלא שאחד אחר שותה, הדעה שאתה אומר זה עוד פחות.

אבל יש דעה, אמרנו,

אם המקדש לא שתה... לא שתה בכלל?

שתה מעט.

גם מה שאתה אומר, יש נידון שאפילו אם לא שתה, אבל לא נקרא, שתה מעט.

נאמר שתה מעט, אבל לא שתה...

נדבר על זה גם אחר כך, בעזרת השם,

בלי נדל, אם יספיק הזמן. בכל אופן,

פה מדובר שהוא שתה, לא שתה שיעור.

צריך לשתות שיעור.

מה השיעור? אמרנו, רוב רביעית.

הוא לא שתה רוב רביעית.

אז הוא אומר לך, אם לא שתת, היית. היית באיזה מקום גדול,

בעל הבית קידש, לא שתה.

לא נעים לך, מה תגיד לו? לא יצאו ידי חובה, אתה רוצה להוציא את זה? תשתה, קח יין, תשתה.

תשתה רוב רביעית, כי זיכית את כולם בקידוש, בלי זה לא יצאו.

הוא טעם, אבל לא מספיק, כן?

אז אתה תשתה רוב רביעית.

עכשיו, מה שכולם מצטרפים זה עוד שלב, זה עוד פחות משמע, כן?

אם אחד שותה איזה,

זה שלב ב',

יש שלב יותר גרוע שכולם מצטרפים לרוב רביעית.

ונראה עוד מעט מה ההבדל, מה פשט דעה כזו, דעה כזו, מה פשט בין הדעות.

נבין את הסברות בדעות האלה.

אז אמרנו,

דעה נוספת, יש שומרים משמע מרן שאין הלכה כן, אלא זה ודאי בדיעבד,

לכתחילה שאחד ישתה,

ויש שומרים,

כיוון שבין כולם טעמו כמלולו גמיו, יצאו.

דשתיית כולם מצטרפת לכשיעור.

והגאונים סוברים.

דברים, שאם לא טעם המקדש, לא יצא.

שימו לב, חומרה של הגאונים.

אומר, אם לא טעם המקדש, לא יצא.

מה חומרה פה? הוא חייב לטעום.

או, אתה אומר טעימה, ייתכן שאפילו זה...

יפה מאוד. יכול להיות שטעימה מדובר כאן לא טעימה, אלא ממש טעימה, הכוונה עם השיעור של הטעימה.

לא סתם לטעום.

לא לטעום, רק טעימה עם השיעור.

זה החומרה של... אני רואה עוד מעט מה זה החומרה של הגאונים.

סליחה?

אם הוא לא טעם בכלל, זו ברכה לבטרה נציגו, לא?

לא פשוט. אם זה ברכת המצוות, יש צד שאפילו...

יש צד כזה,

עוד מעט נראה, לכל הכיוונים נראה משהו, נראה אם יש עניין ברביעית,

מה יהיה אם לא יטעם בכלל.

יש צד שאפילו אם לא יטעם, נוכיח את זה מההלכות הבאות.

יש צד כזה.

ודאי שזה לא לכתחילה.

זה ברכת המצוות.

נראה עוד מעט, בעזרת השם.

כן, אז מה הוא מביא כאן? והגונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא,

אומר מרן, השולחן ערוך, וראוי לחוש לדבריהם,

שדווקא מקדש אשתה.

כלומר, אם אתה בעל הבית, אז מביא, האחרונים דנים בזה.

בעל הבית רוצה לקדש, הוא לא אוהב יין, לא מסוגל לשתות יין, מזיק לו היין.

עכשיו לא, כן.

לא,

כתחילה עדיף יין, למה?

תן למישהו אחר, יפה מאוד, תן למישהו אחר, כן.

אז לא שהוא יקדש וישתה מעט, אלא עדיף

לחוש לחומרת הגאונים, שמישהו אחר. שוב, זה יהיה בדיעבד, אם למשל לא נעים לו, הוא נמצא באיזה מקום גדול, באיזה אולם, מכבדים אותו, איזה רב מכובד,

והוא לא יכול לשתות, באמת, יש לו בושות מזה.

אז זה יכול בדיעבד לסמוך שאם הוא ישתה מעט,

יביא מישהו שיטה במקומו.

אבל מה שבא למרן, לחוש לדעת הגאונים.

אתה מקדש, אתה תשתה רוב רביעית.

ראוי לחוש לדבריהם, אומר מרן.

ודווקא בקידוש,

אבל בשאר דברים הטעונים כוס,

מודים הגאונים די סאגי בתאימת אחר.

כל החידוש הזה של הגאונים, דווקא בקידוש.

אבל בדברים אחרים של כוס, לא.

מה בדברים אחרים?

ברית מילה, אולי חתונה, מקומות אחרים, מקומות שיש כוס.

רק בקידוש.

יש את החומרה של הגאונים שם, מקדש.

בסעודה, נכון? נכון. אז שמה דקות אני אשתות ולא גמר או רביעית? נכון. אבל קידוש כמו על הכוס, כמו שעושים בברית מילה, כמו שאמרתי עכשיו. גם אם הוא רק טען מים, הוא לא קשה מהרביעית,

אז מה החידוש פה?

יכול להיות אולי...

בברכת המזון, למשל.

ברכת המזון.

אז שמה גם. למשל, בירכת בברכת המזון.

האם אתה יכול לתת לי מישהו אחר לשתות?

אז בזה הגאונים אולי...

אז בוא נראה.

אז בואו נסכם כאן את הדעות, שיהיה הכל ברור. אמרנו, דעה ראשונה שהמקדש שוטה מלא רוגמא מספיק. עוד מעט נראה מספיק.

מה זה הרביעית הזאת? גם זה רוב?

מדין רוב? צריך לכתחילה רביעית?

או לכתחילה רוב רביעית זה מספיק?

רוב זה רק כולה?

זה רוב של רביעית? אבל למעשה, מה זה שתייה? זה רביעית או לא?

לכתחילה זה הדעה הרביעית.

זה הדעה.

כן?

זו שאלה אחת. אני לא רואה כמה בעזרת השם מה.

האם באמת זה ככה?

ועוד דבר, אז אמרנו, לכתחילה, כך כתוב במרן, כך פוסק מרן,

מספיק לשתות רוב רביעית,

מה שלא צריך יותר מזה.

זה לכתחילה המקדש.

הוא אומר, לכתחילה, כמו שהוא הביא, בסוף, אם יכול לנהוג את דעת הגאונים,

שהמקדש דווקא ישתה.

לא טעם, הוא לא יכול לטעום, אמרנו,

ימסור למישהו אחר את הקידוש, אבל קידש ולא טעם כשיעור,

מישהו אחר יכול לטעום שיעור.

או אמרנו, דעה שלישית זה פחות טוב שכולם מצטרפים

מלוא דוגמה, אבל גם הכל לרוב רביעית. הם לא צריכים, אותם כולם, דרך אגב, הם לא צריכים לשתות יותר מרוב רביעית,

כן?

צריכים להבין עכשיו, בואו ננסה להבין את הדעות כאן.

דעה שאומרת שהוא שותה רוב רביעית,

מה הסיבה של רוב רביעית?

אז מביא המשנה ברורה, אמרנו,

שזו שתייה חשובה.

אם כן,

אז זה מובן, אם אני שותה או אתה שותה,

אנחנו ביחד, לא משנה. אני, כדאי שאתה שותה, בסדר.

אז צריך שתייה חשובה, או אני או אתה.

אבל עכשיו צריך להבין את הדעה השלישית שהבאנו.

מה הדעה שאומרת שאנחנו כולנו ביחד נשתה?

אם זו שתייה חשובה, כל אחד טועם טיפה.

אין חשיבות בשתייה הזאת, רק העניין שיהיה קידוש חשוב, שתייה חשובה.

איך מועיל?

שיש פה עשרים איש שותים לוגמים איזה טיפה.

מה זה נותן?

אז ראיתי באחרונים, גם הביאור, שאר הציון מביא את זה,

שהטעם הוא, האם צריך שתייה

שיהיה מהכוס שתייה חשובה,

או שהבן אדם ישתה שתייה חשובה?

אם זה הולך על הבן אדם, על הגברה, על הבן אדם,

יש לך טעימה חשובה,

לטעום משהו חשוב,

זו הדעה הראשונה, שהמקדש ישתה רוב רביעית.

אבל אם מהכוס, עכשיו אני מקדש על הכוס,

ונחסר ממנו רוב רביעית, לא משנה מי לקח את הרוב הרביעית הזאת.

אם אני לבד לקחתי את זה, או כמה אנשים ביחד.

אבל נלקח מהכוס הזה,

אז יש פה שתייה חשובה אפילו שהיא לא שלי,

של כולם. מהכוס הזה יצאה שתייה חשובה.

אפילו שלא אני שתיתי את זה.

זה החילוק דעות ביניהם.

אם זה הולך על האדם או על האדם חשובה. כן, אם על האדם,

שישתה שתייה חשובה,

או על הכוס, שיצא מהכוס שתייה חשובה, לא משנה מי ישתה את זה. שיצא מהכוס רוב רביעית.

זה החילוק דעות ביניהם.

אם זה הולך על האדם שמצדש...

לא, או האדם, או אמרנו שתי הדעות הקיצוניות.

או אם זה אחד שותה,

או המקדש או השני, אני לא נכנס לזה, זה דונן,

שצריך שתייה חשובה.

או המקדש, או שזה שותה לידו, זה עין הואח צייה, שותה שתייה חשובה.

אבל הדעה שאומרת שכולם שותים, מה הפשט בדעה הזאת? הרי הסברנו, למה הרוב רגילי שתייה חשובה?

כשכולם שותים אין פה שתייה חשובה, איך זה מועיל? מועיל כי מהכוס יצא,

שיעור של שטיחה חשובה מהכוס,

כלפי הכוס זה הולך, לא כלפי האדם,

לא כלפי השוטה.

יש פה איזה משהו מעניין בגמרא.

הגמרא מביאה

מסכת ברכות, מסכת נפלאה.

הייתי בדיוק למה ברכות, אמרנו ברכות ראשונה,

אחר כך שבת, גם הלכות שבת.

אמרנו בשם רבי יונתן לבישיץ, זאת אומרת שאדם, מי נקרא אדם?

בריונתן לבישיץ,

מי שלא לומד הלכות ברכות ועל בורים

והלכות שבת,

לא נקרא איש ישראלי, ככה קוראים רבי יונתן לבישיץ, השם ירחם.

אז הבאנו, במסכת ברכות הוא בא בשבת אחר כך,

כמה חשוב המסכתות האלה.

כתוב כאן,

אה, הנה, בגמרא,

בדף דלת עמוד בית, במסכת ברכות.

אמר רבי אלעזר, אמר רבי אבינה,

כל האומר תהילה לדוד

בכל יום,

שלוש פעמים,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

כן?

בטח כולם מכירים את הגמרא הזאת, אבל קצת ניתן טעם בדברים.

כל האומר תהילה לדוד בכל יום,

שלוש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא. תראו איזה דבר נפלא.

סך הכל,

תהילה לדוד שלוש פעמים ביום.

אומרים,

הרי בשחר יש לנו פעמיים אשרי יושבתיך, עוד מעט נראה, למה כתוב תהילה לדוד?

למה לא אשרי יושבתיך?

כן? כל האומר שלוש פעמים ביום,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

תראו איזה שכר גדול.

סך הכל הוא אמר שלוש פעמים

תהילה לדוד.

מאי תעמא?

אי למה משום דעתיה באלף בית

נימה אשרי תמי בדרך.

אם מאחר כידוע שבתהילה לדוד,

את כל האלף בית.

אמנם,

מה הטעם שאדם שאומר תהילה לדוד שלוש פעמים הוא בן העולם הבא?

מה הטעם?

אי למה משום דעתיה באלף בית

יש את כל האלף בית.

אגב,

אצלנו זה לא מתחיל מתהיל מתהילה לדוד, מאשרי יושבתיך.

הפסוק הזה למעשה הוא לא מאותו פרק.

תהילה לדוד,

משם מתחיל הפרק למעשה. תהילה לדוד.

אבל אשרי יושבתיך

ואשרם שככה לא,

זה לא מובא, אם אפשר תהילים, אני אראה לך מאיזה פרק זה מובא. תהילים בבקשה.

כן?

אתם יודעים, אז למעשה הפרק מתחיל בתהילה לדוד.

אבל יש פה שתי פסוקים נוספים שהוסיפו אותם כאן,

בעזרת השם נראה למה.

גם הסיום של תהילה לדוד,

כן, שימו לב.

קמ״ה בתהילים זה תהילה לדוד. פותח בתהילה לדוד, כמו שהגמרא אומרת, כן?

הוא מסיים,

תהילת השם ידבר פיו וערך כל בשר שם קדשו לעולם ועד.

אז יש לנו פה שלוש פסוקים, שתי פסוקים בהתחלה,

כן?

אשרי יושבתיך, עוד היה לנו חסר לה, זה לא קמ״ה, זה לא קמ״ה.

והפסוק אחר כך, גם לא.

הפסוק שסמוך לו,

אשרם שככה לו, אשרם שהשם אלוקיו זה פסוק לפני בפרק קמ״ד, כן?

אז יש לנו פה שתי פסוקים.

פסוק אחד,

אם אני חושב, זה מפרק אחר לגמרי. אשר יושבתיך אוהדנו לך סלע,

זה מפרק אחר לגמרי.

פסוק השני, אשרם שככה לו,

זה פסוק לפני קמ״ה,

לפני תהילה לדוד.

אז יש לנו שתי פסוקים נוספים על תהילה לדוד,

וגם בסוף,

הפסוק האחרון כאן, תהילת השם ידוד.

יברך כל בשר שם קודשו על עולם ועד,

ועוד פסוק הביאו פה, ואנחנו נברך ים מעתה ועד עולם הללויה,

גם לא קשור לתהילה לדוד. יש פה שלוש פסוקים נוספים, צריך להבין מדוע,

כן?

אז אומרת כאן הגמרא,

כל האומר תהילה לדוד,

פרק קמ״ה,

בכל יום שלוש פעמים, תהילה לדוד, זה הפרק באמת.

אם היו מאשרי ראש הבתיך אולי לא היינו, תהילה לדוד.

כל האומר תהילה לדוד,

בכל יום שלוש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אז אמרנו, מה היא טעמה? אילמה משום דעתיה באלף בית.

יש את כל האלף בית כאן.

שימו לב,

דבר מאוד מעניין,

יש את כל האלף בית.

הגמרא, אות אחת הגמרא תשאל.

אבל כשאתם פותחים תהילה לדוד,

מאיזה אות זה מתחיל? תף.

פסוק שני, בית בכל יום בית.

נעלם אות א', אין, אין אות א', אה?

מתחיל בתף,

פסוק ב', ב', ג', ד', יש את כל הפסוק, חוץ מאיזו אות אחת הגמרא תשאל.

אבל אין.

פסוק אחרון, תהילת השם ידבר פי, תף.

כל האותיות קיימות, חוץ מאיזה פסוק שהגמרא תשאל,

אבל א', חסר.

ודבר מאוד מעניין, הגמרא לא מתייחסת לזה.

מעניין.

הגמרא אומרת שיש את כל האלף בית,

ולא כותבת שחסר אות אלף.

צריך להבין את זה.

אז אמרנו.

אומרת הגמרא, אילמה משום דעתיה באלף בית, יש את כל האלף בית.

ולא לשכוח א' א',

נעימה אשרית ממידרך,

דעיית בתמאניה אפין.

דבר מאוד מעניין. אשרית ממידרך באמת זה דבר נפלא.

הרי זה פרק,

שם באמת יש את כל האלף בית פי שמונה, באמת שם יש את כל האותיות.

כל האלף בית בכפול שמונה.

אז אם בגלל האלף בית

יש שם עוד כפול שמונה,

אומרת הגמרא, אלא משום דעידבה פותח את ידיך.

לא מחפשים רק את האלף בית,

אלא גם את פותח את ידיך.

אגב, מה המעלה של א' בית?

אז יש א' בית. מה כל כך חשוב הא' בית?

אז ראיתי במפרשים, ובא

אותיות של התורה,

יש להן חשיבות.

אנחנו באים לשבח את בורא העולם.

רבותיי, נתחזק בזה.

מה זה פרק תהילים?

מה זה אשרי יושבתיך? אנחנו יודעים. בכוונה התמקדתי על העניין הזה,

כי מזה נתחזק, נבין מה זה תפילה. מה זה פרק אחד

מפסוקי דזמרה?

מה זה פסוק אחד?

פרק אחד.

מה זה תפילת שמונה עשרה, קל וחומר, וכו' וכו'.

נראה כמה מדגישים לנו על פרק אחד.

אז מה כתוב כאן?

אז אמרנו, למה צריך את האלף בית?

אז יש כל מיני, אחד המפרשים, ראיתי, שמסביר,

שלשבח את בורא העולם בכל יום אברכך,

גדול השם הוא מומלל מאוד,

דור לדור ישבח מעשיך, הדר כבוד דודיך, איזוזנו, וכו' וכו'. לשבח את בורא העולם

בכל אותיות של התורה.

לא סתם הוא בן, אנחנו, איך התחלנו?

כל האומר תהילה לדוד בכל יום שלוש מהם ביום, הופתענו שבן העולם הבא,

עוד מעט נראה שזה לא כל כך פשוט.

הלוואי ונזכה לקיים את זה. לכאורה נתנו פה מתנה,

אבל כתוב בגמרא,

עלייה וקוץבא, על מה נאמר עלייה וקוץבא?

כתוב שכל המעבר על מידותיו מעבירים על כל פשעיו, כן?

כתוב עלייה וקוץבא, למה?

שאם אדם, יש אדם שמעבר על מידותיו, כן?

בא איזה בריון נותן לו מכה, נותן לו איזה מכה, אז מה?

אדם מתבייש, פגעו בו והוא לא רוצה לענות, לא מחמת ש... על מי נאמר המעביר? אדם שמסוגל, עלייה וקוץבא, באמת אם אדם יכול לענות,

יכול להחזיר ועוצר את עצמו איזה גיבור כובש את עשרו,

אז מובטח לו כל השכר.

אז כמו שנראה כאן, זה לא כל כך פשוט,

אבל לפחות נתחזק בזה.

אז אמרנו,

שלשבח את באור העולם בכל האותיות של התורה,

אז אמרנו, יש פה פיש...

סליחה? מה שאתה אומר, למה נוחקתי?

במעמד כזה שהיה

איזה יהודי יקר כפי,

קיבל בידיונות, כמו שאתה אומר,

וזה רב שמלמד על התלמידים שלו,

הוא שתק, שתק, שתק, שתק, ואני חזקתי ממנו שהוא, שהוא זה...

אתה רוצה לדבר על זה.

כן, אז אומרת הגמרא,

אז לא רק יש לנו את האלף-בית,

יש עוד דבר.

פותח את ידיך.

פותח את ידיך

זה עניין של הפרנסה.

אגב, פותח את ידיך ומשביע, יש כאלה שעושים, פותח, שואל הבן איש חי בתורה לשמה,

האם יש עניין להגיד פותח את ידיך? יש כאלה שפותח את ידיך. מי פותח את ידיך? אני פותח, הוא צריך, מה זה פותח את ידיך?

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אני פותח, הוא פותח.

אז שאלו את הבן איש חי בתורה לשמה,

האם יש עניין שאתה יודע מה זה פותח את ידיך?

הוא אומר, כן, הוא מביא ראיות לאיזה דבר, לפעמים מאחד הנביאים, אני לא טועה, ראייה,

אני לא זוכר,

ראייה מתוקה מדבש הוא מביא שם,

שזה להראות כביכול,

השפע שבורא כנגד השמיים, השפע שיוריד אליי.

אז

יש מקור למנהג הזה.

אתה יכול לעשות מסורת ופותח את ידיך,

יש כאלה שעושים ככה,

פעם מישהו אמר לי שצריך לעשות ככה,

ואולי זה שעושים ככה עשו את זה, אולי זה סימן.

לא, זה רק סימן בעלמא, זה לא...

אני לא יודע, לא שמעתי עד כדי כך כמה. זה לסימן,

כי אמרנו, קודם כל פותח,

זה להראות כנגד בורא העולם, הוא פותח ומשפיע עלינו שפע.

טוב, נראה, נראה הלאה.

אז אם בגלל הפסוק הזה שמדבר על הנושא של הפרנסה, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון,

כן?

לכל... שימו לב מה הפסוק אומר, הבן איש חיים מביא מלא מלא פסוקים,

למה אותם לא הביאו.

אבל בכל אופן, זה את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אז נעים העלל הגדול,

דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר.

גם שמה.

אלא

משום דאית ביה תרתי.

שתי דברים.

גם את האלף בית,

משפכים את בורא העולם בכל האלף בית, וגם הודאה על הפרנסה.

אגב, מספרים פעם סיפור

איזה יהודי עשיר,

ששאלו אותו,

היה עשיר, יש כאלה עשירים, כמה שאדם מתעשר לפעמים, יש לו קשיים לתת,

לפתוח את היד לפעמים,

כמה שעושר גודל, העץ הערה גודל.

היה איזה,

יש הרבה סיפורים של אנשים שאין להם, הם אומרים, אני אתן ואתן, כשיש לו כסף, אז כבר הלב נסגר.

למה? כשאין לו, הוא אמר, אתן, כי אין לו עץ הערה שלא ייתן.

העץ אמר לך, תיתן, מה אין לו לתת, כן?

אז בטח, אבל כשיש לו, פה מתחיל העץ הערה.

מספרים על איזה עשיר שהיה קמצן גדול.

אז אמרו לו,

תגיד לנו איך התעשרת.

אמר, אני אמרו לי שמי שחבר פותח את ידיך זוכה לפרנסה טובה.

הקבצן של העיר שמע את זה,

אמר, פה אני תופס אותו, ראה אותו, כל יום הבא אלו באשרי יושב-ראש וביתך, כשהוא רוצה, פותח את ידיך.

אז הוא ראה שאין ברירה, הנה. שלא ייפול מהפרנסה, תפס אותו. הלאה.

אז הוא אומר, אם זה בגלל פותח את ידיך, נאמר אליה גדול, נכתיב, נותן לכם לו. אז אמרנו אליה שתי דברים, גם א' ב' וגם פותח את ידיך.

אמר רבי יוחנן,

מפנימה לא נאמר נ' באשרי.

שימו לב עכשיו, דבר מדהים.

איך התחלנו?

כל האומר תהילה לדוד,

ועכשיו מה, מישהו הזכיר אשרי?

אף אחד לא הזכיר איך הגענו לאשרי.

תראו מה כתוב כאן.

אמר רבי יוחנן, המשך של הגמרא,

לא דיברנו על אשרי,

לא הזכרנו אשרי בכלל, תהילה לדוד. נכון, למה? כי זה הפסוק קמ״ בתהילים.

אמר רבי יוחנן,

מפנימה לא נאמר נ' באשרי.

איפה נ' בתהילה למה נ'?

למה נ' באשרי?

אז למעשה קודם, כן, כנראה צריך, שוב המפרשים עומדים על זה,

אבל

למעשה לא הכינו אותי, אז אני באמת,

מזיכרון מה שאני אומר.

בכל אופן, כנראה שידעו,

כמו ששאלנו שאלה, הרי חסר אות א'.

מה עם א'? כנראה אם מקובל שגם,

אני לא יודע את כל הסיבות, האם מקובל כנראה שחיברו את,

אחת הסיבות שהוסיפו פסוק,

קמ״ד מצטרף הפסוק האחרון,

באשרי, שיהיה לנו אות,

אות א',

אבל למה פעמיים? הרי אנחנו מוסיפים אשרי לשבתיך עוד אין לנו חסר לה,

וגם אשרם שככה לא, שתי פסוקים, שתי א', פעמיים א', למה צריך פעמיים א'?

אז גם על זה יש תירוץ. בכל אופן,

אז רבי יוחנן כנראה ידע שתמיד מצרפים את הפסוק האחרון של קמ״ד לקמ״ה,

כדי שיהיה לנו גם את האות א',

ככה היה מקובל אצלהם.

אז לכן ישר הוא

אמר למה באשרי, כי אם הוא יגיד למה בתהילה לדוד אין,

גם א', אלא ודאי אשרי הבינו שהפסוק הזה תמיד מצטרף לתהילה לדוד.

כן, אז מדוע אין נון? מפני שיש במפלתן של שונאי ישראל.

דכתיב

נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.

כן, לא רוצה לכתוב פסוק שלילי.

במערבה מתרצלה, הכי,

נפלה ולא תוסיף לנפול עוד,

קום בתולת ישראל. יש פה?

לא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.

הוא חיובי.

אז למה במערבה, אנחנו בארץ ישראל, לא אומרים את הפסוק הזה? אז אם כן,

מה במערבה תרצו?

בצורה חיובית הפסוק.

אז אם כן, בואו נאמר גם את העות נון.

לא אומרים את העות נון.

אמר רב נחמן בר יצחק, אפילו אחי,

חזר דוד ושמחן ברוח הקודש, שנאמר,

סומך השם לכל הנופלים.

אמנם הטעות נ...

הוא לא כתב, אבל רמז אותה,

רמז אותה

באות הבאה.

נפתח שולחן ערוך, נראה קצת את ההלכה,

וזה נראה דברים נפלאים בהלכה של תהילה לדוד.

זה שולחן ערוך,

דבר מעניין.

אורח חיים, סימן נא, שימו לב איזה דבר נפלא.

זכינו בעזרת השם יתברך, זה רמז שהבאנו.

סימן נא, למה נא? כי בתהילה לדוד אין נא ולא א.

נא זה כתוב בגמרא, א זה כמו שאמרנו, למעשה אין א.

למה נא סימן נא? כי נא באמת הגמרא אומרת שאין בתהילה לדוד, אבל א באמת אין, אבל הוסיפו אותו.

אז הא נחבא, זה נא, אז תזכרו טוב, תהילה לדוד, נא.

זה הרמז שלו.

אם אפשר אפילו, יש לי פה ותיק.

יש שם חלק א', אני, יש לי, חלק א',

משנה ברורה.

תודה רבה, יישר כוח.

נא.

סימן נא בשולחן ערוך, אור החיים,

סעיף זין.

צריך לכוון בפסוק פותח את ידיך,

ואם לא כיוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת.

שולחן ערוך, רבותיי. מישהו זכר את ההלכה הזאת?

צריך לכוון בפסוק פותח את ידיך,

ואם לא כיוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת.

אומר המשנה ברורה,

צריך לכוון, מדוע?

שעיקר מה שקבעו לומר תהילה לדוד בכל יום

הוא בשביל אותו פסוק

שמזכיר בו שבחו של הקדוש ברוך הוא,

שהוא משגיח על בריאותיו ומפרנסן.

הכרת הטוב לבורא עולם,

להרגיש שממנו הפרנסה,

משגיח וזן אותנו.

אז אמרנו, צריך לכוון בפסוק הזה, ואם לא אמר אותו צריך לחזור פעם אחרת.

מישהו מכוון?

מישהו חוזר פעם אחרת? מי שידע פעם את ההלכה הזאת,

אנחנו קוראים את ההלכות.

סערנו הרבה לפעמים לא זוכרים שקיימת כזאת הלכה.

אז צריך לכוון, ואם לא כיוון חייב לחזור. עוד מעט נראה מאיפה חוזר?

מאיפה חוזר?

במרן משמע לאומרו,

על הפסוק הזה לאומרו.

איפה הגעת? אם הגעת לסוף תאמר אותו בסוף?

נראה.

פעם אחרת, עיין בחיי אדם

שהביא בשם הלבוש,

שצריך לומר מפסוק פותח את ידיך.

עד סוף המזמור.

שימו לב,

אם אדם שכח לומר את הפסוק,

מביא חיי אדם,

לא רק את הפסוק חוזר.

מאותו פסוק עד סוף קטילה אל דוד.

עד הסוף.

ואם לא נזכר את שכבר אמר מזמורים אחרים,

כן?

הגיע כבר לאז ישיר.

אוי, לא כיוונתי, למדנו הלכה,

לכוון פותח את ידיך,

הלכה במהרן על שולחן ערוך, לא כיוונתי.

הוא כבר הגיע למזמורים אחרים,

ואין לו זמן לחזור עוד מעט להשתבח.

מכל מקום

יאמר, אחרי התפילה,

פותח את ידיך עד סוף המזמור.

מכירים את ההלכה הזאת?

אחרי התפילה, חייב להשלים,

אני פותח את ידיך עד סוף המזמור.

אם לא היה לו אפשרות באמצע.

אז נסכם את הדברים.

אז אמרנו, אות א', עכשיו, יש לנו שאלה שעוד לא תרצנו אותה.

מדוע יש פה תוספות של פסוקים? אז בפסוק אחד הסברנו למה הוסיפו כאן לתהילה אל דוד עוד פסוק אשרי העם שככה לו,

אשרי העם ששם אלוקיו, זה אות א'.

אבל אשרי יושבתיך עוד העלוך הסלע,

למה צריך את הפסוק הזה?

אשרי יושבתיך עוד העלוך הסלע.

אז מובא למעשה מי שישבח את בור... מה כתוב? מי ש... כל האומר תהילה אל דוד

בכל יום שלוש פעמים,

מובטחנו שהוא בן העולם הבא. שימו לב, בכל יום

שלוש פעמים.

ואומר, ולא רק אומר, כמו שאמרנו, צריך לכוון,

וכתוב בחזל, הבן איש חי גם מביא.

מי שלא כיוון כמו שצריך, ודאי שלא קיבל את המעלה הזאת.

ראיתי בשם, מובא בשם האחרונים, סליחה, מחילה שאני לא זוכר את שמם, פשוט אני, כמו שאמרנו, זה היה בהפתעה השיעור.

אז מובא באחרונים,

למה שלוש פעמים? שלפחות תהיה לו אפשרות פעם אחת לכוון, כן?

נתנו לך את האפשרות.

יש דעה שבאמת צריך לכוון בשלושת הפעמים.

אז,

מראה ששלוש פעמים ביום זה חזקה, אתה מכוון,

כן?

אמר הרב פינקוס פעם, למה קדוש, קדוש, קדוש? למה לא קדוש השם? למה קדוש, קדוש,

קדוש זה חזקה, פירוש זה אין סוף, קדוש, קדוש, קדוש, עד אין סוף.

כשאדם שלוש פעמים ביום, מכוון, תהילה לדוד,

מכוון לברך את בורא העולם באלפא-בטא,

למה? מה המעלה של האלף-בית?

בכל האותיות לשבח את בורא העולם.

ובית?

על הפרנסה.

את הרשי, מחילה מכבודו, שכחנו לקרוא את הרשי.

אומר רשי,

שלוש פעמים כנגד שלוש תפילות.

שימו לב, למה שלוש פעמים

כנגד שלוש תפילות?

דבר מאוד מעניין.

אז למה

בית שחרית פעמיים ומנחה פעם אחת? למה ערבית אין? אין אשר יושבתך.

אמנם זה כנגד שלושת התפילות,

אבל בערבית אין.

צריך להבין מדוע. כי רשי אומר כנגד שלוש תפילות,

כנגד זה מובן,

אבל בערבית לא אומרים תהילה לדוד.

צריך להבין למה.

נדמה לי שהמערשה מתרץ את זה.

אם יש עוד זמן, נראה את המערשה.

זה כנגד זה שצ'ירה מרוסה נאה להרים, וגם תמנה על הפרנסה, לא?

שיר המעלות.

יש הרבה סגולות לפרנסה.

הרי ידוע שיש כאלה שואלים, כתוב עשר כדי שתתעשר.

הרבה מהעשרים הוא בכלל לא מתעשר.

מה הפשט בזה?

יש הרבה דברים שהם סגולות לעשירות,

ויש גם סגולות לעניות.

יש כל מיני דברים.

יש דברים שמעשירים, דברים שגם גורמים לעוני.

האם האדם יעשה דבר אחד שגורם לעשירות ומאה דברים שגורם לעניות?

אז יכול להיות שאותו מעשר שהוא נותן, במקום שלפי החשבון הוא צריך להיות עוד יותר מנכסיו,

אז הוא יורד קצת, כן?

אבל אומרים, בחומש האמת, רואים את זה בחוש.

בחומש,

במעשר כתוב בחנון לבזות, אבל לא תמיד אדם רואה את זה בחוש.

בחומש רואים את זה בחוש.

סיפר לי איזה אברך,

ממש סיפור מדהים,

שהוא שומע שיעורי תורה, אבא שלו היה בעל הבית,

יהודי אבל שומר תורה מצוות.

בלילה שמע שיעור, כמו הצדיקים כמוכם, בלילה שמע שיעור.

ברוך אומר ועושה, מה הוא שמע בשיעור? הרב אמר

שמי שנותן חומש,

יזכה לראות את זה ממש בחוש, זה לא כמו מעשר, זה הרבה יותר.

רואים את זה בחוש.

טוב, אותו יהודי קיבל על עצמו, נותן חומש.

למחרת הוא היה יהודי, פועל שנים במפעל.

למחרת העלו אותו להיות איזה מנהל באותה מחלקה,

פי שתיים קפצה לו המשכורת.

ממש ראה בחוש, הוא רק קיבל על עצמו.

ישר.

אז אמרנו, זה שלפעמים אדם במעשר לא רואה,

כי יש דברים שהם גורמים לעניות.

מביא המערשה על פירוש רש״י. אמרנו, רש״י מביא,

תהילה לדוד גימל פעים כנגד גימל תפילות.

ואנו אומרים אותו בית פעמים בשחרית ופעם אחת במנחה ולא בערבית.

ויש לתת טעם לזה.

אז אומר פה מהרש״י פירוש, משהו, פירוש מאוד מעניין.

אפשר שסמכו אותו לסדר קדושה, שאמור במסכת סוטה,

המים מקיים עלמא הסדרה דקדושה.

הגמרא אומרת

שהעולם מתקיים

על קדושת ובא לציון.

יש לזה חשיבות.

וְאָמֶן דֵּּמֶה שֶׁמֶרָבָה.

על מה עומד העולם? הגמרא מסותה אומרת

על קדושה דה סדרה, שזה קדוש קדוש שאומרים בְּבָה לציון,

וְאָמֶן יֶה שֶׁמֶרָבָה.

דְאָגַדֵתָה.

שומעים שיעור, אומרים המאמן שֶׁמֶרָבָה,

אומרים קדיש,

על זה העולם עומד.

פירש רש״י שָׁמֶּסִׁדְרָה דְאְקְדּוּשָׁה

שלָא תִּקְנְוּה אלא שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה.

שם מוסבר שם ברש״י,

יש קטע

שקדושה דה סדרה שהם מתרגמים את זה,

וכולם לומדים ביחד איזה קטע של תורה,

ולומדים את זה ומבינים את זה.

אז זה עושה הרבה רעש בשמיים, אנחנו לומדים כולם,

זו הסיבה של המעלה של הקדושה דה סדרה, שלא תִקנוה אלא כדי שלא יהיו כל ישראל עוסקים בתורה.

ובשחרית היכה שתי פעמים סדרה דה קדושה,

ובמנחה פעם אחת בכל יום.

מה שאין כאן בערבית דלית בסדר קדושה.

מה אומר?

הרי בשחרית יש פעמיים קדושה.

בשמונה עשרה,

וקדושה דה סדרה, יש שתי קדושות.

אז כנגד זה תהילה לדוד פעמיים.

ואילו במנחה יש פעם אחת, אז לכן פעם אחת.

בערבית שאין קדושה,

אז לכן לא אומרים תהילה לדוד.

למה? אמרנו, מה העניין של כל הקדושה?

לימוד תורה,

עניין של לימוד תורה.

מביא כאן המהרשאה, עיקר לימוד התורה,

כן, אני לא רוצה לפגוע באלה שלומדים בלילה, חס ושלום, אבל זה באמת מקשים על המהרשאה.

עיקר לימוד התורה, מתי? ביום ובלילה?

אומר המהרשאה, עיקר לימוד התורה,

במקום אחר הוא שואל על זה, ביום כתוב. כי דאמרינן בגמרא,

יזיבי מאמה ופרע בליליה.

מי שלא למד טוב ביום,

פורע בלילה,

אבל עיקר לימוד התורה הוא ביום,

כן?

לילה זה רק לפירעון חוב, בעלמא.

אה, הוא שואל המהרשעה ושאמרו לו איברי לילה אלא לגרסה.

כתוב אדרבא, לילה נברא לגרסה, ללימוד.

הוא שולח לאיזו מקומות, הוא לא מתרץ את זה, אבל סתם, כן.

הוא לא מביא כאן את התירוץ, כן. בכל אופן, אבל ניתן להבין שעיקר לימוד התורה הוא ביום.

גם בעולם הישיבות היום איך זה הולך, עיון זה בבוקר,

בקיאות בצהריים.

בלילה כבר עייפים, מה לומדים?

כן, יש צדיקים שלומדים גם בלילה, אבל ידוע שהלימוד העיקרי, כן, ביום אדם

קם בבוקר,

כן, תחילת היום מתחיל כמו שצריך,

ככה צריך להיות. כמובן,

שזה גם מתחיל בלילה, איך הלילה ייראה?

זה הרב פינקוס תמיד אומר.

היום הולך אחרי הלילה.

איך שהלילה נראה, כך נראה היום.

לפעמים אדם ישן מאוחר, בסוף אין לו כוח לקום בבוקר.

אומר כאן,

אומר המהרשע,

מיינא של האלף-בית, שהוא רמז ללימוד התורה,

שנכתבה בכו בית אותיות, גם העניין של התהילה לדוד, גם בלרמוז, מה אמרנו? כל העניין של התהילה לדוד גם מזכיר את מעלת התורה של כו בית אותיות.

הרי הוא הדגיש קודם שהתהילה לדוד באה כנגד הקדושות,

והקדושות באות לעניין של לימוד תורה,

וזה כו בית אותיות בתהילה לדוד שניתנה בהן התורה.

הא בהא תליא.

וזה שרמז בזה יותר, אמר בגלל פותח את ידיך, לפי שהפרנסה של כל בריאה הוא דבר העובד תמיד, בכל יום,

מחסדי השם יתברך.

כשהקדוש ברוך הוא יושב וזן את כל העולם כולו מכנרא ימים עד ביצעי קינים.

טוב, אנחנו נסיים כאן בעזרת השם.

יישר כוח באמת לכל המתאים אוזן בשעות כאלה, זו זכות גדולה.

לימוד תורה בלילה יהי רצון שהדברים שאמרנו יהיו להצלחת כלל ישראל,

לרפואת כל החולים,

כל אחד שזקוק לישועה,

שבאמת נתחזק קצת באמת של דברים שלצערנו הרב,

אני אומר לכם, אני לא בתור שבח, זאת אומרת,

יש עניין להתפלל, להתפלל בכוונה.

כתוב בהלכה שאם אדם לא כיוון,

צריך לחזור.

כידוע מה הרמה אומר, אל תחזור. למה? אולי פעם שנייה לא תכוון.

מה נעשה?

אדם לא יודע שהוא לא כיוון.

לא התפעל תפילת שחרית, לא יצא.

מה אומרים לך? אל תחזור.

אבל מה? אני לא התפללתי.

מה עושים?

אז יצאה קטנה,

אני רואה באמת, ברוך השם, ואני רואה לפעמים, ואני הולך לכל מיני שתי מלך, איציקו, יצואר הילדים, ברוך השם,

קופצים להיות חזנים, אשרי הם ישראל.

זאת אומרת, אני גם מאלה לפעמים אוהב להיות חזן. למה? מה הסיבה?

א', קודם כל שלא יבוא איזה אחד שיבלע את כל ה...

שוב, לא באנו כת רגע, אבל לצערנו יש כאלה שלא יודעים להתפעל כמו שצריך. קודם כל אני יודע,

ב',

אם תהיו חזנים, עצה טובה לחזן.

שאדם תכוון,

יש כאלה במשך שבאים אליי ואומרים, תכוון, אולי לא תכוון עליי בשמונה עשרה, מה הפשט?

כולם היו צריכים לבוא.

מי יכול לומר שהוא כיוון בשמונה עשרה, לצערנו הרב?

הביאור הלכה דן בזה באמת, אדם לא יצא. אדם יודע, באמצע שמונה עשרה זה לא כיוון.

לא כיוון באבות, לא יצא, מה יעשה?

צריך להפסיק, את ברכות לבטלה.

אז הוא אומר, זה עצה,

תחכה לחזן שיגיע לחזרה, ואז תצא ידי חובה. בכל אופן,

מעלה של להיות חזן, תלמד את ההלכה, תתפלל כמו שצריך. תכוון בחזרה להוציא את כל הציבור.

לצערנו הרב, אולי חלק מהציבור לא כיוונו, ולא כיוונו היועץ יהודי חובה.

אז צריכים באמת להתחזק בנושא של תפילות,

כמה חשוב התפילה. ידוע שמשה רבנו נהנה, זכות התפילה.

כמה

גדולים מצוותיו של משה רבנו, מה הוא מקרה?

בזכות התפילה להיענות.

מה הסיבה? מה הסיבה? מה הכוח של תפילה יותר ממצווה? כך כתוב על ברכות.

תפילה גדולה מהמעשים. איך ייתכן? ניתן למשל למה הדבר דומה.

אתה בא לאיזה אדם רוצה ממנו איזה טובה,

שולח לו זר פרחים,

נותן לו איזו מתנה, הוא לא יודע מה אתה רוצה.

אתה בא לבורא העולם, מניח תפילים, נפלא מאוד, מניח, שומר שבת, אתה זקוק לפרנסה.

תבוא, תבקש.

אתה הולך לאיזה אדם, תסביר לו מה אתה רוצה.

תפילה זה דיבור עם בורא העולם. יש לך זכות לבוא, להיכנס כל יום,

לבוא, להתפלל.

אתה, כנוכח, ברוך אתה, נותננו לנו היתר לדבר בגלל שהוא נוכח.

ברוך אתה,

נדבר אליו,

לשוחח איתו, לבקש, אם נותנים איזה אשר שאפשר

כל היום לדבר איתו, מתי שאתה רוצה, תראה מה זה. לפעמים אדם מחפש איזה פקידון, איזה מישהו, עד שהוא מוצא, עד שאנחנו לפעמים,

האמונה כל כך רחוקה מאיתנו הולכים, וכל כך השתדלות, אם זה ברפואה,

אם זה בפרנסה.

קצת בורא עולם תשים בתמונה.

קצת, קצת.

אני זוכר, פעם הייתי גר בדרום והיו צריכים לנסוע לכולל.

אז האוטובוס ברח,

אז הלכנו לקחת אולי איזה טרמפ לכיוון הכולל.

אז אמרו לי כמה אברכים, לא, אין סיכוי, אף אחד לא עוצר כאן, אין מכוניות, וגם מי שבא, אמרתי להם,

תגידו, אתם ביקשתם בורא עולם, אך לאן אנחנו הולכים עכשיו ללמוד תורה,

בורא עולם.

בואו נקרא את הפרק תהילים, נבקש בורא עולם, ביקשתי, יושבו שעתיים, חיכו שם. כלום.

תוך

אדם לפעמים שוכח את בורא עולם, אני לא, אדם הולך לכל מיני מקומות,

שלא טוב לו שם, כל מיני,

אני זוכר, הייתי גר בדרום שווה, היה שם איזה נחל,

מהמרכז באים לדוג שם, באיזה מקום.

היה לי קרוב משפחה באה,

רצה שניקח אותו לאיזה מקום, ואני אף פעם אהיה מקום,

קרפיונים בגודל מטר, אין כזה דבר בעולם. בכל אופן הוא בא לדוג שם.

הוא רואה,

מאה פעמים לא, לא דג, אף דג.

אמרתי, אתה יודע למה לא תפסנו?

אנחנו חושבים עם כוכבי ועוצם, בואו נרים את העיניים לבורא עולם, בורא עולם.

סיימנו את התפילה, תפס דג.

אנחנו כל היום, אדם חי, כל היום, רוצה סייעתא דשמיא,

הולך לכל מיני מקומות, תבקש,

אנחנו כולנו נדבר על עצמי,

אדם שוכח את הקדוש ברוך הוא, לא סתם ציציות,

תפילין כל היום על הגוף היה צריך להיות, ציצית,

ומזוזל כל פתח.

למה אנחנו שוכחים?

ושכחת, איך קדור פרשה?

ושכחת, אנחנו כל כך שוכחים לך, צריך לדעת לזכור את בו.

כתוב באחרונים, מובא תפילה, מתפללים, את הטקסט באים להתפלל.

הרבה אחרונים, מובא דבר מאוד מעניין,

שאדם משתדל, לא משנה מתי.

אני עושה את זה אחרי התפילה, מסיים את התפילה בדרך,

בדרך, הולכים בדרך, ולכת איכה בדרך.

סיימתי את התפילה, עכשיו אני מתחיל להתפלל. מה מתפלל?

עכשיו משהו משלי.

עד עכשיו משתדלים לכוון במה שחזל הקדושים תיקנו לנו, דברים

נפלאים ודאי,

אבל משהו משלך.

זה מובא באחרונה, תוסיף עכשיו, תבקש בורא עולם, תעזור לי עכשיו, תעזוק לי איזה משהו,

שנצליח עם הילדים, שנצליח עם הזיווג, שפלנסה,

אבל עכשיו משהו מהלב.

עד עכשיו קראת את הטקסט.

קראת,

כיוונת אולי, כן כיוונת, לא כיוונת, עכשיו באמת תכוון.

עכשיו במילים שלך, תוציא.

מה כוח של תפילה? תדעו לכם,

מה שאתה מתפלל במילים שלך זה כוח אדיר.

וזה הרי כתוב, כתוב בתורה, אם צעק יצעק אלי שמוע ישמע כחנון אני. על מי מדובר כשהוא צועק? כתוב שם, יתום ואלמנה לא לענות, אם צעק יצעק אלי. אז אמרנו פעם, מי זה אותו יתום ואלמנה?

לא צדיקים, זה לא גדולי הדור, אולי

רשעי הדור.

רשעי הדור.

מה כתוב שם?

אתה מצייר אותם,

לא כתוב שהם מתפללים עם צעק יצעק אלי, הם צועקים מכל הלב.

כשאת צועקת מכל הלב התפילה מתקבלת.

לא משנה מי אתה,

גם אם זה אותו, לא יודעים מי זה הוא, אבל זה בא מתוך הלב,

התפילה מתקבלת, תפילה מתקבלת מתוך הלב.

אני אספר לכם סיפור,

לא אשכח, היה איזה בחור,

איך כתוב, בוצין בוצין מקטפי ידיע, מצעירות,

למד בבית ספר חילוני, אבל היה רודף אחריי כל הזמן, היה קרוב משפחה,

נדבק אליי,

היה רוצה כל הזמן ללמד אותו,

אותו קיצור, מדי פעם הייתי פוגש אותו, הגע בפתח תקווה,

מחזק אותו כמה כבר אפשר, כמה אני מגיע.

טוב, בחור גדל, בית ספר חילוני, צבא,

שומר שבת ככה, פה, פעם, כן,

התחיל להתחזק לשמור שבת, שיעורי תורה,

יום אחד

הוא נשבר, כל החברים, מתי הולכים לצערנו לבלות לנו את רגלם ישראל,

כן,

הולכים לבלות,

והוא, כל החברים, מה עם משמירת שבת, מה אתה שומר, וזה, הוא נשבר,

נשבר, אמר השבת,

ואומר סעודה, הולך, נוסע, אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

טוב, אגב, שלחתי לספר לכם, זה אחרי שהוא היה באמת שחקן גדול מאוד,

משהו גדול בפתח תקווה, אני לא זוכר איזה,

אז הוא בא אליי פעם אחת, אומר לי, לא רוצה, הייתי רואה שהוא לא בא להתפעל בשבת.

שכנע אתו ואומר לי, מה הטעם? אני נוסע בשבת,

מה הטעם לא בא להתפעל? קודם כל אמרתי לו, זה לא קשור.

באמת, אמרתי לו, אתה נוסע בשבת? אמר לי, כן, איך אתה נוסע?

מתייחסים שלנו להקל ראש בזה, אבל לוקחים אותו, מישהו אחר לוקח אותו.

ודאי הוא נהנה מחילול שבת, אבל זה לא אותו דבר כמו שהוא בעצמו עושה, זה ברור.

בכל אופן,

שכנעתי אותו לפעול להתפעל, וככה הוא התחזק באמת.

בכל אופן, אבל סיפרנו אותה שבת.

אותה שבת הוא עמד לחלל אימא שלו,

אישה

לא צנועה, אישה לא מהצדיקות של הדור, מכיר אותה.

אישה, תראו אותה, לא תאמינו שהיא בכלל מתפללת קצת.

ספר אותי, סיפרה מה קרה.

הוא עמד, החבר'ה שלו, אמרנו, אנחנו באים בערב שבת לקחת אותך, איתנו לבלות.

החליט, אני נשבר, לא שומר שבת. זה היה תקופה שהוא התחיל לשמור.

היא, מאוד כאב לה שהוא הפסיק לשמור שבת, לא הייתה צדיקה גדולה, אבל למה שיחלל שבת?

חבל.

התחיל לשמור שבת, התחיל להתחזק.

הוא מחכה להם, צריכים להגיע כל רגע, והיא במיטה בוכה.

סיפרה, היא בוכה. שוב, אישה פשוטה,

תראו אותה, לא תגידו שהיא שווה איזה ממש, לא כל כך הולכת לעשות מסכנה, עוד מתחזקת לאט-לאט.

היא בוכה במיטה את כל הצדיקים מזכירה.

ומתחננת, בור העולם,

שלא יישא בשבת.

אולי שהם לא יבואו החברים,

ואולי שיהיה להם פאנצ'ר בדרך.

כך היה, כך היה.

הוא ראה, אחר כך היא סיפרה לו את התפילות, באמת כך היה. תראו מה זה תפילה,

שבאה מעומק הלב, שאדם מתפלל,

נענק, כוח של תפילה. מה זה כוח שאדם יכול לשנות, יכול לפעול בתפילה?

אמרנו, משה רבנו, במה פעל?

כל הכובע, אתחנן, זה כוח של תפילה.

דיבור עם בורא העולם, יש לך אפשרות, יש לנו את האפשרות הזאת כל היום,

כל יום וכל היום.

נאמץ את זה ונחזק את עצמנו באמת, באים למקומות שלא ככה,

איך אמרנו,

שתהילה לדווי רוצים לזכות לעולם הבא, אבל לכוון.

ואישה אומר, זה באמת דבר נפלא, אבל מאוד קשה.

לכוון, לך תכוון. אני למדתי את זה בעיון ובכל המפרשים, ולצערי הרב, אולי פעמים אחדות זכיתי, אולי קצת,

קצת,

שלמדתי את כל האחרונים בזה, הראשונים, מה הם אומרים בזה, אני לא אוהבת לכם פה את כל ה... יש פה המון המון רבנו יונה, בפני יהושע, כל מיני דברים נפלאים על זה,

אבל מי יכול?

זה הבן אישך,

זה דבר נפלא, אבל לך תקיים את זה.

אבל בכל אופן, לתפוס קצת, קצת תפילה, קצת איך כוון בתפילה, רבותיי, לא יוצאים ידי חובה אם לא מכוונים.

אתה מניח תפילים, מצווה דאורייתא,

תדע, ותכוון מצווה דאורייתא, ציצית,

מה אתה עושה פה?

תבדוק איך הפתילים, כן, יש היום, הייתי אברכים צדיקים,

מתמידים, פתילים עשויים ממכונה.

אתם יודעים מה הרב בן ציון כותב?

אני בזמנו, לפני שנים, הלכתי לרבי דוד, היה אגב גר,

פעם הלכתי לרבי דוד שאל, תאמה דעתו על הפסק הלכה של הרב בן ציון אבא שאול שפסק ילד קטן,

קטן, אתה קונה לו טלית,

שהפתילים יהיו בעבודת יד.

אגב, אתם יודעים מכונה, אני חושב שאין לזה איכשר אפילו.

מכונה,

פתילים, עבודת יד.

ככה הרב בן ציון אומר, ילד קטן, חינוך,

שיהיה לו, לא יברך אם אין לו פתילים מעבודת יד.

ראיתי פעם את הפסק הזה, רבי דוד אמר, תמה דעתו על הפסק הזה, קצת יש לי קשר, אני גרתי שם.

אז אמר, כן, אמר, את לאי ככה, מיותו, למה לא? בכל אופן,

אנשים, ראיתי אברך, צדיק,

מתמיד, יושב ולומד, אני רואה את הטלית שלו, ובכלל זה אני מזהה את זה בקלות,

לזהות את זה. זה עשוי, ככה קונים את זה. מסכנים, בתמימות, אנשים קונים.

היום קצת עשו איזה שיפור,

שזה חצי עבודת יד הם קוראים לזה. בכל אופן,

אדם מדגדג כמה פרוטות, יש צדיקים שעושים ליפוץ לשמה,

אבל עשתה עבודת יד.

אתה יודע שאתה עשית את זה בעצמך,

ושזה נעשה בטביעה של עבודת יד.

ברוך השם, היום

רוב רובם מקפידים בזה, אבל יש מיעוט

שלא שמים לב.

אתה בודק את הציציות בבוקר.

נתקלתי פעם בבית כנסת, יהודי, כשר, ירא שמיים,

כל הציציות שלו קשורות.

צדיק הפר את ציציותיו תמיד.

קשור.

איך הוא בערך עליו, היה פה ציצי, לא אחד, לא שמונה חוטים, היה חוט אחד, הכל נהיה אחד.

אדם בא, שלא יהיה כמצואות מלומדת.

ציצי, תבדוק, תקיים את הצער.

תפילין, תדע מה יש לך בתפילין.

טוב, אני הלכתי לקרוא תפילין לעצמי, עד שבדקתי, למדתי ללכות תפילין.

מה זה, מה יש בתפילין? איזה פרשיות עושים?

מה יש בפרשיות?

אנשים לא יודעים מה יש בפנים.

תלמד, תהיה מומחה לתפילין. בשבילך,

למען תדע מה יש לך בתפילין. מה זה בתים של תפילין? איזה בתים צריך לקחת? כאלה בתים,

רצועות כאלה.

אומר לי בחור צדיק,

תפילין. תעשה בדיקת אמורה, היום לא הולך לתפילין. רצועה ככה, אין, חצי מהרצועה לא קיימת.

אנשים,

אברך פעם ראיתי, היה לו על התפילין מדבקה.

שנים הניח תפילין מדבקה מאחורה.

לשמור על התפילין.

שם מרחם.

מדבקה. אתם יודעים, שלא תשמים את התפילין מאחורה,

שלא יהיה חציצה, איזה רב חשוב היה פעם פסם לקה.

לשמור על התפילין, לקה.

לקה.

אני לא יודע אם זה טוב או לא, אם זה טוב, אבל זה ודאי בעייתי.

אנשים צריכים לדעת ללמוד את ההלכות.

אחר כך, מסכת ברכות.

שבת,

כדי שנוכל לקרוא, אם יהיה רצון שנזכה

ללמוד את ההלכות.

ללמוד, להתמיד בלימוד התורה.

להתמיד מוסר, רבותיי, גם מוסר. לחזק את עצמנו במוסר. בזכות זה נזכה אנחנו וצאצאנו להיות גדולים בתורה.

להתמיד בתורה, להיות צדיקים גדולים, לחזק את האמן. שאדם מברך בכוונה,

בקול,

הוא מחזק. וחס ושלום, הם אומרים לו, עד כדי כך יפוסמו אותנו.

כירובעם השם ישמור, עד איפה התחלנו?

אדם מחזק מישהו, פשש, זה שכרו.

אתה מתחזק, אתה לומד,

אתה מברך בכוונה, סביבך מתחזקים כולם.

לומד, מתמיד, מחזיק סמל, החזקתי ספר ברחוב, ואומרים לי מישהו, חיזקת אותי. מה חיזקתי אותך? אני רואה ספר קודש ביד שלך, חיזקת אותי. ממה אפשר לחזק יהודי?

יהיה רצון שנזכה להתחזק

ולחזק את עצמנו ואת כל כלל ישראל שמחכים, מצפים לנו שנהיה גדולי תורה ונהיה ירא שמיים כדי שכל העולם יתחזק מאיתנו. יישר כוח על ההקשבה, יזכו למצוות.