הרב אברהם בן יעיש שידור חוזר מהמשמר1

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, לילה טוב לכל הציבור היקר. חודש טוב ומבורך.

אנחנו כבר,

ברוך השם, פותחים חודש חדש,

אבל קצת נראה,

נתחיל מה שעברנו בחודש האחרון,

חודש ירך האיתנים, חודש היקר.

כמובן, אנחנו לאחר שמחת תורה,

שמחנו כולנו בתורה הקדושה,

וכמובן, צריך שהתורה גם תשמח בנו.

עשינו כולנו תשובה, עברנו חודש אלול,

ימים נוראים, יום כיפור, נטהרנו כולנו, ברוך השם,

שמחנו עם האושפזין היקרים.

ברוך השם, כולנו שמחים עם האושפזין, עם השכינה שהיינו איתה, ואחר כך שמחנו עם התורה.

מה הלאה?

שמעתי פעם פירוש,

כתוב השם, אנחנו מתפללים, גם בזה אפשר לכוון בתפילה.

כתוב השם עוזר ומושיע ומגן. יש כמה פירושים.

עוזר. עזר לנו הקדוש ברוך הוא בראש השנה.

גאל אותנו מן הדין.

כן? כי הרי זה גם דוד, השם אורי ואישי, אומרים, אורי זה יום ראש השנה.

השם העיר לנו.

ראש השנה, יום הדין, אומנם זה דין, עזבנו את זה פעם, אבל בכל אופן.

זה שיש דין זה אור בשבילנו שאנחנו מתקנים את המעשים שלנו.

יום כיפור זה יום ישועה שה' מנקה, מטהר אותנו.

השם מגן ומושיע, הגן עלינו ביום הדין.

הושיע אותנו ביום הכיפורים.

השם עוזר, מושיע ומגן.

מגן ומושיע, עוזר ומושיע המגן, סליחה, עוזר ביום הדין, מושיע ביום כיפור,

ומגן עלינו שאנחנו נשמור את כל מה שאספנו, את כל הדברים,

כמו שדוד השם אומר לי ואישי,

כן, כי עצפנני בסוכו, לצפון את כל הדברים שאספנו,

שאימצנו לעצמנו, שזה לא יהיה רק רגעי,

כן, שאנחנו באמת רוצים להמשיך איתם למשך כל השנה,

כמובן צריכים להמשיך עם זה כל השנה,

לפחות אם לא, בתחילה,

אז כמובן אנחנו נראה בעזרת השם,

איך אנחנו נוכל בעזרת השם לשמור את הדברים שהתעלינו והגענו למדרגות גבוהות כאלה, גבוהות בנעילה,

בשמחת התורה,

בחג הסוכות, עם כל האחדות של כל המינים שהיכינו בערבה, ואז הסברנו, הכינו בערבה, שאין ערבה יותר.

הערבה הפכה למשה ואהרון, ברוך השם.

הגענו למדרגות מאוד גבוהות. איך שומרים על זה, שזה לא יהיה רק רגעי,

רק הנה נגמר חודש האיתנים, אנחנו מתחילים חודש חדש,

שלא יהיה מר חשוון, אלא החשוון הזה ימשיך את החודש היקר שעברנו, וכן הלאה. כל החודשים ימשיכו את ההתעלות ואת השמחה שהייתה לנו, עם התורה הקדושה, עם כל החזרה בתשובה שלנו.

נתחיל עם סיפור כדי להמחיש את זה אלינו.

כמובן, תמיד מעשה ממחיש את הדברים קצת יותר.

סיפור מפורסם,

שיהודי חיפש עבודה, אמרו לו שהמלך מחפש יועץ.

אם אתה מבין באיזה משהו, לך תנצל את ההזדמנות, תייעץ למלך.

טוב, הלך היהודי למלך. יהודים, תמיד יש להם חוכמה, ברוך השם.

התורה נותנת להם חוכמה, נותנת להם לראות למרחוק.

אותו יהודי פונה למלך ואומר לו, אני יכול לייעץ למלך. הוא אומר לו,

במה אתה מבין? כידוע,

התורה מצררה את המלך, לא ירבה לו סוסים. מלך אוהב סוסים,

כמו שהיום האנשים מחפשים רכב מיוחד, רכב משובח.

מלך אוהב, כן, כמו ש...

זה הרכב שלו, הסוסים הנפלאים, הסוסים המיוחדים. הוא אומר לו, אני מבין בסוסים.

טוב, זה כבר מעלה למלך שיהודי מבין בסוסים?

נו,

איזה דבר נוסף אתה יודע?

מלך כידוע,

זהב לא היה, גם אוהב זהב, אוהב כסף,

השבח של המלך מראה את האוצרות שלו. אני מבין ביהלומים, באבנים יקרות.

אה, נפלא.

מה עוד אתה מבין?

אומרים לו, אני מבין בבני אדם.

מלך צריך שרים, צריך פה, צריך כל מיני יועצים,

כל מיני אנשים שיעזרו לו במלכות. אני מבין שאם המלך יבחר באיזה אדם,

אני אוכל לייעץ לו שאותו אדם הוא כן טוב או לא טוב.

המלך קופץ על המציאה, נו, אם זה באמת נכון,

אני נותן לך משכורת מאוד גבוהה.

שלח המלך את בנו הנסיך לבחון את היהודי, את בעל המקצוע, הוא באמת מומחה בדברים האלה, הוא שסתם ככה מספר סיפורים,

והנה הם הולכים לשוק לקנות סוס מיוחד לנסיך.

הנסיך ככה

ישפוט למראה עיניו, והוא רואה איזה סוס ככה מהודר, הוא משובח, נראה ככה חסון,

חזק, גבוה.

הנסיך פונה ליועץ, הוא אומר לו, אני בוחר בסוס הזה.

אמר לו, לא כדאי לך, אמר למה. הנסיך אמר, אני גם, זה הסוס הנפלא שלו.

הוא אומר לו, בוא תנסה, נחכה קצת ותראה.

הגיע איזה עשיר גדול,

כמובן בחר באותו סוס שהוא היה באמת ניכר בחיצוניות שלו.

אתם יודעים, בסוס יש לו גאווה גדולה,

איך הוא ניכר ככה.

ואמר לו, בוא תראה מה קורה עם הסוס הזה. אותו עשיר קנה, שילם עליו הון עתק,

וקנה את הסוס הזה.

והנה הוא רוכב עליו, הסוס הולך, ממש כמו איזה מרצדס.

הולך, הוא אומר לו, נו, תראה איזה יופי.

הוא אומר, תחכה עוד חמש דקות, עוד חמש דקות.

הנסיך לא מתאפק,

הוא אומר, תחכה קצת.

עבר כמחצית השעה, והנה הסוס הזה התרומם,

והפך את הנסיך וכמעט והרג אותו שם, ממש היה בסכנת נפשות מאוד גדולה, אותו עשיר שקנה את הסוס הזה.

אמר לו, או, ראיתי שאתה באמת מבין בסוסים.

הוציא אותו נסיך, פתח את הענקה מזהב שלו,

וחיפש איזה מטבע קטנה ונתן אותה כמתנה לאותו יועץ.

אתם יודעים, יש כאלה,

באים לבקש מהם צדקה, הוא מחפש, פותח בארנק, אומר, מצטער, אין לי עודף.

יש לו שקל, זה הרבה מדי, הוא צריך לתת עשר אגורות.

שקל זה גבוה.

אל תבזה, אתה נותן, שלא יהיה ביזיון, מה זה שקל היום?

אותו נסיך מוציא מטבע נמוכה ביותר, נותן אותה כמתנה לאותו יועץ, אותו יועץ מתפלא, אומר, ריבונו שלום, הצלתי את חייך.

הוא לא אמר לו, בליבו הוא חושב, הצלתי את חייו, זה מה שהוא נותן לי.

טוב, שתק.

המשיך הלאה,

אומר לו, עכשיו אנחנו נעבור לחנות ליהלומים,

חנות לאבני חן,

בוא נראה מה אתה מבין באבני חן.

והנה הנסיך נכנס

ורוצה לבחור באיזה יהלום שנראה שם הכי גבוה, עם כל הקראטים, עם כל היופי שלו.

ככה הנסיך שם עיניו על איזה יהלום גדול.

אומר לו אותו יועץ,

זה זיוף.

אמר לו, בוא נבדוק.

בוא, היה שם בלאגן, איך אתה יודע שזה? הוא אמר לו,

איך בודקים יהלום אם הוא מזויף או לא? קח פטיש, אבן רגילה נסברת. פטיש, הרי ידוע שהיהלום יש לו כוח אדיר,

זה אבן חזקה מאוד.

פטיש לא שובר אותה עד כמה שידוע לי, ככה זו הייתה הבחינה שם.

ואז אותו מוכר ככה החביר והסמיג, ואז עשו,

הייתם לעשות איזה סולחה על בינו לבין הנסיך,

על הפיצוי שייתן לו איזה הון עתק שעמד להפסיד.

והנסיך מאוד שמח שהנה באמת הצליח גם בזה שהוא מבין באבני חן.

ושוב הוציא איזה שקל-שתיים, נתן לו, אמר לו, כל הכבוד לך, אה, אני רואה את החוכמה שלך.

טוב, מבחן שלישי, לבדוק בבני אדם, מה טיבם של בני אדם.

אומר לו, אתה יכול לספר לי קצת על עצמי, עליי, על הנסיך, אמר, אני, אנשים אחרים לא כל כך מכיר, את עצמי אני מכיר יותר מכולם.

תן לי קצת חוות דעת עליי.

אומר לו, חוות דעת עליך שאתה לא בן של נסיך,

אתה ילד שלקחו אותך מהשוק. ההוא נעלם, נפגע,

סכין ככה, אתה לא מתבייש להגיד לי כאלה, אני בנו של המלך, ככה אתה מדבר? אומר לו, אתה לא הבן של המלך, אתה,

לקחו אותך, אספו אותך מאיזה שוק,

אתה לא בנו אמיתי. הוא נבהל, כולו

מבולבל, רץ מיד למלך, רץ מיד למלכה, והוא אומר להם,

הוא פונה קודם למלכה, אומר לה, תגידי לי את האמת אם אני הבן שלכם?

אמרתי לו, מה אתה שואל כאלה שאלות?

מה פתאום?

נכנס במוחך שאלה כזאת משונה, מה, התחיל לבכות ולהשת...

אתם תגלו לי את האמת, תראה, שכלו כל הקיצים,

אמרו את האמת,

לקחנו אותך באמת מזל בית יתומים,

ואנחנו סך הכל גידלנו אותך בתור,

אבל אנחנו, אתה רואה, כילד, ואנחנו לא חוסכים לך שום דבר.

טוב, הוא התפלא, הוא פונה אליו, הוא אמור, איך גילה את התגלית הזאת?

הוא קודם כל פונה לנסיך למלך, אומר לו, יש פה יועץ מומחה,

בכל הוא הצליח, גם בסוסים,

גם באבני חן, וגם לגלות

תכונות של אדם, מה זה אדם, מבין בבני אדם.

אז המלך אומר, טוב, באבני חן מבין, יש מומחים שמומחים לאבנים טובות ויקרות,

זו לא חוכמה גדולה, בסוסים, נו,

אבל בבני אדם, מה הוא נביא?

המלך שואל אותו, תגיד לי, איך גילית כזה דבר,

כל כך, בתוך כמה דקות, אתה לא מכיר את הנסיך,

כזה מהר?

אומר לו, אדוני המלך,

הצלתי את חייו,

זרק לי איזה מטבע קטנה.

הוא הלך לקנות איזה אבן יקרה שעמד להפסיד שם הון עתק, ואני הצלתי אותו.

גם זרק לי כמה פרוטות.

זה בן של מלך?

בן של מלך שמצילים את חייו,

הוא נותן לפחות 50 אחוז, 20 אחוז, 10 אחוז,

משהו, הרווחתי לו מיליון שקל,

ניתן לי איזה אחוזים מסוימים, ככה הוא זורק לי פרוטות?

זה לא בן של מלך, זה לקחו אותו מאיזה שוק.

הסיפור הזה למעשה, כמשל גם לענייננו, שאנחנו נמצאים עכשיו אחרי שמחת תורה, כמו שהזכרנו, אחרי כל הימים הנפלאים שעברנו,

שאנחנו נמשיך,

שהשם יעזור לנו להמשיך, שאנחנו נהיה בהגנה ולהמשיך את הימים האלה לכל השנה.

הקדוש ברוך הוא הרי ידוע שאם אדם פוגש את חברו לאחר השנה,

אחר החודש כתוב במערך שהחיינו,

לאחר שנה מחיי אמיתים.

דנים הפוסקים, הוא שמע ממנו, לא שמע, וגם לא כל בן אדם,

רק אדם שאהוב באמת על ליבו,

לא כל אדם שאומר, פגשת אותו שנה, גם עשר שנים, הוא מעניין אותך.

אדם שבאמת

קשה לך בחסרונו, ולא ידעת שהוא קיים, אחרי שנה אתה מברך בחיי אמיתים. מדוע?

עבר יום כיפור והוא המשיך לחיות,

בחיי אמיתים, ברוך השם.

אנשים זכו לעבור את יום הכיפורים, חיים, קיימים,

והנה אחד זכה בעבודה טובה, זה זכה ש...

ברוך השם, כל יום נולדים בנים ובנות,

זה נולד לו בן, וזה נולד לו בת,

וכולי, וכל אחד זכה במה שזכה.

והנה, כל אחד קיבל את המיליוני דולרים.

זה ילדים,

וזה התחתן ברוך השם,

וזה זכה בזה, וזה זכה בזה.

נו, כמה מיליונים כל אחד מקבל יום-יום.

אחרי יום הכיפור, כמו שאמרנו, זכינו בחיים, ביקשנו חיים, קח.

ביקשת, קיבלת, נו.

אתה אותו, אל תהיה כמו אותו נסיך שלקחו אותו מהשוק, שזרק לו שקל, נו.

קיבלת חיים, קיבלת, קיבלת, קיבלת.

להחזיר. מה בוראון רוצה מאיתנו?

תלמוד תורה כנגד כולם. כמו שצדיקים כמוכם בשעות כאלה, אני כל הזמן מתפעל.

איך אנשים בשעות כאלה,

בלילה ככה, לשבת ולהקשיב לשיעורי תורה של רכב ישראל, שזו המטרה, תלמוד תורה כנגד כולם. להרבות, להרבות בתורה. ועוד מעט נראה מה החפץ חיים כותב.

מה האדם זוכה שהוא,

ומה המעלה של הריבוי ולימוד התורה,

כידוע לכולם, על דברים שאנחנו נתחזק בהם ביחד בעזרת השם יתברך.

אז זו המטרה כאן בעזרת השם בימים האלה,

כמה שיותר להמשיך את החיזוק,

להמשיך למשך כל השנה כפי שהזכרנו, ולא נהיה כמו אותו נסיך שמחזיר פרוטות אלא,

כפי שקיבלנו מיליונים, נחזיר גם אנחנו מיליונים. בורא העולם כמובן רוצה, כמובן,

רק מתנות רוחניות.

שמעתי פירוש נפלא, הרי קראנו בפרשה הקודמת על קין.

הרבה חושבים, קין, מה היה השם ירחם?

רצח את אחיו, השם ישמור ויציל, כן?

אבל בפרשה מובאה.

חם, למה חם? ידוע מה מעשה לאביו חם, מדוע? אמר, מה? יש לו שלושה בנים, אלה שתי בנים, אחד רצח את השני,

מה רוצה עוד בנים?

אז הוא מנע ממנו שיהיה לו עוד בנים, כידוע חם.

ידוע חטאו של חם,

מה שהיה שם, מה שחז״ל אומרים, השרה שמביא.

אז כל אחד שרואה את קין והבל, מה רואה קין, השם ירחם?

הבל, בן אדם טוב, הביא בתנה יפה לבורא העולם.

אמרתי פירוש בדיוק מעניין, בדיוק ההפך.

קין, הרי ממי למד הבל לתת מתנה?

קודם כול קין נתן מתנה,

ואחר כך הבל למד ממנו, כלומר היה במעלה יותר גדולה.

אמנם קין הביא מתנה קטנה, מדוע? אמרתי פירוש נפלא.

בורא עולם צריך מתנות גשמיות מאיתנו, מה הוא צריך ממך מתנה?

קין הבין,

מה אני צריך לתת מתנה גבוהה לבורא עולם?

בורא עולם, אתה בא לחתונה של איזה מיליונר,

מה תיתן לו?

אדם חכם, קונה דבר בשקל וחצי, נותן לו, למה? אני לתת מתנה לעשיר, צריך להתחיל במיליונים. מיליונים אני לא יכול לתת לו. אז מה עושה?

אני אוהב אותך, אני מכיר בך, אני נותן לך איזה מתנה, אני מקשט אותה קצת הכרה,

שאני מעריך אותך, אדוני העשיר, אדוני המלך,

מתנה גדולה אני לא יכול לתת לך.

הוא גם לא צריך את המתנה, לא חסר לו שום דבר. בורא עולם, ככה קין הבין. מה הוא צריך? פירות?

צריך גידולי קרקע? לא צריך, גם מתנה פשוטה זה יספק אותו. כידוע שהיום אנחנו מעשרים. פעם שנותנים לכהן,

היום הרי מה שנותנים תרומה גדולה, תרומת מעשר,

הרי למה, הרי מדין דאורייתא נותנים תרומה גדולה משהו.

רבנן תיקנו הרי תרמי מאה, שיעור דאורייתא הוא הרבה יותר גדול. היום חוזרו לדאורייתא, מדוע? כי מילא כהן לא יכול לאכול את זה, אין טעם להשחית,

כהן לא מקבל את זה.

התרומה, חוץ מהמעיט, שזה המעשר, מן המעשר שנותן הלוי לכהן, שזה אין ברירה, זה מעיט, זה התורה קבעה,

וזה חייבים לתת לכהן,

הוא לא יכול לאכול את זה, אבל שוב,

בימינו נותנים את הכמות המינימלית שחייבים לתת, מעיט ועוד קצת, אבל לא מסוגל א'-א', כי הכהן לא אוכל את זה.

אמנם אתם יודעים ש... מה עושים עם זה?

לא זורקים את זה, אפשר לתת את זה לבהמה של כהן.

כהן אסור לאכול, כי הוא טמא.

אדם טמא לא יכול לאכול תרומה. מילא נותנים, אפשר לתת את זה, יש כאלה שמקנים לפעמים פרות,

יש כאלה שמקנים את הספארי לכהנים,

ואז אפשר לתת את הפירות והירקות, לבהמה של כהן זה מותר.

בכל אופן, אבל כשנותנים את זה לכהן היום, נותנים משהו פחות.

הכמות שחייבים, חייבים, אין מה לעשות,

זה קדוש, אי אפשר, אין מה לתרומה,

אמרנו, מעיט ועוד קצת שחייבים להפריש,

אין מה לעשות, בשמיטה כמובן לא מפרישים.

בכל אופן, זה לא חייב להיות מסחורה טובה. ככה הבין גם קין, ברור לעולם לא צריך את זה.

מה שניתן כהכרה, זה די והותר.

כמובן שאבן לא הסכים איתו,

ולכן באמת קין כואב לו, הוא גם לא מבין מה אני בסדר.

לכן יש לו טענות.

קבל ליבו לשמיים, כן.

סליחה?

הוא הבין, תראה, כמו שאנחנו אומרים, אתה עכשיו מפריש תרומה גדולה לכהן.

אם זה משהו קצת ראוי למאכל, מספיק. לא צריך לתת את הפירות הכי טובים. נתתי דוגמה מתרומה.

אדם מפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר שנותנים לכהן.

לא נותנים את זה מסוגי א'-א'.

פירות שהם ככה, ככה.

מדוע?

כי בין לזה זה הולך לפח, לא אוכלים את זה.

גם לבהמות אנחנו לא נותנים היום, רק אלה שמפרישים בכמויות,

הם נותנים את זה לבהמות,

אם בכלל. הייתי פעם באיזה מפעל, גם זקנים,

לא מבינים איזה יהודי שם, עשר מעשרות.

הוא בא, הוא אומר לי, בוא תראה כבוד הרב, איך אני מעשרה.

היה שם נכנסים טונות של סחורה כל יום. טונות.

ממה שאני נכנס, 100 טון, צריך להפריש לפחות טון אחד, מעיט.

וזה קדוש, אין מה לעשות עם זה. לא, אדם בבית, מעיט זה לא הרבה.

ואת זה חייבים,

אין מה לעשות עם זה. בכל אופן, אבל לא חייב לתת את זה מסוג א'-א', כי הכהן לא יכול לאכול את זה. מהסוג הפחות,

לא שראוי בכלל באכילה, שראוי לאכילה, אבל סוג ג' גם טוב.

אז זה מה שהבין קין, לא צריך משהו מיוחד. ברור העולם אוכל את זה? לא.

עצם זה שנותן לו מתנה מקיר, אבל הבל הבין לא ככה.

אנחנו למעשה גם ככה.

הידור מצווה, הרבה שואלים,

האם צריכים פרשיות של תפילין צריכות מהודרות? מילא ספר תורה,

שאלה בפוסקים, מה הדין?

תפילין, מי רואה את הפרשיות?

אתה פעם אחת שקנית את הפרשיות, רואה אותן.

האם חייב לקחת פרשיות מהודרות?

הרי הלכתיות, כשר, בסדר, אבל האם צריך שיהיה יפה,

נאה, כתוב זה כלי ואנווהו. ספר תורה, אתה קורא בתורה, אתה רואה, תענוג, אתה עולה לספר תורה, אתה רואה אותיות יפות,

אתה רואה, תגימל, הכל במקומו, תענוג.

אבל תפילין, הם בפנים, יש צורך או אין צורך, כן?

אז כמו, למעשה, זה גם בכל אופן,

כתוב נוהגים שכן, כמובן, לקחת הכל מהודר.

כאילו, דבר שבאמת, אז באמת הבל,

להראות שאנחנו אוהבים את הבורא, לא משנה מה אתה,

מקריבים עולה, העולה על כליל להשם.

אדם צריך להראות מליבו, כתוב בור שתיתם בו לזרוק בו אבן, מה הבור מבין?

אפילו שבורא העולם לא, אבל ההכרה, אני נותן לך בורא העולם, אני נותן בכל ליבי,

לא עושה חשבון, כמובן שלמה שעה השם, השם הסכים עם הבל, לא עם קין,

שעה למלכתו.

טוב, אז נראה הלאה, אנחנו כאן נראה בעזרת השם, רק הסכמנו את הנקודה של קין,

כדוגמה.

נמשיך ממה שהתחלנו,

בעזרת השם יתברך, אנחנו נראה כאן כמה דברים בחיזוק של התורה,

נראה את החפץ חיים, גדול עולם.

מה הוא אומר כאן על הפרשה?

בגלל זה אפשר להגיד שיש פה גם בעיה חינוך ילדים של האבא, של האדם עצמו.

או...

כאילו הוא יצטרך לחנך את קין.

אתה טוען... כאילו גם כשאתה רוצה... אתה טוען טען היפה, יש פה מה...

יש אומנם כידוע שהגמרא אומרת,

למה יש מצב כזה שתלמידי חמים, לא כל הבנים שלהם, כלומר, רובם,

לפעמים יוצאים לא תלמידי חכמים,

כי זה...

תורה לא ניתנה בירושה.

אז קשה לטעון את זה.

כמובן, תמיד מאשימים, גדולי עולם תמיד האשימו את עצמם,

שאם הילד פגום זה לא, אני אשם.

זה גדולי עולם ככה, אבל האם אנחנו,

אנחנו, יהיה לנו כוח להאשים את האדם?

לנו, אם חז״ל יגידו את זה, אנחנו נקבל.

אבל הרעיון הוא אמיתי, מה שאתה אומר, ייתכן, אבל אנחנו, לא יודע אם יש לנו כוח להאשים.

כי ודאי שיש בחירה חופשית, וזה הגמרא אומרת,

איך ייתכן מצב שתלמיד חכם גדול, בנו אינו תלמיד חכם, ולפעמים אפילו יוצא יותר גרוע מזה? איך יכול להיות?

כי אדם, יש בחירה חופשית. גם אתה יכול למד את הבן שלך שיהיה צדיק. אמנם בדרך כלל זה משפיע, יש השפעה,

ורוב תלמידי החכמים בניהם תלמידי החיים, בדרך כלל, הרוב.

ורוב האנשים שהם לא כאלה, אז הבנים לא כאלה, בדרך כלל.

הרוב הוא ככה.

אבל למה יש יוצא דופן? כי בכל אופן יש בחירה, יש בחירה חופשית. אז להאשים,

אין לנו כוח להאשים, אבל יכול להיות שאתה צודק, זה יכול להיות.

אנחנו נראה מה החפץ חיים כותב בתחילה. קודם כל,

עברנו את הפרשה השבוע הקודם.

חטא, מה, שם, לא ניכנס לשם, אריכות שאפשר לדבר שעות על גבי שעות, מה היה שם עם הנחש,

ומי זה הנחש, כן, איך הוא היה נראה.

אתם יודעים בטח הרבה מדרשים על זה, אבל בואו נראה מה החפץ חיים כותב.

מה היה בדיוק? הרי ידוע שהסמל של השנואה זה הנחש.

מדוע?

כי למעשה הוא סיפר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא,

לשון הרע הנורא והאיום.

מה אמר שמה? שהקדוש ברוך הוא כביכול אכל מעץ הדעת, וככה, שמעתי פעם דבר יפה.

הרי זה מה שטען האדם, זה מה שטען,

ככה שכנע אותם, איך הם התפתו לו לכאורה? מה אתה מתפתה? ברור הוא אמר, לא לאכול מעץ הדעת.

המנחש פיתה אותם בפיתוי לא פשוט.

מה הוא אומר להם?

הקדוש ברוך הוא אכל מעץ הדעת, וככה השם ירחם.

ממש כפירה כמובן, הוא דיבר כפירה,

ולכן חז״ל אומרים, למה לא מסנגרים לנחש?

הרי הנחש לא טענה גדולה, הגמרא שואלת.

מהו השם יכול להגיד, רבותיי? דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים. מה אתם שומעים לי? אם אני אגיד לך, תרצח מישהו, אתה תשמע לי?

מה פתאום הוא נענש בכלל?

אומרים חז״ל שאין טוענים למסית, מסית,

בפרט לעבודה, פה זה היה לכאורה, ממש בכפירה. מה הוא טען להם?

שבורא עולם, חס ושלום, אכל מעץ הדעת. אגב, שמעתי, לאחר מה שקרה, כמובן, יש לנו נזק והפסדים,

היינו יותר קרובים, חיים לעולם.

זה היה אדם ששאלתי, מה, אתה רוצה לחיות לעולם? למה לא? אם אפשר, אפשר ללמוד כל כך הרבה תורה,

להספיק כל כך הרבה מצוות, כמובן שנמנו וגמרו, טוב לא שלא נברא, ואנחנו משתדלים כן לקיים תורה ומצוות וכן להיות בסדר. בכל אופן, שמעתי פעם פירוש נפלא, לא זוכר בשמי,

שלאחר מעשה, לאחר מה שקרה, הרווחנו משהו. מה הרווחנו? מה קרה עכשיו? תארו לעצמכם

שהאדם לא היה אוכל מעץ הדעת. מה היה קורה עכשיו? כל בן אדם היה עולה לו, חס ושלום, יראו לכפירה, היה חושב רע.

רגע, אולי חס ושלום, בתוך, בתוכו, אולי הם מוציאים מפיו חס ושלום כאלה מילי כפירה?

אולי חס ושלום, כך היה.

אולי אפשר לאכול מעץ הדעת חס ושלום, הרעורי כפירה בתוך תוכו?

אז אמר פעם איזה אדם גדול,

שהאדם, ניצלנו לאחר שהוא אכל מעץ הדעת, שאנחנו ניצלנו שלפחות אנחנו לא חיים מרעורי כפירה. מי יודע איזה הרעורי כפירה יכלו להיות לנו חס ושלום?

היינו חושבים חס ושלום, שאולי הנחש צדק חס ושלום, כן?

כמובן שזה ניצלנו, לפחות לאחר מה שקרה,

ניצלנו מהאירועי כפירה האלה.

אז אומר כאן החפץ חיים,

אתם יודעים, אמרנו שהנחס זה סמל של לשון הרע. הוא הלך,

דיבר לשון הרע על בורא עולם, כן, השם ירחם.

כפירה ואלוקים חיים.

מה הוא אמר להם? כי יודע אלוקים כי יום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם.

והייתם כאלוקים, יוצרי עולמות.

וזה גרם מיתה לכל העולם.

והוא נענש מידה כנגד מידה.

גם את זה שמעתי, רואים מה נענש האדם? הרי ידוע מה הוא נענש הנחש?

עפר תאכל כל ימי חייך.

מה עשה הנחש הרי?

הנחש גרם מיתה לעולם.

אז מה הקשר בין העפר ל...

עפר תאכל כל ימי חייך, איפה הורגים אותו?

סליחה?

הבן איש שלך יפה מאוד אומר את הרעיון שאתה אומר, כן, יפה מאוד. וגם למעשה,

האמת הוא גם, איש שאומרים, שהקדוש ברוך הוא יתנתק ממנו.

יש בסדר שתי צדדים עם העפר. העפר לכאורה מצוי בכל מקום.

אבל יש שם, מה, לוקחת עפר, והנה, ניתקתי אותך. אין קשר ביני לבינך. הוא כמת, הוא לא נחשב בבריאה.

קח עפר,

יש שם, כן, אגב, אם באמת הוא אוכל עפר, יש שם אומר שהוא חייב לאכול עפר, לאכול כל מה שהוא אוכל.

או כל מה שהוא אוכל, טעם עפר, כן?

אז זה, כמובן, זה כמת. אדם שמתנתק ממורא העולם זה ניתוק, כן?

פעם איזה רב אמר, היה איזה, כן, יש אדם שהוא לא שומר תורה וצוותו כמת.

רשעים בחייהם קרויים מתים. היה איזה זמר, לא משנה, ישר, אני חי, אני חי.

שיר כאלה.

אמר מישהו, אמר איזה רב, למה הוא צועק, אני חי? השם מרחם, אדם שהוא רחוק מברוא העולם הוא כמו מת.

רשעים בחיים קרויים מתים. הוא אמר, לא, אני לא מת, אני חי, אני חי. השם מרחם, הנחש נותק כביכול הוא כמת.

זה, שמעתי גם,

מה לגבי האישה גם, זה שהיא נענשה, כידוע העונשים שהיא נענשה, האישה,

גם היא גרמה מיטה לעולם, היא גרמה שיהיה דם בעולם.

אחד העונשים שלה, כידוע,

הנושא של הדמים,

זה גם כי היא גרמה לשפיכות דמים.

זה הבן איש חי, הוא אומר.

אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, כן, איבה שהיא, גם זה, למעשה,

כתוב שיש שנאה, אנשים רואים נחש, מיד רוצים להרוג אותו. יש שנאה, רוצים מיד, אז זה גם עניין שהוא גרם למיטה,

ואז מיד רוצים להרוג אותו.

שונאים אותו.

אומרים חז״ל,

לעתיד לבוא, אותו אחד שחס ושלום מדבר לשון הרע, כתוב שהשם,

אין לו בעיה בלשון. אחרת השם כל שפתי חלקות,

לשם מדבר גדולות.

הלשון תיפגע,

פגם בלשון, יהיה לו ביזיון לנצח, השם ישמור. כל אדם שעושה עבירה בכל עבר.

הביזיון אומר, העונש הכי גדול לאדם,

שאותו עבר יהיה עם בעיה,

יהיה ביזיון מאותו עבר.

השם ירחם.

אז לשון מדברת, אחרת השם לשון מדברת גדולות.

אז אומרים חז״ל, וגם בסוף דבר הכל נשמע, כולם יראו במה אדם חטא, אם זה בלשונו.

כשם שהנחש נענש בעניין מזונו,

חז״ל אומרים שאדם שמדבר לשון הרע נדון בצרעת.

אני ראיתי דבר מעניין, ובאמת, אני רואה, אתם יודעים,

אני סתם אומר איזה רעיון, והאמת, הרעיון הזה אני אשאל,

זה שאול באיזה סיפור ידוע ומפורסם.

אתם מכירים את הסיפור עם רבי משה פיינשטיין ידוע,

סיפור שאיזה תלמיד חכם

היה לו פצע בלשון. אגב, אתם יודעים שהם יש הרבה, אני לא יודע אם שמעתם על אפטות,

אין לזה תרופה.

חשבתי, זה ממש כמו צרעת, השם ירחם. זה כאב שאין לו תרופה, אין שום, וזה כאב נורא, ואתם יודעים מה זה, בפה.

אז אני ראיתי בחוש לפעמים נורא, אנשים שפגועים בזה, ואתה רואה ממש בחוש.

כי הידוע שבין אדם לחברו, השם מעניש מיד.

אדם פוגע, מעליב, מצער.

תבדקו את זה, רבותיי, יש אנשים שמיד נפגעים בפה.

מי יודע אם זה לא כמו הצרעת הזאת. אגב, מאיפה שאלתי את הרעיון הזה?

מסיפור ידוע, מפורסם, אולי נזכיר לכם אותו.

כידוע, איזה בחור ישיבה בא לרבי משה פיינשטיין, בא,

שאל אותו, אומר לו, תראה, יש לי פצע, הלכתי לכל הרופאים, לא מרפאים לי את הפצע הזה.

הוא מסתכל, אומר לו, זה צרה, אתה דיברת על לשון הרע. אומר לו, כבוד הרב, אני לומד ללכות לשון הרע, מקפיד בלשון הרע.

איך אתה אומר כזה דבר, תבדוק ותראה. הוא בדק, בדק, בסוף חוזר לרב,

לא גיליתי שום דבר.

הוא אומר לו, תגיד, לאיזה גמרא אתה לומד?

אז לומד, נדמה לי, בבקמה, אם אני לא טוען, לא זוכר באיזה גמרא זה, או בבקמה, או במציאה.

מדובר שם על הבנות לוט,

כידוע, המעשה של בנות לוט,

מה שהם עשו, ואז אחת קראה לבן שלה,

מואב ובן עמון.

אז אותו בחור, היה לו קושייה.

למה כבר עשיתם מעשה כזה?

יש שאומרים ששיבחו אותם, קדמה הצעירה לבחירה, מה שהיא זכתה.

היה מעשה טוב או לא טוב המעשה הזה? אז הוא,

היה לו קושייה וקצת טרוניה עליהם.

איך אתם כבר עושים כזה מעשה?

נאמר, הם חשבו שהעולם נחרב.

נו, לקיים זרע.

כן, כתוב, עולם חסד ייבנה.

מה פירוש? כתוב שאדם שבעל אחותו, חסד עשו.

אם היה בעולם,

הרי קין והבן התחתנו עם התאומות שלהם.

אם אדם, למשל, מה פירוש חסד עשו?

למה עם אחותו? דוגמה אדם אם יש לו איזה אחות שאף אחד לא מתחתן איתה.

אם היה מותר, היה עושה איתה חסד, מתחתן איתה.

חסד אסור, רק זה אסור.

בכל אופן,

אז אותן בנות לוט התכוונו, חשבו שהעולם מסתיים, אז אין ברירה. הן התכוונו, אמנם היה,

הכל היה שם על חשבון מה הם עשו. בכל אופן,

אז הוא, היה לו קושייה.

כבר עשיתם מעשה, שהמעשה, צריכים להסתיר את המעשה.

חשבתם שהעולם יחרב, בסדר, אבל לפחות שזה לא יהיה גלוי לכול.

למה קראתם את השמות האלה, מואב, מאב,

בן עמי, בן משפחתי? מדוע?

תקראו שחסר שמות בעולם.

אז ככה היה לו קושייה וזה, אומר לו הרב, פה נכשלת בלשון הרע. אתה זלזלת בבנות לוט.

הוא אומר לו, למה זלזלת? הוא אומר, בוא תראה, הרב סיפר לו שיום לפני שהוא בא אליו, אותו בחור, הוא חלם חלום, בנות לוט באות אליו בחלום,

והן הדורות לבושות בלבן,

והן בדיוק שואלות את השאלה מדוע הם קראו בשמות כאלה לבנים שלהם, מה הסיבה?

ואז הם תרצו מה הסיבה שקראו בשמות כאלה שמראות על המעשה,

לפחות תחפו על המעשה.

אמרו שיקום אדם

עוד כמה אלפי שנים,

כשמו כן, ישו,

ישבח שמו וזכרו,

והוא יאמר שהוא נולד, הוא לא יילוד אישה,

הם רצו להוכיח לו על המדוש שבנות לוט הן היו,

ידוע, הרי מה עשאלות? הוא אמר להם, הנה, שתי בנות,

טהורות, הידוע שהן היו שמורות, ברוך השם.

הן,

אותן בנות, מה היו אומרים? הן הרות,

ודאי שההיריון שלהן זה משמיים.

כמו שאותו אחד,

שאמר עוד כמה אלפי שנים, יגיד כזה דבר, באנו להראות לעולם שלא ייתכן כזה דבר.

אז לכן,

זו הסיבה שהם קראו את השמות על המעשה.

נחזור לענייננו, אנחנו מדברים פה על לשון הרע. אמרנו שאני חשבתי,

כמו שהרב פיישטל אמר לאותו בחור,

אנשים לפעמים נפגעים,

ואני רואה את זה בחוש מדי פעם, פה נפגעים, פה נפגעים בפה, וזה אין, זה עובר בלי תרופות, אין לזה רפואה. זה כאבים איומים.

אז הנה כאן מה כתוב, אומר לנו החפץ חיים,

כן,

כפי שהנחש נענש במזונו, אדם שמדבר לו שאינו נדון בצרעת, יש אומרים שהצרעת מתחלת בעניות,

יש כל מיני, כן, עני חשוב כמת.

אומר החפץ חיים,

אדם מחפש סגולות,

להצלחה בחיים, לפרנסה טובה, כן?

כתוב אדם שמדבר לשון הרע, ארור מכה רעהו בסתר.

מה פירוש ארור אומרים חז״ל?

אומרת הגמרא במסכת שבועות, ארור זה קללה לא עלינו, זה נידוי,

וזה לא יצא מפי איש אחד.

כל עם ישראל הסכים בצירוף הכוהנים והלוויים,

כלומר, זה מקולל השם ישמור.

זה אחד שלו, אם הוא מדבר לשון הרע.

אבל אם ישמור את לשונו, אומר החפץ חיים, הייתי מייעץ לך,

תשמור את לשונך.

מי ישמור את לשונו, מה יהיה לו?

אם זה מתקלל חדשנית, איזה ברכה תהיה לו?

ודאי שזו מידה טובה, גדולה ממידת פורענות.

איזה ברכה תהיה לו? בנכסיו?

זו הסגולה הנפלאה הכי גדולה שתהיה בעולם. ברוך אשר לא יכה את ראהו בסתר. וכל ישראל אומרים, אמן, איזה ברכות הוא יקבל, בפרנסה וכו' וכו'.

זו האפשרות שהיה אצלנו החפץ חיים בשמירת הלשון.

מביא כאן עוד החפץ חיים בשמירת הלשון.

אמרנו קצת חיזוק לעניין שאנחנו צריכים תלמוד תורה כרגע את כולם. אומר החפץ חיים בשער התורה.

רעיון נפלא.

אומר החפץ חיים

בוא יבוהר שלימוד התורה הוא תיקון לפגם הלשון הרע וגודל חיוב האדם לתורה.

אומר החפץ חיים, תיקון כללי לפגם הלשון הרע הוא לימוד התורה.

כתוב במסכת ערכין.

אמר רב חמא בר חנינא, מה תקנתם של יספרי לשון הרע?

אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה,

שנאמר מרפה לשון עץ חיים.

הרפואה ללשון עץ חיים.

ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים אלא מחזיקים בה.

ומה, למה קרה לזה עץ חיים?

כן, כי המוות והחיים ביד הלשון.

אם כן, מי שמספר לו לשון הרע, חס ושלום,

כמובן רגיל בזה, עוד מעט נראה, המפרשים מביאים מה אדם שמדבר פעם אחת על השון הרע,

הוא אומר, קנה לו מוות נחרט את לשונו, השם ישמור כמו כרת.

אז זה כמו שמובא,

אתם יודעים,

לגבי אדם שמלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק מהמבא.

נו,

אז מי לא הלבין את חברו פעם אחת ברבים? מישהו יכול לעמוד ויגיד, לא הלבנתי?

גדולי עולם יכולים להעיד על עצמם, אולי,

אבל איזה אדם יכול להעיד בין בשוגג, בין במזיד, בין באונס, בין ברצון?

לא פגעת, אז מה כתוב? המלבין פני חברו ברבים,

אין לו חלק. כמובן, אם לא...

עשה תשובה? אין לו חלק מהמקום, אבל אולי לא עשה תשובה. כמה פעם פוגע בן אדם?

הוא עבר דירה, עברת דירה, למדת עם איזה מישהו, עם איזה תלמיד, פה, שם, נפגשת עם איזה מישהו.

יש כאלה שנפגשים בשידוכים ופוגעים, מאיזה סיבה? עוזבים,

וזה נהיה, אחר כך זה נשמר להם, הם לפעמים סובלים בלי ילדים.

אדם לפעמים פוגע בבן אדם, הוא לא יודע.

פעם סיפר איזה רב עליו, דבר נורא. הוא אומר,

והיה לו כל מיני, הוא סבל מכל מיני דברים, בעיות בבית. והתחיל לחשוב איזה עבירות הוא עשה.

מתקן פה, מתקן שם, מתקן.

פתאום הוא נזכר, אולי לפני כמה שנים הוא פגע באיזה יהודי.

אמר, אולי הוא מקפיד עליי, אולי מזה יש לי את הצרות.

מרים אליו טלפון ליהודי, אומר לו,

שלום עליכם, אני חושב שאני רוצה לבקש ממך מחילה לאיזה משהו של הפגעתי בך. אומר לו אותו יהודי,

על מה אתה רוצה לבקש ממך, מה שפגעת בי לפני 13 שנה או לפני 20 שנה?

ההוא כמעט נפל, תראה. הוא עוד זוכר לו, הוא לא היה בטוח כן או לא,

והוא מזכיר לו, והוא זוכר לו בדיוק, ישר ענה לו.

אומר לו, לפני כמה, על איזה, מה אתה רוצה לבקש ממך מחילה?

אדם לא יודע, לפעמים אנשים שאומרים קיפדות בלב,

כמה אדם צריך להיזהר,

לא להיכנס לאיזה איש מחלוקות, גדול השלום, כמה להבליג, אם זה בממון, אם זה...

לא כדאי להישאר, אדם לא יודע מה,

כמה זה יכול להשפיע עליו.

תספר לי איזה יהודי, יהודי פשוט,

שפעם אחת שפך יד דמו, ממש שפך יד דמו,

והוא לא ענה לו.

לימים אחרי, שנים, שנים בא אליו היהודי, בוכה, אומר לו, איזה רב אמר לי שאני פגעתי ביהודים, ואני נזכרתי שאלת אותך ברבים, אני רוצה, אומר לו,

כבר עשרות, אין לי שנים, אם אני לא אבקש ממך מחילה, אני לא אזכה לילדים.

הוא אומר, אני מתחנן לפניך, בא, ביקש ממך מחילה, יהודי, פשוט, לא איזה גדול דור.

הוא סיפר, הוא אומר לו, אני מתחנן לפניך, תמחל לי,

ואתם יודעים שאדם שאתה רוצה שימחן לך, כתוב שטוב שיברך אותך, שבת זה מחילה בלב שלם.

אמר לו אם אתה מוחן לי בלב, תברך אותי שיהיה לי ילדים.

אני אומר לכם סיפור ממש,

כלי ראשון.

הוא אומר אחרי שהוא ביקש ממנו מחילה, מת מחל לו בלב שלם.

אמר לו, אם הוא מברך אותך, שתזכה לילד.

תוך

אותה שנה הוא זכה לילד. המון שנים לא היו לו ילדים.

מה זה קפדות, כמה צריכים להיזהר מהדברים האלה, שהם ישמורו ויציל.

אז אומר לנו כאן, החפץ חיים,

כל הרפואה עוד מעט נראה איזה רפואה זה, גם זה שומר וגם זה תיקון מסוים.

כן, מי שרוצה לרפות את לשונו יאכל מעץ החיים,

כן.

אמרתי להם דבר נפלא, ידוע שבורא העולם שם שמירה על עץ החיים.

עץ החיים שבגן עדן אי אפשר להגיע אליו.

אבל יש עץ חיים שכן אפשר להגיע אליו, ברוך השם, זו התורה הקדושה.

זה אין שמירה.

אדרבה, מונחת בקרן זווית.

כל הרב רוצה ליטול, לבואו וייטול, בואו בבקשה.

מי שרוצה, יכול. כמו צדיקים כמוכם, באים בשעות כאלה לשמוע תורה.

הוא אומר כאן,

תאכל מעץ החיים, שזה התורה, ואכל וחי לעולם. זה, ברוך השם, אין שמירה.

לא רק שאין שמירה, תאכלו כמה שיותר מעץ החיים.

מה שכאן, שואלים שאלה מאוד גדולה. דבר, מה אמרנו כאן?

כביכול, הרפואה של הלשון זה לימוד תורה.

וכאן שואלים שאלה גדולה מאוד. מצד אחד, וגם יש בזה עוד מעט מחלוקת בגמרא בזה.

איך ייתכן, שואלים כאן, מה הפשט בזה?

אדם דיבר לשון הרע,

פגע בבן אדם, העליב אותו, ציער אותו,

מה יעזוב שילמד תורה?

התורה תנקה לו את הלשון?

איך זה תיקון?

ממה נפשך?

אם עשה תשובה, נמחל לו.

לא עשה תשובה, לא נמחל לו.

אז איך ייתכן כאן,

שכאן החפץ חיים מביא לנו שלימוד התורה מרפא את הלשון? מה יכול לרפות?

המחילה צריכה לרפות.

ככה שואלים. אז בואו נראה.

אז קודם כל מובא בגמרא,

וזה בתהילים, כתוב בתהילים, יחרית השם כל שפתי חלקות,

לשון מדברת גדולות.

אז מה התקנה שאחד שמדבר גדולה-גדולה? מה התקנה?

אגב,

גם לשון הרע, חז'ל אומרים, למה אדם מדבר לשון הרע?

לשון מדברת גדולות, זה בא מגאווה.

אם אדם חושב את עצמו, מי אני? למה אני מדבר על אחרים?

אחת הסיבות שאדם מדבר, זה בא מלחמת הגאווה.

מה תקנה אדם שלא יבוא על ידי לשון הרע?

שלא יבואו, הוא אומר לך.

לא ש... שלא יבוא, אומר חפץ חיים, זה הפשט.

אתה רוצה לא להיכשל בלשון הרע?

אתה תלמיד חכם? תעסוק בתורה, כן?

משום דבר, אומר, זה משהו שאיך, איך מדובר? אם ביקש הרי מחילה, אומר, זו תקנה לפני, כי אחרי זה לכאורה לא מועיל.

אמרנו, כמו שאלנו, אם ביקש מחילה ופייס אותו,

אז נמחל לו, על כל עוון אפשר לבקש מחילה,

כן? אז למה כתוב, יש אומרים שאין לו תקנה, יש מי שאומר כאן מחלוקת בגמרא, אין לו תקנה,

בוודאי נמחל לו, יש מחלוקת בגמרא, האם התורה,

האם מסייעת או לא? אז ממה נפשך?

אם הוא ביקש מחילה, הייתי סייע, בלי תורה זה יסייע, אם הוא לא ביקש מחילה, עם תורה זה גם לא יסייע.

ככה שואל החפץ חיים.

אומר כאן,

באמת באיסור לשון הרע יש שני קלקולים.

קלקול אחד,

דבר אחד, שאת האדם פגע בחבר, הציק לו,

ציער אותו על זה שדיבר על לשון הרע.

ודאי בזה אין מחילה,

כמו כל עבירה שבין אדם לחברו, עד שיפעס אותו.

כן?

כמו שכתוב ברבנו יונה.

יש דבר נוסף,

שאדם שעושה עבירה בזה עבר, נפגם אותו עבר. פגם.

הוא פגם את כוח הדיבור שלו.

זאת אומרת, שאדם בא להתפלל, בא לבקש.

למה הולכים לבקש ברכה מצדיק?

הפה של הצדיק,

אין בו לשון הרע,

אין בו שקרים,

אין בו כל מיני דברים רעים,

אין בו ניבול פה.

כשהפה נפגם, העבר נפגם, זה בעיה?

מה שנפגם בזה כוח הדיבור שלו, כן?

הרי יודעים, החפץ חיים מביא דבר נפלא,

שילד קטן, שהרי קטן פטור ממצוות.

כוח, למה התינוקות, בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

תינוק של בית רבן פחות מגיל 13, הוא פטור ממצוות.

כוח הפה שלו הוא טהור.

הגמרא מביאה שאמוראים אמרו יותר מכוחם,

מכוחם.

אז חשבתי פעם, איך קראתי שמדייקים את זה?

תארו לעצמכם.

היו בניהם חיי מתים. אמוראים אמרו שכוח תינוקות שבטרמה יותר מכוח פיהם.

פיהם. והתינוקות לא השתנו.

אותו תינוק שהיה בזמן, הוא אותו תינוק, הוא לא חי במצוות.

אם יותר מה, מה אנחנו נאמר? מה יש כוח לתינוק שהוא פטור ממצוות? מה זה פה של תינוק?

ברכה של תינוק, אם הוא מברך,

תפילה של תינוק, מה כוחה של תפילות? אותו דבר.

אז מביא כאן החפץ חיים,

שכוח הדיבור, אמרנו,

יש שתי פגמים בלשנון הרע, אתה פגעת,

ציערת דבר ראשון.

דבר שני, הפגם בדיבור, הדיבור הזה נפגם.

ירד על די... ואז, כן?

ובזה נחלקו בגמרא שתי אמוראים.

מה המחלוקת?

האם התורה יכולה לתקן את הפה הזה? אם אדם לא ביקש מחילה,

אדם צייר, דיבר לשון רע על חברו,

לא ביקש מחילה ממנו, אבל למד הרבה תורה.

לא ביקש, אבל האדם הזה עכשיו נסע לאמריקה, הוא שכח ממנו.

אבל מה הוא, ברוך השם, לומד הרבה תורה.

האם התורה תתקן את הפה או לא? האם הפה יישאר פגום?

אם מחילה הוא יבקש, פשוט שזה יועיל.

אבל מה הדין? בזה נחלקו שתי אמוראים. אם אדם כאן הולך ולומד הרבה תורה,

אבל לא ביקש מחילה, האם הפה יתוקן?

המחילה ודאי שלא.

עדיין יש פדה של השני, עדיין יש, אתה צריך לבקש מחילה,

אבל האם אפשר לתקן את החלק הזה שהפה נפגם?

האם בלימוד התורה אפשר לתקן את הפה או לא?

ככה הוא שואל כאן. ובזה נחלקו אמוראים, כן?

רבך, בר חנין הסובר, כיוון שהוא עוסק בתורה בתמידות,

מקדש את כוח הדיבור שירד, שנפגם הפה שלו,

אז הדיבור נתקן,

ובזה מרפא את לשונו, מרפא את הפגם.

אפילו שעוד לא ביקש מחילה מחברו, הוא לא תיקן את בן אדם לחברו,

זה לא קשור. יש שתי דברים כמו שאמרנו.

פגם של חברו עוד לא תיקן, אבל פגם הפה, זהו, הוא יכול לתקן, כן?

ורב אח הסובר,

לא שייך.

כל עוד שלא פייס את חברו מה שהציק לו,

אז גם אם ילמד הרבה תורה, זה לא יתקן את הפה.

זה לא יתקן את הפה.

זו המחלוקת שלהם.

האם אפשר לתקן את הפה, פגם שנפגם הפה מהדיבור,

בלי לפעס את חברו, לפחות הפגם של הפה,

או לא?

וזה נחלקו. אבל כמובן, אם הוא פייס את חברו,

לכולי עלמא,

הלימוד התורה יתקן גם את הפגם השני, זה ודאי מועיל.

ככה נחלקו שתי אותם אמוראים.

עוד מוסיף כאן החפץ חיים דבר נפלא, כידוע,

שיש עוונות,

אם זה מצוות עשה, תשובה נמחל.

לאו תשובה ביום כיפור.

לאו שיש בו חיובי מיתה או כרת,

צריך גם איסורים, לא מספיק תשובה ולא כיפור, אלא צריך גם איסורים. אומר החפץ חיים דבר ידוע,

כל העוסק בתורה, איסורים בדלינים ממנו.

איזה איסורים?

גם נפדע מאותם איסורים, לא עלינו ולא עליכם, אם אדם נכשל באיזו עבירה של חיוב מיתה,

וזה לא קשה לעבור.

לא מדבר על דברים חמורים, אבל חמורים אצלנו גם זה חילול שבת.

מה זה, בורר ומטוחן ולהוציא, עירוב, לא עירוב, זה לא קשה, לצערנו.

אם אדם לא בקי, לא לומדים הלכות שבת, יכול להיכשל מלכות שבת.

אז מה מציל אותו? העוסק בתורה,

אם עשה תשובה, מאותם איסורים זה מציל אותו.

וכל זאת אומר, למרות הכל, מוסיף רבנו יונה,

שאם אדם פגם באיזה משהו,

בדבר שאם הוא פגם בפיו,

אז יעסוק בתורה כדי להמשיך קדושה על פיו, חטא בידיו, חטא במה שהוא חטא,

חשוב מאוד שאדם באותו עבר שחטא כמה שיותר יתקן.

מביא החפץ חיים ירושלמי, אומר הירושלמי,

רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם ראית דור שהתייאשו ידיהם מן התורה,

עמוד ויתחזק בה, ואתה נותן שכר כולם.

הנה ידוע שעצם לימוד התורה זה מביא לידי מעשה,

כן?

ודאי.

מה המעלה של לימוד התורה? א', אתה יכול ללמוד,

אומר החפץ חיים, במעט זמן,

המון מצוות.

כל מילה זו מצווה.

החפץ חיים מנע כמה אפשר לדבר בדרך כלל.

המון מילים.

אז אתה עושה הרבה מצוות,

ושקולה כנגד כולם, כנגד הצלת נפשות, תלמוד תורה כנגד כולם.

ועוד, אם אדם לא לומד, לא יכול לקיים,

ומקיים כמובן מצווה דאורייתא.

וכל המצוות כתוב בירושלמי, עוד תלמוד תורה כנגד כולם, מה הכוונה שכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מהתורה.

עוד ממשיך החפץ חיים נביא,

בורא העולם אומר לנו כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזוב. ומי אומר את זה?

שהתורה היא משהו נפלא.

תארו לעצמכם עכשיו, בן אדם, יבוא איזה אדם עני, אגיד איזה כוס נפלאה הזאתי.

נו, מה חכם? בסדר, כוס נפלאה, בשבילו שלוש שקל זה שווה משהו.

אם יבוא איזה עשיר גדול, אה,

איזה כוס נפלאה הזאת, מה פירוש? אז מה הכוס הזו? מה היא עשויה?

כנראה מיהלומים.

זה כוס מיהלום.

בורא העולם כאן אומר, רבותיי, כי לקח טוב נתתי לכם, העשיר הגדול ביותר בעולמה.

בורא העולם בה מעיד שהתורה,

אל תעזבו אותה, זה דבר נפלא. אם הוא מעיד, כנראה זה באמת דבר יקר, שכדאי להשקיע בו.

עמדה גנוזה שכתוב, משתעשע בתורה הקדושה, בורא העולם.

אין קץ לקדושת התורה.

אומרים חז״ל,

שישים ריבו פירושים לכל פסוק בתורה. שישים ריבו.

ושמותיו של הקדוש ברוך הוא, הרבה למעלה מזה, אליהן ערוך.

אומר הילקוט תהילים בשם רבי אלעזר.

לא ניתנו פרשיות התורה,

אם היו ניתנים בפרשיות של התורה בסדר, כסדר, הרי אתם יודעים שזה לא מסודר, אין מוקדם ומכוחר בתורה.

למה אין מוקדם? שיהיה מסודר התורה. למה התורה לא מסודרת?

אומרים חז״ל, בילקוט של תהילים, אומר רבי אלעזר,

מדוע לא ניתנו פרשיות בצורה מסודרת,

שאלמלא ניתנו על הסדר,

כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים.

לכן, שינו את הסדר.

כידוע גם אומר המדרש, תורה נבשלה למים.

מה אם חיים לעולם?

אף דברי התורה תמיד חיים לעולם.

חיים מהם למוצאי ולכל בשרו מרפא.

תורה,

כמו שהמים מחיים,

לכל בשרו מרפא, ככה תורה מרפאה את כל בשרו.

אתם יודעים, כתוב לכל בשרו מרפא.

ממש ככה, מה הפירוש?

החש בראשו יעסוק בתורה, החש בבטנו בכל גופו.

קשה מאוד, פעם נתתי שיעור, אתם יודעים, תמיד תלמידים מתלוננים,

כבוד הרב, כואב לי, כואב לי. אני אומר, בוא, אני אגיד לך את האמת. גם לי,

לצערי הרב, קשה לנו לקבל, אדם כואב לו הראש, מה הוא עושה?

החש בראשו,

אה, כמו לו הולך לישון? מי עוסק בתורה?

איך אני יכול לעסוק בתורה?

איפה הראש שלי לעסוק בתורה?

רבותיי, בדוק ומנוסה, רבותיי.

זה קשה לקבל את זה, קשה, לצערנו הרב, אנחנו לא תמיד מאמינים בדברי חזל.

לצערנו הרב, חושבים, איך זה יכול? הפוך מההיגיון.

אין היגיון.

אין היגיון. אמונה זה לא, אתה צריך להאמין בזה, ורבותיי, זה בדוק ומנוסה. החש בראשו יעסוק בתורה, זה בדוק. החש, לא יודע במה.

סיפר לי איזה יהודי, יהודי ירא שמיים, לפעמים הוא מרגיש כאבים,

שהוא מרגיש, הוא לא יכול יותר.

והוא הולך ומעמיק את עצמו בתורה, פתאום פתאום נעלמים הכאבים.

ממש בדוק.

התורה לא...

חיים אלו, לכל בשרו מרפא, לכל בשרו מרפא.

מה מים מעלים את האדם מטומאה לטהרה? כך דברי התורה, מעלים את האדם מטומאה לטהרה.

יראת השם טהורה.

אבל איך המים מטהרים את האדם? שכל גופו של האדם במים, כן? אמרו להם, למה נמשלו כדגים במים? עם ישראל כדגים במים. דג הוא כל היום במים וכל גופו במים. רגע אחד הוא לא יכול לצאת מהמים. אותו דבר. כל יהודי, מה זה כל היום במים? כולם צריכים לשבת ללמוד תורה כל היום? הלוואי. ויגיד, אתה ביום ובלילה?

אתה לא יכול.

אתה עובד לפרנסתך, גם כשאתה עובד, עכשיו איך אתה עובד? ביושר. מה אתה עושה בעבודה?

איך אתה מוכר? להיות ישר, להתנהג כמו שצריך, הפה יהיה טהור, בקדושה, בטהרה וכו' וכו'.

כל היום במים, וכל גופך במים, מה אדם יגיד לפעמים?

יש שאלות ש... זה אני לא צריך לשאול אף אחד. לא, כל דבר בחיים, כל דבר שקשור אליך,

אין דבר שלא קשור בתורה.

כמו שהדג במים, כל גופו במים,

אז גם אתה, על כל פרט בתורה,

כל פרט שקשור לחיים שלך,

אתה חייב לשאול דעת תורה, מה התורה אומרת בדבר הזה.

שלא תהיה שום חציצה.

איך מים מתארים שאין שום חציצה?

כך אדם רוצה שהמים, התורה תתאר אותו באמת,

שלא יהיה לו שום חציצה מהתורה.

על לבביך, צמוד לתורה.

מה המים משיבים את הנפש? כך דברי התורה משיבים את הנפש. אדם לפעמים, יש לו צער,

דיכאון.

היום המחלה הידועה ביותר זה מחלת העצמות והדיכאון, השם ישמור יצא. רבותיי, שוב, זה בדוק.

לאכול בשרו מרפא, וכמו שכתוב כאן,

תורת השם תמימה משיבת נפש.

ממש ככה, רבותיי. אנשים,

פעם איזה בחור, עולם שלא התייאשו ממנו, ממש התייאשו, היה בדיכאון, בגלל מה שקרה לו, איזה מקרה לא מצער.

הבחור הזה היה לא יכול לחייך,

לא אוכל.

אין חיוך על דל שפתיו.

אני הקטן, לקחתי אותו, ואמרתי לו, בואו, חברו אותה, בואו נלמד. התחלתי איתו, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, בואו נלמד קצת.

חזל לא התחיל להתחיל לאכול, הצבע חזר לפעמים, מה יחזיר לו?

תורה קדושה. ממש, רבותיי, חזל אומרים את זה, אנחנו צריכים להאמין בזה. לפעמים אדם אומרים, בדיכאון אני לא אוכל ללמוד. הפוך, אם אתה בדיכאון... בוא, בוא תראה איך התורה משיבה את נפשך.

איך תראה מה זה שמחה אמיתית מהתורה, תורת השם.

למה? כי התורה היא מושלם. מה זה תמימה?

מה זה קורבן תמים? מושלם. תורה היא מושלמת, דבר מושלם,

זה ודאי יכול להשיב לך את הנפש.

כל מי שרוצה היום, ברוך השם, יש ספרים, יש דיסקים, הכל, רק תיקח, חינם לעולם.

אולי תגיד,

אולי עם המים אין להם דמים?

מה אם לא שווים כסף? אתה יכול ללכת למעיין לשתות חופשי?

גם דברי תורה אין להם ערך? תלמוד לא מר, אומר שלמה המלך,

יקריי מפנינים וכל חפציך לא ישבו בהם.

אומנם אתה מקבל אותם בחינם, אבל לא שווים חינם, שווים הון.

יותר מפנינים.

פעם שמעתי פירוש נפלא.

שלמה המלך, מה אומר לנו?

התורה, יקריי מפנינים וכל חפציך לא ישבו בה.

למה דווקא יקרה מפנינים?

אתם יודעים, פנינים זה לא הדבר, האבן הכי יקרה.

יש אבנים יותר יקרות, אולי גם זהב יותר יקר.

מדוע שלמה המלך מציין דווקא את הפנינים?

אז הגמרא אומרת, דיוק,

יקריי מפנינים,

מכהן גדול שנכנס לפניי ולפנים.

ככה הגמרא מדייקת.

נו, עדיין לא מובן, מה הפשט בזה?

התורה היקרה היא מכהן גדול שנכנסת לפניי ולפנים. מה הפשט בזה?

שמעתי פעם פירוש נפלא.

אתם יודעים,

כמו שאמרנו, לא מזמן עברנו את היום המקודש ביותר בשנה. מהו היום הקדוש ביותר בשנה?

יום הכיפורים,

מכבסה. אתם יודעים שדעת רבנו הקדוש, מה הוא אומר?

כן, רבי יהודה הנשיא,

יש כזה תנא שאומר כזה, הוא צריך לשמוע את הדעה שלו.

להלכה לא ככה.

הוא אומר שייתכן מצב שכיפור זה כמו מכבסה,

שגם אדם שלא יעשה תשובה ייתוקן.

הלכה לא ככה כמובן, רק עם תשובה כיפור מכפר.

בכל אופן, מעלת יום כיפור זה יום הקדוש בשנה.

מה המקום הכי מקודש בעולם?

קודש הקודשים.

איזה אדם הכי נעלה בעם ישראל? הכהן הגדול.

אתם יודעים, הוא תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים.

הכהן הגדול.

ביום הכיפורים, ביום המקודש ביותר לעם ישראל.

במקום המקודש ביותר נכנס לפניי ולפנים.

מה המדרגה שלו? לאין ערוך.

אומרת הגמרא מכהן גדול שנכנסת לפני ולפנים.

התורה הקדושה היא לא... למה דווקא מפנינים?

מכהן גדול, אותו כהן גדול, שועה,

מורם מעם.

ביום הכי קדוש לעם ישראל, במקום הכי קדוש, עדיין התורה, מה שאתם עכשיו עוסקים בתורה,

זה יותר גדול מכהן גדול ביום כיפורים שנכנס לקודש הקודשים. מה זה כוח של תורה?

מה זה תורתנו הקדושה?

אבל זה רק תורה נשמע.

אתה אומר דבר,

כן,

ודאי שלכתחילה, אם אפשר, אבל כתוב בחז״ל,

לעולם אדם ילמד שלא לשמה.

המעלה של זה.

ייתכן, אני לא...

אתה אומר את זה מעצמך או ראית שזה כתוב? יכול להיות.

אני חושב. מסתבר, אני שומע מה שאתה אומר, כן. אבל בכל אופן, לענייננו אנחנו צריכים לא להוריד את האוויר.

לימוד תורה.

כלומר, שהזכרת לי סיפור, אם הדרשן נזכר בסיפור, הוא מספר איזה דרשן, שידעו,

כשהוא נותן דרשה,

אז הציבור ככה פותח את כל הכיסים, גם אחת שאין לו כיסים, הוא מוציא.

כן?

אז בא ככה, דרשן נתן דרשה באיזה מקום של עשירים גדולים,

וברוך השם, כל אחד כבר התכונן לתת את זה רק במאות אלפי דולרים,

והרב רואה שמתחילים, החבר'ה פה מתחילים לתת המון המון כסף.

כאב לו, היה שם רב לא כל כך,

היה רב של בית כנסת כזה פשוט, לא הבין הרבה מה זה בצדקה וזה,

וכאב לו, מה זה? אני כל השנה מדבר איתם עד שמוצאים איזה,

פה פתאום בא איזה דרשן מארץ ישראל,

זה היה באמריקה,

הסיפור שהיה.

כל הכסף נותנים לו, כאב לו קצת, לצערנו הרב.

קם הרב אחר, אמר לו, רבותיי, אתם יודעים, דין פרוטה כדין מאה, גם אם תיתנו,

לא, צדקה זה חשוב,

אבל גם אדם נותן דין פרוטה, ואז כולם, כל המאה אלף דולר,

כל האפסים ירדו, ונשאר כל אחד נתן איזה דולר.

טוב,

נחזור לענייננו. אמרנו, כתוב בתורה כאן, לא ימוש ספר התורה זה מפיך וגית בו יומם ולילה, כן?

אומרת הגמרא, אדם לעמל יולד.

חוקרת הגמרא, איזה עמל?

אולי עמל מלאכה?

מגיעה המסקנה לעמל פה, כתוב כאן, כי מביאה הפסוק משלמה המלך,

הכף עליו פיהו.

המטרה של העמל בפה. איזה פה? אולי דברים בטלים? לא ימוש ספר התורה זה מפיך?

דברי תורה, זה העמל שאדם צריך לעמול כל היום בזה.

נזכה להרבה דברים טובים, בעזרת השם. בואו נראה משהו קצת על הפרשה, יש עוד

קצת זמן.

משהו, דבר נפלא.

אתם יודעים, דיברנו כרגע על כוח התורה, ודאי תלמוד תורה כנגד כולם, לא צריך להשקיע את עצמו.

וברוך השם,

היום אדם לא יכול להגיד שהוא לא יכול ללמוד תורה.

יש לך הכל.

הכל מוכן, רבנים ודיסקים, ומה לא, אתה יכול נגן, יש לי, תמיד אני אומר, יש לי, ברוך השם, בכיס שלי כמה רבנים.

כל הרבנים הגדולים, לא בזלזול חדש שלנו, נמצאים צמודים אליי.

אתה לוקח היום נגן, מקליד, ברוך השם, ויש נקודות, אשרי עם ישראל מזכים. גם נגן בחינם אתה יכול לקבל, ברוך השם. רק תלמד.

תמלא את הנגן עם דברי התורה, אתה יכול להיות צמוד בארוחת צהריים, בארוחת בוקר. אתה הולך לישון, אני ממש כמו סם, לא יכול לישון בלי איזה...

קצת עם נגן, אם זה דבר תורה של איזה גדול עולם. איזה תענוג זה, איזה תענוג זה, הרבנים הגדולים שצריך לחפש אותם בדרשות היום.

אצלך, בוא, בוא, תשמע אותם כל שעה שאתה רוצה, כל שעה, איזה דבר נפלא זה.

אז בעזרת השם, אנחנו נראה כאן.

כוח התורה, כוחה גדול, אבל כידוע, תורה בלי...

יש עוד כוח גדול מאוד, שגם צריכים,

וזה קשור קצת לפרשה הקודמת, דבר נפלא מאוד.

ראיתי חידוש שזה ישמח אותנו, בעזרת השם יתברך.

בפרשה הקודמת, בפרשת בראשית, כתוב דבר מאוד מעניין.

שלא תשכחו את הרעיון,

בעזרת השם.

תפילה, אני מדבר עכשיו על עניין של תפילה. בעזרת השם זה תפילה, נכון?

אז זה פרק ב' פסוק ה', בעזרת השם, ב' ה', פרק ב' לא לשכוח, בעזרת השם.

פרק ב' פסוק ה', מה כתוב? פרק ב' פסוק ה' בבראשית.

וכל שיח השדה, זה טוב לתת סימנים, חז״ל נתנו לנו את הדוגמאות האלה, לתת סימנים זה לא לשכוח.

וכל צייח השדה טרם יהיה בארץ,

וכל עשב השדה טרם יצמח.

למה לא? כי לא המטיר השם אלוקים על הארץ

ואדם אין לעבוד את האדמה.

אומר רשי,

מה פירוש כל עשב השדה עדיין לא צמח?

פה מדובר אחרי שכבר נבראו הצמחים, למה לא צמח? אז ידוע מה שחזל אומרים,

שאומנם ביום ג' נבראו הצמחים,

אבל הם לא יצאו רק אם נבראו, עדיין הם היו בתוך, לא יצאו לגמרי,

אלא על הפתח הקרקע עמדו.

עד יום ו'.

ולמה? מדוע טרם יצמח? מדוע הצרם הרי כבר נברא?

כי לא המטיר. השם לא המטיר מתי? לא ירד גשם.

למה לא המטיר?

מדוע לא?

לפי שהאדם אין

לעבוד את האדמה.

נו ואז מה? אם אין אדם צריך לעבוד את האדמה, הוא לא יכול.

ואין מכיר בטובתם של גשמים.

כשבא האדם וידע שהם צורך לעולם,

התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והטשאים.

מה כתוב כאן?

אז רואים דבר, יסוד גדול כאן.

ורוא העולם חיכה, מה נשאר? כל העולם נברא, הכל נגמר.

מה היה חסר?

צמחים, למה לא יוצאים?

צריך גשם.

למה אין גשם? צריך את האדם. מה האדם עושה? מתפלל.

בואו נראה מה זה. מה העולם היה חסר? מה היה הסיום של העולם? זה התפילה. מה זה כוח של תפילה? בזכות התפילה רק אז יצאו. בואו נראה מה זה עכשיו העניין של התפילה.

כידוע, אנחנו צריכים הרבה דברים בחיים. מי לא צריך דבר, איזה דבר בחיים?

ותמיד, אני אומר לכם, אני, ואני נפגש עם כל מיני אנשים שיש להם כל מיני בעיות בחיים,

הולכים לרבנים גדולים,

והם עוברים מרב לרב, מצפים לאיזה מתכון. מה הוא אומר? תתפלל.

יוצא מאוכזב, פעם זה היה, איזה יהודי היה יקר, ירשם.

יצא והוא הלך לגדול הדור הזה, תתפלל.

הוא אומר לי, מה זה? זה מה שהם נותנים? זה העצות שהם נותנים?

אתה יודע איזה עצה?

תראה, אם הגעת עד גדול הדור, וזה מה שאומר לך. זה כוח, תבין שזה כוח אדיר. מה זה תפילה?

אתה יכול להפוך עולמות עם תפילה.

האם זה, כנראה אין משהו אחר לתפילה?

אז בואו נראה מה המהות שלנו.

אז התורה אומרת לנו כאן שהעולם היה חסר,

הבריאה הייתה חסרת תפילה של האדם.

ומה כתוב כאן? ואדם אין. אז מדייקים חזל, מה זה ואדם אין?

אדם אין, אין אם אתה בלי תפילת העין. כלום.

מה הכוח שלנו? המהות שלנו, של האדם, זה תפילה.

איך רואים את זה גם בעוד מקומות?

הגמרא הידועה, הגמרא בבבא קמא, כולם התחילו, למדו פעם בבבא קמא,

ארבע אבות נזיקין,

השור, הבור, המבא והעבר.

מה זה מבא?

יש מחלוקת בגמרא.

מה היא מבא?

מביאה הגמרא שם בבבא קמא דף ג' עמוד ב',

אומרת הגמרא, אמר רב, מה היא מבא? מבא זה אדם.

מה זה מבא? זה אדם.

מה פתאום?

כתוב בישעיה,

אמר שומר,

קדוש ברוך הוא,

עתה הבוקר,

בא הבוקר לצדיקים, זה הגאולה, ולילה לרשעים.

אם תבעיון באיום, אז רשי מסביר שם במקום מה הכוונה.

בא הבוקר לצדיקים,

דברים טובים, לילה לרשעים.

אבל גם, גם אתם יכולים, חס וחלילה, לא אתם, גם אלה שאחד ושם פגעו, פגמו.

אפשר, אם תבעיון באיום, תבקשו, אם תעשו תשובה,

אם תתפללו, יושיע אתכם השם.

מה רואים פה?

שמה נקרא מבא?

מה זה מבא? זה מבקש.

מה הוא מבקש? מתפלל.

מהות של... מבא זה האדם. זה מה אומר האב, מבא זה אדם. המהות של האדם זה תפילה.

תפילה.

להרבות בתפילה.

וזה דבר פלא.

רואים פה שהרי האדם עושה הרבה פעולות בחיים.

איך אולי? תקרא לאדם, אני יודע מה, הולך.

תקרא לו, מסתכל.

תקרא לו...

דווקא, מכל הפעולות שאדם עושה, ממה חיפשו את הפעולה של תפילה?

זה המהות שלך.

זה, תדע לך, המהות שלך היא תפילה.

אה, למה זה דווקא בעם נזיקין?

למה שתגיד על מהות של תפילה בעם נזיקין?

תחפש עליו משהו, שם שלו,

שמגיב לעם נזיקין.

תגיד לו, תפילה בעם נזיקין.

לא, לא, בלי כסף.

מה זה מבא? רק במשנה קרא לו מבא, כן.

מבא.

אתה אומר, אתה יכול לקרוא לו איזה שם.

עם כל השמות של האדם, תגיד אדם. תגיד אדם. יפה מאוד. זה של היפה.

למה ל... או...

כידוע בחז״ל, בהרבה מקומות זו מובאה בגמרות,

שהגמרה באגב מביאה לך איזה חידוש.

ודאי, תקרא לו אדם.

כנראה צריך להשמיע לך, דע לך אחי היקר.

מהות של האדם זו תפילה.

אתה צודק. גם בתחילת... ברכות למדת פעם, נכון?

בברכות שם גם כתוב,

שלמה אומרים לנו שמתי קריאת שמע של ערבית בזמן שהכוהנים אוכלים בתרומתן. שואלת הגמרה, תגיד לי, צאת הכוכבים. סליחה?

תגיד לי, צאת הכוכבים. למה אתה...

אומרת הגמרה, אגב, הגמרה רוצה לשמיע לנו עוד משהו. אז גם כאן רוצה לרמוז לנו דבר רמז נפלא.

אתה שואל למה דווקא בנזיקין? כי האדם הוא מזיק, השם מרחם. בן שוגג, אפילו ביושן. מה הקשר? התפילה, מה הקשר?

לא, שוב, להסביר לך. היו צריכים כתוב אדם, זו שאלה יפה. למה לא כתבו אדם? רצו... אגב, אני אמרתי לך ש... אתה יכול לקרוא לאדם כל מיני שמות. כן, אבל מה... אבל... אבל פה שם, זה שיתאים לאבני זיקין. אבל רצו לך... אבל אם היו כותבים אדם, מי זה אותו אדם? מה זה אדם?

אדם, מה כתוב במילון? מה זה אדם?

מבעה.

אז הוא ה... אתה לא היית הולך למילון לחפש... אדם, כולם מבינים מה זה אדם. מבעה לא מבינים.

כדי לרמוז לך מה... ירמזו את המקום אחר. למה פה? אני לא יודע, אבל בכל אופן... כי פה דיברו על האדם, אבני זיקין. אדם, פה דיברו. אז אגב, שם נרדף. שם נרדף לאדם זה אומה ואש, זה תפילה.

צריכים לחשוב על השאלה של זה. בכל אופן,

אז מביאים כאן, רואים פה עוד דבר. אומר הבן איש חי, דבר נפלא. אומר הבן איש חי, דבר נפלא.

שימו לב,

אם נכתוב אדם, איך כותבים אדם?

מלא, תפתח את האדם. אדם זה א', א'.

שלוש אותיות, א', שימו לב.

ד', זה ד', ל', ת', כן?

ומם.

אם תיקחו, תורידו את האדם. מה יישאר לנו? שימו לב, ראינו?

אדם זה א',

ד', ומם. אבל אנחנו פותחים את זה. א', זה א', ל', פ'.

ד', זה ד', ל', ת', ומם זה שתי ממים.

נחפש את הפנימיות של האדם. מה תקבלו שם? מתפלל.

מתפלל. הפנימיות של האדם. הבנתם מה שאני אומר?

זה בן איש חי.

הפנימיות של האדם, אם אתם מפשטים את האדם, פותחים את האותיות של האדם, א',

וד', ומם,

אז אחרי האדם, תקבלו, הפנימיות של האדם זה מתפלל.

ככה בן איש חי מצא דבר נפלא.

זה המהות של האדם. זה נקודה חשובה. יחד עם הלימוד תורה, אדם רוצה להצליח,

חייב להצמיד לזה תפילה. אם אדם לומד תורה,

ידוע שהחזון איש ועוד גדולי עולם היו.

ואתה כונן לאדם דעת היו מכוונים, הוא.

אנחנו רוצים אז לבקש בתפילות ולהרבות בתפילה, שנצליח, אם זה בתורה,

אם זה בכו', כל דבר שאתם זקוק לו,

כמובן ירבה בתפילה.

יש עוד איזה רעיון יפה שרצינו ככה להראות לכם,

דבר מתוק מדבש.

כן, דיברנו בתחילת השיעור על הנושא של הנחש,

על חטא הנחש.

הנחש הוא מסית ומדיח,

לכן באמת

אין לו הגנה. אמרנו, אין טוענים למסית, הסברנו שלכן באמת אפילו שיש לו סנגוריה ולא מקבלים, כי הוא הסית את האדם.

כן,

בכל אופן אומרים חז'ל שהנחש, אותו נחש,

הוא הנחש,

הוא השטן, הוא יצרה ומלאך המוות.

בואו תראו איזה יופי רמוז,

ויש קשר בין נחש לשטן.

מה זה שטן זה לא לחמה וזה היצר הרע? כן.

כתוב שהקדוש מחוברת היצר הרע, כתוב באמת טוב מאוד. יפה מאוד. במצד שני כתוב שהנחש נברא,

הוא נברא שמש לאדם. נכון.

אז נחש ונברא אותו יצר הרע, או שהוא נברא שמש לאדם?

הרי אנחנו מדברים לפני חטא שרע.

הרי אחרי חטא את הדעת, אז הוא נאנס,

אז הוא מת היצר הרע.

לא, הוא היה. והנה כתוב רגע. והנה טוב מאוד, טוב מאוד זה יצר הרע, שקדוש ברוך הוא ברא את היצר הרע.

זאת אומרת שהוא ברא את היצר הרע כהיצר הרע. ולא תנחש, כשהיה שם משהו אחר כה רוצה ליצר הרע.

שאלה יפה מאוד, אתה שואל. שאלה יפה.

אבל בואו נשאיר אותה אחרי זה. שאלה מאוד יפה,

אבל זה לא על רגל אחת. אתה שואל שאלה מאוד יפה.

יש תשובה לשאלה שלך, אבל בואו בואו רק נמשיך את הרעיון שהתחלנו.

אז מה כתוב כאן?

אמרנו כאן, הנחש, שימו לב איזה יואף כתוב, הגמרא אומרת,

במסכת סנהדרין ע' ח',

הארס של הנחש איפה הוא נמצא? בין השיניים, בין השיניים שלו.

מישהו אמר לי דבר יפה, אחד שראה פעם נחש, הוא אומר לי, שימו לב, נחש,

יש לו, בין השיניים יש לו ח'.

הפה של הנחש שאתה פותח, יש לו שתי שיניים גדולות,

אם תסתכל תראה ח', עוד ח' אתה תראה. ארס נחש בין שיניו הוא נמצא.

אומרים המקובלים שהנחש, שימו לב, יש לו,

איך בנוי נחש, מאותיות של נחש, נון ושין וח' באמצע, כן? נון ושין, בין שיניו.

המה הארס שלו זה הח', שהוא רוצה להחטיא אותנו, הח' שבאמצע. וגם אמר לך, הפה שלו בנוי כח',

בין השיניים.

השטן, שימו לב, גם השטן עוד לא דבר, יש לו שן,

מה יש לשטן?

שין ונון וט' באמצע.

מה נקבל?

מהנחש שין ונון, יש ח' באמצע.

השטן, מה הכוח של השטן להסתים? זה הט' שבאמצע.

ביחד קיבלנו מהנחש והשטן בין השיניים, קיבלנו ח'.

ח'.

לנחש עצמו הח' כבר מסמל את הח', אבל אם השטן, זה ח' וט' בדיוק.

זה סמל של הח'.

ככה מובא בשם הגאון מווילנה, בשם מאוד אחרים, על העניין שלה.

עכשיו אנחנו רוצים להשלים את זה לרעיון מאוד מאוד מתוק, מדבש.

פרשת השבוע, שנחבר את זה לפרשת נוח.

פרשת השבוע,

שואלים, הרבה שואלים, מדוע התורה נתנה את השיעור של התיבה.

מה השיעור של התיבה?

שלוש מאות אמה אורך התיבה,

חמישים אמה רוחבה ושלושים אמה קומתה.

ואל אמה תחלני מלמעלה. למעלה יש איזה אמה.

ככה כתוב בתורה הקדושה.

שואלים חז״ל, מדוע נתנו את השיעור של התיבה?

הרי רואים באמת שנס גדול היה בכלל בתיבה שנכנסו כל החיות, איפה נכנסו בשיעור הזה? לא הייתכן.

הרי ממילא היה פה נס גדול.

מה נאמר בשביל הנס?

אז כל שיעור שהיה בתיבה זה נס.

אז הקדוש ברוך הוא לא צריך לציין את השיעור של התיבה, ככה הייתי שואלים.

ממילא הינו מביאים שכל העניין של הטבע זה נס.

איך היה להם אוכל לכל השנים האלה? איך היה להם כל הזמן הזה? סליחה, לא שנים.

כן, איך נכנסו כולם? בכל אופן, שואלים חז'ל,

מדוע התורה צריכה לציין, האם יש עניין בשיעור?

הרי מילא השיעור הזה לא הועיל,

מדוע התורה ציינה שיעור?

אז בואו תראו חשבון נפלא עם מה שהתחלנו קודם.

כידוע, כוחות הרשע בעולם זה כמו שם הנחש והשטן.

השטן כידוע גם נקרא סמ״א, ל״א. הסמ״מ, אתם יודעים,

וגם בראשי תיבות שלו אתם יודעים שהרבה סיום מסכת אין לעשות, כל מיני ראשי תיבות יש בשטן.

שהוא מפריע, הוא מפריע בלימוד, אדם כבר מתחיל לימוד, אל תסיים,

אל תמשיך את הלימוד, הוא מפריע, שם הכוח של השטן זה בתפילות, בלימוד.

כן?

אז נחש והסמך מהם אומרים חזל דבר נפלא.

הנחש, אמרנו, איפה נמצא החטא שלו באמצע? ארץ, איפה הארץ? נמצא בין השיניים, החטא באמצע.

מה מגן על אותו נחש שלו,

ישלח עלינו דברים לא טובים?

נ' וש', שימו לב מאיפה באו נ' וש', אומרים חזל.

ש' בא מאותיות ש' ד' י' של הקדוש ברוך הוא. שמו של בורא עולם עוצר את הנחש מש' ד' י', כן?

וזה הדלת. הדלת, סליחה, נ' ו... השין, השין. ש' זה תחילת שקאי, זה, מזה בא. מאיפה נ' מאדנות?

נ' ככה חזל אומרים, זה לא...

אז יש לנו פה, מה עוצר את הנחש שלא יוציא את הארץ מבין שיניו?

השין של השדאי והנ' של אדנות.

ככה אומרים חזל.

עוד לגבי, מה לגבי הסמ״מ?

סמ״מ, מה ההמשך שלו? א', ל'. מה זה א', ל'? אלוקות.

מה עוצר את הסמ״מ להזיק?

זה ההמשך, כן, שממשיך אותו.

ככה אומרים חזל.

עכשיו בואו נראה, כתוב בפרשה,

כי מלאה הארץ חמס, חמס השם ירחם, היה שם.

מה זה החמס? גזל,

הרבה חטאים חטאו, אבל עלמן נחתם גזר דינם?

על החמס, כפי שידוע.

כי אם על הארץ חמס לא נחתם גזר דינם אומרים חזל, אלא על הגזל.

על הגזל.

למרות שיש שם עוד הרבה עבירות, עריות וכולי.

שימו לב לחמס, מה זה החמס?

החטא לקוחה מהנחש. אמרנו, מה הארץ של הנחש, איפה הוא נמצא בין שיניו? מה נמצא בין השיניים של הנחש?

חטא.

חטא.

ומה מזיק, מי זה השני?

השטן הסמ״מ.

שימו לב, חמס זה חטא מהנחש וסמ״מ ביחד, זו השלמה. חטא וסמ״מ. זה החמס.

זה השיא הארס.

לקחו את החטא מהנחש,

שזה בין שיניו, ואת הסמ״מ מהסמ״מ.

זה הכוח הטומאה הגדול ביותר שיכול להיות, זה החמס הזה.

ומילא, או, עכשיו תראו איך זה משלים דבר נפלא עם התיבה.

מורו העולם מבקש שהתיבה תהיה שלוש מאות אמה.

מה זה שלוש מאות אמה?

שין.

זה האורך של התיבה.

חמישים אמה. כמה זה חמישים?

שין.

מם.

לא, סליחה, נון, נון. הנה יש לנו שין ונון.

אורך ורוחב זה השין והנון שעוצרים את החטא.

לעצור את החמס הזה. שין ונון, כמו שאמרנו. מה עוצר את הארס של הנחש?

שין משקאי ונון מאדנות.

שין ונון עוצרים. זה האורך של התיבה שלוש מאות אמה, רוחבה, חמישים אמה נון. שין ונון.

נמשיך הלאה.

מה הגובה של התיבה? 30 ממה.

מה זה 30? ל', ל'. יפה מאוד, ל',

ולמת חלנה מלמעלה. יש לנו עוד ל' וא',

זה 31, זה בדיוק הל' וא', זה מה שעוצר את הסמ״ך מ'. מה אמרנו סמ״ך, מה ההמשך שלו? זה א', ל'.

ה' ל' הזה של ל'א' של התיבה,

זה מה עצור לסמ״ך מ', זה בדיוק הסיבה.

תראו איזה דברי חזל הקדושים, איך מצאו את השיעור של הטבח שחוסם את הנחש,

השינו לנחש,

א', ל', זה זה לשטן,

לסמ״ך מ'.

זה פירוש אחד נפלא.

יש עוד פירוש יפה,

עוד פירוש יפה מאוד מעניין.

כתוב,

שיעורי התיבה למעשה, דיברנו על חטא הלשון, אנחנו נמשיך עם זה. לשון, מה זה השיעור של התיבה לשון?

ש' 300, נ' 50 ול', זה הגובה של, זה לשון.

זה התיבה, בדיוק לשון.

האותיות לשון,

מה האותיות שאחרי לשון?

אחרי ל' במ', אחרי ש' בתי',

אחרי נ' בסמ״ך.

תזכרו, מה יצא לנו? מטס.

נהפוך את זה סתם או סתם.

אז אחרי האותיות לשון,

זה האותיות של התיבה,

זה הגודל של התיבה לשון,

אחריהם בא סמ״ך, ת׳ ומ״ם. שימו לב, סתם, סתם.

מה לפני הלשון בא?

לפני אותיות לשון בא, לפני ל' בא? כף.

לפני ש' בא? ר', לפני נ' במ״ם.

מה קיבלנו? כרם.

שימו לב,

לשון זה השיעור של התיבה,

אחרי הלשון יש לנו סתם,

לפני הלשון יש לנו כרם.

בואו תראו איזה פירוש נפלא של רבי יותן אבשיץ יחד עם מדרש רבא.

אומר המדרש,

מדרש מעניין מאוד.

ראינו את הפסוק האחרון בפרשה הקודמת, כתוב,

ונוח מצא חן בעיני ה'.

כידוע יש דורשים אותו לגנאי, יש תשבח.

אומרים חז״ל, יש מדרש מעניין מאוד.

אומר המדרש,

מה הפסוק לפני האחרון שבפרשה הקודמת?

ויאמר השם, אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה,

מאדם עד בהמה, עד רמז ועד אוף השמיים, כי ניחמתי כעשיתים.

כן, השם רצה.

ונוח מצא חן בעיני ה', אבל נוח מצא חן.

מציאות חן.

דבר מאוד תמוה, המדרש הזה, וכך כתוב.

המדרש מחבר, אומר,

כי ניחמתי כעשיתים ונוח.

הוא שם את הפסיק אחרי נוח.

גם נוח ונחמתי כעשיתים.

אני ניחמתי כי בראתי את נוח גם.

נוח, הפסיק תשימו אותו אחרי נוח, לא אחרי.

תמוה מאוד, גם על נוח יש בעיה.

כך אומר המדרש, תראו מה קורה בלשון המדרש.

אמר רבי אבא בר כהנא, כי ניחמתי כעשיתים ונוח.

אפילו לנוח, כשנשתער מהן לא היה כדאי.

אלא שמצא חן בעיני ה',

אבל סך הכל גם הוא היה לו בעיה.

מדרש תמוה מאוד, אבל נוח צדיק, איש צדיק,

את האלוקים יתהלך נוח.

איך אפשר לומר על נוח,

שחד ושלום היה צריך גם להסתלק עם הדור הקודם? איך ייתכן?

אומר החתם סופר.

אומר החתם סופר.

למה כתוב בתחילת הפרשה, היו לה תולדות נוח, נוח. פעמיים נוח, אז חזל מסבירים.

צריכים להיות נוח לשמיים וגם נוח לבריות.

שתי נוחים, פעמיים.

צדיק זה גם לשמיים וגם לבריות. אתם יודעים שבא אליעזר,

בא לרבקה.

מה הוא נתן לה?

שתי צמידים,

עשרה זהב משקלם.

אומר רשי, מה הוא בא לרמוז לה?

על שתי לוחות הברית שהן צמודות.

אה, זה עכשיו אתה בא לרמוז לה. רבקה נותן לה מתנה, נותן לה שתי צמידים.

לרמוזלה שתי לוחות הברית צמודות.

עשרה זהב משקלם, עשרת הדיברות.

מה עכשיו? זה בדיוק מה שאתה בא לרמוז לה עכשיו? הייתי פירוש נפלא.

רבקה ידוע, מה הוא בחר?

אליעזר בוחן אותה, מה היא עוברת, איזה מבחן היא עוברת, באיזה מצוות היא עוברת? בחסד, בין אדם לחברו.

מה עם בן אדם למקום?

יש כאלה, צועקים כל היום, העיקר תהיה בן אדם.

זה לא שייך, רבותיי, זה מה ש...

אליעזר בר, מה שינק,

דמשק אליעזר, דולהו משקה מתורת רבו לאחרים.

זה אליעזר.

אומר לה, גברתי, את נפלאה בחסד, אבל תדעי לך,

אם לא יהיה צמוד לזה את התורה,

עשרת הדיבורות הן צמודות, בין אדם למקום, בין אדם לחברו.

לא ייתכן.

לא מספיק שאתה מניח תפילים מהודרות,

ויתפלל שלוש תפילות ביום, בהידור,

ובין אדם לחברו חרש, וכן ההפך.

שים חזק בשתי הדברים.

גם זה וגם זה, צמוד, יחד.

כן, אם כן, בואו נראה. זה נוח, פעמיים להיות נוח, נוח לשמיים וגם נוח לבריאות, וזה הוה הטליה, כמה ש...

יותר נוח לשמיים, גם נוח לבריאות, וכן ההפך.

אחד משתים את השני ואחד מחזק את השני.

אם כן, אומר החתם סופר,

כך צריך להיות כל יהודי, וכך נוח היה אמור להיות, נוח לשמיים ונוח לבריאות.

ואיש צדיק תמים, מכל מקום היה לו חיסרון.

מה החיסרון שלו? לפעמים צריכים לזה לא להיות מידי נוח לבריאות.

למה?

הוא לא הוכיח את הבריאות, אמנם הוא הוכיח אותם, כתוב בחזל, אמנם כתוב כאן שהוא לא הוכיח, אבל ודאי שהוא כן הוכיח,

ידוע ש-120 שנה הוא בנה את הטבע והוא הוכיח אותם.

כנראה, אבל זה לא מספיק.

הגמרא אומרת, אם ראית איזה רב בעיר,

איזה רב באיזה מקום ש... אם די אוהבים אותו,

תבדוק אחריו.

כנראה שלא מוכיח אותם. לא מידי צריכים לאהוב אותו.

צריכים לאהוב את הרב, כמובן, אבל הרב צריך לדעת להוכיח,

וכשמה שמותר, מותר, מה שאסור, אסור.

אז אומרים חז'ל שנוח לא הוכיח מספיק, הוא היה מדי נוח לבריות, כן?

ועוד אומרים חז'ל,

כשהוא בא, אמר להם שהוא רוצה להשחית את הארץ,

קץ כל בשר בא לפניי,

אז אמר לו, אתה צודק, בורא עולם, אני מסכים איתך,

השם יעץ, מי יפר? מה אתה מסכים?

כשהקדוש בא ואמר לאברהם, הוא רוצה להשחית את מי?

את סדום ועמורה, אברהם עומד בפרץ, כי על מי אתה מגן? על אנשי סדום, מי לא ידע מזה אנשי סדום, אשר מרחם?

ואברהם מגן עליהם בכל כוחו, עד שהוא לא מצליח, בכל אופן.

ונוח, אומרים חז'ל, כשהשם אומר לו, רוצים להשחית את דור המבול, ודאי, בטח, יישר,

חזק וברוך, למה לא? בטח, אלה,

ודאי צריכים להשחית אותם, השם ירחם.

כתוב, כל המרחם על האכזרים, אסור מתאכזר לרחמנים. נכון. זאת אומרת שהאכזר אסור לרחם. נכון.

שוב, הוא חיפש, הוא חיפש, הוא חיפש את הטוב שבאים לו, כי אתה אומר, בעולם לא...

הוא לא...

הוא לא חיפש.

אכזר כזה שמוכן ל...

שמוכנים למרוח על אישה דבש.

הוא לא חיפש, שוב, חיפשו אבל עשרה צדיקים בעיר,

שבזכותם היה,

זה בזכותם הם יגיד, לא בזכות הרשעים.

אומרים, פעם,

אם עכשיו היה סדום ועמורה ניצלת, תראה איזה חשבון יפה.

למה ניצלה סדום ועמורה? אתה יודע למה? שהיה שם עשרה צדיקים, בטלנים, שישבו ולמדו תורה.

תראו לעצמכם שסדום ועמורה הייתה ניצלת בהם לאנשי סדום. אתם יודעים, חבר'ה, אתם, למה אתם חיים?

מה אמרנו חיים? אתם יודעים באיזה טילים יש לנו?

איזה צבא?

מי הציל אתכם? אתם יודעים, יצרה, בטלנים האלה, שישבו ולמדו תורה.

ודאי שאברהם ידע, הוא חיפש זכויות, ידע שלא עשתה.

להציל את האכזרים על פי, ודאי שעל פי דרך.

הוא לא יצטרך... למה לא יכול להיות שיצילו את האכזרים האלה? למה?

תמחה את זכר המלך. אנשים כאלה רשעים, אנשים כאלה רשעים.

למה להתפלל לרשעים? שוב, כל יהודי, גם אדם הכי רע בעולם,

זה רק אם...

אדם הכי רע בעולם, יש בו משהו טוב.

אתה צריך למצוא אדם, צריך לסנגר על בן אדם כמה שאפשר.

הוא ניסה, אם לא הולך, לא הולך.

שוב, הוא לא התכוון על ה...

שדורג האדומי, דורג זה היה. כן, כן. אבד, יתנו אביר הכוהנים,

אז הוא אמר, ריבונו של עולם,

תהרוג אותו.

אז הוא אמר, רק יתנו אביר הכוהנים,

שאול.

אז הוא אמר, איך תביא את המלך אמרו, תהרוג אותו? הוא אמר, אני לא יכול להרוג אותו עד שישתגח התורה שלו, אבל אין מקום שישתגח התורה שלו ותהרוג אותו.

ודאי, שאדם שדינו.

אכזך כזה, אכזך כזה, אין לביב שיהרוג אותו.

לא רק אדם שעבר עבירה.

בלי אכזר, אדם עבר עבירה של חייבי מיתות בית דין.

לא, האדם הכי רחמן בעולם, אוהב את הבריות, ועבר עבירה,

עשה עבירה שחייב מיתה, כן?

חייב מיתה, הוא האדם הכי רחמן, הורגים אותו, זה לא...

אם דין עולים מיתה, ודאי שאברהם לא בא לחלוק על הדין,

אבל כידוע, חז'ל אומרים, למה בורא עולם לא מספר לו? לראות מה אפשר, ללמד זכות, אולי נמצא איזה משהו,

לפעמים האדם עושה כללית,

זה על אכזרי לא לרחם, אבל אם אתה יודע שהוא במאה אחוז אכזרי, בגלל שאדם טועה, אתה עדיין לפעמים מתאכזר,

אני חושב שזו מצווה,

יש אחד מרביץ ל...

מתאכזר על הדין שלו, יש אדם...

שידע אכזרי מסדום.

ודאי, שוב,

אם אכזרי שהוא באמת אכזרי, ודאי שאסור לרחם עליו, אבל אני אומר, אם יש צד ללמד זכות, לפעמים אתה רואה אנשים אכזריים שבטעות יש אדם מכה את ילדיו.

איך אפשר ללמד זכות על האנשים שיש להם מיתה,

שאם הרגליים שלו ארוכות אז הם פותחים לו את הרגליים ומביאים רגליים פלוג קצרות ופותחים אותו?

איך אפשר ללמד זכות? אולי בתוכם, שוב, יפה, לא על אותם אלא, אז אמרנו,

שגם הוא, כשחיפש בתוכם, אולי יש צדיקים שבזכותם הם יגנו על העיר,

לא עליהם עצמם,

אולי יש בתוכם כמה צדיקים. אתה רואה שלא מצאו עשרה צדיקים, אברהם אבינו לא ניסה לרחם על אותם אכזריים.

שוב, ניסו למצוא צדיקים בעיר, אולי נמצא צדיקים שם,

כי בכל מקום רע יש צדיקים. לא בגלל האכזריים יגן, אנחנו מבחינת הצדיקים זה יגן על העיר, אבל לא את האכזריים עצמם. אתה צודק בשאלה שלך, הבנת? אבל כשאברהם אבינו לא מצאו את הצדיקים, אלה שמגיע להם.

כי בכל מקום שיש,

אין מקום שכולו רע.

תמיד יש מקום שאתה מוצא,

גם אדם עצמו בדרך כלל אין כולו רע, ובוודאי בין בני אדם יש ציבור אומרים זה צדיקים בנינויים ורשעים. תמיד אתה מוצא,

יש גם צדיקים,

יש גם אנשים טובים בעיר.

לא מצאו, באמת אברהם אבינו הרים ידיים והלך, לא רצה להגן על האכזריים האלה,

כפי שאתה אומר,

כן?

טוב, בואו נמשיך, נסיים את הרעיון הזה.

אז אמרנו כאן,

אומר המדרש,

אז אמרנו כאן,

שיעור התיבה זה לשון.

האותיות שאחרי לשון זה סתם.

אותיות של לפני לשון זה כרם.

בואו תראו איזה דבר נפלא.

אמרנו כאן, אומר המדרש,

וממשיך החתם סופר, מסביר אותו,

שהקדוש ברוך הוא, היה לו טענה על נוח. למה?

כי היה מדי נוח לבריות.

מה הפירוט? כשהשם אמר לו,

אני רוצה להשחית את דור המבול,

הוא היה צריך להתפלל עליהם, להחזיר אותם בתשובה.

הוא לא עשה כנראה מספיק.

מדי נוח, אמר, בסדר, אלה, מגיע להם איתה.

ולא כמו שאברהם,

שניסה כמה שאפשר לסנגר על אנשי סדום.

נתבקש רחמים עליהם.

כן, אז מסבירים ככה, אז בואו נסיים את הרעיון כאן, דבר נפלא.

אותו לשון,

נוח היה צריך להתפלל על אנשי דורו,

להתפלל עליהם, להוכיח אותם.

מה הוא עשה?

סתם את הפה. לא, רחם,

לא התפלל מספיק, לא הוכיח אותם מספיק.

כן, אז פה הוא סתם את הפה, הוא לא היה צריך לסתום.

נוח עשה כרם ושתה מהכרם. שם הוא היה צריך לסתום את הפה.

שם הוא היה צריך לסגור את הפה, לא לשתות מדי מהכרם.

עשית כרם, עשית יין, שם תסגור ואל תפתח.

ככה זה מסבירים, זה הרמש שיש בשיעור של התיבה,

שהיה צריך, בלשון הזאתי, יש לפעמים שאדם פותח את הלשון יותר מדי,

סותם את הלשון יותר מדי, כמו שמביאים על החפץ חיים.

שמה, אנחנו אמרנו ללכות לשון הרע, לא לדבר. מה, מה קורה? לא מדברים. אמר פעם איזה אדם גדול.

תדבר על פילים, תדבר על קופים, העיקר לא על בני אדם.

על בני אדם שיהיה מחוץ לתחום.

ידוע שהלכו לתת הסכמה לחפץ חיים.

איך נתנו לו הסכמה לספר שלו?

שבחנו אותו שעות של דיבורים ולא הצליחו להוציא ממנו שום לשון הרע. לא אמרו שאל תדבר. אנחנו קטנים שכמונו צריכים כמה שיותר להרבות תורה,

כי לצערנו הרב כשאנחנו מתחילים לדבר דברים אחרים,

אז אנחנו מיד בקלות מדברים על אנשים. זה הכי נחמד וקל וזה הכי מעניין לדבר על אנשים.

אז להרבות כמה שיותר בתורה, אבל חפץ חיים ידע גם לדבר דברים אחרים ולהנצל מעניין של מחטא הלשון.

שמעתי לפני כמה ימים דבר נפלא,

אני לא יודע אם אתם מכירים את זה,

אני כבר מסיים.

אנחנו נסיים

עם שלמה המלך. פשוט חידוש נפלא ששמעתי, בשבילי זה היה חדש.

אמרו לי, גם לכם זה יהיה חדש.

כידוע, המשפט שלמה מפורסם.

שלמה המלך פסק,

כידוע, שתי נשים,

שאחת הרגה את הבן שלה והחליפה את הילדים.

מה פוסק שלמה המלך?

לחתוך את הילד.

רבותיי, אני אשאל אתכם שאלה. שנים אני לא הבנתי, ריבונו של עולם.

זו חוכמה לחתוך את הילד?

איך הוא חשב להגיד כזה משפט?

מה שייך להגיד לחתוך את הילד?

מה, וכי הוא חלם שהם יסכימו?

איך הוא חשב על כזה דבר?

שאישה תסכים להרוג את בנה?

מה הפשט בזה?

איזה היגיון זה במשפט הזה, אתם מבינים? יש פה היגיון?

לחתוך את הילד? מה הוא חשב?

וכי הוא חלם שאחת תסכים לחתוך?

איזה אישה, אפילו אישה הכי, איך דיברת על אכזריים?

יש אדם שמוכן לחתוך ילד קטן?

לא, זה צער. מה זה?

אחת לא הסכימו, זה אתם לא הסכימו, אז הוא מבין. תגיד, איך הוא צפה מהו נביא? לצפות כזה דבר,

שאישה תסכים לחתוך ילד? זה לא נראה לך הגיוני?

כן, היא הסכימה.

אבל מה הפשט בזה? איך הוא צפה בכזה דבר? אם לא הייתי בזה, על שלום המלאכה, למה לא שאלה? אם בן אדם היה פוסק כזה פסק הלכה, היית מבין את זה? לא שאלה, אם היא אכזרית גם ככה,

אם היא אכזרית לקחת את הילד של החברה שלה... למה? למה? כל אישה רוצה לגדל ילד, למה?

לגנוב, זה היה אדם... לגנוב ילד? יש הבדל בין לגנוב ולרצוח, אדם שגולגן עבור רוצח.

את הבית שהיה עלה להחליף בך, היא ידעה אכזריות.

כן, אבל זה עדיין לא כל... לרצוח... אבל אתה רואה שהיא אוהבת ילדים, היא רוצה ילד.

אה, להרוג ילד?

אדרבה. היא לא רוצה שימות, היא רוצה שהיא יחיה אצלה. אבל האם האמיתית... על להרוג אותו? אבל האם האמיתית תילחם יותר? אז בואו תשמעו פשט.

בסדר, אשריכם שאתם... אבל בואו תשמעו פשט מתוק מדבש, אני מקווה שתהנו בזה, נעשה אם תרצו עם איזה סוכריה מתוקה מהשיעור בית השם.

פשט נפלא, בשם המאירי.

אמר לי אותו, איזה חבר, את הפשט הזה, אני לא ראיתי את זה בפנים, אבל בעזרת השם אני רוצה לראות את זה בפנים, אבל סיפרו את זה. שמעתי את זה פשט ממש מתוק מדבש.

אומר המאירי דבר נפלא.

הוא מסביר את זה, יש לו הוכחות לזה, אבל שמי זה היו אותן נשים?

מי זה היו אותן נשים? זה היה כלה וחמותה.

תקשיבו, זה דבר נפלא.

אותו אחד שמת להבן,

זו הייתה הכלה.

כן? שבעלה מת.

היא הייתה אלמנה.

אותה אלמנה,

היה לה בן.

עכשיו, סליחה,

יש דין בייבום, הלכות ייבום.

מה קורה בלכות ייבום? אם אישה יש לה בן, היא פטורה.

אבל מה הדין אם היה לה בן

והוא מת

ואחר כך מת בעלה?

חייבת בייבום או לא? שימו לב לשאלה.

אישה, מתי חייבת בייבום? כשאין לה ילדים.

מה הדין? היה לה בן

והוא מת ואחר כך מת בעלה.

מה הדין במקרה כזה? היא חייבת בייבום.

אומר המאירי, להריטווה אולי,

שלמעשה אותה אישה הייתה, מת לה הבן, אבל לפני כן,

אחרי כן מת בעלה.

מת בעלה.

איך זה היה בדיוק הציור? אבל כך קרה.

ממילא היא הייתה חייבת ביבום,

והיא ידעה עכשיו, האישה השנייה הזו הייתה חמותה.

עכשיו היא חשבה,

לא חייב שישנו אחת ליד השנייה, אולי הלכה אליה הבית, לא.

היא חשבה עכשיו, אני עכשיו צריכה לחכות 13 שנה,

אם ייאבם או יחלוץ.

אני לא יכולה לחכות.

היא לקחה את הבן במטרה, שתי סיבות.

אם יש לי בן, אני לא חייבת ביבום.

כן, זה א'. אז קודם כל אני לוקח, ואם אין, עכשיו, וזה הבן היחיד,

זה אח של בעלה היחיד.

ואם אין אח לבעלה, ממה נפשרים שהיא לא חייבת ביבום?

אם זה הבן שלי, אני פטורה מיבום.

אם לבעלי אין אח, אין לי ייבום.

זו הייתה המטרה, ככה אומרת. עכשיו בואו נמשיך הלאה עם הסיפור. ככה, הבנת את הרעיון? קודם כל זה תחילת הרעיון.

מה, הבן והאבא מת ובואו אין ים אחד?

איך זה פעל, זה קשה? אמרתי, כך קרה.

זה קצת קשה להסביר את זה, אבל שוב, זה לא פשט שלי, זה ראשונים.

ראשונים כמלאכים, בואו ננסה לקבל, אבל הרעיון הוא מתוק מדבש.

זה קצת בעיה, מה שאתה שואל. אני גם, איך זה לצייר את הציון? אני אנסה לחשוב אחר כך על רעיון.

בכל אופן, כך קרה.

אז האישה הזאת ידעה שהיא חייבת לחכות לייבום 13 שנה, לקחה את הבן,

גזלה את הבן הזה שהוא אח של בעלה גיסה, זה היה תינוק.

ואמרה עכשיו כשהוא אצלי,

יש לי בן ואין לי איך, ממה נפשך אני פטורה מיבום?

אין עוד אח לבעלה, זה היה הבן היחיד שהיה,

ואני יש לי ילדים.

שלמה המלך,

עלה על רעייך הוא עלה, זו חוכמתו של שלמה.

ולמה הוא אמר לחתוך?

הוא ידע שהיא כל כך, יש לה צער לחכות, אישה רגילה, ודאי שלא תחתוך את הבן.

אבל הוא גילה, לא יודע איך הוא גילה,

שזה באמת הילד שהיא גנבה אותו מהשנייה, והיא ידעה.

אם היא תחתוך, היא ידעה שהיא כלה וחמותה,

שהיא תסכים, שימות, העיקר שלא מחכה 13 שנה. זה החוכמה של שלמה המלך.

תהיו ברוכים.

רעיון נפלא.

טוב, זה עקומה. הגיע הזמן, כן?