"ויבוא האיש הביתה ויתן תבן לגמלים ומים לרחוץ רגליו", אמרו ז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שניים ושלשה דפים היא אמורה, ודם השרץ מריבוי המקרא, כמה לימודים גדולים יוצאים מהפרשה של אליעזר, הבה נדייק בענין אולי יתגלה לנו מקצת מהאורות הגדולים הטמונים בה.
כשמספר אליעזר את סיפורו לפני לבן ובתואל, אפשר לראות כמה שינויים מסיפורה של התורה הקדושה על המאורעות ההם, כשסיפר להם את מה שדיבר עם אברהם אבינו אומר אליעזר, "ואומר אל אדוני אולי לא תלך האשה אחרי" ואינו מזכיר את הסוף - "ההשב אשיב את בנך" וכן שם כתוב "אולי ימלא" וכאן בסיפורו של אליעזר אלי חסר, במקום אולי כתוב כמו אלי. וידוע המדרש שזכרונם לברכה שבת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם להשיאו לבתו, אך למה מביאה התורה את הרמז הזה בתוך סיפורו של אליעזר שהוא מספר ללבן ובתואל ולא בפעם הראשונה? למה שמה היא הורידה את הו' שהמשמעות היא אלי? וכן "ואשאל אותה ואומר בת מי את ואשים הנזם על אפה" כתב רש"י ז"ל שינה את הסדר שהרי הוא תחילה נתן את הנזם ואח"כ שאל בת מי את, אלא שלא יתפסוהו בדבריו ויאמרו איך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא.
כאן רצתה התורה הקדושה ללמד אותנו פרשה בתורת נגיעות, נגיעות של אדם שהוא נוגע בדבר והוא מחפש את האינטרס שלו, כל אדם יש לו גבול לראייתו הטבעית, ואין העין תופסת מה שמחוץ לחצי עיגול של שדה הראיה. מי שעיניו חלשות ונזקק למשקפיים שדה ראייתו מצומצם יותר מזה שהוא בריא, כמו כן הדבר גם ברוחניות, אין אדם יכול לראות בבירור ולעמוד על האמת אלא באותו שטח עד היכן שהמדרגה שלו מגיעה, וחוץ מזה הוא לא יכול לראות בשום אופן. מי שנמצא במדרגה תחתונה אינו יכול להשיג דברים השייכים למדרגה יותר גבוהה, כי דברים אלה מושגים רק באותה המדרגה, ובמדרגה נמוכה ממנה אי אפשר לעמוד על אמיתותם בשום אופן. למשל, בעל כח הנטילה, אחד שאוהב רק לקחת ולקבל ומגיע לו, אחד כזה לא ישיג את החסד של המתחסד, הוא תמיד חושד, לא היה לו כוונות הוא נתן ככה אז זה מסיבה ככה, הוא לא יכול להבין את החסד של המתחסד כי הוא יש לו כח הנתינה, לא נטילה. יש חטאי צדיקים של אדם פשוט הם לא מושגים בכלל כחטאים, ועל דבר זה ביאר הרש"ז ז"ל מה שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה זה כי מה שנראה לנו כדבר טפל ודק כחוט השערה במדרגת הצדיקים זה נראה כעוון פלילי ועל כן נענשים בעונש מר. לפי זה מובן לנו שינוי סדר המעשים בסיפורו של אליעזר, אמונתו העמוקה של אליעזר ושמחתו על הנס שנעשה לו הם שגרמו שישים את הצמידים על ידי רבקה בטרם ששאל על משפחתה, כי בטוח היה בלי שום ספק מה תהיה תשובתה, שהיא ממשפחת לבן ובתואל. אבל בבואו לספר את הדברים לבתואל ולבן הכיר בחכמתו שאי אפשר להסביר להם את הדברים כהווייתם, כי במדרגתם לא יוכלו בשום אופן להשיג אמונה ובטחון, איך אתה נותן כסף כמו שאומרים, כסף לפני שאתה יודע. בעינים זה כזר הוא יחשב, כמשוגע ומתעתע, כי מי שגבול ראייתו מצומצם ע"י אהבת הגשמיות והכסף לא יוכל לתפוס אמיתתן של מדרגות רמות שהוא כבר יודע שה' הנחה אותו והקפיץ לו את הדרך.
וכן הוא הדבר בכל מי שיש לו נגיעות, בענין אשר שם שוררת הנגיעה איננו יכול ומסוגל לראות את האמת, הנגיעה זה שוחד והשוחד מעוור עיני חכמים. ורק בסור הנגיעה אם היא תסור יוכל לעמוד על אמיתת הדברים. לדוגמא הרבה אנשים בבחירות האחרונות טענו טענות עלי, כשזה הגיע לפתחם פתאום הם הבינו שכולם רמאים שם. פתאום כולם הבינו, למה כי זה כבר נגע אליהם, וברגע שזה נוגע אליהם אז כולם מבינים, פתאום אין מרן. לדוגמא רובי, היתה כתבה בככר השבב שכיון שהעבירו את המועמד שלו ממקום שני למקום רביעי בירושלים, הוא אמר לדורעי, אם אתה לא מחזיר אותו למקום שני אז תדע לך שאני אומר לכל בחורי הישיבה לא להצביע לש"ס, נגד מרן, כי זה נוגע אליו. הורידו את הכתבה אחרי דקות ספורות, למה כי קיבלו איום, אבל זו היתה המציאות, הרב מאיה הורידו לו את המועמד שלו זעפרני מהמקום שלו רצה להתפטר, אבל איימו עליו אז הוא לא מתפטר, וכן על זה הדרך כולם, הרב עמר ביטלו את המועמדות שרצה בו הרב עובדיה על ידי דורעי כמו שהקראנו מהכתבה בשעה טובה אז הוא יצא נגד והלך עם הרב בוארון, מה עם מרן? אין מרן כשרואים פתאום את האמת ברור ששקרנים עומדים בצד השני, אז כשמבינים את האמת האמיתית עכשיו אז לא משתמשים באמת השקרית שהיתה קודם כאילו הכל בסדר ומרן יודע הכל והכל הוא יודע. פתאום מתברר לכולם כאילו הם לא ידעו, כשזה נוגע לשני מה אכפת להם. הנגיעה, השוחד, הכבוד, המעמד, ההבטחות, זה מכסה על הכל. מה אכפת להם מה נעשה לשני? אבל כשזה נוגע אליהם הם מתקצפים ושוברים את כל הכלים. וכן על זה הדרך, ודורעי בעצמו לא עשה כך? הרי דורעי בעצמו הקים מפלגה נגד, מרן לא החזיר אותו, לא החזיר לא החזיר אז הוא אמר אני מאיים, אני פותח מפלגה. מה זה פושע, אתה עושה נגד מרן, הרי אתה מפרסם את מרן ואומר לכולם לשמוע, לא? איך אתה פושע עושה נגד??? אבל הוא מותר לו כי הכבוד שלו, מה זה המעמד שלו, הבטיחו לו, נו, אז הוא הבטיח לך והוא החליט עכשיו לא לקיים את ההבטחה, הוא חוזר פה אפילו, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, מה הבעיה? מה אתה לא מאמין למרן שהוא עושה משיקול דעת אמיתי? הרי אתה הפצת את זה בעולם, עכשיו מה קרה זה נוגע אליך. זה כשיש נגיעה, רק בסור הנגיעה אז רואים את אמיתת הדברים.
ועל כן כשהשביע אברהם אבינו את אליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנות כנען, השיב אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי, ההשב אשיב את בנך? אולי כתוב שמה מלא שהוא דיבר עם אברהם, אולי א' ו' ל' י', כי בשעה זו עדיין היתה לו תקוה לבתו, ולא היה יכול להרגיש נגיעתו בשום אופן, לכן הוא דיבר על אולי, וסבר שהשאלה שלו היא רק לטובת הענין, מה יקרה אם יקרה, ככה הוא סבר, אבל לא נכנסה בדעתו שהכוונה שלו על בתו בתוך תוכיות מחשבה שלו בלי להרגיש, כי הרי הצעתו היתה ממין אחר לגמרי, ההשב אשיב את בנך אל הארץ? אבל כשהוא סיפר את הדברים לפני בתואל, כבר ראה שמן השמים נבחרה אשת יצחק וזו רבקה, ולא היתה לו כבר תקוה שבתו תזכה ליצחק, ממילא בטלה הנגיעה והכיר את האמת, שכל שאלתו הקודמת היתה מצד הנגיעה בלבד, לפיכך לא רצה לבטא את שאלתו המוטעית שהיא תולדת נגיעתו אודות השבת יצחק אל פדן ארם, כי נתברר לו שלא אמר זאת אלא כדי לכסות על נגיעתו, ועל כן רמזה התורה עכשיו אלי חסר כתוב, כי עתה נתגלתה לו נגיעתו והכיר את האמת, לכן הוא אמר שאז הוא התכוון כשהוא אמר אולי בעצם לאלי. עכשיו שסרה הנגיעה והוא ידע שכבר אין מצב שבתו תקבל את יצחק, עכשיו הוא כבר אמר בבירור שהכוונה אז היתה אלי רק הוא לא הרגיש בה, כי סרה הנגיעה עתה כי כבר נבחרה רבקה.
מפה רואים פרשה בתורת הנגיעות איך התורה מסבירה לנו איפה יש את הנגיעות ומתי הן סרות ורק בסור הנגיעה אדם יעמוד על האמת, ומכיון שרוב בני האדם ככולם הם נגועים בנגיעות של שוחד, של כבוד, של ממון, של הבטחות, של מעמד, של עבודה, של כל מיני דברים, הם לא יכולים להסכים עם האמת בשעה שהיא עלולה לפגוע בהם או לא להיטיב להם, אז מה אכפת להם שהעולם יישרף כמו שאומרים, העיקר הם מתעלמים ושלום על ישראל, לא קרה שום דבר, לא שמנו לב, לא ידענו, למה לי להכנס, עזוב אותי, לא מעוניין להתערב וככה גומרים את הסיפור, אבל יש דין לא תעמוד על דם רעך, הם לא מכירים דינים כאלה זה לא נוגע אליהם.
ורבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.