ארור וברוך מה טעמן? | הרב אמנון יצחק
נציב יום: לעילוי נשמת זהבה בת צלחה שולמית. ולעילוי נשמת צלחה שולמית בת יפה מנוחתן עדן.
"וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן" (בראשית כד, ל)
בילקוט שמעוני כתוב: "וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם" מיד הלך לבן להמית את אליעזר! אליעזר הכיר בו שהמרוצה שלו לרעה, הזכיר שם קדוש והעמיד את הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן באוויר! "והוא "עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן" באוויר!! וכשראה כך לבן הכיר שהוא צדיק
ואמר: "בּוֹא בְּרוּךְ השם" (שם פסוק לא) כי היה סבור שזה אברהם אבינו! כיוון שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם אבינו.
"כנען" הוא אליעזר ועל ידי ששימש את הצדיק באמונה - יצא מכלל "אָרוּר" לכלל ברוך!
בפגישה הראשונה (1) כבר הכירו מיד איש ברעהו; אליעזר הכיר בלבן שהוא רשע, כדי להימלט ממנו הזכיר שם קדוש והתרומם באוויר. ולבן הכיר באליעזר שהוא צדיק! ואמר לו: "בּוֹא בְּרוּךְ השם".
עכשיו יש לנו להבין: מה זה המצב שאומרים על אחד שהוא "אָרוּר" ואחד אומרים עליו: 'ברוך' האם זה סגולה? שמישהו בירך אותו? צדיק בירך אותו והוא ברוך? או זה מתנה מן השמים שהוא ברוך?
לא! אלא מציאות האדם שהוא במהות שלו או "אָרוּר" או ברוך ולא מאיזו סיבה חיצונית. כשמתבוננים: איך הגיע כנען להיות "אָרוּר"? אנחנו מוצאים שזה לא סתם בגלל שקילל נוח את חם בנו, אלא נוח הרגיש בחם: שהוא איש גס רוח! בעל מידות מגונות!! אם הוא מעז להתייחס לאביו בחוצפה;
וזה לא משנה אם זה לפי מאן דאמר: שהוא ריבע אותו! או סרס אותו! זאת אומרת אם הוא היה 'תל אביבי'... או שהוא סרס אותו שלא יוכל להוליד. רואים פה: השחתת הנפש שאין כדוגמתה!
לעומתו שם ויפת האחים - היו עדינים בנפשם! התנהגותם עדינה, הם כיסו אותו בשמלה, כיסו אותו שלא תראה ערוותו. ולפי זה "אָרוּר כְּנָעַן" (בראשית ט, כה) זה לא קללה, זה קביעת עובדה זה: "אָרוּר" מושחת המידות שאין כדוגמתו! והתמונת מצב היא במציאות.
וכן אומר הרב אבן עזרא על הפסוק: "וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן" (בראשית ט, יח) מה בא להשמיענו? – אלא, בא ללמד: שכמו מעשה אבות כך מעשה הבנים, דפוסי ההתנהגות והטבעים מכירים אותם בבנים; אם האבא במציאותו "אָרוּר" - הרי גם הבנים הם בבחינת "אָרוּר" והתיקון שלו יהיה על ידי: "עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה).
אז מה התיקון של "אָרוּר"? - הוא צריך להיות "עֶבֶד עֲבָדִים" צריך להיות מוכנע! בהכנעה גמורה, כמו עֶבֶד, רק "עֶבֶד עֲבָדִים" יכול להיות מוכנע, כי מידות מושחתות נובעות מגאווה! מחשיבות יתרה.
אתה יכול לקחת את האבא לעשות בו מה שאתה רוצה בגופו?! אתה מטורף! מה זה?!
אז זאת אומרת התיקון זה להיות: "עֶבֶד עֲבָדִים" כך אנחנו רואים: כשנגזר על אדם הראשון: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט) זו לא קללה! אלא זה תיקון שנמסר לו כמשקל נגד, כנגד הקלקול שהוא גרם; היה לך אוכל מוכן! כל הפירות, היה לך הכל מוכן, לא צריך לטרוח, הכל בסדר.
אמרו לך: 'רק דבר אחד (1) אל תיגע! זה אל תאכל'
- 'לא, גם זה...' אצ
- 'אַה! אתה לא? אז עכשיו תתחיל לעבוד אחת עשרה (11) מלאכות עד שתוציא... עד שתוציא לחם! אין יותר 'הכל מוכן'.
עכשיו אתה תיגע! תיגע, יגיעה עד שתוציא את זה, זה יהיה התיקון שלך.
וכן בכל הברכות והקללות שיעקב אבינו קילל את שמעון ולוי ואמר: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (בראשית מט, ה) הקללה הזאת היא בדרך של תיקון, כדי להכניע אותם ולהביא אותם לתקן את הקלקול שהם גרמו.
ממילא אנחנו מבינים כאן את הכוונה של המדרש על אליעזר: הוא היה "אָרוּר" במהותו, אך "עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" זה נמסר לו כתיקון לנפשו!
ועל זה אמרו: 'כיוון שהוא שימש את הצדיק באמונה, עד הסוף! - יצא מכלל "אָרוּר" לכלל ברוך!' לא כסגולה, אלא מציאות שהוא תיקן את עצמו ואת החטא של כנען. ועל ידי זה הוא חולל מהפכה קיצונית במהותו והרי הוא עכשיו ברוך במהותו. והמהפכה הזו מתחוללת כתוצאה משימוש באמונה את הצדיק מבחירה ולא מכפיה!
והדבר הזה לא היה קל לאליעזר! שהרי היה לו מקום להקפיד ולשמור טינה על אברהם אבינו עליו השלום, שלכאורה התייחס אליו בזלזול... ולכאורה הוא ריחק אותו כשאמר לו: 'אין "אָרוּר" מדבק בברוך!' כשהוא רצה להציע את בתו
אז הוא אמר לו: 'זה לא יתכן, כי אתה "אָרוּר"! ואין "אָרוּר" מדבק בברוך!!'
וזה בזיוון גדול, אחרי שנים רבות שהוא משמש בנאמנות את אברהם אבינו. וגם כשלקח אותו למלחמה עם המלכים והוא סיכן את נפשו! עם אברהם אבינו.
והרי לכאורה כבר תיקן את עצמו בזה שיצא לו שם בעולם: "דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית טו, ב) – 'דולה ומשכה מתורת ריבו לאחרים!' וכבר הוא רואה את עצמו צדיק גמור!! וגם בתו היתה ראויה. ובכל אופן דוחה אותו אברהם;
אומר לו: 'אתה "אָרוּר" ואין "אָרוּר" מדבק בברוך!' - היה לו מקום להקפיד על זה, לשמור טינה.
ורואים שמה? - שאברהם בכל אופן שולח אותו בשליחות חשובה ביותר: להעמיד את עם ישראל! להביא את האמא של ישראל, את רבקה. אז מה הולך פה? הרי שאליעזר הגיע לתיקון אמיתי ולשלמות. ולכן הוא העיז לחשוק בנפשו: שזרעו, בתו תדבק בזרע אברהם! כי ראה עצמו: ראוי ומוכשר לכך. לא בשביל כבוד ולא נוחיות.
ובדיוק עכשיו בא אברהם אבינו ומצהיר בפניו: 'אין "אָרוּר" מדבק בברוך!' - סטירת לחי מצלצלת!
ומה אנחנו רואים? למרות כל הסיבות לקפידה ולכעס... – ויתר! לא החמיץ פנים והכניע את עצמו באמונה!
וכל פעם הוא מכריז בפני לבן: "עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי" (בראשית כד, לד) - היה יכול להגיד: 'אני בן מֶשֶׁק ביתו! אני אחראי על כל המשק אצלו, על כל המזון על כל ה... אני, אני אחראי על כל הבית! אני המנכ"ל של אברהם...'
לא! חוזר ואומר: 'אני עֶבֶד אַבְרָהָם!'
כזאת הכנעה בקצה - היא שינתה את המהות שלו מ: "אָרוּר" לברוך! כי אמרנו: שבעצם ה: "עֶבֶד עֲבָדִים" זה התיקון מה: "אָרוּר" של השחתת המידות, אז אם עושים את זה עבדות גמורה, אז זה מתקן את האדם.
יכול להיות שמה שהקדוש ברוך הוא עושה, אומר: 'אתם לא רציתם להיות עבדים שלי? - תהיו עבדים לבילי הדבילי...' (ביל גייטס) העדפתם אותו?
אומרים לאשה: 'צריך לכסות את הראש, את חייבת לכסות את הראש!'
- 'מה פתאום? אני גרושה, אני אלמנה, אני לא, אני לא יכולה, אני לא זה...'
- 'טוב, את לא יכולה? תשמי מסכה! עכשיו, יאללה גמרנו, עכשיו נראה אותך שאת לא יכולה... חמש מאות (500) שקל על כל פעם! יאללה קדימה... לא רצית כיסוי ראש? אה... לא רצית?...'
אז הקדוש ברוך הוא יודע לטפל, לעשות לנו תיקונים.
ואז זה הפך אותו 'מכלל "אָרוּר" לכלל ברוך'.
ולא יעלה על הדעת שזה רק בגלל שהדברים יצאו מפיו של לבן הרשע שהוא אמר לו: "בּוֹא בְּרוּךְ השם"... אז אם לבן אומר: "בּוֹא בְּרוּךְ השם" אז הוא "בְּרוּךְ השם"?!
לא! זה בגלל שהוא באמת הפך את המהות שלו לגמרי. אדם שיכול להגיד שם ולעוף באוויר!! מה זה? כמה אתם מכיר היום שעפים באוויר? [יש הרבה "שעפים באוויר" אבל בלי שם... בלי שם...]
והוא מה שאמרנו: ברוך זה לא סגולה כתוצאה מברכה של לבן או של מישהו אחר, אלא זה מהות ומציאות של אדם, אין ניסיון יותר גדול מניסיון ההכנעה! תדעו לכם: 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו!' כי הקפדות יותר שכיחות, יותר מצויות, אנשים יותר רגילים להקפיד על אנשים ויותר קשה לאנשים לוותר וכשהאדם מכניע את עצמו לפי מדרגתו והוא מבטל את מידת הכבוד המגונה ואת ההרגשה של החשיבות והגדלות - בזה הוא שואף למהות האמיתית שהוא "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל!" (איוב לא, ב)
למה? למה זה מראה שאתה "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" למה אם אני מכניע את עצמי - אז אני יותר נראה שאני "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל"? למה?
כי: 'בכל מקום שאתה מוצא את גדולתו של הקדוש ברוך הוא - אתה מוצא את ענוותנותו!' יש יותר גדול מהקדוש ברוך הוא? – אין! ובכל מקום שאתה מוצא גדולתו: אני "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ"! (ישעיה נז, טו) אני "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן" אין יותר גבוה ממני! אין יותר גדול ממני!! ואיפה אני שוכן? - עם המדוכאים! ועם השפלים!! ואני מתעסק איתם ודואג להם והכל 'כל מקום שאתה רואה גדולתו של המקום - אתה מוצא ענותנותו!'.
אז אם אתה רוצה לזהות אם אתה שייך, יש לך "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" ? - אז בוא נראה אותך שיש לך נמיכות קומה! נראה את הענווה שלך, נראה איפה אתה, לפי זה יכולים לזהות; כל מקום שמגיע לך גדולה - אתה ענוה.
כמו שאמרנו על אברהם אבינו: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו" (בראשית כב, יט) חזר כאילו שווה מול שווים כאילו, עם אלה שהוא קרא להם: 'חמורים'... וזה אחרי ניסיון העקידה שהוא נהיה האדם השלם בעולם! "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד, טו).
אז זאת אומרת 'ההתגלות של המהות של המהות המקורית היא הברכה האמיתית!' הברכה האמיתית זה מי אתה, המהות שלך, אם המהות שלך היא כזאת שיש לך הכנעה, יש לך ענווה בפני אלוקים ודאי! ובפני אנשים גם - זה מראה: שאתה "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" כי הקדוש ברוך הוא מהותו, כביכול, זה: 'בכל מקום שאתה מוצא גדולתו - אתה מוצא ענותנותו!' אז גם האדם צריך להיות ככה, להדבק בדרכיו.
אז המהות של "דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" היתה שהוא הוריד את עצמו! למרות היחס שהוא קיבל...
בעצם אברהם לא אמר לו כלום, לא ביזה אותו, [אלא] אמר לו את המהות שלו, הוא לא... הוא לא פגע בו! לא העליב אותו, אמר לו: 'מצד היותך "אָרוּר" - אתה לא יכול להדבק בברוך' זה הכל.
למה? - השם הסכים איתו!
אמר לו: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה" (בראשית טו, ד) למה? - בגלל המידות שיכולות לעבור אחר כך! אפילו אם אתה מתוקן, אליעזר, אז אחר כך הצאצאים שלך: 'זרוק חוטרא אאוירא – אעיקרא קאי' הם יחזרו בחזרה כמו שכל התלמידים של אברהם... אז לכן "אָרוּר" זה מציאות!
אבל הוא הצליח לתקן! כי התיקון זה: "עֶבֶד עֲבָדִים" הוא היה "עֶבֶד עֲבָדִים" במאה... מאה... מאה אחוז (100%) הוא היה! למה? – הראיה: שאחרי כל העלבונות האלה, לכאורה, הוא המשיך בנאמנות וחזר ואמר: "עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי".
נו, כמה אנשים יכולים לעמוד בניסיונות כאלה? בעל לא יכול לשמוע את קול אשתו, אשה לא יכולה לשמוע את קול בעלה, אף אחד לא יכול להתכופף בפני השני, כל אחד שומר על עצמו... וככה זה חביט' חביט'... למה? - אין הכנעה! אין ענווה!! הבנתם? שבת שלום.