"ויאמר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית", ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה, אומר המדרש, אליעזר עבד אברהם שירת אותו - את אברהם אבינו הצדיק באמונה, והוא יצא מגדר ארור לכלל ברוך שזה במהות שלו ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ישראל שעושים חסד עם הגדולים והקטנים בידיים וברגליים על אחת כמה וכמה, כמה ברכות מושפעות עליהם. 

יפלא מאד, למה דווקא כאן על ידי מעשה זה זכה לצאת מכלל ארור יותר מכל שאר פעולותיו שעשה עבור אברהם, "ויאמר בא ברוך ה'" למה דוקא פה זכה לצאת מכלל ארור, דוקא פה בשליחות הזו שהוא הולך בשביל להשיא את יצחק, הרי הוא מסר את נפשו לרדוף אחרי המלכים, והרי הוא נקרא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורתו של אברהם אבינו לאחרים. וכן אמרו על הפסוק "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" אמר רבי אלעזר שמושל בתורת רבו, דהיינו יודע את כל התורה של אברהם אבינו ומשקה אותה לעדרים, ובמדרש פירשו שהיה גם שליט ביצרו כמוהו, בקיצור העתק של אברהם אבינו, ומאחר שהיה מושל בתורת רבו ומושל ביצרו ומרביץ תורה לרבים ומסר את נפשו של אדונו, למה נתאחר יציאתו מכלל ארור עד השליחות הזו? למה לא יצא מכלל ארור לפני כן? 

כל עצם שליחות זו היתה כרוכה בעקירת נגיעות עמוקות ששררו בליבו של אליעזר ברצונו להשיא את בתו ליצחק, בנקל היה יכול לסבב כשלון אם היה פועל תחת השפעת הנגיעה הזו, להכשיל את השליחות לא היה בעיה בשבילו, אילו היה אומר על יצחק איזה דבר שלישי, או דבר שנתפרש לתרי אנפי, שני צדדים היו שומעים ככה שאפשר לפרש, היה השידוך מאליו מתפרד בלי שיצליחו להוכיח אשמתו בכך, וכל שכן אם היה נותן לבתואל ולבן נקודה להאחז בה. לדוגמא, אם היה אומר שכמעט ששחט אברהם את בנו היו מבינים את דבריו שאברהם לא מרוצה מהבן שלו יצחק ולכן הוא מוכן לשחוט אותו, אז איך הולכים להשיא אחד כזה שאבא שלו מוכן לשחוט אותו, ואח"כ עוד יעשו חשבון אולי הוא ישחט את הכלה גם כן, ואח"כ ידעו איזה אבא שוחט את הילדים, וכן הלאה, רק מספיק שהוא היה מציין את העובדה הזו ונגמר הסיפור. ועלול הוא להעביר את הירושה מיצחק, דהיינו אם הוא יהרוג אותו - את הבן שלו, אז הוא יעביר את הירושה מיצחק. לא רק שלא עשה כן אלא השתדל בכל יכלתו בנאמנות להתפלל לקב"ה לסיעתא דשמיא על הצלחת הענין, ולא השתמט מאחריותו אלא נכנס בעובי הקורה שיצא מתחת ידו דבר מתוקן. זה המבחן שהיה לו, האם הוא יצא מהנגיעות או לא יצא מהנגיעות שלו, ואם הוא הצליח להתגבר על הדבר הזה כי יש לו את ההזדמנות פז של החיים שלו, הבת שלו היתה לפחות לפחות שקולה לרבקה, לפחות, אחרת מה זה מתחיל, כי אם אתה מעמיד תנאים כאלה בשביל להשיג את רבקה שאתה תבקש להשקות והיא תבקש גם לגמלים, ז"א שמהבת שלך ודאי אתה יודע שיהיה דבר כזה שהיא תסכים לעשות כדבר הזה וזה פשוט לך, אחרת איך אתה מעלה בדעתך שאתה תתן ליצחק אחת שהיא פחות ממה שרבקה תהיה מהתנאים שאתה מעמיד. 

אמרו חכמים ז"ל באבות, מרבה עבדים מרבה גזל, והגמרא בפסחים קי"ג אומרת, חמישה דברים, תשמעו איזה צוואה השאיר כנען לבנים שלו, חמישה דברים ציווה כנען את בניו, אהבו זה את זה, אהבו את הגזל, אהבו את הזימה, שנאו את אדוניכם, כי הם עבד עבדים יהיו, ואל תדברו אמת, ממש כמו המפלגה הידועה. ופירש הרשב"ם, שמנהגם של העבדים כך כאילו ציוה עליהם אביהם, ונפקא מינא שצריך אדם להזהר מהם. הרשב"ם אומר שמנהגם של העבדים כך כאילו ציוה עליהם אביהם ונפקא מינא שצריך אדם להזהר מהעבדים. 

אצל אליעזר בודאי הוא עקר מעצמו כמה מהחסרונות האלה הטבועים באופי של בני כנען, אבל עדיין עליו להוכיח מתוך הנסיון אם כוחו יפה לעמוד נגד הנטיה למרמה ולהדבק במידת האמת. עדיין עליו להוכיח על ידי נסיון האם הכח יפה לעמוד נגד הנטיה למרמה ולהדבק במידת האמת, יבבי איזה מבחן, מבחן האמת. אמרו במדרש על הפסוק, כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, המדרש אומר שזה מדבר מאליעזר שרצה להשיא את בתו ליצחק, וזאת נחשבת מרמה ועושק משום שהוא היה ארור ואין ארור מתדבק בברוך, מה פירוש? כשהוא שקל במאזניו אם בתו ראויה הוא שכח להכניס לתוך המשקל שהוא ארור וזה לא מתחיל בכלל, אז לכן אברהם אמר לו אתה ארור ואני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך אז איך אתה מתחיל לשקלל? זה נקרא מאזני מרמה, המשק לולא הפרט הזה היה צודק, אבל את העיקר לא שמת שמה, שארור לא מתדבק בברוך אז מה אתה מתחיל לשקול בכלל? כמו כפרי שרוצה לשאת בת מלך, זה מתחיל בכלל? פה זה יותר גרוע, זה עבד וארור ורוצה לשאת. ובזה שאליעזר אזר חיל למצוא זיווגו של יצחק בכשרון ובדעת הצליח לעקור מעצמו השורש של מרמה ואחז במידת האמת ומשום כך זכה דוקא כאן לצאת מכלל ארור לכלל ברוך, ז"א אם אדם זוכה למידת האמת גם אם הוא היה ארור הוא יכול לעלות משמה, אבל אם הוא אוחז עדיין בשקר זה בחינה של ארור. איך אמר לפני מספר ימים דורעי, ארור מכה רעהו בסתר, וחזר עוד פעם, ארור מכה רעהו בסתר, והוא התכוון לחבר כנסת אחר ממפלגתו, ועליו נאמר ארור מכה רעהו בסתר שהרי הוא עשה את הכל בשביל שיצאו נגדי כולם וכו' וכו'. ז"א כל הפוסל במומו פוסל, ארור שמארר. זה נקרא שאין מידת האמת כל כולו שקר, אדם שכל כולו שקר ששיקר את הרב שך, ששיקר את הרב עובדיה, ששיקר את הציבור, את כולם שיקר, וימשיך לשקר ויפיל את כולם ולא יהיה יותר ש"ס בגללו ובזכותו. הוא טוען שהוא בנה - הוא יהרוס, הגאוה הסרוחה שיש לו זה לא יאומן כי יסופר, הוא לא רואה בעיניים חוץ מעצמו, אין אף אחד, ובשביל המטרות שלו - הוא יכול לעשות הכל. איך כתוב בלבן, ואנכי פיניתי הבית, ממה אומר רש"י - מעבודת אלילים. לבן מוכן לזרוק את האלהים החוצה אם יש טיפת כסף, אם הוא רואה נזם וצמידים יש תפקידים וזה, את הכל הוא זורק. גם את האלהים אם צריך, אין לו בעיה. 

ויש להתעמק יותר בזה שעצם מה שקיבל אליעזר דעתו של אברהם בלי פקפוק, אליעזר קיבל את דעתו של אברהם בלי פקפוק, כבר הראה שהוא מוקיר את האמת. המושכל הראשון של אליעזר היה שאם רוצה הוא לטהר את זרעו עליו לטמאם בזרע ברוך ובזה יעלם הפגם, כמו שמצאנו בהורדוס שביקש להתחתן במשפחת החשמונאים כדי לטהר את עצמו מכתם של עבדות. ומה שאברהם הרחיק את הרעיון, היה אליעזר יכול לתרץ שמהמבט של אברהם בודאי עליו להדר אחרי מיוחסת בשביל בנו, אבל סוף סוף האחריות לעתיד צאציו מוטל על אליעזר ולא על אברהם, ומהמבט שלו צריך לעשות הכל להחשיב כל הצעה אחרת עד שיוכרח יצחק לקחת את בתו, כבר היה לעולמים חילוקי דעות כאלה בין רב לתלמיד, כמו שקרה אצל רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל, שרצה לקבל עליו גלות, והגר"א התנגד לזה, הגאון מוילנא רבו התנגד לזה, ורבי חיים החליט לערוך את הגלות אפילו אם אח"כ יתחרט, ולא להמנע משום התנגדות רבו. כמו כן היה אליעזר לחשוב שעליו להתנגד לפסק של אברהם כי מהמבט שלו אין לו ברירה, אולם אליעזר ביטל את דעתו לדעת אברהם ומיד ששמע האמת יוצא מפיו של כהן גדול קיבל עליו את הדין ולא חיפש אמתלאות, ולא רק שלא חלק על דעת רבו אלא הסכים לקבל על עצמו להיות האחראי לביצוע נישואיו של יצחק ממשפחת בתואל. 

מה היה יותר נקי מזה שהוא יגיד, אדוני אברהם, אני מצטער לא יכול לבצע את השליחות כי אני חושש מהנגיעות שיש לו, והוא היה יוצא נקי וזך, נקי וזך ושלום, היה אומר יש לי נגיעות, אני לא יודע שאני אעמוד בהם, אני לא בטוח שאני אעמוד בהם לכן אני מבקש שתפתור אותי מהשליחות הזאת. הוא לא עשה ככה, הוא הלך להלחם עם כל הנגיעות ולבצע את זה אחרי שאמרו לו אתה ארור ואני ברוך ואחרי שהוא משביע אותו ולא סומך, משביע אותו, תשבע לי ואשביעך, אחרי כל זה הוא יוצא לשליחות, זה מלאך, זה לא בן אדם. שום פגיעה לא נוגע אליו שום דבר, לא פגעו בו לא זה, מה זה, להגיד לבן אדם ארור, להגיד לבן אדם ארור, להזכיר לו אתה מבין את המהות שלו. אליעזר בקבלו את דברי רבו ובעקירת נטייתו למרמה ביטל את חותמת העבדות שנתקלל בה והוציא את עצמו מכלל ארור לברוך, לא הפסיד אליעזר כשציית לאברהם, אדרבא, בזה שויתר על התכנית שלו וקיבל עליו את הדין אפילו שבודאי חשב שאבד שברו וכבר לא ימצא הזדמנות אחרת לטהר את עצמו, כיון שבתו כבר לא תוכל להתחתן עם יצחק, הוא לא יוכל לטמע אותה בזרע ברוך, אבל מזה גופא הוא יצא מכלל ארור, בזה שהוא ויתר והלך עד הסוף עם אדונו אברהם. אכן אין מחשבת הקב"ה כמחשבותינו, ובמקום אכזבתו של אליעזר צמחה הצלחתו. 

מפה רואים שבמקום שחושבים שיש אכזבה שמה זה הצלחה, כמו שגרעין קודם נרקב באדמה ואח"כ הוא מצמיח, ככה יהיה תחיית המתים, קודם מתפוררים ואח"כ קמים, ממקום האכזבה משם באה לו ההצלחה לאליעזר, וככה צריך ללמוד אדם, וממקום ההצלחה תבוא האכזבה, עיין ערך אחרון בבחירות המקומיות.