ספר בני ציון על פרשת כי תצא | הרב אמנון יצחק

בס"ד 28/08/2012 ספר דברים - פרשת כי תצא: ספר בני ציון על פרשת כי תצא

"והפילו שופט והכהו ארבעים יכנו לא יוסיף",

על הכתוב "ארבעים יכנו לא יוסיף",

שואלים המפרשים: מלשון הכתוב שצריך להכות את אותו חוטא ארבעים מלקות לא פחות ולא יותר. אם ככה קבעו חכמים זכרונם לברכה שיש להלקותו רק 39 מלקות, כמו שכתוב במשנה: "המלקות כט': "כמה מלקים אותו? 40 חסר אחד, ופירש רש"י: חשבון המשלים סכום של ה-40 דהיינו 39.

ולכאורה יש כאן עניין תמוה: הלא כתוב בתורה במפורש "ארבעים יכנו" אם כך מאיפה למדו חכמים שצריך להלקות רק 39 מלקות?

אומר על כך הרב הקדוש משינובה מספרו "דברי יחזקאל": חכמים זכרונם לברכה אומרים בברכות ז': "טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקויות".

כלומר: נכון שמענישים את הרשע בכמה מלקויות על עוונותיו, אבל עיקר ותכלית כל המכות זה שהגיע אדם בעצמו שחטא, והצטער בלבו שלא עשה טוב, בכך שמרד שמלך מלכים הקב"ה, וזה מה שנאמר: "טובה מרדות" מרדות זה חרטה, "טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקויות" בזה שהוא מצטער שמרד בהשם יתברך. מכאן אומר על כך הרב הקדוש משינובה, למדים אנו שכאשר מקבל החוטא 39 מלקות, אזי המכה ה-40 היא בלבו של החוטא. ולפי זה מדויקים דבריהם של חכמים זכרונם לברכה להפליא, כיוון שכתוב בתורה "ארבעים יכנו", השיגו ברוח קודשם שצריך לתת לו רק 39 מלקות ובצירוף האחת שבלבו כתוצאה מהמלקות שהוא מקבל-מתקיים במלואו הפסוק "ארבעים יכנו". 39 והמרדות 40.

בספר הקדוש "בני יששכר", תשרי מאמר ח': מביא הגאון רבי צבי אלימלך שפירא את תרגום יונתן בן עוזיאל, שמפרש את הכתוב "ארבעים יכנו"; "אַרְבְּעִין יַצְלִיף וְחָסִיר חַד יַלְקִינֵיהּ" 40 מכות יצליף ומכה אחת יחסיר, דהיינו: 40 פעמים ירים השופט את ידו כדי להכות את החטא, אבל, אבל בפועל יתן רק 39 מלקות.

ומכאן אומר הבני יששכר", לומדים חידוש גדול על "ארבעים יכנו", שכן התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל אומר: כשיגיע השופט למספר ארבעים מלקות, ירים את הרצועה כדי להלקות את החוטא - אבל למעשה לא יכנו, והמכה הארבעים תהיה במחשבה בלבד ולא במעשה.

צריכים אנו ביאור על כך: מנין למד התנא הקדוש רבי יונתן בן עוזיאל שב-40 צריכים להרים את היד ולא להכות, ואת המכה ה- 40 לתת רק במחשבה?

{דרך אגב אחרי 39 הוא רק מרים את היד הוא כבר מרגיש את המכה}

משיב על כך "הבני יששכר" ואומר: חכמים זכרונם לברכה למדו דבר זה מהעונש שהטיל הקב"ה על חטא המרגלים, כפי שכתוב בתורה: "במספר הימים אשר תרתם את הארץ 40 יום, יום לשנה יום לשנה, תשאו את עוונותיכם 40 שנה". אז כל יום שהם הלכו ותרו את הארץ לרגל אותה – עונש! יום לשנה. אז 40 שנה הם ישאו את עוונותיהם במדבר.

והנה נתבונן בעונש דור המדבר; נראה שנענשו ישראל במדבר רק 39 שנים, שהרי שילוח המרגלים היה בשנה השניה לצאתם ממצרים, וכפי שבאר רש"י את הכתוב שם: 40 שנה, שנה ראשונה היתה בכלל, דהיינו בכלל העונש, משעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה של הקב"ה, אלא שהמתין הקב"ה עד שתתמלא סאתם.

אז מבואר מדברי רש"י: שלאחר חטא המרגלים, היו ישראל במדבר רק 39 שנים, שהרי חטא המרגלים כאמור התחיל מהשנה השניה לצאתם ממצרים, אלא שצירף להם הקב"ה את השנה הראשונה שאז כבר חשב להענישם, ולא הוציא לפועל עד שתתמלא סאתם, כדי לקיים את דבריו שמספר הימים שבהם תרתם את הארץ תשאו את עוונותיכם 40 שנה".

מכאן למדו חכמים: שגם מה שכתוב בפרשה "ארבעים יכנו" הכוונה שבפועל צריך להלקות את החוטא רק 39 מלקות והמכה ה-40 תהיה רק המחשבה. דהיינו: דהיינו שירים השופט את הרצועה ארבעים ויכה את החוטא רק במחשבה.

כדי לחזק את דבריו מביא גם הבני יששכר מדברי הזוהר הקדוש, בזוהר בחלק ב' דף קצ' עמוד ב': "אמר רבי יוסי: "לא היה עוד רחמן על בניו כמו הקב"ה ואפילו כשהרים הקב"ה את הרצועה להלקות את בניו - באה אם הבנים, היא השכינה הקדושה, ומחזיקה בזרוע ימינו של הקב"ה, שהיא מידת החסד, והרצועה נשארת במקומה למעלה, ואינה יורדת למטה להכות את הבנים. ובאמת דבר זה נעשה בעצה אחת בין הקב"ה שהפחיד את הבנים עם הרצועה, לבין השכינה הקדושה עם הבנים שמחזיקה בזרוע ימינו שלא יכה אותם בפועל".

"ואם תאמר" ממשיך הזוהר הקדוש: "מניין לנו דבר זה?

התשובה היא: מהכתוב אחרי חטא העגל,

כאשר אמר הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך", התחיל הקב"ה להרים את הרצועה כדי להלקות את בניו,

ומשה שלא ידע דרכה של אם {של השכינה}, שצריך להחזיק כביכול בזרוע ימינו של הקב"ה שלא יכה - שתק,

כיוון שראה הקב"ה כך, רמז למשה ודחק בו ואמר לו: "עתה הניחה לי"

מיד הרגיש משה ואחז בזרוע ימינו של הקב"ה כמו שכתוב: "זכור לאברהם", זה זרוע ימינו של הקב"ה שהיא מידת החסד, שהיא מידתו של אברהם, ועל ידי כך לא ירדה הרצועה להלקות את ישראל.

ומוסיף ואומר הבני יששכר: הנה ידוע שהאות מ'ם רומזת על השכינה הקדושה, שהיא נקראת מידת המלכות, והעניין הוא כי השכינה היא אורו של הקב"ה השוכן בתחתונים, ועל ידה 'מלכותו בכל משלה'.

לכן ציווה הקב"ה להעניש את החוטא "ארבעים יכנו" 40 זה מ'ם, כדי לרמוז, שהחוטא פגם בשכינה הקדושה שהיא נרמזת באות מ'ם שזה המלכות.

ומעתה מבוארים היטב דברי יונתן בן עוזיאל, שאין צריך להלקות בפועל אלא 39 מלקות זאת לרמוז לנו שאחרי 39 מלקות מתוקן הפגם של השכינה, ואם כך אין צורך לתת בפועל את המכה הארבעים. אלא השופט צריך להרים את ידו כדי להכות אך לא יכה, כדי לרמוז שהשכינה הקדושה מחזיקה בידו של הקב"ה כדי שלא יכה את בניו את ישראל.

אז מפה קבלנו כמה ביאורים להבין, מניין נובע "שארבעים יכנו לא יוסיף" זה לא 40 ממש בפועל אלא 39 בדיוק.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: זה עוד דבר, אבל הראשונה היתה במחשבה, שמה היתה מחילה, בסופו של דבר בשנה ה-40, אם היתה מחילה בשנה הארבעים אז זה לא נקרא שהם קיבלו, זאת אומרת שלא צריך לתת 40 צריך לתת 39, אבל בפסוק כתוב "ארבעים", אז איך אתה מממש את הארבעים אם אתה נותן 39?

הוא אומר: שבמחשבה התכוון לתת זה גם נחשב, מתי זה היה? בפעם הראשונה כשעשו את העגל, אז ברגע שעשו את העגל בשנה הראשונה כבר - אז הוא רק המתין שתתמלא סאתם, ואז הוא חיבר להם "יום לשנה יום לשנה", ולכן נשארו 40 שנה; השנה הראשונה + 39 אבל בשנה הראשונה זה היה רק במחשבה ואל היה בפועל.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: צריך שתיגדש הסאה, שתיגדש הסאה פרושו שזה הכמות שאחרי זה אי אפשר לשתוק, אז זה יכול להתאסף כמה עניינים.

"מצות עשה מן התורה להחזיר אחרים בתשובה" - מצות עשה!

ידוע ומפורסם שאברהם אבינו היה מחזיר בתשובה הראשון בעולם, כפי שמצינו בפסוק: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ופירש אונקלוס: "וית נפשתא די שעבידו לאורייתא בחרן, ואת הנפש שהכניעו ושיעבדו לתורה - בחרן.

והנה אמרו חכמים זכרונם לברכה,

הרב: פעם אמרתי וורט על זה שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן",

היו כאלה שהיו אומרים: תשמע צריך לדבר ב"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

אמרתי: הפסוק מכחיש אותך! שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו ב ח ר ן".

וגם שאלו: למה גם זה מדבר ויודע הרבה תורה ולא מצליח להחזיר בתשובה? וזה לא יודע את כל התורה כמו שהוא יודע ובכל זאת מחזיר בתשובה, איך זה?

אמרתי: הפסוק אומר: "את הנפש אשר עשו- בחרן", הקב"ה בחר את אלה שיעשו את הנפשות.

והנה אמרו חכמים זכרונם לברכה בסנהדרין צט': "אמר ריש לקיש: כל המלמד את חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן",

אם כך צריכים אנו להבין מדוע המלמד את חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, המלמד את חברו תורה - כאילו עשאו.

אומר על כך המהרש"א: צריכים לדעת שאם האדם אינו יודע את דרכי התורה אין הוא נחשב כלל לאדם, כיוון ש'מותר האדם מן הבהמה – אין! - לבד הנשמה הטהורה' וכו'.

אולם על ידי שאדם לומד את דרכי התורה, מיד הוא נבדל מכל בעלי חיים ונעשה אדם. "עיר פרא אדם יולד" עיר פרא - מתחילתו הוא כמו עיר פרא, כמו בעל חי, והוא צריך להוליד את האדם, אדם ייולד, אתה צריך לעשות את עצמך, להוליד את האדם, מתוך העיר פרא צריך לעשות אדם, לכן כל המלמד את בן חברו תורה - נחשב כאילו עשאו, כי על ידי כך לאחר הלימוד הוא נחשב לאדם.

על פי הדברים הקדושים של המהרש"א אפשר לישב את קושיית החכמים זכרונם לברכה על הכתוב: "ויאמר אלוקים נעשה אדם כצלמנו כדמותנו"

יה בה בי יה בה בי איזה פירוש יה בה בי.

"ויאמר אלוקים נעשה אדם כצלמנו כדמותנו", שכן מדוע נאמר "נעשה" בלשון רבים? הלא הקב"ה לבדו ברא את האדם,

יתכן שהקב"ה גילה לנו את רצונו, שגם כלל ישראל יצטרפו לעשות אדם, וזאת על ידי שיפיצו את האור בדרך התורה בעולם, לכן הקב"ה אמר לכלל נשמות ישראל: "נעשה אדם!" אני ואתם! "נעשה אדם" כי גם עליכם מוטלת חובה לעשות אדם, שתלמדו אחרים דרך התורה ומצוותיה.

והנה אומר הרמב"ם על הכתוב "ואהבת את השם אלוקיך", במצוה שלישית "בספר המצוות", היא שציוונו באהבתו, זאת אומרת: היא שציוונו באהבתו הקב"ה ציוונו לאהוב אותו יתברך וכבר ביארנו אומר שזאת המצוה גם כן לא רק לאהוב את השם אנחנו לבד - היא כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו.

אנחנו מצווים כולנו כולנו לקרא לכל בני האדם לעבודת הבורא ולהאמין בו. כמו שאברהם מפני שהיה אוהב את הקב"ה, זה מראה שהוא אוהב את הקב"ה, קרא בני האדם להאמין בהשם! מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו! את הקב"ה עד שתקרא אליו בני אדם דהיינו: תקרב אותם אליו.

אז זה מצוה! מצוה, "מצוות עשה", להחזיר בתשובה. והיא בכלל המצוה של "ואהבת את השם אלוקיך", שלא תאהב לבד אלא תהיה מאהיב את הקב"ה על הבריות, "ואהבת" להאהיב.

ומוסיף על כך רבינו יונה "בשערי תשובה": והוא אומר: "כי מתנאי התשובה זה שיחזיר אדם גם אחרים בתשובה", מתנאי התשובה, אתה רוצה לקיים תשובה כמו שצריך? אתה צריך גם להחזיר אחרים בתשובה, ולא רק את עצמו.

כמו שאומר הנביא לישראל ביחזקאל יח' ל': "שובו והשיבו מכל פשעיכם" שובו ישראל בתשובה והשיבו גם אחרים עמכם בתשובה מכל פשעיכם. ולפי זה, זה התיקון על מה שהאדם החסיר בעבודת הבורא.

נגיד אדם חילל שבתות, ואחר כך חזר בתשובה, איך הוא יחזיר את השבתות? הוא לא יכול להחזיר אותם,

אבל אם הוא יחזיר אנשים בתשובה והם ישמרו שבתות - הוא החזיר.

אם הוא לא הניח תפילין, עכשיו שהוא החזיר אנשים - הם מניחים תפילין אז הוא השלים את מה שהוא החסיר.

אז זאת אומרת "שובו והשיבו מכל פשעיכם". אז התיקון של כל בן אדם שחטא במשהו או החסיר במצות, הוא יצטרך לעשות שאחרים יעשו.

והנה אומרים חכמים זכרונם לברכה "בעין יעקב" במסכת יומא: "אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות,

והכיצד? הרי אמר לקיש במקום אחר: "גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכויות"? יש קושיה!

ענתה על כך הגמרא: "לא קשיא", אין קושיה, "כאן מאהבה כאן מיראה";

מי שעושה תשובה מיראה מהפחד של הקב"ה - אז הזדונות נעשות לו כשגגות, אולם מי שעושה תשובה מאהבת השם יתברך - זדונות נעשות לו כזכויות.

רואים מכאן שעושה תשובה מיראה הזדונות, הפשעים, העוונות שעשה בכוונה נעשים לו כשגגות, כחטאים שעשה ללא כוונה. אבל העושה תשובה מאהבה -זדונות נעשות לו כזכויות, כמצוות. והוא נקי מכל חטא ופשע.

אם כך עדיף לנו לעשות תשובה להשם יתברך מאהבה, כדי שנגיע ליום הדין לראש השנה נקיים ולבנים מכל זדונותינו.

איך עושים זאת? איך מגיעים לאהבת השם? איך אפשר מהר להגיע?

הרמב"ם אומר: "ואהבת את השם אלוקיך", כל מי שמחזיר אחרים בתשובה - נקרא אוהב את השם יתברך! כמו אברהם אבינו שהיה מחזיר בתשובה אחרים, ועליו אומר הקב"ה עליו "אוהבי", וזה תשובה מאהבה וכל הזדונות נהפכים לזכויות!.

וזה שאומר דוד המלך: "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", איך אפפר לעשות את זה? "הרב כבסני מעווני"? איך אפשר לכבס את העוונות? תרבה לכבס את העוונות שלי, "ומחטאתי טהרני".

ממשיך ואומר דוד: "אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו", דוד המלך יודע שחטאיו שעוונותיו וחטאיו יכובסו ויטוהרו על ידי "אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו" על ידי שיחזיר פושעים וחטאים בתשובה - השם יתברך ככה הוא יכבס כל העוונות וכל החטאות יטוהרו.

לכן צריכים לדעת ששלימות התשובה היא: להחזיר אחרים בתשובה, ואז נקראת התשובה מאהבה, וזדונות נעשות לנו כזכויות, וזוהי התשובה האמתית והנעלית ביותר.

מה יעשה אדם שאין לו כישרונות להחזיר בתשובה? והוא לא יכול, ולא שומעים לו, ו.... לא עובד לא עובד, אז מה יעשה?

דיסקים! יקח דיסקים!! ויחלק בכמויות! זה להחזיר בתשובה.

מה זה משנה אם זה עובד בדרך כזאת או בדרך כזאת? העיקר שזה עובד,. אז זאת אומרת: המטרה היא להחזיר בתשובה, איך עושים את זה? בכל דרך אפשרית,

שאלה: (לא שומעים)

הרב: מי לא חוזר מאהבה? מה אכפת לנו איך הוא חוזר? אפילו לא חוזר, אפילו לא חוזר, המחזיר זה נקרא מאהבה, לא החוזר. המחזיר עצם הפעולה שלו זה מאהבה,

ואז מה? הרי כתוב עוד דבר: "ו א ה ב ת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מאודך: זה ממונך, אז אם אתה מוכן לתת את הממון! באהבתך את השם, בשביל להחזיר את הבנים שלו בתשובה, זה סופר אהבה!! בגופך ובממונך!! הכל אתה מוכן לתת להשם. בשביל מה? בשביל שהקב"ה ביקש! "נעשה אדם", בא! אני אעזור לך "פתח פיך ואמלאהו", "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד". אם אתה מאמין שאתה תדבר -אתה יכול לענות הרבה תשובות.

"פתח פיך ואמלאהו", ככה קראתי את הפסוק והאמנתי מה שקראתי זה אמת, פתחתי את הפה והוא מילא אותו, כן. זאת אומרת: אדם צריך באהבתו את השם יתברך לעשות הכל, בכל.

אתם יודעים שלפעמים יש אסון חס ושלום ממש, וכשבן אדם רואה את האסון הוא לפעמים לא יודע מה להגיד, מתבלבלות המילים, אז הוא עושה תנועות הצילו! אהההה הוווו הוא מסמן רק וזה..., אין לא הוא בלחץ הוא לא יודע, וזה עובד, מה אמרת? לא אמר כלום, לללללללל, אבל הבינו שהוא מרגיש שיש סכנה וצריכים פה לעזור.

כשבן אדם מדבר מכל הלב, אפילו שהמילים לא הכי.... מרגישים את זה, מרגישים את זה, לכן כתוב: ש'דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב', כי לב מבין לב, דברים שיוצאים מהשכל לא מגיעים ללב, בקושי לשכל. אז זה לא עוזר, כי אם ידעת - זה לא מספיק, "והשבות אל לבבך", זה מספיק. אז לכן אם זה אמיתי מבפנים - זה עובד.

אבל למדנו שיש "מצות עשה", להחזיר יהודים בתשובה, ואתה נעשה שותף של הקב"ה בעשייתן, שנאמר: "נעשה אדם", וזה נקרא תשובה מאהבה! פשששש. ואתה יכול להפוך את כל הזדונות שלך לזכויות!!!!!

אז אני לא יודע לדבר - ת ת ר ו ם!!! שפוך כסף! תציל יהודים! הצלת את עצמך קודם, הצלה הכי גדולה הכי גמורה, למה? אין לך יותר עוונות, אין עוונות, אין עוונות, כל הזדונות נהפכו לזכויות. יש עצה יותר טובה מזאת?

אבל אנשים קמצנים על החיים שלהם! קמצנים על החיים שלהם!! קמצנים על החיים שלהם!!!

יקנו גלידות ויקנו מנגו ויקנו זה ויקנו ויקנו! ואת החיים שלהם לא יקנו ויפדו! בצדקה הזאת שהם עושים לכבוד השם יתברך, בלהשתתף ב"נעשה אדם", וכל צדקה שאדם נותן - השם מחזיר, כל צדקה, אם אדם נותן 100, ואחר כך עוד 20, ה-20 היה צדקה - ה-20 האלה השם יתן לו 120, אם הוא לא יתן רק 100 הוא יקבל רק 100, "כי יפול הנופל ממנו", כמו שלמדנו אתמול.

אז זאת אומרת: בן אדם צריך לדעת כמה שתיתן יחזור, שמו שכתוב: "ונתנו", איך שתקרא את זה ישר והפוך "ונתנו", אתה נותן זה חוזר, גם הטעם למעלה ככה: הולך וחוזר.

אז זאת אומרת: בן אדם צריך לדעת אם אתה יכול בכסף בכסף קטן בשתי שקל אפשר דיסק, "המנצחים" "חיה יחיה" "הספירה לאחור", מחזיר יהודים בתשובה, 1000 שקל 500 דיסקים אתה יודע כמה יהודים תציל? וכמה זה יעבור ידיים ועיניים והכול, נישט שכל, נישט שכל (אין שכל!).

טוב, תזכרו שיש מצות תשובה ואפשר להגיע לאהבה, אם לא ידעתם? הנה היום נודע לכם אפשר להגיע. להפוך הכל לזכויות.

"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית"

דרך אגב: אתמול היה משהו מדהים מדהים מדהים מדהים, עוד לא היה דבר כזה בעולם! ילדה בת 12 היה אתמול בת מצוה,

ואמרה לאבא שלה: "אני לא רוצה שתעשה אירוע של בת מצוה המתנה שתעשה לי קח אותי להרצאה של אמנון יצחק",

והיא היתה אתמול בהרצאה, לא היה אירוע בת מצוה, היא היתה בהרצאה. ואבא שלה תרם בסוף 1000 דיסקים, ולצלחתה ולהצלחת עם ישראל.

מדהים! מדהים, זה נקרא "בת מצוה" נכנסה למצוות בגדול. אה? וויתור על האירוע של הבת מצוה בשביל לשבת בהרצאה בשביל לשמוע דברי תורה,

יה בה בי! איפה נשמע כדבר הזה? ילדה בת 12, ישתבח הבורא, יש לה שכל יותר מבני שבעים - שמונים, בלי עין הרע.

ובכן, "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית"

(יש זמן? חמש דקות אז לא נוכל להטעים לכם את זה כל כך, אני רוצה להטעים לכם את זה).

שאלה: (לא שומעים)

הרב: שמה? אמרתי אפשר בהרצאות, אפשר באינטרנט, בשקל וחצי ליום - מנוי שחור, אפשר בהפצת דיסקים, אפשר להביא לקרן הרצאות, אפשר להביא אנשים להרצאות, אפשר ליידע אותם שיש אינטרנט, היום לא חסר! כל הדרכים פתוחות.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.