אשה מוציאה לכתחילה; נשים בהדלקת נר חנוכה – חיוב, שליחות וברכה

 - - - לא מוגה! - - - 

צבא חייב מדאורייתא. אם אשתו לא חייבת מדאורייתא לא יכולה להוציא אותו. לכן כיללו אותו חכמים שכל הזמן ישארה רעב. אם הוא אכל רק הזית והוא עדיין רעב אז הוא לא חייב מדאורייתא. אשתו יכולה להציל אותו, יכולה לברך בשבילו. זה המשמעות. תבוא מהר לאדם שאשתו ובניו מברכים בשבילו. כל המהלך הזה מובן בברכת המזון. ברכת המזון יש בעיה. אבל אם הגמרא אומרת לך בלכתחילה אישה יכולה לקחת יין לעשות קידוש להוציא את בעלה ידי חובה מרן פסק את זה למעלה בסימן רעא אין בזה שום חולק מישהו יבוא ויגיד חלילה תבוא מהר לאדם שאשתו עשה לו קידוש לא היא חייבת בדיוק כמו הבעל אין שום הבדל כמו שהבעל יכול להוציא אותה ידי חובה שומע כעונה אותו דבר הפוך אותו דבר גם כאן גם אנשים חייבות כמונו במצוות הדלקת נר חנוכה אז כמו שאני מברך הוא הוציא אותה היא יכולה גם להוציא אותנו ולכן אם יש לאדם הזה בעיה של ביטול תורה וכיוצא בזה אז שתברך ותדליק בזמן וקשה לנו לחשוש לומר את דברי הביאור הלכה למעשה כמו שאמרתי הקללה לא שייכת כאן בעניין הזה זאת ועוד כאן מדליקים נר חנוכה הכסף הזה השמן שייך למי? שייך לבעלה. שייך לבעל הבית. היא עושה את המצווה בממון שלו. ולכן כאן הדבר ביתר שעת כאן יהיה בלכתחילה. האוכל גם כ נכון שהוא יה אכלה מהאוכל שלו. נכון אבל התורה אמרה על בריתך שחתמת בבשרנו על תורתך שלימדתנו שמה הדברים הם לעקובה. אז יכול להיות שהתורה לא חיוה אותה. אז אם היא פטורה מדאורייתא איך היא תוציא את בעלה שאכל ושבע? טוב, שמה אני מבין את הבעיה ולכן גם מובן גם חלילה הקללה שהגמרא מביאה גם כל זה מובן אבל אצלנו כאן לקשר את זה עם הנושא שלנו קצת קשה לקשר ולכן כמו שאמרתי יש חשש ביטול תורה לא כדאי שילך לבית ישאר פה פה ישב כיביתיה בלת פסח אומרים לאישה ברך על הליל הזה נכון בטעם מה יש פרסום הנס או במה אגומה פה היו אומרים לה לא אל ת ההבדל הוא שם האישה חייבת במצוות ארבע כוסות והוצאתי והצלתי וגעלתי ולקחתי רק אנחנו הגברים יצאנו ממצרים אנשים לא יצאו ממצרים גם הם יצאו ממצרים וגם הן חייבות בארבע כוסות הפרוצדורה של ארבע כוסות אסור לך לקחת ארבע כוסות יין לקחת אחד ולשת אחד אחרי השני. אלא רבותינו אמרו ראשון קידוש שני אתה קורא עליו את כל האגדה שלישי ברכת המזון רביעי אומר עליו את ההלל אנשים חייבות בהלל חייבות במצוות הרביעי וחייבות גם בהלל אז לא רק שתאמר את ההלל בסוף על הרביעי יכולה גם להקדים כמו שאתה מקדים בבית הכנסת בסוף ערבית אתה אומר את ההלל אתה יכול להגיד גם זה כל זה דבר שבחובה באותו לילה מה שאין כן אצלנו כאן דבר שאינו חובה לנשים מעיקר הדין קשה לנו להמציא את החיוב הזה שאנשים מחר יתחייבו לבוא ולומר את הלב משלמה כאן לגבי נר חנוכה כשהיא מדליקה יש פרסום הנס גם לאחרים אבל מה שהיא קורה תעלל זה רק לעצמה ולכן אין לנו הוכחה לחייב אותן אם אין הוכחה לחייב ממילא המילים וציונו לגמור את ההלל המילה וציונון לנו יש בעיהשכנזיות יותר קל הם הרי מברכות לישה בסוכה וציוונו על נטילת לולב הם מברכות על המצווה שהזמן גרמה כמו שאמרו רבנותם שאלות ותשובות מן השמיים וסיעתם אנחנו שחוששים לדעת הרמבם ומרן מרן בסימן תקפטפט צעו מרן אמר שאסור לאישה לברך המילה וציונו היא לא נכונה אז יכול להיות שגם פה אולי היא לא טוב ולכן לגבי הלל שם ואל תעשה אם היא רוצה דווקא לברך יש לה עצה פשוטה מאוד ויברך דוד תגיד ויברך דוד או תארהר שם ואלוקינו אבל להגיד לה שתברך בשם ומלכות ממש קשה לנו לומר שם בארבע כוסות מחמת הי באותו נס חייבנו אותם ממילא גם מתעל גם פה הם היו באותו הנס חייב בנ חנוכה גם בסדר שם שם אתה מחייב את אנשים מאפן היו באותו הנס כנגד ארבע לשונ של גאולה וצאתי ויצלתי וגעלתי ולקחתי כנגד ארבע לשונות ארבע כוסות איך הארבע כוסות חייב להיות גם כן לפי אותו הפרוצדורה שאמרנו היינו רביעי אומר עליו את ההלל פה שתי מצוות שאין להן קשר בלילה נר חנוכה ביום אתה אומר את ההלל אז היא עושה את הנר חנוכה היא מאירה פרסומי דניסה גם לאחרים אבל ההלל שהיא אומרת זה רק לעצמה ולכן אם חי חייבנו אותה בנר חנוכה. מי אומר שהיא תתחייב גם בדבר השני? זה לא ראינו אף אחד מהראשונים לא אמר שהאישה גם צריכה לומר את הלל. אם באמת היה חובה שגם אנשים היו חייבות בזה, הרמב"ם בשאר הפוסקים היו כותבים את זה. למה כל הראשונים וכול כמעט כל האחרונים, ראשוני האחרונים כמעט כולם שתקו בדבר הזה? כל החקירה הזו התחילה לפני כ-120 שנה על ידי גדולי האחרונים. אחרוני האחרונים ולכן קשה לנו בנושא של הברכה להתיר היא רוצה לומר הרי תעלל למה לא ודאי שטוב אבל לברך אנחנו חוששים בדבר כאן על המלחמה דרגש נו אם אתה אומר שהלל היה בשביל המלחמה מי לחם הגברים לחמו האנשים לא הלכו להילחם ממילא כן מסכים להגיד תן את המלחמה בסדר היא התחילה היה גרמה היא הרגה אחד הרגה את הרמתכל שלהם בסדר אני מסכים אבל מי שביצע בפועל את המלחמה זה היו הגברים אף אחד לא לא נתן לנשים לא נתן להם את החרב שילכו וילחמו נשים לא מסוגלות לכל זה הרמב"ם כותב אם האדם הזה מינה שליח את הגוי והגוי הזה הלך והדליק בשבילו נרות חנוכה לא יצא יש מחלוקת עם הגרסה הנכונה בהרמב"ם אם הגרסה היא גוי או שהגרסה היא עבד קנעני אבל הדין דין אמת ודאי שגם להלכה גם אלה שאומרים שצריך לגרוס עבד קנעני הם מודעים שאם האדם הזה ימנה שליח ימנה את הגוי זה לא טוב והסיבה למה לא טוב הרי אתה אומר שלוחו של אדם כמותו אבל הגמרא במסכת קידושין מא כשהגמרא עוסקת במצוות הפרשת טובות ומעשרות והגמרא מביאה את הפסוק כן תרימו גם אתם גם בא לרבות שאני יכול למנות שליח שיפריש בשבילי תרומות ומעשרות כדת וכדין אז כל דברי הגמרא הגמרא מדגישה על ידי יהודי כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית המילה גם בא לרבות שליח המילה אתם בא להפוקי גוי ולכן אם האדם מינה שליח את הגוי שיקדש לו אישה אינה מקודשת מנה שליח את הגוי שיפריש לתומות ומעשרות לא מופרש הכל נשאר טבל הוא הדין גם פה נפקמינה לא יבוא ולא יהיה יש אנשים שעברו אירוע מוחי והם משותקים שני הידיים הוא משותק ברוך השם מתפקד במוח המוח לא נפגע המוח שלו צליל צלול הכל בסדר אבל בגלל שהידיים משותקות מביאים לו עובד זר איזה רומני איזה פיני פיני מגיע חנוכה אז הוא אומר לעובד זר המחסן באינטרסול יש כך וכך. הוא הולך מביא הוא אומר לו תשים שמן כל מה שאומרים לו הסודני הזה עושה. אחרי שגמר את הכל היהודי הזה המסכן לא יכול להושיט את היד כדי להדליק. אז הוא אומר לו גם שידליק. אז אותו הבעל הבית מברך והסודני הזה מדליק. לא בסדר. גם כאן כמו שאמרנו מי מבצע מי מדליק הגוי. אם היה יהודי תגיד שלוחו של אדם כמותו כאן הגוי בגוי אינו בר שליחות ולכן אינו יכול לברך אלא אם ירצה ידליק בלי ברכה רוצה לראות נרות חנוכה שיעשה אין מה להפסיד אבל אם הוא רוצה להרוויח את הברכה פתרון הכי קל הכי פשוט יזעיק את אחד השכנים או אחד מבני ביתו אחד מהבנים והנחדים יבוא וידליקו או אחד מהשכנים אבל שהוא יברך והגוי יבוא וידליק בוודאי שיש כאן חשש ברכה לבטלה ואין לו היתר לעשות כדבר הזה כך הוא הדין גם בנר שבת לא רק לגבי נר חנוכה גם שמה שייך את הכלל את הדין האמור מכניס לו את הנר לתוך היד המשוקת והגוי ש תופס לו את היד יד ביד ומיד אם לא היה הגוי הנר היה נופל מידו נכון בר מינן האדם הזה משותק לגמרי יש אנשים אין להם ממש שיתוק לגמרי, אין להם מספיק כוח אחיזה. אז יכול להיות שהעצה שאתה אומר אולי זה טוב, אבל אם היד שלו משותקת לגמרי, לא יועיל מה שאתה אומר, לא כדאי. הגוי או להביא לאישה תקשור לו את התפילין זה טוב. כן. תפיל קשירת התפילין זה טוב. זה מונח על ידו קשור. זה בסדר. נכון שגם שם בלכתחילה אנחנו רוצים שהיהודי יעשה את זה אבל בדיעבד אם הגוי עשה את זה לא נורא. אבל כאן אצלנו בנר חנוכה דבר חמור יותר ולכן צריך להזהיר אותו שאם אין לו יהודי שיבוא יעשה לו אין לו שכן כזה אלא בלת ברירה הוא שמח על הגוי שמדליק לו אבל יזהר שלא לברך דווקא ממה אם אחרי חמש דקות נכנס הבן שלו הוא רואה נרות חלוקה דולקים הוא יודע הבן הזה יודע שאבא שלו לא מסוגל להדליק מי הדליק את זה הרומני הגוי הרומני שהבן הזה מיד יכבה את הנרות ויחזור וידליק. כאן אין ספק ובוודאי שיוכל עוד הפעם לברך כדי להוציא ידי חובה את האבא שלו. אין שום בעיה בדבר. תפילין הגוי מניח בו יכול לברך גם כן שמה יותר קר עיוור יש מחלוקת בפוסקים אם יכול להדליק נרות חנוכה כיוון שהוא עושה את הפרסום הנס לאחרים אז יכול להיות אולי כמו שהוא מברך יוצר אור ובור החושך הגמרא אומרת ישנו ברייה על ידי אחרים אם הוא יתחיל ללכת אותו העיוור ויש שמה איזה בור כדי שלא יפול אנחנו נצעק עליו מיד תזוז ימינה שמאלה אולי גם פה או לא מחלוקת כמו בכל מחלוקת ספק ברכות להקל ולכן גם העיוור הדליק בלי ברכה אבל אצל העיור לפעמים הוא עיור אשתו ברוך השם רואה או הוא או הילדים יש לפעמים חלק מבני הבית שרואים חלק מהם חייבים ממילא יכולים לברך בשבילם אבל אם גם הוא וגם אשתו שתיהן כל בני הבית שנמצאים שמה עברים להלכה ספק ברכות להקל אי אפשר לברך כל מה שאני אומר עיור הכוונה שהוא לא רואה כלום לא מבחין בין אור לחושך יש סוג עברים לא יכולים לראות אותיות לקרוא את המשנה ברורה הם לא יכולים אבל לראות את הנרות כן להבחין בין אור לחושך הם כן מסוגלים אחד כזה אני ליבדק כולע על מהחיה זה אין מחלוקת. כל מה שאני אומר עיור, הכוונה היא עיור שלגמרי לא רואה, לא מבחין בנרות. בזה אין ברירה. אתה אומר לו שידליק בלי ברכה, אלא אם כן ירצה לעשות את העצה של ויברך דוד. זו העצה שאפשר תמיד לחלץ את עצמנו מספק ברכה לבטלה. חירש אילם גם הוא לא יכול להיות שליח שנמנע אותו שהוא ידליק לנו את נרות החנוכה. אותו דבר גם שותה. אפילו אם השוטה הזה הוא לא טיפש והוא יודע מה זה נר חנוכה והוא יכול לתת לך הרצאה שלמה על המקדים על כל מה שהיה אולי יותר טוב מה אבל האדם הזה בר מינן איוב לא בדעת ידבר משנון ולכן אי אפשר למנות אותם שליח לא הייתה שותה ולא חרה שלב והגמרא מביאה לנו איך לבחון את האדם אם הוא עיוה אם הוא שותה או לא הגמרא מביאה בוחן אותו איך הוא מתנהג? אם הוא יושן בבית הקברות או קורע את הבגדים או מאבד מה שנותנים לו, כל אחד מהם סימני שטות ולכן הוא עצמו לא חייב במצוות בכל המצוות כולל גם מצוות נר חנוכה אם הוא לא חייב לא יכול להיות גם שליח שלנו שליח שיכול להדליק להוציא אותנו כשהוא עצמו חייב אם הוא בעצמו לא חייב אי אפשר לסמוך על השליחות הזו וגם בדעוון שהשותטה או אחרי שילם הדליקו מה שהדליק השוטה זה אפס. לא יצא ידי חובה אלא שיכבה את הנרות ועוד הפעם יחזור וידליק כי מה שעשה אינו עשוי. לא יבוא ולא יהיה. יש אנשים שמתמוטטים עובר איזה משבר ומאשפזים אותם. אם האדם הזה הוא לא עלים אז הם נותנים לו חופש לשבת. אדם שהוא עלים משאירים אותו במחלקה סגורה, קובלים אותו למיטה. אבל אם האדם הזה לא עלים אף פעם מימיו לא הרים מיד על אף אחד אז אפילו שהוא עדיין לא בריא עדיין הוא מנון אפילו אחי נותנים לו חופש לקראת שבת אומרים לו תלך הביתה תבוא חזרה מוצאי שבת ככה הם רגילים לעשות כדי לעזור לאדם הזה להשתקם במהרה אבל הוא מגיע לבית בערב שבת הוא רוצה להדליק נרות חנוכה אתה מדבר איתו אתה רואה שעדיין הבן אדם לא מאופס אתה רואה שהוא עדיין מרחף מדבר בר שטויות מדבר לא לעניין אז אם כך איך הוא יוצא ידי חובה את עצמו ואת כל בני הבית אותו דבר גם לגבי הקידוש קידוש הבדלה אם הוא ירצה לקדש לא יוכל להוציא אותם ידי חובה אדם שהוא שותה פטור מהמצוות גם בדי עבד שהוא קידש הקידוש שלו לא הוציא אותם ידי חובה ולכן הפתרון הוא שאחד מבני הבית ידק את נרות החנוכה אותו דבר גם לגבי הקידוש שכל אחד ואחד מהם מלמל בלחש את כל הקידוש או את כל ההבדלה כי לא יוצאים מאחד כזה ידי חובה כלל ועיקר אנחנו לא יכולים להעליב אותו להגיד לו אל תקדש הוא היה רגיל הבעל הבית הזה כל החיים לקדש בבית שלו תגיד לו אתה משוגע אתה לא יכול לקדש זה יפגע בו זה גם אם הוא היה חצי משוגע תגיד לו את המילים האלה יהיה משוגע שלם ולכן אתה לא יכול לומר את המילים אבל מצד שני גם אי אפשר להפכיר את בני הבית שלא לא יצאו ידי חובת הקידוש ולכן יאמר להם שימלמלו בלחש את כל הקידוש מהתחלה עד הסוף כדי שיצאו ידי חובה בצורה מושלמת אין בזה לבטלה נכון זה לא ברכה בכלל למעשה לא זה לא ברכה לבטלה אבל גם אין בזה תועלת אנחנו רוצים כאן שכל בני הבית יקימו מצוות עשה דאורייתא מצוות זכור את יום ושבת לקדשו כאן לא שאלה אם תענה אמן אחרי שהוא אומר מקדש שבת ענית אמן אמן לא ענית אמן זה לא ישנה את המציאות אם במציאות האדם הזה משוגע אז אפילו אם ענית אמן זה לא הוציא אותם ידי חובה כי צריך להיות אדם שחייב כמוני אדם שחייב כמוני יכול להוציא אותי ידי חובה כל ישראל ערבין זה לזה אני אגנות לנו לבנינו עד עולם אבל כאן בחיי גבונה האדם הזה מסכן הוא פטור ממילא לא יכול להוציא אחרים ידי חובה בכל המצוות למדנו את זה גם לגבי לגבי מצוות מגילה כאן אצלנו לגבי מצוות הדלקת נר חנוכה וכן בשאר כל המצוות שבתורה הדין הוא שווה לפעמים הוא כבר מגיע לשלבים האחרונים הוא כבר שפוי אפילו אם נאמר הוא לוקח כדורים הוא לא נעשה שפוי בצורה טבעית אלא הוא לוקח את הכדורים כשהוא לוקח את הכדורים הוא מאוזן באותם השעות הוא נורמלי אין שום בעיה יכול לקדש להם להוציא את כולם ידי חובה. אם זה שעת הדלקת נר חנוכה יכול לברך להדליק. הכל בסדר. אבל הגמרא אומרת לגבי אדם שהוא עיתים חלים עתים שותה. שעה כך שעה כך. באותם השעות שהוא חלים דינו כפיקח לכל דבר יכול להוציא ידי חובה גם את עצמו וגם את האחרים. אבל יש שעות שהוא לא נורמלי, שהוא לא בסדר. עוד הפעם הוא חוזר למצב הנורא, הוא שוקע במצב הקודם. אז עוד הפעם באותם השעות הוא לא יכול להוציא אותנו ידי חובה. אי אפשר לתת לו להיות חזן או דבר אחר. לפעמים יש לו הזכרה. הוא בא לבית הכנסת אומר לגבאי יש לי יורצעית, אני צריך היום להתפלל. והחזן מדבר איתו שתי דקות, שלוש דקות, מיד אתה מבחין שהאדם הזה עדיין מרחף, עדיין הוא מנון. אז אי אפשר לתת לו להיות חזן. הגבאי צריך להגיד לו, גם לי יש הזכרה ואני לא יכול לוותר לך. תעשה טובה. יש לאנשים לב זהב, לב של יהודי. הוא ירחם עליך. תדבר איתו בלשון תחנונים, לא בלשון תקיפה. תתחיל להתקוטט איתו, השם ירחם, יהפוך לך את כל בית הכנסת. מה תוכל? אתה יכול להתחרות עם העצבים, עם הכוח של המשוגע. אנחנו לא יכולים. ולכן ידבר איתו בלשון תחנונים ויקח מידו את החזנות, לא ייתן לו בשום אופן להיות חזן. כי גם אם הוא תפלל את כל תפילת החזרה בלב הכי לא מוציא אותנו ידי חובה כלל ועיקר בדיכאון תלוי איזה דרגה של דיכאון דרגה קלה דיכאון קל הוא עדיין מתפקד הוא לא מאבד מה שנותנים לו הוא לא קורע את הבגדים וכן הלאה אבל ככל שאדם שוקע יותר ויותר בדיכאון אז המצב שלו הולך ומחריף שוב צריך לבחון את את הדברים שאתה מדבר איתו תוך כדי שיחה אתה רואה לאיזה דרגה הוא הגיע. לפעמים כשיש פסיכיאטר צעיר הפסיכיאטר יכול לעזור לך. אתה מרים לו טלפון והוא מגדיר לך את המצב אתה יכול לדעת אם הוא נורמלי או משוגע. אבל כל זה בפסיכיאטר צעיר. פסיכיאטר מבוגר. תדבר עם הפרופסור המנהל של הבית חולים. שלמה המלך אמר הולך חכמים חכם רואה כסים ירוע. כמו שהרמב"ם הגדיר לנו את הפסוק הזה, תיבע בריתו של האדם, אדם נמשך אחרי החברה. ולכן תושיב ילד עם אנשים צדיקים, גם הוא יהיה בעזרת השם צדיק. אבל הפסיכיאטר הזה, 50 שנה איפה הוא? כל החיים שלו נמצא שם יום משוגעים, גם הוא בסוף נהיה מזנון כמותם. עובדה, תיקח את הסטטיסטיקה, מי מתאבד? אדם שיש לו שכל לא מתאבד אלה שהם ה