הלכות ט״ו בשבט, ברכות, תרומות ומעשרות ועורלה
- - - לא מוגה - - -
ולכן אני אומר כמה דברים כמה דילים מהנושא של הלכות ובשבט ואחר כך נחזור לנושא שלנו סימן סג משבת ראש השנה על האילנות כמו שלמדנו במשנה בראש השנה ב המשנה שמה מונה כמו ראש השנה א' תשרי כך גם כתוב בשבט הוא חג מבחינה מסוימת ראש השנה ולכן כן מחרותיים יום רביעי בתפילת מנחה לאומרים וידוי כך גם ביום חמישי שחרי מנחה לאומרים וידוי אסור לצום ביום טו בשבט לא רק צום תענית רגיל אדם שרוצה לצום בגלל ימי השובבים חי יוצא בזה אלא אפילו לאותם שנוהגים להחמר לצום ביום החופה החתן הזה מתחתן יום חמישי בערב כולי כנ שזה בשבט ונראוי שהיא מנה זה לא יצאו לפי הפשט אין שום חובה להבין מהצירות מהירקות מכל אותם המינים אבל על פי הקבלה כותב בני שכר שמנוהגים להביא מהפירות האילן או פירות הארץ להביא ולברך עליהם וכך נוהגים כולם כל עם ישראל גם אותם האנשים שלא תמיד מחמירים לחומרות של המקובלים כאן בדבר הזה, ברוך השם כולנו מקובלים, כולנו מחמירים, אפילו אלה שאין להם כובע, אתה הולך לשוק, תראה גם אותם שהם גלוי ראש, ברוך השם כולם מהדרים במצווה הזו, כולם קונים גם מזה וגם מזה, ברוך השם. טוב, אדרבה, מי יתן ויזהרו תמיד ועשו את הכל בצורה מושלמת, מצווה גו מצווה בזכות זה יתקרבו גם למצוות האחרות. אבל צריך להיזהר בכמה פרטים. קודם כל סור מרעה ואחרי זה ועשה טוב. סור מרעה פירוש הדבר לא לקנות דברים שיש בהם חלילה איסורי אכילה. חלק מאותם הפירות עלול להיות בהם תולעים תאנים. או אם הצמרים האלה הם ישנים יכול להיות שהבעל החנות קנה את זה לפני שנה ורבע. לא הצליח למכור את זה בטול בשביל שנה שעברה אז הוא מוכר את זה עכשיו בינתיים יש שמה בוודאי תולעים ולכן לפני שאדם יברך קודם כל יפתח את התאנה או התמר יפתח יבדוק את רק לאחר שהוא יודע בוודאי שאין שם תולעים יוכל לברך ולאכול גם בחרובים יש לפעמים תולעים לכן כיוצא בהם בכל אותם הפירות שעלו להיות בהם חשש כזה הנה ראוי שעשים שים לב יבדוק את כדי שלא יעבור לידי דקלה או מקשור זאת ועוד אנשים רבים קונים לכבוד ובו בשבט או דובדבנים הדובדבן הזה הוא מסוכר כך גם הפפיה אננס יש כמה מסוגי הפירות שהם מעבדים אותם בבית החרושת והם מתוקים מסוכרים יכול להיות שיהיה בהם תערודת של דבר איסור הרי הפפא הוא פרי כדי לשמר אותו ימים רבים בבית החרושת מעבדים אותו זה לא רק עם הסוכר אלא יש שמה כמה סוגי תערובות בין היתר יכול להיות שיהיה בזה תערובת של חימן מן החי חזיר או דבר אחר אם כן איך אתה יכול לקחת את הפפאיה הזו או האנס המסוכר היבש לברך ולאכול אולי יש בו תערות עת של איסור אכילה ולכן כשאדם קונה דברים כאלה הדבר הפשוט שישים לב על החפיסה, על החבילה יהיה הכשר בדף. אם יש על זה הכשר בדס, הכשר מעולה, אתה יכול לקחת, לברך ולאכול, אין לך לחשוש מאותם הדברים. הלא וכי, יכול להיות שיש בזה אולי תערוב דאורייתא, אולי תערוב את יין נסח, ייסור דרבנן או שניהם גם יחד. ולכן כשהוא הולך לקנות ישים לב לפני שהוא מכניס את הסל ישים לב מה הוא לוקח. גם אם אשתו הולכת לקנות הסביר לגברת הנכבדה יאמר לאשתו את כל מה שאמרנו כדי שלא יקנו חלילה הדברים שיש בהם תערבת איסור תודה זה כלל בכל השנה זה לא רק בהלכות ובשבט אלא הדבר מצוי גם בשבוע זה ובשבט אבל הוא הדין גם בכל ימות השנה מן הראוי שאנשים ישימו לב כדי שלא יכניסו לבית מאכלות אסורות אתה מאכיל את הילדים מאותם מאכלות אסורות אל תתמאו בהם ונצמתם בם זה מטמתם את גופו ונפשו של האדם ולכן מן הראוי שכל אדם נקיד ישים לב מאוד לדברים הללו סדר הברכות על מה מברכים הרי בתורה בחומש בראשית כתוב הקדוש ברוך הוא קיבל את מנחתו של הבל כי הוא הביא מבחרו צונו ומחל בהן ולכן אנחנו משתדלים לברך על הדבר הטוב ביותר יש לך 20 סוגי ג בורא פרי העץ אסור לך לברך 20 פעם זו ברכה לבטלה אלא מברכים רק פעם אחת בורא פרי העץ ובזה הוא פותר את כל סוגי הפירות והשאלה היא על מה יברך מה הוא הטוב ביותר מכולם יש בברכות ממחלוקת תנאים במשנה האם שבעת המינים או חביב עדיף במרן באור החיים סימן ר מרן פסק שבעת המינים זה מה שעדיף יותר. אם יש אחד מאותם סוגי הפירות, דבר שהוא משבעת המינים, מן הראוי לברך עליו ולפתור את הסוגים האחרים. הגמרא שם מסתכמת שהזית הוא הראשון ארץ, ז שמן ודבש. הזית הוא הראשון אין לך זית על השולחן. תמרים יש ארץ זאת שמן ודבש. דבש הכוונה דבש תמרים הוא המספר שניים. אין לך גם תמרים, יש שמה צימוקים, גפן, אחרי זה תאנה ורמון. זה הסדר של שבעת המינים. ואז תברך על אחד מהם ויפתור את שאר סוגי הפירות. כל זה בטח התחילה. אם האדם הזה היה עם הארץ, לא ידע, לא שם לב, ובירך בטעות בורא פרי העתפוז. נכון הדבר שהיה צריך להקדים את התמרה, אבל בליעבד בוודאי שפתר, אסור לו לחזור עוד הפעם ולברך שהוא בורא פרי העץ על הדבר השני. אלא אמרנו ברכה אחת בורא פרי העץ מה שברך באותו ערב פותר את כל סוגי פירות העץ אלא שברכתחילה ישים לבך על אחד מאותם הדברים שהשתבחה בהם ארץ ישראל משבעת המינים. אם הוא רוצה לאכול קודם המוציא היא הברכה החשובה ביותר. או אם הוא רוצה לאכול עוגה שוב העוגה עשויה מחיטה. ארץ חיטה וסעורה. החיטה היא הראשונה במעלה אז קודם כל יברך בורא מיני מזונות ואחר כך את ברכת בורא פרי הער אם האדם הזה רוצה גם לטעום מהין ברוך השם מכין גם בקבוק יין יין ביתים משובח שאלה איפה אתה מכניס את היין הרי הפסוק כשאמר גפן הוא מספר שלוש כמו שאמרנו זית מרה ואחרי זה גפן האם גפן הכוונה היא רק ענבים אבל בורא פרי הגפן כיוון שקבע ברכה לעצמו צריך להקדים אותו או לא דן בנושא הזה רבנו פרס ברן הביא אותו בבית יוסף והרמה הביא אותו בראש סעיף ד השאלה היא מה המסקנה יש בזה מחלוקת דעבד כמו עבד דעבד כמו עבר זה לא ברור גם בדעת מרן מה המסקנה יש שנותנים רמז יפה כדי שאדם מיקור את הסדר ראשי תיבות מגע אש מזונות הגפן עץ אדמה שהכל ועל זה למנדה אמר אם הפך את הסדר אמר קודם העץ ואחרי זה בורא פרי הגפן גם כן יצא כיוון שלכל אחד יש ברכה בפני עצמה ממילא אין בזה כל כך כפדה אלא כל השאלה כל הוויכוח הוא כמו שאמרנו מה יותר ודר ולכן אם הקדים את הגן יש לו על מי לסמוך אם הקדים העץ יש לו על מי לסמוך הדבר לא יצא מדי ספק ואם אין לו משבעת המינים כל סוגי פירות האדמה שיש לפניו כולם הם סוגים אחרים. יש לו גם פפיה בורא פרי האדמה וגם תות שדה וגם מילון וגם הבטיח. ברוך השם הוא שמר גם בטיח יש שאלה על מה יברך בזה הליבה דקולעל מה הלכה כדעת רבי יהודה חביב עדייר מה הדבר הכי טוב שיש לך החביב העליו עליו יברך בורא אדמה ויפטר את האחרים כשיש לפניו שבעת המינים אנחנו מעדיפים שבעת המינים על דברים אחרים אפילו על מין חביב אבל כשאין כאן שבעת המינים כולם בורא פרי אדמה ואינם שבעת המינים ברך כמו שאמרנו על מה שחביב לו ויפטר גם את האחרים שתיים של אותם לא אם הוא יודע מראש באותו ערב אשתו גם קונה תות שדה תות שדה זה חדש יש שחיינו יש עוד שלושה ארבעה סוגים כאלה הוא לא יכול לברר שלושה וארבעה פעמים שחיינו הוא יודע מראה שאשתו ברוך השם קונה מכל טעום נתן לה צ'ק פתוח לא הגדיל אותה עד והיא קנתה אז למה שיברך פעמיים לשלוש יחין הרי הוא יודע מראש שיביאו לפניו ולכן פעם אחת יברך שהחיינו ויפתור את כל אותם הפירות החדשים אם היה חביב לו יותר הבטיח וברך על הבטיח ברך על הבטיח הישן רק בורא פרי האדמה אחר כך הוא בא לאכול גם מהתות שדה אז ברך על התות שדה רק ברכת שחיינו אין לו ברכת בורא פרי אדמה כי הוא כבר ברך את האדמה אלא יש לפניו רק ברכה אחת ברכת שחיינו בלבד וכ יש לו גם חביב וגם שבת המינים הוא נקסמרים הוא אוהב וגם חביב עליו וגם בשעת המינים והוא לקח תפוס בוא פר בדי עבד יצא אפילו שהיה כאן תרתה אפילו אחי בדיעבד יצא כל הדברים האלה שאנחנו אומרים כל זה בלכתחילה בלבד ואין הדברים האלה מעכבים סיים לאכול את הכל יברך ברכה אחרונה קודם בורא נפשות ואחר כך כך ברכת מען שלוש. אם הוא אכל גם כזית עוגה וגם צימוקים ותמרים וגם שתה רביעית יין, כולל את כולם בברכה אחת. על המחיה ועל הכלכלה, על העץ ועל פרי העץ, על הגפן ועל פרי הגפן. צריך לכלול את כולם בברכה אחת, לא לברך שלושה פעמים מעין שלוש. כך גם בחתימה. ונודה לך השם אלוהינו על הארץ, על המחיה, על פירותיה ועל פרי גפנה. ברוך אתה השם גם בחתימה משלב את כולם ביחד זה מה שרצוי לנהוג ולעשות נכון נכון אבל השאלה אם מרן במסקנה בבית יוסף דעתו כדעת רבנו פרצו כי בשולחן ערוך מרן השמיט את זה ולכן אין ידיעה ב-100% לכן אמרנו דעבד גמור רב אבל אם לכן לכתחילה אני מסכים שמגע אש יותר טוב יותר טוב להקדים את הגפן בפרט אם האדם אדם הזה חביב ליין הוא אוהב את היין אז הנה יקדים אותו אבל אם הוא ישינה אם הוא הקדים בורא פרי העץ לא נראה כי מרן אומר אם אין ברכותיהם שוות אז אין עדיפות מברך על זה מברך על הדבר השני אין בזה עדיפות כל העדיפות מין שבעה או חביל כשברכותיהם שבות אז מברך על אחד הוא פותר את כולם או שבעה או חביל אבל כאן אין ברכותיה שבות זה הגפן וזה העץ ממילא אין אין עדיפות יוכל לברך קודם על זה או קודם על זה הטענה של החולקים ולכן אמרנו אם שינה לא נורא אין בדבר הזה חשש לא נחרב העולם בגלל זה לא צריך לצעוק עליו מחילה עכשיו יש כמה ילדים בתוך השולחן ואחד מדים אומר שיין גם ידע מה הוא קר כשמברכים בסדר שאמרתי הסדר הזה טוב לכולם גם לנו לגדולים וגם לקטנים לכולם יש את ההלכה הזו אין שולחן ערוך אחר לאישה או לילד למישהו אחר ולכתחילה לכולם מין שבעה עדיף אין מין שבעה חבים עדיף לכולם שייך את הכללים שאנחנו ולא ישנו מאחד לאחד שכחי לאח אם הוא שכח הוא שכחן נתונה בזה ושכחה להגיד אז זה יחזר עוד הפעם יברך שוב עוד הפעם אתת מעוש פעם נוספת הדין של טו בשבט ראש השנה והאילנות כאן בקטע הזה מה שאמרנו עד עכשיו כל זה בגדר מנהג מה שהמשנה התכוונת ובשבת ראש שנה לאילנות הדברים נוגעים לדבר שהוא דאורייתא והגמרא במסכת ראש השנה במקומות אחרים מפרטת בהרחבה א' לגבי דין עורלה ב' לגבי דיני תרומות ומעשות מתחיל קודם לפרש את הנקמינה בדין עורלה לגבי בבת ובשבט בחומש ויקרא פרשת קדושים התורה אומרת כי תברו אל הארץ ונתעתם כל העץ מאכל שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאחר תורה עסרה לנו פירות עורלה מה שהעץ נותן פירות בתוך שלוש שנים לנטיעה עד שלוש שנים הפירות האלה אסורים לא רק באכילה בפסחים כא הסבירו את המילה יאכל פירוש הדבר שלא יאכל וגם לא יהלם ממנו. אסור לך גם למור את אותם פירות העורלה לגוף. זה הדין שנוהג בכל ימות השנה. ואדם שנתע פרדס או קרם חדש עד שלוש שנים אסור לאכול מהפירות. והשאלה היא איך מונים? איך סופרים את השלוש שנים הללו? הכולה שהתורה הקלה בעניין הזה הכולה היא ככה. נתתי את העץ יד מנחם אב תשמ"ח שבועיים לוקח עד שהשרשים של האילן נקלטים באדמה נשאר לך אחרי זה חודש שלם חודש אלול חודש בשנה הוא נחשב לשנה תמימה אם כן תשנח 1 תשנט 2 תשסו עברו שלוש שנים השנה הזאת תשסא א' יכול להיות שהפירות יהיו מותרים בתנאי שהחנתה הייתה אחרת ובשבט שהוא ראש השנה לאילנות ואז הפירות שיצמחו לך באדר ניסן תוכל לאכול מאותם הענבים מה זה חנתה נפילת הפרח ומיד אחרי זה מתחיל הפרי לצמוח ויוצא פרח ויצא ציתחנה סופית ויגמול שקדים זה כאן בדקתי בקרן וראיתי הגעתי ביד שבט לא היה שום דבר לא פרח ולא פרי לא כלום אלא כל הפריחה התחילה אחרת ובשבט בזה כמו שאמרנו למרות שעדיין לא עברו שלוש שנים מעת לעת אף על פי כן התורה הקלה בדבר הזה ומותר לך בלכתחילה בחודש ניסן או אייר לאכול מאותם הענבים לא דווקא הענבים הוא הדין גם לגבי שאר הפר אם מחנתה הייתה לפני כן יהיה אסור כותב הראש כאן בארץ ישראל במקומות הללו בדרך כלל החנתה היא אחרי תו בשבת ולכן אם לא הלכתי לבקר לא הלכתי לטייל בפרדס ביד בשבט אני לא יודע אם הייתה חנתה לפניכם לא הייתה חנתה אני הולך אחרי הרוב כמו שאמרנו על פי רוב אותם הפירות חומתים רק אחרת ובשבט ולכן רק מכאן ולהבה יש מקום להתיר את אותם הפירות על ידי שיחלל התורה אמרה בשנה הרביעית תהיה פריו קודש הילולים להשם בברכות לו אמרו אל תקרא הילולים אלא חילולים אתה מחר את זה ומיד אחרי זה אתה יכול לקחת ולאכול יכול להיות שיש אולי פרי אחד שהוא יצא מן הכלל הפרסק או השק יכול להיות שאם אם הוא נטוע באצבע הגליל, אולי שם יכול להיות שהוא יקדים, אולי החנתה שם עלולה להיות לפני טו בשבט. רש"י מסביר לנו שם למה תו בשבט ראש השנה לאילנות. מה הקשר בין החנתה לבין זה? הסביר רש"י, ירד הרבה גשם. 51% מהגשם ירד לפני תו בשבט. כלומר עצר בתוכו העץ עצר בשורשים את כל כמות המים שהוא צריך וכתוצאה מזה אחר כך הוא יתן את הפירות ולכן הוא נותן כבר את הפרח ומתחיל כבר הפרי לצאת אבל כאן במקומות הללו יותר מ-51% מהגשם יורד אחרי תובשבה ולכן בדרך כלל החנתה פה היא מאוחרת אלה דברי הראש במציאות ככה אנחנו רואים בכל המקומות האלה אולי באצבע עגלי לפעמים יכול להיות כמו שאמרתי בהפרסק או בשק אולי שם יכול להיות שיקדים קצת אולי הפריחה תהיה יותר מוקדם זה תלוי בגשם אצלנו התחיל הגשם בשמחת תורה לפעמים שם כבר בתחילת תשרי מתחיל להם גשם אם ירד הרבה גשם בחודשי תשרי חשבון כסלם אז יכול להיות שכבר בתיבה תהיה הצריחה שם יכול להיות מקרה בודד יוצא מן הכלל באגלים באזור הצפוני אבל במקומות הללו בוודאי שאין מה לחשוש אם הוא לא בדק בפרדס או בקרם מן הסתם שהכל חנת אחרי בשבט ולכן זה כבר לא עורלה עברו שלוש שנים ויהיה מותר לאכול מאותם הפירות ולכן כל חקלאי ישים לב להלכה שאמרנו וכשהוא רוצה להעביר את העציצים יש לו במשתלה יש לו עציצים הוא רוצה לנתוע את אותם עשה הפרי מן הראוי שישים לב שקודם כל תזכור קור את התאריך אמרנו יד אב זה התאריך האחרון כדי לנטוע ואז הוא ירוויח שנה שלמה הוא לא יצטרך להתעכב עוד אם במקום יד אב הוא יבוא בז יח הוא הפסיד שנה שלמה כי לא נשאר לו שבועיים וחודש מנ הוא איבד את השנה לכן צריך לשים לב יסמן לעצמו ביומן את הימים שלפני טו באב שהם התאריך האחרון שיעביר את את כל השטילים לקרקע. לפעמים יכול להיות שגם אם הוא העביר אחרי זה עדיין זה טוב. כגון הוא לקח את העצית וחסר קודם את הבורות. חסר את הבור ולקח את העצניס אותו בתוך הבור עם העפר שהיה לו. ושם לתוך הבור הוא לקח סכין וחתך והוציא את הפלסטיק. כך שכל העפר בשלמות נכנס לתוך הבור ולא תפזר העפר. אז יש רצף המשך. כמה זמן הוא היה במשללה? השנה השנתיים אתה יכול לצרף את מה שהיה עם מה שיהיה. אבל אם בשעה שהוא בא להניח כל העפר תפזר וכשהוא הכניס אותו לתוך הבור החדש הוא הביא עפר חדש ממילא צריך להתחיל לבנות מחדש. קורה לפעמים תקלות כאלה אתה לא יכול לדעת בוודאי איך זה יהיה. בפרט אם יש לו פועלים ערבים שעומדים בלי שכל ממילא יכול לקרוא תקלות כאלה. לכן כדאי להקדים שיהיה הכל לפני תו באב כדי שירוויח את השנה הזו מצד עניין של עורלה וזה שייך בכל סוגי פירות הידן הרב אם הוא יחר למשל בא' אלול נטע אז איך הוא מונה את העורלה עכשיו הוא מונה שלוש שנים עגול עד א' אלול שלוש שנים בדיוק בדיוק כן זה כל מה שהעץ יתן פירות עד א' ואלול הכל אסור יקח וישמיד אותם מה שיתחיל להצמיח פירות חדשים אחרי א' אלול אז יהיה הכל מותר. זה הכלל. כל זה מרן כתב לקמן בסימן רצד סעיפים גד שם מרן הסביר את ההלכות האמורות ואין הבדל אם זה מטעים של יהודי או גוי. דין ארבע יש גם בורות גם במטעים של הגוי. אם אני השכן שלו וראיתי מתי הוא נטע ואני יודע בוודאי שהות האלה הם עורלה. אני רוצה אחרי שנה לקנות ממנו. אתה לא יכול לקנות ממנו. עורלה שייך גם בשל גוי. לא כמו תרומות ומעשרות שרק ביהודי יש. אלא עורלה שייך גם בשל גוי. אפילו בחוץ לארץ יש דיני עורלה כוחומר כאן בארץ ישראל. הייתה אומרים שנה. נכון. אם החנתה של השסק או הפרסק הייתה לפני טוב בשבט ממלא זה שייך עדיין לשנה הקודמת ולכן יש על הפירות האלה דין העורלה שאסור באכילה ובהנה כך גם לגבי שנה הבאה גם בשנה הבאה יש לך את הספק הזה ואתה לא יודע אם זה שנה רביעית או שנה חמישית שוב אתה מתבונן מתי הייתה החנתה אם החנתה הייתה לפני טו בשבט שהיה ח לשמת ממילא זה פירות נטע רביעי צריך לחלל את זה על שווה פרוטה אם חנת אחרת ובשבט זה פירות של השנה החמישית ואין צורך לחלל כמו שהסברנו יש בזה קדושה קודש הילולים להשם אחלה ועדר אכלה ולכן אתה לוקח חמישה גורות ואתה אומר יש לך שמה בפרדס 100 טון כל הפירות האלה הם בחומשם אתה רוצה לחלל את הכל על הפרוטה הזו על חמישה אגורות שאתה בא לקיים מצווה אתה צריך גם לברך וציונו על פדיון קרם רביעי או אם זה פרדס של תפוזים על פדיון נטע רביעי אחרי שהוא מברך את הברכה הוא אומר כל פירות האלה וחומשם מחוללים על שו פרוטה את הפרוטה הוא משמיד ואז כל הפירות האלה יוצאים לחולים יש מחלוקת בין הרעבד בשאר הפוסקים האם צריך אחרי זה להפריש תרומות ומעשרות או כיוון שהיו מעיקרה קדושים ואחר כך חיללתי ממלא פטורים מתרומות ומעשרות מחלוקת בין הרמבם הרעב בשעה ראשונים והמסקנה היא מעיקר הדין ספק דרבנן לכולה אין חובה להפריש מזה תרומות ומעשות למה אני אומר ספק דרבנן כיוון שרוב העם לא נמצאים פה רוב העם ישראל נמצאים בגולה למעלה מ-10 מיליון אנחנו פה פחות 5 מיליון ולכן אין חובה תרומות ומעשרות בזמן הזה מן התורה אלא רק מדרבנן כמו שכתב מרן בסימן ש לא סעיף ב ולכן המחלוקת כאן שנוגעת ידין תרומות ומעשרות היא בדרבנן וספק דרבנן לכולה לכן הקלנו בדבר מספק שאם חילל את זה פירות של השנה הרביעית שחילל אינם חייבים בתרומות ומעשרות אבל עברה השנה הרביעית הגיעה השנה החמישית חייב להפריש תרומות ומעשרות ואין צורך לחלל על מטבע ששחד בחוץ לארץ דין עורלה בחוץ לארץ אסור מן התורה אלא שהגמרא בקידושין לח אומרת שיש רק הבדל אחד בין ארץ ישראל לחוץ לארץ בדין ספק עורלה הלכה למשה מסיני ספק עורלה בארץ ישראל אסור אסור מדאורייתא ספק עורלה בחוץ לארץ התורה התירה זה כל ההבדל כשאתה יודע שזה בוודאי עורלה גם בחוץ לארץ יש דין עורלה ולא רק פה בארץ ישראל היום בזמן הזה בדרך כלל רוב ככל הפירות שנמצאים בשוק 99% מהפירות הם בדרך כלל מתוקנים ואין בהם חשש תערות של עורלה. ולכן מעיקר הדין אדם שהולך בשוק וקונה לא צריך לחשוש אולי החנתה הייתה לפני טו בשבט אולי זה היה עורלה לא צריך לחשוש לדברים הללו כמו שאמרתי הולכים בכל דבר אחרי הרוב והרוב בארץ רוב ככל הפירות אינם עורה לא נטעו את הפרדסים לפני שנה או שנתיים ברוך השם הפרדסים קיימים בארץ ישראל שנים רבות ואם יש איזה מישהו שהלך ונתע פרדס חדש בדרך כלל יש פיקוח עליו מטעם הרבנים, הבדצים או הרבנות ודואגים בדרך כלל להשמיד את אותם פירות העורלה. יש בודדים שלא שומעים דברי חכמים, אבל העץ לא נותן פירות בשנה הראשונה, אלא אם יתן בשנה השנייה הוא נותן מעט, בשנה השלישית קצת יותר, אבל רוב הפירות הם בדרך כלל באים מהשנים שאחרי. ולכן לא צריכים לחשוש למיעותה דמיעותה אילו היו כל הפרדסנים כל הסבלים והכוטפים כולם היו יהודים אז היה הבא אמנה לומר אולי זה נחשב קבוע כל קבוע כמחצה על מחצד דמה יש מחלוקת בזה בין הגאון רבי שלמה לוגר לבין הגאון רבי חיים מצנז בספרו דברי חיים אבל היום במציאות של ימינו יש הרבה מהפרדסים והקרמים שהם באים ממטעים של הגויים יש להם גם באזור המשולש, גם בגליל, גם בדרום, יש להם הרבה מטעים וקרמים. אז מה שהם מביאים שמה אין ספק. שמה בוודאי שזה לא קבוע אלא כמחצה על זה לא קבוע כמחצע על מחצה, אלא זה בוודאי נחשב כרוב וכל דפריש מרובה פריש. גם אם זה מטעים של יהודי, הרי הכותפים הם גויים. איזה יהודי הולך היום לעבוד בכטיף? כמעט בין רוב רובם או שבאו מהפיניפינים או גוי ממוצע אחר. ולכן יש לנו צדדים, יש לנו ספק ספקה להקל ואין חובה מעיקר הדין ללכת לחנויות שבהכשר הבדץ ולקנות משם את הפירות אלא יכול לקחת לקנות בשוק מחנה יהודה או במקום אחר לקנות סתם פירות ולא צריך לחשוש אולי הם מעורלה אלא אם כן כמו שאמרתי הוא נטע בגינה שלו עץ יודע בוודאי את התאריכים ואז נוהג לפי הכללים לפי הדינים שאמרנו קודם כתוב כל אחד בארגזים כתוב כתוב כל אחד מאיזה מושב בא אבל כל הארגזים האלה הם בדרך כלל בלוף אחד גדול הבעיה של החקלאים היום בדרך כלל בעיה של מס הכנסה ומס ערך מוסף ולכן אם הארגז הזה כתוב עליו גוש כטיף תדע שבוודאי זה לא משם יכול להיות מכל הארץ חוץ משם אם אתה לוקח ארגזים של כוממיות מן הסתם זה בא מהצפון וכן הלאה הם מדפיסים בכוונה שמות של אחרים אם המושב שלי הוא קומנימיות אני כותב מושב סגב כדי שלא יחפשו אותי מס הכנסה הם יגיעו למושב סגב יגידו להם אנחנו בכלל לא זרענו עגבניות על מה אתה מדבר וכן הלאה יש בלבול שלהם תשאל בשוק הסטונאי תשאל את אותם האנשים שמבינים בדבר כולם יגידו לך שאין שום ראיה מהקרטונים כל הקרטונים האלה סתם הטעיה דמת ואין שום קשר בין העגבניות שגדלו במקום פלוני לבין מה שכתוב על הארגז בדרך כלל זה בלוף זה שקר בפרט בארגזים שאינם מקרטון אלא ארגזים שעשויים מ קרש בוודאי ששמה אין שום ראיה המדבקה והסטיקר פעם כך פעם אחרת ולכן זה עדיין לא מהווה ראיה אלא חזרנו עוד הפעם לספק אני לא יודע מאיפה זה בא מספק אנחנו אומרים בכל הספקות הללו הולכים אחרי הרוב כל דפריש מרובה פריש ולכן אין איסור לקנות סתם פירות מהשוק אין את החובה להקפיד לקנות אך ורק מהחנויות של הבדת אדם רוצה להחמיר על עצמו למה לא המחמיר תבוא עליו ברכה גם עכשיו מחר יום שלישי יום הבחירות רוב האנשים יש להם חופש שעובדים במשרד הפנים שמעתי שצריכים לעבוד אבל רוב האנשים יש להם חופש כאן ברוך השם מתחילים ללמוד בת בבוקר הזדמנות השבת וללמוד תורה מהבוקר עד הערב הלו היה כל חודש היה בחירות היה חופש היה אפשר לשבת ללמוד תורה היה מצוין לכן כל מי שיש לו זמן בעזרת השם יבוא לכאן מהבוקר עד 103 בלילה יהיו כאן תלמידי חכמים גדולי תורה כמו שתמיד יש בכל ימי שלישי ברוכים הבאים אצלנו כאן לא מוכרים כטיסים ליד הדלת הכניסה חופשית מהבוקר עד הלילה כל ברוך הבא מי שלא יתפלל תפילת ערבית יכנס לבית מדרש בפנים בעיקר הדין גם בסביט אני יכול לקנות מסתם בסתה בשוק מה אנחנו בוחרים בשעה 7 אתה דובר את התפילה בשבע אחרי חמה אתה מצביע בשבע שבע וחמישה נגמר זהו כמה זמן לוקח להצביע בשבע אין טוב אף אחד עדיין לא מגיע אתה תהיה הראשון דקה אחת אתה נכנס גומר אז מה יעשה משבע בבוקר עד 10 בלילה עד שיגיע הזמן של המדגם יש לו הרבה זמן יבוא לכאן ילמד תורה יפיג את המתח ולחול בשרו מרטה זה הכי טוב הרב בשמיטה יכול גם לזמוך ולט בסתם בסתה פסוק כן אותו דבר גם מיתה כן גם שמה אתה אומר את הכלל הזה ולכן גם שמה יש לנו ספק ספקה כדי להקל בדבר דין שני שנוגע לתו בשבט ראש השנה לאילנות לגבי דין תרומות ומעשרות בחומש דברים פרשת ראה אמרה לנו התורה עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה למה הפסוק כופל פעמיים שנה שנה התורה באה להדגיש אסור לך להפריש מפירות שנה זו על פירות של שנה אחרת ולכן אם כתבתי ארגז אתרוגים או לימון היום אחרי יומיים יום חמישית ובשבט הלכתי וכתבתי עוד ארגז למונים אני לא יכול לחבר את כולם ביחד ולהפריש תרומות ומעשרות על כולם ביחד אלא את ההרגה הזה שכתבת לפני ובשבט אתה מפריש כמו שנה שעברה וארגה זה שכתבת אחרתו בשבט כמו השנה הבאה צריך להפריד להפריש מנה ובה כל אחד לבד כמו שאמרנו טוב בשבט הוא ראש השנה לאילנות ולכן צריך להפריד בין זה לזה הסדר במצוות הפרשת תרומות ומעשרות הוא כך נפריש קודם כל תרומה גדולה אחרי זה מעשר ראשון אחרי זה תרומת מעשר ואחר כך מעשר שני או עני יש לנו שש שנים שבהם אתה חייב להכריש תרומות ומעשרות ולא בכל השנים יש את כל סוגי המעשר אלא רק מעשה ראשון בלבד הוא קיים בכל השנים. לעומת זה מעשר שני קיים רק בשנות עבדה. ראשון ושני לשמיטה וכן ד וה לשמיטה. אבל בשנים שלישית ושישית במקום מעשר שני צריך להפריש מעשר ראשון ומעשר עני. זה הסדר באותן השנים. ולכן כשאני בא כעת להפריש תרומות ומעשות, אני עשיתי יין, סינ את היין ואני בא כעת להפריש מהיין הזה תרומות ומעשרות. זה שייך לשנה שעברה. וכי הענבים האלה גדלו לפני שעתיים. כל זה היה תשס. מה היה תשס? שנה שישית לשמיטה. ואז היה צריך להפריש, כמו שאמרתי, השנתון הוא מעשה ראשון ומעשה רענית. זה הסדר ולכן כל אחד שבא להפרישים לב לסדר השנים הללו ולכן התורה מקפידה ההקפדה היא שאל תערב ותפריש מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת בירקות ובתבואה ראש השנה הוא א' תשרי אם כתבתי צלון או עגבניות בכט אלול ערב ראש השנה הלכתי בג' תשרי אחרי ארבעה ימים כתבתי עוד עגבניות אסור לך חבר להפריש ביחד העגבניות האלה לפני ראש השנה שייכים לשנה שעברה ג תשרי זה כבר שנה חדשה תפריש זה לבד וזה לבד זה לגבי הירקות והתבואה אבל באילנות כמו שאמרנו טו בשבט ראש שנה לאילנות ולכן מה שקובע לך אם זה שנה שעברה או השנה התאריך של טוב שבט בדרך כלל רוב הפירות הולכים בהם אחרי החנתה אתה רוצה לדעת אם זה שייך בשנה שעברה או לא תבדוק אם השק הזה נפילת הפרח הייתה לפני תו בשבט אז זה שייך לשנה שעברה מעשר עני אם אחרת בשבט זה שנה אחרת אבל יוצא מן הכלל האתרוג המשנה במסכת ביכורים הגמרא מביאה את זה בקידושין דף ב הגמרא אומרת שהאתרוג הוא יוצא מן הכלל נכון שהוא אילן אבל כיוון שרגילים גם הרגילות להשכות את אותם הפירות, אותם הפרדסים בדרך כלל עשה פרי אין צורך להשקות אותם אלא הוא גדל רק על מי גשם אבל הירקות צריך להשכות אותה נשקיטה ברגלך כגן הירק כך גם פירות הדף גם הם רגילים להשקות אותם ולכן גם בהם הולכים לפי הלקיתה בשעת לקיתתו איסורו כותב מהרשניו במסכת שביעית שלא רק האתרוג אלא הוא הדין גם לגבי התפוז הלימון פירות הדר המשפחה הזאת כולם זקוקים גם למים של השקאה וממלה הולכים בהם לפי זמן הלקיתה ולא לפי זמן החנתה כמו שאר הפירות ולכן המחשתי והבאתי דוגמה כתבתי היום פירות מהפרדס תפוזים משכוליות אחר כך אני הולך ביום חמישי טו בשבט ואני כותב עוד זמן הכתיף הוא שקובע נכון שהחנתה בשניהם הייתה אותו דבר בשניהם החנתה הייתה תשרי תשסא לא מסתכלים מתי הייתה החנתה החנתה נפילת הפרח לא קובעת כאן לעניין זה אלא הלקיתה כיוון שלקיתה הייתה בחודש שבט לפני תו בשבט אתה כוטף את זה לפני תו בשבט ממילא זה שייך לשנתון הקודם ההפרשה היא מעשה ראשון ומעשה עני ומה שלקדת אחרת בשביל זה שנתון אחר ואסור לך להפריש מזה על זה חייב להפריש כל אחד בפני עצמו כל אחד לחוד זה הדין שהתורה מדגישה לנו היוצא השדה שנה שנה שאסור להפריש מפירות שנה זו על פירות או ירקות של שנה אחרת ס מי שכותב למונים אחרי שנה צעית אז מה אמר הרמב"ם דן גם לגבי דין שביעית והכלל הוא השביעית שמתנה ונתשתה כולנו בערב ראש השנה אמרנו שכל הפירות שיצמחו בקרם או בפרד הכל יהיה בעזרת השם הפקר ממילא מה שצמח לאחר מכן הליבה דקולעלמה לא צריך להפריש לא תרומות ולא מעשרות כל החיוב בהפרשת תרומות ומעשות עשרות שייך אך ורק בפירות ששייכים לי אבל אם זה הפקר כל אחד יכול להיכנס לפרדס ולקחת הדין של הפקר פותר מתרומות ומעשרות בכל השנים וכאן כמו שאמרתי בגלל שזו שנת השמיטה השביעית שמתנה ונתשתה ולכן הכל היה בחזקת הפקר גם אם אני בעל הפרד גם לי יש היתר גם לי יש רשות ללכת ולקטוף שם לימנים תפוזים עוד דבר אחר בכל הדעות אין בזה בעיה. לא צריך להפריש לא מעשה ראשון, לא מעשר עני ולא מעשר שני, לא תרומה ולא מעשר שום דבר. אתה כוטף ואוכל מיד מותר לך בלכתחילה. הבעיה תהיה אם הפרדס או הקרן הזה שייך לגוי נגמר המלאכה היה על ידי יהודי אז יכול להיות שתהיה בעיה שיתחייב להפריש תרומות ומעשרות. כגון בעל הקרם הוא גוי אבל הגוי הזה אין לו זמן להתעסק עם הענבים אני קניתי את הענבים ואני עשיתי מהם יין הגמרא מלאכה היה אצלי כשנעשה יין בזה אני חייב להפריש תרומות ומעשרות אבל כשחייב להפריש תרומות ומעשרות רק מפריש את התרומה אחד מ100 וקצת יותר הוא מפריש מהיין ושופך אבל מעשה ראשון לא צריך לתת ללוי מעשה רעני לא צריך לתת לעני כך כתב מרן בסימן ש לא סעיף ד אם היית הולך לגוי הגוי היה נותן לך מעשה ראשון אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לקחת ממנו ולכן גם אם אני חייב להפריש בפה כדי להוציא אותו מטבל תי לו אחי אין צורך לשלם ללוי ולעני לכן אותם האנשים שקנו מהערבי לפני ארבעה חודשים ליד מוסיו קנו ממנו ענבים יש איזה ערבי שבא עם המשאית הוא יודע שאנחנו עושים יין בבית היה מגיע כל יום במוכר ארגזים של ענבים. הרבה אנשים עשו יין בית והפרישו מזה כדין תרומות ומעשרות. עכשיו הוא שואל אותך, הפרשתי יש לי 100 בקבוקים יין, האם אני צריך לתת מעשה ראשון ומעשה רעני ללוי ולעני? אמר לו, לא. כיוון שהענבים הללו באו מהגוי, לכן אתה מפריש בפה, אתה שופך את התרומה גדולה או תרומת מעשר קצת יותר מאחד ומאה. אבל אין צורך לשלם בפועל ללוי ולעני אלה דברי מרנשן זו הכולה שיש בלי קשר שהשנה הזו שמעית גם אם לא היה שמעית בכל השנים יש את הפסק הזה שכתב שם מרן זה לכן יגיע פסח תשסא יום האחרון שמעי של פסח בתפילת המנחה נוציא השנה שני ספרי תורה ספר תורה תורה הראשון פרשת השבוע ספר תורה השני נקרא בו בפרשת כי תבואו פרשת וידוי מעשר אדם ששילם ללוי שילם לעני יכול לקרוא את הפרשה הזו מי שלא שילם הוא לא יכול להיות שקרן איך הוא יגיד וגם לתתיב ללוי לגר ליתום אלא אלמנה כאן במקרה הזה שהוא עשה את חובתו אפילו שהוא לא נתן ללוי ולעני בפירות האלה שלקח מהגוי יכול לקרוא פרשת בידוי מעשה ביום שביעי של פסח שיחוד השנה ביום שבת ואין מה לחשוש כיוון שלא היה חייב מה שחייב לא נתן אז יש לו בעיה כאן הוא לא היה חייב מעיקרה ולכן בחיי גבנה יכול לעשות את חובתו כדת וכדין ולקרוא את פרשת בידוי מעשר אלא שפרשת בידוי מעשר נקראת בלי ברכה אתה לא מעלה עולה רביעי לברך אשר בחרבנו קוראים לזה ללא ברכה זה הדין ולכן כל אדם שיש לו חובות מעשר ראשון ללוי או מעשר עני לעני השתדל במשך החודשיים האלה תאריך האחרון לתשלום הוא כ בניסן יום שישי תשסא הרב אם הערבי הזה של מוציוף יבוא עכשיו בצמיטה זאת אומרת אחרי בגידול הבא איך נתייחס לענבים שלו שמיטה קדושה תביעית מה מחלוקת בפוסקים והמסקנה היא שאין בזה קדושת שביעית כך למדו ממה שאמרה התורה בחומש ויקרא פרשת בהר והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה. מה זה לכם? הדיוק הוא דווקא אם הקרן הזה שייך לי ליהודי. אבל אם הקרן הזה שייך לגוי, יש קניין לגוי להבקיע מקדושת שביעית. כך שבאותם הענבים אין בהן קדושת שביעית. או שאר פירות וירקות שהגוי זרע או נטע בשנת השמיטה, אין בהם קדושה. זו דעת מרן. וככה מסכלה. אמנם יש חולקים, יש מפרשים את הפסוק אחרת, אבל אנחנו קיבלנו הראות מרן וכך הוא המנהג מדורי דורות. אתה נכנס לחנות של הבדת ואתה קונה משם עכשיו עגבניות. אומרים לך בעגבניות האלה אין חשש איסור שביעית. אז אם אין חשש שביעית, מאיפה זה בא? העגבניות האלה באו מהירח. הרי אסור לבוא ולזרוע משנת השמיטה. מאיפה זה? פשוט הם קנו את העגבניות האלה מהגור. תנו את זה מהגוי שזרע או באומל פחם או מקום אחר בהם אין קדושת שביעית מזה אתה יכול לקחת לאכול הליבה דכולעלמה מותר לאכול וכמו שאמרנו השאלה אם יש קדושת שביעית לגבי הקליפות מעיקר הדין אין אתה רוצה להחמיר תעטוף את זה קודם בניילון או בנייר ותזרוק להשפעה אל תזרוק את הקליפות כמות שהם אלא אם אתה רוצה לחוש אולי יש בהם קדושת שביעית אז כדאי שתעטוף אותם זו כל החומרה שיתכן לנהוג ולעשות בכל זה לגבי תרומות ומעשרות התורה אמרה לנו ואספתה דגניך דיגונך ולא דיגון גוי היינו פירות או ירקות שהגוי גידל אותם גבר מלאכה היה אצל הגוי בכל השנים כולל גם משנת השמיטה אין צורך להפריש מהם תרומות ומעשרות יש קניין הגוי להפקיע רק אם הגמר מלאכה היה אצלי כמו הדוגמה של היין אז אני חייב אבל אם הגמר מלאכה היה אצל הגוי אין צורך להספר תרובות ומעשרות וכאן הוא עסק את העגבניות מילה את הארגזים הכל היה גמר מלאכה אצלו אני באתי וקניתי מהחנות בזה הלבד כולעלמה אין צורך להפריש תרומות ומעשרות מאותם העגבניות אני רשי לאכול ללא הפרשה שע אני חוזר לנושא שלנו סימן סג דין בשר שנתעלם מן העין לא רק בבשר שנתעלהם מן העין יש בעיה אלא גם בדברים אחרים והגמרא מונה כמה וכמה דברים שאסור לי להעביר אותם על ידי שליח גוי אלא אם כן אני עושה הקר כדי שלא יזייף חותם בתוך חותם ארבעה דברים הם חתיכת דג, בשר יין, תכלת. אלה הדברים שצריך חותם בתוך חותם. הלא בתכי יכול להיות שזה יעשר. לכן הערנו לאותם האנשים שיש להם בבית משרט או משרטת רומני או פיניפיני, לפעמים הוא נשאר בבית לבדו ואז הוא יכול להחליף לך או את הבשר או לשתות מהין קצת. בפרט אותם שיש להם יין בית, הבקבוקים לא סגורים הרמטית. ואז הוא יכול לקחת ולשתות קצת. וכי הרומנים הם נזירים. הרומני לא אוהב לשתות יין. הם אוהבים את היין, את הטיפה מראה. ואז הוא ישתה קצת. מה שישאר בבקבוק. אסור בשתייה ובהנאה. זה נקרא יין נפך. כדי שלא תרגיש שהוא שתה. הוא ימלא קצת מים. ואז אתה בא, אתה חושב שלא קרה כלום. בפועל היין הזה נאסר. ולכן אסור לך להשאיר את הגוי הזה בבית הבת. לפעמים יש איזה חתונה או מסיבה אחרת, כולנו הולכים ומשאירים את הרומני הזה בבית לבד. שמים את החתול שישמור על הגבינה. איך אפשר לסמוך עליו שהוא לא יחליף לך את הבשר או את היין או דבר אחר? ולכן צריך לשמר את אותם הדברים. באותם הארבעה צריך חותם בתוך חותם. חן פג יש דברים שהחשש בהם הוא רק מדרבנן. מספיק חותם אחד. חןפג. איך אין הבדל בזה אם הוא גוי או גויה. שניהם שווים לעניין זה. וכי רק הגוי עלול להחליף. הגויה לא עלולה להחליף. יביא איזה בשר מעפרן, יביא מעיר העתיקה, שמה זה עולה 5 ש₪. יכניס לך בתוך המקרר שלא תרגיש שהוא לקח לך את הבשר הטוב. לך יש בשר א' א' מעולה. לקח את הבשר שלך, תיגן ואכל. ואינו את הבשר שהיה לו שהביא מעיר העתיקה, הוא הכניס לך בתוך המקרר. מי אומר שלא החליף? יש בזה את הבעיה של בשר שנתעלה מן העין ולכן הדגשנו קודם שאסור להשאיר את הגוי לבד אם אתה רוצה לקחת את כל המשפחה לחתונה תדאג לשלח גם את הרומני שגם הוא לא יישאר בתוך הבית יש עליהם בדיחה מפורסמת שאנחנו אומרים שמע ישראל שמים את הידיים על העיניים מכסים את העיניים יש ברומניה בית כנסת יש שמה שלט מי שעוצם את עיניו שמע ישראל עושה ז על אחריותו למה אולי יבוא הרומני הגוי ויגנוב בינתיים עד שתפתח את העיניים אתעיף עיניך בוא ועינינו אמר שדם נכון אם יש על הדג כסקס אחד אתה בטוח שהדג הזה הוא כשר זה הסימן הכי הכי קל הכי פשוט יכול לדעות אבל כשזה חתיכת דג שאין שמה קסק יכול להיות שהוא לקח את הדג שלך שהיה כשרטוב והחליף את זה אולי במקום זה הוא שם איזה דג אחר דג מעפן ולכן גם בזה יש את הצורך את החיוב שיהיה חותם בתוך חותם לגבי לחם בלחם החשש הוא בדרבנן ולכן מספיק חותם אחד מחלוקת יש בין השך לפרי חדש במה חששו חכמים שמ יחליף לי את זה בפת בעל הבית או בפת פלטה מסקמינה באדם שמקל בפת פלטה המסקנה בענייננו עכשיו הזמן הזה אין מסקמינה במחלוקת הזאת בזמנם היה נפקמינה אתה אומר יש לך ספק ספקה להקל שמן לא החליף אפילו אם החליף פת פלטר מותרת זה היה בזמנם שפת פלטר הייתה באמת מותרת היום בזמן הזה גם פת פלטר אסורה ולכן שוב אם אתה שולח פיטות על ידי שליח גוי אתה צריך לסמן את זה שיהיה חותם בתוך חותם כדי שלא יחליף לך את זה מה נשתנה למה פעם פת פלטר היה מותר ולמה כעת נעשה צה איסור. ההבדל הוא כך. הגויים פעם היו נזהרים לנפות את הקמח. הלחם שלהם היה נקי בלי תולעים. ועל זה אמרו חכמים פת פלתך מותרת. אבל היום בזמן הזה הם לא דואגים לנפות את הקמח. עד לפני 30 שנה לשרדות המסחר והתעשייה היה שולח למאפיות. היה הולך הפקח ובודק אם הם מנפים את הקמח או לא. היה מגיע לכל התנורים, לכל המקומות. אבל מאז שהתחילה האינטיפדה, הפקחים פוחדים. אם הוא יגיע לתנור לבדוק, הכניסו אותו בתוך התנור. ואז לכן הם לא מעיזים להגיע לשם. אין שום פיקוח על המאפיות שלהם. מי שיבקר שם, יתחפש לגוי כמו המסתרבים, ילך לשם ויראה. אתה תמצא שמה תולעים וג'וקים ועכברים, הכל מסתובב שם. אתה רואה את הערבי העופה בלי נעליים, בלי ראש. אתה רואה את הכל בזוהמה. אין להם תרבות ניקיון ממילא הפיקות שלהם העוגות שלהם או הבגלה האפס הגדול הכל מלא תולעים הכל מעפן ולכן בכל הדעות בכל השיטות אסור לאכול את אותם הלחמים כשאני לוקח לחמים טובים קניתי פיטות מחבה חבה יש לו הכשר בדעת אין בעיה אבל אתה נותן את זה לגוי שיעביר את זה אתה אומר לו תיסע לתל אביב אתה מגיע לאחי תיתן לו את הפיתות האלה מי אומר שהוא יתן את הפיטות האלה שנתת לו הפיטות של חבה אולי הפיטות הטובים האלה הוא יקח ויאכל ויביא לו איזה פיטות אחרים איזה משהו מעפן יביא מבית שפה מעיר העתיקה או ממקום אחר ואז אתה מכשיל את החבר אתה מכשיל את אחיך באיסור אכילת לחם ותולעים ולכן משום זה צריך להיזהר לסמן את זה איך אני מסמן אני הורד את זה בניילון אני מדביק את זה בנייר דבק ואני חותם על הנייר כשאחי מקבל את הפיטה הוא רואה הנייר דבק מושלם עם החתימה שלי אם הוא היה רוצה לפתוח להוציא את הפיטות הוא היה קורע את זה ואז היית תופס אותו על חם כמו שאומרים יש בינך לבינו סימן יש קוד הכל בסדר אם אין שום קוד אל שום סיסמה בינך לבינו מי אומר שהוא לא יחליף לך את הפיטות ולכן בכל הדברים האלה צריך להיזהר בדבר עברתי פעם בעיר העתיקה, חזרתי מהכותל ראיתי איזה חייל עומד בתואר לקנות לחם מהאפייה שלהם לחשתי לו באוזן אמרתי לו הפיטות שלהם מלא תלעים הכל מעפן הוא לקח את הרגליים וברח הוא נזהר אנשים לא מודעים לדברים האלה אבל אדם חכם לנון אם הוא לא רוצה לקבל מחלות מעין לא רוצה לסבול אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא כדאי שיזהר מאוד מהלחמים שלהם בגללה וכיוצא בזה אנשים רבים רוצים לעבודה בבוקר לא תמיד הוא אוכל ארוחת בוקר בבית מגיע לתחנה המרכזית יש שמה איזה אוכל גוי שמוכר את הבגלה את הבצה וכולי הוא לא שם לב הוא לא חושב הוא קונה לוקח ואוכל בוודאי שכל זה אסור באכילה מעיקר הדין הוא לא יכול לומר זה פת פלתר זה לא נעשה בבית בעל הבית כל ההבדלים האלה כשמנפים את הקמח אבל אם לא ניפו את הקמח זה שורץ בפנים תולעים, ג'וקים או דבר אחר, איך תוכל מדבר כזה? לצערנו גם החנויות שמוכרים לנו פיטהפל, לא מעט מהם גם כן מכשילים את האנשים בכל זה. אם אתה קונה פיטות מאנג'ל, הפיטה שם המחיר שלה כפול מהפיטה בעיר העתיקה ולהם אין כמעט קליינטים. אז מה עושה בעל החנות של הפלאפל? בטלפון הוא מזמין, אני צריך 200 פיטות. ואז במקום לשלם מחיר כפול לאנג'ל הוא מקבל את הפית מעיר העתיקה חצי מחיר. אם הוא אדם לא דתי, אדם שאין לו מצפון, מה אכפת לו? אין לו שום מצפון כדי לומר האנשים האלה יאכלו דבר שיש בו תולעים, אין בו תולעים. מה אכפת האדם הזה? אז איך תוכל לקחת פיטה פלאפל ולאכול? אולי הפיטות האלה מגיעים מעירה עתיקה וכך יוצא בזה. זה לא הבדל של חצי הגורה בין פיטה לפיטה, אלא ההפרש בין הפיטת הצדות של אנג'ל העיר העתיקה שכמו שאמרתי מחיר כפול ולכן רוב רובם של בעלי החנויות פלאפל לצערנו מכשילים את האנשים בזה ולכן אם אתה הולך בעיר ואתה רואה חנות אל תיגע בפית הפלאפל אלא אם כן אתה יודע יש להם תעודה הכשר בדה חרדית הבדץ מפקח עליהם שהפידות יגיעו ממקום טוב טוב, הכל כשר, הכל בסדר, אז אתה יכול לקנות. אבל סתם חנות שאין עליה שום פיכוח, אין שמה אפשר בדעת. שוב, יכול להיות שהפיתות האלה אסורים באכילה מדאורייתא. ולא רק הפיטות, גם הבגלה, כמו שהבאתי משל לדוגמה. וכן זה הדרך. כל סוגי המאכלים. יש אנשים שאוהבים הרבה את העוגה שנקראת בעלוה. גם הבעלוה הזו אמנם היא מתוקה, אבל גם התנאים אוהבים את המתוק. לא רק אנחנו. אז מי אומר שהם ניפו את הקמח של הבעלה לפני כן? אז איך תוכל לקחת ולאכול מהבעלה הזו? כעצא בזה. אתה נכנס למסעדה לפי מה שאתה מבקש מביאים לך. אתה נכנס למסעדה אתה אומר אני רוצה פיטה. יהיו לך על השולחן פיטה אתה משלם. שוב אם בעל המסעדה אדם הגון ישר אתה מכיר אותו ירא שמיים הוא יקנה לך פיטה מאנג'ל הכל על טהרת הכשרות. למה לא? תאכל תאכל את עוון. יכלו ענבים ויסבעו. אבל כשבעל המסעדה הזה לא מוכר לך. שוב אנחנו צריכים לדאוג ולחשוש. אולי הפידות האלה באו ממקור לא טהור, מקום לא טוב. ולכן לא אתה ולא הילדים תיזהר, אל תאכל. לפעמים מזמין אותך החבר. אתה צריך לסגור עסק בינך לבינו. איך קוראים לזה היום? סעודת עבודה. בואו נשב במסעדה ונגמור. הוא אומר לך, אני משלם במסעדה, זה על חשבונו, על הכיסח בו. אז הוא חושב זה מלא מופס זה כדאי זה בחינם והוא לא יודע איזה פיטה הוא אוכל לא יודע מה הוא כל הדברים האלה דברים שאנשים לא שמים לב נכשלים בהם מחנת חיסרי ידיעה וכדאי להעיר אתצומתיבם של האנשים אפילו בירושלים עיר הקודש יש את הבעיות האלה קל וחומר מחוץ ירושלים זו בעיה בכל העולם בעולם הבעיה מסובכת יותר פה החשש הוא רק מתעין אם אתה נמצא בצרפת או מקומות אחרים שם יש בלחם גם שומן חזיר. פעם היה לחם עשוי מ99% קמח ומים ומוסיפים שעור עוד אחוז אחד. היום בקושי יש 80% קמח. השאר מערבבים בו כל מיני דברים אחרים. וכדי שהלחם יהיה טעים, יהיה מזריק, הם מורחים אותו בשומן מן החי. שומן של חזיר. פה אנחנו מורחים את הביצה על זה כדי לתת לו הזרקה בצורה יפה. שמה לא מסתפקים בביצה. שמה שמים את השומן מן החיים שומן של החזר ואז הולך עם שמה אסור באכילה מדאורייתא מה שייך לומר פספל קר מותר וכי התורה התירה לאכול חזיר אם זה טבול בלחם ולכן צריך להעיר את שום טיבם של החברים לפעמים החבר הזה יש לו נסיעה אומר לך אני צריך מחר בבוקר לטוס לצרפת אני הולך לשם יומיים תסביר לו את ההלכה שיזהר לא להיקשל באכילת לחם טמא אלא אתה מגיע לשם אתה ילך לבית הכנסת דבר הדבר הראשון, תשאל את החכם איפה יש כאן לחם כשר? מאיזה חנות אני קונה מהכלות שלא יהיה בהם חשש איסור? הוא יכוון אותך איפה הוא קונה. גם אתה תלך ותקנה אבל אל תקנה מן הבעל היד בחנויות במסעדות או במקומות אחרים. לעולם יש איסור בכל אותם הלחמים. כך שהדוגמה שפת פלטר מה שנאמר בשולחן ערוך סימן קיב היום בזמננו כמעט וזה לא שייך. הרבים הוא לפה של הרבנים אין בעיה אין בעיה ההסבר מרן כותב לקמן בסימן קיח כיוון שהגוי הזה לוקח את המגע של הפיטות מהמאפייה מהמאפייה של חבא עד החנות הוא לא הולך בינ לבין עצמו זה רשות הרבים שכולם רואים אותו אם הוא ירצה להחליף כולם יראו אותו ילכו לספר לחבא יגידו ללבית הערבי שלך כך וכך עשה ואז הוא יפר אותו. כיוון שזה מקום מעבר לרבים, הוא פוחד שלא יתפס בכלכלתו, על זה לא תקנו חכמים, על זה אין מה לחשוש. עיקר החשש שלנו, אתה אומר לו, תסע לתל אביב, בדרך הוא יעשה את החנת ביניים או באבוגוש או בבית ספה או מקום אחר ויאכל את הפיטה הטעימה שלך, יכניס פיטה אחרת, מה שהוא מעפה ניתן לאחיך. ועל זה אמרנו צריך שיהיה סגירה טובה. היינו שיהיה לפחות חותם אחד כדי שלא יבוא לידי תקלה ומכשון זו התקנה של חכמים בדברים דאורייתא צריך חותם לתוך חותם בדברים דרבנן צריך חותם אחד אבל בכל מקרה צריך שיהיה סימון כדי שהגוי לא תהיה לו אפשרות לבוא ולזייף ולהחליף רבנו גרשום מאור הגולה אומר