חנוכה לדורות – כוח התורה, תוקף תלמידי החכמים ודיני סעודות מצווה

 - - - לא מוגה ! - - - 

לימי החנוכה והרמב"ם מעתיק לנו את דברי הגמרא את הברייתא מה היא חנוכה מה כל העניין הנושא היה כמו שאמרנו לפני 2100 שנה זה היה באמצע התקופת בית שני בית שני התקיים יותר מ-400 שנה ובאמצע התקופה מלכות יוון הרשעה כבשו את ארץ ישראל השתלטו על הכל ופשטו ידה בממונם של ישראל בבנותיהם נכנסו להיכל פרצו בו פרצות טמאו הטהרות ולא נתנו להם כמובן להקריב קורבנות גזרו על עם ישראל שלא ישמרו את התורה והמצוות שלא יעסקו בתורה שלא ישמרו שבת שלא ימולו את ביניהם ומי שנתפס בעוונות הללו אחד אותו להמיד כמובן הם לבד לא היו יכולים להצליח למלא הסיוע פעיל של אותם המתייבן לצערנו מאז ומתמיד היו מארסיך ומחריביך ממך יצאו לכן יש לנו ברכה מיוחדת בתפילה ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותחלם ותכנעם במהרה בימינו לצערנו לא רק היה יש עדיין גם בדור הזה שלנו עדיין הוה יש גם היום יש אנשים מסוג זה ואותם המתיוונים היו מוסרים ועושים את כל התעלולים לחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיען ניידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום הרגו את היוונים המתיבונים כשגברו על ייהם זה היה ביום כד בערב ואז בליל כה היו צריכים לקיים את מצוות הדלקת המנורה, כל המלחמה, כל מה שעשו כל זה כדי שנגיע למנוחה והנחלה מבחינה רוחנית. וכאן הגיעו ברוך השם לבית המקדש, כבשו את הכל, הר הבית בידינו. בשביל מה הוא בידינו? כדי להקריב קורבנות, כדי להדליק את המנורה. הגיעו לשם, חיפשו שמן ולא מצאו שמן טהור, אלא רק פח שהיה מונח בחותנו של כהן גדול. לא היה בוא להדליק אלא לילה אחד נעשה נס והדליקו בו שמונה לילות ולכן בגלל הנס שהיה אז תיקנו חכמים שנודה לבורא עולם על הניסים הנפלאות הן באמירת ההלל ובתפילה על הניסים וכן בהדלקת החנוקיה שמונה לילות כל זה זכר לניצים הנפלאות שהיו אז בימים ההם בזמן הזה זה זה הרקע לכל הנושא של חנוכה. הראשונים בספר האשקול המירי ועוד מהראשונים כבר שואלים מדוע ולמה תקנו חכמים שמונה ימי חנוכה? תודה. לכרה מספיק שבעה ימים. הרי אותו השמן היה ראוי לדלוק לילה אחת. הנס היה שנוסף ללילה הראשון דלק עוד שבעה ימים. אם כן הנס היה שבעה ימים. מספיק אם תחגוג את החנוכה שבעה ימים. למה צריך שמונה ימים? זו השאלה. יש עליה על הקושיה הזו עשרות תירוצים. התירוץ הראשון שכותב ספר האשקול הוא כותב מגיע בברייתא במקום שקראנו קודם שבאותו הפך היה לדלוק יום אחד הוא כותב הגרסה אצלו הייתה שאפילו יום אחד לא היה כמות של שמן שידליק באותו ערב נניח אם הכמות היא חצי לוג אז גם חצי לוג היה ולכן גם ביום הראשון למעשה היה נס שדלה כל הלילה כמו שצריך. זה הגרסה הראשונה. תירוץ שני מרן אומר הם חילקו את השמן לשמונה חלקים. הם ידעו שאין להם שמן. שמונה ימים הבאים לא יהיה להם. אז לא שפכו את כל השמן. שמו רק שמינית. היה צריך שידלק שמינית מהלילה. שעה וחצי ידלק ואחרי זה יכבה. במקום שעה וחצי ידלה כל הלילה יותר מטרסר שעות. נמצא שגם בלילה הראשון במקום שעה וחצי זה דלק כל הלילה נמצא שגם בלילה הראשון היה הנס אלא שהפרי חדש ממאן לקבל את התירוץ הזה הרי אסור לסמוך על הנס לפי הטבע אתה צריך למלא את הכל הלילה יש לך שמן אין מעבר על המצוות אתה חייב להדליק את הכל מי יתיר לך לשים רק שמינית ולכן הטרי חדש מתרץ אחרת והוא כותב נפקמינה למעשה עשה אדם מעני מרוד אין לו שמן השמן מה שיש לו זה בקושי מספיק ללילה אחד לשאר הימים הוא יודע בוודאי שלא יהיה לו נמצא באיזה מקום נידח בעולם ולא יהיה לו שמן לשאר הימים מה יעשה לפי דברי מרן לכאורר כדי שיזכה כל לילה להדליק אז יחלק את זה לשמונה חלקים כמו שעשו בבית המקדש אומר הפרי חדש לא מוטב שידליק את הכל בלילה אחד יקיים את המצווה שחצי שעה ידלק רצוף ולא יאבד את המצווה בכל השמונת הימים וכל הימים הוא לא מקיים את המצווה אם זה דולק לו רק שלוש ארבע דקות זה הנפקמינה בין התירוצים יש עוד תירוץ ספר האשכול אומר למה היה חתום אותו פח השמן בחותמו של כהן גדול כל מה שנכנס לבית המקדש היה חותם את הבדץ של הכהן הגדול בשביל מה היה צריך להחתים את זה מסביר ספר האשקול כשבאו למלא את הפח הזה שפכו שמן כדי שיתמלא במקום שיתמלא הפח נשאר רק שמינית נעשה כולו תמצית באו שפחו עוד שמן גם השמן השני במקום שמלא את כל הפח נעשה גם כן שמינית היו צריכים כפול שמונה כמות של פי שמונה כדי למלא את הפח הזה אחרי שגמרו למלא באו לכהן גדול ילמדנו רבנו מה השמן הזה למה למה כך נעשה? אמר להם אני לא יודע אבל סגו אותו והחתימו פלומד של הכהן גדול כדי לזכור היה כאן משהו ואותו השמן דלק שמונה לילות אז נמצא אמנם זה היה שמן אבל זה היה שמן מיוחד שהתמעט מעיקרה נעשה כמו תמצית אז מעיקרה גם בשביל הלילה הראשון כמו שאמרנו זה בא מאותו השמן שיכל להעשות כאילו הוא דלק לילה שלם בכמות קטן קטנה כזו כי הוא נעשה כמו תמצית כל זה לפי ספר האשקות כמו שאמרנו יש עוד תירוצים רבים חלק לפי הפשט חלק לפי הדרש לפי הסוד יש אריכות בנושא הזה אבל אמרנו את היסודות העיקריים מדוע ולמה צריך שמונה ימי חנוכה באותם הימים אסורים בהספד ובתענית אדם שנפטר לא עלינו הספד בשעת הלוויה יום השבעה או השלוש אסור. כך גם אדם שיש לו צומות לכפרת עוונות או מסיבה אחרת אסור לו לצום בימי החנוכה. יש לו הזכרה של האבא שלו וזה חל דווקא בתוך ימי חנוכה. או שיקדים לפני חנוכה, יצום ביום חמישי הבא, יעשה צום כמה ימים לפני כן, או שיאחר את זה יום שלישי שאחרי החנוכה יבוא ויצום, יעשה תשלומין, אבל בתוך ימי חנוכה אין לו יתר להתענות, הם דומים ליום טוב זה לא רק בהווה אלא גם בעתיד במדרש תנחומה פרשת בעלותך כתוב שלך אינה בתלה לעולם כולם. זאת אומרת, כשאהרון הכהן ראה שכל אחיו, כל טרסר שבטיה הקריבו נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, חלשה דעתו של אהרון הכהן ואני מה? אני כלום. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בעלותך את הנרות על מול פני המנורה שלך יותר גדולה משלהם. הם הקריבו פעם אחת, אבל אתה הרמז מצוות הדלקת המנורה החנוקיה הזו שהיא תישאר לעולם. גם אם יבוא בעזרת השם מחר מלך המשיח, אל תחשוב יבוא משיח אז לא יהיה בעוד שבועיים חנוכה. לא, החנוכה תמשיך. יש עוד חג שלא ישתנה. והנה הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יעשו מזרעם. שם זה כתוב גם במדרשים אחרים, רמז על אותו הפסוק שהפורים ישאר קיים לעולם. גם הראשונים הרשבה ועוד ציטתו את הפסוק הזה, את הדברים שאמרנו אבל לגבי החנוכה לא כולם ציטטו את המדרש בעלותך אבל האמת הוא שגם החנוכה שניהם שווים חנוכה אופורים הם ישארו לעולם ולעולמי עולמים כך שגם מההלכות האלה אנחנו לומדים אותם לומדים אותם בקבע לכן צריך להיזהר לזכור את כל הדברים זה לא זמנית אתה קורא את זה ומח יבוא המשיח המחשב לא ימחק את ההלכות האלה כאן זה יישאר לעולם חלק מהם תבטלו טוב מה בדיוק התבטל מה לא איך הרמבם אומר בכל הדברים האלה נחכה שיבוא המשיח ונשאל את המשיח הוא יענה תשובות קצרות וברורות על כל העניין חלק מהם אבל כן התבטלו גם הדברים שכתובים בתורה. אבל כמו שאמרנו, חנוקה ופורים הם הדברים היוצאים מן הכלל. תענית חלום מותר אפילו בשבת ביום טוב, כל וחומר בחנוכה דוחה את החנוכה ויצום אבל יצטרך אחר כך למתב תענית לתעניתה לכפר על מה שצם בחנוכה. מרן מסיים מותרים בכל שמונת ימי חנוכה לעשות מלאכה. זה לא דומה לחגים חול המועד פסח או חול המועד סוכות אלא כאן מותר לכתחילה לעשות כל מלאכה ולא גזרו על זה להחשיב את זה כיום טוב גמור אבל נוהגות אנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש מי שאומר שאין להקל להם זאת אומרת בחצי שעה 5 עד 5 וחצי חצי שעה ראשונה שהנרות דולקות כדי להראות שהנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם שלא יבואו לתפור לעשות מלאכה לאור הנרות לאור החנוקיה לכן רגילות אנשים לא לעשות מלאכה באותם הרגעים אישה שנהגה כך תמשיך במנהגה ואין להקל אם היא רוצה להפסיק את מנהגה אם היא אנוסה צריכה הטרה אבל עם האישה הזו לא רק חצי שעה היא לא עובדת היא קיבלה על עצמה חופש שמונה ימים ושמונה לילות איך אמורים בבתי הספר אצל של החילונים יש להם חופש. כל רבעון יש להם חופש. אז בין היתר גם חופש חנוכה. מה המורה הזה יודע מהחנוכה? אני לא יודע. אבל חופר שבוקחים כאן אין למנהג הזה יסוד שורש וענף. אפילו אם היא נהגה כך ורוצה לבטל לעקורת מנהגה, לא צריכה הטרה. יכולה להתחיל לאפות, לבשל, לחבש, לתפור בכל שמונה ימי חנות גם בלי התרה. כל מה שאמרנו שזה מנהג טוב ואמרנו שאין להקל להם רק לגבי חצי שעה בשעת הדלקת הנרות 5ח עד 5 וח בערב זה הכל אבל לא כל שמונת הימים זה ודאי מנהג לא טוב השעימום מביא לידי בטלה מביא לכל מיני דברים לא טובים ולכן בוודאי שבחיי גוונה יכולה להקל אם נהגה שמונה ימים לא לעשות מלאכה יום ולילה יכולה להקל גם בלי התנה מה שמותר לעשות בחג ביום טוב, לאפות, לבשל או לתגן נביבות, ודאי שמותר גם באותה חצי שעה. דברים שאסורים בחול המועד, סוג מלאכות כמו לתפור, לחבש, על דברים כאלה נאמר שלא יעשו באותה חצי שעה, זה הרמז המנהג. אבל אם היא רוצה לטגן להם לביבות, הילדים באים, התלמוד תורה נחספה וגם קלטתה נפשם, רוצים לביבה שהאמ תעשה להם למה לא שתעשה להם אין שום בעיה לא צריכה התרת נדרים בשביל זה ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה אגב יש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות משום דבעותן הימים היה חנוכת המזבח ונוהגים למירות ותשבחות בסעודה שמרבים ואז סעודת מצווה. יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. בפורים נאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה. יש שמה מצווה לאכול ולשתות. האם גם בחנוכה דבר כך יש מצווה לאכול לחם, לאכול ולשת או העיקר שלא תצום. אבל אם אתה אוכל מעט פירות, ירקות או דבר אחר, זה מספיק. זה המחלוקת שיש לנו כאן בראשונים ובין מרן להרמה. מרן פוסק כדעת מהרם ורוב הראשונים שאין שום חובה, אין שום מצווה לאכול לחם וכיוצא בזה. ולכן אותם הסעודות שעושים, עושים ערב לביבות או דבר אחר, כל זה בגדר סעודות הרשות ואין לזה דין סעודת מצווה. הרמב"ם מביא את החולקים שגם הסעודות שיש באותם הימים גם זה נחשב לסעודת מצווה. הנפקמינה אם האדם הזה שכח לא אמר על הניסים בברכת המזון הרי בליל שבת אדם שלא אמר את זה חייב לחזור כי יש חובה לאכול כזית לחם פה אין חובה לאכול כזית לחם לכן אם לא אמר על הניסים וגמר את ברכת המזון בוודאי שיצא ידי חובה ואסור לו לחזור שוב את ברכת המזון דווקא מנה עוד אדם שמוזמן לסעודת מצווה אסור לו לשרב הזמינו אותך אתה חייב ללכת סעודת חתן נקלה ברית מילה אבל כאן הם הזמינו אותו ערב לביבות אומרים לו יש סעודת מצווה יש לחם ויש לביבות ויש בכל מכל ק כל כל אין לו חשק ללכת לא רוצה ללכת שלא ילך זה לא חובה זה לא נקרא זה לא נחשב לסעודת מצווה כל מה שאמרו בפסחים קיג שבעה מנודין השמיים ואחד מהם מי שמוזמן לסעודת מצווה ולא הולך כל זה סעודת מצווה אבל כאן כמו שאמרנו בשמונת ימי חנוכה הסיבה למסיבה הזו איננה דבר שבחובה ולא דבר של מצווה. ולכן אם הוא רעם רוצה ללכת לאכול מלא מופט אוכל בחינם שילך שיהיה לו לבריאות לא רוצה ללכת שלא ילך אנחנו קיבלנו הראות מרן והדמרן אין זה נחשב לחובה או לסעודת מצווה חתוז חייב לוח כן כן אם האדם הזה הוא זמן לחתונה והכל נעשה שמה על טהרת הכשרות טהרת הקודש יש שמה מחיצה כל מה שאתה רוצה יש ברוך השם הנה לך יש לך יש לך יש לך זמן אתה פנוי אז במקום לשבת לאכול בבית ארוחת ערם במקום זה תלך תאכל שם תשמח ותשמח אתה נקלה יש את המצווה האמורה יש מחלוקת אם יש להם בלה וכי מניין האם יש חובה ללכת או לא מחלוקת שנייה אם האדם הזה רוצה לשבת ולעשות סוק בתורה. יש לו שיעור קבוע. הוא לומד כל יום והשאלה היא אם הוא חייב לבטל את השיעור שלו וללכת לשם או שהוא פטור. כי העוסק במצווה פטור מהמצווה. הראשונים והאחרונים כשדענו בנושא הזה פתחו את זה מהסוגיה במסכת מועד קטן ט. שם הגמרא מביאה שני פסוקים. שלמה המלך אומר יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה. פסוק אחר אומר בכל חפצך לא ישבו בה מה ההבדל אם זה חפצים או חפצך אם אתה גורס בכל חפצך אז העניינים הפרטיים שלי לא כמו התורה התורה יותר חשובה מהעניינים שלי אפילו אם אני הולך בבית חרושת בשעה אחת אני מרוויח מיליון דולר התורה חשובה עוד יותר אבל אם זה חפצי שמיים תשווה את התורה והמצוות האחרות חפצי שמיים כן שווים בה אבל אם אתה גורס כמו הפסוק השני וכל חפצים לא ישבו בה אפילו המצוות לא שווים כמו התורה בתלמוד תורה כנגד כולם זה עדיף על הכל זה ההבדל בין שני הדברים והגמרא מסבירה כשיש אפשרות שאנשים אחרים יעשו את המצווה הזו תן לאחרים שעשו את המצווה ואתה תלמד תורה אין אפשרות שאנשים אחרים יעשו את המצווה הזו אין ברירה תעזוב את הלימוד, תסגור את הספר ותלך ותעשה את אותה המצווה. אז לפי זה גם פה, אם האדם הזה אומר, תראה לנגן אני לא יודע לנגן. מה אני יודע לאכול? יש הרבה אנשים שיודעים לאכול. למצוא מניין שכלו כזית לחם יש הרבה אנשים שמוכנים להתנדב, ללכת לאכול באותה הסעודה של החתן והכלה כדי שיהיה להם זכות לברך שבעה ברכות. ממילא הוא פטור מזה ישב יעסוק בתורה. התורה היא יותר חשובה מזה. אבל אם האדם הזה יודע לנגן, גם לא רק יודע לאכול, יש לו מנדולינה, גיטרה, עודבר אחר, והזמינו אותו, תבוא תנגן. החתן הזה אין לו כסף, תפרן עני, אין לו ממון. אז הוא כאן מצא את האדם הזה בחינם, תביא את העו שלך, תבוא תנגד לי, תגיד כמה שירות ותשבחות לבורא עולם. השאלה היא הוא חייב לבטל את לימודו או לא. לכאורה לפי הגמרא שאמרנו עתה, יש עליו את החובה. כי אין מישהו אחר שילך לנגן, רק הוא יודע לנגן לכבוד החתן והכלה בחינם. אין אחרים שילכו לעשות בחינם. ממילא תחייב האדם הזה לסגור את הספר וללכת לשמח חתן וקלה. אלא שגם בזה עדיין יש לנו מחלוקת בפוסקים. המחלוקת היא נכון הדבר שהאדם הזה יש עליו חובה לשמחתן וכלה אבל יש עליו גם חובה ללמוד ולדעת את התורה כולה. לדעת כל דין הלכה למעשה. אדם שלמד הלכות שבת יודע איך לשמור את השבת. מי שלא למד הלכות שבת בוודאי יקשל בחילול שבת כמו שאומר הגאון רבי יונתן אייפשיץ בהיערות דבר שהתיקו אותו המשנה ברורה בהקדמתו למשנה ברורה חלק ג' אם כן אם האדם הזה אומר לך את האמת תשמע לדגן על העוד אני יודע אבל הלכות אני לא כל כך יודע תראה הלכות הונאה אני מימי לא למדתי אני לא יודע איפה זה אפילו נמצא תשאל אותו בזה באבן העזר חי משפט הוא לא יודע איפה זה ואם הוא מתעסק בענייני ממון מקח וממכר הוא עלול לבוא לידי תקלה אם הוא לא למד הלכות הונאה אז במקום נושב וללמוד הלכות הונאה הוא הולך לנגן בעוד לחתנים כל ערב מזמינים אותו מקום אחר הם יודעים שיש לו לב טוב הוא לוקח מעט או שבכלל בחינם ואז מתי ילמד הלכות הונאה הלכות נזקי ממון הלכות ירושות יש כל מיני הלכות בחושפט שאף פעם הוא לא למד אותם אז אומר רבנו זלמן בקונטרס האחרון בחיבורו אדם שעדיין לא למד את כל ההלכות אפילו שאין אחר שיעשה במקומו את המצווה אפילו אחי הוא פטור העוסק במצווה פטור מהמצווה שישב וילמד ולא ילך אפילו אם אין אחר שינגן במקומו קל וחומר אם יש אחרים שיכולים לאכול במקומו שאין לו היתר לבטל מתלמודו אלא חייב לשבת ולעסוק בתורה אם כן למי נאמר הדין שהגמרא בנתה על הפסוק וכל חפציך לא ישבו בהפי שמיים ישבו בה שאם אי אפשר למצווה לעשות על ידי אחרים חייב ללכת זה מדובר באדם שברוך השם כבר יודע הוא למד כל ארבעה חלקי שולחן ערוך כל הלכה אתה שואל אותו הוא יודע אלא מה עכשיו הוא רוצה ללמוד מעשה מרכבה הוא הגיע לרחוב דוד 19 אז תגיד לו במקום מעשה מרכבה קח את העוד ולך לנגן להם לכבוד חתן נקלה תשאיר את מעשה מרכב אחר כך. אבל אדם שעדיין לא למד ארבעה חלקי שולחן ערוך, הלכות פשוטות הוא לא יודע ועלו להיכשל. אדם כזה לפני שילך לטייל בחתונות, לפני שילך לרקוד בחתונות קודם כל שישב וילמד ידע את חובתו. סמוני נותרה את הקרמים. קרמי שלי לא נטרתי. והקרם שלי הוא התורה כמו שאמרנו לדעת את המינימום שבמינימום את ההלכות שבארבעה חלקי שולחן ערוך אלה דברי רבנו זלמן ולכן כל אחד ואחד שמקבל הזמנות ירבו שמחות בישראל אני מקבל לפעמים כל יום שני הזמנות רבו שמחות בר מצווה חתונה ברית מילה פדיון הבן ואם נרצה ללכת בכל המקומות צריכים ללכת לטייל חצי יום פעם פה פעם שם וכן הלא זה הדרך מתי יהיה זמן ללמוד ללמד לשמור ולעשות אם נלך בכל המקומות לכן כל אחד יעשה חשבון זהו חכם הרואה את הנולד יראה גם את העולם הבא שלו יגיע לגן עדן מה הוא יעשה שמה שמה לומדים תורה הוא לא למד בעולם הזה מה הוא יעשה שמה יגיד להם אני רקדתי לפני חתן וכלה כל הכבוד רקדת אבל הוא השתעמם שמה לא הבין שום דבר מהשיחה של החכמים. לכן ישב וילמד, ישנן את ההלכות ואז יגיע לגן עדן, יהנה מהחיים, יבין מה אומר הרשבה, מה אומר הרן, מה אומר הריב, שבין את דברי החכמים וחידותם יוכל לההנות מהחיים שם בגן עדן. קר מידה למי ללכת, נכון? בסדר, אם הוא חייב ללכת, נניח שהחתן הזה שכן שלו ואם לא ילך חלילה יהיה מחלוקת בפני דרכי שלום. טוב אני מסכים שאלך שלא יהיה מחלוקת ואם כבר הגיע לא ישב לאכול ולשתות בלבד שיזכה וירקוד וישמח אם לכן המא ישב בצד ישתדל לשמוח ולשמח אבל להעביר את החיים יש אנשים שאצלהם זה מסלול חיים כל הזמנה שהוא מקבל הוא שומר אותה מיד בארון אצלו אין דבר כזה לוותר לדלג על איזה חתונה חס ושלום מיד הוא רושם ביומן שלו והוא הולך כל החתונות כל בר מצווה כל אביה הבן ולפעמים יש לו שלושה ארוחות ביום. ארוחת בוקר היה ברית מילה, ארוחת צהריים בר מצווה, ארוחת ערב או הזכרה או היום עושים את ההזכרות גם עם לחם כבר לא עושים דבר פשוט אז או חתונה או הזכרה אז מתי ילמד? הוא ילך סתובב יעשה סעודות יאכל פה יאכל שם ומתי ילמד תורה? יגיע לעולם הבא יגיד להם אני אכלתי בברית מילה אכלתי אצל החתן כל הכבוד למה שהוא אכל אבל צריך גם ללמוד תורה תורה מה תהיה עליה צריך לדעת שזה העיקר שבעיקרים בשביל זה באנו לעולם כי הם חיינו ואורך ימינו והם נגי יומם ולילה ולכן יש לך שיעור אתה לומד שיעור קבוע בהלכה לא יוותר על אותו השיעור ואם שאל אותו החבר למה למה לא באת? אם החבר הזה הוא לומד איתי באותו השיעור, תגיד לו את האמת. אני למדתי תורה, אני הלכתי לשיעור כרגיל. תאמר לו את האמת, הוא יבין אותך מה שלא באת. זה בגלל שאתה לומד תורה והעוסק ב העוסק במצוה פטור במצוה. לפעמים השיעור שלהם נגמר מוקדם. הוא גומר בשעה 9: ושם בחתונה אפשר לרקוד עד 11 אוכלים ושותים. לפעמים החתונה מתחילה אחרי תשע. אז יגמר את השיעור בתשע ילך בת ילך לשם יכול לעשות את זה אחר כך יעשה גם את זה וגם את זה אבל לבטל תורה לוותר על השיעורים על ההלכות בשום אופן לא כן חנף קמינה עוד במחלוקת הזו בין מרן הרמא לגבי חכם שהוא זמן הזמינו את החכם הזה יש מסיבה ת חנוכה יש סעודה לביבות האם מותר לחכם ללכת או לא לפי דעת הרמה שיש בזה מצווה יכול ללכת אבל לפי מרן שזה לא נקרא סעודת מצווה אסור לתלמיד חכם ללכת לסעודה שאיננה סעודת מצווה אבל הרמבן אומר לנו עצה פתרון קהל הדבר הזה נוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם ואז סעודת מצווה בפרט אם מזמינים את החכם הזה שיאמר שם גם דברי תורה בין מנה למנה הם יקשיבו, הם ישמעו, יאמר להם דברי תורה, דברי אלוקים חיים לפעמים גם יכול לקרב אותם, שומעים דברי תורה, זה מושך אותם, אולי יבואו אחר כך למחרת, ישמעו את החכם אצלו בבית הכנסת, אז נה בזה יש לו היתר, אבל אם הוא יודע אלה חבורת ליצנים, אלה אין ה ואמנה שישמעו, הוא יגיד מילה, הם יעשו מהמילה שלו לצנות, לא ישמעו, אין שמה עם מי לדבר, אז אסור לחכם להשתתף. באותו מקום. הרי הגמרא בסנהדרין כג אומרת נקייה דעת שבירושלים לא היו יושבים בסעודה אלא הם כן יודעים עם מי הם יושבים אז אפילו אם יש שמה מחיצה ואין תערובת אנשים ונשים אסור לו לחכם ללכת שם לאכול את אותה סעודת הלביבות לאכול שם קל וחומר אם יש שמה חלילה תערובת אם יושבים ביחד אנשים ונשים אפילו אדם פשוט אסור לו ללכת שם כל וחומר תלמיד חכם כן יש אפשרות תביא חכם יאמר שמה דברי תורה כן הנה החלמה יש אפשרות אין מספידים בהם אלא לחכם בפניו אגב אין מתענים יום שמת בו אבם ותענית חלון בחנוכה אין תקסח אסור בכל שמונת ימי החנוכה להספיד בין אם זה בשעת הלוויה יום השבעה ה-30 וכן אסור גם לצ צום אם יש לאדם הזכרה והוא נוהג לצום מדי שנה ביום פטירת האבא או האמא אז יקדים יעשה את הצום יום חמישי הבא יקדים או יאחר את זה יום שלישי שאחרי החנוכה אבל בשמונת ימי חנוכה אין לא הספד ולא תענית היוצא מן הכלל הגמרא אומרת במועד קטן כז אין מועד בפני תלמיד חכם פירוש הדבר מותר להספיד חכם בשעת הלוויה גם בימי חול המועד הוא הדין גם לגבי חנוכה שמותר להספיד בחנוכה או בפורים מותר להספיד חכם לא בשבעה ובשים אלא רק בשעת הלוויה כאן זה לא הכבוד האישי שלו אלא זה כבוד התורה כיוון שהאדם הזה למד תורה תורת אלוהיו בליבו אם לא נספיד אותו זה בזיון כבוד התורה ולכן יש חובה להספיד המגן אברהם אומר נכון שהגמרא אומרת כך וכל הראשונים העתיקו את זה זה היה בזמנם. אז היו החכמים ענקים בתורה. אבל היום בזמן הזה חוכמת התורה התמעטה גם בקרב החכמים. אין לנו היום בזמן הזה דין תלמיד חכם. ולכן מנהג החנו האשכנזים, אם נפטר תלמיד חכם בחול המועד, לא מספידים אותו. כך גם בחנוכה ופורים. כשנפטר הגאון רבי יונה מרצבח, הוא היה ראש כל תורה, אז היה בשעת הלוויה היה הגאון הרב שלמה זמן אובך. הוא היה שם, הגיע אהרון, הגיע זמן הלוויה הוא אמר, אם היינו שואלים את הגאון רבי יונה מרצבח, היינו שואלים אותו להספיד או לא להספיד, הוא היה עונה לנו שאסור להספיד בחול המועד. ולכן אנחנו לא מספידים. מיד אמרו את הקדיש ומשהע הלוויה יצא הוא עשה את הדברים בחוכמה סתם ככה ללכת לא להשפיד לא לומר כלום זה לא יפה סוף סוף הוא היה תלמיד חכם לכן הוא אמר את הדברים האלה כך נוהגים החינו האשכנזים אבל המנהג שלנו של הספרדים כדעת מרן אנחנו הולכים בעקבות מרן גם האחרונים אחרוני אחרונים כולם פסקו הלכה למעשה כדברי מרן מי שזוכר לפני שש שנים כשנפטר הגאון הצדיק רבי יוסף עדס זה היה בחול המועד סוכות. הלוויה הייתה בליל ושענה רבה. היו שמה גדולי הדור וכולם הספידו אותו. גם בחודש ניסן שלא מספידים, אם יש תלמיד חכם שנפטר צריך להספיד אותו. מי שזוכר לפני שמונה חודשים נפטר הצדיק רבי ששון. חכם סשון מזרחי נפטר אז היה בחודש ניסן ושוב היו שמה חכמי הדור והספידו אותו. לא רק הספרדים, היו שמה גם חכמי אשכנזים. היה שמה אב בית דין של הבדץ הרב משה שטרנבו, הוא גם גדול בתורה. הוא הספיד, הלך לפי הנפטר. הנפטר הוא ספרדי, לא הולכים לפי המספיד, הוא הספיד אותו. היו עוד שני חכמים אשכנזים שגם כן הספידו אותו, למרות שזה היה חודש ניסן, אנחנו פוסקים שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה. הכלל הוא יפתח בדורו כישמואל בדורו. נכון שחכמים היום לא כמו חכמים שהיו בזמן הרשבה או בזמנים אחרים, אבל לפי יחס הדור לכן אנחנו כן נוהגים כדברי מרן לא יבוא ולא יהיה. לא רק בדבר הזה. לאורך כל הדרך בכל ההלכות שיש, מרן פסק גם באור החיים, גם ביורי דעה, בכל המקומות שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה. מרן התחיל בזה בסימן רכד. אדם שרואה גדול בתורה מברך עליו בשם המלכות שחלק מחוכמתו לראיו מרן לא אמר זה היה בזמנם היום אין חכם אלא מרן פסק את זה למעשה גם בשן יד הגמרא במסכת שבת ש קלט הגמרא אומרת שחכם מותר לו להערים הגמרא מביאה שתי דוגמאות בהרמה בדרבנן שמותר לו אם יש חור בחבית הוא לוקח את השום והוא סותם בזה את הנקב של החבית תגיד לך הורה זה מתקן מדרבנן הערמה בדרבנן מותר. כיוון שזה חכם הוא לא יבוא לזלזל יותר. הוא אומר אני רוצה להצניע להחביא את השום ולכן הוא שם את זה בחור של החבית. ולכן הגמרא מתירה. מרן פוסק את זה בסימן ש יד. גם בבית יוסף בסימן שט מרן מעתיק את הדין השני של הגמרא הרי אסור לנסוע בסירה לשוט ביום שבת או יום טוב. החכם הזה רוצה לעבור לקצה השני של העיר. מי שמכיר את בגדד, יש שמה את החידקל חוצא את העיר. רוצה ללכת לצד השני. איך איך יעבור? אסור ביום שבת לעבור בסירה. יש שמה סירה של איזה גוי. הוא נכנס לתוך הסירה, אומר, "אני רוצה לישון אחרי החמ רוצה לישון." והגוי מכיר, יודע שחכם הזה אחר כך ישלם לו. אז הוא מעביר אותו לצד השני. כשמגיע לחופש שלי, החכם מתעורר. הוא קם והולך לשיעור, הולך לבית הכנסת. אז תגיד, זה הערמה? טוב, הערמה בדרבנן לחכם מותר. אז מרן אמר את זה לא רק בזמנם אלא גם בזמן הזה. מרן העתיק בבית יוסף בסימן שט את ההלכה האמורה ולא רק בזה אלא גם בענייננו תקמ"ז וכאן תרע בשני המקומות מרן אמר שמספידים חכם בזמן הזה ויש דין תלמיד חכם גם בזמננו גם ביורי דעה סימן רמג גם שם מרן כתב את ההלכות שנגעות תלמיד חכם מרן כותב שם חכם לא משלם מס אפילו אם החכם הזה הוא עשיר אל תחשוב שהוא עני אנחנו מרחמים עליו הוא קיבל ירושה מהאבא שלו מיליארדים יש לו הוא הרוויח השנה הזו שני מיליארד עכשיו הפקיד שומע עושה חשבון אם הוא הרוויח שני מיליארד לפי החוק שלהם הם מורידים מס הכנסה מסע ערך מוסף לוקחים 60 70% אז יש לך אתה שתי מיליארד תביא מס הכנסה אף פירות אסור לנגוע זה חכם אסור להוריד לו מסים נותן מס ביוב זה מספיק זהו לאצ לא צריך יותר מאשר מים וכיוצא בזה אבל מס הכנסה מס ערך מוסף פטור מרן פוסק את זה הלכה למעשה שגם בזמן הזה יש דין תלמיד חכם או הדין השני שכתוב שם באותו סימן רמג בהורי דעה חכם שאין לו פרנסה אין לו משכורת אז הוא בא לשוק למכור יש לו עגבניות או דבר אחר צריך לסגור את כל החנויות הפקח הפקח העירוני יסגור את הכל כל האנשים, כל הקליינטים ילכו אצלו, יקנו מיד את העגבניות שלו, אחרי כמה דקות הוא מחר, יש לו פרנסה לאותו היום, ילך מיד לבית המדרש, ישב וילמד. אם לא תסגור לו את השוק, הוא צריך כל היום לשבת עד שיגמור את הבנדורה הזו, עד שיגמור את העגבניות למכור, עד שיהיה לו לחם לאכול. ככה סוגרים 10 דקות את כל החנויות. כל הקליינטים, בעל כורחיים יבואו רק אצלו, ימכור מהר וילך אחרי זה לבית המדרש. אז מרן אומר את ההלכה זה מה שאמרו בגמרא במסכת שבת מרן אומר את זה גם בזמננו בימים ההם בזמן הזה גם בסימן שאחריו סימן רמד מרן מביא את הפסוק מפני סבה תקום ועדרתה פני זקן זקן זקנה חוכמה צריך לקום מפני תלמיד חכם זה לא פעם היו חכמים היום לא גם היום בזמן הזה נכנס חכם צריך לעמוד ממנו מלא קומתו צריך לדעת שהוא מקיים בזה מצוות עשה מן התורה כי גם בזמן הזה כמו שאמרנו יפתח בדורו כי שמואל בדורו ולא רק שם אלא גם באבן העזר סימן ב מרן המשיך לפי שיטתו עוד הלכה התורה מצווה אותנו ובוא תדבקי אדם יכול להידבק בשכינה הרי נאמר השם אלוהיך אשכולה אל קנה זה חלילה ישרף אלא הגמרא מסבירה צריך להידבק בתלמידי חכמים ישא בתלמיד חכם ישי ביטול לתלמיד חכם וכן הלאה ומרן פוסק את כל זה בבן העזר בהלכות פריה ורבייה מרן כותב לא רק שצריך להתחתן אלא מרן מפרט עם מי צריך להתחתן ומרן מביא את המצווה הזו מרן לא אומר אין תלמיד חכם בזמן הזה אלא יפתח בדורו כשמואל בדורו ולכן גם בזמן הזה ימכור כל מה שיש לו וישא בתלמיד חכם כמו שאמרו בפסחים מט ולא רק שם גם בחושל משפט יש עוד כמה הלכות שנגעות לתלמידי חכמים וגם שם מרן מעתיק את זה להלכה ולמעשה והדוגמה היא כך, החכם הזה יש לו דין תורה, או טובע, או נטבע, או עד, הגיע לבית דין, יש שמה תור גדול, צריך לחכות שעתיים, שלוש עד שיגיע התור שלו. אין דבר כזה שהחכם יחכה, חבל על הזמן, זה ביטול תורה. השמש רואה אותו, יודיע לכל האנשים עכשיו התור של החכם, מכניסים אותו מיד בלי תור. למה? כיוון שהוא תלמיד חכם. זאת ועוד, הרי התורה אומרת, "הועמדו שני האנשים אשר להם הריב. אלה שבאים לפני בית הדין הרי השכינה נמצאת שמה אלוהים ניצא בעדת אל חייבים לעמוד הטובע נטבע עדים כאן החכם הגיע נותנים לו לשבת מפני כבוד התורה כדי שלא יגיד הצד השני שהחכמים עושים פרוטקציה על החכם אז נותנים גם לצד השני בזכות החכם גם הצד השני גם כן יושב שניהם יושבים אתה רואה שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה צריך להפך בזכותו כמו שכתוב שם בגמרא כל הדינים האלה מרן פוסק אותם מעתיק את הכל לאורך כל הדרך בארבעה חלקי שולחן ערוך בכל אותם הדינים מרן מעתיק שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה וככה אנחנו נוהגים ככה פסק לדידן עליבד הספרדים אצל האשכנזים יש חלק מהדברים כן חלק מהדברים לא לדידן בלי יוצא מן הכלל כל הדינים יש דין תלמיד חכם בזמן הזה אפילו אצל החינו האשכנזים אם יהיה גדול הדור הם מודעים שמספידים אותו עובדה מי שזוכר לפני אתרשר שנים כשנפטר הרב עינישטיין, הלוויה הייתה פה בירושלים ביום פורים והספידו אותו גדולי הדור. זה היה בחצר של ישיבת עץ חיים. הביאו את הארון והספידו אותו כל גדולי הדור על פי הוראות הרב אלישי וחבריו. יפה עשו כי הוא כמו שאמרתי היה גדול הדור. עליו לא היה שאלה אם הוא תלמיד חכם או לא. על זה הלייב דקולעלמה גם החינו האשכנזים גם הם ידעו. אפילו בחכם רגיל לדידן כמו שאמרנו לא צריך שיהיה דווקא גדול הדור אלא אפילו חכם רגיל אין מועד בפני חכם מספידים אותו אפילו בפורים חנוכה או חול המועד מה כדי תלמיד חכם שהרב אמר אפילו סתם תלמיד חכם מרן באבקת רוחל כשדן בנושא הזה מביא את דברי התשב מי נקרא תלמיד חכם כדי להחשיב אותו באותם הדברים והתשבץ אומר צריך שיהיה בקי בשותם הדברים שהם הלכה למעשה יש דברים בסדר קודשים טהרות שהם לא למעשה אם הוא לא למד אותם לא נורא אבל דברים שהם נוגעים ההלכה למעשה צריך שידע את הש"ס עם הפוסקים וידע גם ללמוד דבר מתוך דבר דבר השלישי יראתו קודמת לחוכמתו שיהיה ירא שמיים אבל אם האדם הזה גאון שבגאונים יש לו מוח משהו פלא יודע את הכל אבל לא יראת שמיים נוסע ביום שבת הוא קורא לעצמו רבי קונסרבטיבי אור רפורמי נוסע ביום שבת כמו שהם נוסעים אפילו אם יהיה גדול שבגדולים בכישרון זה אפס אפסים העיקר הוא ושמתם את דבריי אלה זכה יהיה התורה שלו תורת חיים ולא חלילה להפך ולכן ברור הדבר שאם האדם הזה יש בו יראת שמיים תורת אלוה בליבו אז יש כמו שאמרנו גם בזמננו יש דין תלמיד חכם בזמן הזה להלכה ולמעשה בכל אותם הדברים אבל אם האדם הזה הוא לא למד ש"ס מימיו הוא לא למד הלכות אבל יש לו כישרון רטורי משהו מדהים יודע לספר סיפורים איזה דרשן פה מפיק מרגליות אנשים ישבו איתו 10 שעות לא יזוזו מהמקום כל כך הוא יודע לרתק כל הכבוד לדרשן הזה אבל זה לא חכם זה דרשן טוב כל הכבוד לו אבל תלמיד חכם צריך לדעת את התורה כולה צריך להבין דבר מתוך דבר בר לדעת ש"ס פוסקים להלכה ולמעשה אבל אם אתה שואל אותו הלכות והוא מגיע להלכה פותח את ידיך הוא לא יודע הוא יודע הסיפורים מה אמר יעקב אבינו מה אמר לבן איך הצליח לבן לרמות מה הוא עשה בדרשה של מהרם מלשך לבן הגיע לא הגיע את הכל הוא יודע כל מילה שמה ראשי תיבות שפי תיבות גימטריה זהו אלוף אבל הלכות עם הארץ זה לא נחשב לחכם איך הפתגם אומר וכי יפתח איש בור נכון שאמרנו יפתח בדורו כשמואל בדורו אבל פתח היה תלמיד חכם ידע את התורה היית שואל אותו שאלה הלכה למעשה בוודאי שהיה יודע לכן רק אדם שיודע יש לו ידיעה רחבה בשסופו פוסקים רק אדם כזה נחשב לתלמיד חכם בדינים בהלכות שאמרנו הלא וכי לא הרמ דן בזה ביורי דעה סימן רמב אומר מי שתופס ישיבה אפילו אם הוא לא גדול בתורה כל כך אפילו אחי זה נחשב כרבו מי שלמד באותה ישיבה אפילו אם לא למד ממנו את רוב חוכמתו סוף סוף זה ראש הישיבה והוא צריך לקום מפניו צריך להחשיב אותו כעין חכם אבל מי שלא למד בישיבה ההיא לא חייב לקום מפניו וזה לא משנה אם האדם הזה יש לו מעיל ארוך עם שתי כפתורים יש לו פרק או אין לו פרק אני מכיר הרבה אנשים שיש להם פרק מעיל ארוך אבל לא יודעים ללמוד. מסכנים, לא למדו הלכות, לא שס ולא פוסקים. אז מה? ברגע שהוא לובש מעיל זה מסמל את החוכמה. אז אם הוא לבש מעיל נהיה חכם אם לא, לא, זה לא קשור אחד לשני. מורנו חכם בן ציון עד גיל 50 וכמה לא רצה ללבוש מעיל ארוך, היה הולך עם מעיל קצר. כל גדולי הדור היו שואלים אותו, היו מתייעצים איתו והוא היה הולך עם מעיל קצר. גם חכם סוון מזרחי גם כן. כן. עד היום האחרון. כן. אפילו כובע כזה לא היה לו. היה לו כובע קש בקיץ. היה לובש היית רואה אותו מוסר והיית חושב זה אדם פשוט מי ידע את ערכו בודדים ידעו שהיה איש אלוקים קדוש היה אדם צדיק אבל רוב האנשים מסתכלים כרס וזקן חצי רבנן מסתכלים על המעיל מסתכלים על ה יש לו זקן יפה עושה משם טוב זה באבא זה עלבא חושבים שהוא מי יודע מה מי ששומע ממנו דרשות למד אצלו תורה זה בגדר המורה שלו אז אז כיוון שהוא למד אצלו אז למה לא שיכבד אותו אבל אני לא למדתי אצלו לא דרשה ולא דבר אחר אז אם הוא לא יודע לא שעשו לא פוסקים הוא נכנס לבית כנסת אני לא חייב לעמוד מפניו אין עליי שום חובה חכם אפילו שלא למדתי אצלו כלום אם הוא תלמיד חכם שבקי בשסופו פוסובוסקים אפילו לא למדתי אצלו אף מילה הוא נכנס לבית הכנסת אני חייב לעמוד ממלא קומתי לאו דווקא בית כנסת אלא גם במקום אחר הוא הגיע לבנק ויש תורה 20 איש אנחנו יודעים שהוא הוא תלמיד חכם, אין תור. זהו זה. תודיע לכל האנשים רבותיי, זה תלמיד חכם. הוא הראשון בתור. ואם אתה הפקיד, קח אותו לצד. לא צריך לחכות שאנשים יגידו את זה. יש חלק יבין, חלק לא. קח אותו לצד מיד. שלא יאבד את הזמן שלו שם בבנק. שמיד יגש יקצר את הזמן. מרן דיבר על זמנו נכון היום בזמננו יש ירידת הדורות אני מסכים אבל ירידת הדורות לא רק בקטע של החכם אלא גם בקטע השני של עמי הארצות הגאון חידה שם בברכי יוסף בבן העזר סימן ב אומר גם למגן אברהם שחלק כאן הוא אמר שאין היום בזמן הזה תלמיד חכם הוא אומר שם נשאת בתלמיד חכם בוודאי שיש את המצווה למה כי לא רק החכמים ירדו אלא גם עמה דרעה אז להו מדלדלה גם שמה יש ירידת הדורות לא רק בקטע הזה ולכן שמה לבדקולעלמה מן הראוי שיחפש לעצמו שידוך טוב או לבן שלו מחפש שידוך או לבת שלו וכן על זה הדרך שישתדל למצוא דבר טוב ומיוחס לא לא אמרנו אם הכלל הוא מצד יפתח בדורו כשמואל בדורו אז באופן יחסי לדור הזה הוא כן יודע הלכות שואל אותו הלכה בכל דבר הוא מתמצ מצר הוא יודע ולכן אין ספק שיש גם בזמננו דין תלמיד חכם הרב גודש אומר הגאון רבי יוסף רוזין רוצה לחדש שבזמנם היו הבית דין סמוכים דור אחר דור עד משה רבנו בזה היה חובה מדאורייתא היום בזמן הזה זה לא דאורייתא אלא דרבנן אבל מדברי שאר הראשונים לא משמע כך אלא גם בזמן הזה החובה לקום מפני חכם גם היום זה מצווה מן התורה ולכן אם אתה מכיר את האדם הזה אתה יודע שבאמת הוא תמיד חכם אם אם הוא נכנס לאוטובוס, לבית הכנסת, יוצא בזה, צריך לעמוד ממנו מלא קומתו. כן כן כן כן. מי שלא תפלל יכול לעבור תפילת ערבית בבית המדרש. אוטובוס זה מקום שנשא גם באוטובוס. למה לא? אפילו אם נאמר האוטובוס כמעט ריק, יש מקום. חכם לא צריך את המקום שלך אבל הוא עובר לידך נכנס לתוך ארבע עמותיך בין אם זה זקן בין אם זה חכם צריך מיד לעמוד ממנו מלא קומתו הוא התקדם נכנס יותר בפנים אתה יכול מיד לשבת כדי לקיים מצווה תעשה מן התורה קנית אתרוג ולב עלה לך כסף נכון שילמת 400 500 ש₪ כאן זה בחינם אתה עומד דקה אחת חצי דקה ואתה מקיים מצוות עשה מן התרה וספק דאורייתא לחומרה ולכן מן הראוי גם באוטובוס תעמוד רגע תקיים את המצווה מה העניין שישא בתלמיד חכם בדרך כלל השורש לא יכזב למה יצחק ורבקה אמרו ליעקב אבינו לך פדנרם בית הבתואל וכי הם לא ידעו מי היה לבן מי היה בתוען? הם לא ידעו שיש שמה טרפים, כשפים, שהוא היה אלוף הרמאים, הם לא ידעו את כל הדברים האלה. למה אמרו תלך לשם? סוף סוף היה שמה מידות טובות. היה להם מידות שבין אדם לחברו, היה שמה דברים טובים. כשהאבא הוא תלמיד חכם, כולו מחמדים, גם הבת מקבלת את התכונות הטובות של אביה ואמה. גם היא יש בה יראת שמיים ואז היא תגדל את הבנים לתורה ולמצוות. אנחנו כמעט לא נמצאים בבית. האבא הולך ללמוד תורה, האבא הולך לעבודה. מי מגדל? אבל אמא, אבא שלה עם הארץ, אבא שלה היה מנהל הבורסה, אז מה מה הילדים שלה יהיו? יהיו ברוקרים, אני יודע מה יהיו. זה הולך בדרך כלל איך אומרים התפוח נופל לא רחוק מהעץ אז כמו שהאבא אז בערך בערך גם הילדים גם הנחדים לכן צריך להשתדל שעלה דרכה אם הקדוש ברוך הוא זיכה אותו הון ועושר בביתו יש לו כסף אז יתרגם את שפת הממון שיזכה ויקח בתלמיד חכם בכל המצוות אין את הביטוי הזה כל המצוות עד מעשר מקסימום המבזבז לבזבז יותר מחומש ככה זה בכל המצוות כאן הלשון של הגמרא בפסחים מט ימכור כל מה שיש לו ויקח בתלמיד חכם אפילו אם אומר לו השדחן תשמע זה החכם עני פרן אם אתה לוקח את השידוך הזה אתה צריך להביא את הדירה אתה צריך להביא את הריטים אתה צריך להביא הכל והכל ייפול עליך בסדר שייפול עליו העיקר הוא זוכה בסחורה א' א שיהיה לו בע תלמיד חכם זה הנכס הטוב יהיה מי שיגדל את בניו הגמרא ממשיכה אם אדם נפטר תר חלילה מי יגדל את הילדים האלמנה אז אם חוזרת האלמנה לבית אביה אביה תלמיד חכם אז מובטח שהנחדים שהבנים שלו היו גם תלמידי חכמים אבל אם החמיב הוא אדם פשוט ממילא אם חלילה וחס יקרה משהו היא תחזור לבית אביה האלמנה והילדים שלו גם יהיו אנשים פשוטים זה הבאת עלייה זה מה שהגמרא בהמשך מסבירה לנו את חשיבות הדבר הזה וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו כאן זה לא עניין של מה בכך זה מצווה קטנה אלא זה דבר מהותי ויסודי ביסוד האדם ולכן הגמרא אומרת ימכור כל מה שיש לו וישא בתלמיד חכם אדם שיש לו שמיכה לרבנות עדיין לא נחשב מבחינה זו כתלמיד חכם יש מיליון אנשים שיש להם בכיס את התעודה הזו וחלק מהם לא הייתי עושה אותם אפילו תלמידים בברוך לא ראויים עדיין להיכנס לכיתה שלנו לנו צריך לשלוח אותם לכיתה יותר נמוכה. מה? אז הוא גרס כמה דפים בעירי דעה מסימן סו עד קי. הוא למד כמה סימנים ונתנו לו תעודה שהוא למד את ההלכות האלה. אז בזה הוא נהיה תלמיד חכם. זה עושים צחוק. היום יש מושג מורה צריך לקבל יותר כסף. אז איך עושים את זה? מקביל ba או דבר אחר? נותנים לו את התעודה הזו. למד כך וכך סימנים. טוב שיתנו לו משכורת יותר. אני לא מתנגד. בשביל משרד החינוך זה טוב. אבל לא בשבילנו. השמיכה הזו אין לה ערך. זה לא מעלה ולא מוריד. מי לנו גדול בתורה, ענק בתורה יותר מהרב אוהרבך? הוא לא היה לו שמיכה. הוא סיפר, הוא אמר, אין לי שמיכה. אני אף פעם לא הלכתי לקבל תעודה. הוא לא חיפש את התעודות האלו. הוא יודע את כל התורה כולה בעל פה בעמקות. שמיכה לא היה לו. אז תגיד, אין לו שמיכה, יהיה לו קר בלילה. הוא לא חכם. שמיכה יותר רחבה. שבת מקבעות מזה אבל א זה עדיין עדיין לא מספיק ההגדרה היא הלשון של הגמרא שואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר אתה מחפש הגדרה שואלים אותו דבר הלכה ברבנות הראשית ואומר בהכל שלמה הגמרא לא אומרת שואלים אותו שם בהלכות אבילות או בהלכות שבת אלא צריך ללמוד את הכל בכל קול נכון זה טוב זה חשוב אני לא מזלזל באותם האנשים למה לא? למה לא? זה דבר טוב נפלא אבלזל גמור עדיין הוא באמצע צריך לגמור את התורה כולה. כל ארבעה חלקי שולחן ערוך כל הדברים שהם הלכה למעשה צריך ללמוד לשנן ולדעת כדי שיחשב תלמיד חכם לעניין זה. הרב איך זה מסתדר עם זה שהבנות שלו היו כאלה סיכניות והוא גזר המים ואומרים קח את תיקח בכם לא יודע איך הסודות האלה אולי יגלו לך ברחוב דוד 19 זה אני לא יודע אני יודע בקושי פשט אתה רוצה שאני אגלה לך דברים כאלה סודות נפלאים כאלה תלך לשם אולי יסכימו לגלות אני עוזר הלאה סימן תרעו איך כן לא רק מפני דרכי שלום אבל לא לא מצד הדין צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה ואפילו העני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסו ולוקח שמן להדליק הגמרא אומרת לנו שכאן המצווה בהדלקת נר חנוכה היא חשובה יותר וחמורה יותר ממצוות אחרות בכל מצווה אדם יכל כל יש לו עושה אין לו אנוס רחמנא פטרה אבל כאן אפילו אם האדם הזה עני מרוד לא אומר אני אין לי כסף אני עני פטור ממצוות נר חנוכה לא כך אלא שילך ימכור את המעיל שלו ילך לאסוף נדבות יעשה כל מאמץ כדי שיהיה לו כסף כדי שיהיה לו שמן או נרות לקב את מצוות נר חנוכה זו החומרה שיש במצווה זו ולמה נשתנה הרי כל זה דרבנן מצוות אחרות לפעמים הם דאורייתא למה החמרת כאן במצווה הזו יותר מהדברים האחרים בכל מצווה אתה אומר מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה אז נכון שלא אכלתי מצה הייתי אנוס בשמיים יחשיבו לו מצווה כאילו אכל מצה וכן לשאר המצוות כאן עיקר התכלית של מצוות הדלקת נרות חנוכה זה פרסומי דניסא לפרסם את הנס ברבים אז תאמר הוא אין לו הוא רצה לעשות מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כאילו הדליק נרות חנוכה הכאילו הדליק עדיין לא פרסם את הנס ברבים אף אחד לא ראה אצלו נר חנוכה כאן התכלית של המצווה כמו שאמרנו לפרסם את הנס ברבים ולכן משום זה לא מתחשבים גם באדם שהוא עני מרוד בכל מחיר בכל מצב הוא חייב להשיג שמן או נרות שעווה כדי לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה פסוק תודה תרע סעיף בריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעו למשתה ושמחה הגאה ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות משום שבאותם הימים היה חנוכת המזבח ונוהגים למר זה מירות ותשבחות וסעודות שמרבים בהם ואזרי סעודת מצווה יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהכילה יהודית את האויב מחלוקת בראשית האם הסעודות שבמי החנוכה הם סעודות מצווה אדם שהוא זמן לסעודה כזו האם חייב ללכת או לא המסקנה היא אנחנו פוסקים כדעת מהרם ומרן שאין אותם הסעודות סעודות מצווה אלא נחשבות לסעודות רשות ולכן אדם שהוא זמן ירצה ילך לא ירצה לא ילך אבל חיוב אל מה שאין כן לגבי סעודות מצווה ברית מילה פדיון הבן או סעודת חתן וכלה. אם הזמינו אותו, מן הראוי שילך לא יסרב. כיוון שיש כאן מצווה באותה הסעודה שתדל ללכת ולאכול כזית. לפעמים אדם לא כל כך רעב, שבע קצת וקשה לו לאכול הרבה. תאמץ לאכול כזית לחם. זה למעשה העיקר המצווה. יאכל מנה ראשונה, מנה שנייה או לא יאכל, זה לא מעניין אותי. אבל הכזית לחם זהו לב העניין. שהוא זוכה להשתתף בסעודת סיום מסכת או מעין זה שתדל לטעום כדי להיות שותף איתם באותה המצווה אומרים לא להזמין כן מד מסכת יש הבדל אין הבדל אין הבדל אז למה דבר מדברים לא תגיד שיש ברית אבל מצד שי חתונה הזמנות אין הבדל אין הבדל גם בזה וגם בזה הכל אותו דבר כן כן מרי טוען לגבי כל הנושא הזה עונה תשובה כללית הוא מביא דברי היעבץ שרק אדם שהוא זמן פעמיים חייב ללכת הלאה וכי לא אומר שברוב הזמנות רוב המקרים אנשים לא מזמינים ברצינות ב100% לא נעים אני שכן אנחנו נפגשים לפעמים במעלית אז אומר לא נעים שלח הזמנה גם ההוא שקיבל את ההזמנה גם כן כן, הקשר חלש, אבל אומר הוא שלח הזמנה, לא נעים, אז צריך ללכת. לא זה התכוון ברצינות ולא זה. ולכן בסתם הזמנה אתה לא יודע אם באמת הוא התכוון להזמין ברצינות, אז לכן הוא טוען שאין חיוב. רק אם הוא רוצה אותך ברצינות, אחרי שהוא שלח לך הזמנה, אחרי זה הוא גם מטלפן לך. שואל אותך, אתה בא, אל תשכח וכן הלאה. בזה באמת יש את החיוב ואמור, אם זה סעודת מצווה מן הראוי ללכת. אבכים ברוב המקרים היום אין את החיוב יש שאמרו את זה על פי הגמרא בסנהדרין לג שרק שאנשים שמשתתפים שמה אנשים יראי שמיים אנשים מאוגנים נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין לסעודה אלא הם כן יודעים מי מסבע עמהם מי האנשים שנמצאים שם אם אנשים יראה שמיים מיני הטוב אבל אם חלילה וחס האנשים האלה הם רקמו פה חזים ידברו לשון הרע שקר חנופה חילות אז אין אין אפק מינה בדבר הזה יצא שכרו בהפסדו ולכן מעיקרה כדאי שימנע ולא ילך למקום כזה הודעה תגיד מקום נכון כן שלא יהזבוז שלא יבשלו לחינם לכן הם רגילים גם כן אז בזה כשהם שולחים לך את הכרטיס הזה פירוש הדבר שהוא לא מזבין אותך ב-100% אלא אם אתה רוצה תודיע יעקן אם לא לא אבל הוא לא מזמין ב-100% אם היה רוצה ב100% כשאני הזמנתי אותך על החתונה של הבן שלי לא שלחתי לך אם אתה לא רוצה תכתוב לי לא אלא זמן הוא 100% אתה חייב לבוא כן אז לכן זה זה מחייב אבל מה שאין כן כשהם כותבים את הלשון הזה לשון פרווה אז זה לא הזמנה שמחייבת מבחינת ההלכה אדם רוצה ילך לא ירצה לא ילך אין לו את החיוב מעיקר הדין כן בלכתחילה אם אתה הולך לשם אתה משתתף בסעודה אז המשמעות של סעודת מצווה אכילת כזית לחם זהו לב העניין אין לך זמן לאכול את המנה הראשונה והשנייה והשלישית אבל לפחות לאכול איתם כזית לחם זה הדבר המעולה יש אומרים שהזמנה לברית נעשה לקות של אין דבר כזה לא נכון לא נכון אין אין דבר כזה במקורות שלנו זה סתם אמירה ועלוה אין בזה שום לזמון שישבו לאכול כאן החופה זה לא נמצא או שאחד ממנו יכול ללכתחילה שלושה שאחלוק אחד חייבים לזמן כמו שאמרה המשנה בברכות מ שהאחרונים בסימן קצה אמרו עצה אם אתה ממהר אתה רוצה להגיע לכאן חזרה לשיעור אתה לא רוצה להתעכב שעתיים אז לפני שאתה מברך המוציא אתה אומר אני לא מתחבר איתם אלא אתה אוכל כזית כדי להיות בסעודת מצווה אכלת כזית מיד אחרי זה מים אחרונים חובה אחרי חמש דקות אתה מברך הוא בא לכאן הנה לך למה אתה רשע בלכתחילה כי כל הדין של חיוב זימון שאדם קבע לאכול איתם התחבר איתם כן אתה קובע הפוך שאתה לא מעוניין להצטרף להתחבר עמם ולכן אין חיוב בדבר הזה כך כותב משנה בורה בשם האחרונים שם ולכן אין בעיה לא צרף לשלושה עניים שלושה יעשה פני יכול להיכנס הוא אני יופו כן אולי אם ישאר אבל אם הוא בטוח שלא יישאר אין לו מה להתנות אחרי חמש דקות הוא גומר מברך ורץ מיד חזרה לשיעור לא רוצה לאבד את הזמן הנה לכן אומר רשאי לעשות כן הרי למדנו בגמרא במועד קטן ט יקר מפנינים וכל חפצים לא ישבו בה הפסוק השני כל חפצך והגמרא מסבירה שאין סתירה בין הדברים אלא מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים. כן, אחרים יעשו את המצווה ואתה תעסוק בתורה. מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. אז אין ברירה, יסגור את הספר וילך לעשות במצווה. פלס מעגל לרגליך. מה זה פלס? תעשה על המאזן, על המשקל, על הפלס. מה יותר כבד? לימוד התורה יותר כבד בתלמוד תורה כנגד כולם. אז אני אקח את המצווה הכי גדולה תלמוד תורה ואני אתן לאחרים שהם יעשו את המצוות האחרות. הפסוק השני אומר אור החיים פן תפלס. אז זה הגמרא שוב אומרת את אותו מהלך שיש הבדל בין מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים לבין מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים. וכאן מצוות סעודה של חתן וקהל וכך יוצא בזה. בדרך כלל זה נקרא מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים. לא ראיתי שבחתונה מחכים שיבוא העשירי הצנטר כדי להתחיל סברי מרנן ברוך השם יש הרבה אנשים שרצים לשם הרבה אנשים אוהבים לאכול ארוחת ערב לכל צלילי התזמורת אשרם ישראל יש הרבה שהולכים לשם אז במקום 501 יהיה לו 500 איש שאכלו מה יקרה שום דבר לא יקרה זה לא יהיה אסון ולכן זה נקרא מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים ולכן אין חיוב הוא לא חייב ללכת לשם אם הוא עוסק בתורה. שהרי הרמב"ם כתב שגם במצוות תלמוד תורה קיים הכלל. העוסק במצווה פטור מהמצווה. התורה אמרה לנו ובלכתך בדרך דרשו בסוכה כה בלכת דידה דמחייב. אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה. ולכן אדם שיושב ולומד תורה אפילו אם הוא זמן לאותה הסעודה אינו חייב ללכת. לדוגמה של הרמב"ם בן 18 למצוות בן 18 לחופה מצוות פרייה ורבייה חיה בגיל 18 ואם האדם הזה מתייר פוחד שיהיה רחיים בצברו ולא יוכל לעסוק בתורה מותר לו להתאחר יכול לחכות במקום 18 תחתן בגיל 20 ולמה מסביר הרמבם בגלל שהעוסק במצווה פטור מהמצווה בכל שכן בתלמוד תורה אלה דברי הרמבם ממילא גם פה לענייננו אבל המאירי חולק המאירי אומר שבמצוות תלמוד תורה לא שייך את הכלל האמור זה הוויכוח שיש לנו בראשונים ולכן הבאנו את הצירופים האחרים שכאן מצוות הסעודה הזו היא בדרך כלל מצווה שאפשר לעשותה על ידי החרב מתי יכול להיות דוגמה שאי אפשר כגון אני יודע לנגן עלעוד קנון כינור ויש עכשיו סעודה של חתן וכלה החתן הזה מסכן העני מרוד דלפון אין לו כסף להביא מי שינגל. אין אדם אחר, רק אני. אז האדם הזה חייב לסגור את הספר וללכת לנגן לכבוד החתן והכלה. שמה אין ברירה שילך וינגן. אבל כשהאדם הזה לא יודע לנגן אלא סתם להשתתף בסעודה, כמו שאמרתי, הם יכולים להשיג מישהו אחר במקומו, אז עדיף יותר שהוא ימנע וישב ויעסוק בתורה. גם שח שלך לחתונה חייב חייב להביא אותו מתנה אם הוא חושב לאכול שזה אחד ודבר שני כשבר לבד מוצא תיק לבד האם יכול להגיד א יכול להגיד שאכל אחד שלוכן כן יכול אם הוא עשה את התנאים מעיקרה מה שאמרנו קודם יכול דבר שני צריך באמת להביא מתנה אי אפשר לבוא בידיים דרכות אלא מן הראוי שיביא איזה מתנה כל אחד לפי כבודו לפי כיסו אפשר גם בתשלומים ראת קבע דוד כן הגאון רבנו זלמן בקונטרס האחרון שלו הוא כותב ומסביר את הסוגיה כך נכון הדבר שאמרנו מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי האחרים חייב לבטל מתלמודו וללכת אם אני יודע לנגן, אני חייב לסגור את הגמרא וללכת לנגן לו. כל זה בתנאי שהאדם הזה למד ויודע. כל שאלה אתה שואל אותו הוא יודע. למד אור החיים, אור דעה, אבן העזר, חלש משפט, הוא הולך לשוק לקנות אז הוא יודע את ההלכות הונאה, יודע הלכות ריבית, הלכות גזל, את כל הדינים הוא יודע. יודע להיזהר זה אני יכול, זה אני לא יכול להוריד לו מהמחיר בצורה כזו מותר וכן הלאה. אבל אדם שעדיין לא למד, לא יודע, אז אם הוא לא למד, הוא עלול להיכשל, הוא הולך לנגן לחתן נו ומה יהיה עליו שמוני ותרה את הקרמים קרמי שלי קודם כל מה יגיד קרמי שלי לא נטרתי זה הטענה של רבנו זלמן לפי זה אנחנו כמעט כולנו פטורים כל מי שלא לא עוסק בתורה ילך וינגן וירקוד אבל מי שברוך השם יש לו מסגרת והוא לומד לא חייב ללכת יכול לשבת ימשיך ללמוד כאן עד 10 ח 10 נגמר השיעור אז ילך לשם אם ישר מה הקומפות ילך לשם לטעון את המתנה אין מספידים בהם אלא לחכם בפניו אגב אין מתענים יום שמת בו אב אוה אם ותענית חלום בחנוכה עילן סימן תקסח עי ה עניין צידוק הדין הן בהלכות ראש חודש סימן תכנן סימן תרפג ההספד בימי החנוכה אסור דומה לימי חול המועד וכיוצא בו בדרך כלל כשמתחילים לתאר את המעלות של הנפטר מתחילים לשבח לפאר אומרים מפרטים זה מעורר את העם לבחיה צער יגון והנחה מביא גם התפרצויות של בכי ואסור לבכות אסור להצטער במי החנוכה ולכן אסור להספיד בהם אלא כשבאים להלוויה אומרים מיד את הפסוקים גדול העצה ורבע עליה והוא רחו מכפר עוון קדיש ויוצאים מיד למסע הלוויה רק תלמיד חכם בפניו בשעת הלוויה רק בזה התירו חכמים כאן זה לא כבודו האישי אלא זה כבוד התורה זו הדוגמה היוצאת מן הכלל כל זה דברי הגמרא במועד קטן כז הן לגבי חול המועד והן לגבי ימי החנוכה. המגן אברהם בשם הרי הוא אומר שאין לנו היום דין תלמיד חכם וממלא גם אם נפטר החכם במי החנוכה אי אפשר להספיד אותו. ככה התיקו גם הרבה מגדולי האחרונים שאין היום דין תלמיד חכם. כי החוכמה נכון שהאדם הזה נקרא חכם אבל הוא לא דומה להרשבה להריף לאותם הגדולים החוכמה שלנו התמעתה גם אם האדם הזה יודע לגרוס לקרוא אבל אנחנו לא יודעים להעמיק בתורה להבין כמו שידעו אותם הדורות הראשונים אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו שלך בפנחס בן עיר ממילא גם פה לענייננו לפי דברי המגן אברהם אם החכם נפטר בחול המועד או בחנוכה אסור להספיד אותו אבל כל זה לדידה הוא האשכנזים פוסקים כדעת מהריו בעניין זה אנחנו לדידן פוסקים כדעת מרן שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה מרן התייחס לשאלה הזו בשאלות ותשובות אבקת רוח ושם מרן מסכם שיש גם בשולחן ערוך בעשרות מקומות מרן הלך בדרך בשיטה האמורה בסימן רכד לעניין ברכת שחלק מחוכמתו לרעב גם בסימן שלט מרן דיבר לגבי הערמה בדרבנן סו דרבנן התירו לתלמיד חכם לכן כשיש חור בחבית מותר לו להצניע את ראש השום בחור החבית או לישון בסירה עד שיבוא הגוי ויעביר אותו בשבת את הנהר כל זה מרן העתיק להלכה בבית עשה בסימן שלט ט זה דברי הגמרא בשבת קלט ולכן גם בענייננו בוודאי שמרן נוקט להלכה ולמעשה גם בסימן תקמ"מז בהלכות חול המועד וגם פה בשני המקומות מרן כתב שלתלמיד חכם כן צריך להשפיד גם במי החנוכה או בחול המהד מרן נשיטתו גם ביורי דעה פירט לנו בכמה מקומות את דיני תלמיד חכם תלמיד חכם פטור ממס אפילו אם הוא עשיר גדול, קיבל ירושה מאבא שלו, יש לו מיליארד דולר. כל חודש, ברוך השם העסקים שלו פורחים. הוא אמנם יושב בישיבה אבל מנהל העבודה שלו עושה עסקים טובים, מרוויח הרבה. אף פרוטה אי אפשר להוריד, כי התורה שלו היא שמגינה. מה אתה צריך לקחת מס לקנות טנקים, לקנות מסוקים? במקום זה הוא יושב ולומד תורה. זה מגן יותר טוב מהמסוקים יותר טוב מהטנקים יותר מכל דבר אחר כמו שכתוב אני חומה אלו תלמידי חכ אני חומה זו תורה ושדה כמגדלות אלו תלמידי חכמים לומר שהם כחומה בצורה שמגנים על עם ישראל ולכן מרן פוסק את הדברים האלה להלכה ולמעשה שתלמיד חכם לא ישלם מסילות תלמידי החכמים נכון אני מסכים איתך את החומה כן היה צריך צריך לבצר את המקום זה מה שיגן על עם ישראל כן מסכים למה לא תעשה סניף מרן ממשיך לגבי חכם שרוצה להתפרנס מגיע לשוק כדי למכור במקום שישב מהבוקר עד הערב למכור יאבד את זמנו הגמרא אומרת סוגרים את השוק לכמה דקות ממילא כל הקליינטים באים אליו תוך כמה דקות מחרת הסחורה מיד אחרי זה הוא יכול לבוא להמשיך ללמוד בישיבה. שוב, מרן כותב את ההלכה הזו להלכה למעשה שם בורי דעה סימן רמג. גם ברכד מרן מפרט לנו את המצווה והדרתה פני זקן זה קנה חוכמה שיש חובה מצווה מן התורה לעמוד בפני תמת חכם. מרן לא אומר שהיום אין חכמים לא צריך אלא מרן פוסק גם בזמן הזה גם בסימן שלד מרן פסק מי שמבזה תלמיד חכם צריך לנדות אותו שוב מרן כותב את ההלכה הזו למעשה גם בזמננו יורד דעה סימן שמ מרן מדבר לגבי חכם שמת שחייבים לקרוע אפילו אם אני לא קרוב שלו לא דודו ולא בן דודו אבל שוב חכם זה עבדה לכל עם ישראל ולכן צריך לקרוע גם בבן העזר סימן ב מרן כתב ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בתלמיד חכם או ישיב ביטול לתלמיד חכם. גם מזה מרן כותב להלכה ולמעשה. גם בחושפט מרן מפרט את הנושא הזה לגבי חכם שהגיע לבית הדין. יש שמה תור גדול. הוא הגיע אחרון. לא אומרים לו שיחכה בתור עד האחרון אלא מכניסים אותו מיד משום כבוד התורה. כשנכנס בפנים תמיד הבעלי דין עומדים כמו שכתוב עמדו שני אנשים אשר להם מרים לפני השם אבל כאן יש כבוד התורה ולכן לא יתנו לו לעמוד אלא לשבת ואז נותנים גם לבעל דין השני שלא יגיד שהמשפט מכור לכן נותנים גם לשני אבל עקרונית אתה רואה את כל הפרטים האלה כל הדוגמאות שהגמרא הביאה לעניין דיני תלמיד חכם מרן כותבת הכל להלכה ולמעשה וידח דיל גמור יש עוד כמה דוגמאות כאלה במקומות רבים ולכן גם פה לענייננו אנחנו נוהגים כדעת מרן כך מסופר על מערשמרליו שהספיד את הגאון רבי יהודה קובו וזה היה בימי חול המועד ולא נמנע אנחנו סומכים על דברי מרן מי שזוכר גם לפני שבע שנים כשנפטר הגאון הצדיק רבי יוסף עדס זה היה בליל הושענה רבה חול המועד סוכות היו שמה גדולי הדור והספידו אותו לא נמנעו משום זה אפילו החינו האשכנזים שאומרים שאין דין תלמיד חכם הם מודים שאם זה גדול הדור בוודאי שחייבים להשפיד אותו וכך באמת עשו כשהביאו את ארונו של הגאון רבי משה פיינשטיין זה היה ביום פורים טו אדר הביאו אותו לכאן היו שמה הרב אלישי והרב אורבך בשאר גדולי הדור והם הרופסקו שיספידו אותו וככה עשו להלכה ולמעשה כל הוויכוח הוא אם זה לא גדול הדור זה לא אדם שהוא ענק בתורה אלא תלמידי חכמים רגילים אם בהם גם נאמר הכלל הזה או לא ואנחנו אנחנו פוסקים נדידן שגם בהם יפתח בדורו כי שמואל בדורו שים לא הם לא הפסידו חס ושלום אף אחד לא הפסיד כאן זה כל העניין הוא רווח של זמן במקום שהוא ימכור הוא צריך להתפרנס לאותו היום צריך להרוויח 50 שק אז הוא צריך למכור 100 קילו כדי להרוויח 50 שק. במקום שיעמוד מש7 בבוקר עד 700 בערב למכור את זה שסוגרים את כל השוק לכמה דקות הוא מוכר באותו מחיר אותו דבר 10 דקות מכר את הכל ואז הוא הולך ללמוד עכשיו במשך היום הקליינטים האחרים יבואו אצלהם אצל כל בעלי החנויות זה אותו דבר מה שהם מוכרים את המחזור הם ימכרו אותו דבר רק במקום שהוא יאבד את הזמן ישב שמה כל היום יחד איתם יהיה בסוף ירקן כמותם לא לא כדאי זה סתם ביבוד זמן כן חבל על הזמן למה למה לא לעשות דבר כזה שילך ללמד בישיבה ילמד תורה זה זכות הרבים תלוי בו בוודאי שזה הרבה יותר טוב שתלו בפילו השם שדם אומר כברוד הבא אומר לו תביא אני אסדר לך אתה אני אראות אנשים נכון יש בעיה לפעמים יש אנשים חילוניים שלא מבינים את זה כן טוב אבל הוא יכול לתרץ לפעמים הוא יכול לומר להם הוא היה לפניכם הוא בא קודם הוא חזר עכשיו עוד הפעם יכול אם ירצה יכול להשתמש דבר שני יכול לקרוא לו לצד לא יקרא לו לצד רגע אחד תחכו רגע הכניס אותו לצד רגע אחד כן זה עדיף יותר כדי שלא יתעכב אותו החכם אם זה בבנק אם זה בכל מקום אחר שיך הכלל הזה עדיף יותר כדי לא לעכב אותו כדי שלא יגרום ביטול תורה וגם גם לגבי אדם שהוא עובד שלא יתן מזמן מאבי אז גם צריכים לתת לצור זה לא כולנו עובדים לכולנו יש מעביד מה יש מישהו שלא עובד ולכן זה עדיין לא מהווה תירוץ אנחנו מדברים עניין של תורה תורה כמו שאמרנו ביטול תורה זה הדבר החמור יותר מהכל כמו שתלמוד תורה כנגד כולם כך גם הפוך גדול ממנו איך דבר דבר אחד משהו יותר גדול ממורה כן אין חובה אין חובה אם למדת אצלו לימד אותך זה משהו אחר כבר לא מסתכלים אם הוא תלמיד חכם או לא. ברגע שהוא לימד אותי אתה אינוש כערכי אלופי ומודעי. ברגע שהוא לימד גמרנו אבל אם הוא לא לימד אותי אם הוא בגדר תלמיד חכם אני חייב לוותר על התור שלי אבל אם הוא לא בגדר תלמיד חכם לא. יש הרבה אנשים יודעים לדרוש יפה יודעים לספר סיפורים סיפורי לילה ולילה. אתה יכול לשבת עד שתיים בלילה ואתה לא מרגיש איך שהזמן עובר. איזה סיפורים יפים. אבל תשאל אותו הלכה למעשה הוא לא יודע. הרי הגמרא הגדירה איזהו תלמיד חכם שואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר אפילו מסכת קנה זאת אומרת אם הוא יודע את התורה למד ארבעה חלקי שולחן ערוך זה נקרא חכם אבל חכם של סיפורים של מעשיות זה עדיין לא בגדר תלמיד חכם כדי להתייחס לכל הדוגמאות האלה שאמרתי ולכן גם לדידן שאמרנו שיש דין תלמיד חכם בזמן הזה ראיתי בני עלייה והם המועטים אני לא יודע אם יש 100 חכמים כאלה בכל העולם שכל כל שאלה שאתה שואל אותו בורא החיים יורה דעה כל דבר הוא יודע לענות ולענות טוב לא החוכמה רק להגיד להגיד שלצ'ק הזה יהיה כיסוי שהתשובה שהוא עונה תשובה נכונה מדוייקת אין הרבה חכמים כאלה בעולם יש מעטים אבל יש ברוך השם ועל אותם אנחנו מדברים שיש להם דין תלמיד חכם תלוי לגבי מה לגבי הפרט של מס אתה צודק יש ספר שלם על הנושא הזה חיבר אותו הגאון רבי יוסף ידיד היה פה בירושלים לפני כ100 שנה שם הספר תורת חכם כי שמו כן הוא וכל סימן שמה הוא עוסק בנושא בפני עצמו על איזה חכם דיברו חכמים שפטור ממס איזה דרגה הוא צריך להיות צריך להיות גדול הדור סוג א' סוג ב' סוג ג על מה מדובר כאן הוא מוכיח מדברי הראש אם אתה אומר ששם פותרים ממס בגלל שהתורה מגינה זו המטרה אז הוא אומר לא צריך להיות גדול בתורה ענק בתורה אפילו אם האדם הזה אברה צעיר בסך הכל בן 202 אבל יש לו עיון מצוין כישרון טוב יש לו הבנה ישרה בסוגיה הוא לומד מהבוקר עד הלילה הוא לא מאבד את הזמן שלו אפילו שהוא עדיין לא גמר את התורה הוא עדיין רק באמצע אפילו אחי זה נקרא גם לגבי זה תלמיד חכם שהתורה מגינה נכון שבינתיים הוא לא יודע, אבל הוא ממשיך ללמוד. כיוון שהאדם הזה שקדן, אין אצלו בין הזמנים חופש, אין חופש מהתורה. כל הזמן אתה רואה אותו עם הספר, זה החבר שלו כל החיים. אז בזה אפילו שהוא עדיין לא הגיע לאותה מדרגה מבחינת הידע, אבל הוא שקדן בתורה, ולכן גם הוא יהיה פטור ממס. זה לאו דווקא אדם שהמקצוע שלו שיקרא בשם אברך, אפילו אם הוא לא נקרא אברך, אבל אתה רואה אותו, הוא מתייצב כאן תשע בבוקר. הוא מעשה ראשונים לא יוצא על 10 וח בלילה. שוב, אפילו שהאדם הזה הוא לא נקרא אברך, הוא לא בן ישיבה, אבל במציאות אתה רואה האדם הזה ממצא את כל הזמן, כל הזמן שלו קודש ללימוד התורה. אולי הוא הולך באמצע שעה אחת לבנק או לדבר אחר, לאיזה סידורים וחוזר מיד. אז גם אדם כזה מעיקר הדין צריך להיות פטור שלא יצטרך לשלם את המעס. בי שש תפיסה בג לא לא דווקא לאו דווקא תפיסה גאוני לאו דווקא שהוא יהיה גדול שבגדולים שהוא יהיה גדול הדור אלא אמרתי יש לו עיון טוב הוא מבין את מה שאומרים לו כל דבר הלכה למעשה הוא מבין הוא קולט הוא לא ממילא גם אדם כזה לא תחייב לשלם להם את המעשה אבל שואלים אותו אדם יודע או לא יוצאים בזה מה שמד אדם כזה שעולה מהבוקר בחוזר ברור זה ברור שאם האדם הזה רק יושב מחמם את הכיסא ולא מבין שום דבר אני מסכים איתך אין בזה תועלת לפעמים הוא בא בת ויוצא ב103 אבל רב הזמן הוא לא מקשיב הוא או חולם או ישן או שניהם ביחד אז זה לא טוב זה בוודאי אין זרך אבל אם הוא לומד ברצינות יושב קרוב לחכם פותח את הספר מבין את הסוגיה טוב יש לנו ברוך השם תלמידי חכמים מצוינים מסבירים כל דבר בלשון יפה הברורה זה לא קשה היום להבין היום זה קל מאוד יש לנו תלמידי חכמים מצוינים ולכן אם הוא מתאמץ וברוך השם יגע ומוצא כדי מידתו אז כמו שאמרנו בזה הדבר קל יותר מה שאין כן לגבי דין מבזה תלמיד חכם שצריך לנדות אותו שם הרב מסיג שמדובר הוא באדם שהוא גברה רבה לא באדם שהוא סתם אברך צעיר אלא רק בגברה רבה רק בזה צריך לעשות לו נידוי בגלל שזלזל בכבוד התורה צריך צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה אפילו על המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק נר חנוכה זאת אומרת כאן לא אומרים אנוס רחמנא פטרה האדם הזה עני תעזוב אותו לא אלא גם הוא חייב כי בכל מקום אתה יכול לומר מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה רחמנא ליבה בהת יש לו כוונה זה מספיק אבל כאן המטרה במצוות הדלקת נרות חנוכה לפרסם את הנס ברבים. אז מה זה שווה שהיה לי כוונה טובה להדליק ואין לי? אבל הנס לא התפרסם. ולכן כאן אפילו העניה מתפרנס מן הצדקה חייב לשאול על הפתחים או למכור את הבגד כדי לקחת שמן להדליק נר חנוכה. כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד. מכאן וילך מוסיף והולך אחד בכל לילה. כמה נרות צריך להדליק מחלוקת בית שמאי ובית הלל והמסקנה היא כדעת בית הלל כמו שנתנו את הרמז חנוכה ראשי תיבות חטא נרות והלכה כבית הלל ולכן בלילה הראשון אחד כל לילה אנחנו מוסיפים עד הלילה האחרון ששם אנחנו מדליקים שמונה נרות זהו מה שנאמר שם עליבה דבית הנל מהדרין מן המהדרין אבל כל זה חומרה. מצד הדין אפילו הדליק נר אחד אפילו בלילה האחרון במקום שמונה הדליק נר אחד יוצא ידי חובה. ולכן אדם העני שאין לו יברך את הברכות אפילו על נר אחד רשאי לכתחילה לברך. הגמרא מוסיפה שם המהדרין נר לכל אחד ואחד בבני הבית. אחרי זה הדין של המהדרין מן המהדרין שמוסיף ועולה שבלילה הראשון אחד, בלילה השני שניים וכן הלאה. השאלה היא האם המהדרין מן המהדרין עושים גם את המהדרין נר לכל אחד ואחד מבני הבית או שאותם שעושים את המהדרין מן המהדרין אינם זקוקים לכל אחד ואחד מבני הבית אלא מספיק שבעל הבית יברך וידליק יש בזה מחלוקת בראשונים בהסבר הסוגיה הרמבם אומר שכל אחד ואחד מבני הבית לפי התוספות רק בעל הבית לבדו. מחלוקת גם בין מרן להרמה. חנושכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק, אבל אנחנו נוהגים כדעת התוספות. הרמב"ם עצמו שכותב את הפירוש לסוגיה הוא מספר שלא נהגו כדבריו. זה לא מנהג שהתחלנו לפני 50 100 שנה. זה מנהג א קדמון למעלה מ-800 שנים שגם הרמב"ם היה מודע לזה. אלא שהוא כתב מה שהוא הבין בפירוש הסוגיה אבל כבר אז לא נהגו כמוהו כלוחומר היום ולכן אם אחד הילדים רוצה להדליק למה לא אין עוון להדליק אבל הוא לא יכול לברך לדידן אנחנו פוסקים כדעת התוספות ממלא יש כאן ספק ברכה לבטלה בזבות שלו אם הוא הגיע החינוך הילד יכול להדליק גם את הנרות החנוקיה אתה מברך מדליק את הנר הראשון יכול לתת לו גם מהנרות של האידור אבל אם הוא עדיין בן ארבע עוד לא הגיע לחינוך תן לו שידליק את השמש השמש אפילו ילד שלא הגיע לחינוך יכול ואם הוא רוצה להדליק את החנוקיה שלו הביא מהגן חנוקיה רוצה להדליק בבקשה שידליק בילד קטן אין לך בעיה של ספק ברכה לבטלה הרי התוספות בעירובין צו אמרו שאין לו טיסה בילד קטן. אבל כשהילד הזה כבר הגיע נגיד בר מצווה על כגון זה אנחנו מזהירים שיזהר לא לברך לא יכנס בספק ברכה לבטלה אפילו אם הוא לומד בישיבה של החינו האשכנזים כל החברים שלו הם מדליקים ומברכים הוא רוצה להדליק בבקשה יכול להדליק מותם אבל יזהר לא לברך אנחנו מדבר לא גוזרים לא חיישן דיל מהטל מסרך עד כדי כך לא גזרו כאן בדבר הזה גזרה לגזירה ולכן אין מקום להחמיר ולאסור לכן אם אתה רוצה להרשות לו שידליק אין בעיה מותר הדבר בלכתחילה רק אחרי הבר מצווה תזהיר אותו שאז לא יברך וזה לא משנה אם הבן הזה נמצא בבית או שהוא נמצא בפועל בישיבה גם אם הוא נמצא בישיבה אף על פי כן אסור לו לברך שם למרות שהוא לא ראה את הנרות בבית הוא לא שמע את האבא שלו מברך אף על פי כן אין לו היתר לברך שם והסיבה היא כיוון שהוא סמוך על שולחן האבא כשהאבא ברך והדליק פתר הוציא גם אותו ידי חובת נר חנוכה ולכן הוא לא יכול לברך וציונו להדליק נר חנוכה כי הברכה שלו היא ברכה לבטלה והוא עובר על לא תיסא את שם השם אלוהיך לשם ולכן אין הראוי שיזהר בדבר צריך להזהיר את החברים את הבחורי ישיבה שיזהרו לא לברך ברכה לבטלה אם הבית מג כן אם הבית מגלי את המרות על זה עוד הפעם תלמידי ישיבה שים הישיבה נו בית מברך חמיכן הם יכולים לתת על ידי זה או שים על ידי ההורים העם ה אין הבדל אין הבדל או זה או זה כן אם הוא סמוך אם הוא סמוך על שולחן ההורים אז ההורים מוציאים אותו. אם הוא סמוך על שולחן הישיבה אז ראש הישיבה מוציא אותו. ממה נפשך? הוא יוצא ידי חובה על ידי אחד מהם. ולכן אמרנו שיזהר שלא לברך שם. הגאון רבי עזרעת הוכיח את הנושא מהגמרא מדברי רש"י במסכת כתובות מז. יודעים מי היה החכם? מי היה רבי עזרא? ישיבת יוסף. ראש ישיבת פורת יוסף. שכמעט כל חכמי דורנו הספרדים הם תלמידיו. אז לא היו הרבה ישיבות. הייתה ישיבה אחת בארץ וכל מי שהיה חכם עבר דרך אותה הישיבה. חכם בן ציון, הרב צור בן שמעון, גם האבא, כולם למדו אצל החכם והוא כמו שאמרתי הוכיח מדברי ראשי שאסור לאותו בחור ישיבה לברך. שם שם הגמרא אומרת אמה העבריה היינו אבא שמכר את ביתו לאמה היא מצאה מציאה המציאה שייכת לאבא שלה למה הרי רק בן שסמוך על שולחן האבא צריך להעביר את המציאה לאבא מפני דרכי שלום כי אני לא סמוכה על שולחן האבא מי נותן לה אוכל האדום הגמרא עונה משום איבה אומר רשי אם בעוד שש שנים כשהיא תגמור את העבודה הרי הרי שש שנים רק הקדנציה של אותה עבריה ועוד שש שנים הוא לא ירצה לקבל אותה יגיד לה כשהיה לך פיס כשהיה לך מציאה לקחתי את זה לא נתת לי היום את באה לאכול משום איבה החשיבו אותה חכמינו כבר היום סמוכה על שולחן האבא ולכן מציעתה לאבא וכך פסק מרן מרן העתיק את הנושא הזה שמציעת הבן לאבא ב חושב משפט סימן רע בהלכות מציאה ועבדה. אז כמו ששם בפועל עדיין היא לא אוכלת ושותה אצלו בגלל מה שיהיה עוד שש שנים. אתה מחשיב אותה כבר היום סמוכה על שולחן האבא. כך הוא הדין גם לגבי הבחור ישיבה. נכון שברגע הזה, היום הזה הוא עדיין בישיבה אבל יהיה לו שבת חופש. שבת הבאה חנוכה, כולם הולכים הביתה. האם הוא יגיע לבית האבא לא יתן לו לאכול? תגיד לו לא אתה כבר גדול תלך מכאן מגיע חופש בין הזמנים חודש ניסן אב תשרי כולנו ברוך השם מארחים אותם על שולחנינו הנוהג הוא עד החתונה מהחתונה הולך לבית שלו וזהו אבל בינתיים בהוה באשר הוא שם כולם נקראים סמוכים על שולחנינו ולכן הן לגבי מציאה והן לגבי פיס הבן זכה ב10 מיליון ה-10 מיליון גם זה שייך לאבר וכן כל כך יוצא בזה זו הטענה של החכם ולכן גם פה אסור לו לבוא ולברך וציונו להדליק נר חנוכה גם בדבר הזה מן הראוי שהיא מנעים בן אחת בן קטן זה מצווה מי יברך את האמא האמא היא שחייבת במצווה הרי גם אנשים חייבות במצוות נר חנוכה למרות שהיא מצווה שהזמן גרמה כן שאף הן היו באותו הנס ולכן האמא תברך ותדליק אם הבן ידליק אולי תראה דרבנן לא מוציא אחד דרבנן כמו שנראה לקמן בסימן תרעה סעיף ג ולכן יותר מהודר יותר טוב שהאמא היא שתברך ותדליק אם הוא פחות מ-13 לא ראוי שיברך וידליק יש כאן ספק אפילו על דעבן כל וחומר בלכתחילה אבל האמא בוודאי מוציאה אותו שוב גם בד הדבר הזה עם הבן הזה גדול ונמצא בישיבה אפילו שאין לו אבא יש לו רק אמא אבל האמא ברוך השם מפרנסת אותו אז הוא נקרא סמוך על שולחן האמא ועדיין אסור לו לברך על נרות החנוכה כך גם חייל חייל שנמצא בסדיר גם שמה הוא בא לבית כל שבועיים שלוש יש לו חופש אם מחר שר הביטחון יפרק את הפלוגה שלו יגיד להם אני לא צריך אכם תלכו הביתה מה הוא יעשה יבוא הביתה אבא שלו יגירש אותו חס ושלום שמה מה העבריה היא שש שנים נמכרה פה זה סך הכל שלוש שנים אז אם שמה היא נקראת צמוכה על שולחן אביחי הזה יהיה דינו אחרת ולכן גם אותו החייל בכל מקום שהוא נמצא למרות שהוא לא שומע את הברכה ולא רואה את הנרות בכל מקום שהוא יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות חנוכה שמדליק האבא שלו או האמא שלו יוצא בזה ידי חובתו מקום מיוחד שבע שב שום דבר מה יד פה ידי פה מה זה משנה לאבא אף פעם הוא מסיב הוא לא מי לא אנחנו צריכים להתחיל את הנושא קודם כל לדעת אם הוא נקרא סמוך על שולחן האבא או לא זה הדיון הראשון ברגע שאתה אומר הוא נקרא סמוך על שולחן האבא ממלא אסור לו לברך למה כי נר חנוכה נר ישובתו זה מה שאמרנו כאן הסברנו שרק אחנו אשכנזים נוהגים שכל בן ובן מברך ומדליק. אם הוא רוצה להדליק אמרתי שהוא יכול אין בעיה הוא רוצה נמצא בישיבה ורוצה לקחת ענוקיה ולהדליק כמו החברים שלו למה לא שידליק עיקר הבעיה הפחד שלנו מחומר איסור ברכה לבטלה לטיסה את שם השם אלוהיך עלשיו אז כמו ששמה מה העבריה אתה מגדיר אותה שהיא סמוכה כך גם אותו בן ישיבה נקרא סמוך על שולחן האבא אז לא רק לגבי מציאה גם לגבי דין נר חנוכה שאין לו רשות לברר כי למעשה הוא יוצא ידי חובה מעיקר הדין בד הדלקת נרות החנוכה של האבא ממלאה בהתליה לדידן יש אפילו ספק לגבי עניית האמן אולי אפילו אמן אי אפשר הזכרנו לפני חודשיים את הבעיה לגבי קידוש בבית הכנסת בליל שבת שהיו מקדשים בבית הכנסת של התשבץ ומספר נכדו יכינו בועל שהסבא שלו לא היה עונה אחריהם אמן אז כמו ששם אתה חושב למרות שיש לנו הרמבן והרן שהתירו יש מי שהתיר אבל אולי הברכה לבטלה וממילא אולי האמן יתומה אולי הוא הדין גם פה בענייננו יכול להיות שחלילה וחסברכה הזו לבטלה והאמן תומה ולכן לא כדאי לך לענות אמן אחרי אותו הבחור ישיבה האשכנזי שמבר אלא העצה היא במקום לעלות אמן תגיד ברוך אדוני לעולם אמן ואמן כמו שאמרנו שם לגבי הלילן של ראש חודש הוא הדין גם פה אפילו יאמר אותו בחרו ישיבה אני מתכוון שלא נצאת ידי חובה בהדלקה של האבא כוונה נגדית לא תעזור כמו שכתב מרן בבית יוסף בסימן תרעז