הלכות חודש אדר חלק ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, היום בסייעתא דשמיא נעסוק

בהלכות חודש אדר,

בסייעתא דשמיא על פי הסדר,

גם בהלכות פורים,

שבת זכור, וכן על זה הדרך נפתח,

בעזרת השם מחר בלילה.

זהו ליל פטירתו של משה רבנו רעיה מאמנה,

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

רבים נוהגים לעלות אל קברו של הרשבי הקדוש

בזין באדר, השנה היות וזה יוצא ביום שישי,

יש המקדימים את עלייתם כבר מחר ביום חמישי קודם לכן, דהיינו בליל

שישי במשך כל הלילה, ושם המעתירים ויושבים ועוסקים

בתורה הקדושה ומעתירים בתפילה, היות ורבי שמעון בר יוחאי הוא ניצוץ

נשמתו של משה רבנו.

זין באדר הוא יום לידתו ופטירתו של משה רבנו,

כפי שמובא

בספרי רבותינו הקדושים.

בלילה הזה תיקן רבנו יוסף חיים, המכונה הבן ישחי הקדוש,

תיקן

לימוד ליל זין באדר כרך עבה,

שיושבים המקובלים ועוסקים בתורה במשך כל הלילה.

בין אם חל אדר

בשנה רגילה ובין אם חל בשנה מעוברת,

אז נוהגים

בזין באדר, גם א' וגם ב',

לשבת ולעסוק בהם בתורה.

העוסקים בלילה הזה בתורה, דהיינו מחר בלילה,

מן הראוי לעסוק

בחשק גדול, בשמחה ובהתלהבות רבה,

ולהימנע כל הלילה מלדבר שיחת חולין,

לבל ייכשלו חס ושלום בשחוק

וקלות ראש.

יראי ה' וחושבי ה' ובכללם אנשי החברה קדישא וזקא נוהגים כמדי שנה להתענות.

השנה מקדימים את התענית למחר,

היות שביום שישי לא יוכלו להתענות משום כבודה של השבת,

על כן מקדימים בשנה זו את התענית יום קודם לכן.

היום בתפילת מנחה הם קיבלו על עצמם

בנוסח קודם יהיו לרצון עם רפי האחרון,

הרי אני למחר בתענית יחיד, זה נקרא,

ולאחר מכן, בסייעתא דשמיא, מעלות השחר

עד צאת הכוכבים הם יתענו.

ביום הזה קבעו לעצמם לומר

משניות וקדיש ולעשות תשובה, היות והם עוסקים

בין נפטרים במשך כל ימות השנה כולה,

ואם חס ושלום, חס וחלילה, נהגו שבזלזול או שלא בכבוד,

יהה תעניתם ביום הזה ככפרה על מעשיהם.

ובפרט שמעתירים בתפילה על אותם האנשים שאין ידוע לנו מקום קבורתם,

ומבקשים שבזכות משה, שגם הוא לא ידוע מקום קבורתו,

הקדוש ברוך הוא

יעתיר בתפילה,

ובסייעתא דשמיא יציל את עם ישראל מכל הגזרות הקשות והרעות.

ועל כן,

ביום הזה מן הראוי לכל איש שיש בכוחו להתענות,

אף על פי שאינו נמנה על חברה קדישה או על המקובלים או על אנשי זקא,

גם הוא ישתדל ביום הזה להתענות

ולקבל על עצמו את התענית כדת וכדין,

ובפרט שהשעון

בימים אלו הוא קצר והזמן חולף מהר ובכך יספיק

להתענות ולעשות את נוסח התפילות והתשובה.

אך הידע הקדוש בספרו מורה באצבע בסימן קכז הביא גם נוסח

של קבלת התענית ניתן

לאומרו משם אם זה לא מופיע בסידורים.

בנוסף לכך,

מנהג אנשי החברה קדישה להגיע לבתי העלמין,

כל שנה עולים לבית עלמין אחר ושמה מעתירים בתפילה.

בספר גשר החיים,

ספר העוסק

בעניינים של קבורה,

כל העניינים שקשורים לאבלות,

גם בספר הקונטרס היחיילי שהוא ספר מאוד מאוד יסודי,

שמה מופיעים כל התפילות המיוחדות

לאותם אנשי החברה קדישה העולים לבית העלמין.

בסייעתא דשמיא השנה סידר רב החברה קדישה, רב רוז'ה,

סידר ספר מיוחד ובו כל הנוסח

של התפילות

כבר יצא בשנים עברו. אמנם השנה סידרו ספר אחר

שאיתו יכולים לומר תמיד גם רבני בתי החולים או משפחות

את הסדר של התפילות קודם יציאת הנשמה,

שזה הרבה אנשים שואלים מה להגיד,

קריאת שמע,

איך להגיד,

מהו הסדר.

הסדר הזה מופיע בספר הקונטרס היחיילי,

ספר שמאוד מאוד קשה להשגה, אולי יש אותו בתוכנות,

שם מצויים הספרים.

הוציאו אותו כל מיני מכונים לאחרונה שעוסקים בעניינים הללו של הוצאת ספרים,

אבל הוא ספר מאוד מאוד חשוב ויסודי ובו מופיעים גם התפילות.

בנוסף לכך,

לאחר שעולים לבית העלמין קודם לתפילת מנחה,

בה מוציאים ספר תורה וקוראים פרשת ויחל, אם יש עשרה שמטענים,

כגון אנשי החברה קדישה וזקה,

אז דורש לפניהם הרב בדברי כיבושין ותשובה על חובת התעסקותם בנפטרים,

כי לא כל הרוצה יבוא ויעסוק במקצוע הקדוש שכזה.

זין באדר חז״ל קבעו שלעולם לא יחול ביום שבת.

ועל כן,

אנו צריכים לדעת לנצל את היום הזה.

גם מי שאיננו מתענה ביום הזה יצטרך לנצל את היום הזה ללימוד תורה ותפילה,

ובפרט לא לשכוח להדליק נר לכבוד,

לא לעילוי נשמת, אלא לכבוד נשמת

משה בן עמרם, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

אותם המטענים

ביום הזה,

בין ביחיד,

בין בציבור,

צריכים להוסיף

בתפילת שמונה עשרה את נוסח ענינו

ביום צום התענית הזה,

ואם ישנם עשרה מטענים או שישה מטענים כדין כל תענית,

אז יוסיפו את ענינו,

שאומרים אותו בין גואל לברכת רפאנו שמה,

ואם ישנם עשרה המטענים יוציאו ספר תורה ובו יקראו פרשת

ויחל משה,

שקוראים אותה כמדי

תענית

כל הזמן.

אותם הנוהגים

להתענות גם רשאים ללכת לבית העלמין

כדי לבקש מחילה מקרוביהם או מיקיריהם, כפי שעושים

אף בערב יום הכיפורים.

והיות

ונמנע בידם בשנה האחרונה לעלות לבית העלמין, כגון

בעקבות

כל העניינים

שקרו בשנה האחרונה, יכולים ורשאים הם לעלות

לבית העלמין ביום ז' באדר,

אם מסתייע בידם זה לא חובה,

ולהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיקוים בנו דברי הכתוב הקיצור

ורננו שוכני עפר.

בני אשכנז המטענים נוהגים להוסיף

ולהוציא ספר הפטרה.

דהיינו, אצלם ספר הפטרה זה בעצם כרך לא כמו אצלנו הספרדים, שמוציאים

כמין ספר תורה קטן,

ומפטירים את

ההפטרה דירשו ה' בהימצאו, כי ראוהו בהיותו קרוב.

ולאחר מכן מסיימים בברכות שאחר ההפטרה, וממשיכים

לתפילת

שמונה עשרה בתוספת של ענינו

גם בלחש וגם בחזרה.

בצאת הצום נהגו להתאסף יחד או כל אחד בביתו,

ועושים סעודה והילולה גדולה לכבוד הצדיק משה רבנו בן עמרם.

היות ויום זה הוא יום לידתו ופטירתו,

ואף גם לכבוד נשמות שאר הנפטרים,

בסעודה הזו מזכירים

שהברכות

שיתעסקו בהן, שיברכו על דברי המאכל והמשקאות המוגשים לפניהן,

או לחלופין

בברכת המוציא,

אז יהיה גם לתועלת

נשמות אותם הנפטרים.

מה טוב

שירבו בנתינת צדקה לעילוי נשמתם,

ואף בדברי תורה,

התעוררות וכיבושין,

אם חפצים יוכלו אף ללמוד

בספרים

המדברים על ענייני

וסגולות יום ז' באדר, כגון

ספר הקדוש בני ישכר,

ולכן על זז הדרך שאר הספרים העוסקים

והמדברים ביום הקדוש הזה.

נעבור בסייעתא דשמיא לשבת הקרובה,

בה נקרא בנוסף לפרשת השבוע גם את פרשת זכור.

כידוע, בשבת הסמוכה לחג הפורים,

פורים יחול בשבוע הבא ביום

חמישי

בלילה נתחיל קריאת המגילה לאחר צאת הצום בתפילת הערבית,

ולאחריה ביום שישי.

כפי שהזכרנו בשיעור הקודם, השנה גם

ערים המוקפים חומה וגם הפירוזים,

דהיינו ערים היושבים בערי הפרזות מחוץ לחומה,

קוראים השנה את המגילה יחדיו באותם הימים,

ליל שישי, דהיינו יום חמישי בלילה ויום שישי בבוקר.

שאר העניינים,

סעודת פורים וכו', לבני הפירוזיים,

נוהגים לעשותה ביום שישי עם שאר המצוות התלויות בה,

מתנות לאביונים,

משלוח מנות,

וכן על זה הדרך,

רק שאת הסעודה,

כפי שניגע בהמשך, יקדימו

לאכול אותה קודם לחצות היום, כדי שלא יהיו

בשכרות

לגבי כניסתם לשבת קודש, ובנוסף לכך גם

שיהיו תאבים באכילה,

להיות תאב, זה מצווה, כפי שכותב מרן השולחן הערוך,

לאכול היטב את סעודת השבת, ולא חס ושלום שהוא שבע.

אבל בני המוקפים חומה,

הם נוהגים לשבת ולסעוד את סעודתם ביום ראשון

יחד עם שאר המצוות, מלבד מצוות קריאת המגילה. יוצא

שמצוות קריאת המגילה תתקיים כפי שאר ערים הפירוזים, ביום חמישי,

ולמחרתו ביום שישי בבוקר.

אבל שאר המצוות, דהיינו מתנות לאביונים,

משלוח מנות וקריאת המגילה, יתקיימו להם

לערים המוקפות חומה ביום

ראשון בבוקר.

אותם הערים הסמוכים לערים המוקפות חומה, כגון רמלה,

הסמוכה לעיר לוד,

ושכונות בירושלים הסמוכות לירושלים המוקפת חומה.

לחלופין תל אביב, הסמוכה לעיר יפו,

גם היא מוקפת חומה, וכן שאר הערים, עכו,

וכן על זה הדרך,

כל אותם האנשים הנוהגים כמדי שנה להחמיר

ולקרות בלא ברכה.

השנה גם הם קורים ביום חמישי בלילה ומחרתו ביום שישי בבוקר.

לגבי שאר המצוות,

אם רצו,

רשאים לעשותם כפי שהיו נוהגים בהם כל השנה כולה,

גם ביום ראשון בבוקר.

וזוהי חומרה, זה לא חיוב,

כל אחד ואחד לפי מנהגיו. מי שנוהג בכך,

יעשה כך,

ומי שאינו נוהג בכך, לא מחויב לעשות כך.

בשבת הזו אנחנו מוצאים את ספר התורה המהודר ביותר שקיים בבית הכנסת,

לאחר שהוא נבדק

כבר מערב שבת, ונמצא מוגע

וראוי לקריאה.

אנחנו עוסקים בו בפרשת כי תצא, שמה מופיע דברי הפסוקים.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים,

אשר קר לך בדרך,

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך,

ואתה עייף וירח, ולא ירא אלוהים.

והיה בהניח אדוני אלוהיך לך מכל אויביך מסביב,

בארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק

מתחת השמיים לא תשכח.

כידוע,

בבתי כנסיות שונים נהגו למחות

ברגליהם

לא בידיהם.

גזירה שמא

יעבור ויתקן כלי שיר,

ולכן לא יכולים למחות את כפיהם

במחיה, כביכול שמתכוונים למחיית עמלק,

אלא מוחים ברגליהם מעט,

ועל כן צריך השליח ציבור לקרוא את הפרשה מילה במילה,

כדי שישמעו.

ואם מיחו ברגליהם, יקדים לומר להם, או שרגילים לעשות, כן? יקדים לומר להם שלא ירעישו רק בסיום,

קודם הברכה של העולה למפטיר,

שאז יכולים לכמה רגעים ספורים למחות

ברגליהם.

עצם הקריאה היא המחיה, כפי שכבר אמרו לנו חז״ל ומי המחויב בה.

הנשים,

סליחה, לאחר מכן מפטירים בספר שמואל,

פרק ט״ו, שמואל א', פרק ט״ו,

מפסוק א' עד פסוק ל״ד,

בעניין של ציווי המקום ברוך הוא

לנביא שמואל,

שיאמר לשאול למחות את זרעו של עמלק.

בני אשכנז,

לעומת הספרדים, מפטירים

בשמואל א', פרק ט״ו, פסוק ב'

עד ל״ד, מחסירים פסוק אחד,

והם מתחילים

מי פקדתי את אשר עשה לך עמלק.

לאחר מכן,

אומרים קדיש,

חצי, ולאחר מכן סוגרים את

ספר התורה.

כמובן, אם לספר הראשון,

סליחה,

לספר השני,

שהוא פרשת זכור,

גם לספר הראשון,

חובה שיהיה, כמו שאמרנו,

ספר מדוקדק כהלכות,

סתם.

לא להוציא ספר משוח,

לא להוציא ספר שלא עבר הגהה,

לא להוציא ספר שהוא בן שנה ולא נסרק

ונבדק כראוי,

הן על ידי קריאה שהשליח ציבור קורא בו כל שבת בשבת

ברצוף במשך שנה,

והן על ידי הגהת

מחשב וסופר סתם,

שעבר הספר ונמצא מהודר כהלכה, הן בכתיבתו

והן בהידוריו.

כל הדברים הללו חשובים.

והיה אם הוציאו ספר שכזה ולא ידעו,

או לחלופין,

זהו הספר המצוי להם,

היות והרבה אנשים חוששים לענייני העולם הזה,

ומתפללים ברחבה ולא בבתי הכנסת,

וייתכן שהשאילו ספר תורה ממקום פלוני

או מאדם פלוני,

על כן צריכים לזכור

כי גם הם יצאו ידי חובה, אמנם בדיעבד,

ומי שפספס ואינו שמע קריאת פרשת זכור,

יזכור לעצמו לצאת ידי חובה בקריאתה, בדקדוקיה והלכותיה,

כפי הנזכר,

בנוסף גם באמירת נוסח הלשם ייחוד

שמביאו הכף החיים בספרו הקדוש בהלכות הקשורות לימי הפורים.

הבאנו את זה גם בספר שלנו, משה אמת, על חודש אדר.

גם בעל החמדת ימים מביא תפילה,

נוהגים לקרוא אותה יקראו אותה, מי שלא נוהג לקרוא אותה יקרא את מה שכתב כף החיים הקדוש,

אז יאמרו גם את נוסח התפילה.

גם אז בפרשת כי תצא,

שיקראו אותה אז כדי לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור,

וטוב שבעל הקריאה, דהיינו הקורא בתורה,

יזכיר לאותם שפספסו ולא שמעו מסיבות כאלו ואחרות שהתכוונו לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור וישמעוה כדת וכדין.

בנוסף לכך שקול הציבור ישמע,

בנוסף לכך שהשליח ציבור יתכוון להוציא את האחרים ידי חובה,

יש על הציבור להתעורר היטב ולשמוע מילה במילה ולכוון,

וגם השליח ציבור עצמו יכוון להוציאם ידי חובה,

כדי שבשיאתא דשמיא יצאו ידי חובה כהוגן.

את הקריאה של פרשת זכור יקרא הקורא בתורה בקול רם וברור,

וילמוד היטב וישנן את הקריאה מספר פעמים בביתו,

כדי שיקראנה בדקדוק ובהיגוי רב

לשומעים את הקריאה.

גם אותם העוקבים מתוך החומש לא ימלמלו בפיהם מילה במילה,

וגם העולה לספר ההפטרה, לספר המפטיר,

וקורא,

היות וצריך לחזור מילה במילה אחר הקריאה,

באופן הזה ימעיט בקולו כדי שישמע את מה שהשליח ציבור

מוצאים מפיו בהברה הראויה ובדקדוק כדת וכדין כדי שיוכל לצאת ידי חובה.

אדם

שקרא בתורה ויחסיר

כמה מילים,

או אדם ששמע, חייב לחזור,

אדם ששמע מאחר שיחסיר,

אם רשאי, אם יכול לחזור ולשמוע אותה היטב,

יקפיד לעשות כן,

ועל כן צריך

לשמוע מפי שליח ציבור שאינו נכשל באכילת איסורים,

וקורא כדת וכדין בהיגוי הנכון ובדקדוק הנכון כדי שיוכל לצאת ידי חובה אחרת,

מה הועיל העניין הזה של שמיעת הקריאה אם השליח ציבור בעצמו פסול לקריאה ואינו מדקדק כדין.

ביני היישובים הרחוקים או אותם מקומות שחוששים לפתיחת בתי הכנסת בעקבות גזרות הממשלה הארורה,

אז

ילכו למקום ששם מצוי ספר תורה מהודר,

אם קורא בתורה מהודר, ושם ישמעו כדת וכדין את קריאת פרשת זכור, והיה אם לא יכולים,

יזכרו לשומעה היטב בפרשת כי תצא.

גם במקומות כגון

אצל עדת בני תימן שנהגו להעלות קטן למפטיר בשבתות הללו, ארבע שבתות הללו של שבת שקלים, זכור, פרה והחודש,

נהגו להעלות בר-דעת

המחויב והיודע לכוון

להוציא את האחרים מידי חובת הקריאה ולקרוא בדקדוק

והיגוי ראוי.

ספר תורה שקראו בו לפרשת זכור, ולאחר מכן נתברר שהספר הזה פסול,

אם נודע להם באותה שבת בתפילת מנחה,

יש להם להוציא ספר תורה אחר ולקרוא ממנו בלא ברכות

את פרשת זכור,

ובפרט שיהיה מניין גברים באותו מקום.

ואם הספר תורה נמצא בו מספר שבועות לאחר מכן,

טעות,

יש לכוון בעת קריאת פרשת זכור של פרשת כי תצא,

ולא יוציאו ספר תורה בשנית.

ואין יוצאים ידי חובת מצוות זכירת מעשה עמלק

בקריאת פרשת

יום הפורים,

שקוראים שם, ויבוא עמלק ויילך עם ישראל ברפידים.

אמנם המגן אברהם כותב שכן יוצאים בו ידי חובה.

כל העדות והחוגים אמורים לשמוע את קריאת פרשת זכור לפי

מנהגם האשכנזים על פי מנהגם הספרדים על פי מנהגם התימנים על פי מנהגם

גם בהיגוי וגם בלשון הנכונה כדי שבסייעתא דשמיא יצאו כדת וכדין

בשמיעת קריאת פרשת זכור.

בסיום תפילת שחרית בשבת זו נוהגים להוסיף את הפיוט שחיברו ויסדו רבי יהודה הלוי,

זכר צדיק לברכה שהיה משורר מופלא.

והוא חיברו ויסדו ובו רמוזים בפיוט הזה הקרוי מי כמוך ואין כמוך,

כל סודות וכל ענייני המגילה והמצוות הנוהגות

בימי הפורים.

בסייעתא דשמיא בספר הבאנו גם את נוסח הפיוט כמובן.

במחזורים ובהוצאות הבאות בסייעתא דשמיא גם יהיה ביאור

על הפיוט למה הייתה הכוונה במילים הכתובים בפיוט הקדוש הזה.

יש שנהגו לשורר את הפיוט קודם אמירת נשמת קול חי

וצריך להורות להם לשנות את מנהגם

משום שזה הפסק.

כדי שיסמוך

אנחנו אומרים את

ברוך שאמר ולא ידבר בדברים שלא קשורים לענייני התפילה,

ימשיך הלאה לסמוך גאולה לתפילה כדת וכדין, לכן

הפיוט מי כמוך ואין כמוך אומרים אותו רק בסיום התפילה.

אבל אם

הם צועקים בקול רעש גדול וקול שבר

יישמע מפי המעיר,

עדיף שיצא מן המקום ולא יתפלל שמה מאשר שיהיה שותף לדברי מצה ומריבה.

הנשים נוהגות שלא לשמוע פרשת זכור כי אינן מחויבות בעניין מחיית עמלק.

אמנם

יש מבנות אשכנז שכן נהגו להגיע,

אבל אישה שרוצה להחמיר על עצמה

אף במקום שאין צורך להחמיר ולהגיע ולשמוע קריאת פרשת זכור,

היא יכולה לעשות זאת בבית הכנסת.

אבל אם לא נמצאת ולא משתתפת באותו המניין בעזרת אנשים,

בעודה נמצאת שמה כשקוראים את פרשת זכור,

יש מקומות שנהגו להוציא לאותם אנשים,

סליחה, לא להוציא, לפתוח את הספר תורה,

בעודו מצוי בתיבת ההיכל ולא בבימה,

כפי שנוהגים להוציא את הספר תורה ולקרוא בו,

ומשם יפתחו ויקראו בלא ברכות

תחילה וסוף את קריאת פרשת זכור,

ובכך יצאו ידי חובת הקריאה.

והיה,

אם יגירו עשרה גברים,

יוציאו את הספר התורה ויקראו בו אף מחוץ להיכל.

בשבת זו נהגו רבני בתי הכנסת

למסור דרשה בפלפול ובשאר הלכות ומנהגים ועניינים

וגם בסודות הכתובים להם במגילת אסתר,

כדי שידע העם את המעשה אשר יעשה, ובפרט את המצוות הקשורות

לימי הפורים הללו.

רבנו חיים פלאג'י, זכותו תגן עלינו, אמן.

הביא בספרו מועד לכל חי בסימן ל״א, אות ט״ז,

סדר לימוד מיוחד לשבת זכור.

כל אדם

היכול ויש בכוחו לשבת ולעסוק בתורה, ובפרט

בשבתות הללו, ישב וילמוד

על פי הסדר המובא שם

בתורה, נביאים, כתובים וכולי, ואשריו ואשרי חלקו.

נעבור בעזרת השם לדיני תענית אסתר,

יותר במרוצה, השם יצליח,

בעזרת השם שלא תצא תקלה תחת ידינו.

נהגו בית ישראל, גברים ונשים, להתענות את צום תענית אסתר

ביום יג באדר.

השנה זה חל ביום חמישים מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

יותר נכון ויותר מדויק, עד אחר סיום קריאת המגילה.

הצום הזה,

אומנם,

הוא לא מדאורייתא

כמו יום הכיפורים,

ואין חומרתו כחומרת תשעה באב,

אבל היות ונתקן על ידי רבותינו

וחכמינו זיכרונם לברכה,

המחויבות שלו היא גדולה,

ולעצלנים השומעים אותנו,

שידעו כי בזמן מרדכי ואסתר, כשנגזרה הגזרה,

התענו כולם מגדול ועד קטן

במשך ג' ימים

תענית בלא אכילה ושתייה,

ושם הייתה התענית ארוכה יותר.

יום קודם קיבלו את התענית, ורק בסיום ג' הימים הוציאוה.

ועל כן,

היות והתענית היא קצרה, ובפרט בשעון הקצר,

מאוד ראוי וחשוב למי שאפשר לו,

ולמי שיש בכוחו עוז ותעצומות להתענות.

ועל כן, כל האנשים והנשים הפטורים מן התענית

בוודאי ובוודאי

שלא צריכים להתענות.

גם ילדים

מתחת לגיל 13 ביום אחד,

וכן בנות,

בנות ישראל מתחת ל-12 ויום אחד,

אינם צריכים להתענות,

ואפילו לא להתענות תענית שעות.

אדם החפץ לקום ולאכול קודם עלות השחר ביום חמישי,

יעשה תנאי קודם שיישן.

יש מרבותינו שכתבו שלא טוב הדבר הזה שיוכל,

אלא רק יקום לשתות.

למה?

כיוון שהלכת לישון,

לא יקום בשביל תאוות האכילה לאכול,

כדי שיהיה בו כוח.

ועל כן, אדם החושש מן התענית יאכל היטב

בערב קודם השנה,

לאחר מכן בשיאתה דשמעי יאמר קריאת שמע,

יתהלך מעט, יאמר קריאת שמע, ויעלה לישון על יצואו,

ובבוקר

יקום

מיד

לתפילה לעבודת הבורא,

כשהוא בתענית.

ביום התענית

אין בעיה לעשן.

העישון מזיק אומנם לבריאות,

והוא אסור כל ימות השנה כולה,

אבל לאותם שאינם יכולים בלעדי העישון, בלעדי תאוות העישון,

מאוד חשוב שירגילו את עצמם להפסיק עם הדבר הרע הזה מאוד,

ואלו שאינם יכולים מותרים בתענית זו.

כנ״ל לגבי צחצוח שיניים בבוקר,

מותר לצחצח שיניים ביום התענית, ובפרט שיקפיד

שלא לבלוע מן

המים

ששוטף את פיו.

חתן שיום חופתו חל בתענית אסתר,

הדין שלו שהוא מתענה כשאר העם,

היות וזה קודם החופה.

כך היה אצלי בסייעתא דשמיא שהתחתנתי,

זה היה בדיוק בליל תענית אסתר.

אבל,

כיוון שנכנס כבר יום חופתו, דהיינו שהוא בתוך שבעת ימי המשתה,

או גימל בעלה בריאית,

הם פטורים מלהתענות,

היות ויום טוב שלהם הוא.

קודם התענית,

הגמרא בברכות דף ו עמוד ב אומרת אגרא דתעניתא צדקת.

קודם התענית ישלשל ג' פרוטות לצדקה,

קודם לתפילת פנחה, וגם ביום התענית ינהג כך,

וביום התענית קודם

יצאת הצום,

דורש הרב בדברי כיבושין והתעוררות ותוכחות לציבור,

כדי שידעו היטב את

מעשיהם שיעשו כדת וכדין וכרצון השם יתברך.

גם בתענית הזאת מוציאים ספר תורה וקוראים בו בפרשת וייחל משה,

כל עוד ויש עשרה מטענים בבית הכנסת.

מאוד חשוב

שהמקדימים ומתפללים תפילת מנחה מוקדמת.

בימי התעניות הם מפספסים את

ברכת הכוהנים בתפילת מנחה הסמוכה לשקיעה,

ועל כן מן הראוי שיתפללו בימי התענית

לא מנחה מוקדמת,

אלא אם אנוסים הם,

אלא יתפללו בסמוך כדי שירוויחו את העניין של כה תברכו את בני ישראל,

אמור להם, שבאלו הפסוקים יש סודות

גדולים ועצומים.

הבאנו בספרנו, בסייעתא דשמיא, תפילה מיוחדת ליום תענית אסתר.

יש מרבותינו שכתבו שהתפילה הזו התפללה אסתר המלכה קודם כניסתה למלך אחשורוש,

ובמעלת תפילה זו לקרוע דינים וגזרות קשות

ורעות מעל כל אדם ואדם באשר הוא.

קודם לכן,

חשוב להפריש, כפי שאמרנו, צדקה,

קופת צדקה בסייעתא דשמיא, ולהתפלל.

כל האנשים הפטורים מן התענית, כגון חולים, מעוברות, מניקות,

אישה אחרי לידה,

חתן בתוך שבעת ימי המשתה, ג' בעל הברית וכו',

פטורים מלהשלים את תעניתם.

לקריאה בפרשת וייחל, דהיינו לעלות לתורה את ג' העולים,

מעלים אך ורק את מי שהוא בצום,

ואם אין כהן או לוי שהם בצום,

מוצאים את הכהן מחוץ לבית הכנסת או את הלוי,

ולאחר מכן מעלים את

ג' הישראלים הצמים לתורה.

בסיום,

תפילת מנחם מוסיפים את המזמור.

אלי אלי למה עזבתני כנל בשחרית

לפני אחרי שיר של יום, לפני הושיענו ה' אלוהינו וקבצנו מן הגויים.

ובנוסף לכך גם מוסיפים את

פרק התהילים תפילה לעני כי יעטוף,

ולפני ה' ישפוך שיחו.

ביום הזה,

ביום תענית אסתר, וכנל גם ביום הפורים, בימי הפורים,

מאוד חשוב שהאדם יעטיר בתפילה על עצמו ועל בני ביתו ועל כלל ישראל ועל הגאולה בכלל ובפרט,

בעת שיאמר את מזמור כב שבתהילים, ולאחר מכן יבקש בנוסח הבקשה והתפילה, כפי שאמרה אסתר המלכה.

לסיום התענית, דהיינו בתפילת ערבית,

מתפללים את תפילת ערבית כהרגלה בתוספת של אמירת

על הניסים בימי מרדכי ואסתר

בשושן הבירה וכו', כמופיע בסידורי התפילה.

לאחר

אמירת מודיעים

בתפילת הלחש,

וכן בחזרה בתפילת שחרית ומנחה

של יום המחרת.

בסיום תפילת השמונה עשרה נוהגים לומר יהי שם,

לאחר מכן ואתה קדוש,

חצי קדיש, כן, ואתה קדוש, סליחה, ובא לציון גואל.

לאחרם אנחנו פותחים בקריאת המגילה.

את המגילה חובה לפרוס כאיגרת.

ועומדים

לצד הקורא במגילה שניים,

האחד מימין והאחר משמאל,

ופורסים את המגילה כולה כאיגרת

לפני הקורא.

לאחר מכן

משוררים במקומות שנהגו את

הפיוט שיסודתו בהרי קודש, קוראי מגילה וכו',

ויתכוון השליח ציבור בברכותיו,

ויאמר לשומעים אותו, שהתכוונו גם הם לצאת ידי חובת,

קריאת המגילה והברכות,

גם לאלו הקוראים מתוך המגילה עצמה,

הרשאים לברך בלחש עם השליח ציבור.

קורא כדת וכדין,

יכול הוא להוציאם ידי חובה, ולא יצטרכו לברך הם, אלא יעקבו אחריו מילה במילה מתוך המגילה, או לחלופין,

בקריאה מתוך החומש.

מה טוב שבליל פורים, דהיינו ביום

תענית אסתר, יטבול אדם במקווה טהרה,

כפי שנוהגים

בכל רגל שטובל ומכין את עצמו,

מקדש את עצמו לקראת היום הקדוש,

וכפי שכתבו רבותינו הקדושים,

ויצחק לוי ברדיצ'ו,

הבני ישכר זכותו תגן עלינו, ועוד רבים וקדושים,

כי ביום הזה מעלתו גדולה מאוד, אף יותר מיום הכיפורים.

ועל כן כתוב,

ותלבש אסתר בגדי מלכות.

צריכים ללבוש בגדים מיוחדים, בגדי יום טוב,

הולכים לבית הכנסת עוד קודם צאת הצום,

להתפלל תפילת מנחה, ולאחריה,

ערבית קריאת המגילה.

בסיום קריאת המגילה,

מברך השליח ציבור רק אחר שגלל את כל המגילה,

את

הברכה הקרויה הרע ואת ריבנו,

והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, וכו',

האל המושיע.

ולאחריהם אומרים את האמרות הבאות, ארור המן, ברוך מרדכי,

ג' פעמים.

בסיומם אומרים,

וגם חרבונה זכור לטוב פעם אחת, וממשיך השליח ציבור בתפילתו.

הוא אומר, ועתה קדוש יהושב תהילות ישראל, וכו', וממשיכים בסדר התפילה כרגיל.

ישנם מקומות

שחושבים שימי הפורים זה זמן לפורקן וליצנות גם בתפילות הקדושות,

והם מנסים

בקולם לבלבל או לקרוא בקול.

הדבר הזה אסור

בתכלית האיסור

זה גורם לסחוק בקלות ראש המביאים חס ושלום מכשולות,

ובפרט בימים הקדושים הללו, ימי הפורים.

ועל כן,

רב המקום צריך להזהיר

ולהיזהר גם הוא לבל ייכשלו בני עדתו בדברים אלו.

בשובו אל ביתו פותח את הצום בסעודה שאיננה סעודת פורים.

שימו לב, סעודת פורים היא קרה ביום דווקא,

ולא בלילה.

ועל כן, אותם נוהגים לעשות גם בליל פורים סעודה, מה טוב ומה נעים,

אשרם ואשרי חלקם.

אבל מאוד חשוב

שלא רק יתעסקו בענייני אכילה ושתייה

ושכרות ביום פורים, אלא גם יתעסקו בתפילות ובלימוד תורה,

כי פיקודי השם ישרים מסמחי לב,

וגם יזכו לקיים את דברי הכתוב,

הדר בגמרא, הדר קיבלוה בימי אחשוורוש.

וליהודים הייתה אורה ושמחה,

וכבר דרשו רבותינו אורה,

זו תורה.

שכל עניין האלו הימים שנשב ונעסוק בתורה.

בשנים עברו נהגו בדבר נפלא עד מאוד במושג שנקרא אבות ובנים,

ישיבת מרדכי הצדיק.

מה יעשו מסכנים הילדים בימי הפורים, ובפרט בזמנים הללו שמלכות הרשעה

עושה סגר

עלינו ועל כל אחינו היושבים בכל מקומות,

מושבותיהם בארץ ישראל.

ועל כן,

איש החכם

והירא דבר השם ישב ויעסוק בתורה.

ישנם הנוהגים לעסוק כל הלילה

בתורה ללשישי,

להשבת ולעסוק כל הלילה בתורה,

ומה טוב ומה נעים, ואשריהם ואשרי חלקם,

ומעלתם גדולה, ובפרט שבבוקר

מתפללים

עם נצח המה את תפילת שחרית,

ולאחר מכן ממשיכים בקיום שאר המצוות,

והן מתנות לאביונים,

סעודת פורים ומשלוח

מנות על פי הסדר.