שבת שקלים וחודש אדר | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח היום בסייעתא דשמיא נעסוק בהלכות חודש אדר

משנכנס אדר מרבין בשמחה

כידוע מנהג חסידים ואנשי מעשה בימים שקודם

כניסת חודש אדר

נהגו לעשות בהם תענית

בימים הללו

התענית הזאת שאנחנו עושים אותה

מנהג בני אשכנז לעשותה כל ראש חודש

זה נקרא

כעין יום כיפור קטן

כך נוהגים אחינו בני אשכנז, כן?

ערב יום כיפר

הם קוראים לזה קטן

צום יום כיפר קטן, מתענים בה וכו',

גם רבותינו המקובלים כתבו את הדבר הזה שאדם קודם ראש חודש, יום קודם ראש חודש

יתענה ובכך יעשה תשובה והכנה

ירבה בנתינת צדקה. למה? בכל ערב ראש חודש זה סגולה לתיקון

גם עבור המידות שלו, גם עבור נפשו וכו'.

ולכן תיקנו רבותינו תפילות, מרנא בן אישכי הקדוש

וכו', תיקנו תפילות לכך,

הרב אלאג'י גם

תיקן לכך תפילה מיוחדת.

בדיוק כשאדם יעשה זה נקרא משמורת של ראש חודש.

משמורת ראש חודש,

נהגו לעשות בערב ראש חודש תפילה מיוחדת.

כידוע, משנכנס אדר מרבין בשמחה,

וכבר אמרו לנו חז״ל הקדושים, אדם שיש לו משפט עם גוי,

מתי ידחה אותו? ידחה אותו לחודש אדר, ולמה? כי מזלם של עם ישראל בחודש אדר גבוה גבוה.

לעומת זאת, וכנגד זאת, כתוב משנכנס אב, ממעתין בשמחה.

ולמה?

כי מזלם של עם ישראל,

חס ושלום בחודש אב, נמוך, יורד.

למה? היות והיה את כל חורבן בית המקדש, וכו' וכו'.

ועל כן, אדם שיש לו משפט בחודש אב, ידחה אותו לחודש אחר, כדי שחס ושלום, חס וחלילה, לא יצא בנזק.

יפה מאוד.

וכבר נאמר במגילה,

והחודש אשר נהפך להם,

מיגון לשמחה, ומאבל

ליום טוב.

אז אנחנו רואים שגם יש אסמכתה,

דקרה,

של הפסוק במגילה,

בדברי הפסוק,

שהחודש הזה יש בו מסוגלות לשמחה.

ומפה למדו רבותינו הקדושים שמזלו של חודש אדר נהפך,

בוודאי ובוודאי לטובה ולברכה.

הביא כמדומני הרב פלאג'י במועד לכל חי, בספר שלו, שזה ספר מאוד מאוד יסודי, מאוד

מומלץ מאוד לאדם שלא למד אותו,

לפחות לחזור ולשנות אותו כמה וכמה פעמים.

זה ממש כמו מרן הבן איש חי שכתב, בן איש חי,

אותו דבר הרב פלאג'י כתב ספר הלכות למועדי השנה, ויש לו ספר הלכות לימות השנה.

עוד ספרים נוספים,

אבל זה ספרים מאוד יסודיים גם לימות השנה וגם לימות למועדים.

נכון, יש כף החיים לימות השנה ומועד לכל חי למועדים.

והוא כותב שמה שחודש אדר יש מחלוקת כנגד

מיהו מהשבטים. דהיינו, כל חודש וחודש הוא כנגד שבט מסוים.

החודש הזה כנגד ראובן, החודש השני כנגד שמעון וכולי, והם מביא רמזים.

והחודש הזה יש מי שכתב שהוא כנגד,

סליחה,

חודש שבט הוא כנגד בנימין בן יעקב.

חודש שבט.

הוא אומר אבל חודש אדר הוא כנגד יוסף הצדיק.

מאיפה הראייה?

אומר המזל של חודש אדר מהו?

דגים.

יפה מאוד. ועל יוסף מה נאמר?

דברי התורה, בן פורת יוסף, בן פורת עלי העין.

על מי לא שולט העין?

על מי שמכוסה.

דהיינו, על מי שמושפל, מכסה את עצמו וכולי.

שפל, אז עליו לא שולטת עין הרע.

ועל כן,

היות והחודש הזה מזלו דגים, הוא נרמז גם,

כותב הרב פלאג'י, ליוסף הצדיק.

מה האדם ייקח מהדבר הזה?

הבנתי. זה נרמז יוסף הצדיק וכולי, זה דגים. מה לקחת?

הוא אומר, בעניין הזה של הדגים זה רומז על עניין של פרייה וריבייה.

אבל בדיוק בסיום של הימים הללו זה סיום של ימי השובבים,

ותחילת חודש אדר בדיוק זה סוף התיקון.

זאת אומרת, בכל הימים הללו של ימי השובבים אנחנו מתקנים את עצמנו,

את הפגמים, ובפרט את פגם היסוד.

שהוא הפגם הגדול ביותר שאדם צריך לתקן אותו כל שנה ושנה,

כפי שכתבו הרבותינו המקובלים.

איך אדם יתקן? על ידי שהוא יזכה לקדש את היסוד שלו.

כמו שהיסוד הוא טמון, והדגים כך הם טמונים,

בקדושה הזאת שהיא טמונה,

אתה זוכר בסייעתא דשמיא, לתקן על ידי שתישמר מפגם הברי.

התקשרה יהודייה

לפני שבוע והיא אמרה שהיא חושבת שאיזה אדם וכולי עמד

וכולי ויכול להיות שנתן בה עיניו וכולי והתפללה על כך והכול.

אשרה באשרי חלקה.

ואמרתי לה, אבל היא חייבת לקחת חלק,

כי מה לעשות שמן השמיים נגרם יכול להיות שגם יתענש בגינו,

כי היא הייתה מכשלה,

ולולא שהיא הייתה שם,

חס שלום, אולי היה נותן עיניו בה,

עד כדי כך שהיא חס שלום הרגישה או אפילו חלמה שהוא רוצה חס שלום להזיק אותה.

אז אמרתי לה מה התיקון לדבר הזה?

בסייעתא דשמיא ללמוד

מתוך טהרת הקודש.

תלמדי מתוך טהרת הקודש, גם כוונת המחשבה,

בקדושה וטהרה,

גם בשאר העניינים, וזה בסייעתא דשמיא יקדש את המחשבה,

וממילא לא יבואו כל מיני מחשבות שהן לא טובות וכו'.

יפה מאוד.

ועוד,

יתרה מכך, אמרו רבותינו שאדם שנולד בחודש אדר,

אין כשפים שולטים בו.

למה?

כי מי שטמון

מתחת לעין הבישה על העין, אז כשפים לא יכולים לשלוט בו.

אמרנו שישנה סגולה לומר, כדברי הגמרא, נא מזרעה דיוסף,

דלא שלטה בעין הבישה,

וכו', בן פורת יוסף, בן פורת עלי העין, בנות צעדה עלי שור.

דהיינו שהוא מישהו מזרעו של יוסף,

לא שולטת בו, חס ושלום, חס וחלילה,

עין הרעה.

אבל לא מספיק שאדם ישים את העיניים האלו, את החמסות, או את העשב ערודה וכל הסגולות כולם, ולא יעשה את עיקר העיקרים.

אז מה יעשה? איך ישמר את עצמו? על ידי הצניעות.

על ידי ריבוי בלימוד התורה הקדושה, על ידי נתינת צדקה,

כפי יכולתו ומעלתו,

בחודש הזה ישנה מדרגה מיוחדת, ולכן בחודש הזה יש את העניין של כל הפושט יד נותנים לו.

באף חודש אין. בחודש הזה כן יש.

שגם אותם הצבועים, כיצד יתקנו עוד יותר את צניעותם? על ידי הנתינה של מה?

של היד.

וכבר ידועים עם הדברים שבנתינה יש את שם הוויה ברוך הוא,

יוד, וו, וכו'.

יפה מאוד.

הבן ישחי,

זכותו תגן עלינו אמן,

כתב בספרו לשון חכמים חלק א', סימן ט',

תפילה מיוחדת לערב ראש חודש,

אדר,

תפילה שהיא

מסוגלת לכל ראש חודש, עוד תיקן מען הבן ישחי הקדוש,

סדר לימוד

למשמורת. כך נוהגים באמת המקובלים, בערב ראש חודש

יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה,

ואחר כך בבוקר מתפללים,

בסייעתא דשמיא,

ישתבח שמו לעד, ויושבים ועוסקים הלאה בתורה.

אז הוא תיקן, זה נקרא משמרת החודש.

יושבים ועוסקים.

עוד מעט,

בסייעתא דשמיא, בתחילת החודש יש את התאריך ז' באדר, בליל ז' באדר.

המוני בית ישראל נהגו לעלות לקברו של

רבי שמעון בר יוחאי,

שאומרים שהוא ניצוץ נשמתו של משה רבנו, רעיה מאמנה.

והיות ולא נודע מקום קבורתו, כפי שאומרת התורה, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה,

על כן עולים לרבי שמעון בר יוחאי ללמוד.

ומי שלא עולה,

ומי שלא רגיל ללכת לשם, או כהנים וכולי, מה יעשו?

אז תיקן הבן אישך הקדוש ספר שלם של לימוד תיקון לליל ז' באדר.

שאדם ישב ויעסוק בתורה בלילה הזה. אתה רוצה לזכות לאורות המיוחדים והגדולים?

אין שום בעיה, בסייעתא דשמיא,

תשב ותעסוק בתורה, תדליק נר לכבוד הצדיק.

והדברים הללו בוודאי ובוודאי שהם ישפיעו עבור האדם.

ולא רק

עבורו

יתפלל האדם, אלא גם עבור בני ביתו

ועבור כל הנצרכים לתפילה,

להתפלל שיפתח השכל של האנשים שיבינו,

שישכילו, שידעו, שידעו להבדיל בין טוב לבין רע,

שידעו להבדיל בין שקר לבין אמת.

יפה מאוד.

כידוע, בערב ראש חודש אדם

לא אומר בתפילה תחנון. בשחרית בבוקר אמנם אומרים,

אבל ממנחה, היות ויש כבר הארת

ראש חודש, ממנחה עד למנחה של יום ראש חודש,

קודם תפילת ערבית של צאת ראש חודש, אז לא אומרים בהם תחנון.

כנ״ל לגבי העניין של צידוק הדין

וכולי, ונפילת אפיים, מזמור יענך השם ביום צרה, והכול.

כל הדברים הללו בוודאי ובוודאי שמדלגים אותם.

אדם בסייעתא דשמיא שיוצא

באונייה, אמנם עכשיו אין יציאה,

לא במטוסים ברוך השם ולא באוניות,

אבל לו יצויר שאדם הוא צריך להפליג בשיירה,

באונייה, בלב ים,

ויודע שאין בעבורו מגילה כשרה

שהוא יוכל לקרוא. אבל עכשיו,

קודם שהוא יוצא, יש מגילה כשרה.

האם יכול לקרוא את המגילה או לא? אז כתבו רבותינו הקדושים, בוודאי ובוודאי שרשאי לקרוא,

סליחה, שיכול לקרוא את המגילה גם קודם

ימי הפורים.

אה,

הכיצד?

הרי כל עיקרה של המגילה תקנו החכמים כדי להורות על עיצומו ועיקרו של הנס הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה עימנו.

הכיצד יעשה?

התשובה היא, כדי שלא יבטל את הקריאה של המגילה, רשאי לקרוא אותה בלא ברכות,

לא בהתחלה ולא בסוף. לא מברך את ג' לברכות הראשונות על מקרא שעשה ניסים ושהחיינו,

ולא מברך גם את ברכת הרב את ריבנו, אלא קוראה כאיגרת הפירושה לפניו.

יפה. מה עם שאר המצוות, כגון

סעודת פורים, כגון מתנות לאביונים, כגון משלור רחמנות?

כל הדברים הללו, בוודאי ובוודאי שהוא צריך לקיימם בזמנם.

בסייעתא דשמיא בשיעור הבא אנחנו נדבר על העניין של

פורים משולש.

השנה אנחנו זוכים

שימי הפורים הם יהיו ככה, בערב ליל שישי, מה שנקרא, קוראים

את המגילה,

גם הפרוזים וגם מוקפים החומה. השנה זה כך,

גם אלו שמוקפים חומה וגם אלו היושבים בערי הפרזות,

היינו ערים שאינן מוקפות חומה, מימות יהושע בן נון, קוראים את המגילה יחדיו.

למחרת,

ביום שישי בבוקר, גם קוראים את המגילה.

אבל היות ויוצא שושן פורים ביום השבת,

אז מה יעשו?

הרי אסור לטלטל את המגילה בשבת,

וכו', שמא יעבור ויטלטלנה ברשות הרבים וכו',

ועל כן את המגילה מקדימים בני הערים המוקפות לקרוטה ב...

ליל חמישי, ליל שישי, מה שנקרא, וביום שישי.

אבל את עיקר המצוות, דהיינו, סעודת פורים,

מתנות לאביונים,

משלוח מנות,

מתי יעשו אותם?

יעשו אותם ביום ראשון,

כי בשבת אי אפשר לעשותם.

דהיינו, אם הוא עכשיו ישתכר, מותר בשבת להשתכר?

מותר לשתות, אבל לא להשתכר, זה חלק צלול בדעתו.

אז איך יזכה לקיים את המצווה?

אה?

חייב איני שלי בסומי

עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, איך יקיים את זה? בשבת יכול להיות שיכור?

לא ניתנו שבתות ומועדים טובים,

אלא לשבת ולעסוק בהם בתורה, כיצד יעסוק בהם בתורה?

כנא לגבי משלוח מנות, איך יוצאים מרשות אחת לחברתה?

כנא לגבי מתנות לאביונים, מה יגיד להם?

קחו שוברים

של שבת, מה ייתן להם?

כרטיס זה, שיעור.

השם ישמור, מה ייתן להם?

ולכן, מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

לכן, כבר מראש, בסייעתא דשמיא, אנחנו

נאמר את ההלכות השנה מעט מוקדם,

כדי שהכל ידעו את המעשה אשר יעשו ואת הדרך אשר ילכו בה, בלא להיכשל, חס ושלום.

יפה מאוד.

אם היה חל ראש חודש אדר,

בשבת, כמו השנה,

וראה זה פלא, בתפילת מנחה אנחנו לא אומרים צדקתך.

יש מחלוקת ידועה,

כפיים הקדוש וכו',

לשאר הפוסקים, אם כן אומרים בשבת,

שאין בה סיבת היום צדקתך כהרירה אל משפטיך עד יום רבה וכו',

או לא.

יש מי שסובר,

שאומרים צדקתך, כי מדומני זה דעת כפיים,

הקדוש ועוד,

שאומרים צדקתך, ולמה?

אף על פי כן, שמה?

שיש סיבה, כגון

אבי הבן,

כגון סנדק, כמו שעושים ביום חול,

אז אין הבדל בין בחול לבין בשבת,

ולכן זה סיבה למסיבה, כדי לא לומר צדקתך, אלא יאמרו יהי שם.

אבל אחרים אומרים,

פוסקים אחרים אומרים, שמה?

שצריך שיהיה סיבת היום.

וברית מילה, לדוגמה, או חתן, זה לא סיבת היום.

זה הוא גורם לסיבה.

הוא גורם, הוא בחר להתחתן בתאריכים הללו.

הברית מילה נפלה ביום כזה וכזה, בשבת.

אז זה לא סיבה כדי לדחות את אבלם החזק של שלושה שנפטרו ביום השבת, שהם אדם,

הראשון, משה ודוד.

אדם, ראשי תיבות אדם.

אדם, אדם הראשון, דוד ומשה רבנו.

בסדר?

ולכן מאוד מאוד הדבר הזה נצרך,

שידע האדם. לכן, השנה שיוצא ראש חודש,

שישי, שבת, בסייעתא דשמיא, יומיים, נכון?

אז מה קורה לגבי תפילת מנחה? התשובה היא בתפילת מנחה,

מי שנוהג בשאר זמנים,

שיש אבי הבן וכולי, לומר צדקתך,

גם פה ינהג שמה, ינהג פה שלא לומר צדקתך. למה?

כי יש סיבת היום חזקה, זה ראש חודש,

זה כי אין יום טוב,

כי אין יום טוב, נפל בשבת, בוודאי ובוודאי שלא אומרים בו, לא מזכירים בו משום אבלם של שלושה האנשים הללו שנפטרו.

אצלנו נמחל להיעלם בשבת הסגורות היא קטנה, אבל אם לא, אצל התימנים?

יפה.

ישתדל כל אדם לסעוד. אתם יודעים שבני אשכנז נוהגים בשבת מברכין לעשות,

פעם הייתי פה אצל איזה אדמו״ר בבני ברק,

ישבתי קצת ככה, אדמו״ר שברוך השם תלמיד חכם,

כן? אז דיברנו ככה בלימוד,

שאלתי כל מיני שאלות וכולי, לראות ככה.

הוא הביא לי גם איזה ספר.

אז באחד מהדברים שדיברנו וכולי, אז אמרתי לו, מה המנהג שלכם בשבת מברכין?

אז הוא אמר, בשבת מברכין אנחנו נוהגים לעשות מרק שונה מהרגיל.

בדרך כלל, כל הזמן אנחנו עושים דוגמא מרק עם מטריות, בשבת מברכין אנחנו עושים מרק ניידלח.

משהו מיוחד.

שיהיה הרגשה, גם בגשמי, תראו איזה יופי זה, גם בגשמי יש הרגשה של משהו מיוחד.

אז לכן, בשבת של ראש חודש,

על אחת כמה וכמה שהאדם צריך לנהוג בה, ולהדר אותה, ולייקר אותה במצוות.

וזה גם מוריש ונותן טעם מיוחד לבני ביתו, שמרגישים, אה,

בשבת ראש חודש, אבא אחרי מאה עשרים היה יגידו, אבא זיכרונו לברכה, עושה ככה וככה.

היה עושה שולחן מיוחד.

לא רק במועדים, לא רק בחגים,

לא רק בזמנים מיוחדים,

אלא גם בראשי חודשים שנופלים, בשבת או בחול וכולי,

ישתדל לסעוד את ליבם, כדת וכדומה.

ובפרט,

שירבה בהם בשירות ותשברות, ברכות והודעות להשם יתברך על כל הטוב,

שגמל אותו, ברוך השם, עד הלום, וימשיך הלאה.

יפה מאוד.

חודש אדר שונה משאר חודשי השנה.

למה? כי בשנה מעוברת אדר,

נוסף לנו עוד אדר אחד,

כדי שפסח יצא בזמנו,

כפי שאומרת הגמרא,

על כן תיקנו חז״ל להוסיף אדר,

על האדר הראשון, אדר השני, אדר ב', מה שנקרא.

השנה אומנם, השנה היא לא מעוברת,

ועל כן יש לנו אדר אחד,

ולכן לא נוהגים שאר הדינים הנוהגים, כגון

בר מצווה שהגיע בזמנו, מתי נולד וכולי,

או יורצייט שנופל וכולי, לא נוהגים,

אלא השנה נוהגים כפשוטם.

יפה מאוד.

בשונה משנה מעוברת,

בשנה מעוברת הם נוהגים לרוב פחות, כן, נוהגים באדר ב', דהיינו גם מצוות ימי הפורים. מתי נוהגים? באדר ב', לא נוהגים באדר א'.

יש מי שאומר שבי״ד באדר א'

וט״ו באדר א', יעשה כעין יום טוב.

משהו קטן, ישנה קצת מסעודתו וכולי,

כדי להרגיש שגם אלו ימי שמחה, בכל אופן,

באדר רגיל הם שייכים עוד וכולי, אבל באדר ב' זה האדר העיקרי, כי נצרך,

כפי שאמרו רבותינו,

אדר הסמוך לניסן, אז נוהגים בו

את כל העניינים הקשורים לימי הפורים.

גם ביום ראש חודש עצמו תיקן מרן הבן איש חי,

זכותו תגן עלינו אמן סדר לימוד מיוחד,

סדר לימוד מיוחד ליום ראש חודש,

ואשרי האדם הדבק בדברי תורה הללו,

ובתפילות הללו מעתיר בתפילה, יש שנהגו להדליק נרות,

גם בימים הללו, לכבוד הצדיקים. כמובן, כל עדה ועדה,

כל אדם ואדם, יעשה כפי מן הגר.

במעלתו של חודש אדר, להוריד שפע גדול מן השמיים,

מה שבשאר החודשים לא יכול.

וזה מה שרמוז גם בדברי הגמרא, הדור קיבלוה בימי אחשורוש.

מה זכו לקבל את התורה הקדושה?

היות וזכו שוב פעם לקבל את התורה הקדושה מחדש,

אחרי שכבר קיבלו פעם אחת,

אבל חטאו,

וכיוון שחטאו נסתלקה מהם, חס ושלום, חס וחלילה, דרך התורה הקדושה.

הייתה, נותרה התורה הקדושה, אבל לא כמו שקיבלו אותה

בקדושה, ביראת השם, וכו', כי נהנו משורדתו של אותה רשע, והמאכלים כידוע לנו, כפי שאומר הפה ליועץ,

וכו', ושאר גאוני עולם שהם משפיעים על הנפש.

אבל אחרי שעשו תשובה והטענו שלוש ימים רצוף כולם מגדול ועד קטן,

אז זה גרם להם לעשות תשובה, תשובה כזו, הדור, אומרת הגמרא, קיבלוה בימי אחשורוש.

חזרו,

וקיבלו את התורה מחדש. היות ויורדת התורה מחדש בימים הללו,

בוודאי ובוודאי שאלו ימים של ניסים ונפלאות, שהחודש הזה זה חודש מיוחד,

שאם התורה יורדת, יורד כל השפע והטוב לעולם כולו.

אז בוודאי שאדם צריך לדבוק בשפע הזה, להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא,

שהשפע הזה ישפיע עליו

לכל ימות השנה כולה.

נעבור בסייעתא דשמיא לדיני ארבע פרשיות, השבת,

אנחנו נקרא את הפרשה הראשונה,

שבת הזאת קרויה בשם שבת,

שקלים, זו השבת הראשונה,

משבת זו כביכול אנחנו מכריזים על השקלים.

אומנם

יש מרבותינו שכתבו שאת השקלים

עדיף שייתן עד קודם קריאת המגילה, ושאומרים קודם ממש לקריאת המגילה,

בו בזמן שזה לא נופל, לדוגמה, במוצאי שבת. דוגמה, אם נפל קריאת המגילה במוצאי שבת,

אצל הפרוזים, כן? לא אצל המוקפים,

אז לא יכול להביא בשבת את הכסף,

אז לכן מקדים שם לערב שבת להביא.

אבל מאותו זמן ואילך שאדם

לומד

את פרשת שקלים וקורא אותה שליח ציבור בדקדוקיה ובטעמיה,

בהיגוי הנכון,

אז האדם כבר רשאי ליתן את מחצית השקל. השנה,

כמו בכל שנה, אנחנו נוהגים לתת בסייעתא דשמיא את מחצית השקל למקום המיוחד

שמסייע בעדינו ומשיב רבים מעוון.

הלוא מסייעתא דשמיא, הארגון הקדוש, ארגון שופר,

ועל כן

השיעור הראוי והנכון והמהודר ביותר

ניתן אותו כדת וכדין, ובפרט שעכשיו מחיר הכסף קצת עלה

בעקבות המצב,

אז

המחיר הוא 40

שקלים לנפש.

יש מרבותינו שכתבו שבני אשכנז נוהגים

ליתן מטבע הקרוי חצי שקל.

בוודאי, אבל חכם עיניו בראשו, ייהדר במצוות.

וזה הגיעה לך מצווה

לזיכוי הרבים,

מצווה להשבת רבים מעוון, בוודאי ובוודאי שאתה יכול ליתן.

לו יצויר שגם אתה אשכנזי ואתה נוקט את השיטה של מטבע של חצי,

אז תיתן עוד 39 וחצי שקלים לצדקה בסייעתא דשמיא.

ברוך השם, ונזכור שמעות

של יום טוב.

ושל שבת, הקדוש ברוך הוא מחזיר אותם.

אז יפה מאוד, בסייעתה נשמעי זה גם שייך לכעין יום טוב, שבת מיוחדת וכולי, אז בוודאי ובוודאי

שהקדוש ברוך הוא משיב אותם.

בשבתות הללו חכמינו נתנו להם שמות מיוחדים

והורו לנו להוסיף ולהוציא ספר תורה נוסף

ולקרות בכל שבת מיוחדת שכזו

פרשה בפני עצמה, דהיינו, לא קוראים את כל הפרשה כולה, אבל קוראים

מקצת כחלק,

בדרך כלל זו עליית ראשון, אולי עליית ראשון ועוד

של אותה פרשה, וזאת כדי לתזכר לנו

הקדוש ברוך הוא ברחמיו וברוב חסדיו הקדים.

איך אומר הפסוק? מי הקדימני ואשלם?

המן הרשע חשב להקדים עשרת אלפים כיכר כסף אשכול

על ידי עושה המלאכה להביא את גנזי המלך ביהודים לאבנם.

ומה עשה הקדוש ברוך הוא ברוב החמיו כבר

אמר למשה רבנו זה ייתנו הראה לו מטבע של אש אומר השיער הראה לו מטבע של אש כזה ייתנו

עבור מה?

מחצית השקל לכפר על נפשותיכם

זה שיהיה כפרה לאותם נפשות גם עתידיים על ידי הנתינה של מחצית השקל

ולכן הקדים הקדוש ברוך הוא את מעותיו,

את מעותיהם של עם ישראל למעותיו של אותו רשע.

המן הרשע אמר אתה חושב שאתה

תוכל לקנות את העם שלי?

מה נהיה תבילי הדבילי?

מה אתה חושב שאתה תוכל לעשות מה שאתה רוצה בעם שלי? לא.

אני הקדוש ברוך הוא, אני בוחן ליבות וכליות, אני זה שמנהל את העולם.

לא כל החלטורות למיניהם ולא כל המשרדים למיניהם,

אני מנהל את העולם.

שום דבר בלעדיי וברצוני לא יזוז לא ימין ולא שמאל.

ישתבח שמאלה.

ועל כן אנחנו צריכים

להזדרז בעניין הזה.

אומנם השנה יש הרבה מקומות שנוהגים בהם מנהגים

לא להתפלל יותר ממניין

בתוך בית הכנסת מהסיבות הידועות,

השקריות והנבזות שלהם.

ועל כן חס ושלום, חס ורלילה, ייתכן, והרבה אנשים יכולים לפספס

את

הקריאה שתיקנו רבותינו של ארבע השבתות הללו,

או שבת זכור, או פרה, שיש מי שכותב, שהינם מדאורייתא.

ועל כן

כל רבני

הקהילות

חייבים להורות

להם להגיע לבית הכנסת ולשמוע את הקריאה כדת וכדין.

כל עדה על פי מנהגה, כמו פרשת זכור,

צריכים לשמוע את הקריאה וכו', כי הדבר הזה הוא בנפשנו בקיום התורה והמצוות.

ועוד בעיה,

היות ויש הרבה מקומות שנתנו ספרי תורה למקומות שעושים עניינים בחצרות וכו',

שכבר נהפך להם כעין בית כנסת קבוע.

יש להם ספר אחד, מה יעשו?

נוהגים להוציא שני ספרים, אז אין ברירה.

אם יש להם שם ספר אחד ואין להם שני ספרים, אם יכולים להשיג עוד ספר מערב שבת ולהביא אותו להניח שם, מה טוב.

אבל אם לאו,

בוודאי ובוודאי שלא תהיה להם ברירה, יצטרכו בסיום הקריאה לגלול את הספר,

כן, ולא קודם לכן, לגלול את הספר סמוך לקריאה, ואז יוכלו להעלות את העולה למפטיר, שזה בהן, הוא אחת מארבע הפרשיות הללו,

והוא יעלה ויקרא בשל פרשת שקלים.

כמובן שגמרן החיים הקדוש, זכותו תגל עלינו,

אמן,

הביא בספרו נוסח לשם ייחוד, הבאנו את זה בספרנו משה אמת,

נוסח לשם ייחוד, גם בעל החמדת ימים כתב את זה,

נוסח לשם ייחוד לפני קריאת פרשת זכור,

לפני קריאת פרשת פרה,

לפני פרשת שקלים.

אני הבאתי עוד דבר נפלא בספר גם,

נוסח, שצריך לומר את הפסוקים קודם, נתינת

מעות מחצית השקל. לא כולם נוהגים כך ועושים כך, אבל יש נוסח.

הנוסח זה ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך,

שבזמן שבית המקדש היה קיים,

היו ישראל נותנים כל אחד ואחד מחצית השקל בחודש אדר, לעבודת בית המקדש,

לכפר בעדם,

ועתה בעוונותינו הרבים חרב בית המקדש, ואין אנחנו יכולים לקיים מצווה זו של מחצית השקל.

ולכן יהי רצון לפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיהיה שיח שפתותינו זה,

שקוראים פרשת מחצית השקל ונותנים כסף זכר למחצית השקל לצדקה, ייחשב לפניך

כאילו קיימנו מצוות מחצית השקל בפועל,

וכל המצוות הכלולות בהן במקום עליון, והינו עם,

וכו'.

ואז אומרים את הפסוקים של כי תישא עד לכפר על נפשותיכם,

לאחר מכן מוסיפים את נוסח לשם ייחוד,

כן, ולאחר מכן יש שגורסים לומר את פרקים

של משניות מסכת שקלים, פרק ג' ופרק ד',

שמדברים על העניין של נתינת השקלים ומה היו קונים מהם.

הרי קונים מהם את הקורבנות וכו',

כדי שכולם יהיו שותפים וכו',

ולאחר מכן נותנים את המעות לצדקה.

המקובלים נהגו עוד דבר נפלא.

כל מעה ומעה, דהיינו כל מטבע ומטבע שהם נותנים אותו,

הם מכוונים בו.

לדוגמה, הם מחלקים אותו. בשנה שזה היה בשיעור של 30 שקל, זה היה ככה.

שבעה שקלים לכבוד השכינה הקדושה,

מכניס לקופה.

חמישה שקלים לכבוד ציון.

ארבעה שקלים לכבוד בית המקדש, מחלקים את זה ככה.

לכבוד ההיכל והאולם, שלוש וחצי שקלים.

לכבוד המפתן, שלוש שקלים.

לכבוד עזרת ישראל, שתיים וחצי.

לכבוד עזרת נשים, שתיים. בעד חוב ישראל, שקל וחצי. בעד חוב בני משפחתו, שקל.

בעד חוב עצמו ואשתו, חמישים אגורות. זה היה יוצא להם בסך השיעור היומי, 30 שקלים.

וכולי. זה הנהגו המקובל נמכר, ואחר כך אומרים פסוקים וכולי.

יפה מאוד.

והם גם הם עשו ערך מטבע.

אז החברה הישראלית למדליות עשתה מטבע,

אם אתם זוכרים, של זכר למחצית השקל.

אבל אני חקרתי את זה. זה בכלל לא אמיתי.

זה לא כסף, זה רק מצופה כסף טהור.

עם איזה שכבת דקה מן הדקה.

ואז הלכתי לאיזה צורף אחד שנמצא איתי בקהילה. אמרתי, לא יעשה לי כבודו מטבע עשר גרם כסף טהור, אבל בולשי עשר גרם.

עם החריטות והכול וכולי. והוא עשה לי.

יש לי את זה בבית, זה 999. כי 925 זה לא כסף.

999 והוא אמר, רב, זה לא מצליח להקשות אותו.

אמרת, תדאג, שים בה מקפיא.

תעשה לו הקשאה טובה, הכל בסדר, וזה עד עכשיו אצלי.

וכל שנה ושנה אני שוקל אותו. למה אם אתה תנקה אותו מהזה של הכסף, יכול להיות שהוא יוריד לו כמה גרמים,

שלא יהיה שם בלאגן.

אז צריך גם אם נקים אותו, נקים אותו ככה בעדינות עם איזה קצף כזה.

כן, שלא יוריד שכבה עם מתלית עדינה.

ורשום שם זכר למחצית השקל.

לא מחצית השקל, אסור להגיד.

שקל זה נהיה מעות של הקדש כבר, אסור להשתמש בהן.

אומרים, זכר אלו המעות, זכר למחצית השקל וכו',

ורשום על זה מאחורה,

חרוט על זה עשר גרם כסף טהור.

זה עשינו, זה בשיעור, ואז מחזיק את המעות הללו כנגד המעות הללו, ואומר את הנוסח,

וכו', וזה כדרך המטבע, ככה נהגו בדרך כלל המקובלים. לכן עשינו את הדבר הזה, יש פה עניין.

יש הרבה שהיו עצלנים, לקחו את המטבעות של החברה הישראלית למדליות וכו',

והיו משתמשים בהן.

יש כאלה שלקחו את זה, חילקו את זה לשלושה מטבעות וכו'.

אנחנו עשינו את זה על מטבע אחד, וכך

פותרים את הבעיה.

זה לא חובה, זה מי שרוצה יכול לנהוג,

בוודאי ובוודאי, וזה דבר שעולה לו טובה. אבל טוב לומר את הפסוקים קודם,

נתינת מעות מחצית השקל. למי שלא יודע אותם, אז יתכוון בשבת,

שהוא בערב שבת יניח בצד 50 שקלים, 40 שקלים, כמה זה? 40 שקלים.

ואז אומרים, בקריאה שנקרא בשבת, אני מכוון בדעתי, זה כמו צדקה.

הרי יש מצווה שהאדם ייתן צדקה בכל יום.

אנחנו אומרים, ויאבח דוד לפני תפילת מנחה, אנחנו נותנים צדקה, נכון?

מה קורה

אם נתינת הצדקה הזו בשבת? הרי גם בשבת פעם מפעל מנחה.

גם בשבת, ערב שבת,

אז הוא נותן בקופה. מה קורה עם יום שבת?

מה קורה עם בבוקר?

ויאבח דוד לא נותן, משלשל מעות מכיסו לקופת צדקה. אז מה יעשה?

לכן, חכם עיניו בראשו, כותבים רבותינו, שייתן מערב שבת ויכוון בדעתו של אותם אמהות שהוא נותן לצדקה בערב שבת,

יעלו לו עבור שבת. לא יספיק בערב שבת,

יעשה את זה במוצאי שבת.

נותן לי צדקה. לא יפחד מהעדות הללו שאומרים, לא, במוצאי שבת לא מוציאים כסף.

אחר כך אם אתה מוציא כסף במוצאי שבת, אז כל השבוע יצא לך כסף. מאיפה השטויות והאבלים הללו?

כל מיני מנהגים שאין להם שום יסוד ושום כלום.

לכן, נותן לי צדקה, בסייעתא דשמיא, הקדוש ברוך הוא

ישלח לו שפע ברכה והצלחה.

יש מקומות שנהגו להעלות קטן למפטיר, כגון אחינו התימנים,

מעלים קטן הבקיא בקריאה ובסלסולים, בדקדוק,

הוא עולה לקרוא את ההפטרה. קורא את זה יפה, נכון? כבר מגיל חינוך, נכון?

בארבעה שבתות הללו לא מעלים קטנים. למה?

צריך שיהיה אדם עם מחויבות.

ומי זה מחויבות?

אדם שהוא נחשב בציבור, מחויב וכולי.

אז מה טוב, אם אתה יודע שבית הכנסת הזה שם עמי ארצות,

ויכול להיות שיקנה איזה עם מארץ אחד, שאין לו שיג ושיח

בעניינים הללו, אז בוודאי ובוודאי שטוב שאדם יקנה,

יזכה בעלייה הזאת ויקנה,

ובכך ירוויח בוודאי ובוודאי גם עלייה חשובה,

וגם קריאה של השבתות הללו שיש בה עניין

גדול ונשגר.

הרב פלאג'י כותב

במועד לכל חי,

בספר יסודי, אי אפשר בלעדיו.

אז הוא כותב שם שבערב שבת פרשת שקלים ישים 26 פרוטות כמניין שם הוויה בקופת צדקה, וזה בסוד

של כופר נפש.

בהפטרת השבת הזו אחינו בני עדות המזרח

נוהגים להפטיר בויכרות יהוידע, זה בספר מלכים ב', פרק יא',

מפסוק ז' עד פרק יב', פסוק יז'.

אחינו בני אשכנז

מתחילים מבן שבע שנים יהואש במולכו זה נמצא במלכים ב',

פרק יב', פסוק א', עד פסוק יז'.

גם שם ישנם רמזים בדיוק גם התימנים ככה נוהגים? יפה מאוד. אז שם יש רמזים בדיוק לעניין הזה של נתינת השקלים.

בסייעתא דשמיא

נבקש מבורא עולם שבזכות הצדקה

או בזכות השקלים הללו יפדה הקדוש ברוך הוא את כולנו מכל מרעין בישין ומקטרגים

וכל היוזמים עלינו,

חס ושלום, חס וחלילה, עצות רעות,

הקדוש ברוך הוא יהפוך עליהם את עצתם, מהרה אפר עצתם וקלקל מחשבותם.

אמן ואמן.

אמן.

חודש טוב ומבורך.

אמן.