הלכות פסח - חלק א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, היום אנחנו נעסוק בהלכות הקשורות להכנת

חג הפסח

שיעבור עלינו לטובה ולברכה,

ובסייעתא דשמיא גם נעסוק בשאר העניינים הקשורים לחג הפסח.

השיעור

היום מוקדש לעילוי נשמת

מור אביהם ועטרת ראשם השם הטוב רבי אליהו אמינוב בן ישועה וגם יהודה בן ישועה,

מור דודי אליהו בן אסתר,

ליך בן וולו, יהודה בן תנחום,

איוון בת פרידה,

איוון בן פרידה, בת פרידה,

לרפואת נלה בת זילפה,

להצלחת המכבסה חנג'ורי בסטרי ברמת גן,

איך קוראים לו?

אליהו.

אליהו מהמכבסה ברחוב

קיריניצי,

אם אני לא טועה, אברהם קיריניצי שלושים ומשהו.

מי שרוצה בעזרת השם לעשות ניקוי יבש, מומלץ.

שירות מהרגע להרגע.

ממש טוב, בסייעתא דשמיא לכבוד החג.

אפשר ללכת אליו להגיד, הרב שמעון שלח, גם תקבלו בעזרת השם מחיר טוב.

כן, גם אם נשמת החיה לביתר החיים בן דליה,

כל הנפטרים בתוך שנה זו.

לקראת חג הפסח אסור לאדם להשהות בביתו חמץ

בין אם זה רשותו ממש או בין אם זה רשות של יהודי אחר שהוא מתגורר שם.

החמץ,

מאיזה זמן אנחנו צריכים לסלק אותו?

השנה זה יום שישי יוצא, י״ד בניסן.

זה נקרא ערב פסח.

מהשעה 22 דקות בבוקר כבר זהו.

אנחנו כבר אחרי החמץ סיימנו את הכול.

לכן,

כדי לקיים את העניין של תשביתו שעור מבתיכם, ומה זה נקרא השבתה?

לאו דווקא לשפוך עליו אקונומיקה ואז הוא לא יהיה ראוי למאכל בעל חיים, אלא השבתה זה גם בכך שאני מסלק אותו מביתי קודם חג הפסח.

הפוסקים מביאים האם צריך, האם חובה

יש לשים עשרה פתיתים או אין חובה לשים עשרה פתיתים?

יש מי שכתב שיש בזה עניין סגולי, כך הביאה כף החיים הקדוש,

כך הביא הרב פלאג'י בספרו מועד לכל חי,

ועוד

מרבותינו כתבו שיש עניין, הארי הקדוש כותב שיש בזה עניין

בעשרה פתיתים הללו,

שהם כנגד עשר ספירות.

אז יש בזה עניין, כל אחד לפי ענייניו, איך שעושה את זה,

הן בפשט, הן בכוונה, כל אחד לפי דרגתו.

אבל כן לנקות,

אדם צריך.

בפרט שכל השנה הוא לא כזה מנקה, רק את הרצפה הוא מכבד, זה נקרא.

לכבד את הבית, מה עם שאר המקומות? אם לא ינקה אותם, אוי ואבוי, ועוד מעט קיץ.

אז באים המעופפים האלה, הכתומים, שחורים, קהים,

אז מה יעשה אדם?

לכן,

לא לחינם אמרו רבותינו שאדם צריך לנקות את ביתו היטב,

והוא עושה בכך אפילו מצווה.

החזון איש מספרים עליו שהוא היה בודק שעות

את בדיקת חמץ ומתאמץ ועולה.

כלומר, אין לו מרתף של יין שהוא תגיד, החביא מעל החבית העליונה בשורה הראשונה, בשורה שכנגד פניו. לא.

מתאמץ הולך, למה כל דקה שהאדם עושה את המצווה בשלמות,

יש לו שכר עצום ונורא.

דברים שניתן למכור לגוי,

אנחנו עושים בהם מכירת חמץ, כגון חמץ ודאי,

כגון חמץ בעין,

כגון חמץ שנראה ושלא נראה,

תערובות חמץ, כל הדברים הללו, אנחנו עושים את המכירת חמץ,

כפי שאנחנו עושים, המכירה הטובה ביותר, אני אומר לכם,

הטובה ביותר, עם כל הסוגים של הקניינים, עודית,

תקיעת כף, חצר, קניין אגב, סודר, כל סוגי הקניינים אנחנו עושים.

אנחנו עושים נוכחות של שני עדים נוספים.

גם דאגנו בעזרת השם שיהיה לכל מי שצריך את הקמח,

אז שיהיה לו גם לאחר הפסח, שלא יצטרך להסתבך עם הגלוטן וכולי, מה שהיה בשנים עברו.

לכן, מי שעושה את המכירה אצלנו, מרוויח.

גם יש טופס מסודר, זה לא רשם שם, פרטים, כתובת ונגמר הסיפור.

אנשים לא הכירו, לא ראו את הטופס הזה בכלל.

טופס שעבדו עליו לילות כימים כדי לבנות אותו,

שיהיה הכי הכי טוב ונצא ידי חובת כל השיטות.

לכן, חכם, עיניו בראשו,

עושה את הכול, מביא את המפתח, במפתח הזה עוטף אותו בחתיכת נייר שעליו רשום שם ושם משפחה ופלאפון שלו,

וכתובת מגורים, אם הוא רוצה, גם הוא יכול להוסיף.

עוטף את זה בסולוטב או בשקית טיילון, מעביר אלינו.

בעזרת השם נעשה הגרלה בחג.

הגוי שלנו חסן קוראים לו השנה,

ירים שתי מפתחות, ואנחנו נלך לבקר בפסח, תתכוננו. מי שיש לו הרבה משקאות חריפים,

יכול להיות שהוא יישאר בלי משקאות חריפים.

צריך אדם להתכונן, להיות מוכן. חסן הולך לבקר, בעזרת השם, ביקור פתע.

יבוא, הוא לא יכול להגיד לו זה לא. הוא קנה את זה, סליחה, הנה, יש לי שטר, קניתי כמו שצריך. אתה יכול להגיד לו לא.

אדם שאמר לא,

גילה שהמכירה שלו לא מכירה, ממנו הוא עבר על איסור חמץ. כל הבית שלו צריך, מה?

פשט.

להדליק גפרור ולשרוף אותו.

שרפת חמץ לעשות. אדם שמצא חמץ במהלך חול המועד או ביום טוב, ביום טוב כופה עליו כלי, אומרת הגמרא,

ומוצא יום טוב, שורף אותו.

אבל ביום חול מה עושה?

ביום חול צריך

לשרוף אותו מיד.

יש מחלוקת הפוסקים איך יגביה אותו, האם יכול להגביה אותו גימל טפחים. הרי אם אגביה אותו גימל טפחים, יש מנדמה שאומר שקונה.

אז איך יעשה? אז יש אומרים שיגרור אותו, יש אומרים

שידדה אותו. לכן על זה הדרך יש כמה שיטות

בעניין הזה.

יפה. אין איסור של בל ייראהו בל יימצא על חמץ שנמכר לגוי קהל החיים מכרתי כמו שצריך,

כפי תקנת חזל,

זה המכירה שאנחנו עושים, אני לא עובר על איסור של בל ייראהו בל יימצא.

אלא מאי?

היות ומותר לי להשאיר אותו בבית, אבל לא טוב שאדם

ישאיר את הארון הזה למצב שהוא יכול לפתוח ולסגור אותו. למה?

שמא חס ושלום דרכו לאכול בלילה, שהוא מתעורר מהשינה,

והוא יקום, ילך לחפיסה של מה? לארון של ה...

עוגיות שלו, הוא ייקח שם את העוגיות של קפז ומזונות ויאמר, השם ישמור, פתאום בבוקר אכלתי חמץ.

השם ישמור.

לכן אנחנו סוגרים את כל החמץ במקום אחד,

ששם אין גישה קלה של הרגל, של יד רגילה,

או שאנחנו שמים שם מדבקה מכור לגוי.

היום כשאדם עושה מטבח יוקרתי, ישים מדבקה, ועכשיו תגיד לו, מה זאת מדבקה? לא.

אז לפחות יעשה סימן. אתה לא יכול בבית לשמור את זה? אין בעיה, ישים את זה במחסן.

ואז אתה מסמן בדף המכירה, כל החמץ שלי מצוי במחסן,

מלבד ככה, מלבד ככה, מלבד ככה, ככה, פתר את הבעיה. אפילו אנחנו מועלים,

שמשתמשים. אלכוהול הסטנדרטי של 70 אחוז, יש מי שכתב שהוא מוכן מחיטים ושעורים,

ואז זה חמץ.

אז נכון שזה לא ראוי למאכל בהמה וכולי, אבל יש עניין להחמיר.

אז היום הלכתי, רכשתי לי, מה את האלכוהול?

הכשר לפסח.

שהוא לא עשוי מתערובת של מה? של שעורה.

ככה אני מוכן, בעזרת השם, מי שרוצה להזמין אותנו לברית,

כשר לפסח,

בסייעתא דשמיא. אותו דבר המי-פה שהמוהל משתמש,

ליסטרין זה נקרא, גם זה כשר לפסח צריך להיות.

למרות שזה לא ראוי למאכל, אבל בכל אופן,

אדם, טוב שיחמיר בדברים שהוא יכול להחמיר, תבוא עליו, בעזרת השם, ברכת תור.

את המכירת חמץ, איך מבצעים? אז אמרנו, אחרי שאדם ממלא דף,

לא חייב לחכות לדקה התשעים, ואין יכולת לחכות לדקה התשעים.

השנה אמרנו, אני סוגר את הפלאפון,

נגמר הסיפור, אף אחד לא יטריד אותי.

בשעה אחת, בעזרת השם, שעתיים וחצי אחרי המכירה, שלוש,

אפשר להתקשר לשאלות בהלכה.

עד אז, יש לי גם משפחה, יש לי גם מחנות,

יש לי, למרות שאני מסדר את הכל מראש, את השקילות והכל אני עושה מראש. כבר קמח,

נו, לפסח, כבר טחנתי השבוע, לקחתי את הקילו,

שמתי אותו,

לכבוד פסח, טחנתי אותו בבלנדר, ונהיה מזה קמח מצה. אנחנו לא קונים אורן קמח מצה בחוץ,

אבל אתה לא יכול לדעת מאיפה זה ומה זה.

לוקחים את המצות, העבודת יד,

180 שקל אחד, פותחים, שוברים אותם חתיכות-חתיכות,

שמים את זה, עושים מזה קמח,

חבל על הזמן.

ברוך השם.

עם זה אנחנו משתמשים, אתה רוצה לעשות שניצל

עם איזה פצפוצים, הנה יש פצפוצי מצה.

אתה רוצה לעשות עוגה,

אז הנה,

יש לך קמח מצה.

וכן, על זה הדרך. כל מיני דברים שאדם רגיל לאכול,

יכול לעשות.

יפה.

אז המכירה מתבצעת, כמו שאמרנו, על ידי הרב, באמצעות הרב. אנחנו חותמים לפני החג על ההרשעה, נותרו סך הכול עוד יומיים.

י' בניסן, שזה יום ראשון הקרוב, כמדומני,

וי' ב' בניסן, שזה יום שלישי.

זה יהיה בשעות הערב, משעה שבע עד שעה שמונה בלבד.

בסדר?

זה סך הכול שעה אחת שיוכלו להגיע ולמכור את החמץ,

אולי נשתדל להקדים ל-6 להגיע,

בלא נדר, בעזרת השם,

כדי שיוכלו כולם למכור את החמץ.

עד אז

לא תתקיים מכירה.

בסדר? קחו בחשבון,

אחרי זה, לפני זה, לא תתקיים מכירה.

האדם שלו יזדרז,

אז יש אנשים תמיד מחכים בדקה ה-90.

הרב, עוד לא מכרתי, תעשה לי טובה דרך הטלפון, אני לא שלט רחוק.

יש זמנים, תעמדו בזמנים. לקנות דברים, אתה הולך לקנות בזמן?

לקניות לסופר, אתה לא מביא בדקה ה-90, נכון? אתה הולך, למה יש תור.

אותו דבר, מכירת חמץ זה הדבר הראשון שעושים בחודש ניסן.

הדבר הראשון שעושים בחודש ניסן, קודם כל זה מכירת חמץ.

אחר כך תסדר אותו, אין בעיה, תסמן, יש סעיף כזה שאתה רושם, כל הבית והמחסן.

אז כל החמץ שנמצא איפשהו, אתה לא יודע איפה זה נמצא. אתה אומר, אין לי, יש לי,

לא נכנסים עכשיו למחלוקת, הכל מכרת, נגמר, הכל מסומן בסעיף אחד קטן.

פתח את הבעיה, אם אתה יכול להגיד ודאי איפה זה, עוד יותר טוב.

אבל אם אתה לא יודע, ודאי.

אז לפחות סימנת, קחת את המצווה עשית, ולא כשאתה מגיע כבר לפסח,

ושעה לפני, רק אם אתה מתאר, הרב לא עשיתי מחירת חמץ, מה אני אעשה עכשיו?

מה תעשה? תזמין את המפנה

של הפסולת

ואת כל הבית שירוקן לך לתוך המשאית.

מה לעשות?

אם לא שומעים, מפסידים.

לכן אדם חייב, חייב, חייב,

להזדרז בנושא הזה של מכירת חמץ.

זה היה יצרה, הוא רוצה שנשאיר את החמץ ואנחנו צריכים לסלק אותו כמה שיותר מהר. אז חכם מסלק אותו מהר. טיפש,

משתהה איתו, וכן שלום, עובר על איסור.

יפה מאוד.

אז זה לגבי מכירת חמץ. הרב עושה, אנחנו מייפים את הרב.

הרב קונה את החמץ שלנו בקניין סודר. מותר לנו להשתמש בחמץ, וזה תנאי המכירה. עד מתי?

עד?

לערב פסח בשעה

עשר בבוקר.

אז מותר לנו. שרפת חמץ זה בדרך כלל באזור 11. אז עד עשר בבוקר מותר לנו להשתמש בחמץ שלנו. זה תנאי המכירה. גם הגוי שאנחנו מוכרים לו בליל יו דלת,

זאת אומרת,

השנה זה ביום חמישי בלילה,

הוא יודע שמתי חלה המכירה?

משעה עשר בבוקר.

אז מתחיל, אז כבר החמץ שייך לו, אז הוא כבר יכול לעשות סיור.

איפה בא לו? איזה וילה בא לו?

ללכת לקחת משם את החמץ, הוא יכול, אין בעיה, רשות בידו.

דבר נוסף וחשוב לגבי צאת הפסח.

תדעו לכם, היות והשנה זה ערב שבת,

זאת אומרת, מוצאי שבת זה כבר איסור חג,

והמרוקאים, שיהיו בריאים, הם רוצים לעשות חינגות של המימונה,

אז אין בעיה.

יאכלו ענבים ויסבאו, הם השאירו מלא קמח,

אין בעיה, הם עושים מכירת חמץ, פתרו את הבעיה, הכל בסדר.

אבל מה קורה לגבי שבת?

אתה אומר, יש לי ויסקי,

יש לי יין טוב, אני רוצה לשתות בשבת. מותר לו, אסור לו?

זה תלוי בתנאי המכירה.

כל זמן שהגוי,

לא קניתי ממנו בתור הרבא, מוכר את החמץ בחזרה,

הישראל לא יכול להשתמש בו.

עדיין לכל דבר זה פסח. אז זה שיש מן הפוסקים של בני עמנו שהיו או שנמצאים שהתירו

להשתמש בחמץ שכזה זה בסדר, אבל זה לא בסדר, כי זה מכשול. כי כלים,

אתה לא יכול להכניס אותם במהלך החג לארון.

אתה בחג צריך לשמוח, לא לעבוד, נכון?

לא עושים פעולות של חולין בחג,

בחול המועד.

דבר נוסף, בשבת תכניס אותם? אז אוי ואבוי, זה מכין ממה?

מקודש לחול.

אז גם אתה לא יכול.

לכן, מתי אני יכול להשתמש בחמץ שיש לי בבית

במוצאי פסח?

רק במוצאי שבת מרבנו תם.

זאת אומרת, רבנו תם פלוס-מינוס באזור שעה 2100 בערב,

מ-2100 בערב אפשר לפתוח את החמץ ולהתחיל לאכול.

עד אז כל החמץ אסור.

תזכרו, זה תנאי במכירה.

עשית את זה, פסלת את כל החמץ שברשותך.

הרסת את הכול.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה.

יפה.

מומלץ, גם למי שלא משאיר חמץ, אמרנו למכור את החמץ לגוי.

למה?

יש, אמרנו, מוצרים שיש בהם תערובת חמץ או מניות של מפעלים,

פנסיה. יש לך פנסיה?

אין לך פנסיה, אבל במשפחה יש פנסיה. הפנסיה הזאת,

יכול להיות שהיא שותפה לחברה שהיא כמו אסם,

לדוגמה, שיש בה חמץ.

גם את זה אנחנו מוכרים.

משכנתאות.

אתם יודעים איזה בלאגן יש?

אוכל של בעלי חיים.

סיגרים.

יקבים למיניהם.

אדם לא יודע, חושבים, אה, חמץ זה רק קמח, זה רק ביסקוויטים, זה רק זה. זה לא רק זה.

כל הדברים שקיים פעם. לכן בדף הבאנו לכם את הכול, בכול, מכול-כול. לא חשבנו על משהו?

לא חשבו על משהו שלא העלינו אותו על הדף.

נמשיך.

אז זה במוצאי שבת, בעזרת השם, אני פוגש את הגוי בחזרה.

אני אומר, אתה רוצה להמשיך את העסקה שלנו?

נתת דמי קדימה על החשבון, נתת אלף שקלים.

500 על החמץ ודאי, 500 על שאר הדברים.

אתה רוצה להמשיך את העסקה? הוא אומר, איזה, כבוד הרב, אני לא גמרתי את החודש, מה להמשיך?

הוא אמר, עכשיו החמץ שלנו שווה יותר. בערב פסח החמץ שלנו שווה אולי עשר אלף,

חמש אלף, זה המחיר של החמץ, לא שווה כמעט, ממש נמוך. של כל המשפחות, כולם, כל האנשים שעושים קריאת חמץ.

אבל במוצאי פסח המחיר שלו עולה, אה?

כולם עומדים בתור למאפיות, ותכף נספר מה הולך במאפיות,

השם ישמור ויציל בר-מינן לאכול.

אז הוא אומר, אני רוצה לקנות. אין בעיה, יש לך דמי קדימה נתת. בסדר, תשלם.

כמה זה?

בוא נעשה חשבון.

יש לך שלושה שמאים בהסכם שהוא מביא אותם.

תבדוק איתם כמה שווה חמץ של

אלף משפחות, של שלוש אלף משפחות, כמה זה שווה.

הוא עושה חשבון, הוא מגיע למיליונים.

הוא אומר, אין לי לשלם את זה, אין לי מיליון.

אתה רוצה שאני אשלם כמה מיליונים? מאיפה אני אביא את זה?

גם אם הנייה אשלח לו צ'ק

שביבי שלח לו, גם לא יצליח לכסות את זה. איך ישלם את זה?

כל השהידים יקפצו עליו, מה פתאום אתה עושה טעות? מה אתה קונה?

לא, לא מוכרים.

אני לא קונה.

אז אני אומר, אין בעיה, אם אתה לא קונה,

אז בוא נבטל את ההסכם.

אין בעיה. אז הנה, תחזיר לי את מה?

אני מחזיר לך את מה? את הכסף שאתה נתת דמי קדימה, והעסקה מבוטלת.

העסקה מבוטלת.

אני קונה בחזרה את כל החמץ, ולכן אנחנו צריכים את הזמן של רבנו תם.

בסדר, מזמן יציאה עד שבת הזמן רבנו תם פחות או יותר זה שעה.

בזמן הזה יש את הזמן שאני יכול לקנות בחזרה ממנו,

ואז עושה רבונכם והחטאתכם תכופר,

אדם יכול לאכול.

עכשיו,

הרבה אנשים אומרים, זהו, יאללה, אפשר לאכול חמץ, יאללה, רצים למאפייה.

אתם יודעים מה מביאים לכם לאכול במאפייה? סוד.

תקשיבו טוב מה מביאים לאכול במאפייה.

מאפיות שהן לא בהשגחת העדה החרדית,

מה עושים? מכינים את כל הבצקים בעגלות, זה עומד שבוע.

לא מדבר שם על העכברוש, אימא, על הג'וקים, לא מדבר על זה. זה עומד בקירור, נגיד שזה נקי וטוב, נגיד.

בסדר?

לא בא לך לאכול בצק שעמד שבוע במקרר, בטמפרטורה שלא של קפוא,

טמפרטורה ששומרת עליו.

לכן, אתם תראו כאלו בועות כאלו שיש בלחמניות ובזה.

למה זה עמד בקור ומייד חיממו את הכל? צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק.

אז זה בדוק ומנוסף, ויש לי גם תיעוד של הדבר הזה. לא מדברים באוויר.

זה רוב המאפיות שהן לא בדץ.

באה העדה החרדית ואמרה, רגע, רגע, רגע, רגע.

מה פתאום שאתה תעשה כזה דבר?

אנחנו לא מוכנים.

מה פתאום שאתה תעשה כזה דבר?

יש פתרון. מה הפתרון? אתה רוצה למכור כבר? אין בעיה.

אתה תאפה את זה ותקפיא, במוצאי פסח תפשיר ותמכור.

מה הם הרוויחו פה?

הם הרוויחו פה שדברים שמה, שהם היו חמץ ודאי,

ולא ראויים לאכילה, הם

מכרו אותם.

הם השאירו פה מה? חמץ ודאי,

שהוא ראוי לאכילה, אבל בינינו הוא נפסל לאכילה.

כי מה זה לאכול דבר שהוא מוקפא שבוע,

ואחרי שבוע מחממים לך אותו ומגישים לך, וכולם קופצים עליו ומתאבדים,

כאילו שזה טרי.

ואנשים לא מבינים את זה, אנשים חושבים שזהו, זה הכי טוב.

תבינו, רק לטחון,

יושבים לילה שלם וזה לא מספיק.

המכונות נתקעים, המכונות לא פעלו שבוע,

אז זה רק לטחון את הקמח.

ואחרי שלטחון צריך לארוז, ואחרי לארוז המשאיות צריכים למלות,

צריך למלות את המשאיות,

עד שיביאו את זה למטחנה. זאת אומרת, לפחות לוקח בין יומיים לשלושה

עד שמגיע קמח.

עכשיו, עוד בעיה יש לנו. הרי שבוע המשאית הזו הייתה ריקה, נכון?

מי אמר שהם בפנים תולעים, זה לא התליע?

מה, זה עמד בצל?

ומי אמר שהסילול לא הוטלה?

אתם מבינים מה הולך פה?

ואז אנשים אוכלים עם ביצים, עם תולעים והכול, בסדר, זה בדץ.

לכן,

רוב,

אני מגלה לכם סוד, אפילו חכמי פורת יוסף וחכמי שס עושים את זה,

את הסוד הזה. מה הם עושים?

הציבור יאכל, יאכלו ענבים ויסבבו, אבל מה עושים כולם?

הם לוקחים את כל הקמח מראש,

קונים עד שבועות.

עד שבועות, שמעתם? עד שבועות.

רבי עזרא עטייה, זכר צדיק קדוש לברכה,

חכם שלום, כולם הם קונים מראש.

הם קונים מראש. ככה ההנהגה שלהם בישיבת פורת יוסף הייתה לקנות מראש.

אני בדקתי את זה.

קונים מראש קמח עד לשבועות. כמה הולך לך הקמח בשבוע?

ארבע חבילות, חמש חבילות משפחה ברוכת ילדים. אין בעיה.

תעשה חמש חבילות. כמה? אתה לא אוכל כל יום לחם, כן? אתה אופה בשביל כמה ימים, נכון?

מקפיא.

אז תעשה חשבון כמה ימים יש לך עד מה? עד שבועות שלושים יום?

תקנה פר חבילות, שתי, שתי, נו, חבילות של שתים עשרה,

ישתבח שמו, יישאר לך מספיק לחם.

אם תעשה את זה לחמניות, עוד יותר יהיה לך שפע.

אז כמה, משתי קילו אדם עושה הרבה לחמניות, נכון?

אז מה?

אז שתי חבילות של שתים עשרה, עשרים וארבע חבילות

של קילו קמח, מספיק לך בערך עד שבועות. אני ככה עשיתי שנה שעברה, עשרים וארבע חבילות עד שבועות מספיק. פתרנו את הבעיה. למי שלא,

אז יכול לקנות מכפז.

אנחנו עשינו קנייה של טון מראש,

שהגוי הזה קונה את זה גם, יש שטר נפרד שהוא קונה את הטון הזה,

ונגמר הסיפור. אחרי זה אפשר לרכוש ממנו.

ככה פתרנו את הבעיה.

א', כל הקמח שלנו נקי ומנופק, כי זה של שטיבל, מה שאמרנו,

שהוא בא מנופק כמו שצריך.

דבר שני, לא נכנסים לכל הבעיות של סכנת חיים עם כל הג'וקים והתולעים והחומרים,

חומרי הדברה שלא ימשיך להתליע.

בסדר? לפעמים זה נטחן יחד עם הקמח, אנשים לא יודעים.

בדקנו את זה, היינו בפנים, שאלנו, חקרנו, אמרו לנו, סיפרו לנו.

זה נטחן עם הכול, אנשים אוכלים, אחר כך, למה הבטן שלי טופחת, למה לא מרגיש טוב, למה יש לי צליאק, למה יש לי זה, למה,

למה, כי מה הכנסת לפה?

מה עשית?

לכן מאוד חשוב, בכך אתה פותר את הבעיה.

אתה מסודר, אתה צריך לעמוד בתור, במאפייה,

לא צריך לרוץ, אתה לא יודע אם זה לפני שבוע או לפני זה,

וגם אתה לא נכנס לספקות בהלכה.

יש כל מיני בעיות, כן, זה טוב, לא טוב,

ואומרים לך, אמרים לך, נטחן לאחר הפסח,

או נאפה, מה הם עושים?

אז זה מה שהעדה החרדית אמרה להם, שימו מדבקות של נאפה לאחר הפסח.

אז הם צריכים לשים במקור, לא נאפה לאחר הפסח, חומם לאחר הפסח,

כי זה היה כבר שבע ימים במקרר.

בסדר?

יפה מאוד.

לכן, ראו, הוזהרתם.

אדם שלא יכול לבוא למכור את החמץ, יכול למנות שליח.

שליח מעל גיל מצוות, מבין את העניין, ממנה אותו שליח, אמרת השליח שלי למכור עבורי את החמץ, הוא מגיע, אני מוכר גם בשביל פלוני,

את החמץ. בבקשה, הנה, כבוד הרב, זה הפתק, זה פה, זה שם. בבקשה, תמכור עבורי את החמץ. בסדר גמור, אין שום בעיה.

יצא לי לחובה, אנחנו הנהגנו הנהגה, היות שאנחנו צריכים לשלם לגוי.

אני לא יכול להוציא את זה מכיסי, שאני אשלם לגוי,

כן, על הדברים שהוא קונה. צריכים לשלם לגוי הרי,

נכון?

אז אנחנו מוכרים לו,

צריכים לתת לו על העסקה הזאת משהו, והוא נותן כמובן,

על זה אנחנו מוסיפים לו,

שיהיה לו מעניין,

אחרת העסקה לא מעניינת אותו, מה זה 1,000 שקלים?

3,000 משפחות, 4,000 משפחות, מה זה מעניין אותי? עזבו אותי, תאכלו, תישארו עם החמץ.

אנחנו צריכים לתת לו קצת מומנט,

שיהיה לו עניין לבוא לקנות את החמץ וכולי, אז זה אנחנו דואגים שכולם יהיו שותפים לעסקה הזאת, כל אחד נותן 10 שקלים,

זה מחיר מזערי.

כך פתרנו את הבעיה,

יפה מאוד.

ושתדעו, אסור,

אחרי פסח לאכול או ליהנות מחמץ של יהודי שלא נמכר לגוי, אדם הולך.

עכשיו, היום, בגלל הבחירות הלכו הרבה לספארי או לחרמון.

בסדר, אין בעיה.

עכשיו, עוד מעט פסח,

הרבה אנשים הולכים שם לראות את המשפחה, את הקרובים בספארי, כן?

הולכים לבקר את הקרנף, הולכים לבקר את הפיל, את הג'ירפה,

הולכים לבקר את כל המשפחן, אה, נו?

אתה הולך ואומר, אבא, אני רוצה ארתיק, כולם גונים ארתיק. רגע, הקיוסק הזה מכר חמץ?

אם הוא לא מכר חמץ, אסור לקנות ממנו, אתם יודעים עד מתי?

עד זמן שאתה יודע שהתחלפה כל הסחורה בחנות.

בדרך כלל בקיוסקים זה הולך יותר מהיר, אז זה שלוש חודשים בערך, פלוס מינוס, עד שהוא מכפף את הכל החוצה.

עד אז אתה לא יכול לקנות ממנו חמץ.

והאדם נכנס, ממלא דלק וקנה.

קנה מ-Yellow, אני יודע, קנה מכל החנויות נוחות האלה.

אם הם מכרו את החמץ, תפאדל, אין בעיה.

אבל אם לא מכרו את החמץ סר, איך אתה יכול לקנות מהם?

זה נקרא חמץ שעבר עליו הפסח.

בפסח עצמו אסור באכילה,

לאחר הפסח אסור בהנאה.

אני רוצה להביא לבולדוג,

להביא לו את הקבוקים, אסור.

זה אסור בהנאה.

נותן לבעל חיים שלי, אסור.

יפה מאוד.

טוב,

עכשיו נדבר על העניין של מה?

של המוצרים שצריכים הכשר לפסח.

אדם רוצה לגנות פיצוחים.

את הפיצוחים, בדרך כלל כולים אותם עם קמח.

יש שני בעיות. אלף כול, עם איזה קמח כלוא.

האם הקמח הזה באמת נקי,

או שאתה קונה ממקום שהוא מפוקפק?

האם המקום הזה ניקה את מקומו והכין את הכול לפסח?

האם עודפים, שמים לך את הנייר כסף,

אתה חושב שזה נקי לפסח?

יש כאלה שכל השנה עם הנייר כסף.

עבר איזה תייר, דפק שם איזה ביס של ביסקיווית,

נפלו כמה פירויים לבפנים.

יש בפנים פה חמץ שנתערב עם המוצרים שהוא ימכור לך את זה בפסח,

כשר לפסח.

לכן אנחנו צריכים ללכת למקום שיש בו רק כשרות טובה.

היום כבר יש, הרב לנדה כבר לא בין החיים,

לצערנו הרב,

אז אם היום סמכנו על לנדה,

עכשיו זו שאלה גדולה אם אפשר לסמוך או לא.

לכן אתה יכול ללכת למקום שהוא באמת כשרות טובה. הפתרון הכי טוב מה שאנחנו עושים,

קונים לא קלוי וקולים בבית.

מים עם קצת מלח,

מפזרים על מה? על הפיצוחים ואתה קולה.

אותם בתנור,

וואי, נהיה לך יותר טעים מהפיצוחים שאתה קונה בחנות.

ככה אדם ניצל מאיסור חמץ

ופתר את הבעיה.

אם הוא רוצה, קלוי.

הבריא יותר, לא קלוי.

כן, אבל אם כבר הוא רוצה, קלוי. תקלה בבית, מה הבעיה?

למה לא להתנהג כמו הסבתות שהיו מתנהגים כל כך יפה, כל כך הרגשת של פסח? הייתי בסופר לפני שבוע, הזדעזעתי.

בייגלה כשר לפסח. כריות, כריות.

קרונפלקס של הילדים, כשר לפסח.

זה פסח, ובדצה העדה החרדית, הייתי בכלל בהלם.

השם ישמור ויציל. לאיזה דרדור הגענו?

שכל מיני מוצרים שהעין לא ראתה אלוקים זולתך, והם מכשירים אותם לפסח.

אז בסדר, נכון, יש תירוץ בשביל אלה הרחוקים, שקשה להם ולא יכולים, ופה.

אבל בינינו, יהודי לא יכול להתאפק שבעה ימים, נו.

אם בשבת אתה מבין שאתה לא צריך לעשן, ואסור לך לעשן, כי מחללי המות יומת,

ולא תבערו יש פחול מושבותיכם,

אז מה בעיה להתאפק שבעה ימים לא לעשן סיגריות?

למה כל שנה להיכנס לפולמוס?

לא, אבל יש כשר, אבל הרב או היכשיר? מי זה הרב הזה? מה הרב הזה?

מה היכשיר? איך היכשיר? אתה לא יודע שהכול מס רע, אתה לא יודע שהכול כסף.

שמע, להיכנס לספקות האלה, אתה יכול להרגיש שבעה ימים בין שנייהם. אולי מתוך השבעה ימים האלה אתה לא תעשן כל השנה? תרוויח.

אז בוא תנצל את ההזדמנות שנתנו לך מהשמיים.

זהו, קח אותה לכל השנה, ככה תחסוך. 40 שקל אנחנו מוכרים, לא?

40 שקל, השם ישמור, אדם שורף ממונו בידו, 40 שקל משלם.

בר מינן.

לכן בכל המקומות הללו אדם צריך לדעת שבאמת עשו שם מכירת חמץ ולא לסמוך עליהם. אפילו כשאתה רואה תמונה של הבבא סאלי או הרב כדורי או לא משנה, שם אל תסמוך.

אז מה אם המוכר יש לו כיפה של גורו?

או שיש לו מגבעת על הראש?

או שיש לו שפה חרדית יפה? אז מה?

לא הבנתי אם הרמאים חסר?

בקרב הציבור החרדי, שקרנים אין.

בכל מקום יש פח זבן.

לכן אדם מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, בפרט בפסח,

וכל שכן כל ימות השנה כולו.

לכן יש הרבה שהקפידו לקנות דווקא מוצרים ארוזים, וככה פתרו את הבעיה.

על המוצר עצמו חייב להיות חותמת כשרות לפסח.

יש ספר מומלץ שתרחשו אותו.

הוא נמכר בקיוסקים בדרך כלל בבני ברק, זה של העדה החרדית.

שם כרך אחד לימות השנה, כרך שני לפסח.

והוא מראה לך בדיוק את הסימני זיהוי לכשרות,

לחומרי ניקוי. אנחנו לא משתמשים,

מקפידים על עניין של חומרי ניקוי שיהיה כשר לפסח, כמו אחינו האשכנזים, אבל

יש להם צורה של חותמת מסוימת. שם הבד״ץ, העדה החרדית, הוא יהיה בצורה עגולה יותר.

בשאר המוצרים הוא בצורה מרובעת, בלי ההיקף מסביב של הריבוע.

אתם מבינים?

לכן מאוד חשוב שאדם ידע את הסימנים, ידע את החברות,

לפעמים זה זיוף שמגיע לשוק ואדם חושבים שזה בד״ץ קנה ונכשל.

מי אמר לך שאין לזה תערובת חמץ? מי אמר לך שלא עפו את זה במקום של חמץ?

לכן מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה, יפה מאוד.

פעמים שזה רק מדבקה וזה זיוף.

פעמים זה חותמת וזה זיוף.

לכן מאוד חשוב, חשוב לבדוק, לעבור על הספר, ואז אתה יכול באמת לרכוש את הדברים שאתה צריך.

יפה מאוד.

מוצרים, אמרנו שחייבים הכשר לפסח.

פיצוחים כלואים, תחליפי קפה, קפה נמס,

תן נמס.

וכן על זה הדרך.

טוב, יש פה דברים שאנחנו בכלל לא אוכלים אותם, כן? תחליפי בשר או בשר מעובד, אנשו באפקד מרק,

ולזה אנחנו ברוך השם לא נוגעים בדברים הללו, זה גם לא בריא וגם מסוכן.

אתה יודע מה יש אורן בזה? באפקד מרק.

יש שם איזה מספר זה? אי כמה?

לא, סערות של אדם.

אחד מהמרכיבים של האי שם, משערות של אדם. משהו מזעזע, השם ישמור. בר מינן.

לך תדע אם זה לא של הפיליפינים שם.

דחפו את זה באפקד מרק וזה טעים.

כן, יש כאלה בלי אבקד מרק, לא מכינים את האוכל.

גם ציפורניים?

השם ישמור.

כן,

יאכלו ענבים ויזבאו.

יפה.

קמח רגיל, אמרנו, אם נגע,

אז זה חמץ,

אין שאלה בכלל.

אם לא נגע, לא נגע. לכן אנחנו משתמשים בקמח מצה.

תראו בשוק לחמניות כשר לפסח.

בסתומה, ניתן אותם לכף זכות, כן, שזה קמח מצה, אבל אנחנו לא נכנסים למקומות האלה.

לא אוכלים את הגומיות האלה.

זה גומי, ממש ככה, לטקס.

לא אוכלים את הדברים הללו.

יש לך בבית, תכין הכל בבית, נגמר הסיפור.

יפה מאוד. ירא שמים מקפיד על מצות עגולות כל החג.

מרובע, תשאיר למרובעים.

לא בשבילנו.

יפה מאוד. היום טעמתי מצות.

זה נקרא ציטרין.

דק, דק, דק, דק. יותר דק ממה שאנחנו מכירים דק.

קילו אחד 350 שקל.

שווה אבל.

סליחה, זה חצי קילו בק. 350 שקל.

אם אתם תואמים את זה, וכל מצה כזו 50 גרם,

אם אתם תואמים את זה,

חבל על הזמן, הכזה עיתות הולך מהר.

אתם יודעים מה זה? 350 שקל. עמדו שם בתור לקנות את זה. אמרתי, אני חייב לטעום. תביא לי חתיכה.

וואי, וואי, וואי. משהו עולמי.

אם היה כשרות שלנו, הייתי רוכש.

הלאה.

גם קמח לאפיית מצות, אמרנו, חייב הכשר לפסח. אתם יודעים מה? אחד הסיבות שאנחנו דווקא במאפייה מסוימת אופים את המצות ולא בשאר המאפיות.

כי שאר המאפיות לא מקפידים על הדבר הזה,

וכל שנה הם מפספסים והולכים לקצור אחרי הגשם הראשון.

ירד גשם, אוי, אנחנו רוצים לקצור, שכחנו. הולכים לקצור.

במקום שאנו מקפידים לקצור קודם הגשם הראשון.

למה אם טיפה של גרגיר אחד של חיטה היה טיפה נפוח,

ונכנס לתוכו מים, מה קרה?

החמיץ, טחנת את זה עם הקמח, הכל?

חמץ.

אה, אבל זה לא בצק פה.

חמץ, נקודה, נגע טיפת מים.

יפה מאוד.

יין,

אנחנו צריכים להקפיד שיהיה כשר לפסח כמו שצריך, ברוך השם יש לנו, פתרנו את הבעיה, הן מצלבים, הן יין יבש, הן יין אדום.

שאר משקאות חריפים,

אנחנו לא משתמשים ברוך השם.

למי שרוכש,

אנשים זרים, כן, שרוכשים את המשקאות החריפים,

צריכים להקפיד שיהיה בכשרות כמו שצריך. אין ויסקי כשר לפסח, תצאו מהסרט הזה.

זאת אומרת, שאם לא, יש ויסקי כשר לפסח, אין כזה דבר.

או בירה כשר לפסח, אין כזה דבר.

זה חמץ.

אדם צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.

יותר מזה, אדם רוצה,

הוא עכשיו מתנדב במגן דוד אדום,

והוא רוצה ללבוש כפפות. בכפפות הללו יש עמילן מסוים.

יש בו חשש תערובת חמץ.

בפסח הוא לא יכול להשתמש בזה, לקחת כפפות ללא עמילן.

היום מקפידים על זה בדרך כלל, לקחת הכפפות בלי העמילן. למה?

אחרי שהם מורידים, הוא נוגע בחולצה.

הכל נהיה לו שמה כתמים לבנים.

לכן מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה. אותו דבר לגבי

מגבוני נייר, אלבדה, לא האלבדה, אלה של השניצל שסופגים את השמן.

נייר סופג.

זה גם, צריך להקפיד שיהיה כשרות. מי אמר אז אין בזה תערובת חמץ?

כלים חד פעמיים מקרטון לכוסות, לתה חם וכו'.

יכול להכיל עמילן של דבק.

שהוא חמץ.

לכן מאוד צריך להקפיד בדבר הזה. לכן אני אומר, אה, אין בזה בעיה. אם אתה משתמש בכוסות רגילות,

פתרת את הבעיה, אבל אם אתה משתמש בחד פעמים משובח,

או שאתה מביא לאנשים בחד פעמים משובח, תדאג שזה יהיה בכשרות לפסח.

מזון לבעלי חיים. אדם שיש לו בעלי חיים רוצה לתת להם מזון, מה יעשה? יכול לתת להם.

אסור להאכיל בעלי חיים חמץ בפסח.

אה, אם יש לי מזון שלא ראוי למאכל אדם אבל יש לו תערובת חמץ,

אני רוצה להשאיר אותו, אבל לא לתת אותו לבעלי חיים בפסח.

אין בעיה.

מוכר אותו במכירת חמץ,

וכך פתר את הבעיה.

יפה מאוד.

הלאה.

טבע קרחה, משחט נעליים, חומרי ניקיון, גון אבקת כביסה, מרכך, שמפו, מלבין, סבון כלים,

סבון גוף,

מרכך שיער, קרם לחות, קרם גוף, תמרוקים שלא נוגעים בפה,

מוצרי קוסמטיקה לנשים הם לא חמץ.

למה?

לא רואים למאכל כלב, אחינו אשכנזים מצריכים גם על זה כשרות.

בסדר?

הלאה.

מחמירים.

לגבי מה? משחט שיניים, אודם לנשים וכו', יש עם כשרות של פסח.

אז אדם ירכוש, זה עולה אותו מחיר בדיוק כמו הרגיל.

אדם ירכוש את זה, את השני שלו ישאיר בארון,

ומוכר אותו, במה? במכירת חמץ. אותו דבר, קרם ידיים.

אומנם עכשיו נגמר הקור, כבר מתחיל החום,

מתחילים להזיע.

אבל קרם ידיים הוא רוצה להשתמש בפסח?

אין בעיה.

שיהיה קרם ידיים כשר לפסח.

בסדר?

יפה מאוד.

מוצרי ניילון, שקיות, מפות חם פעמי, שקיות זבל, כפפות שקופות, אבניות אלומיניום,

נייר פרגמנט לאפיה, מנג'טים ועוגיות,

כלים חד פעמיים מחומר סינתטי, לא צריכים הכשר לפסח.

אנחנו מקפידים שיהיה להם כשרות של בדץ.

ולמה?

יש כאלו שמה שהם מורחים עליהם כל מיני חומרים.

לכן עדיף שיהיה בדץ.

לרוב זה בדץ, מלבד השקיות, אשפה וכולי.

מה גם שיכולים לעשות אותם,

כמו אמרתי לכם, עם הנייר טואלט,

שאיזה אחד הכתבים באשדוד שלח לי שיעשו ממלא גניזה. לוקחים מסייעות של גניזה, ומזה גורסים, עושים נייר טואלט לשירותים.

ולכן אם כבר אתה קונה, תקנה מחברה שאתה יודע שהיא שומרת שבת.

אותו דבר נייר למדפסת, תזכרו את זה.

נייר למדפסת חובה לקחת ממקום שמה?

שהוא מקפיד, שהוא לא עובד בשבת, מפעל שומר שבת.

לא משתמש בגניזה. תראו את זה בספרים, הרבה מופיע, נו,

נודפס מנייר שאין בו חשש חילול שבת.

נכון?

אדם צריך להקפיד על הדבר הזה, לא רק בפסח, גם בשאר ימות השנה כולה.

בשר,

וכן על זה הדרך, עוף וכולי.

לא צריכים בגדול הכשר לפסח,

אלא אם כן השתמשת בהם, במה?

בסכין שהיא של חמץ.

לא סכין שהיא מיועדת לבשר ועופות, אלא סכין שחותך איתה כמה דברים, ביניהם גם חותך איתה בשר ועופות.

אז אם זה נגע בדבר שהוא חמץ וחם וכולי, וכן על זה הדרך,

אז נבלע האיסור,

לכן אתה יכול להגעיל את זה, להכשיר ג' פעמים,

ולאחר מכן אתה יכול להשתמש ב-אין לך כזה דבר,

תקנה סכין חדשה.

שהגין חדשה תטביל אותה, תוכל להשתמש.

אבל בגדול, בשר ועופות

שלא נגעו בחמץ או שלא נשתיירו מסכין שנכתרה בחמץ, לא צריכים

הכשר לפסח.

אה, כן שמים על זה הכשר לפסח?

מסחרי בלבד.

אחינו אשכנזים, ויש חלק מהמרוקאים והספרדים,

לא אוכלים קטניות בפסח.

מה זה קטניות?

אורז, עפונה, שורית, סויה, פול, עדשים,

חומוס,

תירס, בוטנים, גרעינים, וכן על זה הדרך.

זה לא חמץ.

אבל הם לא נוהגים לאכול את זה סך הכל.

אבל הספרדים,

רובם נהגו, חוץ מהמרוקאים וקצת מהספרדים וכולי, נהגו שאוכלים.

אז מקום שנהגו לאכול את הקטניות, אמרנו צריך לברור אותן.

שמעתי היום שרוצים לחדש.

היות והיום זה מסודר, זה מספיק פעם אחת.

לא נכון הדבר הזה.

הנה, לפני שבוע שלחנו לרב

על מה זה היה, אני חושב, זה היה על גרגירי פשתן שבפנים היה חיטה, לא תאמינו.

איך הגיע הפשתן לחיטה?

התשובה, במפעל עושים פס ייצור.

היום שורית, מחר פול,

מחרתיים חומוס,

עוד יומיים חיטה.

זה יכול להיות שנשתייר, יכול להיות שהיא עונה, צ'יק זרקה.

אתם לא יכולים לדעת מאיפה.

לכן, אם גזרו רבותינו שבודקים שלוש פעמים, לא להתעצל.

קשה לך, קשה לך, תבדקי חודש לפני פסח, אין בעיה.

חודש לפני פסח,

לא בזמן ארוכה,

כשלנשים כמו מלאכיות,

עושים כמה פעולות בבת אחת. לא, לא.

תלבשי סטרילי,

תבדקי את האורז פעם אחת,

הכל בסדר, אין בעיה. פעם שנייה, פעם שלישית, אם יש לו שולחן שיקוף,

יותר קלה.

צ'יק צ'יק, היא בודקת, נגמר הסיפור, פתרה את הבעיה.

גם אורז צריך הכשר לפסח.

אין, העדה החרדית, לא תמצאו,

כי הם לא אוכלים,

הרי אורז בשביל זה קטניות,

לכן הם לא יודעים על זה בדץ.

אבל לקחת הכשרות הכי טובה לפחות שיש.

למה?

פעמים שמבריקים את האורז עם עמילן שיש בו תערובת חמץ.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה ולקנות כשר לפסח.

יפה.

אז תזכרו, גם שכתוב על האריזה כשר לפסח, חייב לבדוק,

חייב, צריך לבדוק שלוש פעמים.

בסדר?

ותסמכו עליי שאחרי שלוש פעמים פתאום תקום האיש הזה, הנה אני מצאתי, הרב צדק.

בסדר, לכן בודקים שלוש פעמים.

יפה מאוד.

לגבי תרופות.

יש היום

שירות מיוחד לרבנים, מערכת כזאת, שהוא רושם את שם התרופה, תיק, הוא נותן לך תשובה. פעם היו צריכים לחפש בחוברת.

שעתיים, שלוש, ארבע היום, אתה רושם את שם התרופה,

אחרי דקה אתה מקבל תשובה מהרב.

כן כשר יהיה פסח או כשריה פסח, רק לרשום את השם של התרופה בבירור.

חלק מהתרופות מכילות חמץ,

לכן טוב שיבררו אותם, יבדקו לפני פסח,

לא בערב פסח לבדוק, ישגע את הרב. מסכן הרב, גם יש לו פסח.

שבוע לפני תבדוק, הנה יש לי תרופה כזאת, תרופה כזאת, מה אני עושה?

תבדוק, פתרנו את הבעיה, בסדר? יש כאלו תרופות שיש בהן מרכיבים של חמץ

או טעמים של חמץ.

עכשיו, אם זו תרופה חיונית ואין לה תחליף שהוא לא של חמץ,

ויש בה טעם,

אפשר לפגום אותו על ידי מה? על ידי תמצית.

לוקחים תמצית,

שמים קצת קצת קצת מים ושמים את התמצית, זה נהיה מה שנקרא תרקיז מר מאוד.

שמים את זה יחד עם התרופה והוא בולע את זה.

ככה גם טעם לא נשאר לו שום דבר, למה? הוא נצרך לדבר.

אבל אם הוא לא חייב לדבר, לא נצרך לדבר, אין בעיה.

האשכנזים מחמירים יותר בזה, אנחנו הספרדים יותר מקלים בדבר הזה.

שאר דברים חיצוניים, כגון פתיליות,

תכשירי חוקן, חומרי חיטוי הנמרחים על העור, מדבקות לעור, סוגים של יוד,

משאפים, תרסיסים, זריקות, משכות לשימוש חיצוני, טיפות עיניים, אוזניים,

לא צריכים כשרות לפסח.

יפה מאוד.

תרופות הומופטיות,

עלול להאכיל שם כל מיני

תערובות של חמץ, צריך אישור לפסח.

ויטמינים כלשהם, לא חובה לקחת ויטמין.

לא חובה לקחת ויטמין, אני חייב לקחת, מה אתה חייב? ויטמין זה לא, זה לא תרופה. אם זו תרופה, אתה צודק.

אבל זה לא תרופה, אז תתאפק, שבעים לא תיקח, מה קרה? תשעה אם לא תיקח, מה יקרה?

אל תדאג, לא ירדו השרירים, הכל יהיה בסדר, עבור למקומות בשלום.

אתם מכירים את אותו אחד שהגיע לרופא, אמר לו, צריך כל יום לקחת כדור?

זה היה קצת ככה רחפן.

ביום האחרון לקח את הכול.

הביאו אותו באלונקה לרופא,

מכוסה.

אמר, מה זה, אתם רואים? אמרתי לו לקחת כל יום, לקח את הכול בבת אחת, לא הספיק, הלך.

שם ישמור, בסדר?

לכן אם זו תרופה והוא חייב והוא חולה שיש בו סכנה,

חייב לקחת, אין שאלה.

אבל לא, לא.

גם את התרופות הללו שיש בהן ספק או תערובת, או ודאי, אנחנו מוכיחים למה?

לגוי.

יפה מאוד.

חולה שאסור לו לשתות יין או לאכול מצה או לאכול מרור משום חשש סכנה,

פטור בהם בליל הסדר.

יש חולים שנקראי, יש להם את הבעיה של צליאק.

אז הוא יאכל מצות מקמח כוסמין,

או שיבולת שועל או שיפון, פתר את הבעיה.

היום עושים את זה בימינו בכשרות טובה,

ניתן להשיג את זה.

קפז עוד לא חשבו על זה, אבל עושים את זה בכשרות טובה, אחרת אפשר להשיג את זה.

לפעמים יכול להכין לבד,

או תבוא עליו ברכת הרבה יותר, ויקנה את הקמח,

ויכין לפי הזה כמו שצריך, וזה פתר את הבעיה.

יפה מאוד.

טוב, לגבי

המטבח עצמו,

אז ככה, כלים חדשים.

אסור לאדם להשתמש בכלי זכוכית ומתכת שייצר אותם גוי במפעל שלו לפני שהוא מטביל אותם במקווה.

לכן אדם קונה סט חדש הביתה,

כגון שהסט הקודם שלו נפסל,

או אין לו עכשיו כוח להכשיר אותו, או שבא לו להתחדש.

באו להתחדש, היום היה שופינג בחירות.

כולם הלכו, היו מחירים טובים, קנו,

איך אמר לי אחד, במקום לשים פתק להצבעה,

האנשים לקחו את הכרטיס אשראי מהגברים והלכו להצביע.

איפה הלכו להצביע? בחנויות.

העבירו את זה, לכן אחוזי ההצבעה נמוכים.

יפה מאוד, אין בעיה, הכל בסדר, כל אחד ודרכו.

אז היום ניצלו את זה, הסוחרים החכמים היום,

השאירו את החנויות פתוחים, הרבה אנשים באו, הייתי באיזה חנות בבני ברק שם,

בלי עין הרע, הכל היה מלא מפוצץ והיה במקום לזוז.

הרוויח בן אדם חכם, יודע שאנשים כן מצביעים, לא מצביעים, פתח את החנות,

נגמר הסיפור.

יפה מאוד.

לכן כלים חדשים, אדם קנה ברזל או זכוכית, צריך לטבול אותם אם הם של גוי.

הייצור של ישראל ודאי שלא צריך. לפעמים, תשימו לב,

הייצור הוא made in China, או made in ארצות הברית, או made in גרמניה, או אירופה, וכן על צדך, אבל המשווק הוא ישראלי, זה לא.

זה חייב טבילה, אין שאלה בכלל.

אבל אם הייצור הוא בישראל והמשווק הוא ישראל, אין בעיה.

היום כמעט צריך להשמיע את זה.

מה?

היום הוא כמעט. נותרו חברות בודדות, נותרו, נותרו.

נותרו.

יפה מאוד. גם מי שהשתמש בהן כבר ללא טבילה,

חייב להטביל את זה להמשך שימוש. לא, אה, כיוון שלא טבלתי, לא טבלתי. צריך להטביל.

לפני ההטבלה צריך לנקות אותם מאבק, מלכלוך,

ומהדבק של המדבקות עד מקום שידו מגעת כדי שלא יהווה חציצה לטבילה. לפני הטבילה מברכים אשר קידשנו מצודה וציוונו על טבילת כלים. אם הוא טבל כלי אחד, על טבילת כלי.

אם יש לו רק כלי אחד שחייב בטבילה ושאר הכלים לא,

אז על טבילת כלי ושאר הכלים הוא טבל בלא ברכה.

יפה.

הכשרת המטבח.

אדם צריך לנקות להכשיר את המטבח

ואת כל המכשירים שנמצאים במטבח לפסח.

כיצד? ניקיון ושטיפה יסודית, כדי שלא יהיה לכלוך,

ולאחר מכן, הכשרה. מה עושה ההכשרה? בעצם פולטת את החמץ שבלוע ומשמידה אותו.

יפה מאוד.

עכשיו, הרבה אנשים אומרים, אני נוסע.

שבע ימים אני נוסע לבן שלי, לבת שלי,

נוסע להורים שלי.

אין לי כוח לנקות את כל המטבח רב. כבוד הרב, אני חייב להכשיר? לא חייב להכשיר אותו, נכון. אבל קח בחשבון שיכול להיות שאתה כן תצטרך להיכנס שם בפסח, מה אתה עושה?

מה אתה עושה אז?

צריך לשרוף את כל מה שעשית.

כל מה שהשארת.

איך תשתמש? איך תיגע? הכל חמץ.

לכן, לא להתעצל.

תנקה,

תסגור ותלך. מה אכפת לך לבוא לבית נקי? למה לא צריך לבוא לבית ג'יפה?

תבוא בחזרה לבית נקי. מהניקיון לניקיון תחזור.

ככה הכל בעל מקום ושלום, ואתה לא צריך לעבוד אחרי פסח כמו...

איזה גוי. קשה, טורח, עכשיו נקות, הכל מחזור.

יפה מאוד.

קשה לך, היום יש הרבה גויים בתשלום.

מלקיקים לך את הבית.

גם לנקות את הרכב לפסח.

אל תחכו לדקה ה-90, עומדים אחר כך בתור שלוש שעות. בשביל מה?

הנה, יש לכם עכשיו שבוע שלם.

קח, תקח את האוטו, נגמר הסיפור.

לא שלחנו לכם את ההקלטה הזאת עם הערבי.

50% הנחה, זה רק תבואו, תבואו, תבואו, תבואו, תבואו, מוכן זה, ומי שיגיד שהוא בא דרך פלוני,

אז בכלל גם יעשה לו הנחה.

הם מוכנים, זה הזמן שלהם. אתה לא רוצה לתת לערבים, יש יהודים שעושים את זה.

תן להם 50 שקל, 100 שקל, לא משנה, קרצף לך את האוטו,

פתרת את הבעיה, הכל בעל מקומו בשלום.

יפה מאוד.

כלים של חמץ שאתה לא מנקה אותם, סוגרים אותם במה בבית, מניחים אותם ממקום סגור, ואותו מוכרים, כמו שאמרנו,

במכירה שעושה הרב.

את הגעלת כלים,

ליבון,

טבילת כלים, עושים במקומות המורשים לכך,

מקומות שיודעים מהם את ההלכה.

יש הרבה אנשים שעושים, ויש שם ילדים עושים קצת כסף, 15 שקל, 5 שקל, 10 שקל.

אנשים מתלהבים, הנה יש פה ב-5 שקל, שם ה-15 לא רוצה שם, אני רוצה פה ב-5.

אבל הוא לא יודע את ההלכה.

הוא במקום לעשות

הגעלה שלוש פעמים, הוא עושה פעם אחת.

במקום לעשות ליבון חמור, עושה ליבון קל, זה לא טוב.

אז מה?

צריך לעשות את זה כמו שצריך, וכמה הוא מכניס את הסיר.

לכן, לא ללכת למקומות זולים. אז זול, עולה ביוקר נקרא.

יפה.

חמישה סוגי הכשרה יש.

הדרגה הגבוהה זה ליבון חמור.

הדרגה הקלה יותר זה ליבון קל.

הדרגה הפחות נמוכה, הגעלה.

הדרגה העוד יותר נמוכה, הרביעית, זה עירוי מים רותחים,

והדרגה החמישית זה שטיפה והדחה.

איך עושים ליבון? לוקחים ברנר שמחובר כמו של אלה שעושים את היריעות של הגגות,

וככה הם שורפים את הכלי עד שהוא מתאדם ויוצאים ממנו ניצוצות,

או שמתקלפת קליפתו העליונה.

אבל כל זה כשכבר ניקיתי אותו, אתה לא מביא איזה ג'יפה לשם, אתה מנקה את הכל, מקרצה בבית עם חומרים טובים, חזקים,

ואז אתה מביא את זה לליבון.

איזה כלים צריכים ליבון? אמרנו,

רובכם יודעים את זה, תבניות, אפייה, סיר פלט, דברים שהם נוגעים באש ממש, טפלון.

כל הכלים שאופים או צולעים בהם,

כגון סיכים וכדומה, חייבים ליבון.

אבל אתם יודעים שהליבון מעוות את הכלים,

לכן ההמלצה הכי טובה,

לקנות חדש,

או לקנות לפסח חדש, ולשאר ימות השנה נפרד.

ליבון קל, איך אנחנו עושים?

עושים על ידי, ששמים את הכלי באש,

והוא מתחמם, מתחמם, בצורה כזו שאם זה היה קש,

היה נשרף,

או נייר,

היה נשרף מהעבר השני של הסיר, כן?

זאת אומרת, אני לוקח סיר, שם בפנים נייר, או שם בפנים קש,

והסיר הגיע לדרגת חום כזאת, שכבר הקש מהצד השני של הסיר נשרף,

או הנייר מהצד השני של הסיר נשרף,

אז זה נקרא ליבון קל.

לעומתו ליבון חמור, עד שיהיו ניצוצות, ניתזין ממנו.

לאיזה כלים אנחנו עושים ליבון קל?

מחבת,

כן?

סירה אלומיניום, אם ישנם, כל הדברים האלו עושים להם ליבון קל.

הליבון קל פחות או יותר שווה להגעלת כלים.

לכן, חצובות של גז,

או המבעירים עצמם, מה צריכים, ליבון קל או חמור?

ליבון חמור צריכים.

למרות שהם על גבי אש ממש, יכול להיות שנשפך איסור,

או שנשפך

דבר שיש בו תערובת חמץ, כגון דייסה, או חמץ ודאי,

שער מאות השנה, ונבלע בפנים מהחום,

צריך לנקות אותם. איך תנקה? לא קורה שגולש מרק.

אין כזה דבר שלא גולש מרק.

לכן צריך לנקות אותם. אנחנו עושים להם ליבון חמור.

עם הברנר, עד שיהיו ניצוצות, ניתזין ממנו.

קשה לך? יש טלפון.

תקשרו אליי, אני אתן לכם טלפון של יהודי שמוכר את כל סוגי המבעירים והברזלים האלה, איך זה נקרא?

החרצובות.

כן? הוא מוכר את כל הסוגים, אפילו משנת 1950.

שם הוא כותב.

יש לו את כל הסוגים, אפילו אנתיקות.

הוא מחזיק את הכל במלאי, אפשר לרכוש ממנו, אין בעיה.

אתה רוכש ממנו, שם את זה, פתרת את הבעיה, יש לך ל...

יש לך לחמץ, נגמר הסיפור.

אתה עוד צריך לעבוד קשה.

יפה מאוד.

לגבי הגעלת כלים,

אנחנו צריכים לדעת את השלבים. קודם כל, חובה לנקות אותו מלכלוך או מחלודה,

ו-24 שעות ממתינים איתה.

לאחר מכן מרתיחים בכלי גדול מים.

המים הללו צריכים לרתוח ולבעבע במהלך העגלה, ואז לוקחים את הסיר הזה, מכניסים אותו לתוך

הסיר המבעבע, ומוציאים אחת,

שתיים, שלוש פעמים את כולו, בסדר? נפקא מינא, אם יש ידית ומצטבר מלכלוך מסביב,

רוצים להגיד, חייב לפרק את הידיעות, זה קצת עבודה.

לכן רובה דעלמא קונים חדש ונגמר הסיפור, או שיש להם סט לפסח, סט לחמץ.

לאחר, אחרי שלושה פעמים של החם, מה עושים? מיד שוטפים את זה במים קרים, טובלים את זה בסיר עם מים קרים,

כך פתרון את הבעיה. בכלי זכוכית זה בעיה, זה יתפוצץ.

אם זה כלי זכוכית שראויים למיקרוגל או לתנור, זה נקרא

פיירקס, אז אין בזה בעיה.

אז אתה יכול גם לשים בבקר, לא יקרה לו כלום. שאר כלי זכוכית, פוצץ לך לרסיסים, לא יישאר זכר.

יפה מאוד. ראוי להוסיף בסיר של ההגעלה מעט סבון.

יפה מאוד. גם, אז כמו שאמרנו, אם אתה לא יכול לפרק את הידיעות, כמו שזה יציקה,

גם אותם צריך להכניס להגעלה.

מה צריך הגעלה? בקבוק מזון לתינוקות.

לכן רוכשים לפסח חדש, כמה זה עולה? 30 שקל?

10 שקלים, תלוי איזה. סכינים, מחבטות, לא של טפלון.

מזלגות, כפות, צלחות וסירים.

איך מבצעים עירוי מים רותחים? עכשיו,

אני רוצה לשפוך, זו הדרגה החמישית, הרביעית. רוצה לשפוך מים רותחים מכלי ראשון.

אני מרתיח, מרתיח, מרתיח, אחרי שניקיתי היטב היטב, מרתיח וסיר את המים.

לוקח את הכלי הזה, מניח אותו,

שופך עליו. פעם ראשונה זה נקרא עירוי מים רותחים. האשכנזים נותנים

במים הרותחים אבן או ברזל,

בסדר? על המשטח המוכשר. זה מסייע, ככה הם עושים לגבי השיש.

קחו בחשבון שרוב השיש, אם הוא לא שיש אורגינל,

אומרים לכם שזה קיסר, כן? במרכאות.

קחו בחשבון שהוא מתפוצץ ולא רואים שהוא התפוצץ.

ואז אתה מגלה, אחרי כמה שנים, שיש לך שם

הצטברות של לכלוך וכדומה.

יפה מאוד.

לכן, הטוב ביותר, לצפות את השיש.

ניקית אותו היטב עם סנט מוריץ וכו' וכו', הראית עליו מים רותחים או שאתה לא רוצה להרעוד מים רותחים,

צפה אותו עם נייר או עם נייר כסף.

יש לך מטבח אמריקאי בשבוע.

הלאה.

מה צריך עירוי מים רותחים? משטח שבלע חמץ נוזלי ואי אפשר להכניס לתוכו מים, כגון שיש, פלטה של שבת.

כל אלה צריכים עירוי של מים רותחים.

את הפלטה, איך אנחנו עושים?

ג' פעמים, מנקים אותו היטב.

מערים עליו שלוש פעמים מים, רותחים מקרי ראשון, לאחר מכן מים קרים,

מנקים אותו היטב, מייבשים,

עוטפים אותו בנייר כסף עבה,

כשר לפסח.

יש לך פלטה לפסח?

אשטבח שמונה.

יפה. מה זה שטיפה והדחה עם מים וסבון?

בסדר, תזכרו, עץ

אי אפשר להכשיר, חרס אי אפשר להכשיר.

מה התקנה שלהם? שבירתן, היא תקנתן.

לכן קרשי חיתוך מעץ קונים חדש, זה עולה 20 שקלים, 40 שקלים, לא משנה, קנה חדש.

אם יש לך מפלסטיק כזה קשיח, אין בעיה, בתנאי שאין בו חריצים.

ברגע שחתכת עליו או דפקת עליו עם הפטיש של השניצל,

או עם הגרזן,

כן, דפקת ונהיה חריץ שמה,

אז קח בחשבון שבתוך חריץ מצטברים, לכן זרוק את זה, קנה חדש.

פתרת בעיה, גם כיף להתחדש כל פעם,

ולא להישאר עם דברים ישנים ולא נקיים.

יפה. אז איזה כלים אנחנו מכשירים בשטיפה והדחה בקרים?

כלים שנגע בהם דבר קר ללא בישול.

בא לך להכשיר את המקרר,

נקות אותו עם מים וסבון, מספיק.

בסדר?

יש לך, אני יודע מה, כלי פלסטיק, מים וסבון, מספיק.

האשכנזים מחמירים בפלסטיק עירוי לעשות,

או הגעלה אפילו.

אנחנו הספרדים גם בזכוכית, אפילו מכלים, מספיק.

מים רותחים מכלי ראשון מלבד פיירקס.

בסדר?

יפה

מור. מהם הכלים שאי אפשר להכשיר, כמו שאמרנו? חרסינה, פורצלנס, סירפלה, מלחיות, פומפייה,

גירד בבשר איזה, מסננות,

מחבת טפלון ללא שמן,

סלסלעות של נצרים לאחסון חמץ, כלי לישה, אפייה,

נפות קמח

וכלים שאי אפשר לנקות היטב. אתה יכול לסגור אותם בארון, נכנסים למכירת חמץ.

יש לכם נפה בבית?

כן. איזה חמץ.

רגע, שהנה מצאנו

יפה מאוד.

הלאה.

כן, לגבי המקרר, אמרנו צריך לנקות היטב, כולל את הגומיות.

שטיפה והדחה בקרים.

מיקרוגל,

הצלחת שלו היא פיירקס.

לכן שטיפה היטב.

אם אתה רוצה להגעיל אותו והוא לא יתפוצץ, אין בעיה.

אם אתה תגעיל אותו והוא יתפוצץ,

שטיפה והדחה בקרים מספיק לו. בגלל שהוא מיקרו הוא לא מתפוצץ בדרך שלושה פעמים.

הגאלה, לאחר מכן מים קרים, פתרת את הבעיה. המיקרו עצמו חייב לנקות אותו היטב. המלצה שלי לא להשתמש בכלל במיקרוגל בבית זה קרינה.

זה מסוכן נורא.

מסוכן נורא.

בפרט שאדם מחזיק פלאפון וכו', ויש סביב מחשב וכו', קרינה. לא מומלץ.

אני לא מחזיק מיקרוגל בבית, ברוך השם, אוכלים אוכל טרי וחם תמיד, ויש גז.

בסדר?

אבל הצטבר לכלוך, ואתה רוצה כן להשתמש, אין בעיה. תנקה אותו היטב, היטב, היטב.

נגמר הסיפור.

ואז תפעיל אותו לאיזה עשר דקות, רבע שעה לחום הגבוה. אתה רוצה שעה, שעה.

נגמר הסיפור, 24 שעות המתנה. המיקרו מוכשר.

קיריים של הגז, אמרנו, צריכים ללבן את החרצובות,

את הקיריים עצמם,

לנקות היטב עם חומר פוגם, איסטוניש,

סנט מוריץ וכדומה.

ניקריתם היטב, אין בעיה. הכול בסדר, צפו אותם בזה, או תקנו כאלה רק למקום של ה... איך קוראים לו? כמו חד פעמי כאלה, מגשונים כאלה עם חור עגול.

סמדה וככה לא מתלכלך, או לצפות עם נייר כסף, פתרת את הבעיה. המבערים אמרנו,

צריך לעשות להם ליבון.

קשה לך לעשות על זה ליבון? אין בעיה.

אתה יכול לקחת את הקולה הכי, הכי, הכי, הכי, הכי, זה, לעשות לו הגעלה.

פתרת את הכול, בסדר? בהגעלה. לגבי החרצובות, אמרנו,

צריך לעשות להם ליבון. גם טוב בליבון קל.

ליבון קל גם מספיק בחרצובות עצמם, בסדר? יפה.

היום יש את האינדוקציה. מה זה אינדוקציה?

זה כמו זכוכית כזאת, קרמית,

נכון? וזה חשמל. אתה מניח עליו את הסיר, אז הוא נדלק. איך מכשירים כזה דבר?

אני לא יכול עכשיו להשאיר אותו דולק,

רק שהנחתי עליו סיר.

אז יש בזה מחלוקת, הפוסקים, בני ימינו, מה לעשות עם זה.

להלכה צריך לעשות כזה דבר, לנקות אותם היטב עם חומר פוגם,

ולא להשתמש 24 שעות.

לאחר מכן תיקח כלי ריק, תניח את זה על גבי הלהבות של האש,

ואתה מפעיל את כל הלהבות יחד,

ככה שגם אם נשאר משהו מהחומר ניקוי שהשארת,

הכל נאכל והכל בעל מקומו בשלום, לא צריך לצפות את זה. אם בא לך לצפות את זה בנייר כסף, תבוא עליך ברכתו.

יפה מאוד.

אשכנזים אפילו בכיור שלהם, בגלל שופכים מדי פעם מים חמים וכו' וזה, אם תערובת חמץ או חמץ, כן?

אז הם שמים קערות מפלסטיק.

שמים, אחרי שהם מנקים, קערות מפלסטיק, אין בעיה. אנחנו מנקים את זה וזה נגמר.

הכל בסדר.

קולט עדים.

נקוט אותו היטב מהשומנים.

כמו שצריך, לא משתמשים לו בפסח.

תנור אפייה, כנל, מנקים אותו היטב. את המגשים עדיף להחליף,

כי צריך ליבון לעשות להם. אותו דבר לרשת.

מצאנו פתרון.

יש מישהו שפרסם שהוא מוכר טס,

כמו מגש, בגודל של התנור שלך, אתה שם ועל זה אתה מניח את המגש.

אין לך תקציב לקנות את הטס? יש לי עוד פתרון. מה הפתרון? קח מגש גבוה חד פעמי בכשרות, תהפוך אותו,

הוא נותן לך גובה, שים עליו את התבנית שאתה רוצה,

החד פעמית עם הדגים, עם ה...

לא יודע, מה שאתה עושה שם, שקשוקה, ונגמר הסיפור. פתרת את הבעיה.

ככה זה אופה לך.

ניקית אותו היטב, לא מספיק. את המגשים, תזכרו, התנור אתה יכול לנקות אותו היטב, המתנה לחום הגבוה ביותר למשך שעה או יותר,

24 שעות לא השתמשת, תנור מוכשר, אבל המגשים עצמם חייבים ליבון קל.

בסדר?

וליבון קל זה יהרוס אותם, לכן הפתרון, או להחליף אותם, או לרכוש כמוני תנור קטן לפסח. רק לפסח, תנור קטן כזה,

כמו טוסטר אובן, רק לפסח. כמה אתה אופה בפסח?

מה אתה מאפייה?

כמה אתה אופה? גם משפחה ברוכת ילדים לא אופה כל כך הרבה.

אז אתה אופה את הכל, מקפיא, נגמר הזיבור, מוציא, יש לך מוכן, הכול.

יפה מאוד.

מי חם.

עדיין לפעמים שופך לתוך אוכל, ואז מהעדים של הבשר, לדוגמה, עולה לו, עושה לו את המי חם בשרי.

היות וזה פלסטיק,

לשיטת הספרדים לא בולע ולא פולט, לכן לנקות אותו היטב היטב,

מים וסבון, להרתיח אותו שלוש פעמים בפנים, פעם אחת אפילו מספיק,

וכך הכל בסדר.

בסדר?

הלאה. מיקסר.

תלוי בסוג השימוש במיקסר.

אם אתה משתמש איתו בחם לרוב

והברזלים מתחממים, אז הגעלה.

אם לא בחם,

זה קר, ניקוי,

הכל בעל מקומו בשלום. טוסטר אי אפשר להכשיר.

גם ככה לא אוכלים טוסט מצה בפסח, למזלנו.

בסדר?

יפה מאוד. כיור וברזים, שופכים עליהם מים רותחים, מנקים אותם היטב.

פתרנו את הבעיה. תזכרו לשים את החתיכת בדים, איך קוראים לו? יש שם הרבה חנג'ורי שיוצא. למי שיש מסננות,

לפתוח את המסננת אחת לשבוע. חובה לנקות את זה עם מברשת שיניים

ולהחזיר בחזרה למצטבר שם אקריות של מים, שרואים אותם רק בזכוכית מגדלת.

פי כמה צריך להגדיל כדי... לכן חובה לנקות את זה איתה.

בברזים היוקרתיים של גרויה, שם את המסננת, אין בעיה.

השקעתי הכול, עשר שנים אחריות, ראש שקט.

פתרנו את הבעיה שם, אתה מוצא את המסננת,

מנקה הכל בעל מקום בשלום. ברזים זולים,

צריך אחת לכמה זמן.

עכשיו, בערים שיש בהן בעיות של מים וטעם לוואי,

שם מצוי יותר כל הלכלוכים. לכן מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה. מי שרוצה להחמיר, שם חתיכת בד.

האשכנזים אפילו שמים,

כמו שיש כיסוי לכיסא, אה?

שמים כיסא פלסטיק, שמים כיסוי כזה יפה, שיראה הרגשה של אולם.

יש להם כיסוי לברז.

אז אין בעיה, הוא שם כיסוי לברז אחרי שהוא ניקף, בסדר, הרגשה של פסח.

אתה אמר עליו ברכתו, אין בעיה.

יפה.

לגבי המכונת בשר, אם טחן בה גם חמץ,

אז הסתבך.

לכן לוקח את זה, עושה לו ליבון,

גם לסכין וגם לרשת.

אבל אם לא טחן חמץ, רק בשר נטו או רק עוף נטו,

מכשיר אותו בשטיפה והדחה בקרים, נגמר הסיפור.

כן, כי לא עשה בו חמץ, אז הוא רק מנקה אותו בשביל הניקיון, לא מעבר לזה.

שולחנות אכילה, צריך לעשות להם ניקוי יסודי, כגון עץ, פורמייקה. צריך לנקות אותו היטב, ומצפים אותו במפה.

אם אכלו שם בחם, בעץ הזה, זה נבלע בפנים ואי אפשר לצאת.

אה, תצברו את זה בפוליאור זה נקרא? פוליאור? לקה?

לא, זה לא יעזור, עדיין נבלע בפנים החם.

לכן, מה שאנחנו עושים זה, עוטפים את זה במפת ניילון,

ועל זה שקית ניילון,

או בנייר אלומיניום ועל זה שקית ניילון, ובכך פתרת את הבעיה.

מפות שולחן לכבס ב-50 מעלות לפחות.

לא קמצן, קונה מפה חדשה.

יפה חגיגית, 50 שקלים, מפה מפוארת,

פתר את הבעיה. הבאתם להם שם באריזות, חוץ מהמגבות גם מפות.

רק מגבות, ברוך השם, יפה. אותו דבר לגבי מגבות של הזה,

יפה מאוד. מדיח כלים,

אפשר להפעיל אותו עם החומר שלו, עם הסבון וכל הזה, וכך

פתרנו את הבעיה של כל הלכלוך.

בסייעתא דשמיא, בשבוע הבא אנחנו נעסוק בהלכות בדיקת חמץ,

בהכנות בשקילה של כל השיעורים של הכרפס,

של המרור, של הכזית, מצות, ארבע כוסות.

לכן על זה הדרך, נדבר על כל עניין של סדר לילה סדר. ירצון בעזרת השם

מלפני אבינו שבשמיים, שנזכה עוד השנה לבניין בית המקדש, נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים,

אשר ירצה דמם, בעזרת השם, על גבי המזבח.

נזכה בעזרת השם לשמוח בגאולה השלמה בבניין בית מקדשנו. אמן ואמן. רבי חנין עמלה קשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיגרם בעלם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל...