מעלות ימי השובבי"ם - ז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הדברים שנלמד היום בעזרת השם יהיו

לרפואת כל חולי עמו ישראל ולהצלחת פנחס בן רוזה, שיזכה לחוכמה ולימוד התורה בנחת, יוחאי בן שרון, לרפואה שלמה וחזרה בתשובה,

רבקה בת רוזה, בריאות, לידה קלה וחזרה בתשובה, ילדה כבר?

רבקה בת רוזה, לידה קלה.

ולעילוי נשמת שלמה בן חזקיה, סמרקן בצרה,

סרעפור זאדה בת חווה ולעילוי נשמת

חנה בת אסתר,

רושן בן עזיז,

אברהם בן יעקב,

זכריה בן פנחס, רוח ארנאי תנחם בגן עדן,

גם לעילוי נשמת הרב שמעון חיררי בן בחריה, רוח ארנאי תנחם בגן עדן.

להצלחת כל תלמידי

קהילות פז בארץ ובעולם,

ולרפואת מינה בת סימה, אין לה רפנלה לה.

ולמציאת דירה

ונשיאת חן לגיא בן אילנה חווה,

אילנה ננה חווה, מהרה.

אמן. בעזרת השם. כן.

אני אומר לכם, זה עובד, הברכות של הרב בקצר, זה עובד.

אני גם התחלתי להשתמש עם זה ככה בקטנה, וזה עובד.

במקום עם איש ברח וזה, זה לא עובד.

הבא הזה, תמצא זה, ופה ושם, וזה. זה עובד, ממש עובד.

טוב, אנחנו מסיימים השבוע את ימי השובבים.

אנחנו פרשת משפטים.

זה נקרא שובבים, ימי השובבים, שמות ואירע בו בשלח יתרום משפטים.

ויש תוספת של תת,

תרומה תצווה.

אבל בעזרת השם אנחנו ניגע בנושא שנגענו בו גם בשיעורים הקודמים, שהוא גם

המשך לימי השובבים וסיומם.

ובנוסף לזה, אנחנו גם נדבוק הלאה בנושאים הנוספים,

שגם הם יהיו קשורים הלאה לימי השובבים.

כן.

כן, אז מתחילים.

והנה העתיק לך קצת ממאמרי חז״ל אומר הרב בספר טהרת הקודש, מעניין ראות העין.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

בגמרא במסכת ערובין יח עמוד ב' תנו רבנן המרצה מעות לאישה מידו לידה ומידה לידו בשביל שיסתכל בה,

אפילו דומה למשה רבנו, לא משה רבנו, אפילו דומה למשה רבנו,

שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם.

ועליו הכתוב אומר במשלי יא יד ליד לא ינקה רע

לא ינקה מדינה של גיהנם.

אז אנחנו רואים, זה עוון ממש חמור, אפילו מעביר מה?

היא סך הכול נתנה לי עודף. אתם יודעים איזה בעיה? זה נהג מונית ונהג אוטובוס.

שם זה בעיה מכל הכיוונים.

למה?

עולים שם נשים, אם זה קיץ, השם ירחם,

אין סיכוי לעבוד עם משקפי שמש אפילו, עם עדשות אבות,

ולגמרי לא רואים, גם אין סיכוי לעבוד.

כשאתה נוסע, כל הדרך יש לך פריצות.

אם זה לא בחי,

אז זה בתמונות.

אם לא בתמונות,

באמת, כן? אנשים מתים, הלכים ברחובות.

וזה מפחיד, אתה לא יכול. ובנוסף לזה, מידו לידיו ודאי זה.

אז היו חכמים, היו עושים את הזה. היום עוד יותר חכמים עשו את הרב-קו.

אז זה 50%. לפעמים זה לא כל כך פועל, אז הוא כן צריך להעביר מאוד מידו לידיו.

אז אם הוא סתם

התכוון להסתכל,

התכוון ליהנות,

הוא ראה איזה טבעת, היהלום נצץ שם, הוא ראה איזה יהלום יפה,

והוא הסתכל תוך כדי גם,

ואפילו באה לו מחשבה קלה בדבר הזה, לא ינקה מדינה של גיהינם.

עד כדי כך זה חמור.

פשוט אדם צריך לנזר את עצמו מכל הדברים הללו.

זה בעיה.

אני זוכר פעם הראשונה שבאו לשאול אותי,

הייתי באיזה בית כנסת, שם מתחת היה מקווה.

אז הבלנית הייתה מגיעה לשאול שאלות בטהרה.

אז טוב,

אין ברירה,

אז פעם, פעמיים אתה יכול לצאת. פעם שלישית, אמרתי, תראי, גברת,

אי אפשר כל פעם שאני אצא וזה בעיה.

וגם אנשים מסתכלים ואומרים, הרב מדבר עם איזה אחת.

לא כולם יודעים את זה.

הם מעבירים שם מעטפות ביניהם.

אז הנה, יש פה תיבה, תשימי את הדברים בתיבה, נגמר הסיפור.

כבר אני יודע. עכשיו, כל אישה שרוצה להביא מראה, זה גם לא נעים.

הרב, זה טמא את האור.

שימי בתיבה, נגמר. אני בא הביתה, פותח את התיבה כמה פעמים ביום.

אני מסתכל, רואה, בדרך כלל הם רושמים גם טלפון, אנונימי.

לא צריך לרשום שם של ה...

צניעות.

בת ישראל, כל כבודה בת מלך פנימה.

וזה, ככה פותרים את הבעיה הזו בקלות.

אז זה גם להימנע מהמראות הללו. והיום, השם ירחם ברחוב.

השם ירחם.

זה לא פשוט.

אחד המוהלים אצלנו בפורום, הוא אמר שהוא טס למקום שנקרא איביזה.

הוא אומר, שם בחורף לבושים כמו בקיץ.

ובקיץ לבושים ברחוב כמו שפת הים.

הוא אומר,

למזלי עשיתי ברית וחזרתי מיד למטוס.

זה היה מהר, ככה, לא נשארתי אפילו.

הוא אומר, אם הייתי נשאר שם, השם ירחם עליי.

בטוח היצר היה מכשיל אותי.

עד כדי ככה. זה לא שווה לצאת אפילו למקומות כאלה. זה מקום שאתה נכנס לתוך האש, ודאי.

אדם צריך למנוע את עצמו מלהיכנס למקומות האלה.

הלאה.

ובגמרא בברכות ס״א עמוד א' מסיימת ואומרת, ואפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו עליו השלום,

גם לא ינקה מדינה של גיהינם. זה לא רק שהוא בדרגה כמו משה רבנו,

אלא אפילו אם יש לו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו. אתם יודעים מה הגדולה של משה רבנו הייתה?

כתוב שקודם פטירת משה רבנו,

הקדוש ברוך הוא הראה לו מסוף העולם ועד סופו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, מנהיגיו,

וגם כל חידוש שאנחנו עתידים לחדש,

או אפילו הקטנים שבחיידר מחדשים חידוש, גם זה משה רבנו יודע.

וזו גדולה של אדון אמיתי לכל הנביאים כולם,

וגדול הדור אמיתי,

שהוא יודע מחשבת כולם ודעת כולם וסברות כולם והכול, כי הוא חייב לדעת את כל התורה. כדי להיות גדול כזה בדרגה כזו גבוהה,

הוא חייב לדעת את כל מה שיחדשו והכול והכול והכול, וזה ניתן למשה רבנו עוד לפני שאנחנו חידשנו.

מה שעתידים לחדש בהמשך הדורות זה כבר משה רבנו ידע קודם פטירתו.

אז לכן משה רבנו, המנהיג הראשון הוא המנהיג האחרון, הגואל הראשון הוא הגואל האחרון,

הוא זה שגם יהיה בגאולה עתידה, במהרה בימינו, שנזכה.

אז משה רבנו גם יהיה נוכח שם, ולמה? כי הוא המנהיג שצריך להיות לעם ישראל כמנהיג, כאיש אמת.

ועכשיו הבט נא חביבי כנפשי מאמר רבותינו אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים וגדול כמשה אשר היה מובחר אנושי בכל העניינים.

אם חס ושלום נכשל בעניין כזה שכוונתו להסתכל על אישה, אין ניצול מדינה של גיהנם ואין לו מועיל לו כל תורן תואר נפלאה.

וכל מעשיו לאלפי אלפים שיש בידו כולם אין בכוחם להצילו מדינה של גיהנם.

ולכן כל מה שאמרו חז״ל זה לא סתם דרשה בעלמא,

אלא מה שאמרו חז״ל הם ידעו את הדברים,

הם אמרו אותם שהאדם ייזהר בדבר הזה.

כי העץ הרעה מפתה את האדם רבות ונצורות,

ואדם בקלות יכול להיכשל.

במיוחד שיש היום כל מיני אמצעים,

ואין

שימוש במחשב,

אני לא מדבר על אלה שרק רושמים בוורד,

כל היום חידושי תורה,

אני מדבר על אלה שגולשים באינטרנט וכו',

אין מקום שם שאתה יכול להיכנס. תביא אותה נכנס לכיכר השבאב

כדי לראות מה רשמו על הרב.

אתה קופץ לך שם איזה פרסומת של איזה אישה לא צנועה.

אז איך זה נקרא אתר חרדי?

חילוני למהדרין זה.

ששם קופץ לך פרסומת כזאת, לא, זה הפרסומות, חייבים שיהיה מימון. זה תירוצים של יצרה.

שככה אומר אפשר זה, אפשר זה, אפשר זה,

עד שמחר אומר תאכל שקצים ורמסים, חזיר ותבעל את הנידה וכו', כי הכל מותר.

אם זה מותר, אז גם זה מותר.

אז תראו באיזה שפל של ירידת הדורות אנחנו נמצאים.

אבל יש מי שאמר מהם שאסור למלמדים באל המעיין להיות עם סמארטפון.

זה היה חידוש, השבוע אמר את זה.

רב חשוב שם.

הוא אמר, אסור להם להיות עם סמארטפון.

רגע, איפה כל השלוחי דה רבנן שלך?

למה הם עם אייפון?

איזה פוסק הם שאלו?

הרי הם כולם שם חתומים כנגד, אז למה הם כן?

והאחרים לא?

אז העם כבר לא טיפש.

ומה הוא אמר להם? גם אני לא רוצה שתחזיקו שתיים.

אני מחתים אתכם שגם בבית לא תשתמשו עם זה,

כי יש כאלה כבר מחזיקים שתיים. אחד מאושר, אחד לא מאושר.

השם ירחם. זה הכי גרוע להחזיק שתיים.

זה יצר רק כפול.

כן, נכון, יש כאלה הרבה.

השם ירחם.

ועוד שם דתניא לא ילך אדם אחורי אישה בדרך,

ואפילו אשתו.

אתם יודעים שגדולי הדורות הקודמים היו מקפידים על זה מאוד.

שהם היו הולכים, הרב מנסור בן שמעון, זכר צדיק וקדוש לברכה,

היה תמיד הולך, תמיד, באוטובוס,

יושב במרחק מאשתו.

היה הולך בדרך, הוא הולך קודם, היא אחריו.

כבוד הרב, אל תלך עם אשתך.

לא ילך אדם אחורי אישה, אפילו אשתו.

אפילו צעד אחד יהיה שהיא תקדים אותי ואני אלך אחריה,

אפילו אחורי אשתו.

נזדמנה לו על הגשר,

אם הוא הלך על הגשר, פתאום נזדמנה אישה.

מה לעשות?

יש כאלה הליכה מהירה, אז הוא מספיק להגיע לזה שלפניו.

יסלקן על הצדדים.

תראי רגע, גברת זוזי, או שהוא יזוז עצמו כדי שלא...

וכל העובר אחורי אישה בנהר,

אין לו חלק לעולם הבא.

למה? בנהר היו מרימים את שולי גלימתם, שלא תתרטב.

אז הוא מסתכל על רגליה עכשיו, אין לו חלק לעולם הבא אחד כזה.

ופירש רשי זל, מפני איסור הסתכלות, חס ושלום אין לו חלק לעולם הבא.

לא מפני המעשה שהוא הולך אחריה.

זה שהוא הולך אחריה ודאי אסור.

אחרי ארי ולא אחרי אישה, כתוב.

יש אריה, תלך אחרי האריה ואחרי האישה אל תלך.

למה זה כזה יצא רע גדול? אתם יודעים שהיה יצא רע של עבודה זרה.

מנשה מלך ישראל שם היה מרים את שולי גלימתו ורץ לעבוד עבודה זרה. אז אותו אחד צחק ואמר שם, לא זוכר מי זה היה,

הוא אמר, איך?

שהוא צחק ואמר, זה יכול להיות שהוא היה עושה ככה, מרים את שולי גלימתו. רבי חייא,

איך הוא עושה כזה דבר, מרים את שולי גלימתו ורץ?

הוא משוגע.

אז הוא בא אליו בחלום,

והוא אמר לו, אם אתה היית בזמני,

לא רק היית מרים את שולי הגלימה, אלא גם היית מנשק את העבודה זרה. למה היה תאווה, יצא רע,

כמו שיש היום יצא רע של אכילה ושתייה,

ככה יצא רע של עבודה זרה, לעבוד עבודה זרה.

ויתרו היה במעלה גדולה, שהוא ביטל את היצרה הזה

של העבודה זרה.

עזב את הכל, את כל המשרה, את כל התפקיד,

הכל הלך להיות חלק מעם ישראל, להתגייר כדת, לא כמו היום עושים גיור.

שואלים אותו שומר שבת, לא, אני אתגיירתי בשביל החתונה עם החברה.

זה גיור זה?

איך אתה הולך איתך בשביל זה?

מלכתחילה זה לא גיור.

ואז הילדים הללו חסרו, הכל גרוע.

אוי ואבוי.

אז אחורי אריה ולא אחורי אישה. הולך אריה, תלך אחריו, אל תלך אחרי האישה.

מה, אריה יותר נאמן?

לא, אריה פחות, זה פרוץ, הוא יותר צנוע.

ופיר אשרה שזל מפני איסור ההסתכלות, חס ושלום אין לו חלק לעולם בה. ועוד אמרו שם בגמרא ברכות כד עמוד א'.

אמר רב ששת, למה מנה כתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים?

לומר לך כי כל המסתכל באצבע קטנה של אישה,

כאילו מסתכל במקום הטורף.

אני אגלה לכם סוד עכשיו.

אדם, יש הרבה אנשים שיש להם רק בנות.

אדם שרוצה לזכות לבנים מסחרים,

יש פסוק נפלא שאנחנו רואים אותו בקילו עולם חסדו.

כל קילו עולם חסדו שאנחנו אומרים, נכון?

זה כנגד אחד ממלאכים.

יש בשמיים הרבה מלאכים.

כל קילו עולם חסדו זה כנגד אחד מהמלאכים. לא סורים גדולים כנגד חסדו. זה כל אחד מלאך אחר.

יש לו תפקיד.

ואנחנו אומרים, כאילו עולם חסדו כנגד, כמדומני שלושים ומשהו, שלושים ואחד או,

לא זוכר בדיוק את המספר, עשרים ושש.

אז כנגד המלאכים שיש שם.

אנחנו אומרים ומכוונים על אותו שם של מלאך, אסור להגיד את שמו.

אז שבשפלנו זכר לנו,

אם תשימו לב, זה משהו כזה מוזר. מה זה שבשפלנו זכר לנו?

אומר, אדם שרוצה לזכות לבנים מסחרים,

הוא צריך להיות שפל, הוא צריך להיות עניו.

הטעניו, הקדוש ברוך הוא נותן לך,

שבשפלנו, אם אתה שפל, זכר לנו.

אבל זה גם תלוי ביפרקנו מצרנו.

מה זה ביפרקנו מצרנו? האישה,

היא עכשיו שמה על צווארה,

צר מלשון צוואר,

היא שמה על צווארה כל מיני תכשיטי זהב. זהב זה דין.

הכהן הגדול לא היה נכנס עם בגדי זהב וזה וכל זה לקודש הקודשים ביום הכיפורים. למה?

וקטרוג עכשיו.

אז אם הזהב מכסים, למה הוא נכנס? הוא היה נכנס עם בגדי לבן.

לבן זה חסד, כסף.

זה חסד.

אותו דבר שמקדשים אישה, לא מקדשים אותה עם טבעת זהב.

האב על זה יותר יקר, מה, אני אקנה לה 35 שקל טבעת כסף? כן.

תקנה לה טבעת מכסף, זה חסד, זה לא דינים שאתה מביא לה זהב. זהב תן לה אחר כך במתנה,

בבית.

זה הדבר האשכנזי, בחדר איחוד, תן לה טבעת, זהב.

לא, לא, אבל איזה אחד עשינו לו חופה,

אז הוא, מה, אבל אני קניתי, זה עלה לי 1,200 שקל טבעת זהב.

מה, אני עכשיו אקנה ב-70-80 שקל טבעת כסף? אמרתי, כן,

אבל זה לא סתם טבעת, זה מיוחד, זה מרובע מבחוץ,

הגול מבפנים. מה, יש כזה דבר, כבוד הרב?

באמת שהוא אחר כך קנה את זה, הוא אמר, תשמע, באמת זה יותר טוב מהזהב.

תראה מה זה, גם זול,

גם יותר יפה, גם היא מרגישה שהיא באמת נשואה,

ולא עוד איזה טבעת שהיא עונדת על היד, כמו בצעירותה,

שהיא הייתה אוהבת לשים טבעות והיא לא רואה הבדל ביניהן. זה משונה מהכל, שירוש זה שונה.

כשהייתי בשדה התעופה, יום שני האחרון,

אז בתור שם אז שאלה האחראית של הכרטיסים,

היא אומרת, כבוד הרב, אני רוצה לשאול אותך שאלה,

למה האישה צריכה ללבוש את הטבעת הנישואין?

אמרתי לה, קודם כל, את קניין כספו של הבעל.

הבעל קנה אותך,

והטבעת, כאילו, אני שולט עלייך.

הכל מקיף אותך, כאילו, אני הבעל.

אני השולט בבית. זה לא שולט, הכוונה,

איומים, אלימות. לא על זה מדובר.

שליטה הכוונה להדריך את הבית בדרך של תורה, מצוות, מעשים טובים, בהנהגה טובה,

בשלום בית טוב,

כמו שצריך,

ולא להבדיל חס שלום כמו ברחוב.

זה מאוד באמת, זה טעם נכון. דבר נוסף,

ברגע שהאישה היא טבעת, נישואין,

אז תהיה לה יותר יראת כבוד לבעלה,

ולא חס שלום היא תדבר עם כל אדם,

היא כביכול תזלזל בנישואין שלה, וחס שלום היא תלך למקומות לא טובים.

אז זה כאילו מגביל אותה,

מגביל אותה לטובתה,

לשמור עליה את הקדושה, שזה הבעל שלך, הוא הבועלייך עושייך, הוא הבעל הבית שלך, הוא הכל, ואת תלויה בו.

נכון?

זה כמו שהרי בישיבות הספרדיות לא מוציאים ציציות בחוץ.

זכרת על ציציות? לא מוציאים ציציות בחוץ.

אז יש הרבה ישיבות ספרדיות שכן הבחורים מוציאים ציציות בחוץ. למה? הראש הלוואה מקפיד על זה, למה?

כלומר, כשאתה מוציא ציציות בחוץ, אתה הולך לצטוב בקניון,

בתור בחור, אתה הולך לצטוב בכל מיני מקומות לא טובים, כי אתה עם ציצית, אתה מבייש את הציצית שלך.

אבל יש כאלה לא מתביישים, אם הציצית הולכים לכל מיני מקומות לא טובים.

אבל הבחור עם השכל הנכון,

עם התורה הישרה, עם המוסר, עם הדרך הארץ, עם המידות, הוא לא יסתובב במקומות כאלה, למה? הוא עושה חילול השם.

אז הרבה מהספרדים מכניסים את זה החוצה.

הם מכניסים את זה בפנים, סליחה.

מצד אחד זה טוב, מצד שני זה לא טוב.

מצד אחד זה טוב, ככה מנהג, להכניס את זה בפנים.

לא נהגו להוציא החוצה. מצד שני, אם זה מוסיף ירד שמרים לבחור והוא הולך למקומות לא טובים,

להסתובב בלילות, כמו שהיום השם ירחם מה נעשה בעולם הישיבות, זה מפחיד לראות את זה,

זה לא מה שהיה בזמננו,

אז

באמת זה שווה שהבחור יוציא ציון ולא ייקשה לך שלום להסתובב בכל מיני מקומות לא טובים.

אז אם ככה,

ברגע שהיא לובשת זהב, יש עליה דינים, יש עליה דינים, גם יש עליה שוויץ, גאווה.

למה?

תראה,

היא אומרת לחברה שלה, תראי איזה טבעה, תראי איזה זהב, תראי פה, זה הרבה כסף, זה פה, זה שם, זה זה.

היא ברגל גאווה, אל תבואו אני רגל גאווה.

גוש ברוך הוא לא אוהב גאוותנית,

גאוותנית, אני אתן לך עוד בת, עוד בת.

כביכול הוא ככה מעניש אותה, זה טוב, גם בת סימן טוב, סימן לבנים.

אבל השאלה מתי?

אז עוד פעם בת, עוד פעם בת, עוד פעם בת, עוד פעם בת. אבל כשהיא עוברת לחסד, לכסף,

גאווה הוא חס ומרחם עליה,

הוא רואה שהיא משפילה את עצמה, שבשפלנו היא ירדה מהגאווה הזו של השביעית, זה הנה יש לי טבעת זהב, הנה פה, הנה שם, הנה זה.

היא מגיעה לחסד, אז הוא נוטה עליה, ויית אליה חסד.

הוא משפיע עליה חסד מסוים, החסד הזה שבשפלנו זכר לנו, היא מקבלת את הבן זכר.

אז זה ככה סגולה, זה בדוק,

סגולה שאם האישה לובשת תכשיטי זהב,

תחליפו את זה לתכשיטי כסף,

ובעזרת השם תבשרו אותנו בשורות טובות על ברית מילה.

כן,

ליד רשאים, נכון.

אמת.

הלאה.

יפה, אז למה מנה כתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? לומר לך כי כל המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו מסתכל במקום התורף.

בסדר?

מה, אני הסתכלתי שם במקום התורף? לא, זה...

מעלה עליו הכתוב.

כי מה ההבדל?

הרי מחשבה אחת זרה, אוטומטית תכניס אותך לשטויות והבלים.

כי אין תורה בראש, יש דברים אחרים בראש.

אז לכן תמנע את עצמך מההסתכלות,

ההנאה, במירכאות, שהיצא הרע מורה לך כאילו,

וממילא אתה לא תכניס את עצמך גם למחשבות שאינן טובות.

בגמרא ובתרא נז עמוד ב' ובגמרא במסכת מכות כד עמוד א', מובא שמה,

תראה שמי שאפשר לו ללך במקום שאין שם חשש

לערעור ומללך במקום שיכול לבוא על ידי זה לערעור, נקרא רשע.

זאת אומרת, עכשיו הוא גר צמוד לשפת הים, שתי רחובות מרחק.

הוא רוצה ללכת עכשיו, אני יודע מה, למכולת.

ויש לו שתי דרכים, דרך אחת ארוכה,

אבל לא עוברת במקום שיש שם כל מיני תועבות.

ודרך שנייה היא קצרה, אבל היא עוברת בדיוק בקו שפת הים.

איפה ילך?

אם הולך במקום, בקצר הזה, ושם, אה, אני עכשיו רוצה ללמוד עוד עשר דקות.

אני חוסך, אני יכול ללמוד בזמן הזה. זה רשע מרושע.

מה זה זה? אתה יכול ללמוד אחרי שאתה רואה כאלה מראות?

על מי אתה בא לעבוד?

אתה מסתכל עכשיו ככה, התורה לא יכולה להיכנס.

היא לא נכנסת לכלי שהוא מלא זימה וניאוף. אי אפשר. התורה לא יכולה לשרות בכלי כזה.

לכן תלך עוד עשר דקות מרחק

בדרך הנקייה יותר, ואל תלך בדרך הגרועה ביותר.

מחשבה אחת, נגמר הסיפור. הרעור אחד, הרסת, לתקן מאוד קשה.

לקלקל כאן, לתקן את המחשבות ואת כל האורים והכול, מאוד מאוד מאוד קשה לאדם.

הוא מהלך במקום שיכול לבוא על ידי זה, אז לכן אחד כזה נקרא רשע.

איך אתה הולך במקום כזה? איך אתה מכניס את עצמך לתוך אש?

אתה יודע שזה אש? לא מכניסים לאש. לא, נכנס דווקא. אבל זה אש.

זה נפט. אתה היית שותה את זה?

לא. אז למה אתה כן שותה?

אז האדם הולך כעיוור, הכל בסדר.

הייתי בברית מקודם,

קודם, כן? בשעה ארבע, חמש, סליחה.

אז הם ישבו שם

והם אכלו, אז מישהו אומר לי, שיח, שיח, אתה רוצה לאכול?

אמרתי לו, תשמע, אני ביטלתי את אהבת הבשר מזמן.

מה הפירוש, הוא אומר לי?

אמרתי, כבר אין תאוות בשר.

הוא אומר, למה אין תאוות בשר?

אני אגיד לך למה אין תאוות בשר.

כבר הכל נגמר, כי יש בעיות, איך אתה יכול לאכול כזה? אה, שכחתי, כן, כן, אתה אכול שחיטה פרטית, שכחתי.

השם ירחם, אם אדם יכול למכור את העולם הבא שלו בשביל קבב.

איזה קבב יעשו אותו שם עם איזה תבלינים עוד.

מה הוא יעשו?

ואמרו בגמרא במסרת נדרים כ' עמוד א',

כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה.

אני רק הסתכלתי, מה? רק הסתכלתי.

סופו בא לידי עבירה.

והנה רבותינו, זיכרונם לברכה, הבטיחו אותו שסופו חד שלום יבוא לידי עבירה ממש.

מעשה ממש.

למה הוא התיר לעצמו.

ואמרו רבותינו, זוכרנו לברכה, כי אחד כזה הוא מקולל.

הוא בוודאי לא יכול להימלט מזה בכל אופן.

לכן תעשה לעצמך,

ועשו סייג לתורה גדרים לדבר הזה,

כדי שלא תיכנס. סבבה, אלעזר, זכר צבי וקדוש לברכה, רבי אלעזר בוחצירא?

כמה מרחק מהבית שלו לזה שלו היה,

לבית כנסת?

חצי דקה אפילו לא, הליכה, למבוגר.

אפילו לא חצי דקה.

יורד מהמדרגות, חוצה את המדרכה, זה היה בית כנסת.

ולא היה יוצא משם אף פעם.

בנה לעצמו מנהרה תת-קרקעית מתחת לזה שלו, מהמשרד ישר לבית שלו.

אה,

איך זה יכול להיות? כן.

זה גדולי עולם אמיתיים, שהוא היה שומר את עיניו

מרעות רע.

כי זה לא לראות דווקא רע ממש,

או שהוא ראה דווקא ממש פריצות. לא, אפילו סתם בני אדם רשע זה משפיע.

אתה מסתכל על חיה טמאה, זה משפיע.

אישה בהיריון תסתכל על קוף,

הילד הזה יצא כמו קוף.

אדם שמחזיק כלב בתוך ביתו,

יסתכל על הכלב, הכלב מסתכל עליו, הוא לאט-לאט מקבל את הדוויים שלו.

הוא לאט-לאט מקבל את הדמיון שלו.

זה פלא עצום. מצד אחד הכלב נאמן לבעליו.

אתם יודעים מה הכלב אומר בפרק שירה?

מזמור לתודה.

הרי הוא לה' כל הארץ, עבדו את ה' בשמחה,

בואו לפעם בערד הוא, כי ה' הוא אלוהמו עשנו ולא אנחנו אמור לצול מרעיתו.

מצד אחד הוא משבח את הקדוש ברוך הוא,

אבל מצד שני הוא חיה טמאה.

וכשאתה מחזיק את זה, יש כאלה אנשים, אתה הולך ברחוב, מתחילים ככה לדבר על הכלב.

סיוע, יושב,

אל תעמוד, תלך, ימינה, שמאלה, אל תאכל, אל תריח, אל זה.

תגיד לי, מה, הכלב הזה מדבר איתך? מה, לא הבנתי, מה אתה שלמה המלך?

איך אתה מתקשר איתו, אתה מדבר איתו כבר?

זה כאילו שהוא מבין אותו, הוא יושב, זה עומד.

הוא קונה לו את הבגדים, סיפרנו לכם, הוא קונה לו את החליפה, לבר מצווה, לחתונה, לזה.

יותר טוב, משבחים את הכלא, יותר טוב מהילדים שלהם, השם מרחם, איפה הגענו?

אז כל זה, מהסתכלות פשוטה. אז אם היא חיה טמאה כמה שזה משפיע, שלילי, כמה שזה לא טוב, כל שכן וכל שכן, מהסתכלות

על דבר שהקדוש ברוך הוא טעה ושנא.

איך אתה עושה כזה דבר?

איך אתה מסתכל על כזה דבר? אתה מתן את הדין על זה.

זאת תשובה כל רגע ורגע.

ואמרו בגמרא מסרת יומיים ד' עמוד ב', אמר אבי זרע, מה יקרא טוב מראה עיניים מהלך נפש? אמר אשלה כי שטוב מראה עיניים באישה יותר מגופו של מעשה.

שנאמר טוב מראה עיניים מהלך נפש.

ועוד אמרו שם הרהורי עבירה קשו מעבירה.

אז זה הרהורי עבירה, אדם שמספיק במחשבתו חשב על הדבר הזה יותר קשה מהעבירה עצמה.

והרי תראה שמראה עיניים באישה קשה מגופה של עבירה, והעץ הרע מתרצה בזה ביותר.

היצר היותר שמח שתראה או שתעשה מעשה,

יותר שמח שתראה.

כי הראייה הקטנה הזאת, קודם כל, נכנסה בפנים למוח,

ודבר נוסף, היא תהרוס לך בעתיד יותר ממעשה עכשיו.

כי מעשה עכשיו, האדם מילת אהבתו נגמר.

לפעמים עושה חרטת תשובה, צדיק אשר עושה טוב ולא יחטא, אם ראית צדיק שעשה עבירה בלילה, תארח אחריו ביום, כי הוא בוודאי עשה תשובה.

אז כן, הוא עשה תשובה ביום, נו, והוא לא יחזור לדבר הזה.

אבל פה שהוא הרהר, זה עדיין נותר בו.

נותר בקרבו, וזה מהרהר כל פעם ומוסיף עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, וועפ, עד שזה יום אחד מתפרט, ואז אדם...

הוא אומר, יואו, מה אני שווה? אני כלום נגזר? אז יאללה, אם כבר הכל מותר, אז יאללה, בוא נעשה הון.

וככה זה מידרדר ומידרדר הלאה הלאה, עד שהוא מגיע לך לשלום, לכפור בהשם יתברך.

ותם לדבר הזה מפני שהעובר עבירה אחר עבירה מרגיש על כל פנים שעשה עבירה, ויש לו לב נשבר על זה.

ורשעים מלאים חרטות. הרשע תמיד יש לו על מה להתחרט.

כן, אתם מכירים את האנשים האלה? הם אומרים, אני מאשים את עצמי, לא הייתי עושה ככה, לא הייתי ככה, זה, באמת,

אני אשם. עכשיו אתה נזכרת להאשים את עצמך?

איפה כל השנים שהיית צריך להתחרט ולעשות תשובה?

אבל עדיין הקשבור משקבל את תשובתו של הרשע, אפילו

על ערז דווי הוא נמצא,

והוא עשה תשובה אמיתית, והקשבור מקבל אותו.

כן, על פיתחה של גיהנום, רשעים על פיתחה של גיהנום לא עושים תשובה, אבל יש זמנים שכן.

אני סיפרתי לכם את הסיפור הזה שהיה עם אחד מהרבנים,

מרבני הערים בדרום.

יום אחד התקשר אליו אחד מהאנשי עולם התחתון,

שממש היו, רק שומעים את השם שלו מפחדים, עוברים מדרכה.

ממש, משהו ממש מפחיד, לא רק בשמות שלהם.

אז הוא אמר,

כבוד הרב, אני רוצה איתך פגישה דחופה. הרב, רק שמע את השם, פגישה דחופה.

אמר לי, אשתו,

תכיני סעודה האחרונה,

תקראי לכל הילדים, נכדים, נינים,

למה אני כנראה נפרד מכם.

אי אפשר לדעת, לך תדעי מה יהיה שם, אני לא יודע מה.

או באוטו ישים משהו, או זה.

לך תדעי, אני לא יודע, או שיסרב לו במשהו, זה מינימום דעש שיש שם.

אז תעשי טובה, סעודה אחרונה, יזמין את כל המשפחה, הכל, מה קרה? מה דחוף, מה בהול?

סעודה אחרונה עם אבא, אי אפשר לדעת, הוא הולך לפלוני אלמוני, כולם.

גם עוד הסעודה העשיר, המעלות,

תהילים, שילך לשלום ויחזור לשלום לתפילת הדרך.

הוא אומר כבר וידוי בדרך, הכל, וידוי לרבנו ניסים.

מגיע לשם וזה, נכנס, מסתכל,

זה אתה.

הוא לא הכיר אותו בזה.

הוא שמע את שמעו הולך לפניו.

זה אתה, הוא רואה אותו משותק

על כיסא גלגלים, בקושי זז. הוא אומר, כן, זה אני, את זה יצקתי,

את ההוא הרגתי, את זה רצחתי, את ההוא פיצצתי.

כן, זה אני, הייתי הברדקיסט הכי גדול. טוב, למה קראת לי?

הוא אומר, תראה, אתה יודע, כבוד הרב, שאני הייתי גרוש במשך עשרים שנה. למה אף אישה לא רצתה להתחתן עם אחד כמוני?

וגם מי שהתחתנתי לקחה קצת כסף,

נהנתה והתגרשתי.

הוא אומר, עכשיו אני יודע דבר אחד.

אני יודע, כתוב שאדם שמתחתן, מוחלים לו על כל עוונותיו.

ואם מוחלים לו על כל עוונותיו,

אז אנא ממך, רבי, תעשה טובה, תחתן אותי,

כי אני רוצה שימחלו לי על כל עוונותיי, ובאמת יש לי הרבה עוונות,

שעשיתי את עשו טובה, אז לפני שהוא עומד למות,

הוא רוצה להתחתן שימחלו לי על כל עוונותיו.

הרב אמר לו,

יש גברת, יש כלה? כן, הנה הכלה, בבקשה, כבר לבושה ושמלה, הכול וזה.

גברת, את מסכימה להתחתן איתו? והאדם הזה חצי מת.

כן, גם ירושה גדולה היא תקבל, תקבל פה, תקבל שם, תקבל זה, פה,

וכולי. טוב, בסדר.

אז,

לא יודע מה המשך הסיפור שם, אבל

מוסר השכל, הוא אמר, אותו רב, הוא אמר, תראו מה זה,

אפילו רשע גמור.

כל ימיו רצח, אנס, גנב, שדד,

הרג, יצק,

כל הלמי טית מלאכות שהוא עשה שם כל חייו,

ופתאום עכשיו הוא רוצה, לפני שהוא יוצא מהעולם, שהוא יצא נקי.

אז הוא רוצה, הוא שמע פעם בדרשה שהרב אמר שמי שמתחתן יבחללו לכל עוונותיו.

אז הוא רוצה לצאת נקי מן העולם.

אז, כבוד הרב,

הנה, עכשיו אני עושה תשובה.

הלמי שאומרים, חל לי על העוונות שלי, אלוהים חל לי על העוונות שלי.

תחתן אותי.

אפילו רשע הגמור מוכן לעשות את זה.

אז כמה אנחנו רחוקים אפילו מהרשע הגמור,

אה?

שהוא לפחות עושה בתשובה. איפה אנחנו?

אנחנו כל בוקר אומרים, הרוצה בתשובה,

שלוש פעמים ביום,

בוקר, צהריים וערב, ובתכלס אנחנו נעד שערה.

הסתלבטנו על היצר הטוב, זה בסדר.

הכל תקין. ממשיכים הלאה.

הרגל, הרגל. אוי ואבוי לנו.

אוי ואבוי לנו.

ומאיתנו הקדוש ברוך הוא דורש יותר.

ולמה? כי אנחנו בנים של מלך.

אנחנו בניו.

ומהבנים צריכים לדרוש עוד יותר ועוד יותר.

אז כל שכן וכל שכן שאנחנו,

אנחנו צריכים לחזק את הדבר הזה כבנים של מלך, להיות אהובים ודבוקים בקדוש ברוך הוא, וחס שלום, חס וחלילה, אפילו בדבר קטן לא לסטות מהדרך הישרה.

זה קשה, אבל עם רצון

אדם יכול להצליח.

זה כמו בכל מיני דברים. אם, לדוגמה, בפרנסה,

כמה אדם יעשה השתדלות? כמה יעשה הכול כדי לעשות משהו?

אותו דבר בזה.

אדם צריך לעשות השתדלות.

בדבר הזה, לשמר את עיניו מרעות רע. שימרת את עיניך, הגשברוך הוא יזכה אותך.

אז שכר פה, אתה לא תראה אותו. אתה תראה אותו שם בעולם הבא.

יושבים צדיקים שלנו ומטרותם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

רק לראות את זיו השכינה זה משהו שאי אפשר להבין אותו, אי אפשר לתאר אותו.

זה לא הסיפורים של ההוא עלה למעלה, מוות קליני, ראה איזה אור ופה ושם,

בקצה המנהרה. זה סיפורים יפים לספרי קומיקס.

אבל זה לא אותם מובנים, זה בכלל... ההנאה

של הנשמה, זה לא גם הגוף.

הגוף יקבל את השכר בעולם הזה בתחילת המתים.

אז הוא יקבל את השכר. ההנאה של הנשמה זה משהו שאי אפשר לתאם.

שגם מי שהיה שם לא יכול להגיד שהוא נהנה,

כי זה לא ההנאה הזאת,

זה לא מה שמובטח לצדיקים לעתיד לבוא.

אז אפילו רשע אנחנו רואים מלא חרטות, הנה, אפשר להגיד גם מלא חרטות,

אבל יש רשעים שהם מלאים חרטות, באמת,

ועושה לפעמים תשובה על זה,

ובפרט כשרואה בספרים את חומר הדבר או שומע מפי המוכיח,

אבל זה המסתכל,

נעשה כהתר בעיניו ועובר בכל פסיעה עבירות חמורות, ורשע יקרה.

ללבו היא נשבר בקרבו, הוא מרגיש הכל בסדר.

וכפאמר שלמה המלך, דור

טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ.

הדור אמר, אני טהור, למה המשיח לא בא?

למה? מה אנחנו טהורים?

כן, אבל תסתכל,

סליחה מכבודכם, הצואה שלך, אתה לא רחצת את עצמך מגילולים,

מכל מיני עבירות, לא הפרשת את עצמך. איך אתה רוצה שהמשיח יבוא?

איך אתה רוצה לקרב את הגאולה?

דור שלא בא מלך המשיח בימיו, כאילו נחרב בימיו בית המקדש.

אז אתה בידיים שלך מחריב את בית המקדש.

אתה בידיים שלך דוחה את מלך המשיח מלתגלות, מלבוא.

ואתה אומר, הכל בסדר? אני רוצה משיח?

אתה רק מדבר משפה ולחוץ.

אז אתה אומר 13 איכרים כל בוקר,

הכל בסדר, אבל אתה לא עושה את מה שאתה אומר.

אתה רק אומר.

ולכן כתב אחר זה, דור, מה רמו עיניו ועפפיו ינשאו, להלוך בגאווה ובבוז ולהפקיר עיניו למקום אשר רוצים.

אם האדם היה יודע שהעיניים שלו, חס ושלום, הוא מסתכל על איזה משהו ויהיה עיוור.

או שהוא מסתכל על השם שמסתנוור מיד עוצם.

הוא היה מסתכל על דבר פריצות והוא נהיה עיוור. אדם לא היה עושה את הדבר הזה, היה חושב פעמיים.

או אם אומרים לאדם, עכשיו זה היום האחרון שלך.

זהו, נגמר.

היום היום האחרון.

מה אתה הולך לעשות היום?

אז הוא יגיד, בוא נשב עם כל החברים, נשתה בירה.

יהיה לו זמן בכלל להקשיב למישהו?

יזרוק את כולם, ירוץ למדבר, ייקח שם סטנדר וגמרא יישב וילמד.

יגיד, בראשון עולם לפחות שיהיה לי איזה שתיים, שלוש, חמש, עשר דפים בגמרא שלמדתי היום או משהו, שיהיה לי ללמוד שם למעלה.

לא יהיה לו זמן לרגע אחד לנשום.

אז איך אדם מרשה לעצמו לבזבז את החיים שלו ככה בקלות,

בלי שום דבר, ומסתכל, והכול מותרים לכם, מותרים לכם.

ועכשיו נעתיק את דברי הרשב״י הקדוש.

וזה לשונו, בזוהר פרשת קדושים, סוף דף פג עמוד ב', ותנינה נסיר לילה ברנש להסתכלה בשפירו דין תתה בגין,

דלא יתה בהרהורה בישה,

והתעקר למילה אחריו, וכך עבר רבי שמעון עביד כד אביה זל במטה, ועבוך אברה זילנה לבטרה,

וכמה לאינתו שפיראן מיאך עיני והבה אמר לחבריה אל תפנו,

וכל מנד יסתכל בשפירו דין תתה ביממה עת אל ערעורי בלילה.

אז היה שם מקרה עם רבי שמעון בר יוחאי, אני מקצר, כן, בדברים,

שאמר להם אל תסתכלו, כי אם תסתכלו אתם תעבור לידי ערעורים בלילה.

וייסליק ההוא הירועה בישה ילווה,

יעבר, ומי שכן יסתכל, יעבור משום ואלוה מסכה לא תעשו לכם.

אז אתה עובר, מלבד זה שאתה עובר איסורים,

נו, כישלון.

עד כאן לשון הזוהר, ומה שכתב שם להסתכל בשפירו כתב על זה החידה הקדוש

בספרו ניצוצי אורות

על הזוהר, לאו דווקא,

לאו דווקא, אלא אפילו הבתה שאינה גמורה, לא הוא מתכוון ליהנות,

אלא אפילו הבתה שאינה גמורה סתם ככה,

בקטנה זה נקרא בלשון הרחוב,

הוא הציץ רק.

כשאינה גמורה, כשלא, יש אונס אסור,

וכן מוכח קצת מעבודה זרה,

במסכת עבודה זרה כ' עמוד א',

ואם שכוונתו להסתכל על דבר אחר ויראה לו באונס,

הסתכלות אישה ואינו נענש מעביר ערעור מליבו, אז אינו נענש, אדרבא מקבל שכר.

אז הוא הלך ברחוב, ופתאום באה אישה לא צנועה מולו.

והוא הסיר,

יפה, הסיר עצמו מהדבר הזה,

ולא חשב במחשבתו, לא ערער במחשבתו,

אחד כזה באמת תקבל שכר.

זה אדם צריך לעשות, זה מאוד קשה.

במיוחד היום ברחוב שלנו, כשאדם מסתובב.

מאוד מאוד קשה.

אדם צריך מאוד להיזהר.

היום בבני ברק אתה לא יכול להסתובב.

בבני ברק אתה לא יכול להסתובב.

אתה יותר נכשל מבתל אביב.

בבני ברק.

למה שם אתה יודע מי נשואה, מי לא נשואה?

הם לובשים את כל הסחרות האלה על הראש.

אתה לא יודע מי נשואה, לא מי נשואה, אתה חושב שכולם רווקות.

סיפר לי איזה בעל תשובה אחד, הוא אומר, אנחנו בבני ברק, אני אגיד לך את האמת כמו דברים, אני נכשל יותר.

עדיף כבר ללכת.

הוא אומר, עדיף כבר ללכת, בגדים צמודים, פאות והכול. הוא אומר, עדיף כבר ללכת בתל אביב.

אתה יודע, זה בדת, זה חלב, זה פסול.

אז ככה אתה לא מסתכל אפילו לכיוון, זה קשה.

כן, שם הוא אומר, לא, תסתכל, זה בסדר, אתה יכול להסתכל, הכול בסדר.

ואדם נכשל.

והשם ירחם מה הולך שם.

היה איתנו אחד, סיפרתי לכם, שאבא לבבא אלעזר, תמיד איתנו. הוא אומר, אם תדע מה הולך,

איזה בלאגנים הולך שם, שהבעל לא נמצא בבית.

מה נעשה בין השכנים?

הוא אומר, אתה תהיה בהלם.

הוא אומר, אני מקבל הרבה מקרים של שלום בית.

אני שומע הרבה סיפורים שהאוזניים תסמרנה מלשמוע.

מפחיד, הוא אומר, וזה עיר התורה והחסידות.

אז נכון, יש גם תורה ויש גם חסידות, אבל

לא כולם, לפעמים זה גם תחפושת.

הלאה.

ותראה כי יש קליפות הממונים, למה אדם מתפתה?

יש קליפות

הממונים על זה לפתות בני אדם שיישא עיניו לאיזה עניין הוא יסתכל בחוץ,

ויתרם מזמן לו הסתכלויות אסורות.

שמעתם?

והניעו קליפות דא יקרא צוער או תחת.

מה זה הצוער או תחת? שידונו את האדם באותן קליפות שהוא יסתכל עליהן וזימנו לו, היצר אז זימן לו את אותם איסורים להסתכל.

ומלווין אותו ומפתים אותו אוכל שלום ללך ולרדוף אחר עניין וסהבין ונעשה חבר להם.

חבר לאיש משחית.

כמו שנאמר שם בזוהר הקדוש, והתמשכה נא בתרא, נמשך לאחריהם, וכמה אמר שלמה המלך במשלך כא,

רום עיניים ורחב לב ניר רשעים חטאת,

זה שהוא הביט בעיניו, מזה נעשה ניר, דהיינו חרישה לרשעים,

שהוא חטאת להביא אותו לכל מיני חטאים.

זה חופר אצלו עמוק בנשמה,

פוגם לו המון המון המון בפנים בפנים, שזה מאוד קשה לתיקון.

והנה אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

שהקליפה היא נקראת פתות,

ואלפי אלפים חיצוניים עימה הם מפתים לבני אדם לשוטט אחרי עיניהם,

ואחר כך על כל ראייך השלום משבר את עיניו בקבר.

אותם מלאכי חבלה באים ונפרעים ממנו בקבר, על העיניים. חיבור את הקבר. מה זה חיבור את הקבר?

מכים אותו בשוטים של אש.

זה לא שומעים בבית העלמין, לא תלכו ושימו את האוזן על הקבר.

היי! צרחות, לא תשמעו כזה דבר.

אין שם כזה משהו רוחני, שהנשמה סובלת מזה, וגם הגוף.

ומה בעקבות הפגמים, בעקבות השחתת זרע לבטלה, כל הדברים הללו, זה אדם חסש שלנו, נענש בדבר הזה.

ומי שנפטר ונקבר בחצות היום של ערב שבת, ניצול מחיבור את הקבר.

זה הצדיק. אבל זה שעשה תשובה, מעשים טובים כמו שצריך, וגם עדיין,

קיבלו את תשובתו בשמיים.

אבל אם לא זכה ככה, אז חס ושלום.

אוי ואבוי, זה לא חבית של זה, של

הושענא רבה,

זה חבית של שוטים של אש,

שאי אפשר להתחמק. שם בקבר זה קטן, זה מטר על מטר, אתה לא יכול להתחמק. לאן תברח?

לאן תברח?

מה תעשה, תחפור באדמה?

לאן תלך?

סיפרתי לכם על האישה עם הקבר שהטמא למים.

אנחנו, באנשי החברה קדישא, נוהגים כל שנה ללכת בעשרה בטבת.

זה הצום הכללי, שאנחנו עושים פעמיים,

זה יום הקדיש הכללי, עשרה בטבת.

וזין באדר, כל אנשי החברה קדישא, ומי שהתעסק עם מבטרים במהלך כל השנה,

עושה צום.

יום פטירת משה רבנו והולדתו,

זין באדר עוד מעט.

אז בדוגמא בשנה מעוברת, כמו השנה, נוהגים בשתי עדרים לצור.

אדר א' ואדר ב'.

למרות שהאדר ב' זה האדר העיקרי,

אבל נוהגים בשתיהם.

ועושים ביום הזה תענית, בלילה דברי תורה וכו' וכו', וסעודת נצווה.

שנה אחת שהלכנו ביום הקדישא הכללי, בעשרה בטבת, שאלתי את אחד מהקברנים הוותיקים, תן לי ככה איזה מעשה ככה,

שאני אוכל להגיד אותו בשער בת רבים, שממש יזדעזעו ויעשו תשובה.

הוא אמר, יש לי משהו לספר לך, שראיתי בעיניים שלי, משהו ממש מזעזע היה.

ועימדתי את הפרטים עם הרב, הרב רוז'ה, שיהיה בריא,

רב של החברה קדישא,

עימדתי את הפרטים, וככה היה המעשה.

מה היה המעשה?

אם יום אחד היה לוויה של אישה, לא שומרת תורה ומצוות, חילוניים.

הם חפרו קבר, הם רואים שאת הקבר מתחיל להתמלות מים.

הם היו בטוחים שיש איזה מקור מים למטה, לכן זה התמלה.

אז הם התקשרו לרב, אמר הרב, אין ברירה, תקברו אותה במקום אחר.

טוב, הלכו לחלקה אחרת, גם שם חופרים,

עוד אותו סיפור, עוד פעם מתמלא מים.

עוד פעם מתמלא מים,

עוד פעם מתקשרים לרב, כבוד הרב,

פעם שלישית.

תלכו, הלכו, בכלל מרחק, עכשיו הלכו חלקה אחרת.

חלקה אחרת הלכו, גם חפרו אותו דבר מתמלא מים.

התקשרו לרב, הכמובן מתוך הקרב, כבוד הרב, עוד פעם, אין ברירה, ככה, תכניסתה, זה דינה.

תוך כדי שהוא מכניס, וזה, אחד כנראה מהמשפחה שהוא צפה בכל המעשה הזה,

אז הוא לחש לו, אמר, תדע לך שהיא הייתה מכשילת הרבים.

והיא לא הייתה הולכת למקווה טהרה, גם הכשילה את בעלה.

אז הוא אמר, תראה מה זה שנפרעו ממנה כבר פה,

לא שמה.

שמה זה עוד משהו שהיא תתייסר.

אבל פה, כבר בעולם הזה, נפרעו ממנה על הדבר הזה, שכמה זה חמור הדבר הזה, שאישה לא הולכת בקדושה וטהרה, מקווה, וכל העניינים שהיא צריכה כדי לתאר את עצמה ולהכשיר את עצמה כדת וכדין, כדי שתהיה ראויה לבעלה.

איך עשתה כזה דבר? והנה, פה נפרעו ממנה בעולם הזה. זה היה ממש מזעזע.

עכשיו, כל מקום שהלכתי, והיה שם איזו אזכרה, זה היה גם גברים, גם נשים,

עוד אני מספר את המעשה הזה.

זה שאנשים יבינו מה המשמעות של זה. היום, ברוך השם, יש הרבה מודעות לזה.

יש המון מודעות לזה.

שאנשים, אפילו חילוניות גמורות, הולכות למקווה טהרה, וכדת וכדין, הכל כזה. אבל חסר להם במודעות של העניין של טהרה, שבעה נקיים והכל,

וזה חסר להם, זה מאוד חסר להם.

יש כאלה שלא מקפידים על זה, מחכים רק שיפסיק אדם, ופה וזה.

יש כאלה, שמעתי שהן לא הולכות אפילו למקווה.

זאת אומרת, כשאשתי סיפרה לי סיפורים מזעזים,

אני נכנס סתם לאמבטיה, מה קוראים לזה? זה מקווה זה?

אמבטיה, אני ממלא את האמבטיה מים, הכל בסדר. אולי תלכי לים.

כדת וכדין, בלנית עם יראת שמיים, מברכת אותה, הכל, בודקת אותה מכפול גלועד ראש, הכל כמו שצריך, על פי ההלכה.

אז היא ניטרת לבעלה, לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.

אז זה רק מעשה כדי להמחיש.

מי יודע מה עונשה של אישה כזאת,

שחסר שלא מכשילה את בעלה.

היא יכולה להיות עם עשרים כיסויי ראש,

ושלושים חצאיות הכי צנועות, ובגדים עד הצוואר, והכול בסדר, והיא לא מקפידה על זה.

השם ירחם.

אז אנחנו רואים אפילו דבר קל, דבר קל, איך יש ברור פורע מאדם טוב בעולם הזה.

וזה ככה פירעון שכולם יראו את הדבר הזה.

וזו הכפרה שלה,

יחסית למה שהיא תעבור בעולם הבא, כי איסורים של העולם הבא, אוי ואבוי.

עדיף שאדם יכלה בעולם הזה ויקבל את האיסורים פה,

מאשר שימות בלא איסורים ושם יסבול.

כי איסורים של שם זה אוי ואבוי, אין לזה סוף, לדבר הזה.

הלאה.

ואחר כך על כל ראייה וראייה משבר את עיניו בקבר, זה העיניים הרוחניות, לא העיניים הגשמיות.

ואחר זה המשפט מוסרים אותו לגהינם, הנקרא בור לנחשים ועקרבים,

שהמה אוחזים בו ודנים אותו על שארים עיניו ופגם,

כמו שהובא בזוהר הקדוש.

אז זה לא נקבע רק בחיבוד הקבר,

ואחר כך שולחים אותו לבור.

אבל נחשים ועקרבים יש בו, והבור רק אין בו מים.

אבל נחשים ועקרבים יש פה שם, שולחים אותו לבור כזה, ונחשים ועקרבים שם מתחילים, זה נחשים רוחניים.

העקרבים רוחניים שם מתחילים להכיש אותו, והוא לא יכול לברוח.

וכתיב בקהלת יא, סמך בחור בילדותיך, ויתיבך ליבך בימי בחורותיך, ואלך בדרכי ליבך,

ומראה עיניך וידע כי על כל אלוויאך אלוקים במשפט.

שלמה המלך הזהיר, אמר, תראה, תלך, תשמח הכל בתור בחור, אבל תדע לך,

בסוף

מגיעה החשבונית,

שאתה צריך לשלם,

אין חוכמות, אין קומבינות.

בלימעם, עם העם, מעביר כרטיס,

יש לי דיינרס, איך זה נקרא? דיינרס?

דיינרס.

הוא מעביר זה, אמריקאי, זה מוכר, זה פה, זה שם, אני לא בקיא בזה.

אין קומבינות שם למעלה, אין קשורים, אין פוליטיקאים, אין איזה משרות, אין.

מה שהאדם צריך לקבל, הוא יקבל.

פרוטקציה אחת יש, אם מותיר בנים פה,

והם הולכים בדרכי ה' וקדיש והכול וזה, אז כן, זה מעלה גדולה, אבל אוי ואבוי.

ודע כי על כל אלה הביא אחי אלוקים במשפט, ולאו דווקא בחור.

מה, רק בחור, אבל מבוגר לא. מה פתאום?

יצרה אורב לאדם כל ימיו.

עוד כבר בצאתו מרח אמו יצרה אצלו.

הוא לא נכנס בגיל 13 כמו היצר הטוב.

מתי הוא מלווה אותו? עד לפתח של הקבר.

עד לשם הוא מלווה אותו.

מה להגיד ליצר הרע?

לא יכולתי?

הנה, היו זמנים שכן יכלת, זמנים שכן השתדלת, זמנים שכן הרבית ותורה ויראת שמיים. אז למה לא עשת כל ימיך ככה?

למה לא שמעת ליצר הטוב?

היה לך שתי אוזניים, אחד לשמוע ליצר הטוב, אחד ליצר הרע.

למה לא שמעת? למה לא קידשת את גופך, את איבריך?

והנה אמרו חז״ל, בגמרא בסוטה ד' עמוד ב', המתגאה כאילו באה על העריות כולם. גם גאווה של האדם,

חס ושלום, כאילו באה על העריות.

ולכאורה כאשר חבריזו רבותינו במידותיהם, הרי מה הוא עושה? הוא רק מתגאה.

אשר כמעט אין לך אדם בארץ אשר כמעט נמלט מזה או במעשה או בדיבור או במחשבה דקה חולפים על רגע.

אם כן רבותינו ז״ל לא שווקו בזה חיי לכל ברייה.

זה יוצא שהם לא עשו חשבון לאף אחד.

שאם כן, חס ושלום, כל אחד יהיה נידון כאילו בא על העריות כולם.

יש בן אדם שאתה מכיר שהוא רגוע באיזה זמן שהוא?

תמיד יהיה את המצב שהוא יכרס, תמיד יהיה מצב שהוא יתגאה. אז מה?

אז אם ככה, אף אחד לא צדיק.

ואם נאמר שרבותינו גזמו בדיבוריהם להטיל מורא בלב איש, חס ושלום נאמר כן.

הלא מידות רבותינו היו שקולים ומדודים.

הם לא אמרו סתם, הם חשבו לפני שהם הוציאו את הדברים שלהם.

לא כמו היום שכל אחד מדבר.

ובודדים שוקלים את דבריהם ובודקים ומעמדים ואז מדברים החוצה, כמו הרב.

שעד שהוא לא, ודאי לא, הוא לא מוציא את זה החוצה.

הוא יחקור וידרוש והכל והכל ויעביר אסמכתרות ואז.

אבל דע אחי שדברי רבותינו זוכרנו וברכה חיים וקיימים, אין בהם עודף חס ושלום. ודע כי טרן גאווה יש,

אשר נקראו בפסוק גאים,

גבה עיניים ורחב לבב. מה זה נקרא גאוותן?

אדם שרחב ליבו לכל מיני דברים.

ואדם שהוא גבוה בעיניו,

זאת אומרת שהוא מסתכל כל דבר, מעניין אותו,

סקרנות הורגת.

והמא טרן שבבין בישין,

בישין, ועל שניהם אמר השם, אותו לא אוכל.

מה אותו לא אוכל? לא אוכל לסבול אותו.

אשר ברוך הוא לא סובל אדם כזה. כאשר אמר שלמה מלכנו במשלביו,

שש שעשינה שנא השם.

ושניים מהם, שש הנה שנא השם.

ושניים מהם עיניים רמות, לב חורש מחשבות אוון.

ואמר רום עיניים מורחב לב ניר רשעים חטאת. והנה מישהו מקיים דברי הכדור וסח עיניים יושיע.

שמשם לומדים שסח אדם מצווה לסוך את עיניו, להוריד את העיניים שלו.

וניצול מכל מיני הסתכלות, אבל כשהוא הולך בגובה העיניים מורחב לבב, אז בעל גורחון נכשל בכל מיני הסתכלויות. יש כאלו שם ככה.

הוא כאילו מסתכל בספר.

מה, על מי אתה בא לעבוד? על הקדוש ברוך הוא? על בשר ודם?

שיחשבו שאתה צדיק, הרי יענישו אותך בשמיים שחשבו אותך ככזה ואתה לא היית כזה.

אז למה אתה ככה מרמם ומשקר וכאילו?

די ידוע כי יש רמח מצוות עשה שהמה נגד קומה עליונה, כביכול שהוא רמח תיבין דקריאת שמע.

248 תיבות,

שעל זה אמר הכתוב רחם על רחמנו נאום השם כמובן בזוהר הקדוש, והמקיים מצוות עשה מוסיף כוח

דקומה עליונה הוא מוסיף כוח בכל העולמות ובכל הבורים לאליו את הטעה.

ככה, להבדיל, להפך, חס ושלום,

שיש 365 היכלות של קליפות,

שהמה כנגד שסה לוין,

והאדם העובר איזה עבירה, חס ושלום, מהשסה לוין, מוסיף כוח

בהיכל שכנגד הלאו, שהוא בקליפה.

במקום להוסיף כוח לקדושה, אתה מוסיף כוח לסטראחה.

ושמה המה אלפי אלפים ורובי רבבן קליפות

שמקבלים חיות מזה ונתווסף חינם להיכנס בגבולי קודש ולנהוג בהקדושה,

ולהביא על ידי זה כל חורבנות בעולם, ולהוסיף להחטיא בני אדם מחשבות המזוהמות האלה, חס ושלום, חס מלהזכיר.

והנה, הלכן אדם ששומר ראות עיניו, אז פעם מסתכל בדמות אשת איש, ופעם בדמות נוכרית,

וככה בכל הראיות, ובהצטרפות ראייה ומחשבה, ראייה ומחשבה,

וכל שכן אם בא חס ושלום לידי טומאה, בין באונס בין ברצון, נבלע קליפות מזה של ציור האיסור הזה ממש.

זאת אומרת, משלבים לו את כל תמונת חייו כאיסור אחד,

שהוא ראה הכל מתחבר לאחד, ויונקים מזה ההיכל שכנגד זה עליו.

הכוחות של הסטראחריו משפיעים עליו, זה הקליפות.

אם כן, חס ושלום יכול בלא הודה לעבור בכל יום בהסתכלות עין מרוב מיני עריות,

חס ושלום הוא כולר.

ואכן, אחר כך מצב תשאוד בספר דרך פקודיך

של הבעל הבני שכר, וזה לשונו.

הנה אם ירא האדם את עצמו נקים מזה הלאו,

שיודע בעצמו שלא בעל אשת ראהו מעולם,

לא בעליה ממש, אלא בהסתכלות,

ולא על שאר ראיות,

עם כל זה ענפי הלאו הזה מצווים אנו בעוונותינו הרבים,

וכמעט עניין עליו גוף הבהירור, אפילו אשת איש או בעריות אחרות.

הוא בא לידי מעשה בהקיץ או בחלום.

הנה נהנה מגוף העבירה בדמיונו, שהביאו לידי מעשה להריק,

מביאו, להשפוט, חס ושלום.

מתגאה ולא מקיים וסח עיניים.

הוא אומר, מה זה הגאווה הזו שסתם הסתכלת בהסתכלות זו, ולא התכוונת בשום דבר?

אבל ההסתכלות הזו היא זו שפגמה לך.

היא זו שנתנה לך את הלאו הזה, היא זו שנתנה לך את השורש להרע,

את השורש שישפיעו עליך כל מיני קליפות.

וזה מביא אותו להשפטות, וזה הגדוש ברוך הוא קורא לו גאווה.

זה גבל לב שהגדוש ברוך הוא שנא אותו.

הוא ממש כאילו בא על האריות כולם,

כי נותן כוח בכולם!

באותם הקליפות של היכלות הטומאה ונחשב לו חס ושלום כאילו עבר לכולם באיזה פרט. אבל לא עשה שום דבר, רק הסתכל. כן, רק ההסתכלות הזאת.

אם כן, לא גזמו רבותינו, זיכרונו לברכה, בדבריהם,

אלא דבריהם אמת ויציב ונכון.

ולכן על זה אדם צריך לבכות במסתרים נפשו ויודע את מה שעשה עד הנה.

אדם צריך תמיד, כשהוא אומר את התחנון וידוי,

גם להתוודות על הדבר הזה שהוא נכשל, שהוא ראה, שהתכוון, שלא התכוון על הכל. והשם יעזרנו בעזרת השם בהרחמיו שנזכה לשמור את עינינו, מלראות

דברים האסורים.

הקדוש ברוך הוא לא יביא תקלה על ידינו.

שנזכה גם אפילו בספק הזה לא להיכנס לדבר הזה.

הקדוש ברוך הוא יזכר אותנו בעזרת השם שימי השובבים הללו שאנחנו מסיימים אותם

בנוסף לתת, שיש לנו את התוספת תרומת תצווה,

אנחנו מסיימים אותם במאה שבעים הללו, ישפיעו עלינו בקדושה וטהרה.

כפי שאדם נשיג בימים הללו, ככה יש לו הכנה וטובה לכל השנה כולה. ואם אדם השיג ועשה את כל מה שעשה בימים הללו,

זה מאוד ישפיע עליו עבור כל השנה כולה, ועל די זה יזכה האדם להתקדש ולהגיע לדרגות הקדושה הקרובות לקדוש ברוך הוא, ונזכה יחד כולנו בביאת גואל צדק,

ועינינו תחזינה בשוב השם ציון ברחמים, אמן ואמן.