מעלות ימי השובבי"ם - ו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השיעור לרפואת

כל חולי עמו ישראל

לידה קלה,

וחזרה בתשובה לרבקה בת רוזה עם בריאות

יוחאי בן שרון, רפואה שלמה וחזרה בתשובה פנחס בן רוזה

שיזכה לחוכמת לימוד התורה האמיתית בנחת

יעלינו נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו שלמה בן חזקיה,

סמרקן בת שרה, שר הפור,

זאדה בת חוה,

וגם הרב שמעון חיררי בן מכריע, וגם יצחק בן חנה,

ברוך בת גואל,

אסנת בת אסתר,

רפואה שלמה

ולילול נשמת אם הבת מרגו,

ביז'אן בן דלת,

וגם לרפואה שלמה, מוריה בת רווית.

ליאורה אשת שמעון.

מקווה שלא עשו שם ביטוח על הבית.

אחרי זה יביאו לה טלוויזיה חדשה.

כן.

אנחנו במאמר קדושת העיניים.

פרק א', אמרה תורה, ספר טהרת הקודש, אמרה תורה, קדושים תהיו,

כי קדוש אני השם, ופירש רשי, זיכרונו לברכה,

הוו פרושים מן העריות ומן העבירה.

וידוע קושיית המפרשים על תליית קדושתנו,

מפני שהשם קדוש,

נהיה אנחנו קדושים.

מה זה הא בהא תליא? בגלל שהקדוש ברוך הוא קדוש שאנחנו צריכים להיות קדושים? מי אמר?

וכן, אנחנו יכולים בכלל להתקרב לקדושתו של הקדוש ברוך הוא?

איפה אנחנו ואיפה קדושתו של הקדוש ברוך הוא?

כרחוק מזרח ממערב.

יותר מזה, אנחנו נמצאים פה בעולם השפל,

שנאמר עלינו, מעפר באת ואל עפר תשוב, הקדוש ברוך הוא,

צופה ומביט למעלה.

עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות הוא נמצא מעל הכל.

רק היום פורסם משהו בשם המדענים, שהם גילו שבאמת כוכב השמש זה משהו גדול.

רק היום הם הגיעו למסקנה.

הם לא פתחו את הגמרא לראות על צדיק שקראו לו שמואל,

שהגמרא מעידה עליו ששמואל היה בקיא בשביל לדרכיה כשביל לדנארדיה.

זה היה כמו השבילים פה בחולון.

הוא היה בקיא ככה הוא היה בקיא בשבילי השמיים.

לא, הם היו צריכים להגיע למסקנות ולשלוח כל מיני מצלמות לחלל,

לאנשי החלל וכל הלאומות, כדי להגיע למסקנה שהשמש היא כוכב כזה גדול.

השם ירחם.

אז אנחנו רואים כמה חומריות, כמה אדם רחוק

מאוד מאוד מהקדוש ברוך הוא, ובכל אופן הקדוש ברוך הוא מייחס אותו אליו.

עד כדי כך שהוא צריך להיות קדוש כמותו.

ופרשו הצדיקים כי אין שייך לגבי קודשה ברכוש שום תואר ושום מידה. תודה רבה.

רק מה שאנו מכנים אותו במידות,

אנחנו מכנים השם השמל רחום וחנון,

ערך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים, מה זה כל המידות הללו?

מהו רחום אף אתה רחום, מהו חנון אף אתה חנון, אבל אסור לאדם להשתמש ולהגיד השם רחום וחנון ואני אעשה עבירות. זה לא נכון.

אדם צריך לדעת

שהקדוש ברוך הוא רחום וחנון ותיזהר.

אל תגיע למצב שהקדוש ברוך הוא יצטרך לכעוס עליך חס ושלום,

אלא תידבק במידותיו

של החסד, הרחמים, גבורה,

על הדברים הטובים, על הצד הטוב.

כפי המידה שמתנהג הוא בעצמו בכל העולמות.

והנה כל תכלית הבריאה בשביל עם ישראל,

וכל מידה טובה שישראל מקיימים אותו הקדוש ברוך הוא מכנה את שמו

כן בזו המידה.

רק אין כוונתנו עכשיו להעריך ולדרוש בכך, כי אם לתכלית.

אם כן,

גם כשישראל עם קדוש מתנהגים בקדושה, אז הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש מלמעלה.

אנחנו אומרים ג' פעמים

ונקדישך ונעריצך,

קדוש,

קדוש, קדוש השם צבעון ומלאכו לארץ כבודו.

יש דעה שאומרת שישכה מעט

מרגליו יגביה, סליחה, ירומם טיפה את רגליו.

כן, הקדושה, יש כאלה שלא מזזים בכלל.

אבל מה אנחנו מסמלים בזה שאומרים קדוש קדוש? וכי הקדוש ברוך הוא צריך לנו?

שנגיד שהוא קדוש?

הרי יש שם שרפים, אופנים, מלאכים, כולם הם כל הזמן צועקים, היה מקום כבודו להעריצו,

ובאים ועובדים ומשבחים ומשוררים לפני הקדוש ברוך הוא.

אבל לקדוש ברוך הוא לא אכפת משום

בריאה בעולם חוץ מעם ישראל.

ולמה? כי הקדוש ברוך הוא רוצה בקדושתם של עם ישראל, הוא רוצה שעם ישראל יקדישו אותו.

זה הבן הנבחר, זה הבן המיוחד של הקדוש ברוך הוא.

וברגע שאדם מקדש את שמו מלמטה,

אז הקדוש ברוך הוא מתקדש שמו גם למעלה,

על ידי שהוא אומר למלאכים,

תראו, תראו את בניי,

השתבח שמו לעד, איך הם מקדשים את שמי שם למטה.

אה, ככה.

אז מוסיפים קדושה על קדושה.

ובזה פירשו רבותינו הקדושים, קדושתי למעלה מקדושתכם.

למה? כי אנחנו כביכול,

על זה שמקדשים את שמו יתברך, מוסיפים על קדושת השם,

אבל הקדושה הזו לא נותרת שם, אין לך שמוריד אותה חזרה עלינו,

משפיע עלינו בחזרה את הקדושה הזו.

וממילא הקדוש ברוך הוא נקרא קדוש ומתלבש באותו לבוש כביכול של קדושה שאנחנו קידשנו להנהיג את עולמו בכלל או את האדם בפרט,

ועל פי זה אדם, כמו שאדם

מקדש את שמו יתברך בעולם, את הקדוש ברוך הוא, ככה הקדוש ברוך הוא משפיע עליו,

לפי מה שהוא זכה וקידש את

שם השם בעולם.

אז נמשך ממילא קדושה על כל העולם, זה היה בזמן שהיו צדיקים גדולים בעולם,

שהתנהגו בקדושה גדולה,

אז הייתה השפעה גדולה.

והיה נמשך גם על פשוטיהם, אפילו פשוטיהם זכו לעשות כל מיני ניסים ונפלאות, דרגות, הברכות שלהם התקיימו והכל זה היה בזמנם.

וכאשר בעוונותינו הרבים חדלנו מכל אלה,

פסקה כל טובה ונהרס ונדוש בניין העולם בעוונותינו הרבים, אז באמת

הקדושה הלכה והתמעטה, והיום מאוד מאוד קשה ברחוב למצוא קדושה.

וכל שכן בבית המדרש.

כל שכן בבית המדרש. קשה למצוא קדושה.

לפעמים בית המדרש נהפך למושב לצים,

שיושבים ומדברים שם על כל מיני דברים במקום ללמוד,

והעץ ההרע עובד שעות נוספות.

כתוב, מושכהו לבית המדרש,

אבל היום הוא מושך את כולם החוצה מבית המדרש.

במקום שהאדם יגיע לבית הכנסת, ישתוק,

הגיע לבית המדרש, יישב וילמד, הוא מדבר על דעה ועל העם, הוא מעביר ככה את הזמן, וככה החיים של האדם עוברים מהר, והנה כבר הגיע לגיל זקנה ונגמר. עכשיו, מה יעשה עכשיו?

קשה לי, לא יכול, כאבים פה, כאבים שם, נגמר.

חלף ועבר ובטל מן העולם.

אז האדם צריך להשיג את הקדושה עכשיו, כדי שלא יצטרך, חס ושלום, חס וחלילה,

להצטער על כך בגיל

מאוחר יותר.

יש אימרה או פסוק

שאומר אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.

לא זוכר מי אמר את המאמר הזה, כי מדומני מיוחס לשלמה המלך, אם אני לא טועה.

אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו.

מה זה אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו?

ברגע שהאדם היה ילד טוב,

והוא שמע מה שאומרים לו והקשיב, ועשה הכל כמו שצריך,

ילדות שכזו, היא גם משפיעה על הזקנה הלאה.

אז בזקנה הוא לא יצטרך לעבוד קשה, הוא לא יצטרך להצטער, והוא כבר נמצא על דרך המלך.

אז אשרי ילדותנו,

כשהיינו ילדים לא היינו שובבים שלא ביישה את זקנותנו.

שכשאנחנו נהיה זקנים, שלא נתבייש. זה הוא אומר שהוא זקן, כן?

הוא לא אומר שהוא צעיר.

כי זה לא חוכמה.

שהוא זקן, בוא נראה מה הוא עשה כשהוא היה צעיר.

לפעמים האבא מזהיר את הילד, אז תזהר, אל תעשה ככה.

האמא אמרת, מה אתה מדבר, אבא? עזוב אותך, אתה לא מבין.

אתה לא במודה, היום זה ככה, היום מתקדמים, היום פה, היום שם. זה עולם חדש.

קדמה, קדמה, קדמת אשור.

מתקדמים, רוצים תמיד להידמות לכל האשורים והלאומיים.

רוצים להתקדם, מה? אתה לא מבין, אתה לא בעניינים,

אתה לא במודה, אתה לא... עכשיו יש סלנג חדש,

לקנות בגדים משומשים בשוק הפשפשים.

פעם הולכים לקנות ג'ינס בקניון.

העולם הולכים לקנות יד שנייה.

זה נכנס מושג חדש, נהיה, הכל יד שתיים. יד שתיים זה, יד שתיים זה, זה.

פשפשוק. הולכים לקנות בגדים משוק הפשפשים עם יד שתיים. מה לך וזה בזה?

אנחנו צריכים לעשות במודה. אם כולם קונים משוק הפשפשים, גם אני צריך לקנות.

אם כולם קונים מה... אני צריך להיות כמו כולם. אסור להיות משונה.

שלא תיחשב קיצוני, שלא תיחשב ככה מובדל.

אתה צריך עוד עם כולם, לזרום, לזרום עם הזרם.

זה לא נכון.

כן, אדם בסוף מקבל זרם.

והזרם הזה, אוי ואבוי, זה זרם שהוא ממשיך והלאה.

מה, אתה רוצה לראות חס שלום את הילדים שלך בערב שבת במקום לשבת כולם על שולחן אחד,

זה יושב בחדר ההוא, היא יושבת עם היצרה שמה, וההוא לא נמצא בבית?

או שאתה מעדיף לראות את כולם יושבים,

מרגישים מה זה שבת, שירי שבת, דברי תורה?

כן, האחדות הזאת, האמיתית, שהאבא מרגיש

ילדים והילדים מרגישים אבא, וכן להפך, אם האימא

ישתבח שם בורא עולם, זה אי אפשר למצוא בכל מקום היום.

היום זה חסר בהרבה בתים, לצערנו הרב.

חסר מאוד בהרבה בתים.

אז זה מגיל קטן, חנוך לנער על פי דרכו גם כי הזקין לא אסור מנע. אם אתה מחנך אותו מגיל קטן,

אז אתה בגיל גדול כבר

תודה להשם. אבל אם מגיל קטן אתה מזייף, אז בגיל גדול כל שקן, וכל שקן שהוא לא ישמע לך.

למה שהוא ישמע לך?

היום, אבל עם כל הרבה תפילה צריך לגמרי את ההמציאות הזאת.

אז טייפלר אמר אז,

שהוא היה הולך ובוכה על רב חיים קניבסקי שהוא היה הכי שובב.

הוא אומר, חיים קשלי, חיים קשלי, בסוף יצא לנו רב חיים קניבסקי.

אז זה אז.

היום זה פי כמה וכמה כפול ומכופל.

פי כמה וכמה כפול ומכופל הדבר הזה, שאדם צריך לבכות ולהתכנן להשם,

שלפחות ילכו בדרך הישרה.

לפחות ילכו עם האמת,

לפחות ילכו עיצוב. זה מדוכרי בית של אבא ואמא, מה שהוא גדל על פיו,

כך הוא יצא עבור. נכון, אבל בגלל זה האבא והאימא צריכים לדעת להדריך את עצמם.

אם בבית הזה,

אם בבית הזה יש תורה,

אם בבית הזה יש תורה,

אז זה באמת

על דרך האמת, לא יענו.

אז זה, הבית הזה יהיה

כל מה שצריך.

ידפוק לפי מה שצריך.

כמובן שגם החברה משפיעה,

אז ההורים צריכים לפקוח את העיניים.

אתם יודעים, בתלמוד תורה ובבית ספר של הילדים שלי,

לא מביאים להם קצת שיעורים, מביאים הרבה שיעורים.

אז אנחנו התפלאנו, כל כך הרבה שיעורים, כיתה א',

כיתה ב', לא יצריכו כל כך הרבה שיעורים. לא, לא. עדיף שיהיו בבית, ולא, זו מחשבה מאוד טובה.

מחשבה מאוד טובה.

בשאר בתי הספר, בקושי, אני לא מדבר על שיעורים,

בקושי לומדים בכלל.

כמה המורה בכלל מספיק ללמד.

עוד לא בא, כבר זורקים אותו מחוץ לכיתה, זורקים עליו דברים,

עולה לשתות כוס קפה, כוס תה, סיגריה, נגמר היום.

והם מסיימים באחד.

והשתבר שאומרים, בתי הספר התורניים, החרדים,

עד שש ולא מספיק.

רוצים עוד ועוד ועוד, באים הביתה, עוד לומדים.

אז זה מאוד חשוב,

הדבר הזה. אני זוכר שהייתי קטן,

בניין עשר קומות בתל אביב,

ברחוב הקשת.

כל הבניין היה, כולם משפחות, זה משפחות ברוכות ילדים של אז, לא כמו היום, שמביאים שני ילדים וכלב וחתול.

אז היה אפילו חילונים, הם מביאים ארבע, חמש, שש, שבע, אחי, זה, זה 11 ילדים.

כן, היה מודעות,

זה מה שצריך לעשות, לא מגדלים בעלי חיים בבית.

יש ילדים לגדל בבית.

אז כל הילדים היו יוצאים לשחק וזה ולהשתולל, היה שתי משפחות.

אני עוד לא הייתי בחולם,

ארבע אחיות לפניי, אז הן היו יושבות, כל אחת היה לה זה, אחת היה לה מורה שהייתה מלמדת אותה על אורגן,

השנייה הייתה גיטרה, השלישית קורדיון, והרביעית הייתה אוהבת חשבון.

אז כל אחת הייתה לה מורה פרטית.

השכן מלמעלה, קומה עשר,

הבן שלו היה בוכה.

אמר לו, לא, אתה בשעות הפנאי, אתה תלמד ראיית חשבון.

היום הוא אחד מהרואי חשבון הגדולים ב...

ב... כלבו שלום.

יש את הבניין הזה הגבוה שם בסוף הזה,

שם הוא אחד מהרואי חשבון הגדולים, יושב ברוך השם, הוא אומר, אם הייתי בלי שכל, כסיל,

הייתי מקשיב לחבר'ה. כל החברים, מה אתה יושב לומד?

אנחנו מסיימים בשתיים את הלימודים, מה זה היה בשתיים עוד?

מסיימים בשתיים את הלימודים, בוא תשחק עם החבר'ה עד שש-שבע בערב.

היום משחקים כל החבר'ה למטה, כל הילדים משחקים, משחקים, משחקים. אבא שלו אומר, לא, אתה יושב לומד.

תראה, אתה תראה עוד כמה שנים

שהוא ילך מהעולם, ככה הוא אמר לו, אתה תראה, אתה תודה לי.

והיום באמת הוא, אימא שלו עוד חיה.

הוא כל שנה עושה את האזכרה וזה, אז הוא אומר, תראה, אני מודה לקדוש ברוך הוא שנתן לאבא שלי שכל כזה,

אם לא היום נפעלתי באשפה.

הייתי מסתובב כמו אותם ריקים ופוחזים בלי שום דבר.

הוא אומר, לפחות יצאתי עם משרה מכובדת.

אז זו מחשבה, לא חרדי,

זו מחשבה טובה,

אבל לפחות שם את הילד שלו במקום טוב,

שהוא לא, חס ושלום, לא נמצא כל היום בתוך השקר ובתוך הבלאגן.

אז זה, האדם צריך להדריך את הילדים שלו, להדריך את הבית.

אבא זה ראש הבית, האימא זה הנווט,

שהיא תנווט. האבא מדריך את הבית בדברי תורה, בדברי מוסר,

חוכמה על פי התורה הקדושה.

האימא זה כל העולם הזה, היא קנה את זה כסף. נכון, לאימא צריכה לתת הכול, הכרטיס אשראי, אצל האישה.

זה גם סגולה לברכה, אדם רוצה ברכה,

שימי את זה לאישה.

איך אחד אמר, מאז שנתת את הכרטיס אשראי לאישה, לא ראיתי את החשבונות של הבנק.

לא הגיעה אליי כבר,

הכל נגמר.

אבל לא, זה לא נכון.

ברגע שאתה מפקיד את שדה, את המפתחות של הכספת,

היא תגיד נראה, הכל בסדר.

אמרתי, שב, נגמר הסיפור, אני התחייבתי לנהל את הבית.

עכשיו היינו בחופה.

אז אמרתי, אתה יודע מה אתה מתחייב?

אמרתי, שלושה דברים מדאוריידה, הרמב״ם כותב עוד שבעה דברים,

וכל זה צריך להתחייב.

שכותב הרמב״ם, אמרתי לו, זה אם דאעש לקחו אותה,

אתה צריך לבדוד אותה.

אז תראה, הם עוד מטבעים, תכין סכום כסף.

לך תדע, אולי יחטפו את אשתך.

אז זה האדם שמדריך את ביתו כמו שצריך, על פי התורה הקדושה.

לא יכול להיקשה, לא יכול לסטות מהדרך האישה, אבל אם הוא חושב שהוא עושה על פי התורה, הוא חושב שהוא עושה על פי התורה,

אז חס ושלום, מחשבה לא טובה, כשברוך הוא גם

רושם את זה ברשומים הלא טובים.

אדם צריך להדריך את ביתו כמו שצריך, הרבה מוסר, הרבה הלכה.

זה מאוד חשוב, תמיד לחזור ולחזור ולחזור,

וכל זה נכון דווקא ביחד.

אם אדם לא קובע עם אשתו את השעה לפחות,

לא ביום, ביום היום קשה,

כן, היום אדם רץ אחרי פרנסתו, אבל לפחות שעה בשבוע

זה הכי חמור, כן, אם לא.

שעה בשבוע לפחות, אם לא תשב,

תלמד איתה משהו,

תדבר והכול, תן לה תשומת לב קצת.

אשר מרחם כזה דבר.

הבית הזה, זה לא יהיה בית טוב.

כל אחד, חס ושלום,

יסתכל לצד אחר.

אז זה מאוד חשוב שאדם יבנה את ביתו נאמנה.

אז אומרת לו, אתה יודע מה אתה מתחייב?

היום האישה היא מתחייבת הכול, הבעל לא עושה כלום, הוא רוצה ללמוד, יפה, בסדר.

אתה מתחייב להנהיג את הבית כמו שצריך,

ולדעת לכוון את אשתך על דרך התורה.

זה היום חסר, נשים קצת חסרות באמונה.

אם אתה תחזק את זה,

הבית הזה יהיה בית בניין הדעת.

לא תחזק את זה, חס ושלום זה בית רעוע.

כל רוח מצויה, או שאיננה מצויה בקלות.

חס ושלום, תעשה נזק.

והנה רשיעי זה על פי רשבו פרושים מן העריות ומן העבירה.

ומה בא הרשיעי בזה, וכי העריות אינה עבירה?

וכי יש עבירה גדולה מזו?

אז אמרנו גם בשבועות הקודמים שזה עניין הראייה,

מה זה הפגם החמור ביותר.

אף על פי שאדם לא נתכוון להנאה או הכול, עצם הראייה זה דרגה של עריות. הבאנו גם את הדוגמאות

לגבי נזיר שמפריש את עצמו. הבאנו את הדוגמה עם רבי יהושע בן לוי וכל המסתעף.

סיפרנו על ריש לקיש,

שהוא גם

הלך וראה את רבי יוחנן, וחשב את ששתיפת תואר, וקפץ, וכו' והכול, וכשקיבל על עצמו, על תורה ומצוות, תש כוחו.

אז אנחנו יכולים לראות מקרוב את הדבר הזה,

כמה אדם צריך לשמר את עיניו. ברגע שאדם שימר את עיניו כמו שצריך, הוא זוכה לקדושה

מהקדוש ברוך הוא.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה לתת קדושה לאדם,

אבל תכין את עצמך ככלי קיבול לקבל את הקדושה.

כן, וסיפר מורי עליו השלום כמה פעמים שהקדוש מלובלין, שכל העולם היו קוראים לו החוזה מלובלין,

שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו.

כידוע, בפי רוב עם ישראל ורוב גדולים וגאונים היו משכימים לפתחו, בראותם גודל מדרגתו וקדושתו.

והתגלות אלוקות שהיה בימיו לא היה בדורות האחרונים, לא לפניו ולא לאחריו.

וסיפר

שהיו לו עיניים מהירות,

הוא זכה לאור

מיוחד בעיניים כבר מגיל קטן מילדותו.

אבל עם כל זה קיבל על עצמו סיגוף

שהיה קשה בעיני העולם והיה קושר את עיניו במטפחת.

כמו הבבה אלעזר,

הוא הולך עם ג'לביה עד מתחת לחותם שלו, לאף.

כן, אז הוא היה קושר ככה את הזה.

וכך נהג במשך שבע שנים,

שלא יראה ולא יסתכל בשום דבר טמא ושום דבר גשמי.

אתם יודעים שזה דבר מאוד מאוד חמור, הדבר הזה.

לכן, לא לחינם כתבו רבותינו שאדם

שאשתו הולכת לטבול במקווה טהרה,

בזמן

הראוי לה, כן, שהיא צריכה לטבול,

צריך יחד להיות איתה, ללוות אותה.

לא להיכנסתה למקווה, כן? אלא ללוות אותה, לחכות לה בחוץ. ולמה?

המראה הראשון שהיא תראה לטוב,

או חס ושלום לרע,

אם יהיה עיבור מהדבר הזה, זה משפיע.

אם היא ראתה רשע,

העובר הזה יקבל תוויים של רשע.

ראתה חיה טמאה,

יקבל התנהגות של חיה טמאה.

זה משפיע, המראה משפיע.

הגמרא מביאה שם על אחד מהתנאים או האמוראים שהיה עומד מחוץ לפתח המקווה.

אז אמרו, איך אתה עומד מחוץ לפתח המקווה? מה זה, זה חוסר בצניעות, לא?

מה אתה עומד שם? לא, הוא אומר.

אם אישה אחת שלא תסתכל על דבר טמא, כי בזמנם היו מלא גויים שם מסתובבים וזה.

אז עדיף שתסתכל על רב קדוש מאשר שתסתכל על כל מיני דברים.

אבל העדיף ביותר, שהאדם ילווה את אשתו.

יחכה מחוץ, כמובן, בזמן הזה הוא לא יכול לחכות ממש לגיוון המקווה, כי נשים יוצאות ונכנסות.

אז יחכה בפינת הרחוב ויגידו, הנה פה אני מחכה וכו',

אבל כשאשתו יוצאת, מודיעה לו,

ואז הוא מתקרב, מיד אוסף אותה והם נוסעים הביתה.

זה מאוד חשוב, הדבר הזה.

קודם כל, אדם משמר את קדושתו, האישה משמרת את קדושתה, רואה את פני בעלה כפני מלאך השתבחנו עם עוד צדיק,

צדיקה תמר יפרח כרץ בלבנון יסגני, יותר מעלה גדולה מזה.

זה לא שהיא הולכת לבדה, לפעמים מפחד מהחושך,

לפעמים פה, לפעמים שם, ולכן תדע מה יהיה.

היום מסוכן ללכת ברחוב.

פעם היו רק כלבים משוטטים.

היום בני אדם מסוכנים משוטטים.

לפה ולפה.

אז זה מפחיד הדבר הזה, לכן אדם צריך לשמר את הדבר הזה,

ומאוד מאוד לדאוג בדבר הזה, שיהיה כמו שצריך.

אז זה ההשפעה שאדם שמסתכל דבר טמא.

הסתכלת על דבר טמא, חס שלום, הילד הזה יצא טמא, יהיה לו פרצוף של אותו דבר וכו'.

וכן שום דבר גשמי,

ומאי טעמה, יהיו לו תמיד עיניים כאובות כידוע.

והסביר מורי עליו השלום, כי אפילו ההסתכלות בדבר טמא פוגמת העיניים למי שרוצה לקדש את עצמו. אתה רוצה לקדש את עצמך?

איך כתוב? קדש עצמך במותר לך.

במה שמותר לך אתה יכול לקדש את עצמך, אבל במה שאסור לך,

וכל שכן במה שטמא,

שהוא לא אסור לך מצד הראייה,

אלא מצד הנגיעה או מצד דבר אחר,

ואתה אומר, מה, אני מסתכל, מה, זה משפיע? הנה, ראיתי איזה תמונה.

זה היה סתם איזה דוגמן, דוגמן.

זה לא היה, זה לא רק דוגמן, הוא לבש איזו חליפה, כמו שיש פרסומות בבני ברק.

הוא לבש חליפה של בגיר וזה.

מה, הסתכלתי עליו.

אבל זה, זה אחד שם, גוי מחוץ לארץ, שם, נמצא בשיא הטומאה והכול, שמו אותו פה, וזה, זה משפיע.

שמים להם בפוטו של כיפה על הראש. כן, שמים להם כיפה על הראש, אנטו כיפה על הראש.

אבל זה משפיע על האדם שלילי.

למה? זה כל הזמן נמצא בטומאה, כל הזמן אוכל נבלות וטרפות והכול, ואתה עכשיו מסתכל עליו ואתה מקבל.

מה, מה, אני מסתכל עליו ומקבל? כן.

פעם, פעמיים, שלוש. אתם יודעים למה גזרו?

היא אינה משום פיתם.

שם, אצל אומות העולם, לא אוכלים אצלם, מה קרה?

לא, אתה בהתחלה מתחיל עם כוסית יין,

אחר כך תאכל אצלו סעודה, אחר כך אתה תחתן את הבן שלך עם הבת שלו.

מה, כזה רחוק הלכת, כבוד הרבה, לאן הגעת? כן, זה מתחיל ככה.

בהתחלה הכל מותרים לכם.

אחר כך מותרים, מותרים, מותרים. אחר כך מותרים, מותרים, הכל יהיה מותר, הכל אפשר, הכל זה.

זה מפחיד הדבר הזה.

לך אדם צריך לשמר את עצמו ולעשות לו גדרים.

גדרים בדבר הזה.

נכון, שזה מותר,

אבל תעשה לעצמך גדר כדי שלא תגיע אפילו לחצר הראשונה, לכניסה הראשונה של הדבר, כדי שהעץ הרעה לא יפטר אותך.

כי ברגע שדרכת, נכנסת, נגמר הסיפור. אתה נמצא ברשתו של העץ הרעה, ופשוט הוא צריך לשלוט אותך החוצה.

לא יותר מזה.

שולה אותו החוצה כמו דג, נגמר הסיפור. אתה כבר ברשת לו ואז, חס שלום.

הנה, אנחנו רואים עשרות, עשרות, עשרות,

אם לא אלפים של בחורי ישיבות שככה נופלים מהישיבה, בין הכיסאות והכול וזה וכלום.

למה זה?

למה?

זה הדברים. אני זוכר את עצמי כל זמן אלול

שמתחילים בישיבה.

לא הכרתי את הפתח של היציאה של הישיבה.

ישיבה גדולה, לא ישיבה קטנה.

לא הכרתי את הפתח של היציאה של הישיבה.

מהבית מדרש לחדר, מהחדר לבית מדרש. זהו.

ממש ככה.

וזה היה ככה גדר.

כל חודש אלול, שיהיה כמו שצריך, שהכול כשאנחנו נכנסים לקראת הכנה לימים הנוראים,

לשנה החדשה, מה שנקרא ראש שנה,

נכנסים, נגמר הסיפור שלו. יהיה יחס שלום הזה.

וזה טוב, זה הנהגות טובות שאדם צריך להנהיג את עצמו

בכל דבר שבקדושה.

אם אדם תופס את זה ועוד מוסיף קדושה על קדושה,

ישתבח שמו גורם.

ועל קדוש ונורא כזה, כי החוזה מלובלין שקידש את עצמו אפילו סתם לדבר גשמי של המסתכל, היו מקפידים מן השמיים עד שלא השיג מדרגותיו בשלמות,

אלא שלא יסתכל גם בשוגג ובאונס בדבר הטמא. בגלל שהוא רצה,

הרצון הזה שהוא רצה ברמח איברים של סגידים מן השמיים סייעו בעדו,

שאפילו בדבר...

של שוגג או אונס, לא יעשו.

כי אם אדם מזלזל בדבר הפשוט, מה הגרשבחור עושה? נותן לו עונש.

מכשיר אותו, מה שנקרא,

במזיד זה נקרא, מה זה נקרא במזיד?

הוא לא התכוון. לדוגמה, פתאום בשבת, בטעות, הוא נכנס לחדר השירותים, הדליק את ההור. הוא לא רגיל להדליק את ההור, אבל פתאום זה קרה. למה?

אתה הכנסת את עצמך לדבר של שגגה, מן השמים הכניסו אותך למזיד.

כן?

בשביל מה הכנסת את עצמך לכזה דבר? ידעת שזה לא בסדר.

אמרת, לא, לא, אני חזק, אני... זה לא נכון.

מה, אתה הפתיע לך? אין אפוטרופוס.

איך אתה יכול?

השבוע שלחו את הסרטון של הרב הזה. איך מדבר ככה, בצורה כזאת, עובד המדרש?

כמה וכמה פעמים הוא חוזר על כל מיני זה.

זה בעיה ככה, אני חושב.

הוא אומר כל מיני זה. אמר את הפסוק, אישה, זונה וחיה, לא, לא ייקח. הוא לא חוזרים שבעים פעם.

מה, אתה רוצה להיות מהחבר'ה?

להראות לחבר'ה שאתה אומר זה?

זה לא מתאים הדבר הזה.

צריך אדם, צריך, לפני שהוא מוציא משהו מהפה שלו, לשקול את הדברים, לבדוק מה הוא אומר, מה הוא אומר. אנשים יסתכלו, יראו, מה יגידו?

זאת צורה של רב? ככה מדברים? ככה זה?

לא משנה מי זה יהיה.

הגדול ועד הקטן. הגדול, כל שכן, שהוא נותן מוסר לקטן.

והקטן גם צריך ללמוד ממעשה...

חדר כנגדו זה עושה אותו.

מה זה?

זה מציס את אלה שנגד, כאילו,

בצילון דיבור.

לא, זה לא מציס.

לפעמים, כשאדם לא ירא שמיים ויראה את זה,

וכל שגן אדם ירא שמיים, הוא יזדעזע, יגיד, תראה.

אפשר גם לבאר בפירושים אחרים,

להסביר דברים אחרים. אי זה לשון הפסוק, ניחא.

אבל כשחוזרים כל פעם וכל פעם וכל פעם וכל פעם ודברים כאלה, זה מראה על חוסר ביראת שמיים.

כן.

רק בקול, שישמעו ב...

אני לא יודע לפני כמה זמן, אני שמעתי ככה,

שמה שאדם רואה,

אם נשמע לו בזיכרון. נכון.

נכון.

היה לי שכן

מטורקיה.

טורקי.

הוא כבר נפטר, זכרונו לברכה.

הוא היה בעל מפעל ענק

של דגים,

ייצור דגים ועיבוד דגים וכולי, כמו טונה ודברים כאלה,

בטורקיה.

היה לו איזה מאה פועלים.

ממש, עשיר גדול.

הוא כמובן, עלה לארץ, מכר את כל המפעל והכול וזה, עם הפנסיה שלו,

בא לפה, חי, ברוך השם, כמו שצריך, ילדים חיים וזה, הם מסודרים.

ככה אני זוכר את זה ככה כשהוא נכנס לגיל 70, ככה, פלוס.

אז כל פעם שהייתי נפגש איתו במעלית,

הוא אמר, אני, אתה יודע, הייתי בטורקיה,

היה לי מאה פועלים, היה לי זה.

טוב,

עוד חודש, אותו סיפור.

כל פעם אותו סיפור. אמר, תגיד, מה עובר על הבן אדם?

הכל בסדר איתו?

עכשיו אני מדבר עם הילד, הוא אמר, תגיד, אבא, הכל בסדר? לא עבר איזה, חס ושלום, איזה טראומה, משהו, אירוע מוחי? הוא אמר, לא, לא, הכל בסדר.

הוא שואל, למה אתה שואל? אמרתי, כל פעם הוא חוזר על הסיפור דומה.

אחר כך, אני לא זוכר איפה ראיתי את זה, גם מה שאתה אומר,

מהדברים שמה שאדם רואה,

בעין שלו, המוח מצלם את זה, מה שנקרא,

ולעת זקנה הדברים כאילו מתחדשים. אה,

איפה ראיתי את זה? כשקראתי איזה מאמר על השואה,

שכל הניצולים של השואה וכל הזוועות כל שנה חוזר להם. אז כשמזכיר להם משהו,

הם מרגישים כאילו הם עכשיו פה, עד כדי כך שיום אחד באו לביקור,

הביאו לאיזה ניצול שואה ארגז של החג.

אז אמרו לו, איפה נניח לך את זה? בחדר, בוא נניח. לא, לא, אל תיכנסו שם, היטלר מתחת למיטה, היטלר מתחת למיטה.

עד כדי כך היה להם טראומה,

שהוא בעצמו היה מתחת למיטה, אבל הוא חשב שהיטלר מתחת למיטה, כי הוא רואה חושך, הוא רואה את זה, אז תמיד הוא נזכר בכל המראות ובכל הדברים. אז זה

דבר מאוד מאוד מזעזע, שמה שהאדם מצלם, העין שלו, זה לא נשמר בזה, זה נכנס לזיכרון.

כמה?

אחד טרא יש לו שם בראש, נכנס לזיכרון אם לא יודע, וזה מצטלם שם, לעת זקנה,

או בשעה של קדושה, לומד תורה, תפילה והכל, פתאום המחשבות הזרות

הללו צפות לאדם, ואת זה להוציא מהראש זה הכי קשה.

הכי קשה לנקות את המוח, לעשות reset, לנקות את הכל, אוי ואבוי, זה קשה.

קדושה,

נשכח מהר, למדת משהו, פסק,

איפה זה כדור?

לא זוכר, בגמרא.

איפה בגמרא?

שוכחים מהר.

למה? קדושה,

אם לא תחזור ותחזור ותשנן ותשנן,

יברח מהר מהראש.

אבל טומאה?

פעם אחת ראית. עכשיו, אתם יודעים,

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, זה לא סתם, זה משהו מדהים.

כשאני מסתכל, לדוגמה, עליכם,

מה אני מתבונן?

לדוגמה, אני מתבונן על הפרצוף של הבן אדם.

אני לא מסתכל עכשיו מהצבע העיניים של כל אחד,

אני לא מסתכל למי שיש כיפה גדולה למי שיש כיפה קטנה,

אני לא מסתכל מהצבע של החולצה,

אני לא מסתכל כמה כפתורים יש בצווארון,

לא מסתכל על זה.

אבל המוח שלנו בוחן את כל הדברים עד לפרטי הפרטים הכי קטנים.

הבנו.

כן, ותשאלו את הבן אדם,

בזקנה, תגיד לי, מה היה ביום כזה?

מה?

זה היה שעה כזו וכזו, יום כזה וכזה ככה, והיה חמש מנורות דלקו וככה, וזהו. תגיד לי, מאיפה אתה זוכר את כל זה?

עכשיו, כשהעין שלנו מסתכלת, היא מצלמת את הכול.

אבל המוח, מה שאנחנו מעבירים למוח, זה מה שאנחנו מתמקדים עליו, מה שאנחנו רוצים לדעת.

שהצבע של השקט בצבע חום.

אבל המוח שלנו גם קלט, העין שלנו גם קלטה כמה פסים יש,

כמה לבנים וכמה חומים,

ואיפה השפיץ נמצא, הכל לפרטי פרטים.

וזה, פשוט הבן אדם לא משתמש.

אז זה פסולת עודפת, מה שנקרא.

זה נצבר בראש, בראש, בראש, באיזה שלב מסוים בחיים.

לעת זקנה זה נפלט החוצה, יוצא החוצה.

ואז באו, מה אני צריך את כל הפרטים האלה? אז אם בתורה אדם ישב ועמל ולמד ולמד ולמד ולמד,

בסופו של דבר הדברים יצאו באיזה שלב החוצה. היה איזה אחד שעשה ניתוח, הראיתי את הסיפור הזה לרב בספר עושה פלא.

הם עשו על זה עם סיפורים.

אז הרב הקריא את זה,

הקריא את זה באחד השיעורים בצהריים או בערב זה היה

לפני יותר משנה, אני חושב.

אז שם היה מסופר על איזה אדם אחד שהיה לו בעיות,

והרופא אמר לו, שמע, אתה צריך לעשות ניתוח

בעיניים וכמעט 90% שתהיה עיוור חשוף שלו.

הוא נכנס ללחץ, הוא אמר, מה נלמד?

אברך, מה נלמד וזה?

95% אני עיוור, הוא כולו בן 30. מה איתו כל החיים שלו?

עד 120, מה הוא יעשה? הוא יישב בטל ככה?

אוי ואבוי.

הוא החליט שיש לו שלושה חודשים עד הניתוח, חצי שנה,

הוא לומד שלוש מסכתות.

הוא למד אותם רש״י, תוספות, הכל עד שהוא ידבר אותם בעל פה על בור ים. חגיגה, ביצה ותענית.

שלוש מסכתות.

שלוש מסכתות, למד ישר והפוך.

וכל פעם הוא היה דקה לא מבזבז, אבל הוא תמיד חוזר על זה בעל פה, חוזר בעל פה.

טוב, הוא נכנס לניתוח וזה וזה וזה, ובינתיים היה איזה כמה חודשים שהעיניים מכוסות.

והאור וזה ופה, עד שהסתדר הזה, אז הוא צריך לכסות את העיניים, תחבושות ופה ושם.

אז היו באים לבקר אותו, ביקור חולים, רואים אותו ממלמד, לא מבין מה הוא ממלמד.

אתה מבין שהיא נולדה ביום טוב, מה הוא עובר על הבן אדם, תגידו לי?

נולד בלול?

מה קורה איתו פה, אתה אומר ככה, זה, תעני את זה.

לא הבינו אותו, לא הבינו.

עכשיו אחד תלמיד חכם,

זה נשמע ארמית, לשון הגמור.

חיכה שהוא יסייע, מחילה, מה?

חכה, סיימתי פרק עכשיו, תן לי עוד פרק.

עוד פעם, חוזר, חוזר, חוזר, בסוף הוא עוצר אותו,

תגיד לי, מה אתה?

מה זה, הוא אומר, תראה, אני, יש לי בעיה, אני...

הרופא אמר לי שיכול להיות שאני לא אראה בעיניים. אמרתי, מה אני אלמד כל החיים שלי?

ככה אני אשב בתל?

אז החלטתי לקבל על עצמי שלוש מסכתות, ואותן אני למדתי כבר מזה, בניתוח, בוא ומשם וזה,

ועד עכשיו אני חוזר עליהם, חוזר עליהם, וזה יהיה השכר שלי, בעולם הבא ילמדו אותי, עם לפחות שלוש מסכתות. באתי, שידתי בעל פה,

לפחות משהו, יצא מהעולם משהו.

ובצוואה שלו,

כמובן שהוא חזר לו הרעות של העיניים והכל הזה, אבל הוא המשיך עדיין ללמוד את המסכתות והכל,

בצוואה שלו הוא רשם לרשום על המצבה את זה.

אז אותו יהודי שעבר שם, הוא ראה את זה על המצבה,

הוא לא...

אין רושם על המצבה. רושם, אם סיים את כל השאס,

זה מדבר בבית העלמין.

אבל יעשו לו גגון, יעשו לו נרות, יעשה הפרדה, גברים ונשים,

אבל פה עכשיו סיים בסרט בצח ריגה, טוב, זה כולם דף היומים.

מה הפשר של הסיפור הזה שהוא חקר וזה? אז אמרו לו את הדבר הזה. הוא אמר, תראו כמה מוסר השכל מצבה יכולה להביא לאדם.

אדם הולך לבית העלמין, אסור אמנם לקרוא על המצבות.

אבל יש דברים, תרצו לו, תרצו לו, זה מושך את העין שלך.

סיפרתי לכם יום אחד, נו, עברתי בית העלמין חולון, הלכנו ללוויה.

איפה המצבה לא רואה את זה? אה, לא יודע, איפה? רשום שם, צריך לראות שם בספר, איפה הוא. נראה לי בירושלים, אם אני לא טועה, או בית העלמין אחר, אבל זה ממש מזעזע, מה המצבה אומרת.

אז עברנו מבית העלמין חולון, אני מסתכל, יש כאלה שעושים תמונה על המצבה.

מסתכל, אני רואה שכן של ההורים שלי, קומה ארבע.

התמונה שלו, אמרתי, מה, בן אדם נפטר? מה, אני לא יודע?

אוי ואבוי, כאילו לא נעים, וזה, אני ממש הייתי בקשר איתו והכול.

יואו, ממש כואב לי הלב. והוא בן אדם שהוא היה, מגיע הרבה לאזכרות,

או לדברי תורה וזה.

יואו, אני חייב איזה.

חודש אחרי, אני חושב, פתאום אני פוגש אותו במעלית.

כאילו, אני יוצא מהמעלית, אי-זוגי הוא יוצא מהזוגי.

קוראים לו נתן. נתן?

ברוך מחיים מתים, אני אומר לו.

הוא אומר לי, למה, למה אתה אומר ככה? לא הייתי חולה, הכל בסדר.

אמרתי לו, את האמת, ראיתי אותך בבית העלמין על המצבה,

אז נבהלתי, חשבתי ככה משהו.

הוא הסתכל, הוא אמר, לא, שמתי את התמונה שלי. אמרתי, תראה, אסור לשים תמונה. מה, לא ידעתי שאסור וזה טוב.

אז כיסה את זה. אמרתי, לפחות תחסה את זה.

אני דאגתי, מי שמכיר את הבן אדם, חושב שהוא חס ושלום נפטר.

אז תחסה את זה, אתה לא צריך את זה. עכשיו, לא יודע, החליף מצבה, לא החליף מצבה. אבל זה בעיה, הדבר הזה, שאנשים עושים תמונות על המצבות. זה מנהג אומות העולם.

עם ישראל, קדושים וטהורים, פה נטמן, אתם יודעים, צריכים לראות את הקבר של הרב יעקב יוסף. בכיתי שם, בכיתי.

פשטו, לא רשם, הרב, הגאון, כלום, אפילו לא רבי.

יעקב, יוסף, זכר צדיק, לברכה,

זל אפילו, אם אני לא טועה.

וזה, כזה, מה שצריך לכתוב.

וזה גדלות של גאון אדיר,

עצום, עם מיראת שמיים.

אין, אין דברים כאלה. אין.

זה מה שהוא ביקש לרשם על המצבה שלו.

אז זו מצבה שיכולה להביא מושג, ואיפה הוא קבור? לא בחלקת הרבנים.

חלקה, אחי, של פשוטי העם.

שם הקנה, שם בהר המנוחות בירושלים,

קנה שם, הייתי שם, זה היה חושך.

עם פנסים לא הצלחנו לראות את זה.

וחיפשנו,

זה היה מוצאי שבת.

חיפשנו, אמרנו, חייבים למצוא את הקבר שלו.

זה היה, כאילו, נפטר כמה חודשים אחר, חייב, חייב למצוא את זה.

חיפשנו במשך איזה שעה,

מצאנו את זה,

לדעכם, אמרתי, אני חייב להתפלל שם.

תראה, מה זה גדלות? עד היום זה חקוק בליבי,

הדבר הזה. איזה פשטות.

כשאתה לא חיפש את הגדולה והוא יכול לרשום בין אבי מורי,

הגאון הגדול, מרן של ראש בני הגולן.

שוב פשטות, פשטות.

זה מראה על גדלות של הבן אדומה. זו מצבה שיכולה ללמד לנו מוסר השכל לחיים,

חיי היום-יום שלנו, איך אנשים חיפשו

את הדברים האמיתיים. זה כמו גם סיפור, יש את אלה שרשמו רק את השנים שהם ישבו ועסקו בתורה, על המצבות שלהם והכול,

ולא רשמו את כל שאר השנים שהם עבדו ובטלו. אז זו מצבה שמלמד אותנו מוסר השכל.

אז כמה אדם צריך להיזהר בדבר הזה.

ואמר רבי שמעון בר יוחאי,

וואי לנשמת תיכא דתלבש בכדרותא דליהון ועלי יתמר ותכהנה עיניו מרעות ואינון חשוכין דמחסיל על עינין דלת לנרשו להסתכלה בגשבחור שכינתה.

רבי שמעון בר יוחא אומר, אוי לנשמתו של האדם שמתלבשת

באותה השחרה, באותה קליפה

של הראייה של העיניים, שהוא גורם ותכהנה עיניו.

כתוב שם על יצחק אבינו ותכהנה עיניו. למה ותכהנה?

הרב רשי מפרש על המקום שהיו נשות עשיו מקטירות קטורת לעבודה זרה.

זה פירוש אחד. פירוש שני שהמלאכים בכו בזמן העקדה, הטיפות של עיניהם, כביכול,

של המלאכים גרמו לקהות עיניו של יצחק.

אבל זה גם מן השמיים שלא יראה במעשה בנו הרשע, עשיו וכולי.

אז רבי שמעון אומר, אוי ואבוי לבן אדם כזה שקהות עיניו מאותה מעשה, חס ושלום,

שהוא מסתכל מאותה ראייה. למה?

ואין לו רשות להסתכל בקדוש ברוך הוא בשכינתו.

אמרים צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

איך תהנה מזיו השכינה אם אתה מסתכל לכל מקום אתה נהנה כביכול בעולם הזה?

פעם נכנס לזה מישהו, הטלוויזיה הייתה דולקת.

הוא אמר, תגיד לי, אתה לא מתבייש?

לפחות נכנס אליך יהודי, תכבד את הטלוויזיה, תתייחס ליהודי.

הוא לא, תראה, עכשיו זה שעת הנאה.

אני נהנה, אני מסתכל, בשביל מה יש לי עיניים ליהנות?

אבל זה שם יעשו אותך שניצל.

ואיך המלאכים ייהנו לדפוק עליך עם הפטיש של השניצל?

אתה לא מבין מה זה.

זה הנאה נקרא.

מה נשאר לך מזה? נו, ראית, עוד תוכנית, עוד חדשות, עוד שתיים.

גם מזג האוויר עובדים עלינו.

והשואה פרסמו את ההוא שם של מזג האוויר. רופ, רופ קוראים לו.

שהוא מסתלבט על כולם, אין שלג, אין שלג. אמרתי, על כולם, אין שלג.

תפתח את המקרה, תראה כל היום שלג.

האנשים מחכים, שיהיה שילג, שיהיה פה, שיהיה שם.

זה לא כל פעם עובד.

לא כל פעם. רבותינו הקדושים כתבו, השנה לא יהיה שלג.

ובאמת מתקיים הדברים, מה שהם כתבו.

אז אתה רוצה לזכות, להסתכל בעיני הקדוש ברוך הוא. איך אתה שורף את הזמן שלך להסתכל על כל מיני דברים אחרים, טומאות אחרות?

ואחר כך אמרו בהוא זמנה דמתעברין כדרותה וחשוכה מנשמתה.

מיד כל הנשמה תהלליה.

ובאותו זמן דמתעברין כדרותה וחשוכה.

אותם הדברים בנשמתו,

הוא מפספס הדבר הזה, מיד כל הנשמה. אין לו את המושג של כל הנשמה תהלליה, הללויה.

מתי כל הנשמה, כל נשימה ונשימה?

האדם יהלל את הקדוש ברוך הוא, שהוא משמר את עצמו,

משמר את האיברים שהקדוש ברוך הוא נתן בקרבו. אנחנו אומרים, אלוהי נשמה שנתת בי טהוריה, אתה בירתה, אתה יצרת פוקח עיוורים, מתיר אסורים.

זוגף, מלביש ערומים,

הנותן לייעף כוח.

אדם פעם חשב על זה?

תאר לך שהתרנגול מחר בבוקר יקם צרוד,

הוא לא עושה קוקוריקו.

אין שעון מעורר.

מה תעשה?

רק על זה צריך להודות לקדוש ברוך הוא,

שהוא שם את התרנגול, שהוא ידע לעשות קוקוריקו בשעה הנכונה. היום התרנגולים גם משובשים.

בגלל זה יוצאים ככה ביצים עם כל מיני מחלות, סלמונלה וזה.

כן, זה מפחיד זה.

אז אתה לא יכול לאכול לו ביצים,

לא לשמוע את התרנגול,

כי הוא צוחק בשתיים בלילה במקום בנץ.

והכל הפוך, כל העולם נהיה הפוך, הכל נהיה משוגש.

אומן אינון אילן חשוכין אילן סמאל ונחש.

הוא אומר, זה אותו אחד שחשכו עיניו מרעות הדבר הזה. הוא שייך למי?

לאותו סטרה אחריו, אותו נחש הקדמוני.

אומן גר עמלון לשלטה עליו, וגם אתה נותן לו כוח לשלוט עליך.

אה, אני לא רוצה אותו.

אתה גורם לו.

אתה גורם בעצמך, אתה חופר לעצמך את הבור.

אלא רזה דקרא וליף כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם.

עליו נאמר הפסוק.

רק העוונות שלך מבדילים בינך לבין הקדוש ברוך הוא. אלמלא תעשה עוונות, אתה קרוב לקדוש ברוך הוא.

כל מה שתבקש הקדוש ברוך הוא ייתן לך.

ואם לא, אתה רחוק, כי רחוק מזרח ממערב.

ודוד בגיניי הוא אמר, ועל זה דוד אמר גל עיני ואביט הנפלאות מתורתך.

ריבונו של עולם, תגלה את עיניי ממה?

ממה תגלה את עיניי? ממה תסיר את עיניי? מראות דברים לא טובים.

מראות מראות אסורות.

מראות דברים שהעין לא צריכה לראות, רק בקדושה ואת דהרה. ואז ״והביט הנפלאות מתורתך״. נראה את הנפלאות שיש בתורה הקדושה.

ובאהו זמנה מה דהבו שלטין חשוכין על נאורין דעינין.

מתהפכים נעורים ושלטים על חשוכים,

ובאותו הזמן אותם השולטים החשוכים על האור של העיניים מתהפכים נעורים ושלטים על חשוכים, מתהפכים ושולטים עליהם, זאת אומרת גם האור שהיית צריך לקבל נהפך לך לחושך גדול.

זה כמו שהיה במצרים להבדיל.

וים יש חושך, שיכלו למשש את החושך,

ועד כדי כך שהיה עובי לחושך, עובי.

מה זה עובי לחושך?

עובי לחושך.

היום

העירייה באיזה עיר מסוימת שם, זה בכביש,

או בית שמש שם, בדרך לבית שמש, אין את הזה של הכביש. העירייה עוד לא החליטה למי זה שייך,

לאיך זה נקרא? מעץ?

או לבית שמש תשלם? או ירושלים ישלמו? או המושבים מסביב?

אז אין את העמודי חשמל בדרך.

אם לא האור של הזה,

ואם זה ערפל או משהו, אתה לא רואה שום דבר.

אתה מפחד ממש לנסוע, מפחיד.

או שם בדרך למירון וצפת וכל המקומות הקדושים. גם חשוך בדרך, יעבור שם איזה בן אדם, אתה לא יכול לראות אותו. בקלות אתה חס שלום חס וחלילה יכול לדרוס אותו.

אז זה החושך הזה שהאדם מכביד על עצמו. איך הוא מכביד על עצמו? על ידי הראייה האסורה.

על ידי הדברים הלא-טובים. האור

שיש לך בעיניים, שאתה צריך לזכות לראות איתו הלאה, אור תורה,

הוא נהפך חס שלום לשליטה על ידי הסטרא אחרא.

הוא מבואר שם כי עיניים רומזים לבית ראשון ובית שני. זוג עיניים. בית ראשון ובית שני.

כי חס ושלום הפוגם מעיניו מתחשכין עיניו מלראות יקרא דה הקדוש ברוך הוא.

ואויבי לנשמתו דה מתחשכין עיניו מלראות את האמת. גם הוא לא רואה את האמת אחר כך.

הוא הולך כמו עיוור. הוא אומר, מה? תסתכל, זה לא טוב. לא, זה בסדר, מה? אתה לא רואה?

השבוע הראיתי את הסרטון ששלחו על השוחטים ברבנות שם, שהם שוחטים מהר.

מה? גם אנחנו היינו ככה, זה בסדר גמור.

מה, זה לא בסדר?

זה בסדר גמור. איך בסדר?

הוא שם לך שם 40-50 תרנגול שוחט לך באוטוסקין.

לא בודק, לא שום דבר, הכל בסדר. איך?

איך בסדר?

ורואה אור לחושך וחושך לאור. הכל מתהפך לו להפך.

האור נהפך לו לחושך, החושך נהפך לו לאור.

מתי שלא צריך.

ואם מתקן את עיניו עובר החשכות ונעשה גל עיניי ויבית נפלאותו.

אבל זה תיקון קשה.

אם אדם זוכה ומתקן את הראייה שלו ומשמר את עיניו,

הוא יזכה לראות אור מיוחד.

הוא יזכה להבין את הלימוד שלו. הוא יזכה להבין מה שהוא מבקש מהקדוש ברוך הוא.

והוא יבין שמה שעד היום הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא זה שטויות והבלים.

הוא ביקש דירה, ביקש עוד למבורגיני, ביקש עוד זה. זה שום דבר.

זה הכל נשאר פה.

פעם שלחו תמונה של איזה אחד שעשה צוואה, איזה גוי אחד.

שניים זה היה, גויה וגוי.

הגוי ביקש להיקבר עם הארל דווינסון, היה לו אופנוע כזה,

אז שמו אותו בתוך כזה מסגרת זכוכיות וברזל עם האופנוע, ישוב עם חליפה ופפיון

על אופנוע, וככה חפרו קבר גדול וקברו אותו.

אמרתי, עדיין הוא חושב שהוא לוקח את האופנוע איתו.

אבל הוא לא יודע שהכל נרקב, הוא גם נרקב על האופנוע, ושום דבר לא, לא הוא ולא הם.

ואחת, בצוואה שלה שמה בהודו,

והיא ביקשה להיקבר עם כל תכולת חדר השינה.

תארו לכם איזה קבר חפרו שמה,

משהו אדיר ממדים,

שמו אותה על המיטה, לבושה,

יושנת עם עיניים עצומות, על הכרית,

וקברו אותה עם תכולת החדר שינה.

לא השאיר אפילו לבעלת החדר שינה.

עשגה על עיניי ואביט הנפלאות מתורתך, ומראים לו בתורה קדושה וטהרה ותיקון נפש, ושפלות רוח וענווה ויראה,

ולראות ולחפש את האמת בה.

כי אשרי עין ראתה זאת ולעתיד לבוא לא יהיה כעיוור.

כי אם אתה היית רואה פה בעולם הזה בלי חשבון,

מה שנקרא, אמרת, נתנו לי עיניים בשביל לראות בלי חשבון,

שמה, בעולם הבא, אם כבר זכית, והיה לך איזה

כף מאזניים שהכריע לטובה, אתה תטעוק בגן עדן, אבל כמו עיוור.

לא תראה בעיניים האלה, כי פגמת בהם.

ולכן, אדם צריך להתפלל, ותחזינה עינינו, אנחנו אומרים, בשובך לציון ברחמים,

שהדוש ברוך הוא ירחם עלינו,

על אף היצר הגדול שלנו,

ונזכה לראות.

והדבר הזה, שהדוש ברוך הוא ישרת שכינתו על ירושלים עיר הקודש, ויהיה לו השגה בבניין העתיד,

אשר עיניים רומזות עליו.

זאת אומרת, יש את העין השלישית שהיא העין הנסתרת במצח או מאחורי הראש.

איך אומרים?

יש לך עין מאחורה?

אתה רואה מה נעשה מאחורה?

לא, הוא לא רואה מה נעשה מאחורי. הוא משמר את קדושת עיניו, אם הוא משמר את קדושת עיניו,

אז עין ראשונה בית מקדש ראשון, עין שנייה בית מקדש שני,

עין שלישית זה העין הרוחנית, בית מקדש שלישי, שהוא כולו יורד רוחני באש מן השעים. עכשיו זה מובן.

ונפרש כאן הדרגות הקדושה בעזרת השם. לך ישראל הקדוש אשר תרצה בתיקוני נפשך, ואנחנו עדיין בימי השואבים,

שלא תידחה לעתיד,

ולזכות לעין לא ראתה אלוקים זולתך. דע לך, אחי חביבי, כנפשי,

שבמאמר הקודם כתבתי דברים השווים לכל נפש לשמור את העיניים מייסורים אשר מותר על כל בר מישראל.

עם הארץ,

חכם, קטן, גדול,

אין חילוק, לא, אני לא יכול, כן, אני יכול. כולם מחויבים בדבר הזה,

כי תורה שלמה היא ותורה לכל ניתנה.

וראשית כל, אחי אהובי, תרגיל את עצמך בשמירת העיניים לקיים את מצוות התורה, שהיא לאו.

ולא תתורו אחרי לבבכם, למדו רייתא, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ומצוות ונשמרת מכל דבר רע.

שמור עליו שלא תרהר ביום, שלא תבוך על שלום לידי עבירה בלילה.

ויש בזה גם משום לא תנאף.

ועוד קשה המרהה והערעור מגוף מעשה עבירה בעצמו. אדם רק חשב ולא עשה עבירה.

יותר קשה כאילו שעשה עבירה.

וגם אם זו עבירה תמידית, חשפה שלום, כי מי שרגיל בזה כמעט רגע בלא פגע, או מי שכבר הרגיל עצמו בזה,

קשה מאוד לפרוש מזה.

כי העץ הרע תוקף אותו באותו זמן,

כל הזמן, כמו אבן ששואבת.

הוא מקשקש בקרבו כמו אבן בנוד נפוח.

אתה שם אבן בבקבוק ריק.

טק טק, איך זה מקשקש, עושה רעש?

ככה העץ הרע משכשך בקרבו.

ועבר ושנה, הוא אומר, אה,

כבר הכל בסדר, נעשה לך כהיתר לשום דבר, רק ראית מה, קרה משהו?

עשית איזה עבירה? לא עשתה כלום, מה אתה דואג? עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש, ואז הוא מפיל אותך.

אחרי שאתה כבר עמוק בפנים, בפנים, בפנים, ואז אתה אומר, אני לא שווה,

ועוד פעם נכשלתי, אז לא רוצה, אין לי מה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, אין לי מה להיות דתי, אין לי פה, ואז אתה נופל מהפסים.

זה היצע, תמיד הוא בא לאדם בערמומיות. בהתחלה הוא בא אליך בדבר מצווה.

הוא אומר לך, תראה, אני חברותא, לא?

אנחנו חברותא.

מושכו לבית המדרש.

אמרת, יושבים בבית המדרש, לומדים.

לאט לאט בבית המדרש הוא מכניס דיבורים, בדלים,

פה, שם, הוא מספר סיפור, זה אומר, קרה לי, ככה זה, זה,

מפיל את האדם בתוך הקדושה, החוצה.

בתוך הקדושה.

בחוץ קשה לו לעבוד.

על החילונים ברחוב קשה לו לעבוד.

קשה לו, כי הם חברים טובים.

הוא מחפש אותך, כי אתה לא חבר שלו,

ועליך הוא רוצה לעבוד, ואצלו יותר קל, לצערנו הרב.

במקום שיהיה יותר קשה,

יותר נהפך להיות יותר קל.

כי מי שעבר ושנה נעשה לו היצר רק כהיתר, זה נהיה משפוחת כבר, משפוחת, חברים.

להביאו לניסיונות מה שאין כן ביראים.

כי כתיב חונה מלאך אדוני סביב ליראה ויחלציו.

כתוב שמלאך משמר את האדם. כמו שהאדם חוזר בבית הכנסת בשבת.

כתוב, יש מלאך טוב,

ומלאך לו.

מלאך טוב רואה הכל בסדר אומר יהי רצון שיהיה ככה לשבוע הבא מלאך רע עונה אמן בעל כורחו ואם חס שלום להפך מלאך טוב צריך לענות אמן שיהיה ככה גרוע שבוע הבא אז המלאך הזה מוריי ורבותיי לא רק מסתובב איתנו בשבת אלא מסתובב איתנו כל ימי השבוע

כל ימי השבוע הוא מסתובב והוא רוצה לראות מה אנחנו עושים זה היצר רע שנמצא בקרבנו

והיצר הטוב שניהם רבים

ההוא רק בא בגיל 13 היצר הטוב

בוא נראה בוא נראה מה עשית מה תעשה עכשיו

הנה עכשיו דף חדש קניתי מגבד קניתי חליפה נתנו לי מתנות הרבה ספרים יאללה בוא נראה

עכשיו הוא אומר לך חכה לא מילאת את הספרייה קודם תמלא את הספרייה אחר כך תלמד

ממלא וממלא וממלא ולא פתח את הספר אדם יתבע על זה קנית ספר לא פתחת אותו בחיים שלך

לא למדת שורה הספר הזה בשמיים יעלה למעלה

יגיד תראה הוא העמיד אותי סתם בספרייה יכלתי להיות אצל מישהו אחר יכל ללמוד אותי כמה פעמים

לא למדת, תענש על זה, בשביל מה קנית,

אם לא למדת?

אתם יודעים שמשבועות עד שבועות

יש הנהגה טובה

שבישיבות עושים, מתחילים ספר חדש.

מה, מוסר?

לא משנה, מוסר, הלכה, לא משנה מה.

אבל מתחילים, לא ספר סיפורים.

ספר לימוד.

מתחילים משבועות, ובעזרת השם מסיימים אותו עד לשבועות הבא.

ככה יש לו שנה זמן.

עושה לו קביעות על הדבר הזה.

קביעות.

לומד את זה.

ככה, כל שנה לפחות אתה מסיים משהו.

אז עוד ספר, ועוד ספר, ועוד ספר, והשתבח שמו, האדם סיים את הספרייה שלא בבית.

רבונו של עולם, תראה, תראה מה למדתי.

רק קראתי, לא הבנתי.

אבל תראה, רבונו של עולם, כמה סיימתי. למדתי זה, למדתי זה, למדתי זה, למדתי זה. הוא מונח.

ואז בשמיים כתוב, איך הרב אמר?

האדם יגרוס רק

את השס.

שבע דפים ביום,

תוך

שנה הוא מסיים את השס,

ושם הם ילמדו אותך עם תוספות,

ראשים, מפרשים, רשב״א, רידווה,

מהרשה,

ריף, ראש, רן.

אז זה שאדם עושה השתדלות, ילמד.

אבל אם אדם לא לומד, לא כלום, הכל יהיה בסדר.

יכול להיות שהוא יהיה בגן עדן, אבל איפה?

איפה הבטלנים שם, האלה שישבו במועדון?

וזה, ככה דיברו, ופעם ב', נכנס איזה מישהו והכל.

פעם הייתי בבנק,

הלכתי להפקיד למישהו כסף,

וזה היה חנוכה.

אז המנהל בנק, אז תעשו טובה, אתה חרדי, בוא תדליק נרות.

תעשו לנו את זה.

אמרתי, תראו, לפני שאתם אוכלים, אני רוצה להגיד לכם דבר תורה.

לפני שאתם תאכלו סופגניה, לפני שתדליקו נרות.

אתם לא מדליקים נרות חנוכה.

אה, נס, היה לנו נס, פח השמן וזה מדליקים נרות חן. טוב, יפה.

למה אוכלים סופגניה?

סליחה, למה מסובבים סביבון?

גם נס גדול היה פה, נס גדול היה שם. למה אוכלים סופגניה?

אמרנו, באמת אנחנו לא יודעים.

סתם כי, אתה יודע, זה טעים, זה עם ריבה, זה עם שמן,

אולי שמן וזה. אמרתי, בואו אני אגיד לכם.

זה קרא הסבר נפלא.

זה מדרש הנעלם, אני קורא לזה.

כשהאדם הראשון

חטא באצת חווה ובאצת הנחש ובאצת סמאעל,

כמו שהפרקת רבי אליעזר אומר שהסמאעל ירד

וישב רכב על הנחש הקדמוני שהיה צורתו כצורת גמל.

הוא חיפש את מי להחטיא, התלבש עליו וככה הלך החטיא את חווה וכו' וזה.

זה כשברור, הוא רצה לגרש אותו מגן עדן, נכון?

כלומר, זה אתה חטאת אכל שלא יאכל מעץ החיים וחי לעולם.

זה לא המושגים שאנחנו מבינים, ייקח את מעץ החיים ויאכל ויחיה,

אלא מושגים שהוא לא יפגום

אם הוא פגר פה ואנחנו מתקנים את הדבר הזה כל הזמן,

עד היום האחרון שלנו.

עד היום האחרון של האדם הוא מתקן את החטא הזה,

שבגלל זה נגזרה מיטה לעולם.

האישה מתקנת את זה על ידי שהיא מוזגת את היין לקידוש.

השלוש טיפות אנחנו מתקנים גם למתק את הדינים, היין זה דינים,

גם מדליקה את הנר, הטור כותב היא כיבתה אורו של עולם,

היא תדליק את האור בחזרה, עשתה חושך בעולם.

והבעל הוא מקדש על היין בכל הזדמנות, שמחה, אבלות, אנחנו מקדשים על היין

ומתקנים את העוון הזה,

עפילת עץ הדת, למאן נאמר שזה היה גפן.

אז שאלתי אותם למה אנחנו אוכלים סוף גניה.

אמרו, לא יודעים. אמרתי, בוא אני אגיד לכם.

כשהאדם הראשון, לפני שהוא עזב את גן עדן, אמרתי, ריבונו של עולם, אין לי בעיה לעזוב,

אבל אתה יודע, יהיה דו,

לא מאמינים,

לא, גן עדן לא גיהנום, מה אני אגיד להם?

עד שיבוא, ישתבח שמו הרב עמנוניץ, רק יגיד,

יתן להם את הדוגמאות הנכונות, יהיה קשה להם להאמין.

אז תן לי משהו שיהיה סימן.

אמר לו, בסדר, אין בעיה, אני אשלח לך את המתנה,

אבל כשבור הוא בכבודו בעצמו לא רצה לגרש אותו,

שלא יאמרו,

מה, לא יכל לכלכל אותו, לזון ולפרנס אותו, אז גירש אותו, כמו עם עם ישראל.

לכן כשבור הוא שלח מלאך.

שלח, מי? שלח את המלאך?

אין לזה מקור למה שאני אומר, אבל זה ככה חידוש נפלא, מה שנקרא.

מדרש הנעלם.

שלח את המלאך גבריאל, והוא אמר, אני מוציא אותך, אין המתנה.

הוא, רגע, רגע.

כשהדוד בא מאמריקה, עוד לפני שהוא פותח את המתנה,

הילד שואל אותו, מה, מה המתנה? מה המתנה, דודה? מה קנית?

הוא אמר, אני אתן לך סימנים.

המתנה שלך היא עגולה,

שזופה משני צדדים, יש לה פס לבן באמצע, מלאה בהרבה תוכן ומכוסה באבקה לבנה.

הוא אמר, רגע, אני חייב לדעת איך קוראים לו. הוא אמר, חכה.

אני אגיד לך.

המתנה שלך, קוראים לה סופגניה. סופגניה? שהוא עדיין.

מה זה, באיזה שפה זה?

אז לא היה עוד השפות.

בשביל הוא בלבל את שפתם.

מה זה, מה זה השפה הזאת?

אמרו, סופגניה זה, אם נחלק את המילה לשלוש, סוף גן השם. סוף גניה.

לפני שאתה יוצא מגנייה, אני נותן לך מתנה.

מה המתנה?

הוא אומר, יבוא דור,

שירצו חס ושלום להחטיא את עם ישראל בשלושה מצוות חשובות.

יותר נכון, ארבע מצוות.

המצווה הראשונה זה האבקה הלבנה, זה הלבנה.

אפקת סוכר.

הם ירצו לבטל מאיתם את הראש חודש.

זה גם נרמז בחנוכה, דרך אגב, הראש חודש.

כל חנוכה יש ראש חודש.

ראש חודש טבת.

הם ירצו לבטל את החודש.

אז רגע ברוך הוא רמז במתנה.

דבר נוסף, הם ירצו לבטל אותם

מהתורה הקדושה, וזה קמח.

שיש בסופגניה בצק, זה הקמח.

זה המים גם, כן?

וגם הם ירצו לבטל אותם ממצווה שנקראת ברית מילה,

זה הריבה.

הם ירצו לבטל אותם מזה. ובנוסף לזה גם הם ירצו לבטל אותם מהמצווה שנקראת שבת, שזה שמן.

שבת, שמן.

אז הם ירצו לבטל אותם מהארבע מצוות הללו. תדע לך, המתנה הזו זה מתנה לדורי-דורות שהם

יהיו דבוקים במצוות הללו, והם לא יסורו מהם. ובאמת, תראו,

בכל הזדמנות שהייתה לעם ישראל, מסרו את נפשם על המצוות הללו.

חודש, ינמלא ראשי חודש, אם היינו יודעים מתי המועדים,

אז תמיד שימרו את העניין של המועדים,

והלל תיקן, וכו' וכו', את הכול. תמיד שימרו את המועדים ואת הזמנים, חגים והכול כמו שצריך בזמן.

לא שינו.

בנוסף לזה, ברית מילה.

היום קמו כמה ליצנים, וזה כאילו שהם לא עשו ברית מילה.

הם בעצמם עם ברית מילה.

בא להם כאילו אגודה למען הנימולים,

שזה לא טוב, זה פה, זה שם, אבל רובו של העולם, אם לא כולו,

כולם מעולים, אפילו אומות העולם.

אבל רק עם ישראל מכוונים לכבוד השם יתברך, המצווה של ברית מילה בקדושה וטהרה.

שבת, אותו דבר.

כמה עם ישראל מסרו את נפשם, והיו מוכנים למות, העיקר לשמור שבת, לא לחלל את השבת.

ובנוסף לזה,

זה התורה, התורה הקדושה.

יש יהודי שלא מסר את נפשו על התורה הקדושה, תראו שם בשואה האיומה איך

טבחו והכול, וזה עם תפילין וצצית והכול, למדו תורה ותפסו אותם במאורעות תרפז וזה, ופה, וכל האינקוויזיציות והכול, ובזמן החשמונאים,

היוונים שם, שהילדים אפילו היו לומדים תורה, תורה, ותורה, ותורה.

זוכרים כמה עם ישראל מסר את נפשו למען המצוות הללו? זה אומר, זה רמוז לך בסופגניה.

כל הדברים הללו בסופגניה, וזה באמת זה פלא, הכל בפנים.

אז יש גם עניין, בחנוכה, כאילו לברית מילה, זה מאוד חשוב, למה? זה רמוז, הכל, זה גם שמונה כנגד שמונה.

הכל שם הרמוז

במתנה הזו, זה אמר לך זה המתנה. איך קוראים לסופגניה? סוף גניה.

לפני שאתה יוצא ממנו, אני נותן לך מתנה של דורי דורות. אז המתנה הזאת,

אני אמרתי להם, תראו, אתם לא שומרי תורה ומצוות, אתם חילונים, מסורת קצת וזה, מסורתי, מסורי,

קצת הולכים וזה, קצת פסח, קצת פה, קצת שם.

אבל תראו איזה פלא, כולכם לא מוותרים שמונה ימים על הסופגניה.

אמרו אתם לוקחים של שומרי משקל, אתה קטן,

אבל תראו, מה לך ולסופגניה בינינו?

אתה יושב, לומד תורה, אתה מנהל הבנק, אתה כל היום פה בבית, סופר כספים, זה,

זה הריינו וכספנו היא הרבה כחול, עכשיו הגיע השטר של המאתיים,

כחול, הכל, אתה סופר כל היום, מעניין אותך החשבון הזה, וזה,

איך הסניף מתקדם, איזה עובד להביא, איזה עובד להוריד, שעות עבודה אתה עושה.

זה מה שמעניין אותך בתור מנהל סניף. לא מעניין אותך מה סופגניה, מה הקשר שלך לסופגניה?

סופגניה, לכאורה, זה מתנה למי שמשמר את כל הדברים האלו. אלא מה, אנחנו עם ישראל, תרצה או לא תרצה,

הדברים הללו בתוך ליבנו חקוקים וטמונים ועמוקים, שאי אפשר לבטל אותם. אם אי אפשר, ממילא תרצה או לא תרצה, אפילו תראה את הקיצוני ביותר, החילוני,

לא מוותר על הסופגניה, תופס, מרביץ את הביס עם ברכה, זה עוד עניין מאוד חשוב שצריך לברך.

אבל הוא לוקח את זה, מרביץ, את הסופגניה הוא יאכל, ולא יעזור.

אמרתי, היום המאפיות כבר מחמירות.

הם כבר חודשיים לפני כבר מתחילים לייצר סופגניות,

כדי שהאדם ייכנס לעבירה של השמן והריבה,

שיהיה בעניונים.

אז הם מזכים אותנו באמונה בהשם יתברך, זו מתנה,

שגשורים הוא נתן לאדם הראשון כאילו לחזק את האמונה הזאת.

אז זו מצווה פשוטה, שזו סופגניה.

אין מצווה בשולחן ערוך לכל סופגניה.

פסקו את זה להלכה, לא.

אין מצווה, אבל כאן מוסרים את נפשם עם ישראל על זה.

אז אפשר לראות שרחוק

שבעם ישראל מלא מצוות כרימון.

אם לא כרימון, לפחות כזובניה.

אבל הוא מלא מצוות, אכפת לו.

הוא רוצה להרגיש את החג.

לכו תראו עכשיו ביפו תל אביב.

מה, הנה נגמר טו בשבט?

אנחנו תראו ביפו תל אביב, כבר מעכשיו אנשים רוצים תחפושות.

קונים. אומרים לו, תראה מה זה.

אם היה רבי יצחק לוי עם ברדיצ'ו מסתובב ביפו תל אביב, מה היום?

השתבח שמו ריבונו של עולם,

חודשיים לפני, השנה זה שלוש,

כן? שבט, אדר, אדר.

יש פעמיים אדר. אומרים לו, ריבונו של עולם, תראה איך הם ששים ושמחים להנהגה הטובה הזאת להתחפש בפורים.

הריבונו של עולם, תראה.

תראה, תרחם על בניך.

תראה כמה שהם מתמסרים למצווה פסח לא כל המועדים כולם שבועות לא כמה זרי פרחים מוכרים

אפילו בשנת שמיטה שמכרו עשרות זרים והכל וזה מוכרים. למה?

חייבים, חייבים במצוות על עם ישראל כמו שצריך נכון שהם לא מקפידים פה ושם אבל זה הגדוש ברוך הוא

תראה את המסירות נפש שלהם למצווה זה יהודי

אז ברגע שאדם מרגיל את עצמו במצווה ממנה הגדוש ברוך הוא

חס וחומל עליו, מרחם עליו, משפיע עליו שפע גדול. אי אפשר להסתיר את השפע הזה אבל אם בקלות העצה חס ושלום יכשיל אותך בדבר קטן

חס ושלום סופחה להיות הרשע הכי גדול

כי אם נתת לו פתח אחד קטן

כפתחו של עולם הוא יתפוס אותך

ידע לתפוס אותך בא אבל אם אתה פתחו לי פתח כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה

ואני אפתח לכם כפתחו של עולם עולם תשובה גדול יקרב אותך, יביא אותך אליו. ונסיים

וכל שכן חס ושלום שנכשל על זה שיבוא חס שלום לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה כי אז העצר נכנס בו כערש של עכנאי

ונדלק בו כמו אש של תנור של התאווה כי העצר של הראיות דומה לתנור של אש.

וכמאמר רבותינו בגמרא בקידושין פא עמוד א נורא בעמרם

לכן תקף שנכשל בראייה אפילו בשוגג זוכה שאין ניזון מזה הראייה של התאווה.

אז זוכה למה שהגמרא אומרת במסכת דרך ארץ.

כל הראה דבר ערווה ואינו זן עיניו ממנו

זוכה ומקבל פני שכינה.

ראית את הדבר, הנה זה מה שאז הרב אמר,

ראית את הדבר הזה

ולא זנת עיניך בדבר הזה.

לא התבוננת, לא הסתכלת, הסרת מיד מחשבתך וחשבת על הקדוש ברוך הוא.

ציירת במחשבתך י' כו' כך.

חשבת על הקדוש ברוך הוא, אמרת מי אני, אומר לך העפר והאפר עם מוותו. לאה,

חשבת על הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא ציווה אותי ולא תטעו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

לאו דאורייתא אני עושה איזה, משמר את קדושתי לעיניים.

רוצה להתאבק בקדוש ברוך הוא ובקדושתו?

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

נותן לך את הזכות לראות פני שכינה.

נותן לך מחשבה טובה, דיבור טוב ומעשה טוב.

כי שלושת הדברים הללו תלויים בליבו ועיניו של האדם.

וזה על ידי שאמר אדם משמר את קדושתו ונמנע מאותם הדברים הללו. אבל אם חס ושלום, חס וחלילה, כן אדם נכשל אפילו בקמצוץ של הקמצוץ,

מה צריך לעשות? לבכות הרבה.

להתחנן לקדוש ברוך הוא.

כן, עיני עיני יורדה פעל גמיים.

אז הדמעות הללו שיורדים מזה ממרקים את העוונותיו, כמובן עם תשובה שלמה.

זה אדם מוריד את אותם מראות, הכול,

מסיר את הכול בדמעות שהוא בוכה ומתחנן לקדוש ברוך הוא. יהי רצון בעזרת השם, שהימים הללו ימיה שואבים.

נזכה בעזרת השם לקדש את עצמנו יותר ויותר,

ונזכה להגיע לדרגות גדולות ונצורות על ידי שמירת העיניים. והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לראות עין בעין בשוב השם ציון בבניין בית המקדש השלישי וביעת גואל צדק במהרה בימינו אמן.