עין יעקב - ברכות קלו-קלז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד

רעיין יעקב, אנחנו במסכת ברכות, פרק תשיעי,

דף סא עמוד ב, עוד קלו.

ואהבת את אדוני אלוהיך, תניא רבי אליעזר הגדול אומר, אם נאמר בכל נפשך,

למה נאמר בכל מאודיך?

ואם נאמר בכל מאודיך, למה נאמר בכל נפשך?

לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו.

לכך נאמר בכל נפשך.

ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו,

לכך נאמר בכל מאודיך,

שאדם צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל המדדים כולם, בין אם אוהב את גופו,

בין אם אוהב

את

נפשו ובין אם אוהב את כספו.

רבי עקיבא אומר, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך.

תנו רבנן,

מעשה וגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה.

הנה אנחנו בפתחו של חג החנוכה.

ביום שלישי הקרוב מדליקים נר ראשון של חנוכה.

אחד מג' הגזירות שגזרו היוונים זה היה שלא יעסקו בתורה הקדושה.

מלבד השבת, מלבד ברית מילה, ומלבד

גזירת עיבור החודש,

הכרזת ראש חודש וכולי הלבנה.

אז מלכות רומי גם גזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה הקדושה.

מה עשה רבי עקיבא?

הלך והקהיל קהילות ברבים וישב ודרש.

מצאו פפוס בן יהודה.

אמר לו, עקיבא,

איך אתה מתיירא מפני אומה זו? מה, אתה לא מפחד מהם?

תראה עכשיו מה יעשו לחוי ואבוי, הרומאים האלה, השם ישמור.

אמר לו, אתה פפוס שאומרים עליך חכם אתה?

איך אתה אל הטיפש?

אתה, אתה שאומרים שאתה חכם. לא, לא. סימן שאתה לא חכם, אתה טיפש.

אם שאול לך משל, למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר?

ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן, אמר להם, מפני מה אתם רצים?

אמרו לו, מפני הרשתות והמחמורות הבאות עלינו.

דייגים,

פורסים רשת, פורסים מחמורת,

אנחנו בורחים מהם.

אמר להם, רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם יחד?

הוא חשב, השועל זה כבר עם עוד המשיח וגר זאב עם כבש וערי עם גביר רץ.

אבל זה עדיין עוד לא היה.

כדרך שדרו אבותיי ואבותיכם, כמו שאבותינו חיו ביחד, אז גם אתם תדור ביחד.

אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות. אומרים לו, שועל ערמומי, פיקח?

אה, אתה לא פיקח אלא טיפש אתה.

למה?

אה, אומר להם השועל, אני טיפש, אתם לא מתביישים?

כן.

ומה במקום חיותנו? אנו מתייראים.

בים אנחנו מפחדים, בבית שלנו, במים אנחנו מפחדים בתור דגים, אנחנו זזים ימינה ושמאלה.

במקום מיטתנו, שזו היבשה שאין לנו מים, לא כל שקט.

ואף אנו כך,

בזמן שאנו עוסקים בתורה, דכתיב בה בדברים ל', כי הוא חייך ואורך ימיך, אנו מתייראים

כשאנו פוסקים מדברי תורה על אחת כמה וכמה.

אמרו,

לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים.

ותפסו לפפוס בן יהודה גם,

וכבשו אצלו.

אמר לו, פפוס, מי הביא לך לכאן? אתה לא עסקת בתורה, לא מסרת שיעורים.

אמר לו, אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה,

והואי לי שנתפסתי על דברים בטלים.

טוב, נו, רבי עקיבא, לפחות אתה יפתחו לך תיק. על מה?

על זה שעשת שיעורי תורה, דברים טובים.

אבל אני אומר, השם ישמור ויציר.

על דברים בטלים.

ובשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה,

זה היה זמן קריאת שמע,

והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל.

לוקחים מסרקות של ברזל ופשוט סורקים את הבשר שלו.

והיה מתכוון לקבל עליו עול מלכות שמיים באהבה.

אמרו לו תלמידיו, רבנו, עד כאן?

אמר להם, כל ימיי הייתי מצטער על הפסוק הזה.

איזה פסוק?

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מודיך.

מהו בכל נפשך?

אפילו הוא נוטל את נפשך.

גיש ברוך הוא שלח אותם. אמרתי, מתי יבוא לידי הפסוק הזה, ואקיימנו?

ועכשיו שבא לידי,

שסורקים אותו במסרקות של ברזל, לא אקיימנו?

והיה מאריך באחד.

אמרנו, איך מאריכים במילה אחד?

אם אומרים אחד, זה לא מאריכים, זה מקצרים,

אלא מניחים את הלשון כלפי האחיך העליון, בצורה כזאת,

ואז אפשר להגיד, אחד,

זה יותר נשמע כמו אות זן.

אבל ככה באמת האחד המקורי שאפשר להאריך בו.

עד שיצאה נשמתו באחד,

יצאה בת קול ואמרה, אשריך, רבי עקיבא, שיצאה נשמתך באחד.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, זאת תורה וזאת שכרה.

אמרו, מי מתים ידיך, השם, מי מתים מחלת.

תהילים יז.

אמר להם, חלקם בחיים.

החלק של אותם מתים בחיים, שהם נצח.

יצאה בת קול ואמרה, אשריך, רבי עקיבא, שיצאה נשמתך באחד,

שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

שמעתם?

איך רבי עקיבא זוכה להיכנס

למחיצתו של הקדוש ברוך הוא,

כשנשמתו יוצאת באחד.

תניא, אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכיסא,

ולמדתי ממנו שלושה דברים. למדתי שאין נפנין, מזרח ומערב,

אלא צפון ודרום.

ולמדתי שאין נפראין מעומד. לא יפה שהאדם מתפנק

כשאחוריו למזרח.

והוא למערב.

למה? מקום בית המקדש,

לכיוון מזרח.

אלא מה? צפון ודרום.

ולמדתי שאין נפראין מעומד,

אלא מיושב.

ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.

בית הכיסא.

אמר לו בן עזאי,

כל כך האסת פניך ברביך?

איך ככה האסת את הפנים שלך ליד הרף שלך?

אמר לו, תורה היא וללמוד אני צריך.

רוצה ללמוד תורה?

אם אני לא אשאל איך אני אדע.

ומפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?

אמר רבא, מפני שהתורה ניתנה בימין שנאמר בדברים ל״ג מימינו, יש דת למו.

רבא בר בר חנה אמר, מפני שהיא קרובה לפה.

ורב שמעון בן לקיש אמר, מפני שקושר בתפילים.

אז לא מתאים מיד שאתה קורא בתורה וכולי לנגב בה.

רב נחמן בר יצחק אמר, מפני שבראה בה את טעמי התורה.

קטענאי.

רבי אליעזר אומר, מפני שאוכל בה. מה שאתה אוכל, אתה מלכלך. לא מתאים.

אז גם אסור לספור עם זה שטרות, אה?

איך תדע במה נגעו, איך נגעו?

בפרט בשטרות החדשים.

רבי יהושע אומר, מפני שכותב בה.

רבי עקיבא אומר, מפני שמראה בה טעמי תורה.

אז כל אחד וטעמו.

אמר רבי תנחום בר חנילאי, כל הצנוע בבית הכיסא ניצול משלושה דברים.

מן הנחשים,

ומן העקרבים, ומן המזיקים.

ויש אומרים, אף חלומותיו

מיושבין עליו.

ההוא בית הכיסא דהווה בטבריה. היה איזה שירותים אחד בטבריה.

כי הבו אי לבית ריא אפילו ביממה אבו מתאזקי.

שהיו מגיעים לשם אפילו ביום אנשים, שניהם היו ניזוקים.

רב עמי ורב אסי אבו אי לב,

חד וחד לחודי ולא מתאזקי.

רב עמי ורב אסי הלכו לשם וזה, ולא ניזוקו.

אמרו לאו רבנן

לא מסתייפיסטו?

לא מסתייפיתו?

אמרי לאו ענן קבלה גמרינן קבלה דבית הכיסא צניעותא ושתקותא.

קבלה דאיסור שתקותא ומבאי רחמיה.

אביה מרוביה לאימיה אימרא למיה אל בעדיה לבית הכיסא.

ולירביה לגדיה

שעיר בשעיר מחלף.

כן.

אז הם קיבלו עליהם קבלה גמורה.

מה הקבלה הגמורה?

ברגע שיהיו צנועים ולא ידברו בבית הכיסא,

ממילא לא יהיה להם איסורים ולא יהיה להם מזיקים.

והביאו דוגמה מביתם.

רב עמי קמא דאוורי שעה

מקרקשה

לבת רב חיסדא

עמגוזה בלקנה.

בתר דמלאך עבדלה קבטה ומנחלה ידע הרי ש...

כן.

אומר רש״י הקדוש.

מה מה?

מסרים את היד אל העולם.

אוה, כן. אז קודם כל אביי אימא שלו לימדה אותו.

אמרה לו, אתה רוצה ללכת? תלך עם הכבש.

ממילא טיהו שתיים, ממילא לא יזיקו אותך.

למה?

כי בבית הכיסא היה שד

והוא היה דומה לשעיר

שנאמר בישעיה יג ושעירים הרקדו שם.

יפה.

או שהיו עושים דבר אחר. היו לוקחים ספל של נחושת,

ובספל של הנחושת היו שמים אגוז,

היו עושים כמו רעשן.

קשש, קשש, קשש, קשש, קשש.

יפה. זה נקרא מקרקשה, נכון.

ואז הוא יכול להתפנות, וכל השדים שם מפחדים מהצלילים, אז הם בורחים.

יפה.

עכשיו גם, אומרת הגמרא, גם אדם שנעשה ראש, כגון ראש ישיבה,

אדם חשוב, גם מזיקים באים להפריע לו.

שמתקנאים בבשרים ותלמידי חכמים יותר משאר בני אדם.

לכן הוא היה צריך שימור

יותר מכל המזיקים כולם.

והאחרון חביב זה היה עם החלון,

שאת החלון הזה היו נפנה אחורה בית הכיסא, היו פותחים כנגד אותו מקום,

ממילא שם לא היו נכנסים אותם מזיקים.

האו ספדנא דנחית קמא דרב נחמן אמר היי

צנוע באורחותיו אבא.

אמר לרב נחמן, את אי לת בעדה לבית הכיסא? וידעת אי צנוע היא לו?

מה, אתה נכנסת איתו לשירותים?

שאתה יודע אם הוא צנוע או לא? מה אתה אומר שהוא צנוע?

דתניא אין קוראין צנוע, אלא למי שצנוע בבית הכיסא.

לשון צניעות שייך בבית הכיסא.

היום אנחנו משתמשים בזה בעניינים של קדושה,

דברים שבינו לבינה וכו', לבוש וכו'.

אבל צניעות מה?

מקורו בבית הכיסא. זה מעורף תודה שהוא צנוע בבית הכיסא, וכי התחבאת איתו בשירותים ביחד, או היית איתו שם.

ורב נחמן, מהי נפקא למיניהם? מה רצה רב נחמן להגיד לו?

מה יצא לו מכך שהוא אמר לו?

משום נתניה כשם שנפרעים מן המתים,

כך נפרעים מן הספדנים ומן העונים אחריהם?

כן.

אז גם אותם אלו שמספידים ומדברים כל מיני דברי שבח, לכאורה, מה תגיד? אה,

אם הוא דיבר דברי שבח, כנראה שבאמת הנפטר היה ככה.

לא, לא, תדע לך שהנפטר נמצא.

ואם חס ושלום, חס וחלילה, דיברת דברים לא נכונים, מה עושים באותו רגע המלאכים?

הם חשבו שאתה צדיק ואתה לא צדיק.

מרביצים לנפטר, ואז הנפטר, אחרי מאה עשרים של אותו הספדן יבוא ויגיד, בגללו, הרמביצו לי בלוויה שלי.

הוא אמר ככה וככה וככה וככה, וזה לא נכון.

אז לכן, נפרעים מן הספדנים וגם מן המתים.

יפה.

תנו רבנן, איזה צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום.

הנה.

ואמר רב יהודה, אמר רב לעולם, ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהיה צריך להתרחק.

ותו רבא ביממה אבי עזיל עד מיל,

סליחה, ובלילה אמר ליה לשמעי פנילי דוכתא ברחובה דמטה.

וכן אמר לרבי זרע לשמי חס זמן דאיכא החורף ותחבריה דבעיינה למפנה.

לא תימה במקום אלא המה כדרך שנפנה ביום.

רבא אשי אמר אפילו תימה במקום לא נצריכה אלא לקרן זווית.

יפה.

צריך איזה פינה, שמה בצניעות.

גוף העם הרב יהודה, כנראה שאותם אלו שפתאום תופס אותם התקף ברחוב,

אז הם למדו להבדיל.

כן, היום יש מקום מסודר,

אדם לא יכול חס שלום, חס וחלילה, להתפנות בצורה השם ישמור ויציל כבעל חיים ברחוב.

תמתין, מקום מסודר, תרגיל את עצמך,

ופתרנו את הבעיה.

עם הרב יהודה אמר רב.

כן, הגמרא. מה מה?

כן, אבל כמובן בצניעות, ולא לעיני קול.

באמצע כביש מהיר אתה נוסע.

השם ישמור.

גוף העם הרב יהודה אמר רב לעולם ינהיג אדם עצמו שחית וערבית, כדי שלא יהיה צריך להתרחק.

טניא, נמי יאכי. בן עזאי אומר השכם וצא הערב וצא, כדי שלא תתרחק.

משמש ושב אל תשב ותמשמש,

שכל היושב וממשמש אפילו עושים כשפים באספמיה באים על ה...

שמעתם?

הדבר הזה של המשמוש,

החיתות כביכול,

באחוריו גורם,

חס ושלום, חס וחלילה,

להידבק או להיות מושפע מאותם דברים לא טובים כגון כשפים.

ואין שבידי ואחר כך ממש משמית קנטי,

כי כאי לימה אחי,

לא לי, לא לי.

ללי, ללי.

לה תחים ולה תחים.

לא האנה ולא מהאנה, לא חרשה דה חרשה, ולא חרשה דה חרשתא.

כן, אז לא יאכלו לו.

שמות ההקשפים,

שהם

מה שנקרא מחוברים לאותה הטומאה שזה אחוריו,

לא יהיו עליו לא מכולם ולא מקצתם,

ושום מכשפה או מכשף לא יאכלו עליו לגבור עליו. דהיינו,

לא יצליחו שום מחשב או מכשפה לעשות לו איזה כישופים.

ולמה?

כי הרגיל את עצמו לאחר שיושב,

אז הוא מסדר ומפנה את עצמו.

טניה בן עזאי אומר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע,

על כל מושב שב חוץ מן הקורה.

אמר שמואל,

שינה בעמוד השחר כאיסטמא לפרזלה.

כמו פקק,

נכון?

לברזל.

יציאה בעמוד השחר כאיסטמא לפרזלה.

בר כפרה ההווה מזבן מילה בדינארה עד אכפנת.

אכול עד צחת שתה עד

דרתך כדרך.

שפוך קרנא קריא ברומי.

בר מזבין תנא.

תנא דעבוך זבין.

אז אם תשמע קול של קרן ברומי, זה סימן שמה? שמבקשים תאנים לקנות,

להוליך אותם ממקום למקום, ואם אין בבית אביך,

אז היזהר אתה בנו למכור את התאנים, בעוד שיש בידיו,

טוב אם את התאנים אחרת לא יישאר שום דבר.

כן.

אז הנה, פה הגמרא מלמד אותנו כיצד אדם מתנהג.

ואמר לו אביי אלה רבונו כי עליתו בשביל אדם חוזה למיפק בחקלא.

לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא דלמא יד ונאשב אליו אורך הערה. להסתכל בהוא. אולי יש מישהו שמתפנה בדרך, לכן אל תסתכל בדרכים.

איך מבקשים מאיתנו?

תסתכל בכביש.

היום אסור אפילו להוריד את הראש רגע לרגליים.

למה?

אולי אתה אוחז שם באיזה מכשיר.

אז תיזהר, תקבל דוח.

צריך להסתכל ישר.

הם לא צריכים ללמד אותנו, לא משטרת ישראל צריכה ללמד אותנו, אלא התורה הקדושה מלמדת אותנו.

שאדם לא צריך להסתכל לפינות, לעבוד את השם באופן ישר.

באופן ישיר.

השתבח שבוע הייתי בשחיטה.

היה שחיטה.

אתם לא מבינים איזה קדושה, איזה יראת שמיים, איזה הקפדה.

אי אפשר להבין את זה.

עד

אחת וחצי בלילה

הייתי שם כל התהליך, אפילו בעצמי ישבתי,

בדיקות הסכינים, הכול.

קידוש השם ממש. דיברתי עם השוחטים,

דיברתי עם בודקי הסכינים, איזה רמה גבוהה, איזה דקדוקי ההלכה.

הכול כמו שצריך.

אין יותר טוב מזה. לא קיים.

לא קיים בעולם כזה דבר.

גם אלו ששוחטים באופן פרטי, באופן הזה לא קיים.

באיזה רמה.

הכול סגור ומסוגר.

על כל שלב יש את המשגיחים, יש את הבודקים.

העלית שבעלית.

נשתבח שמונה.

זה אדם צריך לדעת. מה שהוא מכניס לפה שלו, דה בסט,

כמו שהוא מתלבש, דה בסט,

אוכל דה בסט. צריך לדעת גם מה נכנס לפה, דה בסט, שלא יהיה שם ישמור.

ג' או ד'.

אז ברוך השם אנחנו,

שיהיה בריא הרב,

עושה המון המון המון המון

קידוש השם בדבר הזה,

מסלק מאיתנו את כל הדברים הלא טובים. ברוך השם,

הכול כמו שצריך.

אפשר ברוך השם לברך כמו שצריך ולהתענק.

מצווה.

אין שמחה אלא בבשר ויין על כזה דבר נאמר.

לא יאומן איזה, ממש,

כל שלב ושלב עברתי וראיתי.

אמרתי, אולי פה נמצא משהו, אולי,

שום, שום, כלום, אין מה לדבר, ממש.

נשארתי עם פה פעור,

איזה שחיטה.

אמר לו אביי אלא רבנן כי עליתו בשביל אדם חוזה למי פקבה, בכך כלל לא תחזו לאיך גיסא ולאיך גיסא. לכן התורה מלמדת אותנו להסתכל ישר, תסתכל, הנה זה המטרה שלך, ככה אתה צריך לעבוד,

ככה אתה תמשיך.

לא מסתכל עם הצדדים, זה יצחק, זה ידבר, שום דבר לא מעניין.

דלמא ית ונאשה ולאו אורך ארא להסתכל בו.

רב ספרה לבית הכיסא עתה רבי אבא נחר לאבבה.

הוא רצה לדעת אם יש שם מישהו, לכן הוא עשה כל שלאיזה נחירה.

אמר לה אלעול מר,

בתר דנפק, אמר לה עדשת לא היית לסעיר וגמרת לך מי לדסעיר?

לב החיתנן, כן,

לב החיתנן, מדורה הייתה שם ובית הכיסא של כבוד.

וזה היה כבודו מצאו נעול, בידוע שיש שם אדם.

מצאו פתוח, בידוע שאין לך שם אדם.

זה לא כמו

במקומות הציבוריים, אה? שנועלים בכוונה מברוז ומשאירים סגור, שיחשבו שיש מישהו.

דופק בדלת, הוא רואה שסגור,

לא צריך לנסות לפתוח, קודם כל דופקים.

לפעמים אדם נכנס, בית לא שלו, ישר

אוכז את הידית פותח.

זה לא חינוך הדבר הזה.

תבדוק, אולי יש מישהו בבית,

אולי הוא באמצע משהו, אולי הוא יבהל, חס ושלום יחשוב איזה משהו,

שלא חס ושלום יחשוד בו שהוא איזה,

השם ישמור ויציל, מחבל.

לכן, כל מקום שאדם מגיע,

סבר פנים יפות, דפיקה,

ואז ייכול להיכנס פנימה.

אז מצאו נעול, בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח, בידוע שאין שם אדם.

על מעליו ארכהו,

והוא סבר מסוכן הוא,

דתניא רבי שמעון בן גמליאל אומר, עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדירוקן.

סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון.

רבי אלעזר על לבית הכיסא, עתה הוא פרסה דחייקי.

גם רבי אלעזר ונפק.

עתה דרכו נשמתי לקרקשי.

כר יעלה רבי אלעזר, את הפסוק בישעיה מ' ג',

והייתן אדם תחתיך אל תקרה אדם אלא עדו.

כן, עד ק' למ' ז'.

נעבור בעזרת השם למוסר בפה ליועץ הקדוש.

כי בלי מוסר, אדם לא יכול להיות אדם.

אות ה',

הילול.

ראוי להלל השם על כל הטובה שעושה עמנו,

ואף שאילופינו מלא שירה קיים.

אין אנחנו מספיקים.

לא נספיק להללו ולא דומיית תהילה, כי על כל פנים בלא כלום אי אפשר.

וראוי לכל אדם מעת לעת ומפקידה לפקידה להודות ולהלל את השם, ובפרט שמספר איזה עניין שעשה והצליח.

תכף יהיה שם שמים שגור בפיו ויאמר שבח לאל יתברך,

כי הפליא חסדו לי,

ועד כה עזרני לעשות כך וכך.

ואפילו אם יש לו איסורין, יש לו להלל את השם שזיכהו להיות מכלל אשר יהב, השם יוכיח.

ושאינו מכלל הוא משלם לשונאיו אל פניו להבידו,

ושלא שרו בייסורין יותר קשים ומרים,

כי הוא החום בדין וגובה חובתו של אדם את טובתו, ואם העדיף השם לא טובה יתר על אחרים,

ראוי לו להלל להשם המעדיף טובו עליו שלא בזכות רק בהחמה ובחמלתו,

כי כמה טובים ממנו חסרים כל טוב, וייכנע מאוד ויקבע בלבו אמונה שלמה,

כי הוא הנותן לו כוח לעשות חיל ומידו הכל ולא נתקנו עלילות.

סיפר לי יהודי מהקהילה הקדושה,

שאשתו, ברוך השם, ילדה תאומים, בשעה תאומה מוצלחת, בברכת הרב,

לאחר שהיה הרבה זמן לא נפקדה, וברוך השם נפקדה בתאומים.

הוא אומר, כבוד הרב, לא תאמין.

לידה ראשונה פחות מעשר דקות.

אתם יודעים כמה עורכת לידה ראשונה?

לפעמים יותר מיממה.

לפעמים יותר מיממה.

יש כאלה אפילו יותר, אבל

הסטנדרט לפעמים יותר מיממה.

הוא אומר, אף אחד לא האמין לדבר הזה.

עשר דקות אחרי הברכה השתבח שמו לעד,

שניהם בחוץ בריאים ושלמיך.

ועל ניסיך שבכל יום עמנו.

ועל אחת כמה וכמה ראוי להלל להשם.

אז הוא אמר לי, אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא,

לפרסם את הנס הזה ברבים.

לכן ראוי להלל להשם,

אשר השם העדיף עליו את טובו בבשורות טובות,

בנפש, וזיכהו להיות שחלקם יושבי בית המדרש.

תראו כמה מסכנים עכשיו.

אמרו, אתם בלוויזיה.

ברוך השם, אנחנו פה יושבים, לומדים,

שיעור תורה, נוטלים שכר כולם.

שמעתם?

אדם נכנס לבית,

ושם כולם נגיד שותים.

שותים מים.

והוא היחיד שמברך, נטל את השכר של כל אלה שלא בירכו. משתבח שמונה. משתלם, לא?

נטל את השכר של כל אלה שלא בירכו.

בפעולה קטנה אחת שהוא עשה, ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

לקח מכולם.

כולם סקרנים בחוץ?

סיפרנו

לפני כמה שבועות עם הרכב החדש שהיה.

אתם זוכרים?

על אחד מגדולי ישראל. כולם באו לראות פעם ראשונה רכב, רכב, רכב.

ואותו אחד, הרב אלישיב זה היה, כמדומני,

ישב ועסק בתורה.

ויתר על התענוג של הרגע.

איזה רכב, יאללה. פעם ראשונה הגיע רכב לישראל.

העבירו אותו ברחוב הראשי בירושלים.

הוא ישב ועסק בתורה.

הוא יכל להסתכל על הרגע ולחזור ללמוד. לא, לא.

אבל זה לא כמו לחזור למוד.

מה עשה באותו רגע? נטל את השכר של כל יושבי בית המדרש

שיושבים במשך ימים ושבועות וחודשים לשבת ולעסוק בתורה

את אותו רגע אחד נטל מכולם

כשהגיעו לחפץ חיים הקדוש

ואמרו לו, כבוד הרב, יש איזה בחור חולה בישיבה בראדים

אז אנחנו אוספים מכל אחד זכויות

כמה כבוד הרב מוכן לתת זכויות מהלימוד תורה שלו?

דקה הוא אמר

אמרו, בוא, יש פה כבוד הרב

יש לנו שנה, שנתיים, חודש, חודשיים, שבועות,

מספר שעות, ימים, הרב דקה.

אם הייתם יודעים כמה

אדם יכול להספיק בדקת לימוד וכמה השכר של הגדול בשמיים, לא הייתם מוותרים על דקה.

אחרי ששמעו את זה מחפץ חיים, הצטערו שהם כל כך חילקו את הכל ככה.

שופינג עשו, שופינג.

חילקו את הכל בקלות.

אדם, אם היה יודע כמה כל מצווה ומצווה בשמיים,

יש לה עולמות של שכר,

יש לה הנאות רוחניות טובות, והיה מוותר.

לא הייתה דקה שלא היה עושה במצווה.

וזיכהו להיות חלקו מיושב את המדרש וחננו חוכמה ודעת, ועל הכל אם חננו השם להיות שלם באיזה מידות אורות ולהכיר איזוהי דרך ישרה יותר מאחרים,

אשר דרכם ישרה בעיניהם והיה להם מעקוב למישור, וכן אם השם הזמין לו איזה מצווה והצילו מן העבירה,

הן אלה טובות גדולות מכל חיי העולם הבא.

שמעתם? לראות את השחיטה, הכל,

שהכל כמו שצריך, ולהבין שחס ושלום, חס וחלילה,

מה קורה אם לא עושים את

הכל כמו שצריך,

על פי ההלכה,

ולא בדיקה שש פעמים כמו שזה, 12 פעמים עושים בשקים.

12 פעמים בודקים לפי איך שכתב השולחן ערוך,

כמו שצריך.

וכן אם השם הזמין לו איזו מצווה והצילו מן העבירה,

הן אלה טובות שגדולות מכל חיי העולם הבא.

שמעתם?

דבר אחד שאדם עשה מכל חיי העולם הבא.

וכמו שאמרו בגמרא בברכות ל״ד עמוד ב׳, במלך שכיוון שקרא שוב אינו זוקף

להורות הכנאה לפני הקדוש ברוך הוא שהעדיף טובו עליו.

כל שכן וקל וחומר מי שהעדיף לו השם טובות הנפש.

כמה וכמה חייב להיכנא ולומר קטונתי מכל החסדים.

כי אף זו מתנת אלוקים וצריך להודות ולברך בשמו וזה ענף מצווה ממה שתיקנו לחכמים זכרונם לברכה לקרוא את ההלל על הניסים ועל הפורקן.

וכמו שכתב הרב בספר החרדים

ומכלל חסדי השם ומשפטי השם ישרים ושמחי לב שמה שאנו מברכים אותו ומהללים לשמו על הטובה שעושה עמנו יערב לו.

והשם ייחשב לנו למצווה ומקבלים עליה שכר עד שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה על הנס

הנה שכרו שעושים לו נס אחר

שנאמר בתהילים נכג זובח תודה וכולי אראנו ביש האלוקים.

היש חיך מתוק מזה

ולכן

מה אנחנו אומרים הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו.

אמנם לעניין הילול בני אדם יש בדבר זה משום סור מרע

כגון מה ידכתיב במשלי כח ד עוזבי תורה יעללו רשע.

אשר הוא בכלל רעת החנופה כי רבה היא

ככתוב בספרים ושמו כמו שכתבנו קצת במקומו וכן איש מתעלל במתת שקר ואפילו המתעלל במתת אמת ענו שיענש ובהילול מעשי הצדיקים יש בדבר צד מצווה

אשר ישמעו באשר ילמדו לעשות כמעשיהם כי קנאת סופרים תרבה חוכמה

אבל צריך לשקול בפלס שלא תהיה מצווה חס ושלום הבא בעבירה

כגון לומר שבחו בפניו שיכול לבוא לידי גאווה ועוברה לפני עיוור.

מכשיל אותו עכשיו.

וכן אם הוא אומר שבחו בפני שונאיו נכשל באהבק לשון הרע שמתוך שבחו בא לידי גנותו.

וכן יש לו להיזהר כשמספר בשבחו שלא יהיה בפני אנשים שיש לחוש שיפילו בו עין הרע.

וכן יש להיזהר שלא יגרום הפסד או שום דבר נזק לחברו שלא לרצון יהיה לו בשבחו אותו.

על דרך מברך ראהו בקול גדול בו בבוקר השכים קללה תחשב לו כך כותב שלום המלך במשלי כז יד.

ולפעמים ראוי להללו בפניו על מעשיו הטובים ולהודיע גודל

מצוותו ומתן שכרו כדי שיתחזק במנהג הטוב וכו יוסיף.

כמו שעושים הראשי ישיבות, מעודדים את הבחורים וכו',

או המלמדים.

אבל ראוי לצרף בדבריו לומר אליו שאל יחזיק טובה לעצמו כי לכך היא יצירתו,

ואין אדם יכול לצאת ידי חובתו. לפעמים אדם מקבל פרגון, מרגיש זהו הכל בסדר,

אפשר לזלזל. לא, לא, לא, לא. להפך, אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.

והמקבל טובה מחברו ראוי להללו ולברכו בסדר ובגלוי שלא להיות כפוי טובה.

ואפילו על פרוסת לחם

שאוכל אצל בעל הבית תקנו רבותינו זיכרונם לברכה, כפי שאומרת הגמר ברכות מ״ו,

שיברך

בעל הבית

בברכת האורח.

ואמרו שהמונע מלברכו מקצר ימיו ושנותיו. שמעתם? אדם אכל אצל החבר שלו

ולא בירך ברכת האורח, מקצר לעצמו את החיים שלו.

השם ישמור.

דכתיב בבראשית

יב ג' ואהבריך מברכיך ומקללך,

כמפורש בסס, כל שתקן המקבל מחברו טובה יתרה וכל מיני הנאה, בין מכסף בין בשווה כסף שמחויב לברכו.

ובזה יחולו ברכות על ראשו.

וכבר אני סידרתי סדר תפילה למקבל הנאה, כך כותב הרב הפלא יועץ.

הלוא היא כתובה וסמכתיה בבית תפילתי בסייעתא דשמיא, וישא ביום ההוא קל וחומר.

על אחת כמה וכמה ראוי להעלול ולברך להשם אשר מידו הכל.

וכל המהנים אותו, שלוכי דרחמן הנינו.

נתנו לך, זה מהקדוש ברוך הוא.

ואין קץ לטובותיו וחסדיו אשר עושה עמנו בכל יום,

ותמיד לא נבע תהילה.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנינה בקשה אומר יצא ג' ברוך הוא לדכאות ישראל לפיכך.

ובעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו.