עין יעקב - ברכות ס' - ס"ב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד.

העין יעקב, אנחנו בהלכות ברכות פרק ראשון, סליחה,

במסכת ברכות פרק ראשון,

דף יא עמוד, סליחה, דף יב עמוד א,

אות נה.

השיעור בעזרת השם יהיה לעילוי נשמת יוסף חי

בן ברוכה רוח ה' תנכהו בגן עדן.

נה נהתם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדיברות, שמע והאם שמעו ויאמר וברכו את העם שלוש ברכות.

אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים ושבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא.

אמר מור וקוראין עשרת הדיברות וכו'.

אמר רב יהודה מר שמואל אף בגבולים ביקשו לקרות כן, אלא שכבר ביטלו מפני תערום את האפיקורסים.

אז לכן ביטלו.

יפה.

תניא נמיה אחי רבי נתן אומר בגבולים ביקשו לקרות כן, אלא שכבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

רבא ברבר חנא סבר למקביעינו בסורה.

אמר לרב חיסדא, זה חזרה, כן?

כבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

וכן הממר סבר למקביעינו בנהר דאם.

וגם ביטלו.

אמר לרב אשי כבר ביטלו מפני תערומות האפיקורסים.

אז האפיקורסים הפריעו בכל הדורות, לא רק בדור שלנו.

הפריעו בכל הדורות.

כן, לכן בגללם ביטלו את הנושא הזה של תוספת

קריעת עשרת הדיברו.

ובשבת מוסיפים ברכה אחת למשמר היוצא. מהי ברכה אחת?

מהי היא? אמר רבי חלבו, משמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו

בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה,

שלום ורעות.

אז זו הברכה שהיו מברכים אותם

המשמר היוצא למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הקדוש הזה, הכוונה על בית המקדש.

הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה, שלום ורעות. אז הסברנו שאפשר לומר למה וכי הייתה בהם שנאת חינם, הרי זה יהודים.

אלא בגלל שהיו, מה שנקרא, כולם חפצים לעשות תפקיד מסוים.

לכן תיקנו באמת לעשות תפיס, כדי שלא יהיה ביניהם כל מיני איזה.

אז כביכול הייתה השגה על כל אחד שהוא עדיף מחברו, שהוא רוצה לעשות המצווה.

אז אולי יש איזה צד

קטן חס ושלום, חס וחלילה, אז אפילו הצד הקטן הזה שלא יהיה, לכן היו מברכים אותם,

הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה, שלום ורעות.

ניהו.

עוד נו,

אמר רב אברחיננה סבא משמי דרב, כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית,

לא יצא ידי חובתו,

שנאמר בתהילים צדיק ב', להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות.

כן, אז מה היא להגיד בבוקר חסדיך? הכוונה לאמת ויציב, ואמונתך בלילות,

זה הכוונה לערבית.

ואמר רב אברחיננה סבא משמי דרב,

המתפלל, אדם שמתפלל, כשהוא קורע, קורע בברוך.

ברוך, אז הוא קורע.

וכשהוא זוקף,

צריך לזקוף בשם. ברוך אתה, זה הכנה לזקיפה, השם.

כבר ראשו מורם.

אמר שמואל, מה הייתה עמדי רב? למה הרב סבר כך?

דכתיב בתהילים קמ״ו,

אדוני זוקף כפופים. אנחנו רואים את זה כל בוקר, עונאי אוהב צדיקים וכולי.

מי תיבא,

מפני שמי ניחתו.

זה פסוק במלאכי ב' מכתיב בשמי מפני שמי כתיב. אמר לשמואל רב חיה ברב בר אוריאן.

תא ואמא לך מילתא מעליתא דאמר אבוך.

תלמי תחוכם. בוא אני אגיד לך משהו משובח שאמר אביך. מה הוא אמר?

אחי אמר אבוך כשהוא קורע, קורע בברוך. כשהוא זוקף, זוקף בשם.

אף שיש את כיכר ההקר כחזרא, כי זקיף, זקיף כחיוויה.

כשהיה קורע, היה קורע כמו אדם שחובט את השבט בחברו.

אבל כשהיה זוקף, היה זוקף כמו נחש,

להבדיל לחש הקוברה,

כן, שהוא מזדקף כדי לתקוף את הזה, הוא ככה מה שנקרא מתרומם לאט לאט לאט לאט לאט, ועומד, ממש עומד,

כדי לתקוף את אותו אחד שלפניו. אתם מכירים את הסיפור עם

ברכה של הרבי מלובביץ',

סיפור הידוע בחב״ד,

שהיה איזה חייל אחד שהוא הגיע לפני שהוא יצא לצבא וכו', לרבי, אז הוא אמר לו, תקפיד על נטילת ידיים.

נטילת ידיים, מה הקשר? אני יודע, תקפיד על תפילין,

תקפיד על קריאת שמע, לימוד תורה, נטילת ידיים.

טוב, בסדר.

הוא לא ייחס לזה חשיבות, אבל הוא, אבמה, עושים.

לימים הוא יצא בצבא וכו' וכו',

ואז הם הגיעו למקום של מלחמה. עכשיו, הוא היה מקפיד על נטילת ידיים. אז מי שכבר רגיל בעניין הזה ומקפיד,

כמו כל דבר, לא יעזור שום דבר, שום דבר לא יסיט אותו.

יש מים,

נוטלים. אין מים, לא אוכלים.

זה יהודי,

עם אמונה חדורה וביטחון בהשם.

ואז הם הגיעו לאיזה מקום ככה שומם וזה, שם היו צריכים לנוח מהשלבים של המלחמה לפני שהם נכנסים להמשך הקרב.

ואז עצרו לארוחת צהריים, אמרו, הנה, ארוחה אוכלים.

אמרו לו, תאכל. לא, אני לא נותן ידיים.

אין לי מים ליטול ידיים, אני לא יכול לאכול למור ציג. לא, תאכל, אולי בכל אופן, אולי פה, אולי שם, כל מיני זה.

מאה ואחת תירוצים היה צרה, ניסה לתרץ לו, העיקר שהוא יאכל, אמר, לא.

אמרו לו, טוב, אתה יודע מה? בסדר, יש לנו פה זמן, שהייה, בערך שעה. לך תחפש בינתיים בזמן הזה מים. הוא אמר, אני הולך לחפש באמת.

הלך, הלך, הלך, הלך, עד שמצא כנראה איזה מקום. בינתיים הוא בא לחזור, יזדקף מולו הנחש.

יזדקף רעד הנחש, זה יזדקף מולו, עכשיו, אם הוא זז טיפה,

מקיש והורג אותו.

אז יש לו שני ברירות, או לחכות, או למות.

הוא בחר, הוא בחרת בחיים, אומרת התורה, למען תחיה.

אז הוא בחר בדרך לחכות לזה, חיכה, והוא כחכו לו, והוא יודע שכבר נותר לו כמה דקות.

עשר דקות נותר לו, הוא יחזור,

ודאי שהוא לא זה, אלא אם כן הוא ייתן עכשיו ריצה בחזרה,

הוא יספיק. אם לא, הגדוד ממשיכים כולם.

והנחש הזה שם עיכב אותו למעלה מרבע שעה, או חצי שעה, משהו כזה, עיכב אותו.

הוא פשוט עמד ככה, הוא לא זז, ככה, עמד על מקומו.

אחרי הזמן שהוא הזדקף, סיים את ההזדקפות שלו, הנחש,

חזר בחזרה,

וקרע בחזרה, והמשיך לדרכו.

הוא כולו היה מזיע כבר מרוב הפחד והבהלה והכול,

ונתן ריצה בחזרה, ולא ידע, אולי אני אתפוס אותם בדרך, מה שנקרא שהם כבר מתחילים להלוך.

וכשהוא מגיע אחרי המרחק, ככה, פחות או יותר, הוא רואה שכל הבסיס הותקף

על ידי האויב, כולם מתו והוא ניצל, נשאר בחיים.

אז תראו מה זה כוחה של נטילת ידיים שאדם עושה.

הקפדה על מצווה אחת לפעמים מצילה את האדם מן המוות.

אז לא סתם הגדוד שלח לו את הנחש הזה,

כדי להציל אותו. ולא סתם הרבי אמר לו את זה, כדי

שזאת המצווה, כנראה שהוא אמרה ברוח קודשו,

שתגן ותשמור עליו. כן, עוד נ״ז, ואמר רבא בר חנינא

שבה משמה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו, ולא מבקש נקרא חוטא.

אתה יודע שיש חבר חולה, חבר בצרה, תבקש בשבילו רחמים.

שנאמר גם אנוכי חלילה לי מחתו, לאדוני מחדו להתפלל בעדכם.

אמריו, האם תלמיד חכם הוא, צריך שיחלה עצמו עליו.

יבקש כביכול שהאיסורים של אותו אדם יעברו אליו, כדי שהוא יתרפא. מה היא טעמה?

הילה אם המשום דכתיב, אין חולה מכם עלי ואין גולה את אוזני.

כן, אולי מהסיבה הזאת?

אומרת הגמרא, דילמה מלך שאני,

אולי מלך שזה שונה, אלא מאחה ואני בחלותם, כתוב בתהילים ל״ה, ואני בחלותם לבושי שק.

ואמר רבא בר חנינא,

שבה משמה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה, מוחלין לו על כל עוונותיו.

שנאמר ביחזקאל תז,

ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך וכפרי לך לכל אשר עשית נאום ה' אלוקי.

אז גם אדם שעושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מכפר לו,

ובתנאי שהתשובה באמת תהיה כמו שצריך, שהוא מתבייש ולא יחזור וכולי,

כפי שהממב״ם כותב בהלכות תשובה את כל העניינים, כיצד עושים תשובה אמיתית.

אומרת הגמרא, שואלת הגמרא, דילמה ציבור שאני, אולי ציבור זה דבר שונה, אלא מאחה.

ויאמר שמואל אל שאול, למה אירגזני לעלות אותי?

עילה אותו באוב,

כן, וכולי. ויאמר שאול, צר לי מאוד ופלישתים נלחמים בי, וה' שר מעליי.

ולא ענני גם ביד הנביאים, גם בחלומות, ויקרא לך להודיעני מה נעשה? הוא רצה לשאול אותו.

ואילו אורים ותומים, אומרת הגמרא, לא כאמר, לא הזכיר למה, משום דכת ללנובי עיר הכהנים, הרג את כל עיר הכהנים נוב.

ומנין דאכילו למין שמעיה, מנין שמחלו לו מן השמיים, שנאמר,

ויאמר שמואל אל שאול,

מחר אתה ובניך עמי,

דורש את הגמרא ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מאח עבור, כהנום לה השם בגבעת שאול בחייר ה' יצא בת קול ואמרה בחייר השם

שהוא מה שנקרא מזומן לקדוש ברוך הוא

ואמר רבי אבאו בר זוטרי, אמר רבי יהודה בר זיבדא, ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמעה.

ומפני מה לא נקבעה? מפני טורח ציבור, מה היא טעמה?

אי לאמא משום דכתיב האל מוציאה עם מצרים,

לאמא פרשת ריבית ופרשת משקולות,

שגם רשום בהם עניין של יציאת מצרים,

אלא אמר רבי יוסי בר אבין משום דכתיב בה,

האי יקרא כרע שכב כארי וכלבים יקימנו.

ואלימה האי פסוקה ותו לא, רק זה הפסוק, ותו לא.

זאת אומרת הגמרא,

נראה כל פרשה דפסקה משה רבנו עליו השלום פסקינן. זה לא פסקה משה רבנו עליו השלום פסקינן.

אז רק פרשה שמשה רבנו פסק אותה, כתב אותה, אמר אותה,

נפסקה בה השתמשו חכמינו זיכרונם לברכה.

אבל פרשה שלא פסקה משה רבנו, הם לא השתמשו בה.

כן, ממשיכים. עד ניתין מזכירין את יציאת מצרים בלילות אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה.

ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.

ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. החכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל להביא לימות המשיח.

עוד נח,

טניה, אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח?

איפה מוזכר יציאת מצרים לימות המשיח?

והלא כבר נאמר בירמיה חף גימל עיני ימים באים יום ה' ולא אמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. לא יזכירו כביכול את עניין יציאת מצרים,

שזה דבר שאנחנו לא מפספסים אותו בהרבה הרבה הרבה מקומות אם תשימו לב בתפילה וכו'.

כי אם חי עתומי אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר ידחתים שם, מה שיוזכר לעתיד לבוא זה מה שיקבצו כל עם ישראל מכל המקומות כולם. זה מה שיוזכר, ולא יוזכר עניין של יציאת

ישראל ממצרים.

אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהיה שעבוד גלויות עיקר ויציאת מצרים תפלו.

אז עניין של שעבוד גלויות שישעבדו אותן המלכויות את עם ישראל אם יהיו כל כך צרות קשות,

שזה מה שנקרא, העניין של יציאה במצרים, יהיה תפל

בגאולה הזאת שהקדוש ברוך הוא מקבץ את כולם. כיוצא בו אתה אומר לא ייקרא שמך עוד יעקב

כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר שמו שלא ייקרא בכלל

אלא ישראל יהיה עיקר ויעקב תפל. לכן משתמשים גם בתפילה אלוהיו רעם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.

יש מקומות שגם משתמשים ואלוהי ישראל.

וכן הוא אומר בישעיה מג' אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תצבוננו,

ואל תזכרו ראשונות זו שיעבוד גלויות,

וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים.

ממשיר הפסוק ואומר, הנני עושה חדשה עתה תצמח,

תנא רבי יוסף זו מלחמת גוג ומגוג.

משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו?

והיה מספר ואולך מעשה הזאב,

פגע בו הרי וניצול ממנו,

והיה מספר ואולך מעשה הרי,

פגע בו נחש וניצול ממנו,

שכח מעשה שניהם,

והיה מספר ואולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משככות הראשונות.

עוד נט,

כן, אברהם הוא אברהם,

בתחילה נעשה אב לארם ובסוף נעשה אב לכל העולם כולו, שרה היא שרה,

בתחילה נעשית שרה היא לאומתה ובסוף נעשית שרה לכל העולם כולו, תנא בר כפר הכל הקורא לאברהם, אברהם עובר בעשה, שנאמר, והיה שמך אברהם.

כתיב לפני כן, לא יקרא עוד שמך אברהם, והיה שמך אברהם.

מכאן זה עניין של עובר בעשה. רבי אלעזר,

רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר, ולא יקרא עוד שמך אברהם,

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכינמי, אולי גם העניין של שרי ושרה כך.

עתה אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי,

כי היא שרה שמה,

אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכינמי, אולי גם יעקב כך,

שאני אהתם דעדא רעד רקרא.

דכתיב ויאמר אלוהים לישראל מראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. אז אנחנו רואים שגם השתמשו בשניהם ולא ראו שזה שונה.

ומא הייתי ברבי יוסף בר אבין ואיתם רבי יוסף בר זיבדא.

עתה הוא אדוני האלוהים פסוק בנחמיה ט. אשר בחרת באברהם והוצאתו מעור כסדים ושמת שמו אברהם.

אמר לה אהתם נביאו דקא מסדר לשפחה דרך מנא מאי דהווה מעיקרא.

יפה.

אז זה כביכול כנביא

המסדר שבחיו של הקדוש ברוך הוא, לכן נקט תחילה את העניין של אברהם, ואחר כך המשיך אברהם.

פרק שני,

עד כאן זה באמת היה הקדמה לשבוע שעבר,

חזרנו על זה ככה לרענן את הזיכרון,

אנחנו סיימנו את פרק שני.

פרק שני עוד סמך זה ההתחלה, כן. אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע ל-והיה עם שמוע?

למה לא עשו ויהיה עם שמוע ואחר כך שמע? מה הסדר הזה?

אלא כדי שאדם יקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות.

ויהיה עם שמוע ל-ויאמר. למה? שויה עם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה.

ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.

פרשת ציצית מפניה הקבוע בקריאת שמע, אמר רבי יהודה בר חביבה מפני שיש בה חמישה דברים מים,

מצוות ציצית,

יציאת מצרים, עול מצוות ואפיקורסות,

והרהור עבירה והרהור עבודת כוכבים.

חמישה דברים. בישלא מהנת לאד מפרשת.

אז שלושה אנחנו יודעים עליהם, מצוות ציצית, המצרים עול מצוות בסדר.

דכתיב

עול מצוות דכתיבו וראיתם אותו ושכרתם את כל מצוות ה'. ציצית דכתיב ועשו להם ציצית.

יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאת ילכי מצרים. זאת אומרת הם דברים שמפורשים בפרשה.

אבל אפיקורסות, ערעור עבירה, ערעור עבודת כוכבים מנהלן.

מאיפה נלמד את זה?

ותניה אחרי לבבכם זו אפיקורסות.

וכן הוא אומר, אמר נבל בליבו, פסוק בתהילים ד',

אמר נבל בליבו אין אלוהים אחרי עיניכם זו ערעור עבירה

שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיניי. אתם זונים זו ערעור עבודת כוכבים.

וכן הוא אומר, ויזנו אחריה בעלים.

אז מכאן אנחנו רואים שגם שלושת הדברים הנוספים, דהיינו שהם שניים, כן?

אפיקורסות וערעור עבירה וערעור עבודת כוכבים,

גם הם רמוזים בעניין של פרשת קריאת שמע.

טניה, סומכוס, הרבה זמן

לא שמעתם את השם הזה, אה?

זה בגמרא הרבה מופיע.

טניה, סומכוס אומר, כל המאריך באחד

מאריכין לו ימיו ושנותיו. אז הרב הסביר, שיהיה בריא.

איך צריכים לומר קריאת שמע? שמע ישראל, אדוני אלוהינו,

כן? כמובן עם הכוונות והכול, אדוני אחד,

את הלשון, להעלות לכך למעלה בצורה כזאת,

זה אחד, ולא אחד ד.

אחד ד זה דלת קטיעה.

זה לא להאריך באחד.

רק הערכה באחד, נכון? גם בן אש שלך מביא את זה, נכון? הערכה באחד זה רק

להעלות את הלשון כלפי מעלה, ואז אדם יכול להאריך כמה שהוא רוצה באחד.

ואם אדם עושה את זה כדאייס, זוכה לאריכות ימים ושנים, לא צריך כל מיני ויטמינים, שום דבר.

הבטחות וכו'. אריכות ימים בהקפדה על עניין של קריאת שמע.

ואמר רבי אהח בר יעקב ודלת,

כן? ההערכה דווקא היא בדלת, כן? כמו שהסברנו.

אמר רב אסי, ובלבד שלא יחטוף בחטא,

כן?

רב ירמיה ויטיב כמטר אבחיה בר אבא, חז ידעה וכמאריך טובה.

ראה אותו שהוא מאריך,

אמר ליה כיוון דאם לכתה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמיים,

הוא לא צריך כיוון שאם מלכת את השם יתברך בארבע רוחות השמיים למעלה ולמטה,

מספיק, לא צריך.

ואמר רב יוסף פרקדן,

מה זה פרקדן?

אדם ששוכב על הגב שלא הוא פניו כלפי מעלה, בצורה כזו הוא שוכב על המיטה.

לא יקרא קריאת שמע, דהיינו מקרא,

הוא דלא יקרא.

המגענה,

גם הזה מגונה,

בצורה כזאת שוכב וקורא קריאת שמע, זה מקובל?

קריאת שמע קוראים, אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, במורה, באימה, ברדת ובזיעה, לא בצורה שכזאת.

אומרת, או שואלת הגמרא שפיר דמא, ואמר ביהושו בן לוי, לידי אמן דגנא אפרקי.

אמרי מי גנא כי מצלה שפיר דמא, מי קרא אבל גב דמצלה נמי אסירה.

כן, למה שמא יתקשה עברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי?

כן?

שלא יגנאי.

ומי גנא לישן כי מצלה שפיר דמא, אבל כשהוא מוטה על גבו, על צידו, מעט שפיר.

אבל מקרי קריאת שמע, אומר אשי, אפילו מצלה נמי אסור שמקבע עליו מלכות שמיים דרך שררה וגערה בוז. זה לא יפה שיבוא אליך איזה מלך, או שר, או חשוב, ואתה תשכב קרה והוא ידבר איתך. זה יפה.

זאת אומרת, אתה תעמוד לידו בפחד ברטט ובזיעה.

שוטר תנועה יעצור אותך, אתה תתנאה, תשתלבט עליו.

לא, אתה יודע שעכשיו יום הדין מתקרב.

עוד רגע הוא שולל לך את הרישיון,

מכרים לך את הרכב, וכן גם זה הדרך, השם ירחם.

לכן, דרך גאווה ובוז לא קיים פה. לכן, בקריאת שמע, אסור לקרותה בדרך

גאווה ובוז. ואמר רבי יוחנן מצלה וקרע, הרבי יוחנן עשה כך. שני רבי יוחנן לבעל בשר אהבה. היות שהיה בעל בשר, היה קשה לו בישיבתו, לכן היה שוכב וקורא.

חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר ואמת,

כן? האם נסיים בהשם אלוקיכם אמת או לא?

אמר ביבר ואומר ביוסי, אמר רבי יוחנן חוזר, ורבא אמר אינו חוזר.

ההוא דנחי תקמא דרבא, שעמר רבא דאמר אמת אמת השם אלוקיכם אמת.

אמת.

תראה זימנה, אמר רבא כל אמת אמת תפסה להאין.

כן, אז מה תפס אותו? העניין של האמת תפס אותו לכך שיאמר כך.

אמר רב אולה, אמר אולה, סליחה, סמך א', כן? כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיל עדות שקר בעצמו.

אז יש אדם קם בבוקר מאוחר, קורא קריאת שמע, עדות שקר.

תקום בנץ,

תקום בזמן לתפילה, תתפלל עם התפילין ביחד, לא אחר כך להניח תפילין.

בסדר? וגם כשמניח תפילין חייב לומר שוב פעם את העניין של פרשת קריאת שמע.

אחרת, מעיד עדות שקר.

ורבי אחייה בר רבא אמר רבי יוחנן, כאילו הקריב, עולה בלא מנחה

וזבח בלא נסחים.

ואמר רבא בר חנא,

אמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמיים שלמה,

איך עושים כזה דבר? יפנה, יפנה, כן, דהיינו, ילך בית הכיסא, וייטול לידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע, ויתפלל. וזוהי

מלכות שמיים שלמה.

ככה, רק ככה אדם יכול לקבל מלכות שמיים שלמה.

ואמר רבי אחייה בר רבא, אמר רבי יוחנן, כל הנפנא ונותן לידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומתפלל, מעלה עליו, וכתוב כאילו בנה מזבח.

והקריב עליו קורבן, שנאמר יחץ בניקיון כפי והסובבה את מזבח ה'

ואמר לרבה, לא סבר למר, כאילו תבל.

אמר לה שפירקה, אמר, טוב מאוד, אמרת, דכתיב יחץ בניקיון, ולא כתיב ארחיץ כפי.

ואמר לה רבי ינא לרב אחייה זה מר,

הייצור במרבנן דעת המערבה, ואמר,

מי שאין לו מים לרחוץ ידם, וכנרא ידע בעפר וצרועות וכסמים.

ואמר לה שפירקה, אמר, מכתיב במים? בניקיון כתיב.

מה ניקיון הכוונה לכל מידי דמינקה?

יפה.

אנחנו עוצרים בעוד סמיך בית, ועוברים לדברי הפלא היועץ הקדוש,

למוסר בעזרת השם.

כן.

בר לבב,

כתיב בתהילים כד ג' ד' מי יעלה בהר אדוני ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב,

ופירוש בר לבב, מה הוא נקרא בר לבב?

שלא יחטא בלבו לחשום מחשבות רעות ואסורות,

ובפרט בשעת התפילה ולימוד תורה.

כי הלב הוא היכל המלך,

ואם מכניס בו מחשבות אסורות, הרי זה כמכניס צלם בהיכל, חס ושלום.

ולא זו בלבד, אלא אפילו להיות מפנה ליבו לבטלה סתם אסור.

לא חושבים על ביזנס בתפילה?

לא חושבים על משכנדה ועל חובות בתפילה?

על מה חושבים? על מילות התפילה.

כידר שהוא חזר על פסוק אל תפנו אל האלילים ואל תפנו אל מדעתכם.

כן, לא לפנות אל האלילים, דהיינו אל מדעתכם.

זה גמר בשבת תקפים ט' עמוד א', ומטעם זה אסרו להסתכל בדיוק נאות משום שמפנה אל מדעתו.

יש בתי כנסת שיש שם ציורים ככה, ויטראז'ים זה נקרא.

הוא מסתכל שם ומתפלל. זה לא עובד ככה.

תפילת שמונה עשרה, עוצם את עיניו, מתפלל, מעט ראשו מוכנע כלפי מטה.

זה נקרא תפילה.

ומינן ילמוד לכל מיני שחוק וקלות ראש האסורים מהאי טעמה כמפורש בספרים, ולא די בשכירת השם, אלא צריך לדבקה בו בחשק ובאהבה.

רישפאי שלב את יא,

כמו שאמרו, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,

ובכל נפשך ובכל מאודיך, לא רק

משפה ולחוץ.

וזו עבודה קשה, ובפרט לנו שהחומר האכול הוא בטל, ביטול הטהרה וטומאת ארץ העכום, ותוקף גלות הנפש, ורוב טרדותינו במקרה הזמן הן היו בעוכרינו, וגם חטאותינו מונעים הטוב ממנו.

אבל על כל פנים חיוב הרמי העלל נתחזק בכל עוז לדחות מעלינו כל מיני מחשבות ואירועים רעים בשתי ידיים.

ולבו למה אב יצעק ויאמר עצינן מיתי טטבע

לפתעו ברעלי אלוהים ומאוך נכון חדש בקרבי,

וישיבה לי ששון אישך וישתדל בכל כוחו בכל עת ובכל רגע להחליף את האירועים הזרמים ומחשבות רעות בטוב.

איך אדם יכול לסלק את זה? רק על ידי תורה ותפילה.

רק על ידי תורה ותפילה.

ואם לא יוכל לעמוד נגד יצרו לפניו יקרא שיסיינו ויאמר הפה מלא בקול רעש. סעיפים שנאתי.

וכהנה פסוקים ותחנונים ידבר, והשם יהיה בעזרו להצילו מייצרו, ויוכל להידבק ביוצרו בעזרת השם.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

רבי חננה בן הקשייה אומר רצה הגדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך בעלה עם תורה ומצוות.