כי סבורים אתם שהדבר פשוט כל כך? לא, ראו לאן האדם הגיע: כתוב בפסוק: "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בד בבד בנפרד כל אחד בנפרד בתורה, אדם כזה מחויב מיתה! חרב!.

זה לא עונש שמגיע לו מיתה, על הראייה עוד נדבר, אבל הכוונה שהוא מאבד את זכות הקיום.

אדם שלומד לעצמו חי לעצמו אין לו זכות קיום, אדם נברא לזולתו, אין אדם הנברא בשביל עצמו, הוא יושב ולומד בהתמדה! וחכמים ז"ל אומרים לו: חרב!, אין לך זכות קיום.

ומה שלמדנו שהקב"ה עושה לזה החכם טיפש, זה גרוע ממיתה, מה שאמרנו "חרב": זה החלק הראשון זה אומר שאין לו זכות קיום. אבל זה הרבה יותר גרוע הוא נהיה טיפש. הקב"ה הופך אותו לטיפש, ובואו וראו איך חכמים ז"ל הבינו זאת: "חרב על הבדים" זה עדיין לא מספיק הם אומרים, ולא עוד אלא שמיטפשים והולכים, מה זה שמטפשים והולכים? סיכלות היא גרועה ממיתה, סיכלות יותר גרועה ממות, להיות טיפש עדיף למות.

הרמב"ם ידע מה זה סיכלות הוא היה חכם גדול אז הוא ידע את הגנאי שיש בסיכלות.

בהקדמה לסדר "זרעים" הוא מביא את הגמרא כתוב: "כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת", כל המלעיג על דברי חכמים, שם מראים לאדם באיזה סוג של בוץ הוא התבשל, כשהוא הלעיג הוא היה בבוץ של צואה רותחת, זה מה שהוא היה זה מה שמחכה לו, כשיגיע לעולם האמת שם ישימו אותו בצואה רותחת, {זה מסריח אפילו אם זה יבש כל שכן אם זה רותח ומבעבע, אתם מכירים את הסיפור שספרתי שאחרי הכול, אמרו לו נגמרה ההפסקה להכניס את הראש}

אז מה כתוב פה:כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, משם מראים לאדם באיזה סוג של בוץ הוא התבשל, נו, מה אנחנו חושבים שזה שם ייסורי גיהינום נכון?:

לא רבוסיי!, הרמב"ם מוסיף שם שבע מילים: "ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות".ז"א: להיות בתוך צואה רותחת זה פנאן, זה נופש. אבל לחיות עם כסילות! זה יותר גרוע מצואה רותחת. צואה רותחת אלא ייסורי גיהינום שם, השכלות היא צואה רותחת כאן בעולם הזה!, אוי כזה מן גיהינום אין לך גדולה רותחת מזו. רותחת כזו גם שם בגיהינום אין, הכסילות : יושבים לך אנשים טיפשים מטופשים חסרי דעת, ראשים ואביונים, ומלעיגים על דברי חכמים, זה צואה רותחת צריך להתרחק מהם כמו שמתרחקים מריח מסריח, אסור להיות במחיצתם, זה זי'פה.

ולא עוד: מיתה עדיין אינה מספיקה "חרב על הבדים" זה לא מספיק, ולא עוד: אלא שמיטפשים והולכים, ז"א שהם מגיעים לדרגה של צואה רותחת גדולה! של כסילות.

הרי זה הגיהינום הגרוע ביותר פוחדים מן הגיהינום שם? אז תראו מה זה גיהינום כאן:

עונש שכזה על מה על מה!?: בגלל שהוא יושב ללמוד תורה לבד, וכתוב בפרוש: עוסקים בתורה, אבל לבד בלי חברותא על אלה נאמר, על אלה נאמר: שעוסקים בתורה בד בבד, זה לבד, הוא לומד תורה לבד ורק לבד ולא רוצה ללמד לאחרים ולא לומד עם חברותא, עליו נאמר: שאין לו זכות קיום ודבר שני: שהוא נמצא במצב של למעלה מצואה רותחת של הגיהינום כאן בעולם הזה.

ואלה הם דברים פשוטים, האדם מבין אותם מעצמו, נתן הנביא בא לדוד המלך ומספר לו את משל "כבשת הרש", בקצרה: העשיר שיש לו מכול טוב לקח מן העני את הכבשה היחידה שהיתה לו, האם לקח זאת לעצמו? לא, לקח מן העני את הכבשה בכדי לקיים מצוות הכנסת אורחים, מה פסק דוד המלך עליו?: בן מוות! האיש העושה זאת.

אומר לכם את האמת אומר רייב לייב חיים שמולביץ זצ"ל: עברתי על כל התורה כולה ולא מצאתי חיוב מיתה על גזילת ממון, מבהיל הרעיון: איך זה נהיה אדם לבן מוות? הוא אשר דברנו מה דברנו?: שאדם לוקח הכול לעצמו גם את המצוות הוא רוצה לקיים ע"ח השני, הוא אינו חייב מיתה זה לא מקבל עונש, הוא מאבד את זכות הקיום שלו, בן מוות האיש העושה זאת!. אין לו זכות קיום לא צריך להרוג אותו.אין לו זכות קיום, אני מבין טוב את דוד המלך, שהוא אומר בן מוות.

נתן הנביא שבא לפני דוד ואמר את המשל גם הוא ידע שזו תהיה התשובה, ויש לי ראיות ברורות לכך מדברי תורה ומדברי קבלה: מה היה חטאם של נדב ואביהו?: בר קפרא אמר "איש מחתתו", כל אחד מהם הקריב איש מחתתו, אומר בר קפרא: לפי שלא נטלו עצה זה מזה, שמעתם? התחייבו מיתה, בגלל שלא נטלו עצה זה מזה, רואים איך חכמים ז"ל למדו פסוק בתנ"ך: איך הם למדו? איש מחתתו, כל אחד עשה לפי מה שהוא הבין מבלי ליטול עצה מחברו.

אצל אליהו ואלישע במעמד הפרידה מה כתוב?: "והנה הם הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש, ויפרידו ביניהם, ויעל אליהו בסערה השמימה", אומרים ע"ז חכמים ז"ל בדמרא בסוטה מא': שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויין להישרף באש.

מאיפה לומדים זאת?: מאליהו ואלישע, מה לומדים שם? מה כתוב שם? שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויין להישרף באש, מאיפה לומדים? מאליהו ואלישע, מה כתוב שם: ואין ביניהם דברי תורה, יכול כל אחד לחשוב בעצמו מהלך בעומק הסוגיה אך אם אין ביניהם, ביניהם, אם כל אחד חושב לעצמו רק, ראויין להישרף באש. מהיכן יודעים זאת מהפסוק שלנו: והנה הם הולכים הלוך ודבר, הם הולכים ומדברים בדברי תורה, והנה רכב אש מדייקים חז"ל, יכול היה כל אחד מהם לחשוב לבד במעשה מרכבה, אבל אם אין הלוך ודבר, אם לא לומדים בצוותא הם ראויים להישרף.

אז אני יאמר להם פשט אומר רבי אליהו לייב שמולביץ: אליהו עלה בסערה השמימה, לשם מה צריך רכב אש וסוסי אש?: אומר רש"י הקדוש: ראויין להישרף", שעל מנת כן בא רכב אש עליהם!, מבהיל הרעיון, אבל זה הפשט בבר קפרא: שנדב ואביהו חידשו כל אחד חידוש "אש זרה אשר לא ציוה ה'", אבל הקב"ה גם לא ציווה באש של גבוה, הם חידשו כל אחד לחוד, שמצווה להביא מן ההדיוט וכול אחד הלך להתעלות, הם רצו לגדול! ושניהם רצו להוציא לפועל את החידוש! אבל התורה תובעת: "איש מחתתו", לבד! מדוע אתה חושב על עצמך? מדוע אתה לוקח את החידוש לעצמך? מדוע אינך עושה את חברך שותף לחידוש!? "שלא נטלו עצה זה מזה" הם למדו כל אחד לעצמו, בסוף הדבר: "ותצא אש ותאכל וימותו". רואים שאין זכות קיום, אז זה ראיות מהפסוקים. "הליכא דיבור" אם אין דיבור הם ראויים להישרף!, אין להם זכות קיום.

תורה לא נתנה כדי שאדם יקח אותה לעצמו!,

תשמעו מה כתוב?: אילם, ששומע ואינו מדבר: פטור ממצוות "הקהל", כך אומרת הגמרא "בחגיגה" ג', מדוע? בפסוק כתוב "למען ילמדו", אומר רש"י: ואין זה ראוי ללמד אחרים, העליה הרוחנית ממצוות הקהל היתה עצומה, נשים וטף, היו מביאים לשם.

חכמים ז"ל מספרים של שני אילמים שהתרפאו והתברר שידעו הלכה וסיפרה וספריי ואת כל הש"ס, ועליהם נאמר הפסוק: "למען ילמדו".

מבהיל הרעיון: אתה בא להקל, כדי ללמוד לעצמך- שב בבית!.

תראו מה כתוב אצל אברהם אבינו בפרשת סדום, "וה' אמר: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו": הקב"ה רצה ללמד את אברהם משהו על מידת הדין, זה לימוד חשוב מאוד, אבל למי מלמדים לאברהם?

לא רבותיי, "ואברהם היו יהיה"!,למה היו יהיה? כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו, לאברהם אבינו בעצמו לא מלמדים, מלמדים אותו רק בגלל שהוא יהיה לגוי גדול וילמד זאת לבניו אחריו. לקחת את התורה לעצמו!, לא בשביל כך נתנו לו אותה, איך אמר הקב"ה למשה רבנו: "לך רד", לך רד ממדרגתך! אתה חושה שנתתי לך תורה לעצמך? נתתי לך כדי שתלמד לישראל.

על עצם הלימוד בחברותא ציין רבי חיים לייב שמולביץ את הגמרא "בסוכה", אמר רבי ירמיה משום רבי משמעון בר יוחאי, יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה: כמה שנים זה היה? איני יודע בן כמה היה רבי שמעון בר יוחאי, נניח שהיה בן חמישים שישים, על כל פנים מדובר בלא יותר מכמה עשרות שנים, והוא אומר כך: