טוען...

קניין י"א - בדקדוק חברים - חלק ב'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 05.05.2014, שעה: 07:40


חלק ב':

בדקדוק חברים.

 אומר רבי חיים מוולוז'ין: כי עיקר התורה ע"י שניים דווקא כי האדם ראוי שיוציא השכל אל אחר.

נושא דיבוק חברים טופס מקום מרכזי במשנת רוחו של רבי חיים לייב שמולביץ, וכך באו לידי ביטוי תפיסותיו והשגותיו בעניין בדברים שנכתבו לדמותו: ברובן המכריע בשעות היממה למד בחברותא, פרט לשעות שבהן כתב או ישן, נמצאו תלמידיו תדיר במחיצתו, הלימוד בחברותא היה עיקרון רוחני חשוב אשר הודגש פעמים אין ספור בשיחותיו יותר מכך במעשיו, את הצורך בלימוד בחברותא ראה בשתי פנים: חיוב ושלילה, כי כך היא ההנהגה בבריאה, זה שלוקח לעצמו בלי שישתף את זולתו נוטלים ממנו גם מה שיש לו. כך הוא היה אומר: זה שלוקח לעצמו בלי שישתף את זולתו נוטלים ממנו גם מה שיש לו.

 

הפסוק אומר : "אם כסף תלווה את עמי, לא תהיה לו כנושה, עד בא השמש תשיבינו לו, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני", מה הוא צועק איזה עוול עזו לו ללווה?: הוא לווה כסף ואין לו מה להשיב, המשכון לוחץ עליו להשיב את החוב, בדין, גם הקב"ה רוצה שיהודי ישיב כסף שהוא לווה, אלא בודאי הוא אינו צועק על העוול שעשו לו שהרי לא נעשה לו כל עוול, אבל, והיה כי יצעק אלי לא טוב לו, לכן הוא צועק, למה הוא צועק לה'? כי לא טוב לו, לכן הוא צועק אז מה בכך? מה נוגעת הצעקה שלו למלווה? הרי זה עניין בינו לבין הקב"ה אם לא טוב לו.

 

אומר הספורנו: מכול מקום שיצעק אלי על עניותו אתן לו קצת ממה שהייתי חונן אותך יותר עד כדי סיפוקך כדי שתוכל לפרנס בו אחרים.

אומר הספורנו שה' שומע את הצעקה של הלווה שהוא עני ואין לו להשיב את ההלוואה, הקב"ה אומר: אתה יודע מה, אני ייתן לו ממה שאני הייתי חונן אותך על סיפוקך כדי לפרנס בו אחרים.

כלומר: מאיפה יש לאדם להלוות? ה' נתן לו יותר מכדי סיפוקו ואז ממלא הוא יכול להלוות לשני, אז כשה' נותן למישהו יותר מסיפוקו, בשביל מה הוא נותן לו יותר מסיפוקו? בכדי שיוכל להלוות לשני. עכשיו כשהעני צועק כי אין לו וקשה לו והוא לא יכול להחזיר את ההלוואה, "כי יצעק אלי שמוע אשמע את צעקתו כי חנון אני", אז מה אני עושה? במקום שאני אתן לך המלווה יותר מכדי סיפוקך כדי שתפרנס אחרים, אני יתן חלק ממה שאני הייתי מתכוון לתת לך ואני ייתן לו.

וזה מבהיל הרעיון: יותר מכדי סיפוקו אדם לא צריך, אז לשם מה נתנו לו יותר? כדי שהוא יפרנס אחרים, "ושמעתי אומר הקב"ה", מה שמעתי אומר הקב"ה? שיש לך יותר מכדי סיפוקך ואתה לוחץ את זולתך?!, למה אתה לוחץ אותו אם יש לך יותר מכדי סיפוקך? למה? מה יהיה? אז אני ייטול את הנותר ואתן לזולתך.

 

וזה פסוק מפורש במשלי: "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'", עשיר ורש נפגשו, עושה בהווה, לא עשה, עושה כולם ה', אומרת הגמרא בתמורה טז': מה אומרת הגמרא?: בשעה שעני הולך אצל בעל הבית ואומר לו פרנסני, אם מפרנסו מוטב ואם לאו, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה', מי שעשאו עשיר לזה, עושה אותו עני, מי שעשאו עני לזה עושה אותו עשיר.

ז"א: עשיר ורש נפגשו, הוא בא לבקש ממך ואתה לא נותן לו, אין בעיה, נהפוך את העניינים, עשיר יהיה עני ועני יהיה עשיר, עושה כולם עכשיו עושה על מקום החלטה נפלה, עושה כולם הקב"ה עושה אותם, ורש"י אומר: מחדש. מה שיש לך זה רק עכשיו מה יהיה ברגע הבא? את הרגע הבא הקב"ה עושה מחדש.

 

אז אותו הדין הוא גם בהנהגה רוחנית, גם ברוחניות, תראו מה אומרים חכמים ז"ל כמה שורות קודם, כתוב: "רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'", מי הוא הרש? עני בתורה זה רש, חכמים ז"ל אומרים: מי הוא הרש תלמיד.

מי הוא איש תככים? רש"י במשלי אומר: איש מזימות בעל תורה, במקום אומר רש"י איש תככים: בינוני, שיודע שני סדרים או שלושה, יודע שני סדרים שלושה, מי הוא זה? אומרים חכמים ז"ל: זה הרבי, אז רש זה העני בתורה תלמיד, איש תככים זה הרבי שלו שהוא יודע שני סדרים שלושה, נגיד שהוא יודע: סדר זמנים, מועד, נשים, חצי ש"ס הוא יודע, בינוני נקרא וזה הרבי שלו.

 

בשעה שהתלמיד הולך אצל ריבו ואומר לו: למדני תורה, אם מלמדו, מאיר עיני שניהם ה', שניהם עדיין צריכים ללמוד, אז הקב"ה מלמד את שניהם, ואם לאו מה פירוש ואם לאו? הרבי לומד לעצמו ולשני הוא לא מלמד, ואם לאו? ראו מה כתוב: "עני ורש נפגשו ", זה הפסוק הקודם שלמדנו, אותו דבר עצמו: "מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם". אתה לא רוצה ללמד אחרים תהיה טיפש.

כמו שכתוב: "חרב אל הבדים ונואלו": מי שלומד בד בבד בבד "ונואלו" נהיה טיפש, מיטפש.

 

תראו מה שחכמים מלמדים אותנו: נתנו לך חוכמה נתנו לך כוחות ללמד גם את השני, מדוע אתה לוקח הכול לעצמך? "עושה כולם ה'" אתה חושב שיש לך, מי עשה לך את הכול? הקב"ה, הקב"ה עושה כל הזמן, ורש"י אומר: מחדש, מה מחדש? לזה טיפש ולזה חכם, מהפך את הגלגל.

בקיצור: מה שקבלנו בין בממון בין בחוכמה: צריך לחלוק, לעזור ולסייע לחלשים, אם לא הקב"ה מהפך.

כי סבורים אתם שהדבר פשוט כל כך? לא, ראו לאן האדם הגיע: כתוב בפסוק: "חרב אל הבדים ונואלו", חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בד בבד בנפרד כל אחד בנפרד בתורה, אדם כזה מחויב מיתה! חרב!.

זה לא עונש שמגיע לו מיתה, על הראייה עוד נדבר, אבל הכוונה שהוא מאבד את זכות הקיום.

אדם שלומד לעצמו חי לעצמו אין לו זכות קיום, אדם נברא לזולתו, אין אדם הנברא בשביל עצמו, הוא יושב ולומד בהתמדה! וחכמים ז"ל אומרים לו: חרב!, אין לך זכות קיום.

ומה שלמדנו שהקב"ה עושה לזה החכם טיפש, זה גרוע ממיתה, מה שאמרנו "חרב": זה החלק הראשון זה אומר שאין לו זכות קיום. אבל זה הרבה יותר גרוע הוא נהיה טיפש. הקב"ה הופך אותו לטיפש, ובואו וראו איך חכמים ז"ל הבינו זאת: "חרב על הבדים" זה עדיין לא מספיק הם אומרים, ולא עוד אלא שמיטפשים והולכים, מה זה שמטפשים והולכים? סיכלות היא גרועה ממיתה, סיכלות יותר גרועה ממות, להיות טיפש עדיף למות.

הרמב"ם ידע מה זה סיכלות הוא היה חכם גדול אז הוא ידע את הגנאי שיש בסיכלות.

 

בהקדמה לסדר "זרעים" הוא מביא את הגמרא כתוב: "כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת", כל המלעיג על דברי חכמים, שם מראים לאדם באיזה סוג של בוץ הוא התבשל, כשהוא הלעיג הוא היה בבוץ של צואה רותחת, זה מה שהוא היה זה מה שמחכה לו, כשיגיע לעולם האמת שם ישימו אותו בצואה רותחת, {זה מסריח אפילו אם זה יבש כל שכן אם זה רותח ומבעבע, אתם מכירים את הסיפור שספרתי שאחרי הכול, אמרו לו נגמרה ההפסקה להכניס את הראש}

אז מה כתוב פה:כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, משם מראים לאדם באיזה סוג של בוץ הוא התבשל, נו, מה אנחנו חושבים שזה שם ייסורי גיהינום נכון?:

 

לא רבוסיי!, הרמב"ם מוסיף שם שבע מילים: "ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות".ז"א: להיות בתוך צואה רותחת זה פנאן, זה נופש. אבל לחיות עם כסילות! זה יותר גרוע מצואה רותחת. צואה רותחת אלא ייסורי גיהינום שם, השכלות היא צואה רותחת כאן בעולם הזה!, אוי כזה מן גיהינום אין לך גדולה רותחת מזו. רותחת כזו גם שם בגיהינום אין, הכסילות : יושבים לך אנשים טיפשים מטופשים חסרי דעת, ראשים ואביונים, ומלעיגים על דברי חכמים, זה צואה רותחת צריך להתרחק מהם כמו שמתרחקים מריח מסריח, אסור להיות במחיצתם, זה זי'פה.

 

ולא עוד: מיתה עדיין אינה מספיקה "חרב על הבדים" זה לא מספיק, ולא עוד: אלא שמיטפשים והולכים, ז"א שהם מגיעים לדרגה של צואה רותחת גדולה! של כסילות.

הרי זה הגיהינום הגרוע ביותר פוחדים מן הגיהינום שם? אז תראו מה זה גיהינום כאן:

עונש שכזה על מה על מה!?: בגלל שהוא יושב ללמוד תורה לבד, וכתוב בפרוש: עוסקים בתורה, אבל לבד בלי חברותא על אלה נאמר, על אלה נאמר: שעוסקים בתורה בד בבד, זה לבד, הוא לומד תורה לבד ורק לבד ולא רוצה ללמד לאחרים ולא לומד עם חברותא, עליו נאמר: שאין לו זכות קיום ודבר שני: שהוא נמצא במצב של למעלה מצואה רותחת של הגיהינום כאן בעולם הזה.

 

ואלה הם דברים פשוטים, האדם מבין אותם מעצמו, נתן הנביא בא לדוד המלך ומספר לו את משל "כבשת הרש", בקצרה: העשיר שיש לו מכול טוב לקח מן העני את הכבשה היחידה שהיתה לו, האם לקח זאת לעצמו? לא, לקח מן העני את הכבשה בכדי לקיים מצוות הכנסת אורחים, מה פסק דוד המלך עליו?: בן מוות! האיש העושה זאת.

 

אומר לכם את האמת אומר רייב לייב חיים שמולביץ זצ"ל: עברתי על כל התורה כולה ולא מצאתי חיוב מיתה על גזילת ממון, מבהיל הרעיון: איך זה נהיה אדם לבן מוות? הוא אשר דברנו מה דברנו?: שאדם לוקח הכול לעצמו גם את המצוות הוא רוצה לקיים ע"ח השני, הוא אינו חייב מיתה זה לא מקבל עונש, הוא מאבד את זכות הקיום שלו, בן מוות האיש העושה זאת!. אין לו זכות קיום לא צריך להרוג אותו.אין לו זכות קיום, אני מבין טוב את דוד המלך, שהוא אומר בן מוות.

 

נתן הנביא שבא לפני דוד ואמר את המשל גם הוא ידע שזו תהיה התשובה, ויש לי ראיות ברורות לכך מדברי תורה ומדברי קבלה: מה היה חטאם של נדב ואביהו?: בר קפרא אמר "איש מחתתו", כל אחד מהם הקריב איש מחתתו, אומר בר קפרא: לפי שלא נטלו עצה זה מזה, שמעתם? התחייבו מיתה, בגלל שלא נטלו עצה זה מזה, רואים איך חכמים ז"ל למדו פסוק בתנ"ך: איך הם למדו? איש מחתתו, כל אחד עשה לפי מה שהוא הבין מבלי ליטול עצה מחברו.

 

אצל אליהו ואלישע במעמד הפרידה מה כתוב?: "והנה הם הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש, ויפרידו ביניהם, ויעל אליהו בסערה השמימה", אומרים ע"ז חכמים ז"ל בדמרא בסוטה מא': שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויין להישרף באש.

מאיפה לומדים זאת?: מאליהו ואלישע, מה לומדים שם? מה כתוב שם? שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויין להישרף באש, מאיפה לומדים? מאליהו ואלישע, מה כתוב שם: ואין ביניהם דברי תורה, יכול כל אחד לחשוב בעצמו מהלך בעומק הסוגיה אך אם אין ביניהם, ביניהם, אם כל אחד חושב לעצמו רק, ראויין להישרף באש. מהיכן יודעים זאת מהפסוק שלנו: והנה הם הולכים הלוך ודבר, הם הולכים ומדברים בדברי תורה, והנה רכב אש מדייקים חז"ל, יכול היה כל אחד מהם לחשוב לבד במעשה מרכבה, אבל אם אין הלוך ודבר, אם לא לומדים בצוותא הם ראויים להישרף.

 

אז אני יאמר להם פשט אומר רבי אליהו לייב שמולביץ: אליהו עלה בסערה השמימה, לשם מה צריך רכב אש וסוסי אש?: אומר רש"י הקדוש: ראויין להישרף", שעל מנת כן בא רכב אש עליהם!, מבהיל הרעיון, אבל זה הפשט בבר קפרא: שנדב ואביהו חידשו כל אחד חידוש "אש זרה אשר לא ציוה ה'", אבל הקב"ה גם לא ציווה באש של גבוה, הם חידשו כל אחד לחוד, שמצווה להביא מן ההדיוט וכול אחד הלך להתעלות, הם רצו לגדול! ושניהם רצו להוציא לפועל את החידוש! אבל התורה תובעת: "איש מחתתו", לבד! מדוע אתה חושב על עצמך? מדוע אתה לוקח את החידוש לעצמך? מדוע אינך עושה את חברך שותף לחידוש!? "שלא נטלו עצה זה מזה" הם למדו כל אחד לעצמו, בסוף הדבר: "ותצא אש ותאכל וימותו". רואים שאין זכות קיום, אז זה ראיות מהפסוקים. "הליכא דיבור" אם אין דיבור הם ראויים להישרף!, אין להם זכות קיום.

 

תורה לא נתנה כדי שאדם יקח אותה לעצמו!,

תשמעו מה כתוב?: אילם, ששומע ואינו מדבר: פטור ממצוות "הקהל", כך אומרת הגמרא "בחגיגה" ג', מדוע? בפסוק כתוב "למען ילמדו", אומר רש"י: ואין זה ראוי ללמד אחרים, העליה הרוחנית ממצוות הקהל היתה עצומה, נשים וטף, היו מביאים לשם.

חכמים ז"ל מספרים של שני אילמים שהתרפאו והתברר שידעו הלכה וסיפרה וספריי ואת כל הש"ס, ועליהם נאמר הפסוק: "למען ילמדו".

מבהיל הרעיון: אתה בא להקל, כדי ללמוד לעצמך- שב בבית!.

 

תראו מה כתוב אצל אברהם אבינו בפרשת סדום, "וה' אמר: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו": הקב"ה רצה ללמד את אברהם משהו על מידת הדין, זה לימוד חשוב מאוד, אבל למי מלמדים לאברהם?

לא רבותיי, "ואברהם היו יהיה"!,למה היו יהיה? כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו, לאברהם אבינו בעצמו לא מלמדים, מלמדים אותו רק בגלל שהוא יהיה לגוי גדול וילמד זאת לבניו אחריו. לקחת את התורה לעצמו!, לא בשביל כך נתנו לו אותה, איך אמר הקב"ה למשה רבנו: "לך רד", לך רד ממדרגתך! אתה חושה שנתתי לך תורה לעצמך? נתתי לך כדי שתלמד לישראל.

 

על עצם הלימוד בחברותא ציין רבי חיים לייב שמולביץ את הגמרא "בסוכה", אמר רבי ירמיה משום רבי משמעון בר יוחאי, יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה: כמה שנים זה היה? איני יודע בן כמה היה רבי שמעון בר יוחאי, נניח שהיה בן חמישים שישים, על כל פנים מדובר בלא יותר מכמה עשרות שנים, והוא אומר כך:

יכול אני לפתור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה, ואלמלי אליעזר בני עימי מיום שנברא העולם ועד עכשיו.

 

שמעתם? איפה היחס? נגיד שהוא היה בן חמישים אז הוא אמר שהוא יכול לפתור את כל העולם מן הדין, מיום שהוא נברא עד עתה כמה זה? חמישים שישים שנה כמה שהוא היה, אבל אם יצטרף אלי רבי אליעזר בני אני יכול לפתור את כל העולם מן הדין מיוווווווווווווום שנברא העולם ועד עכשיו, ז"א ארבעת אלפים פלוס שנה, שמעתם?

ואני שואל רבוסיי: היכן החשבון? רבי שמעון בר יוחאי יכול להציל לבד את העולם מן הדין רק כמה עשרות שנים, אבל ביחד עם בנו כבר זה מגיע מיום משנברא העולם כמה אלפי שנים, ולא מצאתי אומר רבי חיים שמולביץ שלא נזכר במקום כל שהוא שאליעזר בן רבי שמעון החיה גדול מאביו!, רואים מה זה כוח של חברותא, שמצטרף עוד אחד! יש לנו מושג מה משמעות הדבר כאשר שניים יושבים ולומדים בצוותא?

 

אתמול למדנו ששניים זה מציאות חדשה מסביר החזון איש, אחד ועוד אחד אמרנו זה שניים נכון? אבל אחד זה לא מחצה של שניים, כי זה לא מורכב, זה מציאות חדשה, זה לא הולך באותו יחס בכלל, עד כדי כך.

 

לכן אפשר להסביר למה רבי שמעון בר יוחאי כשברח, הגזרה היתה כלפי רבי שמעון בר יוחאי כשהוא דיבר נגד המלכות, אז למה הוא לא ברח לבד למערה, מה הבן שלו אשם? כולם רודפים אחריו והוא לא דיבר שום דבר, מה אתה לוקח אותו לסכנת חיים, הרי אתה הלכתה בלי אוכל בלי כלום למערה למה אתה לוקח אותו? - "אם לא חברותא - מיתותא", איך אפשר מה יהיה לבד? הרי כתוב שאין זכות קיום לבן אדם לבד, ואפילו זה

באונס! הוא לוקח איתו חברותא כי אם לא זה מיטוטה. איייייי.

 

וממשיכה הגמרא: "ואלמלי יותם בן עוזיהו עימנו, מיום שנברא העולם עד סופו!!. שלישיה זה כבר סיפור חדש, זה נקרא כוח הלימוד של דיבוק חברים.

שמעתם מה זה דיבוק חברים עכשיו, מה הם יכולים לפעול בעולם?

 

בתחילת כל זמן היה רבי חיים מדבר על הלימוד בחברותא, איך אפשר ללמוד בשקט כאשר לשני אין חברותא, והוא היה זועק! איך אפשר ללמוד בשקט אשר לשני אין חברותא, כשהיה תלמיד מבקש אותו לסדר לו חברותא היה משיב רבי חיים: אם לא אמצא לך חברותא עד מחר אלמד איתך בעצמי, והיו דברים מעולם.

זה כוח דיבוק לתלמידים, זה כוחה של חברותא, ומזה צריך להבין כמה זה פועל בעולם. בלי זה: מוות!, רחמנא ליצלן, "חבר לבדים ונואלו", ולא עוד שאין לך צואה רותחת גדולה! מן הכסילות. יבביי. שמיטפשים, ונואלו.

 

אז מפה אדם צריך לראות ללמוד בחבורה בחברותא ולא ללמוד לבד כי אין לו זכות קיום רחמנא ליצלן, אפילו לומד מעשה מרכבה.

והנה הולכים שניהם אליהו ואלישע שני נביאים בדרך ורכב אש מעליהם, שאם הם מדברים דברי תורה ביניהם: מוטב, ואם לאו אש שורפתן, ראויין להישרף.

 

וראינו את זה במי? בנדב ואביהו שהיו גדולים ממשה רבנו ואהרן הכהן שהם ממש בפועל נשרפו, למה? איש מחתתו, לא נטלו עצה זה מזה וכול אחד למד את החידוש לעצמו, והם מתו בשביל זה, נו יש לנו מקראות מפורשים ורווים איך הכינו חכמים ז"ל בין הפסוקים ועכשיו גם מובנות הדרשות שלהם, שאינן בגדר חלילה גוזמה שלהגיד שפפפם שאדם חייב ללמוד עם משהו, מציאות נדב ואביהו מתו ממש, ואליהו ואלישע הולכים ורכב יש מעליהם שאם לא ידברו בדברי תורה ראויים להישרף חיים, זה לא צחוק!,

 

 רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

 

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578






תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת