שלווה ועמלן של צדיקים | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען.
אמרו זיכרונם לברכה,
ביקש יעקב לשב בשלווה.
וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען.
חכמים זיכרונם לברכה אומרים, ביקש יעקב לשב בשלווה.
אמר הקדוש ברוך הוא,
לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא,
אלא שמבקשים לשבת בשלווה בעולם הזה?
לא מספיק כל השכר שמחקר שם עוד אם רוצים לנוח?
לשבת בשלווה בעולם הזה?
ככה אומרים חכמים זיכרונם לברכה.
נו, אבל זה לא מובן.
וכי עטו מגברא דלתלי קבאי? וכי הוא מבקש יעקב אבינו שלווה ממי שאין לו אפשרות לתת?
ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא קבאי. הוא דורש ומבקש מהקדוש ברוך הוא.
מה הבעיה?
וכי לת לילה הקדוש ברוך הוא לתת לצדיקים גם בעולם הזה?
וכי לאכול מפריה ובעי?
ומה הוא רוצה? לאכול ענבים? שוקולדים? מה הוא רוצה?
ביקש לשם בשלווה כדי שהוא יוכל לעסוק בתורה יותר אחרי כל הצורות שהוא עבר.
והוא רוצה להיות פנוי לעבודתו, יתברך.
והנה יעקב אבינו, עולם השלום, סבל כבר הרבה.
14 שנה למד בבית מדרשו של עבר,
14 שנה רצופות בלי הפסק רגע לפני המפגש עם לבן הארמי,
כי הוא הולך לאבוהון דה רמאי.
אבא של הרמאים, הוא הולך להיפגש איתו ולשהות במחיצתו.
אז צריך להתכונן 14 שנה ללמוד תורה לפני שמגיעים אליו,
כדי שיוכל להגיד בסוף, עם לבן גרתי ותרייג מצוות שמרתי.
ובבית מדרשו של עבר הוא לא שכב כלל.
הוא לא שכב על מיטה לישון.
כמו שכתוב, וישכב במקום ההוא,
ויחלום חלום, רק שם הוא שכב.
14 שנה שלמד בבית עבר לא שכב כלל.
וגם כאן, כשהוא שכב,
הכריות שלו היו אבנים.
וישם אבנים מרעשותיו,
ובבית עבר לא שכב כלל, אפילו, על אבנים.
הישוער עמל כזה ליגע את מחשבתו בעיון גדול 14 שנים רצופות,
לא 4 שעות כל יום,
14 שנים רצוף.
20 שנה היה בבית לבן,
רבן של הרמאים,
והיה אצלו עבד 20 שנה.
כמו שנאמר, ראיתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדעת שנתי מעיניי,
ורימה אותו עשרת מונים,
ומחליף משכורתו כל הזמן, ומשקר אותו רמה.
והוא הצליח להתרחק מבית אביו. איזה בית? בית של מלכים.
בית שמלאכים נכנסים ויוצאים בו.
והוא צריך לגלות מבית גדול של יותר ממלך,
והוא בן בנו של אברהם אבינו, עליו השלום,
נשיא אלוקים אתה בתוכנו, כל העולם מוקיר ומעריך,
ולהיות עבד 20 שנה בביתו של הרמאי לבן הארמי.
בית של רשע מראשם.
אחר כך הפחד מעשיו,
רונן, הפחד מעשיו,
שבא אליו עם 400 ראשי גייסות.
אחר כך וייאבק איש עמו. מי נאבק איתו? מלאך, הסמ״ך מהם, שרו של עשיו.
נו, אז מה העוול אם הוא מבקש אחרי זה קצת לנוח?
הרי כל המתנדבים שעבדו פה, אחרי כמה פעולות ביקשו לנוח,
על לקחת סיגריה לשתות קפה.
זה לכאורה טבעי, לא? כל כמה דקות קפה וסיגריה, קפה וסיגריה.
והוא אחרי עשרות שנים מבקש לנוח קצת בשלווה.
הקדוש ברוך הוא אומר לו, מה?
אתה רוצה לנוח?
אתה רוצה שלווה?
לא דיין לצדיקים אשם תוקן להם לעולם הבא,
אלא שהם עוד רוצים לשבת בשלווה בעולם הזה.
אתה רוצה לעלות לעשן סיגריה?
לא מספיק לך הסחר של מה שתקבל על ההתנדבות שבאת מיבנה?
תגיד, אתה עוד רוצה סיגריה?
אתה מחליף את העולם הבא בסיגריות?
בעשן?
יבא ביי.
לאדם קרוץ מחומר,
ייראה כי הצרות של העולם הזה צרות הנה.
והכול מחמד שלא ראה צרות יותר גדולות.
כל אחד אומר, איזה צרה צרורה,
אתה לא יודע מה שקרה לי היום.
נתקעתי מאוד, כל מיני שטויות, קשקושים, איזה צרה צרורה.
זה רק בגלל שלא ראו צרות גדולות.
וגם הטוב של העולם הזה,
ידמה לו כי טוב הוא,
והכול מחמד שלא ראה טובה יותר.
אבל הקדוש ברוך הוא,
שהוא יודע מהן צרות של העולם הבא,
והוא יודע מהן טובות של העולם הבא.
כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, תשמעו טוב,
כל הנביאים,
כל נבואות הנחמה והישועה, מה שאמרו הנביאים,
כל הנביאים,
לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיה לתלמיד חכם.
כל ההבטחות שמבטיחה תורה, מה שיהיה באחרית הימים, זה רק לאלה שעוזרים לתלמידי חכמים,
לא לתלמיד חכם עצמו.
לתלמיד חכם עצמו, מה שמגיע לו שכר עין, לא ראתה גם להנביאים.
רק אלה שעוזרים לתלמידי חכמים,
כל ההבטחות של כל העולם, עם כל העינוגים שיהיו,
זה רק לאלה שעוזרים לתלמידי חכמים.
כשעושים פרקמטיאל תלמיד חכם, עושים בעבורו מלאכה,
בשביל שהוא יוכל לשבת ולעסוק בתורה ולעשות את שליחותו בעולם הזה.
איי-איי-איי-איי.
אז אחרי כל תוקף הידיעות שידוע הנביאים בעולם הבא,
אין ידיעתם נחשב כפי מה שהוא.
לא יודעים.
כל מה שיהיה,
לא יודעים כהוא זה לעומת האמת הברורה מה שיהיה.
אז כל זה זה רק לאלה שמסייעים לתלמידי חכמים.
טובות עולם הזה ורעותיו זה לא יותר מרגע.
כלום.
אני מכיר פה מישהו שחשש לחייו וכבר השלים עם זה שיחסלו אותו והכול וכולי וכולי ונגמר ואין לו צ'אנס וזהו.
הוא ויתר כבר על הכול בגלל שיש לו חוב בשוק האפור וכולי וכולי.
זהו.
עמוד, נגמר, רעש החור,
זהו, כבר מובילים אותו לקבר, למבנים.
שיחת טלפון אחת הבהירה לו שהדברים הם בכלל לא ככה ולא שום דבר.
שום כלום.
חיים דמיונות, מצייר לו ציורים, עושה דבר בסדר.
אם אדם היה מצייר לו את הציורים בהפוך,
כמה שכר יגיע לו על כל פעולה קטנה וכולי וכולי,
איפה הוא היה מגיע?
אבל אנשים ציירים תמיד הפוך.
טובות העולם הזה ורעותיו הן לא יותר מרגע,
ואם כן, יפה אמר הקדוש ברוך הוא שרק הוא יודע את עוצם העונג של עולם הבא בכמות בלי הפסק,
וגם יודע את איכות הטוב בלי תכלית.
וכי לא כדאי לסבול נשיכה של זבוב,
או עקיצה של יתוש בשביל שכר עצום ונורא מאוד, שגם הנביאים לא ראו,
לא כדאי.
כל הצרות זה נשיכה של זבוב ועקיצה של יתוש.
קשקוש בגרוש.
לעומת השכר שמצפה לבן אדם,
והנה מלבד שכר של עצם המצווה הנורא,
אז יותר נורא שכר מי שעושה מצווה בעמל,
שהוא בא אחרי שעות העבודה להתנדב לבנות בית כנסת, בית מקדש מעל,
אחרי שהוא עייף,
הוא עמד שמונה-תשע שעות,
אחרי זה הוא בא ויושב פה עוד חמש שעות.
יא חביבי, כמה שכר מגיע לו על כל רגע ורגע.
הסחורה שאדם יגיע עליה עד שמשיגה אינו נוטל ממנה רווח כשאר סחורות,
כפול ומכופל,
לפי העמל, להשיג אותה.
דבר שקונים במדף,
אז יש לזה מחיר מדף,
אבל דבר שצריך לעמול, להכין, לטרוח, כמו המעקה שנמצא פה,
50,000 שקל זה המעקה הזה,
למרות שהוא עולה אלפים,
עשרות אלפים אחרי העמל והיגיעה.
זה בכסף
ובשכר, על זה שאתה מדקדק לצייר את הציפור בדיוק ולעשות את הכול ליפות את בית המקדש מעט.
כמה הקב'-הוא נותן שכר שרוצים לפאר את בית מקדשו?
יא חביבי, לא יסולא בפז?
אפשר היה לשים את המעקה בצבע אחד, צבוע אותו זהב ושלום.
אבל לך תעשה את הענבים ותעשה את הפלפל חריף ותעשה את העלים,
תעשה את הגזעים,
תשים את הציפורים.
זה לא פשוט,
זה עמל.
הסחורה שאדם יגיע עליה עד שמשיגה אינו נוטל ממנה רווח כשאר סחורות,
אלא כפול ומכופל לפי העמל להשיגה.
ואם כך בבני האדם, על אחת כמה וכמה לטוב והמתי בלי תכלית,
הוא נותן שכר מצוות לכל אחד ואחד בלי תכלית.
זולת זאת נותן שכר על העמל של המצווה.
אם עשה בעמל בלי שיעור, הרבה יותר ישלם לו הקב'-הוא.
ומעתה אמר שלמה המלך עליו השלום,
אף חוכמתי עמדה לי,
אף חוכמתי עמדה לי.
חכמים זיכרונם לברכה פירשו,
תורה שלמדתי באף,
ביגיעה, בעמל,
היא שעמדה לי,
והיא נחשבת שלי.
זה שלי, כי העמל זה שלך.
תורה שאתה לומד, אתה מקיים מצווה. תודה רבה.
תפילין שאתה מניע זה, אתה מקיים מצווה.
אבל העמל שמצטרף לכל מצווה ומצווה זה שלך.
ומעתה מובן היטב דברי הקב'-הוא. למה אתה רוצה לשבת בשלווה?
הלוא אם תלמד תורה ביגיעה ובאף על ידי טרדות עולם הזה,
למרות שקשה לך ארבע שעות, כי יש לך כל מיני קשקושים וסיפורים.
הלוא אם תלמד תורה ביגיעה ובאף על ידי טרדות עולם הזה, ותתייגע לפנות את דעתך לתורה ולעבודה על ידי יגיעה,
הלוא שכר בלי יגיעה בטל נגד שכר ביגיעה.
ואיך תרצה להפסיד שכר נורא כזה?
הלוא אשתו של רבי חנינה בן דוסה לא הסכימה בשום אופן לקבל מרבי
השלמת שכר על מה שרבי חנינה נטל את הרגל של זהב מן השמים, כיוון שהיה עני מרוד,
והיא ביקשה שיחזיר אותה,
כי היא לא רוצה שיהיה להם שולחן עם שתי רגליים לעומת שולחן עם שלוש רגליים בעולם העליון.
אז הוא שאל את רבי, רבנו הקדוש,
מה לעשות? הוא אמר, תקרא לה, אני אסביר לה.
אז הוא בא ואמר לה, אל תדאגי, מה שיחסר לכם אני אשלם,
אם תיקחו מהעולם הבא שלי.
אמרה לו, אתה יכול לתת לו, לרבי חנינה בן דוסה, התורה שלו דומה לתורה שלך?
התורה שלו מתוך דוחק,
מתוך עוני,
התורה שלך מתוך עשירות, אתה יכול לשלם לו?
יש לך בכלל את אותו סוג לשלם?
והוא הודה לדבריה, אמר שהיא צודקת.
הלך רבי חנינה והחזיר,
גדול הנס האחרון,
כי בשמיים לא מקבלים בחזרה מה שנתנו כבר,
וקיבלו את זה בחזרה.
אז אתם משווים שכר שהוא בעמל וביגיעה לעומת שכר של מישהו עשיר?
אדם שלומד עם מזגן מאחד שבלי זה אותו דבר?
ונתוספו לו עשרים ושתיים שנה אבל על בנו.
קפץ עליו רוגזו של יוסף.
ביקש יעקב לשב בשלווה,
מה היה העונש?
קפץ עליו רוגזו של יוסף.
עשרים ושתיים שנה היה אבל עליו.
עד כי אמר כי ארד אל בני אבל שאולה.
וגם יצחק בכה על צערו חינם, אביו,
בכה על צערו חינם ולא היה יכול לגלות לו.
וביותר גדול צערו על שלא שרתה עליו השכינה כל אותה תקופה.
והנה יעקב שסבל בימיו כל כך צרות כמו שביארנו.
עם כל זה הקדוש ברוך הוא סחק ממנו.
אתה רוצה לשב בשלווה?
הקדוש ברוך הוא סחק ממנו.
אתה רוצה לשב בשלווה מכאן מלהבא?
מעתה נוכל להבין מה ההפסד מאוד של האדם
היושב כל ימיו בשלווה.
אחד מתפאר, אתה יודע איזה חיים טובים יש לי, איך אני רגוע,
איך אני אפנן, ועוד יש לו יחדה ובוכתה וחמל על הזמן.
הוא מבסוט, אני משלווה.
במקום להיות יגע בתורה, במצוות, בעמל.
אבל מסחרו הגדול של הכובש רצונו משובר את מידותיו,
שזאת היגיעה יותר גדולה,
לשבור את המידות, לחוות את השם ביגיעה,
זה דבר קשה מאוד.
וזה השכר הגדול ביותר, ומחלקם יהיה חלקנו, אמן כן יהי רצון.