לכו וראו מפעלות אלהים | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, לעילוי נשמת שמואל פייביש בן שמואל מנוחתו עדן, אמן.

קהל: אמן.

הרב: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי" (בראשית לט א), 

במדרש תנחומא אמרו: "זהו שאמר הכתוב: "לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו ה) אמר ר' יהושע בן קרחה: "אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעֲלִילָה אתה מביאן; כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון כבר ברא את המוות, מנין? אמר ר' ברכיה: "משום שנאמר: "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א ב) זה מלאך המוות המחשיך פניהם של הבריות, ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו לאמור עליו שהוא הביא את המיתה לעולם שנאמר: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב יז) משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו כשביקש לילך לביתו כתב גט, נכנס לביתו והגט בידו ומבקש עלילה לתנו לה, 

אמר לה: "מזגי לי כוס שאשתה", מזגה לו, כיוון שנטל מידה הכוס אמר לה: "הרי זה גיטך!", 

אמרה לו: "מה פשעי?", 

אמר לה: "שמזגת לי כוס פושרין", 

אמרה לו: "כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פושר, שכתבת הגט והביאתהו בידך!", 

אף כך אמר אדם הראשון לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! עד שלא בראת עולמך היתה תורה אצלך אלפַיִם שנה ומה כתוב בה? "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט יד) אילולא שהתקנת מוות לבריות היית כותב בה כך?! אלא שבאת לתלות בי את העלילה!" הוי נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.

מדרש קשה! לאט לאט נבין; והנה, 'חטא עץ הדעת' שבפשוטו הרי נצטווה במפורש: לא לאכול ממנו! והוזהר בתוצאת המיתה ועבר על הציווי ואכל, אבל חז"ל רואים בכך רק עֲלִילָה ככוס פושרין שאין בה כשלעצמו להצדיק גירושין, לולא שהיתה כאן עֲלִילָה ומלאך המוות הוכן מבעוד מועד. אז על פי הפשט היה ציווי: לא לאכול ממנו! היתה אפשרות שלא יאכל ממנו, היתה בחירה לאדם הראשון, הזהירו אותו: שהוא ימות ויגרום מיתה לעולם! אבל הוא עבר ברצונו מדעתו על הציווי ואכל ומת, וגרם מיתה לעולם נכון, נכון שיש מלאך המוות, נכון שיש אפשרות למיתה אבל יכולת לבחור שלא למות. 

אבל חכמים רואים בזה עֲלִילָה, כמו הכוס פושרין שאין בה להצדיק גירושין, לולא שהיתה כאן עֲלִילָה, כי הו בא מוכן כבר עם הגט ונכנס וחיפש סיבה... אז גם פה זה כאילו ה' חיפש סיבה: שאם יחטא אדם הראשון יוכל להחיל מיתה בעולם, אבל המיתה היא לא עונש אמרנו, למדנו כבר בדרשות: שהעונש - זה תיקון; אם לא יהיה מיתה אז פירושו של דבר לא יהיה תיקון לחטא של אדם, על ידי המיתה הוא מתקן את גופו, הוא מתקן שם את נשמתו וחוזר בתחיית המתים, ואם לא היה מיתה בעולם - מה היה תיקונו של אדם? לא היה לו תיקון אז היה צריך להיאבד מן העולם לגמרי!

בשביל "כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג) גרם לכל השבטים לירד למצרים; "אמר ר' יודן: "היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג) זה חייב להיות, כי הוא הודיע את זה לאברהם בשעה שאמר: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?" (בראשית טו ח) אז אמר לו: שתהיה גלות לבניו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה במצרים! 

אמר ר' יודן: "היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת יָדֹעַ תֵּדַע", 

אז צריך כאילו סיבה, איך יתגלגלו? סתם קמים בבוקר: 'היום הולכים למצרים לגלות...'?! והביא עֲלִילָה לכל הדברים כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאוהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים, וישמע יעקב: 'שיוסף חי במצרים!' וירד עם השבטים וישתעבדו שם, הוי וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה אל תקרא הוּרַד אלא הוֹרִיד את אביו והשבטים למצרים. אז התגלגל כל הסיפור בעֲלִילָה; בשביל שיוכלו לרדת למצרים ותתקיים הגזירה שיהיו בגלות מצרים אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה! 

אף כאן יש לנו להבין: שמכירת יוסף לא היה חטא כפי הבנתנו, וכמו שכתב הרשב"ם בתחילת הפרשה: שאומנם יש לנו להתבונן בפשט של הכתוב, אבל אסור לנטות מהכלל, שהכל לפי העניין, ולפי האנשים שמדברים עליהם, ואנו מדברים כאן בשבטי יה! שהם התקרה של העולם, האנשים הכי גבוהים ומושלמים בעולם! והיו שרויים בדבקות כל היום ועומדים לפני ה' כמלאכי השרת!! וברוח קודשם עשו מעשה זה ליוסף, מוכרחים היו על פי הוראה מן השמים; כדי שיתגלגלו ישראל למצרים. ולא נתבעו אלא על פגם בדקות שנמצא בהם! ונוֹרָא עֲלִילָה מצא את עוונם!! 

זאת אומרת הסיבה נתגלגלה על ידם, אבל מה התביעה עליהם; האם התביעה עליהם על מכירה של אנשים גסים שמוכרים את אח שלהם כמו שהבין הקיסר? והוציא להורג את עשרת הרוגי מלכות! - לא! חלילה, זה הכל בסיבי סיבה שהם יראו שכאילו כל הדברים שהוא עושה, זה כאילו הוא 'מוסר' אותם לאבא ועל ידי זה הוא רוצה להדיח אותם מן האפשרות שהם יהיו המשך ליעקב אבינו, כמו שישמעאל נדחה מאברהם, וכמו שישמעאל נדחה מיצחק, גם הם יִדחו ויִשאר רק יוסף והוא יהיה הממשיך והם לא, אז הם דנו אותו כדין 'רודף' שרוצה להדיח אותם מהעולם הבא! 

אבל זה בדקות של הדקות!! כי הם עשרים ושתַיִם שנה עשו בדיקות כל יום כיפור בדקו; אם יש להם חטא או משהו? עברו על כל מה שעשו כל ימי חייהם! אם החפץ חיים בחיים חיותו לפני כמאה שנה היה עושה כל שנה חשבון ויודע כמה דקות הוא החסיר, פעם אחת הוא בכה בכה-בכה, אומרים: 'שהוא מצא שמונה עשרה דקות שהוא לא זוכר מה עשה!' אז הוא פחד שהיה שמה ביטול תורה וכל מיני דברים... אז אם זה החפץ חיים עכשיו, מה החשבון שלהם שהיו עושים לפני יום כיפור! והם לא מצאו!! לא מצאו שהם חטאו בכלום. 

בסוף בסוף שהם ראו את כל העלילות שקראו להם; מואשמים, "מְרַגְּלִים!" (בראשית מב ט) והכל, אז הם אמרו: שכל העוון שלהם כנראה "בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (בראשית מב כא) ואנחנו לא ריחמנו ולא חמלנו עליו וזהו, רק על החמלה! אבל לא על עצם המכירה, שהרי הקב"ה השתתף איתם בעשרה - בשביל להחרים: את מי שיגלה את הסוד! אז זה רק בדקות של הדקות, אז אומר לנו הרשב"ם: אנחנו לא בורחים מהפשט של הכתוב, וודאי היה מכירה, ומה שדיברו זה דיברו והכל בסדר. 

אבל מה החטא שלהם? החטא שלהם הוא לא כזה כמו שקוראים כאילו לוקחים אח ומחליטים להרוג, אח"כ מוותרים לו, ואח"כ, זה ואח"כ מוכרים אותו, וכאילו חיפשו כסף... הכלל הוא: שהקב"ה מסבב כל הסיבות, והצדיקים עיניהם פקוחות לראות את מעשה ה' בכל נפלאותיו! 

בעת החורבן אמר ירמיהו: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיה כט יא) ה' שולח ביד הנביא ירמיה לומר: אני יודע אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, איזה הַמַּחֲשָׁבֹת? שאני חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, אני יודע מה אני חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם אתם לא יודעים מה אני חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם! אני חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם רק מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, וכל כוונתי לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה. ואמרו בגמרא בתענית כט': "אלו דקלים וכלי פשתן!", מה הטובות, מה השָׁלוֹם, מה התִקְוָה, מה אַחֲרִית? דקלים וכלי פשתן. 

וכמו שאמרו בפסחים פח': "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל - אלא שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה!" זאת אומרת מה זה הטובה? הגלה אותם לבבל שמה התמרים משובחים מאד! זה עמק שמה זה גודל יותר טוב, ומקום חם והתמרים צריכים בישול טוב ואז הם משביעים מאד, ואתה לא צריך לקום וליטול ידיים ולאכול הרבה וזה... אתה אוכל תמר אחד-שנים אתה יכול שטייג'ן להרביץ תורה, אין ביטול תורה ואין כלום, שלח אותם לשם. וכלי פשתן שהם נעימים ונוחים על הגוף שיכול אדם לשבת וללמוד "כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה". 

כל אלה ה'עכברים' שחפרו את המנהרות בעזה הם נכנסים בעומק קילומטרים! אז מה הם הולכים לעשות ארוחת בוקר הולכים בחזרה את כל המרחק וחוזרים?... הם הכניסו ארגזים של תמרים וכל הזמן היו אוכלים רק תמרים למטה, מצאו שמה מלא קופסאות של תמרים וגלעינים של תמרים - כי תמר משביע. 

רואים: שבעומק הדין וחרון אף מסבב הקב"ה את הישועה! בתוך זה; "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה גם שם נמצא ה' יתברך...!" ובמדרש אמרו את הפסוק הזה על השבטים; "השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו", כולם עסוקים בשק ותענית; יוסף על מצבו, ראובן שבלבל יצועי אביו ויעקב על הבן שלו שאבד לו. "והקב"ה באותה שעה..." כולם בוכים, כולם מצטערים, כולם מתענים "והקב"ה היה עסוק בבריאת אורו של משיח!".

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית לח א) הוי "בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה" (ישעיה סו ז) קודם שנולד משעבד הראשון - נולד גואל האחרון! אף כאן סיבב הקב"ה את אור הגאולה בעֲלִילָה, כמו שדרשו חז"ל: "וַיֵּט אֵלֶיהָ" (בראשית לח טז) יהודה נטה מן הדרך אל תמר, וַיֵּט אֵלֶיהָ בעל כורחו! שזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאווה וידע והבין: שזה הוא זיווג מן השמים! אז זאת אומרת הקב"ה בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה עוד לפני שהיו לה צירים - כבר יָלָדָה, זאת אומרת הקב"ה ממהר להכין את הגאולה עוד לפני השעבוד הראשון; עוד לפני הירידה למצרים, עוד לפני הכל, הוא כבר הכין את הגואל האחרון! 

ולכן זה נעשה על ידי יהודה; שמיהודה יצא, ומתמר פרץ: "מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ" (בראשית לח כט) "מלך פורץ גדר!" והגואל התחיל שמה את הדרך והמסלול, אז עוד לפני הירידה למצרים כבר הוכנה הגאולה. כולם עסוקים בתענית, לא יודעים, רואים רק צרות, רואים בעיות, מאורעות, לא מבינים, והכל כבר נסלל בתוך זה, הכל שזור בפנים עד הסוף. זה כמו חוט שיש חוט גלול על קרטון, ומתחילים רק את התפר הראשון, אבל כבר יש את החוט האחרון כמו שאומרים את הקצה שלו שיגמור את כל הבגד בסוף. 

אף תמר שהתעוררה למצווה הזו, דהיינו; לעמוד "בְּפֶתַח עֵינַיִם" (בראשית לח יד) ולהמתין לחמיה שיעבור שם כדי שתתעבר ממנו ותוציא ממנו מלכים! וכו', אף היא ידעה שהיא מוכנה להוליד אורו של משיח, כמו שאמרו: "שבשעה שהיתה מעוברת היתה מתפארת ואומרת: "ממני יצאו מלכים! ממני יצאו גואלים!" הרי שיש לנו לימוד כפול: איך הקב"ה מסבב כל הסיבות על ידי נוֹרָא עֲלִילָה, ולדון במידה נכונה את דקות התביעות שעל קדמוננו מחד, ומאידך גיסא מוטל עלינו חוב גדול בחלקו הראשון של הפסוק לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים ולראות בכל המקרים את יד ה'! 

אז אנחנו לומדים לימוד כפול: הבנו שהקב"ה מסבב כל הסיבות על ידי נוֹרָא עֲלִילָה, ואדם לא יודע ומרגיש את זה בתחילת דבר, חוץ מנגיד יהודה, וחוץ מנגיד תמר, וחוץ מנגיד מי שמרגיש... אז לכן אנחנו צריכים לדון במידה נכונה, לא להתפרע...! 

כמו 'המרצים החדשים', המשוגעים שמוציאים לעז על הקדמונים ועל הראשונים. 

ולדון במידה נכונה את דקות התביעות שעל קדמוננו זה מצד אחד. מצד שני: מוטל עלינו חוב גדול גם בחלק הראשון של הפסוק, להבין גם על פי הפשט: מה קרה, איך קרה? ולראות לפי הפסוק לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, אז רואים איך הקב"ה פועל בתוך, בתוך, בתוך כל המקרים והַמַּעֲשִׂים הנעשים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ והכל מכוון לתכלית של: אַחֲרִית וְתִקְוָה טובה לעם ישראל! כי אני חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם - מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה! וכך מפורש ומפרש בספר תהילים על יוסף הצדיק ומאורעותיו, דוד מלכנו, וכך הוא כותב בספר התהילים: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" 

מי זה שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ? הקב"ה! שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ באיזה צורה? לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף - עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ" (תהלים קה יז-יט) זאת אומרת עד מתי הוא צריך להישאר שמה? זה עד שיגיע עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ, שצריך להיגאל לצאת ממצרים "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל!" (בראשית טו יד) וצריך להעמיד את יוסף שיהיה הַמַּשְׁבִּיר לְכָל - ויאסוף את כל השלל; מכל המצרים ומכל העמים, יקח להם את כל הכסף, ישעבד אותם בעבודה, ויכין את כל השלל הגדול - שיֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל כדי שיתקיים דברו עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ.

הרי מפורש: שיוסף היה שליח להוריד את בני ישראל למצרים, והיתה זו עֲלִילָה מנוֹרָא עֲלִילָה, "אֵל נוֹרָא עֲלִילָה, הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה" (נעילת כיפור) ובכל זאת נמצאה עליו תביעה דקה, על יוסף למרות שהוא השליח, בזה שהביא דיבה על אחיו, ולכן אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ, היה צריך לצרוף אותו תחילה, לנקות אותו מן הדבר הזה, ואח"כ: "שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ" אח"כ הוא שָׁלַח את פרעה לחלום חלום, ואז הוא יתיר אותו ממאסרו כדי שיפתור לו את החלום, ואז "מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ", פיתח חרצובות מעליו, שחרר אותו ועשה אותו 'משנה למלך!'. 

תפקידו של יוסף הצדיק היה לראות מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים בכל הקורה לעמו, בכל הקורה עמו ולעמו, ולהתבונן בכך: שערביים לוקחים עימם "צְרִי וָלֹט" (בראשית לז כה) ולא נפט! שיריח ריח טוב להציל נפשו, קודם כל בתוך כל הסבטוחה הזאת בכל העֲלִילָה, מה שלא צריך - לא צריך, בדרך כלל אורחות גמלים הם נושאים נפט למצרים, ויורדים עם נפט וזאת שיירה שהגיעה נושאת בשמים! למה? שהצדיק לא יצטער בדרך, מספיק מה שעשו לו, זה לא מגיע לו, אז שהוא יסע כל הדרך עם ריח בשמים בתוך פַּרְפוֹמֵרְיַה, כל הדרך... וזה להציל נפשו, כי אם אדם מדוכא ועוד מריח ריחות רעים - הוא יכול גם לאבד את הדעת! 

אח"כ צריך לראות, והוא רואה: שבעבדותו היה "אִישׁ מַצְלִיחַ" (בראשית לט ב) וה' עמו, סיעתא דשמיא בכל מעשה ידיו! ופוטיפר רואה שה' עמו וכל מה שהוא עֹשֶׂה - מַצְלִיחַ, אז הוא רואה שה' עמו, זה לא שה' כאילו סילק השגחתו ממנו, זרק אותו, העניש אותו על מה שהוא לא יודע מה זהו, אדרבה! בתוך כל העונש בתוך כל הצרות הוא רואה סיוע מן השמים. בבית הסוהר הוא נושא חן, וכולם באים משחרים לפתחו, והוא אחראי על האסירים, ועוזר להם שומע צרותם. 

אבל כשדיבר מילה יתירה עם שר המשקים - נגזרו עליו עוד שנתיים של מאסר! כי נמצא פגם קטן דק מאד לפי ערכו בביטחון, אתה לא כשאר האנשים שקוראים 'רבנו בחיי' ומבינים מה שרוצים... אתה גם בלי רבנו בחיי צריך לדעת את דרגת הביטחון המקסימלית! והגם שאדם מצווה על מידת ההשתדלות לחלץ את עצמו ממאסר, לפדות את עצמו, מצוות 'פדיון שבויים' מצווה הכי חשובה ממצוות הצדקה! מצווה גדולה שצריך אדם למסור ממון שלם, לא 'מעשר' ולא חומש - כל שבידו כדי לפדות נפש מישראל!! אז וודאי שזה מוטל על אדם לפדות את עצמו, אז הוא עשה מצוות השתדלות. 

שתי מילים! נו, בחיאת, שתי מילים מה קרה? 

- אבל אתה בדרגה שלך שתי מילים זה יותר מידי! 

ויוסף ראה בחוש שׁשׂר המשקים הוא מלאך שנשלח במיוחד להמליץ עליו טוב! בדיוק הוא יוצא משתחרר על הדרך 'קח איגרת' כמו שאומרים לפרעה... ואח"כ כל דבר החלום, והחלומות שחלמו שר המשקים ושר האופים הכל מסובב מן השמים עבורו, ואח"כ החלום של פרעה. אבל בכל זאת עם כל מה שהוא רואה השגחה עליונה, היה עליו לשתוק, ולסמוך על הקב"ה שיוציא אותו ללא השתדלות מצדו. ולבסוף אחרי השנתים: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (בראשית מא א) לבסוף "מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ!" (קהלת ד יד) לא פחות ולא יותר, מעבד - מהתהום של התהום מבור תחתיות לשלוט ב'כיפת העולם!' שמונים שנה!! שמונים שנה, וכל החלומות של יוסף התגשמו - כמות שהם! אבל איך הכל הסתובב? בעֲלִילָה.

לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם; הפרשיות האלה מלמדות אותנו את פרקי חיינו בשני מישורים: להתבונן על העבר ולראות את יד ה' לטובה, איך הוא מסבב כל הסיבות לתכלית טוב ונפלא! כמו שאמרו בירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ה': "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'" (תהלים צב ט) לְעֹלָם ידך על העליונה!" עיינו שם באריכות, ולהתבונן בכל דבר בהווה לא רק על העבר, ולראות את חסד ה' שבו בכל דבר, ולקיים בכך את חציו הראשון של הפסוק לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים - איך הקב"ה פועל בעולמו בדרך של סיבה ומסובב שהוא סיבת כל הסיבות. 

אז הקב"ה מזמין לבני אדם; דרכים, כלים, ניסיונות, שיתופים עם בני אדם והכל, והכל נעשה בשביל להוביל אל התכלית; שאחרי כל הבלבלה של העולם, הכל מסתדר ומתנקז לנקודה האחרונה - שתבוא הגאולה! 

לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים; איך אמנון יצחק הלך לבחירות?! דבר בלתי מובן! הוא בעצמו לא בוחר, הולך לבחירות?! שלא על מנת להיבחר, כי הוא לא מועמד לבחירה, והוא גם לא בוחר, איך יכול להיות דבר כזה?! אז מה הוא עושה שם? לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים - הכל זה בשביל מה? בשביל שיתגלה השקר! של עולם השקר, של אנשי השקר, שיוצאים נגד אדם שעשה רק טוב ליהודים! ועשה טוב להם!! ורואים את הצביעות, ואת המידות המגונות של כל האנשים שנמצאים ב'ראש רשימת המבוקשים!' - לא יאומן כי יסופר! 

כל זה 'לקראת הסוף' שיהיה הבירור הגדול בין האמת לבין השקר, כדי שמי שירצה להבחין - יוכל להבחין, ואז רואים: שמה שהם טוענים, שטוענים עלי, הטענה היא בעצם עליהם, רק שכחו את ההתחלה - איך זה התחיל... וטוענים עלי שאני כאילו 'מדבר על רבנים', 

- מעולם לא דיברתי על רבנים! המלצתי עליהם תמיד. הם פתחו לדבר נגדי, איחלו לי: 'מיתה!' ושאני 'אשרף עם התורה!', שאני 'לא אקום בלילה!', - זה הכהן הגדול 'אוהב ישראל'... (הרב שלום כהן) ומי כינה שמות הראשון? החוש"ך, איך הוא קרא לי? 

- "איי איי-איי-איי..." 

ואני לא אמרתי "איי!" ולא כלום, ספגתי את זה שְׁנָתַיִם יָמִים והם המשיכו עולזים ועליזים: "הנף! הנף, הנף-הנף-הנף..." 

ואחרי זה אמרתי להם: "די! מספיק, הגזמתם"

לא הפסיקו, אז מה עשיתי? לאט לאט צמצמתי קצת וקראתי ליצחק – 'איציק' ולדוד - 'דודי' ולאברהם - 'אבריימי' ולראובן - 'רובי' זה הכל! לא קיללתי, ולא ביזיתי לאט לאט, ככה 'בקטנה', מן השמים גלגלו את זה שיתברר! והנה כל פעם מתגלה מי האנשים האלה, 

מי שחשב: 'שהאנשים האלה גדולים!' 

כבר אמר הרב יעקב יוסף: 'אלה לא גדולים! אלא 'סנהדרין של אסד'!! רחוק רחוק מגדולים ותלמידי חכמים, אלה סנהדרין של אסד, אצל אסד לא מעמידים לדין, אין בית דין, ישר יורים בכיכר או מטילים חבית של נפץ וזהו, עם ילדים, עם הכל, לא בוחלים בכלום, זה נקרא 'סנהדרין של אסד'. 

והנה דוגמא מהיום, אחד ניגש לבית כנסת להתפלל, וראה שם את מאזוז (הרב מאיר מאזוז – ישיבת כסא רחמים') ושמה הוא דיבר כנראה, הוא שאל אותו שאלה; 

אמר לו: "אשתי היא אוסרת עלי לשמוע את 'יגאל כהן' למה? היא אומרת: 'שרבנים פסלו אותו!' ואח"כ זמיר (זמיר כהן - הידברות), זמיר - פסלו אותו היא לא רוצה שאני אשמע אותו! נו, אז מה מה-מה עלי לעשות?" 

אז הוא אומר: " לא! היא לא מבינה, מה פתאום? הזמיר - כל הרבנים בעדו, כולם בעדו, ו'הרב שלום כהן'"... 

- הפעם הוא קורא לו 'שלום כהן', פעם הוא קרא לו חוש"ך, עכשיו הוא קורא לו 'הרב שלום כהן' 

- "וכל הרבנים הם בעדו..." 

- ומה עם כל הספרדים שנגדו? הוא לא מזכיר שום דבר! כדרכם... לומר אמת? לא תמצא אצלהם! 

אז ההוא אומר: "אבל יש עוד בעיה, הרב אמנון יצחק - היא אומרת שהוא אומר שהוא פסול ואסור לשמוע אותו!", 

אז הוא אומר: "אמנון יצחק – הוא לא יודע או שהוא לא מבין טוב, או שזה... כל הרבנים הם בעדו ופה ושם", 

ככה הוא אומר. 

הוא אומר: "אבל אתה יודע מה הוא אומר על הרבנים? הוא פוסל את כל הרבנים! הוא פוסל את הרב שלום כהן, והוא פוסל את זה, אתה יודע איך הוא קורא לרב יצחק יוסף? 'איציק'", 

אז הבחור אומר לו: "טוב, אני לא... לא נכנס לזה", 

- "תעוף מפה! תלך מפה, הוא "חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם" (שופטים טו טז), הוא זה... תלך, תלך מפה!" 

- אש הדא? מה קרה, הוא לא קיבל את דעתו להגיד: 'כן, אמן, קדוש' מה שאמרת, הוא אמר: 'טוב אני לא נכנס לזה', כאילו אני לא מבין בזה וזה, 

- כעס! גאווה!! איך אתה לא מקבל את דברי?! והתחיל לקלל... 

- לא הבנתי! לא הבנתי, לפני רגע מה אמרת? "אתה יודע איך הוא קורא לרב יצחק יוסף?", 

- איך הוא קורא לו? 'איציק', מה יש באיציק? מה יש, אמא שלו לא קראה לו: 'איציק, איציקלה, איציק, דודי' לא קראה להם? אז גם אני קורא להם 'שמות חיבה!' מה קרה? אבל מה אתה אמרת? חמור! חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם, תלך, תלך מפה! - לא הבנתי, אבל בשנייה אתה עושה בדיוק מה שאתה אומר: 'שאסור לעשות!', 

אני נשלחתי לתפקיד, חוץ מ'להחזיר בתשובה!', - לחשוף את השקר בעולם!! ואלה השקרנים שנמצאים בעולם מלאים! מלאים, מלאים, נושאי מגבעות, חליפות, סוחבים זקנים, הכל, הכל, 'אין תוכם כברם!' הכל שקר וכו', והוא עוד מדבר?! 

אתה אומר: 'שאני קורא לו איציק', 

שאלת פעם: 'למה אני קורא לו איציק?' בררת? לא בררת! 

אבל אני שמעתי והשמעתי מה אתה אמרת על הרב אלישיב ועל הרב קנייבסקי ועל כל גדולי האשכנזים - שיצאו בצדק נגד הסידור שלך! שהחלטת שאתה 'בעל הלשון' ויכול לתקן תיקונים ולמחוק דברים, ולשים מה שאתה רוצה והם יצאו עליך בצדק, ככה הם מבינים. 

מה אמרת? קיללת אותם! "אלה לא רבנים, זה האלישיב הזה והחיים הזה והזה ואני לא מוחל להם! ולא בה...." וקללות! מה זה? איזה כעס "כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קהלת ז ט) "אדם ניכר; בכיסו, בכוסו ובכעסו" כעס - זה גאווה! מלא גאווה. 

- "אני! (מאיר מאזוז) עשר דורות לא חזרו בהם אנשים, עשר דורות! רק אני, לא כף החיים, ולא הבן איש חי ולא אף אחד, רק אני...!" הוא אומר, 

- אתה ממש ענווה! שאין כדוגמתה, נו? נראה עכשיו אם אתה תחזור בך מהחֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם לעומת 'איציק', אם אתה לא תחזור? אז סתם שיקרת את כולם שאתה תמיד חוזר בך! 

אני באתי: בשביל לחשוף את כל השקרנים! ונטפל בהם אחד אחד - כי הם מטעים את הציבור!! נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, איך הוא מגלגל דברים; בשביל שיתבררו דברים לקראת הגאולה השלימה - במהרה בימנו אמן!

קהל: אמן.