כנגד מי היצר לא יכול | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

כל נקבה

מהידוע

כי הדבר המוכרח

לא ישובח ולא יגונה.

זאת אומרת, כל דבר שהוא מוכרח אצל האדם

לא ישובח ולא יגונה.

כי אם הוא מוכרח,

על מה תשבח אותו?

הוא מוכרח לעשות אותו דבר.

ואם הוא מוכרח לעשות דבר, אז על מה הוא יגונה? כי הוא מוכרח, אין לו ברירה.

והנה, הדבר אשר בא תמיד על אופן אחד נראה כמוכרח.

זאת אומרת, אם בן אדם,

אנחנו אומרים דוגמה שהוא חייב ללכת לעבודה,

אז זה נראה כמוכרח.

כל דבר שאדם עושה אותו תמיד, זה נקרא כאילו הוא מוכרח.

למרות שבמקרה הזה הוא לא מוכרח,

אבל

כך זה נראה.

על כך כתב בעל חובת הלבבות,

ראש חכמי המוסר ועוד ראשונים,

כי לכך נברא העולם בכוחות הפוכים.

שלא יאמר הבלתי מבין, כי טבע הוא.

אם הכל יהיה על מהלך אחד,

אז אפשר להגיד, אין שינוי, כי זה טבע. טבע לא משתנה.

מים תמיד יורדים למטה, לא עולים לפעמים למעלה.

צמח,

מלמטה למעלה, לא הפוך.

זאת אומרת,

אם העולם לא היה נברא בכוחות הפוכים,

אפשר היה להגיד שזה טבע הכול.

אפילו שאמר הכוזרים, מיהו הטבע?

גימטרי האלוקים, הטבע.

אלוקים זה כל הכוחות כולם.

אבל לא רבים יחכמו.

לכן נברא בטבעים שונים.

אווירי האקלימים אינם דומים זה לזה.

וכיוצא בזה הרבה הפכים.

ועל כורחך, כי זה מכוון מהבורא החכם, הכל יכול, בלתי תחליט.

והוא יכול כל דבר לשנות לאין ספור של פנים כאלה ואחרות בכל רגע נתון.

ולכן מבחן חוכמת האדם,

זה כשיצאו ממנו כוחות הפוכים.

רחמן במקום שיש לרחם,

ואכזר במקום שיש להתאכזר,

כי האדם צריך להתדמות בדרכיו יתברך.

אז זאת אומרת, זה שני כוחות הפוכים.

רחמן ואכזר זה שני כוחות הפוכים.

אם נמצא באדם שהוא תמיד רחמן,

זה לא נורמלי.

תמיד אכזר זה לא נורמלי.

רחמן ואכזר זה בסדר. אוהב ושונא זה בסדר.

נדיב וקילאי זה בסדר.

זאת אומרת, תמיד צריך שיהיה בו כוחות הפוכים ולהשתמש בהם כל דבר במקום הנכון.

הנה, מידת הענווה היא משובחת מאוד.

אבל אם תמיד יהיה בלי שינוי מתנהג בענווה,

אותו כי אין זה אלא כניעה בהמית.

כמו שיש בהמה כנועה כל הזמן.

ככה הוא, כמו בהמה.

כניעה בהמית זה נקרא.

אדם שהוא ענב כל הזמן, ואין לו היפוך.

עמידה בעניינים מסוימים המצדיקים את ההיפוך,

זה נקרא כניעה בהמית.

לכן מצינו במשה רבנו, שהיה ענב מכל האדם אשר על פני האדמה,

כוחות הפוכים.

מצינו, כשבאו ממלחמת מדיין,

שרק 12,000 איש כבשו מדינה שלמה,

חמישה מלכים

ועם רב,

הראנו נפלאות.

אז מה ראינו?

כי כל מי שהוא צדיק יותר,

הוא האיש הגיבור יותר.

כמובן,

מגבורתם

ב-12,000

איש בלבד,

שלחמו וניצחו מדינה שלמה מחמישה מלכים,

שזה לפחות מאות אלפים,

ועל כל הנהגתם במלחמה זו.

ובמי בחר למלחמה?

הלא את הצדיקים מכולם.

שאם אחד רק מדבר בין תפילה לתפילה,

הוא פסול מלשרת בצבא.

מחזירים אותו הביתה.

ומי בחר במלחמה הזאת לצאת?

בצדיקים מכולם.

ורוב המלחמות שהיו להם

היו בדרך הטבע.

רק הלב שלהם היה לשמיים,

כמו שמפורש בכמה מקומות.

עכשיו, נתבונן עוד על הגבורה שלהם

רק בזה.

כי הלוא הנשארים חיים

היו שלושים ושתיים אלף.

וכמה היו אשר ידעו משכב זכר אין מספר.

וגם כל התף אשר אמר להם משה רבנו עליו השלום,

בעתה הרגו כל זכר בתף.

היה ודאי אין מספר.

וגם כל המינים מבהמות הרבה מאוד.

וגם הרבה כסף וזהב אשר שללו וזזו איש לו, כנאמר שם.

וגם הנחושת והברזל והבדיל והעופרת אשר שללו.

הייאמן,

כי רק 12,000 יוכלו לשמור

שלא ייפקד איש

ודבר מכל אלה?

אחד לא נפטר.

ולא נפקד אפילו חמישה שקלים מערך השלל שהם לקחו.

היש גבורה יותר מזה?

אז באיזה צדיקים אנחנו מדברים?

לבד אחרי כל עמלם בכיבוש מדינה שלמה גיבורים וחכמים כמובן מנעצת מואב עימהם.

ונאמר וילכו זקני מואב עם זקני מדיין

כי חכמים גדולים ומלומדי מלחמה היו.

בהרבה עמל היה להם לכבוש חמישה מלכים.

ואחר כל זאת,

אחרי כל זה, עמל הנהגתם אצל משה

ועם עסקם בתורה ועבודה בתוך מלחמתם כידוע מהעי וגם היו לומדים

כל לילה ולילה בעומק ההלכה.

הישוער גבורה כזו של צדיקים כאלה לוחמים?

בעיני כל העבודה הקשה הזאת

על אשר הביאו אותם חיים לפני משה רבנו עליו השלום

אף כי חשבו לשאול שאלה על זה

אם להחיותם או להמיתם

הם הביאו שלושים ושתיים אלף.

קצף משה עליהם

ולא חיפה עליהם אצלו עבודתם הקשה וגבורתם וחוכמתם המנצחת.

אתה שומע?

משה קצף עליהם

ומה שהם עבדו קשה

ומה שהם דיבורים ומה שהם חכמים ומה שהם צדיקים

לא חיפה על זה שהוא קצף עליהם.

והצדק היה איתו

הראייה כי נעשה כדבריו אחר כך

ואם כי נענש ונעלה ממנו גאולי כלי מדיין נעלמה ממנו הלכה.

זה לא היה רק מה שבא לכלל כעס לא בגלל שהטענה שלו לא נכונה

אלא שאת הטענה הוא אמר בכעס.

אבל לפי מחשבתנו במידת ענוותנותו מכל האדם

היינו אומרים איך ייתכן שלא יקבל אותם בסבר פנים יפות מאוד ולדבר על ליבם בנחת

ולומר להם מן הראוי להרוג כל הנשים יודעות משכב זכר וכל הזכר.

מה הבעיה להגיד את זה? למה צריכה לקצוף?

אבל הטענה נכונה

וזה הענב מכל האדם

אז רואים מידה הפוכה עכשיו

אבל כוח עבקי נמצא

או ריית כמה מרתחבה התורה רותחת בו לגעור עליהם על שלא הבינו מדעתן

כן הן הן הינה היו

והוא לא נענש על שבא לכלל התפעלות

על זה שהוא רתח מבפנים

רק קרוב לכלל כעס לפי ערכו הרם

הוא היה צריך לרתוח מבפנים ולהגיד את הדברים בנחת, באיפוק

אבל עצם הגערה, תוכנה, הוא לא נענש

כי צריך ללמדם להבא

כמו שכתוב תחת גערה במבין מהקודקסיל מאה

אם אתה גוער באדם שהוא מבין

זה הרבה יותר משפיע מכסיל שירביצו לו מאה מכות בשבט

על גבו

אז זאת אומרת זה שבח תחת גערה במבין

כי הגערה תעמיד אותו

ולכן בבני גד וראובן שגער עליהם בדברים קשים ומרים דוקרים כחרב

והוא לא בא לכלל כעס

לא נענש

ונפסקה הלכה כדבריו

אז רואים שעצם הגערה

אין שום בעיה

רק האם היא באה מכעס או בלי כעס

בגלל שהוא כעס אז נשתכחה ממנו ההלכה של גאולק למדיין

אבל אם לא היה כועס אז ודאי שהטענה שלו צודקת וגם לא היה נשתכח ממנו כלום

כי כל הבא לכלל כעס בא לידי שכחה

אבל אצל בני גד וראובן

כשהוא אמר להם דברים קשים ודוקרים ככתוב בפסוקים

והוא לא בא לכלל כעס לא נענש

ונפסקה הלכה כדבריו

אבל זה אות על כניעה בהמית שיש ברוב האנשים

שהם נשארים באותו מצב כל הזמן יש אנשים שאומרים לך דרכיה דרכי נועם כל הזמן דרכיה דרכי נועם דרכיה דרכי נועם לא משנה מחללים את השם נועם דרכי דרכי נועם כי זה לא על חשבונו מה אכפת לו

חילול השם זה על חשבונו, הוא העיקר שבחברה הוא יהיה מקובל, ודרכיה דרכי נוער.

הוא לא קנאי כמו פנהס.

מה זה נוגע אלינו? מה הוא רוצה לעשות? יעשה את זה.

זה עוד על כניעה בהמית שיש ברוב האנשים.

ואם כי לעניין גדול ייחשב בעיני העולם.

אצל העולם חושבים שמישהו הוא מתון, כל הזמן מתון,

אז חושבים שזה אדם גדול.

תראו, הוא אף פעם לא צועק,

הוא זה, הוא תמיד ככה, וזה, זה רעב, אתה מבין? על הכיפט, זה

זה משהו טוב ככה, אתה מבין?

ולא, פתאום צועק, פתאום יוצא, פתאום אומר, פתאום זה מה זה, מה זה, מה זה, זה לא דרך. זה לא דרך.

מה שאין כן הענב האמיתי,

כוחותיו בידו להופכם, לפי הצורך בעצת החוכמה.

והוא-הוא ההולך בדרכי השם יתברך.

רחום וחנון השם כתוב,

ואל נקמות השם, אל נקמות הופיע כתוב.

איך זה הולך רחום עם נקמות?

כשצריך רחום-רחום, צריך נקמות-נקמות.

איך זה?

מה זה? כביכול מידות הפוכות.

בטח.

ככה צריך.

שזה לפנוע מידות, להשתמש בהן.

כל דבר במקומו.

יש פעמים שיפה שתיקה,

ויש פעמים שהדיבור יפה.

תלוי.

אל תעמקסיל כי יבלתו,

ענה כסיל כי יבלתו.

איך שלמה המלך אומר? פסוק צ'ינג צ'ינג צ'ינג צ'ינג.

ענה ואל תענה, לא תענה וענה. מה?

כן.

בדברי תורה תענה לו.

בדברי דעלמא, מילא דעלמא, אל תענה לו.

מתווכח איתך על שטויות, אל תענה לו.

פן תשווה לו גם אתה.

אתה תהיה בדיוק כמו.

אבל ענקסיל כי יבלתו, בדברי תורה.

אם הוא פותח את הפה על התורה, ענה לו כי יבלתו. כן, אפילו שהוא טיפש והוביל והכול, תן לו.

הקהה את שיניו.

הקהה את שיניו.

זה דרך הקהה את שיניו? כך אומרים בהגדה כל עם ישראל בפסח, הקהה את שיניו?

מה עושים לרשע, הקהה את שיניו ככה?

איפה דרכי הדרכים, נועה?

איפה השיטה?

והיינו בזמנו במקומו המחויבת בדרך המוקר.

והנה באמת,

אין קור חדש,

כי מי שהוא צדיק יותר,

מחוכם יותר,

בכל מילי דעלמא.

מי שצדיק יותר,

כמה שהוא צדיק יותר, הוא יותר חכם בענייני העולם.

ובמילי דעלמא, כי הוא הבורא שברא מילי דשמיא,

הוא ברא מילי דעלמא. בורא עולם ברא גם את הדברים הרוחניים וגם הגשמיים, גם ענייני התורה וגם ענייני העולם.

ואין לנו מבוא להכיר מילי דשמיא רק על ידי מילי דעלמא.

כמו שכתוב, סולם מוצב ארצה,

זה מילי דעלמא,

וראשו מגיע השמיימה,

זה מילי דשמיא.

הצדיק צריך להיות מוצב ארצה, וגם ראשו השמיימה.

לא מרחף כל הזמן בעולמות העליונים, כאילו, אתה מבין?

הוא לא יודע, אני לא יודע, אני לא יודע. אתה צריך להיות חדים.

מוצב ארצה, יודע מה שמתרחש פה למטה, ולדעת איך לנהל את העניינים פה.

זה לא מספיק להיות עם הראש בשמיים.

צריך בחינת מעשה בראשית ומעשה מרכבה,

ולכן היו כל הצדיקים גיבורים בכל מילי דעלמא,

ובכל מילי דשמיא,

כברם אבינו עליו השלום, וכדומה לו.

ותראה דבר נפלא,

כי נכתב בתורה באותה פרשה של מדיין,

משא ומתן,

איך התחלק החלוקה של שלל מדיין.

נכתב בתורה באותה פרשה של מדיין,

משא ומתן, איך התחלק החלוקה של שלל מדיין.

ולא נמסר לבית דין של משה רבנו עליו השלום לעשות החלוקה.

כי בוודאי היו זוכים לכוון כהלכה.

אבל להודיע כי עסק משא ומתן על פי דין תורה וכפי הצורך הוא גם כן תורה.

ולכן תכף אחרי פרשת גאולי מדיין,

נתבער תכף עסק משא ומתן איך תהיה החלוקה.

אז זאת אומרת, רואים כבר פלא.

רואים כבר פלא.

בתורה נכתב, בפרשה של מדיין,

כל המשא ומתן איך מחלקים את החלוקה וכמה אחוזים יקבל כל אחד.

משלל מדיין.

ולא נמסר לבית דין של משה רבנו עליו השלום לעשות החלוקה, כי בוודאי היו זוכים לכם וכהלכה. אבל להודיע

כי עסק משא ומתן על פי דין תורה הוא כפי הצורך.

הוא גם כן תורה.

ולכן תכף אחר פרשת גאולי מדיין,

נתבער תכף עסק משא ומתן,

איך תהיה החלוקה.

מפה רואים

שיש היפוך כוחות שחייב להיות באדם,

ובפרט כמה שאדם צדיק יותר או חכם יותר להשתמש בכוחות ההפוכים, פעם כך ופעם כך, לפי האדם, לפי העניין, לפי המקום,

לפי הראוי.

זה נקרא חוכמה.

אם לא, זה נקרא כניעה בהמית.

כשאדם נמצא על לבל קבוע כל הזמן,

זה נקרא כניעה בהמית.

או שהוא כל הזמן בטמפו גבוה, כאילו תמיד הוא כועס, תמיד הוא זה, תמיד הוא זה.

צריך להיות,

מי שיודע, כמו בפסנתר, פעמים לוחצים על אקלידים האלה, פעמים על אלה, מזה יוצא סימפוניה.

אי אפשר כל הזמן באותו צד.

ב... ב... ב... ב... בסדר?

בסדר.

ג'מבורי פורנטו.

לה, לה, לה, לה, לה, לה,

רי, לה, רי, לה, לה.

אשרייכם, תלמידי חכומים,

שדברי תוירו,

חביבים עליכם.

רבי יחנן, הוא אמר שעומר.

כוסו הגדוש ברוך הוא כוסו כל ישראל.