"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו". אמרו חכמים ז"ל, זה שאמר הכתוב "הביאני אל בית היין", כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו עשרים ושניים אלף מרבבות של מלאכים, והיו כולם עשויים דגלים דגלים, כיון שראו אותן ישראל שהן עשויין דגלים דגלים היו מתאווין לדגלים, אמרו, הלואי שאנו נעשים דגלים כמותם, לכך נאמר "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - הלואי ומדגיל עלינו אהבה. 

וכן הוא אומר, "נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול", אמר להם הקב"ה, נתאויתם לדגלים, חייכם שאני עושה שאלתכם, שנאמר "ימלא ה' כל משאלותיך", מיד הודיע הקב"ה אהבתו על ישראל ואמר למשה, לך עשה אותם דגלים. 

הרי לפנינו כמה גדולים וחביבים היו ישראל אז, ממש אין לשער ואין להעריך, רואים בעיניהם עשרים ושניים אלף רבבות מלכים, האם יש בידינו לצייר האיך נראה מלאך? הרי מלאך כולו רוחני זך יורד מן השמים בלא שום חומר כלשהו, והמה בשר ודם ילודי אישה רואים אותם, ולא עוד, אלא שרואים אותם עשויים דגלים דגלים, ומתאוים גם הם להיות חונים כמלאכים, כלומר גם אנו ראויים ויכולים להיות עשויים דגלים כמוהם, ולכן תקפה עליהם תאוה קדושה ורוממה הלזו, ומתפללים ואומרים, "נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול", גם אנו והקב"ה ממלא משאלותם, היש לך חיך מתוק מזה? 

והנה עד כאן הכל הולך למישרין, אך נראה נא מה כתוב בענין זה עוד בחכמים ז"ל, במדבר רבה ב' ח' כתוב, "איש על דגלו באותות לבית אבותם", מה תלמוד לומר לבית אבותם? הדא הוא דכתיב, "אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק", בשעה שאמר הקב"ה למשה, עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר, אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים, וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה? אמר לו הקב"ה משה, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן, דייתיקי יש בידם מיעקב אביהם, דייתיקי זה צוואה, כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו כך יקיפו את המשכן, דהיינו כשנשאו את המיטה של יעקב השבטים בסדר שהם נשאו את המיטה ככה הם יהיו בדגלים. 

ואמר רבי חמא ברחנינא, כיון שבא יעקב אבינו להפטר מן העולם קרא לבניו, אמר להם, אם עשיתם וטענתם את מיטתי כשם שציויתי אתכם, האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים, הוי "אשא דעי למרחוק", שמיעקב היה בהם דעה איך ישרו דגלים, "ולפעלי אתן צדק" - זה הקב"ה שפעל פעולות טובות עם ישראל. צדק וצידק עמהם שלא שינה דבר שלא ליתן מחלוקת ביניהם, לכך נאמר "לבית אבותם יחנו בני ישראל" איש על דגלו באותות לבית אבותם, כמו שהיה עם יעקב אבינו יחנו בני ישראל. 

ומה נורא הדבר, ומי בעל לב לא יחרד ולא ישתומם, כמה גדול כוחו של יצר הרע, שהענקים האלה שהעניקו חמה בקומתם הרוחנית, והסתכלו במלאכים, והתאוו לדגלים כמותם, וה' יתברך מחבב אותם וממלא להם תאוותם, והם מיצר עליהם משה רבינו ע"ה, חושדם ומפחד לצוות להם על הדגלים שביקשו ונתאוו, שאם יאמר לשבט יהודה שישרה במזרח עם דגלו, יענו לו אי אפשי, אלא בדרום, וכן ראובן, וכן אפרים, וכן כל שבט ושבט, ותיעשה מחלוקת בין השבטים. היתכן? היתכן? אחרי רוממות הרוח הזהו, לראות ולהביט ולהתאוות וה' מסכים עליהם, יתכן שתכנס מחלוקת על דברים כאלה? למה יניחו כל קדושת רצונם לחנות בדגלים כמלאכים וימרדו ולא ישמעו בקולו של משה לשרות במזרח אלא בדרום? למרוד על הציווי של משה רבינו? לעבור על ציוויו של מקום, שהרי כל מה שמשה אומר מפי הגבורה אומר, וגם הקב"ה אומר אל משה שאינו צריך לחשוש לזה מפני שיש להם כבר דיתיקא מאביהם שציוה להם על כך, וזה שאמר הכתוב "אשא דעי אתן צדק" שהקב"ה צידק עמהם שלא שינה הדבר מכפי שציוה להם יעקב, שלא ליתן מחלוקת ביניהם.

הוי אומר מכאן, שאם לא היה להם מהצואה הזאת מאביהם, הקב"ה מסכים למשה שתוכל להסתעף מזה מחלוקת בין השבטים. ומה לנו יותר מזה לעמוד ולהתבונן וללמוד התורה הזאת שתביא אותנו להיות זהירים מאד, כמו שאמר רבי פנחס בן יאיר, ע"ז כ'. תורה מביאה לידי זהירות, ולירוא ולפחד מדין קל וחומר בן בנו של קל וחומר, אם בארזים כדור דעה מקבלי התורה עלול ליפול שלהבת אש המחלוקת ולשורפם חיים לולא הדיתיקא שהיה להם, קל וחומר אנו הדיוטות שאפילו כאזובי קיר אין אנו יכולים להחשב לגביהם, מה נענה אחריהם? הרי אפשר מאד שאם גבאי בית המדרש יכבד אותו בעליה לתורה ברביעי או בחמישי ולחברו בשלישי או בשישי, יכנס בו זבוב הקנאה התאוה והכבוד, ולא יערב לו כבר לאוכל ולשתות, ולא יתן שינה לעיניו, וכל מחשבותיו נתונים לו היום למה שארע לו בבית הכנסת, שהקדימו את חברו לפניו. ומי יודע אם לא תנופח בו הגחלת הזאת ותהי ללהבה בפריצת מחלוקת גדולה והכל "לשם שמים". 

אז רואים שמשה רבינו חש שאפילו בדור דעה, בדור שזכו לראות מלאכים זכים וברורים, ונתאוו לקדושה כזו גדולה, יכול ליפול בהם מחלוקת על קשקושים. ואם לא היה להם צוואה מיעקב אבינו, ושהקב"ה צידק את הדבר, אכן כך היה יכול להיות והיה מסכים הקב"ה עם משה, רק אמר לו תרגע משה, הם כבר יודעים יותר טוב את הסדר שלהם לדגלים, צוואה להם מאביהם, אלמלא זאת אתה צודק. שמעתם דבר כזה? אדם יכול להיות ברום המדרגה וככה יכול ליפול. 

יש אנשים שפועלים דברים גדולים ונצורים, אבל הם רוצים שיגידו להם תודה. לא פעם אחת, כמה פעמים, כל פעם רוצים שיגידו להם תודה, בהחשבה כמובן, בלעדי זה הם לא מרגישים שמעריכים אותם. עשית דבר גדול, למה אתה רוצה לבזבז את זה על תודה? עזוב אם ההוא אמר לך תודה לא אמר לך תודה, למה אתה צריך תמורה תודה? עם תודה אתה מרוצה, בלי תודה אתה לא מרוצה? ז"א התשלום שלו טיפונת כבוד, תן טיפונת, טיפונת, תן טיפונת. 

כמה קטנות יש שבן אדם לא מעריך את מה שהוא עושה, אם היה מעריך את מה שהוא עושה לא היה מבקש תודה, מה תודה תעזור? בן אדם עשה כל כך הרבה, פעל כל כך נפלא, אז מה, בשביל התודה הזאת אתה יכול להפך קערה על פיה ולהגדי מהזה, לא מעריכים אותי ולא פה ולא שם.

רבי עקיבא פעם אחת בא הביתה, הוא היה פרנס על הציבור, ושאל מה היה, אמרו לו באו הרבה אנשים ואכלו ושתו וכיבדוך, שיבחוך, אמר אין לי פה שכר טוב. פעם בא הביתה, שאל מה היה היום, אמרו לו באו אנשיך לפה אכלו ושתו וקיללוך, אמר יש לי פה שכר טוב. שמעתם? אדם לא צריך לצפות לטובות מאנשים, תעשה מה שראוי לעשות לכבוד ה' יתברך באמת, והקב"ה משלם שכר, למה לך לפרוע את הצ'ק פה בעולם הזה? בשביל מה אתה צריך? הקב"ה משלם הרבה יותר מזה, למה אתה צריך להסתפק באיזה תודה כזאת שאומרים לך תודה, מה אתה צריך אישור על מה שעשית? עשית, יודו לא יודו על זה, מה זה משנה? עשית - בשמים זה נרשם. יש מי שישלם, ונאמן בעל הבית לשלם שכר אני ה' נאמן לשלם שכר. מה אתה רוצה עוד? 

אז כל אחד יקח לתשומת לבו. אנחנו צריכים להגיד תודה, אבל אתה לא צריך לצפות לקבל תודה, אל תקטין את עצמך שאם לא קיבלת תודה אז כאילו לא עשית כלום ולא מעריכים אותך, יכול להיות שפעמים מכינים לך הפתעה יותר גדולה, יכול להיות שלפעמים לא שמו לב, יכול להיות שלפעמים כך או אחרת, למה כבר להגיע למסקנה ולעשות ברוגז? לא להיות קטנים, להיות גדולים יותר ממה שמעריכים את עצמנו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...