"ויחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם", האריכה התורה כל כך בענין הדגלים, והזהירה באזהרות חמורות על שמירת חוקותיהם, וישראל נזהרים בזה מאד. כאשר נראה במעשה דבן שלומית שעמד וגידף על שלא הניחוהו ליטע אהלו בתוך מחנה דן, מכאן שהיו שומרים על הדגלים מאד. ועוד מצינו שמשורר ששיער חייב מיתה, לכאורה מה בכך, שניהם מקדושה אחת הם, שניהם בני לוי, אין לומר הטעם מפני שמשורר לוי שהוא משורר מצווה על השירה וענשו הוא על ביטולו מן השיר שעל זה הוא חייב מיתה, כי הרי אע"פ שלא ביטל מן המלאכה המוטלת עליו, משורר ששיער הוא חייב מיתה. ומה בכך אם אחד יעזור מעט לחברו הלוי לסגור את הדלתות, להיות שוער במקום משורר. 

המחבר כותב, אני נתחנכתי בקלם, מקום שם היו זהירים מאד בענין של סדר, דבר שחסר מאד אצל הישראלים, הבלגן זה הסדר אצלם. הסבא זצ"ל, הסבא מקלעם היה כועס אם לא העמידו את הכסא במקומו ובדיוק כמו על מעשה חילול שבת. אני ירשתי ממנו בגד שהיה נראה כבגד חדש ממש, זה ירושה אחרי עשרות שנים, והוא ז"ל נשאו שלשים שנה. והנה אצלנו אם הקמטים שבמכנסיים נראים תמיד יפים, הסיבה מפני שאנחנו מביאים אותם לחייט בכל חודש לתקן את הקמטים, זה מה שנקרא גיהוץ בימינו, אבל בקלם לא עשו כן, אלא הבגד היה עומד בעינו זמן רב מפני שנזהרו מאד בשמירתו. 

הסבא זצ"ל לא היטה לעולם עיניו להביט אל הצדדין, לא כל מי שמסתכל עכשיו על הנכנס עושה. הסבא מקלם לא היה מטה את עיניו לצדדים, עכשיו נכנס מישהו וכולם היטו את עיניהם אליו, ואם יכנס עוד אחד יטו את עיניהם, ואם אחד ירים את היד כולם יסתכלו עליו, ואם ישמעו רעש מאיזה כיוון כולם יסתכלו מי מרעיש, הסבא לא היה מטה את עיניו לצדדים לעולם, ואם היו רואים בקלם אדם המביט לצדדים שלא לצורך גדול היה זה שם לחרפה גדולה. ואני בבואי לקלם בפעם הראשונה נכנסתי בשעת מעריב, בקלם התפילה היתה שעה שלמה, ובית התלמוד תורה לא היה יותר גדול מחדר זה שנמצאים בו עכשיו, ואפילו שחשקי היה לראות את הסבא זצ"ל היה גדול מאד לראותו כי לא ראיתיו עד אז, אעפ"כ לא הרימותי עיני להסתכל בו ולא ראיתיו עד למחר. כי זה בושה וחרפה להטות את העיניים לצדדים.

פחד כזה היה שורר בענין הרמת עין, ואם לפעמים ארע שהסבא ז"ל הטה את ראשו, היתה לזה באמת סיבה גדולה על זה ונחיצות רבה לראות, וגם אז היה מטה כל גופו להסתכלות, ולא רק את עיניו. אבל לא צידד לעולם עיניו לבדנה, אנחנו מניעים פעמים מספר או אין מספר את הכובע שעל ראשינו, תראו את דור-רעי לדוגמא בראיונות כמה פעמים הוא מסית את הכיפה שלו כל פעם, כל פעם. לפעמים מצדדים את זה אחורה, פעמים קדימה, פעמים לצד ימין, פעמים לצד שמאל, אבל הסבא זצ"ל היה משים כובעו על ראשו פעם אחת ביום כראוי ומאז ואילך לא היה הכובע זז ממקומו כל היום אפילו לא כחוט השערה. הוא לא היה צריך שטיכמוס. 

הסבא זצ"ל היה אומר שסדר דומה לקשר שבשלשלת של מרגליות, אע"פ שהעיקר זה המרגליות, והקשר שבשלשלת הוא טפל מאד, מכל מקום אם יתירו את הקשר יפלו כל המרגליות. כך הענין של סדר, סדר הוא השומר הכי טוב בעולם, סדר אומרים זה חצי עבודה, כי רק לחפש את הכלים זה חצי יום. אע"פ שהוא לעצמו איננו אלא דבר טפל, אבל אם האדם הוא מסודר אז התורה והתפילה וכל המצוות שלו שמורים ובטוחים בקיומם, ואם לאו חס ושלום כל המרגליות יפלו ארצה.

לדוגמא, צריך אדם לקום משנתו בזמן קבוע, לא פעם הוא בא עשר דקות לפני הנץ, פעם אחרי הנץ, פעם עשרים דקות לפני קורה וככה אף פעם לא זמן קבוע, צריך להתפלל במקום קבוע, ובזמן קבוע, ולהתחיל את הלימוד בזמן קבוע, ולהפסיק מהלימוד בזמן קבוע. 

הסבא זצ"ל היה מספר בשם הגאון רבי חיים זצ"ל מוולאז'ין, שכשמגיעה לדוגמא שעה י"ב, הזמן שקבע לו אדם לגמור סדר לימודו, צריך הוא לפסוק בין תיבת אמר לתיבת רבא, אמר רבא, אז אדם עכשיו שתים עשרה, על השניה והוא אמר - אמר וצריך להגיד רבא, להפסיק באמר ולהמשיך מחר מהמקום. סדר. אין לשנות את הסדר. אפילו אם ירעמו ויברקו סביבו. יהיו רעמים, ברקים, יגידו יאמרו זה, סדר. 

הסבא זצ"ל לא היה שומע שום אמתלה לביטול סדר, כשאדם לומד סדרים, סדר ראשון שני שלישי, לא היה מקבל, לא שומע שום אמתלה לביטול סדר, אפילו מחלה לא היה תירוץ לפניו. סדריו היו ארוכים הרבה יותר מהסדרים שלנו, סדרים שלו היו שמונה שעות לימוד התורה בלי כל הפסק יהיה מה שיהיה, ואע"פ שהיה מסוכן גדול, דהיינו במצב של חולי מסוכן, לא היה מקצר בסדריו. פעם אחת נשמע בקושי לבקשת בני ביתו לישן כחצי שעה, ואחר שישן רבע שעה קם כלביא ואמר אוי, עצלות גדולה מאד, והיה תולה את השינה שלו בעצלות. סדריו לישון היו שלש שעות בלילה וחצי שעה ביום. הגאון היה חצי שעה כל שש שעות, זהו. 

בשבת היו אוכלים בקלעם לפני קריאת התורה, ואחר התפילה היה הסבא דורש כמה שעות. מה יש לעשות בשבת, תבוא פה לשבת תראה תשע דרשות. כל הבריאה מתנהגת בסידור נורא, לו איזה דבר ישנה זמנו אפילו בחוט השערה, היה העולם חרב מיד, אם השמש יזרח במוקדם רגעים אחדים, מיד יוצאים חורבנות נוראים חס ושלום, מכאן לראות שסדר אינו רק כקשר שבשלשלת של המרגליות, אלא סדר הוא דבר אשר הכל תלוי בו, ובלעדיו לא יוכל להתקיים שום דבר. סדר הוא לעיכובא, סדר הוא מהמעלות הגדולות ביותר, וכמעט שהוא העטרת שלכל המעלות.

רואים אנו אומות אשר יש להם מעלת הסדר, אני לא רציתי להזכיר את האומה שידועה בדר, וזו אמנם הסיבה להם לשלמות בתעשיה ובמדע, והיא מעלת הסידור, עושה כל כך גדולות בדברים גשמיים, קל וחומר שמעלת הסידור תפעל גדולות כשנשתמש בה לתורה ולמצוות. 

אחר כל דברינו אלה נבין פשוט מה הפליגה התורה כל כך בענין הסדר של הדגלים, והרוצה לדעת חומר עונש ביטול סדרים, יתבונן במה שלמדנו בפרשה, משורר ששיער חייב מיתה, מפני שעבר על חוק הסדר, לא בגלל שהמשורר ביטל מלאכתו, יש סדר, זה משורר זה שוער, ונוראים הדברים. נוראים הדברים.

אז רבותי, צריך לעשות סדר בחיים, וכדאי שיהיה סדר. הבלגניסטים מחייכים, כי הם לא יודעים איך עושים סדר, לא יודעים איך לעשות סדר, יודעים? לא יודעים. אז צריך לקבוע זמן שמחליטים שקמים, מקום שמתפללים, השומר על מקומו תפילתו נשמעת, כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אביו בעזרו, סדר, נגמר התפילה יש שיעור, סדר. אחרי זה מי שתלמיד חכם הולך למלאכתו מלאכת שמים, מי שתלמיד לא חכם הולך למלאכת הארץ, ועם סדר. מי שלומד תורה צריך שיהיה לו סדרים קבועים, עם מי הוא לומד, איפה לומד, מתי הוא מתחיל, מתי הוא מסיים, מה לומדים, צריך להיות סדר. לא מפסיקים לא' ב' ג' ד' זה בשום מחיר, ולומדים ברציפות כזו וכזו וכזו רצוי בתענית דיבור, אחרי זה יש תפילה אחרי זה יש הפסקה, מה עושים בהפסקה, הולכים הביתה לא הולכים, נחים לא נחים, אוכלים שותים זה ... סדר, מתי חוזרים, לא מתעכבים הכל עושים בתוך זמן, סדר, מי שבמלאכתו סדר, סדר בכלים, סדר בראש, סדר בענין, הכל הולך עם סדר, אם הוא רואה מישהו לא בסדר אז הוא מסדר אותו שיהיה בסדר, וכן על זה הדרך. צריך להתחיל להיות מסודר, מה לעשות, צריך סדר. 

המהר"ל מפראג מפליג יותר ממה שקראנו פה, פה אמרנו על קצה המזלג, איך כל העולם מסודר בסדר. בהגדה של פסח קוראים לזה סדר, יש סדר, קדש ורחץ כרפס יחץ, יש סדר, וכל דבר צריך ללכת לפי הסדר, סדר, יש ממש חג שלם שכל המרכיב שלו זה סדר. 

אז ז"א צריך לדעת, סדר זה אדם יש לו תכנית ותכלית, אין סדר- זה אדם שחי מהרגע להרגע בלי שום רגע. אין לשום רגע אצלו חשיבות, למה? כי אין סדר. מה עושים ברגע הבא? לא יודע, נראה. מה אתה עושה מחר? לא חשבתי על זה עוד. מה אתה זה? לא יודע כלום, זה סדר? יש לו תכלית? איפה התכנית? אין לו כלום. אבל אם בן אדם יש לו משימה והוא מציב משימה והולך לקראתה ועובד עם סדר אפילו שלא ניכר הסדר חיצונית, אבל הסדר בראש כך וכך וכך להזיז ענין, אז ככה מצליחים, ככה מספיקים, ככה מנצלים את הזמן ולא הזמן מנצל אותנו. סדר. חייבים לעשות סדר.

אשה בבית אם יש לה סדר היא תוך שעתיים יכלה לגמור את הבית, סדר. יש נשים לא יודעות סדר, מתחילות בזה אח"כ זה מלכלכות את זה חוזרת על זה הולכות לכאן לא עושות ככה, אח"כ מתחילות ככה הולכות ככה, אפשר להעמיד קודם מכונות כביסה זה כבר עובד, מה שאתה יכול שכבר יעבוד על זמן שאח"כ אתה תעבוד תן לו לעבוד, עד שתגמור את השלב הבא כבר הכביסה תהיה מוכנה, אפשר לתלות אח"כ לייבש אח"כ ככה, אפשר לעשות כל מיני דברים. קודם כל להשתחרר ממטלות, קודם כל לעשות סדר סדר, מה ראשון מה אחרון, מה בינתיים מה קודם. אם יודעים לחלק את הזמן נכון, פששששש כמה אפשר להספיק. גדולי ישראל מנהלים עולם ומלואו, מטפלים בכל הבעיות בכל הענינים בזה בזה בזה, ויש להם מספיק זמן, וגם לומדים וגם עושים מצוות וגם יועצים וגם הכל, איך זה? סדר. צריך להיות סדר. בלי סדר, לא יודע נראה, אתה בא? לא יודע נראה, צלצל אלי בשבע אני אגיד לך, צלצל אלי ככה נראה, אתה יודע מה מחר טוב, מחר, מהבוקר לא לא קמתי, לא ככה, לא אשתי אמרה לי, לא היה ככה כן היה ככה, אין סדר. צריך סדר. אי אפשר ככה. חבר'ה, צריך סדר. אז אני מקווה שמהיום תהיו בסדר. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...