כיצד ניצלים מן העריות | הרב אמנון יצחק

בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
תאריך פרסום: 21.04.2013, שעה: 10:15

הורדת MP4 הורדת MP3

"... ואמרת אליהם, קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" וברש"י, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, קדושים תהיו פירושו מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה. ועיין רמב"ן שסובר שהציווי של קדושים תהיו נאמר בכל דיני התורה, אבל רש"י מפרש, דענין הקדושה הוא רק כנגד עריות.

והנה לנו מדברי רש"י חידוש ויסוד, כי לעמוד נגד תאוה הוא רק בקדושה, לעמוד נגד זנות ועריות הוא רק בקדושה. רואים אנו מזה דבר נורא, הנה תאוה של עריות וזנות הלא הינם טרפות בעצם, טריף, טריפה, עצם של תועבות ושיקוץ, ואדם המונע עצמו מעריות, המונע עצמו מתיעוב ושיקוץ היה צריך להקרא איש כשר, לא מתועב ולא משוקץ וכדומה, אבל לא להקרא איש קדוש, אם אדם מונע עצמו מתיעוב ושיקוץ, אז איך צריך לקרוא לאחד כזה? איש כשר, או לא מתועב, או לא משוקץ, אבל להקרא איש קדוש, מי שמונע עצמו מתיעוב ושיקוץ זה נקרא איש קדוש? הלא קדושה זה מעלה היא, ומעלה הכי גבוהה בסדר עבודת האדם כמו שהם נמנים בברייתא של רבי פנחס בן יאיר שהמסילת ישרים מבאר בהרחבה, וכי הפורש עצמו מתאוה תיכף קדוש תקראנו?

גניבה ודאי בלאו קיימת, לא תגנוב, אבל מי שאינו גונב אתה קורא לו קדוש? אם אדם נמנע משיקוץ ותיעוב הוא נקרא קדוש? אם אדם לא גונב הוא נקרא קדוש?

והנה בעריות לפי רש"י, אם אתה פורש מן העריות אתה נקרא קדוש. לומדים מרש"י, כי אמנם כן הם הדברים, והענין, כי תאוה מידה היא באדם, יש מידה באדם שקוראים לה תאוה, מידה רעה נתונה בלב האדם כבר מנעוריו, ולפרוש מתאוה לשבירת מידה אתה צריך. אם אתה רוצה לפרוש מהתאוה אתה צריך לשבור את המידה. ואיך תוכל לשבור מידה כזאת? רק במידת הקדושה תוכל לכתת אותה, רק בקדושה תתרומם ותתנשא מעל שטף התאוה ותולדותיה, אבל לא כן בשאר איסורים ועבירות, שאנחנו אומרים, למען נחדל מעושק ידינו, למען לא לגנוב ולא לגזול, לא צריכים בשביל זה דוקא להיות איש מרומם וקדוש, כדי לא לגנוב לא צריכים כוחות בלתי רגילים, כל בעל שכל ידון ויבין ביושר המשפט שבדבר ומבין שלא גונבים, ואפשר גם לומר כי מניעת גניבה היא תהיה מתולדות נכבדות שבאדם, ז"א עצם זה שאדם לא גונב זה הנכבדות שלו, דבר ופעולה של אי גניבה זה דבר נכבד, והיא נעשית בנכבדות, אבל בכל אופן זה שלא גונבים זה לא קדושה, ההיפוך של גניבה לא בקדושה יסודה.

אמנם שלילת הגניבה, קיום הלא תגנוב זה לא מן הדברים הקלים, גם המניעה מן הגניבה היא פעולה נוראה מאד, הרי היה פה גנב אחד שגנב פה את ההקלטה והפיץ אותה שלא ברשות של הרב יעקב חי יוסף מנוחתו עדן, אז זה גניבה, וזה לא מן הדברים הקלים להמנע מן הגניבה, ומי יודע עד כמה. וכבר אמרו בגמרא שהגויים אומרים שישראל לא שומרים שבת, למה הם לא שומרים שבת, הם אומרים איך יעלה על הדעת, הרי אם נופל להם ארנק של כסף ברשות הרבים בשבת אז הם לא יקחו אותו? עלינה, עלינה אתה רוצה להגיד סיפור כזה, ככה אומרים הגויים. איך יכול להיות שיהודי יפול לו הארנק והוא לא יקח אותו? הרי כי אומות העולם אפילו לא משיגים ולא מאמינים בהיכי תמצי כזה, ודאי צריכים להיות צח ומצוחצח וצריך האדם לרכוש נפש זכה כדי להיות גובר על נסיון של ממון, להיות גובר שהממון לא יטהו לחלל שבת, להוציא מרשות לרשות. שהרי הגויים לא מעכלים דבר כזה, שמישהו יכול להיות בנסיון כזה?

על האזהרה של "לא תחמוד", כבר רבו המתמיהים, איך שייך אזהרה על דבר שבלב, אדם רואה דבר והוא חומד, אז איך אתה מצווה אותו לא תחמוד? מה יעשה אדם שהחמדה באה מאליה אליו? ודאי צריכים לנפש זכה כדי לשלול חמדה, אבל לא נאמר כי ההיפוך של חמדה הוא קדושה, גם אם אתה ניצל מלא תחמוד, לא אומרים שאתה קדוש. אבל אתה ניצל מעריות - אומרים שאתה קדוש, ההיפוך של זה, ובעריות הנה זה כי יסוד מוסד כי ההיפוך של תאוה הוא קדושה, כאילו שאדם שאין לו קדושה הנה הוא בהכרח מושחת בעריות. וזה מבהיל מאד הענין לראות מזה את כוחה של התאוה, אבל בקדושה כאילו התאוה סרה ובטלה, זה מה שחידש לנו רש"י הקדוש. וזה הביאור של חכמים ז"ל, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה. ז"א מקום שאתה גדור או גודר את עצמך מן הערווה אז אתה מוצא קדושה. ההיפוך של תאוה הוא קדושה, וזה יסוד נורא ונפלא.

אז זכור נזכור שני יסודות אלה, תקפה של תאוה, אז אנחנו לומדים פה כמה תוקף התאוה, שקשה מאד לאדם להתגבר על יצר של עריות, תקפה של תאוה, ועוד דבר נזכור, שההיפוך שלה זה הקדושה.

התורה מפליגה מאד ממעשה הנזיר, מה עושה נזיר? מה כל כך עשה? הזיר עצמו מלשתות יין שלשים יום, התורה קוראה לו נזיר, קדוש, כהן גדול, נביא, דרגות, משהו, מה עשה? התורה אמרה, אדם כי יפליא לנדור נדר להזיר נזר, יפליא, אומר האבן עזרא זה פלא, אדם יכול להמנע מתאוה? אדם יכול לעצור את שטף הטבע? זה פלא שיש לו כח כזה, שלשים יום לא לשתות יין, אה, זכינו לגלות בעולם שבדור הזה יש אנשים גדולים וקדושים, אלפים התענו ארבעים תעניות, אלפים גברים ונשים ונערים ונערות, אלפים, אתה יודע מה זה לגדור תאות האכילה ארבעים יום? זה דבר אדיר. אדם שעתיים לומד בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף, זה נזיר בחזקת נזיר, זה כבר חזקה שלש פעמים, שלש חודש. האמנם כי מזה המעשה שלו אנו רואים ודאי כי יד לו בשמירת הדעת, הוא שולט על דעתו והוא יכול להחליט מה הוא עושה. וכי על כן פרש מכל דבר המשכר, שהרי הדבר המשכר מקפח ומבטל את הדעת שבאדם, אז האדם הזה יש לו יד ויכולת וכח לשמור את הדעת, וודאי שבתורה הקדושה שלנו אין יותר מופרך ממי שאין בו דעת. וכבר אמרו ז"ל בברכות ל"ג, כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. ואמרו דעה חסרת מה קנית, אם אתה חסר דעה מה תוכל לפעול, מה תוכל לקנות, מה תעשה? וזה המגדיר עצמו בשמירת הדעת, מגדיר מלשון גדר עושה לעצמו לשמור את דעתו, הנה כי יש לו קנין בדעת, אבל הכי מפני זה יעשה לו הפלגה כל כך גדולה עד שנתאר אותו כקדוש? וגם ליתן לו עטרה של נזר אלהיו על ראשו?

אבל הם הדברים אשר דיברנו, כי הצד השני של תאוה, ההיפוך של תאוה הוא רק קדושה, רק במידת הקדושה פורשים מן התאוה, ולא בשום מעלות ודרגות אחרות. ועל כן נזיר כי פרש עצמו מתאוה ותהיה תאוה שתהיה, אפילו פעוטה כשתיית יין שלשים יום, תיכף פוגשים עם הקדושה, וזוהי ההפלאה הגדולה, הפלא הגדול שהעמידה התורה בנזיר כי קדוש הוא, כי כן הוא הענין ודאי. ז"א, פרישה מן התאווה זה קדושה.

וכל המושג קדושה זה פרישות, קדושים תהיו - פרושים תהיו. אם אדם פורש מהנאות העולם הזה, מהתאוות, כמה שהוא פורש מהחומר יותר ויותר הוא מתקדש יותר ויותר. אז אם אדם רוצה לפרוש מעריות והכל, פחות יתחבר לחומר, ככל שלא יתחבר לחומר אלא לרוח אז דעתו תהיה מוסחת מן התאוה הזו של העריות. אבל אם לא, אם הוא מחובר לחומר, תראו כמה שאדם יותר מגושם, יש לו יותר כסף ויש לו יותר יכולת ויש לו יותר כח ויש לו יותר שלטון, מתגברת בו תאוות עריות, כמו שאתם רואים אנשים כאלה ואחרים שנתפסים בדברים כאלה וכאלה, תבדקו ותראו שמה שאמרתי כרגע ולא נחזור שוב, אלה הנקודות שעלולות לסכן אותם ולהביאם לתאוה הזו. אבל אם אדם פורש מכל הדברים שהם חומר וכו', הוא יכול לגדור את עצמו בנושא עריות.

אז רש"י חידש לנו שני דברים חשובים, אחד תוקף התאוה שהוא גדול מאד, ושההיפוך הגמור שלו זה הקדושה. וכדאי לחזור שוב פעם ללמוד מסילת ישרים, ולעלות למדרגות לאט לאט ולטפס, אם אדם רציני והוא מתכוון הוא יכול להגיע לרוח הקודש ולהחיות מתים. יש מסלול, תלך לפי המסלול ותגיע, אבל צריך להיות רציני באמת ולא להתחשב בסובב, כי הסובב מזלזל, הגם שאול בנביאים, אה, אה, מזלזלים, אז צריך לקחת בחשבון, אין אף אחד בעולם חוץ מאתה, הקב"ה והתורה. אם אתה יודע להסתדר עם זה - אתה מסודר, אף אחד לא יוכל להשפיע עליך לרעה ולהטות אותך לאן שהוא רוצה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....