מסילת ישרים - פרק כ"ד - חלק ב | פרק כ"ה

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

עד שאמרו זכרונם לברכה במשל חכמתם חגיגה יג: 'נהר דינור מהיכן יוצא מזיעתן של חיות' והוא מפני האימה אשר עליהם תמיד מרוממותו יתברך פן יעדרו דבר קטון מן הכבוד והקדשה הראוי לפניו ובכל שעה שנגלית השכינה על איזה מקום שיהיה יהיה רעד ורעש ורגז הוא מה שאמר הכתוב שופטים ה, ד-ה: "ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים הרים מלו מפני ה'" ואומר ישעיה סג,יט: "לוא קרעת שמים עדת מפניך הרים נזלו" כל שכן בני האדם שראוי שירגזו וירעשו בידעם שלפני ה' הם עומדים תמיד ונקל להם לעשות איזה דבר שאינו לפי רוממות כבודו יתברך שמו. 

והוא מה שאמר אליפז לאיוב איוב, טו יד-טו: "מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו" ואומר שם ד, יח-יט: "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חמר" וגו' כי הנה על כן צריך ודאי שיחרד תמיד וירעש כל האדם וכמאמר אליהוא שם לז, א-ב: "אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברגז קולו" וגו' זאת היא היראה האמתית שראוי לאיש החסיד שתהיה על פניו תמיד ולא תסור ממנו אך חלקי היראה הזאת שנים האחד הוא בהוה או עתיד והשני בעבר:

בהוה הוא שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה או על מה שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך וכמו שכתבתי לעיל:

בעבר הוא שיהיה האדם חושב תמיד על מה שכבר עשה ויירא וידאג פן יצא מתחת ידיו איזה חטא בלא שידע והוא כענין בבא בן בוטא שהיה מקריב אשם תלוי בכל יום כריתות כה ואיוב אחר משתה בניו היה משכים "והעלה עלות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני" וגו' איוב א, ה. 

ואמרו זכרונם לברכה על משה ואהרן בענין שמן המשחה שמשח משה לאהרן שהרי נאמר בו שמות ל, לב: "על בשר אדם לא יסך" ולאהרן נצטוה שימשחהו בו והיו מתיראים שמא מעלו בו באיזה צד שנהגו שלא כמצוה זה לשונם הוריות יב: 'ועל דבר זה דאג משה ואמר: 'שמא מעלתי בשמן המשחה?' יצתה בת קול ואמרה: "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו' כטל חרמון" תהלים קלג, ב-ג – 'מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה'. 

'ועדין היה אהרן דואג: 'שמא משה לא מעל ואני מעלתי?' יצאה בת קול ואמרה לו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" שם שם, א – 'מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת' הרי לך מדתם של חסידים שאפלו במצוה שעשו היו דואגים ואומרים: 'שמא נתערב בהם שמץ פסול' ח"ו. ואברהם אחרי שיצא לעזור לבן אחיו לוט ששבו אותו היה מתפחד ואומר: 'שמא לא זכו מעשיו לגמרי' הוא מה שפרשו זכרונם לברכה בראשית רבה מד על פסוק: "אל תירא אברם" בראשית טו, א: 'רבי לוי אמר: 'לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר: 'בין כל אוכלוסין שהרגתי שמא היה ביניהם צדיק אחד או ירא שמים אחד?' לפיכך נאמר לו: "אל תירא אברם" ואמרו בתנא דבי אליהו רבה פרק כ"ה: "אל תירא אברם" – 'אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמתו' והיא זאת היראה האמתית שאמרו עליה ברכות לג: 'אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד' שרק למשה היה קל להשיגה מפני רב דבקותו בו יתברך שמו כי האחרים ודאי שהחמר מונע גדול הוא להם אמנם כל חסיד וחסיד ראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל ונאמר תהלים לד, י: "יראו את ה' קדושיו":

פרק כה: בדרך קנית היראה 

אך דרך קנית היראה הזאת הוא ההתבונן על שני ענינים אמתיים האחד הוא היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך משגיח על כל דבר קטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו לא מפני גדל הנושא ולא מפני פחיתותו אלא הדבר הגדול והדבר הקטן הנקלה והנכבד הוא רואה והוא מבין בלי הפרש הוא מה שאמר הכתוב ישעיה ו, ג: "מלא כל הארץ כבודו" ואומר ירמיה כג, כד: "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא" ואומר תהלים קיג, ה-ו: "מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" ואומר שם קלח, ו: " כי רם ה' ושפל יראה וגבה ממרחק יידע". 

וכיון שיתברר לו שבכל מקום שהוא הוא עומד לפני שכינתו יתברך אז מאליה תבוא בו היראה והפחד פן יכשל במעשיו שלא יהיו כראוי לפי רוממות כבודו והוא מה שאמרו אבות פרק ב: 'דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים' כי כיון שהשגחת הקדוש ברוך הוא על כל דבר והוא רואה הכל ושומע הכל ודאי שכל המעשים יהיו עושים רשם וכלם נכתבים בספר אם לזכות או לחובה:

ואמנם הדבר הזה אינו מצטיר היטב בשכל האדם אלא על ידי התמדת ההתבוננות וההסתכלות הגדול כי כיון שהדבר רחוק מחושינו לא יצירהו השכל אלא אחר רב העיון וההשקפה וגם אחר שיצירהו יסור הציור ממנו בנקל אם לא יתמיד עליו הרבה ונמצא שכמו שרב ההתבונן הוא הדרך לקנות היראה התמידית כן הסח הדעת ובטול העיון הוא המפסיד הגדול שלה יהיה מחמת טרדות או ברצון כל הסח דעת בטול הוא ליראה התמידית הוא מה שצוה הקדוש ברוך הוא על המלך דברים יז,יט: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיך" 

הא למדת שאין היראה נלמדת אלא מן הקריאה הבלתי נפסקת ותדקדק שאמר: "למען ילמד ליראה" ולא אמר: 'למען יירא' אלא לפי שאין היראה הזאת משגת בטבע כי אדרבא רחוקה היא ממנו מפני גשמיות החושים ואינה נקנית אלא על ידי למוד ואין למוד ליראה אלא ברב ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק והוא שיהיה האדם מתבונן ומעין בדבר הזה תמיד בשבתו בלכתו בשכבו ובקומו עד שיקבע בדעתו אמתת הדבר דהיינו; אמתת המצא שכינתו יתברך בכל מקום והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל שעה ואז יירא אותו באמת והוא מה שהיה דוד המלך מתפלל ואומר תהלים פו, יא: "הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך":