מסילת ישרים - פרק ג'

פרק ג' – בבאור חלקי הזהירות

'הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו'. אמרנו שאדם חייב לפקח על עצמו, להיות תחת הפיקוח. אז, 'שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת ,שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו'. אז קודם כל, צריך למיין, מה זה טוב אמיתי? ואז הטוב האמיתי לבחור בו. מה זה הרע אמיתי? והרע אמיתי צריך לברוח ממנו. לברוח ממש, לנוס, לנוס. לא להשהות אצלו רע כלל. וההשקפה השניה: 'על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע'. אחרי שחילקנו מה זה טוב אמיתי, מה זה רע אמיתי, ובחרנו בטוב וברחנו מהרע, עכשיו צריך לעבור על כל המעשים שאדם עושה, לראות אם הם שייכים מכלל הטוב, או מכלל הרע. זה כמו ביעור חמץ. מה זה ביעור חמץ? ביעור חמץ, פרושו של דבר, לא משאירים חמץ. אפילו משהו חמץ לא משאירים, כלום! 'וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה'. זאת אומרת, הבדיקות וההשקפות האלו צריכות להיות גם בשעה שעושים מעשים, לבחון אם זה טוב או שזה רע. וגם שלא בשעת מעשה, צריך לשקול מה יעשה ישראל? 

'בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה .'אתה עכשיו עושה מעשה, זה שייך לטוב או שייך לרע? אתה מדבר עכשיו, אתה מדבר טוב או אתה מדבר רע. אתה חושב עכשיו, אתה חושב טוב או שאתה חושב רע. כל דבר שאם עושה בשעת מעשה, יבדוק ויבחן מיד האם הוא נכנס לגדר הטוב או לגדר הרע? 'ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מן הרע למען ידחה אותו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו.' זאת אומרת, אדם לוקח לו שעה, נגיד יומית, ועושה חשבון. כמו שאדם עושה במסחר מה יצא היום? הגיעו סחורות בזמן? לא הגיעו סחורות בזמן? השגתי מחיר טוב, לא השגתי מחיר טוב? טיב הסחורה שהשגתי הוא טוב או לא טוב ? איך אני מפיץ את זה ? איך אני מפרסם את זה? מה אני עושה? אדם בוחן. מה גרם לי הפסדים? למה הפסדתי פה? למה עלה לי המחיר? למה פה? למה שם? אדם בודק. אם לא יבדוק יחיה ככה, העסק שלו יום אחד יגיע למשבר בלי שישים לב – פשיטת רגל. לא שם לב, משחרר צ'יקים, יש צ'יקים, יש חתימות. בלי שיקול דעת, בלי שום דבר, אז בן אדם מתמוטט. לכן, אם אדם לא בוחן את עצמו, ולא בודק את המעשים שלו, יתכן שהוא צובר כל כך הרבה עוונות, והוא לא מודע להם שאחר כך לנקות אותם תהיה לו בעיה ואריכות זמן. 

'ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו'. יש אנשים שיתברר להם שהם עושים מעשים שלא יעשו, אבל יש להם כבר הרגל לדבר. אז ם חייבים למצוא עכשיו תחבולה, איך הם משתחררים מן הדבר הזה? הם לא יכולים להשהות את זה. ברור להם שעכשיו שהדבר רע, צריך להשתחרר מזה. עכשיו בן אדם לא יכול להגיד: "מה אני יעשה? אני לא יכול!" "מה אני יעשה? נסתי אני לא יכול!" לו יצויר, שאדם נטפל אליו פתאום כלב ברחוב ולא עוזב אותו. הוא יכול ללכת לחתונה ולהגיד: "מה אני יעשה הוא בא אחראי". הוא יכול להיכנס למכולת ולהגיד: "הוא בא אחראי". מטפס שם על כל הזה, ועושה שמה מה שהוא רוצה. הוא לא יכול להגיד דברים כאלה. הוא חייב למצוא עצה להתפטר ממנו. אז אין מצב שבעצם האדם יכול לשקר את עצמו ולהגיד: "אני לא יכול!". הוא חייב להתפטר. עכשיו, זה על עבירה אחת. אם יש לו שתיים שהוא רגיל? זה כבר שני כלבים. ואם יש לו חמש? יש אנשים שהולכים עם עדר. והוא אומר: 'לא יכול', 'לא יכול', 'את האמת, לא יכול'. 'לא יכול'. 'תאמין לי, אני רוצה, רוצה, לא יכול'. אין לא יכול!

'ודבר זה הודיעונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם (עירובין יג): נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא'. חכמים שקלו ומנו, עשו את כל החשבונות בעולם והגיעו למסקנה. שלוש שנים, זה לקח לבית שמאי ולבית הלל, לדון בסוגיה הזאת. והם הגיעו למסקנה: "שנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". כי אדם מזומן יותר להפסד מאשר לרווח. יותר לעבירות מאשר למצוות. 365 לא עשה, 248 תעשה. אז מה עושים? אז הם אמרו: 'ועכשיו שנברא..' נו, תכלס אבל נברא. נו, מה נעשה עכשיו? 'ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ואמרי לה ימשמש במעשיו. ותראה ששני הלשונות הם שתי אזהרות טובות ומועילות מאד'. שני הלשונות הן שתי אזהרות טובות ומועילות מאוד. כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו'. מה זה 'פשפוש'? פשוט אדם חוקר את כל המעשים שלו ומתבונן בהם. 'הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצות ה' וחקיו'. מלאכת המיון. 'כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם'. אז הפשפוש מטרתו למצוא לאחר חיפוש את המעשים הרעים ולבער אותם מן העולם. 'אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם'. עכשיו, מה נשאר לנו אחרי שביערנו את כל המעשים הרעים? נשאר לנו הטובים. עכשיו מתחילה מלאכת המשמוש. 'לחקור במעשים הטובים עצמם ולראות איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו'. 

למדנו ברבינו בחיי, שצריך לעשות את המצוות לשמן. ואם יש פניה שאדם עושה את המצווה, אבל יש פניה במצווה. מה הפניה? לצורך כבוד, לצורך חניפות, לעיני הבריות או נגיעה אישית – יש לו אינטרס, לכן הוא עושה, אם לא היה אינטרס - לא היה עושה. 

אז אדם כזה ממשמש ורואה שיש במצווה צדדים ופניות שהם לא מצורך המצווה, והם לא לצורך המצווה, וזה לא נקרא לשמה, אז הוא צריך לבער את זה ולהסיר את זה. להסיר ולבער. זאת אומרת, שהמצווה תהיה על מתכונתה וראויה לשמה. כי למה אנחנו עושים מצווה? יש מצווה ואנחנו מצווים ועושים את ציוויו. אבל אם אנחנו מלבישים על הציווי שלו, מה שאנחנו רוצים בעצם, אז מה עשינו? לא עשינו את מצוות המצווה, עשינו את מצוות הלב שלנו. 

'והרי זה כממשמש בבגד לבחון הטוב וחזק הוא או חלש ובלוי'. שאדם הולך לקנות בדים, אז קודם כל הוא ממין; לא. זה לא. זה לא. תראה לי את זה. תראה לי את זה. תוריד לי את זה. אחרי שהורידו לו את זה, את בינתיים מה הוא עשה? מה לא, הוא הסיר. מה נותר? מה שטוב בעיניו. ואחרי זה הוא לוקח את הבד ובוחן אותו בידו. איך הבד הזה? חזק. לא חזק. מה איתו. יש לו טיב מעולה, לא כל כך. עמיד בכביסות, לא עמיד. מה? בד אנגלי? איזה בד זה? רוצה לדעת. זה נקרא 'למשמש'. לפשפש, זה להסיר את הרע. למשמש, זה לבחון את הטוב. 'כן ימשמש במעשיו לבחון תכונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר זך ונקי'. זהו. 'זה תשים לי מזה 5 מטר. כמה זה עולה? תהיה בריא!' ואז יאמץ לו את המצוות האלהה ויעשה אותם על מתכונתם. ישתחרר מהעבירות, ועכשיו הוא יודע מה צריך לעשות. פשוט, לא? החשבון פשוט?!

שואל: 'הרב, בוודאי לברוח מהאסור ולעשות טוב זה לבחון בלי פניות. בתחילת דרכו של אדם שהוא הולך בדרך הזאת היא הוא צריך להוסיף על מה שהוא כבר עושה , לפי הדברים האלה?'

הרב: 'מה לעשות?'

שואל: 'לקיים את הטוב שכבר נמצא אצלו ורק להתמקד ולעשות אותו זך ונקי או להוסיף גם?'

הרב: 'מה זה סותר?' 

שואל: 'מתייחס לעבודה כאילו היא יסודית, השאלה אם צריך להתמקד במה שהוא כבר עשה ולמצוא את הטעות ולהתמצא בזה , או להחליף ולמצוא נושאים יותר קרובים?'

הרב: 'מה עשית בפסח? ביערת את הרע? הורדת את הכלים של פסח, אחר כך התברר לך שחסר לך עוד כלים. אין סיר ואין כוסות, ושכחת עם המזלגות, וזה... אתה מוסיף או לא מוסיף? 

שואל: 'השאלה מה התקציב?'

 הרב: 'מה התקציב?'

שואל: 'אם אין לו תקציב, מה יוציא את כל האנרגיות? על מה יוציא, יסתעף לעל הכיוונים?'

הרב: 'אתה צודק! התקציב, זה החיים שלך. תחליט כמה אתה רוצה חיים'. 

שואל: 'כן. השאלה כמה. החיים שלי יכול להיות שיש לי משהו מוקצב על איזה סוג מסוים...'

הרב: 'מה הבאת דוגמא? לאיזה דוגמא זה מועיל?'

שואל: 'לא. השאלה היא האם להסתעף יותר מידי או להתמקד בטוב. כאילו...'

הרב: 'מה זה תקציב? אמרתי זה החיים שלך. כמה אתה שתרחיב יהיה לך חיים יותר. כמה שתרחיב יהיה לך עולם הבא יותר. איזה תקציב?'

שואל: 'לפי היכולות שלו.' 

הרב: 'איזה יכולות? קיבלת את כל החיים בשביל כל היכולות'.

שואל: 'נו, היכולות הם בלתי סופיות'.

הרב: 'בדיוק!'

שואל: 'כל אחד יכול לעשות את כל העולם ביחד?' 

הרב: 'בדיוק! "חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם" (הגדה של פסח). ו- "חייב אדם לראות מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי" (תנא דבי אליהו רבה כה א)'. 

שואל: 'אבל גם האבות הקדושים כל אחד היה לו איזה ייעוד מסוים'.

הרב: 'לא! כולם עשו הכל ורק בלטו בדבר מסוים. הבנתיוך? זהו. אל תיבהל מהעבודה. באת לעבוד. לדוגמא: אחד עושה עבודה.. 'מה גם זה צריך לעשות?' 'מה גם זה צריך לעשות?' אדוני, אתה שכור לשעות. מה שיגידו לך תעשה. מה אתה בוחר את העבודה? מה זה, אתה בוחר את העבודה? 'לא, לא, אני לא אוהב לשבת בקבלה.' 'לא, לא, אני לא אוהב את זה'. 'לא, אל תיתן לי את זה'. מה זה? אתה באת לעבוד או לא באת לעבוד? אדוני, אנחנו עבדים. צריכים לעשות את כל העבודה'. 

שואל: 'כן. יש בן אדם שהוא לא יחפש לו איזה עבודות מיוחדות אחרות. בן אדם בא למפעל, לא אומרים לו: 'תשמע, הוא יתחיל גם במטבח, גם לפה, גם לשם. הוא, נותנים לו את התפקיד של המטבח הוא לא חייב עכשיו לעשות גם ...'

הרב: 'בקיצור, אתה הפועל שלא הייתי רוצה לקבל אותו לעבודה'.

קהל: חחחח....

הרב: 'הכל אני יודע. מה שאתה רוצה תגיד לי אני עושה. הרי בטח שאי אפשר להיות גם במטבח וגם בחצר ובגג בעת ובעונה אחת. אבל את הכל אפשר לעשות במשך היום'.

שואל: 'אם מבקשים ממנו. אבל אם לא מבקשים, מאיפה יודעים מה מבקשים?'

הרב: 'יצר הטוב מבקש ממך. הוא רוצה שתרוויח. שיהיה לך עולם הבא גדול. יצר הרע אומר לך את מה שאתה אומר'.

שואל: 'לעשות את יצר הטוב, השאלה איפה להתמקד?'

הרב: 'מה זה השאלה איפה להתמקד?' 

שואל: 'זה אנרגיות במקומות מסוימים. הוא רוצה להתמקד להוציא את האנרגיות במקומות מסוימים'. 

הרב: 'כן. נו...'

שואל: 'לדוגמא, הרב מתמקד עכשיו בחזרה בתשובה, לא ילך לעשות ככה לפתוח גמח"ים. הרב מתמקד בחזרה בתשובה לא מתמקד בלפתוח גמח"ים ולעשות כל מיני דברים'.

הרב: 'הלו, מתוק! מה שאני עושה, זה מעבר למה שאני חייב'. 

שואל: 'יפה. מה אני מתכוון להגיד'. 

הרב: 'אנחנו מדברים, קודם תעשה את התרי"ג. תתרחק מהאסור ותעשה את הטוב, קודם כל. מה שאני עושה, זה בונוס'. 

שואל: 'נו, בסדר. איפה להתמקד?'

הרב: 'מה בסדר? אתה צריך קודם כל לעשות את כל המצוות'. 

שואל: 'בסדר'.

הרב: 'זה אתה בסדר? זה ברור?'

שואל: 'כן'.

הרב: 'יופי. קודם תתחיל. על זה אנחנו מדברים בינתיים. שאתה תסיר את כל הרע, את כל הטוב, את כל הרמ"ח, את כל המידות הטובות. אתה תבחן ותמשמש ואז יישאר בידך רק נטו עבודת ה'. עד פה זה ברור?'

שואל: 'כן'.

הרב: 'ומכאן תתחיל להוסיף כל מה שאתה יכול. אחרי. גמרת, סדרת, הכל מסודר. הכל יש עכשיו כשר לפסח? זהו. עכשיו אתה רוצה, איזה מצות אתה רוצה? אתה רוצה מצות מהדורות, שמורה, בשעת הקצירה, זה. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? אתה רוצה לקנות גם אה.. דברים.. אה... שוקולד שוויצרי? מה עוד אתה רוצה? אתה יכול לעשות את החג חבל על הזמן. אתה יכול להוסיף הרבה דברים. אתה מבין?' 

שואל: 'מה סוג ההכשר? הכשרים מסוימים, הכשר אחד נותן והכשר אחד לא נותן. ממש צדדים אפורים. יש רב שיכשיר לו, יתיר לו את זה או לא יתיר לו אתה זה. כל מיני צדדים, כמו אפורים כאלה'. 

הרב: 'שום דבר לא אפור, הכל שחור לבן בתורה. אתה עושה את זה אפור. כי איך שאתה שואל, ככה עונים לך. 'כבוד הרב, אני חייב לעשות ככה וככה..?' אומר לו: 'אתה לא חייב'. 'כבוד הרב, אני רוצה לעשות ככה וככה' אומר: 'אין בעיה!' תלוי איך אתה שואל. ומה הניגון. שאחד אומר: 'כבוד הרב, מותר לשחק שחמט בשבת?' מה הוא רוצה, לשחק או לא לשחק?' 

שואל: 'מותר להדליק אש בשבת עכשיו? אף אחד לא יגיד לו מותר'. 

הרב: 'אני שאלתי על אחד ששאל על שחמט, הוא יודע מה לשאול. זה האפור. הוא לא יודע. זה אפור בשבילו. הוא שואל: 'האם מותר לשחק שמחט בשבת?' מה, מה יענו לו? מה?'

שואל: 'זה תלוי מי.'

הרב: 'מה זה, תלוי מי? מותר או אסור? הוא לא יודע. אבל מה הכוונה שלו, שהוא רוצה או לא רוצה?' 

שואל: 'הוא רוצה!'

הרב: 'יופי'. 

שואל: 'נו...'

הרב: 'עכשיו, אם זה מותר, יגידו לו: 'מותר' ואם לא יגידו לו: 'לא'.

שואל: 'ואם הוא יגיד: מותר להדליק אש בשבת, מה יגידו לו?' 

הרב: 'תגיד, אתה לא שומע? מה שאסור, אסור. מה שלא לא. אתה מדבר על תוספת שהיא לא ברורה'. 

שואל: 'כן'.

הרב: 'זהו'. 

'וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש צורך החשבון הזה'. עכשיו, יש הוראה מפורשת מחכמים זכרונם לברכה, את הצורך בחשבון הזה. שחייבים לעשות את החשבון הזה. והוא מה שאמרו ז"ל (בבא בתרא עח): 'על כן יאמרו המושלים בואו חשבון' – על כן יאמרו המושלים ביצרם, אלה שמושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה וכו'. 

זאת אומרת, הפסד מצווה כנגד שכרה, אדם מפסיד מצווה עכשיו, היה יכול להתפלל במנין ולא התפלל במנין. מה השכר שהיה מקבל אם היה משקיע את הדקות האלה? וכמה ביחיד? הפסד מצווה - הפסיד מצווה מסוימת שהיא לא חוזרת, הפסיד אותה לעולם. בהפסד מצווה, מה הוא הרוויח? את הטרחה ללכת למנין. ומה ההפסד? לנצח!! אז עשר דקות של קפיצה להתפלל במניין, הקפיצה רק, זה כאילו הרווח על חשבון מה? על הפסד המצווה. והשכר שהיית מקבל לעומת זה? לנצח נצחים. ושכר עברה כנגד הפסדה – מה זה שכר עבירה? בו אדם נהנה עשר דקות מהעבירה, זה השכר שלו. אבל מה ההפסד? נצח נצחים!

אחד נכנס לחנות, אומר: 'יש לך את זה?', 'יש לך בהכשר הזה?' 

אומר: 'לא. אין לי'.

'אתה יודע מה, טוב תביא'. מה זה טוב תביא? תלך לחנות השנייה תקנה. 

'לא, אין לי כח ללכת לשמה'. 

אז מה הוא עשה עכשיו? הוא עשה עבירה, ביחס למה? למה שהרגילות שלו. יש לו רמה מסוימת שהוא החליט שככה הוא אוכל ופה הוא התפשר, זה בחינה של עבירה אצלו. למה? כי בסתם שזה מצוי הוא לא אוכל. אבל, אני לא לקחתי עבירה ממש בדווקא, כן. עכשיו מה הוא עשה? זה כאילו יש לו שכר מהעבירה. מה פרוש? הוא לא טרח. הוא אמר: 'מה אני אלך עכשיו עם כל הסלים, ילך עד שמה בשביל להביא את הפריט הזה? אז בסדר. נו, הפעם אין מה לעשות. אין מה לעשות'. 

שואל: 'חומרה שלו'.

הרב: 'לא משנה עכשיו אם זה חומרה שלו או לא'. 

ואז מה קרה? זה נקרא שכר עבירה. מה הפסדה? ששברת את כל הכלל שלך. 

אתם יודעים מה זה לשבור כלל? זה הדבר הכי איום. ברגע ששברת פעם אחת כלל שלך, כבר יצר הרע יוריד אותך משמה ואתה כבר תתפשר על עוד דבר, ועוד דבר, ועוד דבר ועד שאתה תוכל לאכול גם בכשרות של רבנות, ואחר כך גם בלי זה. 

'אבל בעצם מה זה? מה יכול להיות בזה? איזה מן דבר זה? לא... הכל אותו דבר, יאללה... אבלע, ברר..זהו '

החכמה זה שהאדם לא שובר כללים!! עשית לך כלל בחיים. הגעת למסקנה שזה הכלל. ככה עושים. לא מוותרים על זה!!! אתה הולך עם כיפה, אז לא שייך יום אחד כן, יום אחד לא. איזה מן דבר זה? יש אנשים אתה רואה אותם עם זקן, פתאום אחרי זה, אין זקן. מה קרה? לא. להתאוורר קצת. 'אש הדה?' מה זה להתאוורר? 

שואל: 'יש כאלה?'

הרב: 'יש. בפרט אלה שמגדלים קצת'. 

שואל: 'אה, קצת בסדר'.

הרב: 'מה זה קצת בסדר, זה זקן?'

שואל: 'שרק מלכתחילה זה לא שם'. 

הרב: 'לא הבנת, אבל זה זקן. מה זה זקן הרבה או זקן קצת, זה זקן'. 

שואל: 'בשביל הנוחות לא צרפתי או משהו'.

הרב: 'אה, כן. זה נקרא 'זקן שסי'.

שואל: 'שסי?'

הרב: 'של ש"ס. הש"סנקים הולכים ככה. זה זקן דרעי. כמו שיש אתרוג דרעי, אז יש גם זקן דרעי. אז מכל מקום זה הנקודה'. 

אם כן. אם כן, זה מה לעשות? אתה יודע יש דמויות שמחקים אותם. 

פעם אחת הרב שלי, זכר צדיק לברכה, אמר לי: "יש לך זכויות גדולות מאוד, מאוד!". 

הוא אומר: "אתה יודע כמה אנשים הולכים עם 'פאייס' (פאות) כמו שלך, בגללך?" 

רואים ציור מחליטים ללכת ככה. אחד רואה זקן שטוח, הולך שטוח. אחד רואה פאות, פאות. אחד רואה זקן ארוך, ארוך. כל אחד... אדם גם בלי שיפעל מתפעלים ממנו. אז עצם זה שאדם הולך, זה כמו שלט פרסומת. זהו. אז אם הוא מקור לחיקוי, לא משנה מחמת מה, חיובי או שלילי, אז מחקים אותו. וכל הזכויות או... זה הכל הולך אליו. 

וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו ז"ל (בבא בתרא עח): על כן יאמרו המושלים בואו חשבון – על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה וכו'. וזה, כי העצה האמיתית הזאת, לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו. מי נתנו לנו את העצה הזאת? מי שיצאו תחת שלטון יצרם. על כן יאמרו המושלים – איזה מושלים? המושלים ביצרם. בואו ונחשב חשבונו של עולם. למה? כי כבר עשו את זה והם יודעים כמה החשבון הזה מועיל. כל עסק, כל עסק שעובד כמו שצריך, יש לו רואה חשבון. על כן יאמרו המושלים, על כן יאמרו רואי החשבון בואו ונעשה מאזן. אז יש מאזן בוחן ויש מאזן שנתי. החכם עושה מאזן בוחן כל חודש, כל שבועיים. יש אנשים יש להם תוכנה כל רגע נתון הוא לוחץ טרר.. הוא מקבל מאזן בוחן מיד. הוא רואה כמה צ'יקים בחוץ, כמה צריכים להיפרע, מתי, כמה יש לו צ'יקים שנכנסו. כמה אשראיים, כמה זה. הוא ידוע על המקום מה מצבו בכל רגע נתון. זה אלה שעושים חשבונו של עולם. ויש מאזן שנתי, זה בראש השנה. אבל לפעמים המאזן יוצא שלילי, כי הוא לא דאג כל השנה. אז לכן, מי שחכם לא מחכה עד הרגע האחרון, אלא עושה מאזניים יומיים, שבועיים, חודשיים. אז מי יכולים לתת לנו את העצה האמיתית הזאת? מי יכולים לראות את אמיתתה? אלה שיצאו מתחת יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו ,אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, לא יכול להבין אפילו את חשיבות הענין, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם. 

אז יבוא יצר הרע ויגיד לך: 'מה אתה הולך להשקיע שעה בחשבונות ופה ושם. כל יום שעה, אתה תאבד את הזמן. איפה יש לך זמן? פתאום יש לך זמן לעשות חשבונות, לחשב חשבונו של עולם? מה כן, מה לא, מה זה?' אבל במעט חשבון אם עומדים על טעות אתם יודעים כמה חיסכון יש? כמה רווח? יכול להיות שאתה מוכר יפה מאוד בעסק, אבל באיזה מוצר מסוים אתה מפסיד עשרות אחוזים, וזה המוצר קונים ממך הכי הרבה. 

לדוגמא: אדם עושה מצווה, ועוד מצווה, והולך למנין, מקפיד והכל, אבל יש לו דבר אחד שהוא מפסיד. מה? דברן! כל מקום שהוא הולך מדבר. מדבר בתפילה, מדבר לפני התפילה, מדבר אחרי התפילה, מדבר לשון הרע. מוציא דיבה, רכילות, דברן. 'חברותי', חברותי, קוראים לזה. והוא לא מבין שכל המצוות שהוא אסף הכל הולך לטמיון. זה כאילו אדם שם סורגים מקדימה, שמירה ויש שומר ועינייות והכל, ואת הפתח האחורי הוא השאיר פתוח ומשמה נכנסים הגנבים ולוקחים לו את כל הסחורה. פתאום מתברר לו שיש לו, שנשאר לו רק מה שבדלפק. איפה הלך הכל? החכמה שאתה בפסד

 מקדימה ומאחורה לא? אדם צריך להיות סגור מכל העניינים. לא לתת ליצר הרע איזה פתח מאיזה שהוא מקום שירוויח על חשבונו. אז אם הו אלא בוחן את הדברים ולא בודק, יכול להיות שהוא מפסיד הכל.

והוא מה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פג): "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד כ), ככה אומר דוד המלך עליו השלום. זה העולם הזה, שדומה ללילה. כל העולם הזה דומה ללילה. מה הבעיה עם הלילה? והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד. אדם פשוט מכסה את עיניו. מי שמכסה את עיניו, לא רואה כלום. זה טעות אחת, שהוא לא רואה כלום. או שיש לו טעות שהוא לא רואה ברור. הלילה גורם שהוא לא רואה ברור. ואז הוא רואה אדם עמוד ועמוד אדם. הוא ניגש לעמוד 'אהלן', אומר: 'איזה חצוף, לא עונה'. מדבר עם עמודים. שני מיני טעויות. איזה טעות יותר גדולה? איזה טעות יותר גדולה?

מהקהל: 'זה שהוא לא רואה שהוא עמוד'. 

הרב: 'למה?'

מהקהל: 'כי היה חושך...'

הרב: 'שניהם היה להם חושך'. 

כן חומריות וגשמיות העולם הזה, הנה הוא חושך הלילה לעין השכל. כשאתה אוכל דברים, כשאתה מתאווה לדברים, שאתה מחובר לחומר והכל, זה מחשיך את עינך. מחשיך את עינך. חושך לעין השכל, וגורם לו שתי טעויות: האחת אינו מניח לו שיראה המכשולות שבדרכי העולם, ונמצאים הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחילה. וזה שאמר הכתוב (משלי ד): "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" אז כל הדרך של הרשעים היא כאפילה. אז ממילא הם לא יודעים במה הם נכשלים. 

- 'אני לא מבין מה אתה רוצה ממני'. 

- 'מה עשיתי לא בסדר?'

- 'מה לא טוב?'

- 'מה, מה אתה רוצה, שאני לא אדבר?' 

- 'שאני לא אדבר, כאילו מה?'

- 'אנשים יסתכלו עלי, ככה, ככה. מה?'

- 'מה לא בסדר, אני לא מבין?'

- 'מה, הזמינו אותי לחתונה. מה אני לא אלך?'

- 'אבל זה חבר שלי'

- 'אני אשם שהוא הזמין להקה כזאת?' 

- 'אני אשם שהם יושבים שמה מעורב? מה אכפת לי מה הם עושים'.

- 'אני באתי בשביל חבר שלי. מה, מה אתה רוצה ממני?'

רשעים, הם לא יודעים שהם באפילה בכלל. הם לא מבינים בכלל מה אתה מדבר. אצלהם זה אור, אור. ביגל'ה זה אור. סנדוויץ' זה אור. ארוחה זה אור. בגדים זה אור. הוא לא רואה שום דבר. הוא לא מבין מה אתה רוצה. 

- 'מה אתה רוצה שאני לא אחיה?' 

- 'שאני ימות, זה מה שאתה רוצה? נכון?!' 

ואומר (שם כב) "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ.." (ערום, זה ערום מחכמה) ראה רעה, שהוא רואה רעה, מיד נסתר מהרעה. מה הוא צריך להתמודד עם הרעה, להסתבך איתה, בשביל מה? ופתאים עברו ונעשנו – הפתאים לא רואים כלום. לא רואים רעה, לא רואים שום דבר, הכל טוב. רק עברו עברו, עוברים בכל מקום. אין להם שום בעיה. עברו ונעשנו. ואומר (שם יד): "וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ", כי לבם בריא להם כאולם, ונופלים טרם ידעו מהמכשול כלל. זהו. הם בוטחים, הם בטוחים, הכל בסדר. אין להם שום בעיה עם כלום. 

- 'ת'שמע, זה לא ככה, הקב"ה לא מחפש את האנשים בקטנות.'

- 'תן לחיות'

- 'עזוב אותך מהשטויות'.

- 'אכפת לו אם זה ככה, או ככה, או ככה'

- 'אתם ממצאים את הכל'. 

- 'אתם מעמיסים הכל'.

- 'עזוב אותך!'.

- 'הכל בסדר! אל תדאג. הכל בסדר!'

- 'הכל בסדר'.

והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב. ממש טוב. אומר:

- 'מה, מה אתה מדבר? משמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות'.

- 'מה קרה לך?'

והוא רוקד אפילו עם בחורה. כן. ואפילו יש לו מאמרים מהגמרא: "שדמיא נעלא קאקי חיוורי" (ברכות כ עא) (דומות הן בעיניו כאווזים לבנים) מה זה, הוא לא רואה אותם בכלל, זה ממש ברווזים נחמדים. זה כלום. 

- 'מה אתה? איפה אתה מסתכל?'

- 'מה קרה לך?'

- 'מה זה?'

- 'עזר כנגדו..'

- 'מה זה?'

והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע.

- 'קיצוניות'.

- 'אתה דוחה את האנשים'. 

- 'אתה מרחיק אותם'.

- 'זה לא הדרך'.

- "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג יז).

- 'מה אתה עושה מלחמות'.

ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות.

- 'אתה יודע מה היה? היתה חתונה, מה, זה, בא אמר: אסור, וזה, פה ושם, בסוף רבו. היה מכות, דקירות...'

- 'מי צריך? תשתוק!'

- 'שב.. מה אתה... '

וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ". זאת אומרת, הקב"ה אמר לנביא ישעיה: "תשמע, 'הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה' – שהלב שלהם יהיה שמן, חלב על כסלם. 'וְאָזְנָיו הַכְבֵּד' – שלא ישמעו. 'וְעֵינָיו הָשַׁע' – שלא יראו. למה? פן יראו, פן ישמעו 'וָשָׁב וְרָפָא לוֹ'. ואז הן יחזרו בתשובה והם ירפאו. ואני רוצה להעניש אותם". אז לכן, לא ניתן להם לראות, לא ניתן להם לשמוע ונשמין את ליבם, ממילא הם אבודים בגיהנם. כי רק מי ששומע ורק מי שמאזין לדברי חכמים ומסיר את השומן מעל הלב שלו, אז שב בתשובה ורפא לו. אבל למה הם לא שומעים הרשעים? וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, כגון הבעלי תשובה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו. 

הא למה זה דומה? לגן המבוכה. מה זה גן המבוכה? הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שווים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. אז, גן המבוכה, זה כמו גן שכולו עצים גבוהים, שדרות, שדרות, כמו משחק כזה, שנכנסים צריך להגיע לבימה באמצע, לאכסדרה. אבל אתה הולך מפה, אתה מגיע – סגור. אתה צריך לחזור בחזרה ולחפש דרך אחרת. וכה וככה, וככה וככה, אתה יכול לאבד שעות ולא למצוא שום דבר. אבל מי שהיה בזה יכול להגיד לך בדיוק את המסלול, ואז אתה עובר במסלול ומגיע מיד. 

והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים לפניו, לומר להם: 'רבותי, לא, לא מפה, שמאלה. לא כאן – ימינה. בא, בא. כן, כן, קדימה, הנה הגעת!' אז מי שעבר את הדרך כבר וחזר בתשובה, ויודע את הדרך, ויודע את המסלול, יכול להראות לאחרים, להגיד להם בדיוק את הדרך. כמו שאמר משה רבינו ליתרו, "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (במדבר י לא), מה, אין למשה רבינו עיניים? מה זה "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"? אלא, כיוון שהיית כבר בעבודה זרה ואנחנו הולכים במדבר והוא מלא עבודה זרה, אז אני לא רוצה לטמא את העיניים שלי, אתה תוליך אותנו, אתה – 'תהיה לנו לעיניים', כי אתה כבר זה לא ישפיע עליך, אתה כבר היית בקטע, אז ממילא אתה לא, לא נמשך לזה כבר. אז בא אתה תהיה לנו לעיניים, ואתה תוביל אותנו. אותו דבר, אחד שהיה כבר בחזרה בתשובה, עבר את הכל, יודע את הכל הוא כבר נשמך אחרי השטויות, הוא יצא מהם. הוא יכול להדריך את האחרים, איך לא ליפול עוד פעם איפה שהוא נפל. הוא יכול גם להדריך את החרדים. 

מי אמר את הפרוש הזה 'והיית לנו לעיניים' על יתרו? הרבי מסאטמר, רבינו יואל, זכר צדיק לברכה. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. זה כמו הדוגמא שנתנו אתמול (בשיעור מסילת ישירים, פרק ב') אדם שרואים אותו מסתובב כל הזמן ואומרים לו: 

- "סליחה, אדוני, אתה מחפש משהו" 

- אומר: "כן" 

- "מה אתה מחפש?" 

- "כתובת כך וכך"

- "טוב, אני אגיד לך.."

- "לא. לא. אל תגיד לי. אל תגיד לי, אני אמשיך לחפש, אני אמצא לבד".

טיפש!! עומד לידך אחד שהוא בסביבה, יכול להגיד לך בשנייה. לא. הוא רוצה לבד. הוא רוצה למצוא לבד. זה הרשעים! 

הרב: תהיו בריאים!

הרב: 'רבי חנניה בן עקשיא אומר...'

ת.ו.ש.ל.ב.ע.