מסילת ישרים - פרק יא (חלק ח) - פרק יב

(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)

פרק יא:

הקנאה גם היא אינה אלא חסרון ידיעה וסכלות כי אין המקנא מרויח כלום לעצמו וגם לא מפסיד למי שהוא מתקנא בו אינו אלא מפסיד לעצמו וכמאמר הכתוב שזכרתי איוב ה, ב: "ופתה תמית קנאה" ואמנם יש מי שסכלותו רבה כל כך עד שאם יראה לחברו איזה טובה יתעשש בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חברו והוא מה שאמר עליו החכם משלי יד, ל: "ורקב עצמות קנאה" אמנם יש אחרים שאינם מצטערים וכואבים כל כך אף על פי כן ירגישו בעצמם איזה צער ולפחות יתקרר רוחם בראותם אחד עולה איזה מעלה יתרה אם לא יהיה מאוהביו היותר דבקים לו כל שכן אם מאותם אשר אין לו אהבה רבה עמו הוא כל שכן אם יהיה גר מארץ אחרת. 

ותראה שבפיהם אפשר שייאמרו דברים כשמחים או מודים על טובתו אך לבם רעה בקרבם והוא דבר יארע על הריב בריב בני האדם כי אף על פי שלא יהיו בעלי קנאה ממש אמנם לא נקו ממנה לגמרי כל שכן אם בעל אמנותו מצליח בה שכבר 'כל אומן סני לחבריה' בראשית רבה יט וכל שכן אם מצליח בה יותר ממנו ואמנם לו ידעו ולו יבינו כי 'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא' יומא לח והכול כאשר לכל מה' הוא כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל. 

והוא מה שיעד לנו הנביא על הזמן העתיד שלמען תהיה טובת ישראל שלמה יקדים הקדוש ברוך הוא להסיר מלבבנו המדה המגנה הזאת ואז לא יהיה צער לאחד בטובת האחר וגם לא יצטרך המצליח להסתיר עצמו ודבריו מפני הקנאה והוא מה שכתוב ישעיה יא, יג: "וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה" וגו' הוא השלום והשלוה אשר למלאכי השרת אשר כלם שמחים בעבודתם איש איש על מקומו ואין אחד מתקנא בחברו כלל כי כלם יודעים האמת לאמתו ועליזים על הטוב אשר בידם ושמחים בחלקם:

ותראה כי אחות הקנאה היא החמדה והתאוה הלא היא המיגעת לב האדם עד יום מותו וכמאמרם זכרונם לברכה קהלת רבה א: 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו' ואמנם עקר התאוה פונה לשני ראשים האחד הוא הממון והשני הוא הכבוד שניהם כאחד רעים מאד וגורמים לאדם רעות רבות:

הנה חמדת הממון היא האוסרת אותו במאסר העולם ונותנת עבותות העמל והעסק על זרועותיו כענין הכתוב קהלת ה, ט: "אוהב כסף לא ישבע כסף" היא המסירה אותו מן העבודה כי הנה כמה תפלות נאבדות וכמה מצוות נשכחות מפני רב העסק ויגיעת המון הסחורה כל שכן תלמוד תורה וכבר אמרו זכרונם לברכה עירובין נה: "לא מעבר לים היא" דברים ל, יג – 'באותם שהולכים מעבר לים בסחורה' וכן שנינו אבות פ"ב: 'לא כל המרבה בסחורה מחכים' היא המוסרת אותו לסכנות רבות ומתשת את כחו ברב הדאגה אפלו אחרי השיגו הרבה וכן שנינו שם: 'מרבה נכסים מרבה דאגה' היא המעברת פעמים רבות על מצוות התורה ואפלו על חקות השכל הטבעיים:

יתרה עליה חמדת הכבוד כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות אך הכבוד הוא הדוחק כי אי אפשר לו לסבל ולראות את עצמו פחות מחבריו ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו הנה ירבעם בן נבט לא נטרד מהעולם הבא אלא בעבור הכבוד הוא מה שאמרו זכרונם לברכה סנהדרין קב: 'תפסו הקדוש ברוך הוא בבגדו ואמר לו: 'חזור בך! ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן עדן' אמר לו: 'מי בראש?' אמר לו: 'בן ישי בראש' אמר לו: 'אי הכי לא בעינא' מי גרם לקרח שיאבד הוא וכל עדתו עמו? אלא מפני הכבוד ומקרא מלא הוא במדבר טז, י: "ובקשתם גם כהנה" וחכמים זכרונם לברכה במדבר רבה יח הגידו לנו כי כל זה נמשך מפני שראה אליצפן בן עוזיאל נשיא והיה רוצה להיות הוא נשיא במקומו.

הוא שגרם לפי דעת חכמים זכרונם לברכה זהר שלח אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם. על מה התחיל שאול לארוב אל דוד אלא מפני הכבוד שנאמר שמואל-א יח, ז-ט: "ותענינה הנשים המשחקות ות'אמרן הכה שאול וגו' ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" מי גרם לו ליואב שימית את עמשא? אלא הכבוד שאמר לו דוד שמואל-ב יט, יד: "אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים":

כללו של דבר הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם ולולי זה כבר היה האדם מתרצה לאכול מה שיוכל ללבוש מה שיכסה ערותו ולשכן בבית שתסתירהו מן הפגעים והיתהפרנסתו קלה עליו ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל אלא שלבלתי ראות עצמו שפל ופחות מרעיו מכניס עצמו בעבי הקורה הזאת ואין קץ לכל עמלו.

על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אבות פ"ד: 'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' והזהירונו שם פ"ו: 'אל תבקש גדלה ואל תחמוד כבוד' 

כמה הם שמתענים ברעב וישפילו את עצמם להתפרנס מן הצדקה ולא יתעסקו במלאכה שלא תהיה מכבדת בעיניהם מיראתם פן ימעט כבודם היש לך הוללות גדול מזה?! ויותר ירצו בבטלה המביאה לידי שעמום ולידי זמה ולידי גזל ולידי כל גופי עברות שלא להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם המדמה ואמנם חכמים זכרונם לברכה אשר הורונו והדריכונו תמיד בדרכי האמת אמרו אבות פ"א: 'אהב את המלאכה ושנא את הרבנות' ואמרו עוד פסחים קיג: 'פשוט נבלתא בשוקא ולא תימר: 'גברא רבא אנא כהנא אנא' ואמרו עוד בבא בתרא קי: 'לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות':

כלל הדברים: הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם ואי אפשר לו להיות עבד נאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמים מפני סכלותו זהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום שמואל-ב ו, כב: "ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" והכבוד האמתי אינו אלא ידיעת התורה באמת וכן אמרו זכרונם לברכה אבות פ"ו: 'אין כבוד אלא תורה שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה) וזולתה אינו אלא כבוד מדמה וכוזב והבל ואין בו מועיל וראוי הנקי להנקות ולהטהר ממנו טהרה גמורה אז יצליח והנה כללתי עד הנה רבים מפרטי הנקיות וזה בנין אב לכל שאר המצוות והמדות כולם "ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה" משלי א:

והנה אינני יכול להכחיש שיש קצת טרח לאדם להגיע אל הנקיות הזה אף על פי כן אומר אני שאין צריך כלכך כמו שנראה לכאורה והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה כי כאשר ישים האדם בלבו ויקבע ברצונו בקביעות להיות מבעלי המדה הטובה הזאת הנה במעט הרגל שירגיל עצמו בזה תשוב לו קלה הרבה יותר ממה שהיה יכול לחשב וזה דבר שהנסיון יוכיח אמתו:

פרק יב: בדרכי קנית הנקיות

הנה האמצעי האמתי לקנות הנקיות היא התמדת הקריאה בדברי חכמים זכרונם לברכה אם בעניני ההלכות ואם בעניני המוסרים כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצורך בו אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קניתם והתרחק ממפסידיהם הנה לא ישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצוות כדי שיוכל לזהר בכולם ועל כן הנה צריך לו בהכרח ידיעת ההלכות על ברים לדעת ענפי המצוות עד היכן הם מגיעים וגם לפי שהשכחה מצויה בדברים הדקים האלה הנה תצטרך לו התמדת הקריאה בספרים המבארים אלה הדקדוקים למען חדש בשיכלו זכירתם אז ודאי שיתעורר לקימם וכן בענין המדות מכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים או לאחרונים כי פעמים רבות אפלו אחר שיקבע האדם בעצמו להיות מן המדקדקים הנקיים אפשר לו שיאשם בפרטים מפני שלא הגיעה ידיעתו בהם כי אין אדם נולד חכם ואי אפשר לו לדעת את הכל אך בקריאת הדברים יתעורר במה שלא ידע ויתבונן במה שלא השכיל מתחלה ואפלו במה שלא ימצא בספרים עצמם כי בהיות שיכלו נעור על הדבר הולך ומשגיח הוא על כל הצדדין וממציא ענינים חדשים ממקור האמת:

ואמנם מפסידי המדה הזאת הנה הם כל מפסידי הזהירות ונוסף עליהם חסרון הבקיאות בידיעת הדינים אוהמוסרים כמו שכתבתי וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה אבות פ"ב: 'ולא עם הארץ חסיד' כי מה שלא ידע אי אפשר לו לעשיות וכן אמרו קדושין מ: 'תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה':