מסילת ישרים - פרק ד' - חלק ב
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבי משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)
אך לפחותים מאלה תהיה ההערה לפי הבחנתם והוא לפי ענין הכבוד אשר הם מתאוים לו וזה כי זה פשוט אצל כל בעל דעת שאין המדרגות מתחלקות בעולם האמתי שהוא העולם הבא אלא לפי המעשים ושלא יתרומם שם אלא מי שהוא רב המעשים מחברו ואשר הוא מעט המעשים הוא יהיה השפל אם כן אפוא איך יוכל האדם להעלים עיניו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה אם אחר כך ודאי יצר לו בזמן שלא יוכל לתקן את אשר עותו
והנה יעז מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שייאמרו למה ניגע עצמנו בכל כך חסידות ופרישות הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנדונים בגיהנום אנחנו לא נרחיק עצמנו לכנס בגן עדן לפני ולפנים אם לא יהיה לנו חלק גדול יהיה לנו חלק קטן אנו די לנו בזה ולא נכביד על משאנו
בעבור זאת אמנם שאלה אחת נשאל מהם היוכלו כל כך על נקלה לסבל בעולם הזה החולף לראות אחד מחבריהם מכבד ומנשא יותר מהם ומושל עליהם.
וכל שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם לא ודאי כי הנה עינינו הרואות כל עמל האדם להנשא על כל מי שיוכל ולשיים מקומו בין הרמים יותר כי היא קנאת איש מרעהו ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל ודאי שמה שיסבל הוא מה שיוכרח לסבלו כי לא יוכל למנע ולבבו יתעשש בקרבו
מעתה אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדמות והכוזבות שאין השפלות בם אלא לפנים ולא ההנשיא אלא שוא ושקר איך יוכלו לסבל שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם וזה במקום המעלה האמתית והיקר הנצחי שאף על פי שעכשיו אין מכירין אותו ואת ערכו על כן לא יחושו אליו אבל בזמנו ודאי שיכירוהו לאמתו לצערם ולבשתם ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי
הרי לך שאין הסבלנות הזה אשר הם דורשים לעצמם להקל מהם חמר העבודה אלא פתוי כוזב שמפתה יצרם אותם ולא דבר אמיתי כלל וכבר לא היה מקום לפתוי זה להם לולי היו רואים אמיתת הענין אבל לפי שאין מבקשים אותו והולכים ושוגים לרצונם הנה לא יוסר מהם פתוים עד הזמן אשר לא יועיל להם כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שחתו
והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום קהלת ט י כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה' והינו כי מה שאין האדם עושה עד שהכח מסור בידו מבוראו הוא הכח הבחירי המסור לו כל ימי חייו שהוא בהם בחירי ומצוה לעשות הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול שאין הכח הזה עוד בידו כי מי שלא הרבה מעשיים טובים בחייו אי אפשר לעשותם אחרי כן ומי שלא חישב חשבון מעשיו לא יהיה לו זמן לחשבו אז ומי שלא התחכם בעולם הזה לא יתחכם בקבר וזהו שאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה:
אך ההערה לכל ההמון הנה היא בענין השכר ועונש עצמם בראות עמק הדין עד היכן מגיע אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד כי מי יעמד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה חגיגה ה 'ומגיד לאדם מה שיחו' עמוס ב, יג אפילו שייחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין
עוד אמרו יבמות קכא וסביביו נשערה מאוד' תהלים נ, ג מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה .אברהם הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו ישעיה מא, ח "אברהם אוהבי" לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם על שאמר במה אדע' בראשית טו ח אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' שם שם יג תנחומא קדושים יג .
ועל שכרת ברית עם אבימלך בלא צוויו של מקום אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות בראשית רבה נד יעקב על שחרה אפו ברחל שאמרה לו: "הבה לי בנים" בראשית ל, א אמרו במדרש רבה עא זה לשונו אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונים את המעוקות?! חייך שבניך עומדים לפני בנה ולפי עזבתן את דינה בתבה כדי שלא יקחנה עשיו אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה אך לפי שמנע חסד מאחיו אמרו במדרש שם פ אמר לו הקדוש ברוך הוא: "למס מרעהו חסד" איוב ו, יד לא בקשת להשיאה דרך התר הרי היא נשאת דרך איסור.
יוסף לפי שאמר לשר המשקים: "כי אם זכרתני אתך" ובראשית מ, יח נתוספו לו שתי שנים כמאמרם זכרונם לברכה שם פג יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום או לפי ששמע: "עבדך אבינו" בראשית מד, לא ושתק למר כדאית לה ולמר כדאית לה מת לפני אחיו שם ק, ד. דוד לפי שקרא לדברי תורה: "זמירות" תהלים קיט, נד נענש שנכשל בדבר עזה ונתערבבה שמחתו סוטה לה. מיכל לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה שמואל-ב ו כ חזקיהו לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכותו נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל מלכים-ב כ יד ורבים כאלה מאד: