מעלת הסיפור במעשה הגדולים | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

גדולי ישראל בגודל החשיבות החשיבות החשיבות לספר עובדות

בסוף כל מאמר מספרנו הבאנו עובדות והנהגות וסיפורים על גדולי ישראל בענין המדובר באותו מאמר. וראינו לנכון לעשות כן כי חוץ מעצם הלימוד וההדרכה שיש לשאוב ממעשיהם, עוד נוכל להשכיל ולהבין את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ועל חשיבות הענין הזה יש לציין מה שכתבו רבותינו גדולי ישראל:

רבנו יונה רבנו יונה (בשערי תשובה ש"ג קמז, קמח) כתב: לדבר בשבח מעשים טובים של הצדיקים הוא מעלה גדולה. ובפירושו על משלי (כה, כו) כתב: חייב אדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעשיהם. 

במסילת ישרים במסילת ישרים (פ' כא) בדרכי קנית החסידות כתב וז"ל: הנה ממה שיועיל הרבה לקנות החסידות הוא גודל ההסתכלות ורוב ההתבוננות וכו' וכן תועיל הקריאה בסיפור מעשה החסידים באגדות אשר באו שם, כי כל אלה מעוררים את השכל להתייעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים. 

ובדרך עץ חיים להרמח"ל כתב וז"ל: זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב, שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על ענין הזה שאמרתי, ויבקש בלבבו מה עשו הראשונים אבות העולם, שכך חשק ה' בהם, מה עשה משה רבנו ע"ה מה עשה דוד משיח ה' וכל הגדולים אשר היו לפנינו. שיעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו. אז יתורו מחשבותיו לדעת באיזה מצב הוא נמצא ועומד לפי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השם אלה אשר מעולם המה עכ ד."

ובגמ' במסכת כתובות (ה.) דרש בר קפרא: גדולים מעשה הצדיקים יותר ממעשה שמים וארץ.

ובילקוט ובילקוט מעם לועז מעם לועז (אבות ג, ז) כתב: כשיושבים ומספרים במעשה הצדיקים במעלותיהם ובמדותם ועד היכן הגיע חשיבותם וצדקותם, אזי השומע ישתוקק ללמוד ולעשות כמעשיהם. הרי הדבר חשוב כלימוד ספרי מוסר ושכינה שרויה ביניהם.

ובשו"ת חתם סופר חתם סופר (ח"ו סי' נט) כתב: לספר בשבח הצדיקים הוא מצוה גדולה.

והחזון איש בפאר הדור בפאר הדור (ב' קמח) כתב: תולדות חייהם של גדולי ישראל הם ספרי מוסר הטובים ביותר. ואף הוא ז"ל נהג לעיין בספרים אלה.

ובדגל מחנה אפרים מחנה אפרים פרשת לך לך כתב: סיפורי מעשה אבות והליכותיהם תורה היא להורות לנו הדרך בה נלך והמעשה אשר נעשה, כי כל אחד חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי.

והמשגיח הגה"צ רב יחזקאל לוינשטיין יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כתב באור יחזקאל (מכתב כ"א): העולם הזה הוא עולם המעשה, וא"א לאדם לבוא להשלמתו אלא על ידי מעשה, וכח הציור הוא חלק מהמעשה. וכאשר האדם רואה או מזכיר לעצמו מעשה צדיקים ומצייר לעצמו למעשה את הנהגת הצדיק, הנה עי"ז יתגבר השכל על החומר ואז ינצח את היצר, וזהו הביאור בדברי חז"ל (מס' סוטה לז:) לגבי יוסף שנראית לו דמות דיוקנו של אביו והיינו שיוסף צייר לעצמו איך היה יעקב אביו מתגבר על יצרו וזה נתן לו כח ואומץ לעמוד בנסיון גדול כזה. 

ובמשנת רבי אהרן רבי אהרן (ח"ג דף ריא) בהספדו על מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל הביא הגמ' בברכות (ז.) שכתוב: גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה. והסביר שיש שני ענינים יסודיים בשימוש ת"ח אשר מהם נובעת עדיפותו על הלימוד. האחד הוא בגוף הלימוד וידיעת ההלכות על בוריין. והשני הוא בהשפעת הידיעה על היודע.

דהנה אפילו בלמדו את ההלכות על בוריין, הרי עדין חסרה לו הידיעה בצורת ההוצאה לפועל. ולזה צריך שימוש ת"ח כפשוטו מתוך התבוננות במעשיהם (חוץ מלימוד הגמרא ע' ברכות מז: ורש"י שם) ובפרט בדורנו דור תהפוכות אשר צריכים הכרעה על כל צעד ושעל, מובן שהשימוש של ת"ח שחי בדורנו, יש בו הרבה מן הלימוד ההכרחי לדעת את המעשה אשר יעשון. אך יש בזה עוד ענין שני, והיינו שע"י ההתקרבות וההתבוננות בת"ח הרי אנו מושפעים ומודרכים על ידם ללכת בדרכי התורה. כי האדם נמשך אחרי סביבתו, ורק ע"י שימוש ת"ח יוכל להחזיק מעמד נוכח גלי המים הזידונים. וכמו שכתב הרמב"ם (ה' דעות פ"ו ה"א) דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחביריו ונוהג כאנשי מדינתו. לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים עכת ד."

ובספר מרביצי תורה ומוסר תורה ומוסר (ח"ג עמוד רע"ח) כתב: התענינותו של "הג ר אהרן קוטלר בהליכותיהם של גדולי הדורות היתה בבחינת תורה שלימה. כל אימת שנתקל בישישים שהכירו גדולים מלפני דור, חקר ודרש מפיהם, שמא ילמד משהו חדש.

בקלעצק התגורר יהודי שהכיר את רבי ישראל סלנטר ואת רב נחומק'ה מהורודנא, מפעם לפעם היה הג"ר אהרן יושב ומבלה עמו שעות ארוכות, מקשיב בהתענינות יתירה לכל פרט שנזכר האיש, ממה שראה ושמע אצלם. גם ידוע שהג"ר אהרן נהג ביום טוב לספר סיפורים מגדולי ישראל.

וראיתי בספר דרכי החיים דרכי החיים (ח"ב פ"א) ששאלו את הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל האם בימי נעוריו נהגו גם לספר מדרכיהם של גדולי התורה. והשיב: בוודאי ובוודאי, אבי מורי ז"ל נהג לספר לי על הנצי ב" מוואלאז'ין ועל רבי רפאל שפירא זצ"ל כמו גם מזיכרונותיו מהנהגות גדולי התורה השונים. הדברים נועדו כדי לדרבן אותי להידבק בדרכיהם וללמוד ממעשיהם.

ובדברי ברכה לספר מעשה איש (תולדות חייו והנהגותיו של מרן החזו"א זצ"ל) כתב בן השאר: "הוא ספר שמביא תועלת לכל אחד ואחד אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל, לגדולים לגדולים לגדולים, לת"ח, זקנים, ומבוגרים ומבוגרים ומבוגרים וצעירי הצאן ולכל הצאן ולכל אחד ואחד יש לו מה ללמוד מספרים אלו ובמה להתחזק ובמה להתחזק ."

ובספר המדות להמגיד מדובנא להמגיד מדובנא כתב: בפתחך ספרים אשר שם נאמרו נימוסי עבודת ה' איך עבדוהו הצדיקים, סדר הנהגתם, יראתם, וקדושתם, אז ירף ממך היצר...

וברבנו בחיי וברבנו בחיי (בהקדמה לפ' וישלח) כתב: יתחייב האדם לחקור הצדיקים ולספר בשבח מעלתם, והרבות לחקור בכבודם הוא טוב, וכבוד אצל המחשבה.

ובספר תפארת שלמה תפארת שלמה (חנוכה) כתב: סיפור מעשה הצדיקים זהו תורה, לכן אמרו: יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.

בספר חסידים בספר חסידים (אות תקכג) כתב: אדם מגיד לבניו או לתלמידיו, כך אני עושה, כך היה אבי עושה כך היה רבי עושה, כדי שהם יעשו כך. 

ובחתם סופר עה"ת בהקדמה כתוב: אבותינו ספרו לנו שלמרות שכל רגעיו של רבנו החתם סופר היו מוקדשים להנהגת קהילתו, הנהלת ישיבתו, והארת פני תבל בתשובותיו, הקדיש מזמנו היקר בכל הזדמנות לספר לבניו ולתלמידיו מרבותיו ומשאר גדולי ישראל. ופעם אחת אירע, שהיה מושך כ"כ בספוריו בשבת קודש בחורף, עד שבאו ואמרו, רבותינו הגיע זמן מנחה.

ובהקדמה ובהקדמה לספר תולדות יצחק תולדות יצחק כתוב: מעין תועלת אשר תצא משמושה של תורה נוכל להוציא מתולדות חייהם של הצדיקים שרי התורה.

ובספר תורת המוסר תורת המוסר מהגאון ר' יצחק מלצן כתוב: השומע או קורא בספרים ממעשי הגדולים והנהגותיהם, הגם כי גבהה דרכם מדרכיו, ירגיש בנפשו כי היא מתקדשת מטומאתה, ונטהרת מחטאתה, וכי היא הולכת ומתקרבת למקור האמת, הוא הבורא יתברך. 

הגאון ר' מרדכי גיפטר זצ"ל היה אומר היה אומר: רבנו הק' מרן בעל החזון איש "זצ ל היה רגיל לומר שעובדא אחת מגדולי ישראל שווה להתעוררות של כמה שיחות מוסר.

ומרן הרב מבריסק זצ"ל היה אומר היה אומר: חינכתי את ילדי ליראת שמים עם סיפורים מהנהגותיהם של גדולי ישראל. ואצלו תפסו מקום חשוב הסיפורים מאבותיו ומגדולי התורה, והקדיש הרבה משעותיו להנחיל תורה שלימה זו לבניו ותלמידיו.

על הגאון מטשעבין מטשעבין מטשעבין זצ"ל בעל הדובב משרים אמרו משרים אמרו, שהיה מעיין נובע של ספורי צדיקים, וייחס חשיבות עליונה ממש לספורים על גדולי ישראל. פעם גם אמר שתענוג העולם הזה שלו הוא לספר נפלאות צדיקים.

ביומנו של הגה"צ ר' בן ציון ברוק זצ"ל היה כתוב: שמעתי שהיו אומרים בסלבודקה שר' איצלה פטרבורגר היה חוזר בעל פה סיפורי מעשיות ששמע מרבו הגה"צ ר' ישראל סלנטר זצ"ל, ששמע מרבו הגה צ" ר' יוסף זונדל ששמע מרבו הגר"ח מוולוז'ין, וכשנולד לר' ישראל בן, בלילה שלפני הברית מילה ישב כל הלילה וסיפר מעשיות ששמע מרבו. 

ובספר מעדני שלמה מעדני שלמה (בהקדמה) כתב: וכבר שמעתי מרבנו הגרשז א" "זצ ל שתמה בלהבת אש קודשו על בני דורנו שאינם משתוקקים כל כך לדעת כיצד נהגו גדולי הדור הקודם. וכי הוא עצמו בצעירותו השתוקק מאד להבין דרכי גדולי ומאורי ישראל בדורות הקודמים.

ובהספד על הגרשז"א זצ"ל אמר בנו הגאון רב שמואל שליט"א: לאבא "ז ל היו ידיעות נוראות מהתנהגותם של גדולי ישראל, ותמיד הייתי מתפלא מנין יש לו כאלו ידיעות וכאלו סיפורים על גדולי ישראל. הוא היה אומר: "אני אוהב לשמוע מהגדולים שיש לנו ספרים מהם, שיש לנו את תורתם, רוצה אני להכיר את רבותינו" . ואבא ז"ל היה מחנך הרבה ממעשים של גדולי ישראל.

בספר רבי משה פיינשטיין משה פיינשטיין (עמוד 188) כתב: בערב יום כפור, ראו את רבי משה פיינשטיין לומד מתוך הספר "המאורות המאורות המאורות הגדולים הגדולים" הגדולים", אוסף מהנהגותיהם של גדולי תנועת המוסר. כהכנה ליום הקדוש, חיפש נתיבות ושבילים לשיפור עצמי מתוך התבוננות בדרכי הצדיקים. 

ובספר שאל אביך ויגדך אביך ויגדך (ח"א) כתב: תלמידו של החפץ חיים סיפר, שכל ימות השבוע היה הח"ח לומד עם תלמידיו המקורבים עד לשעה שתים עשרה בצהרים. אבל ביום שישי לימדם רק עד השעה אחת עשרה, ומאחת עשרה עד שתים עשרה נהג לספר סיפורי מעשיות.

בספר שמושה של תורה של תורה (בהקדמה) הביא מה שהעיד מרן הרב שך "זצ ל על עצמו וכה היו דבריו: ומבשרי אחזה שזכיתי בנעורי להתאבק אצל דודי הגראז"מ זצ"ל בעל "אבן האזל" שהיה מלבד גאונותו גם איש המעלה במידות נאצלות, וכל מה שראיתי אצלו אז, נחקק בלבי ונבלע בדמי. עד היום כל סיפור ועובדא עשו עלי רושם, ועמדו לי להבין ולהשכיל מהן, בכל תקופות החיים.

בישיבת קמניץ בישיבת קמניץ נהוג היה שאחרי סעודה שלישית נכנסו התלמידים לשוחח עם רבי ברוך בער ליבוביץ בלימוד, ואז כשרוחו היתה טובה עליו, היה מספר סיפורים על רבו, רב חיים מבריסק. בחג השבועות נהגו התלמידים להתכנס אצל רב ברוך בער, אשר סיפר להם על שחרית ימיו בוולאזין, והלהיב לבותיהם בסיפוריו אודות רבותיו וזקני וגאוני הדור שעבר, רב ברוך בער אמר, שגם רב חיים מבריסק הקדיש שעות לזה. (מובא בספר דרכה של תורה).