הרצל החזיר אותי בתשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הכותרת

הרב אמנון יצחק

הרסת לי את החיים

כותרת זאת פתחה את מכתבה של גילה

אל הרב אמנון יצחק

המכתב הגיע בפקס

בשעה 05.20 בבוקר מייד לאחר החלטתה.

גילה חילונית,

מצביעת מרץ,

תל אביבית גאה ובוגרת האוניברסיטה,

היסטוריה ומדעי המדינה,

ניצבה מול האמת

המנפצת את המיתוס הציוני בשעה שצפתה בסרט הרצל והציונות.

מכאן ואילך מתמודדת עם דרכה החדשה,

הרצל החזיר אותה בתשובה.

ותוכן הדברים

הרב אמנון יצחק, הרסת לי את החיים.

כל מה שהאמנתי בו, כל מה שידעתי בוודאות, עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות האקסיומטיות שעליהן נלחמתי התפוררו.

בשעת שחר מוקדמת זאת,

אחר שצפיתי בקלטת על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת, ושואלת את עצמי,

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום?

אני חילונית גאה, תל אביבית בנשמה,

סטודנטית להיסטוריה לשעבר,

בסוגריים, איזו היסטוריה,

ולמדעי המדינה, איזו מדינה.

ועכשיו מההריסות האלה,

אני מקווה שיהיה לי הכוח להתרומם ולהקים יחד עם בעלי וביתי בית יהודי אמיתי,

שיסודותיו חפורים כשלושת אלפים שנה לעומק.

בית כזה,

בית כזה נראה לי שגם הווריאציה החילונית שלך, שריד למשל, לא יוכל להרוס.

אינני יודעת עדיין מהו הצעד הראשון,

אך הדרך כבר ברורה לי.

אנא התפלל למעננו שנצליח,

כי ברור לי שבחוגים בהם אני נמצאת

תהיה זו דרך קשה, קשה מאוד.

יישר כוח, גילה דורפמן.

עשינו קלטת שלנו, יצחק, אני זוכר. היינו ארבעה אנשים באוטו, חילוניים לגמרי.

מאוד רוחניים,

אבל חילוניים.

עשינו קסטה, הוא הקריא בהתחלה את האמנה הפלסטינאית,

ואז בסוף,

הוא אמר מה הוא חושב שצריך לעשות, הוא מכיר את האבא.

ואני זוכר שהגענו להופעה באמצע הקסטה,

נורא רציתי להמשיך, אבל עשינו את ההופעה,

וכשחזרנו, המשכנו,

והגענו הביתה,

והקסטה הייתה כמעט בסוף, נשארה עוד חצי שעה, וישבנו באוטו, ארבעה אנשים, אחרי הופעה, בלילה מאוחר,

ושמענו עד הסוף,

כי הדברים ידקו אותנו.

ופעם ראשונה אני הבנתי שמה שקורה בתורה,

ארבעים, עשו את הרע בעיני השם,

היה בלאגן. עשית טוב בעיני השם? היה טוב.

פתאום אני קישרתי את זה.

פעם ראשונה התחבר לי שעכשיו עושים את הרע בעיני השם.

אני רואה את זה, אני יודע את זה.

ויש לי בלאגן.

חיימון התחיל להביא הביתה קסטות של הרב אמנון נדחק,

והתחלתי להסתכל בהן. עכשיו, אתה צריך להבין שאני באה

ממה שיכול להיות על ידי חלק מהאוכלוסייה המכונה אליטה. אני באה מבית אשכנזי,

צפון תל אביבי,

חילונית גאה, מצביעת מרץ,

אכפת לי על הזכויות של כל החי והצומח בכל העולם,

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

ופתאום אני יושבת

ורואה קלטת,

שאמרתי כבר קודם,

בראייה הראשונה שלי נראתה לי מין פיברוק, מין איזו תעמולה כזאת של חרדים להפחיד אותנו מהציונות.

אבל פתאום, כשהסתכלתי בה ברצינות,

לא תוך כדי שאני עוברת למטבח ומעיפה מבט, כשהסתכלתי בה ברצינות ראיתי שזה אמיתות שאני לא יכולה להתווכח איתן, עיתון הארץ משנת זה וזה, תאריך זה וזה. לכי תבדקי את עיתון הארץ.

אפשר לי להאמין שהיו מתבססים קסטה שלמה על הדפסים שקריים של עיתון הארץ פה, של עיתון השומר שם, וכו' וכו' וכו'.

ופתאום אני נוכחת לדעת, לאט-לאט, שכל האנשים שכל כך הערכתי אותם, אתה צריך להבין,

בשבילי,

בן גוריון,

אני לא העליתי אותו לדרגת משיח, אבל בשבילי, בן גוריון, הוא היה אחד האנשים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי. דוד בן גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

ישבתי וראיתי את הקסטה והתחלתי לבכות, כי בגיל 33 פתאום גיליתי שאני, גילי דורפמן, המשכילה, שיודעת הכול,

בעצם יודעת רק שקרים. אני באותו רגע כאילו הייתי בשוק. עכשיו, לי גילה הזדעזעה והתחילה לרעוד מזה. אני באתי בקטע של

ראיתי משהו שאו, זה כאילו לא יכול להיות, זה לא נכנס ב...

זה לא הצליח לעבור איזושהי רשת מסוימת,

כאילו בתודעה, זה פשוט לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אבל מצד שני זה עובדות.

העולם שלי הזדעזע מהקסטה,

כי הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

ומי רצה שאני אחשוב ככה?

ולמה רצו שאני אחשוב ככה?

וזה זעזע אותי, רציתי לרוץ ברחובות, ולכל אחרי החבר'ה, תראו, תראו, תראו, אמרו לי, אה, מחזירים לתשובה, מחזירים לתשובה. לקחתי את הקלטת הזאת,

ושמענו אותה עם כמה חבר'ה שהם, אתה יודע מה? לקחתי חבר'ה שהם ממש שמאלנים-שמאלנים,

וזה היזהה אותם, זה פשוט, הם פשוט לא,

קודם כל לא האמינו.

דבר שני, הם חשבו שזה פה,

עושים להם איזשהו קטע ולוקחים כל מיני קטעים,

אבל אין פה, הם לא, זאת אומרת, לא היה כאן קטע שאפשר היה להכחיש אותו או משהו כזה,

זה היה ממש, אם אתה רוצה, תלך לארכיון ותבדוק,

זאת אומרת, נתנו לך כאן את האפשרות לבדוק את כל הדברים האלה. יש לי עכשיו תינוקת, לאיזה מורשת אני אחנך אותה? אני חונכתי על המורשת הציונית.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה? כל מה שידעתי עד היום הוא שקר, אז מה אני עושה מחר בבוקר? אני אגיד לך, תאמין, ראיתי את הקסטה,

שאלתי חבר'ה, אמרתי, אני קמה בבוקר, מתחשק לי להתפוצץ את המדינה, פיזית, מתחשק לי להבעיר את המדינה. איך יכול להיות

שכל המידע שיש בקסטה הזאתי מושתק, צריך כאילו להעביר את המדינה? התחשק לי להתקשר ב-5 בבוקר לחברים שלי, תשמעו, יש לי משהו, אתם חייבים לראות את זה, אתם לא מאמינים למה שאתם רואים.

הייתה לי מין תחושה כזאת שהגעתי לנקודת אל-חזור.

אוקיי, אם הבנת את הדברים האלה,

אז עכשיו באמת אין לך לאן לברוח. זאת אומרת, את יכולה להגיד הכל, אבל הכל יסתכם בסופו של דבר,

עצלות, לא בא לך לקיים אי-אלו מצוות, כי זה לא נוח.

אבל אין לך יותר לאן לברוח, פשוט אין לך יותר. וזה הכניס גם אותי, גם את אשתי, למצב שאנחנו ממצב שרואים טלוויזיה כל הזמן, רואים רק קלטות וידאו, לא מה שנכנס זה קלטות וידאו של הרב. אז עכשיו התחלתי להקשיב לקלטות.

זה התחיל להיכנס לאוטו חופשי כזה בריצה, נונסטופ. עכשיו איציק בקלות היה מביא כל פעם קלטות חדשות,

הוא היה מעדכן אותי, וזה התחיל להיות כל הזמן באוטו, זה כבר הפסק לי לשמוע, בדרך כלל הייתי מכור לאקטואליה,

חדשות, כל הצרות וכל זה.

ואתה יודע מה?

התחלתי לשמוע קלטות מעבר לזה שזה מעניין והכול, התחלתי להיות יותר רגוע.

כי זה נהיה,

אתה שומע דברים אחרים, אתה כבר לא שומע את כל הצרות וכל הבלגן,

וזה הכניס לזה ועשה לזה, וזה התפוצץ, וזה מת, וזה עצוב, וזה ככה.

זה דברים אחרים לגמרי, אז נורא נהניתי, למרות שיש דברים שאי אפשר לנות מהם, כל הנבואות שלא עלינו.

עכשיו, אחרי ששומע את הדברים האלו, קשה לך להגיד, אני אוהב את אלוהים, אני מאמין באלוהים,

אבל לא, זהו, הרב אמנון פשוט

לא השאיר לי שום ברירה, כאילו. או שאני מאמין באלוהים ועושה גם את מה שאלוהים מבקש,

בשביל שתה-תה-תה-תה,

או שכאילו אני כמו כל אחד מהליצנים האלו. עכשיו, להתכחש למה שאני שומע וזה, ולהגיד זה לא נכון או לא כלום,

זה יהיה ממש מגוחך.

היום אני מבינה שמדינת ישראל עסקה ליהדות,

מה שצוררים רבים לא הצליחו לעשות ליהדות, כי מדינת ישראל

אפשרה לי להרגיש יהודייה.

אני יהודייה.

מדינת ישראל הפכה את היהדות ללאום, זה האסון המרכזי, לדעתי, של מדינת ישראל. כי ברגע שהיהדות היא לאום, אני את הלאום שלי יכולה להחליף.

אני יכולה לרדת לארצות הברית,

לקבל שם אזרחות, וניסיתי שלא תחשוב. רציתי לרדת לארץ, כי מה יש לי לעשות פה?

מלחמה יש פה, אנשים מאוד קשים יש פה, חוסר פריגון, המצב הכלכלי על הפנים, כל הזמן אתה הולך, אתה מפחד שתתפוצץ איפשהו,

למה לי להיות פה?

עכשיו, אם אני הולכת בדרך שחינכו אותי, שהיא הדרך הקפיטליסטית,

החומרית, אפילו הציונית,

אפילו הציונית,

אז למה לי להיות פה? כי חומר וקפיטליזם בארצות הברית עושים יותר טוב,

ונוף יותר טוב יש בתאילנד,

והציונות בעצם הכשילה את עצמה,

כי מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

למה אנחנו צריכים בעצם להיות פה,

ומה אנחנו רואים? מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

אז היום, למרות שנתפלאים לחרדים,

בחברה שאני באה ממנה, זה לא בושה ללכת לקב״ן ולהגיד שזה בושה, העיקר לא לעשות צבא.

זה לא בושה.

אנשים לא מתביישים להגיד, אני לא אעשה צבא. יש לי הרבה

מהחברים שלי,

ונוטה באמת, כאילו, ננצל את הבמה הזאת,

אנשים מאוד רוחניים,

כולם מאמינים בבורא עולם,

אבל לא מאמינים בתורה, לא מקשרים, לא עושים את החיבור הזה.

ברגע שהבנתי שאני באמת מאמינה, שהיה מעמד הר סיני, אז אוקיי, אז תעשי מה שכתוב שם. אבל אף פעם לא הציגו לי את זה ככה, אתה מבין?

את יכולה להיות יהודייה,

הנה את יהודייה,

במדינת היהודים.

מי אמר שצריכה לשמור את המצוות? אנחנו הרי לא פראיירים.

אנחנו לא כאלה שמחפשים תשובות כי אנחנו מסכנים,

כי אין לנו כסף,

או שאנחנו תובעים בכסף, אבל תמיד הסתדרנו.

ולא בגלל שאנחנו איזושהי צרה, מחלה, מתו לנו, לא,

שום דבר מתו לנו, אנחנו אנשים רגילים לחלוטין, חילונים לחלוטין, אוהבים את החיים,

מטיילים בשבת, עושים על הערב, הכל עושים,

ופתאום לבוא, לגרום לנו לחשוב מה שאנחנו חושבים היום זה היה כאילו...

ואם נגיד שבן אדם חוזר בתשובה מאיזשהו מצב נתון, אז אני היום נקרא סופר חוזר בתשובה לעומת מה שאני הייתי. זאת אומרת, אם היית מכיר אותי לפני כן, היית מבין עד כמה אני חוזר היום בתשובה.

היום אני נקרא צדיק.

אז זה עשה המון.

זאת אומרת, לראות את הצד השני,

שאתה לא שומע, לא במדיה,

לא בעיתונות, לא בכלום, לא בבתי ספר.

קודם כל הוא מזרחי.

אם הוא מזרחי והוא דתי, הוא שס.

אין אפשרות אחרת. אז קודם כל הוא שסניק. שסניק, אני שונאת,

לא יכולה לסבול אותם, כי הם לוקחים לי את הכסף,

הם אוכלים לי את הדם, הם שותים אותי,

לא רוצה אותם במדינה שזרקו אותם לים. אתה מבין? אז הוא שסניק,

הוא מסית.

עכשיו, אני, למשל, אגיד לך משהו,

לא היה אכפת לי אם הוא חושב שהוא ידבר בהבימה,

כי לא פחדתי ממנו, הוא יחזיר אותם בתשובה. זה לא היה לי את הפחד הזה, אבל היה לי זלזול עמוק,

ואני קולטת את השחצנות שלי, שזלזלתי בבן אדם שמעולם לא שמעתי אותו מדבר עד אז,

מעולם, אפילו לא פעם אחת. לא ידעתי איך הוא נראה, לא ראיתי את השמלות שלו, את האנטנה שלו,

שום דבר.

לא ידעתי מי הוא. כל מה שידעתי זה קראתי פה ושם בעיתונים.

מהבית, מאימא שלי, ואמנון יצחק בשבילי היה איזה שסניק מטורף,

שסבבה, שיעשה מה שהוא רוצה, אני אין לי מה להקשיב לו, אני נאורה מגיא בשביל להקשיב.

בזכות הרב אמנון יצחק התחלתי לשמור שבת,

ואחרי ששמרתי שתי שבתות,

התחזקתי מאוד, והתחלתי לשים כיפה, שהיה לי מאוד קשה,

מאוד קשה,

ללכת עם כיפה היה לי מאוד קשה, ולא רק בגלל שזה מציק,

הקטע החברתי.

וזה לא הולך להיות לי קל בכלל, כי אני טיפוס עצלן,

תן לי לעשות כמה שפחות.

אני טיפוס שמאוד אוהב את החיצוניות,

אני מעצבת אופנה במקצוע שלי.

רק תן לי לקרוא מגזינים כל היום, ולהתעסק בשטויות כל היום, ולרחל, ובלשון הרע, חבל לך על הזמן, אני אלופת העולם.

יהיה לי נורא קשה, אבל אני יודעת שהשאיפה שלי היא להגיע לזה.

זה מה שאני רוצה. ככה אני רוצה לחנך את הילדים שלי.

יכול להיות שהדרך שלי, של החזרה בתשובה שלי,

תהיה אולי פחות,

יותר צבעונית, נקרא לזה ככה,

ממה שמקובל אולי ברחוב החרדי, או לא יודעת מה,

אבל אני לא מתכוונת לפרש בעצמי את התורה מחדש.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו.

אורתודוקסי. אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני אשאלפת, אני בדרך כלל מגיעה.

הכיף שלי זה לראות את הילדים שלי הולכים איתי לבית כנסת גדלים בתוך דת,

ואני התעניינתי אפילו בבתי ספר תורניים,

כי ראיתי מה זה ילדים של אנשים דתיים,

הם הרבה יותר ננוחים, הם הרבה יותר רגועים,

עולם אחר לגמרי, מה אני אסביר לך?

והעניינים שלי עוד בגיל כזה שעוד ניתן להציל אותם.

וזה מגוחך, כי פעם הם אמרו שאולי אפשר לתקן את הדתיים שבאו מחוץ לארץ, אז אני אומר, אולי אני אתקן את הילדים האלו.

ובעזרת השם, שיהיה בבית היהודי לקשר לחלוטין.

במאה אחוז.

היום אני מבלה יותר ויותר בישיבה, כי זה היום באמת בילוי.

פעם בשבילי זה היה נראה איזשהו לא יודע מה, היום זה באמת בילוי, היום אני חי מפעם לפעם שאני עם הוראה ולומד תורה, כי זה כל כך מעניין,

זה כל כך עמוק, זה כל כך ממצה.

זה פשוט לא יאמן, אתה יושב ולומד תורה,

אתה לא חושב על שום שטויות אחרות.

אני היום,

העונג שלי מהחיים הוא הרבה, הרבה יותר ממה שהיה פעם.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו.

אורתודוקסי.

אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

התרבות החילונית היא תרבות של בריחה.

תראה קולנוע, תקרא ספר, כל הזמן תשמע מוזיקה, כל הזמן תברח למקומות.

רק אל תעצור לחשוב באמת מה התכלית של קיום שלך.

תבזבז כסף,

תקנה בתשלומים, תראה עוד סרט, תקרא עוד פרסומת.

רק אל תעצור רגע אחד לחשוב, רגע, מה, אני נולדתי פה בשביל לקנות בתשלומים ולמות?

כשאתה חוזר בתשובה, או בכלל כאדם דתי,

אתה לומד להשתלט על החיה שבעצמך, לומד להשתלט על היצרים שלך,

לומד לסגל לעצמך משמעת עצמית.

הכבוד העצמי שלך מגיע ממקומות אחרים,

הרבה יותר אמיתיים.

ואלה, אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, אלה הרגעי האושר שלי, אלה הרגעי החסד שלי.

בשבילי שבת היום זה,

אי אפשר להסביר את זה במילים. מה שהתחיל כסיוט היסטרי, שבת התחילה כסיוט,

אוי, זה היה נורא בהתחלה,

פשוט איום ונורא.

רק חיכיתי לשלושה כוכבים, כבר הייתי עומדת.

הנה, שמה, מבריא כזה משהו, נראה לי זה כוכב.

השבת בשבילי היום זה עונג גילאי,

פשוט עונג גילאי.

זה העונג שלי.

זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

אני,

אני מתכבד להזמין לבמה

את

גילה דורפמן.

אני מתכבד להזמין את אבי, בבקשה.

אני הבנתי מרגע שראיתי את הקלטות האלה, ואז עוד הייתי חילוני.

הבנתי שאני, כזה חילוני, לא רוצה להיות.

אז הדבר הראשון שעשיתי, וזה מה שאני מייעץ לכל מי שהוא חילוני עדיין פה,

לעשות את הצעד האמיץ האחד, להתחיל לשאול באמת.

עכשיו, מדהים מה זה לשאול באמת?

זה לשאול בשביל לקבל תשובה.

לא לשאול בשביל להגיד מה דעתך. זה, יש מספיק, רואים את זה מספיק בפוליטיקה.

ערוץ-3, תראו כל הזמן,

אנשים שואלים ולא מחכים לתשובה.

אנחנו מדברים על לשאול בשביל לדעת באמת מה זה אומר.

מה זה להיות יהודי?

מה זה הקדוש-ברוך-הוא? מה זה שבת?

מה זה אהבה למשפחה?

מה זה אהבה לראייה?

מה זה אהבת

כיבוד הורים?

אני רואה לדודות בנות 12,

שאוי ואבוי על כל צעד שהן עושות במדרכה, מה קורה לגברים שמסתכלים מסביב.

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

אז הדרך היחידה להציל אותה, אני יודע, היום,

זה להכניס אותה

לדרך תרבות יהודית אמיתית.

היא לא תגיע לשם, חבר'ה. היא לא תגיע לשם.

אבל אני עומד עכשיו במסכת בבא בתרא,

וזה פשוט לא ייאמן.

מה קורה עם כל דף שנפתח? אתה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

יישר כוח, אבי. אם אפשר להעביר את המיקרופון

לרשותך.

אני לא רוצה להתעסק בהשמצת החילוניות כרגע. אני חושבת שהחילוניות עושה את זה יופי לעצמה.

אני רוצה לדבר על משהו שלי מאוד מפריע ומאוד חשוב, ואני חושבת שהוא גם מאוד אקטואלי, וזה הנושא של אחדות ישראל.

גם מפלגות חילוניות וגם אנשים חילוניים, כולם קוראים לאחדות ישראל, ושאנחנו עכשיו בתקופה קשה,

וחייבים להתאחד סביב דגל כזה או אחר.

ואני זכיתי להבין שללא תורת ישראל אין דבר כזה עם ישראל.

העובדה שנולדנו לאימא יהודייה היא לא גורם מאחד מספיק,

בדיוק כמו שבארצות הברית אין שום חשיבות למישהו שהסבתא של סבתא שלו הייתה אינדיאניה.

הוא היום עוד אחד ממיליוני אמריקנים.

הדבר היחידי שמאחד אותי עם תימנים, עם מרוקאים, עם בוכרים, עם יקים, עם גרוזינים, הדבר היחידי שמאחד אותי אתם זה התורה שלנו.

ואם ייקחו מעם ישראל לתורת ישראל,

אז אחדות בטח שלא תהיה פה, ואנחנו נלך ונתפורר ונלך ונתמוגג.

ואני כבר לא מדברת על מדינה שלא תהיה, אלא גם עם לא יהיה.

ואני קוראת לכולם באמת לעשות מאמץ

ולפעול למען אחדות ישראל, שבאמת בעיניי הדרך היחידה זה לחזור לשורשים שלנו ולהיות גאים בשורשים שלנו.

אני חושבת שחבל לבזבז ערב בלהשמיץ את החילוניות כשאפשר לפאר את היהדות.

אני אישית אומרת, זה לא משפט שלי, אני לא יודעת מאיפה למדתי אותו, שהיהדות זה לא דת, היהדות היא אורח חיים.

ומי שניסה כל מיני תורות רוחניות כאלה או אחרות יודע

שכולן בעצם עוסקות בעבודה על המידות.

רק ששאר התורות אומרות לך, אתה צריך להיות צנוע, אתה צריך להיות על עיניו, כן, זה טוב שלא תדבר לשון הרע.

אבל אני מצאתי ביהדות את הספר מתכון היחידי שבעצם מדריך אותך יום-יום ושעה-שעה,

איך להיות בן-אדם יותר טוב ואיך להיות יותר צנוע, איך כל הזמן להרכין את הראש שלך כשיש מישהו מלמעלה.

וממליצה לכולם, ותודה רבה לכם על הפרגון.

תודה רבה לרב אלמון יצחק.

באופן כללי לא חסר לי דבר מה כבר צריך כדי להיות מאושר עמוק בתוכי אני משתוקק לבורא.

אז שיננתי היטב את תורות הגויים והמפץ הגדול לבולוציה קופים,

אולי אצטרף לאיזה מנזר בירים.

עד שדוס חי חני בצומת גדולה נתן לי קלטת של רב ושמליו הכל מתמוטט,

הרסת לי את החיים.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא לנפשי מנוחה כבר ניסיתי הכל, חטאה את החול במדבר השעה השם יתברך, פתאום יתבטח, הכל כבר נמצא בתורה זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה

קוראתי את הפרסום, שרתי פיאות, יושב כל היום וגורס משניות, נוסע לרבי בראש השנה.

התחלתי ללכת שחור ולבן, גם בהנץ להתבלל במייל,

והנה שוב בא שבת המלכה.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא לנפשי מנופה. כבר ניסיתי הכל, פטר עין וחול, במדבר השער.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

הגיע הזמן, זמן גאולה, כל עם ישראל חוזר בתשובה. נעלה להר, את הבית לבנות.

נדליק את המזבח שוב מחדש, שהשכינה פה תשרד בינינו ממש, וכל הימים יבואו לראות.

הייתי רחוק, לעצמי עושה חוק, לא מוצא לנפשי מנופה. כבר ניסיתי הכל, פטר עין וחול, במדבר השער.

השם יתברך, פתאום ייפתח, הכל כבר נמצא בתורה.

זה נס אמיתי, אני יהודי, אני חוזר בתשובה.

אוהו!

אוהו!

אוהו!