ביאורי תפילה - חלק מה - איזהו מקומן משנה ג | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

באורי תפילה, חלק ממה,

פרק איזה הוא מקומן, משנה ג',

התות הציבור והיחיד.

כתב רבי יהודה בן יקר,

שגם הם מקודשי הקודשים,

אבל דינם חלוק משל אלה השנויים למעלה.

התות היחיד

הם על כריתות הכתובים בתורה שחייבים על זדונם כרת ועל שגתם חטאת,

כגון שבת שחייבים

על זדונו כרת

ועל שגתו חטאת,

ואותו חטאת נקראת חטאת יחיד,

כגון

שגת שבת.

והוסיף הראוון,

כגון חטאת נשי,

חטאת חלב ודם של יחיד.

וציין רבי יהודה בן יקר שיש להם את חטא כרתות.

אבל ציינו בגמרא, וכרתות שם ברשת, כרתות,

רק ל״ו,

כי דווקא אלו

שיש בזדונם כרת ושגתם חטאת,

ציינו אותם, ולכן ציינו רק ל״ו.

ושל חטאת ציבור,

זה מוזכר כאן במשנה.

יחיד התנא כאן לא פירש,

כי הוא סמך על מה שהוא פירש ברש כרתות.

כך כותב אבו דרעי.

אז כאן במשנה שלנו הוא מפרש את חטאת הציבור.

שנעסים על נזבי החיצון

והם שעירי המוספין.

וכמו כן, גם הם מקודשי הקודשים,

והם חטאות חיצונות.

ויש חטאות פנימיות שזה כבר שנוי למעלה.

כך פירשו הראוון והבוגר.

אז אלו הן חטאות

בציבור.

לביא מעריץ בעץ חיים בשם הרשבת.

שפה צריך להיות חטאות, התת בדגש, ובחולם.

זה על פי הפסוק,

כמו שיש בפסוק, כי יעשו מכל חטאות האדם.

אז המשנה אומרת, אלו הן חטאות הציבור.

שעירי ראשי חודשים ושל המועדות,

והם כולם מוספים.

כולם מוספים של ראשי חודשים והמועדים.

שחיטתן בצפון,

כמו כל החטאות.

יש בניין אהב לכל החטאות,

כמו שאמרנו במשנה הקודמת.

שכולם בצפון, וקיבול דמן בכלל שרת בצפון.

גם זה מבניין אב,

לכל החטאות.

זה הולך גם על הקיבול,

השחיטה.

הקיבול, וגם המקבל עצמו צריך להיות בצפון.

לא רק לקבל את האדם בצפון.

ודמן טעון

ארבע מתנות על ארבע קרנות.

כתב אבו דרם

נאמר קרנות

ויקרא דלת זן

קרנות במלא וו. תפילת ערבית.

פעמיים חסר.

זה ארבע קרנות.

כתב הרב יהודה בן יקר

שנותן את הדם

את אצבעו בדם

ונותן ממנו בחודן של קרנות.

והוא כותב שהמתן דמים

של שעירי ראשי חודשים במועדות לא נתפרש לו.

רק בשעיר חטאת מצאנו שיש את המתן

אצבעו בדם.

כתוב ולקח הכוה מדם החטאת

באצבעו ונתן על קרנות

מזבח העולם.

ויקרא דלת קפה.

שם הוא מוזכר לגבי שעיר,

לגבי חטאת הנשיא.

הוא אומר שלא נתפרש לו מניין למדנו

לשעירי ראשי חודשים

בשל מועדות.

לכן הוא מסיק שבאמת זה נלמד מחטאת הנשיא.

שם לומדים כשהוא נותן אצבעו בדם

ומזר על המזבח.

ושם הוא הסיק בסוף

כי צעירי החטאות למדים אחד מהשני.

לכן כתב הרמב״ן

שלומדים מהפסוק

שחטאת נשיא כמו שהזכיר

רבי יהודה בן יקר

לומדים לחטאת יחיד מחטאת נשיא.

אז המשנה ממשיכה כיצד

עליו הכבש הוא פנה לסובב.

אז כתב הרמב״ן, מפני שדמה ניתן למעלה

בקרנות

במזבח.

אבל הוא צריך לעלות לסובב.

הוא צריך לצאת באצבע למעלה.

לכן הוא צריך לעמוד על גבי הסובב. סובב

זה מקום פנוי שהוא מסביב מזבח.

שם הכוהנים

הולכים.

אז הוא עולה לסובב, ושם הוא מגיע,

על קרנות במזבח, למעלה על הזאת הדם.

אבל שאר דמים

שהם תחתונים, פירושו מתחת החוט

סיקרה, שזה אדום,

שמים אותו

בגובה חצי המזבח, מסביב,

שזה מבדיל בין העליון התחתון של המזבח.

אז אלה שזה למטה בחוטא סיקרה, בחלק התחתון,

הוא עומד אצל הרצפה, אצל זווית המזבח.

וזורקו מן הכלי, בכל מקום שמגיע, זה כשר.

אבל פה אנחנו צריכים שהוא ייתן

למעלה בקרנות באצבע, לכן הוא עולה לסובב.

זה עליו הכבש, הוא פונה לסובב.

אז כבש, כן, זה סולם,

ככה כותבים הראשונים, קוראים לזה סולם.

סולם שהוא בלי מדרגות, בלי מעלות.

הוא קוראים לזה גם סולם.

זה עלי החלקה, הכבש,

והוא לא תעלה במעלות על המזבחים.

והוא היה בדרומו של המזבח.

אורכו 32 אמות,

ברוחבות תזנמה.

זה הכבש הגדול.

שם הוא עולה,

וממנו יוצאים שני

כבשים קטנים,

אחד ליסוד ואחד לסובב.

אז אחרי האמה הראשונה,

כשהוא עולה,

יש בלי טעמה מכאן ואמה מכאן, שזה היסוד של המזבח.

ועוד חמש אמות כשהוא עולה,

יש עוד בלי טעמה מכאן ואמה מכאן, שזה הסובב,

ושם הוא פונה בכבש

לסובב.

למה הוא הולך לסובב?

הוא פונה דרומית-מזרחית לכבש.

הסובב בגובה 600, כמו שאמרנו, הוא עולה 600.

כשהוא עולה בכבש 600. יש אמה בליטה מסביב,

וזה נקרא סובב, כשזה סובב למזבח.

לסובב הוא פונה דרומית-מזרחית לכבש.

למה?

למה הוא פונה לסובב?

בצד דרומית-מזרחית, כי שם

הוא פוגע הראשון.

לכן, הוא מגיע דרומית-מזרחית,

כמו שהוא פוגע הראשון, אין מעבירין על המצוות.

כך כותב רבי יהודה בן יקר,

כמו שהגמורה אומרת בזבחים סמיך בית.

אז הוא צריך לפנות לימין,

ואם הוא פונה לימין,

אז אין מעבירין על המצוות. לכן, זה דרומית-מזרחית, הוא עולה

בכבש מצד מזרח, לכיוון,

ומצד דרום.

לכיוון צפון, ואז הוא פונה בכבש

בצד ימין, כי צריך לפנות לימין.

כל פינות שאתה פונה, לא יהיה אלא דרך ימין.

אז אם הוא עולה בכבש שהוא בדרום-המזבח,

לכיוון צפון,

אז ימינו למזרח.

אז אם כן, כשהוא פונה לכבש,

ישר איפה הוא נמצא?

בדרום,

במזרח של המזבח, ואז הקרן, הוא פונה לימין,

ואז הוא מגיע לקרן דרומית-מזרחית פעם ראשונה.

לכן, שם הוא מתחיל

דרומית-מזרחית, כי אין מעבירין על המצוות, אחרי שהוא צריך לפנות בימין.

אז הוא הולך ומקיף

לצד ימין של המזבח,

וזהו, ובא לו לקרן דרומית-מזרחית,

ואז מזרחית-צפונית,

צפונית-מערבית, מערבית-דרומית.

לפי סדר, הכל דרך ימין.

אז הכל הוא מקיף בסובב מימין,

וכשהוא מסיים את ארבע הקרנות,

וחוזר ועולה דרך כבש קטן,

שבצד מערבית דרומית,

עכשיו הוא חוזר ועולה

לכבש הגדול, כשהוא מסיים את ארבע הקרנות,

ואז יורד לרצפה ומשם חוזר

לייסוד של המזבח.

וזה ביסוד דרומית.

למה שם הוא פוגע ראשון?

כי אם הוא נכנס משמה,

הוא מגיע ישר, יורד בכבש, שזה לכיוון דרום,

ואז הוא פונה לימין,

אז זה דרומית-מזרחית.

אז בקרן דרומית-מזרחית לא היה יסוד,

כי שם מתחיל,

רק עמל לפנים,

מתחיל

היסוד. כמו שאמרנו, הוא עולה בכבש ושמה, מתחיל היסוד,

בליטה, מה מכאן ומה מכאן, שזה היסוד.

לכן אין קרן דרומית-מזרחית

יסוד.

לכן הוא לא עושה בקרן דרומית-מזרחית, אלא בדרומה של המזבח.

שמה הוא שופך את שארי הדם.

וכתב אבו דהרם,

שלומדים מיציאתו מן ההיכן.

מה שם בסמוך?

אף כמה סמוך, כמו שאמרנו אז, ביציאתו מן ההיכן.

עכשיו הוא פוגש,

המקום שפוגע הראשון, שם הוא שופך את הדם.

גם פה, כשיורד בכבש,

הוא פונה לימין, המקום הראשון זה דרומו של המזבח.

אז היסוד

של דרומו של המזבח,

שם הוא שופך את שארי הדם.

והיינו משום הטעם שאין מעבירין על המצוות.

וזהו, שירא אדם היה שופך על יסוד הדרומי.

ונאכלים לפנים מן הקלעים.

אז במשכן,

בחצר המשכן, היו בדים שעשויים מקליעה

ומנוקבים כקברה, לכן זה נקרא קלעים.

הם הקיפו את חצר המשכן.

וזה במטבח, אבל בבית המקדש, בניין עולמים,

היה חומת העזרה.

אז לפנים מן הקלעים אוכלים את כל הבשר

של המוספין.

ואלו הקיפו חצר.

ברור שנאמר במקום קדוש תאכל בחצר אוהל מועד

ויקרא ו' יותר.

ומשם לומדים בחצר אוהל מועד, זה לפנים מן הקלעים, וזה כולל אפילו את האחד.

וזה לזכרי קרונה, שנאמר,

כל זכה בכהנים יאכל אותה.

ויקרא ו״כ״ב.

בכל מאכל. מה זה בכל מאכל?

בין צלעים, בין מבושל.

כאילו שיש משמעות שצריך מבושל.

גם צלע נקרא בישול.

מה הראייה?

כתוב את דברי הימים ב', ל' ה' ג',

הביא הראוון.

ושאלו הפסח באש כמשפט.

כזו שהפסח צריך צלעים ונקרא ויבשלו.

אז זה אומר שגם צל נקרא בישול.

אז בין צלעי ובין מבושל.

כותב עבוד הרם

שיותר ראוי צלעי.

למה יותר ראוי צלעי?

כי זה דרך המלאכים וזה דרך מעלה

לאכול צלעי.

אבל מותר גם לאכול מבושל.

זה רשות.

מי שרוצה לעשות

בדרך מעלה יותר, שזה

כדרך מלאכים בצלעי,

זה רשות. אבל לא, חובה אפשר גם מבושל.

ליום ולילה

שנאמר

ושר זבח תעודת של אמיו

ביום הקריבו יאכל.

מה זה ביום?

אז יום, אנחנו מכירים,

דוגמה בשבת,

מתחילה מהלילה.

אבל בקודשים הלילה הולך אחר היום. היום מתחיל מהיום ואז לילה,

יום ולילה.

זה נקרא יום.

לא כמו שר מצוות התורה. בקודשים הלילה הולך אחר היום.

בבריאה כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

אבל בקודשים כתוב

להניח ממנו עד בוקר.

כי מקריבים ביום,

ואז הלילה הולך אחר היום. זה יום שלם.

ליום ולילה.

אז מאיפה לומדים לגבי

אשם

וחטט ואשם שנאמר זבח.

מוסר זבח, תעודת שלמה, ואת זה לומדים

גם לחטאת ואשם,

שהם גם צריכים ביום הקרבוי האחר.

גם אם יום ולילה. יום ולילה זה יום אחד שלם,

כי הלילה הולך אחר היום.

עד חצות,

זה הסייג.

שעשו חכמים להרחיק אדם מן העבירה,

שם המשנה הראשונה

במסכת ברכות מביאה.

אז זה משנה ג'.

זאת השם שבשיעור הבא נמשיך.

ויהי נעדר משנה דרכים.

רבי חנן יובה נגשו מאלו.