הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק פד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לרפואת אברהם בן יצחק מנצור

יחלים מן הניתוח מהרה,

וחזרה בתשובה שלמה ולכל עם ישראל.

מרים בת אבינועם ואסתר

יזכה ללדה קלה על דרך הטבע ולא יעשו בעיות בבית החולים,

תלד תינוק בריא ושלם,

ובעלה לא יתחסן יותר.

הכרת הטוב וכיוט טובה, חלק פ״ד.

הכרת הטוב במשנתו של רבי יהודה צדקה,

זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת פורת יוסף.

באחד הימים פנה לחתן

אם רוצה להתלוות אליו לבקר חולה.

פשיטא,

ענה החתן, מצטרף לנסיעה

במכונית

שהרב יהודה צדקה הזמין במיוחד,

כדי להגיע לאיש חולה שאושפז בבית חולים סיעודי.

תוך כדי נסיעתם,

הוא סיפר לחתן שהחולה חייט מומחה לשעבר.

הרבה רבנים

ותלמידי חכמים הזמינו אצלו חליפות ובגדים לתפור,

ושירת את כולם בנאמנות רבה בנהג כלפיהם בדרך ארץ יוצאת דופן.

ולכן, מצד הכרת הטוב,

הרגשתי חובה לבקר אותו.

כשבאו אלי איש,

הופתע

בלי גבול מעצם הופעת רבי יהודה,

שלא פילל

מעולם שיבוא לבקר אותו.

ישב הרב שעה קלה במחיצתו של החייט,

דרש בשלומו,

התעניין בהרגשה הכללית.

עוד פרטים נוספים.

ברכו ברפואה שלמה,

ועמד לפרד.

נפס אותו החייט בשתי ידיו וקרא בהתרגשות.

תודה, תודה רבי על שואלת לבקר אותי.

החייתני,

ראיתי פניך ממש כראות פני אליהו הנביא.

הכרת הטוב במשנתו של רבי בן ציון אבא שאול, זכר צדיק וברכה, בעל האור לציון.

באחת הנסיעות לצפון

עצרנו לתפילת מנחה באחד היישובים,

כי ראש הישיבה העדיף תמיד להתפלל בבית כנסת מסודר.

כשנכנסנו לבית כנסת,

דבר ראשון הוא חיפש את הקופה,

ושלשל סכום נכבד.

בסיום התפילה שאלתי בעדינות

מה הסיבה שנתן תרומה כל נדיבה,

אז הוא ענה,

כך ראוי לנהוג בכל בית כנסת שאתם מתפללים בו,

גם בשטיבלך,

כי יש לבתי כנסת הוצאות רבות,

חשמל, מים, החזקה,

שכירות.

אם אתם נהנים משירות שמישהו עושה,

עליכם להשתתף,

ומה גם שזה מכספי הקדש,

והחיוב גדול יותר.

זאת אומרת, הבית כנסת מתנהל מכספי הקדש,

שאנשים תורמים.

זה חיוב יותר גדול להשתתף בתרומה.

הכרת עטו במשנתו של רבי שלמה שמשון קרליץ,

זכר צדיק וברכה, אב בית דין בפתח תקווה.

לביתו הגיעה אחת מהנכדות לסייע לעזור בניהול משק הבית,

כי בשנים האחרונות של הרבנית

קשתה עליה מלאכת הניהול.

באחד מימי שישי הנכדה עומדת במטבח

מכינת צורכי שבת.

לפתע קם רבי שלמה שמשון קרליץ משולחן הלימוד,

נכנס למטבח,

והחל לספר לנכדה סיפורים.

אמרה לו, סבא,

אני לא רוצה לבטל אותך מהלימודים.

והוא השיב לה,

את באת פה לבשל,

אני רוצה שיהיה לך מעניין.

הכרת עטו, מה הוא יכול לעשות איתה? אז הוא מספר לה סיפורים.

הכרת עטו במשנתו של רבי הירש פאלי,

זכר צדיק וברכה,

משגיח ישיבת חברון.

מספר השכן,

כשלקה משגיח באירוע לבבי,

התלוויתי אליו לבית החולים,

ועל זה השיב לי כגמולי שבמשך שנים ארוכות,

אש אליי תמיד רגשות הכרת הטוב.

שהתבטאו באופן מיוחד

בהשתתפות בכל שמחה בבטן.

במשגיח היה אמון על תורת ריבו הגדול, הסבא מסלובודקה,

שחיזק את התלמידים להכיר

כי בעת כל טובה שאדם מקבל מחברו,

אין שיעור לגמול ולשעבוד

שהוא חייב לו כל ימי חייו ולדורי דורות.

בהיותו מחוזק על אדני השקפת האמת הזו,

נהג רבי הירש במידה מופלאה של הכרת הטוב כלפי

הרבנית

העזר כנגדו.

באופן מיוחד הידר בקיום ציווי חכמים ומכבדה יותר מגופו,

עד שהייתה הנהגתו עימה למופת בעיני כולם.

תלמידי ישיבה שאכלו על שולחנו ראו כמה הידר

להכיר טובה לרבנית,

כאשר היה מרבה לשבח בשעת הסעודה ובפרט סעודות שבת,

את הטעם המשובח של המאכלים שטרחה והכינה רבנית.

ועל כל מנה ומנה

שהייתה מגישה,

היה חוזר שוב לשבח מחדש,

ופונה לתלמידים וממליץ

כדאי לכם לאכול מזה, זה טעים מאוד.

היו שמחות של חתן וחלב

שהוא חש צורך להתאמץ ביתר שאת להגדיל את השמחה

ולרומם אותה לשיאים גבוהים.

היה זה כאשר שרתה השמחה במעונם של אנשי חסד.

שרבנו חש עליהם רגשות מיוחדים של הכרת הטוב.

אחד מהם היה הרב הגאון רבי בצלאל סוקולובסקי,

שסייע ביד רבנו במגבית פורים,

שהיה עורך מדי שנה בתענית אסתר ובימי הפורים.

אז הוא היה נחלץ לעזרתו ומגייס כספים.

והוא מספר עד כמה נהג עמו הרב במידת הכרת הטוב,

ובפרט כשהגיע עת שמחת נישואין באהולו.

מדי שנה בשנה,

בהגיע ימי הפורים,

הוא היה נקרע על ידי הרב

לסייע בידו במקביד הצדקה המיוחדת שלו,

תוך שהוא מתנצל בפני רעייתי

על שנאלץ להסתייע בי,

ומשבח אותו עד שהוא לוקח אותי מן הבית בזמנים לחוצים,

והיא מאפשרת לו.

שנה אחת

נתגלגל מן השמיים שזכיתי להסית ביתי,

וזה היה בערב פורים,

כיוון שגם אותה שנה נקראתי להשתתף

במקביד.

בביתי רגשו הכנות של ערב החתונה,

וחש רבנו חובה לפצות את בני משפחתי,

והיה זה פיצוי הולם ביותר.

בסעודת שבע ברכות,

שהייתה

בלולה בסעודת פורים,

הופיע רבנו בביתנו,

ששמחת היום ממלאת את כל ישותו,

ובמשך שעות ארוכות

שימח את כל המסובים באופן מיוחד למאוד,

כי יד השם הטובה עליו.

להכיר טובה

על שום סייע לו במקביד.

הכרת הטוב במשנתו של רבי שמחה זיסל ברוידן,

זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת חברון.

תחושת הכרת הטוב שהייתה לו כלפי כל מי שגמל עמו חסד

והיטיב עמו אי פעם, הייתה מופלאה.

לא שכח לעולם את הטובה

שגמל עמו.

מתקשר,

דורש,

בשלומם, בעקביות,

משתדל בכל הדרכים והאפשרויות העומדות בפניו להאשים להם כגמולם הטוב.

גם בשיחות הרבות בפני בני הישיבה,

עמד על הנושא הזה,

תבע מכולם לחוש הכרת הטוב כלפי הישיבה הקדושה

שבה הם גדלים לתורה ויראה.

והיה אומר שהחובה הזו לא לחפור בטובה ראשונה

במעלה ויהיה יסוד של כלל ישראל,

שהרי עינינו רואות

מעמון ומואב שהן מקבלים מהם גרים לעולם,

ואילו מן המצריים,

לאחר שלושה דורות מקבלים.

והרמב״ן מביא את הטעם,

כיוון שלא חשו הכרת הטוב

שהיו מחויבים כלפי ישראל,

שאברהם הבינו את טיב עמלות

ולא קידמו את בני ישראל בלחם ומים,

ולכן הם היו כפויי טובה ונתרחקו לעולם.

מזה ניתן ללמוד,

כאשר חסר במידת הכרת הטוב,

זו סתירה גמורה למהות של יהודי.

וכל הלוקה במידה מגונה זו,

לא יכול להימנות עם בני ישראל ולהיות חלק מהם.

מתוך כך,

הגיע הרב

להרגשה דקה

באשר חיוב הכרת הטוב.

תקשיבו טוב.

ואמר כי למעשה,

ניתן לומר כי על כל אחד ואחד

לחוש הכרת הטוב

כלפי כל אדם אחר.

למה?

שמא ואולי זקן זקנו קיבל טובה מזקן זקנו של אותו אדם,

ושומה עליו לחוש הכרת הטוב על כך.

ונמצא שכל ישראל חייבים

זה לזה בהכרת הטוב.

בכך הוא פירש מדוע עשיית חסד

נקראת גמילות חסדים.

והרי הלשון גמול זה תשלום.

קיבל גמול, תשלום.

איזה תשלום מדובר? גמילות חסדים.

אלא הם הדברים שהוא אומר.

ביסוד של הדבר אדם משלם בעשייתו חסד עם זולתו,

ומחזיר את מה שהוא חייב לשני מצד הכרתתו.

לכן הוא גומל חסד. מה זה גומל? משלם.

משלם בחסד.

בערוב ימיו הטריח עצמו להשתתף בשמחת שבע ברכות של בן,

אחד התלמידים,

וזה היה כרוך במסירות נפש ממש,

ואמר, אני חש הכרת טובה גדולה כלפיו.

ניסו למנוע אותו עקב בריאות קשה בשארית כוחותיו הלך לקיים

את הכרת הטוב לאבא של החתן

והלך לבן.

פעם

פעל רבנו אצל עסקן ציבורי חשוב

עבור סידור עבודה לאחד מקרובי משפחתו.

בעלה נענה תכף ומייד לבקשה והסדירה עניין לשביעות רצונו של הרב.

כהוקרה על הפעילות

ביקש לקרוא לבנו של העסקן

שלמד בישיבה

לתת לו ספרים שלו

כאות הוקרה בצירוף הקדשה חמה ולבבית.

אבל כשהגיע הבן

לביתו של ראש הישיבה, נוכח שהצעיר הזה הוא כבר אברך,

והוא לומד בכולל,

לא כמו שהוא סבר.

ביקש ממנו מחילה ואמר לו,

זה לא דרך להטריח אברך לבוא אליו לבית,

ורק כשהוא חשב שהוא עדיין בחור, הרשה לעצמו לקרוא לו,

ואילו היה יודע מלכתחילה כך,

היה שולח לו את הספרים בידי שליח ולא קורא לו לבית.

אז בינתיים הוא נתן לו חלק מהספרים,

וכעבור כמה ימים שלח את שאר הספרים לאברך בידי שליח,

להראות שכך צריך לנהוג.

סיפר תלמיד,

פעם באתי לבקר אותו בין הזמנים בבית אברהם.

סיפר לי

כי בבוקר של אותו יום

הוא עיין בסידור תפילה כלשהו שמצא בבית הכנסת,

שיש בו מקורות וביאורים מיוסדים על דברי חכמים זיכרונם לברכה,

על סדר התפילה,

והביע התפעלות מהסידור ומתוכנו.

שמעתי זאת,

טרחתי מיד לנסות להשיג את הסידור שכל כך הרבה להתפעל,

והענקתי אותו מנחה.

את מילות ההודעה להן זכיתי מכך

אין לשער ולתאר כמה

הוא העריך את זה.

וכך עדיין אין מן החידוש

למי שכל חייו והליכותיו בקודש נהירים לו.

זאת הייתה דרכו מאז,

להרבות, להודות מקרב לב על כל דבר ועניין,

ולו הפעוט ביותר.

עד שאדם המתבונן מן הצד

היה מבין שפעלו בעבורו גדולות ונצורות

לפי השבחים וההודעות.

המעניין בכל הסיפור,

חמש שנים מאוחר יותר

מצא רבנו עוד פעם להודות לי על כך.

באותו בוקר

הוא ציין לי שהוא עיין בסידור ונהנה מאוד מתוכנו,

מיד טרח להתקשר אליי במיוחד

ולספר באוזני בהתפעלות

עד כמה התפילות שלו הן אחרות לחלוטין

כתוצאה מהעיון בסידור שנתתי לו אז.

אז אם ככה,

רואים

שצריך להכיר על כל דבר ודבר טובה.

ולמי הכי הרבה?

לקדוש ברוך הוא.

וזה לא מספיק שאנחנו נכיר.

צריך לדאוג שכולם יכירו.

לכן,

הכל יודוכם

והכל ישבחוכם

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידוכם והכל ישבחוכם והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוכם והכל ישבחוך

והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כאשר.

יום טוב לכולם.

רבי חנניהו, בנח גשיון.