הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק סג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נתיבי יום, אורי צוברי, בן אחינועם,

יזכה לחזור בתשובה שלמה,

ברפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

ושהמחלה תעבור

לשווה ברשע הגרמני הצורר האנושות.

ותודה לשם על האירוסים,

והשיעור יהיה מוקדש לזיווגים לכל הרווקים והרווקות, אמן.

הכרת הטוב וכפיות טובה,

אלק סג.

עכשיו אנחנו עוברים לעובדות מנהגות מגדולי ישראל.

בספר דרשות המגיד, חלק ב' עמוד כה,

מסופר על המהרשע

שנולד להוריו לאחר שנים רבות,

והוריו הקריבו עבור לידתו את חייהם

ואת רכושם.

משום כך נשאר המהרשע יתום

מאב ואם, מיד

לאחר לידתו.

וגידלוהו משפחת העופה,

ולאחר מכן נשא לאישה את ביתו.

ומשום הכרת הטוב קרא את שמו אידלש

על שם חמותו,

שגידלתו כבן.

מבהיל על הרעיון.

קרא את שמו על שם חמותו,

להכיר טובה

על שגידלה אותו.

אותו דבר,

משה נקרא משה על שם ביתיה שגידלה אותו.

יש לו מספר שמות,

ודווקא התורה והשם בחר את השם משה, שהיא נתנה לו את השם הזה כהכרת הטוב

על מה שגידלה אותו.

מתוך ספר שאל אביך ויגדך,

הכרת הטוב במשנתו של רבי חיים מוולוז'ין,

זכר צדיק לברכה.

רבי חיים מוולוז'ין,

הוא היה שייך לצד של המסנגדים,

לליטאים.

היה מתנגדים לחסידות.

זה היה מתנגדים והיה חסידים. הוא היה שייך למתנגדים.

למה זה צריך ללמוד את כל ההיסטוריה?

אבל זה היה אחרי שבתאי צבי, יימח שמו וזכרו,

שהחטיא את ישראל והיה המשיח שקר.

וצצו חסידויות, שהתחילו להתנהג

בדרכים שהיו משונות,

חששו מהן,

ואז היו מתנגדים לחסידות.

ובכל אופן,

רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק לברכה,

לא חתם אף פעם על חרם כלשהו נגד חסידים.

והרם מבריסק,

זכר צדיק לברכה, אמר כי הסיבה לכך הייתה

כי רבי חיים זכה פעם לטובה גדולה מאוד

מאחד מאדמורי החסידים,

והוא סבר

כי כמו שמשה רבנו

לא יכול היה להכות הייעור והאדמה מחמת שהם עשו לו פעם טובה,

כך אסור גם לו לכתוב משהו נגד החסידים,

אחרי שפעם קיבל טובה מרבי חסידי.

יותר נכון לדמות את זה למשה רבנו, שהשם אמר לו, נקוב

נקמת בני ישראל מאת המדיינים,

והוא לא רצה בגלל שהוא קיר טובה למדיין ששם הוא נתגדל.

אז לכל המדיינים,

אפילו לרוצחים שגרמו לרצח של 24,000 בישראל,

משה רבנו הבין שמשום הכרת הטוב שנתגדל במדיין,

הוא לא יכול לפגוע בהם,

אלא עושה את זה על ידי אחרים.

אז גם פה,

הוא קיבל טובה מרבי חסיד,

זה לא כל החסידים וכל החסידויות,

אבל הוא מעולם לא כתב חרם או הצטרף לחרם,

כמו שהיו נוהגים אז, בסיבות כאלה ואחרות.

בגלל שהוא קיבל טובה מרבי חסיד.

הכרת הטוב במשנתו של רבי ישראל מסלנט,

זכר צדיק וברכה, מופיעה בספר בטוב ירושלים, בטוב ירושלים.

זכרונות, הרבץ, ידלר, זכר צדיק וברכה.

בריאות הגוף,

הכרת הטוב. צריך להכיר לקדוש ברוך הוא תומא על בריאות הגוף.

סיפר הגאון מי יצחק בלאזר, זכר צדיק וברכה,

בעיר מגוריו היה פרוש,

שלא דיבר את הדרוש לו,

אלא רק בכתב.

בתענית דיבור כל הזמן.

אם הוא רוצה להגיד משהו, הוא רק כותב.

ולא היה אוכל,

הוא ראה כמה כזה טים

ביום של לחם שרוי במים

כמו ציפור.

ואף פרושה זו היה בולע בשבילו ליהנות.

כמו הגאון מווילנא.

כדי שלא ייהנה מהעולם הזה.

ולא לבש

רק בגד לבן

מפני חשש שעטנז.

ולא ישן

אלא כמה שעות

וגם לא במיתה.

ועדיין

לא נחה דעתו בעבודתו

כי היה מתיירא שעדיין לא יצא ידי חובה.

כשבא הגאון רבי יצחק בלאזר לסביבתו,

אז הוא התיר את הנדר

על הדיבור ונכנס אצלו,

הפרוש נכנס אצל

הגרי בלאזר

ואמר לו,

הלא רבנו תלמידו של הגאון רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק ברכה, בוודאי יש לרבנו רוח הקודש.

לזה ביקשתי שידריכני בעבודת השם

ולהודיעני את עוונותיי,

כדי שאוכל לעשות תשובה עליהם.

ובכה בדמעות שליש.

לאחר מכן, כשנסע הגאון רבי יצחק בלאזר לקובנה,

פנה פרוש אליו וביקש ממנו שייכנס עימו

עימו לגאון רבי

ישראל סלנטר

והוא נענה לו.

והגרי בלאזר הודיע לגאון רבי ישראל על רצונו של הפרוש להיכנס אצלו.

מיד עם כניסתו של הפרוש לחדר של הגאון רבי ישראל סלנטר,

אמר לו,

בטוח אני שיש לרבנו רוח הקודש,

ועל כן יורנו רבנו דרך בעבודת השם.

וחוכמתו

השיב לו הגאון רבי ישראל סלנטר,

אני חושב

שעל פי חכמינו זיכרונם לברכה,

החטא היותר גדול הוא להיות כפוי טובה.

והטובה היותר גדולה שנותן הקדוש ברוך הוא לאדם

זה בריאות הגוף.

זה הטובה היותר גדולה.

עיקר הבריאות עוברים כולם.

כי על ידי שהאדם בריא בגופו ביכולתו לעבוד את השם.

והרמב״ם פוסק בלכות דעות שאם בן אדם לא בריא בגופו,

אז הוא לא יכול לעבוד את השם כראוי.

ומי שאינו משגיח על בריאות גופו,

עושה שני שהוא בכלל כפוי טובה.

אמר לו רבי ישראל, ככה רמז לו,

שההנהגות שלו הן יותר מדי עד שהוא משבר את גופו באופן כזה שהוא לא מכיר טובה לקדוש ברוך הוא על זה ששומר את גופו בריא

ומחליש את הגוף

וכל הסיגופים.

ממילא אי אפשר לעבוד את השם כמו עם גוף בריא.

בעת ששהה רבי ישראל מסלנט בפארי נכנס פעם אחת לבית קפה הדור ומשובח

והזמין כוס משקה.

מחיר המשקה עלה פרנק

ודן

רבי ישראל בעצמו בידוע

שהמשקה עולה רק כמה פרוטות.

למה דרשו פרנק שלם?

אף על פי כן אמר

הדין עם בעל בית הקפה

שהוא לוקח הרבה יותר מערכו של הקפה.

הוא אמר הבית,

הרהיטים היפים,

הגן,

מסביב,

כלי החרסינה והזכוכית העיקריים,

שירות המלצרים האדיב,

כל זה עולה כסף,

עוד בלי ארנונה ומיסים.

בהרי הבא לבית קפה לשתות דבר מה?

נהנה לא רק מהמשקה,

אלא גם מהשירותים והנוחות הניתנים וקשורים בהנעת השתייה.

אף גם זאת,

ההנעות האלה הבאות בעקיפין

מנעימות

ונותנות טעם לשבח במשקה עצמו,

שכן הן לא דומה הנעה של שתייה בכלים פשוטים

ובסביבה קודרת

להנעה של שתיית משקה

בכלים יפים

ובסביבה נאצלת.

ואמר רבי ישראל,

שנמצאנו למדים מכאן,

כמה צריך אדם להרחיב את הכרת הטוב לכל הפרטים ששייכים לטובה.

לדוגמה,

שאדם נהנה

בבית קפה

של ריבון העולמים,

הוא שותה מים לצמאונו,

הוא נהנה באותו רגע גם מזה שהאדמה מוצקה,

הבסיס מתחת לרגליו,

הוא נהנה מנשימה

של אוויר צח

שזורם ברעותיו,

הוא נהנה גם מהשמיים הטחולים המקומרים מעליו,

הוא נהנה מהריחות

הנעימים של הפרחים,

ומהתזמורת

של צפצוף הציפורים,

ולא סתם ציפורים, ציפורי חן,

ומכל הצלילים הערבים שבבריאה,

שכולם משתבחים ומתמזגים נשירה נהדרת לאדון עולם.

ואחרון אחרון חביב,

שהוא האדם

בחברה הגדולה של העולם הגדול,

בחי ריצורים שנברא בצלם אלוקים.

לא צריך להכיר טובה על זה.

הכל נאמר בשהכל נהיה בדברו.

הכל.

ברור לכן

שאדם מודה לשם יתברך על כל הנאה בהנאה,

חייב גם להכיר טובה על כל ההנאות הצדדיות שהוא מרגיש בשעה זו,

במישרין או בעקיפין.

וכך היה מעמיק ומרחיב רבי ישראל את הערך

הגדול של הכרת הטובה

מהמובן המצומצם של הנשים להיקף הרחב.

מתוך ספר תולדות יצחק,

הכרת הטוב במשנתו של רבי יצחק אלחנן ספקטור,

זכר צדיק וברכה, בעל העין יצחק מקובנה.

דרכו של רבי יצחק אלחנן,

זכר צדיק וברכה רבה של קובנה,

היה לתת לאיש ואיש את הכבוד הראוי לו לפי מעלתו.

אם מטעם יתרון כישרונו

באיזה דבר,

או מצד איזה התמנות קטנה או גדולה שהיה ממונה באחד המקומות,

ובכבוד אשר כיבד,

תמיד כיוון לעשותו כאיש המכובד ממנו,

יותר ממנו,

כדי לחבבו על הבריות.

הזן שיודע פרק בשיר,

או מתפלל פשוט,

או בעל תוקע,

שמר

לעובר ההוא עד כלותו את עבודת הקודש,

וירחיב פיו בקול רם קבל עם לאמור,

יישר כוחך,

וישנה וישלש

נגד כל העומדים את תהילת האיש ההוא,

אשר השביע את רצונו בתפילתו,

או בתקיעותיו,

וכדומה.

לבעל הבית,

אשר שכר ממנו את מעונו,

היה יושב עמו בחצר אחת,

והיה נותן כבוד לבעל הבית,

ובכל עת שהיה נוסע לדרך,

שלח לקרוא לו ולבני ביתו, לקחת פרידתו מהם בברכת שלום.

ויש אשר מדי עוברו על פתח בעל הבית,

פתח את דלת הבית, וקרא לו ולבני הבית,

לשול למלאכם, שול למלאכם,

למען יכירו וידעו כי הם חשובים בעיניו.

כאדוני הבית אשר בצילו יתלונן,

וכמובן שהם התכבדו מאוד בכבוד שחלק להם בהכרת הזאת.

בכל עת

אשר היה קרוא אל אחד מבתי המדרש,

או לשמחת סיום ש״ס,

או לכל מקרא קודש הנעשה בהדרת קודש,

ושרי קודש נקראים לקדשו ולכהנו.

באשר על כן התכבדה העדה היא לקרוא לו,

להעלותו כנזר הקודש על ראש שמחתו, יא גדול הדור.

הראה הוא

לדעת כל הנועדים,

כי הוא מכיר לראש וראשון בעדה או בחברה את הגבאי.

ובחן שפתיו

ובפנים שוחקות

הביע עקרתו אותו,

כמו הוא בא עתה ברשותו ומקבל ממנו מרותו.

ולא רק תגבאי לבד,

כי אם גם תשמש,

כיבד כאיש אשר בידו עיתותי השמחה.

ובכל זאת,

נשמר מלהטיל קנאה.

ויכבד את כל המתעסקים במצווה.

ולא נכבד אחד מחופתו של חברו.

ויהי כולו מר כבוד ותהילה לכל,

ובכל מקום אשר בא,

בא שלום.

חן וכבוד,

נחת ורצון,

ובתשואות חן-חן,

בשלום רב,

שילחוהו לביתו.

הוא פשוט אחז מדתו של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא קוראים לו מלך הכבוד.

למה?

כי הוא מכבד

את ברואיו.

לא שהוא מקבל כבוד,

הוא מכבד, הוא מלך הכבוד, מלך שחולק כבוד לברואיו.

טוב, אנחנו צריכים לחלוק לו כבוד, לא?

והוא חולק לנו כבוד.

בהיותו בחור

היה מתאכסן אצל בעל בית

והיה חי בדחקות נוראה.

לא היה לו כסף לקנות,

חוץ מכבודכם.

בכבוד המקום, נעליים טובות.

ונעל ישנות וקרועות.

בעל הבית שלו הציע לו לקנות לו זוג חדש,

אבל הוא לא רצה לקחתם.

לאחר הפצרות מרובות

נעתר ולקח.

לימים

כאשר

התפרסם

הגאון רבי יצחק ספקטור

ובא לוילנה להדפיס את ספרו,

באו המונים

לקבל את פניו,

ובעל הבית

היה ביניהם,

אבל לא יכול להגיע עד אליו מרוב האנשים שהקיפו אותו,

לא יכול היה להגיע עד אליו.

לכן שלח לרב הודעה בכתב,

הוא רוצה לראות את פניו.

כשהגיע אליו הבעל הבית,

פנה הגאון

למקורבים ואמר, דעו לכם,

כל מה שהשגתי היה בזכות אותם נעליים שנתן לי אדם זה.

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

לדוגמה,

אדם שאיבד

גמרא

ומישהו מצאה והחזיר לו.

הכרת הטוב צריכה להיות לא רק על זה שהוא החזיר לו את הגמרא. אוי, תודה רבה, איפה מצאת את זה?

תודה, תודה רבה.

אלא, לא רק על זה,

אלא גם על השעות של הביטול, של הזמן, של החיפושים,

ביטול תורה שהיה לו,

צער שהיה לו,

הפסד של הלימוד.

כל זה נגרם לו מחצי מעיבוד הגמרא.

עכשיו שהוא החזיר לו את זה,

צריך לראות את כל ההיקף.

וכך רואים בנוסח

הבאת הביקורים.

למדנו את זה במפורט בשיעורים קודמים.

כתוב וענית ואמרת ארמי עובד אבי בירד מצרימה.

מה קשור עניין של לבן לפרשת ביקורים?

אלא, הכרת הטוב צריכה להקיף את הכל.

גם את ההתחלה של ההתחלה!

היא רחוקה אלפי שנים.

ארמי עובד אבי נכנסת גם בחשבון הסופי של הכרת הטוב,

ויביאנו אל המקום הזה.

ועכשיו אני יכול להביא ביקורים.

מאיפה זה התחיל? מאז שהציל הקדוש ברוך הוא את יעקב אבינו מתחת ידו

של לבן הארמי.

הכרת הטוב במשנתו

של רבי יהושע ליב דיסקין, זכר צדיק לברכה,

מתוך ספר עמוד אש, עמוד קנב.

בנו של רבי יהושע ליב דיסקין, זכר צדיק לברכה,

עלה,

והעיון בלימוד

נאסר עליו.

בחוליו לא יכול היה ללמוד.

והצטער העלם

שנבצר ממנו לעסוק בתורה.

הציע אביו הגאון לאחד מהתלמידים

להשתעשע עם בנו כדי להפיק את שערו.

שיהיה לו ככה

בר לוויה.

לא בחינם,

הוסיף המהריל,

היא מבטיחה שכר פעולה על זה.

אקבע עמך לבד

שיעור בגמרא במשך כמה לילות,

ועוד באותו לילה התחילו השניים ללמוד,

והשכר השתלם.

הוא משעשע

את הבן החולה,

והאבא הגאון

לומד איתו בלילה שיעור.

ועוד מעשה, מופיע בספר אלופינו מסובלים,

עמוד 259. פעם נצרך המהריל דיסקין לבקיא בחוכמת הרפואה,

ומשהשיג את מבוקשו,

טיפל האיש בגאון במשך תקופת חוליו בהתמסרות נפלאה,

ועל כך חיבב אותו הגאון.

בבואו לקבוע דמי טיפול,

טרבה האיש מלקבל,

בנימוק שהוא משרת את בני הקהילה חינם,

לא על מנת לקבל פרס.

אי אפשר שכבודו ישמשני חינם,

קרא אליו הרב,

וכיוון שאתה מסרב לקבל תשלום,

אז אני קובע משכורת משלי.

כל פעם שתבוא לביתי,

אכבד אותך בכוס תה.

אסור להשתמש בתלמיד חכם.

והוא היה מכין את התה,

נותן לו

אשריהם ישראל.

אנחנו נמצאים בעולם שיש דברים כאלה, יותר נכון, היו דברים כאלה,

כמה נמצאים כאלה היום, אני לא יודע.

אבל עצם זה שאנחנו שייכים לעם כזה, לאנשים כאלה,

בני אברהם, יצחק ויעקב,

חייבים.

ושמחת בימיך והיית,

אך שמח ושמחת בימיך והיית,

אך שמח ושמח ושמח ושמחת בימיך והיית שמח.

הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו,

אין קדוש כשם. איזה יום היום?

רביעי.

ישמחו.

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת.

עם מקדשן,

מקדשא מקדשא שביעי שבת חם מקדשא מקדשא מקדשא שביעי שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי חונג

שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת ברוכים תהיו יום טוב

שבת שלום

רבי חנניה בן אנשי אומר