מנהיגות - חלק לד - כל אחד וקצב ההתפתחות שלו | הרב אמנון יצחק

בס"ד מנהיגות - חלק לד - כל אחד וקצב ההתפתחות שלו | כה' תמוז תשפא'

מנהיגות חלק לד', 'כל אחד וקצב ההתפתחות שלו' סוד החינוך אומר שלמה המלך החכם מכל האדם (משלי כב ו): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" כלומר כל נער יש לו דרך החינוך שלו והדרך הזו כוללת את כל התחומים בתחום פיתוח האישיות במידות בדרך ארץ לכל ילד יש את צורת החינוך המתאימה לו, כי כל אחד הוא בעל אישיות אחרת! ולא הרי 'עז פנים' הזקוקים חינוך מסוג אחד, כהרי הכעסנים הזקוקים לחינוך מסוג אחר. ביחס לרמה הלימודית של החניך, כבר הבאנו את דברי הגמרא בבבא בתרא כא': "משבא יהושע בן גמלא התקין שיהיו מכניסים כל ילד ל'חיידר' כבן שש וכבן שבע!" 

כתבו התוספות: "כבן שש - מדובר בבריא, כבן שבע - מדובר בכחוש" כלומר לכל אחד יש קצב של התפתחות משלו, לכן כל ילד שנכנס לחיידר בהתאמה אישית על פי היכולות, הכוחות והכשרונות שלו, ולא לפי גילו בלבד! חשוב להדגיש: שהֵאַטה בקצב ההתפתחות, לא מעידה בהכרח על עתידו של הילד. 

וכבר התבטא הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל ואמר: "כשהייתי צעיר חשבתי 'שאפשר להחכים בחור בכח!' כשהתבגרתי נוכחתי לדעת שהחכמה מגיעה מתי שהיא מגיעה..." מי שתופס מהר בגיל צעיר לא תמיד יתברר בעתיד ככשרוני יותר ממי שתופס יותר בגיל מאוחר יותר או שתופס לאט יותר, הכשרון - יכולת מתפתחת ולכל אחד קצב התפתחות משלו, אז אל יתייאש אדם אם הוא קולט לאט, ולוקח לו יותר זמן, זה לא ראיה שעתידו גם כן יואט... 

נדגיש: אין ספק שיש לעזור לילד; לעודד, לחזק, אולם זה רק בתחומי היכולת האמיתית שלו, על פי הקצב האישי המתאים לו, יש ללמד אותו ולחזק את הביטחון העצמי שלו, אך לא להלחיץ אותו מעבר ליכולת בכדי שידביק את הקצב של כולם... הלחץ הזה – הרסני! במקרים רבים לא יהא מסוגל לעמוד בו, בעקבות כך הוא עלול להישבר! לאבד את החשק לעמול ולהתאמץ, במקרים גרועים יותר הוא מקבל סטיגמה של 'לא יוצלח!' וקשה להשתחרר מזה כל ימי חייו! 

משל למה הדבר דומה? ילד שהולך בגיל מספר חודשים, ילד אחר רק מגיל שנה וקצת מתחיל ללכת, אם ינסו לקחת את הילד השני בכוח ולהכריח אותו ללכת בגיל צעיר יותר - הוא עלול להישאר נכה כל ימי חייו! משום שעצמותיו והשרירים עדיין לא בנויים לכך, כמו כן יש ילד שהשיניים צומחות מהר, ויש אחד צומחות לאט, אז מה, לקחת פלייר ולמשוך לו את השינים שיצאו מהר?! זה רק יזרע הרס וחורבן! כך בדיוק הדברים לגבי התפתחות ריגשית ושכלית של הילד; צריכים לאפשר לכל אחד להתנהל ולהתפתח על פי הקצב האישי, אם לא כן, עלולים להרוס אותו! 

בעיה נוספת! וחמורה אף יותר!! קיימת ב'אבחונים' שהיום עושים לילדים; אבחונים מסוימים שקובעים 'מי יכול לשבת וללמוד ומי לא? מי היפראקטיבי...' ומי ומי ומי – אבחון זה – הוא שקר מוחלט! העובדה שילד לא מסוגל היום לשבת במנוחה וללמוד כמו שאר בני גילו, זה לא אינדיקציה ליכולות שתהיינה לו מחר! כי ראינו אלפי מקרים בעבר ובהווה שהכשרונות והיכולות התפתחו עם השנים! יש אנשים מתחילים בגיל מבוגר!! רבי עקיבא התחיל בגיל 40 – מאפס! ונהיה 'רבן של כל ישראל!' ראינו שרבי יחזקאל לוינשטיין התחיל בגיל 16 - ולאן הוא הגיע!! 

תלמידים חלשים בשנות החיידר או הישיבה יכולים להצליח בחיים - בזכות שלל כשרונות שאינם זוכים להערכה; לא במבחנים ולא בתעודות - לא זה מה שקובע! במקביל, ישנם גם תלמידים חלשים שיצליחו בדיוק בתחומים שנכשלו בהם בעבר! ההצלחה תבוא כאשר תבוא היא תוכיח יכולות גבוהות! בעבר היה נראה שאין להם שמץ מזיכרון, מהבנה, מיכולת העמקה - אבל במשך השנים זה יכול להשתנות לחלוטין! לא מעט מגדולי ישראל ניפצו את המיתוס של 'גאון משחר ילדותו...!' וראינו את זה בפרקים הקודמים שלמדנו. 

נוסיף עוד, סיפור הידוע מהנצי"ב מוולאז'ין, שהיה תלמיד חלש בחיידר! והוריו החליטו: 'לשלוח אותו ללמוד מקצוע!' והוא פרץ בבכי והוא ביקש שיתנו לו עוד צ'אנס! בזכות זה זכינו לנצי"ב מוולאז'ין, גם האדמו"ר רבי צבי הירש מרימינוב מסופר עליו: שבילדותו התקשה מאוד בלימודים והתקדם לאט לאט! אבל בעמל רב ויגיעה עצומה - וככה הפך להיות גאון עצום בתורה וביראת שמים! על המהר"ם שיק מספרים ממקורות מהימנים: בילדותו היתה תפישתו חלשה עד שלא הצליח להבין את דפי הגמרא! אולם שקידה רבה פילסה לו את הדרך לגדלות!! ואפילו על רבי נחומ'קה מהורדנא מסופר: שבגיל 10 לא הצליח בלימוד! וכמעט שעזב לחלוטין את בית המדרש!! 

מה המשותף לכל הסיפורים הללו? מלמדים אותנו שישנם דברים שהם מעל לכישרון! מלמדים אותנו על החשיבות כח הרצון, ההתמדה והשקידה. מעבר לכך, חשוב לזכור: שמוסדות החינוך בנויים לפי 'ממוצעים'; יש ילדים שמקדימים בהתפתחות האינטלקטואלית את בני גילם, יש כאלה שמאחרים, אך הבגרות הדרושה בכדי ללמוד נושא כל שהוא - אינה לוקה בחסר 'רק משום שהגיעה מאוחר יותר...' 

החינוך הקבוצתי הממסדי – פוגע! כבר אמרנו במיצוי היכולות, הכשרונות בהתעלות במעלות התורה!! ולא צומחים בימינו תלמידי חכמים מופלגים כמו פעם!!! אלא זה משפיע לרעה על ההתעלות בעבודת ה' וקרבת האלוקים, זה 'שטאנץ' כזה של ממוצעים כזה. לדוגמא, בזמן חז"ל היו קבוצות שונות ביהדות; היו היהודים הרגילים חיו חיי יהדות מלאים על פי התורה! אבל היו גם קבוצות מובחרות כמו 'גדולי תורה' היו 'פרושים' היו 'בני נביאים' היו 'נזירים' היו קבוצות שונות, כל אחת התייחדה בדרך חיים רוחנית אינדיבידואלית! 

כך כל אחד יכול היה לבחור דרכו לפי נטיות ליבו ואישיותו, במשך כל הדורות היו גדולי תורה, רבנים, דיינים, מלמדים, צדיקים, עובדי ה', חסידים, פרושים, מקובלים ועוד. וכך אמור גם להיות היום - אם היינו מעתיקים את צורת החינוך של פעם כל אחד היה בוחר דרכו בעבודת ה' הרוחנית כתוב בפסוק (איוב יז ט): "וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ" וכל אחד היה מתקרב אל ה' בצורה המתאימה לו - וכך היה יכול להיות שבישיבה אחת יצמחו בחורים; אחד יהיה מדקדק בהלכה, השני צומח להיות חסיד שעבודת ה' שלו בנויה על התלהבות, אחד מגיע להיות מקובל, הרביעי היה חסיד מסוג אחר שדרכי העבודה שלו בעיקר במחשבה, חמישי יכול להיות בעל מוסר וכן הלאה! 

אבל היום, מוסדות החינוך הפכו להיות 'ממסדיים' עם אג'נדה ברורה ומחייבת! וכולם צריכים להיות זהים פחות או יותר המצב הזה יוצר מציאות של רובוטים! יותר מאשר עובדי ה' אמיתיים!!! זה יוצר מחסומים שנראים בלתי עבירים! עבור בחורים ואברכים רבים!! לא לכל אחד מתאימה כל שיטה, כל אחד הינו בעל נשמה אחרת! אישיות אחרת, ויש לה דרך מיוחדת בעבודת ה', בעוד המצב הנוכחי אינו מאפשר לממש את הפוטנציאל ולהגיע להיכן שביכולתם להגיע - אם היו פועלים ועובדים על פי נטיית הלב והאישיות. 

עיקר הבעיה שנוצרה בעקבות החינוך הממסדי האחיד - זה בדמות התופעה הנרחבת של החיקוי! דיברנו על זה בדרשות קודמות, מכיוון שהפרט הוא חלק מכולם, ומחנכים אותו 'להיות כמו כולם!' אז הוא נהיה חקיין! בדעת ובלי דעת, גם בעבודת ה' הוא מחקה... על כך היה אומר הגאון רבי ישראל מסלנט: "תפקידנו לעשות, ולא לנסות להצליח! לעשות, ולא לחקות חיקויים! לעשות, ולא רק בשביל לצאת ידי חובה ולהיפטר...!" רבי ירוחם היה מבאר: "על כל אחד להיות עצמאי! להוציא לפועל את המיוחד הטמון בו בלי לחקות בשום אופן את הזולת! לא ללבוש בגדים שְׂאוּלִים, לא לשאול וללוות מאחרים מנהגים וחומרות שאינם שייכים למדרגתו ומצבו האמיתי של האדם!" 

סיפר רבי ירוחם: "שפעם אחת הוא דיבר עם אדם וראיתי שכל התנועות שלו מזכירות לי איש אחר! עם אותן תנועות בדיוק! שאלתי אותו: 'אם הוא מכיר את האיש ההוא?' ענה לי: 'ודאי! אנחנו כמו אחים ממש!!' ואז נשתוממתי עכשיו אני יודע עד כמה לאדם כוחות - אבל אינם של עצמו!" זאת אומרת הוא מחקה את התנועות של חברו. ויש גם כי כולם ממש כל כולם של אחרים! אין שום דבר שלו עצמו אמיתי, והכל חמס וגזילה! נורא ומבהיל!! חשוב להבחין גם בין רמות שונות של חיקוי; יש רמה אחת של חיקוי - שזה חיקוי חיצוני פסול מכל וכל! על זה רבי ישראל כלל לא דיבר, זה פשיטא שאין זה נחשב עבודת ה'! כי מי שמחקה - הוא בסך הכל רובוט! הוא פשוט שחקן!! או נאמר קופיקו, אפילו אם החיקוי מצליח מאוד - זה רק משחק, הוא שחקן. 

ואפילו חיקוי פנימי של עבודת ה', באמת להתאמץ ללמוד ולהתפלל 'כמו הרב' 'כמו האדמו"ר' לעשות תנועות כמו שלו – אולם מכיון שזה עדיין לא לפי מדרגתו בתורה ויראת שמים על זה דיבר רבי ישראל: "אסור לחקות מישהו אחר!" אלא כל אחד חייב את עבודתו העצמית; "בראש שלך! במוח שלך בלב שלך בשכל שלך" ככה הוא אמר לתלמידו. זאת אומרת כל אחד צריך לעבוד עבודה עצמית עם היכולות והכשרונות ודרגתו ביראת שמים. 

ראיה לדברים האלה אנחנו מוצאים בדברי הגמרא בחולין קה': "אמר מר עקובא: "אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא" אמר מר עוקבא: אני לגבי הדבר הזה כמו 'חומץ בן יין' לגבי אבא שלי, "דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא" אבא שלי שהיה אוכל בשר עכשיו בשעה שמונה בבוקר אז הוא מחר בשמונה בבוקר לא אכל גבינה! "ואילו אנא" ואילו אני "בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא" אני לא אכלתי גבינה אחרי בשר בסעודה זו אבל המתנתי עד לסעודה הבאה לאכול. 

ויש להבין: למה אתה מתאונן שאתה 'חומץ בן יין'? תעשה כמו אבא שלך; גם אתה תפסיק 24 שעות ואל תאכל חלבי אחרי בשרי! למה לא נהג ככה כמו אבא שלו, מה הבעיה? התשובה לכך: שלנהוג כמו אבא שלו - הוא לא היה במדרגה הזאת! ולכן הוא לא נהג ככה, אם הוא היה נוהג ככך הוא היה חקיין! מחקה את ההנהגה של אבא, אבל זה לא הכרה בחומרא הזו! והבחירה לבחור בחומרא כזו זה לא לפי אישיותו ודרגתו ואם כן זה לא עבודת ה' - זה חיקוי! ולכן הוא לא רצה לעשות זאת, לכן אמר: "אנא להא מילתא חלא בר חמרא" אני חומץ בן יין לא בדרגה של אבא שלי לנהוג בחומרא הזאת. 

ויש רמה שלישית של חיקוי; שהיא למעשה נחשבת לימוד. זה האופן שאדם לומד מהרב 'איך להתפלל?' לא לחקות אותו, אלא איך מתפללים, איך לומדים? איך מקיימים מצוות - אבל למעשה הוא נוהג לפי השגות היכולות והדרגות שלו זו דרך נכונה בעבודת ה'! את המסר הזה אמר 'בעל התניא': "הקב"ה הנחיל את הדבר הזה כבר לאדם הראשון" ידוע שבעל התניא נאסר באשמת שווא בכלא הרוסי הידוע לשמצה! שר ההשכלה הרוסי היה אדם משכיל וחכם, והוא שמע שאסרו את החכם הגדול היהודי והחליט לבקר אותו, 

הגיע לבית האסורים נכנס לחדר של בעל התניא ושאל שאלה: "רבי! מפני מה בורא עולם שאל את אדם הראשון אחרי שחטא ואכל מעץ הדעת "אַיֶּכָּה?" (בראשית ג ט) מה, הוא לא ידע איפה הוא נמצא?" למעשה, רש"י במקום שואל את השאלה ומסביר: "הקב"ה שאל את האדם שאלה זו על מנת להיכנס עמו בדברים" זאת אומרת זה כמו אדם שנכנס לבית לא יכנס בפתע פתאום! אלא יכחכח בגרונו 'אהם אהם...' שלא ייבהלו, אם פתאום הקבה ידבר עם אדם הראשון ישר אז ככה "אַיֶּכָּה?' כאילו קורא לו זה – אַה, אז הוא לא ייבהל. 

אבל בעל התניא השיב לשר ההשכלה הרוסי: "כי השאלה של בורא עולם היתה מסר נוקב לאדם הראשון! כשהוא שאל אותו אַיֶּכָּה? הוא שאל אותו: 'תגיד לי? איפה האישיות שלך? איפה העצמאות שלך? למה נגררת אחרי האשה? למה נגררת אחר הנחש? הרי אני דיברתי איתך ברור! לא? אמרתי לך (בראשית ב טז-יז): "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" איפה העצמאות שלך? אייכה מה קרה לך? איפה איבדת אותם?" המשיך בעל התניא ואמר: "השאלה הזו למעשה היא שאלה אלוקית נצחית! שבורא עולם מפנה לכל נברא באשר הוא: אַיֶּכָּה? איפה האישיות? העצמיות שלך?' 

שואלים את האדם: 'למה אתה הולך עם הבגדים האלה?' - 'מה זה למה? כולם הולכים עם זה!' 'למה אתה הולך עם ג'ינס קרוע?' – 'מה זה? זה עכשיו האופנה, כולם הולכים ככה מה זה, אתה רוצה שאלך עם ג'ינס שלם?! מה זה, יצחקו עלי!' 'למה אתה עושה פעולות כאלה?' – 'כולם עושים את זה...' 'למה יש לך עגילים באוזנים?' – 'כולם' 'למה אתה מקועקע?' – 'כולם...' – מה? שום אישיות! שום עצמאות, שום דבר. ככה תהיה התביעה האלוקית לאדם, ישאל אותו: אַיֶּכָּה? אַיֶּכָּה! אתה!! איפה אתה? איפה האישיות והעצמאות שלך?!' 

וזה מה שאומר בעל התניא: 'ישאלו: 'איפה עבודת ה' שלך? איפה חינוך הילדים שלך! איפה האחריות שלך על כלל ישראל?! למה אתה לא עושה כלום! למה אתה נגרר אחרי הממסד! אחרי החברה? בגלל ש'כולם' עושים? אז אתה איש המוני! אתה לא איש עצמאי, וחובתך ליתר דיוק היא להיות עצמאי, לבחור ולקחת אחריות אישית על עצמך ועל הסובבים אותך, כמו שאתה יודע שאף אחד לא יכול להניח תפילין במקומך! כך אף אחד לא יכול לחשוב במקומך, לבחור במקומך, ולעשות במקומך, אלא אתה יכול - וחייב לעשות הכל כעבד של ה'!" 

ועכשיו תשמעו דבר מדהים! סיפר המשגיח של ישיבת לייקווד הגאון רבי נתן ווכטפוגל: "הייתי אצל מרן החפץ חיים זכותו תגן עלינו אמן פעם אחת בימי חיי! ורציתי לשמוע ממנו חידוש, הרי החפץ חיים זה יהודי שהרעיש את כל העולם כולו! מה שמעתי ממנו? החפץ חיים דיבר על עניין אחד: 'לעשות הכל לבד! שיהיה עצמיות לא לחקות את כולם!' אמר החפץ חיים: "לאנשים יש חולשה לעשות הכל כמו שכל האחרים עושים!" מה שדיברנו אתמול בהרצאה באופקים (04-07-2021) 'דרך כבושה? לסטים שכמותך כבשוה!' אתה הולך בדרך שאחרים הלכו והם עשו אותה? ומי אמר שמה שהם עשו זה נכון וצודק?! 

מתלונן החפץ חיים: "אנשים בלי עצמיות! אולם זו עבודה גדולה שעל האדם לעבוד, להרגיל את עצמו; לא להסתכל על השני! לא להתחשב במעשה השני – לבד! לבד" אומר החפץ חיים: "כל מה שעושים להרגיש; אני עושה, אני נושא באחריות למעשים שלי! שהאדם עצמו יתעלה, שירגיש שהוא התקדם, הוא אינו לומד 'משום שכולם לומדים' הוא לומד בעצמו! הוא מתפלל בעצמו, צריך שהכל יהיה עצמיות שלו, וזה לא קל! "חייב אדם לומר: "מתי יגיע מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב?" היום אנשים אומרים 'מתי יגיעו מעשי למעשים של חבר שלי פה!' - חקיין! 

"מה היה כוחם של האבות הקדושים? עצמיות!" אומר החפץ חיים: "כל מה שהם עשו - זה לא היה חיקוי! "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם!" (יחזקאל לג כד) אֶחָד לבד בעצמו אין דומה לו, על יעקב נאמר (בראשית לב כה): "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" שוב בעצמיותו אף אחד לא עזר לו זה היה כוחם של האבות; ללכת לבד בדרך הישר! אדם שעושה אפילו דבר קטן ביותר - אם יש בו עצמיות - כבר זוכה לברכות משמים! אבל אנשים לא חושבים על זה כלל!! תלמד מעצמך, תתפלל מעצמך לבד, תעבוד את הבורא עולם לבד! כשהולכים עם כולם - מאבדים רגש פרטי בעבודה! אין גישמאק פרטי, זה גרוע שלא עושים לבד!" 

זה מה שלמדנו על לוט, שבזה שהוא לא 'מכר' את אברהם אבינו ו'מסר' אותו והוא היה יכול להתעשר ולקחת את הירושה שהוא ציפה לה מאוד! - זה הוא עשה מעצמו! את זה זכר לו הקב"ה כדי להציל אותו מגיא ההריגה!! ומה, כל החסדים שהוא עושה כמו אברהם אבינו! והיה מוכן אפילו להפקיר את בנותיו בשביל שיפגעו האורחים שלו המלאכים!! מה, זה לא מעלה? מעלה של אברהם אבינו! – לא! זה היה חיקוי!! הוא חיקה את אברהם אבינו בזה, זה לא היה מידה פנימית שלו אישית, חקיין הוא היה. 

אבל זה שהוא התגבר על טבעו; שכל הליכתו היתה רק בשביל הכסף של אברהם! והוא לא מסר אותו כשהיה לו הזדמנות להגיד 'שזו שרה אשתו! ולא אחותו' ואז היו הורגים את אברהם והוא היה לוקח את כסף הירושה כיורש יחידי – זה היה עצמיות שלו! בשביל זה הוא ניצל. אז רואים; שאם אדם עושה אפילו דבר מקורי עצמי אחד שלו – זה נחשב עבודת השם! אבל אם זה הכל חיקויים - אז מה, מה הבעיה? יש כל מיני שמות בטמבלויזיה שהם חקיינים...! החזן אומר 'אשרי' כולם אומרים 'אשרי'... לא צריך להיות ככה! 

נותנים לאדם שכל דעה והכרה - והוא יכול וצריך להגיע להכל לבד! לבקש מהבורא עולם לבד!! זה היסוד של הכל, כשמגיע ראש השנה ויום הכיפורים מתחילים לחשוב קצת לבד... וגם אז רק יחידים! לא כולם - זה טרגדיה של דור! הכל חיקוי. "מה אתם עושים לבד?" שואל החפץ חיים. אומר: "החפץ חיים לא אמר לי שום חידושים! הוא רק רצה לשמוע ממני "מה אתם עושים לבד? אתם באים לבקש ברכות ותפילות, אבל מה אתם עושים לבד?" ולא יכולנו להראות לו כלום! תפילה אחת לבד - יכולה להפוך את האדם לגמרי! 

וכולם התפלאו: "מה החפץ חיים רוצה מאיתנו שהוא צועק עלינו?" אולם כשהתבגרתי התחלתי להבין מה הטענה שלו: 'מדוע באים אלי לבקש? כשאפשר לבד! אם היינו באים לה' עם בקשה אחת מעצמנו - הכל היה נראה אחרת!' ועוד אמר החפץ חיים: "בעולם הזה מי שיש לו אבא עשיר - אז הוא יכול לעזור לו, והוא יכול גם לירש את כספו. אבל בעולם האמת - אפילו אם אבא שלך עשיר וגדול וצדיק וחסיד - לא יועיל לבן! 'ברא מזכה אבא' אבל אבא לא מזכה ברא! אף אחד לא יועיל לך בעולם האמת!! שם צריך לבד, שם צריך האדם לעשות בעצמו. 

"מדוע באים אלי לבקש ברכות?" שואל החפץ חיים: "הרי אני גבר ערטילאי! כל אחד יכול לגשת לבדו ולבקש הכל מבורא עולם והוא יוושע!" ידוע הסיפור שזוג שלא נפקדו שנים רבות וכבר עבד הגיל, אז הם באו לאחד מהרבנים הגדולים והחשובים וביקשו ממנו 'ברכה', אז הוא אמר להם: "50,000$" – "אבל אין לנו כסף!" "50,000$", ראו שאין להם תקווה, יצאו לבחוץ ובכו לקב"ה: 'מאיפה נביא 50,000$? אין לנו כסף! וזה... תושיע אותנו הבורא!" והם נפקדו!! ואז הם הבינו שזה היה התרגיל שעשה להם הרב. 

אין יותר טוב מהתפילה של האדם על עצמו כי "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ" (משלי יד י) אתה יודע עד כמה אתה זקוק אדם חיצוני אפילו שיבין אותך – זה לא אותו הרגש! מה שאתה מרגיש כמה שזה חסר לך!! ככה היה שולח לפעמים הסטייפלר: "מה אתה רוצה ממני?! תתפלל לבד!" וכתוב: "שתפילתו של החולה על עצמו - יותר טובה מתפילתם של אחרים עליו!" אבל אנשים לא יודעים... הכל זה רק לבקש מאחרים, שיעשו להם וזה וזה וזה... לא מתאמצים אפילו כלום! לכן אמר החפץ חיים: "כל אחד יכול לגשת לבדו ולבורא - והוא יוושע!" וכך סיים המשגיח רבי נתן את דבריו המחכימים והמאירים של מרן החפץ חיים זכותו תגן עלינו אמן. 

והמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק לברכה היה אומר: "שהיום אין כמעט ממי לקבל הדרכה ברוחניות! רק מהקב"ה!! תפנה אל הקב"ה; שידריך אותך בדרך האמת! שיעלה אותך במסילה העולה בית אל". ובעזרת השם אם זה יהיה מעומק הלב הקב"ה שומע את האדם כי "רחמנא ליבא בעי!" אם זה בא מהלב באמת, וגם רואים מעשים לאחר מכן, לא מבקשים רק בוכים ומחכים 'נו, מתי נקבל?' מתחילים לפעול! ואז זה יבוא!!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]