מנהיגות - חלק יא - הנאות מהמחלקה הרביעית | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום תהל בת למ למ תזכה בסיעתא דשמיא להיות צדיקה אמירת שמיים בריאה ושלמה בכל האיברים

תעשה נחת רוח להורים,

תזכה לחוכמת התורה,

תתקן את מידותיה,

והקדוש ברוך הוא יסלק את המפריעים ממנה

ולא תבכה עוד,

ותהיה שמחה ותכבד את ההורים, אמן ואמן.

אנחנו ממשיכים, מנהיגות יא.

בבוקר למדנו על המחלקה החמישית,

זה שנתלה עם החבל.

עכשיו אנחנו מדברים על המחלקה הרביעית.

אמרנו שאין שער חליפין להנאות.

אי אפשר להחליף הנאה של מחלקה חמש,

אפילו אם נביא כמות

ונמיר אותה למחלקה ארבע.

שום כמות של הנאות מהמחלקה החמישית

לא תוכל לקנות שמץ של הנאה במחלקה הרביעית.

מי שזוכר, אמרנו שמחלקה חמישית

זה גם רק ההנאות הגשמיות וכולי וכולי.

במחלקה הרביעית זה האהבה,

אהבת הקרובים וכולי.

מה שווה יותר מכל כסף שבעולם?

אין ספק, זה האהבה.

כשאדם מוקף אהבה,

זה שווה כל הון שבעולם. אם אדם יש לו כסף והוא שנוא בעיני אנשים, אין לו קשר עם אנשים, הוא בודד,

אנשים מתנכרים אליו,

כל הכסף לא יכול לקנות

את האהבה.

הוכחה לכך,

פה מביאים דוגמה, אני מקצר קצת בכל מה שאני קורא פה מהספר.

אדם שרוצה להשיג סכום

של מיליון דולר,

עשר מיליון דולר,

והוא עובד קשה, קשה,

זו המטרה שלו, המטרה שלו זה להשיג את הסכום.

ואם מישהו שמע שזה חלום חייו,

ובא ואמר לו, במקום שתעבוד,

אני אתן לך את כל הסכום,

עכשיו, מזומן.

אבל בתמורה לכך,

אני רוצה שתעביר לי את אחד הילדים שלך לאימוץ.

אני אתן לו כל טוב,

אבל יש לי תנאי אחד,

אתה מנותק ממנו לעולם.

בקיצור, למכור את הילד.

תמכור את הילד בשביל הסכום?

נו, מה דעתכם, אדם סביר, קוראים לזה אדם סביר, יש כאלה

שהם לא סבירים, אבל אדם סביר

יסכים תמורת כסף למכור את הילד שלו?

אבל הנה, כל החלום שלו,

שיכול להיות שייקח לו עשרות שנים עד שהוא יגיע אליו,

ברגע אחד באים ונותנים לו את כל הסכום.

והוא בטח, יש לו איזה רעיונות מה הוא עושה עם הסכום,

ואז הוא יגשים את כל חלומותיו.

לא יסכים.

אפילו שילד שווה, ולא תמיד זה שומע, ולא...

לא מסכים.

אז זאת אומרת, את האהבה לבן

הוא לא יכול להמיר בשום סכום.

טוב, גמרנו פרשה א',

שאנחנו פונים לבן אדם שאוהב את הבן,

ואומר שהוא לא מוכן למכור אותו אפילו בשביל העשר מיליון דולר.

נשאל אותו, תגיד לי, כמה זמן אתה מבלה עם הילדים?

אם הם כל כך יקרים,

ששווים יותר מ-10 מיליון דולר,

ואתה לא מוכן למכור אותם,

אז למה אתה לא מנצל את האהבה שיש לך לילדים?

את האושר שיש לך בילדים.

למה אתה לא מנצל את זה?

אחרי ההצעה הזאת שהוא קיבל,

אז הוא התעורר לשאלה הזאת. באמת, למה אני...

מה, אני עד כדי כ... פתאום הוא מגלה שהוא אוהב את הילדים?

הוא לא מוכן למכור אותם.

הוא היה יכול לקבל את חלומותיו בבת אחת.

אז הוא אומר, עכשיו אני חייב לצאת לחופשה שבועיים עם האוצרות שיש לי, הילדים,

שאני אוהב אותם.

ומיד הוא מחליט שהוא יוצא לחופשה.

נספיק להיות עם הילדים.

אהבת חייו.

טוב,

לוקח את הילדים,

ויש לו כל מיני סיבוכים, כידוע, העגלה לא נפתחת.

בקיצור,

עד שאוזפים את הילדים,

זה סיפור, אתם יודעים, כשיוצאים לטיול או לאיזשהו מקום, עד שמתארגנים, בלאגן.

בסוף הוא מצליח,

לוקח את הילדים,

מבלה איתם, נהדר, והם נהנים מאוד.

מגיע הסיפור לארוחת ערב,

צריך גם לספר להם סיפור לפני השינה.

ואחרי כל המאבקים של האוכל, האינסופיים,

תשב, תפסיק לעמוד, תאכל, אל תלכלך, אל תזה, כידוע.

אחרי זה שיטפונות באמבטיה ושלל תלאות.

בסוף האבא קורס, קורס על הספה,

ופונה לאשתו ואומר,

אולי הייתי פזיז שלקחתי אותם לשבועיים, היה מספיק יומיים, זה...

שבועיים זה מוגזם.

אז מתברר בינתיים שהאדון הנכבד יודע שהילדים שלו, כל ילד שווה יותר מעשר מיליון דולר,

אבל איך ליהנות מהם הוא לא יודע.

בעשר מיליון דולר הוא היה יודע איך ליהנות.

וואי, וואי, וואי, כל החלומות, וואי, זה הוא יודע לעשות.

אבל ליהנות מהילדים,

שהוא לא מוכן למכור בסכום הזה, הוא לא יודע.

אז כדי להבין,

הצעד הראשון להנאה מאהבה זה קודם כל להגדיר מה זה אהבה.

אם אתה רוצה ליהנות מאהבה, תגדיר לי מה זה אהבה.

התורה הקדושה מגדירה אהבה כהנאה רגשית

שאנו חשים כשאנחנו מתמקדים במעלות של הזולת.

אם אנחנו עושים זאת,

אז אפילו אם הילדים יזרקו אחד על השני קציצות שנמרחות בכל המטבח,

אנחנו עדיין יכולים לאהוב אותם.

כמובן, שזה לא יבוא על החובה שלנו לחנך אותם שלא זורקים קציצות,

וזה בלטה שעית, וזה לא זה, וכל מיני דברים.

אבל יש להם מעלות.

לעומת זאת, אם לא תהיה לנו הבנה ברורה בטיבה של אהבה,

כל מה שנצליח נתמקד בו יהיה רק המאמץ והצער

הכרוכים בגידול הילדים,

עד שנגיע למסקנה שזה קשה מדי, די, די, מספיק לי, אני לא מביא, לא מביאים עוד ילדים. די, די, די, די, די.

מה גורם האושר הכי גדול בחייהם של ההורים?

הילדים שלהם. רואים איך גודלים, פורחים.

מה הצער הכי גדול של ההורים? הילדים שלהם.

אותם ילדים.

הם מעניקים אהבה וצער.

צער גידול בנים.

צער גידול ילדים.

זה לא מקרי שהאושר הגדול ביותר שלנו הוא גם הצער הגדול ביותר.

זה לא במקרה.

האושר הגדול ביותר שלנו הוא גם מקור הצער הגדול ביותר.

משום שלמדנו בשיעור הקודם בבוקר שככל שאתה

רוצה להשיג הנאה מרובה יותר,

ככה נדרש להשקיע בה מאמץ רב יותר.

זוכרים את המשחק כדורגל?

משקיעים הרבה בשביל לעשות גול. לפעמים יוצאים תיקו. אחרי כל כך הרבה עבודה יוצא תיקו, תיקו.

תיקו אפס אפס, לא תיקו ארבע ארבע.

תיקו אפס אפס.

אז זאת אומרת,

ההנאה היא תלוית מאמץ והשקעה.

אז ככל שאתה משקיע בילדים יותר,

ככה האהבה מתרבה.

אם אנחנו רוצים להצליח בחיים ולהיות מאושרים,

זה לא להימנע לחלוטין מצער או סבל, כי זה בלתי אפשרי. אי אפשר שאדם יעבור את העולם בלי שום סבל, בלי שום צער.

הכל שלווה וניחותה. אפילו מלכים, בני מלכים,

הנה גירשו שם מבית המלוכה את מייגן ואת

חנדיורי.

רואים שיש צרות, יש צרות בכל מקום, חוץ מזה שאוכלי אדם שם וכל מיני דברים,

אבל

זה לא ייאמן.

אין דבר כזה שהכול עובר על מי מנוחות.

הרעיון הוא להתמקד בהנאה ובאושר

שאנחנו מקבלים בתמורה למאמצים שלנו.

אהבה עיוורת היא לא אהבה.

אהבה עיוורת היא תאווה.

משיכה פיזית.

קוראים לזה אהבה.

זה אהבת בשרים, זה לא אהבה.

זה זיוף.

אהבה אמיתית היא תמידית.

על כל פשעים תכסה אהבה.

אומר שלמה, המלך החכם מכל אדם. על כל פשעים תכסה אהבה. אהבה אמיתית.

אהבות אחרות זה זיוף ומרמה.

כי הוא מוצא אהבה אחרת, הוא זורק את האהבה הראשונה. אני לא רוצה להגיד דברים ברורים.

אנחנו רואים במערכות יחסים בין הורים לילדיהם.

אין דבר כזה שהורה קם בבוקר ואומר, מהיום אני אוהב את הילדים של השכנים.

למה הם לא צועקים?

הם מקבלים ציונים גבוהים,

ועזוב אותי מהילדים שלי.

ויש דבר כזה שמישהו ממיר את הילדים שלו בילדים של השכנים בגלל שהם לא צועקים והם מקבלים ציונים גבוהים.

הורים נלחמים על הילדים שלהם,

אפילו שלפני רגע הם נתנו להם סטירה,

אבל אם יבוא השכן ויגיד שהבן עשה ככה, הם יגוננו עליו בחירוף נפש.

והבן שלי הוא לא כזה, והוא לא עושה דברים כאלה, ותתבייש לך, ואחר כך אתה מאשים אותו, זו זו זו זו זו, זו זו זו.

יש הורים שכל כך, כל כך, כל כך סבלו מהילדים, זה לא ייאמן כי יסופר.

ועומדים בחתונה, שמים את ההורים בצדדים של החתן והכלה,

ואתה רואה שהאימהות זולגות דמעות.

מה, למה הן בוכות?

עד ברבה שישמחו,

התפטרו, יאללה, נגמר העול עכשיו, ילכו לדרכם,

שיהיה בהצלחה, ביי,

מנוחה.

איך היא תחיה עכשיו בלי הילד? הילד כבר לא בבית.

הוא לא בא ולא צועק, הוא לא יגיד, תכין לי, מה, לא הכנת לי את האוכל, כל פעם אני צריך לבקש, וזה, וזה, וזה, וכל הטענות.

רואים שהקשר הוא קשר.

אז זאת אומרת,

אהבה עיוורת זה לא אהבה,

זה תאווה,

זה זיוף.

אהבה צריכה להיות תמידית.

לא מפסיקים פתאום לאהוב את הילדים שלנו.

לדוגמה, ניתן שאלה להורה.

יש לך שני ילדים שעומדים לטבוע,

ואתה יכול לצי רק אחד, מה אתה עושה?

זה שאלה, שאלה, שאלה, שאלה.

אפילו אם יש פסק הלכה,

אבל איך, איך, איך אפשר לוותר על ילד?

אתה רואה, אחד או שניהם מסתכלים עליך, אבא, אבא, אבא, אבא, מה אתה עושה?

לא פשוט.

איך אנחנו יודעים אם אנחנו אוהבים או מתאווים?

אם אנחנו אומרים על הילדים, הוא מושלם.

הוא מושלם.

זה לא המציאות.

זה אהבה עיוורת.

איזה שלמות, איפה שלמות.

אהבה אמיתית דורשת השקעה.

ואנחנו צריכים לרצות להשקיע.

יש ילדים טובים.

יש ילדים טובים.

מטבעם הם טובים.

ואתה אוהב אותם שהם טובים,

אבל אתה לא משקיע בהם.

אתה יכול לעשות אותם גאונים,

אתה יכול לעשות אותם צדיקים,

אתה יכול לעשות אותם חסידים,

אתה יכול לעשות אותם פרושים, אתה יכול לעשות אותם הגאון מווילנד.

אתה משקיע?

אתה מתעניין בשיעורים?

אתה יושב ללמוד איתם?

אתה בודק מה הם עושים?

אתה עוקם אחריהם?

אכפת לך בכלל? העיקר שיש לך שקט.

שקט.

לא מטרידים?

יש הורים שזורקים אותם לפחים.

מה זה לפחים?

בחוץ יש פחים. תלך החוצה, תלכו לשחק. איפה? בפחים שם, איפה שכל הפחים.

הם רוצים שקט.

הם לא משקיעים בילדים. וזה התוצאות שהם יקבלו בסוף.

וכל הגורד של ההורים תלוי גם בילדים. כי כשהם יהיו למעלה, אם הילדים לא הולכים בדרכי התורה,

גם אם הם יהיו אמורים להיות בגן עדן, יוציאו אותם לגיהינום.

אז כדאי להשקיע בילדים.

חייבים.

אבל גם מי שלא מבין, כדאי.

חייבים להשקיע.

אפשר לקחת ילד ולהפוך אותו לשיא השלמות.

אימהות גדולות היו לוקחות את הילדים עוד בעגלה,

בעריסה,

לבית המדרש,

שישמע רק ניגונים של תורה.

אימא של רבי יהושע

הייתה לוקחת אותו,

שיגדל גדול בישראל. כל הזמן הוא שומע.

שומע, שומע, שומע, שומע, שומע.

יש כמה, אבל אחד

שנוסע איתי תדיר

אומר שהילדים שלו מקטנות, הוא הרגיל אותם לשמוע כל הזמן

הרצאות שלי.

עד היום הם כבר בישיבה מצטיינים.

הם באים מישיבה אחרי כמה ימים,

ישר עושים השלמת חומר, קודם כל.

הם יודעים לענות לכל הרבנים שלהם,

והם לא יכולים להשיב להם.

כל הזמן מחוברים

לשמוע דברי תורה, דברי תורה, דברי תורה, דברי תורה, דברי תורה, בלי הפסקה.

ככה צומחים, ככה גודלים.

השקעה, צריך השקעה.

יש כאלה שמים להם מוזיקה, יש כאלה שמים להם

פלייסטיישן, קוראים לזה, פלייסטיישן, לא?

משחקים של מפגרים וכל מיני דברים.

וגומרים להם את המוח.

מחשב זה מוח שב.

אין התפתחות.

בוהה וזהו.

במקום לחדד את השכל,

כמו ילדי קפאז, לומדים משניות, משניות, משניות, משניות, ובאורים על המשניות.

הם יודעים את תורת השם.

ילדים יודעים את תורת השם, יותר טוב מהם בוגרים.

איזה בוגרים

שמנהלים עסקים והכול, והם עמי ארצות, לא יודעים מה שילד קטן בקפאז יודע.

עמי ארצות, הם לא יודעים כלום.

ופה הילדים מתפתחים

כל הזמן, כל הזמן, לומדים, לומדים, משפשפים את המוח. המוח,

כל מי שמשפשף את המוח,

לא יהיו לו מחלות,

לא דמנציה ולא אלצהיימר ולא כלום. המוח כל הזמן עובד.

מאריכים ימים.

ככל שתלמידי החכמים מזכינים,

דעתם מתוספת.

בעמי ארצות שמזכינים,

ככל שמזכינים, מטפשים, נהיים טמבלים.

זו שרידות, זו אריכות ימים.

כל הזמן המוח עובד.

אז צריך להשקיע בילדים. אהבה זה השקעה.

ככל שאתה משקיע, אתה אוהב.

אפילו חציץ,

אתה משקיע אותו,

אתה אוהב אותו.

כואב לך שהוא מתחיל להציב,

או שעלה מתייבש,

או זה, אתה כבר מתחיל להיות מודאג.

ככל שאתה משקיע יותר,

ככה אתה נאהב ואוהב יותר.

ככה זה.

תבואו ותראו את הגינה הקטנה ככה בכניסה לבית הכנסת של כפז בבני ברק,

שווייץ.

גינה מיוחדת,

עם השקעה

על כל פרט, כולל הברכות.

משהו מדהים.

כל דבר צריך השקעה.

וככל שהשקעה גדולה, ההנאה יותר גדולה.

ואם זה בילדים, אז האהבה יותר גדולה.

כי כשאתה רואה פירות ממה שהשקעת,

אז אתה אוהב עוד יותר, וזה נותן לך עוד עוז ותעצומות להמשיך ולהוסיף.

כי אתה מקבל פידבק, יש לך תגובה.

זה אהבה.

זה מחלקה רביעית.

עוד מעט נמשיך למחלקה השלישית.