מתוק לנפש פרק ט - "יראת ה' מקור חיים לסור ממקשי מות" | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, חיים שושן בן פרלה, השם יזכה אותו לכל מיני דמיטיו, עלייה רוחנית, הצלחה, שגשוג,

שיהיה פתרון

למה שהוא צריך בעניין האישה והמגורים,

וגם שלא תצא תקלה מתחת ידו וכל המאכלים יהיו מוצלחים.

פרק תשיעי

יראת אדוני מקור חיים לסור ממוקשי מוות,

משלי יד.

שלמה המלך עליו השלום בא להודיע לנו כי כל התורה כולה היא תלויה ביראת השם,

שכן תמצא כי מילת יראת

עולה בגימטריית תורה.

לרמוז לנו כי עיקר התורה יראת השם,

בין למצוות עשה, בין למצוות לא תעשה.

כי היראת המלך הוא זריז לעשות רצון המלך לכל אשר יצווה עליו.

לא יפיל מכל דבריו,

אפילו כחוט השערה ארצה.

כמו כן חלה עליו חובת המניעה

לעשות דבר שאין ברצון המלך לעשות כן.

ואם בקום עשה,

האדם עושה רצון המלך

מכל שכן שלא יעבור על רצון המלך.

למה? כי בעשה קום עשה אני צריך להתאמץ, לעשות, לפעול. לא תעשה זה פשוט למנע, זה קל.

אז ודאי שמי שעושה עשה

לא יעבור על לא תעשה.

וכן הקדוש ברוך הוא ציווה לנו רמח מצוות שהן בקום עשה,

ושעשה מצוות לא תעשה.

אם אנו מקיימים מצוות עשה,

אי אפשר שיעבור על לא תעשה, כי קל וחומר הוא.

אם האדם עושה רצון הבורא בטורח ויגיעה

בקום עשה,

מכל שכן על לא תעשה שאין בו טורח, ודאי ששומר עצמו לא לעבור

על רצון השם יתברך.

אבל לא כן

מי שסר מרע,

זה לא אומר שהוא יעשה טוב.

לא כן השומר עצמו במצוות לא תעשה,

אין ראייה מזה שיקיים מצוות עשה.

כי נוכל לומר,

זה ששומר עצמו בלא תעשה, זה בגלל שאין תורח.

כי זה בשם ואל תעשה.

אבל במצוות עשה,

כיוון שיש לקום ולעשות,

אפשר שלא יהיה זריז בהם.

נמצא שאם יקיים האדם מצוות עשה,

ממילא צריך שיקיים מצוות לא תעשה.

זה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום.

יראת אדוני מקור חיים

לסור ממוקשי מוות.

ידוע כי חיים זה מצוות עשה.

על ידם אדם זוכה לחיי העולם הבא.

אדם זוכה לפי רוב המעשה.

מוקשי מוות

הם מצוות לא תעשה.

ממש מוקשים שמביאים למוות.

כי על ידי שלא נשמר מהם הוא הולך לחרפות

וארץ צייה וצלמה ואת בר מינן.

עכשיו זה מה שאמר שלמה.

יראת אדוני

היא מקור חיים.

על ידי היראה באדם לקיום המצוות, מצוות עשה.

והמצוות עשה הן גרמה לסור ממוקשי מוות.

הם יגרמו שהוא ודאי לא יעבור על מצוות לא תעשה.

שאם הוא בעשה,

ודאי שהוא לא יעבור על לא תעשה.

כי במקום שיש תורח

הוא קם ועושה. מקום שאין תורח, ודאי שהוא לא יעבור.

וייתכן כי זוהי המעלה

שיש למצוות עשה שדוחה לא תעשה.

מפני הסיבה האמורה ידוע שבמקום שיש שתי מצוות,

מצווה אחת עשה ומצווה אחת לא תעשה,

אז אנחנו דוחים

את המצוות לא תעשה על ידי העשה. מקיימים את העשה,

ומצוות הלא תעשה נדחית. השאלה אם היא מתבטלת לגמרי,

או שהיא רק נדחית.

מחלוקת.

חכמים, אבל למשל ברית מילה שחל בשבת,

ברית מילה זה עשה,

ושבת זה לא תעשה.

לא תעשה כל מלאכה.

מלהוציא דם

זה אסור בשבת.

באה מצוות עשה, ודוחת לא תעשה.

אז ייתכן שזאת המעלה גם.

ואולי גם

גדולה מצוות עשה ומצוות לא תעשה,

מעוד סיבה.

הרמב״ן אומר

שזה דומה למצוות אהבה מול מצוות יראה.

בעשה,

אדם מראה את האהבה שלו לקדוש ברוך הוא, כי הוא קם, הוא עושה.

טורח, יגע,

מוציא ממון, עושה.

זה ודאי אהבה יותר מאשר לא תעשה. לא תעשה, זה יותר יראה.

לאו,

לא לעבור עבירה, לא לעשות זה, אחר כך יש עונש, זה.

אבל פה הוא אומר עוד סיבה.

במסכת אבות כתוב מצווה גוררת מצווה.

נמצא שסגולת המצווה הוא לגרור עוד מצווה.

ומכל שכן,

שלא יבוא חטא על ידו.

מצווה גוררת מצווה,

אז ממילא, איך תגיע לעבירה אם כל הזמן מצווה גורר מצווה,

מצווה גורר מצווה, מצווה גורר מצווה, לא תגיע לעבירה.

וגם, מכל שכן, שהנחית על בעל ידו.

נגיד שיש פה שתי קצוות.

פה המצוות,

פה העבירות,

ואני באמצע.

אם אני הולך כיוון המצווה,

אני גם מתרחק מהעבירה.

אם היא רצת למצווה קלה,

הוא בורע מן העבירה.

למה מצווה קלה? כבר אמרנו את זה,

בשם האנשיך הקדוש.

אפילו מצווה קלה גורמת שמצווה גורמת מצווה, גורמת עוד מצווה.

ואז אתה כל הזמן נמצא בצד של המצוות ולא מגיע לעבירות.

נמצא שסגולת המצווה לגרור מצווה אחרת, מכל שכן

שאין חטא בעל ידו.

זה גם הפירוש,

מה שאמרנו.

יראת ה'

מקור חיים לסור ממוקשי מוות.

רוצה לומר, יראת ה'

הוא המקור לכל המצוות שנקראו חיים.

היראת ה' יקובעת,

ואחריה רעותיה המובאות לאדם

בזו אחר זו,

מפני שמצווה גורמת מצווה.

וזוהי התועלת הגדולה לסור ממוקשי מוות.

כי אין חטא בעל ידו,

מפני שמצווה גוררת מצווה, ואי אפשר לבוא לידי חטא, חס ושלום.

וזה, תראה, שעשה הקדוש ברוך הוא סימן

בבריאת האדם.

כתוב במדרש בפרשת תזריעה, ויקרא רבי יד ט',

שהאדם נברא,

מרמח איברים ושסה גידים.

וחסד גדול עשה הקדוש ברוך הוא עם האישה,

שאינו עושה את הגידים תחילה,

אלא בתחילה נעשים האיברים, ואחר כך הגידים.

ידוע שהגידים הם קשים,

ואם היו נבראים בה קודם כל הגידים והיו בבטן, וואי וואי וואי איזה דקירות היה פה.

הקדוש ברוך הוא עשה חסד קודם שנבראו הבשר,

ואז האיברים, הכוונה עם הבשר, ואחר כך הגידים.

מה, זה לא פוגע בה.

וייתכן שעשה הקדוש ברוך הוא

לברוא את האיברים תחילה

מעוד סיבה,

שהם נגד מצוות עשה,

ואחר כך את הגידים שהם כנגד מצוות לא תעשה.

כשם שהאיברים

הם שמירה על הגידים,

כך מצוות עשה הן שמירה על מצוות לא תעשה.

כי אם אני הולך אחרי העשה,

אני לא אגיע ללא תעשה.

וייתכן שאת זה רמז דוד המלך, עליו השלום, כשאמר בתהילים קיוטט א'

אשרי תמימי דרך

ההולכים בתורת אדוני

אשרי נוצרי עדותיו

בכל אליו ידרשוהו

אף לא פעלו עוולה בדרכיו הלכו.

כמו שאמרנו,

המקיים מצוות עשה,

זו הבטחה שלא יעבור על מצוות לא תעשה.

וזה מה שאמר

דוד המלך

אשרי תמימי דרך

ההולכים בתורת ה'

זאת אומרת עוסקים בתורה שהיא התבלין נגד יצר הרע.

וגם אמר

אשרי נוצרי עדותיו

אלה שהם שומרים את המצוות עשה לעשותם

בכל לב ידרשוהו

מאוד מאוד הם רוצים

לקיים את המצוות בכל לב.

מה יוצא מזה?

חוץ מהשכר ששייך להם על מה שהם מקיימים מצוות עשה,

יש תועלת נוספת

שהם נשמרים מלא תעשה.

ועל זה הוא אמר

על ידי ששמרו עדותיו

שהן מצוות עשה, אף לא פעלו עוולה.

רוצה לומר שלא עברו על לא תעשה.

למה?

כי בדרכיו הלכו.

כי מההתחלה בדרכיו הלכו.

ואם הולכים בדרכי השם במצוות עשה,

מצווה גוררת מצווה,

ומכל שכן שנשמרים מהעבירה

אז הוא מכניס את כל הדברים במה שאמר דוד המלך בדיוק לפי מה שהוא מסביר.

מכאן יראה האדם.

כמה ראוי לנו לרדוף אחר המצוות.

ודי לו בזה שהוא ניצול מן העבירה.

וזה מה שאמר לנו התנא במסכת אבות דלת בית.

הביא רץ למצווה כלה,

ועל ידי זה הוא בורח מן העבירה.

ונתן לנו טעם לזה.

מה הטעם? כי מצווה גוררת מצווה.

ואם כן, כיוון שהוא רץ למצווה, אפילו שכלה,

זה גורם שיהיה בורח מן העבירה.

ואם כן, מן הראוי ומן החיוב

להעביר שינה מעינינו

ותנומה מעפעפנו. לרדוף

אחרי המצוות.

ובפרט במצוות הנהוגות בכל יום,

כמו ציצית, תפילין, מזוזה על פתחו.

אבל שהכל יהיה כדינוך משפטו.

שהציציות יהיו כשרים.

אנשים לא יודעים את הדינים בשביל כל ציצית, צריך ללמוד.

וכן תפילין, שלא יהיה בהם שום פסול.

וגם זה צריך ללמוד.

וגם שהעשייה תהיה לשמה בציציות וגם בתפילין.

והכתיבה תהיה לשמה.

ושהכותב יהיה כשר ולא אוכל נבלות וטרפות.

ועוד המון המון דינים שדיברנו בעבר.

וכן המזוזה שתהיה כשרה. אותו דין בסופר ואותו דין בקלף ובכתב.

וכשלבש הציצית והתפילין,

שידע שכן ציוונו הקדוש ברוך הוא בתורה ולא יהיו בעיניו

כי אחד המלבושים שלובש

הוא מצוות אנשים מלומדה.

כשאתה עושה את זה אתה צריך לדעת שאתה מקיים מצוות הבורא שציווה על זה. כי אם צריך ללבוש בטהרה,

בגילה,

ברעדה,

ולבדוק שלא נפסלו,

ואז זה מראה שיש לך אימת הקדוש ברוך הוא,

ורצונו של הקדוש ברוך הוא עושים.

ואז מובטח שאין חטא בעל ידם.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, במנחות מ״ג,

כל מי שיש ציצית בבגדו ותפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו,

אין חטא בעל ידו,

שנאמר בקהלת ד',

והחוט המשולש לא במהרה יינתק.

שלושת המצוות האלה,

החוט המשולש הזה לא במהרה יינתק.

אבל זה לא כך אם לבש אותם בדרך מנהג.

ככה הוא ראה את אבא שלו ואבי אביו,

ואינו יודע על מה אדניה הוטבעו,

ומהי המצווה הזו,

ומה הטעם יש בה.

רק מעשה הבוטה בידיו.

ודאי שזה לא יעשה לו שום תועלת לשמור אותו מן החטא.

והנה בעוונותינו רבים.

הימצא אחד מעיר ושניים ממשפחה שנזהרים בהתעטפם בציצית,

וכשמניחים את התפילין,

לדע את כל הדבר על מתכונתו,

והכוונות בזה,

והטעמים בזה,

ולהיזהר בהם בכל מיני אזהרות,

וגם לא להסיח דברי בטלה בעודם עליו,

ולא להסיח דעתו מהם,

ומכל שכן שלא ירדתם בהם,

ולא יפיח בהם.

ובעוונות הרבים,

כמה בני אדם שאינם נזהרים בארבע כנפות,

אם יש בהם עציציות, אם לאו,

ולפעמים פוטרים את עצמם מארבע כנפות,

כי אומרים שהם לובשים טלית גדול.

בטלית גדול שלהם אין בו שיעור, כמו אלה שלוקחים של הציונים,

אלה של המשי האלה, של הדקים ששמים פה עד צוואר ככה, כמו בכותל המערבי,

שאין בו שיעור לכסות את ראשו,

ואפילו מיעוטו של קטן,

וגם הציציות פסולות,

ואין דורש, ואין מבקש למחות על זה,

ולומר להם,

לא יוצאים מדי חובתכם,

ונמצא שמברכים ברכה לבטלה,

ועל זה נאמר לו תישא את שם השם אלוהו כחדשה, כי לא יינקה.

ואם תראה את התפילין שעליהם, לא במקום,

הקשר לא במקום, למטה,

ופה למעלה, וזז,

וירד הצבע,

וכל מיני דברים, ואין ריבוע,

וגם חלולים-חלולים, אוי לנו.

זה החלק שאנחנו נותנים לקדוש ברוך הוא,

והרי היה צריך לעשות מובחר מן המובחר,

כמו שדרשו ריבותינו, זיכרונו לך, לפסוק,

זה אליה ואנביהו,

התנהל לפניו במצוות,

ואנחנו לא עושים כך בעוונות הרבים, כי אם פגום בכל מיני פגימות.

אבל כשאנחנו רואים את המלבוש שלנו,

אם נשתנה ממראיתו או נעשה בלוי,

לא נשקוט ולא ננוח. אני חייב לקנות חולצה, אני חייב כבר לקנות, לחליף מכנסה, אני חייב לחליף, אני חייב.

ישר הולכים לחליף חדש,

לפני שאומרים, גדול כבוד הבריות,

גדול כבוד הבריות,

אוי לנו,

מן נענה ומן נאמר.

אנחנו מקפידים על כבוד הבריות ועל כבוד השם יתברך,

אנחנו לא מקפידים,

ולא משגיחים על כסות של מצווה שעלינו.

בטלית ותפילין,

שיהיו טובים ונקיים וכשרים כדת של תורה,

על זה ידבוקו לדובים.

יש כאלה הולכים עם שקית של תפילין,

איזה שקית מצאו להם, אני יודע,

מפשע שוק או מאיזשהו מקום,

וכל החיים שלהם הולכים עם שקית מרשרשת.

ולמה? הוא חוסך כסף לקנות

תיק לתפילין.

כן?

נראה אותו שהוא ילך ככה

לאיזה משרד רציני עם שקית כזאת מרשרשת,

וישים שם את כל המסמכים והכול, נראה אותו.

איי, איי, איי.

אז זאת אומרת,

ויש כאלה שהם מחמירים, הם לובשים את התפילין של הסבא.

הוא אומר, הסבא היה קדוש,

רק בתפילין כבר לא נשאר כלום. ג'וקים מבינים, אין כלום. בא אחד לפני כמה ימים,

לא ימים, זה היה חודש בערך,

בא לאן שהוא,

והראה לי משהו קטן,

משהו נדיר,

זה של הסבא שלי. פתחנו הכל אבקה,

אין כלום.

כלום.

כי על כן הטוב הישר,

שאיש את רעהו יעזורו

להוכיח במישור

לאיש שוגה ופתי לתקנו. על כן הטוב הישר,

שאנחנו, אנחנו,

שאיש את רעהו יעזורו

להוכיח במישור

למי שהוא איש שוגה ופתי, לתקן אותו.

שיכבד את השם בטלית נא לפי כבודו.

אני רואה לפעמים אנשים עם ציציות,

חום,

מסריח מהזיעה,

שמים על הראש ועל הזבע ועל הצוואר.

טוב, כל כמה זמן תשלח את זה לניקוי יבש. מה זה? מה זה הסרח? איך אתה יכול לשים את זה על הראש?

איך אתה יכול?

רחמונו לצלן.

וצריך להתנאות בטלי תנאה לפי כבודו,

וכשר בציציותיו,

לא ציציות מכונה.

צריך עבודת יד, מהודר, שידוע שנעשה בכשרות הראויה.

כמו כן צריך תפילין שיהיו כשרים גם מבית וגם מחוץ,

וגם בהנחה

צריך לדעת איך להניח,

איפה מניחים

ומתי מברכים.

יש כאלה תוך כדי הם מברכים.

לא.

צריך למתוח

ולפני הקשירה, וקשרתם זה המתיחה וההידוק.

גומרים לברך, ואז מתחילים.

אנשים לא יודעים, עושים כל מה שהם רוצים ממה שהם ראו פעם שם בבית כנסת, הזקנים או את אבא שלהם.

ולא כמו האפיקורסים,

הוא מתכוון פה לקרעים,

שאומרים היו טוטפות בין עיניך.

והוא שם את זה פה.

ואינו כן, כי צריך שיהיו למעלה במוח מקום שמוחו של התינוק רופס משורש הסערות ומעלה.

במרכז בין עיניך, במרכז בין עיניך, לא בין עיניך.

באשרי איש שידריך את חברו בדרך הטוב, בזכותו גדול. אצלנו יש הנהגה בקנישתא, בכפז.

כל מי שנכנס לבית כנסת, שמים לב עליו ומסתכלים איפה התפילין, איפה הקשר, וכולם למדו איך לתקן קשרים והכול, עם נשע ניגשים, בעדינות,

מסירים לו, מתקנים לו,

ומהיום הוא יניח תפילין. עד עכשיו הוא לא יניח תפילין.

עד עכשיו יכול להיות שנים, שנים.

הגיע לכפז, ניצל,

ניצל.

עכשיו כל הנחת תפילין,

הזכות של מי שתיקן לו את התפילין.

יש ישיבות שראיתי בתמונות בארצות הברית, שלח לי איזה ראש ישיבה,

מתהדר בתלמידים,

שלחתי לו, אתה לא מתבייש, תסתכל.

רוב התלמידים, התפילין שלהם למטה בעורף.

למחרת הוא כתב לי שהוא תיקן את זה.

נו, איפה העיניים שלו היו עד עכשיו?

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי. אשרי האיש אשר ידריך את חברו בדרך הטוב,

ואז זכותו גדול.

אבל לא כן מי שמעלים עין ואינו משגיח בחברו לתקנו עונשו גדול.

מה יצא לי מזה?

שמעתם את ההוא? מה יצא לי מזה?

ואפילו אם הוא צדיק גדול וצדיק גמור, עונשו גדול,

שהוא מעלים עינו ואינו משגיח מחברו לתקנו.

כיוון שאינו מתקן את חברו, בזה מגלה דעתו,

שאינו רוצה

ששום אדם יכבד את המקום חוץ ממנו. העיקר, אני בסדר?

מה אכפת לי מאחרים?

וזה אתה מוצא בארבע מידות שיש בנותני צדקה.

המשנה באבות הי״ג אומרת.

וזה מתאים.

מה שכתוב בארבעה מידות בנותני צדקה, זה מתאים גם לעניין הזה.

היינו שאדם רוצה להיות צדיק לבדו

ולא יהיו אחרים צדיקים.

זה נקרא עינו רעה בשל אחרים.

הוא רוצה להיות צדיק. כשאחרים יוצאים, מה לא מעניין אותי? מה זה מעניין אותי? אני צריך לדאוג שיהיו צדיקים?

זה נקרא עינו רעה בשל אחרים.

הוא רוצה גן עדן לבד

ואין נזרים איתו.

השני זה שרוצה שאחרים יהיו צדיקים,

אבל הוא לא חפץ להיות צדיק.

הוא דואג לכולם.

כדאי לך לשמוע את ההרצאות של פלוני,

משהו.

מה איתך?

אני בסדר.

תשמע, תשמע, זה יעזור לך.

הוא,

לא אכפת לו שכולם יהיו צדיקים,

אבל הוא לא רוצה להיות צדיק.

זה נקרא

עינו רעה בשלו.

עינו רעה בשלו.

כי הוא בידו משליך את הטובה מעליו.

השלישי,

זה רוצה שהוא עצמו יהיה צדיק, וגם כל העולם יהיו צדיקים.

אה, זה נקרא חסיד.

כי הוא זוכה ומזכה את הרבים.

זה חסיד.

הרביעי.

זה שהוא עצמו לא רוצה להיות צדיק, וגם מונע אחרים

מלהיות צדיקים, ללכת בדרכי השם. זה רשע גמור.

זה רשע גמור.

ויש כאלה מלנת אלפים.

ועוד.

כי הירא את השם מאהבה אותו.

מי שירא את השם

מאהבה את השם,

רוצה

שכל העם יכבדוהו.

ואם חס ושלום אינו מדריך את העם בדרך השם,

נמצא שהוא לא תובע עלבונו של הקדוש ברוך הוא.

ואין השגחתו על המקום ברוך הוא. אם יכבדוהו העם אם לאו.

לא אכפת לו.

מכבדים, לא מכבדים.

ואם ירא את השם מאהבה,

כל דעתו מגמתו לראות

אם חס ושלום.

מאן דהוא אינו מכבד את השם.

עוזר כגבר חלציו לשבר מטלעות עבל.

וכמו כן לכבד.

מצד שני,

את כל מי שמכבד את השם.

לנשא את האמת בנושאיה ולהשפיל את השקר וכיתותיו.

ויישא אדם קל וחומר מעצמו.

אם אדם אחד הקנית את חברו ירעו מיודעו

בזהו יקום כגיבור ויורד עמו עד לחייו. עד שנעשה אויב לא מבקש רעתו.

אז אפילו אם פגעו בחבר שלך, בידיד שלך, בקרוב שלך, אתה יורד לחייו של זה שפגע בו.

אז מה לעשות נגד כבוד השם?

אבינו מלכנו, בראנו לכבודו.

ובעוונות הרבים רואים.

כי אם אחד עובר על רצון השם,

אין איש שם על לב לתמוה עלבון הקדוש ברוך הוא.

ואפילו אם עובר עבירה חמורה זה הופך פניו לצעד וזה הופך פניו לצעד כאילו לא ראו.

ואין מי יאמר לו מה תעשה ומדוע ביזית את דבר השם לעשות הרע בעיניו.

וגם לייסרו ולהוכיחו.

כדי שיתב...

זאב יכניע את עצמו

וייתן להם לשוב בתשובה ויקבל עליו לא לחטוא עוד כמו שפוסק הרמב״ם והקראנו כמה פעמים

לא כן

אם רואה החוטא

שאין מי שאומר לו מה תעשה

הולך וגדל במעשה עבירות הוא אומר אף אחד לא מעיר לי הכל בסדר

מה אני נמצא עם הדתיים ועם הרבנים חברים שלי לא אמרו לי שום דבר הפוך לקחו סיגריה

לקחו ממני קוניאק שתו איתי ביחד עישנו נרגילה איתי הכל בסדר לא אמרו לי ואפילו לא אמרו לי סטייק בטח סטייק כמה אפשר לאכול אותו סטייק צודק צודק אישרו אותי

יגאל גולן ויגעל

ואם היום הוא עושה בסתר למחר הוא עושה בגלוי כבר

למה יש לו אישור מהרבנים

כי כל אשר הוא עושה הוא רואה שאין דובר אליו דבר

תותים, אהבה,

השם לא מעניש, חס ושלום, זו טעות

ועוד זאת רבה רעת האדם המחזיק בידו גדלו ומנשאו, יבא ביי אלה שמחמיאים לרשעים

אוי לו לנפשו אהה עליו אנה יולך חרפתו

כי בזה מורה שנא יחלם בחילול השם

ואין ספק כי לאיש כזה כל העבירות שעושה החוטא תלויים בו

כי הוא נתן יד לפושעים

ונותן להם כוח לעשות חיל של מלאכי חבלה

אוי לו מיום הדין

ואיך ייסף עניו בעומדו לדין

שיאמרו לו

על זה שהוא טיפס רוחה

נתת לו מוהר ומתן

על שהכעיס אותי

ואותי השלכת אחרי גביך אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה

מה יענה ומה יאמר

על כן צריך להתעורר על זה לא להיות מכת החנפים

שאינם מקבלים פני שכינה

בעוונותינו רבים לא חרבה ירושלים אלא על החנופה

ואם עדיין עוון זה חופף עלינו

איך אנו מצפים לגאולה

הרי על זה חרב הבית ואם זה ממשיך

אז איך ייבנה

כי על כן הראוי והחיוב המוטל עלינו לייסר את הרשעים

והחיוב מוטל על גדולי העיר

ועל הרבנים

לייסר אותם בשוטים ועקרבים

ואם אין דורש ומבקש על זה

או שמפחדים מהרשעים החוטאים

לפחות להסתיר פניהם ממנו שלא לקרבו

ולא לדרוש שלומו

אולי ייכנע לבבו העראל

וישוב אל השם מרחמיהו

ועוד לא ישוב לכסלה אבל לא ליצור איתם קשר

ולא להראות להם חיבה

ולא כלום

וכן אמרו ריבותינו זיכרונם לברכה

שמצווה לשנוא את הרשעים

שכן אמר דוד המלך עליו השלום בטילים קלט

הלא משנאיך אדוני ישנא

וכשעושה כן מורה בזה אהבה וחיבה לקדוש ברוך הוא

אוהבי השם שנאו רע

ובזה שמעתי משם המפרשים את כוונת הכתובים הנזכרים

הלא משנאיך אדוני ישנא

ובתקוממיך את קוטט

תכלית שנאה סנתים

לאויבים היו לי

כך אומרים המפרשים יש כמה מפרשים וכמה פירושים אבל הוא אומר עכשיו כך

כי יש שנאה ששונא אדם את חברו מצד עצמו

כי הוא שונא לו על איזה סיבה

זאת אומרת

סיבה בינו לבינו בגלל זה הוא שונא אותו

ויש שנאה שהיא מצד אהובו

דרך משל כמו שאמרנו קודם

ראובן ושמעון

אוהבים זה את זה

אבל לוי שונא את שמעון

וכמו כן שמעון שונא את לוי

מעתה ראובן

שונא ללוי

מפני שהוא שונא את האהובות שמעון

אבל מצד עצמו אין לו עם לוי דבר קטון או גדול מטוב או עד רע

רק בגלל שהוא שונא את חברו אז הוא שונא אותו

היוצא מזה כי אינו דומה שנאה

שהיא באה מצד עצמו, שזו שנאה החלטית,

אבל שנאה שהיא באה מצד אחרים היא לא כל כך חזקה ותקיפה,

והיא יכולה להתבטל מפני שאין לה שורש. אם הם יחזרו לעשות שולים,

אז השנאה גם כן תראה צ'יק צ'ק.

מעתה, אומר דוד המלך, עליו השלום כך,

הלא משנא לך השם אשנא.

למה אני שונא?

בגלל שהם שונאים אותך.

הלא משנאיך, משנאיך, אמרו חכמים.

אז בגלל זה אני שונא אותם. לא שיש לי משהו איתם אישי,

בגלל שהם שונאים אותך.

ואם תאמר,

ומאחר שהשנאה אינה מצד עצמה, אז היא לא כל כך תקיפה.

כי אמרנו מי ששונא בגלל זולתו,

זה לא תקיף כמו שהוא שונא מסיבה אישית.

אז זה אמר, לא, תחליט שנאה שנאתי.

כאילו לאויבים היו לי.

כי שנאתים שנאה החלטית.

בזה הורה דוד המלך אהבתו ויראתו לקדוש ברוך הוא מלב ומנפש.

לכן אמר לקדוש ברוך הוא, חוקרני אל

ודע לבבי.

הנה,

הלב פתוח, תסתכל.

הכל מאהבה.

זאת אומרת, הוא קיים את מצוות השנאה עד תכלית.

זה מה שאומרים המפרשים.

פעם הסברתי לכם

שראיתי כתוב בספרים

שהלא משנא לך השם משנאה,

זה לא מספיק.

ובתקוממיך את קוטט, אני גם מתקוטט איתם,

לא שותק ונותן להם כמו שצריך,

הקהה את שינם,

וזה לא מספיק.

אלא שונא בתכלית.

עד הסוף שאפשר לשנוא שונא בתכלית,

עד שלאויבים היו לי.

כי כמיים הפנים לפנים,

כן לב אדם לאדם, הם מרגישים שאני כל כך שונא אותם,

עד שהם נהיים לאויבים.

זה הנקרא שקיימתי את המצווה כמו שצריך.

ככה אומר דוד, מרוב שאני אוהב אותך.

אבל רבי יצחק פרחי

אומר עכשיו

אופן אחר.

מסביר את הפסוקים באופן אחר.

ולפי קוצר עניות דעתי,

נראה באופן אחר

מה ששמעתי מפה קדוש.

הרב החסיד המקובל האלוהי, חסיד הקדיש על ישראל, כבוד מורנו הרב

אברהם מזרחי שרעבי,

שאמרנו שזה היה ריבו,

נכד הרשש.

זכר צדיקה זרוכה.

על הפסוק,

מה הוא אמר על הפסוק?

כתוב לא תשנא את אחיך בלבביך הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא.

וחקר הרב

למה כתוב

לבביך

למה לא תשנא את אחיך בלבביך בלבביך משמע בשני היצרים, בשני יצריך

היה לומר לא תשנא את אחיך בלבך

אם הוא אומר ללבביך זה שניים

כאילו הוא יצר הטוב ויצר הרע

למה לא אמר כך?

בלבך

כשאתה אומר

לא תשנא את אחיך בלבביך זה יצר הרע ויצר הטוב

אבל יצר הטוב הוא לא שונא

אז איך זה מסתדר?

אלא מובא בגמרא בפסחים קופיות ג'

אם ראה בחברו דבר עבירה

והוא יחידי

מותר לשנותו

אתה רואה יהודי שעובר עבירה

על זה שהוא עובר על דברי השם עושה עבירה?

מותר לשנותו

וזוהי שנאה מצד יצר הטוב

כי זה הלכה

מותר לשנותו ויש אומרים מצווה לשנותו

אז זה הלכה

אמנם יוצא מזה חורבה

יוצא מזה נזק לפעמים. למה?

בידוע מה שכתוב במשלי כז

כמיים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

אם ראובן אוהב את שמעון

ליבו של שמעון מרגיש שראובן אוהב אותו

והוא גם כן אוהב את ראובן

אבל אותו דבר גם בשנאה אם אתה שונא את השני

הוא מרגיש שאתה שונא אותו אז הוא שונא אותך בחזרה

מעתה ראובן שראה דבר עבירה בשמעון

שנא אותו מצד יצר הטוב

כשהרגיש שמעון בלבו שראובן שנא אותו גם הוא שונא את ראובן

אבל זו שנאה אסורה זו שנאה רעה שנאת חינם

הוא קיים מצווה בשנאה אתה מקיים עבירה בשנאה

מעתה

מרגיש ראובן

בליבו גם כן ששמעון שונא אותו אז חוזר ראובן ושונא את שמעון עכשיו פעם שנייה כבר שנאת חינם

נמצא שעל ידי שנאת מצווה

יכול לבוא לידי שנאת חינם

בעל קן הטוב-טוב

שלא יסנא אותו לגמרי

אלא

להוכיחו ולגעור בו על המעשה שעשה

ולא יגרום לו חטא

שישנא אותו שמעון שנאת חינם כי הוא

הרגיש שהוא שונא אותו אבל הוא לא יודע על מה

אז הוא גם שונא אותו

זה גורם שהוא ישנא אותו בחזרה

אבל אם אתה אומר לו וגוער בו על העבירה שראית

אז זה כבר לא יגרום לחטא כזה ששמעון ישנא אותו שנאת חינם

לכן אומר לא תשנא את אחיך בלבביך

אפילו שנאה שהיא מצד יצר הטוב, לא רק מצד יצר הרע

משניהם

לא תשנא את אחיך בלבביך, גם יצר הרע שזה סתם שנאה

וגם שנאה מותרת והמוצדקת על פי ההלכה

לא תשנא את אחיך בלבביך, למה?

אז מה אני אעשה?

ראיתי פה דבר עמירה

וזה ממשיך הפסוק ואומר הוכי יחטוכי יחט עמיתך

תגיד לו, למה עשית את העבירה וכזה? הוא יבין לפחות על מה אתה מדבר

ואז לא תשא עליו חטא

לא תגרום לו שהוא ישנא אותך על שנאת חינם

ובזה אתה מוכיח אותו, לא תשא עליו חטא

בדברי פי חכם חן, פירוש נפלא

עכשיו אומר לפי זה,

לפי הפירוש של מורי ורבי הרב

אברהם מזרעי שרעה בי

מעתה נסביר את דברי דוד המלך

אמר דוד המלך עליו השלום

הלא משנאיך אדוני ישנא

זה מצד הטוב

וחס ושלום זה לא שנאה תקועה בלב

שאני לא אדבר איתו מטוב ועד רע

אלא ביטקו ממך את קוטעת, אני מוכיח אותם ואומר להם מה הם עשו ומה ראיתי, לייסר אותם

שישובו מדרכם

ונותן טעם

למה לא שנאתי אותם שנאה החלטית ולא לדבר עמהם מטוב ועד רע?

לזה אמר, אם תחליט שנאה שנאתים

אז לא אויבים היו לי

אם אני אשנא אותם סתם בלי להגיד להם שום דבר

אז הם יהפכו להיות האויבים שלי

מה זה לא טוב?

מי יהיו שונאים שלי בחינם?

ועל זה לא עשיתי חן אלא הוכחתי אותם

ובתקוממיך את קוטעת כדי שישובו בתשובה

עכשיו אמרנו בפרקים הקודמים בעניין התוכחה

שחייב אדם להוכיח את חברו

כאשר ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא

אמנם אמרנו כבר בשביל המפרשים אל תוכח לץ

פן ישנאיך הוכח לחכם ויהאבך

כי הטוב הוא שיוכיח את החכם

בפני רשע

ואז הוא ילמד הרשע כי הוא לא פגע בו

והרשע ישמע ויקבל מוסר

על פי זה נראה לעניות דעתי כוונת הכתוב

האזינו השמיים ואדבר בתשמע הארץ עם רפי

יש לדקדק

למה בשמיים דיבר בלשון נוכח האזינו השמיים

זה מדבר למי שלפניו, לנוכח

ותשמע הארץ

זה בנסתר

וכאילו היא לא עומדת לפניו

לשמיים מדבר בנוכח

לארץ מדבר בלשון נסתר

ותשמע הארץ

היה לומר ושמעי ארץ

כמו שהוא אמר לשמיים האזינו

אמנם על פי האמור מה שלמדנו יבוא טוב

השמיים זה רמז לצדיקים

שהם נוטים אחר הנשמה שהיא מן השמיים

הארץ זה רמז לרשעים

שהם נוטים אחר הגוף שהוא מן הארץ

וכך מצינו בגמרא בסנהדרין צדיק א'

דרשת חכמים זכרונם לך לפסוק יקרא אל השמיים מעל

זון שמע

ואל הארץ לדין עמו לדין עמו זה הגוף

מעתה

זה מה שאמרו

האזינו השמיים זה הצדיקים

ואדברה מה אדברה?

דברי תוכחות מוסר

אבל מה כוונתי?

בתשמע הארץ

אני רוצה שתשמע הארץ רוצה לומר שישמעו הרשעים אמרפי

ואז יקבלו מוסר וישובו בתשובה בדרך עקיפה

מדברים לשמיים לצדיקים מוכיחים אותם

ממילא שומעים הרשעים

ואז הם מקבלים מוסר כי יותר קל לו שלא פוגעים בו כאילו בכבודו חס ושלום לפגוע ברשע זה היום

אמנם יש עדיין לדקדק

למה בשמיים נקט לשון דיבור

האזינו השמיים באדברה

ולמה בארץ אמר אמרפי אמירה

אז כבר כתבתי בספרי הקטן זכות הרבים בדרוש של סוכות את כל משך הכתובים האלה

ובכלל דבריי אמרתי

שהמוכיח צריך להתנהג בדעת

להוכיח כל אדם לפי ערכו

ולא כל האצבעות שוות

שאם החוטא הוא רשע

וכבר נטמע בעבירה

צריך תוכחה במיתוק לשון

ולא להכביד עליו על התשובה כדי שלא יבעוט

אלא צריך להקל עליו באומרו

קחו עמכם דברים

ואין עליך לעשות אלא עזיבת החטא בשביל מה לך להתעסק בדברים האלה המטונפים המלוכלכים תתרחק

כמו שאמר הכתוב יעזוב רשעת דרכו

וישאב אין מחשבותיו

אבל לא כן

אם זה החוטא הוא צדיק

צדיק חוטא צדיק

ומעולם לא טעם טעם חטא

והנה בעתה

תקפו יצר הרע ונכשל בעבירה

לזה כל מה שיוכל המוכיח להכביד עליו לדבר איתו קשות ולהרבות לו סיגופים בתעניות ככה יעשה

כי אין פחד שמא הוא יבעט הצדיק בגלל תוכחן

ושם הבאתי משל לטל ומטר

ובזה פירשתי ערוב כמטר לקחי יעויין שם

אז מעתה זה שאמר

האזינו השמיים זה הצדיקים ואדברה זה דיבור קשה

אבל הארץ שמרשעים

צריך לדבר אליהם רכות

על זה אמר ותשמע הארץ עם רפי אמירה זה יותר קל

בקיצור מצינו מכל האמור שאנו חייבים להדריך את חברנו בדרך השם

כשם שאנו חייבים על עצמנו

לכן אנחנו מפיצים קלטות, נותנים דרשות, דואגים שאנשים ידעו

ואז הם קיימים מצוות תוכחה

וזהו מה שציווה לנו הקדוש ברוך הוא, ואהבת לרעך כמוך

עיקר האהבה היא אהבת הנשמה, לא לאהוב את הגוף

אהבת הגוף היא הבל וריק

נגד אהבת הנשמה

יש אנשים שאוהבים אנשים, נותנים להם אוכל,

נותנים להם ביגוד, נותנים להם זה, זה יפה מאוד,

זה טוב, אבל זה לא מגיע לאהבת הנשמה

מי שמעניק לו את חיי העולם הבא וגן עדן זה לאין ארוך יותר

ועוד כי כל ישראל גוף אחד

הוא חושב שהאדם

אם יש לו איזה חולי בעבר אחד וכל הגוף מצטער

כך אם יש חס ושלום איזה אדם רשע כמה צריך להצטער עליו

ואם יש איזה מכה ביד או ברגל של האדם

ויאמרו לרופאים שצריך לכרות את היד או את הרגל מפני המכה

כדי שלא יגיע לחלל הלב

כמה צער וכאב יש לו לאדם על כריתת העבר ההוא

היום בערב בלי נדר אני אגיד לכם כמה רשעים עומדים בכיפת העולם ורוצים להשמיד אנשים

מאז ומתמיד לא תאמינו למה שתשמעו, תפרסמו, שכולם יקשיבו

כי הולך להיות דרשה שתסביר

המון דברים שלא חלמתם,

איך התוכניות התחילו מזמן, מזמן, לא מה עכשיו

ולא אכפת להם לכרות אנשים, להרוג אותם,

לענות אותם, לעשות בהם ניסויים,

הכול

בשביל שהם יישארו, הם רוצים לצמצם את העולם, זה מוגזם,

שמונה מיליארד זה מוגזם,

רק מיליארד, אם אפשר חצי יותר טוב,

שיהיה הכול ברווח,

כל אחד יהיה לו רק שכונה לבד,

וזהו כולם, כל העשירים יחיו באושר ועושר

וכל הנתינים של כל המדינות ימותו.

והממשלות ידאגו לזה על ידי הסדר החדש העולמי,

סדר עולמי חדש.

תסתכלו בדולר,

יש שם את העין של האלומיניטי,

שם תסתכלו, בדולר כבר יש את הכול, העין שמסתכלת בפירמידה,

והכול, וכתוב למטה, סדר עולמי חדש.

מתי יצא דולר?

תבדקו.

מאז זה כבר מונח שם, וזה קדם לזה.

נדבר על זה הערב.

נכרות

כמה שיותר, רחמנא ליצלן.

חשבתם שהיטלר עשה את הדברים מעצמו, אה? נכון? חשבתם משיגנר, סיפרו לנו שהוא היה משיגנר.

משיגנר מטורף, שיכור, אלכוהוליסט,

טמבל, מפגר, הכול, כל המילים הטובות.

הוא היה מופעל, הוא היה בובה.

לא תאמינו מי עמד מאחוריו, יבא ביי.

אז כך יש לדאוג ולהצטער על כל נפש מישראל הנאבד ונכרת בעוונו.

אוי לנו, כי בעוונותינו רבים בדורות האלו,

אם איש אחד יחטא באיזה דבר

או בדבר ערווה,

רבים מעמי הארץ,

פיהם מלא שחוק

ומתלוצצים,

ובכל מושב מושב שיושבים אין דבריהם אלא בזה העניין.

זאת אומרת,

אה, בסדר, עשה ככה, מה אתה, מתרגש, ככה, הרבה אנשים עושים, זה מה, זה פה.

מדברים כאילו עשה מצווה.

אוי לנו, כי היה ראוי לבכות ולהתאונן על זה,

כי חס ושלום,

אם מת אחד מן החבורה,

שזוהי מיטת הגוף,

צריכים לדאוג כל החבורה.

אם בקבוצת אנשים מת אחד מהחבורה, כולם צריכים לדאוג, כי לא היה להם את הכוח והזכות להגן עליו שלא ימות.

כי אם הם מצטערים מזה שהוא מת,

הם ראויים לצער הזה.

כי עצור תמים פעלו ככל דרכיו משפט, אל אמונה בן עוול צדיק ישרו.

ומכל שכן, אם אחד מאבד את נשמתו,

מת מיטת הנפש,

אז כמה אנחנו צריכים לדאוג,

שלא יכולנו למנוע ולדאוג לו שהוא יחיה ולא יאבד את עולמו.

נו,

נקבל את הברכה עכשיו שרבי יצחק פרחי הרחמן הוא יצילנו מכל דבר עבירה ונגילה ונשמחה בעושי המצוות וישים חלקנו עימהם כן יהי רצון אמן.