מתוק לנפש פרק י - "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום השיעור מוקדש לעילוי נשמת כלל נשמות ישראל

ובפרט לנרצחי השואה וחיילי צה״ל שנהרגו במלחמות ישראל

ושהקדוש ברוך הוא ברוב רחמם וחסדיו

ייזכה נשמתם להיות בגן עדן העליון

בזכות נציב יום ובזכות ברכת המזון בכוונה אמן ואמן.

פרק עשירי

רכו בנים שמעו לי יראת אדוני ילמדכם

מי האיש שחפץ חיים

אוהב ימים לראות טוב

נצור לשונך מרע

ושפתך מתדבר מרמה

סור מרע ואעשה טוב

בקש שלום ברודפהו

עיני אדוני אל צדיקים

ואוזניו אל שומעתם

דוד מלכנו בתהילים

ל״ד

דוד המלך עליו השלום בא להעיר לנו ולעורר אותנו משנת איוולתנו

כי אחר כמה חטאים ועוונות ופשעים

שהרבינו לפני ה׳

עם כל זה

יש לנו מצח אישה יונה

נשעון מאיתו מזונות ופרנסה טובה

בחיים ארוכים

בעוד כהנה וכהנה כאילו

חייו הקדוש ברוך הוא לנו

וכן מובא בתיקונים

דף כ״ב

אינון עזי פנים

דצבחין ככלבים בראש השנה וביום הכיפורים

הבלן עוטרא

הבלן מזונה הבלן חיה זוכרנו לחיים כותבינו לחיים

יש עזות פנים יותר מזה

מדובר על עזי הפנים שהם צווחים כמו כלבים

בראש השנה ויום הכיפורים תן לנו עושר תן לנו מזון תן לנו חיים תזכור אותנו לחיים תכתוב אותנו לחיים

יש עזות פנים יותר מזה

אחרי שהכעסנו את הקדוש ברוך הוא במעשי ידינו הרעים והמקולקלים

אנחנו מרבים לבקש שאלות לפניו חיים מזונות עושר כבוד

בוודאי ישיבו לנו על מי פתחת לשאול את כל אלה

על הקטרוגים שעשית במעשיך רעים

שהם יליצו עליך בעדך אדרבא הם תובעים אותך דין עכשיו

אבל אם תאמר מה?

בנים אנחנו למקום כמו שאמר הכתוב בנים אתם לאדוני אלוהיכם

בדרך אב לחוס ולרחם על הבן

בדרך הבן להיות מתחטא אצל אביו

אף על פי שעשה מה שעשה

זה אינו זה אינו

כי האמת שהקדוש ברוך הוא הוא אבינו

ואנחנו בנים לו

אבל זה דווקא על עניין כבוד

שאנחנו חייבים לכבד אותו כחיוב הבן של אביו

הוא אבינו ואנחנו הבנים בשביל לכבד אותו

כבד את אביך

ולעשות את החוקים והמשפטים והמצוות שלו ולשמוע בקולו

אבל לעניין מורה

נקרא מלכנו

ואנחנו עבדים לו

הוא חושב שהעבד ירא מריבו

ולא נשמע מעולם

כי עבד מתחטא אצל ריבו עליו

ככה אנו חייבים להיראה את השם כעבד הירא את המלך

ופה המקום אני רוצה להגיד בעניינים שדיברנו בימים האחרונים

מי שהוא עבד של הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות עבד

של כל הרשעים שעומדים בכיפת העולם וחורשים מזימות

להפוך אותנו לעבדים ונתינים שלהם

אם אתה עבד של הקדוש ברוך הוא

אז אתה פטור מעבדות לכולם

אבל אם לא חס ושלום

יופיע לכם יום אחד במסך

אילומינטי

טח

עם העין

ויודיעו לכם שישתלטו עליכם בכל כי אתם מכורים לזה

אתם מסוממים אחרי זה

אתם כבר בשליטה שלהם הם רואים אתכם דרך המסך הם שומעים אתכם

הם עוקבים אחריכם יודעים הכל עליכם

מה הצרכים שלכם מה אתם אוהבים איפה אתם משוטטים מה אתם מחפשים מה אתם צריכים וכן הלאה הם מנתחים את הכל והם יודעים בדיוק מתי יהיה הזמן שהם יוכלו לפעול

שימו לב

מי שיהיה עבד השם

השם יגן עליו

אף אחד לא יכול לגעת בעבדי השם

אבל אם לא זה עבדים של פרעה של נבוכדנצר

ושל כל המרעין בישי נעלום

ולכן תמצא שאמר הנביא לישראל בשם השם

אם אב אני

אהיה כבודי

ואם אדונים אני אהיה מוראי

אז רואים שלגבי אב הוא אמר

כבודי

ולגבי אדון הוא אמר מוראי

אם אב אני אהיה כבודי כבודי זה לעניין אבא

ואם אדונים אני אהיה מוראי מורא זה לגבי אדון

אמנם יש לדקדק בפסוק הזה

דלאו רשת ספר הראש והסוף לא הולכים אותו דבר לא הולכים ביחד לא מסתדרים לנו

כי בתחילה אמר בן יכבד אב

ועבד אדוניו

אם אב אני אהיה כבודי

ואם אדונים אני אהיה מוראי

בתחילה כשאומר

בן יכבד אב ועבד אדוניו

רוצה לומר יכבד אדוניו

ואחר כך אמר אם אב אני אהיה כבודי

ואם אדונים אני אהיה מוראי

ואם כן היה לו לומר מתחילה

בן יכבד אב

ועבד ירא מאדוניו

אמנם לפי האמת

זה יכבד אביו

וזה יכבד אדוניו

בעצם שניהם צריכים לכבד

כי כתוב בן יכבד אב ועבד אדוניו זה חוזר על שניהם

אבל אינו דומה

הכבוד של הבן לאבא

לכבוד של העבד לאדון

כי הבן

מכבד את אביו מאהבה מצד שהוא אביו הוא אוהב אותו

העבד מכבד את ריבו את האדון מפני המורא

שהוא מתיירא ממנו

מצד עצמו,

אדרבה, היה ברצונו לנהוג בו ביזיון על בגלל שהוא מעביד אותו עבודת פרך.

אבל מפני היראה

הוא נוהג בו כבוד.

נמצא שהבן,

אפילו שהוא מתיירא מאביו,

הוא מפני הכבוד.

אם כן, העיקר הוא הכבוד שם.

והכבוד שעושה עבד לריבו,

זה לא מפני הכבוד,

זה מפני המורא.

ואם כן, העיקר הוא המורא.

ועל זה אמר בן יכבד אב וחבד אדוניו,

רוצה לומר,

שמכבד אדוניו,

ומפני שאין זה הכבוד אלא היראה,

הסתיר פניו ממנו ואמר סתם.

לכן לא חזר ואמר עליו גם כבוד בפני עצמו.

ואמר העיקר,

אם אב אני

אהיה כבודי ואם אדונים אני אהיה מוראי.

כשאני אבא, עצבן יכבד אב.

ואם אדונים אני אהיה מוראי, צריך יראה.

היראה היא נובעת לא מצד שאתה רוצה לכבד,

העבד רוצה לכבד את האדון,

אלא בגלל היראה אין לו ברירה. נישט בריירה קוראים לזה.

אמנם צריך לדקדק עוד.

למה אמר בלשון רבים?

אם אדונים אני.

היה לו לומר אם אדון אני.

מה זה אדונים?

אדון.

ולמה אמר אדונים בלשון רבים?

אוי אוי אוי, איזה פירוש יפה הוא נותן פה.

מתוק מדבש.

איך אמרו הראשונים? אם באתי לעולם הזה רק בשביל לשמוע זה די.

ונראה לעניות דעתי.

לעניות דעתי.

בהקדים.

קודם ניתן הקדמה. מה שכתבו המפרשים על הפסוק בתהילים קכג.

הנה כעיני עבדים

אל יד אדוניהם

כעיני שפחה

אל יד גבירתה.

יש לדקדק גם פה.

למה אמר גבי עבדים אדוניהם,

לשון רבים,

וגבי שפחה גבירתה?

לשון יחיד.

תגיד בשווה או יחיד יחיד או רבים רבים.

ועוד,

עוד קושייה.

היה לו לומר

כעיני עבדים

אל יד.

לא.

כעיני עבדים אל אדוניהם.

למה אמר אל יד אדוניהם,

כעיני עבדים אל יד?

מה הוא מסתכל על היד של האדון שלו?

כי עיני עבדים אל אדוניהם.

ולמה אמר אל יד?

וכן לגבי שפחה.

כי עיני שפחה אל יד גבירתה.

ממתי העיניים נשואות לידיים?

הן צריכות להיות נשואות לאדם.

אה,

ראיתי דבר

נאה ומתקבל.

והוא, כי עבד כנעני יוצא בשן ועין.

עבד כנעני

יוצא בשן ועין.

למה?

כי חם

ראה

את אביו מתגולל,

ובפיו הוא דיבר על זה.

אז שן ועין.

קילל אותו,

עבד עבדים

יהיה לאחיו, ארור כנען, עבד עבדים.

אז כנעני יוצא בשן ועין.

למה? כי אם שוברים לו

את השיניים,

או מוציאים לו את העין,

אז הוא כבר קיבל את העונש. הקללה הייתה

שהוא יהיה עבד עבדים.

על מה שהוא ראה בעיניים הוא דיבר בשיניים.

אבל עכשיו,

כשכבר פגעו לו באחד מהאיברים האלה,

אז הוא יוצא לחירות.

אז הוא כבר לא עבד.

קידושין כד,

שנאמר

מה כתוב בשמות כא?

ואם שן עבדו יפיל,

כתוב לחופשי ישלחנו תחת שינו,

או תחת עינו.

זה הדין

ועבד כנעני.

ואם הגבירה

הכתה את השפחה

והוציאה עין אמתה,

או את שינה,

אינה יוצאת לחירות.

אלא אם כן,

אם האדון דווקא הפיל את שינה או את עינה,

אז יוצאת לחירות.

כי היא קניינו.

ואם כן,

אם רואה האמה

כשגבירתה מרימה ידה עליה להכותה,

אז היא פוקחת את עיניה שלא תפיל לה שן או עין.

למה?

משום שהשן או העין ילכו,

אבל היא לא יוצאת לחירות, אז חבל על העין.

אז היא נזרת מאוד.

שהיא מסתכלת על היד שלה כל פעם, שלא תעשה לה ככה ותיתן לה מכה, והיא תאבד אחד מהאיברים והיא לא תצא לחופשי.

וכן, העבד

של שני שותפים,

אם הפיל אחד מהם את שינו או עינו,

אינו יוצא לחירות.

ואם כן, גם העבד הזה פוקח עיניו.

כשמרים עליו האדון את היד,

אחד מהשותפים,

לראות שלא יפיל את עינו ואת שינו,

כי אינו יוצא לחירות.

כמו שפסק הרמב״ם, בלקות עבדים, ה',

טו, טז.

ומעתה,

זה מה שאמר הפסוק,

הנך עיני עבדים אל יד אדוניהם.

אם יש לו שני אדונים, הוא מסתכל על היד,

כי אם אחד יכה אותו, הוא לא יצא לחירות, הוא יאבד את העין רק בחינם.

וכן כעיני שפחה אל יד גבירתה.

גם כן אותו דבר.

אם היא תוציא לה את העין או תשבור לה את השיניים,

היא לא תצא לחירות. לכן, היא מסתכלת על היד שלה. לא.

כן עינינו.

כן עינינו אל אדוני אלוהינו עד שיחוננו.

עד שיחוננו.

רוצה לומר שאנחנו לגבי הקדוש ברוך הוא כעבד של שני שותפים.

כן עינינו

אל אדוני אלוהינו.

למה?

שבעולם אנחנו לא יכולים לצאת לחופשי.

אין חירות מהקדוש ברוך הוא.

לא יכול לצאת לחופשי. אני, כמו שאמרו, להיות עם חופשי בארצנו.

אי אפשר לצאת לחופשי. אתה יכול לשיר מהבוקר עד הערב.

אתה לא יכול לצאת לחופשי.

אז כן, אנחנו עבדים לקדוש ברוך הוא לעולם.

ואין אנו יוצאים ממנו לחירות עולם.

ומעתה אפשר שעל זה אמר.

עכשיו נחזור לפסוק הקודם.

אם אדונים אני אהיה מוראי.

שאלנו למה אומר אדונים.

תגיד אדון.

ממתי הקדוש ברוך הוא אדונים?

הוא אומר אם אדונים אני אהיה מוראי.

מאחר שאתם נחשבים לי כעבד של שני שותפים.

נמצא שאני בעיניכם כשני אדונים.

רוצה לומר שאינם יוצאים לחירות לעולם.

ולזה אמר, אם אדונים אני אהיה מוראי. איך אתם לא ייראים ממנו?

אתם לא יכולים לצאת ממני לעולם.

מעתה

אין פתחון פה לומר שאנחנו בנים.

לבוא ולהגיד שאנחנו בנים, אנחנו נתחתה.

מה זה מתחתה לפני אביו?

מתחתה.

הרמב״ם אומר מגעגע.

הרב מברטנורה אומר מתגעגע.

ומתחתה זה בלשון ארמית, אומר התוספות יום טוב.

ובערוך בערך חטא,

חטא טא.

כי הילדים רכים, אומר התרגום,

ארום תליה מחטיאן.

זאת אומרת,

הילדים רכים,

זה אומר בערך חטא. זאת אומרת, זה בארמית מתחתה.

בתפארת ישראל אומר,

ילד בלשון ארמי זה מחטיה.

רוצה לומר שאדם עושה את עצמו כתינוק רך ששואל מאביו, אף שלא כהוגן, אבא אבא אבא וכולי.

זאת אומרת,

אנחנו לא יכולים לבוא עם פתחון פה ולמול, הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לו, אנחנו בנים,

אנחנו מתחתים לפני הקדוש ברוך הוא,

והוא ימחל לנו כי הוא אבינו.

לא.

אין לומר כן.

כי כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן,

יוותרו לו חייו.

מה זה יוותרו לו חייו?

חייו יהיו מיותרים,

והשם לא ישמור עליו.

יוותרו לו חייו.

זאת אומרת, כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן?

ועל זה מתשרי ועד יום הכיפורים אנחנו אומרים,

המלך הקדוש,

המלך המשפט,

כי הוא יושב על כיסא דין,

וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו,

וכל בני העולם עוברים לפניו כבני מרון,

וכל בריות בו יפקדו להזכירם לחיים.

והאדם נידון מגופו ובמונו ומבניו,

וכל אדם נידון לפי מעשיו.

בראש השנה מישהו חשב שיהיה קורונה?

מישהו חשב שימותו כל האלה שמתו מהקורונה?

אף אחד לא חשב, אבל אומרים את זה ולא זוכרים.

מה יהיה בהמשך?

עוברים לפניו כבני מרון כמו כבשים,

ומסמנים מי יחיה ומי ימות,

וכל בריות בו יפקדו.

להזכירם לחיים ולמוות.

והאדם נידון מגופו, מממונו, מבניו.

מיליון איש חשבו שלילה בעבודה?

יש ציור כזה שמישהו חשב שמיליון איש לעבודה?

מישהו חשב שכל העולם ככה במדינות בו ייאמר איזו לחרב, איזו לרעב,

איזו ואיזו ואיזו?

מישהו חלם?

קוראים טקסטים.

צריך לגמור מהר את הסיפור, ללכת לאכול,

לנוח,

לבוא ולסיים את התפילות, ושלום על ישראל, עברנו את ראש השנה.

וכל אדם נידון לפי מעשיו.

ובהיות שהאדם הלך בעצת יצרו הרע כל השנה,

עכשיו שמגיע יום הדין,

באיזה פנים הוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא לשאול ממנו חיים טובים ושנה טובה,

ומזונות ופרנסה וכלכלה,

בשביל שהוא, מה, אפשר עוד?

בלי להקדים תשובה בבכי וצום ומספד ושברון לב באמת

על כל מה שפעל ועשה ועצה תצרו הרע?

כך צריך אדם למרמר את ליבו בקרבו בתשובה שלמה,

ואימס ליבו כמים בקרבו,

ועפעפיו יזזלו מים. עדיין לא מאוחר.

עבר ראש השנה, עבר יום כיפור,

אבל בכל יום אפשר לעשות תשובה, בכל רגע.

כי מי יודע מה צופן לנו העתיד.

שום דבר לא נגמר.

הכל זה רק מתחיל.

אז לכם צריכים להאמין.

צריך לעשות תשובה על כל מה שעבר את פי ה' ועשה הפך רצונו, לא עד ראש השנה, מראש השנה עד עכשיו.

ויעזוב ראשו על דרכו, וישאב אין מחשבותיו,

ויקבל עליו לא לשוב לדרך הרע עוד.

ועם כל זה,

בעומדו להתפלל לפני ה'.

יעמוד בבושה וכלימה,

בהמה ופחד ורעדה,

ולשאול מחילה וסליחה וכפרה על כל חטאותיו.

ואחר כך,

כשישאל מזונות ופרנסה וחיים טובים,

ידמה בעצמו כעני.

היום לא צריך לדמות, עניים כמעט כולם.

ידמה עצמו כעני,

שואל על פתח.

בתורת צדקה וחסד ומתנת חינם.

וכשיראה הקדוש ברוך הוא את גודל תשובתו והכנעתו ועזיבת חטאו,

בוודאי יתמלא רחמים עליו,

וימחול כל חטאותיו,

וימלא כל משאלותיו לטובה.

אבל,

אם חס ושלום יעמוד לפני ה' מטונף, מזוהם מטומאת עוונותיו,

טורפים לו תפילתו על פניו,

וסור וטמא יאמרו עליו,

ולא די שהם נותנים לו מה ששואל,

כי אם הוא מעורר את הדין עליו להנקם ממנו

על כל חטאותיו ועל עזות פניו,

איך מלאו ליבו לבוא אל שער המלך בלבוש מזוהם ומטונף מצואת עוונותיו?

ועל כן צריך להתעורר,

לדע לפני מי אנחנו עומדים ומתפללים כל יום,

לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא,

שבידו נפש כל חי

ורוח כל בשר איש,

ואין לפניו עוולה ולא שכחה ולא מסופנים ולא מקח שוחד.

וכל מעשינו בספר נכתבים,

ואין צריך לפניו

לא עדים ולא ראיה,

כי הוא העד,

הוא הדיין,

וביודענו זאת

כל עצמותינו יאחזי מורד וחלחלה,

ברעותינו גודל חסרוננו,

ופחיתותנו,

ותכלית דלותנו ושפלותנו,

גוש עפר, רימה ותולעה,

הבל הבלים שאין בו ממש.

ואחרי כל זה,

איך עצרנו כוח

לבוא לעמוד לפני ה'

אפילו בהיותנו צדיקים גמורים,

מכל שכן בהיותנו מלאים פשעים ומרדים?

ואז בוודאי

ניתן לב לשוב בתשובה שלמה מלב ונפש,

כי הוא רחום יכפר עוון,

ובעצמו צריך שיתעורר האדם לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו.

כשאנו רואים שהקדוש ברוך הוא משגיח בעולמו,

וכשהוא רואה את האדם מתייצב על דרך לא טוב,

רע לא ימאס,

צרות רעות וגזרות קשות באות ומתרגשות לעולם,

לא רק עליו.

כשירגיש האדם ברעה

שבאה עליו,

צועק אל ה' בכל ליבו ונפשו,

ממהר לשפוך שיחה,

לדרוס שניחה ובחייב תחנונים.

תכף הקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו,

ומבטל גזירתו,

ומרחם עליו,

ומצילו מכל צריו.

מכאן ירא אדם,

כי עיני ה' הם המשוטטות בכל הארץ.

ואמר ירמיה הנביא,

ל״ב,

גדול העצה

ורב העליליה אשר עיניך פקוחות

על כל דרכי בני אדם,

לתת לאיש כדרכיו

וכפרי מעלליו.

וצריך לדקדק בפסוק.

בתחילה אמר על כל דרכי

בני אדם, בלשון רבים.

ואחר כך אמר, לתת לאיש כדרכיו, לשון יחיד.

והיה לו לומר, לתת להם כדרכיהם

וכפרי מעלליהם.

נראה לעניות דעתי,

מה שחקרו ריבותינו זיכרונם וברכה בברכות זן,

מפני מה יש צדיק וטוב לו?

צדיק ורע לו.

למה יש דבר כזה? אם הם צדיקים, צריך להיות שווה.

למה צדיק אחד צדיק

וטוב לו ואחד צדיק ורע לו?

תרצו צדיק וטוב לו,

צדיק גמור.

צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור.

ואמרו המפרשים, זיכרונם רכה,

מה הפירוש צדיק גמור וצדיק שאינו גמור?

מצד הדור,

מצד דורו.

אם הדור יפה,

כל הדור קדושים, טהורים כולם.

זה נקרא צדיק גמור.

ואם חס ושלום,

אין הדור יפה,

נקרא צדיק שאינו גמור.

למה?

כי מצד מעשה דורו

נוגע לו חלק מהם מפני הערבות.

אם הדור הוא על הפנים,

יש דין ערבות.

צריך להוכיח את הדור, צריך להפוך אותו להיות כשר.

וגם כי בני דורו

אין להם זכות להתפרנס מצד עצמם.

אם הם לא כשרים,

אז בזכות מי הם יוכלו?

למדנו כבר שרבי חנינה בן דוסה,

בשביל שלא כל העולם היה ניזון.

כל העולם התפרנס ממנו.

אז זאת אומרת,

אם בני הדור אין להם זכות להתפרנס מצד עצמם, הם ניזונים מהזכות של הצדיק.

ואז הצדיק מקבל עליו ייסורים

שהם ראויים לבוא לאנשי דורו.

ועל זה יש צדיק ורע לו.

אמנם אם הדור יפה

וראויים הם להתפרנס מצד זכותם,

אז טוב לו.

כי הם אינם ניזונים ממנו,

אלא מצד עצמם הם ראויים לקבל לבד.

בלי להתפרנס על חשבונו.

יש את הפסוק בנביא

שחסיד עבד

ואין אנחנו נותנים על לב.

מפני מה עבד הצדיק? מפני מה עבד החסיד?

לא נותנים.

בעוונות של הדור הולכים אלה.

בזה אמרתי כוונת הכתובי שהיה אומר בי יצחק פרחי

אמרו צדיק כי טוב

כפרי מעליליהם יאכלו.

מתי ייקרא הצדיק טוב?

כפרי מעליליהם יאכלו. כשהם אוכלים את מה שמגיע להם בזכות עצמם.

אז הוא נקרא טוב.

אבל הם אוכלים על חשבונו זה נקרא צדיק ורע לו.

וזאת החקירה עצמה בפסוק הזה שפתח בלשון יחיד

וסיים בלשון רבים.

ובמה שכתבנו יבוא היטב.

בעוונותינו הרבים

עינינו הרואות

על רוב הצדיקים

שהם מלאים ייסורים

וחסרון כיס קשה.

ומתי יימצא צדיק וטוב לו?

זה מה שאומר. אמרו צדיק כי טוב. מתי זה?

רוצה לומר איזה צדיק יהיה טוב לו?

ומשיב תדע

מתי יהיה לצדיק טוב?

בזמן שפרימה עליהם יאכלו.

בזמן שהדור יפה

והם לא ניזונים מזכותו של הצדיק

אלא פרימה עליהם יאכלו.

אז יש צדיק וטוב לו.

וזהו גם כן.

גדול העצה

ורב העלילייה

שאפילו אם יש צדיק בדור

אתה משגיח על כל הדור.

אם יש להם זכות להתפרנס מצד עצמם,

אם לאו.

וזה כדי להתנהג עם הצדיק.

אם הדור יפה,

טוב לו.

ואם חס ושלום להפך, רע לו.

וזה מה שאמר. גדול העצה

ורב העלילייה

אשר עיניך פקוחות

על כל דרכי בני אדם.

על כל הדור.

למה? לתת לי איש.

זה הצדיק. כדרכיו וכפרי מעלליו.

לכן בהתחלה מדבר רבים ואחר כך יחיד.

הרבים קובעים איך יהיה יחיד הצדיק.

יהיה לו טוב

או יהיה לו רע.

ודומה לזה אפשר לומר גם באופן אחר.

יש טעם אחר למה יש איסורים לצדיק

ולמה חסרון כיס קשה.

לפעמים

צופה הקדוש ברוך הוא בזרעו אחריו.

שלא יהיה להם מספיק זכויות

והם יגיעו עד כיכר לחם.

ועל זה הקדוש ברוך הוא מענה

את הצדיק

כדי שבזכותו יהיה לזרעו אחריו

לחם לאכול ובגד ללבוש.

ובזה אומרים המפרשים על הפסוק בתהילים ל״ז, מה שאף פעם לא חלמתם שזה הפירוש.

נער הייתי גם זקנתי

ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

רוצה לומר אם הצדיק נעזב

אי אפשר שיהיה זרעו גם כן מבקש לחם.

הקדוש ברוך הוא כביכול עוזב

את הצדיק, מחסיר ממנו כדי לפרנס את זרעו אחריו.

לכן לא ייתכן

שראיתי צדיק נעזב

שהוא עזוב, אין לו, חסרון כיס אין לו.

וגם זרעו יבקש לחם.

זה לא הפירוש הרגיל שכולם מבינים.

מבינים

ולא ראיתי צדיק נעזב, אף פעם השם לא עוזב אותו, וגם זרעו לא מבקש לחם.

אז יש כאלה מגשים, מה?

אבל אני ראיתי אנשים שהם אברכים חשובים וצדיקים והכול, ואתה בא אליהם הביתה

ואין להם בבית שום דבר, פותחים את המקרר, אין כלום.

אז איך אתה אומר ככה?

עכשיו הפירוש הזה מסדר.

יכול להיות שצדיק יהיה נעזב, יכול להיות.

אבל זה בגלל שהשם רואה שזרעו,

אם לא יהיה זכויות עכשיו על חשבון החסרון כיס שהוא עושה לאבא, לצדיק,

אז כל זרועו אחריו לא יגיעו לכיכר לחם.

כי אין להם, לא יהיו להם זכויות

בשביל להתקיים.

ואז יהיה צער עוד יותר גדול לצדיק,

שהזרע שלו נחרט מן העולם בגלל עניות

וימותו מרעב.

אז מעט אתה נבין את הפסוק.

גדול העצה

ורב העליליה

אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם,

זאת אומרת על הבנים ממש

של האדם הצדיק הזה,

האם הם עתידים להיות צדיקים ולהתפרנס מזכותם או לא?

וכל זה למה אתה מפקח על זה? כדי לתת לאיש כדרכיו

וכפרי מעלליו.

זאת אומרת, הוא התייחס אליו בהתאם

למה שראה בזרועו.

אז מכאן יראה אדם

את רוב השגחתו של הקדוש ברוך הוא על האדם,

שהוא צופה עתידות,

והוא יודע נסתרות,

בוחן לבבות,

חוקר כליות,

ויודע אם שב האדם בתשובה שלמה מלב ומלנפש,

על מנת שלא לחזור עוד לסורו הרע

כל ימי העולם.

או האם התשובה

היא לפנים רק,

מפני פחד השם

ומהדר גאונו

עד יעבור זעם?

ואז חס ושלום,

הוא יחזור לסורו.

ודאי שתשובה כזו נחשבת עבירה

מאחר כי הוא גונב את דעת המקום,

ומראה בעצמו כאילו אין הקדוש ברוך הוא יודע נסתרות ובוחן לבבות.

ואז אדרבה, סנגור הופך להיות קטגור.

באוי לזמן הנאבד להבל בריק

ולבסוף גם עולה חרס בידו.

לכן חיוב מוטל עלינו לתקן את כל אשר פגמנו,

לגדור את כל אשר פרצנו,

לבער את הטומאה מן הקודש,

להוציא גילולים מבית השם.

ואם אין אנו לנו,

מי לנו? מי יתאר את כתמי עוונותינו?

חוץ ממנו,

על ידי כוח דמעות

שנוזלים מהעיניים כבעיין מתגבר,

בכוח התשובה והמעשים טובים,

לבנות כל אשר הרסנו.

ומתי נעצור כוח לעשות תשובה?

היום קצר והמלאכה מרובה.

ואם לא עכשיו,

אימתי?

ובפרט,

כשבא יום הדין,

צריך ללבוש חרדה ואימה,

ויראה ורטט, וזיעה וחלחלה,

כי אינו יודע באיזה ספר ייכתב,

באיזה גזרות יגזרו עליו,

כי הוא מלך השם על כיסא דין,

וצריך להיראה ממנו,

כי עתה דין מלך יש לו,

באנו העבדים שלו,

ולגבי יראה לו שאיך תואר אב,

באנו דין בנים,

כי אם הוא מלך,

אנחנו עבדים.

לכן כל אותם ימים אנחנו אומרים, המלך הקדוש, המלך המשפט,

אל תחלום שהוא אבא שלך עכשיו.

אין להתחתה.

עכשיו זה יראה.

וזה הפסוק שפתחנו בהתחלה.

יונתן, פתחנו בהתחלה.

לכוונים,

שמעו לי,

יראת אדוני,

אלמדכם.

רוצה לומר,

תשמעו איזה פירוש.

מתוק מדבש, רבי יצחק פרחי, אה.

לכו בנים.

לכו מהסברה שלכם שאתם בנים.

לכו בנים.

מכל מה שאתם עוברים את פי השם.

אתם חולמים שהוא מוחל לכם, הוא רחם עליכם כעוות בן ירצה.

אם זה אינו.

לכן שמעו לי,

כי יראת אדוני, אלמדכם.

לגבי מלך שייך יראה.

ואתם עבדים לו.

לכן הוא אומר, לכו מבנים.

מלחשוב שאתם בנים.

תשמעו לי,

יראת אדוני, אלמדכם.

אתם צריכים לירוא כעבדים מפני המלך.

ומי עתה?

מי האיש השומע זה ויעמוד לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ויום הכיפורים בעזות מצח לומר זוכרנו לחיים.

תן לנו עושר.

תן לנו מזונות.

על זה אומר, מי האיש

ששומע את זה?

בחפץ חיים. בחפץ חיים.

אוהב ימים לראות טוב.

ברוב עושר וכבוד.

תן לי, תן לי, תן לי.

מבלי שיתקן את משהו פגם.

מי האיש?

באיזה עזות פנים אתה בא ומבקש?

אוהב ימים, לראות טוב, רוצה.

ואם חס ושלום

הוא עושה כך וככה הוא חושב?

גורם

שיתעוררו עליו כמה מקטרגים?

לזה אמר נצור לשונך מרע.

רוצה לומר מחמת הקטרוגים שלא יליצו עליך רעה.

וגם שפתיך מדבר מרמה.

אתה מתוודה מהפרק, אבל לא מהלב.

בשפתיך מדבר מרמה.

השפתיים רק מדברות, הלב לא.

זה מרמה.

אז מה עושים? המשך הפסוק.

סור מרע.

בתשובה שלמה לתקן כל מה שפגמת.

ואחר כך ועשה טוב.

לעסוק בתורה,

שאז התורה היא קדושה בלי שום סיג.

אבל לא כן התורה שלומד האדם בעודו מלא חטאים.

אם הוא לא שר מרע,

איך יעשה טוב, אין טוב אלא תורה, כי לקח טוב נתתי לכם.

בעליו נאמר בתהילים,

נ',

ולרשע אמר אלוהים,

מה לך לספר חוקיי ותסבר איתי עלי פיך. הקדוש ברוך הוא לא מסכים לשמוע את הרשע שהוא לומד תורה כשהוא רשע.

מה אתה?

מזכיר אותי בכלל.

ואחר כך ממשיך הפסוק ואומר בקש שלום ורודפהו.

רוצה לומר תשתדל.

תשתדל לעשות שלום.

בין יצר הרע ויצר הטוב.

ותעשה את הרע הטוב.

בקש שלום ורודפהו.

למה אמר ורודפהו?

רוצה לומר,

תיקח את האומנות של יצר הרע.

הוא האומנות שלו לרדוף אחריך, להחטיא אותך ולטריד אותך מן העולם הזה, מהעולם הבא.

והוא לא זז רגע אחד ממך בלי פיתויים.

אז תעשה אתה גם כן כמעשור. תלמד ממנו,

מאויביי, תחכמני מצוותיך.

תרדוף אחריו למצוות

ומעשים טובים בעסק התורה.

ולא תיתן מנוח לכף רגלך מלרדוף אחריו.

עד שיאמר על עצמו,

גם לאזל למבעי קרנה עודנו ידאבו בהדי גזיזינה הוא מנה.

הגמל הלך לבקש קרניים,

ואוזניים שהיו לו גזזו ממנו.

ואז יהיה מסכים עם יצר הטוב,

כי יראה יצר הרע שקלטה אליו הרעה.

ואז יכול אתה לעמוד ולהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא ישגיח עליך,

וישמע תפילתך וימלא כל משאלותיך לטובה.

ההפך מן הרשעים שכתוב בישעיה א',

ובפריסכם כפיכם

אעלים עיני מכם.

וגם נאמר שם,

גם כי תרבות תפילה אינני שומע.

אבל לגבי הצדיקים אמר בתהילים ל״ד,

עיני אדוני אל צדיקים

ואוזניו אל שבעתם.

ייתכן שלזה כיוון התנא כשאמר באבות ב״א,

דע מה למעלה ממך,

עין רואה

ואוזן שומעת,

וכל מעשיך בספר נכתבים.

אז אמרנו שעל הרשעים מה נאמר?

ובפריסכם כפיכם, הם גם עושים תנועות,

אוי אוי אוי אוי אוי אוי, ובפריסכם כפיכם,

אעלים עיני מכם.

בעוד,

גם כי תרבות תפילה אינני שומעת.

נמצא שלגבי הרשעים,

אין עין של מעלה משגיחה עליהם.

וגם האוזן לא מטה לשמוע.

אבל אצל הצדיקים אמרנו, עיני אדוני אל צדיקים.

אז זה אומר שהעין רואה.

ואוזניו אל שבעתם.

זה אומר שהאוזן שומעת.

וגם כותב הקדוש ברוך הוא להם בספר הזכויות את כל המחשבות הטובות של המצוות, מעשים טובים שלא יצאו לפועל.

כי הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה למעשה.

עכשיו נבין את כוונת התנא.

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

דע מה למעלה ממך.

דהו,

כי אין מרירות לאדם

כמי שצועק ואינו נענה.

הדבר שממרמר את האדם יותר מכל, צועק, צועק, צועק, צועק,

ולא עונים לו.

למשל,

בן אדם לחברו,

אם בא אליו ומחלה את פניו לבקש ממנו איזה משהו, בבקשה,

אפילו אם אומר לו חברו, אין לי, לא יכול, לא מעוניין,

אין לו כל כך צער ומרירות,

מאחר שהוא כבר שמע לפחות את דבריו,

ופתח פיו והשיב לו.

אפילו תשובה שהיא לא כרצונו.

אבל אם חברו בכלל לא מסתכל עליו,

לא מביט לו בפנים,

לא מטה אוזן לשמוע דבריו.

מכל שכן לא נותן לב להאשים על דבריו,

זה צער גדול, זה מפוצץ.

זה מפוצץ.

וכל זה ההנהגה לרשועים.

וההפך מזה לצדיק.

ואפילו את המחשבות שחושבים הצדיקים,

הקדוש ברוך הוא מחשיב להם כמעשים טובים.

ולכן אמר התנאי, הסתכל

בשלושה דברים,

ואין אתה בא לידי עבירה.

דע

מה למעלה ממך. מי למעלה ממך הצדיק?

דע.

כדאי לך לדעת איך מתנהגים עם צדיקים ועם רשעים. דע.

מה למעלה ממך?

אם תזכה לעלות למעלה,

להיות צדיק כמו הצדיקים,

אז תזכה להיות כמותם.

ואז תראה ותזכה שהעין רואה,

באוזן שומעת,

בכל מעשיך אפילו מחשבות

טובות שלא יצאו לפועל בספר נכתבים,

ויחשבו כמעשים.

ובוודאי

כי כשאדם יעלה על לבבות הדבר הזה,

מובטח לו שלא יבוא לידי עבירה

קלה וחמורה, כי משתלם להיות צדיק.

עין רואה ואוזן שומעת, וכל המעשים בספר נכתבים אפילו שהם רק מחשבות.

וזה מה שאנחנו שואלים מהקדוש ברוך הוא.

ותה אלוהי אוזנך ושמח,

וקח עיניך וראה.

מברך אותנו רבי יצחק פרחי.

הרחמן,

הוא ישגיח עלינו בעין חמלתו,

וישמע ויקבל תפילתנו ברצון וברחמים.

כן יהי רצון, אמן.

שיהיה שבת שלום.

שיהיה שבת שלום.