נציב יום: נחמיה בן יונה בריאות הנפש והגוף הצלחה גדולה מאוד בפרנסה וזיווג הגון מהרה אמן ואמן

"ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד" הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק השישי משמונה פרקים מביא: "אמרו הפילוסופים שהמושל בנפשו אף על פי שעושה מעשים הטובים והחשובים והוא מתאווה לפעולות הרעות ונכסף אליהם ויכבוש את יצרו" אז הפילוסופים אומרים שיש דרגה של "מושל ביצרו" הוא עושה מעשים טובים וחשובים אבל הוא מתאווה לפעולות הרעות ונכסף אליהם והוא כובש את יצרו אז זאת אומרת עדיין יש לו משיכה ותאווה לפעולות הרעות אבל הוא מושל ביצרו הוא מצליח לכבוש את היצר אז הוא עושה מעשים טובים וחשובים אבל המשיכה עדיין קיימת והוא צריך לכבוש את יצרו

"אבל החסיד הוא נמשך בפעולתו אחר מה שתעירהו תאוותו ותכונתו ויעשה הטובות והוא מתאווה ונכסף אליהם" מה ההבדל? החסיד הוא נמשך כמו מגנט אחרי מה שמעירה אותו התאווה והתכונה שלו החיובית הטובה לא רעה וכשהוא עושה את הטובות זה בגלל שהוא מתאווה ונכסף אליהם "כמו שתאמר זה חוק טבעו כבר ובהסכמה מן הפילוסופים שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מן המושל בנפשו" זאת אומרת נכון שהמושל בנפשו הוא גיבור שמתגבר נגד התאוות והמשיכה הטבעית שלו הוא לא רוצה לעבור עבירות אבל הגוף עושה את העבודה ביצר הרע ויש לו משיכה לרע אבל הוא גיבור הוא מושל

אומרים הפילוסופים החסיד עדיף עליו כי הוא בטבעו נמשך ועושה מתוך כיסופים ורצון את כל הטובות שהוא עושה בלי התנגדות בלי מלחמה וניצחון הנה גם הפילוסופים מצד החכמה הכירו כי יש עניין של אונס ורצון מה זה אונס? הוא נמשך לרע ואונס את יצרו שלא לעשות אז זאת אומרת שהוא עושה עם אונס והוא אונס את יצרו הרע שלא יטרידהו לא יפריעהו וכו' אבל יש רצון שרוצה בכל מהותו לעשות לא צריך לאנוס ולכפות ולמשול על יצרו אז יש אונס ויש רצון "כי יתכן ויהיה אדם עושה מעשים טובים לא פחות מחסיד השלם" בתכל'ס שניהם עשו אותו דבר רק זה עשה עם כפיית היצר וזה עשה מרצון שלם אז מצד המעשים הוא לא פחות מהחסיד השלם מצד המעשים ובעצם המעשה אין שום גרעון ממעשה החסיד אבל זה נחשב אונס ולא רצון הוא היה צריך לאנוס את יצרו בשביל לעשות את מה שעושה החסיד ברצון בלי לאנוס את יצרו

והרמב"ם זכרונו לברכה מבקר את הפילוסופים זה רק בשאלה מי משניהם יותר חשוב ויותר שלם מה שכבר נמצא בחכמים זכרונם לברכה בסוכה נב' "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ואמרו באבות "לפום צערא אגרא" אבל בעיקר החילוק והגדרה בין צדיק לחסיד גם הרמב"ם מסכים על זה בחילוק ובהגדרה שזה עושה באונס וזה עושה ברצון אז הנה כי יש עניין של מושל ממשלה כזאת יש לשכל שהגוף ימשך כל כולו אחרי השכל ויסור למשמעתו אם לעשות ואם לא לעשות וביטול הגוף בתכלית אחרי השכל לשכל יש ממשלה לשלוט על הגוף לגמרי והנה אחרי כל הביטול של הגוף לממשלה של השכל עם כל זה עדיין אנחנו קוראים עליו שאין מעשיו ברצון השכל כופה את הגוף לעשות מה שהוא אומר והגוף מציית ונשמע מצוין? לא, נפלא מאוד! קוראים לזה "מושל בנפשו ברוחו גיבור" אבל עדיין זה באונס זה לא ברצון כי צריך את ממשלת השכל על הגוף

וזה עניין שלא מובן איך יתכן לעשות טוב בתכלית ולהתרחק מרע בתכלית ועדיין לא נקרא עושה ברצון גמור? אם הוא לא עושה שום עברה ועושה את כל המצוות ודומה לחסיד איך אפשר להגיד שעדיין הוא לא עושה ברצון גמור

אנחנו מדמים לעצמנו תמיד שכל מעשה התעתועים שלנו הם באים רק מאיזה מצבים מקריים זאת אומרת אם יש איזה פאשלות איזה נפילות קלות כל מיני שגגות כל מיני דברים כאלה שמעשה תעתועים אז אנחנו מדמים שסוף סוף רצוננו לעשות טוב אבל מפני הסיבות נכשלנו ועשינו מה שעשינו וזה טעות גדולה וגמורה! זה לא שאנחנו נכשלנו מה אני יעשה? נכשלתי! מה אני יעשה? לא קמתי! מה אני יעשה? לא שמתי לב! מה אני יעשה? לא! זה לא כמו שאנחנו חושבים שרצוננו לעשות טוב ורק היו סיבות שגרמו שנכשלנו לא! טעות!!

אבל כאן שאנחנו אומרים שהאדם עושה כל טוב! כל טוב ולא נכשל מעולם בשום רע ממש כמו החסיד בורח מן הרע בתכלית הבריחה איך יתכן שאחרי כל זה אנחנו אומרים שחסר לו רצון מילא שאנחנו עושים מעשה תעתועים ונכשלים ומדמים שרצוננו רק לטוב טוב זאת טעות גדולה! אבל אחד כזה שהוא ממש כמו החסיד הוא לא עובר שום עבירה ועושה את כל המצוות ואנחנו אומרים שעדיין חסר לו רצון והוא לא עושה את המעשים בשמחה ורצון

וניתן ציור: עבד עושה מלאכת אדוניו ויודע שכל חייו תלויים באדון ובעבודה שהוא עובד אותו כי האדון לא מחסיר ממנו שום דבר נותן לו את כל מה שהוא צריך והוא יודע שכל מה שיש לו זה מהאדון ואם לא המלאכה שלו אין לו ממש כלום אם הוא לא יעשה את עבודתו של האדון וודאי שלא יהיה לו כלום אז זה הכל בזכות מה שהוא עובד את האדון אז יתכן שהוא לא יעשה את המלאכה בשמחה אם הוא יודע שכל חסרונותיו ממציא לו האדון למה שלא תשמח? מה חסר לך? הכל יש לך!

אדם שמכיר את הבורא מאמין בהשגחתו בשכר ועונש ועושה דווקא טוב הוא יודע כי לולא העבודה שהוא עובד את הבורא הוא אומלל ונעזב בתכלית ויודע שכל אושרו נובע אך ורק מעשיית הטוב "ורע ומר עוזבו את השם" איך זה יתכן שלא יעשה מעשים בשמחה ורצון ושלא יהיה כל חייו בהילולא מהאושר שככה לו שהוא עובד את השם! השם ממציא לו כל צרכיו משפיע לו חיים בריאות הצלחה איך אתה לא בשמחה?

התשובה מוכרחת היא אמנם כן הוא סוד הדבר יתכן שתהיה מציאות כזאת אפילו בתכלית הטוב שאדם יהיה בתכלית הטוב ורצון לא יהיה בו פשוט השכל שכנע את הגוף שאין דבר יותר משתלם לעשות רצון הבורא ומאז הוא עושה את זה כי השכל אומר לו, אבל הוא מצד עצמו הגוף רוצה הגוף לא רוצה רק השכל כפה עליו הכוח של ממשלת השכל לשעבד את הגוף ולהחזיק אותו תחת ממשלתו עד כדי זיכוך הגוף בתכלית הזיכוך גם כי הגוף ירוץ לעשות מעשיו בשמחה הכי רבה עדיין זה לא אומר.

לכן אמרו זכרונם לברכה: "בקשו מלאכי השרת לומר בפניו שירה" לפני אדם הראשון וזה על הגוף שלו נאמר שהם ראו את אדם הראשון אז הם חשבו שזה "הוא" ורצו לומר לפניו שירה מה הם ראו? ראו את הגוף של אדם הראשון! עד כדי כך היה גופו של אדם הראשון מזוכך והארת הנשמה האירה כל כך בתוך תוכיות הגוף עד שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "שתפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה" כי נתאווה הגוף לאור ממש אור גדול כזה היה גופו של אדם הראשון שמלאכי השרת לא הכירו בו שום גירעון של גופניות ומובן וודאי גודל ההילולא ששררה בגוף באיזו מידה מרובה רץ הגוף לעשות רצון השכל ועם כל זאת עם כל רום דרגת זה הגוף הוא תחת עדיין ממשלת השכל והגוף לא התהלך מאליו אלא השכל הגדול של אדם הראשון הוא השפיע על הגוף עד כדי כך! אבל הגוף מצד עצמו לא התהלך מעצמו

וזה האמת של הפשט שמצינו בשלמה שהוא אמר "איתיאל ואוכל" במשלי ל פסוק ראשון כתוב: "דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל" מה אמר איתיאל? איתי חכמה של הקב"ה ולכן אני אוכל כל מה שאני רוצה אני יכול בגלל החכמה האלוקית שהוא זכה

עכשיו השם אמר: "לא ירבה לו נשים" לא אמר אלא בשביל "שלא יסור לבבו" אם ירבה נשים הם יסירו ויטו את לבבו מה אמר שלמה? אני ארבה נשים ולא אסור כשיודעים גודל כוח ממשלת השכל עד כמה זה מגיע עד שהגוף ירוץ בשמחה עצומה לעשות את רצון השכל וודאי פשוט בתכלית להגיע איתיאל ואכל אני אוכל לעמוד בכל ניסיון עלתה היו"ד שב"ירבה" לא ירבה לו נשים היו"ד שבירבה עלתה ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה: "ריבונו של עולם! לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה מבטל אותי!!" אתה אמרת "לא ירבה" והוא מרבה אז הוא מבטל אותי אתה אמרת שאין אות בטלה מן התורה לעולם! מה הביאור "מבטל אותי"? האם שלמה המלך עבר על הלאו? האם שלמה המלך התנגד חלילה לעניין ש"לא ירבה" הוא מבטל אותי!

הלא שלמה המלך סבר בגודל חכמתו שהוא יוכל לקיים את העניין של הלא ירבה גם אם ירבה איך הוא יעשה זאת? עם האיתיאל האיתיאל ימלא אל הלא יסור לבבו "אני ארבה ולא אסור" הרי מה המטרה של האיסור לא ירבה ולא יסירו את לבבו ולא יסור לבבו אז אני ארבה ולא! ולא אסור, אז לא ביטלתי שום דבר אז מה חסר? למה לא די באיתיאל ואוכל? האם חסר משהו בכוח ממשלת החכמה של שלמה המלך עליו השלום?

אבל עמקו הדברים מאוד וזהו סוד! סוד גדול אנחנו אומרים: "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים, וזה מזה" זה שני עניינים צווי דינים צווי שני דינים "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים" כל אחד אם הוא קטון או גדול בעצמו הוא מקבל עול מלכות שמים והוא לא זקוק לשום סיוע "וכולם מקבלים עליהם" לבד באופן אישי פרטי ישירות "מקבלים עול מלכות שמים" וכל אחד מהמלאכים הוא יד ראשונה של הקב"ה וזה סוד "מלוא כל הארץ כבודו, אני השם בקרב הארץ" כל אחד בעולמו שלו יש לו הכל ולא חסר לו כלום כל אחד ישר יחזו פנימו ישר תחת עול מלכות שמים אבל יש עוד עניין שזה נקרא "מקבלים זה מזה" עניין דרגות הקיום לכלליות של הבריאה מוכרח להיות "זה מזה" וזה הסוד "וקרא זה אל זה" והתרגום אומר: "ומקבלין דן מן דן"

אז זאת אומרת יש מציאות בשביל דרגות הקיום יש דרגות בקיום הבריאה מוכרח להיות זה מזה "גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם" יש השתלשלות אבל אחרי העוברו דרך זה מזה עם כל המהלך שבא אחרי זה כבר עומד שלם מול עצמו הכל יש לו לעצמו ובעצמו וכל אחד לעצמו יהיה הדרגה הכי תחתונה מקבל ישר עול מלכות שמים כמו הדרגה הכי גדולה וזה העניין "אם אין חכמה אין יראה" חכמה עם יראה זה בחינה של "זה מזה" כל אחד ניזון מהשני ומקיים לשני שאחרי שנתקיים בחכמה ויראה המהלך של זה מזה כי אז כבר היראה היא עולם בפני עצמו והיא כבר לא תלויה בחכמה

זאת אומרת "אם אין חכמה אין יראה" איך תגיע ליראה? אין לך חכמה! ממה תהיה ירא אם אתה לא יודע מה; "אם אין חכמה אין יראה" אבל אחרי שעבר "זה מזה" החכמה גרמה ליראה, היראה כבר עומדת בזכות עצמה והיא לא צריכה כבר לחכמה זאת אומרת אחרי שיש "זה מזה" השפעה כבר כל דבר קיים בזכות עצמו וזהו העניין של "גוף ונשמה" אמנם כן הוא האמת שהשכל מושל גדול הוא וודאי יש לו כוח השכל למשול בגוף! ניתן סתם דוגמה קיצונית: אתם רואים שיש אנשים שיש להם שכל אמנם מעוות אבל עם השכל הם כופים את הגוף לעשות דברים לא נורמאליים! ללכת על חבל בין שני גורדי שחקים אבל הגוף רועד! הגוף צריך לפחד הגוף לא מסכים! לא רוצה למות!! לא רוצה את זה... אתם רואים כשהיה איזה משהו הגוף סוטה עוד לפני שהשכל הבין מה קרה כבר אז איך הם מצליחים שהגוף לא ירעד? והוא לא יפחד?!

אחד עומד בקומה שמונים! סתם אני מגזים מסתכל רועד יש גשר בסין שהוא כולו זכוכית ואנשים נדבקים לא יכולים לזוז צריכים לגרור אותם למה? מהפחד! הגוף פוחד איך בנאדם? הנה אתה רואה השכל מסוגל להכריח את הגוף להיות שקט שלו ותעשה מה שאני אומר: לך ישר! לא לזוז בגובה! יש כאלה לא קושרים את עצמם אז זאת אומרת לשכל יש ממשלה גדולה מאוד על הגוף זה סתם דוגמה נתתי כן אבל זה בכל דבר

ה"איתיאל" הוא כל יכול וודאי חכמתו של שלמה וודאי יש בכוחה לרדות את הגוף והגוף וודאי ירוץ לעשות רצון השכל בשמחה רבה ועל ידי השכל הגוף יכול להתהוות להיות זך ומזוכך ויהיה אור גדול הגוף יכול להפך לאור גדול בגלל השכל עד שמלאכי השרת לא יכירו באדם כלום שיש בו עוד סוד של גוף בכלל כמו אדם הראשון ויבקשו לומר לפניו "שירה!" אבל ידוע וצריכים לדעת שאחרי הכל הגוף עדיין בבחינת "זה מזה" זאת אומרת הוא צריך להיות מושפע מהשכל קודם עד שהוא יגיע לדרגה מסוימת אבל זה צריך להיות השפעה "זה מזה" והוא עדיין לא נושא את עצמו הוא לא קיים בזכות עצמו כמו השכל

אם השכל לא משפיע על המושל עליו הגוף מצד עצמו הוא נוטה אחרי החומר חמור "עייר פרא אדם יוולד" עדיין איננו בסוד "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים" וכולם ממש זאת אומרת שהגוף בעצמו לא צריך את השכל הוא מקבל עול מלכות שמים לבד הגוף יהיה עומד בעצמו שלם לעצמו נושא את עצמו זה עדיין לא דוגמא נפלאה מסילת הברזל רכבת הרבה קרונות נמשכים על ידי קטר אחד הקטר רץ במהירות עצומה בחוץ לארץ שלוש מאות קמ"ש בכל הקרונות רצים יחד איתו באותה מהירות של הקטר בלי שום חילוק מה ההבדל בין הקטר לקרונות? הם רק מציאות של נמשכים! הם לא קטר אם אין קטר הם עומדים במקום כשהם מחוברים לקטר הוא מושך אותם אין להם מציאות שהם יכולים לרוץ באופן עצמי אין להם!

ככה הגוף, הגוף אין לו מציאות לרוץ בעצמו לעבוד אתה בורא הגוף עצמו הוא רץ רק בגלל שהשכל גורר אותו ואז הוא נמשך אחרי השכל כי השכל אומר לי אם אתה עושה את העבירה תדע לך אתה תקבל מכות ייסורים מחלותיה יהיה ככה וככה טוב טוב בסדר טוב לא עושה לא עושה אז זאת אומרת זה לא הגוף רוצה זה לא הגוף מסוגל זה השכל אבל הגוף לא הגוף יכול לרוץ עם השכל יחד עם הנשמה בכל המהירות עם האהבה ותשוקה השכל מושל על הגוף! הגוף גם שמח מאוד בזה ממש הילולא וחינגא אבל הסוד של הדבר כי כל זה אינו אלא מציאות של המשכה הוא רק נמשך נגרר מציאות של זה מזה השפעה באה מזה אל זה הוא מתהלך רק אחרי השכל אבל הוא לא הולך מאליו הגוף הוא לא קטר

והדבר הזה מבהיל! הנה יתכן שגם במצב ש"מלאכי השרת ביקשו לומר לפני האדם הראשון שירה" במצב של "איתיאל ואוכל" באור גדול כזה אחרי התבטלות הגוף במידה גדולה כזו שהם לא מרגישים בכלל שיש פה גוף וסוף כל סוף עדיין לא התבטל הגוף בתכלית הוא רק נסרך לזולתו לשכל והוא לא נושא את עצמו לבד ועל זה נאמר "יבטלו שלמה ואלף כיוצא בו!" אם הוא לא נושא את עצמו אין קיום שמעתם? "יבטלו שלמה" ואם יהיה עוד "אלף כמוהו כיוצא בו!" למה? כי הוא עדיין לא נושא את עצמו אלא מה הסוד הגדול והנורא של "וכולם מקבלים" צריך להיות סוד ש"כולם מקבלים" כל אחד באופן ישיר השכל מקבל ישירות "עול מלכות שמים" והגוף מקבל לבד עול מלכות שמים וכולם מקבלים בלי הצורך זה מזה

כי הגוף עליו להיות קטר צריך הגוף להיות נושא את עצמו וכל העניינים צריכים להיות מצד הגוף עצמו התהוות קדושת הגוף לא בשכל ולא בחכמה לזה צריכים מהלכים ודרכים אחרים לגמרי וזה סוד של דרכי התורה וזה הסוד ש"לא ירבה" ובלעדיהם "יבטלו שלמה ואלף כיוצא בו!" האבות הקדושים הגוף שלהם היה כמו השכל הגוף משועבד לבורא בלי שכל לא צריך את השכל כתוב על יעקב אבינו: "שיכל את ידיו" אומרים חכמים הידיים שלו היה להם שכל לבד לא צריף את השכל מפה "שיכל את ידיו" ידיים עם שכל "ידעתי בני ידעתי" אני יודע מה אני עושה אל תחשוב אני יודע מה אני עושה "שיכל את ידיו", "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" דוד המלך מחשב ללכת לבית דירה פלונית למקום פלוני והרגליים שלו לוקחות אותו לבית מדרש הלו מה זה? שני אנשים? הראש רוצה ללכת לפה והרגליים הולכות לשם? מה זה אומר? הגוף עצמאי? הגוף בזכות עצמו עומד? זה המדרגה האמיתית!

תקשיבו טוב! מפה לומדים כמה גדול סוד הגוף ושעיקר העבודה של האדם זה לעבד את הגוף להיות נושא את עצמו ושכל הפעולות יבואו מצד הגוף וזה ההפך מכל מה שאנחנו מבינים ועושים אנחנו בכלל לא מתעסקים עם הגוף אנחנו מנסים לשכנע אותו כל פעם עם השכל אנחנו רוצים לחיות תמיד חיים של חכמה וכל המעשים הטובים באים מצד החכמה שלנו מצד ההכרה ככה משתלם ככה נכון ככה ראוי ככה זה אנחנו צריכים לשכנע כל הזמן את עצמנו מה זה כל המוסר שאנחנו מדברים מנסים לשכנע את הגוף יא טמבל תשמע מה אני אומר לך ככה וככה וככה אם לא יהיה ככה וככה ואם תעשה ככה יהיה לך ככה כל הזמן אנחנו משכנעים אותו

אבל אם עוד לא הגענו למצב שהגוף שלנו מעצמו עובד את השם פה כתוב אני קורא את הלשון "הרי בזה אף אין כל התחלה לעבודת האדם!" נו, נתתי לכם משימה לכל החיים כל הזמן "מושל ביצרו!" מושל ביצרו כל הכבוד זה דבר עצום וגדול עצום וגדול חסיד זה הוא מתאווה מה פירוש הוא לא צריך אתה מבין לשכנע עם השכל הוא הפך להיות עבד השם כל כולו הגוף הנשמה הכל עבד השם חתיכה אחת אין לו שום השתוקקות לדבר שהוא לא השם הכל זה השם מה שהשם נכון שזה גבורה גדולה להתגבר על יצרו והכל ו"כל הגדול מחברו יצרו כגדול הימנו" ו"לפום צערא אגרא"

הכל נכון אבל אנחנו צריכם להגיע למצב שאנחנו לא נחפוץ בשום דבר שהוא רע לא רצון השם והכל והגוף שלנו צריך להשתוקק וללכת אדרבה הגוף יוביל לא צריך שהשכל כן אני יקום עכשיו כדאי שאני יקום יהיה נץ ואני אקבל עולם הבא ואני זה שמירה כל היום אני צריך לשכנע את עצמי וזה לא נעים ואם אני לא אבוא יגידו מה אהה הגוף צריך לקום "גיבור כארי!" אין! "עם כלביא יקום וכארי יתנשא!" ככה צריך להיות שהגוף עצמו משתוקק הגוף בעצמו משתוקק זאת עבודה אבל שיודעים לפחות מה המטרה לאן צריך להגיע יש סיכוי למי שבאמת רוצה להיות חסיד עבד השם זה עבד השם!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר" מה הוא אומר? "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".