חטאם של הגדולים | הרב אמנון יצחק

בס"ד 24/08/2018 ספר דברים - פרשת שופטים: חטאם של הגדולים 

נציב יום: רפואה שלימה במהרה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ליוחאי בן אסתר ובנימין שהקב"ה יהפוך לבבו לתשובה שלימה אמיתית שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולמשפחתו לעד אמן!

 "כפר לעמך ישראל אשר פדית השם ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל וניכפר להם הדם" אז "כפר לעמך ישראל". מבואר מהגמרא דהוריות וכריתות וכן מהספרי שעגלה ערופה מכפרת גם על יוצאי מצרים. זאת אומרת: שהיו עורפים את עגלה בנחל, אז זה לא היה רק לנקות ולכפר לאלה שהיו בעיר הקרובה לחלל אלא גם על יוצאי מצרים.

 בבית יוסף בטור באורח חיים סימן רפ"ד: מבאר כי על מנת כן נפדו ממצרים, שלא יהיה שפיכות דמים, לא בהם ולא בזרעם עד עולם. זאת אומרת: מה שעם ישראל נפדו ממצרים זה היה על תנאי שפיכות דמים, לא בהם ולא בזרעם עד עולם.

נמצא כי כל הרציחות הנעשות בעם ישראל עד ימות משיח, יש להם יסוד ביוצאי מצרים, עד שצריכים כפרה בכל פעם שנהרג אחד מישראל אפילו באופן של ספק. זאת אומרת: הם הראשונים צריכים כפרה, חוץ מאלה שהם שותפים להריגה. אז זאת אומרת "כפר לעמך ישראל" זה עד ליוצאי מצרים. במה? בעריפת העגלה הערופה.

 היסוד הזה הוא סתירה גמורה לאותה מעלה רמה שעמדו בה יוצאי מצרים למדרגת היראה והאמונה שהתורה העידה עליהם, זה סתירה למדרגת הנבואה שהיתה בהם ופסקה זוהמתן, וזה סתירה גם לקבלת התורה מפי הגבורה כמו שכתוב: "פנים בפנים דיבר השם עמכם", הרי שלמות וגדלות כזו לא זכה שום דור, לא לפניהם ולא לאחריהם, אז איך אפשר ששלמים כאלה יהיו היסוד לכל החסרונות הגדולים של הדורות שאחריהן? עד כדי שצריך לכפר עליהם בגלל שהיתה רציחה באי שם ביהודים ובזרעם, מה זה קשור אליהם כאילו?

 כדי להשיב על השאלה הגדולה הזאת צריך לברר: מה זה חטא? ומי הם החוטאים? מה הוא החטא שהתורה אומרת על אברהם יצחק ויעקב או על משה ואהרן? עניין של חטא אינו יכול להיות; רק באחד משני אופנים: או שהחוטא עושה את זה ברצון, או שעושה את זה בטעות.

חטא שבא מכח רצון גלוי - אינו ראוי לגדולי עולם, הם לא עושים דברים כאלה. ואפילו כל אדם אשר בשם אדם יקרא, גם זה לא יתכן! שאדם יעשה חטא ברצון גלוי?! כי לבחור בתאווה בהמית נגד השם יתברך, זה אינו ראוי לשום בר דעת כי אין שני הצדדים שווים, להיות כאחד ממלאכי מרום או כבהמה וחיה טורפת, בחירה כזו נאה רק למי שחי בעולם בלי דעת וחשבון. {כמו דייזי גייזי קרייזי}.

החטא בה אפשרי לבר דעת הוא האופן השני, חטא שבא מכח טעות, טעות של הלכה "כאומר מותר", טועה בהלכה וחושב שמותר, או טעות של מציאות, כגון; שהוא שגג שהיום שבת, שכח שהיום שבת גם זה נקרא שגגה, טעות.  אז יש טעות שהיא באה מכח טעות. זאת אומרת חטא שבא מכח טעות שאדם טועה בהלכה וסובר שזה מותר, או שהוא בכלל טעות שגיגת המציאות, הזמן. הוא חושב שהיום לא שבת לכן מחלל שבת.

ויש עוד טעות זה טעות של שיקול הדעת, דברים שיש שיקול הדעת ושמה יכולה להיות טעות. אז שני האופנים הראשונים של טעות אינם מצויים אצל חכמים גדולים, הם לא טועים אם מותר או אסור, כי הם בקיאים בדין ובהלכה וזה ברור. מי שחכם יודע מה אסור ומה מותר. וגם דעתו פנויה שלא לשכוח דבר שבמציאות, איך הוא יכול לשכוח שהיום שבת? תלמידי חכמים גדולים - דעתם פנויה! הם לא מתעסקים בהבלים בשטויות הם לא רודפים אחרי התאוות שאז הם מבולבלים והם לא שמים לב עובר זמן לא עובר זמן, מה המציאות? אדם שאין דעתו פנויה והוא כל הזמן טרוד הוא יכול לשכוח.

 נגיד יש בן אדם שהוא צריך לחזור להתפלל ובכלל שכח שהוא צריך להתפלל, שכח בכלל! זהו. אבל אם הוא היה צריך לנגן - הוא לא היה שוכח, כי קבעו איתו! אז הוא לא היה שוכח, אבל לבוא להתפלל - הוא יכול לשכוח. וגם דעתו פנויה לא לשכוח דבר שבמציאות - התלמיד חכם.

מה שאפשר גם אצל אנשים גדולים שיהיה אצלהם חטא שהוא נובע מטעות; זה באופן השלישי, שתהיה להם טעות משיקול הדעת, בשיקול הדעת יכולים לטעות גם חכמים וגם צדיקי עולם. לפעמים מחוסר עיון לפי מדרגתם הרמה.

כמו שהזכרנו אתמול את אברהם אבינו עליו השלום, שהרמב"ן אומר שהוא חטא כשהוא ירד למצרים מחמת הרעב, וגם בעניין אשתו שהוא הסכים למסור אותה לפרעה וכו'. אז זאת אומרת: בשיקול הדעת יכולים לטעות גם חכמים וגם צדיקי עולם! איך זה יכול להיות? לפעמים מחוסר עיון הראוי לפי מדרגתם הרמה, לפעמים בשביל שוחד של פניה דקה שבלב!

כמו האחים השבטים שמכרו את יוסף, הם לא הרגישו בדקות של הדקות שיש להם קינאה מאחיהם! אז זה יכול לגרום לטעות, האופן הזה יכול להיות גם אצל תנאים גם אמוראים גם סנהדרין; כי האיסור של לקיחת שוחד נאמר - גם לאדם שהתורה מכירה אותו "חכם" ו"צדיק!", התורה קוראת באמת לו חכם וצדיק, ועל כולם נאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", איזה שוחד? איזה משהוא פניה דקה בלב, לא כסף, לא דוקא כסף, שוחד זה לא רק כסף, נטיה בלב משהו העדפה כזאת בלתי מורגשת, יכולה להטות לכו'.

כתוב בתורה: "לא תטה משפט ולא תיקח שוחד", אם תיקח שוחד - אתה תטה משפט, אתה רוצה לא להטות משפט? אל תיקח שוחד. מה בא אחרי השוחד? הטית משפט, מה בא אחרי שמקבלים שוחד? הטית משפט, מה בא אחרי האות ש'ין? ת'ו, (לא ת'ף ת'ו), מה האות אחרי ח'ת? ט'ת, מה אחרי הד'לת? ה'א, מה זה? תטה! אחרי השוח"ד בה תט"ה. אז מה כתוב: "לא תטה משפט ולא תיקח שוחד". כי אם תיקח תטה.

אז זאת אומרת: נגיעה קלה יכולה להטות את האדם בשיקול דעתו. אז זה יכול להיות בתנאים וגם אצל אמוראים גם סנהדרין וכו'. כל שכן אבות העולם שהם קיימו את התורה עד שלא ניתנה, הם עוד לא היו במעמד הר סיני, לפני! בהרבה, והם קיימו כבר את כל התורה כולה, אז אם אפשר לאדם לעמוד על דעת קונו, לכוון דעתו לדעת הבורא אפילו בדבר אחד - הרי זו הוכחה שאין בו סרך של הגשמה, זאת אומרת: הוא לא אדם מגושם! אדם מגושם - לא יכול להתחבר ולכוון דעת עליון, זה אומר ששכלו זך ומזוכך, זה אומר שדעתו התאחדה בדעת הבורא.

על משה רבינו אמרו: "שלושה דברים עשה משה מדעתו - והסכים הקב"ה עמו", זאת אומרת הוא כיוון לדעת עליון במאה אחוז (100%) והשם הסכים איתו, ואברהם אבינו עמד על דעת המקום בכל התורה כולה, והוא השיג את כל הסייגים והגדרים אפילו עירוב תבשילין, בלי טעות כלשהי. הרי ששכלו של אברהם אבינו היה שכל התורה, דעתו היתה - דעת המקום!. שכל כזה - אפשר לו לטעות?!

אז אם קשה לנו להבין את החטא של האדם הראשון, כמו שאמר הרמב"ן: שזה נכנס בחלק של סתרי תורה כמעשה בראשית. החטא של אדם הראשון אומר הרמב"ן זה ממש כמו סתרי תורה כמעשה בראשית, וגם המלאכים לא הבינו, כמו שכתוב שהם שאלו את הקב"ה: "מפני מה קנסת מיתה לאדם הראשון?"

אז זאת אומרת קשה לנו להבין מה זה היה החטא של האדם הראשון? איך אפשר לנו להבין חטא של אברהם אבינו, כי גדלותו של האדם הראשון אין אנו רואים רק בשלילה שבו, שהיה אז מחוסר כל רצון בבחירה שלו, היה מחוסר כל רצון בבחירה שלו, לא היה אצלו טוב ורע כי היה אצלו רק אמת ושקר כמו המלאכים, והיתה לו מעלה חיובית שהוא קרא שמות לנבראים שמלאכי מעלה לא היו יכולים, הוא רק נברא הוא כבר יודע לקרוא שמות על פי מהותם, מעלה זו אנחנו לא מבינים, אין לנו מושג בגדלות הזו.

אבל גדלותו של אברהם גם אנו יכולים להבין, גדלות של ידיעת כל התורה בן שלוש (3) שנים. וכמה התעלה בשלוש (3) שנים השניות? אם שלוש (3) ראשונות הוא השיג דעת קונו דהיינו לדעת שיש בורא לעולם ומנהיג לכל הברואים שכל העולם לא ידע, אז עוד שלוש (3) שנים עברו מה הוא היה כבר? ועוד שלוש (3) שנים עברו אז מה הוא היה? אייייייי.

 זאת אומרת עד יום שהוא חטא - חטא כזה אי אפשר לנו להבין את טיבו, אבות העולם אי אפשר לנו להבין את גדלותם, רק בלשון של חכמים זכרונם לברכה שאמרו: "האבות הן המרכבה", זאת אומרת: הם מחוברים ודבוקים לרוכב, הבורא יתברך - צמודים אליו כמו שרוכב יושב על המרכה ואין ביניהם חציצה ככה הם היו. וכל המעלות והשלמות קיימו את מה שהתורה מחייבת אותנו אחרי קבלת התורה "הוי דומה לו" הוי דומה לו. אותה מעלה של "והלכת בדרכיו", שהיא מקיפה את כל התורה, הם עמדו על זה מעצמם! אז איזה חטא אפשר להם לעשות? איזה טעות יכולה להיות בשכלם שהוא שכל של תורה?

וכן החטא של משה רבינו; איך אפשר להבין? אם הוא עלה השמימה בגוף שלו! ולא אכל ולא שתה ארבעים (40) יום וארבעים (40) לילה, הרי היה גופו כנשמתו, והתורה מעידה עליו "שלא קם בישראל כמשה", לא נשאר בו שום מסך המבדיל בינו לבין השם יתברך, 

כמו שאומר הרמב"ם בשמונה פרקים: "שאצל משה רבינו היה עניין אספקלריה מאירה!" לא היתה שום חציצה בינו לבין השם, והשם ניבא אותו הוא ראה את מהות הנבואה ממש, לא בדרך חידה ולא בדרך דמיון ממש "איש אלוקים!" כזה איך יכול לטעות? איך אפשר שיהיה בו חטא? אחרי שאין בו אפילו אחת (1) מהסיבות שאפשר להביא את האדם לזה, אז זה חטא שאין לנו השגה בו בכלל! הוא למעלה מהשגתנו!!.

 עכשיו ראוי לברר; מי הם החוטאים האלה: אפילו אם היה חטא כפשוטו, נגיד הקב"ה החשיב לאברהם אבינו חטא שהוא אמר "במה אדע כי אירשנה" איזה חטא זה? מה זה, מה זה, בשביל זה לקבל ארבע מאות (400) שנה שכל זרעו יהיו בגלות? מה זה? מה זה? איזה סנקציה? יא חביבי! ארבע מאות (400) שנה! מיליונים צריכים לסבול! בגלל ארבע (4) מילים שהוא שאל! מישהו יכול להבין דבר כזה?

אפילו אם החטא היה כפישוטו, רב ההבדל בין חוטא אחד לחברו לפי המדרגה הכללית שכל אחד עומד בה, כי גודל החטא ועונשו אינו נערך רק כפי המעשה שבו, לא רק לפי המעשה שבו אלא גם כפי קירבת האדם לחטאו, לא מעשה רק, מעשה חטא אז לא מסתכלים רק על החטא שהוא עשה, מסתכלים גם הקירבה שלו לחטא, עד כמה היה קרוב לחטא.

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "אין צדקה משתלמת - אלא לפי חסד שבה", מה פירוש, כמה מקבלים שכר על צדקה? לפי החסד שבה, מה זה "לפי החסד שבה?" נתתי לבין אדם 50 שקלים אז איך תשלם לי? לפי מה תשלם לי? 50 שקלים שווה בעולם העליון כך וכך נגיד, מה זה "לפי החסד שבה?" צדקה זה צדקה, נתתי 50 שקלים, מה קרה פה? לא! כפי נדיבות הלב, כפי החפץ והרצון ומעשה הצדקה. זאת אומרת: רואים כמה חסד היה בצדקה.

יש אחד נתן 50 שקלים ויש לו מאה מיליון (100,000,000), יש אחד יש לו 50 שקלים נתן את הכל, אה, זה אותו דבר, זה אותם 50 שקלים? יש אחד נתן "יא זה נודניק זה בא יאל'ה קח!" נתן לו, ויש ראה מישהו ככה רדף אחריו ואמר לו: "כבודו יקח צורכי שבת!" ונתן לו, זה אותו דבר? זה לא אותו דבר!, "אין צדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה", לפי נדיבות הלב והחפץ לעשות צדקה.

כמו כן אין החטא נערך אלא כפי נטייתו ורצונו בזה, כמה היית מחובר לחטא? כמה רצית לעשות את החטא? לדוגמה: "אונס - רחמנא פטריה!" לגמרי, אם בכלל לא היה לך שום רצון לא היתה קשור לא היתה לך נטיה לחטא שעשית בטעות, לא בטעות באונס! אומר השם: "אני יודע! לא היה לך שום קשר לחטא הזה, זה היה אונס, אני יודע זה היה אונס, ואני פוטר אותך! אונס רחמנא פטריה",

אם זה שוגג אז אתה יכול לקבל כפרה על ידי קורבן, אבל אם זה מזיד: אתה מחובר לעניין אתה רוצה בו אז זה כבר אתה חייב לגמרי, כבר לא יועיל לך קורבן. אז חילוקים כאלה בין אונס למזיד יש לאלפים ולרבבות לפי קירבת הלב לחטא - ככה הערך שלו! ככה הוא נערך לפני השם, כמו שכתוב: "היוצר יחד לבם", ועל ידי זה מבין אל כל מעשיהם.

השם מסתכל בלב ורואה כמה רצון ונטייה היה לך לחטא והוא מבין עכשיו את המעשה ולכן זה יערך כפי הנטייה לחטא. כתוב ש"כל העושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו", 

-      "אה! אה, יופי! אז אני יעשה עבירה, ואני יתבייש - אז ימחלו לי",

לא! יש אדם שעושה עבירה והוא נאכל מהבושה והוא מבין שמה שהוא לעשות אבל לא יכול לעמוד מול יצרו הרע, אז זה בחינה של מחילה כלפי אותה בושה באותו חטא, זאת אומרת זה נערך לפי כמה שהיתה נטייתו, זה לא כמו אחד שבא בשמחה: "אני מפסוט! אני הולך לעשות עבירה" וכו' וכו', אז שוקלים כמה היית מחובר כמה רצית בזה כמה..

אם כן, נחזור עכשיו אחורה, אם אבות העולם עשו חטא איזה ערך יש לזה? אלה שקיימו את כל התורה כולה, כמה אחוזים של חטא נמצאים החטא שלהם? כמה אחוזים של חטא נמצאים החטא שלהם, יותר נכון הוא לשאול: כמה אחוזים של מצוה! יש בחטא שלהם, כמה אהבת השם יש בחטא שלהם, כמה יראת השם יש בחטא שלהם, כמה מידות טובות! נמצאו בחטא שלהם? זה יותר מצוי בתוך החטא שלהם מאשר החטא.

לכן יפה אמרו חכמים זכרונם לברכה: "בא וראה חובתם של ישראל ועבירותיהם מביאות אותם לידי מעלות גדולות!" הסיבה, הסיבה אחת (1), {הסיבה מלשון להסב בפסח} הסיבה אחת שנטלו השבטים ונטלו סיבה על יוסף למכור אותו, הם ישבו וטיכסו עצה איך למכור אותו, זה עבירה, זה היה עבירה, הם לא ידעו שזה היה עבירה נכון? הם בכלל לא ידעו שזה היה עבירה הם עשו דין ומשפט, הם עשו על פי מה שצריך ושתפו לקב"ה,

אבל מה זה גרם? זה זיכה את כל העולם כולו שנמכר יוסף למצרים והוא כלכל את כל העולם בשנים של הרעב, אז אם עבירה שלהם - גרמה לכל העולם לחיות! אז הזכויות שלהם מה מעניקים לעולם!! "חטא של הגדולים" אתם שומעים? חטא של הגדולים, ברור שהיה להם טעות בשיקול הדעת בלבד! כי הם שקלו שהוא כנראה "רודף" אחריהם להפסידם את העולם הבא כמו שהסברנו בדרשות.

זו היתה טעות בשיקול הדעת, ואמרנו מה הסיבות? אם לא עיינו כראוי או שהיה להם נטיה--- בלתי מורגשת--- נגיעה כל שהיא ואמרנו שזה היה קנאה, כי התורה אמרה: "ויקנאו", התורה גילתה במפורש שזה היה קנאה, והם הרגישו? הם לא הרגישו, אף אחד (1) לא העלה על דעתו. אז רואים שעבירה שלהם - מפרנסת את העולם כולו, אף כאן: מי גרם לפרשת שקלים? שכל ישראל התחייבו להביא שקלים, להקים את המשכן?

העבירה של העגל! אה, אה, מהעגל יצא משכן?! שהשכינה תשרה בישראל! ואם עבירה כזאת גרמה למצוה!? אז זכותם של ישראל כמה היא גדולה? כמה היא גדולה!! על זה נאמר: "כולך יפה רעייתי ומום! אין בך" כי גדלות של מקבלי התורה לא פסקה מהם גם בשעת העבירה של העגל,

שבאמת זה לא ישראל חטאו בעגל אלא "ערב רב", רק הם לא מחו - והם נתפסו! ולכן רק קליפה של עבירה, קליפה של עבירה היתה בעגל ורובם ככולם של כל אחד ואחד היה יראה, אהבה, אמונה, נבואה, וכל מידה טובה היתה! גם בעבירה ההיא, ולכן הם זכו על ידי העבירה למצוה של שקלים, כי מצוה שהיא מתוך העבירה - גוררת גם כן מצוה! אמרנו "מצוה גוררת מצוה", אבל פה היה עבירה! אבל החלק היותר גדול בתוך העבירה היה מצוה! אז המצוה שבתוך העבירה גם גוררת מצוה וגם מביאה מצות שקלים וגם משכן. איזה דבר!!.

לכן כאשר נצרף יחד את מהות החטא מצד העדר כל סיבה מביאה לדבר רע, זאת אומרת: החטא שנעשה לא היתה שום סיבה שמביאה לדבר רע, זה סוג החטא שחטאו הגדולים זה גדלות החוטאים, תסתכל עכשיו: מי החוטא, גדלות החוטאים שהגיעו למעלת הנבואה עד ש"פנים בפנים דיבר השם עמהם", הנה היה החטא שלהם רק שם לחטא, שם, שם של חטא, לא החטא ממש שם של חטא, אבל גם על זה על שם של חטא הם נתחייבו בכל העונש הכתוב, שמתו כ-3000 איש בעוון העגל, אבל לא חטא ממש! לא חטא ממש.

כמו שאומר הרמב"ן שם, הרמב"ן, קליפה של חטא נשארה לדורות, הרמב"ן, אני אגיד בקצרה; הוא אומר: שעם ישראל לא חטאו בעגל, הם התכוונו לשם שמים, אם משה מת הוא אדם ואדם מת, אז הם חיפשו משהו שיהיה אל-מות, מישהו שינהיג אותם ולא ימות ולא ימצא מצב שהם יהיו בלי מנהיג, עכשיו כשנפתחו השמים הם ראו שמה דמות שור, יש למעלה; שור אריה נשר אדם, הם ראו דמות שור

אז אמרו: "אם יש שמה בעליונים דמות שור אז נעשה לנו גם כן דמות שור נעשה אותו ממתכת הוא לא ימות, אז הוא יהיה אמצעי שדרכו השם יעביר לנו את כל מה שהוא רוצה", השור הזה, העגל הזה באמת דיבר! העגל דיבר, הוא באמת אמר: "אנכי השם אלוהיך", דיבר, דיבר, אולם זה היה בכישוף של יונוס ויוברוס הבנים של בלעם, אבל דיבר, אבל המטרה שלהם היתה מטרה, מטרה,

אומר הרמב"ן: בשביל שיהיה מילוי חסרון למשה רבינו.  אז בכל אופן זה קליפה של חטא, כי השם ציוה: שלא יעשו כל צלם לכל תמונה וכו' וכו' וכו'. ואמר להם: "אנכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחרים", וכו' וכו' אבל הם נתפסו "בקטנה" והם נענשו ממש.

 אבל זה רק "שם של חטא", אבל הקליפה הזאת של החטא נשארה לדורות, דקות דקות של דבר שבכח - הם הנחילו לבניהם, זאת אומרת: ב D N A - של עם ישראל זה בכח בפוטנציאל בתוך בבילד-אין של היהודי יש מהחטא הזה. ואדם בבחירתו עושה דבר שבכח זה, היות ויש לו את זה בפנים ב- D N A וכשהוא רוצה הוא יכול להוציא את זה לפועל.

חכמים אומרים לנו: "יהודה בן תימא אומר: "הוי עז כנמר וקל כנשר" מה פירוש? אני יכול להיות כמו נמר? אני יכול להיות כמו נשר. כמו אריה? כן, המידות של הבעלי חיים האלה טבועות בכל אדם ואדם, לכן אתה רואה אנשים שיש להם עזות הם לא פוחדים משום דבר, אתה רואה אנשים גיבורים כמו אריות, אתה רואה אנשים זריזים כמו נשרים, ומאיפה זה בה?

כשהשם אמר: "נעשה אדם", אומר הזוהר הקדוש את הסוד: מה זה "נעשה אדם"? כל אחד מהברואים יתן כוחו ו"נעשה אדם", ממה נעשה אדם? מכל הכוחות הנמצאים בעולם!!! ונאמר "נשר" וכו'! אז לכן אומרים לנו חכמים: אז תהיה! כי יש לך כח לזה! יש לך את הפוטנציאל! תוציא אותו! זה החיובי שיש!,

אבל יש גם שלילי ב- DNA נכנסים גם באבות, נכנסים; אז זאת אומרת גם אנחנו מסוגלים לבוא מהונגריה כל מיני דברים, כמו שניכנס לנו "מעשה אבות סימן לבנים" זאת אומרת: שאבינו אברהם קיים את הניסיון "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" אז זאת אומרת שגם אנחנו מסוגלים להגיע מהונגריה ולעלות לארץ, למה? כי אם הוא עמד בניסיון אז גם אנחנו יכולים לעמוד בניסיון, בפרט אם אנחנו דוקטורים! אז מה הבעיה לעלות לארץ ישראל? אז זאת אומרת הקב"ה נתן לנו את הכוחות לעשות מכח האבות, אבל אם יש דברים שליליים אפילו קליפות של משהו של חטא זה גם כן נמצא ולכן אם אדם ירצה הוא יוכל להוציא לפועל את מה שטמון בו.

מדקות של רע שנמצא באוצר שלך, מדקות של רע אבל שנמצא באוצר של טוב אתה יכול להוציא את זה לרע גמור. ואז מגלגל הוא מעבירה שלו את החטא על יוצאי מצרים. למה עשית את החטא הזה? למה עשית את העבירה הזאת? מכח! חנג'ורי בסטרי.

זאת אומרת תראו. כתוב: "שהאדמה נתקללה בעבורך", זאת אומרת למה נתקללה, למה האדמה מתקללת? האדם אכל מהפרי והאדמה גם נתקללה, למה? כי החטא שעשה האדם הראשון היה בגלל האדמה. איך בגלל האדמה? האדמה חטאה, במה היא חטאה?

השם אמר לה לעשות: "עץ פרי עושה פרי למינו", אז השם ביקש מהאדמה שתוציא עצים שהעצים יהיו בטעם הפרי, "עץ פרי", העץ עצמו פרי והוא גם עושה פרי, טעמו כטעם הפרי. והיא חטאה! היא עשתה עץ עושה פרי, החטא הזה טמון בפירות, האדם הראשון אכל מן הפרי חנג'ורי, אז באותו זמן היא גם כן נענשה כיוון שהפוטנציאל היה נמצא בזה, עכשיו, הוא הרי היה עשוי מן האדמה, השם גיבל אותו מן האדמה, אז מה היה בו? כח האדמה, והאדמה חטאה, אז ממילא הוא נכשל בפרי, אז לכן היא נתקללה בעבורך, מה שהיא גרמה לך שב- DNA היא הכניסה לך את זה.

אז זאת אומרת אנחנו רואים מי שהכניס לנו את זה בפוטנציאל אז זה מתגלגל אליו בחזרה זאת אומרת הכל חוזר בחזרה לאלה שהיו הגורמים.

אז זאת אומרת, אומר הרמב"ן, מה שאמרנו: לכן קליפה של חטא זה נשארה לדורות, ודקות של דבר שבכוח הנחילו לבניהם, ואדם מבחירתו עושה מכח זה דבר שבפועל, מדקות של רע שנמצא באוצר של טוב - לרע גמור, ואז הוא מגלגל בעבירה שלו את החטא על יוצאי מצרים, כי בשביל "הבכוח" שלהם שנמצא בו נתאפשר לו לזה לעשות רע בפועל, לכן כשעורפים את העגלה זה מכפר גם על יוצאי מצרים.

כי היה תנאי! אומר הטור, "הבית יוסף" בטור אומר: "כי על מנת כי נפדו ממצרים - שלא יהיה שפיכות דמים לא בהם ולא בזרעם עד עולם, לכן הם גם צריכים כפרה". לכן "כפר לעמך ישראל", ממתי נהיינו לעם? ממצרים, אז "כפר לעמך", לא רק ליושבי המקום שנמצא החלל שם, לכן גם הם צריכים כפרה.

אבל מעלתם וגדולתם! במקומה עומדת, וכי נגרע ממעלתו של אברהם בגלל חטא? וכי נגרע למשה רבינו ממעלתו וממדרגתו בגלל חטא? לא נגרע! הם נשארים בגדולתם ובמעלתם והרבה מצוות יכולות להתחדש! מהמעלות האלה נמצאות גם בעבירות שלהם! ומגדלותם זו נבנה כל עם ישראל.

בזכותם עם ישראל הגיע למה שהגיע ומחזיק מעמד אלפי שנים: נגד כל הפוגרומים והאינקוויזיציות וכל ההסתה מן הדת וכל "הדתה" וכל מה שמחרטטים עלינו העיקר שלא נשמור תורה ומצוות. לא יעזור! הכח של האבות נמצא בתוכנו, ואי אפשר לעקור את זה מן היהודי.

ומגלותם של הראשונים נבנה עם ישראל. עד שחכמים זכרונם לברכה אומרים על כולם: "שעבירותיהם מביאות לכל הצלחות הגשמיות, והרוחניות, של כל העולם"! שמעתם?

שחכמים אומרים: שכל העבירות של היהודים זה מביא לכל ההצלחות הגשמיות, והרוחניות, של כל העולם! למה? "כי כולך יפה רעייתי ומום אין בך" כלומר: אין בעם ישראל מום של אמת! מום של מציאות! אלא הכל דברים חיצוניים, מעשים של חטא, אבל בקרבם פנימה "ממלכת כוהנים וגוי קדוש המה" על זה אומר יפה! "בשיר השירים", "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש" זה לא שאני שחורה, נולדתי שחורה, לא! מה שאתם רואים אותי ככה - זה רק בגלל השמש, זה רק שיזוף, שיזוף - זה עובר, אתה תראה בחורף אני חוזר להיות בהיר, אבל בקיץ מן השמש אני משתזף, זה רק שיזוף, זה לא במהות.

זאת אומרת: "שחורה אני - ונאוה" אף על פי שרואים שאני "שחורה" תדעו לכם ש"אני נאוה!". זאת אומרת: עם ישראל אין בהם רע, והראיה: שאפילו הפושעים הכי גדולים בעם ישראל, הכי פושעים שיכולים להיות בעם ישראל, אבל בשורשם הם טובים. כמו מי שנכנס לבית קודש הקודשים להוציא את המנורה

ואמרו לו: "אתה לא ראוי לזה!" הגויים, "תשאיר אותה פה ואתה תכנס ותיקח משהו אחר", לא נכנס! אמר: "דיי שהכעסתי לבוראי פעם אחת!" זהו. אדם שהיה רשע כזה גדול שיכול להיכנס לבית המקדש להיכנס להוציא לגויים כל מיני דברים מבית המקדש, הם פחדו בעצמם להיכנס, אדם כזה בין רגע פתאום תפס את עצמו

והבין ואמר: "מה? אני יכנס לבפנים ואני יוציא עוד משהו?! די! די לי שהכעסתי את בוראי!". אמרו לו: "חביבי, אם אתה לא נכנס - אנחנו מנסרים אותך!", ושמו אותו בתוך חמור של נסרים והתחילו לנסר לו את האיברים, מורידים לו לאט לאט חתיכות פיסות פיסות,  "נו, אתה נכנס?"

-      "לא נכנס! דיי שהכעסתי לבוראי פעם אחת! מספיק". -      עד שנפח נשמתו.

היהודי בשורש שלו הוא טוב מאוד אבל לפעמים הקליפות והטומאה שהוא אוכל נבילות וטריפות וכל הדברים וזה - מטמטם אותו מעמם אותו, עד שהוא בכלל שוכח את מציאותו בכלל. אבל יכול שיבוא אליו גוי סתם ויגיד לו: "שמע, תכפור באלוקים ותשתחווה עכשיו לפסל, אם לא - אני הורג אותך!"

-      יגיד: "אני לא מוכן!"

-      והוא ימות, והוא ימות.

 יוסי וואליס מנכ"ל של "ערכים" פעם סיפר איך הוא חזר בתשובה אני יגיד בקצרה:

הוא פעם הלך וקנה עמד בתור בחנות של חזיר לקנות פיתה עם חזיר, תוך שהוא עומד ככה בתור, היה לוקח את הביס הראשון או השני פתאום הוא נזכר שסבא שלו, סבא שלו בזמן השואה נגמרה המלחמה, נגמרה המלחמה, הם ברחו ליערות והגרמנים גם כן ברחו ליערות שלא יתפסו אותם היה הפסקת אש ונגמר, ובא אליו גרמני יימח שמו וזכרו, וראה את הסבא וכיוון לו רובה לראש

ואמר לו: "תאכל עכשיו קודלי חזיר, אם אתה לא אוכל את זה - אני יורה לך בראש!".

שש (6) שנים של מלחמה עברו, הוא ניצל, נס, מופת, עוד רגע חופשי, חופשי, פתאום בא השייגץ הזה

ומאיים עליו: "תאכל, אם לא תאכל - אתה מת!",

ביס אחד והוא חי! ואחר כך יעשה תשובה וזהו, הוא חייב למסור את נפשו על זה? הוא לא חייב למסור את נפשו! "ייהרג ולא יעבור" זה על דברים כאלה וכאלה (על ג' עבירות החמורות; עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים בלבד!),

מה אתם אומרים? הוא לא הסכים! ירה לו בראש - והוא מת!. אז בביס הראשון או השני יוסי וואליס אמר: "סבא שלי מת בשביל לא לאכול חזיר ואני עומד פה כמו בהמה בתור כמו כל הגויים ולוקח את הזה ונוגס ואוכל חזיר?!"

באותו רגע הוא הוציא את הפיתה מהפה, והחליט לברר את היהדות; מה הסבא שלו עשה למה הוא עשה את זה? חזר בתשובה! ונהיה מנכ"ל של "ערכים", ארגון של חזרה בתשובה.

זאת אומרת: גם יהודי שנמצא בשיא הטומאה בלי שום קשר ליהדות, זיק זיק זיק, איך אמרנו שכל אחד ב- DNA של הצאצאים שלו, הסבא נתן ב- DNA שלו את הזיק הזה שיתעורר ממנו למסור נפש! למען השם יתברך. והנה זה פעל.

זאת אומרת כבר למדנו את זה ואמרנו את זה שהאבות נותנים בתולדות שלהם מהמידות שלהם, אז זאת אומרת כמה שאתה מתקן את עצמך - אתה מתקן את הדורות הבאים שלך, כמה שאתה מקולקל חלילה - אתה גם משפיע עליהם, לא במישרין; הם לא צריכים לראות אותך ולהכיר אותך, זה ננטע בהם, וזה יצא וזה יכול לצאת בגדול, לחיוב אם לשלילה.

מכל מקום למדנו יסוד גדול מאוד: חטא; מה הוא? תלוי באיזה דרגה הבן אדם: תלוי כמה הוא קשור לחטא, כמה הוא נוטה אליו, וככה משקללים בשמים, השלכות הם לדורות! השלכות הם לדורות. אבל, "יפה את רעייתי ומום אין בך" אין בך מום של אמת מום של מציאות, זה רק שיזוף אבל כדאי שהעבוד שלא נצטרך גם לשזופים כאלה,

ובפרט בחודש אלול צריך להוריד את השיזוף הזה, לעמוד לפני הקב"ה "באשר הוא שם", אם נעמוד לפני השם בראש השנה כשאנחנו נקיים מכל עוון וחטא - פשששששט. איזה שנה טובה תהיה לנו בפרט אחרי כל המאמצים של שנה אחרונה וההשתדלויות, ועבודת השם הנפלאה וכו' וכו',

אז ודאי שנזכה לשנה ברוכה יותר "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" אמן ואמן. 

 רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.