האם יש שיוויון? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

תאומים

נהניהו בן אורה.

פרשת חוקת,

חלק א',

האם יש שוויון?

כולם מדברים על שוויון,

נצרות פרוטסטנטית.

משווים בין בהמה לבין אדם, תנו לחיות לחיות.

משווים בין זכר לנקבה,

בין רמא מעלה לפחות ממנה.

שוויון. היום יש לקסיקון שוויון, שוויון, שוויון,

שוויון, שוויון, שוויון.

אפילו שאין שוויון,

שוויון.

מתי שמתאים להם? שוויון, שוויון.

אז בואו נראה מה התורה אומרת על זה.

הפסוק אומר, וידבר העם באלוהים ובמשה,

למה העליתונו ממצרים למות במדבר,

כי אין לחם ואין מים,

ונפשנו קצה בלחם קלוקל.

רש״י אומר,

וידבר העם באלוהים ובמשה,

השוו עבד לקונו.

העם מדבר באלוהים ובמשה.

אז ישבו ביניהם.

בין משה שהוא העבד לבין קונו.

בדיבור כנגד שניהם.

אז ישבו.

בין עבד לקונו.

ואמרו, למה העליתונו?

שניהם שווים.

כאילו, מי מעלה אותם מארץ מצרים?

אלוקים במשה, זה אותו דבר.

עד כאן רש״י.

העניין של השוואת עבד לקונו

מכיל רעיון עמוק מאוד, האומר דורשני.

אין האמירה הזאת פליטת לשון,

אלא בתלונה שלהם דימו להשוות

ולהביע איזה זלזול כלפי מעלה.

כי אם משווים עבד לקונו, זה זלזול כלפי מעלה.

בפירוש הרלב״ג,

פרשת קדושים,

באזהרה של זריעת כלאיים,

בהרכבת כלאי בהמה,

שם הוא אומר את הדברים הבאים.

ידוע שאסור לזרוע כלאיים

ולהרכיב כלאי בהמה.

מה הוא אומר על רלב״ג?

עוד יזיק לאמונה

כי הוא יתברך הבדיל

בחלוקת המינים

בחילוק הצורות.

כי זו הצורה,

היא יותר נכבדת

מצורת בעל חי אחר.

וההאמנה

במעלת הצורות

הוא המגיע בסדר המדרגות

להחשיב הצורה היותר נכבדת.

עד כי יגיע עוז וכבוד אליו יתברך.

אשר הוא נבדל בצורה היותר נכבדת מכל הנמצאים.

וזה יישירנו

להשגתו, להשגתו יתברך.

וכן למעלת החוכמה

במעלת הצורה.

מה הוא אמר עד עכשיו?

אומר הרלב״ג

שיש בעניין של האיסור

של כלאיים

בצומח ובבהמות

עניין של אמונה.

הקדוש ברוך הוא בכוונה הבדיל

וחילק בין המינים

בחילוק הצורות.

לא רק שהוא חילק בין זורע,

בין צומח לבין

חי בעל חי,

אלא בתוך הזרעים והצמחים

הוא עשה חילוק

של צורות.

אתם רואים כמה סוגי פרחים ועצים שונים ומשונים.

אתם רואים כמה יש

שונים

במינים של בעלי חיים.

אפשר להגיד שעכבר ואריה זה אותו דבר?

ונמר ואריה זה אותו דבר?

וחתול ונמר זה אותו דבר?

אפילו אם נאמר שהוא ממשפחתו, אבל זה אותו דבר.

הקדוש ברוך הוא בכוונה חילק את המינים בחילוק הצורות. למה הוא עשה את זה?

כי זו הצורה יותר נכבדת מצורת בעל חי אחר.

יש לקדוש ברוך הוא כוונה ללמד

שאין צורה דומה לחברתה

רק לעניין הצורה, אלא לעניין חשיבותה ומעלתה

בסדר הבריאה.

אז כל צורה אומרת על מעלה שונה

מצורה אחרת.

כמו שנתתי דוגמאות,

נמר,

פנתר,

ברדלס,

נומה,

אפילו שהם כאילו משפחה אחת והם דומים.

כל צורה באה להבדיל במעלה.

בהאמנה,

במעלת הצורות,

הוא המגיע בסדר המדרגות לחשיב הצורה יותר נכבדת.

זאת אומרת,

כשאתה יודע ומאמין שהשם חילק את הצורות לצורך זה,

אז אתה יודע שיש לחשיב

צורה שהיא יותר נכבדת.

וככה אתה מגיע לחשיב דבר על דבר על דבר גבוה מעל גבוה, עד שאתה מגיע לחשיב

את הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה, לעילא ולעילא מכל הצורות וכו' וכו'.

וזה,

מה השאיר את האדם להשיג את השם יתברך.

אחת מהסיבות שהקדוש ברוך הוא נתן

את העניין של מלך בעולם,

שיהיה לנו קצת דמיון כדי להבין מה זה מלכו של עולם.

אז לדוגמה, כתוב על שלמה המלך שיושב על כיסא השם.

האדם

שהכי זכה להיות

במדרגה הגבוהה ביותר בין בני האדם

בצורה ובשליטה

על כל העולם כולו,

זה היה שלמה המלך.

ונאמר שהוא יושב על כיסא השם. זאת אומרת,

כביכול השם נתן לו כוח ושליטה בעולם,

מקסימלית.

ואם אתה רואה שאדם

יכול להגיע לכזה כבוד, מעלה, חוכמה,

שליטה,

כולם נשמעים ושרים לנשמעתו,

כולם מכירים ומוקירים אותו,

אז יש לך קצת דמיון להתבונן כלפי מעלה, להגיד. אז מה אם אדם ככה?

מה זה הקדוש ברוך הוא?

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו קצת

אפשרויות להתבונן

ולעלות לעלות בהשגתנו בגלל חילוק הצורות שיש בעולם.

אולם, בהרכבה,

בין אם אתה מרכיב בין כלאי בהמה,

בין אם זה בין כלאי זרעים,

אתה מערב צורה בצורה.

בזה אתה מראה שאתה לא מחשיב כלל את מעלות הצורה.

זאת אומרת, אתה אומר, אין הבדל בין צורה לצורה.

אני אקח שזיף ואני אקח אפרסק ואני אעשה אפרשיזיף.

אני אקח מישמיש ואני אקח תפוז, סתם דוגמה, ואני אעשה איזה תפוז מישמיש.

זאת אומרת, אתה ממשמש את הכול, מישמש, מה שקוראים.

אתה עושה מישמש.

אתה מערב את הצורות, אתה לא משאיר אותן במעלתן.

וזוהי כפירה גדולה.

המעשים האלה מורים על כפירה גדולה,

שאתה מבטל את כוונת הבורא בבריאה.

למה? כי הבורא רצה שיהיה הבדל

ויהיה מעלה לכל צורה וצורה, וככה תגיע מזה להחשיב כל משהו יותר גבוה.

ככה גם בכלאי בגדים.

אסור לנו צמר ופשתים יחדיו, נכון?

שעטנז.

אז אסור צמר.

הלו?

זרוק את זה.

צמר

ופשתים.

למה?

מה יותר חשוב? הצמר או הפשתים?

הצמר. מה?

הצמר.

טעות.

צורת הפשתן

הבאה מהצמח

הוא יותר שלם מהצמר.

כי זה בא מפה על המין המכוון לעצמו.

הפשתן הוא בא

מהצמח של פשתן,

שזה מכוון לעצמו, שהצמח הזה יוציא פשתן. זו הכוונה, זה המכוון.

שצמח הפשתן יוציא פשתן.

זה המכוון. בשביל זה השם ברא את הפשתן, שיצא פשתן.

אבל זה הצמר יוצא מבעלי חיים,

ממותרות החומר.

זה לא עצם הבעל חי,

זה המותר מן הבעל חי.

כמו שהציפורניים אצלנו זה מותר האדם,

והסערות שלנו זה מותר האדם.

זה לא עצם האדם,

אלא זה מותרות.

דהיינו, דבר שהוא מיותר.

מותר.

נוסף.

אז כיוון שזה לא מכוון שיקחו את הצמר

ויחשיבו אותו כמו פשתן,

כי פשתן בא מהמכוון לעצמו,

וזה מהמותר של מעל חי.

והוא יתברך, החכימנו באלה המצוות

להשיג מדרגות עצורות

בכל הנמצאים.

קצתם במעלה,

יותר על קצתם.

ומזה נעמוד על מציאות השם יתברך,

שאם יש הבדל פה בקטנות,

זה יותר מזה, וזה יותר מזה, וזה יותר מזה, וזה יותר מזה.

כמו בברכות שאנחנו מברכים.

כשאנחנו אומרים שהכל נהיה בדברו,

זו הברכה הכי פחותה,

כי היא כוללת הרבה.

כשאנחנו אומרים אחר כך בורא פרי אדמה,

היא כוללת

יותר מבורא פרי העץ.

בורא פרי העץ כולל יותר מבורא פרי הגפן,

כי זה יותר מיוחד, יותר במעלה.

אז רואים שיש מדרגות בכל דבר

ויש חשיבות.

אז לכן,

כל דבר שהוא מיוחד יותר,

יש לו צורה אחרת,

יש לו שם אחר, יש לו מעלה אחרת, מדרגה אחרת.

ואם אתה מערבב אותם,

אז פירושו של דבר שאתה מגרע את הרצון האלוקי ומשווה בדברים שהשם אסר,

כי אתה מבטל את הבחירה וההתבוננות והאמונה שיש מדרגות,

ולכן השם חילק את הצורות שיישארו ככה,

כדי שנוכל מזה להשיג

למעלה למעלה למעלה עד הקודש.

עכשיו נבין את החטא

של דור המדבר שהשבו עבד לקונו,

ואמרו למה העליתונו

וידבר העם באלוהים ובמשה

למה העליתונו השבו בין עבד לקונו?

בהשוואת העבד לקונו ישנה כפירה

בעצם המעלות

ומדרגות הקדושה.

ביטול התחומים

והריסת הסייגים והגבולות.

אתם רואים שבעם ישראל

גם כן.

נכון שבני האדם הם בצלם אלוקים נבראו,

אבל יש מעלות.

אתם רואים שבישראל יש.

ישראל, לוי וכהן.

אז יש מעלות שונות.

והקפידו חכמים לכבד את הכהן ראשון לעליה בספר תורה, בלוי שני וישראל שלישי.

יכול להיות שהישראל חכם

והלוי פחות,

והכהן טיפש.

אבל הוא יש לו מעלה של כהן.

המעלה של כהן

מעניקה לו את הזכות.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת שיש מעלות.

מצד שני, מי שיש בו מעלת התורה

זה מעלה גדולה ביותר.

אז מי שמצטרפת אליו מעלת התורה הוא כבר יוצא מגדרו.

ממזר תלמיד חכם,

עדיף על,

כהן גדול,

אדיוט.

אז זאת אומרת, יש מעלות.

וצריך לדעת המעלות.

ומי שמשווה

הוא כופר בעניין הזה של המעלות

והמדרגות של הקדושה.

והוא מבטל את התחומים

והורס את הסייגים והגבולות.

הוא הורס את השלבים

והעליות

שבקודש יסודותם

יש מדרגות.

רבי פנחס בן יאיר אומר

את הסדר שלו,

מה קודם,

זהירות, זריזות וכו'.

צריך לעלות במעלות.

אי אפשר לקפוץ.

וצריך לשמור לדעת

שיש מעלות, יש מדרגות, יש סדר.

אבל ההשקפה הזו שמשווה עבד לקונו מגלה את הכפירה שבלב.

היעדר הכרה שיש גדול ויש קטן.

זו כפירה בלב.

זו כפירה שיש עצמים אחד מקודש למעלה מחברו.

זו כפירה בהיעדר אמונה בכוח הבחירה

להתעלות להתקדש דרגה אחר דרגה.

וזה חטא גדול ונורא.

הרבה יותר מעצם התלונה על היעדר בשר לאכילה.

החכמים, זיכרונם לברכה, שהבינו וחדרו לנפש המתלוננים,

הראו לנו את מקום התורפה שבדבריהם,

שבדבריהם,

שהם ישבו עבד לקונו.

עכשיו יובן בזה מה שאמרו זיכרונם לברכה.

כל המבזה תלמיד חכם,

אין רפואה למכתו,

והוא נמנה בכלל האפיקורסין.

למה?

מפני שביזוי תלמיד חכם

זה לא זלזול רק בכבודו של תלמיד חכם,

כמו שאתה מזלזל בסתם אדם.

לא, זה לא זה רק.

אלא מונח פה רעיון

של פורה ראש ולענה

של השוואה.

לפי דעתו של המזלזל, לפי דעתו המשובשת,

אין דבר נבחר ומעולה בבריאה.

כולם שווים.

וכיוון שהוא חושב ככה,

הוא כופר, ואין רפואה למכתו.

כשאדם חושב שכולם שווים, מי הוא? מה הוא חושב את עצמו?

הוא לא מכיר במעלות

של בני אדם,

אדם הזה אין לו רפואה.

גם לא יהיה לו רגשי חרטה ותשובה.

אין לו רפואה, כי הוא חושב שכולם שווים.

הוא חושב שהוא צודק.

והוא לא חושב שחטא, כי הכל שווה.

לכן המבזה תלמיד חכם

הוא בכלל האפיקורסין,

ואין רפואה למכתו, פירושו לא ישוב גם בתשובה מזה,

כי הוא חושב שכולם שווים.

אז אני יכול להגיד על כל מי שאני רוצה מה שאני רוצה.

לפי זה אפשר להסביר.

כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר,

אינו תלמיד חכם.

למה?

כי אם הוא לא נוקם ונוטר

על המעלה שיש לו,

אז אין לו מעלה.

כי גם הוא השווה.

והוא חושב שבסדר, פגע בי, נו בסדר, מי הוא בכלל? בסדר, שלום.

לא, לא אמרו לך שאתה תנקום ותנטור בגלל שהוא פגע בך,

אלא בגלל המעלה שיש בך.

כי אחרת אתה משאיר את מה שהוא אמר, שכולם שווים.

ונשאר המצב של הכפירה במעלות שיש בבני אדם.

ולכן אמרו, זיכרונם לברכה, מספר לשון הרע,

כאילו כופר בעיקר.

למה מי שמספר לשון הרע הוא כאילו כופר בעיקר?

למה בעבירה זו אמרו

שהוא כופר בעיקר?

כל העניין של לשון הרע,

הגינוי והזלזול

בכבוד חברו,

הוא נובע מאותו מקור עכור

של מחשבת השוויון.

הוא כופר במציאות,

במעלות

ובמידות גבוהות

שיש בבחירת האדם.

הוא לא רואה שום סיבה ועילה

לעיין במעלות

ובמידות

של חברו.

ובקלות ראש

הוא משחיר ומחה את פני חברו.

ואין ניבו נוקפו,

כי הוא כופר במציאות של מעלות.

הוא יכול לדבר על כל מי שרוצה מה שהוא רוצה,

ולא חשוב אם יש לו מעלות או אין לו מעלות, בשבילו לא כולם שווים, הוא יכול לדבר.

הפה שלי ברשותי, אומרים אנשים.

וכאילו הבחירה חופשית,

וזה נקרא שהוא כופר בעיקר.

כי הקדוש ברוך הוא עשה מעלות, הוא עשה מדרגות.

ואתה שיכול לדבר על כל בן אדם, כאילו,

אתה כופר בעיקר.

לכן נענשו דור המדבר

בזה ששלח עליהם הקדוש ברוך הוא את הנחשים דווקא.

למה העונש היה בנחשים?

כי ידוע שהנחש הקדמוני

הוא סמל החטא של לשון הרע.

סיבת לשונו הרע הייתה קנאה באדם,

בחיר היצורים.

שנצטווה לא לאכול מעץ הדעת.

הנחש מבעלי החיים היה הכי דומה לאדם.

כי הוא הלך על שתיים בהתחלה.

הוא היה עומד זקוף, הוא לא היה זוכל.

היה לו רגליים.

תראו בנחשים יש להם סימן מקום של רגליים.

הוא היה הולך זקוף ודומה לאדם.

והוא נתקנא באדם.

והוא הטיל את זוהמתו

על ידי הרמזים של כפירה.

הוא הכחיש בכוח עילאי

והוא הכחיש בקדושתו של השם יתברך,

שקדושת השם יתברך למעלה מכל הקדושות.

הוא הראשון.

אבי תורת השוויון.

הוא השבע עבד לקונו.

הוא אמר, ויהייתם כאלוהים

יודעי טוב ורע.

זאת אומרת, אתם יכולים להיות כאלוהים

יודעי טוב ורע.

הוא השבע עבד לקונו. הוא הראשון.

הוא אבי התורה של השוויון,

הנצרות הפרוטסטנטית.

הוא השבע וטשטש את כל הגבולים ואת כל התחומים,

וזהו מקור הכפירה.

זה מקור הכפירה.

מה היה העונש של הנחש?

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, למה נפרע

בהם בנחשים?

למה על מה שמשמו עבד לקונו

ביקשו בשר?

למה?

למה נפרע מהם בנחשים?

הנחש,

אפילו שהוא אוכל כל מעדנים שבעולם,

נהפכים בפיו לעפר.

דהיינו, הוא טועם הכל עפר, אותו טעם.

אוכל סוס, אוכל חמור, אוכל גדי,

אוכל מה שלא אוכל,

טועם אותו דבר.

ככתוב,

בנחש עפר לחמו.

הנחש,

כל מה שהוא אוכל, טעמו טעם עפר.

ואלו,

עם ישראל,

אוכלים את המן,

שהם אוכלים דבר אחד,

ונהפך להם למטעמים הרבה.

שנאמר, וייתן להם שאלתם ותאוותם יביא להם.

כל מה שאתה שואל ומתאווה נתן להם טעם במן.

ואומר,

בפסוק, ארבעים שנה אדוני אלוהיך עמך, לא חסרת דבר.

מה זה לא חסרת דבר?

היה במדבר כל מה שהם רצו? כן.

במן, היה את כל הטעמים מה שהם רצו.

לא חסרת דבר.

אז אמרו חכמים, יבוא נחש,

שאוכל מינין הרבה

ובפיו טעם אחד,

וייפרע

מאוכלי מין אחד,

ותועמין

מינין הרבה.

הנחש

שאף להכשיל ולהחטיא את הדם וחווה,

לשבש את שכלם

בהרס ההשקפה

של העדר בחירה,

בזיוף

של דרך ההשוואה

שבחטאם יהיו כאלוהים

יודעי טוב ורע.

אז לכן הוא נקנס ונענש

בעונש ההשוואה.

כל מה שהוא אוכל,

הקדוש ברוך הוא השווה לו.

אמרת שהכל שווה, נכון?

אתם ואלוקים זה שווה.

אז אתה תאכל תפוח וגדי ועץ, וזה מה שתאכל,

הכל שווה.

אתה תטעם רק טעם אחד.

אפילו יאכל מעדנים מותאמים מבוסמים ביותר טעם עפר.

מידה כנגד מידה.

עם הכישלון של בני ישראל, כשדיברו סרה באלוהים ובמשה, וישבו עבד לקונו,

השם שילח בהם את הנחשים להיפרע מהם.

מאלה שהם בעלי הטעם האחד,

אלה שהם בעלי ההשוואה,

ששוללים את הקיום

של צורות נכבדות

שמשיגים אותם בכוח הבחירה החופשית.

מה התקנה?

שיביטו אל נחש הנחושת

בחי.

תסתכלו בשורש של החטא

של הנחש, ומה עונשו?

אז תבינו שטעיתם

במה שהשוויתם בין אלוקים למשה.

השוויתם בין חבד לקונו, נכון?

זה הנחש עשה.

הוא אבי השיטה.

מה היה עונשו?

שהקולץ לא שווה טעם עפר.

אז תתבוננו בנחש בשורש,

השורשים

של שיטת ההשוואה,

וזה יהיה התרופה שלכם, כי תחזרו בכם מהטעות, וחי.

תתעמקו ותעיינו יפה.

תביטו על עונשו של הנחש,

שהוא נידון

לניוון תמידי ולהשוואה,

בגלל שהוא הכחיש את בחירת הקדושה,

וכפר במעלות ובצורות הנכבדות.

אז יבוא דווקא הנחש הזה,

ויפרע מבני ישראל,

שהם אוכלי המן,

וטועמים טעמינין הרבה.

על מה אתם מתלוננים?

אתם מתלוננים על הלחם הקלוקל, על המן,

שאתם טועמים בו את כל הטעמים, ואתם עוד מתלוננים?

זה מה שאתם עושים?

זאת אומרת, אתם לא מודים

בזה שהקדוש ברוך הוא חילק לכם ועשה לכם

טעמים שונים וכו',

בשביל שיערב לכם, לא יחסר לכם,

דבר.

ויש לכם עוד תלונות בפה?

ואתם עוד משווים

עבד לקונו?

הרי המן

שהקדוש ברוך הוא נתן,

הוא בעצמו היה מברר ומבליט

את הצורות הנכבדות והמדרגות של בני ישראל.

המן עצמו,

הוא בעצמו היה מלמד אותם שיש הבדל

בין הצורות השונות.

ככתוב, וורדת הטל

על המחנה לילה.

וורדת הטל על המחנה, משמע, בתוך המחנה.

נכון?

וורדת הטל על המחנה. אז איפה זה? בתוך המחנה.

אז מה זה שכתוב? ויצא העם ולקטו.

יצא מאיפה? יצאו מחוץ למחנה, משמע.

ועוד כתוב, שטו העם ולקטו.

שטו, משמע, הלכו למקום רחוק.

רשי שואל, הכיצד?

מחנה, מחוץ למחנה, הלכו רחוק, מה הולך פה?

אומר רשי,

צדיקים

ירד להם המן על פתח הבית.

בינונים היו צריכים לצאת

חוץ למחנה ללקוט,

יצאו ולקטו.

רשעים שטו ולקטו.

זאת אומרת, היו צריכים ללכת רחוק בשביל למצוא את המן.

אז רואים שהמן בעצמו חילק בין הצורות.

יש צדיקים, יש בינונים ויש רשעים.

ולא כולם שווים.

אתה רואה שלהשיג את המן

כל אחד טרח

לפי מעלתו, צדיק בפתח ביתו.

בינוני צריך לצאת חוץ למחנה, ורשעים צריכים ללכת יותר רחוק.

וכתוב גם

על המן עוגות.

וכתוב גם וטחנו.

הכיצד?

צדיקים,

לחם,

בינונים,

עוגות.

רשעים,

טחנו בריחיים או דחו במדוחה.

אז אתה רואה שגם

יש כאלה שהיה להם קצת טרחה,

יש כאלה שטעמו ככה,

יש כאלה שהיו צריכים עוד לעשות פעולה ביד.

ועל האור המאיר הזה,

על המן הזה, היו מתרעמים ומרננים.

וכאילו מכחישים את הבחירה

ואת הצורה של הנבדלות.

והם,

שנזרקה מפיהם

ביטויים כאלה,

להשוות עבד לקונו,

ולכן ניתן להם תקנה שיביטו אל נחש הנחושת

ואל עונשו,

וחי.

זאת אומרת, תביט בשורש העניין מה מביא זה הכפירה כמו של הנחש.

תחזור בך,

תבין איך הוא נענש,

ומזה תוכלו לשוב בתשובה על מה שהשוויתם בין עבד לקונו.

אז התורה מבטלת לחלוטין את כל עניין השוויון שהיום מדברים בכל עניין,

גברים, נשים, בהמות בני אדם,

בעלי חיים,

זרעים, צמחים,

הכל זה משורש הכפירה.

אין דבר כזה שוויון.

זאת אומרת,

במה שהתורה אומרת שאין שוויון,

אין שוויון.

במה שהתורה אומרת שיש שוויון,

יש שוויון.

כולם נבראו בצלם,

נכון,

בזה שווים.

אבל זה הבייס, הבייס, זה רק הבסיס.

מה הלאה? מה עכשיו? מאחרי הבסיס מה קורה?

כולם שווים מאחורי הבסיס? לא, כבר די.

יש גוי ויש יהודי.

יש יהודי ויש לוי ויש כהן ויש חכם

ויש גאון ויש צדיק ויש חסיד

ויש קדוש.

ויש מעלות.

מעלות שונות.

בבסיס שווים.

אבל יש מעלות.

כל הבעלי חיים נקראים בעלי חיים, אבל יש שונה.

יש יתוש,

ויש עכבר,

ויש חתול,

ויש נמר,

ויש פיל,

ויש אריה,

יש עופות.

יש הזמיר,

ויש דרור,

ויש נץ,

ויש נשר.

אז זה לא אותו דבר.

יש מעלות, וגם אם עפים יותר גבוה,

כל אחד לפי מעלתו.

אז זאת אומרת, זה לא,

אי אפשר להשוות.

להשוות

ולא להכיר בהבדלים שהשם ברא בבריאה, ורוצים לעשות כלאיים מהקול.

לכלול את הכול כאילו הכול שובב לעשות מהקול אחד,

זה כפירה בעיקר.

שיעור הבא בעוד דקות ספורות.