ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ח | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 11.06.2019, שעה: 06:22
בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ח' 11-06-2019
נציב יום: חזרה בתשובה אמתית ושלמה לעם ישראל ובתוכם לריבה בת סוניה מהרה.
אנחנו ממשיכים חלק ח' ב "ואהבת לרעך כמוך"
כתב "בספר חסידים" בסימן שמט': "מי שחלם חלום קשה לחברו, שהוא היה מתענה בעבור החלום, הרי אם יתענה על חברו - קיים "ואהבת לרעך כמוך".
אדם חלם על חבר שלו חלום והחלום הזה היה קשה, אם היית חולם את זה על עצמך היית מתענה או לא? אם היית מתענה, אם תתענה עכשיו בגלל שחלמת על חברך חלום קשה - אתה קיימת עכשיו מצות "ואהבת לרעך כמוך". כי כמו שהיית מתענה בעבור עצמך בגין חלום כזה - הרי אתה מקיים "כמוך" לרעך, ואתה מתענה גם עבורו. זה מובא "בספר חסידים" רבי יהודה החסיד זכותו תגן עלינו אמן.
הסמ"ק (ספר מצוות קטן) במצווה ח' כתב: "כי בכלל "ואהבת לרעך כמוך" יש הבאת שלום בין אדם לחברו ומכריעו לכף זכות. ודוד המלך כתב בספרו: "בקש שלום ורדפהו", אז להביא שלום בין אדם לחברו, חוץ משהקרן קיימת לעולם הבא, ואת הפרות אוכלים בעולם הזה - הרי שמקיים בזה מצווה של "מכריעו לכף זכות" וזה בכלל אהבת רעים, ובקש שלום ורודפהו. "בקש שלום ורודפהו" זה לא רק בשבילך, אלא גם בשביל אחרים. אז זה אהבה והכרעה לזכות.
במסכת "ברכות" כח' "תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו,
אמרו לו: "רבנו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא!".
אמר להם: "היזהרו בכבוד חברכם, מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי התלמידי חכמים. וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא".
מה הטעם שהוא הזהיר אותם בדברים הללו? היזהרו בכבוד חברכם, מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, בזכות זה תזכו לחיי העולם הבא. למה הזהיר אותם בדברים הללו?
"הפני יהושע" מבאר: "כיוון שאלו עניינים כוללים ביותר אורחות חיים ולחיי העולם הבא. ואלה הם השלושה עמודי התווך שהעולם עומד עליהם, כמו ששנו חכמים ב"פרקי אבות": "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. באמת שבעניין גמילות חסדים היסוד הכולל נלמד מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך".
כמו שאמר הלל הזקן לגר: "ואהבת לרעך כמוך" זה כל התורה כולה. והדבר ידוע שסתם לשון "ואהבת לרעך" זה "רעך כמותך" כמו שדורשים בלשון "עמיתך" עם שאתך בתורה.
(לא כמו שהסביר ספר "הברית" שאפילו גוי).
נמצא לפי זה מה שאמר "היזהרו בכבוד חברכם", הוא עניין "ואהבת לרעך כמוך". הרי תלמידי רבי עקיבא נפטרו כי לא חלקו כבוד זה לזה, ולא קיימו "ואהבת לרעך כמוך". אז "היזהרו בכבוד חברכם" זה עניין של "ואהבת לרעך כמוך", וזה היסוד של עמוד גמילות החסד. ממילא נכלל בו גם עניין עמוד התורה, כי מתוך כך ילמדו לשמה, ולא לשם קנטור.
לשם קנטור זה להיות "אני נוצח את חברי בלימוד" ולקנטר אותו ולשאול אותו שאלות ולהפיל אותו, כמו שקוראים לזה היום, להפיל אותו שהוא לא ידע. אלא ילמד לשמה ולא לשם קנטור.
ומה שאמר להם: "מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים", זה עיקר עמוד התורה ככתוב: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", והרבה פסוקים כיוצא בזה.
ומה שאמר: "כשאתם מתפללים דעו לפני מי" אז זה נגד עמוד העבודה שזה התפילה שהיא במקום הקורבנות. אז כנגד שלושת העמודים האלה זוכים לחיי העולם הבא. אבל הוא תרגם אותם למציאות לא לדברים כלליים.
אמר באופן מפורט: "היזהרו בכבוד חברכם, מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי התלמידי חכמים. וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים".
בספר "יסוד ושורש העבודה" כותב: "ותדעו נאמנה שאי אפשר שיבוא האדם לתכלית העבודה זו השורשית והעיקרית אם לא שירגיל את עצמו שיקיים בתמידיות שתי "מצוות עשה" כלליות שבתורה הקדושה. אחת - מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" ובאמת אמר עליה רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה". המצווה השניה שהיא תלויה בה: מצוות עשה "בצדק תשפוט עמיתך".
{יש דרשה שלמה הנקראת "בצדק תשפוט עמיתך" שהבאתי מזמן כדאי לשמוע}
שניהם נאמרו בפרשת קדושים: כי קדוש יאמר לו, {מי שמקיים את שתי אלה}, שיתמיד האדם בהם בודאי יבוא למדרגה עליונה ויקרה קדוש, דהיינו שיאהב את חברו כנפשו כגופו בכל העניינים ממש. כמו שהוא שמח כשנותן לו השם יתברך שום טובה - יגיל וישמח יבוא שום טובה לרעהו. וכן חס ושלום להיפך: השתתף עמו בצרתו, תהיה נעצב ודואג במר לבו, כאילו חס ושלום היה בא עליו רחמנא לצלן. וכן במעשה שיעשה רצון רעהו ממש - כמו שהוא עושה לעצמו כל מה שהוא רוצה. וכן לא יעשה לרעהו שום דבר שהוא נגד רצונו - כמו שאינו עושה לעצמו שום דבר שהוא אינו נגד רצונו. זה עיקר כוונת הבורא יתברך שמו ויתעלה בציווי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
ומה שאמר המצווה עשה של "בצדק תשפוט עמיתך", זה לדון את חברו לכף זכות בכל עניין ובכל מעשה שיעשה חברו, אפילו שהזכות יהיה רחוק מן השכל - ציווה הבורא יתברך לקרב אל לבו דוקא זכות, וזו המצוה התלויה ומחוברת למצות של "ואהבת לרעך כמוך" כי הדבר ברור הוא, אם ידון לחברו לכף חובה אפילו פעם אחת - שוב לא יוכל לקיים מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" על בוריה ושלמותה.
בפרק ח' הוא מבאר את הדבר ביותר וזה לשונו: "אז זה ברור ופשוט שאין אדם יכול לבוא לקיום מצוה עשה של "ואהבת לרעך כמוך" על אמיתותה ותכליתה בשלמות ובתמידיות. אם לא עמד על המדרגה של קיום מצוות עשה זו "בצדק תשפוט עמיתך" עד תכליתה בשלמות ובתמידיות".
כל זה מדובר כמובן במי שלא מוחזק לרשע ולא סני שומעניה - אין לו שום שמועות רעות עליו וכו'.
למה?
כי הם תלויים ואחודים זה בזה, מצוות "ואהבת לרעך כמוך, ובצדק תשפוט עמיתך" הם תלויים ואחודים זה בזה.
להבין את זה, זה פשוט: כשרואה בחברו שעשה איזה מעשה, או שיצא מפיו איזה דיבור שלכאורה הוא נגד רצון הבורא יתברך, מה עליו לחשוב במחשבתו?
"הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של "ובצדק תשפוט עמיתך" {מצוות צריכות כוונה}, ויתאמץ בהתאמצות גדול במחשבתו למצוא לו איזה זכות במעשה ובדיבור ההוא, ואז כשהוא צדיק בעיניו - {הוא נהיה צדיק בעיניו כי הוא לימד עליו זכות} בודאי יתאמץ גם כן לעשות רצונו באיזה עניינים שיהיה ביכולתו לעזור לו. ויקיים בזה גם מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". ואפילו שיהיה טועה בדבר הזה, במה שהוא דן אותו לכף זכות - עם כל זה עשה את רצון הבורא יתברך שציווה על במצוות עשה של "ובצדק תשפוט עמיתך" ובודאי עשה בזה נחת רוח לפניו יתברך, בקיום מצוות עשה זו.
זאת אומרת: מתי זה מדובר?
מדובר כשבאמת יש איזה צד של ספק שלא ברור, זה נראה לא טוב, אבל זה לא בטוח לא טוב, אז למה שתדון לכף חובה והתורה מצווה אותך לדון לכף זכות.
אך אם לא דן אותו לכף זכות, ומוחזק בעיניו בחזקת רשע - בודאי שמאז והלאה לא יתאמץ בשבילו לעשות לו איזה טובה בכל יכולתו בעת הצטרכותו, ואז הוא יעבור גם על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ולא רק על "ובצדק תשפוט עמיתך".
עד היכן החיוב ללמד זכות?
אז בוורקא שמה היו מקיימים "אהבת ישראל", אהבת ישראל ממש, של כל אחד ואחד מישראל אפילו הפחותים שבישראל אהבה עזה עד כלות הנפש!. "פחותים" זה לא רשעים, פחותים.
אמרו עליו על הצדיק הזקן מוורקא זכר צדיק לברכה: "שרגישות לבו דומה היתה לכסף חי, מרגיש היה בצערו של אדם מישראל במרחק 400 פרסה. תכף ומיד היה מרגיש. הכל היו זכאים בעיניו, סותם היה את פיות המקטרגים שלא לדבר חלילה אפילו בגנותם של הפחותים בישראל.
פעם אחת, מספרים: צבאו על פתחו אנשים המוניים הרבה, באו מקרוב באו מרחוק - להיפקד אצלו בדבר ישועה. בבני חיי ומזוני, עומדים כחומה יומם ולילה, פתקאות = קויטלאך בידיים, נכנסים לחדר קודשו זה אחר זה, וזה לא היה לרצון המקורבים, והיו מטרידים את הצדיק מסדר יומו בתורה ובעבודה.
אז התעורר אחד מן התלמידים נכנס אצל הרבי מוורקא וטען לפניו: "רבי! החסידים במסתופפים בצלך לבקש דרך בעבודת השם יתברך, אתה מרחק, ואלה החדשים מקרוב באו לבקש על חפצי הגוף בלבד! – אתה מקרב?!. איך יכול להיות שהקרובים שרוצים ממך עצות בעבודת השם - מרחק. ומקדים להכניס את הרחוקים שבאים לבקש בענייני הגוף".
מה ענה לו הצדיק?
אמר לו: "גם אלה שבאים על ענייני הגוף הם מתכוונים לשם שמים, באמת, גם הם מבקשים על חפצי הנפש, שאני יורה להם את הדרך הישרה. אבל הם מתביישים להגיד, "הריעותי את מעשיי" והם רק תופשים את הסוף של המאמר "וקיפחתי את פרנסתי". ואני ממילא מבין ברמיזה שהכוונה שלהם היא להתחלה של המאמר".
למה אדם מקפח את הפרנסה? סתם, השם סתם סותם לו את הפרנסה?
כשאדם מרע את מעשיו אז הוא מקפח את הפרנסה,
מה הם יגידו: "רבי! אני עושה מעשים רעים - מה לעשות?"
אז הוא אומר: "לא, עכשיו המצב אצלי ירוד לא הולך בעבודה, אין פרנסה, פיטרו אותי",
- כל מיני דברים כאלו, והם לא רוצים להגיד שזה בגלל... אני מבין לבד בגלל שהם הרעו את מעשיהם אז אני נותן להם דרך לעבודת השם, אז גם הם באים בענייני רוחניות.
כך היה מלמד זכות על כל אחד ואחד - וזו דרך יפה מאוד!
ולא מדובר שמי שמחטיאים את הרבים, ובמי שמקלקלים את הציבור, ומי שמטעים אותם וכו' וכו' כי יוצאת תקלה וחורבן, לכן חייבים להזהיר מפניהם. כמו "התדרדרות", ואחרים שהזכרנו בעבר. הרב בן ציון מוצפי בתשובה שלחנו את זה כתב: "לא לתרום להם בכלל!", קורא להם "רפורמים! בריונים!" ובפרט למי שעומד בראשם. זה? אין מקום! אין מקום להתבלבל, זה? אין לימוד זכות, אלה "מחטיאי הרבים!" צריך להיזהר מהם.
וכמו שאמר הרב אלעזר בן דוד: "מין ואפיקורוס!"
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".