הלכות פסח - חלק ב | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. השיעור יהיה לעילוי נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו ובכללם מור אביהם ועדרת ראשם אליהו בן ישועה אליהו בן אסתר יהודה בן ישועה מיכאל בן

דייזי אהרון בן יפה אהרון בן שרה יוסף בן עליזה

הרב יצחק אמינוב בן מרים איוון בן

בת זה אישה?

אז רגע

איש עוד יש עוד איש?

וגם ויתר חיים בן עלי ארוח ארנאי תכן בגלני. של האישה כשרה

איוון בת פרידה ויפה בת בלור, בלור ובת שרה

זה היום פקודה שלו?

אז לא.

לרפואת ולהצלחת כל עם ישראל בעזרת השם בכל מקום שם, להצלחת גם נעיון יש מדליך בן וולו וגם יהודה בן תנחום

ברוך הנה יתרחם בגן עדן יוחאי בן שרון

מפרש למה שיעור היום טיפה ארוך מהרגיל בעזרת השם

אבל כדאי מאוד מאוד מאוד להאזין

כמו שצריך

בעזרת השם

יום חמישי בלילה

זה בדיקת חמץ

לאחר תפילת ערבית בעזרת השם צאת הכוכבים זמן בדיקת חמץ הולכים לבדוק את החמץ כהוגן בסיום בדיקת החמץ עושים את ה...

נוסח של הביטול אמירת כל חמירה וחמירה דייקה ברשותי דלה חזיתה ודלה ביארתה

מכסים את העשרה פתיתים כמנהגנו לוקחים צלחת מניחים בה מעט מלח סכין ונר

אחינו בני אשכנז לוקחים את הנוצה נר

ואת הכפקיר העץ של הבוכרים הם לוקחים את זה עם זה הם אוספים את העשרה פתיתים

לגבי ברכת שהחיינו אמרנו שלא צריכים לברך שהחיינו כי בקידוש של

ליל יום טוב שנאמר נברך שהחיינו ונכוון על כל המצוות שיש לנו דרך אגב בליל הסדר יש לנו 64 מצוות

ליל הסדר 64 מצוות

צריך מאוד מאוד להקפיד בתחילו ורחים

לכן את ה... שהחיינו למי שנהג לברך מברך אחרי אמירת כל חמירה

למי שלא נהג לברך שהחיינו כי לא מופיע שצריך לברך שהחיינו

אז אינו מברך ברכת שהחיינו.

בסיום הבדיקה מכסים את הצלחת

למחרת בעזרת השם בבוקר זה יום שישי

אז שורפים את החמץ

אז אנחנו נגיד גם את הזמנים יום שישי בעזרת השם

סוף זמן אכילת חמץ למחמירים 948 למקלים 10.2 דקות

לכן צריך להזדרז לקום מוקדם להתפלל מוקדם כדי שהכל בעזרת השם ירוץ ויבוא על מקום בשלום

סוף זמן שריפת חמץ המחמירים זה 10.55 ולמקלים 11.22 אז כבר צריך לסיים את השריפה

קחו בחשבון שמי שעוטף את הניירות

את העשרה פתיתים הללו צריך שיהיה פחות מכזית ולא לעטוף אותם בנייר כסף או בבד או בנייר כדי שיוכלו לסרב ולהתקלות לשריפה הזאת אנחנו מוסיפים את כל תשמישי המצווה

פתילים של נרות שבת פתילים של נרות חנוכה את הלולב הדס והערבה שקיימים לנו ששמרנו אותם

ואת הפתיתי חמץ בתוספת כל החמץ שנמצא ברשותנו שצריך להישרף

עושים מדורה של מצווה ויכולים לשרוף

מה צריך אדם לזכור ולוודא שאכן הוא הכשיר את הכל כמו שצריך

בנוסף לזה שהוא מכר את החמץ לא כמו עצלנים שמתקשרים בדקה התשעים עוד לא מכרתי את החמץ

תציל אותי זה אני לא רוצה להיכשל לא פה אני חושב שהשנה אולי ניתן להם

ניתן להם קצת עונש שכל הבית שלהם יצטרכו לזרוק אותו אז שנה הבאה הם יבואו מוקדם

למה צריך לחכות לדקה התשעים כל הזמן

הדבר הראשון שאתה עושה בראש חודש ניסן מכירת חמץ אחר כך תסדר והכל אין בעיה

אבל זה אלף בית לא בדקה התשעים גם אתה מוציא את הנשמה של המשפחה

גם שלך וגם של הרב מסכן מה הרב עשה מה אין לו פסח אין לו

טרידות אין לו טלפונים רק אתה חסר לו

לכן צריך מאוד מאוד להזדרז בדבר הזה מי שלא עשה נותנים לו עוד הזדמנות

עד יום חמישי בלילה

בעזרת השם בשעה שבע

זהו נגמר לפני מנחה נגמר הזדמנות אחרונה למכירת חמץ

כל מוצרי החמץ שאדם משאיר

דברים שיש בהם תערובת חמץ חשש חמץ וכן על זה הדרך

וכן כלים חייב לסגור את הארונות הללו ולכסות ולשים

חתימה או פלומבה או קשירה מסוימת למה מספיק שילד קטן יבוא וימשוך החוצה ויקחו ויניחו את זה לילדים הגדולים על השיש

ונמצא מתערב חמץ עם כלים של פסח או שאר דברים

כי אדם יש לו רגילות לפעמים יש אנשים שלא עלינו לא עליכם קמים והולכים בלילה חולה ירח זה נקרא

יש אנשים שקמים ואוכלים בלילה

יש אנשים שהוא יכול לקום בלילה לפתוח את הארון של המשקאות חריפים להרביץ

איזה בקבוק שמה

אז זה חמץ ודאי שלחס שלום שלא ייכשל בלילה אדם לא מעכן

לכן אנחנו אומרים בבוקר מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה

שבוכר החזרנו את זה בחמלה, הוא לא אכב לנו

חמל עלינו והחזרנו את הנשמה לכן אם הכל בסדר עד הבוקר אז צריך להגיד אלף פעם תודה רבה אתה מודה אני כמו שצריך

כל השאריות כולם תזכרו לסיים אותם בשקית בפינה או ארגז מחוץ לדלת פתרנו וכך את הבעיה

אשרי מישראל שמכניסים את הפסח עוד לפני כניסתו של הפסח יום יומיים קודם כבר

הכל אצלם כבר פסח פתרו את הבעיה

לגבי צחצוח שיניים סיימתם לאכול את הסעודת חמץ בבוקר כי יש מצווה ביום

ערב פסח לאכול את החמץ דהיינו בשעה

תשע בבוקר כן עד תשע ארבעים ושמונה או עד עשר

לאחר מכן מצחצחים את השיניים

משחה ומברשת שיניים לצחצח את השיניים

ואם יש שיניים תותבות אז עושה עליהם עירוי של מים רותחים לאחר שניקה אותם היטב

והכל בעזרת השם בעל מקום בשלום את המברשת הישנה זורקים לפח מוציאים את החדשה משחת שיניים מחליפים היום דיבר איתי נחשון שיהיה בריא אז הוא אמר שהרב

הרב טולדנו כן אמר שאין בעיה במשחת שיניים

זה לא ראוי למאכל וכולי וכולי וכולי רצה להעביר ראייה מהחזון איש

הביא את זה כתוב עדיין לא עיינדי בפנים אבל נשמע שלפי דבריו

דברים טובים זה קצת מקשה על מה שעשו כל חכמי אשכנז שעשו כל מיני הכשרים

והם תלו את זה רק אם תלוי במאכל כלב או לא תלוי במאכל כלב הוא אומר שגדולי ישראל הסכימו איתו גם יד ימינו של החזון איש הרב ברטלר

שהרב הזכיר אותו כמה פעמים גם

שמע את זה וכך נשמע מהדברים של החזון איש נבדוק בעזרת השם את העניין

עד אז כולם רכשו כשר לפסח אז זה לא כל כך נפקא מימי

בעזרת השם

יש כשר לפסח מי פה בטעם ענבים יצא חדש לא יודע מה לגבי התופסת חומר ראיתי את זה אבל חדש על המדפים

יש כשר לפסח אם לא

יצחצחו שיניים על יבש על מים יצחצחו שיניים וישימו

חבר'ה תן להם יין של כפז בסדר הלאה

לגבי פחי האשפה למי שלא ניקה אותם גם אותם לנקות לפנות את כל האשפה מה שיש חמץ היריעה אוספת

את הכל כדי שלא יישאר שום חמץ בפסח גם אלו ששרפו את החמץ וסיימו

לפנות אותו לא להשאיר כל השבוע אתה רואה את החלה

או את הלחמניה שהשתואבתה

תפנה את הכל לא להשאיר בפסח חמץ

שיהיה גלוי לעין

המטאטא עצמו היות שהוא מלא בחמץ מן הראוי לזרוק אותו ולרכוש

מטאטא חדש או לחלופין מי שלא רוצה לזרוק מטאטא יקר

אז אשטוף אותו היטב היטב

קודם הזמן ולאחר מכן יוכל להמשיך להשתמש בו

דבר מאוד חשוב מה?

מטאטא גומי לא נאכלס בו, זו רק שטיפה קלה

דבר נוסף וחשוב זה השואב אבק

בשואב אבק לא רק שואבים אבק

אלא גם שואבים פירורים של חמץ שנשארו בין הספות וכן על זה הדרך

את זה גם חייב לרוקן את השקית שלו או להחליף אותה לגמרי

וכך פתרנו את הבעיה, באמת זה סעיף שצריך להוסיף אותו אולי בפנים

גם מופיע?

מופיע בדף ברוך השם, זכינו

יפה מאוד

טוב, בבוקר בעזרת השם, בסיום,

אז יש לנו את השרפת חמץ, סיימנו את השרפת חמץ

יש לנו כמה וכמה דברים שקורים, תפתחו את המחזור של חג הפסח, שם מופיע הסגולה של רבי שמשון מאוסטרופולי,

מופיע שם עוד סדר קורבן פסח שקוראים אותו מקווה וכן על זה הדרך אדם מתכונן

החשוב ביותר, אם אדם מכין את הכל ויש לו טלית חדשה וציצית חדשה והכל כמו שצריך,

מסודך, שהשולחן יהיה ערוך מבעוד יום.

מוכן השולחן ערוך עם הכלים הכי נעים,

קרים וקסתות כדי שיוכל לעשות העסבה,

ותכף נראה איך עושים את העסבה על פי ההלכה כמו שצריך,

לא כמו שחשבנו הטיית הראש,

בלבד זה עסבה.

לאחר מכן גם יכין את הכוסות הראויים,

את המצות

שהוא הולך לאכול, אם אשרה ואשרי חלקו אופה מצות חצות,

תבוא עליו ברכת טוב, זה הכי טוב.

אבל מי שלא זכה באופה מצות חצות,

אז אתה מצות עבודת יד, לא מצות מכונה, כן? מצות מכונה לא יוצאים ידי חובה.

מצות עבודת יד, חייב לשקול אותם.

כמה כזיתות אוכלים בלילה הזה, אז נראה בעזרת השם בהמשך, ארבעה, חמישה,

תלוי, מקלים, מחמירים.

צריך להכין את הכול, פר הסועדים.

יש עשרה סועדים, עשרים סועדים, חמישים סועדים, מאה סועדים.

תכין את הכזיתות.

בסדר? גם לקטנים תכין להם.

בשקית, אם זה המרור, אם זה הכרפס,

הכול שיהיה ערוך ומוכן מבעוד מועד.

הבקבוקים שלנו של היין, אין איתם בעיה, כי הם כבר בסיבוב שליפה הם נשלפים.

אבל מי שמחמיר, שלא לפתוח בקבוקים בשבת ויום טוב,

ורכש יין אחר, אז צריך לפתוח את הכול מבעוד מועד כדי שיהיה הכול ערוך ומוכן.

כן, עכשיו אנחנו נגיד בעזרת השם את הדברים שאנחנו צריכים להכין.

אז ככה,

דרך אגב, עוד תוספת קטנה, ביום

פסח עצמו, משעה, סוף שעה תשיעית, זה שעה

3.50. 3.50 כבר אסור לאכול

מצה רגילה,

אנחנו מקפידים כבר מראש חודש לא לאכול,

כן?

אבל לגבי מצה עשירה או מטוגנת, מצה עשירה זה לא הפופושדו, כן?

אז הם כגון, אני יודע שהכינו בבית,

עוגיות של פסח מקמח של פסח,

כן? או מצה מטוגנת,

אז זאת השעה 15.30, תזכרו.

כן.

לגבי הבכורות, ביום הזה, יום שישי הקרוב,

מתענים תענית בכורות.

מי שרוצה לפתור את עצמו, מי שחייב בתענית בכורות זה דווקא הזכרים ולא הנקבות,

בסדר?

ומי שרוצה לפתור את עצמו, או כגון שיש לו בן קטן

שהוא עצמו לא מתענה, שהוא פחות מגיל 13,

והוא אינו מתענה, אז האבא ייקח אותו לבית הכנסת, שם יעשו בסיום התפילה סיום מסכת,

ישמע את הסיום מסכת גם הקטן. לא לתת לו לישון בבית, והוא הולך לבית הכנסת והוא מביא לו את העוגייה או מביא לו את היין. זה לא יצא תענית בכל זאת, צריך להתענות פעמיים,

לא פעם אחת, בסדר?

אחרי פסח פעם אחת, ערב פסח פעם אחת.

מה זה, אתה נותן לישון? לך תפילה.

אז מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה, שהבכורות מגיעים לבית הכנסת ומתענים בסיום התפילה, כמובן, כן?

אז הם יכולים לפתור את עצמם מן התענית על ידי

הברכות שמגישים. כמובן,

צריך להקפיד על הדבר הזה, מה מגישים ואיך מגישים, כדי שאנשים לא ייכשלו.

כן, אם חל ברית באותו יום והוא רוצה לפתור את עצמו, במה? בסעודת מצווה וכדומה, רשאי.

הולך לברית מילה, ערב פסח,

השתבח שמולד, פטר את עצמו מהתענית.

יש מקצת בני עדת תימן שנהגו שלא מתענים תענית בכורות בערב פסח.

יפה. לגבי תספורת,

הזמן המותר הוא עד 12 ו-40, חצות היום. אחרי חצות היום יש שני אופציות.

אופציה ראשונה,

שהוא מסתפר בעצמו. אופציה שנייה, שהוא מסתפר אצל גוי בנוכחות של יהודי. למה הם מצויים?

נו,

הם מצויים אצל שפיכות דמים. לא מצווים, מצויים אצל שפיכות דמים.

לכן, גזירה, אם יעמוד על גביו יהודי, אז ככה יש לו מורה ויפחד.

לגבי כביסה, תפירת בגדים חדשים, כל זה מותר אם זה לכבוד החג. סתם כך אסור. אם זו תעסוקה שלו, אסור.

מחצות היום ואילך. אותו דבר, בעלי חנויות.

אם נצרכים לדברים האלה לכבוד פסח, אין ברירה.

חייבים, אז רשאים.

אבל השתדלו לעשות את הכל מראש. שים פתק בחנות,

אני עובד עד חצות היום, ככה אנשים יזדרזו. יש הרבה מקומות חרדים שעושים את זה. עושים עד חצות היום, אנחנו פועלים, גם סופרים, גם הכל.

ככה, מסכנים, גם הם יכולים להכניס את החג כהוגן, וגם אחרים מזדרזים לכל מה שצריך.

כן,

אז מה אנחנו צריכים בעצם לליל הסדר?

ליל הסדר אנחנו צריכים מצות שמורות, עבודת יד, עגולות.

בפרט לקערה שלנו,

אנחנו צריכים שלושה מצות כנגד כהן, לוי וישראל.

מרור אנחנו צריכים, לכן צריך לנקות את החסה היטב.

לוקחים את החסה, שוטפים אותה היטב תחת ברז.

כן, לכבוש אותה אסור, רוצה להשרות אותה בחומץ, אסור.

אסור לאכול כבוש.

לכן, אנחנו צריכים לבדוק את זה היטב,

ואנחנו אחר כך שוטחים את זה בשולחן שיקוף.

היטב בודקים שאין תולעים, הכל טוב ויפה. אם משרה את זה במים וסבון, עוד יותר טוב.

שוטף את זה, לאחר מכן מכין את הכל בשקיות וקושר, מניח במקרר, כל אחד ואחד מוכן לו. אכן, האשקלזים משתמשים בחזרת.

גם שם חייב בדיקה.

גם בסלק וגם בחזרת עצמה.

בסדר? חייב בדיקה, והם מכינים את זה,

וכו'. לכן, הכל צריך להיות מראש.

לגבי זרוע, מי שאין לו,

לא חייב לשים זרוע בצלחת.

מי שאין לו זרוע, לא חייב.

או זרוע של עוף או זרוע של בשר, אין, לא חייב.

שם של עוף בסדר?

כנף.

הגיע כנפיים.

הגיע כנפיים.

בסדר?

אז אם שם של כבש,

כבש, לנו אין כבשים, ברוך השם, יש לנו רק זה.

בקר ועופות.

אז אנחנו שמים זרוע, מספיק, חתיכה קטנה ממנו.

יפה. ביצה קשה אנחנו מכינים.

מכינים חרוסת טעימה.

בחרוסת הזו שמים קצת זנג'וויל, זה זכר לטית,

וגם יין אדום דווקא.

בנוסף לזה, גם השנה, בגלל שזה שבת, מי מלח

או חומץ,

מראש מכינים לפני כניסת השבת. תזכרו, כל הדברים הללו,

לפני כניסת השבת אמורים להיות מוכנים.

דבר נוסף, יין.

יין יבש, מצנבים, יין פטישים, כל אחד ואחד לפי מה שהוא רגיל לשתות.

הכוסות מינימום שהם צריכים להאכיל מהסמ״ק. מינימום.

בסדר?

זה הכוסות שלנו. השיעור כמניין כוס, 86. מי שנוהג דעת החזון איש, 150 גרם.

מי שמשתמש בכוס אליהו הנביא, יצא

שכרו בהפסדו. למה הוא צריך לשתות רוב כוס,

ויוצא שהוא צריך לשתות חצי בקבוק כל פעם.

ואז אחרי כוס אחת הוא כבר נהיה מסתובב.

אז מה יהיה עוד שלוש כוסות?

לכן מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה.

דבר נוסף, אנחנו, למי שנוהג

לקום ולשטוף כל פעם את הכוס, כל אחד שוטף לשני, כי אנחנו כדרך בני מלאכים,

אז אין בעיה. כל אחד קם, שוטף לחבר שלו, פתר את הבעיה.

ככה נוהגים מינהג של שררה וכבוד.

אבל למי שלא,

בזמנם היום מניחים קערת מים ליד כל אחד, ואז הוא טובל בה קערת מים וכולי.

אז גם קערה היא מים שיהיה מוכן. ליד כל,

ליד שתיים, ליד כל שלוש אנשים, שיהיה קערה.

את הקערה הזאת, לא לשים אותה על גבי השולחן, זה לא דרך של כבוד

לשים קערה שאתה שוטף בה על השולחן.

לכן לשים אותה בצד על איזה שרפרף,

וכן על כיסא גבוה.

כן. עוד אנחנו צריכים, מכינים גם כוס לאליהו הנביא.

היין הזה של הכוס של אליהו הנביא, שמוזגים, כל פעם שאנחנו מוזגים לנו כוס, מוזגים קצת בעל אליהו הנביא, עליה עושים את הקידוש ביום למחרת.

עוד קערה נוספת, חד פעמית, אבל

לדצח עדש באחיו.

כן? לדם צפרדע הכינים ערור, רבי יהודה נותן בהם סימנים, דם ואש ותימרות עשן, שאומרים.

במהלך ההגדה זה יין, השם ישמור ויציל. אמרנו, יש פה הרבה זה, אפשר לתת להם.

שכנים גויים, והוא בעזרת השם פורש מהר.

אז זה אדם ואש ותימרות עשן, את היין הזה לא שותים.

השם ישמור, כן.

אפשר לשפוך אותו.

מוטב לא לשפוך אותו אפילו בכיור.

כן?

לשפוך אותו באסלה או בחוץ ככה.

לשפוך אותו. תיזהרו, כן, בשבת לא לשפוך אותו על מקום שיש בו מה?

צמחייה.

רק מקום ששטוח לגמרי או רצפה וכולי, שם אפשר לשפוך.

עדיף באסלה.

אגדה של פסח זהה.

אל תיתן להוא ציורים, לזה של אשכנזים, לשלישי של ספרדים.

תדאגו שיהיה לכולם אגדה תואמת, לכולם מסודר. ככה יודעים איזה עמוד? עמוד זה וזה.

עכשיו צריך להגיד הלך מענייה, עכשיו צריך להגיד הכל שיהיה מסודר.

בסדר? זה לילה שנקרא ליל הסדר, לילה מסודר.

אז מסודר בכל המובנים.

דבר אחרון, זה מקום מושב נוח.

אם אפשר כיסאות, לא משנה, פלסטיק,

או לא, או עץ, או ברזל, לא משנה, אבל העיקר שיהיה בהם ידיעות.

אם אין ידיעות, שים איזה כיסא כזה של אי גבוה בצד שיכול להישען עליו. אם לא, שים כרית נוחה,

שאתה יכול להישען באמת לעשות הסיבה בזמן המצות ובזמן שתיית היין.

דבר אחרון וחשוב זה לנוח בערב פסח.

תזכרו,

הכנו, התרוצצנו, קנינו, עשינו הכול, הבאנו גם מתנה לאישה, לא לשכוח,

כן?

ערב יום טוב, צריך לקנות מתנה לאישה, בעזרת השם,

ולילדים.

אז אם אדם שלא קנה, מחר יש לו יום נוסף,

יכול ללכת ולקנות בעזרת השם מתנה,

ובכך באמת פותר את הבעיה.

הכול שיהיה מוכן מראש.

גם לתת להם את זה מראש,

לגבי מוקצה וכן, על זה הדרך, שימו לב.

הדבר החשוב ביותר ביותר מהכל, מכל זה, גם אחרי שאדם התכונן והכין את הכול, אם הוא לא ישן,

פספס.

ליל הסדר שלו זה לא יהיה ליל הסדר טוב.

הוא יהיה עייף,

כל ילד שיעצבן אותו ישר הוא יכעס וכו', ובלילה הזה מי שכועס, כועס כל השנה כולה.

מי שרוגז, רוגז כל השנה כולה.

לשון הרע, לשון הרע כל השנה כולה. תזכרו, הלילה הזה זה לילה שקובע לכל השנה כולה.

לכן אדם צריך להיות מיושב, צריך לנוח,

לישון טוב. יש לך מספיק זמן, עכשיו השעון השתנה,

יכול לנוח שעה, שעתיים, שלוש,

יתחזק, ליל הסדר שלו יהיה בצורה טובה,

יהיה כמו שצריך. לכן מאוד מאוד חשוב הדבר הזה.

טוב, אנחנו צריכים בליל הסדר, לדעת רוב הפוסקים,

לאכול ארבע פעמים כזית מצה.

כמה זה כזית מצה?

30 גרם.

אחינו בני תימן נוהגים 18 גרם מצה.

כל כזית אנחנו צריכים לאכול אותו בשיעור שנקרא כדי אכילת פרס.

הזריזים, מה זה הזריזים? הסטנדרט של האנשים זה ארבע דקות.

צריך לאכול אותו.

לכן המצות האלו, הלאפות,

כן, שמוכרים, זה מצות לכל דבר ועניין,

כן, כפי שהיו עושים אבותינו,

זה נאכל הכי מהר. אתה אוכל חתיכה כזאת אחת, צ'יק צ'ק, אתה גומר לתוך ארבע דקות.

המצות הדקות,

הקשות,

מה שנקרא של אחינו האשכנזים,

אז הן יותר קשות לאכילה.

כפי שאמרתי לכם בשבוע שעבר, יש מצות ציטרין.

זה 300 שקל קילו.

אתה לא מרגיש מצה.

אבל זה כמעט רוב אחד כזה, זה כזית.

אתה צריך לאכול ארבע כאלו, ויש חצי קילו בקופסה.

חצי קילו בקופסה, זאת אומרת, אם בסטנדרט של קופסה יש בין 15 ל-17 חתיכות,

בזה יש 10 חתיכות, כן?

בערך פלוס מינוס.

11 חתיכות, זה מה שיש בפנים.

יפה מאוד. בשעת הדחק לחולים, אנשים שקשה להם,

אז האופציה הטובה ביותר, כמו שאמרנו, יכול לעשות את זה חתיכות כבר קטנות, שלא יהיה לו קשה ללעוס.

שם את זה בתוך קופסה של, מה? משקל של קופסה של גפורים, זה בערך השיעור,

ואת זה הוא יכול לאכול ארבע כאלו קופסאות.

לכן, אם הזמן שלו קשה ומתארך עליו,

יכול לאכול את זה בין 7 ל-9 דקות.

בסדר? זה לחולים, אנשים שקשה להם ללעוז וכן הלאה, בין 7 ל-9 דקות. אנחנו זריזים 4 דקות.

בזמן האכילה הזאת לא מנגבים שום דבר,

לא שותים שום דבר ולא מדברים שום דבר.

זה אדם צריך לזכור,

מאוד מאוד להקפיד בדבר הזה, שהאכילה תהיה נטו אכילה. עכשיו מספרים סיפורים, לא מה הבא, הלילה הזה זה לא ליל סיפורים.

אתה מוכרח לספר ביציאת מצרים,

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

אתה יכול להגיד מדרשים, הכל. אמרנו חכם עיניו בראשו, מכין,

מאחר יושב,

יש לו זמן,

10 דקות, רבע שעה, מכין לו חידושים.

כל שנה להכין חידושים חדשים.

הילדים רוצים כל פעם חדש, אתה לא יכול להביא להם כל פעם אותו סיפור.

תראה להם עוד סיפור, עוד פורש, ברוך השם,

מאות אלפי אגדות, מאות ואלפי אגדות, ממש ככה,

של כל מיני רבנים, של כל מיני צדיקים, הכל. קח אגדה 2. יש לי אגדה בבית, ר' ל״ו פירושים, אי אפשר לגמור את זה.

שמעתם?

236 פירושים.

כל שנה תיתן פירוש מספיק.

אז למה עוד תיקחו פירושים או פלפולים שאנשים איזה? כל אחד, לפי הרמה שלו.

יש ציבור שאוהב סיפורים, תן להם סיפור.

יש כאלה שאוהבים פרפראות, פרפראות, חידושים חידושים. יש כאלה שאוהבים לומדס, לומדס, חבורס,

תן להם חבורס.

אבל כל משפחה תן להם, העיקר שמה שבאמת ירגישו לילה מיוחד.

שלא יגידו, יאללה, תגמור כבר, אנחנו רעבים, רוצים שולחן עורך כבר.

זה לא.

תן להם את הכול כמו שצריך

לעשות הכול בחוכמה, בדעת ובתבונה.

כן,

נזכור גם אדם שהוא נמצא אצל ההורים שלו,

הוא חייב לספר ביציאת מצרים. זה לא רק שהסבא יספר ביציאת מצרים, או הבן יספר ביציאת מצרים ונגמר.

כל אחד ואחד מהם יש לו בן חייב לספר.

ביציאת מצרים.

טוב,

רוב הקהילות, מלבד חלק מבני עדד תימן, נהגו לסדר קערה מסודרת.

אנחנו מקפידים לסדר את הקערה על פי מנהג הארי הקדוש.

רבינו יצחק לורי אשכנזי,

אנחנו מסדרים את הקערה בצורה מיוחדת.

כמובן שיש היום קערות, חד פעמי אפילו ראיתי, שעשו ככה, נראה משובח.

מי שמכסף, מכסף, כל אחד כמובן לפי התקציב שלו.

קודם שאנחנו מתחילים את מה?

את הקדש.

אז אנחנו צריכים להקפיד גם על הדברים הבאים, שימו לב,

והם,

השולחן שיהיה מסודר, כמו שצריך, כמו שאמרנו, כלים נאים,

אם יכול מכסף, אני מכיר אנשים ששותים בכוסות של זהב,

אז זה כל אחד ואחד לפי מעלתו ומידתו.

הנשים מברכות, כן, זה קבלת שבת, תזכרו, מוקדם עם הדליקת הנרות.

היא מברכת

רק להדליק נר של יום טוב,

של שבת ויום טוב, כן?

לגבי ברכת שהחיינו היא לא מברכת.

יש נשים שנהגו כן לברך ברכת שהחיינו, כמדומני האשכנזיות,

אז זה כן מברכות,

אבל טוב שהבעל הוא זה שמברך ברכת שהחיינו, מתי? בקידוש.

ושוב פעם פותרים את הכל. היא עונה אמן על הברכה של ברכת שהחיינו.

כן.

בברכת קריאת שמע של תפילת ערבית של ליל שבת ופסח,

אנחנו מכוונים

גם על מצוות האגדה שיש לנו, קריאת האגדה.

אנחנו מכוונים נסיח בחוקיך ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתיך ומצוותיך וחוקותיך לעולם ועד. בזה אנחנו מכוונים גם שהברכה שאנחנו נברך עכשיו זה מתכוון גם על קריאת האגדה.

יש מחלוקת לגבי אמירת ויחול, ומי שנוהג כמנהג המקובלים

אומרים ויחול השמיים, אבל ברכת מעין שבע לא אומרים. יש שנהגו לומר, יש שנהגו שלא לומר, כל אחד ואחד ילך כפי

מנהגו.

כן, המנהג הוא שקודם אנחנו אומרים ויחולו בתפילת ערבית,

זו תפילת ערבית מיוחדת השנה.

למה? כל ערב פסח בתפילת ערבית קוראים את ההלל, זו התפילה היחידה

בשנה שקוראים בה את ההלל, חוץ מיום העצמות, סתם.

כן, יש כאלו שקוראים ביום העצמות גם בלילה את ההלל, איפה?

זה לא מופיע בהלכה.

אמירת ההלל דווקא בלילה אחד, מתי זה?

בליל הסדר.

אז גם השנה אומרים, ויחול השמיים החזן מתחיל,

קברו שעוד מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות,

ולאחר מכן קריאת ההלל.

תהלל אומרים, בברכה, תחילה וסוף, הלל גמור.

למה כן להקדים אמירת ויחולו להלל? משום תדיר ושאינו תדיר,

תדיר קודם.

יפה מאוד.

גם האישה בבית,

או אם היא מגיעה לבית הכנסת,

חייבת להתפלל את התפילת הערבית הזאת. זו תפילת ערבית מיוחדת.

לכן, לסייע לאישה לעזור שהכול יהיה מוכן מבעוד יום,

פתרנו את הבעיה, רק נשאר לה לשים את הסלטים. ככה היא התפללה, הדיקה נרות, התפללה, מנחה ערבית,

היא כבר מוכנה לליל הסדר כמו שצריך.

מגיעים הביתה בליל הסדר, להזדרז.

יש שלום עליכם, יש אשת חיל,

יש את הקידוש להזדרז עם זה, לא למרוח את זה, או לדבר, או אדם מתעכב.

הלילה הזה יש מלא מצוות, אמרנו 64 מצוות, אדם יזדרז

לעשותן כמו שצריך. בפרט שתאפיק אומן צריך לאכול מעט

קודם חצות הלילה,

אז ככה גם אם הוא רוצה לספר ביציאת מצרים,

לא יוכל להספיק.

לכן מאוד חשוב הדבר שהכול יהיה כמו שצריך ובזמן.

הספרדים נוהגים שהאישה גם אומרת תהלל של הערבית בתפילה.

אם היא בבית,

אומרת את ההלל בבית עם ברכה גם.

קודם עשיית הסדר, אחינו האשכנזים נוהגים רק אם היא בבית הכנסת אומרת בברכה. לא בבית הכנסת,

לא אומרת את ההלל בברכה.

יפה.

הסיבה.

כיצד עושים הסיבה? שימו לב, הסיבה נעשית באופן הבא.

לא נעשית ככה הצידה, זה לא נקרא הסיבה,

זה נקרא עקמת.

כן?

או הטיה.

או ככה, גם זה לא הסיבה.

הסיבה זה בצורה הזאת,

סליחה מכבודכם, זה הסיבה.

ככה.

אה, אם תגידו לי זה לא נוח.

זה לא נוח ככה להסב.

סליחה, אתה לא יודע מה זה נוחות.

כי אם היית יודע מה זה נוחות,

אז היית יודע שהסיבה הזאת זו הסיבה המקורית והיא נוחה.

אבותינו היו עושים פסח על הארץ, עם קרים וקסתות.

אנחנו היו מפונקים, יש לי רמתיזם,

יש לי פה, כאבי גב, עניינים, עבדתי קשה, ניקיתי את המנורות, עליתי,

ואז בסדר, נתנו לנו כיסאות, והכיסאות שלנו יחסית נוחות,

אז לפחות תעשה הסיבה כמו שצריך. לכן אדם שעשה הסיבה בצורה כזאת,

או רק עטת הראש, חייב לחזור.

יש כמדומני בן איש חי שכותב

באחד מהספרים שלו, כן,

רבנו יוסף חיים, זכותו תגן לנו אמן, שאם אדם לא עשה הסיבה כמו שצריך,

או שאכל את האפיקומן,

כי האפיקומן צריך להאכל על הסבה. מה זה על הסבה? לא כבר שאתה רוצה להקיא, אז אתה אוכל, אתה דוחף אותו.

לא, זה לא נקרא

לאכול אפיקומן.

אז הוא אומר שם שצריך להקיא את האוכל שלו בחזרה,

ויעשה את כל המצוות בחזרה כדי שאוכל את האפיקומן על הסבה.

ומה זה על הסבה שאתה מרגיש עדיין ניחוח כמו שצריך, ואתה יכול עוד לאכול.

זה נקרא על הסבה.

לא שאתה מרגיש כבר חנוק,

דחף את כל האוכל שהיה בשולחן עורך, גם מהבשרים, גם מהעופות, זה הוא כבר לא יכול להכניס עוד.

טוב, נו, בוא, בוא, תעשה טובה, תביא את האפיקומן, אומר לילד, אני אדחף אותו גם, ונגמר, קיימתי את המצווה, זהו, אלא, מהר, מהר,

נגמור, יש לנו עוד שתי כוסות, נלך לישון. לא, זה לא מצווה.

הרסת את כל הליל הסדר שלך, השקעת כל כך הרבה, קנית, עמלת, והכל היה לריק.

לכן מאוד מאוד להקפיד על הדבר הזה.

ההסבה גם צריכה להיות שהוא באמת נשען על משהו.

לכן בצורה שעשינו זה באמת נשען על משהו.

ולא שהוא באוויר, הוא אומר לו, אני מסב.

מסב. מה אתה מסב? אתה באוויר, אתה לא מסב, זה לא נקרא דרך של הסבה.

יפה מאוד.

ההסבה היא על צד שמאל.

תזכרו, מסיבים עם כל הגוף, רק הרגליים נשארות בקרקע, לא מרימים את הרגליים בהסבה.

אדם שהסב לצד ימין בטעות לא יצא ידי חובתו וצריך לשוב, אם זה כזיתות, לאכול, אם זה יין,

על הכוס, שוב פעם, לשתות.

ההסבה צריכה להיות בצורה של 45 מעלות, דהיינו,

אם נסתכל בשעון שלנו, זה 10.5. זו הצורה שצריכה להיות הסבה, זו הצורה של הסבה, 10.5. כן?

זה נקרא הסבה, יפה.

אדם רוצה, יותר נוח לו להסב על החבר שלו, אין בעיה.

אבל לא חס ושלום שיושבים גברים ונשים מעורב, הוא מסב על איזה מישהי,

כן? השם ישמור ויציל, זה בר מינן, זה לא ליל הסדר, זה לילה של עוונות.

לכן, אדם מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

נשים צד אחד, גברים צד שני,

ואם נמצאים אנשים זרים, הפרדה מלאה.

אין מה לעשות, גברים ונשים זה ליל הסדר. לא,

תעשה שולחן נטו של המשפחה הקרובה ביותר שלך.

אבא, אימא,

אשתך והילדים, אחים אחיות כמובן, כן?

וכמובן לא להושיב חתן מול גיסתו.

זה לא מכובד, הדבר הזה.

אדם צריך לשבת, רוצה לשבת שמול אשתך,

בצורה של צניעות גמורה.

כן, אז מותר להסב על ירך או כתף חברו שליד, אבל לא על ירך עצמו ולא על גבו ולא על צד ימינו,

ולא על ידי שתופס במצח או בסנדר.

או ככה או עושה, הנה אני מסב, זה לא נקרא הסבה.

בסדר? בשעת ברכת המצוות עדיף שלא להסב, יברך במתון,

כמו שצריך בכוונה,

מחלקים את הברכה לשלושה חלקים,

ברוך אתה ה',

פסיק אלוקנו מלך העולם,

אשר כשמטוב ציוונו, כן, וכן על זה הדרך.

מורה פרי הגפן על אכילת מצה, אכילת מרור, וכן על זה הדרך.

גם את הברכה לבטות היטב, לכוון,

כמו שצריך,

ברכו בראשי, אדון הכל אהובה ויהיה, כן, אלוקינו, תקיף בהלכותו, לא ברור, שהכל נהיה בדברו, אה גפן, מה זה זה?

תלועס את הברכה, או מברך את הברכה, לברך היטב, כמו שצריך.

גם הקטנים שמבינים בסיפור יציאת מצרים,

הם צריכים לנהוג במנהגים הללו, להסב אותו דבר גם האנשים, ואותו דבר הנשים.

כולם צריכים להרגיל את עצמם במצוות הללו בלילה הזה.

אדם שרוצה להדר, זה בגדר הידור, זה לא חובה, ולהסב כל הסעודה כולה, אשרה ואשרי חלקו.

אז זכה לעשות הכל בהידור רב, אבל זה לא חובה.

ההסבה צריכה להיות בכזה עיתות,

ובארבע כוסות.

יפה.

אז אנחנו עכשיו נגיד את השיעורים בעזרת השם, כדי שכל אחד ואחד ידע כמו שצריך.

אדם הלך, קנה כוסות יוקרתיים, הזמין כלי כסף וכן הלאה, זה הדרך.

אבל צריך לדעת, הכוס הזאת צריכה

להיות בשיעור של 86 מל. אמרנו 100 מל מספיק.

בסדר, החד פעמי שלנו, אם אני לא טועה,

זה 180 או 200 CC, יש שני סוגים.

זה ה-180 כמדומני.

אז 100 מל,

בסדר?

תזכרו, פה זה קונוס,

הכוס הזאת, אז הוא קצת גונב לנו את ה... איך קוראים לו?

לכן, אם יש לאדם כמו כזה, של הרוקחים,

לרוקחים יש כזה כמו כוס סרגל, כן?

של המעבדות,

אתה,

סליחה מכבודכם, בודק בדיוק מה השיעור של כוס 86,

ולפי זה אתה יכול לדעת כמה למלות לך בדיוק בכוס.

כמו שאמרנו, גם לא לקחת גביע של אליהו הנביא,

ואז הוא שתה כוס וחצי, כבר הוא מרגיש, זהו,

הוא לא מרגיש פה.

יפה. השיעור של המצה, אמרנו, 30 גרם, כוס 86. מי שרוצה להדר,

150 על, קח דעת החזון איש.

רוב רביעית, זה מה שצריכים לשתות, זה 45 מעל,

בסדר? והמהדרין, 77 גרם.

טוב.

הסגולה, האדם אומר, מה אני צריך לשתות ארבע כוסות?

כוס אחת בקושי אני שותה של הקידוש, שאני מחלק כבר לכל המשפחה.

של ההבדלה כבר בא לי להקיא.

כמה אני יכול לשתות? ארבע כוסות אני אשתה? תגיד לי, כבוד הרב, אתה בסדר?

כמה אתה רוצה שאני אשתה?

אז אדם צריך לדעת, אדם ששותה בלילה הזה ארבע כוסות

ואוכל את המצות, ינצל מכל התרופות שהוא צריך לקחת

כל שנה, כן? אדם לוקח חבילות של תרופות.

וזה הוא משקיע, או לוקח, שותה, רץ, עומד בתור, שעות לגבי שעות.

אם קיימת את המצוות הללו, לא תצטרך לסממנים ולתרופות הרעים.

רק אם קיימת את המצווה. לכן, אדם שיש לו סכרת, לא ייקח מיץ ענבים.

ייקח יין יבש.

קשה לו לשתות יין יבש? אין בעיה. יעשה כוס ראשונה וכוס אחרונה, משולב.

גם מיץ ענבים, יש מיץ ענבים גם ללא סוכר.

אז ישלב את זה.

יעשה חצי ככה, חצי ככה,

ובשאר הכוסות ישתה יבש. אם יכול לשתות הכל יבש ולא נופל, אין בעיה.

תעבור עליו ברכת טוב.

בסדר?

אבל לא לשתות משהו שהוא כוס אחת וכבר מזיק לו ונגמר.

ואל תסמכו על היין של ה-10 שקל או של ה-12 שקל, זה הכל. אמרנו, אבקות יין.

זה לא יין,

כן? לכן זה צורב בגרון, זה עושה 4 במאה. זה יין זה.

זה חרטא.

עובדים עלינו. אם אתה יודע שזה ביתי וכמו שצריך והכול, אז זה באמת מחיר טוב, מוכר את זה

במחיר טוב, סמלי.

אבל אלה שמוכרים בסופר 4 במאה וכל זה, זה חרטא.

והאדם מרגיש אחרי כוס אחת כבר צרבת בגרון, או לא טוב לו, או כבר בחילות. תחשבו, זה על בטן ריקה, כן? אנחנו שותים ואוכלים את הכל, אז קחו בחשבון כל אחד ואחד לפי הבטן שלא ידע, מכיר את עצמו, יודע.

לכן לא ייקח דברים שמה שיכולים להזיק לו לאחר מכן, במקום להיות בתפילה בבית הכנסת יום למחרת, הוא נמצא בבית הכיסא.

כל הזמן יש לו הקאות ושלשולים.

הבן אישחי הקדוש, אמרנו, אומר לו, לא אומרים בלילה הזה שלום עליכם, אשת חיל,

ישר מתחילים עם הסדר, גם ככה ליל הסדר הוא מיוחד וארוך, ויש בו מה לספר ולקרוא.

לכם מדלגים אמירת שלום עליכם. שאר רבותינו אומרים שגם

רשאי אדם לומר שלום עליכם, אשת חיל, בפרט שבזמן הזה בדרך כלל האישה מארגנת ומכינה את הכול על גבי השולחן,

אז הטוב ביותר.

מאוד חשוב,

אחינו האשכנזים יש להם כמו ארונית כזאת מכסף טהור, יש בפנים את השלוש מצות, והקערה שלהם מלמעלה.

אצלנו הקערה מלמטה, ואז שמים את השלוש מצות.

והיום, בלי עין הרע, כל בית קונה מטפחת כזו יפה,

יותר יפה משל חברו, יותר יפה משל הבית.

ואם יש כמה נשואים בבית, אז בעלי הבית שמים כמה קערות, כדי שכל אחד יעשה עם המשפחה שלו, שלא יצטרכו להתעכב הרבה.

אז לפני כל ראש משפחה מביאים קערה.

לכן הקערה עצמה,

בפרט שמדליקים את כל האור והתאורה ופלורוסנדים ולדים והכול,

באים מלא ברחשים.

תזכרו, שלא יצניח איזה ברחש לחרוסת, אחר כך יעשה לנו שלום לפני שאנחנו נאכל,

או לפני שנטבול את הכורך.

לכן מאוד חשוב שהאדם יחסה. במה תחסה את זה? שים ניילון כזה, מפת ניילון,

תגזור אותה בדיוק לגודל של הקערה,

שים ככה שיהיה מכובד, ככה אם צריך להסיר, אתה מסיר, צריך לכסות בחזרה,

אתה מכסה ועדיין רואים את כל הקערה יחד עם הסימנים.

כן,

ממשיכים.

לפני שמתחילים את הסדר,

אנחנו מתחילים באמירת הסדר עצמו.

אמרנו בשבת,

היה אחד מגדולי עולם

שזימן את הנכד שלו אצלו, היו יושבים הרבה אצלו בליל הסדר,

והוא אמר לו, תתחיל להגיד מה הסדר הזה שאנחנו עושים. מה הסדר שאנחנו עושים?

אז אנחנו רגילים לשיר בבתי עם ישראל כעד שעור חד, נכון? כל בית ובית לפי המנגינה שלו.

או יש כאלה שאומרים את זה בלי, כזה שהוא רץ גרבאסי אחר, אז כמו קובי.

הוא אומר את זה מהר, לא יודע להגיד,

אבל הוא אומר ככה מהר, מהר, מהר, מהר.

אז יפה מאוד.

אז אם אומרים את זה כמו שצריך, בסדר גמור, אבל אם לא אומרים את זה כמו שצריך,

אדם צריך לעשות איזה מנגינה, ויש עניין במנגינה הזאת. למה? המנגינה מושכת את הלב של הבן אדם.

לכן, אם אמרת את הכל מנגינה כמו שצריך, משכת את ליבותיהם של מה? של כל המסובים כולם.

ואם הם משתתפים בכלל, לעילא ולעילא.

יפה מאוד. גם אנשים שרוצות לשורר בכל, צריכים להמעיט את כל העמלם. הכל כבודה בת מלך פנימה, משבצות זהב לבושה, צריכה לדעת לנהוג. אם זה בתוך הבית שלה, אין בעיה.

אבל אם הרב הזה הולך לסדר, כמו בבתי חב״ד, שעושים סדר כללי, סדר מרכזי,

או בשאר מקומות שעושים שם סדר כללי,

לא טוב הדבר הזה שמה, שאישה תשורר בכל גדול. איפה הצניעות שלך?

לכן מאוד חשוב שנשים ימעיטו בשירה שלהן,

יניחו יכולות להגיד כדי שהוא חץ ככה בשקט.

הגברים הם אלו שישוררו בכל גדול,

וככה הכל, אין הדרת נשים, אין שום דבר, הכל בא על מקומו בשלום.

אז אמר אותו אחד מגדולי ישראל, הנכד שלו, נו תגיד את הסימנים.

אז הוא אמר, תקדוש-הוא חץ הכל, אמר, לא אומרים את הסימנים הללו, הוא אמר, כדי שיהיה סדר.

אה, אז הוא אמר לו, הרב לא לימד אותנו, למה אומרים? אומרים כי צריך להגיד.

אבל יש טעם שם, הוא הביא את הטעם, לא זוכר אותו כרגע, הוא הביא את הטעם, למה אומרים את הסימנים הללו? כדי שיורגלו, כי בנויים במצוות, וכו' וכו'.

ואז הוא קרא לרבי שלו יום למחרת, הוא היה אצלו בסעודת חג,

בקושי את זה הם זוכרים, צריכים לזכור את המצות, ואת השיעור, ואת העשיבה, ואת הסיפורי יציאת מצרים.

אז עכשיו גם אני אכביד אותו על הטעם הזה, אה,

זה לא כזה, התחיל לצעוק עליו.

צעק עליו בקול גדול, אמרו, אתה לא מתבייש? אם גדולי העולם אמרו שיש טעם לדבר, אתה מבטל את הטעם לדבר? ועוד מהילדים הקטנים?

אם את הילדים הקטנים לא תלמד הטעם, את מי תלמד? לכן מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

יפה מאוד.

עכשיו, בנוסף לזה, גם אחרי שסיימנו להגיד, הקדש הוא חץ, קרבסיה חץ,

התחלנו קדש?

אז עוד פעם, קדש, עכשיו קדש. מה זה קדש? להתחיל להסביר. קדש, עכשיו מקדשים על היין.

לוקחים כוס, מוזגים יין, שוטפים אותה.

לא לשכוח את השלוש טיפות שאנחנו עושים על פי הסוד.

כן, שאנחנו שופכים אותן.

גם את זה חייב לעשות על כל כוס וכוס. כל אחד יעשה את זה לחבר שלו.

לא לתת לאישה מסכנה, היא עבדה כל כך קשה עד עכשיו, גם אתה מפיל עליה למזוג את היין. לא.

כל אחד שיושב, מסובה ליד מסובה, מוזג לחבר שלו, והחבר שלו מוזג לו.

ככה זה דרך

של בני מלכים.

בברכת שהחיינו, אמרנו, אנחנו מכוונים על כל המצוות. מהם המצוות שאנחנו מכוונים עליהן?

א', כל על ההדלקת נרות שהאישה הדליקה.

דבר שני, על המצות שאנחנו אוכלים.

דבר שלישי, על מצוות מרור.

דבר רביעי, על עצם יום טוב. ודבר חמישי, על סיפור יציאת מצרים.

ואם יש לו, ישתבח שמו בורא עולם, בגד חדש, גם על זה מה?

הוא מכוון בברכת שהחיינו תושבי חוץ לארץ שעושים פעמיים ליל הסדר.

לנו עשו הנחה.

אנחנו עושים פעם אחת, ואנשים מתלוננים. אה, קשה לי ליל הסדר פעם אחת.

תחשוב, אלה שבחוץ לארץ עושים פעמיים, אה? יום טוב שני של גלויות.

הם עושים פעמיים, הכל כפול אצלהם.

אז הם עושים פעמיים את ליל הסדר, הם צריכים לעשות פעמיים גם כדי שיחיינו. מה יעשה ביום השני? מברך על עצמותו של יום, כך מופיע בפוסקים.

אה, אם רוצה בשביל ההרגשה להוסיף חולצה חדשה, אין בעיה, תבוא עליו ברכת טוב.

גם הנשים,

תזכרו, חייבות בשתיית ארבע כוסות.

גם חייבות לקרוא את האגדה וגם לשמוע את מה שהאחר קורא.

וכן חייבות לקרוא את ההלל.

זה לא רק נותנים להם לעבוד עבודה קשה, אלא גם יש להם חלק חשוב בלילה הזה.

אותו דבר הקטנים, הילדים הקטנים. אז אם זה תינוק,

הוא בגתר מטריד, כן?

עדיין הוא לא מחויב בסיפור יציאת מצרים, הוא לא מבין,

לא הגיע לגיל חינוך, אז אין מה לעשות.

אז תן לו לאכול ולשתות, פתרנו את הבעיה.

אבל ילדים שמבינים בסיפור יציאת מצרים, צריך למשוך אותם בדברים. חכם עיניו בראשו, קונים להם פרסים.

לא קנית להם פרסים של שקל? אין בעיה, תביא להם אגוזים וכליות.

תן להם כל מיני דברים טובים, ככה יש להם חשק

להישאר להיות שותפים בכל המצוות וכל ליל הסדר.

יפה, הקטן, השיעור שלו של מלוא לוגמב, לא כמו שאנחנו אמרנו,

שזה 45 רוב רביעית, אלא לפי גודלו,

מנפח את הזה שלו, את הצד של הלחי שלו. זה נקרא מלוא לוגמב של קטן, לא לדחוף לו עכשיו.

יש פתרון, אם אדם קשה לו לשתות בפועל,

אז יש פתרון, הוא יכול לשתות מלוא לוגמב על ידי קש.

מכניס את הקש לתוך הזה,

ושותה, מצליח לשתות מלוא לוגמב, ניסו את זה, זה עובר.

יפה מאוד.

גם אם הקטן לא שתה את הארבע כוסות, אל תצעק עליו.

שתה את הארבע כוסות, בשביל מה כנטייה עם מקפה, זה יקר, זה... לא.

זה הארבע כוסות שלו, הנה עכשיו כוס שנייה, תוסיף לו על זה עוד קצת, תן לו, הנה זה הכוס השנייה שלו.

הנה עכשיו כוס שלישית, לא להכריח אותו חס ושלום שלא יהיה מואס במצוות,

אלא לתת לו את הכל

כמו שצריך.

יפה מאוד.

צבע היין שמשתמשים,

אמרנו אדון,

שנאמר אל תראה יין כי את אדם הלבן אומנם, אם יש לו והוא יותר משובח מהאדום,

אין בעיה, האשכנזים משתמשים בלבן.

אנחנו הספרדים לוקחים את האדום, שהוא עדיף על הלבן,

וראוי, אם לקח לבן יותר משובח, יכול להוסיף לבפנים אדום,

כדי שיהיה רעה כמו שצריך.

בקידוש עצמו, תזכרו, אנחנו גם מסתכלים בנרות,

כמו שאנחנו עושים בכל ערב שבת.

לכתחילה עדיף שיהיה יין שאינו מבושל ואינו מפוסטר.

אה, אם יש לו יין מבושל שהוא יותר משובח,

בסדר גמור.

ואם לא קשה לו לשתות יין שאינו מבושל,

אין בעיה, תבוא עליו ברכתו. ויש אנשים כאלה שאוהבים לשתות, מחכים לליל הסדר.

בשבילם זה הלילה הכי מקודש בשנה.

הם מחכים לשתייה ארבע כוסות, זה לא כל יום. כל פעם נותנים לו כוסיות כאלו, עכשיו יש לו ארבע כוסות, כוסות.

אז הוא לוקח את הכוס הכי מהודרת, כמו שצריך, והוא מרביס.

אין בעיה, אין שום בעיה, הכל בסדר.

כל זה בתנאי שהוא לא יתחיל לדבר, חס ושלום, דברי ליצנור.

יפה.

אדם שנמצא בביתו,

לא בטוח, כן? אבל אם נמצא בביתו יין כזה, מצא בבית גנזיו, ביקב שלו הפרטי,

במרתף שלו, מצא יין של שביעית.

אז יין של שביעית, יש בו קדושה,

חייב לשתות את כולו עד הסוף.

כן? אז הוא לא יכול להשתמש בו לדצח עדש בעכה,

לדם ואש ותימרות עשן, לדם צפרדעי הכלים הרוב לעשר המכות ששופכים.

זה יין שקדוש בקדושת שביעית, אסור לזרוק אותו, להשליך אותו.

לכן חייב לשתות את כולו, צריך לעשות עם יין אחר.

ביותר לא להעלות כזה דבר על השולחן.

אני ראיתי בעבר שיש מקומות שמוכרים את זה, ואנשים לא שמים לב, רואים מבצע 20 שקל יין,

קונים.

הוא בכלל לא יודע שהמוכר בכלל גם לא מבין בזה, הוא רואה, זה בכלל יין עם קדושת שביעית.

לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה לפני שאתה פותח את הבקבוק,

תראה מה כתוב על הבקבוק, אז כן.

על פי הסוד שאנחנו שוטפים את כוס היין,

חייבים לשטוף אותה מבפנים ומבחוץ.

לכן הטוב ביותר, כמו שאמרנו,

לטבול אותה בקערת מים שנמצאת על יד כל מסובב ומסובב.

בכך זה נקרא שטיפה והדכה. לפי הפשט, מספיק לשטוף מבפנים,

ואם זה נקי, אתה יכול למזוג את היין.

הכוס השלישית, שהיא כוס של הקידוש,

של ברכת המזון, סליחה,

צריך למלות אותה עד שפתה, עד הסוף.

שאר הכוסות זה 86 מספיק, אתה ממלא 100 בסדר גמור.

אבל זה הכוס, ממלא אותה על גדותיה עד הסוף.

כוס שני ורביעי,

עדיף, מספיק למלות רוב כוס.

סליחה, בשני הכוסות, גם הכוס הראשונה וגם כוס של ברכת המזון,

תזכרו, חייבת להיות מלאה.

בזמן הקידוש מגביהים את הכוס.

למי שקשה להגביה את הכוס, או שיש לו חס שלום פרקינסון, ידיים רועדות וכדומה, יכול

להניח את זה ולהחזיק בצורה שכזו את הכוס במהלך כל הברכה כולה.

יפה.

אם זה שמברך, כמובן, אמרנו, אוכל נט,

כן, אז הוא לא מוציא ידי חובה.

לכן, אדם עצמו שמחזיק את הכוס, או כל אחד ואחד מהמסובים שנוכח שם,

אם הוא אצל אבא שלו, חמי וכדומה,

הוא יצטרך לברך בעצמו.

בסדר? על הכוס הזו, כי האחר לא מוציא אותו לידי חובה.

אבל אם כן מוציא אותו לידי חובה, מקפיד על הכל כמו שצריך,

וכך פתר את הבעיה, מתכוון לצו, מתכוון, מחזיק את הכוס, אוכל את הכוס,

יפה מאוד.

הטוב ביותר, כמו שאמרנו, להגביה. לא יכול, מניחים ומחזיקים.

את הכוס,

בסוף, את הכוס בעזרת השם, שיעור ארוך, עוד שעתיים.

את הכוס בעזרת השם צריך לשתות,

כמו שאמרנו, 86,

כן,

מעיקר הדין די ברביעית יין, כן, בבת אחת

כמו שצריך. אם לא יכול בבת אחת ועושה רוב כוס,

שאמרנו שזה מה,

45 או למהדרין 77,

בסדר?

אז ישתדל לעשות את זה בצורה כזאת

כמו שצריך.

אבל אם הוא שתה בבת אחת את הכול,

לא אומרים לו, אתה גרגרן, חס ושלום, איך אתה שותה את העין? לא, לא, לא.

הלילה זה מצווה לשתות כמו שצריך, חסר לנו לשתות

כמו שצריך.

בסדר גמור. הכוס הרביעי צריך להקפיד לעשות אותה כמו שצריך, למה יש ברכה אחרונה בסוף,

אז שיהיה כמו שצריך.

רוב כוס.

כן, יפה.

זמן השתייה של כל כוס לכתחילה זה זמן של שתייה של רביעית,

כמו שאמרנו.

זה עד שתי דקות.

תזכרו, כל כוס רביעית עד שתי דקות.

האדם שותה פחות מזה, בפרט בכוסות הראשונות, שהוא צמא ורעב, אז הוא

עושה את זה הכי טוב שאפשר.

לא, לא.

הספרדים מברכים בורא פרי הגפן על כוס ראשונה ושלישית,

ומכוונים בברכות גם על הכוס השנייה והרביעית.

למה? היות ואין היסח הדעת ביניהם.

הכוס השלישית כידוע זה כוס של ברכת המזון. אחינו האשכנזים מברכים על כל כוס וכוס. לכן אם תביא לספרדי אגדה של אשכנזי, הוא יברך לך בטעות.

ברכה שאינה צריכה. לכן,

כל אחד ואחד ישים את האגדה

מצויה והטובה לו לפי בני עדתו.

יפה מאוד.

אורחץ.

אנחנו קמים מיד אחרי הקידוש. למי שנוהג

ועושה כך כמדי שבת, גם השבת הזאת עושה, מברך את הבנים והבנות.

כן?

לאחר מכן נוטלים ידיים.

נטילת ידיים כדרך נטילת ידיים רגילה לחלוטין.

עושים את זה כמו שצריך בדקדוקיה והידוריה.

כן?

כתוב בספרים הקדושים שאדם שנוטל ידיים בשפע,

פרנסתו מזומנת לו בשפע.

אדם שנוטל ידיים בקמצנות,

עושה חשבון למקורות או לאיך זה נקראים? מי אביבים,

אז יתקמצנו איתו גם בתשלום.

יגיע לו תשלום גדול, ואחר כך יתקמצנו איתו בשפע מן השם. ותזכרו, כל ההוצאות של שבת וחג,

האדם אומר, יש לי מלא הוצאות,

מה עכשיו אשתי משגעת אותי, עוד לקנות לזה, עוד לקנות לזה? הלו.

כל ההוצאות של שבת ויום טוב, הקדוש ברוך הוא מחזיר.

לכן, אל תהיה קמצן.

תקנה, תרביץ, גם ככה זה חוזר לך, אל תדאג.

הראש ברוך הוא, אתה שואל מאיפה?

ובחנוני נא בזאת, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, ועריקותי לכם ברכת בלידיי.

לכן, בחג לא מתקמצנים, בשבת לא מתקמצנים, קונים. אתם מכירים את אלה שבאים מבית הכנסת, קונים? מכבד את זה רימונים, את זה, כתר תורה, את זה, מפטיר, את זה, זה.

יפה מאוד, אשרה ואשרי חלקו.

יפה.

אנחנו לוקחים, אחרי נטילת ידיים, אנחנו לא מברכים, מנגבים, יושבים במקום.

אנחנו לוקחים את הירק.

מה זה הירק הזה?

סלרי, כרפס,

לצורך העניין, בסדר?

אחרי שבדקנו אותו מראש בערב שבת היטב, מכל התולעים וכדומה,

את הסלרי הזה אנחנו צריכים לקחת ממנו חתיכה של פחות מכזית. אם כזית זה 27 גרם, אנחנו צריכים 12 גרם,

15 גרם, 17 גרם, לא יותר מזה.

אבל יש משקל בזה? מאיפה אנחנו יודעים? בוודאי.

בוודאי. יש משקל מכני, זה עולה 10 שקלים בברקול בבני ברק.

אם אתה רוצה יותר להשקיע, אז יש לך פה ביפו, תל אביב,

משקל שקונים לא דיגיטלי,

לא דיגיטלי, כן, מכני, ואתה שוקל. אבל אמרנו בתחילת השיעור, כבודו לא היה,

אמרנו בתחילת השיעור, הטוב ביותר,

מחר בלילה, יום חמישי אחרי בדיקת חמץ, מה יש לעשות?

ללכת לישון מוקדם? אין בעיה, תלך לישון מוקדם.

אבל עד אז, תכין.

הנה, נתנו את כל הדברים.

השיעור הזה גם, בעזרת השם, יישלח לכם בהמשך בוואטסאפ, יעלה ליוטיוב.

אדם יעבור שוב פעם על השיעור, יראה את כל השיעורים,

הכל, מה שצריך להכין.

יכין את הכל, ארבע כזיתות, כל כזית, 30 גרם, יכין שקית, 30 גרם, שקית, 30 גרם. כמה סועדים יש?

20 סועדים אין בעיה, תצרף. אני הייתי כל שנה הולך פה לרב אשר,

ועוזר לו להכין את הכזיתות. מה, זה שם 18 ילדים. עכשיו, ברוך השם, בלי עין הרע זה גם התחתנו.

אז זה נכדים וגם כלות וכדומה. איך יכין לכולם, מסכן הרב?

אז הייתי הולך, עוזר לו ככה, גם מדברים בלימוד, גם עוזר לו וגם

בכל שאר העניינים.

בסדר?

כן, 18 ילדים יש לו.

אז ככה מכינים את הכל, צריך להכין לכולם כזה עיתות. איך יכין לכולם כזה עיתות? השתבח שמונה.

להכין את הכל מראש. אי אפשר להחזיק 18 ילדים בליל הסדר.

להגיד להם, חבר'ה, רגע, עכשיו אבא שוקל את הכזית. הלו,

תן את הלחם, הם אומרים. מה אתה עכשיו משגע אותנו? אנחנו רוצים לאכול.

תן לו את המצה, לחם עוני, אנחנו רוצים לאכול. מה אתה עכשיו מושך אותנו?

לכן תכין את הכל מראש,

והכל מסתדר ורץ כמו שצריך.

אנחנו לוקחים את הירק הזה שהוא פחות מכזית, כמו שאמרנו, טובלים אותו. במה אנחנו טובלים אותו? אחרי שהכנו מים ממלח או מים עם חומץ מראש,

כן?

למה אנחנו,

טעם שטובלים את זה דווקא בחומץ? משום שבכרפס, הכרפס של ימינו זה לא הכרפס המקורי.

פעם הגיע אליי איזה ערבי בשבת

מתחת לבניין, איפה שהייתי גר, בקמינסקה.

אז הוא אומר, מה אתה עושה פה עכשיו שבת? אתה מנקה את הגינה, אתה לא הגנן.

שבת אסור. הוא אומר, לא, אני לוקח, זה ירק. אמרתי, מה זה ירק? זה רעיל. הוא אומר, לא, זה הכרפס המקורי, כבודו.

אם אתה לא יודע, אמר את זה הרב יעקב יוסף גם, יש לזה שם, איך זה נקרא?

הוא הזכיר את זה שם, אני לא זוכר את השם כרגע, בערבית משהו.

הוא אומר, זה הכרפס הזה שגודל לך בחצר, בגינה, זה הכרפס המקורי.

לא מה שלוקחים, אנחנו מפונקים, אז לוקחים את החסה, לוקחים את הסלרי,

אז פשוט זה טעים יותר.

אבל זה הכרפס המר, אתה מרגיש אותו. לכן, כדי לבטל מעט את המרירות שלו ואת הערס שיש בו,

כפי שכותבים רבותינו, אנחנו טובלים אותו במה? בחומץ. החומץ

מבטל את הערס, את החוזק, את העוצמה

שיש ממילא זה לא מזיק לאדם.

כי אם יאכל את זה ככה, השם ישמור ויציל, מזיק.

דבר נוסף, משום רוח רעה. יכול להיות ששרה על זה רוח רעה, לכן אנחנו טובלים את זה כדי לבטל מזה,

כמו שעושים נטילת ידיים בבוקר.

נכון? מבטלים, מסירים את הרוח רעה.

כן, עוד רגע.

גם אנשים שנוטלות ידיים מסירים את הטבעות,

גם את המתנה שהבעל קנה להם,

את הטבעת,

מסירים אותה, נוטלים ידיים לפי ההלכה. בנטילה הזאת לא מדברים, תזכרו, בין הנטילה לאכילת הכרפס לא מדברים. אין אי, אין הוא, אין אה.

הכל בגלל זה צריך להיות מוכן על השולחן, מסודר.

חכם עיניו בראשו בודק את השולחן, שהכרפס, הכל נמצא בפנים, מסודר.

לא, אל תתחיל, אתה הורחץ.

יפה מאוד.

אדם שדיבר לא חוזר בשנית ליטול את ידיו.

ייטול את ידיו באותו מקום שאוכל ולא יצא החוצה מחוץ לבית.

בנטילה הזאת, כמו שאמרנו, זו לא נטילה של סעודה.

לכן, אם כיוון גם על הסעודה, לאחר הסעודה נוטל שוב את ידיו

ללא ברכה. אדם שבירך בטעות, מה הדין אם אדם בירך בטעות על נטילת ידיים כי הוא רגיל,

לא ישמור את ידיו נקיות, ייגע במקומות המכוסים,

כן, כגון מגרד מתחת לכיפה שלו,

זה נקרא מקום המכוסה,

ואז צריך ליטול את ידיו

שהוא יפה מאוד. כרפס.

כרפס זה אותיות א' ס' פרך.

סליחה, ס' פרך.

כן, זה כרפס.

למה אנחנו מברכים על הכרפס? זה זכר לקטונת פסים.

יש בזה,

על פי הסוד, בגימטרייה שם אלוקים, במילוי י' וכולי.

אין לו כרפס, מה הפתרון?

לוקחים גזר, לוקחים צנון, לוקחים פטרוזיליה, לוקחים בצל, זה התחליף לכרפס.

אנחנו נוהגים על פי הסוד, לוקחים סלרי.

תזכרו, נקים מתולעים וכולי.

כן,

אם אכל כזית מהכרפס בטעות, היה לו טעים או היה לו תעוון ואכל יותר מדי,

זה לא טוב,

אז לא מברך ברכה אחרונה אלא מהרהר בליבו,

כיוון שהברכה היא גם על מה?

על המרור.

את הכרפס הזה אוכלים בלי הסיבה,

בסדר?

גם על פי הסוד לא מסיבים במה? באכילתו.

את הכרפס הזה גמרנו לאכול, נשאר בצלחת מלא.

לא ממשיכים לאכול ממנו, משאירים אותו שם, הוא נשאר שם בקערה עם שאר המינים, עד מתי? עד אכילת המצה והמרור.

לגבי המים והמלח,

או מים וחומץ,

אפשר לסלק אותם מהשולחן.

מגיעים לשלב הרביעי יחס.

לוקחים את המצה הזאת,

אז כמו שאמרנו, אם זה המצות הרכות,

אפשר בקלות לעשות את הד' ואת הו',

אבל אם זה המצות הדקות, הוא עכשיו רוצה לעצב את זה ככה, רגע.

אז מספיק שיצייר במחשבה, זה שבר, זה ד' זה ו', נגמר הסיפור.

למה אנחנו שוברים את המצה הזו של היחס?

זה קרוי לחם עוני. הלחמה ענייה, אנחנו נגיד עליו, זה הלחם עוני, לא הלחמנייה.

אין לחמניות.

הלחמה ענייה. להדגיש, להגיד את זה כמו שצריך.

דבר נוסף, שישאלו אותנו הקטנים, למה אתה שובר, אבא? לא חבל?

תראה איזה מצה יפה, עפו לך, הכל שרוף יפה.

בא אליי איזה אחד השבוע, אומר לי, הרב, המצות שלך כל שנה שרופות, מה יהיה איתך?

איפה שרוף, אני שואל? אתה אומר בקצה, אמרתי, שתהיה בריא אתה.

זה צריך להיות שרוף בקצה, זה צריך להיות שפה.

זה כמו שתשים לחם והוא לא אפוי.

כן,

אז זה צריך להיות שרוף. גם צד אחד צריך להיות שרוף יותר מהצד השני, שיראו מה הגב

ומה הבטן.

אם לא תעשה את זה שווה ושווה, איך ידעו מה הגב ומה הבטן?

לגבי הברכה שמברכים, הנה כל אליך יסברו, המוציא לכם מן הארץ, איך ידעו?

לכן עושים את זה.

לכן אל תבוא בתלונות על זה שזה שרוף, זה שרוף כי יש סיבה לכך, זה שרוף שהשפה

יהיה כמו שצריך.

אדם שפתח את המצות שלו, הערה חשובה, אדם שפתח את המצות ומצא כפילס, מה זה כפילס?

מצא שהחתיכה שלה מקופלת על גבי מצה אחרת

ולא נאפה כמו שצריך, יש שם בעיה.

עכשיו הוא בעיקר יודע לשים במרק שם, יכול להיות לך שלום

לא נאפה טוב ונשאר שם בצק ויכול להחמיץ.

לכן לשבור את זה, ייקח מצה אחרת. לכן כשבוחרים את המצה לקערה צריך שיהיה מצות כמו שצריך, אפוי טוב, לא שבור,

כבר סדוק, יש שלם כמו שצריך.

סיבה שלישית שאנחנו עושים את היחץ, כדי שבברכת המוציא המצה שלנו כבר תהיה פרוסה,

שניקח מן החתיכה כבר ונוכל לאכול עם הכזית

שיש אצלנו בשקית המוכנה.

יפה.

אנחנו לוקחים את המצה האמצעית, שזה לוי,

כן? כתוב כי אין לו חלק ונחלה עמכם,

ואז לא אנחנו שוברים את החלק ונחלה שלו. חוצים את המצה לשתיים, החלק הגדול

זה צורה של ו',

החלק הקטן בצורה של ד'.

יפה. אמרנו, אם לא יכול לעצב את זה כמו שצריך, או שאין לו את המצות הרכות, יעשה את זה במחשבה,

ודיו זה מספיק. את החלק הגדול אנחנו מחביאים מתחת למפה,

או במקום אחר, בנרתיק שנקרא אפיקומן.

החלק הקטן שלנו, אנחנו שמים אותו מתחת לכהן והלוי, בין הכהן, סליחה, לישראל.

זה חוזר בחזרה למצות, מה?

היי כהן, אתה אמרת... לא, לוי, לוי, לוי, אנחנו חוצים.

אבל הכהן נמצא למעלה, הישראל למטה,

והלוי באמצע, מניחים בחזרה את הד'.

כן, את המצה אנחנו לא חותכים כמו חלה של שבת בסכין,

אלא חותכים אותה במה?

חותכים אותה ביד.

שתי סיבות. א', משום לחם עוני, כי עני אין לו סכין יקרה, כן, לחתוך.

ודבר שני,

רבותינו כתבו שיש בזה דין של מזבח, לא תניף עליהם ברזל.

כמו שבמזבח לא מניפים ברזל, אותו דבר על המצה הזאת לא מניפים ברזל,

לכן בוצעים אותה ביד.

אז למה צריך להחביא את האפיקומן? לא הבנתי. כל שנה עוד פעם עם ההבטחות של המתנות לילדים, וזה, האפיקומן, עושים צרות צרורות.

כדומה מסופר על רבי יונתן אייבישיץ, זה סיפור ככה יפה ועסיסי על האפיקומן שהוא החביא לאבא שלו, לא רצה לתת לו.

הוא עשה איתו שם לומדס ארוך.

שווה, שווה לחפש, לא זוכר איפה זה נמצא, אבל סיפור יפה על רבי יונתן אייבישיץ,

שעשה לו עם האפיקומן שם תרגיל לאבא שלו נתן לו לאכול את האפיקומן עד ש...

יפה. אז האפיקומן הזה,

למה אנחנו באמת מחביאים אותו?

כי אנחנו יודעים

שיכול להיות שמה שאנחנו עכשיו רעבים, אה?

נתפוס את העוון ונאכל, אז לא יישאר לנו.

לכן באו רבותינו ואמרו, תצניע את האפיקומן הזה, שבטעות לא תאכל ממנו.

תצטרך לאכול אותו בזמן של האפיקומן,

אז תאכל אותו.

דבר נוסף,

כתוב בפסוק, משארותם צרורות בסמלותם על שכמם.

מה זה משארותם צרורות בסמלותם על שכמם?

הכוונה זכר לאפיקומן.

האפיקומן הזה צריך להיות מוצנע.

לכן איפה אנחנו מצניעים אותו?

אנחנו מצניעים אותו בתוך המטפחת.

יפה מאוד.

מגיד, מגיעים לשלב המעניין כמו שצריך. טעם המצווה, כמו שאמרנו, משום והיגדת לבנך ביום ההוא.

מתחילת, שימו לב,

כל הזמן הזה אנחנו שומרים על זכות השתיקה, מלבד להגיד את מה?

את הדברים שאנחנו צריכים להגיד. יחץ, כרפס, שלב אחרי שלב.

אבל עכשיו מתחילת ההגדה עד לסיום אמירת ההלל,

לא מעשנים ולא מדברים.

תזכרו.

עכשיו יש מצווה לספר ביציאת מצרים, לדבר בכתוב באגדה.

גם אדם שלא יודע לקרוא עברית, יש אגדות ברוסית, יש אגדות בצרפתית,

בכל השפות יש אגדות.

קח לך אגדה בשפה שאתה מבין ותקרא קטע 2. ספר מה שאתה יודע לסיפור יציאת מצרים, זה מצווה.

מצווה. עד שתחתפנו שינה כותבים רבותינו.

זאת אומרת, שתחתפנו שינה עד שכבר הוא מרגיש זהו, כבר הוא שפוך.

גם ככה הוא עייף

מכל השלושים יום האלו שהוא מכין את עצמו והכול, בפרט בשבוע האחרון.

בפרט ביום האחרון.

אז המצווה היא כל רגע שאתה נשאר... אני מכיר יהודים שנשארים ומשאירים את הילדים שלהם כל הלילה עד הבוקר, אחר כך מתפעלים בנץ,

ואחר כך

הולכים לישון, או נפקא מינה השנה אוכלים ומיד אחר כך הולכים לנוח.

בסדר?

אז אם אדם יכול להשתבח שמו כל הלילה, לספר ביציאת מצרים, כמו שכתוב בהגדה על חכמי ישראל,

להשתבח שמו לאט,

מרוויח, שכר עצום ונשגב.

יפה מאוד.

שמוציא את המילים שקורא את ההגדה, לקרוא אותן כמו שצריך,

לבטאות כמו שצריך. לא יודע, לאט לאט

שיעזרו לך, אבל חייב שאדם יקרא.

אם הוא מהרהר רק, מסתכל רק בעיניים. אני קורא, אני קורא בעיניים אבל.

לא יצא ידי חובה.

שומע.

אבל אם הוא שומע מאחר, יצא ידי חובה.

השבוע, כמה אנחנו צריכים להודות להשם?

לפני יומיים עשיתי ברית

תינוק שנולד לזוג אילמים. תקשיבו טוב, אילמים וחירשים.

המפגש שקודם לברית, יום לפני, חצי שעה היה.

הכל בכתיבה איתם. הם לא מבינים.

הם יודעים לקרוא את שפת הסימנים. איפה הוא יודע לעשות שפת הסימנים?

סגן מומחה.

זה לא מה שלמדנו בבית ספר, שהיינו עושים א', ב', ג', ד', אלה עושים מהר.

והם יש להם מאוד חוש שהם יודעים בשפתיים. לפי מה שאתה ממלמל כבר, הם יודעים מה אתה מדבר ומה הכול. מבינים, הבנה מאוד מאוד בריאה יש להם.

ואני אומר לכם, בברית עצמה לא יכלתי, נקרעתי מבכי.

נקרעתי מבכי.

ממש מזעזע. אתה אומר, תראה, השתבח שמולד. ואבא אומר, אני לא מוותר, אני רוצה.

הוא אמר למתורגמן, היה שם מתורגמן באולם.

הוא אומר, אני רוצה להגיד את הברכות.

אמרתי, כמה אדם צריך להודות? אז זה והיגדת לבנך, מגיד,

יש לך פה, אתה מדבר? דבר.

ספר ביציאת מצרים. תודה לקדוש ברוך הוא בלילה הזה שנתן לך בכלל יכולת לדבר.

אדם לא יכול לדבר, לא יכול לשמוע, מסכן.

תארו לכם מה זה.

והוא נולד בריא ושלם, ופתאום ככה.

פתאום.

וגם הוא וגם אשתו, והשתבח שמו ליד הילדים בריאים ושלמים.

אז שאלתי את הסבתא, היא הייתה יום למחרת,

כשבאתי להוריד תחבושת לתינוק.

שאלתי את הסבתא,

מה הם עושים עם התינוק בוכה בלילה? הם לא שומעים.

היא אומרת, יש להם מכשיר שעולה 20,000 שקל,

שגם הוא רוטט,

שם גם מתחת לכרית, גם מתחת למזרון, גם עליה, גם בפלאפון שלה,

וגם זה מחובר, היא אומרת, למערכת של התאורה של הבית,

ואז זה מתחיל לעשות פלאשים, פלאשים, פלאשים, ותרצה או לא תרצה, היא אומרת, אתה מתעורר.

אמר, תראו מה זה,

כמה אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא, נתן לנו גוף בריא,

לב בריא, הכל כמו שצריך, ואדם לא מודה,

ואדם מתלונן. כמה אדם צריך להודות?

חג האמונה.

רואים כזה דבר? כשאתה בא שמו מחזקים את האמונה עוד יותר ועוד יותר בהשם יתברך.

נמשיך.

גם הקטנים, אנחנו נותנים להם לקרוא קטעים מהאגדה,

באופן שרק הקטן קורא ואנחנו שומעים.

אדם שמתארח אצל הוריו, אמרנו, גם הוא יספר לבניו בעצמו מעט מסיפור יציאת מצרים, הסבא עצמו גם לשתף אותו, לא שהבן אומר את הכול והסבא לא אומר כלום.

והעיקר הוא שאדם אומר לילדים שלו,

כל המספר יציאת מצרים, מספר לילדים שלו, והיגדת לבנך ביום ההוא.

הלאה.

הנשים יוצאות ידי חובה בקריאת הבעל,

אבל דבר אחד הם כן צריכים להגיד, מה זה? את המצווה של פסח, מצה ומרור.

כשמצביעים פסח, זה הזרוע,

מצה ומרור.

מאמר מוסגר, את הזרוע שצולעים לא אומרים זה לקורבן פסח.

אסור.

זה זר שאוכל קודשים, השם ישמור.

כן, לכן אנחנו אומרים זה לכבוד

הקערה של ליל פסח.

בסדר? זה מספיק.

יפה מאוד.

מה נשתנה?

כולם מכירים את המנגינה, לא צריכים לחזור על זה, אומרים את זה בניגון יפה.

יש מחלוקת בין הפשט.

האם אדם שלא אמר פסח, מצה ומרור, יצא ידי חובה או לא יצא ידי חובה, צריך לחזור ולהגיד או לא.

זה מחלוקת.

יש ראשונים שסוברים שזה כיפשו אותו,

מי שלא אמר ג' דברים יצא,

ויש

כאלו שאמרו שצריך להסביר מה זה פסח, מה זה מצה, מה זה מרור, כל דבר ודבר.

אם לא הסביר, לא יצא. זה לא רק כפשוטו, אלא יותר מכפשוטו.

ההגדה עצמה, לא קוראים אותה בהסבה.

מי שמקל ורוצה להסב, או שכגון שהוא שוכב על קרים וכסתות,

אין בעיה, הכול בסדר.

באמצע ההגדה לא אוכלים ולא שותים.

רק אלו, למי?

תראו לאלו שמאוד מאוד קשה להם, והם צמו,

כגון היו בכורות, ופספס את הסיום הסרט או סעודת מצווה,

וצם.

אז זה, הקלו איתו שהוא יכול ככה לאכול מעט דברים קלים. אבל הטוב ביותר שלו,

יזדרז,

ויעשה את הכול כמו שצריך כדי שיאכל בשולחן העורך.

אנחנו שופכים טז פעמים יין,

נצא חדש ואחריו וכולי.

הביאור הראשון, למה אנחנו שופכים כנגד טז פנים שיש לחיות הקודש?

על פי הסוד.

ופירוש השני כנגד טז פיות שיש בחרב של הקדוש ברוך הוא.

יפה מאוד.

בחרב הזו הקדוש ברוך הוא מתנקם בעזרת השם מאויבינו,

ויתנקם מאויבינו בעזרת השם לעתיד לבוא.

האשכנזים עושים את השפיכה של היין על ידי הזעה. טובלים? צ'ק דם, צ'ק צפרדע, צ'קינים.

עם האצבע הם עושים את זה, האשכנזים.

ככה זה המנהג שלהם.

בעזה.

אנחנו הספרדים עושים את זה מהכוס, לא מכובד ככה להכניס אצבעות.

כן, יפה מאוד.

אנחנו עושים את זה באיזה כלי, אמרנו את הכלי הזה, אנחנו שופכים.

גם היין שנותר בתוך הכוס לא שותים אותו,

בסדר?

גם היין שנותר בתוך הכוס, גם אותו לא שותים, שופכים ממנו. למה זה כמו מים אחרונים? מותר להשתמש במים האלו של מים אחרונים? אסור להשתמש.

אותו דבר פה, שופכים את זה ומוזגים,

שוטפים את הכוס ומוזגים.

עין חדש.

כן,

ההלל עצמו לא קוראים אותו בהסבה, מי שרוצה להסב רשאי,

רשאי גם לקרוא אותו בעמידה,

אבל להיזהר שאת הכוס שהוא מחזיק ביד לא ישפוך.

את ההלל יש עניין לקרוא לפני חצות הלילה.

אם לא הספיק לפני חצות הלילה, אחרי חצות.

וגם כשהוא קורא אחרי חצות יכול לברך עליו בשם ומלכות.

אוה, מגיעים לרוחצה, רוחצה נטילת ידיים.

עכשיו קמים, נוטלים ידיים כמו שצריך, בברכה,

כדיני נטילת ידיים.

יפה מאוד.

אדם שקשה לו, מגישים לפניו את הקערה. אדם רוצה דרך שררה וכבוד, יש מקומות, קונים את הקערה הזאת מכלי כסף וכולי,

ואז מגישים לבעל הסעודה את הקערה, ישתבח שמו דרך שררה וכבוד.

טוב שהקטן הוא זה שיטול את הידיים לאבא שלו,

ככה גם מקיים מצוות כיבוד הווה, הם גם משום הדרך שררה וכבוד. אם אין קטן כזה שיכול ליטול את הידיים לאבא שלו, אז הוא עצמו קם ונוטל את הידיים.

מוציא מצה.

מגיעים לשלב המעניין

של האוכל, אה?

אבל האוכל של מצווה זה.

אז אנחנו לוקחים את המצה, מברכים המוציא לחם מן הארץ, לאחר מכן מברכים על אכילת מצה.

למה?

תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. תזכרו, הברכה הראשונה, המוציא.

הברכה השנייה,

מברכים

על אכילת מצה.

מכוונים בברכה הזאת של המוציא גם על הכורך וגם על האפיקומן שאנחנו נאכל.

לאחר מכן, איזה מצות הוא לוקח? לוקח שלוש מצות. שתיים הם לחם משנה,

ואחד פרוס שדרכו של עני בפרוסה, את החצוי הזה,

ועל זה הוא עושה את המוציא.

ממה הוא נוטל? הוא לוקח את שתי השלמות ואת הפרוסה שבאמצע לפני הברכה.

לאחר ברכת המוציא, שומט את המצה התחתונה, נשאר עם המצה העליונה והחצויה.

על זה הוא מברך את מה? על אכילת מצה.

טובל במלח ואוכל. איך אוכלים את זה? אמרנו?

והסיבה. מה זה הסיבה? כמו שעשינו, צורה כזאת

זה נקרא הסיבה.

בסדר? לא ליש עין הצידה, אלא צורה כזאת זה נקרא הסיבה,

שכל גופו כמו השעה עשר וחצי.

יפה.

אפילו שבכל ליל שבת זה סתם פלא, השנה היות ופסח זה ליל שבת,

וכל ליל שבת ממה אנחנו מברכים? על איזה לחם, אדיק?

אנחנו מברכים. אנחנו מברכים על הלחם התחתון, נכון?

מסירים את העליון, ומהתחתון אנחנו בוצעים.

מפה אנחנו מברכים על העליון.

יפה.

אדם שטעה ודירך על התחתון, בדיעבד,

לא מעכב.

הטעימה הראשונה שהוא תואם, הוא תואם אותה בלא הסיבה,

מחלק למסובים את השתי כזיתות,

ולאחר מכן מתחיל לאכול אותם בהסיבה.

אמרנו, זמן האכילה

סטנדרט של בן אדם, ארבע דקות.

אדם שקשה לו, בין שבע לתשע דקות.

כן.

הטוב ביותר להשתדל לאכול זמן כדי אכילת פרס, שתי דקות.

בסדר? שתי דקות. אם יכול להגיע למצב כזה שהוא אוכל תוך שתי דקות, זה רק בפיתות, כן?

במצות האלו של העבודת יד,

לא העגולות הקשות, זה רק במצות הרכות.

אז מי שלא רכש יכול לרכוש עדיין את המצות הללו, תוך שתי דקות, באמת הוא יכול לסיים.

ממתי מודדים את הזמן של השתי דקות עם שעון?

כן, לא שמים סטופר בשבת, כן?

המכין את זה עם שעון ככה, מסתכל, עכשיו תיק, מתחיל, יאללה, בבקשה.

ממתי מודדים את הזמן הזה של שתי דקות? מזמן של תחילת הליסה הראשונה.

מתחיל ללעוס, מאז הוא מודד בדיוק על השעון שתי דקות.

מה קורה, כל שנה אנחנו מגיעים ונתקעים בזה.

הרי המצה וחצי שיש לנו בקערה לא מספיקה ל-20 מסובים.

כן, לא מספיקה לכל המשפחה. אז מה, כבוד הרב, אתה אומר לי, תאכל מזה.

אז מה, רק בעל הבית יאכל מזה? מה עם כל השאר?

אז הנה, עדיף כשאין את המצות שבקערה שמספיקים לשני כזה עיתות, לכל המסובים.

ייקחו שתי כזה עיתות ממצות אחרות שהכינו מבעוד מועד, כמו שאמרנו,

ומקערת הסדר יכול לתת להם חתיכה אחת מזה, חתיכה אחת מזה, ואז הם אוכלים את זה. ככה מרוויחים שאכלו גם את הקזיתות, יחד עם מה שהוא חילק להם. אבל הוא עצמו ישתדל שיהיה לו כזית,

שתי קזיתות, סליחה, ישתדל שיהיה לו מהקערה עצמה.

אם שמים כמה קערות, זה יותר קל.

כל ראש משפחה יש לו קערה, פתרנו את הבעיה הזאת.

אי אפשר לנגב עם זה, אני יודע מה, למי שאוכל קטניות, כן, חומוס,

או איזה מטבוחה הוא רוצה,

ולאכול עם זה הקזיתות. לא.

לא סלט, לא חרוסת, לא חזרת, שום דבר. נטו מצה.

אפילו לא ליפתן.

מה שהוא אומר, אי אפשר.

אדם שקשה לו, אמרנו, אדם שאינו בקו הבריאות,

אז מקלים איתו בתבשיל, זה משהו אחר.

בסדר?

יפה.

אני עכשיו אגיד סדר דירוג בעדיפות של הקזיתות.

המחמירים עושים חמישה קזיתות,

סך הכל בלילה הזה.

בסדר?

שתיים, הם אוכלים אותם במוציא מצה.

אחד בכורך,

זה עם הכרפס,

כן? עם המרור, סליחה,

ועוד שתיים עם האפיקומן.

אז אדם שרוצה לעשות את זה, את החמישה קזיתות, להדר כמו שצריך במצווה, בלילה הזה,

אז קחו בחשבון, בשולחן עורך יצטרך להמעיט באכילה. לא יוכל לאכול כל כך הרבה, כדי שיהיה לו מקום באמת

להכניס את השתי קזיתות יחד עם האפיקומן.

נזכור שבאפיקומן יש סגולה שאומרים ממנה חתיכה.

רבותינו כותבים,

אבבא סאלי יום אחד היה באונייה.

מולה שמחה, תקשיב.

אבבא סאלי יום אחד היה באונייה, והאונייה הזאת חשבה להישבר. זה היה ערב שבת.

חשבה להישבר, והוא בחדר שלו עושה קידוש, סברי מרנן, וטיפה אחת מהיין, האונייה מיטלטלת מצד לצד, טיפה אחת מהיין לא נשפך לו.

כשהוא סיים את הקידוש שלו, שתה

רוב רביעית, הלך, עלה לסיפון האונייה, צ'יק,

שפך מעט, הים נרגע.

מה קרה? כנראה שהים היה צמא.

רצה לשתות מהיין של הקידוש, של הבבא סאלי.

כן, ומיד הים נרגע.

היה סוד גדול, כן.

כן, כתוב, כתוב. בבא סאלי היה בן ימינו, זה לא משנות ה-60.

כן, בבא סאלי היה בן ימינו, מכירים, יודעים את כל הסיפורים והכול,

דברים שראו אותם במוחש.

אותו דבר לגבי האפיקומן, האפיקומן שלנו יש בו סגולה.

אדם שעומד למשפט, יש כתבו שזה סגולה להצלחה, יש כאלה,

עשו נרתיק מיוחד,

כזה דמוי עור עם סטיק בפנים, אתה שם בפנים חתיכה של האפיקומן ושומר את זה בכיס.

זה סגולה להצלחה, יש כאלה ששומרים את זה בארנק, יש כאלה ברכב, כל אחד וסגולותיו.

כן, אז את האפיקומן אפשר לשים בחדר שלו, במגירה שלו, זה מספיק, לא צריך לסחוב את זה. אני מצאתי עכשיו, בניקיון של פסח, את האפיקומן של שנה שעברה.

אז כל פעם אני משליך אותו לזה, שרפת חמץ.

כן, הבעיה שלא יתפורר ואז לא יישאר את האפיקומן

ממה שאתה משאיר.

לוקחים חתיכה קטנה, לא צריך להשאיר שם כזית.

חתיכה קטנה, תשים אותה, תעטוף אותה,

וזה סגולה להצלחה. פעם אמרו לי, זה סגולה להצלחה במבחנים של הרבנות.

תיקח את זה למבחנים של הרבנות, תצליח, אני יודע.

כל אחד וסגולותיו, לא יודע מאיפה הם קוראים לסגולות האלה, אבל סגולה, יפה מאוד.

כן, למי שאוכל ארבע כזה עיתות ולא חמש,

אז שתיים הוא עושה, מוציא מצה,

אחד בכורך ואחד באפיקומן.

למי שאוכל שלוש כזה עיתות, זה הכי הכי,

מה שנקרא, הדרגה,

נו, סליחה.

טוב, עד לפה, כן, ארבע.

בסדר? הלאה, מרור.

מרור, מצוות אכילתו מדי רבנן. הטעם לאכילתו, וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים.

לכן השם שלו נקרא מרור בגימטריהו, מוות.

אבל על ידי זה שאנחנו לועסים אותו, וקשה ללעוס אותו,

אתה אוכל,

אתה יודע שאתה מרגיש איזה כבש.

אז אתה אוכל את הלסה הזאת, אתה מקיים מצווה,

ועל ידי הלעיסה הזאת אתה ממתק את הדינים שלך למעלה בשמיים.

היו צריכים לעשות איתך שפטים ודינים לא טובים.

על ידי המצווה הזאת שאתה עכשיו אוכל, אתה ממתק איתך את הדינים.

יפה.

אנחנו לוקחים את המרור הזה, ואנחנו אוכלים אותו.

לשם מצוות מרור.

תזכירו, אנחנו אוכלים אותו לשם מצוות מרור.

השיחיינו שבירכנו בקידוש מתכוון גם על המרור הזה.

המרור הזה אנחנו לוקחים את החסה.

עדיף לקחת אותה שהיא גדלה כמו שצריך ולא בתחילת גדילתה כי היא מאוד מאוד מרה בתחילת גדילתה.

השיעור שאנחנו צריכים לאכול במרור זה 28 גרם, אנחנו עושים 30 גרם,

בסדר?

אנחנו מועכים אותו, ממש מקפצ'צ'ים אותו, מכניסים אותו, עושים אותו כזה קטן ואז

מכניסים לפה ולועשים, לא מכניסים את החסה ככה כמו שהיא.

רגע, לא, לא, זה בכורך, תכף.

זה עכשיו נקי, אבל איך אנחנו אוכלים את זה? לא ככה תעלה ולהתחיל לאט לאט ללעוס, זה לא אכילת מרור.

ה-28 גרם צריך להיות הכל בפה.

לכן אתה שקל את ה-28 גרם, תקפצ'צ' אותו, תעשה אותו קטה קטנצ'י, כאילו נכנס לקופסת גפורים,

תכניס את כולו לפה, ואז אתה אוכל את המרור. מי שלא רגיל בזה, אז זה לא יפה.

למה האוויר

הוא לא מצטרף לכזית של המרור, אתה מכניס אותו ככה...

הבוכרים נהגו לרובר, אז צריך לבדוק את זה היטב, כן.

צריך לבדוק את זה היטב, בסדר?

אבל האוויר הזה לא מצטרף לכזית, ל-28 גרם.

לכן תקפל אותו, תקפצ' אותו כמו שיש ככה שהוא קטן, אתה יכול להכניס אותו לפה, אז תוכל.

אם הוא בטעות חשב שעכשיו זה הקורך, אה? אני אגב את זה עם החרוסת.

אז יאכל שוב פעם.

כן, נהגו אמנם, אדיק,

שים לב, עכשיו, נהגו מעט לטבול את זה בחרוסת.

לא למוח עליו שם כמו שכבת שוקולד, לא.

אלא טובלים אותו קצת ואוכלים ממנו, כדי שיהיה טעם המרירות שלו והמתיקות יחד.

אדם שלא יכול לאכול את זה מסיבה רפואית כלשהי,

אז לא יכול, לא מכריחים אותו לאכול, כן? כמה שיכול, יאכל.

אז אם לא יכול לאכול לפחות את המרור, יאכל לפחות את הכרפס,

את החרוסת.

למה?

הא בהא תליא.

לכן יאכל לפחות מזה, זכר לטית.

יפה. אז כמו שאמרנו, הספרדים נוהגים שלא לשטוף את הכרפס בחומץ.

למה? כי יש לו דין של כבוש, וכבוש כמבושל דמה.

אשכנזים,

שוטפים אותו מלמעלה בחומץ, רשאים.

יש שנהגו ככה, מי שמקל אצלם, רשאי.

סגרו מים וסבון, או יש חומר כזה לשטיפת עלים

שמוכרים בסופר,

לא יודע אם זה כשר לפסח או לא,

אבל תבדקו את זה, נראה לי שכן יש לו כשרות.

אז אם לא, מים וסבון, אחרי ששטפת הידף, בודק את זה על שולחן שיקוף, או ב... לא, לא. לא לכבוש אותו. אמרנו לא.

לבדוק היטב, היטב, היטב את זה בעור, כמו שצריך.

עלה, עלה.

לכן זה ביום חמישי לעשות.

ארזת אותו, או שמת אותו בתוך השקית, נגמר הסיפור.

יפה מאוד.

גם עדיין לפעמים משאיר אותו, מביא אותו ככה לשולחן,

או שם אותו שם בזה, בינתיים כל המנורות דולקים, עכשיו קצת חם, יש מלא יתושים.

בא יתוש אחד בצבע ירוק, בדיוק בצבע של המרור.

מתלבש עליו, ואתה אוכל אותו עם המרור.

זה מחליק בפנים.

לא טוב הדבר הזה. לכן מאוד האדם צריך להיזהר שחס שלום לא יעבור,

ויהיה לו מצווה הבאה בעבירה, ייכשל חס ושלום.

יפה.

החרוסת עשויה מכל מיני פירות, אגוזים, שקדים,

יין אדום.

אמרנו, אנחנו שמים בפנים גם זנג'וויל,

תמרים.

בסדר? מזה עושים את מה? את החרוסת זה פירות שנשתבחה בהם,

או נמשלו בהם ישראל. דווקא אותם לוקחים.

החרוסת,

עדיף לקחת חרוסת עבה ולא דלילה, לא לעשות את זה מימי.

בסדר? הוא עושה את זה כמו איזה ממרח כזה נוזלי. לא טוב הדבר הזה.

למה?

כדי שהוא יוכל

לטבול בזה, ויתפס קצת. אם זה מימי, זה לא נתפס.

מאיזה מרור לקחת? אם שמו בצלחת, עדיף מהמרור של הקערה לקחת.

לא יכול מהמרור של הקערה, או שלא הספיק,

אז יוסיפו עוד. אם לא הספיק, אז ייקחו מקערה אחרת שמונחת לפניהם,

שיש בה את המרור.

את ההטבלה בחרוסת עושים לפני הברכה.

לא עכשיו הוא בירר כבר אכילת מרור,

ועכשיו עוד לא נתפס לו אחרוס.

זה הפסק.

בסדר?

לכן, טובל את זה. ואז נברך שיש שם אכילת מרור. מכוון בברכה הזאת גם על הכורך,

שהוא יוכל מיד לאחר מכן. את הכזית מרור

הוא יוכל את זה כמו שצריך.

ואם לא יכול,

לאכול את זה. הזמן זה שתי דקות, כן? כדי אכילת פרס.

אם לא יכול, שבע דקות, כמו שאמרנו.

את המרור הזה אנחנו אוכלים בלי הסיבה.

תזכרו.

כורך.

לאחר אכילת המרור יטול כזית מהמצה השלישית שנשארה,

וכורך אותה עם כזית, מרור,

וראוי לטבל את המרור הזה מעט בחרוסת,

אבל רק קצת.

לא מורחים את זה. למה? זכר להילל,

הזקן שהיה כורחן ואוכלן,

שנאמר על מצות ומורים,

יאכלו. יפה מאוד. לספרדים אין צורך לנער את

החרוסת מהמרור לפני אכילת הכורך. האשכנזים נוהגים לנער את זה,

ואז לאכול. כמדומני שעל פי הסוד גם עושים מים, מים עדיף, מים. מים. כן.

אדם שאכל כורך בלי חרוסת

יאכל שוב פעם חתיכת מצה עם מרור וחרוסת.

תזכרו.

את הכורך צריך לאכול עם חרוסת.

שיעור המרור שאמרנו 30 גרם, אם קשה לו,

די לו גם ב-19 גרם.

יפה.

שולחן אורך. הנה, הגענו לשלב המעניין ביותר.

אז שולחן אורך, ברוך השם, שם אוכלים. יש עניין השנה לא רק לאכול בשר, אלא גם לאכול דגים. למה זה ערב שבת, וכל האוכל דג ביום דג?

ניצול ממה?

מדג. מה זה ניצול מדג? זורקים אותך לים?

דגים.

אה? יפה מאוד. מדינה של גיהינם. יפה מאוד.

נוסף לזה שיש עניין. למה? המצרים שמה?

שבאו לשאוב מים במצרים,

אז היו באים דגים, והיו, מה עושים להם? עושים להם ביסים.

שלא ייקחו מהמים.

שלא, שיהיו צמאים, שירגישו, אה? מכה, מכה עד הסוף. מקבלים אותה מכל הכיוונים.

לכן יש עניין בשבת הזאת גם לאכול דג.

מומלץ לא לשתות מוגז בכלל בלילה הזה.

למה? אתה שתית כוס אחד של סודה,

בסדר? לא נדבר על מיץ שאנחנו לא שותים. כשהיית כוס אחד של סודה כבר אתה מרגיש כבר זהו, אין לך מקום להפיק אומן.

אז הפסדת, לכן מוגז לא לשתות.

רק מים שימו על השולחן.

מיצים, טבעיים, סודה, הכול, תשאירו למחר בבוקר ביום טוב, סודה שנייה שלישית, תרביצו.

אין בעיה, אבל בלילה הזה מים ויין.

זה מה שיש על השולחן הטוב ביותר.

המלצה, קבלו אותה ותבדקו, תראו שזה הכי טוב.

יפה מאוד.

בשולחן עצמו

מנהגנו בדרך כלל בערב שבת להשאיר קצת מקום, זכר לחורבן בית המקדש.

בליל הסדר השנה,

אף על פי שזה בשבת, לא משאירים

מקום.

אותו דבר לגבי האכילת הצלי.

אנחנו אוכלים צלי של ליל הסדר, נכון?

בלילה הזה לא אוכלים צלי של ליל הסדר.

את הזרוע, מה?

עשית את הזרוע הזאת, או את הכבש הזה, עשת אותו צלי אש, נכון?

בלילה הזה לא אוכלים צלי אש.

לא אוכלים.

לכן, אם אתה עושה תבשיל בשיר, בסדר גמור.

הדבר שהוא, נו, צלי,

אסור לאכול אותו בלילה הזה. אמר לי מישהו, אני רוצה לאכול כבד.

אין בעיה.

אם עשית אותו בהתחלה על האש, שרפת אותו כמו שצריך, כמו צולעים כבד,

ואחר כך טחנת אותו ועשית ממנו קציצות כבד, אין בעיה.

בישל אותו בסיר, אין בעיה, עשה ממנו קציצות כאלה, בסדר גמור.

אבל לאכול ישירות סלי, זה אנחנו לא אוכלים צפון.

אחרי שאכל, כן, יש עניין ביום טוב לאכול בשר,

אז יאכל טוב את המנה הראשונה, דגים, שם סלטים, יש כאלה מחמירים, גם סלטים, אין מקום, איפה?

הוא אוכל דגים, סלטים, עובר אחר כך למנה בשרית,

סיים את המנה בשרית, משאיר מקום לצפון, הנה האפיקומן הגיע.

למה באמת אנחנו זרקנו את האפיקומן לסוף? בואו נאכל אותו על ההתחלה ונרוויח.

התשובה היא כדי שיישאר לנו טעם המצה בפה.

המצה יש בה חשיבות, לכן חשוב שיישאר

הטעם המצה. דבר נוסף,

יש חשד שמרוב הרעבון שלו, מה הוא יעשה? הוא ישבור איזה עצם, פול כאחד,

ייקח אותו ויתחיל לומר, מה הלאה, הדתיים האלה החמירו איתנו, עשו לנו מלא בלאגן, אני רעב, נשארתי עכשיו רעב.

אתם מכירים את המעשה שהיה, אדיק?

היה מעשה, תקשיב, היה מעשה בשני עניים,

הם עשו, אחד היה גוי, אחד היה יהודי.

אז הגוי אמר ליהודי, אני רעב, אמר לו, אל תדאג, הלילה אנחנו מסודרים, באים לבית הכנסת,

יש עניין להכניס אורח בפסח.

אז אין סיבה שלא יקבלו אותנו, כמו ליל שבת, אגידו, אני לא יכולים, עמוס, יש לי יותר מדי, קשה לי.

השנה יש עניין לאורחים,

בפסח, ישתבח שמו, יכניסו אותנו, אל תדאג, אבל תהיה סבלני.

ההוא חשב, תהיה סבלני, בסדר, עד הקידוש.

הוא לא הבין שזה לילה סדר זה לילה גוי, מה חמור זה, מה מבין?

בקיצור, החמור הזה הלך שם על הסעודה, וזה, ופתאום נותנים לו כוס ראשון, אמר, טוב, יין, בטח עכשיו פותח את התיאבון,

פתאום מביאים לו דיקטים.

מצא, ירק קודם דחפו לו,

הוא ראה, מביאים לו את הדיקטים האלה, ואחר כך הוא עוד פעם ירק, הוא אומר, תגיד, מה הוא הולך איתם אל הדתיים,

היהודים האלה, כל היום אוכלים, זה עלים וזה, דיקטים?

התעצבן עליהם, שתה את הכוס יין, ברח משמה.

ברח משמה, לא נשאר לשולחן עורך, חיכה, מסכן, נשאר רעב.

זה רואה את החבר שלו חוזר שתיים וחצי בלילה.

סליחה מכבודכם, עושה לו ככה גרפס, איזה אוכל היה, מה, איזה אוכל, על מי אתה בא לעבוד?

היה דיקטים וירק,

ויין הביאו לנו, זה מה שהביאו לנו לאכול. אומר, טיפש!

לאן היא כתובה? לא יודע, אמרו שם משהו, זה, רוחצה, זה,

נו, כורך, וזהו, והתעצבנתי כבר,

לקחתי להם את הכוס יין השלישית, שתיתי וברחתי.

אמר, טיפש, היית מחכה עוד קצת, היית נכנס לסטייקים של השולחן עורך, אתה לא חיכית, נו, מה אתה רוצה?

אמר, מה, הפסדתי עכשיו, מה אני אוכל? אמר ככה, כנראה שאתה לא מגיע לך מהשמיים, אתה גוי,

טמא, לא מגיע לך מהשמיים, אה? רצה לשרגות היהודי, שם את הכיפה.

מכירים את זה עכשיו, את הסרטון שפרסמו על איזה אחד שבא לבקש מעות פורים בחוץ לארץ?

אז היהודי שנתן לו היה חכם.

אמרת פסוק, שמיה ישראל, או משהו אחר, אמר, שמיה ישראל,

הוא אומר לו כסף, איזה רעש, איזה גוי, לא מבין, שהוא התחפש, הוא חשב שאם הוא התחפש,

אז היהודים ייתנו לו צדקה,

בפורים, למה כל הפושט יד נותנים לו,

והוא לא ידע שהיהודים מכירים גם את ה... לא, כמו שצריך, אם זה לא יהודי,

אין כל הפושט יד נותנים לו, זה דוחפהו לאמת הבניין, מה אתה צריך לתת לו כסף?

לכן זרק אותו שם, לא הביא לו כלום. אותו דבר פה, הבן אדם הזה הפסיד, והיהודי הזה הרוויח

אכל כמו שצריך. לכן, את האפיקומן,

מה אנחנו עושים? לסוף הסעודה.

משאירים מקום בבטן, ואת זה אוכלים את האפיקומן. תזכרו, לא לתחוס אותו בכוח,

אכל אותו בתחיסה, אומר הבני שלך, יקיא את מה שאכל,

ויאכל שוב פעם את מצוות הלילה הזה.

לכן, לאכול מעט בשולחן עורך כדי שיאכל את האפיקומן.

לכן, כל אלו שרוצים להוציא פיצוחים,

רוצים להוציא פירות, כל הדברים הללו בסיום של המנה הבשרית,

המנה השנייה בעצם, אחרי הדגים, אז מוציאים את הכול.

וכל זה בתנאי שמש שלא יאכל הרבה כדי שיהיה לו מקום להפיקומן. עדיף לא לאכול את זה. יפה, לכן הפתרון הטוב ביותר. אפשר לוותר, גם ככה יש לך יין, וזה מלא סוכר,

ועוד אתה אוכל בשר, אז גם סוכר, למי ששתובב מסכרת, עוד תאכל פירות.

וואי וואי, החכמי הזה אומרים,

המחקר והרפואה שלא טוב לאכול מיד פירות אחרי הסעודה, למה מקפיץ את הסוכר.

לכן תחכה עם זה, לאט לאט, כמו שצריך, או למחרת.

השנה יש גם סעודה שלישית ביום טוב, למה זה שבת?

אז אתה יכול להרביץ לך סעודה,

כי סעודת שלמה בשעתו.

יש לך גם השנה את כל הזה, נו.

כל המועד ארוך, אז שמה?

תעשה הכול בשפע, יפה מאוד.

אז אמרנו, המקלים אוכלים כזית אחד לאפיקומן, בהסיבה.

המחמירים אוכלים שני כזיתות,

פתר את הבעיה.

כל כזית, כידוע, 28 גרם.

יפה.

גם הנשים חייבות באכילת אפיקומן. את האפיקומן אמרנו אוכלים בהסיבה,

כמו שצריך.

אדם רוצה לאכול, את האפיקומן צריך לאכול לבד, אבל אם הוא כשל, הוא אומר, בא לי עכשיו עם החרוסת לאכול את האפיקומן. לא אכול.

בסדר, הנח להם לישראל, תן לו לאכול את זה עם האחרוסת.

לכתחילה עדיף שלא יעשה כן.

את האפיקומן מתי צריך לאכול? קודם חצות הלילה. תזכרו, זה הזמן

שלא יעבור. אם רואה שהוא עובר הזמן של חצות הלילה, יזרז את הסעודה שלו,

כדי שיוכל לאכול כמו שצריך.

אה, אם הוא יודע שמה...

שאולי הוא לא יספיק, יעשה תנאי. מה התנאי? אומר ככה.

אם הלכה שהזמן של האפיקומן עד חצות,

אז הנה, יצאתי בכזית הזה, את זה, דחובה.

ואם לא,

אני אצא בכזית שאוכל אחרי חצות היום.

סליחה, אחרי חצות הלילה.

יפה. עבר חצות הלילה ולא אכל אפיקומן?

יאכל אפיקומן, אמרנו, לאחר חצות הלילה.

אחרי האפיקומן תזכרו, מה שאפשר לשתות זה רק מים או יין.

שיש לנו מהשתי כוסות הנוספים, מעבר לזה כלום. לא קפה,

לא תה. יש כאלו שרצו להקל בקפה או תה עם סוכר. עדיף שלא.

לכתחילה תעשה את הכל לפני. אני לא יודע איך אפשר לדחוף קפה ותה, אבל

מים זה מספיק.

בסדר גמור. הלאה.

אותו דבר לגבי עישון סיגריה או צחצוח שיניים לאחר האפיקומן.

שבת אין סיגריה.

מה?

יפה מאוד, אשריכם ישראל.

הסיגריות, ברוך השם, אין לנו.

היום התקשר אליי אחד, אמר, חייב סיגריות. אמר, זה פסח סיגריות. נו, ביחי, עד שבע ימים לא תעשן, מה יקרה?

אולי בזכות זה תחסוך כל השנה. גם ככה עכשיו העלו את המחירים, לא?

לא, אני לא מעשן. כמה המחיר של קופסה?

לא מגולגלת.

מגולגל, לא זה. הנה אתה, מכולת, נו, כמה?

וואי וואי, השם ישמור על זה. כמעט, זה, ביטוח של משכנדה כל חודש.

אתה חוסך אלפיים שקל שאתה לא משהו. ברוך השם.

יפה מאוד.

אז יש מקפידים גם לא לצחצח שיניים, כל אחד כמובן לפי מן אגב, יפה מאוד.

מוזגים כוס שלישית, ברך, מברך עליו ברכת המזון. על הכוס הזו מברכים בורא פרי הגפן, שותים את הכוס

בלא ברכה אחרונה לאחריו. למה? יש לנו עוד כוס רביעית, שעליה אנחנו מברכים את הברכה האחרונה.

את ברכת המזון אנחנו מברכים באימה וביראה כמו שצריך. לכן, ברכת המזון עושה את זה מיושב כמו שצריך, לא בצורה של אסיבה בסטלבט.

האסיבה עושים בשתיית הכוס לאחר מכן, בסיום של ברכת המזון. תזכרו, ברכת המזון לא מסטולים.

מברכים את זה, זה דאורייתא כמו תפילת שמונה עשרה.

מזונותיו של אדם תלויים בברכת המזון. לכן, אם יש לך ברכונים ואתה רוצה לשים אותם על השולחן,

או שקוראים מהאגדה, בסדר, אין בעיה. אבל אם יש לך ברכונים,

צריך לנקות את הברכונים לפני כן, שיהיו מוכנים למה?

לליל הסדר, שיוכלו לברך מהם, כמו שצריך לא לשכוח, מוסיפים רצה ואכליצנו, ויעלה ויבוא את יום חג המצות הזה, את יום

טוב מקרא קודש הזה. יפה. הלל.

אנחנו מברכים רק ברכה בסוף, ברכה בהתחלה אנחנו לא מברכים. עשינו את זה בבית הכנסת.

בזמן ההלל אנחנו אוחזים את הכוס.

ולאחר מכן אומרים את כל הפסוקים במנגינה, הודו להשם כי טוב, כי לא מחסדו עונים לו, אנה השם הושיענה, אנה השם הצליחהנה.

יפה מאוד.

אם רוצה להגיד חידושים, יש היום חידושים על ההלל.

אז הוא רוצה להגיד חידושים, שמע מהרב רוזנבלום, הרב לוינשטיין, על ההלל.

אין בעיה.

באמצע ההלל יכול להגיד דברי תורה.

יש לי חידוש על ההלל, מותר.

אבל דברים בטלים לא מדברים.

בסיום ברכת ההלל לא עונים אמן,

אלא מיד שותים את מה לא עונים אמן. כן, הפסק, שותים מיד את הכוס הרביעית כדי שיוכל לברך

ברכה אחרונה. למה? שתה גם שלישית ורביעית יחד, צריך לברך ברכה אחרונה, ואם היא תגיד אמן,

אז לא טוב הדבר, לכן לא עונים אמן.

מה עם הכוס החמישית?

אליהו הנביא. אליהו הנביא, שכחת אותו?

אנחנו רוצים שיבשר את הגאולה, לכן הכוס החמישית, בעל הבית בעצמו,

הוא מוזג אותה, יש לנו ארבע כוסות, תזכרו.

והוצאתי והצלתי וגאלתי, בגן זכרתם את זה יותר טוב, אה? והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.

החמישי זה כנגד אליהו, והבאתי אתכם אל הארץ הזאת.

את הכוס הזאת של אליהו הנביא, שאנחנו מוזגים כל פעם שמוזגים את הכוסות, לא שותים אותה בלילה הזה,

לא מחלקים אותה בין המסובים, אלא למחרת, בבוקר, בקידוש,

מוזגים.

מאוד חשוב להקפיד לכסות את המשכים בלילה, כן? אדם הולך לישון עייף.

כל המשכים הגלויים, אסור לשתות אותם, למרות שהלילה הזה חידוש.

למרות שהלילה הזה הוא לילה ששמור מן המזיקים,

אבל הסמ״ם בכבודו הוא בעצמו מטייל.

מצינו שפתאום אדם נפטר בליל הסדר, זה נחנק למוות ההוא זה.

לכן, איפה הוא ישטוף את החרב שלו?

לכן, מאוד חשוב שמים גלויים, יין גלוי, הכל לכסות אותם היטב,

כמו שצריך, עם צלחת או משהו,

ואחר כך הוא הולך לישון.

סיים את הכול, נרצע.

יש לנו בבוכריתא, יקומי גמדון אמשרים, אה?

יפה.

אז אנחנו עושים את השיר השירים, אנחנו קוראים, יש עניין מאוד חשוב לקרוא בלילה הזה,

שיר השירים בנחת, בקול ובשמחה.

מי שיכול לספר ביציאת מצרים, ללמוד בהלכות פסח עד שתחטפנו שינה,

תבוא עליו ברכת טוב. אחינו האשכנזים לא קוראים בלילה הזה את סדר קריאת שמע, אלא רק את פרשת שמע ישראל,

והם זה נגמר. הספרדים, אנחנו קוראים את הכול

מעט לפני חצות הלילה.

תזכרו, מעט לפני חצות הלילה אנחנו עושים את הקריאת שמע,

לאחר מכן הולך לישון על יצוא. על פי הפשט לא מברכים ברכה... שב, שב.

לא מברכים ברכת המפיל בקריאת שמע בליל הסדר, על פי הסוד

לא מברכים את זה... סליחה, על פי הפשט כן מברכים, על פי הסוד לא מברכים אותה בכלל.

כן, דבר מאוד חשוב ואחרון

שאנחנו נוהגים בו בעזרת השם השנה.

כן,

אז אני אעשה את זה לפי הסדר. יום חמישי בעזרת השם, אני או-טו-טו מסיים, כן?

תעזרו חייל.

יום חמישי בעזרת השם

של חול המועד זה כבר ערב שביעי של פסח.

אנחנו, כדי שאנחנו נוכל לבשל,

בסדר? לצורך השבת, אנחנו צריכים לעשות עירוב תבשילין.

מה, עם מה אנחנו עושים עירוב תבשילין? אנחנו לוקחים ביצה

קשה ושני מצות

ועוטפים אותם,

בסדר?

אנחנו צריכים לעשות את זה עד כניסת החג,

זאת אומרת, עד השעה

עשרה לשבע, שבע בערך זה כניסת החג, כן? פחות או יותר?

אה, ארז, כתבת את הזמנים.

בערך רבע לשבע שבע, מברך את הברכה של עירוב תבשילין. האישה צריכה לשמוע את הברכה הזאת, תקשיבו טוב.

האדם מברך, אם הוא לבד בבית, אין בעיה, אבל אם הוא לא לבד בבית, והיא המבשלת והוא מברך לעצמו, מה עשה בזה?

לכן, על מצוות עירוב מברך,

עוטף את זה, שם את זה במקרר.

מתי אוכלים את זה?

בסעודה שנייה או שלישית.

בסדר? בסעודה שנייה או שלישית של שבת,

אז הוא אוכל מה?

את העירוב תבשילין. אדם ששכח,

אז לעצלנים נתנו פתרון.

אנחנו נזכיר, תצא הודעה בעזרת השם למי שמחובר.

תצא הודעה על עירוב תבשילין, ותצא גם הודעה על הכיסים. היות ובחול המועד הולכים עם בגדי שבת,

אז יכול להיות שהוא ישכח את האשראי שלו, את הפנקס צ'קים או את המזומנים שלו בכיס.

לכן, צריך לבדוק

בערב שבת שאין לו בפנים כסף.

כן, יוציא את הכול, את כל דברי המוקצה מוציא,

ונגמר הסיפור.

לגבי נרות השבת,

גם נרות השבת אנחנו צריכים להדליק אותם, כמו ביום שישי שאנחנו מדליקים.

בסדר? מדליקים אותם מעט

קודם זמן כניסת שבת, אז אנחנו מדליקים אותם.

הטוב ביותר, שאדם יעשה את הבישולים מראש.

בסדר? מי שעושה את הבישולים מראש לא צריך לעשות את מה? את העירוב.

אה, אבל אם הוא מבשל, אבל הוא כן רוצה לעשות מראש,

והוא כן רוצה לעשות את העירוב, בשביל מי הוא עושה את העירוב הזה? בדרך כלל כתוב שרב העיר

או רב המקום יזכה לאלו שלא יודעים.

למה? כתוב שמי שלא עשה במזיד עירוב, אסור לו לבשל.

שמעתם?

אדם שבמזיד אמר, לא עושה עירוב, דווקא עיצבן אותי הרב,

עשה שיעור שעתיים, לא עושה עירוב.

עשה לעצמו, אדוני. יפה מאוד, הוא לא יכול לבשל לעצמו.

לכן, אנחנו יכולים לזכות את מי שלא עשה, אנוס.

נכון.

אנוס רחמנא פטרי, אז אנחנו יכולים לעשות, אבל מי שלא,

מי שלא עשה בשוגג, אז בסדר. אבל מי שבמזיד, לא יכול לבשל.

יצטרך לאכול אצל הרב.

יבוא לרב, יגיד מראש, הוא בא, אין בעיה, יבוא, יאכל אצלנו.

יפה מאוד.

אנחנו מברכים על מצוות עירוב, ואז אנחנו מורכים את הנוסח.

בדין עירובה יהיה שרי לנעל אף הוא ילבשו לי להטמון אלא דלוק אשרגל ולמבד כל צרכנה מיום טוב לשבת.

או בעברית, בזה העירוב יהיה מותר לנו לבשל, לאפות, להטמין, להדליק את הנר ולעשות כל צורכנו

מיום טוב לשבת.

יפה מאוד.

דבר נוסף,

אנחנו נמצאים בשנה הרביעית

לשנת

המעשר.

דהיינו,

אדם לקח פירות מהשוק,

ועל הפירות הללו, מה יש?

יש קדושה.

צריך לחלל, כדי שהוא יוכל להשתמש בפירות או בירקות הללו, הוא צריך לחלל את הקדושה.

איך הוא מחלל את הקדושה הזאת?

על ידי שהוא אומר את הנוסח

על מטבע אחד.

אז היום, ברוך השם, יש גופים כאלו שנקראים קרן המעשרות.

או, הנה, עוד דקה, אני אגיד לכם בדיוק

איך השמות שלהם.

הנה,

הגופים הללו נקראים

בית האוצר, בית המעשר, קרן המעשרות,

אלו גופים שמה שהם עושים בעצם את הפעולה. אתה נותן להם סכום סמלי,

מה שנקרא בית השלוי, והם עושים עבורך את הכל,

ואז אדם יכול באמת להשתמש, הוא לא צריך. אבל אדם שמחזיק בבית אצלו את המטבע הזה, צריך לחלל, להפקיע את הקדושה בחזרה מהמטבע. אמרנו, על מטבע אחת של שקל, שאומרים, יותר מ-15 פעמים. 15 פעם בדרך כלל נהוג לעשות עד 15 פעם. אז צריך לחלל את זה. מתי מחללים את זה?

עושים את זה בשני זמנים בשנה.

ביום טוב, ערב יום טוב ראשון של פסח, זה השנה יום שישי,

בסדר?

ובערב שביעי של פסח.

דהיינו, בערב יום טוב ראשון של פסח,

על כל הפירות והירקות שהוא עשה והוא עד עכשיו לא חילל, שהצטברו לו במטבע.

ובערב יום טוב,

דהיינו, בערב שביעי של פסח, זה ערב יום טוב שני, על כל הפירות והירקות שהוא קנה במהלך חול המועד,

והוא לא עשה עליהם.

הוא לא עשה עליהם, או שחילל אותם במטבע, עליהם הוא עושה את החילול. אז אנחנו נדבר עכשיו קצת על הדבר הזה.

אז הנה.

כן.

אז כתוב בתורה,

כי תכלה לעשר בשנה השלישית שנענת בעשר וכולי, ואמרת לפני ה' ביערתי הקודש מן הבית

וגם נתתיו ללוי.

אנחנו נוהגים לקרוא את זה בבית הכנסת בתפילת מנחה בשביעי של פסח,

כן, של השנה הרביעית והשנה השביעית, אנחנו רואים את הנוסח הזה.

בעוד הספר תורה מצוי בהיכל,

זה נמצא בפרשת כי תבוא,

שם כתוב כי תכלל העשר עד ארץ זבת חלב ודבש,

זה נקרא וידוי זכר למצוות וידוי מעשרות.

יפה מאוד.

אז אנחנו השנה נמצאים בשנה הרביעית,

והיות וחייב לקיים מצוות ביעור פירות של השנה הראשונה,

שנייה ושלישית שנשאר ביעדו.

בסדר?

ובשנת השמיטה יש את החילול של מה? של השנה השביעית, אז חייבים לקיים את הביעור הזה.

איך אנחנו עושים את זה? תכף אנחנו נראה איך לעשות את זה.

בזמן הזה, כמו שאמרנו, החיוב הוא לא חיוב מדאורייתא, הוא חיוב מדרבנן.

כך פסק מרן השולחן ערוך בסימן ש״ל סעיף ב', הרמב״ם הקדוש,

גם הוא פסק את זה,

כתב בלשון הבא. בזמן הזה, אני מקריא לכם בפנים,

אפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא, אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה,

אלא מדברי חז״ל.

מפני שנאמר, כי תבואו, וביעת כולכם, בזמן שביעת כולכם קיימת,

ולא ביעת מקצתן, כפי שהיה בימי עזרא. לכן, היות ולא כולם נמצאים, הנה בנצי עוד נמצא בניו יורק.

לכן, דיברתי איתו היום, הוא אמר, בעזרא, שמתכנן לעשות עלייה לארץ, ישתבח שמו לעד.

ברוך הבא, מחכים לו.

אז כל זמן שכל עם ישראל לא נמצא פה, לכן אנחנו עושים את זה מדרבננה ש״ח,

כותב שם באות ג' ובכל מקום שהוזכר הרמב״ם והשולחן ערוך, החיוב נהפך להיות מדאורייתא.

דהיינו, בזמן הזה שהיו ישראל כולם ביחד על אדמתם, ולא בזמן הזה.

ולכן, כל אדם שיש בידו פירות או ירקות, שהם לא מוסרים או שהם תבל ודאי,

בשנה השביעית ובשנה הרביעית, כמו השנה, אז בשנה הרביעית צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות.

ואסור להשאיר אותם בלי מעשר.

ואפילו שהוא לא חושב לאכול מזה עכשיו, אני אוכל מזה עוד כמה זמן.

החזון איש כותב שצריך להפריש מעשרות בזמן הביעור גם בפירות וירקות שהם ספק מוסרים.

אנחנו עושים כחומרת החזון איש.

לכן, אנחנו צריכים לעשות את זה יפה. אבל אם אדם קנה הכשר של בד״צ, הרב לנדא לדוגמה,

או שנוהג להסר מספק, לא צריך לקיים בפירות הללו תרומות ומעשרות לחומרה,

אם הוא רוצה לאכול מהם, שהרי אפילו פירות וירקות של דמאי אין להם דין של ביעור, וכל שכן אלו. לכן,

ביעור מעשרות הוא שמפרישים תרומות ומעשרות מכל הפירות והירקות שיש לו, אפילו שלא חושב לאכול מהם עכשיו. וכן, מי שיש ברשותו מוצרי מעפה, בצקים,

כלשהם המחויבים בחלה,

הפרשת חלה.

במצות, אנחנו מקפידים לעשות הפרשת חלה.

במאפיות וכולי וכולי, כן? אנחנו לא קונים בחוץ, אנחנו מקפידים על הדבר הזה. אם המשגיח הוא בר דעת, לא בר דעת ולא עשו, אז הוא צריך לעשות בשנה הזאת.

אז חייב להפריש חלה בזמן הביעור, אם לא עשה את זה.

מתי זמן הביעור של זה, של השרפת החלה?

בשנה הרביעית.

יפה מאוד.

יפה.

אז מה אדם עשה? אדם לקח את המטפה הזאת

והוא חילל עליה את כל אותם הפירות והירקות שמשהו היה צריך לעשות בהם. עכשיו, מה יעשה עם זה? לכן, בערב

יום טוב ראשון, ערב פסח ובערב שביעי של פסח, בשנה הרביעית או בשנה השביעית לשמיטה, זה זמן של ביעור מעשרות. מה אנחנו עושים? עוד רגע.

אז האופציה הראשונה.

לוקחים את המטבע הזו ושוחקים אותה עד כדי כך שהיא לא ראויה לשימוש.

לקחת שקל, לדוגמה, שחקת אותו, השקל הזה כבר לא ראוי לשימוש.

אם השקל הזה כבר לא ראוי לשימוש, נגמר סיפור.

עבד לו שם של מטבע ואז הוא משליך אותו למים, רק שלא יעבוד דג כמו של יוסף מוקיר שבת.

כן, ייקח אותו, לכן צריך לשחוק אותו היטב היטב, שלא נשאר ממנו כלום. קח אותו לקדם מקום,

שככה מועכים אותו בלחץ ואין לו שום צורה של מה?

של שקל.

מה?

אפשר לבוא אותו לזבל אחרי שהוא גרם אותו על זמן? כן, שחקת אותו עדק היטב, היטב עדק, זרקת אותו, כן, נגמר.

לא, לזבל לא עדיף כי שם בוררים את הפסולת.

זרוק אותו למקום שאין יד אדם מגעת שם, במים.

בסדר, אתה הולך שם, אתה משליך אותו.

בסדר?

יפה מאוד.

אה, מגלומטר, לא, אנחנו מחפשים במים.

כן.

אז יפה, הנוסח עצמו מופיע בספר דברים כ״ו,

פרק כ״ו, מפסוק י״ב עד פסוק ט״ו.

מה כתוב שם? כי תכלה לעשר את כל מאסר תבואתך בשנה השלישית,

שנת המעשר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו, ואמרת לפני ה' מלוקיך.

ביערתי הקודש מן הבית וגם אם תתיב ללוי לגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר ציוויתני.

לא עברתי מצוותיך ולא שכחתי. לא אכלתי באוני ממנו ולא ביערתי ממנו בטמא עד

אשר כאשר נשבעת על אבותינו ארץ זבת חלב ודבש. אז זה הנוסח כפי שמופיע בתורה.

לאחר מכן הוא אומר את הפסוקים, יהי רצון מלפניך.

יש פסוקים שאומרים,

כשם שזיכיתנו, זה מופיע כמדומני במחזורים,

כשם שזיכיתנו לקיים מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות, כך תזכנו לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מדאורייתא,

וכן קיום ביעור מעשרות ווידוי מעשרות מהתורה בביאת גואל צדק בימי עמד המקדש שמירה בימינו, אמן.

ויהי רצון שנזכה לקיים בימי עמד המקדש כל המצוות קראוי מדין תורה, ונזכה לגבות על כתובת תורה, שהיא תורת חיים יפה מאוד.

ערב שביעי של פסח, ערב יום טוב ראשון, יום שישי הקרוב,

ומה שהוא קנה במהלך חול המועד, עושה את זה בשביעי של פסח שוב פעם.

יש, יש

מי שרצה לומר שאפשר לחלל את המטבע על כף סוכר.

כף סוכר,

כי המטבע, גם כשאתה שוחק אותו, לפעמים לא הצלחת לשחוק אותו, ואז מה קרה?

זרקת אותו, מישהו יבוא, ייקח אותו.

אלה הצוללים במים מחפשים, אה, מצא עשרה שקלים שם,

שחיללת, לקח אותו, משתמש.

בסדר? מספיק שישתמש בזה לעגל על הסופר, זה כבר משהו.

כבר שם מטבע עליו, נגמר הסיפור.

לכן, מה עושים?

הם לוקחים כף של סוכר,

תמורת השקל הזה, לכאורה,

ואז פותחים את הבאר, זורמים את הנוסח, פותחים את הבאר, פשששט, ואז זה נאבד. מקורות לא מסננים את המים לקחת את הסוכר שלך.

כן, הכל נהיה נמס ונעלם.

ככה הוא חילל את קדושת המטבע,

כן, את קדושת המעשרות של המטבע,

חילל אותם בכף הסוכר, המיר אותם בכף הסוכר,

ואז הסוכר הזה בטל ועבד מן העולם.

יפה מאוד.

לסיום,

הדבר החשוב,

בעזרת השם, יום חמישי בלילה אנחנו עושים את המכירת חמץ

עם הגוי,

כמו שצריך.

מי שחכם עיניו בראשו והביא את הכל בזמן עם המפתח והנוסח ומילת השתה כמו שצריך, הרוויח.

מי שלא, אז בסדר.

לפחות עשה מכירת חמץ כדבאי, כן,

כמו שצריך.

התנאי שלנו עם הגוי, היות והשנה

שביעי של פסח ומיד לאחר מכן זה שבת,

התנאי שלנו עם הגוי הוא כזה,

ויש הרבה רבנויות שעושים את זה, ותדעו לכם, האנשים יכולים להיכשל באכילת

חמץ גם לאחר צאת הפסח.

כי בהסכם בשטר עם הגוי יחד אנחנו נותנים לו תאריך של מערב פסח,

דהיינו מליל יו דלת, יום חמישי בלילה, עד

מוצאי שבת. מתי זה? תסתכל שם בלוח.

מה התאריך במוצאי שבת?

בלוח.

מוצאי שבת של פסח, של פסח.

לא, לא הזמן.

הנה, אני אפתח פה, לא נורא.

הנה.

אז הנה, זה יוצא,

אופס, סליחה,

באפריל, אנחנו לא גויים.

אז הנה, זה יוצא ביוד,

ח'אן ג'רי?

זה יוצא תאריך כ״ב.

גם כ״ב בניסן אסור באכילת חמץ.

שמעתם?

תזכרו.

מליל יו דלת, זאת אומרת,

מאחרי שאנחנו שרפנו את החמץ וביטלנו אותו,

מאותו זמן מתחילה בעצם הזכות של הגוי של החמץ. זה שייך לו. עד מתי זה שייך לו?

שימו לב לזה טוב.

אז הם אומרים, לא, כבר יצאה שבת, שבת זה כבר לא קשור לפסח. למה?

כי כבר ביום שישי, כבר הסתיים פסח.

אז בשבת אני רוצה לשתות לחיים.

מה שיש לי זה משקה חריף. הלו,

עד מוצאי שבת אתה לא יכול, עד מתי? מוצאי שבת במה?

לא מתי שמתחילים המרוקאים את המימונה.

עד מוצאי שבת, השעה

אחרי צאת שבת, זאת אומרת, עד זמן רבנו תם, אסור לאכול ולשתות חמץ.

שלא יבואו ויגידו לכם, לא, מותר. ההוא אמר שמותר. הבנתי, ההוא אמר שמותר.

מה קשור ליוצאים רבנו תם?

זה לא קשור. גם אם אתה מוציא שבת כרגיל, הזמן של המכירה, מתי היא פוקעה?

מתי שהגוי,

שאני קונה מהגוי בחזרה את החמץ.

לכן,

אם עושים את זה עד שבת, אז אין בעיה. למי שמכר אצלהם את החמץ, בסדר גמור, יכולים.

אבל למי שמכר דרכנו את החמץ, לא יכול לאכול עד מוצאי שבת,

בזמן של רבנו תם.

כשיצא רבנו תם, אז הגוי בחזרה, אני קונה ממנו את החמץ.

לכן, מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. לא להכניס את הכלים של החמץ

של הפסח לפני,

בסדר? ולא להוציא את הכלים של החמץ, שלא ייכשל חס ושלום.

בסדר?

לגבי האשכנזים שלא נוהגים לאכול קטניות

ויצא פסח, יכולים לאכול קטניות, קטניות זה לא חמץ בשביל אשכנזי, רק לא נהגו.

בסדר?

אבל שאר דברים שהם חמץ ודאי,

או תערובת חמץ, או חשש חמץ בהם,

לא מוציאים אותם, תזכרו, עד זמן רבנו תם. בשביעי של פסח

זה החג השני האחרון, השנה זה חל ביום שישי.

זה כמו חג, אסור לעשות בו מלאכה, לא מדליקים בו אש, שום דבר.

הנשים מברכות על הדלקת נרות, שהחיינו לא מברכים, כי מברכים שוב פעם הגברים בקידוש.

יפה מאוד.

בליל שבת זה מוצא שביעי של פסח,

אז אנחנו עושים קידוש בסדר הבא.

יקנאז.

נכון? מוצא שביעי של פסח זה ערב שבת. מאור, אתה איתנו?

עושים קידוש בסדר של יקנאז, יין, הבדלה, נר,

קידוש וזמן.

אז יין, בורא פרי הגפן.

הבדלה,

הנוסח של ההבדלה הזה מופיע בסידור הדבר הזה.

קידוש.

הנוסח של הקידוש של ליל שבת.

בסדר?

זמן זה ברכת שהחיינו.

תזכרו את זה.

כן?

יפה מאוד.

טוב, יהי רצון בעזרת השם שנזכה בעזרת השם עוד השנה להגאל גאולת עולם. הקדוש ברוך הוא יכחיש גאולתנו.

יזכה להוציא אותנו מכל המיצרים, כל אחד מהמיצר האישי שלו.

בקרוב ממש נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו.

אמן ואמן. פסח כשר ושמח ובשורות טובות לכולם. רבי חנא למה הקשה אומר הציוש ברוך דקות ישראל. לפיכך

הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו.

אה רגע רגע עוד דבר נוסף.

עוד דבר נוסף.

המפתחות בעזרת השם לכל מי שמסר מפתח לא לדאוג זה נמצא, אל תיגע שם במפתחות.

כן, לכל מי שמסר מפתח זה נמצא, אנחנו מקצים מקום לגוי, יהיה ניתן לקבל את זה בעזרת השם. במוצאי שבת, לא להתקשר לטלפון, אני לא זמין.

יהיה ניתן לקבל את זה בעזרת השם בבית המדרש בשופר,

אצל אחד מהאברכים שיש שם, או איתן או הראל.

בעזרת השם יהיה שם, יהיה ניתן לקבל את המפתחות בעזרת השם מהם.

כל אחד מסומן על השם שלו, המפתח שלו, השם שלו.

לא לקחת מפתחות שלו שלכם או לזרוק את זה וחס שלום אחר כך.

האנשים לא ימצאו את המפתחות שלהם. כל אחד ישים לב למפתחות שלו, ייקח רק את שלו,

ובעזרת השם הכל יבוא, ישוב על מקומו בשלום. רבי חנן, בבקשה, אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך ובעלי עם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגיד תורה ויהיה אדיר, יתגדל ויתקדש.