עין יעקב - שבת סט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, השיעור יהיה למשמת הנזכרים,

לרפואת זו להצלחת כל חולה

ובריאי עמו ישראל.

אנחנו מסכת שבת, פרק יב,

פרק הבונה, אות סט, חזרה קטנה.

האות הזאת מדברת על כל האלפא-בטא,

על כל ה-22 אותיות שיש לנו.

מי שזוכר, בשבוע שעבר דיברנו גם על העניין של האותיות הסופיות שנקראות מנצפח,

מ' סופית,

נ' סופית, צדיק סופית, פ' סופית,

צדיק סופית.

זה מנצפח.

יפה. טניה רבי יהודה בן בטרא אומר, נאמר בשני, ונזכהם בשישי ונצחיה בשביעי כמשפטם,

מה שאנחנו קוראים בתורה, הרי מ' ימ',

מכאן ראשי תיבות למים,

ומכאן רמז לניסוך מים מן התורה. בחג הסוכות היו מנסחים מים על גבי המזבח.

גם,

היות ואנחנו נמצאים בראש חודש, זה גם קשור אלינו. כתוב

על עולת התמיד ונזכה.

מה זה ונזכה?

המים שהיו שופכים על גבי הקורבן.

אז מוזכר כמה וכמה פעמים העניין של שפיכת מים.

כתוב לא צריך להדגיש שפכו מים ממש, אלא

בעצם זה שהוא אומר את הפעולה עצמה, שזה לנסח מים,

וכך מובן שמה ששפכו מים על גבי המזבח. אז פעם אחת מופיע ונזכיהם, פעם ונסחיה.

כן,

הכל על אותו דרך של אותיות, ובשביעי כתוב כמשפטה, מכאן שיש לך אותיות מים,

מ' ימ', מכאן רמז לניסוך המים.

ומדי פתוח ועשאו סתום כשר.

לגבי האותיות פה מדובר.

דהיינו, אם אדם כתב אות שהיא בדרך כלל פתוחה,

והוא עשה אותה עכשיו סתומה, האם הוא עבר?

בשבת על איסור כתיבה או לא?

ומה כשרותה של האות? האם האות הזאת טובה או לא טובה האות הזאת?

אומרת הגמרא, כשר, סתום, נמי.

אולי נאמר שגם אות סתומה,

הדין שלה יהיה שיהיה כשר.

ממשיכה הגמרא ואומרת, סתום ועשאו פתוח כשר מדמה? למה זה דומה?

למה אתה רוצה לדמות לי את זה, יותר נכון?

פתוח ועשאו סתום,

עלו יקא מעללה.

הוא עכשיו שיבח את האות, זה היה פתוח והוא עשה אותו סתום, ובכל אופן זה מה?

זה נהיה אות מיוחדת,

נשאר אות מיוחדת או נשתנה לאות מיוחדת,

עלה בדרגה.

כמו גפן,

כן, להבדיל, כן?

גפן זה ענבים.

מה מברכים על ענבים?

בורא פרי העץ.

ואם אני סוחט אותם ועושה מהם יין,

בסדר? לא משנה כרגע מה ערבבתי לתוכה,

אבל אם שמתי בענבים האלה אחרי הסחיטה

את המיץ שלהם, שנותר,

היין הזה מקבל ברכה למעליותה. הברכה למעליותה נהפכת לבורא פרי הגפן.

יפה.

אז פתוח ועשאו סתום, עלו יקא מעללה. דאמר רב חיסטא, מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים. אז בלוחות הברית שהקדוש ברוך הוא נתן למשה לא פעם אחת, פעמיים.

משה רבנו קיבל את הלוחות מפי הקדוש ברוך הוא.

בפעם הראשונה משה ברידתו מנהר רואה את העם ברעו, רואה את העם מצחק, ולכן הוא שובר את הלוחות.

ומהפסולת הזאת אמרנו משה רבנו נתעשר,

שנאמר פסול לך בשבילך, הפסולת ראויה לך, כי עד עכשיו משה רבנו היה יהודי פשוט, בלי עושר,

בלי נכסים, בלי שום דבר.

אבל בזכות הלוחות הוא נתעשר.

יפה מאוד.

אז האות מם וסמך שבלוחות, לא היה להם רגליים לעמוד,

הם היו עומדים בדרך נס.

ואמרנו נס נוסף שהיה בלוחות, שמכל צד שאתה מסתכל,

היית קורא את זה אותו דבר.

אם אתה רואה את המ״ם מפה כמו ו׳ וחצי כ׳,

אז מהצד השני היית רואה את זה אותו דבר,

ו׳ וכ׳, והאות לא נתהפכה.

נשארה כמות שהיא משני הצדדים,

היא ניתנת לקריאה. אותו דבר האות ס׳.

ולא היה משהו שמחזיק אותם, בנס היו עומדים,

אלא סתום ועשאו פתוח,

אבל אם האות הייתה סתומה ופתחתי,

לכאורה גרעתי מהאות.

הרי עד עכשיו האות הייתה, לדוגמה, עם ארבעה דפנות, עכשיו חיסרתי ממנה דופן,

נותרו שלושה דפנות,

אז גרעתי מהאות. מי אמר שזה לתועלת? גרעתי.

דאמר רבי ירמיה ואיתי מר בחייה בר אבא, מנצפח. מנצפח זה האותיות הסופיות.

צופים אמרו. אמרנו, מה זה צופים? רש״י מסביר, צופים זה הכוונה לנביאים שראו ברוח קודשם

להוסיף דווקא על ה-22 אותיות, את האותיות הללו,

כדי שנוכל לסדר לנו את המשפטים, את המילים, כמו שצריך.

אז היום כל מומחי הלשון למיניהם צריכים להגיד תודה לאותם הנביאים

שבאו והוסיפו את אותם אותיות, כי הלכה למשה מסיני, 22 אותיות שקיבלנו, זהו.

אבל הם באו והוסיפו, ואף על פי שהם הוסיפו את זה,

מן השמיים הסכימו עימהם, והעובדה שאנחנו משתמשים עם זה עד היום. אנחנו לא רושמים מ' רגילה בסוף מילה,

או נ' רגילה בסוף מילה,

בסדר? אלא אם כן רוצים לעשות קמע או צופן.

אתם יודעים, כשעושים תשבץ או צופן וכדומה,

לא רושמים אותיות צופיות,

רושמים אותיות רגילות ככה כדי לבלבל את אותו אחד שרוצה לפתור.

אומרת הגמרא, ותסברא,

אז אולי תגיד שמה, שזה גם נהיה למעליותה ולא לגריאותה, והכתיב,

אלה המצוות.

אז מה אתה רוצה להגיד? רגע,

בגלל שהצופים אמרו, אז נשתוק? מה פתאום?

מי התיר להם להגיד?

הרי יש פסוק מפורש שכתוב בו, אלה המצוות,

והחוקים והמשפטים וכולי.

מה רבותינו אמרו על המילים הללו, צמד המילים, אלה המצוות?

שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

אז איך אתה מסכים עם זה? ועוד מן השמיים הסכימו,

וכולנו משתמשים במה שהנביאים חידשו לנו לכאורה,

על מה שהקדוש ברוך הוא נתן, על ה-22 אותיות.

איך זה יכול להיות?

אלא מהווה הווה עמי דיו, לא הווה יד אינן הן באמצע תיבה הן בסוף תיבה.

היות ואנחנו לא ידענו אם זה בתחילת תיבה או בסוף תיבה, צריך לשים את אותם אותיות.

באו הנביאים הללו ברוב חוכמתם וקדושתם.

זה לא מספיק שיהיה בו חוכמה, כי חוכמה אמרנו בה גוי מאמן.

אם גוי תורות הוא חכם, אין בעיה, פשששששש.

נגמר הסיפורית, תראו איך כולם מתלהבים מביבי, אה?

או איזה חכם, או איזה ראש ממשלה, איזה פה, לא פה.

בישראל אף אחד לא מתלהב ממנו.

מתלהבים ממנו, אומות העולם, מכבדים אותו, מוקירים אותו, הכול.

אז זה בגדר של חוכמה. לכן חוכמה אצל אומות העולם זה דבר, וואו, וואו, השכלה, בי, אי, שמי, כל החרטות האלה, כן? אצליהם זה נחשב משהו.

אם אין לך תואר היום, כן, ובחוקותיהם לא תלכו.

אם אין לך תואר, אתה לא שווה כלום, לכאורה, נכון? ברחוב, ביום-יום.

אבל אצלנו זה אם אין לך תנ״ך, אם אין לך ש״ס, אם אין לך נביאים כתובים, אז אתה לא שווה.

אבל אם יש לך את זה, מאיפה הם ואיפה אתה?

עובדה, כי את האותיות הסופיות, מי גילה?

לא המדענים, לא החוקרים, לא המחברי החידות,

לא המומחים ללשון, מי גילה?

לא הפרופסורים האלה שהוציאו תואר שני ושלישי ורביעי,

מגילה,

צופים, הנביאים,

ברוח קודשם שישבו, והם

אלו

שחיברו את זה והורו לנו איפה זה ייכתב ואיפה זה יסתיים, ומן השמיים הסכימו איתם.

אז אתה רואה שדבר שאפילו פשוטם חיברו אותו,

והם הגיעו לדרגה כזאת שהסכימו עימם מן השמיים, או-הו, מעלתם בשמיים גדולה עד כדי כך שהם נקראו צופים ולא נקראו נביאים.

למה צופים? שצופים

את העתיד בעצם.

היום אדם מחפש ללכת לכל מיני מקובלים, מקומי חרטות, וכן על זה הדרך. היינו לאחרונה, כמה כסף מוציאים מאנשים על לא עוול בכפם.

מסכנים, אנשים עובדים יומם ולילה, מתאמצים, והכול, פתאום בא אליהם איזה אחד, אל תדאג, הילד שלך יחיה, ימות, יעשה כזה,

רק תיתן לי את הכסף והכול יהיה בסדר.

ובסוף אתה מגלה, השם ישמור ויציע.

אז אותם צופים, קדושי עולם,

פשוטי העם, לא צריכים להיות עם 200 תלמידים מסביב,

או לבוא עם פוזות. שום דבר. פשוטים.

והם עשו סייגים וגדרים שאנחנו משתמשים איתם עד סוף הדורות.

לכן, היות ולא ידענו באמצע תיבה, בסוף תיבה, איפה לשים. באו צופים ותיקנו אותם. תיקנו, הסבירו לנו איפה להשתמש עם המנצפח,

האותיות הללו.

והכאתי אלה המצוות, אז מה נעשה עם מה שכתוב בפסוק מפורש אלה המצוות, שאמרנו שנביא לא רשאי לחדש דבר מעתה?

אלא שכחו,

וחזרו ויסדו.

זאת אומרת,

היות וזה כבר היה קיים, אז הנה לא חידשתי שום דבר.

זאת אומרת, גם אותם הצופים שאמרו את המנצפח אותיות הללו, זה לא שהם חידשו דבר מהבטן שלהם,

או מהחוכמה שלהם, איזה דבר שהיה קיים.

זה דבר שנמסר, רק נשתכח מהדורות,

ואז זה נשתכח מהדורות. באו אותם נביאים ברוח קודשם, לכן נקראו צופים שראו,

צפו ברוח הקודש והחזירו את זה, השיבו את זה בחזרה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, גופה אמר רב חיסדא.

עכשיו הגמרא תפרק את כל האותיות של א'-ב'.

בדיוק נראה למה א', למה ב', למה זה ראשון,

למה הת' אחרונה, אולי הת' נראית יותר יפה, נשים אותה באמצע.

ואם שמתם לב למה דווקא האותיות,

אות א' נמצאת בתחילה,

ת' בסוף ובאמצע איזו עוד נמצאת מ'.

זה יוצא ראשי תיבות של מה? של אמת.

א', מ', ת',

בסדר?

והשקר מיד אחרי,

כן? נתבטל בעצם.

הם צמודים אחד לשני לקראת הסוף.

זאת אומרת, לשקר אין לו רגליים, הכל נופל בסופו של דבר. לסוף,

יתפסו אותך. בסוף, אתה תיפול. בסוף, יגלו אותך.

בסוף, תיזהר.

הכל לקראת הסוף. נותנים לך בינתיים לחגוג מהשמיים, אבל תיזהר.

הבומבה תבוא בסוף. אם תפסו אותך, אוי ואבוי, זה הסוף, ת',

זה הסוף נגמר. אבל היסודות,

התחלה, סוף ואמצע, אותיות אמת.

אז מ' וס', שבלוחות בנסה היו עומדים בעמבר, הפכי שדה הכתב, שבלוחות נקרע מבפנים ומבחוץ, כמו שהסברנו,

כגון נבוב בובן,

רהב בהר,

סערו ורץ.

אמרי לרבנן לרבי יהושע בן לפי, עדו דרדקי עידנה לווה מדרש,

הבאו אותם התינוקות לבית המדרש,

ואמרו מילה.

דיברו.

דאפילו במי יהושע בן נון לא יתמרקוותיו.

אפילו בזמן יהושע בן נון,

שכל כך היו חכמים ונבונים ונכנסו לארץ ישראל, ואוויר ארץ ישראל, אומרת הגמרא, זה ירושלמי גם,

אוויר ארץ ישראל מחכים את הבן אדם.

עצם זה שבן אדם נמצא בארץ ישראל, כבר הוא מקבל חוכמה.

למרות שלא מגיע לו,

אבל הוא מקבל חוכמה, כי אוויר של ארץ ישראל,

אדם קם בבוקר,

אה,

אחד סיפר לי השבוע, הייתי במצפה רמון, איזה אוויר נקי, שם גבוה.

איזה טוב, זה לא כמו פה, לא כמו פה, הכל פה אבק,

גזים רעילים, סואן, אוטובוסים חשמליים עכשיו עשו,

מכוניות חשמליות, רוצים להפחיד מכל ה...

פחמן זה נקרא, נכון? רוצים להפחיד מכל הרעלים,

כדי שהאדם ינשום אוויר נקי, אבל שמה,

אה, אתה מרגיש אוויר נקי.

אתה לא צריך להגיע לשם, למצפה רמון בשביל זה. קום בבוקר מוקדם, לעבודת הבורא,

תעשה ככה, זה אותו דבר כמו במצפה רמון, אותו דבר, תרגיש את אותו אוויר.

אתה לא צריך לטוס לחוץ לארץ, שהניאגרה שלך תתפוצץ ויישאר קרח,

אתה לא צריך שום דבר.

אתה צריך פשוט לעבוד את הבורא בזמנים שהבורא ציווה אותך.

אם תעבוד את הבורא בזמנים שהוא ציווה, ממילא תראה את פלאי הבריאה,

את מעשי הדף של הגשברות, תראה במוחש,

בעיניים, בבריאה שהוא ברא.

אז מה הם חידשו, אותם תלמידים, אותם תינוקות,

אותם ילדים קטנים,

שאפילו בימי יהושע בן נון לא חידשו?

א', ב',

מה הם אמרו על האותיות א', ב'?

א', בינה.

האותיות הללו, א', ב', זה אותיות מחכימות. דרך אגב,

בחלקה שעושים לילד שמלאו לו ג' שנים, או לאחר

שמלאו לו ג' שנים, זה נקרא בסיום, בתחילת השנה הרביעית,

יש כמה דעות לכאן ולכאן, הבאנו את זה בספר, בעזרת השם שירי אור,

נקרא אוצרות החלקה.

אז מה שעושים לילד,

נותנים לו לטעום מהאותיות שהזכרתי, אמת, א',

מ' ת', כדי שידבר רק אמת מעכשיו ואילך?

כי שלוש שנים, כתוב, ערלים יהיה לכם,

לא יאכל. כמו שעורלה יש לדין שאסור לאכול את הפירות של העץ שצמחו בו שלוש שנים, דהיינו, נתתי עץ עכשיו.

שלוש שנים אסור לאכול מהפירות הללו.

לא נכנס עכשיו לזמנים מתי לנטוע, מתי לא לנטוע, אבל שלוש שנים לא אוכלים את ה... למה?

זה חלק ששייך משוייך לסיטרא אחרד. דהיינו, כל הפסולת של העץ יוצאת בפירות הללו של השלוש שנים. לכן בא כתוב ואומר,

ונטעתם כל עץ מאכל והרעלתם אורלתו את פריו, שלוש שנים יהיה לכם, ערלים לא יאכל.

התורה מזהירה לא יאכל, זה ציווי, לא.

תיזהר ותשמר, אסור לך לאכול.

אה, הבן אדם יגיד, אני אכלתי ולא קרה לי כלום.

אי אפשר לדעת מה יוליד יום.

אם התורה אמרה, סימן,

ונשמרתם מאד נפשותיכם, מאוד חמור.

אז אחת מהאותיות שנותנים לו, מלבד האותיות אמת, זה גם את האות א' וב', דהיינו, לוקחים לוח של 22 אותיות.

אם יכולים לעשות את זה בכתב סופר, זה עוד יותר טוב.

ואז מצפים את זה בעיניי לא נצמד, או נייר כזה צלופן,

ושופכים לו על גבי זה דבש.

ואז אומרים לי מה אצבע שלו, תטעם. איזה אות זאת? הוא מנגב את הדבש. איזה אות זאת? א', תטעם.

הוא טועם, הוא טעים לו.

איזה אות זאת? ב',

אם יכולים לעשות איתו את כל 22 אותיות ואת המנצפח, עוד יותר טוב.

אבל בדרך כלל סטנדרט של ילדים בני שלוש, שלוש ומשהו, קשה להם.

הם מאוד מפונקים או מתביישים ליד כל המשפחה, אפילו שזו רק משפחה.

ודידי אבו עובדא עם הילדים, אז ככה זה מתביישים.

לכן לפחות האותיות, התחילה, זה א', ב', ואמת,

זה נותנים לו. אחר כך נותנים לו, יש מנהג לתת לו ביצה,

אומרים פסוק בישעיה וכולי, ואז הוא אוכל את הביצה ואיך שהכל נהיה בדברו.

אחר כך חותכים לו עוגה, עוגה דבש שתהיה, שנלושה בדבש דווקא,

כדי שיהיה לו מתוק, ואז הוא אומר את הפסוקים,

תורה ציווה לנו, שמע ישראל,

וכן על זה הדרך, ובעזרת השם, אדיולי גדולות.

אז הנה, עכשיו הייתי בדיוק בחלקה,

ככה גזיזה וברחנו,

זה נקרא לגוז צונו ולברוח.

מיד, לא מתעכבים הרבה זמן, למה דברי תורה עדיפים על כל הדברים הללו?

סך הכל רק מנהג ישראל.

אין לזה כל כך, כל כך, כל כך, כל כך חשיבות כמו מצוות לימוד תורה

או שאר מצוות.

אז אמרתי להם, מה עושים עם הסערות?

אז הם אומרים, סיפרו, זה, סיפרתי, זרקתי לפח. לא, זה לא טוב.

כתוב בספרים הקדושים,

שאת הסערות שגוזזים לילד בן שלוש של החלקה, אבא והאימא צריכים לשקול אותן,

תמורת זה ייתנו צדקה בקופת רבי שמעון בר יוחאי, בקבר רשבי.

ובעזרת השם, בזכות התן האלוקי רבי שמעון בר יוחאי,

אלא זה בעזרת השם יצא הגון וישר,

וגם צדיק.

אבל קודם כל שייצא הגון וישר, זה בזכות רבי שמעון בר יוחאי.

אז זה בעזרת השם למי שעשה או למי שלא עשה,

או למי שיעשה בעזרת השם בעתיד, יהיה לו מה שנקרא אסמכתה לדברים, שגוזז את הסערות, שוקל אותן, זה יוצא כמה פרוטות, כן? זה לא יוצא סכום גדול.

זה איך הם מתביישים? מה, ניתן שתי שקל לצדקה לרבי שמעון? אז ניתן 100 שקל לארג' יד רחבה, נותן לרבי שמעון בר יוחאי,

ומבקש בקשות סגולה באמת טובה. לא לתת לכל אלה שאוספים בשם רשבי, זה לא.

לך ישירות לקבר רשבי, שים שם, נגמר.

יפה.

אז מה הם חידשו אותם תינוקות?

אלפא, בטא, א', ב', כן? א', בינה, ג', ד', גמולדלים?

רמז כזה.

מה היא טעמה?

למה הם אמרו את הדברים האלו? הוא פשוט קר עדי ג' לגבי ד'.

הרגל של הג' למה היא הולכת כלפי הרגל של הד'.

הרי איך כותבים את הג' אני עושה את זה לכיוונכם, כן?

צורה כזו של כמו ו',

ואז יש את הרגל של הג'.

ומיד אחריה באה ד',

קו למעלה, קורה, ועוד קו למטה, נכון?

אז איפה הג'

של ה... הרגל של הג' מסתיימת בדיוק ברגל של הד'.

למה? מה זה קשור אחד לשני?

אומרת הגמרא, דבורים נפלאים, תקשיבו טוב, שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחרי דלים.

אדם שרוצה לעשות חיסד, את מי הוא מחפש?

את מי שצריך לעשות איתו חיסד.

אדם שרוצה לעזור לנזקקים, את מי הוא מחפש?

את הנזקקים. אם הוא יישאר בבית ויגיד, ריבונו שלום, רוצים את הנזקקים?

ברור אולם ישלח לו, אבל השאלה מתי הוא ישלח?

האם יש לו זכויות שהג' ברוך הוא יזמן לו אותם מיד, או שאין לו זכויות?

בסדר?

לכן, מי שרוצה את זה וטורח ומחפש, ישתבח שמות ג' ברוך הוא, מזמן לו אותם.

ולא רק זה, צריך שיזמן לו איזה אחד הגון, לא אחד שעומד בצומת.

חושבים עליו שהוא נראה עני, ובסוף אתה מברר,

אתה רואה שיש לו נהג צמוד,

בא עם המרצדס שלו, עם הקדילק שלו, אוסף אותו בסוף היום.

נו, כמה עשית היום קופה?

סרסור שלו, השם ישמור.

אתה צריך לדעת שהעני הזה באמת הגון, אותו דבר, הנה, אנחנו נמצאים בחודש אדר,

בעזרת השם שנה מעוברת, אדר ב', אוטוטו, מתנות לאביונים,

מתן בסתר, עד המרצח, אחר כך קמחא דפסחא, למי אתה נותן?

חפש את הכתובת הנכונה של האנשים, יש את הבית המחוי,

יש את הארגון חסד של בצדקה תכונני,

הבית המחוי של רבי אליהו, זיכרונו לברכה.

אפשר לתת שם לתמוך, והם יודעים בדיוק את האנשים, את הכתובות הנכונות, לאן לתת את זה.

זה לא סתם לתת לאיזה אחד נגמר, או אם אתה מכיר איזה אברך באמת הוא מסכן נזקק, למרות שהם, ברוך השם, עוזרים רק לאברכים.

בנוסף לבעלי בתים, המון המון המון האברכים מקבלים,

ברוך השם הם.

אז צריך לדעת לאן לכוון את זה, ולא הוא נותן עכשיו לאיזה ארגון,

או איזה מקומות ששם השם ישמור ויציל,

לא רק שלא עושים טוב, אלא עושים הפוך, חילול השם.

מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

אז אם כבר נתת, ואם כבר החלטת לתת,

מלבד מה שאתה חייב,

תדע לכוון את זה למקומות הנכונים.

יפה מאוד.

אז לכן זו הסיבה.

היות ודרכו של גומל חסדים, רוץ אחרי דלים. לכן הרגל של הג' צמודה למי? צמודה לד'.

מי חידש את זה?

התינוקות.

אותם הילדים הקטנים, תראו מה זה.

יפה,

ומה היא טעמה פשוט קרעה את ד' לגבי ג'?

אז עכשיו, להפך, אז למה הרגל של הד' צמודה לג'?

את הג' שצמוד לד'.

הבנתי. אבל מה להפך?

אולי גם יש איזה קשר?

אומרת הגמרא, דלמצי לנפשה ולא להצטערן.

שאותם הדלים הללו ימצאו מהר את הגומל חסד שיביא להם, ולא יצטערו.

ולא יצטערו.

כמדומני זה היה נחום איש גמזו, אם אני לא טועה.

עם אותו עני, עד שהוא ירד מהחמור, וכו' וכו',

והעני הזה מסכן שם מת.

אז הוא אמר, הלב שלו,

הרגליים שלו מיהרו לפתוח את השקים, הרגליים שלו מיהרו לרדת מעל גבי החמור,

יקטעו.

הידיים שלו די יקדמו, וכו', וככה הוא קילל את עצמו, השם ישמור ויציל, בגלל שמה?

שהוא לא עשה חסד עם העני, הוא אמר, עוד רגע, עוד רגע, והעני הזה מסכן, הוא לא יודע שהעני הזה עוד רגע עומד למות.

והנה, העני מת.

לכן, גם כשאדם עושה חסד, צריך להזדרז. לא היה עכשיו לדבר עם העני עכשיו בשיחות נפש.

זה לא הזמן.

תן לו, תשחרר אותו, תן לו בעין יפה, בעין טובה. קח, תעמיס, תעמיס, תעמיס, תעמיס,

שייקח בעין טובה, ככה יזכור אותך לטובה.

נכון שתמיד מתלוננים, נכון שתמיד אומרים מה הוא הביא לי, מה לא הביא לי

ויהי עם כי מתלוננים רב באוזני ה' תמיד הגשברו שמעת את התלונות.

שמעתי את תלונות בני ישראל אומרת התורה,

גשברו מה אני יודע שמתלוננים גם שמתאים להם תמיד מתלוננים, גם שהם בכלל יגידו תודה,

אין מה לעשות, אבל זה דרכו של מה של עושה חסד

לדעת גם לקבל את הצ'פחות, לא רק את הנשיקות,

לא רק את הדברים הטובים, לא רק את המכתבי תודה,

גם לדעת לקבל, אם אין את זה, אין את המאזניים השווים, אין את האיזון הנכון.

יפה.

ומה היא טעמה מהדר עפד ד' מג', עכשיו מה קורה עם הגגות?

למה האף של הג' והד' הם צמודים גם זה לזה, בערך סמוכים אחד לשני?

אומרת הגמרא, דליטל נה בצנעה, כי היכי דלא לכסוף מיניה.

היות ואתה, כשאתה עוזר, אל תגיד, אני, אני, אני עזרתי,

אתם יודעים כמה נזקקים נתתי להם, עשיתי?

לא.

אם זה נצרך הדבר הזה להגיד בעיני תורמים, בעיני זה, זה לא דיבר הכתוב.

אבל בן אדם פשוט שנותן, מתן בסדר כתוב, ויכפה אף.

הוא מסתיר את האף, הוא מסתיר את הגאווה של הבן אדם שמרים את האף שלו, הנה אני נתתי, אני, אני, אני.

זה אמרו חידוש ידוע לגבי זיווגים, לגבי שידוכים.

כתוב שנחשון בן עמינדב משבט יהודה, מה הוא עשה?

הוא זינק למים ראשון.

משה רבנו אמר, בואו, צריך לחצות את הים. אמרו לו, תגיד, השתגעת?

תראה איזה מים עמוקים.

מה אתה רוצה לזרוק אותנו לתוך ים סוף? מה, אתה נורמלי? אנחנו כולנו נתבע.

אז מה אם אנחנו עם סוסים, חמורים, גמלים?

נחשון בן עמינדב, משה אומר להם, לא, הגשבור יקרע לנו את הים.

אני אתן את הצ'פחא והגשבור יקרע את הים.

בא נחשון בן עמינדב לפני הצ'פחא, רצה לעשות להם מעשה גבורה.

כתוב שהוא קפץ למים.

מאיפה הוא למד את זה?

אומרים, חזה, הוא למד את זה מהצפרדעים. אמר, אם הצפרדעים זה לא בני אדם, אין להם דעת.

ובכל אופן, מה כתוב?

שהם נכנסו לתנורים, מישהו אמר להם להיכנס לתנורים?

מה, אז לא תיכנס לעוף של המצרים, מה קרה?

אז תהיה על המזרון שלו, יהיה לו ג'לי.

או שתהיה על הכיסא שלו, או שתקרקר לו בווזה של הפרחים.

מה, מי אמר שצריך להיכנס לתוך התנור, לתוך המיקרוגה, לתוך הסיר?

הם אמרו, אם כבר אנחנו נמצאים, אז צריך להיות מאה אחוז, אה?

לכן הם נכנסו לכל המקומות אף על פי שלא נצטוו.

בא נחשון בן עמינדב ואמר, רגע, רגע, אני לא מבין את זה.

אם הצפרדעים,

הם נכנסו אף על פי שהם לא נצטוו, ואין בהם דעת.

אז אני, שיש בי דעת,

ואני יודע מי זה קודשא בריחו,

אז אני לא אכנס למים?

הרי מה השאלה? ודאי שהקשברות יקרע את הימים. אם הקשברות אמר למשה,

ועד עכשיו ראינו שכל מה שמשה רבנו אמר בשמו של הקדוש ברוך הוא נעשה,

אז כל שכן, שהיה מי קרה.

בעם ישראל היו ספקנים, לכן הוא קופץ יחד עם כל שבט יהודה, והוא הראשון.

הוא הראשון. לכן שבט יהודה קיבל את המלוכה,

קיבל את ה... במסעות של המדבר, תמיד שבט יהודה הראשון. מה קרה?

אתם העזתם ראשונים לקפוץ למים?

אתם תקבלו הראשונים את הכבודה,

את התפקיד, את הכבוד.

להיות ראשונים בראש המערכה.

כל הזמן יהודה בכותרות, אם תשימו לב, שבט יהודה.

לכן הוא למד, אז אומרים חז״ל,

הוא קפץ למים,

עד שהמים לאט לאט לאט לאט לאט לאט שעלו לגובה שלו, עד איפה הגיעו?

כתוב שהוא צעק, הגיעו מים עד נפש.

אומרים חז״ל, מה זה עד נפש? מה, הם נכנסו לתוך הגוף שלו?

לא, כתוב שהנשימה של האדם זה בעצם נפשו של האדם.

נכון?

שואב פנימה,

נכנס, הרוח, הנפש, השתבח שמו, מתרוממת. אדם מריח בסמים, מה נהנה?

נהנה הגוף? לא. נהנית הנפש.

לכן במוצאי שבת שמסתלקת הנשמה,

התוספת שיש לנו, תוספת נשמה,

הנשמה שקיבלנו בערב שבת,

שאנחנו אומרים בואי ייקלה, בואי ייקלה, תוך הגוף בואי ייקלה שבת מלכתה,

שנכנסה בנו, אמירת מזמור שלנו לשבת,

אז אנחנו,

קשה לנו מהפרידה הזאת, שהנשמה הזאת, המיוחדות שנכנסה, יצאה.

לכן במוצאי שבת,

תהיה עם הכי הרבה מצב רוח, עדיין תרגיש באסה.

תרגיש לא טוב. למה? הנפש היתרה הזאת נסתלקה החוצה.

לכן איך אנחנו מנחמים את הגוף שלנו?

איך אנחנו מנחמים את הנשמה שנותרה?

לוקחים את הבשמים ומברכים, עצה, יזבם, הנה נותן רכתו פירות,

ואז אנחנו מריחים.

אותו בשבת,

אה, זה משהו מיוחד.

מה משהו מיוחד? מה, לא ארכת בסמים אף פעם?

לא ארכת בושם אף פעם?

לא ארכת איזה פרי מיוחד עם ריח אף פעם? תמיד ארכת.

עכשיו הנפש הסטנדרטית שנמצאת בגוף האדם מתיישבה על מקומה פחות קשה לה עכשיו וככל שהאדם יריח יותר ככה יהיה לו יותר תענוג לנשמה שלו.

יוצא מפה שהתענוג הוא לא לגוף התענוג הוא רוחני התענוג הוא לנשמה.

לכן אז בעצם הגיעו מים עד נפש זאת אומרת עד החוטם שלו עד אף.

אומרים חזל מכאן לבחור רווק

אם אף שלו למעלה ככה הזיווג יתעכב. למה? ככל שאף יותר למעלה ויותר בעל פוזה ככה הזיווג לוקח לו יותר זמן להגיע לקצה של האף.

אבל אם אף שלו למטה תמיד הוא מוריד את הראש הוא לא אומר לא זאת לא נראית.

תראה תבדוק

בת ישראל צנועה כשרה מידות טובות אתה יכול באמת להקים את הבית לא בנדמה לי רק

או לא בשביל יופי

גם צריך שיהיה יופי אבל קודם כל מידות טובות אתה יכול להקים את הבית אולי עם החשפה הזאת.

אולי בכלל לא מתאימה לקו מחשבה שלך לכן תצא תבדוק תראה מתאים פחות או יותר

ממשיכים עוד פגישה

אי אפשר פגישה אחת לאחרי היום בחורים השם ישמור ויציב יוצא פגישה אחת לא נראה לי

בשבוע הבא בפגישה הבאה היא תעשה תסרוקת אחרת אולי זה כן ייראה.

אבל לא בגלל היופי עוד פעם בגלל המידות בדקת המידות מה אתה בודק חיצוניות?

קודם תבדוק מידות

בדק שיש לה מידות טובות אתה יכול להקים איתה בית בעזרת השם.

אם זה הזיווג שלך כמובן

יהיה הכל כמו שצריך מן השמיים. לא, לא.

אז היות ונחשון בן אמינדב הוריד את האף שלו לכן המים הגיעו עד נפש וממילא נקרע הים.

אבל תארו לכם שנחשון בן אמינדב היה לו אף טיפה יותר למעלה.

כמו אותם בחורים שמחפשים זאת לא נראית, זה כן נראה והוא כבר בן 40-50 ועוד לא התחתן. מה קרה?

לא, לא היו בנות יפות בעולם או לא,

וכי הקדוש ברוך הוא לא ברא בריאות טובות ואילנות

טובות לענות בהם בני אדם וקדוש ברוך הוא ברא.

אז מה אתה הלא טוב, לא טוב? אולי אתה בעצמך הלא טוב?

ואתה הסתכלת במראה בבוקר שאתה אומר שהיא לא טובה והיא לא טובה? הרי כל אלה הם מעשי אדיו של הקדוש ברוך הוא.

אז למה אתה פוסל את כולם?

כנראה שאתה צריך ללמוד מוסר כדי לדעת

את מקומך. ממילא לא תגיע לידי לפסול את האחרים.

בסדר?

לכן אם האף של נחשון בן אמינדב היה טיפה יותר למעלה, היה לוקח עוד שבריר שנייה לים סוף להיקרא.

אם היה לוקח עוד שבריר שנייה לים סוף לקרע, יכול להיות שהמצרים היו פוגשים את עם ישראל והורגים בהם.

אז מכאן באים חזל ואומרים,

מה הקשר לכאורה בין האף של הגימל לבין האף של הדלת?

איזה קשר יש ביניהם?

דליתן לה אומרת הגמרא בצנעה, כי איך היא דלא לכשוף מיני?

אוי אוי אוי, הבושה שעני מתבייש, אוי ואבוי,

לנשמה של הבן אדם.

אם נתת לעני ועוד אמרת, אה, הנה,

אתם רואים, אני נתתי לו בעיני הרבים, אוי, העני הזה מוכן לוותר גם שלא יהיה לו מה לאכול ומה לשתות,

העיקר לא לקחת כזה דבר.

הוא כל כך מתבייש מהדבר הזה.

לכן עדיף שתיתן לו בצנעה

מתן בסדר, אמרנו, יחפה אף.

תיתן לו בצנעה את הצדקה שאתה רוצה לתת.

הגמרא מספרת על אחד מהאמוראים, כמדומני,

שהיה יחד עם אשתו,

והוא היה מניח את השקיות,

מזון או אוכל או את הצדקה שהיה רוצה לתת,

דופק בדלת ובורח.

יום אחד לא היה להם מחבוא איפה להתחבא,

נכנסו לתוך תנור.

אז לא היה תנורים כמו היום,

אפייה, מסודר,

או תנורים בבית עם כל השכלולים והטכנולוגיה.

אז היה תנורים בחוץ,

ברחובה של עיר, היו עושים עם אבנים מיוחדות תנור.

והם לא שמו לב, הוא ואשתו, גם לא היה נעליים אז, היום, משתבח שמו, אנחנו מפונקים, נעלי אור, כל חודש הוא מחליף,

רוצה צבע לבן, רוצה זה וכזה, דגם כזה,

מודה כזו, זה כזה,

כל הזמן,

התאבות של העץ הרע, מה שנקרא מחטא, עץ הדעת, יש לאדם כל פעם עוד ועוד ועוד, אף פעם הוא לא שמח בחלקו,

אף פעם הוא לא שמח במה שיש לו, תמיד הוא רוצה להתחדש, תמיד, נכון, לא אמרנו שלא,

צריך להתחדש, אבל תעזוב את זה, גם תתעשה כמו שאתה מחדש בדברים אחרים גשמיים,

גם תתחדש ברוחניות כל פעם, עוד מסכת, עוד גמרא, עוד מוסר, עוד הלכה, עוד תפילה,

עוד מצווה,

בוא נראה אותך מתחדש בזה קודם, אחר כך תתחדש גם באו,

אבל אם אדם כל הזמן שקוע בתעבות שלו, אז אין לו סוף, אין לו סוף,

ממילא הוא לא מתחיל עם התורה, והוא לא יודע כמה תענוג יש בה.

אז מה הם עשו,

אותו בעל צדיק, אותה הימורת צדיק ואותה אישה,

כדי שאותו עני, העני הזה חיכה להם בדלת, אמר, הפעם הם ידפקו, אני אתפוס אותם עליכם.

איפה הם הלכו? התחבאו, התחבאו בתוך התנור, והיה שם גחלים לוחשות.

אתם יודעים מה זה גחלים לוחשות? זאת אומרת, גחלים פעילים.

תתארו לכם מה זה רק מלמעלה,

לשים את היד מעל גחלים.

איך זה שורף?

ואם אתה דורך על גחלים כמה שזה שורף,

והם לא צעקו גם איי, כי אם הם יצעקו ויי, מה יהיה?

הוא יגלה אותם, ואז הוא יתבייש.

וואי, וואי, וואי.

לכן הם ישבו בשקט וסבלו ושתקו.

סבלו, היו מוכנים לסבול, העיקר שהאחר לא יתבייש.

זה הקשר בין הגג של ג' לבין הגג של ד'.

שכשאתה נותן צדקה, תיתן בצנעה.

למה? שאני לא אתבייש ממך.

לכן היום צריך להיזהר, אני אומר לכם, מכל הארגוני צדקה האלה, וואי, וואי, וואי, וואי.

צריך מאוד להיזהר, אני לא נוקט בשמות, כי...

חמסנו עליהם זה נקרא.

אי אפשר לדעת מי ומה.

אם אתה מכיר מישהו, באמת שאתה יודע שזה מקום שהולך,

תתן לשם.

למה אתה צריך מפה לתת לאלה שבצפון או לאלה שבדרום?

עניי עירך קודמים, תן לעניי עירך קודמים.

תדאג לפה.

עשרות אנשים תורמים, אני תורם לשם, אני תורם להוא, מה הקשר שלך איתו?

לא יודע, פנו אליהם, מה פנו אליהם? ומה עם עניי עירך?

אתה לא צריך לדאוג להם?

מה, הם צריכים לפנות אליך?

אתה לא יכול להבין לבד שאתה צריך לתמוך בהם, לתת להם?

הרי בשמח יש ברוך הוא נתן לך בשביל שתיתן.

ואני מברך אותך, כי אברכך השם בכל מעשה ידך אשר תעשה.

שהוא מבטיח לך ברכה.

אז אם אדם נותן בסתר כל שקן וכל שקן שהגרש ברוך הוא מכפיל לו את הברכה, למה? אה, הוא השתדל, ועוד בסתר, והוא לא גאה בזה?

אינו דומה אחד שתורם, אה?

ביום הכיפורים,

1,200 דולר, 12,000 זה, פתיחת ההיכל, אה?

לאחד שנותן צדקה 12,000 בשקט ולא עושה רעש.

למה זה שעשה בכל, עשו לו פסס, פסס, ואללה גדולה, התקדמת השנה,

ובאיזה הגרלה זכית זה היה?

אנחנו אומרים, ברוך השם, הגדוש ברוך הוא החריב גבולך, יפה.

מה הרווחת?

לא שווה, הוא קיבל שכרו בעולם הזה, עשו לו את הפסס,

נהנה מזה רגע,

היה לו איזה שמץ של גאווה בתוך הלב, אבל שיחקתי עוד השנה, אה?

הצלחתי השנה, הראתי להם מי אני.

הפסדת את השכר שלך שהיה לעולם הבא,

הפסדת אותו פה, בפססט הרגיל הזה.

לכן, אם כבר אתה רוצה לתרום,

תעשה את זה בשושו. יש כאלה שגם כשהם תורמים, תשימו לב, הם לא צועקים בשקט,

פרימים את האצבעות לגביי,

אומרים לו לפני כן, ככה וככה, עד הסכום הזה והזה, אתה יכול להשתולל,

ונגמר הסיפור.

ככה לא עשו רעש, לא כלום, הכל בצנעה.

זו המיוחדות של האדם, שכמה שיש לו, עדיין הוא צנוע.

הוא לא בא על גב, הוא לא מרגיש זהו,

כמו פרעה, לי אורי ואני עשיתי, להפך,

הוא מרגיש שזה לא שלו.

ממילא אין לו במה להתגאות, כי אם זה שלו הוא מתגאה,

אבל אם זה לא שלו, מה פתאום? החוכמה שלנו, לא שלנו, של הקב' ברוך הוא.

התורה שלנו, לא של הקב' ברוך הוא. הוא נתן לנו שאנחנו בסך הכול נשתמש בה ממעל הדברים הטובים.

של הקדוש ברוך הוא, ה״ו, אם זה קשור אלינו גם לראש חודש, כתוב הנה כיסא שלם עד שיבוא הקדוש ברוך הוא וימחה זרעו של עמלק, היות ושאול המלך

נתערבבו בצאן כשכישפו את עצמם עמלק,

ממילא היות ונתערבבו עם הצאן

אז שאול המלך לא הרג אותם כי הוא ריחם על הצאן ואז כעס עליו

הנביא, כמדומני, נכון? שהיה שם ואמר לו למה אתה חמלת על הצאן?

הרגש ברוך הוא אמר לך לא להשאיר כלום, להשמיד את הכל, ומה עשית? השארת.

והם הלכו עמלקים, ועכשיו נטמאו, לא יודעים מי זה עמלקי.

פעם היה מעשה עם הרב זילברשטיין,

הוא מביא את זה כמדומני בספר שלו,

תובך יביעו, עלינו לשבח.

הוא מביא שהיה איזה אחד ששלח לו מכתב שהוא הרג איזה נפש, או לרב אלישיב, לחמיב,

הרג איזה מישהו בדרך בחוץ לארץ עם רכב, אף אחד לא ראה לו, שמע לו ידה, מה לעשות?

האם לדווח לרשויות? לא לדווח או להיעלם משם פשוט, אין מצלמות, אין כלום, מהיעלם או לא?

אני לא יודע, התשובה הייתה שם קצת מוזרה, הוא אמר כנראה שזה היה מזרעו של עמלק, ואם יקשיבו הוא גלגל את זה על ידך,

אז כנראה זה לא שמתיר לנו היום כן ללכת לעשות תאונות לפגוע באנשים, להגיד זה מזרעו של עמלק,

פתרנו הכל בסדר, לא.

אבל זו הייתה התשובה שם, קצת תשובה ככה תמוהה.

אבל כנראה שהיה סיבה למסיבה,

שהוא אמר לו את התשובה הזאת.

אז כתוב, אין הכיסא שלם עד שיבוא הקדוש ברוך הוא וימחה את זרעו של עמלק. מה הפירוש שאין הכיסא שלם?

ואחרי הקדוש ברוך הוא יש לו גוף שהוא יושב על כיסא?

הרי אין לו גוף, אין לו דמות הגוף.

אז מה זה אין הכיסא שלם?

כתוב, כי יד על כשיח מלחמה לאדוני בעמלק מדור דור.

הקדוש ברוך הוא נשבע בימינו,

כביכול, בכיסא שלו, ואמר, אני

לא ישב, כביכול, על כיסא שלם,

עד שזרעו של עמלק לא יימח מן העולם, למה?

מה עשה עמלק סך הכל?

עמלק זה לא היה כמו פרעה,

עמלק זה לא היה כמו הגרמנים שהשמיד והרג על אף שש מיליון וכולי וכולי, ויש מספרים אפילו יותר.

או הפלסטינים האלה שעושים כל הזמן, הורגים ורוצחים ומה לא עושים, וטובחים.

מה עשה עמלק? סך הכל דבר אחד, אמבטיה רותחת, אומר השיעי הקדוש.

תאר לך שיש אמבטיה רותחת, אתה מעז להכניס שם יד?

הרי כבר מלמעלה אתה מרגיש, זה רותח, אתה בורח,

נכון?

בעמלק וקפץ לתוך האמבטיה הרודרת. איי, כוויות! איזה דרגה, הדרגה הכי חמורה.

דרגה הכי חמורה, לוקחים אותו לבית החולים,

רמב״ם שם מומחים, מחלקת כוויות,

לא, זהו, נגמר הסיפור, זה צריך עכשיו כל החיים להתאשפז,

ואנטיביוטיקות, ובגדים מיוחדים, ואוורור, ומזגן כל הזמן,

ועם איזה פצעים, ואיזה הפרשות, כמה סבל.

עמלק לא ראה בעיניים.

בקטע הזה, עמלק קפץ לאמבטיה הרודרת ואמר, אני אשבור את המיתוס הזה של הפחד מעם ישראל.

הרי עד אז כתוב, חיל אחז יושבי פלשת.

אז נבהלו אלופי אדום מלא מואב יוחזה מורד.

נמוגו כל יושבי גנן, כולם נבהלו מעם ישראל.

אף אחד לא העז להתקרב לאומה שנקראת עם ישראל, כשיצאו ממצרים אחרי ששמעו

את כל הניסים והמופתים שהגשבחור עשה לעם ישראל, והעניש את פרעה והמצרים.

מה עמלק קפץ?

למה שאנחנו נפחד מהם?

קפץ לאמבט יערות אחת וייצא ויילחם עם ישראל ברפידים.

חיכה להזדמנות שרפו ידיהם של עם ישראל מן התורה,

ובדיוק נכנס ונלחם בהם.

אמר הגשבחור ככה?

אתה שברת את עם ישראל?

אני נשבע בימיני,

נשבע בכיסא שלי,

שהכיסא שלי לא יהיה שלם והשם שלי לא יהיה שלם.

איזה שם? של יו' כו' כ? עד שמה?

עד שאני לא אבחר את זרעו של עמלק.

לכן, היות ואנחנו לא יודעים מיהו מזרעו של עמלק ומיהו לא,

במי אנחנו תולים?

אנחנו תולים אך ורק במי? בקודשא בריחו.

אנחנו לא יודעים היום מי עמלק. אתה יודע מי עמלק? אתה לא יכול לדעת מי עמלק.

אין איזה DNA שאומר לך זה של עמלק, מזרעו של עמלק.

אי אפשר לדעת מי זה עמלק.

מנחשים שזה אחמדי נג'אד, מנחשים שזה נסראללה,

מנחשים שזה ההוא, אחמד טיבי, מנחשים כל מיני נחושים.

אבל לדעת בוודאות שהוא עמלק, או מזרעו של עמלק, אנחנו לא יכולים לדעת למה נתערבבו כל אומות העולם, אי אפשר לדעת מי ומה.

לכן מאוד מאוד אדם צריך להיזהר בדבר הזה, לכן אומר הקדוש ברוך הוא, החיסול חשבונות שלי עם עמלק, מתי הוא יהיה?

בסיום, באחרית הימים,

אז החיסול חשבונות שלי יהיה עם עמלק,

נגמר הסיפור. עד אז עם ישראל פטור. מה אנחנו צריכים לעשות?

זיכרון, כתוב זאת, זיכרון בספר ושים באוזני יהושע, כי מחו ימחה את זכר עמלק מתחת השמיים. אני צריך לזכור שיש מושג של עמלק,

פעמיים, שלוש בשנה, פרשת כי תצא, פרשה שקראנו לו מזמן, אנחנו מרעישים ככה עם הרגליים,

נגמר, ומוחים בפורים עם המן, שהוא המזערו של עמלק,

זה הזיכרון שלנו שיש בעמלק.

להרוג? אי אפשר לדעת מי זה ומה זה.

לא יכולים לעשות שום דבר.

אם ככה, אומרים רבותינו הקדושים,

יוצא מפה ששמו של הקדוש ברוך הוא, שזה יווק,

האותיות הפשוטות, ארבע אותיות הפשוטות, יווק,

הם לא שלמים.

אם הם לא שלמים עד שהקדוש ברוך הוא, כי כתוב כי יה דלקי סייה,

יה זה יווק,

מלחמה להשם בעמלק מדור דור, אין הכיסא שלם,

כי איך חושבים כסף,

סמך א',

ואיך חושבים יווקי ווקי, מיקי?

יוד ה ו ה.

אז אנחנו רואים שהכיסא, הכס,

זה שני אותיות, כס, אין את האלף, חסר.

ומי הוא האחד? הקדוש ברוך הוא.

והיוד כווק, רשום לנו רקיה.

איפה ו ה?

לא רשום לנו.

אז איך אנחנו נמחה את זרעו של עמלק?

אומרים רבותינו הקדושים יסוד נפלא, אנחנו לא יכולים למחות.

מי כן יכול למחות? קודשא בריך הוא.

לכן האותיות של ה' וו' שיש לנו,

למי הם שייכים? הם לא שייכים לנו.

כשאתה כותב ה' וו' אתה צריך לכתוב אותם בדחילו ורחימו, לא לכתוב כלאחר יד.

כי זה חלק משמו של הקדוש ברוך הוא.

לכן סופר סתם שכתב י' כו' כ,

מותר לו למחוק את זה?

אוי ואבוי לו, אסור לו למחוק את זה.

אם רשם שם השם בספר תורה,

לא יכול למחות אותו.

מה יעשה? צריך לדעת במומחיות,

לוקח סקלפל כזה מספר 10 של סופרי סתם,

והוא מקלף את זה במומחיות ככה.

מקלף ככה ממש שכבה דקה, דקה, דקמית של השכבה, של הקלף.

הוא צריך להוציא את השם, השם שלם לגמרי.

אוי ואבוי אם הוציא אותו, או גירד אותו, או החסיר ממנו.

כביכול כשאתה מוחק את שמו של השם יתברך? צריך מאוד להיזהר בדבר הזה.

לא זוכר להיות סופר סתם, זה לא לכתוב רק.

זה גם להיות אומן.

לדעת להרגיש את הקלף, כמה לגרד מהקלף, הכל במומחיות רבה.

ובנוסף לכל,

לדעת את ההלכות. אם זה סופר סתם שלא יודע את ההלכות,

וואי וואי וואי וואי.

היה מתקשר אליי אחד,

בחור,

אמר לי, כבוד הרב,

אני מדבר איתך שהייתי עוד צעיר, הייתי מניח תפילין.

מניח תפילין, כבוד הרב,

כאבי ראש, פיצוצים, פיצוצים.

לא בא לי להניח תפילין.

תפילין שאבא שלי קנה לי לבר מצווה.

אמרתי, טוב, עזוב, תרוץ, מה המסקנה?

הוא אומר, לא יודע, מהשמיים שלחו איזה אחד סופר סתם חבר של אבא שלי.

הוא נתן לו את התפילין. הוא אומר, תקשיב, הסופר הזה אמר לו, התבטא בצורה הבאה,

מימיי לא ראיתי תפילין פסולות שכאלו.

זה לא תגיד פסול אחד, שתיים.

מימיי לא ראיתי תפילין פסולות שכאלו.

מבהיל.

אמרתי, מה עכשיו?

אז הוא אומר, אבא שלי ככה, כל כך פרד, שלח לתפילין שלו, בדיקה, יצא בסדר, נתן לי את שלו,

וקנה לעצמו חדשות.

אמרתי, ובדקת? כן, הכל בסדר, ברוך השם.

כואב הראש, הוא אומר, הפסיק לי כאוב הראש, הכל ב... מאה אחוז.

אני מרגיש מצוין עכשיו.

תראו כמה תפילין משפיע על הבן אדם.

פעם אמרתי, וורט כזה יפה.

מה הוורט?

אדם שמניח תפילין מגיל צעיר לא יצטרך לבדוק לחץ דם בבוקר,

בגיל זקנה.

למה? זה כמו לחץ דם, הוא קושר את זה עכשיו,

עושה לחץ על היד, לא יצטרך לבדיקות האלה.

יש כאלה אנשים, לא עלינו, לא עליכם. כל בוקר לחץ דם צריך לבדוק.

מאה עשרים ושמונים, קצת עולה, כדור, קצת יורה עוד פעם, כדור, זה,

אשכב, תרים רגליים, תוריד רגליים.

למה זה?

צריך להניח תפילין. זה הקשר שלנו לבין בורא העולם. אמרנו עוד חידוש נפלא בעבר, נחזור אליו.

מתי יהודי יניח, הלכה למעשה, מתי יהודי יניח

תפילין?

בשבת.

בשבת מותר להניח תפילין?

אסור להניח תפילין בשבת.

כבוד הרב, תגיד לי, הכל תקין איתך?

מתי, לא, כן, מתי יהודי יניח תפילין? בשבת.

כתוב שעל כל יהודי חייב להיות בן בחול, בן בשבת, בית אותות.

אות הראשונה, יפה מאוד,

אות הראשונה זה הברית מילה,

והאות השנייה, מה זה? זה התפילין שלנו, זה בחול.

אבל בשבת, שאין לנו את התפילין, מה יש לנו?

אומרים רבותינו הקדושים, שבת זה האות שלנו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם.

יש עוד אות, אבל היא לא קשורה אלינו.

ישירות, בגוף, היא קשורה חיצונית, זה קשת בענן.

קשת בענן.

זה גם אות

שהקדוש ברוך הוא נתן, אבל זה סימן שהקדוש ברוך הוא כועס עלינו.

יוצא מפה שאדם שהוא ערל, חס ושלום,

אדם שהוא ערל לא עשה ברית מילה,

על פי ההלכה חייב,

מה לעשות? להניח תפילין בשבת, אמנם לא ברבים, בצנעה.

צריך להניח תפילין בצנעה בשבת. יבוא אחרי בית הכנסת, הביתה,

לוקח את התפילין, אשתו, מה אתה עושה?

אומר לה, גברת, אתה יודעת, אני...

כתוב אכול אריה לא אוכל בו ברית לא עשיתי, צריך להניח תפילין. באו, ודאי השם אלוקים לך, אשר אפשר להניח תפילין.

מניח תפילין, שמע ישראל,

אומר את הקדיש לי ומשחרר, נגמר הסיפור. למה אין לו שתי אותות?

ואבוי לבן אדם שאין לו שני אותות.

השבוע היה לנו יהודי,

תימני.

בטוחים שתימנים שנימולו בארץ,

סתם ככה תימנים מועלים מומחים.

אבל הנה,

יהודי באזור השישים,

שהיה לו ממש עור עורלה שנשאר לו.

זה נקרא בהלכה ציצינה מעכבין, ערל.

ערל למהדרין.

ואחד כזה, המצוות שהוא עושה, לא משפיעות עליו. שום דבר, הכל עומד לו בסטנדביי.

אז נפקא מינא, היה צריך להניח תפילין בשבת.

יפה.

נסיים.

אז ה' וו' זה שמו של הקדוש ברוך הוא. ז', ח', ט', י', כ', ל'.

אם אתה עושה כן,

הקדוש ברוך הוא זן אותך.

נותן לך חן בעיני בני אדם, זה הח'.

ט', הוא מטיב איתך.

הוא יטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא יהיה טבלן, אנחנו מבקשים ברכת המזון.

י', ירושה. דואג לך לירושה מכובדת, אל תדאג.

אני אסדר אותך, הכל יהיה בסדר. אתה תעשה את רצוני,

אני אסדר אותך.

כ', מה זה? קושר לך כתר לעולם הבא.

לא הכבוד של העולם הזה המדומה, הוא נותן לך כבוד אמיתי בעולם הבא.

כתר מיוחד.

מ' פתוחה ומ' סתומה, אומרת הגמרא, מאמר פתוח ומאמר סתום. נ' כפופה, נ' פשוטה, נאמן כפוף, נאמן פשוט.

ס' ע', סמוך עניים, לשון אחר, סימנים עשה בתורה וקנה אותה.

אדם רוצה לזכור את התורה, אומר, אני לא זוכר.

היום, לצערנו הרב, בטכנולוגיה של היום,

פעם היית זוכר את הטלפון של אשתך, היום את הטלפון שלך אתה לא זוכר אפילו.

אני נפגש עם אנשים, מה הטלפון שלך? רגע, אני אסתכל.

פותח לי את הטלפון, הוא לא זוכר את המספר שלו. מה, החלפת לחדש? הוא אומר, לא, לא זוכר.

תראו עד איפה הידרדרנו עם הטכנולוגיה.

לאן הידרדרנו? מצד אחד זה חיובי לדברים מסוימים,

מצד שני זה שלילי ועגום ביותר.

אומרת התורה הקדושה, אם אתה רוצה לזכור את מה שאתה למדת,

איך תזכור את מה שלמדת?

כתוב שאדם צריך לחזור על הלימוד שלו.

עוד פעם יחזור, עוד פעם יחזור, עוד פעם יחזור, כך הוא יזכור.

ככל שהוא חוזר, זה דבר אחד. דבר שני, צריך ללמוד בקול.

כשאדם לומד בקול, זה נחקק לו בזיכרון.

אם תלמד למבחן בשקט, תוציא אפס.

אם תלמד למבחן בקול,

ובמרוכז, כמובן שבן אדם, כן, הוא יצליח,

הוא יזכור.

תבדקו את זה.

אומרת הגמרא, הסימן הבא שאני נותנת לך, מה הוא?

אם אתה תעשה לעצמך סימנים.

לדוגמה,

דף קסט, לדוגמה, מדבר על אוטט בגמרא.

אז אתה עושה לך סימן, קסט, יש טט, זה אוטט.

וכן, על זה הדרך. כל דבר שאדם עושה לעצמו סימנים. כמו, הנה, שמתי פה, לדוגמה, את המטבע,

ומסביב לזה שמתי את המפתחות. אז זה סימן בשבילי, נכון? אם יבוא מישהו ויגע במפתחות,

אני יודע שמישהו היה פה, מישהו ביקר פה.

וכן, על זה הדרך.

אז ככה אדם צריך לעשות לעצמו סימנים גם, לא רק בגשמי, גם ברוחני.

אם אתה עושה לעצמך סימנים ברוחני, ממילא אתה תזכור.

נסיים.

אז זה כף,

סליחה, סמך סימנים, עשה אותה בתורה וקנה אותה. פה כפופה, פה פשוטה, פה פתוח, פה סתום,

צדיק כפופה, צדיק פשוטה, צדיק כפוף, צדיק פשוט,

והיינו נאמן כפוף, נ', כן? נ', פשוט. הוסיף לך הכתוב כפיפה על ראש כפיפתו מכאן,

שניתנה התורה בנדנוד ראש.

אתה רואה,

בישיבת פונוביץ' יושבים ולומדים,

חוץ מי שרבים שם מכות, גם יושבים ולומדים שם, יש כאלה שלא יושבים ולומדים, ברוך השם.

וסתם ככה, בהרבה כוללים, בהרבה ישיבות, בתי כנסיות, יושבים ולומדים, אתה רואה בן אדם מתנדנד, הוא אומר, תגיד איך אתה מרוכז, לא עולה לך המספר?

עוד גדולה או קטנה, אין מיקוד, בראייה, מה אתה עושה?

מתנדנד.

יש אנשים שהנדנוד מפריע להם מלרכז אותם, כי הם יתרגלו בלי להתנדנד.

יש אנשים שבלי להתנדנד הוא לא מרוכז בלימוד שלו.

וזה בגדר של חנוך לנער על פי דרכו, גם כי עסקינו לאסור ממנו. מה שחינכת אותו בנערות שלו,

כך הוא יסיים.

ק, קדוש,

ר, רשע, אוי ואבוי.

שימו לב איפה הרשע והקדוש נמצאים, זה לצד זה.

תלוי מי ישפיע על השני.

האם הרשע ישפיע או הצדיק ישפיע?

הקדוש ישפיע.

בדרך כלל צריך, חייב, לא צריך, הקדוש להשפיע, ולא הרשע.

לכן אומר התנא באבות, הרחיק משכן רע ואל תתחבר לרשע, תיזהר.

מהרשע תברח, מה קרה?

לא, זה רשע?

אל תגיד, לא, לא, לא, אני אשפיע עליו, מי אתה?

אתה צריך להשפיע קודם כל על עצמך,

לחסן את עצמך, אחר כך להשפיע עליו, זה מאוד קשה.

ומה היא טעמה מהדא רא פדק מרש?

למה הקוף שונה מהרש?

אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני יכול להסתכל ברשע.

כתוב שאדם שמסתכל בפני רשע,

חס ושלום שואב מהאכזריות שלו. למה לא נותנים לתינוק? תקשיבו טוב, תינוק.

היום שמים כזה תמונות, אה? מסביב לתינוק.

מה שמים לו? קרנף,

אריה, ארנבת, כל החיות הטמעות. זה המחשבה שלו, של התינוק הזה.

תהיה טומאה.

כל החיים שלו יהיה בטומאה.

אם תשים לו צדיקים מסביבו,

יהיה צדיק.

תשים לו צדיקים. יש כאלה מקפידים אפילו לא להביא איזה,

אתם תקראו לזה קיצוניות, אבל ככה צריך לנהוג.

מקפידים לא לתת לילד שלהם לשחק.

לשחק, מה זה עם לשחק? בחיות טמאות.

שהוא תמיד יתרגל להיות בקדושה, בקדושה. תן לו כבש, תן לו עז.

מה, מה, אני לא אתן לו שפן? זה יפה.

או קנגרוי, יוצא לו מהכיס תינוק, מה רע?

איך אמר ראול הרב, מאיפה הקנגרו הגיע?

היה איזה אחד בהרצאה של הרב,

אמר, למה הקנגרו נמצא שם? איפה הוא נמצא שם?

באוסטרליה. באוסטרליה. למה הוא נמצא באוסטרליה? מי זרק אותו שם לאוסטרליה?

אמר לרב, זה הבעיה שלך, הקנגרו?

דבר איתי על הג'ירפה, דבר איתי על... מה, נדבקת על הקנגרו?

כנראה יצא מהקנגרו אותו אחד מהכיס.

היה בכיס במקום התינוק של הקנגרו היה,

אז הוא נדבק לקנגרו.

מדהים כמה אנשים מסתכלים על השולי.

אבל יש אנשים שמקפידים שהילד שלהם משחק עם חיות טהורות.

כדי שיהיה קדוש וטהור.

מאיפה זה? זה מתחיל מהבטן, איפה אמא הסתכלה?

מה עם האכלה?

מה אמא שתתה? מה אמא שמעה?

מה שאתה תרגיל אותו, ככה הוא יתרגל והוא יגדל.

לכן אמר הגדוש ברוך הוא, אין אני יכול להסתכל בפני רשע, ברשע.

כי רשע, אוי ואבוי לו.

אדם שרשע, שאתה מסתכל עליו, אתה מושפע ממנו. למה הולכים לצדיק?

למה הולכים, מסתכלים על הפנים של הצדיק, וואי, יש לו אור על הפנים, למה? כדי לספוג ממנו קדושה.

מהתורה שבו, מהקדושה שבו, אתה רוצה לספוג קדושה.

ומה היא טעמה מהדר תגא דקוף לגבי רש?

למה יש בקוף תג אחד

בשונה מהרש? אמר הקדוש ברוך הוא, אם חוזר בו,

הרשע הזה, אם חוזר בתשובה,

אני קושר לו כתר כמוני.

שמעתם?

הקדוש ברוך הוא לא מוותר על כל יהודי בקלות.

הוא נותן לו הזדמנות,

ועוד הזדמנות, ועוד הזדמנות. חזרת? קבל כתר על הראש.

אני עושה אותך בן שלי, אני מלך, אתה תהיה בן של מלך.

ומה היא טעמה כרדה קוף תלויה? למה הרגל של הקוף תלויה?

איה הדר בלעיל,

ולייזיל, ולא ילבח, מסייע לרשת.

טוב, אז אם הוא חזר בו,

אוי ואבוי,

אם לא חזר בו, נותר כמות שהוא צדיק. נעצור פה,

כי יש פה חבר'ה, ברוך השם, שממהרים.

רבי חנין, בבקשה, אומר עזר שבחו לדקות ישראל, ופיגר בהם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדיל.