טוען...

שלום בית וחינוך ילדים - ז | הרב אורי יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 03.02.2019, שעה: 06:17


בס"ד 03-02-2019 שלום בית וחינוך ילדים- ז'- הרב אורי יצחק- 03-02-2019

שבוע טוב, ברוכים הבאים! כהרגלינו בקודש נתחיל במילי דבדיחותא

אתם צריכים לדעת: שאם אין אמינות בין בני הזוג אז הסיכויים שזה יחזיק מעמד הם קלושים!, אחד הדברים החשובים בין בני זוג זה אמינות.

אם לאשה אין בטחון בגבר ולגבר אין בטחון באשה, ואם האשה חושבת שבעלה שקרן, או שהבעל לא מאמין לאשה, אז כל הזמן הם נמצאים בבדיקה של אחד בשני, אי אפשר לחיות ככה! בקיצור.

"באשת חיל" אנו אומרים: באות בי'ת "בטח בה לב בעלה" אם אתה לא בוטח, אם את לא בוטחת בבין זוגך, זה הבי'ת ב"אשת חיל", אומרים אלף בית זה אלף בית בשלום בית.

היה אחד שהיה שקרן קרימינלי, בעייתי, היה לו כל הזמן אוהב לשקר,

איך כתוב בפסוק: "לימדו לשונם דבר שקר", הבעיה שהם כבר לימדו את הלשון חופשי לדבר שקר, לא מרגישים שיש עם זה בעיה, זה לאו דאורייתא! "לא תשקרו איש בעמיתו", אסור לשקר אפילו בצחוק

-         "לא! לא, סתם עבדתי עליך",

מה "סתם עבדתי"? זה שקר! מה זה "סתם עבדתי עליך?"

אז הוא היה שקרן בעייתי, יום אחד הוא החליט שהוא חוזר בו, מיישר קו,

אז הוא בא לאשתו ואמר לה: "תקשיבי, את רואה את הארון הזה, אני מבקש ממך אל תפתחי אותו, יש לי שמה עניינים חפצים אישיים, אני מבקש ממך לא לפתוח אותו",

אמרה לו: "אין בעיה!",

ככה במשך תקופה ארוכה לא נגעה בארון,

יום אחד הוא בא אליה ואומר לה: "אשתי היקרה אני צריך לצאת לחוץ לארץ לשליחות לשבוע ימים, אני מזכיר לך: לא לפתוח את הארון עד שאני אחזור, שלא יהיה טעויות או עניינים. אני ממש מבקש ממך לא לגעת בארון".

אמרה לו: "אין בעיה אני לא אגע".

הוא טס לחוץ לארץ, בינתיים כשהוא היה בחו"ל

אז יצר-הרע בא לאשה ואומר לה: "תשמעי, הוא לא פה איך ידע פתחת לא פתחת לכי תדעי מה יש שמה, אולי בלאו הכי תקופה ארוכה אנחנו חושבים "מי יודע מה יש שמה?", עכשיו זה הזדמנות לפתוח לסגור להחזיר חזרה הכל בסדר".

בקיצור היא התפתתה ופתחה את הארון, ומה היא מצאה בפנים? בדלת השמאלית היא מצאה שני ביצים מונחות על המדף וכל הארון ריק!, חיפשה במגרות אולי משהוא היא לא רואה לא מבינה טוב, היא פתחה את הדלת הימינית – מזוודה, היא פותחת את המזוודה, כל המזוודה מלאה דולרים! מאות דולרים ככה ערימות מסודרות בתוך המזוודה. מה זה כל הכסף הזה? טוב, סגרה את המזוודה הסתכלה אם יש עוד משהו? כלום שזה מה שיש בארון, מזוודה עם כל כך הרבה כסף ובצד השמאלי שני ביצים.

טוב, הוא חזר מחו"ל

ואמר לה: "אני מקווה שלא פתחת את הארון",

אז היא אמרה לו: "פתחתי, אני לא אשקר אותך, פתחתי ולא עמדתי בפיתוי מה אני אעשה? אבל אני לא מבינה! לא רצית כל התקופה הזאת שאני לא אפתח, מה הקטע? בסך הכל יש שמה את שתי ביצים ומזוודה עם הרבה כסף",

הוא אומר לה: "מה את אומרת מה ראית את זה?"

אז אמרה לו: "בטח שראיתי",

אמר לה: "השם ירחם עלי! השם ירחם עלי",

אז היא אומרת לו: "למה, יש בעיה? מה זה כל הכסף הזה מה זה? מה זה שני הביצים האלה?"

אמר לה: "עזבי! עזבי אל תשאלי שאלות פתחת? בסדר, די! נגמר ואל תשאלי לפחות שאלות!"

אומרת לו: "לא! אני חייבת לדעת מה זה עכשיו? אני סקרנית, מה זה שתי הביצים והמזוודה? אתה חייב להגיד לי! מה זה?"

אמר: "אשתי תרדי מזה בואי נדלג ראית, בסדר יאללה תחשבי שזה היה סרט, בדיחה תתקדמי", 

-         "לא! לא, לא, אני חייבת שאתה תגיד לי!",

אמר: "יש בעיה! אני החלטתי שאני לא משקר, ואם אני יגיד לך, זה יכול לסבך את העניינים, בואי נדלג",

-         "לא, אתה תגיד, זה לא יסבך שום דבר רק תגיד לי את האמת".

אז אמר: "טוב אשתי היקרה, אבל את מבטיחה לא לכעוס?"

אז היא אמרה לו: "לא, רק תגיד, קודם כל תגיד",

אז אמר לה: "טוב תקשיבי: את זוכרת שאני הייתי שקרן מדופלם?"

אז היא אומרת לו: "איך אפשר לשכוח?",

-         "ואת זוכרת שבתקופה מסוימת החלטתי שאני לא משקר?",

אז היא אומרת לו: "כן",

הוא אומר לה: "אז תראי, אני קיבלתי על עצמי שחלילה וחס אם אני אשקר - אז אני ישים בארון ביצה",

אז היא אומרת לו: "אז מאז שיקרת אותי רק פעמיים?"

-         "אני אמרתי לך שאני בסך הכל בן אדם אני לא מלאך, אני משתדל אני מתאמץ בשביל זה אמרתי לך "אל תפתחי" בשביל מה? ואני צריך להגיד לך את האמת וזה בעיה!",

אומרת לו: "טוב. רגע ומה זה עם המזוודה עם כל הכסף?"

-         "לא, זה מהביצים שכבר מכרתי".

ובכן, צריך להבין: השיטה שלו "נחמדה" נכון? אבל השיטה יותר טובה זה להודות על האמת, גם אם אתה יודע שמזה יכול להיות צרות צרורות ובעיות ועניינים, אדם צריך להיות אמיתי, כדי שלאשתו יהיה אמינות כלפיו.

אמרנו שבשביל השלום מותר לשנות, אבל לא לשקר! לשקר, "לשנות" הכוונה שאותו דיבור שדברת יכול להשתמע לשתי פנים, כן? אבל זה גם כן לא משתמשים בזה כל הזמן, רק במצבים שהם קריטיים, שחס ושלום בגלל זה יכול להיווצר בעיה קשה, ואז משתמשים בזה.

אבל מלכתחילה צריך שיהיה אמינות, כדי שבן הזוג יהיה בטחון בך, שהוא יודע שמילה שלך זה מילה, הבטחת משהו - תעמוד בזה, עשית טעות - תודה על האמת, "טעיתי!" מה קרה?

יש שלוש מילים שקשה לנו להוציא מהפה:

        א.        "סליחה"

        ב.        "טעיתי"

         ג.        "לא יודע"

אני זוכר שפעם שאלו את מור אחי הרב אמנון, שהשם יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים

-         אמן!.

אז שאלו אותו פעם: "מה, כל שאלה יש לך תשובה?"

אז הוא אמר: "כן",

אז אותו אחד אמר לו: "ואם אתה לא יודע את התשובה?"

אז הוא אמר לו: "אז אני עונה "לא יודע", למה לא יודע זה לא תשובה?"

לכל שאלה יש תשובה, גם "לא יודע" זה תשובה, מה קרה?

הבעיה היא שלאנשים קשה להגיד "לא יודע, סליחה, טעיתי", בן אדם מסוגל להגיד 50 משפטים - והעיקר לא להגיד "סליחה!",

הוא יגיד לך: "אתה צודק אבל תראה" דדדדד..... דדדדד... ולא יגיד "סליחה!",

תגיד "סליחה!" ותסגור את העניין, בשביל מה צריך לדבר הרבה?

קשה לנו להודות על הטעויות שלנו, קשה לנו להוריד את הראש ולהגיד: "וואלה טעיתי!", מה קרה? בשביל זה אמרנו שעניינים של שלום בית זה קודם כל עבודת המידות, אם לא נעבוד על המידות שלנו - לא נוכל לעמוד במשימה.

אם דיברנו כבר על הביצים, זה מזכיר שהיה אחר שהיה לו לול של תרנגולים, והיה לו מגיפה בלול, אז הוא הלך אתם יודעים יש רבנים ויש באבות, יש באבות בובות יש כל מיני, אז הוא הלך לבאבה בובה הזה,

אז הוא אמר לו: שיש לו בעיה שבלול של התרנגולים יש מגיפה, אה,

אז הוא אמר לו: "אם ככה כדאי שתפריד את השחורים מן הלבנים".

טוב הוא הפריד את התרנגולים השחורים מן הלבנים,

בא לו יום למחרת ואומר לו: "יה באבא המגיפה ממשיכה להתפרץ!",

אמר: "אם ככה תפריד את הגדולים מן הקטנים", טוב הפריד.

בא לו יום למחרת ואומר לו: "זה נהיה מיום ליום יותר גרוע!",

אמר לו: "איי איי איי אם ככה תפריד את האבות מן הבנים", הפריד את האבות מן הבנים

בא אליו למחרת ואומר לו: "באבא לא נשאר לי אפילו תרנגול אחד!",

אמר: "חבל! דוקא יש לי עוד הרבה עצות לתת לך...".

אז בעצות - אנחנו חזקים, אבל ליישם את העצות על עצמנו, אם היה באמת ניטראלי, היה חושב את עצמו כיועץ;

כל פעם שיש לך בעיה עם אשתך, תחשוב שעכשיו הלכת ליועץ: "מה יגיד לך, איזה עצה יתן לך?" - אתה יכול לפתור הרבה בעיות!, איך אומרים, תוציא את עצמך מהקופסה שלח עצמך,

ותשאל את עצמך: "אם אני הייתי היועץ של הבן אדם הזה, שיש לו את הבעיה הזאת, מה הייתי אומר לו?" אתה תפתור כבר את הבעיות!,

מעניין שאנחנו לא עושים את זה, כי באותו רגע אנחנו נעולים, על "לצאת במילה שלי! לצאת צודק!" בעיה.

רבותי! צריך לדעת שחוץ מהעניין של אמינות בין בני הזוג, צריך לשמור כל הזמן על החיים איך אומרים לא יבשים, לא יבשים, צריך חיים של חיות, זה לא רק כל הזמן: "מה קונים? מה עושים?" כל הפרוצדורה יש גם חיים, התנהגות שכיף לחיות, אנשים רוצים להרגיש שאנחנו נמצאים פה, אנחנו פה, אז צריך לשדר קצת תשומי.

היתה איזה אשה שאמרה לבעלה: "למה אתה לא אומר לי איזה מילה חמה?"

אמר לה: "שתשרפי!",

-         השם ירחם!,

אנשים רוצים מילה חמה!

אז אומר לך הבן אדם: "היא יודעת שאני אוהב אותה, מה, אני צריך להגיד לה את זה?!"

-         "בטח שאתה צריך להגיד לה את זה!",

-         "מה, אבל היא יודעת?",

-         "נו, אז מה אם היא יודעת?, אבל היא רוצה לשמוע את זה!. מה- אם היא יודעת שאתה רעב אז מה זה אומר, שהיא לא צריכה להכין לך לאכול? היא יודעת, יש את הצורך, אז אתה צריך לספק את הצורך של בן הזוג".

האשה איך אומרים היא רגשית, אז זה המזון שלה, למה אתה לא מספק את המזון שלה ואת הצורך שלה?

עכשיו יש אנשים גברים בנויים בצורה כזאת שהם – "לא! אין צורך" –

-         מה זה "אין צורך!" ?, השם ירחם!, צריך לדעת לפרגן לבת הזוג, אם זה על אוכל אם זה על בגד אם זה על כל דבר שקשור אליה צריך לומר,

-         אבל אנשים נעולים בקופסה שלהם, במיוחד אלה שעובדים קשה ולומדים קשה, מגיעים הביתה, אין להם כח לכלום, זהו, הוא לא רואה אותה, איזה מין הרגשה זאת לבת הזוג? זו הרגשה איומה ונוראה!,

-         "מה? אני איזה חפץ?, אני איזה כלי, אני איזה משרתת פה בבית הזה שזה התפקיד שלה לעשות את כל מה שצריך לעשות? מה, איפה החיים המשותפים, איפה ההרגשה של בן זוג, בת זוג, מה, איפה זה?"

אז נכון שיש לך את התירוצים שאתה עכשיו אין לך כח לכלום,

אבל כבר נתנו את הדוגמה אם אתם זוכרים, שאם השכן עכשיו נוקש בדלת ויבקש את עזרתך - אז בגלל שלא נעים לך אתה תיתן לו את כל התשומי כמו שצריך.

בואו תראו כמה כוחות נפש יש לנו: זה פשוט מדהים! רק אנחנו לא שמים לב לזה, אתן לכם דוגמה: עכשיו האמא איך אומרים תפסה את הקריזה, ובתוך הבית צועקת על הילדים שלה לא יודע על מה, צועקת.. תת תתתת תתת תתתתת אתה מסתכל על הפרצוף שלה אתה רואה פרצוף של... מה? של קריז, לפעמים זה מערכת קריז,

עכשיו מצלצלים בדלת, ועכשיו היא בכריזה, היא באה לפתוח את הדלת נכון? וזה בדיוק השכנה, עכשיו לא נעים נכון אם הפרצוף של הקריזה?

אז פתאום אתה רואה מפרצוף של קריזה : "שלום! מה שלומך?",

איך היא הצליחה באלפית השניה לשנות את הטון דיבור?, את הפרצוף ואת הכל איך היא שינתה?

אה! זאת אומרת שיש לה את הכח! יש לה או אין לה? יש לה. ועוד איך שיש לה.

גם אם עכשיו היא באמצע הקריזה ועכשיו מצלצל הטלפון כשהיא מרימה את הטלפון היא – "מי זה!"

היא תגיד ככה?

לא.

אתה תראה אותה ממצב של קריזה? פתאום היא אומרת: "כן, מי זה?"

איך? אה! זה אפשרי, אתם מבינים שזה אפשרי?

אבל אם נכנס הבעל? בדלת זו לא היתה השכנה, - היא נשארת עם אותו פרצוף! "שיעריך! שידע כמה קשה לי!"

היא לא תשנה את הפנים בשבילו ותגיד: "אה! איזה יופי שבאת! חיכיתי!..."

לא, היא רוצה "שהוא ידע, וכמה הילדים משגעים אותה, וכמה היא כבר לא יכולה עליהם!".

שמעתם? יש לנו כוחות!,

השאלה: אם אנחנו מנצלים אותם נכון?,

איי איי איי איי איי.

אני אתן לכם עוד דוגמה:

האשה אומרת לבעלה: "זהו, זהו",

אומר לה: "מה קרה?"

אומרת לו: "אני מרגישה שאני גמורה אם אני מרימה את היד אני מתעלפת, די! לא יכולה יותר לעשות כלום"

אז הוא אומר לה: "אז תשבי בכורסה תירגעי, תירגעי",

והיא יושבת עכשיו בכורסה והיא אומרת לו: "לא, אני חושבת שאני אלך עכשיו לנוח",

אומר לה: "בואי בואי אני יעזור לך", לקח אותה היא נחה.

עכשיו היא באמת גמורה היא לא עושה הצגה שלא תהיה לכם טעות.

עוברות עשר דקות, חמש דקות לא משנה כמה, פתאום מצלצלים בדלת

ואז היא אומרת לבעלה: "ברוך, אתה הזמנת אורחים לשעה כזאת? עכשיו השעה 11.00 בלילה!",

אז הוא אומר לה: "לא",

-         "אז מי זה מצלצל באחת עשרה בלילה?"

הוא אומר: "מאיפה אני יודע?",

-         "טוב, לך תבדוק".

הוא הולך לדלת ופותח ואז היא שומעת אותו מהסלון אומר מהדלת כניסה: "איזה יופי! איזה הפתעה! שרהל'ה את לא תאמיני איזה הפתעה? ההורים שלך באו מדימונה!, איזה יופי! ווי ווי! בואו בואו תכנסו",

ואז היא שומעת שההורים אומרים: "לא, לא! השעה מאוחרת, אמרנו לנקוש רק להגיד "שלום", היינו פה באיזה אירוע",

-         "תיכנסו תיכנסו קודם כל תכנסו".

 הוא מכניס אותם לסלון הם מתיישבים בסלון, ומסבירים שהיה אירוע ואז רק אמרו ככה לעבור להגיד "שלום" - שלא תגידו שלא עברנו,

ואז הוא הולך לחדר ואומר לה: "שרהל'ה! הנה ההורים שלך באו",

והיא אומרת: "אבל אני גמורה!"

ואתה רואה שהיא קמה במאמצים! ככה ממש

וההורים שלה: "מה? הערנו אותך מהשינה?"

-         "לא! לא, חס ושלום, רק הלכתי קצת לנוח, אבל איזה יופי של הפתעה שבאתם, יו! איזה יופי! כמה זמן לא הייתם אצלינו וזה... ואתם ראיתם שעשינו לדפנה בואו תראו איזה יופי!"

ופה ושם, ודיבורים וזה וזה.... ומוציאים ג'עלה ואוכל,

-         "אבל אכלנו באולם",

"לא, לא נעים, עד שיש להם הזדמנות, גם כיבוד אב ואם גם הכנסת אורחים", ומגישים להם כל מיני דברים, וטופינים ועניינים, ויושבים ודיבורים ואלבומים, והזמן עובר, והשעה שתיים עשרה אחד כבר אחד וחצי שתיים בלילה, ואז ההורים כבר נזכרו שהם צריכים ללכת כבר מאוחר וכו',

"אנחנו כבר מוכרחים לטוס! השעה כבר מאוחרת, ושהוא לא ירדם הדרך בנסיעה האבא וכו'"

-         "טוב, בסדר",

ואז בעלה של שרהל'ה, הולך עכשיו ללוות את חמיו וחמותו ומלווה אותם לרכב, וכשהוא חוזר - השם ירחם! השם ירחם, מה הוא רואה? הוא רואה את שרהל'ה על הספה גמורה, גמורה גמורה.

אני שואל אתכם שאלה: בפעם הראשונה היא עשתה הצגה?

לא! היא לא עשתה הצגה היא באמת היתה עייפה,

אז מאיפה היה לה הכוחות להציג להורים כאילו אצלה הכל היה בסדר? והיא לא עייפה, ומארחת נפלא, וחיוכים ודיבורים וצחוקים והגשה, מאיפה היה לה את הכוחות האלה? מה? זה בא ספיישל מהשמים?

לא! רבותי, הכוחות האלה היו אצלה בפנים, כמו אצל כולנו, יש לנו כוחות נפש אדירים!,

אתם יודעים מה הבעיה שלנו? כשאנחנו שמים את הפס האדום ואומרים: "די! די עד כאן, לא יכול! לא יכול יותר, לא יכול!"

אני מחליט איפה הפס האדום שלי, אבל זה לא הפס האדום האמיתי, זה כמו בכינרת אומרים כל פעם: "הפס האדום של המים", לא יודע, נראה שכל פעם זה משתנה ממקום למקום הגובה של הפס, אבל ככה זה גם אצלינו, יש לנו את הפס האדום שאנחנו מחליטים איפה הפס האדום, ואז אומרים" "לא יכול, לא יכול יותר, לא יכול, די!",

מה פתאום! אתה? איזה כוחות נפש אדירים יש לך! או הפס האדום שלך הרבה יותר גבוה מאיפה שאתה מתחם אותו,

והעובדה לכך: כל פעם שאנו בטוחים שאנחנו כבר לא יכולים, ויש כזה דבר שכבר ציירתי לכם עכשיו שפתאום מתברר שפתאום שיש לנו כוחות,

רק מה? אנחנו הגבלנו את עצמנו והחלטנו עכשיו -  "גמורים". - זה לא נכון בכלל!, אם אדם ידע לנצל את כוחות הנפש שלו הרוחניים, הוא יכול להגיע להישגים עצומים, הבעיה היא? שאנחנו מגבילים את עצמנו!.

אתם חשבתם על זה פעם, איך חיו הנשים של פעם? זה לא יאומן כי יסופר!, אבל זו אמת ומציאות, אם אנחנו נעשה השוואה מהדור שלנו לדורות הקודמים, לא מדבר אתכם לפני אלפיים שנה בזמן הגמרא, אני מדבר אתכם על לפני 70 שנה בתימן, איך הם חיו? באיזה תנאים? זה לא נתפס בשכל!, איך הם הצליחו לעשות את מה שהם עשו? איך? מה? לא היה להם כלום ממה שיש לנו היום.

ניקח דוגמה: להכין לחם, היו הולכים למכולת קונים לחם? אין מכולת, מתוך עשרת המלאכות של הכנת הלחם - את הארבע האחרונות לפחות היתה עושה האשה, הכל עושה האשה, מה זה? זה וואחד סופרמן.

נשים בתימן היו חוטבות עצים, היו קמות ב-4 לפנות בוקר, הולכת לחטוב עצים, שמעתם? למה? בשביל להבעיר אש, איך הם יבעירו אש? מה יש גז? אין גז, יש תנור יש כריים? צריכות להבעיר אש בשביל הטאבון כדי שתוכל לעשות פיתות, ג'חנון? סאלוף. אז היא הולכת לחטוב עצים, איזה נעליים יש לה? נעליים -  יחפה!, טוב, אבל יש שבילים? יש כבישים? אספלט? איזה אספלט? – בהרים!, בדיונות חולות מדבר, נחשים עקרבים, בלילה! אין תאורה, חושך! אתם מבינים איזה תנאים? חטבה עצים הגיעה הביתה - ברגל, כל העצים על הראש או על הכתף, הגיעה הביתה מתחילה להכין פיתות, סלוף, כי אין מה לאכול, יש לה בעל שלושה ילדים חמישה עשרה ילדים כל אחת לפי מה שזיכה אותה השם, איי איי איי איי

עכשיו היא מעירה את החבר'ה כמו שאומרים לקום בבוקר, מה צריך על הבוקר דבר ראשון? מה צריך? לנטול ידיים, צריך מים! נכון? נו, מה הבעיה? פותחים את הברז - יש מים, בתימן אין ברז, לפני 70 שנה נייט ברז, מאיפה מביאים מים? מהבאר, מהנהר, איפה שיש מקור מים, נו, עכשיו איך היא מביאה את המים? אה, עם כד נכון יפה, תגידו, אתם יודעים כמה צריך מים? בא הנה! נטילת ידיים לכל המשפחה הנגלה הראשונה - הלך המים!, רק נטילת ידיים. נו, עכשיו שתיה חמה לכולם עולה עוד כד, יאלה עוד נגלה, נו, איפה להכין אוכל? איפה... אפשר משהו בלי מים?

אתה בא היום הביתה, רואה את אשתך יושבת בסלון רגל על רגל,

אתה אומר לה: "מה קרה?"

אומרת לו: "היתה הפסקת מים - אי אפשר לעשות כלום!",

אין מים - מה אתה יכול לעשות בלי מים? אה? איי איי איי איי איי.

כביסה, מים נכון? איך היו תולים כביסה בתימן? היה חבלי כביסה? שוטחים את הבגד, שוטחים אותם את הבגדים, נו, זו ארץ מדברית, אם יש סופת חול? כל הבגדים בוץ! אה?

היה מקרר שמה בתימן? אין מקרר, צריך לאלתר קומבינות כדי לשמר את הבשר ואת כל הדברים, תחשבו על זה, בא הנה! איך הם חיו? איך הסתדרו? היו בתים לא מרוצפים בכלל! בתוך הבית חול, זה רק מחצלות על החול, כל מיני, אם אתה עני עשיר וכו', תנאים קשים ביותר!.

גם כשהסבתות שלנו הגיעו לכאן, אז ראית אותם מי שזוכר את התקופה הזאת, עוד לפני חמישים שנה, עדיין ראית שהיו כאלה שהיו להם אבנים שעם זה היו עושים את החילבה והסחוג, אין מיקסר! אה? איזה דברים.

אתה ראית פעם את אחת מהסבתות שלנו מתאוננת, מתלוננת: "נמאס לי! קשה לי! אני לא יכולה יותר!",

שמעת פעם את הסבתא שלך אמרה דבר כזה?

אני זוכר את הסבתא כל הזמן שרה לקב"ה, שירים מדברים עם יתברך פקס ישיר, מדברות אתו תפילות דיבורים שירים, אין קיטורים! אין דבר כזה בכלל.

היום אתה רואה את האשה שלך שרה כשהיא שוטפת את הרצפה בבית?, יש אשה ששמעת אותה פעם שרה? לא!, כדי שהיא תשיר היא צריכה לשים דיסק של יוחאי כהן, ואז היא שומעת את השירים, ואז היא מתחילה לשיר אתו, אבל שהיא תשיר מיוזמתה! למה? קשה לה! קשה לה, קשה לה.

אז אני נותן דוגמה על האשה, אבל זה אותו דבר על הגבר, למה אנחנו לא קוטרים הגברים?! לעומת הדורות הקודמים, אנחנו מפונקים, אנחנו "ילדי שמנת", כל דבר "קשה לנו!", כשאתה מתבונן אחורה, ואתה רואה: מה אנשים עברו! - על מה יש לנו לקטר בכלל? אנחנו ילדי גלידה, נותנים עד לפה כך כך כך! ואנחנו מקטרים, ואדם שהוא מקטר - איך יכול להיות שיהיה לו טוב? איך יכול להיות שהוא יהיה מאושר? כל הזמן מסתכל: "כמה לא טוב לו! כמה חסר לו כמה"...

אבל אם בן אדם יודע להעריך להודות להשם להודות לרבנית שלו, אשה שיודעת להודות לבעלה,

אומר לעצמו: "ישתבח שמו! מה הייתי עושה בלי אשתי?, מה אני שווה בלי האשה?. מה הייתי עושה בלעדיה?".

כשהוא חושב נכון, - הכל היה נראה אחרת לגמרי!,

מכיוון שאתה לוקח את הכל כאילו ברור מאיליו שאתה צריך לקבל את הטופ ואת הכל,

-         מי אמר? מי הבטיח לך? מה קרה?.

באחת השיחות פה אמרתי שצריך להיזהר שהאשה לא תבכה כי אם היא בוכה זה יכול לפגוע בבעלה, מאידך גיסא צריך לדעת שצריך להיזהר שהאשה לא תשתמש בזה כנשק, כי אם היא משתמשת בזה כנשק כנגד בעלה - זה יכול לחזור עליה, צריך לשים לב לזה!.

למה? כי כתוב על כל יהודי כתוב: "מברכך - ברוך אוררך - ארור", כי אם אתה מברך יהודי - אתה מתברך עצם זה שברכת!, קללת יהודי - הקללה יכולה לחזור עליך,

אז לכן צריך לדעת שמה שדובר שם במעשה בגמרא: זה בגלל שבאמת אותה אשה היתה צדקת, ובעלה היה צדיק, כמו שאמרנו הוא היה בא רק פעם בשנה, אז בודאי שמעלת הדמעה שלה היתה עצומה, כי היא היתה צדיקה גדולה, ולכן זה פגע בול במקום, אבל לא תמיד הדמעה פוגעת במקום, היא יכולה לפגוע אחרי הרבה שנים. אבל כל זה בתנאי שאין לאשה סיבה להרע לבעל עם הדמעה, זה לא נשק פשוט מציאות שהיא יכולה לגרום את הדבר הזה לקטרג וכו', טוב.

הזכרנו את העניין שצריך לדעת לפייס או שיש אנשים שלא יודעים להתבטא, הוא רוצה להגיד משהו או שהיא רוצה להגיד משהו ואיך אומרים כשהיא מדברת עם בעלה היא מאבדת את הבטחון, והיא רוצה להגיד לו, או שהיא חוששת מפניו, או שהיא חוששת ממה שהיא תגיד שישתמע לא נכון וכו'.

הפתרון הטוב ביותר רבותי! וחבל שאנשים לא משתמשים בזה - זה פשוט לכתוב מכתב, שב מול הדף ותכתוב מכתב, לא יצא טוב תכתוב עוד פעם, שיהיה כמה דפים של טיוטה אבל אחר כך יצא משהו מסוגנן טוב, שבו אתה מביע את מה שאתה חושב, מה שאתה רוצה להגיד,

חשוב שבמכתב הזה כמו שאנחנו עושים בתפילה: בתפילה אנחנו אומרים קודם כל שבח, אחר כך מבקשים את הבקשות, ובסוף "מודים" נכון?

אותו דבר גם פה, אבל בכיוון אחר, שלב ראשון אנחנו צריכים לפרגן לבעל, קודם כל שירצה להמשיך לקרוא, אם תתחיל עם מה שאתה רוצה להגיד - הוא יקמט את המכתב הזה ויזרוק אותו בפח - הוא לא יקרא, אז לכן קודם כול מתחילים בשבח; לפרגן. אחרי שפרגנו לאט לאט אנחנו משחררים את כל מה שיש לנו להגיד אבל עם הרבה רגש, ובסוף מתנצלים על שנאלצנו לכתוב את המכתב כי אנחנו חושבים שכך אנחנו נתבטא בצורה יותר נכונה מאשר בדיבור.

ואז מי שקורא את המכתב; קודם כל פרגנו לו, אחר כך הוא שמע את הבעיה, וגם אחר כך עוד התנצלות וכו' אז זה כבר נראה אחרת לגמרי!, אתה כבר משכנע בצורה מדהימה. ועוד ליד המכתב אתה שם איזה פרח או שם איזה חפיסת שוקולד וגמרנו! כבשת את היעד.

אז לא אמורים לעשות את זה כל יום, אבל פעם בכמה זמן שרוצים לשחרר לחצים בצורה נכונה עושים דבר כזה פותרים הרבה בעיות.

ודברנו קודם על העניין של אמינות היה איזה זוג אחד שיצאו בנסיעה מנתיבות יצאו לכיוון בני-ברק, בדרך עצר אותם שוטר, ולקח טרמפ, עלה אתם, והוא יושב ככה מאחורה והוא שם לב שהנהג נוסע 30 ק"מ מעל המותר,

אז הוא אומר לו: "אתה שם לב שאתה נוסע 30 ק"מ מעל המותר?",

אז הוא אומר לו: "אוי! לא שמתי לב, ממש לא שמתי לב",

אז אשתו שיושבת לידו אומרת לו: "איזה "לא שם לב", אני כל הזמן אומרת לו "אל תסע מהר!, אל תסע מהר" והוא אומר לי "אני אסע איך שאני רוצה, ואני לא עושה לך חשבון, ולא עושה לשוטרים חשבון - ולא אכפת לי מהם בכלל!, ואני אעשה מה שאני רוצה",

אז השוטר שומע ככה ולא עונה,

ואז פתאום הוא אומר לו: "רגע! ולמה אתה בלי חגורה?"

אז הוא אומר: "לא, כי ירדתי מקודם בתחנת דלק ושכחתי להחזיר את החגורה, אבל הנה! הנה עכשיו החזרתי אותה",

אז היא אומרת לו: "אל תאמין לו בכלל! בכלל אל תאמין לו, הוא כל הזמן אומר לי "אני לא אוהב את החגורה הזאת, זה מציק לי, מי המציא בכלל את החוק הזה? מי הם שיקבעו לי אם אני ישים חגורה או לא ישים חגורה?! למה אני שואל אותם בכלל?"

אז השוטר פונה לאותה אשה ואומר לה: "תגידי, הוא עושה לך ככה כל הזמן בעיות?"

אז היא אומרת לו: "מה פתאום! הוא דוקא בעל טוב, רק כשהוא שתוי, כשהוא שיכור אז הוא עושה בעיות - כמו שהוא עכשיו כשהוא שיכור",

בקיצור; תפרה לו תיק.

עוד בעיה שיש לנו בשלום בית, שאנשים עושים ברוגז התווכחו על משהו- ברוגז! תדעו לכם: שברוגז לא פוטר שום בעיה, בזמן הברוגז אם זה יום יומיים שלושה - הדמיון של בני הזוג עובד נון-סטופ, אוווו לאן אפשר להגיע לזה;

הבעל אומר: "לא! אני לא מוותר לה הפעם, לא! אני לא אדבר אתה, עד שהיא לא תבוא ותבקש סליחה - אני לא אדבר אתה, הפעם אני לא אוותר לה".

וככה והוא כל הזמן הוא טוחן את עצמו ככה הוא כל הזמן חושב: "אז מה היא חושבת, אז מה היא מתכוננת לעשות? אם היא תעשה ככה - אני יעשה ככה, אם תגיד לי ככה - אני יענה לה ככה", ככה, ככה, הוא טוחן ולאן הוא מגיע...

והיא אותו דבר, אז מה מועיל הברוגז? סתם עכשיו מחממים עמדות וזה יכול להגיע לפיצוצים! זה לא פותר שום בעיה הברוגז.

עכשיו אם זה יותר מיום אחד, זה עוד יותר בעיה, איך יכול להיות שאמרת לפני שהלכת לישון "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס אותי והקניט אותי חוץ מאשתי"? אתה לא יכול להגיד את זה, זה לא כתוב בנוסח, ואם תגיד "הריני מוחל וסולח" ולא מחלת וסולח - אתה שקרן!,

אתה מדבר דברי שקר לפני הקב"ה? מה אתה בעדלאק?

-         "אז מה? אז אני לא אגיד!"

אבל אם אתה לא תגיד אתה מפסיד, הרי אתה עולה לבית דין של מעלה ולא מחלת -אז למה שימחלו לך שמה בבית דין של מעלה? כל לילה הרי אתה מחתים כרטיס, שנאמר (איוב לז, ז): "בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם", נו, אז איך תחתים כרטיס במצב כזה שאתה עולה?

-         "אבל לא יכול לסלוח לה! אני ברוגז!"

אז אל תישן עד שאתה סוגר את העניינים,

אז יש כאלה שאומרים: "תשבו עד שיצא עשן לבן!" השם ירחם, בחיים לא להגיד ככה, זה מושג נוצרי, "עשן לבן" זה שמה בכנסיות, לא להגיד את המושג הזה.

אבל תשבו ותפטרו את הבעיה, תדונו, וגם אם לא הגעתם לעמק השווה בינתיים - לא לישון עם ברוגז. תשמעו לי! מי שרוצה להרויח יעשה לעצמו כלל: "אני לא יושן ברוגז",

-         "אז מה? אני לא ברוגז, אני צ'ילבה, אני כזה עם פרצופים",

בסדר, זה עוד "בדיל ויעבור", אבל לא לרדת ברמה של ברוגז ממש, אתה יכול להראות שאתה לא מרוצה, שאתה פגוע, לא כעוס, פגוע, בסדר, זה אתה יכול ליום אחד, מספיק! לא יותר מדי, אף אחד לא אוהב לראות פרצוף "איכה" לידו, זה יותר מטריף, עדיף יותר לגמור את הויכוח כמה שיותר מהר.

אז מי שיש לו רב - אין לו בעיה! מתקשרים לרב - פותרים את הבעיה, מי שאין לו רב - באמת יש לו בעיה,

איי איי איי איי.

נו, אז מה עושים בינתיים? מה עושים בינתיים? מי שאין לו רב מה לעשות? יש לו בעיה!

מי שהולך בדרך השם - הקב"ה פותר לך את כל הבעיות! ישתבח שמו לעד.

אדם צריך לזכור: שעיקר העיקרים שחוץ מכל העצות הטכניות שאנחנו נותנים לכם פה, עיקר העיקרים; זה לדבר עם השם, הרבה תפילה להשם, לפני כל דבר! כתוב: "שאדם צריך להקדים תפילה", בכל דבר, גם בעניינים של שלום בית, אתה רוצה לסגור את התיק עם אשתך באיזה נושא מסוים? - דבר עם השם! ישתבח שמו לעד, תעשה "התבודדות", תדבר אתו מעומק הלב!

"ריבונו של עולם! אני רוצה שתעזור לי שיהיה לי שלום בבית, תכוון אותי להגיד את הדברים הנכונים, שחלילה אשתי לא תפגע, ומצד שני שאנחנו נגיע לעמק השווה, נעשה את רצונך כרצונך" וכו' וכו',

תדבר מעומק הלב! מה שאתה מצפה, מה שאתה מייחל.

למה שהקב"ה לא יעזור?

-         תראה סייעתא דשמיא!

אבל אם אתה בטוח שתלוי בך או באשתך או אפילו תלוי ברב - אתה טועה! זה קודם כל תלוי במאמרו יתברך. קודם כל תפילה לכל דבר - להקדים תפילה - ישתבח שמו.

אם סוס עומד ליפול כמה אנשים אתם חושבים צריכים להחזיק אותו כדי שלא יפול? שניים, לפחות שניים כי סוס כבד יחסית, וזה כשהוא עומד ליפול,

אבל אם סוס נפל! שניים יכולים להרים אותו? צריך הרבה חבר'ה להרים אותו,

אתם שומעים?.

צריך לדעת: שכשאנחנו רואים את אחד מבני הזוג או את הבעל או את האשה, אתה רואה את הבת זוג שלך את רואה את בן הזוג שלך עומד להתמוטט; גופנית, נפשית, לא יודע, עדיף לחזק אותו, עדיף לחזק אותה, מאשר חלילה וחס קורה התמוטטות, השם ירחם כמה אחר כך צריך בשביל להחזיר את אותו בן זוג או את אותה בת זוג למה שהם היו לפני כן!.

זה לא פשוט, אתה רואה צריכים עזרה, צריכים סיוע, אז נכון שאתה צודק ואתה גם כן עייף ואתה גם כן גמור ואין לך כח - אין מה לעשות! אשתך לפני כולם. בעלך לפני כולם. בן הזוג זה א' ב'.

חלילה וחס יקרה משהוא לבן הזוג אחר כך בוכים על זה שנים ומתחרטים - אבל זה לא עוזר, כבר נפל כבר נפלה, וכשאני מתמוטט; זה לאו דוקא מבחינה גשמית, יכול להיות גם מבחינה רוחנית; אתה רואה שבן הזוג מתדרדר, התחיל לרדת ביראת שמים, לא לחכות שהוא יגיע לקנטים, איך שאתה רואה שמתחילה להיות קצת ככה צליעה פה ושם - ישר לראות: איך אנחנו מחזקים את בדק הבית?, לא לחכות שזה יהיה יותר קשה ואז.. לך תנסה איך לפתור את הבעיות.

יש סיפור ידוע על אותו אבא שבא הביתה מהעבודה ובא עייף, והוא ביקש מאשתו שתעשה לו מכפלת,

אז היא אמרה לו: "אני מאוד מצטערת! אני מאוד עייפה, אין לי כח, אני עבדתי מאוד מאוד קשה היום, אני לא יכולה לעשות לך מכפלת",

אז הוא אמר: "טוב",

חמתו גרה אצלו בבית, ניגש לחמותו

ואמר לה: "חמותי היקרה! את יכולה לעשות לי מכפלת?"

אז היא אמרה לו: "תראה יא אבני אני כבר לא רואה בקושי! אני לא יכולה להכניס את החוט לחוד של המחט, אני כבר מבוגרת קשה לי! אולי תבקש מהבת שלך אני כבר לא...".

אמר לה: "טוב",

הלך לבת שלו אמר לה: "את יכולה לתפור לי את המכפלת?"

אמרה לו: "אבא, יש מבחנים, בגרות, אני לא יכולה! אני לא יכולה, אני מאוד מצטערת! אני לא יכולה",

אמר לה: "טוב, לא צריך". הלך לישון.

אשתו קמה באמצע הלילה אמרה: "חראם! בעלי ביקש והייתי עייפה, אבל נחתי עד עכשיו אני חושבת שאני אעשה לו את המכפלת",

חתכה לו אותה, עשתה מכפלת, חזרה לישון.

חמותו קמה שעה אחרי זה אמרה: "נכון שאני לא רואה, אבל אני יכולה להתאמץ, חראם הוא ביקש ממני, הוא מכבד אותי, הוא אוהב אותי, הוא מפרגן, הוא עושה הכל, באמת חתן טוב!",

קמה, חתכה ועשתה מכפלת.

קמה הילדה ב– 5 בבוקר

אמרה: "אני אכין את עצמי ללימודים וזה"

ופתאום נזכרה שלא דיברה יפה לאבא שלה

אמרה: "זה באמת לא יפה! איזה ילדה אני? על הפנים",

אמרה: "אני יעשה לו הפתעה!",

לקחה, חתכה גם כן עשתה לו מכפלת"

בקיצור ההוא קם בבוקר יש לו מכנסיים שלושת רבעי, איי איי איי.

לפעמים אנחנו רוצים לעשות דבר טוב, אבל לא עושים אותו בזמן, או שלפעמים רוצים לעשות טוב - יכולים לעשות נזק!, אדם רוצה איי איי איי איך כתוב: "כי אדם צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא",

שמעתם?

אומרים על זה חכמים: לא רק שאין מציאות כזאת שבן אדם צדיק לא חוטא, אלא שבתוך הדבר הטוב שהוא עושה - יכול להיות חטא. כבר באת לעשות דבר טוב, ועשית חטא בשוגג! לא במזיד, אבל עשית חטא.

היה איזה ילד  שעלה לאוטובוס, וישב, ובתחנה אחרי זה עלה המבוגר וישב בכיסא לידו, הוא ראה שהילד יושב ככה לבד, התיישב לידו, עכשיו כשהנהג עצר בתחנה הבאה הילד החליק מהכיסא, אז ההוא תפס אותו והשיב אותו,

אומר לו: "תחזיק טוב שלא תיפול! למה אתה לא מחזיק טוב? תחזיק טוב",

טוב, אחרי כמה זמן האוטובוס עוד פעם עוצר ועוד פעם הילד מחליק, אז הוא תופס אותו

אומר לו: "אני אמרתי לך "תחזיק טוב!" מה קרה לך? אתה...".

וככה חמש עצירות כמה תחנות הוא כל הזמן תופס את הילד שלא יחליק, כל פעם שהנהג עוצר בחוזקה הילד בא לעוף.

אז אותו מבוגר מסתכל על הילד ואומר לילד: "אתה יודע? אתה ילד חצוף!",

אז הוא אומר לו: "אני חצוף?"

הוא אומר לו: "כן, אני כל פעם צריך להחזיק אותך שלא תיפול ואני אומר לך "תחזיק את עצמך טוב בכיסא!",

אז הוא אומר לו: "אני חצוף? אתה חצוף!",

אז הוא אומר לו: "למה?"

אז הוא אומר לו: "אני כבר חמש תחנות מנסה לרדת מהאוטובוס ואתה לא נותן לי".

אז אתה רואה פה מציאות שהבן אדם בטוח שהוא עושה מצוה - ובעצם הוא עושה נזק!, זה חטא, אבל הוא התכוון לטובה

- מה דעתך; לשאול לפני שאתה מחליט מה אתה עושה, תשאל את אותו נמען: האם זה מתאים לו? אם זה רצונו בכלל?

אז כך בשלום בית, לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו עושים מצוה, וזה שעושים כל מיני דברים, בעצם בזה אנחנו עושים דברים שלא רצו שנעשה, אז כדאי להתייעץ לפני כן, לשאול אם זה הרצון, אם זה .. וכו'.

יש פה כמה שאלות ששאלו, אבל אני חושב שאנחנו נסיים בזה, ובפעם הבאה נמשיך בעזר השם יתברך בלא נדר.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

 ליצנים חלמנים   מיהו אוהב אמיתי?