איך הצליח יוסף להתגבר על הקשיים והניסיונות? | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה שאחיו, התנכרו לו

ורצו להרוג אותו.

תראו, זה ודאי, יוסף לא היה טיפש,

הוא ידע שהם שונאים אותו.

והם לא אומרים לו שלום,

הוא הבין שהם שונאים אותו.

כמו שרשי אומר, אף על פי שיודע שאחיו שונאים אותו, אבל אביו ביקש

מצוות כיבוד אב, אז הוא הולך.

אבל הוא ידע שונאים אותו.

אבל הוא לא פילל עד כדי כך.

זה היה בהפתעה.

בסדר, שונאים אותו, למשל,

אני מבין, לא יזמינו אותו לארוחת צהריים.

אם הוא יבוא אליהם, נגיד, בשעת ארוחת צהריים, לא יזמינו אותו.

יגידו לאחד מבני השבחות,

לך תשאל אותו מה הוא רוצה, בשביל מה הוא בא.

אבל לא יזמינו אותו.

הוא היה מוכן לכך.

אבל שהם רוצים להרוג אותו?

וכולם אפילו, גם ראובן, הרי הוא אמר נזרוק אותו לבור.

אומנם הוא היה דעתו בשביל להציל, אבל כלפי חוץ

כולם היו להרוג אותו.

וזה דבר,

לא עלה בדעתו של יוסף שהשנאה תביא עד כדי כך.

בוודאי.

אחרת, הוא היה נזהר ללכת, לאבד עצמו לדעת.

הוא לא האמין על זה.

זו הייתה הפתעה.

ולא רק עצם הדבר שרצו להרוג אותו בגלל שעבדוך עמים,

אלא גם כל האחים, לא היה אפילו אחד שיגן עליו.

כולם מתנכרים לו.

ולא רק זה,

אחרי זה

שמו אותו בבור.

על פי הצעת ראובן,

חשב יותר טוב

בבור בידי שמיים, ניפלנא ביד השם,

ולא בידי בני אדם.

ואחרי כן הוא יציל אותו, אבל הוא הרי גם בבור, למשל, בור,

אם ישאירו אותו בבור, הוא לא יכל לעלות מן הבור הזה לבד.

זה בור עמוק.

של ארבע-חמש מטר,

ואין איפה לתפוס, איך הוא יעלה?

אז מה בסוף, ימות ברעב,

או נחשים ועקרבים ייהרגו אותו,

אז גם כן זה היה,

והוא רואה עצמו בבור, וכל האחים,

אפילו אחד לא מרחם עליו.

‫בוודאי

דבר אחרי כן מכרו אותו לישמעאלים,

‫והפרידו אותו מאביו.

‫תדעו לכם שהפרידה מאביו ‫הייתה קשה יותר מכולה,

‫לפי שאדם שרגיל ללמוד תורה בעמקות ‫עם אבינו יעקב,

שהיה גאון בתורה,

‫הוא למד ארבע עשרה שנה בישיבת שם ועבר,

‫וגם הוא קיבל מאביו, ‫וגם הוא זכה לנבואה.

‫ונביא זה חכם גדול,

‫כמו שהרמב״ם אומר ‫בלכות יסודי התורה.

‫לא מגיעים לנבואה ככה.

‫ערק, אם הוא כזה חכם בכל ה...

‫ואתה מפריד אותו מן החוכמה,

‫לשם אותו עם בורים ועם הארץ, ‫עם המצרים,

‫כל עובדי עבודה זרה ושטופי זימם,

‫אין לו עם מי לדבר קצת דברי חיזוק ‫ביראת שמיים.

‫אדם צריך את זה.

‫אין לו עם מי לדבר דברי תורה, ‫אוי, ואיזה צער זה.

‫כמו שהרמב״ם מביא,

‫מבאר,

למה רב שגלה מגלין תלמידו עמו, ‫רב שהרג בשוגג,

‫אז הוא גלה לעין מקלט,

‫אבל מגלין רבו עמו, ככתוב,

‫ושהרצח יברח לגואל אדם,

‫וחי אחיך עמך, וחי.

‫ואי אפשר, אומר הרמב״ם,

מסביר הרמב״ם, בלי,

‫תלמידי חכמים, בלי חוכמת התורה,

‫בלי תורה, אין להם חיים.

זה לא חיים.

אז אם כתוב, וחי אחיך,

‫היימך הכוונה שילכו,

‫הכוונה שישלחו תלמידים לרב שגלה.

‫רב שגלה מגלין תלמידו עמו, ‫אבל גם תלמיד שגלה מגלין רבו עמו.

‫כי זה לא חיים, אני יודע מה שזה. ‫אני התנסיתי בזה, אתה מפריד

‫בין רב לתלמידים,

‫אז זה צער גדול, צער גדול מאוד.

‫אז יוסף,

שהיה יושב ונהנה מזיו השכינה ‫ששורה על יעקב אבינו והחוכמה שלו,

‫עכשיו הוא יהיה עבד מושפל.

זה ניסיון קשה.

ועוד היה לו ניסיון העלילה,

‫שעלילה עליו

אשת פוטיפר.

‫העלילה עליו שהוא שבא,

‫וזה היה להפך,

‫ושמה אותו בבית סוהר,

‫עשר שנים בבית סוהר.

‫איך עוברים כזה

ניסיון?

‫אבל הדבר ברור שיוסף הצדיק היה יודע,

‫היסוד של היהדות הוא

‫שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו ‫עד שיאמין שכל דברנו ומקרנו,

‫כולם נישים, ‫אין בהם טבע ומנהגו של העולם כלל.

‫שמעתם לשון הרמב״ן הנפלא, ‫אין לאדם חלק בתורת משה, ‫כאילו יצא מכלל ישראל.

‫אין לו חלק בתורה.

‫אם הוא,

עד שיאמין שכל מקרנו ודברנו,

‫כל מה שקורה איתנו, זה בא מעת השם.

‫כולם ניסים, זה מעת השם יתברך.

‫כל מה שנעשה, זה באמת אחד מעיקרי האמונה,

‫גם ב-13 העיקרים שראיתי אצל האשכנזים, ‫הם אומרים,

אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ‫הוא שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

‫טוסקי שפה דן למונד,

‫כל מה שנעשה בעולם זה מתייחס אליו, ‫הכול חוזר לקדוש ברוך הוא, ‫הוא עושה את זה.

אני אסביר משהו,

יש הרי קושייה להבין.

‫הרי אם אחד רצח,

‫הורגים אותו.

‫רצח מישהו, חייב סייף,

‫מיתה בסייף, רוצח בסייף.

‫תשאל שאלה, הרי אם לא היה גזירת הבורא ‫שההוא ייהרג, הוא לא היה נהרג.

‫אז למה אתה מחייב את הרוצח?

‫הרי הקדוש ברוך הוא גזר שהוא ייהרג.

‫אז על זה העיר עינינו ‫בעל חובת הלבבות.

‫ואמר,

הסביר,

‫בכל פעולה שאדם עושה,

‫הוא רוצה, חושב לעשות ומחליט לעשות,

‫ועושה.

אומר, הרצון לעשות וההחלטה זה ביד האדם.

הוא הבוחר.

הוא בוחר בזה.

‫אבל הביצוע צריך גזירת הבורא.

‫ואנחנו אומרים,

‫יש גם לשון בחובת הלבבות,

‫אין הנזק והתועלת ביד הנברא,

‫כי אם ביד הבורא יתעלה.

‫שום אדם לא יכול להזיק אותי

ולא להועיל לי.

הכול ביד הבורא.

זה מה שהיסוד של הרמב״ן,

‫אין לאדם חלק בתורת משה, ‫עד שיאמין שהכל מעשה הקדוש ברוך הוא.

‫כל מקרנו דברינו כולם ניסים.

‫אין בהם טבע ומנהגות של העולם. ‫אין טבע, הכול בורא עולם עושה.

‫הוא השולט בטבע, הוא שמנהל את הטבע.

‫עם היסוד הזה עבר יוסף את הניסיונות שהיו לו.

זה רואים את זה בפרשת תשעה שבוע,

‫בפרשת וייגש.

‫כשהוא התוודע לאחיו,

‫אז

הוא מייד אומר להם, ‫ואתה, לא אתם שלחתם אותי הנה,

‫מכרתם אותי הנה, כי מה אלוקים?

‫הכול היה מעשה השם. ‫זה ברור, רואים את זה.

‫כדי שאני אמלוך ואני אפרנס,

‫אוכל לפרנס אתכם בשנות הרעב.

‫זה טובה מהקדוש ברוך הוא, מה שעשה.

אתם רואים, זה מאת השם הכול.

‫ולא הייתה לו קפדה על האחים,

‫כי הוא ידע שלא הם מזעיקים אותו.

‫זה בורא עולם גזרה. גזר עליו, גם איתו היו חשבונות,

‫שהוא הוציא דיבה עליהם,

‫שהם אומרים עבדים, ‫אז הוא לעבד נמכר יוסף.

‫הכול כתוב בחזל, הכול בדין.

‫אבל הגזרה הייתה

שהוא יימכר, זה היה מובן הרי,

‫עכשיו שהוא כבר מלך.

‫רואים הכול,

שהכול היה לצורך שיוכל לפרנס

‫את בית יעקב אבינו בשנות הרעב, ‫עוד חמש שנות רעב.

‫לא אתם מכרתם אותי, ‫אין נקי עם האלוקים,

‫ששלחני למחיה.

‫ככה הוא אמר להם,

‫וגם עוד פעם בפרשת ויחי,

‫אחרי שחזרו מן הלוויה ‫של יעקב אבינו,

‫אז האחים חששו שאולי עכשיו

‫התנקם בהם יוסף.

‫כל זמן שהיה אבא חי,

‫הוא לא עשה בשביל כבוד האבא,

‫לא לצער את האבא,

‫לא עשה כלום לאחים,

‫אבל עכשיו יכול להיות שינקום בהם,

‫ויש לו כוח.

הוא שולט, יש לו צבא,

‫יכול להזיק להם.

‫אז הם באו אליו, שיקרו עליו,

‫שאביך ציווה לפני מותו לאמור,

לאמור ליוסף, ‫אנא זנה פשע אחיך

‫כי רעה גמלוך,

‫וייב כיוסף בעומרם אליו. ‫הוא אמר להם, מה, אתם חושבים ‫שאני יכול להזיק לכם?

‫אני יכול להזיק לכם? ‫מתחת אלוקים אני?

‫ואתם חשבתם אותה לרעה, ‫והאלוקים חשב אותה לטובה.

‫מה הוא אומר להם? ‫מזכיר להם עוד פעם,

‫אתם חשבתם לרעה.

‫הרי הוא עכשיו מפייס אותם.

‫אז רשי מסביר.

‫רשי אמר להם, תראו, אתם,

‫אתם מפחדים מאדם אחד?

אתם עשרה צדיקים,

‫בני יעקב אבינו, נכדים של יצחק ‫ושל אברהם אבינו,

‫ואתם לא יכולתם להזיק לאדם אחד.

‫אני אוכל להזיק עשרה?

‫התחת אלוקים אני וזה בידי? ‫זה הכול ביד השם.

‫הוא שעשה, ולא אתם שלחתם אותי, ‫אלא האלוקים,

‫זה, רואים, היסוד, ‫איך הוא עבר את הניסיונות שלו,

‫עם האמונה החזקה ביסוד הזה,

‫שכל מה שנעשה עם האדם ‫זה בורא עולם מעשה.

‫שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ‫אז שימים כל מקרנו ודבורנו כולם ניסים.

‫אין בהם טבע.

‫לא, רק מה, הקדוש ברוך הוא עשה את זה.

‫גם למה הם שנאו אותו?

‫כי הוא היה חולם,

‫כל זה היה שנאה

‫שהקדוש ברוך הוא עשה כדי שישנאו אותו ‫וימכרו אותו למצרים.

‫זה הרי כתוב בחז״ל,

‫שמייד אחרי שמכרו אותו,

‫פסקה השנאה שלהם ליוסף.

‫השנאה הייתה מאת השם ‫כדי שתתקיים גזירת ברית בין הוותרים,

‫על ילותיו של הקדוש ברוך הוא.

‫הכול זה היה מעשה השם.

‫גם השנאה ששנאו אותו,

‫גם השגיאה של יעקב אבינו ‫שקנה לו כטון נתפסים, ולא חשש

שישנאו אותו, ‫כי הייתה פה בעיה במשפחה.

‫במשפחה של יעקב אבינו הייתה בעיה.

‫היו כמה נשים,

וכל אחת יש לה ילדים.

‫לאה, היה לה שישה ילדים,

‫ויוסף, ורחל,

היה לה שני ילדים.

הם היו,

ורחל הייתה המלכה של הבית,

עקרת הבית, ולאה הייתה אשתו. ‫הוא לא קיפח אותה

בכל הדינים,

אבל

היא הייתה קצת עלובה.

‫והם כל הזמן, וגם הבנים,

‫זה לא כמו בני רחל.

‫אז הם חששו

שהוא רוצה,

‫שיעקב אבינו בסוף ישלח אותם ‫לאיזה מקום, והם לא יהיו... ‫זה רע יעקב אבינו.

והם חששו שיוסף,

‫בגלל שהוא,

יוסף זה רודף שלהם ברוחניות.

‫אז לכן הם חייבו אותו מיתה.

והם באמת, גם כשהתחרטו,

‫לא התחרטו על זה שהם מכרו אותו,

‫התחרטו על האכזריות שהייתה להם.

‫בהתחננו אלינו ולא שמענו לו.

על מה הם התחרטו?

‫איך יכולה להיות האכזריות הזאת?

‫האח הצעיר הזה בוכה ומתחנן בבור, ‫בטח, הוא בכה להם שלא יזרקו אותו.

‫בכה להם, אבל הם לא רחמו עליו.

על זה הם מתחרטים, אבל ככה הם חשו.

‫זו הייתה בעיה במשפחה.

‫מצד אחד יש כמה נשים וכמה בנים,

‫ויעקב אבינו אוהבת רק בני רחל,

‫ורחל הייתה העיקרית.

‫אז חששו שיעקב אבינו יעשה ‫כמו שעשה אברהם אבינו, ‫שאברהם אבינו שלח את כל הבנים שלו

לארץ קדם, לסין וליפן.

‫שם אפשר למצוא זרע וצאצאים ‫של אברהם אבינו.

‫ברוך אתה מאלינו, ‫חלום שהכול נהיה בדברו.

‫האם היסוד הזה עבר

אדם, הרי אדם שקרה לו דבר כזה, ‫שכל האחים שונאים אותו

ורוצים להרוג אותו,

‫אדם כזה יכול לקבל דיכאון,

‫יכול להשתגע מהמצב הזה.

‫אני אומר לך, זה היה בהפתעה. ‫מה, הוא חלם שהם יעלו על הדעת שלהם להרוג אותו?

כל כך, הם שנאו אותו.

‫תראה,

אפילו קבורה לא רצו לתת לו.

‫אמר שמעון ללוי,

‫ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות.

‫אחרי שימות,

‫את הנבלה שלו, לזרוק באחד הבורות.

‫אפילו קבורה לא ייתנו לו,

‫אחד הבורות. אז יבואו השרצים שיש שם, ‫אבל יאכלו את הבשר שלו.

‫יש שרצים, או עופות.

‫אני לא יודע אם עופות

‫לא מפחדות להיכנס לתוך הבור.

‫מצאנו בגמרא, בבבא קמא, מגיעים לעמוד ב',

‫שור ראה ירק בתוך בור.

‫אז הוא רצה לרדת לאכול את הירק,

‫ירד והיה שם בן אדם, ‫אז הוא דרך עליו, הרג אותו.

‫הכובד שלו, דרך לו על הראש, הרג אותו.

‫אבל על זה הגמרא מדברת, ‫זה הרי שם, זה לא קרן, ‫לא כוונתו להזיק.

‫אם חייב כופר, ‫הבעלים חייבים כופר או לא.

‫השור לא חייב סקילה, כי הוא לא כיוון,

‫אבל הבעלים, אם חייבים כופר, ‫כך דעת רב שכן חייבים כופר.

‫אם הנבלה שלו תהיה בבור,

‫אז יאכלו אותו השרצים או עופות, ‫העופות, אם ייכנסו, העופות, ‫יש עופות כמו הנשר,

‫הוא טורף גדול,

‫ויש עוד, הרבה עופות טורפים.

‫יראו בשר, בפרט שמתחיל,

‫הם מריחים אותו.

‫כל כך שנאו אותו,

‫זה הכול היה מאת השם, השנאה.

‫הכול היה מאת השם,

‫כי אתה רואה מייד שהם מכרו אותו,

‫נגמרה השנאה.

‫נפסקה השנאה, ככה כתוב וחזה.

‫אז הוא עבר את זה שהוא מיד הבין,

‫זה לא מעשה החיים האושים,

‫זה מעשה הקדוש ברוך הוא.

‫לא אתם מכרתם אותי הנה, ‫אלא הקדוש ברוך הוא,

‫כדי לעמוד באמת עכשיו,

‫שהוא נהיה המושל ויש לו,

‫והבר ברשותו, הדגן ברשותו,

‫בטח רואים

שהקדוש ברוך הוא עשה את זה ‫כדי שיוכל לפרנס

בשנות הרעב את משפחתו.

‫האמת, הקדוש ברוך הוא עשה את זה ‫גם בשביל להוריד את יעקב למצרים, ‫לקיים גזירת ברית מן הבתרים.

‫הקדוש ברוך הוא

הוא שניהל את העולם, ‫הוא מנהל את העולם.

‫אחרי כן נהיה עבד,

‫וזה גם כן היה צער גדול ‫להיפרד מאביו,

‫מהחוכמה,

‫להיות עם אנשים גרועים כמו המצרים,

‫שטופי זימה ובעובדי עבודה זרה.

‫אדם יכול להתפוצץ מזה, מהצער,

‫אבל הוא הבין שיש פה מעשה הבורא,

‫וככה הוא התנחם.

‫הבורא לא עושה סתם דברים, בטח יבוא.

‫תבואי שואה אחרי זה.

‫כן צום לחושך.

‫טוב, אחרי כן הניסיון השני ‫והטרגדיה השנייה הגדולה

‫זו העלילה של אשת פוטיפר.

‫חוץ מהניסיונות של האריות שהיה לו,

‫אני אדבר מקודם על הטרגדיות. ‫זו טרגדיה.

הוא היה, הוא התנהג בצדקות,

‫לא רצה לנגוע בה,

‫והיא הפכה את הקערה על פיה ‫שהוא שבא לדבר העבירה איתה,

‫ואז שמה אותו בבית סוהר, ‫עשר שנים בבית סוהר.

‫אני מבין שבחודשים הראשונים הוא אומר,

טוב,

‫הקדוש ברוך הוא יודע מזה,

‫שהיא עלילה עליי.

‫אומנם העולם לא יודעים, כי היא הייתה

‫אשת ההצהרות הבאים, ‫והיא פרסמה שהוא רשע ושהוא...

‫אבל הוא אמר, מוטב לי, אני מוטב,

‫והיא באה, כל יום היא הייתה באה, ‫גם בבור היא הייתה באה לשדל אותו,

‫שיחזור אליה והיא תשחרר אותו,

‫רק שישמע לה.

‫גם בבור היא הייתה באה,

‫והיא הייתה מאיימת עליו,

‫שאני אעשוק את האוכל שלך,

‫או הייתה אומרת לו,

‫אני אכפוף את קומתך,

‫הוא היה עונה לה, השם

מציל את העשוקים,

‫והשם זוקף כפופים.

‫גם זה היה,

‫איך הוא עבר,

‫כל האיומים וכל זה, ‫את ידה היא לא יכולה להזיק לי. ‫יש בורא עולם,

הכול בורא עולם.

‫עם היסוד הזה שהכול בורא עולם, ‫הוא עבר את הניסיונות.

‫עכשיו, העלילה הזאת,

‫אני מבין, בחודשים הראשונים הוא אמר, ‫הרי יש בורא עולם שמשגיח, ‫ממכון שיבת השגיח על קודש ועל הארץ.

‫היוצר את דיבם, המבין את כל מעשיהם.

‫הוא יודע מה שהיא עושה.

‫אז רק, מה? נגזרה עליי גזירה ‫שאני אבוא לבית סוהר. ‫אבל בוודאי הקדוש ברוך הוא יושיע אותי

‫והיה מחזק את עצמו.

‫מוטב להיות

רשע ושותה לפני כל העולם,

‫ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום. ‫לא אחטא איתה.

הרי כתוב שכשהיא הייתה משדלת אותו,

‫ויהי כדברה אליו יום ויום.

‫לא, כתוב ש...

‫ותאמר שכבה עימי, ואומר,

‫וימאן.

‫וימאן, כתוב, עם שרשלת.

‫אתה יודע מה זה? בכל תפוצות ישראל ‫מעריכים בשרשלת.

‫ספרדים, תימנים, אשכנזים.

‫השרשלת זה שני טלשה,

זה פעמיים טלשה.

‫אה, מעריכים.

‫מה זה היה? מה זה בא להגיד?

‫שהוא אמר לה, לא גדול מאוד. ‫לא!

תעזבי אותי.

‫הוא אמר לה,

‫הוא צעק, לא גדול.

‫זה בהימאן, בהימאן כמשלשלת, ‫זה בא לומר

שהוא מיעין חזק.

‫תעזבי אותי. ‫לא, אני לא שומע לך.

‫הוא אמר לה שני טעמים. ‫אנחנו רואים איך הוא עבר

את הניסיון של העריות, ‫גם כן

קצת עם האמונה.

‫ראשית, הוא אמר לה...

זה לא ישר.

הבעל שלך, פוטיפר,

נתן בי אמון כל הבית תחת ידי,

רק עד שאת אשתו.

אז איך אני אלך לעשות דבר חוסר אמון?

אני לא יכול, אני אדם ישר,

הוא נתן בי אמון, אני לא אעבור על האמון שהוא נתן בי.

אני אלך

לנצל את זה לפגוע באשתו,

לנגוע באשתו.

ודבר שני,

שהוא מפחד מהקדוש ברוך הוא, כתוב בפסוק.

אז היא אמרה לו, מה אתה מפחד מהקדוש ברוך הוא? בוא תראה.

הראית לו פסלים של עבוד הזרעים, לא עושים כלום.

אמרה לו, מה אתה חושב שהאלוקים שלנו כמו

הפסלים שלכם?

האלוקים שלנו,

עיני השם אלוקיך המשוטטות בכל הארץ,

לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעליו.

גדול העצה ורב העליליה אשר הניחה פקוחות עקות דרכי בני אדם,

לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעליו.

ועוד הוא היה אומר לה,

היה אומר לה עוד משהו, תראי,

אצלנו

בבית יעקב אבינו השאיפה

של כולם

היא לזכות כמו יצחק אבינו, כמו יעקב אבינו.

יצחק אבינו היה עולה

ולמודו הקדוש ברוך הוא, כל לשון החזל,

למודו הקדוש ברוך הוא, רגיל,

למודו

לדרוש

מאהובי בית אבה, מאהובים שלו,

שיש בבית אבה, יש לו אהובים לקדוש ברוך הוא בבית אבה, בית אבי יעקב,

לקחת מהם לעולה, קורבן.

ואם אני אחטא, אני לא אוכל להיות קורבן.

אני לא מוכן להפסיד את השאיפה הזאת,

שאני רוצה להיות קורבן לקדוש ברוך הוא,

או למודו הקדוש ברוך הוא,

שמתגלה בחלום הלילה לאהובי בית אבה

ומנבא אותם, או נותן להם נבואות.

אם אני אחטא, אני לא אהיה נביא.

ואני לא מוכן להפסיד את כל השאיפות שלי.

כי אם אני אחטא, אני אהיה פסול לעולה,

הקדוש ברוך הוא לא יתגלה אליי

שאיחותה באשת איש.

אומנם יהודי שבא על

גויה אשת איש, הוא לא חייב מיטה.

רק על ישראלית אשת איש.

אבל עובר על עשה,

שנאמר ודבק באשתו,

ולא באשת חברו.

התוסות

בקידושין כא

מביא שמה שיש עשה של ודבק באשתו גם באשת גוי.

ויפת תואר, הרי כתוב,

ותורה התירה אפילו היא אשת איש.

אז התוסות מסביר מה פירוש אפילו אשת איש,

כי גם אשת גוי אסורה לישראל

מצד ודבק באשתו ולא באשת חברו.

ואם כן,

החידוש, אפילו אם היא אשת איש,

התורה התירה כנגד יצר הרע. איפה התואר?

התירה תורה לחיילים

כנגד יצר הרע.

ואיך יעשה

הרעה הזאת

וחטאתי לאלוקים? כך הוא אמר לה.

איך יעשה את הרעה הזאת?

דבר ראשון זה לא ישרות.

הפוטיפר נתן בי אמון,

ואני אלך לנצל את האמון הזה להיות עם אשתו.

זה לא ישרות.

כמו שהרמב״ם אומר,

במה זכה יעקב אבינו להתעשר?

הוא התעשר בבית הלבן.

הוא בא עם כל הטלאים, והכנס ברוך הוא.

היה מביא מלאכים

כמו כבשים

שהם

עם הנקודות ועם הטלאים.

כדי

שיחמו הנקבות,

יחמו כמוהם,

וככה הוא התעשר.

אומר הרמב״ם, בגלל שהיה עבד באמונה את לבן.

אף על פי שלבן היה רמאי

ומחליף את מזכורתו עשרת מונים.

מה זה עשרת מונים? אתה יודע מה זה עשרת מונים?

העשרה זה כמו יחידה.

אז עשרת מונים

זה מאה.

זה עשר כפול עשר.

מאה פעמים רימו אותו,

אבל הוא נשאר אותו באמונה.

הייתי ביום אכלני חורף וקרח בלילה.

מזה הוא זכה להתעשר. אז שהיה לי קושי על למה אבא שלי לא התעשר.

הרחבה שלי היה מאוד ישר, אתה יודע.

הרי כל העיר בכנס,

היו יודעים, אתה רוצה סחורה טובה ולך ליוסף תולדון.

אבא היה מפורסם בעיר

לאנר לחריד,

לאנר לחריד,

ישר ונאמן.

לאנר לחר.

והוא אף פעם לא התאפשר.

אפילו נגיד התעשר בדברים אחרים.

לא עשיר בכסף, אבל עשיר בבנים.

כולם תלמידי חכמים,

ברוך השם, וכולם מרביצי תורה.

מי זוכה דבר כזה?

לא בחינם זוכים, אין בחינם.

אתה יודע, אין בחינם, הרי כתוב

פה בפרסות מקץ.

טניא, אמר רבן שמעון גמליאל, אומר,

יוסף משלו נתנו לו.

כל מה שהוא זכה בפרסות מקץ,

לשלוט, ועבר, עשה תהלוכה.

כל מה שהוא זכה נתן לו טבעת בידיו.

על פיך ישק כל עמי.

כתוב, פש לא נשק בעבירה, על פיך ישקרמי.

ידיים שלו משמשו בעבירה,

וישר טבעתו מעל ידיו.

ויתנה לי עושה.

וכתוב שם,

גוף שלא נכנס לעבירה,

השם רביד עזב על צווארו.

כתוב שם עוד דבר נורא, דבר נפלא.

מוח שלא הרהר בעבירה,

ויקראו לפניו אברך.

מה שקראו לפני יוסף אברך, מה זה אברך?

עילוי.

הוא רך בשנים ואב בחוכמה.

אברך

רך בשנים וחברה שמביא את זה.

רך בשנים ואב בחוכמה.

טוב, זו מציאות.

הוא באמת היה חכם,

והוא היה צעיר.

אבל חז'ל אומרים,

זה לא בחינם.

רק בגלל שמוח שלו לא הרהר בעבירה,

לכן כיבדו את מוחו, אמרו, הוא חכם,

הוא עילוי.

לא בחינם אומרים על אחד שהוא עילוי.

שמעת את החז'ל הנפלא הזה?

שאפילו הכבוד שנותנים לבן אדם,

שהוא עילוי,

שדם לא בחינם.

מגיע לו.

באמת, האמת, הוא ככה.

שאדם שלומד תורה ושקוע בלימוד

ומבין את התורה

ושקוע בתורה,

ממילא הוא לא צריך לחשוב הרהורים רעים. אין לו הרהורים רעים.

הוא שקוע בלימוד.

אדם יושב בלילה, למשל,

ויש חושך בשבת, בלב שבת,

יש לו נדודי שנה

בשעה אחת בלילה.

אז מה עושה תלמיד חכם?

יושב ולומד בעל פה, חושב על איזה סוגיה,

מה חוזר עליה בעל פה.

ראש כזה, אז במקום להרהר בעבירה,

להיות יושב ובטל במה, ממילא הרצונות,

מביאים לו הרהורים רעים.

אבל אם הוא שקוע בלימוד, הוא לא...

וכך היה יוסף. יוסף הצדיק היה מוח

שלא ערער בעבירה.

למה?

כי הוא היה שקוע בלימוד.

הוא למד את כל התורה שלמד יעקב אבינו בישיבת שם ועבר.

כשהייתי בצפת,

יש מקום שקוראים לו ישיבת שם ועבר.

בצפת.

הלכתי לשם.

ויעקב אבינו למד בישיבת שם ועבר, והוא ידע,

והוא מסר את כל התורה הזאת לבנו.

אז הבן היה תלמיד חכם,

שגם היה עוזר לו, היה חוזר על הסוגיות,

וממילא זה מציל אותו מההרהורי העבירה. כי הלב

והמוח עסוק בדברים יותר טובים.

דברים,

הרי אמרתי פעם,

הרי הקדוש ברוך הוא שונא זימם ההוא.

הוא לא אוהב השטויות האלה.

אז אדם שהראש שלו חושב בדברים בטלים, בהרהורי עבירה,

קדוש ברוך הוא לא יכול להשרות שכינה עליו.

אבל אדם שהראש שלו,

היי, כמה רק בשביל זה כדאי

ללמוד

כדי להעסיק את הראש

בהרהורי תורה ולא בהרהורי דברים בטלים.

אבל אדם ריק, אז הוא אומר, מה הוא מתחיל לחשוב?

מה שהרצונות שלו מזכירות לו.

נחמן מצרים, אדם שחטא בעריות,

ונשאר לו,

הרי אני שאלתי פעם קושייה גדולה, לא אני שאלתי, כולם שואלים.

חילול שבת בשכילה.

ובכל זאת, אם אמרו לאדם,

תחלל שבת או נהרוג אותך,

יחלל שבת ולא יהרג.

כי פיקוח נפש דוחה את התורה.

או אם הוא היה צריך להתרפות

עם חילול שבת,

פיקוח נפש דוחה שבת.

אבל עבירות של עריות אפילו נידה,

ואפילו אשת איש היא בחנק, זה קל.

ונידה אפילו מיטה אין, בכלל, רק כרת, במזיד יש כרת.

מיטה בידי שמיים, אבל לא מיטת בית דין.

גם בזה יש דין יהרג ואל יעבור.

מה ההבדל?

הרי שבת יותר חמור.

והדין הוא יעבור ואל ייהרג.

התשובה היא כי עריות,

והלהט של הנפש,

אדם חס ושלום חוטא בעריות,

זה עם כל הלב ועם כל החיות שלו.

זה נדבק בו. לכן, זה מה שאמרו עזל,

קשורה בו ככלב.

מה זה קשורה בו ככלב?

כל הזמן הוא חושב עליה,

על אותה אישה שהוא חטא איתה, כי הוא

כבר נדבק

בלב ובחיות שלו נדבק איתה.

ולכן, העריות היא הרגל יעבור,

כי זה יישאר לו גם אחרי שגמר את העבירה,

זה ירדוף אותו כל החיים.

יש באמת בעלי תשובה, רחמנא ניצלן,

שחטאו ועשו תשובה ככה, כן, בסדר, אבל בסוף הם חוזרים לסורא.

מדוע?

כי הרע שהם טעמו מושך אותם בחזרה.

לכן בעריות יש חמור יותר שלא מתרפאים בהן,

ימות ואל...

גמר בסנהדין העין-גום, מעשה באדם שהעלה טינה בלבו,

ובכו אותו הרופאים, אמרו שהוא התאהב באיזה אישה

והוא לא משיג אותה,

אז כל הזמן חושב, אני נהיה חולה לב.

אמרו, אין לו עצה אלא

שתבעל לו.

אמרו לך, אנחנו אומרים, חס ושלום.

ייהרג ואל יעבור.

אמרו שתדבר איתו.

גם כן לא.

ויש אומרים בגמרא שהייתה אשת איש,

ויש אומרים שהייתה פנויה, אבל זו תקנה דרבנן.

פנויה, הרי זו לא ערבה בכלל.

אז אומרים שבכלל שלא יובנות ישראל הפקר.

זו הייתה תקנה דרבנן שאפילו

אם היא פנויה, ייהרג ואל יעבור.

הרי פנויה היא לא ערבה,

אבל ייהרג ואל יעבור.

הכול פונים,

נחזור לענייננו.

יוסף הצדיק,

אבל גם הניסיון של האריות,

אמר,

ואיך, איזה,

וחטאתי לאלוקים.

הוא לא רוצה לחטוא לאלוקים.

הוא לא רוצה להפסיד את כל השאיפות שלו.

השאיפות של בני יעקב אבינו,

אני שאלתי שאלה קטנה.

איך חז״ל אומרים לנו מה הוא דיבר איתה?

וכן, הם היו במצרים?

ואפילו אם הם היו במצרים, מה היו איתם?

איך הם יודעים

מה דיבר יוסף עם אשת פוטיפן?

אמרתי שהם זה השערה שלהם,

כיוון שיוסף גדל בבית כמו של יעקב אבינו.

מה היו השאיפות בבית יעקב אבינו?

להיות נבי,

להיות קורבן להקלות ברחוב.

אתה יודע, ראיתי היום בעיתון, לא היום, אתמול, ראיתי בעיתון של סבא

הרב חיים משמואלביץ'.

הוא היה, אתה יודע, הוא ניהל את הישיבה בשעחי.

הבטלן הזה, כביכול, שהוא כל הזמן למד,

הוא ידע שף

בעל פה, ממש כך מספר, ברוך רוזנברג,

היה מתלמידי סבא חיים.

הוא אומר, שאלו אותו איך החזקתם מעמד.

אמר שהשיעורים הנפלאים של רב חיים

בבקיאות ובעיון,

השיעורים שלו, זה היה תופס אותנו.

אז הרב חיים הזה היה מפרנס את הישיבה עם הברחות

של דולרים,

וזה היה אסור על פי חוק היפני. יפן הייתה

נגד אמריקה, כי יפן הייתה בברית עם היטלר,

והאמריקאים היו נגד היטלר,

אז הם אסרו.

והוא היה עושה חוכמות

עם קודים איך לקבל את הכסף.

פעם אחת,

המושל האכזרי,

כך הם כותבים, האכזרי ביפן,

קורא לו למשטרה של המשטרה,

הקפיטן של המשטרה קורא לו לבוא לחקירה אצלו.

הוא ידוע שאם באים, זה היה בניין רביעי,

שאם באים לשם,

רוב הסיכויים זה מוות.

ובא רב חיים,

עולה, הוא בא, ועל כורחו יש לו ברירה,

הוא בא,

ובדרך, כשהוא עולה, הוא אומר,

תתפלל לקדוש ברוך הוא.

הוא אמר,

ריבונו שלום, אם אתה רוצה להקריב עוד,

שאני אהיה קורבן,

הוא פחד שהוא ימות.

אם אני אהיה קורבן, אני הולך בשמחה.

אני אהיה קורבן בשבילך,

בשביל התורה, בשביל... אני אהיה קורבן.

אבל אם אתה תציל אותי,

אני מבקש ממך שכשאנצל,

לא יהיה עליי העול לפרנס

את הישיבה.

זה עול כבד.

ובפרט בשמחה, לא היה.

מאיפה לקחת כסף? מה, אין שם יהודים? קצת.

הם לא יכולים לפרנס 350 שלוש ארוחות ביום.

הם לא יכולים.

מי יכול לפרנס? והוא היה,

והם, על זה הם באים לחקור אותו. מאיפה יש לו כסף?

מאיפה הוא מבריח כסף?

אתה מבין? אני לא יודע איך הוא ניצל מהם.

לא כתוב. אבל על כל פנים, התפעלתי מן המילים.

ריבונו שלום, אתה רוצה שאני אהיה קורבן?

אני אגזר עליי מוות, המושל הזה.

אני קורבן בשביל התורה ובשבילך.

אני מקבל באהבה.

אבל אם תציל אותי,

אני מבקש,

הוא אמר, זו סגולה לבקש בשעה פחד מוות,

לבקש איזה בקשה.

בזכות הפחד מוות

שיש עליך, אתה יכול לבקש ותיענה.

בשעה צרה,

אדם נענה.

העונה לעמו ישראל בעת צרה.

גם שלא בשעה צרה, אם

קרוב השם לכל קראו וכל אשר יקראו באמת,

אבל בשעה צרה מתקבלת יותר התפילה.

אבל התפעלתי שהוא חושב, אני אהיה קורבן.

בבית יעקב אבינו כולם היו רוצים להיות קורבן,

להיות נביא.

זה חז'ל הבינו, ידעו מה השיחה שמה, מה מדברים בבית יעקב אבינו.

זה לא כל כך טוב בשביל הנבואה

לא לעשות ככה, לא לעשות ככה.

הכל היה סביב להיות נביא,

וסביב, אז חז'ל הבינו שהוא אמר לה דברים כאלה.

זה רק השערה,

זה לא מאה אחוז,

אבל זה השערה של חז'ל,

שהוא אמר לה,

מה, את רוצה שאני אפסיד את כל השאיפות הגדולות?

אני רוצה להיות נביא ואני רוצה להיבחר להיות עולה לקדוש ברוך הוא.

זה הייתה השאיפות של בני יעקב אבינו.

אז זה אמרתי גם

על בית אבא שלי,

בית סבא שלי, רבי ברוך הלאה שלום.

מה היה כל השיחה בבית?

זיכוי הרבים.

להציל בנות,

לשלוח אותן לסמינרים, להציל בחורים, לשלוח לישיבה.

זה הכל היה שיחה, הכל היה מסביב זה.

לכן הבנים זכו,

כולם מזכי הרבים.

מרביצי תורה כולם, ראשי ישיבות,

וגם הבנות מרביצות הרצאות של תורה, הבנות של המשפחה.

זו הייתה שיחה בבית.

וכשנכנס לבית סוהר,

אז אמרתי, בשנה, בחודשים הראשונים אמר, הקשר ברוך הוא יודע מזה.

והוא בטח יציל אותי.

אבל הוא רואה,

עוברת שנה,

אין קול ואין עונה ואין קשר.

אין שום התעניינות עליו.

עוברת עוד שנה ועוד שנה,

שלוש, ארבע שנים,

הוא כבר מאוד צריך לומר, גמרנו.

אין תקווה.

למה?

העניין שלו כבר נשכח. מי ילך להזים את אשת פוטיפר

בבית המשפט?

מי ילך להזים אותה?

אין מי שידאג לו, ואז הוא יכול להפול,

להרהר.

אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא

יכול לחשוב,

נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור.

הוא יחשוב כאילו הקדוש ברוך הוא לא רואה אותו, לא שכח ממנו.

חס ושלום.

אין דבר כזה.

הקדוש ברוך הוא צופה ומביט על כל אחד ואחד.

כולם מופיעים אצלו במסך.

כמו שהייתי פעם בבנק.

אני נכנס,

וכבר שם למעלה המנהל רואה אותי

במסך הוא רואה מי נכנס, מי יוצא.

גם כל העולם הזה כולו גלוי וצו... ולפני הקדוש ברוך הוא.

ואין אי אפשר להסתתר

מפניו.

אנה, ומפניך אברח.

אם אשג שמיים שמעת והציעה שאול היא נקה.

אשג כנפי שחר אשכנע בחרית ים.

גם שם ידך תנחני ותאחזני עם עיניך.

זה במזמור קלט.

שהבן עזרא אומר, זה המזמור הכי טוב שיש.

ככה הוא אומר.

אבל מה היה טוב, אתה יודע מה זה אין אפסה כנפי שחר?

כנפי שחר זה בבוקר,

השמש יוצאת,

כבר יש אור במערב.

למה? זה מהירות האור.

יש מהירות האור, יש מהירות הקול.

מהירות האור זה 300 אלף קילומטר בשנייה.

מהירות האור.

אז הוא אומר, אפילו אם לי יהיו כנפיים כמו של הבוקר, של השחר,

כמו של הזריחה,

יהיו לי כנפיים כמו

מהירות האור.

גם שם ידך תנחני.

אשא כנפי שחר,

אשכנע באחרית ים, ואני,

כמו באור.

הוא מיד מאיר במערב.

כשיוצא הזריחה,

זה מאיר במערב.

עשר כנפי שחר אשכנע באחרית ים,

גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך.

גם שם

תאחזני ימינך.

בכל מקום, הקדוש ברוך הוא נהיה,

אה נא מפניך אברח.

אם משג שמיים שמעת, והציעה שאול היא נקע.

טוב, אני אסיים בעוד דבר קטן.

בסוף פרשת וישב,

כשחלמו שר המשקים ושר האופים,

ויוסף

פטר להם את ה...

אז הוא אמר לשר המשקים, כי אם הזכרתני לפני פרעה,

שמה,

שאני לא עשיתי מאומה פה,

גונבתי מבין העיוורים, וגם פה לא עשיתי מאומה.

אני יושב פה

בעוול.

בשלטון הזה יש עוול.

הנה, אני פה בבור בלי שלעשיתי כלום.

טוב,

אז כתוב שבשביליו שני מילים שהוא אמר,

כי אם זכרתני והזכרתני לפני פרעה,

בשביל זה הוסיפו לו שנתיים בבית סוהר.

מהקדוש ברוך הוא גזירה.

זה פלא.

איך מענישים על השתדלות? הרי זה בן אדם שכבר ישב

עשר שנים בבית סוהר ולא רואה שום תקווה.

עכשיו הזדמנה לו,

עשה טובה לשר המשקים,

שימח אותו בפתרון,

עשה לו טובה,

אז הוא מבקש ממנו שיזכיר אותו לפני פרעה.

עשה קצת השתדלות.

אז מה, בשביל זה להעניש אותו כל כך?

יש חז״ל יותר קשה.

בחז״ל כתוב

ברוך הגבר אשר הוטח בשם

ולא פני רעבים וסטה חז״ב זה יוסף.

יוסף כן פנה למצרים, רעבים זה מצרים.

יוסף כן פנה.

מה זה ולא פני רעבים וסטה חז״ב זה יוסף? כך כתוב במדרש רבו.

סוף פרשות ויושב.

אז שמעתי בשם

הרב

הרב גרשון ליממן, זכר צדיק לברכה,

היה הרבה מדבר על ביטחון, והוא בעצמו

היה בעל ביטחון גדול.

הוא בעצמו ממש כל החיים ניהל,

אבל עם הקדוש ברוך הוא. כל הזמן ניהל,

היה בעל ביטחון גדול.

אז הוא הסביר דבר נפלא, הוא אומר,

שפה לא היה בגדר עונש

להעניש את יוסף עוד שנתיים,

אלא בגדר חינוך.

הוא מחנך אותו בביטחון.

אומר לו, אבני, אתה חושב שהשתדלות תעזור לך?

בוא נראה.

אתה עכשיו השתדלת אצל שר המשקים.

בוא נראה

אם הוא יעזור לך.

והנה,

עבר חודש, חודשיים, שלושה,

שר המשקים, טוב,

יוסף אומר, אולי

לא היה לו הזדמנות עדיין.

אבל עברה שנה, חצי שנה, שנה,

שנה וחצי.

רק אחרי שנתיים, והאם היקט שנתיים ימים,

אז הוא פרעה חולם, ואז...

אבל אז מה, למד מזה,

לימד הקדוש ברוך הוא ליוסף,

לימד אותו שההשתדלות לא עוזרת.

ל... ל... ל... ל... לפתוח בהשתדלות?

צריך לעשות השתדלות.

אבל כל הזמן הביטחון יהיה בשם יתברך.

הוא מנהל את העולם.

כיוון שהוא...

אז עכשיו הוא למד לקח

שלא לפנות לרעבים מסטי חזל.

כך אמר הרב גרסון.

דבר נאה.

יפה להסביר את החזל הזה.

רבי חנניה בן עקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ולפיכך חירבה להם תורה ומצעות.

שנאמר הזנחה ושמען צדקו,

יגדיל תורה ויאדירה.

שהלימוד יהיה לרפואת אורה בת נעמי ברכה.

אמן.

זהו, אין מניין.

בבקשה.