הקורונה אזהרה לישראל - פרשת בשלח | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שהקדוש ברוך הוא מאיים עלינו.

הווירוס הזה מאיים על כולם,

וכולם עם בהלה,

מלבד הנזקים שהוא עושה בכלכלה לסין ולעוד מדינות.

אבל זה גורם בהלה ופחד.

אני אגיד מקודם, יש גמרא במסכת תיבמות,

דף סג לעמוד א'.

הגמרא שם אומרת,

אמר,

אין פורענות, לא זוכר את השם של הימורא,

אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל.

לגויים,

זה בשביל ישראל.

גם הוא מביא פסוק בספר צפניה.

יש פסוק,

איפה התנ״ך?

הנה יש לי בספר צפניה ג' יש פסוק,

מזה הוא דורש,

צפניה ג'.

הוא דורש, כתוב,

הכרדתי גויים,

נאשמו

פינותם.

פרק ג'.

יש לך?

תביא לראות לו בעל פה, גם אסור לומר דברים שבכתב אסור לומרם בעל פה.

הנה, הכרדתי גויים,

נאשמו פינותם.

כל המקום שמתאספים אנשים היום זה משממה.

החרבתי חוצותם

מבלי עובר.

חוצות, הרחובות.

החרבתי אותם שאין עובר שם, ריק, הכל ריק.

ניצדו

עליהם מבלי איש ואין יושב.

ניצדו עריהם.

הערים שלהם ניצדו. מה זה ניצדו?

אומר רשי,

ניצדו

תודה. תודה.

ניצדו זה גם כן כמו שממה.

מילה של נשם ופינותם

נחרבו ערים עד שנעשו מבלי יושב.

אבל המילה ניצדו הוא

ניצדו עניין שיממון.

כמו בהשימותי אני את הארץ,

דרגם אונקלוס ועד שדה.

ניצדו מבלי עובר.

ניצדו, הרי הם יהיו ריקים ושוממים.

מבלי איש מאין יושב.

ככה הוא

העניש את הגויים.

אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר.

על ידי זה אתה תפחד ממני ותקחי מוסר.

תקחי מוסר.

מזה תקחי מוסר.

ולא יכרת מעונה

כל אשר פחדתי עליה.

זאת אומרת, כן.

זאת אומרת שהכרשבח הוא מעניש גויים,

אבל העיקר המטרה שלו,

שישראל יפחדו.

אני רוצה להסביר משהו קטן.

היה לפני כמה שנים

בחור לומד בישיבת

של רבי אל-זקס בקריאת ספר.

מה?

חברון רבי אל-זקס.

מה? חברון רבי אל-זקס. כן.

והוא יצא מן העיר ואוטו הרג אותו.

והוא גר, בחור שגר ברחובות.

ההורים שלו גרים ברחובות.

אז

הוא הולך לשיעור. יש שם

איזה תלמיד שלנו

שהוא אומר שיעורים.

אז הזמינו אותי שאני אספיד את הבחור.

טוב, לחצו עליי אולי.

הרבי הלל הוא ראש הישיבה והוא מכיר אותו. אני לא מכיר אותו.

טוב, אבל לחצו, הלכתי.

מה אמרתי?

אמרתי, אני אשאל אתכם שאלה.

מדוע כשקורה אסון כזה אנחנו לא מזדעזעים?

אנחנו אדישים, לא, לא.

מה לעשות?

עולה. אפילו כשיש אסון גדול,

נגיד הצונאמי שהיה באינדונזיה,

ביומיים-שלושה מתו 280,000.

אנו לא מזדעזעים.

אז הסברתי ככה למה לא מזדעזעים.

כאן כתוב שישראל צריכים,

אני מרבית, כשהם רואים שאני נותן מכות, הם צריכים לפחד ממני.

אמרתי, אני כך קיוויתי, שככה הם יפחדו ממני

וילמדו מוסר,

ילמדו ליישר את עצמם.

למה אנחנו לא,

בגלל שיש,

בדור הזה בפרט, יש כפירה.

כוח הכפירה.

לא רוצים לקבל שיש אלוקים,

שזה משעבד אותם.

היום הרחוב לא רוצים שום שיעבוד לאף אחד.

לכן הם כופרים, הם לא רוצים, הם כופרים במציאות השם.

איפה שלא יכולים להיות, לקבל עול.

שום עול, שום מצווה.

אז מה, כל מקרה שקורה

זה מקרה.

אז ממקרה, אז מה אני צריך להזדעזע?

בגלל שקרה מקרה כזה באינדונזיה, אז אני צריך להזדעזע?

או אסון של איתונת דרכים, או זה.

אני,

למה, אני לא, לא, לא.

המקרה,

זו סיבה שאני אזדעזע.

לפי שמקרה,

גם אם, יכול לקרות גם אצלי.

וגם אם לא היה קורה שמה,

היה יכול להיות אצלי.

רק בני אדם התרגלו לחיות

עם מקרים ומאורעות

שעוברים בעולם.

הם התרגלו.

התרגלו.

מי אמר לך לבוא?

יוסי?

כן.

מקרה,

אנשים יודעים שיש מקרים.

כל בן אדם יודע שיש תאונות דרכים.

אז מה, הוא גם חושב,

ועלול להיות פעם שאני אהיה לי עיתונת דרכים.

ולא בכלל שקרה שם גם מקרה אצלי.

גם אם לא קרה שם, הוא יכול לקרות אצלי.

אז מה אני מזדע... אני לא מזדעזע. כפי שאני כבר התרגלתי לחיות עם המקרה.

אבל עם ישראל, שיודעים שאין מקרה בעולם שאם נענשים שם בכל מקום,

אני יודע שזה הקדוש ברוך הוא מרביץ להם.

כמו שכתוב ב...

אשור שבט אפי.

אשור.

מלך אשור זה היה סנחרב.

הוא הגלה

שני בני גד ובני ראובן.

וגם מלכי ישראל גם כן סבלו הרבה מהם מאשור.

אבל זה לא שאשור

בא ועשה איתנו מלחמה, זה הקדוש ברוך הוא משתמש באשור כמו מקל.

אשור, שבט,

שבט זה מקל.

שבטך ומשענתך עמאי נחמוני.

שבט זה מקל.

אשור זה מקל של הקדוש ברוך הוא, שעם זה הוא מרביץ לנו.

אז אם

שמה הוא מרביץ, למה הוא הרביץ שמה?

אנחנו מתבוננים, ודאי הקדוש ברוך הוא.

אין אמונה ואין עוול.

הכל בדין.

הוא העניש בכלל שהם רשעים.

אז אם ככה,

הרי אותו ריבונו של העולם שהרביץ שמה, הוא נמצא גם פה.

מלכותך, מלכות כל העולמים.

וממשלתך וחדרו לעולם. מלכותך, מלכות כל העולמים. הקדוש ברוך הוא מלך

בכל מקום.

אז אותו, אם הוא מקפיד שמה על עבירות,

גם אצלנו, הוא יקפיד עליו. וזה אותו ריבונו של עולם.

אז מפחדים.

אבל מי שאומר שזה מקרה, אין לו שום סיבה לפחד.

מצד מקרה, גם בלי המקרה הזה, אני ידעתי שיכול להיות מקרה.

ואני התרגלתי לחיות,

על אף שבעולם יש מאורעות משונים ומקרים משונים.

נו,

לכן זו לא סיבה שאני... לא קורא לי כלום ממשל אדיש. נו, מה יכול להיות מקרה אצלי? גם בלי המקרה הזה יכול להיות. אני כבר יודע שהעולם מלא אסונות ומלא...

אם אתה יודע שאין עוד מלבדו

שהוא עושה ועשה ועושה ויעשה לכל המעשים,

הוא המנהל את העולם, יש מנהל לעולם.

אז אני חושב, אז גם אותי הוא יכול לתפוס.

אם אני אחטא, אני אאנש.

אז לכן, זה מה שהקב' ברוך הוא רוצה.

כשהוא מרביץ לגויים זה בשביל שעם ישראל.

אך אמרתי, תראי, תראי.

אמרתי,

אמרתי,

אמרתי,

תראי אותי ותיקחי מוסר.

אבל היום, גם בזמן התנ״ך, גם

בזמן הנביא,

הוא היה אומר להם

את הנבואות שלו בשביל שיעשו תשובה ויתחזקו בירת שמיים.

והם לא שומעים לו.

אחרי כן כתוב.

אז בדור הזה,

ודאי, לא נוכל לומר שישראל מקבלים מוסר מן המכות שלהם.

לא נוכל לומר שמקבלים מוסר

מזה שהגויים נאנשים.

אז מה עושה הקב' ברוך הוא?

למה שהם צריכים להתבונן בשביל לקבל השמיים?

אני איים עליהם בעצמם.

ואז הנה, זה

הווירוס הזה,

וירוס אחד.

מה זה אחד? הוא מתרבה.

הוא מתרבה.

ואיך הוא יכול להזיק כל כך?

בגלל שיש.

אז עכשיו יש קצת פחד.

אם יודעים,

ובאמת, התמונה שיש לנו מהווירוס הזה,

מהמצב הזה,

שהקב' ברוך הוא מאיים עלינו. אני ככה מתרגם את זה.

איך, איך, מה, מה יש לנו מן הפחד?

זה עושה נזקים, עושה נזקים בממונות, זה עושה הרבה נזקים.

סין בעיקר,

אבל סין הרי זה כמו רשות בין-לאומית.

כל כך הרבה מפעלים יש

מיהודים מאמריקה, יהודים מכאן.

הם מקימים מפעלים, לפי שם הפועל הוא זול.

אז מייצרים דברים, כל הדברים באים מסין היום.

אם יש להם חומרי גלם,

והעבודה היא בזול,

באים מפעלים. יהודי פותח מפעל,

ויש לו פועלים.

אבל עכשיו הוא צריך לברוח משם.

הוא עלול.

אז הכלכלה,

וגם סין סובלת הרבה, לא יהיה, יהיה,

יהיה, איך קוראים לזה, אבטלה.

יהיו הרבה, הרבה מפעלים ייסגרו.

זה גורם אבטלה וגורם שאנשים לא באים לסין.

כבר לא נוסעים לשנאה, אנשים פחדים.

ועוד הרבה נזקים.

אבל הפחד,

זה העיקר.

אני רואה שהכאוס ברוך הוא מאיים על העולם.

תדעו לכם,

הרי אנחנו יודעים שיש מנהל לעולם.

העולם הוא לא הפקר.

ויש בוס,

ובוס, הבעל בית.

יש בעל בית לעולם.

הנה, אתה רואה במופתים של יציאת מצרים, כל המכות.

אתה רואה שהכאוס ברוך הוא, כל העולם ביד שלו.

אתה רואה, הוא מביא

בבאחיו, ברד הרבה חושך.

מכת וחורות.

ברד הרבה חושך.

ברד והרבה מביא רוחות,

שולט ברוחות,

ועל ידי זה מביא עננים,

ויש קור מן הרוחות,

ויש ברק.

בפסוק משמע שבשביל שיהיה ברק צריך שיהיה ברק.

ברקים למטר עשה.

לא הבנתי. אני לא, לא,

לא הבנתי. למה צריכים ברק בשביל המטר?

צריכים שיהיה קור,

ואז העננים הרי הם לאימים מים.

העננים זה ממים.

כמו האדים.

אתה תשים צלחת מזכוכית,

תשים אותה על הסיר או על הדוד מים,

ואחרי כן תוציא,

מיד תראה

מים.

מקררים ונהיים מים.

העננים זה מים.

אתה רואה ענן, תדע לך שכל הענן זה מים.

אבל מי מביא אותם, ומי מקרר אותם,

שירדו,

איך זה פסוק באמת,

פסוק בתהילים, אנחנו אומרים את זה,

ברקים למטר עשה נוצר רוח מעצותיו.

כל אשר חפץ אדוני עשה בשמיים ובארץ.

כל מה שהוא, מעלה נשיא מקצה ארץ, ברקים למטר עשה,

מכאן רואים שהוא הבוס.

הוא עושה,

הוא עושה את הרוחות, עושה את הרעמים, עושה את הברקים.

אתה רואה שהוא הבעלים פה.

לדעת שיש מציאות השם זה העיקר הראשון, יסוד

היסודות

ועמוד החוכמות

הוא לידע שיש שם מצוי ממציא כל נמצא.

זה כך מתחיל הרמב״ם, יסוד היסודות לדעת שיש אלוקים.

ואם יודעים שיש אלוקים,

ברום העולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד עושה ארץ,

כי ה' ברוך הוא בשמיים.

אבל הוא רואה בני אדם,

ושופט אותם,

או גם נותן להם שכר. צדקתך,

משפטיך זה העונשין,

מעניש,

וצדקתך זה הטובה שהוא נותן לעושה רצונו

שכר ועונש.

זה היסוד הראשון,

היסוד הראשון לדעת שיש, נדמה לה,

נותנים לב.

אם קורה משהו, היות שאני יודע שזה לא נעשה לבד.

זה לא מקרה.

כמה התורה החמירה בפרסת בחוקותיי.

אם תלכו עימי בקרי,

אף אני אלכם בחמאת קרי.

יש בספר שערי שוב עליה רבנו הנה בחלק ב',

שהוא מבאר

שזה דרגות

ואם לא תשמעו לי ואוסיף עליכם.

הכל דרגות בכפירה

של מקרה, מקרה, מקרה.

אנחנו יודעים,

אין לאדם חלק בתורת משה רבנו

עד שיאמין שכל מקרנו

ודברינו כולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגות של העולם כלל.

האדם לא נקרע מכלל ישראל ואין לו חלק.

אין לאדם חלק

בתורת משה אם הוא לא מאמין

שיש בורא עולם שמנהל את העולם.

שכל מקרנו ודברינו כולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגות של העולם כלל.

צריך לדעת.

בפרשת השבוע

יש גם פרשת המן.

פרשת המן, כמה ניסים היו במן.

הם היו, כל אחד אוסף.

ואושב,

מה שנראה לו שמספיק לו.

הוא מגיע הביתה, נהיה עומר.

אם הוא פחות מעומר, אם הוא עשה פעת מעומר,

מגיע הביתה, נהפך לעומר.

ואם הוא יותר מעומר,

מגיע הביתה, מתמעט, נהיה בדיוק עומר.

וראיתי ברשי,

רשי אומר, הרי ביום שישי היה יורד כפול.

ובשבת לא ירד.

זה מה שקוראים לחם משנה,

שני עומר לאחד.

אז רשי אומר,

הוא מביא מהפסוק מקודם, שכתוב,

והכינו את אשר יביאו.

אומר רשי,

לא היה נעשה שני עומר בחוץ.

הם אספו כמו כל יום.

אבל מגיעים הביתה,

נהפך,

שמה נהפך לשני עומר.

רשי מדייק את זה מן הפסוק.

הם הכינו את אשר יביאו.

זה משלח.

והכינו את אשר יביאו.

והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו.

והיה משנה על אשר ילקטו יום-יום.

יהיה כפול.

אז אומר רשי,

אחרי שהביאו את זה הביתה,

באמת, שאלתי מאיפה היה להם כלים.

צריך כלי לקחת עומר.

הרי עומר זה 43 ביצים

ועוד משהו.

43 ביצים.

זה כמות.

היה להם כלים, הם העבירו כלים ממצרים.

ועם זה הם מילאו אותם,

ואפילו ביום שישי מילאו קצת, כמו כל יום.

הגיעו הביתה, זה נהפך לשני עומר.

זה גם דבר מעניין כתוב פה.

שביום השישי לקטו לחם משנה,

שניה עומר לאחד.

אז רשי שואל קושייה.

למה צריך לומר לי לחם משנה כפול?

הרי אחרי כן כתוב שניה עומר לאחד.

מה זה המילה משנה? אומר רשי שהכוונה משונה,

שביום שישי המן היה יוצא יותר עם יותר טעים

וגם ריח יותר טוב. אז היא אומרת, ריחו וטעמו משובח.

זה היה משונה, שיהיה לכבור סבת.

לכבור סבת יהיה המן, הרי איך כתוב שמה?

שלא יהיה לבושך של שבת

כלבושך של חול.

וגם לא יהיה הילוכך ביום שבת כמו הילוכה ביום...

גם זה שלא יהיה מאכלך בשבת כמאכלך של חול.

וכאן אתה רואה,

הקב' ברוך הוא הכין להם

עומר מיוחד, דמן מיוחד,

ביום שישי.

כדי שבשבת יתענגו

מן המן.

הסאמה רשי אומר, יש עוד שמה בפסוק

לדורותיכם.

לשמור,

אמר הקב' ברוך הוא למשה רבנו,

תיקחו

צנצנת מן,

צנצנת, תמלאו אותה מן

ותשמרו אותה

לדורות.

למען ידעו בני ישראל

שאכלתי אותם את המן.

והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ירקטו יום-יום.

ואחרי כן כתוב, לקטו,

בני ישראל לקטו ממנו איש לפי אוכלו.

אומר לגולגולת מספר נפשותיכם לפי מספר הילדים שיש בבית, הנפשות.

איש לאשר בה לא תיקחו ויעשו כן,

וכל יום היה

מי או מתרבה לו או יורד. אם זה פחות, מי אומר?

היה נעשה נס, היה ברכה,

כמו השמן של השונמית, אלישע

אמר לה אם אסוך שמן הזה, אסוך שמן נשאר.

זה היה מלא ניסים.

כאן רשי מביא

על לדורותיכם

רשי מביא

ש... ואומר משה, זה הדבר אשר ציווה ה'.

מלוא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם.

עומר שלם, 43 ביצים, כמו שקולה.

למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר אכלתי אתכם במדבר,

והוציא אתכם מארץ מצרים. הביא רשי

שירמיה,

ירמיה בזמנו

הוא היה מוכיח את ישראל שהם לא עוסקים בתורה.

מפני מה אתם לא עוסקים בתורה?

אז אמרו לו,

יש לנו ילדים ואנחנו צריכים פרנסה.

איך נעזוב את הפרנסה ונלך ללמוד?

אמר, הוציא להם צנצנת המן.

משמע ששמרו את צנצנת המן בקודש הקודשים,

על יד העדות.

ממש בקודש הקודשים שמרו צנצנת של מן.

וזה לא הבאיש.

ככה מישהו משאיר צנצ... מן, לאז, מחר בבוקר היה מתקלקל.

והצנצנת לא התקלקלה. ואותו דבר,

מה שעשו ביום שישי,

נשאר לשבת ולא התקלקל.

ועוד הרבה דברים.

כתוב, ויבאש

וירום תולעים ויבאש.

אז רש״י אומר

שלא כך צריך להיות.

הרי תמיד

מקודם הוא מתחיל,

מה זה ויובאש?

לעלות עובש, לעלות...

ואחרי כן באים תולעים, נעשה תולעים.

וכאן כתוב, ירום תולעים ויובאש.

אז רש״י אומר שזה היה משהו מיוחד. הם השאירו אותו,

דתן ואווירם, השאירו

לבוקר. עברו על יותיר ממנו עד בוקר.

יש איסור להותיר. כמו שאסור להותיר קודשים,

אסור להותיר

עד הבוקר את המן.

אבל

היו כאלה שהותירו

וירום תולעים ויבאש. רש״י אומר

שהיה צריך לומר ויבאש וירום תולעים.

כי קודם

הוא מתקלקל, אחרי כן יש תולעים.

אבל זה היה נס.

זה היה נס. פה אולי

בגלל שעברו על רצון השם.

היה כעס.

זה לא בשוגג.

זה היה כעס.

אז מהר נהיה התלייה.

אני רוצה לומר לכם

איזה חידוש שאני תמיד אומר

בברכת המזון,

אנחנו אומרים

הוא נותן לחם לכל בשר כאילו על המסדו,

וכתובו הגדול תמיד

לא חסר לנו ואליך צר לנו.

יש כאלה גורסים, ונא אליך צר לנו.

וראיתי ספר התפילה שהוציא רב חיים קניבסקי,

שמש ורעו.

הוא תיקן, לא בלי ונא, אבל הוא מוסיף

להגיד ויהי רצון

שאליך צר לנו.

ואנחנו,

לא גורסים ככה, אנחנו גורסים. לא חסר לנו ואליך צר לנו.

אמרתי ש... וזה באמת הפשט הנכון,

שהקב' ברוך הוא ברא את הבריות שלו,

הוא חייב לפרנס אותן. זה אתה רואה בבריאה.

את כולם הוא מפרנס.

זה אמרתי היום, אמרתי.

למשל,

בפוניבש או במיר,

לא יודע, במיר אני לא יודע כמה אוכלים,

אבל בפוניבש יש כמעט אלף בחורים,

וצריך לתת להם שלוש ארוחות ביום.

זה עור כבד לתת.

רק שלוש ארוחות ביום.

ואם נותנים פעם עוף,

זה כמו חתונה.

לך, תעשה חתונה בה כמה יעלה לך.

וכאן כל יום, וכל יום, וכל שבוע, זה...

הרב מפוניבש אמר שזה יותר קשה מלבנות בניינים.

על אוכל הגבירים לא מבינים.

מבינים לעזור בבנייה, בבניין, או איזה חדר על שמם.

אבל ההוצאות היום-יומיות הן קשות.

ככה.

נכון.

אבל אנחנו אומרים,

לא חסר לנו ואל יחסר לנו.

מזון תמיד לעולם ועד.

כי הוא אל זן ומפורנס לכול.

אנחנו נותנים טעם, למה לא יחסר לנו?

לפי שככה

הבריאה.

הוא ברא אותנו,

הוא מפרנס אותנו.

כי הוא אל זן ומפרנס לכול. והתקין מחיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא.

הוא דואג

לפרנס את כולם.

אתם יודעים, ראיתי פעם, ראיתי באיזה סרטון,

שמראים

על החיות.

אז הדוב היה, הראו לנו דוב

שהוא

אין לו בשר,

אבל הוא יושב בנהר,

ששם עוברים דגים,

סלומון.

והוא יושב בראש ההר

והוא רואה שהדגים באים.

אז הוא רק פותח את הפה.

והדג נכנס לתוך הפה שלו, הוא לא תופס את המצב שזה חי רע.

הוא חושב, הוא נוסע,

נכנס ישר לפה שלו, ישר הדוב

סוגר את הפה,

ואתה רואה דם.

בולי של שני קילו.

נכנס לפה, יש לו פה גדול.

אני ראיתי איך הכר שמחון מפרנס את כל הבריות.

גם ראיתי דבר.

הייתי פעם בירקון,

איפה שהוא נשפך לים,

על יד הריידינג,

ישבתי שם בחוף.

יש שם מים בחוף, קצת מים עד... קצת מים.

ישבתי

ואני רואה באים להקות

של דגים קטנים.

זה היה נראה בורי בלהקות.

כל להקה לפחות 100 פריטים.

ועובר הלהק הזאת, באה הלהקה אחרת.

עובר את זה, תראו מה שאמר דוד,

אדוננו דוד אמר.

זה הים גדול ורחב ידיים.

שם רמס ואין מספר.

לא יכולים לספור כמה

בעלי חיים יש שם רמס, הם זזים.

הם חיים.

שם רמס ואין מספר.

חיות גדולות הן קטנות.

עכשיו, מזה שראיתי הלהקות האלה,

הבנתי כמה דגים יש בים.

בפרט, הרי אנחנו רואים, יש בני אדם היום,

שבעה מיליארד או שמונה מיליארד כבר.

שמונה.

והאדם נברא יחידי,

ואשתו יחידה.

ומזה אנחנו צאצאים של האדם הראשון.

ויש היום אולי

שמונה מיליארד בני אדם.

עכשיו, מה עם הדגים שהם לא נבראו יחידים?

הם נבראו כל המינים.

יש הרבה מינים של דגים.

יש דגים אסורים,

דגים טרף.

ראיתי בכנרת, הדייגים

מוצאים בבוקר, מוצאים את הרשת.

אז לפעמים יש שם דגים טמאים, הם מחזירים אותם

לים הכנרת.

אז בטח שהדגים שבים התרבו מאוד.

התרבו מאוד.

ולכולם הקב' ברוך הוא מפרנס.

אני ראיתי בעיניי על הדוב

ומה עם הדגים, שהם גם אוכלים דגיגים.

לכולם הוא דואג.

שיר הפרנסה.

זה לא בחינם

אומרים מכלכל חיים וחסד בברכת גבורות.

בברכה של חיי המתים.

אתה גיבור לעולם השם.

למה

יש גם כן,

מזכירים את הגשם, השיבה רוח מורידה גשם?

כי גם גשם זה גבורות, אומרת הגמרא.

להוריד גשם, כל טיפה לא תיגע בחברתה.

שאם היו נוגעים בחברתה, היה נחרב העולם. לפי שהיו יורדים דליים של מים, לא טיפות.

יורדים מכלים של מים.

היה הורג בני אדם.

זה גבורות של הקב' ברוך הוא.

לעלות מעלה ניסים מקצה הארץ,

ברקים למטר עזב, מייצר רוח, מהצרותיו.

ואז התחדש לי לכוון,

אזן אותנו ואת העולם כולו.

מה זה כולו?

כולו. אני פעם לא הייתי כולל גם את הדגים.

הייתי חושב על בני אדם, על בהמות.

אפילו על עופות לא חשבתי.

אבל האמת, מזל אותנו את העולם כולו,

זה כולל גם העופות וגם הדגים,

ולכולם הוא נותן להם. עכשיו,

הרב עמאר, הרב מיפולוביץ' היה אומר שהעול הזה להאכיל

אלף תלמידים

זה עול כבד מאוד.

נו, מה נגיד על הקב' ברוך הוא, שהוא מפרנס כל העולם

וכל בעלי חיים?

מקרני ראמים

עד קנא ביצים.

זה גבורה?

אתה יודע, הקב' ברוך הוא, אבל מה רואים?

הקב' ברוך הוא ברא בני אדם, ברא בעימות,

ברא בעלי חיים,

והם צריכים מזון.

הקב' ברוך הוא והתקין מחיו ומזון לכל ברייתיו אשר ברו.

אתם יודעים שמי כתב הנוסח של ברכת הזן?

משה רבנו.

אז אם אנחנו מדקדקים בתורה

על כל מילה,

אז גם בברכת הזן צריך לדקדק בכל מילה. לכן אני אומר שהפשט לא חסר לנו ולא חסר לנו תמיד לעולם ועד.

למה?

כי הוא האזן ומפרנס לכל.

הוא ברא את הבריות,

הוא צריך לפרנס אותן.

כמו שיש עוד גמרא במסכת נידה,

כתוב שם,

למה קוראים לזכר זכר?

שהוא בא וכיכרו עמו.

הוא בא והאוכל שלו איתו.

כל ילד שנולד מביא את האוכל שלו.

צריך לדעת

לא לדאוג

על מזון, איך יהיה לילדים. ואני,

כמו חילונים וכמו

בחוץ לארץ,

אני הייתי בחוץ לארץ, הייתי פעם

מאושפז שמה באיזה בית חולים באלפים.

היו שם אחים, אחיות, רופאים,

וכולם רווקים.

היה בחדר שלי, היה אחד חולה

עם האייקס,

ואף אחד לא בא לבקר אותו.

שאלתי אותו, לא, אין לך מה, קרובים שיבואו?

הוא אמר לי, אין לי קרובים.

והוא בעצמו אולי, הוא היה בן החמישים,

אין לו ילדים,

יש לו אימא.

אם הוא נמצא, אז יש,

הוא נולד מאימא.

אז יש, ואימא הייתה עוד,

חיה הייתה באה

פעם בשבועיים לבוא לאלפים, זה ברכבת,

מאיפה שהיא גרה, ברכבת, ויש שם רכבת

שעוברת

על העמק.

אתם יודעים מה זה עמק,

בעמק הבכה.

מה זה עמק?

הר והר, הר מכאן והר מכאן,

יש עמק.

והם עשו,

עשו כמו

הרכבת,

עשו פסים תלויים עם חבלים של ברזל.

תלויים מעל,

הם לא יכולים לרדת עם הרכבת התחתית העמק,

אז מה הם עשו?

עשו פסים ישרים, אבל הם עומדים באוויר.

הם תופסים אותם כמו שרואים ב...

איך קוראים לזה? בירושלים יש רכבת חדשה.

יש שם, בכניסה לירושלים, רואים.

מה?

גשר מיתרים.

של נוצרים. גשר מיתרים.

גשר מיתרים.

ככה זה פחד, אתה תלוי

על סמך החבלים האלה.

אתה תלוי באמצע ה...

אבל, ואז ככה לא היה באף אחד,

וראיתי, אין להם סמכות,

אין להם לא ברית, לא בר מצווה,

לא חתונה,

לא מתחתנים.

ולמה בעיקר הם דואגים? מה, אני אתחתן אקבל עוז של ילדים,

כשאני צריך לפרנס ילדים?

לכן אתה מוצא רווקים,

בני 40, 50, בסוף לא מתחתנים בכלל יותר.

נגמר, מתייאשים.

וזה הרס לחברה.

אין להם לא משפחה, זה דבר

אבל יהיו בני ישראל,

בין 18 לחופה.

מה אם יהיו לו ילדים?

אז יש בו חיפור נס, יש בו עולם.

אז אני אגיד עכשיו,

עשיין בזה דבר נפלא,

שראיתי

ויש פרק שירה

המיוחס לדוד ושלמה.

פרק שירה,

איך שכל חיה,

אילו היא הייתה יכולה,

היא הייתה שרה להקדוש ברוך הוא כך וכך.

וכתוב שם פסוק על כל חיה,

מה היא,

אבל לא שהם בעצמם שרים,

העיקרים אומר מה שאמרתי.

ספר העיקרים, רבי יוסף אלבו,

הוא אומר שהכוונה, שאם היה להם

אפשרות לדבר,

הם היו שרים הפסוק הזה.

אז כתוב שם דבר מעניין.

כל הבהמות, החיות, העופות,

הכול

רק הזכרים.

הנקבות לא שרות.

למשל פרה,

שור כן.

שום נקבה לא נמצאת, חוץ

מהתרנגולת.

שהאגם, ולא במקום התרנגולת.

שניהם.

יש שיר של התרנגול

ושיר של התרנגולת.

ובאמת נשאלת השאלה, מה הטיבה?

למה התרנגולת יצאה מכולם, יצאה מן הכלל?

אז ראיתי בספר,

כנף רננים.

יש לי הספר, זה ביאור נפלא על כל פרק שירה.

הוא אומר, כי התרנגולת,

היא מטילה ביצים,

וכמובן, כל אחד יודע, היא לא מטילה ביצים בשביל

שיקחו לה את הבצים.

היא מטילה ביצים בשביל לתגור עליהם,

ויהיה לה ילדים,

יהיה לה תולדות.

רק מה אנשים לוקחים אותם?

כל דבר ככה, והדבורים עושים דבש,

עושים בשבילם שיהיה להם אוכל לחורף.

ובאים אנשים, לוקחים להם את מה שהכינו.

זה, זה, זה לא, זה.

אבל,

טוב,

והייתה אצלנו תרנגולת בבית במרוקו,

שהייתה נותנת שני ביצים ביום.

אז במשך, למשל, במשך

חודש יש לה...

‫שישים ביצים.

‫ואם היא תלגור על כולם, כמו שבאמת

‫המטרה שלה זה להוליד ילדים, בבקשה,

‫והיא תלגור, יהיה לה שישים וולדות.

‫אז שאלו,

שישים גוזלות,

‫שאלו את הגברת תרנגולת, ‫מה, את משוגעת?

‫את מולידה כל יום שנים?

‫ואיך תפרנסי אותם?

‫שישים בחודש.

‫מה זה?

‫אז ענתה תרנגולת,

‫ואני לא דואג על זה. ‫אין לי דאגה על הפרנסה שלהם.

‫שכתוב,

‫נותן לחם לכל בשר כי לעולם ארדו.

‫זה חוק בבריאה שהקדוש ברוך הוא מפרנס.

‫זה חוק בבריאה.

‫זה חוק בבריאה שהוא מפרנס.

‫ואז לא סייחי.

‫לא דאגה.

‫זה הייחוד, המיוחדות הזאת,

‫שהיא, וזה השיר של התרנגולת.

‫מהו השיר של התרנגולת?

‫נותן לחם לכל בשר כי לעולם ארדו.

‫התרנגולת מודיעה לכולם שאין לדאוג על פרנסה.

‫וכך היה פה רשי מביא את זה,

‫שבזמן ירמיה הוא היה מוכיח אותם ‫למה הם לא לומדים.

‫אז הוא אומר,

אם היו עונים לו, איך נעשה? ‫אנחנו צריכים פרנסה.

‫אם אנחנו נלך ללמוד, מי יפע... איך נתפרנס?

‫אז הוא הלך והוציא,

הלך והוציא

‫את צנצנת המן

‫מגודש הקודשים.

‫סתומה, היה אפשרות.

‫אסור להיכנס לגודש הקודשים.

‫זה כהן גדול רק ביום כיפור.

‫אז אמר להם, תראו,

‫אבותיכם היו במדבר ארבעים שנה,

‫והיו צריכים אוכל.

‫למעלה משני מיליון אנשים.

‫הגברים היו שש מאות אלף,

‫מלבד הגילים שלמטה מגיל עשרים,

‫וכן הנשים.

‫זה היה כמעט שני מיליון,

‫וכולם התפרנסו.

‫הנה, הנה האוכל שהיה להם.

‫זה הכרשבוך רוצה שנשאיר צנצנת,

‫למען לדעת, אומר להם ירמיהו,

‫הרבה שלוחים למקום.

‫איך להתפרנס,

‫יש הרבה דרכים,

‫אבל אין לכם מה לדאוג על פרנסה.

‫זה מעניין, רש״י מביא את זה, זו גמרא.

‫רש״י מביא את זה שירמיהו אמר להם,

‫תרשו ללמוד.

‫אז הם אמרו לו, ואיך נתפרנס?

‫אמר להם, תראו, במדבר לא היו פרנסות.

‫-היה, והם אכלו, אז גם מה?

‫ורואים מן החז״ל הזה,

‫שמה שהיה המן,

‫זה לא היה נס ליוצאי מצרים,

‫בגלל שהוא הוציא אותו ממצרים, עושה ניסים.

‫זה היה מצד החיוב והחוק

שיש בבריאה, שהקדוש ברוך הוא מפרנס.

‫לכן במדבר אין לו אוכל במדבר, ‫אז הוא נתן.

‫אין לו אוכל צומח מן האדמה,

‫נתן לחם מן השמיים.

‫משהו נפלא,

העניין הזה.

‫נותן לחם לכל בשר כי לעולם הלכו.

‫אם

לומדים

ללמוד חובות עבודות

על ביטחון,

‫וללמוד לחיות על ביטחון,

‫ללמוד

לחיות על ביטחון בשם.

‫הקדוש ברוך הוא שמנהל את העולם,

‫הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

‫ללמוד על ביטחון.

‫זהו, בסדר מספיק.