עין יעקב - שבת מט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שמיני,

דף עז עמוד ב',

אות מ'

אמר רב יהודה, אמר רב, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

לא ברא דבר אחד לבטלה.

ברא שבלול

לכתית,

ברא זבוב לצרעה,

יתוש לנחש

ונחש לחפיפית

וסממית, זה הלטעה, לעקרב.

אז פה אנחנו רואים

כמה וכמה

דברים שהגמרא מביאה,

שאכן כל מה שהקדוש ברוך הוא לא ברא בעולמו,

ברא בעולמו לא ברא אותם סתם.

דרך אגב, הזכרנו בעבר כבר את הפרק שירה שכותב מדוע הזבוב מגיע.

הזבוב בדרך כלל, מתי מגיע? מגיע למקום שאוכלים.

למה? הוא בא להגיד תזכורת

שצריך להגיד דברי תורה.

מה הדברי תורה שהזבוב אומר?

כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקנו יקום, פסוק בישעיה.

אז יש עוד סיבה לזבוב.

אבל בעצם למה הזבוב נברא לצירה?

איך יאבידלר? שואלת הגמרא.

אומרת הגמרא, מייטה חדא אוחמא

וחדא חברא ושלכא ליה ושייפא ליה.

תנו רבנן.

אז כל אחד ואחד יש לו תפקיד והקדוש ברוך הוא לא לחינם מביא אותו כדי לעשות בו

את הקיום של האחר.

תנו רבנן. חמישה אימות הן

אימת הלחש, אימת חלש על גיבור,

אימת מפגיע על ארי,

אימת יתוש על הפיל.

אנחנו מתקרבים עוד מעט לחנוכה,

בעזרת השם ביום ראשון הקרוב, הדלקת נר ראשון.

אז אתם מכירים את המדרש

שמספר על היתוש.

עם טיטוס

שנכנס בחותמו ואז הוא עבר.

איפה עבר? הוא עבר במקום שיש שם נפח.

מה זה נפח?

אדם שהוא מתעסק עם כל מיני דברי ברזל וכדומה.

בקיצור, והנפח הזה שם, בום, נתן מכה.

היתוש היה מסתובב בראש של טיטוס,

נונסטופ, שתק.

אמר, טיטוס, לנפח יש לי עבודה בשבילך.

מה אכפת לך?

אומר לו, מה העבודה?

כמה אתה מקבל פה? הוא אומר, אני מקבל פה עשרה זהובים ליום.

אמר לו, אין שום בעיה, תבוא אליי לארמון, אני אתן לך מאה זהובים ליום.

אמר, הנפח, אין שום בעיה, אני סוגר גם את העסק.

אבל רק תביא איתך את הפטיש ואת הסיר,

את הכלי שלך.

וככה יום-יום הוא היה דופק, בום, בום, עושה תזמורת,

שהיתוש היה מתעורר, בום, הוא דופק.

שותק.

היתוש לוקח לו מהר להתרגל למצב, אה? עושים לו פשט,

בא מפה. עושים לו פשט, בא מפה, מתרגל למצב, בסוף בא משמה.

הוא מוצא לעצמו פתרונות.

בום, בום, בום, בום, בום, נגמר הסיפור.

היתוש כבר התרגל לקצב, התחיל לזמזם עם הקצב של הבומבה.

עד כדי כך שביום שטיטוס מת, ניסרו את הראש שלו,

אומרת הגמרא, המדרש, הגמרא זה, כן, אומרת הגמרא,

שהוציאו משם את היתוש שהיה בגודל של ציפור דרור, כמדומני.

זה התיאור שם בגמרא, נראה את זה במדרשים,

בעזרת השם של חנוכה.

גודלו של הזבוב נהיה כגודל של ציפור דרור.

אז זה אנחנו רואים, מה רבו מעשיך השם.

אז אימת יתוש על מה? על הפיל.

אתה רואה איך הפיל בגן חיות, מי שהיה בספארי, רואה

הזבובים באים לפיל, מה הוא עושה עם האוזניים שלו?

ועם החדק שלו, כל פעם מנפנף

כדי להטיל אותם.

אימת סממית על הקרב,

אימת צנונית על הנשר,

אימת כלבית על לוויתן.

זה הכלב ים.

אמר רב יהודה אמר רב,

מהי כרעה, יש פסוק בעמוס, המבליג שוד על עז.

דהיינו, המחזיק שדוד על הגיבור.

יש לו מה שנקרא איזה חפץ או איזה אחיזה שהגיבור לא יכול עליו. לדוגמה,

הגיבור בא להילחם, הוא אומר לו,

החרב שלך אצלי.

הגיבור יכול להילחם בלי החרב שלו?

לא יכול להילחם.

למה? כי הוא מלומד בחרב.

מלומד מלחמה בחרב.

אז ברגע שהוא מחזיק איזה משהו או איזה מגן שהוא מחזיק על הגיבור, ממילא הגיבור לא יכול לתפקד.

המבליג שוד על עז, רבי זרע אשכח לרב יהודה.

דהבה קאי אפיתחא דווה חמוה היה בפתח ביתו של חמי וחזיה דהבה ביטחא דעתה היה שמח בדעתו

ואיבאי תימה כל חלה לעלמא הווה אמר לה

אמר לה מה היא טעמה

עיזה מסגנן ברישה

מה הטעם שמהלכים בראש השיירה שלך

העזים השחורות

ולאחריהם עזים לבנות

מה הטעם?

למה לא לשים צבע אחר? מה העניין דווקא בראש

דבר שחור?

אמר לה ועדר עמרי ועדר אימרי ואחר כך הצמר שלהם בעצם, הזנב שלהם

אמר לה כבריאתו של עולם

דברי שעה זה בדיוק כמו הסדר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?

מה אתם אומרים?

איך הקדוש ברוך הוא ברא את העולם?

צריך מתכונים, לא?

אומרים חזל, הסתכל באורייתא וברא עלמא,

תתקעת דורות קודם בריאתו של עולם התורה הייתה קיימת

הקדוש ברוך הוא כבר

העמיד את התורה.

תת-תקעת דורות,

קודם בריאת העולם.

אחרי תת-תקעת דורות הקדוש ברוך בורא את העולם.

בתוך שבעת הימים, לסיום ששת הימים, אז נברא האדם הראשון.

זאת אומרת, אדם זה הבריאה הכי אחרונה, יותר מבעלי חיים.

לכן אומרים לו, יתוש קדמך, מה אתה מתגאה?

היתוש הקטן, הוא כתב לך, מה יש לך להתגאות?

אני עשתי ככה, אני פה, אני שם. יתוש יותר קטן ממך, והוא קדם אותך.

הנמלה, תראה כמה יותר זריזה ממך.

תראה את העזות אצל הנמר, את הקלות כמו הנשר, את הגבורה כמו הארי. מי אתה?

אם לקחת כמה ויטמינים ולקחת כמה, אני יודע, חלבונים, חלבונים, לא יודע איך אומרים את זה,

ועשית קצת שרירים במכון כושר, אז זהו, אז אתה ג'נדאי, אתה גיבור? מה אתה? אתה כלום.

גיבור כארי, נראה אותך מול האריה מתמודד, אה?

זה לא שמשון הגיבור עכשיו. שמשון הגיבור יכל על האריה, קרע אותו, שיסע אותו, כתוב שם.

והנביא שיסע את האריה, שופטים.

אבל אתה, מה, אתה יכול על האריה?

אתה רק רואה את האריה בגן חיות, מהכלוב מתקרב, אתה כבר בורח.

אז מה במציאות?

וזה שהוא מוזרק והוא אחרי מנות,

שהוא אוכל, כן? שהוא יהיה רגוע.

אבל אם מביאים לך אותו בטבע ככה,

בג'ונגל שם באפריקה נראה אותך מתמודד מולו,

או מול הדוב,

הוא לא בוחל, אה?

הוא לא עושה חשבון, זורקים עליו דברים, מרביצים לו, מכים אותו,

שום דבר, הוא עסוק בטרף שלו.

יש לו מטרה להיות עסוק בה.

אז מה לנו?

אז הוא אמר לו, כמו בריאתו של עולם,

כמו שמתחילה העולם היה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום,

כי חושך זה לא דבר שהקדוש ברוך הוא ברא אותו.

הקדוש ברוך הוא ברא עולם.

הוא אמר, ויהי אור,

חושך זה דבר שהיה.

תוהו ובוהו

זה המציאות שהייתה בעולם,

כי התורה אומרת

והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום.

אז דברי שא חשוך, הבטחלה, היה חושך,

והדר, ואחר כך,

כשהקדוש ברוך הוא אומר, ויהי אור, והדר, נהורה נהיה אור.

מיתא, מה הנה מחסיין והנה מגלין?

אז אם ככה,

למה יש חלק מהעזים שלך אומר לו שהן מכוסות?

דהיינו, שאין להם את הזנב המשובח הזה שנקרא עלייה,

וחלק עזים לא מכוסות.

דהיינו, יש להם.

האנה דמחסיין, דמחסיינן מנאיו, מחסיין.

והאנה דלא מחסיינן מנאיו, מגלין.

אלו שאנחנו צריכים להתכסות בצמר שלהם,

צריכים אותם בשביל מה? בשביל

ליהנות מהם,

כי כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם,

הוא לא ברא אלא בשביל

עם ישראל.

כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא. מה אתם חשבתם?

שמיליארד סינים יעבדו סתם נונסטופ?

השתבח שמו, ומי קם לך כי ישראל גוי אחד בארץ?

צריכים אותם כוח אדם.

עם ישראל צריך לשבת ולעסוק בתורה, צריכים להכין לו את הכול.

ובימות המשיח אומרים חז״ל,

מה יהיה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לא במושג שיושב בכיסא נוח

ונענה לו בטל, לא.

אלא יושב ועוסק בתורה.

אבל מה הוא עושה?

מגישים לפניו,

עומדים סביבו עשרות של גוי מאומות העולם שהם ישרתו אותו.

יש תיאור בחז״ל כמה יעמדו.

אז לא לחינם הדבר הזה שהקדוש ברוך הוא ברא אותם.

לא לחינם הם פועלים ועושים את כל מה שהם עושים,

כי הכול בשורה תחתונה לטובת עם ישראל.

איך יש עכשיו? זה נקרא

בלק פריידי.

איך?

פריידי, פריידי, כן. אמר לי מישהו, מה זה בלק פריידי אמרתי לו?

בלק אני יודע באנגלית זה שחור.

מי זה פריידי הזה שאומרים שהוא נהיה שחור?

הוא אומר, לא, זה מבצע עכשיו שעושים מכל מיני דברים, אתה יכול להזמין.

נו, אוי, לא, מה זה?

שאדם יכול להזמין כל מיני דברים.

אז אם יש בזה תועלת והוא יוכל לשבת ולעסוק בתורה וללמוד,

אין בעיה, הכול בסדר.

אבל אם זה כדי שיעסיק אותו, אז מה?

מה לך ולענייני העולם הזה? תכין את הצעידה לעולם הבא.

אז לכן עזים שאנחנו מתכסים מהצמר שלהם,

סוודר, צעיף,

מעיל קשמיר.

אז זה צריך אותם, לכן גם הם מכוסות כדי לשמר את הצמר שלהם.

למה? כתוב עליה וקוץ בה.

מה זה עליה וקוץ בה?

לך עכשיו תוציא קוץ מתוך צמר.

מה יקרה לצמר הזה?

הוא יחסר,

הוא יהרס, נכון? מהאיכות שלו.

לכן את הצמר משמרים אותו.

שומרים אותו.

אבל מה שלא מכסינן מינאיום, מה שאנחנו לא מתכסים מזה, לא עושים מזה שמחות צמר וכדומה, מגלינן.

לא צריך את זה, לכן אנחנו משאירים את זה בעדר מגולה.

מהי טעם ההוא שואל אותו גם לזוטרא גנובטה?

אז מה הטעם של מה?

של הגמלים.

למה הם?

פה, בשביל מה הם?

אמר לו, משום דאכל כיסא.

יפה מאוד.

אז למה באמת

הם מכוסים הגמלים גם הם בזנב שלהם?

כדי,

אומר רשי, שלא יידבקו בו קוצים,

הגמל הזה הוא גמל גבוה.

אה, ראיתם פעם את הגמל גבוה?

מהי טעם התורה?

מה הטעם שיש שור?

בשביל מה צריך את השור?

שור זה דבר מסוכן.

שלוש פעמים אומרת הגמרא, אם הוא נגח,

מועד לעולם.

פעם אחת נגח ובגדר של מועד.

אומנם אנחנו משתפכים על השור, אה?

שחיטה פרטית, שטה כמו שצריך, משובח.

טעמת פעם שור?

חבר'ה, חבר'ה, חבר'ה, מיוחד.

אז מה היא טעם התורה?

אריכא גנובתא?

ממשיכה הגמרא ואומרת,

משום דאדייר בעג מאובאי לקרקוש בקי.

אז משום שהוא הודר במקומות שיש שם מים, אגמים.

יפה.

אבל מה הוא עושה עם הזנב שלו, השור?

אם תשימו לב, תמיד הוא משחק, הוא מקשקש עם הזנב שלו.

למה הוא מקשקש עם הזנב שלו?

היות ובאים אליו כל מיני זבובים,

ופרעושים רוצים לשבת עליו,

כי הוא נמצא במקום של מים,

ובמקום של מים תמיד,

איך המשרד לאיכות הסביבה מפרסם?

כשיש מקום מקור מים

שהוא לא מקור מים כמו שצריך,

אז מה תעשה?

תכסה אותו.

תדאג לנקות אותו. למה?

כי מגיעים לשם כל מיני יתושים, ואז מזה מתחילים כל מיני עקיצות, השם ישמור.

אומר המהרשע הקדוש

דהיינו זבובים קטנים הנושכים כפירוש הערוך, ועל שם עוונות

לכן הם נקראים זבובי מוות

כי הזבוב גורם ליושב על כל מיני דברים לא טובים,

כל מיני דברים מסריחים,

ממילא את זה הוא שואב ואת זה הוא מחדיר לנעקץ,

ממילא מזה הוא מסתבך, השם ישמור ויציל, ואז הוא יכול להגיע, להסתכן עד כדי מוות.

לכן הזבובים נקראים זבובי מוות.

דהיינו שאין הקדוש ברוך הוא מצרף עוונותיהם,

אלא שנפרע מהם במעט-מעט,

כל עוון ועוון,

כמו שהוא פוקד עליהם, לאט-לאט.

יפה.

ממשיכה הגמרא ואומרת,

מי תאמה קרנא דקמצא עראכיך?

מה הטעם שהשבלול,

יש אומרים, אומר רשי, נמלה, ויש אומרים, ארבה,

יש לו

קרניים,

ערקים.

אה, מעניין.

אז כל זה, זה בא בסופו של דבר לרמז על עם ישראל,

שאף על פי שהם עוברים איסורים והם רכים

מכל האיסורים,

והם נכנעים בגלויות שלהם,

אם זה בגלות בבל וכן על זה הדרך,

אז זה דבר טוב,

שהם נכנעים.

הם מורידים את הראש מתי שצריך.

התנא באבות כותב

שאיזוהו מתלמידיו של אברהם אבינו

שהוא הולך בקומה רכה, כפוף קומה,

הווה מתלמידיו, מזרעו של אברהם אבינו.

אבל מי שהוא בעל גאווה והולך,

צריך לבדוק אחריו מזרעו של מינו.

אולי מזרעו של בלעם הרשע.

ממשיכה הגמרא ואומרת,

משום דא די רא בחליף ויקשיה נדיה ומתעברה,

הרי אין להם עיניים, נכון? יש להם את המחושים שלהם,

ואז עם זה הם מתפקדים, מה שנקרא, הם קוראים את הדרך.

אז היות

והקדוש ברוך הוא ידע שאם הם

השתכשכו בעצים, ייתכן ועיניהם לא

יראו, ואז הם יהיו עיוורים,

לכן הוא ברא להם את המחושים שלהם,

שהם יודעים, המחושים שלהם בצורה חכמה לתפקד.

דאמר שמואל, הן איימן דבאי דליסמא לקמצא,

לשלופי קרנא.

ומאי טעמה?

הייתימרא דתרנגולדא

מד' לעילא?

אז עוד דימוי,

שהיות ועם ישראל חי בגלות, בין הרשעים,

כביכול נתעברו עיניהם.

למה?

כמו מלכות יוון, מה רצת לבטל מעם ישראל?

את שלושת המצוות שמאירים את הנשמה ואת החיות לעם ישראל, שבת,

חודש ומילה.

אמרנו לפני מספר שנים,

כל המצוות הללו רמוזים איפה?

שבת, חודש ומילה. כל המצוות הללו איפה רמוזים? לא תאמינו, בסופגניה.

מה הקשר?

אה?

אתה רואה עם ישראל חודש לפני חנוכה, כבר

הגיעו לקונדטוריה, הוא חייב להתאום מהסופגניה.

אבל יש לך מעדנים אחרים, יש לך דברים אחרים. לא, הוא חייב.

אם הוא לא אחד שאוכל בחוץ, הוא אומר לרבנית שלו, תכיני בבית.

סופגניה, אי אפשר בלי זה.

נגיד על זה בעזרת השם,

בשבוע הבא, למה אוכלים סופגניה? איזה מדרש נעלם כזה.

כדאי לשמוע אותו יהיה.

אבל שלושת המצוות רמוזים בתוך הסופגניה, לא תאמינו.

שבת

זה שמן.

כל הזעיר בנר אומרת הגמרא, הבי עלי בנים מהירים בתורה, הבי עלי בנים תלמידי חכמים.

אז השמן רמוז לשבת.

בסופגניה יש מלא שמן, אה?

כולם דנים בקלוריות.

כמה אתה אוכל, איזה מדיום, זה לאר, זה אקסטרה לאר, זה איזה סופגניה אתה אוכל.

ועוד עם התוספות שיש בכלל.

החודש, מה זה? זה הלבנה, ראש חודש.

איפה זה נמצא על הסופגניה?

מלמעלה, זה אבקת סוכר, מיקי.

והריבה זה דם הברית, זה המילה.

שלושה מצוות

שרצו היוונים לעקור מעם ישראל. וזה מצוות שורשיות שבלעדיהן עם ישראל לא חי וקיים.

בלי שבת עם ישראל יכול?

לא יכול.

אנחנו רואים אפילו אנשים רחוקים בכל מיני מקומות בעולם

משמרים שבת.

לאורך כל השנים, לאורך כל הדורות.

אותו דבר לגבי ראש חודש. בלי ראש חודש, אנחנו יכולים לדעת מתי המועדים של עם ישראל,

מתי החגים, מתי יצא פסח.

אולי השלום חס וחלילה יאכלו חמץ בפסח.

לכן חייב את הראש חודש.

אותו דבר גם ברית המילה.

ברית המילה, אין ליהודי קשר בינו לבין בורא העולם. אמרנו

שיהודי שהוא ערל,

הוא יכול לקיים מצוות עד מחר, אין בעיה, אבל המצוות לא משפיעות עליו שום דבר.

הוא מרגיש ריק בתורה, הוא מרגיש ריק במצוות. הוא לא יכול, כלום, כלום. אין לו שום חיות עם המצוות.

מה הדבר שמחיה אותו מבחינת המצוות?

זה קודם כל היסוד שלו.

זה הברית מילה. קודם כל שהוא מהול כהלכה.

אלמלא שהוא נימול כהלכתו,

שום דבר לא משפיע.

סיפרנו גם בעבר על אותם יהודים שנימולו,

ושהם שנים היו מקיימים מצוות, וביניהם אפילו צדיקים, קדושים ומקובלים גם.

וואי, חבל על הזמן.

ואחד מהם העיד בפניי, בן שמונים ומשהו, אמר לי, אני לא מצליח לכוון בתפילה.

לא הבנתי למה זה.

ויום למחרת,

כשפגשתי אותו אחרי הברית, הוא אומר לי, פעם ראשונה שהצלחתי להתפלל מאה אחוז כמו שצריך.

כמו שהוא בתור מקובל

יכול להתפלל, יודע,

אם יודע, אני לא יודע, אני לא מכיר אותו.

אבל תראו מה זה.

כמה שהברית מילה משפיעה על הבן אדם.

לכן אדם שלא נימול כהוגן,

המצוות שלו הן בסטנדביי, באוויר למעלה, מעליו מאירים.

לכן, אדם שעושה ברית, הוא נהפך להיות חלק עם קודשא בריחו.

נהפך להיות הוא והשכינה חדו.

קדוש ברוך הוא ישראל ואורייתא, אומר הזוהר, חדו.

חלק אחד.

איך נהיים חלק אחד? ברגע שקשורים

עם הקדוש ברוך הוא.

במה הקדוש ברוך הוא קשר אותנו? במצוות הללו,

של שבת,

של ראש חודש,

ובפרט של ברית המילה.

לכן עם ישראל, עוד דימוי, אומרת הגמרא,

דומים

לתרנגולת.

ממשיכה הגמרא ואומרת מדללה אלא

דדרי אדפי.

איפה ה...

התרנגולת הזו מטפסת

על כל מיני מקומות גבוהים, נכון? מקפצת לה.

פעם לקחתי את הילדים לאיזה כמו גן חיות כזה,

ואני רואה תרנגולים על העצים. לא הבנתי, מה התרנגול עושה על העץ?

אז אמרו לי, זה זן מיוחד שהוא גדל על העצים.

גדל.

אחר כך ראיתי דיון בהלכה על הנושא הזה,

בפרט שהיה לאחרונה, עם כל העניין של התרנגולות,

כן לא טוב, לא טוב, איזה תרנגולת זו, האם זו תרנגולת,

איך זה היה נקרא הזן הזה,

הבעייתי, שעשו מזה רעש בשחיטה, שאסור לשחוט אותו וכולי.

לא זוכר כרגע את השם שלו.

מה?

שפעת העופות לא שם.

לא, לא קשור שפעת העופות, זה רק חיסון.

זה משהו אחר,

זה, האם התרנגול הזה.

בקיצור, היה על זה דיון מאוד מאוד מאוד גדול מה לעשות, והרב האומר ככה, והגדולים האלו הם ככה, ואז זה ככה, והביאו לגדולי ישראל,

ושמו אותו, ואיך הוא פותח את הרגליים שלו, האם הוא פותח את זה כמו העופות הטמאים שרגל אחת ושתיים מאחורה, שלוש מאחורה,

או שהוא פותח כמו החיות הטהורות,

וזה. בקיצור, היה על זה דיון, שמו אותו על גבי מקל,

ורואים אותו אם הוא אוחז,

איך הוא אוחז, כמו עוף דורס או לא כמו עוף דורס?

הרבה דיו וקונטרסים נכתבו בתקופה האחרונה על הנושא הזה

כמובן ש...

כבר גדולי ישראל התייחסו על זה מאז.

אז זה...

עוד דוגמה, ראית את התרנגול הזה על העצים? זה היה נראה מוזר, תרנגול בדרך כלל הוא מקרקר בקרקע, פתאום אתה רואה אותה על גבי העץ

שהוא עולה בכזה גובה.

אז אמרו שזה תרנגולים,

כי מדומני שמביאים אותם מסין או משהו כזה, שהם תרנגולים למעלה שנמצאים.

ברקל, ברקל, כן, ברקל, ברקל.

יפה, אז זה תרנגולים ככה שגדלים שם בזה. אז בסין זה מצוי.

אם אתה מוצא תבנית ביצים על העץ,

אז תדע שהיה פה התרנגול בבוקר.

הוא הטיל את הביצים בתבנית ונגמר הסיפור.

יפה.

ויהי אל קיתרא מתעברא.

אז דדאי רא דאפש, שעולה בלילות על הקרשים והקורות,

צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא ייכנס בעיניים שלהם.

כי אם יעלה עשן הקטורת,

אז הם יהיו עיוורים.

דשא,

דרך שם דרגה, דרך גג.

מתקוליתא,

מתי תכלדא?

ביתא,

בו

או בא.

ביקתא בעקתא.

קפתא, קו וטיב.

ליבנא, אומרת הגמרא, ליבנא באנא.

הוצא, חציצא, חצבה שחוצב מים מן הנהר.

קוזה, כזה.

שוטיתא, שטותא.

משחלה, מאה שקולה.

משיקלתא, משיקלתא, סייאתא.

חסירתא, בוכנה בו ואחנה.

לבושה, לא בושה, גלימה שנעשה בו כגולם.

שמעתם?

שנעשה בו כגולם.

גולתא, גלה ואייטין.

פוריה שפרין ורבין עליה.

בורזיק נא, בורזה נקי.

סודרה, סוד השם ליראיו.

אנחנו קוראים את זה על הסודה.

סוד השם ליראיו.

אפדנא, אפית חדן.

עד כאן.

אז מביאה הגמרא כל מיני דוגמאות, כל מיני דברים.

בקתה צרה, בית צר,

מכתשת,

דבר הכפוף שיושבים עליו,

דבר המתקיים לדורות, גדר של קוצים או לולבים,

כלי חרס,

בת של הדס שמרקדים בו,

וכן על זה הדרך.

תנו רבנן.

שלושה כל זמן שמזקינים מוסיפים גבורה.

יש בבריות

הרבה הרבה דברים לטבעותה ולגריאותה גם,

אבל יש שלושה בריות שהקדוש ברור ברא אותן, ככל שהם מזקינים ככה הם יותר חזקים.

אנחנו רואים דוגמא כלב,

אתה רואה אותו כבר נהיה בן שלוש, נכון? זה הגיל בערך.

אתה רואה אותו כבר כמו סבא, מיואש מהחיים, כאילו הוא בן שמונים.

אבל אומרת הגמרא שלושה מתחזקים.

מי הם? דג,

נחש וחזיר.

שלושת אלה, ככל שהם גדלים יותר, אתה רואה דגים שהם מאוד קטנים והם יהיו גדולים, וואלה, זה מפחית,

הדג הזה. פתאום יש לו כוח, הוא זז יותר מהר,

מה שנקרא, שוחה יותר מהר במים.

נחש, אותו דבר.

גדול, מטיל אימה, על לוע שלו הוא פותע, פשוט יכול לבלע בן אדם.

לכן על זה הדרך.

וחזיר, וואלה, אתה רואה חזיר קטן, זה מפחית. אז אתה רואה גדול, לאי ואברי.

וזה שאתה רואה בתמונה,

אז מה במציאות?

שהם ישמרו את זה.

יפה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, דם

כדי לכחול עין אחת,

שכן כוחלין לברכית.

היו עושים את זה, יש משנה בשבת,

שאומרת שהיו כוחלים את העין לרפואה.

צובעים.

ומה הן יהיו?

דמה, איזה דם זה?

דמה דתרנגול טה בראה.

מביאים דם של תרנגול

שאיתו היו כוחלים את העין.

עושים עם זה מה שנקרא

חומר לרפואה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, דם כדי לכחול בו עין אחת.

שכן כוחלין ליערוד.

מה זה יערוד?

יערוד, אומרת התורה,

מי שיש לו תבלול בעינו, כמו פצע שיש כזה בעין,

וזה כמו

נקודות לבנות כאלו

שנולדות בעין.

יש גמרא בבכורות שמזכירה את זה.

אז כדי לרפות את זה, מה יעשו? ייקחו את הדם של הדרנגול,

אז זה ויקחלו בו את העין, וזה יהיה לרפואה.

מה שנקרא, תרופות סבתא.

בימינו זה הולכים לרופא, והוא מורח לו אנטיביוטיקה,

ונותן לו ככה, ומשחה, ועם חומר כזה קר, שורף את זה וכולי.

ומה הניהו?

דמה דחרו שניתא

וסימניך גבה לגבה וברא לברה.

קורסניתא זה דבר שהוא היה מצוי בתוך הישוב,

שהוא היה פצע שהיה אדם, חס ושלום, חס וחלילה, מקבל אותו, והוא היה שקוע בתוך העין.

אז דהיינו, יש פצע שהוא חיצוני,

כמו התבלול הזה,

ויש פצע שהוא פנימי.

אז גבה לגבה וברא לברה.

הדם של התרנגול

ורה

לברה לברקית שהיא בולטת.

אבל לפנימי,

פתרון אחר, גם עם דם התרנגול.

ממשיכה הגמרא ואומרת, סיד כדי לסוד.

למה נברא הסיד בעולם? כדי לסוד איתו.

טענה כדי לסוד, אצבע קטנה שבבנות.

דרכן היה לסוד את כל הגוף כדי להאדים.

אנשים נוסעים לים המלח.

אז הולכים לרפואה, מורחים עליהם כל מיני, זה נקרא, זפת, איך זה נקרא?

שם בוץ כזה מיוחד.

אז זה בסגנון של הסיד.

הוא רוצה לרפואה, רוצה להשתזף, לא יודע מה, כל אחד ושגרונותיו.

אמר רב יהודה, אמר רב, בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים,

בנות עניים טופלות אותן בסיד.

בנות עשירים טופלות אותן בסולת.

בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור.

היו שחים אותם כנראה באזול בסיד,

הבינוני בסולת,

כן, ובנות מלכים בשמן המור. זה היה חומר יקר

לשבח אותם,

שנאמר באסת... מה?

כן.

שנאמר באסתר בית שישה חודשים בשמן המור,

משבח את הגוף.

מהי שמן המור?

שואלת הגמרא, הרב הונא ברכייה, אמר,

סטחת.

מה זה?

בואו נראה אם יש פה.

אומר העץ יוסף, פירוש מירה דחיה.

דהיינו, בלשון יווני ורומי, צורי,

זה אחד מהסממנים של הקטורת, הנוטף מעצה המור,

וגם שומן המור היוצא מן המכבש.

כפשוט הצמר הזה שנקרא מור,

השומן שיוצא ממנו זה השומן שהיו מורחים את בנות המלכים.

תרגום שישה חודשים בשמן המור, שתא ירחיה בתכסת.

והוא טעות שנחלפו האותיות, וצריך לומר,

בסטחת.

לא בתכסת, אלא בסטחת.

סטכת.

יפה מאוד.

רב הירמי הברא באמר, שמן זית שלא הביא שליש.

טעניה רבי יהודה אומר, אנפיקאנון,

שמן זית שלא הביא שליש.

ולמה סחין אותו שמשייר, שמשיר את השיער?

אז לא היה לייזר כמו היום.

אז היו מורחים את השמן הזה, והוא

היה ממעט להם בשערות הגוף.

הוא מעדן את הבשר,

מרכך.

רבא ביי, הבא לברתא.

טפלא, איבר, איבר. שקיל בה ארבע מאות זוזי.

אז נתנו לו ממון, היות והוא נתייפה, ארבע מאות זוז.

הווה ההוקותי בשבבותי. היה איזה גוי בסביבתו.

הביא לברתא.

טפלא בחד זימנה ומתה.

אמר,

קטלה רבבי לברתי.

הביא את הבת שלו שמה, והוא אמר, הרג אותה.

הוא, בגללו היא מתה.

הבת שלו.

אמר רב נחמן רבבי דשא דשיכרא בעין בנתא

טפלא.

ענן דלא שתין אנשיכרא, לא בין בנתין טפלא.

אז היות והשחר משחיר ומרבה את השיער,

לכן בין

בנתא טפלא.

אבל אנחנו שלא שותים,

ממילא

לא התרבה השיער, והכל בסדר.

כי אה דעה וגלילאה.

דעה אמרו ליה.

קום דרוש לנו במעשה מרכבה.

בוא תגלה לנו את הסודות.

מעשה מרכבה.

דברים מאוד מאוד גדולים ונשגבים.

אמר לאו אי דרוש.

לכו כדדרש רבי נחמיה לחברה.

ונפקט

ארעיתא מינקוטלה.

זוכרים את האבן שנפלה בכותל?

מחטה באנדיפה ומית.

אמר ליה מינדילה דה ליה.

דהיינו מידו הייתה זאת.

שלא היה לו לדרוש במעשה מרכבה.

מי אמר לך לגלות נסתרות שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בהן?

לכן צנחה עליו האבן ומת.

אמר למר ברדר אבינה לברה.

מי שמיע לך

ביצה קלה, מהי היא?

שמעת על המושג הזה שנקרא ביצה קלה, מה הוא?

אמר ליה, באי עתה

וצלצלה.

אז זה כן עוף קטן.

מהי טעמה משום דה זוטרה?

מה, בגלל שהוא קטן?

אימה דה צפירתא.

אולי בגלל שהוא אומה של ציפור.

אשתיק.

אמר ליה, מי דשמיע לך בהא?

אמר להא הכי.

אמר אבששת, ביצה תרנגולת.

אמה איכר אולה ביצה קלה?

אז אם ככה, למה הגדירו אותה בשם ביצה קלה?

שיערו חכמים, אומרת הגמרא, אין לך ביצה קלה לבשל יותר מביצה תרנגולת.

דהיינו.

כל מה שהגדירו חכמים את הביצה,

שהיא קלה.

תודה למה נתנו לה את השם חיבה, זה ביצה קלה.

כי אם תיקח את כל הביצים שבעולם, הם קשים לבישול.

קח את הביצה של התרנגולת,

היא קלה לבישול.

היא יותר מכל הביצים כולם.

לכן הצמידו לה את השם ביצה קלה.

יפה מאוד.

אמר אבשש, עשרה דברים. ממשיכה הגמרא ואומרת, מביא הנה את האדם לידי תחתוניות.

מה זה תחתוניות?

כמין תחורים

באחוריים של הבן אדם.

ואלו הן.

האוכל עלי קנים

ועלי גפנים.

אה, אוהבים גפן ממולא.

לא בודקים אותו מהחיינג'ורי שם שיש,

מכל התולעים כמה יש שם.

צריך לבדוק אותו בשולחן שיקוף. אני לא יודע איך אפשר לאכול את הדבר הזה.

אבל הוא עושה ממולא.

עם מים עלי גפן. מאיפה כתבת אותם?

של חסלת, מאצלי מהחצר. על מה אתה מדבר, כבוד הרב?

זה נקי.

כן.

זה מלא בגן חיות, זה לא נקי.

ועלה גפנים ועלי לולבים.

יש כאלה שמחמירים, קונים איזה מילה בשימורים.

מוסיפים להם רעל על הרעל.

לא מספיק החיידקים שם, עוד מוסיפים להם עוד איזה חומר משמר וכל מיני שם, אם למיניהם.

אתם יודעים, לא סתם הבוכרים אמרו אי, אי, אי. למה?

בכל דבר במוצרים יש אי.

תשימו לב, תבדקו את המוצרים, כל היום יש בו אי. אי 700, אי 300, אי 400. איזה חומרים זה. אם אני אוציא לכם את הרשימה,

שתראו מה הולך שם, השם ישמור ויציל. חברה לתרופות.

חברה לחומרים.

בפירות יבשים. דיברנו על זה בשבת, אה?

אתם יודעים מה יש שם?

יש שם חומרים שזה זרחן אורגני, חומרים שממיסים איתם שלג בארצות הברית.

מה חשבתם? זה כמו פה, יורד קצת ברד וזה,

השמש רכו פחד, נגמר, הכל נהיה נמס? לא.

שם זה חודשים, אה?

להעמיס את השלג. אז מה עושים? מפזרים כל מיני חומרים, ואז מגיעים המלגזות האלה,

מפלסים זה נקרא,

של השלג, ומסיתים את הכול כדי שיהיה מחבר. אם לא, נגמר הסיפור.

חודשים אתה יכול להיות תקוע בבית, אם לא יותר.

מבהיל.

אז עלי גפנים ולולבי גפנים

ומוריגי בהמה בלא מלח

ושדרו של דג.

הוא אוהב את הדג חי, לאכול אותו עם השדרה שלו.

דג חי טוב, עכשיו מובן.

צריך לבדוק, כל דבר צריך בדיקה.

בפרט שאנחנו במצב של ירידת הדורות, אתה שומע?

אנחנו הולכים ויורדים, יורדים. אתה רואה, הדור של היום זה כמו הדור של פעם.

הילדים של היום זה כמו של פעם. המבוגרים של היום זה כמו המבוגרים של פעם.

היראת כבוד, היראת שמיים, המידות, האצילות, המצוות,

המעשים הטובים שאנשים קיימים זה כמו של פעם?

פעם היה טעם לחיים, היום אין טעם לחיים.

הכל בסדר, מה הכל בסדר?

אפילו שלום אין. פעם נסעתי ברכבת,

ועידום אהרון כולם.

מילא היו קוראים ספר, עוד ניחא, משהו, אני מבין, או לומדים.

לא חברותא ולא שום דבר. כולם היום, הגיהנום, הוא לוחץ כל היום 24 שעות, הוא מול הגיהנום.

הוא פוגש חבר, שלום.

אין לי זמן בשבילך, אני עסוק.

מה אתה עסוק? הבלי העולם הזה.

עוד, עוד נכנס, וילכו אחרי ההבל ויהבל. הוא מפחיד.

ממילא אין שלום בית, ממילא אין שמחת חיים,

ממילא הכל, ואז מחפשים חייבה להתעלות עליו.

למה? אין לו סיפוק בחיים. אבל יש לו הכל.

הוא מיליונר, יש לו זה, הכל פאר והדרה לו.

שום דבר לא שווה. כלום לא שווה.

אם אתה,

אין לך חיים אמיתיים של תורה.

אם אין לך מוסר, שום דבר לא שווה.

אתה יכול להיות הגאון הכי גדול בעולם.

אבל אם אין לך מוסר, שום דבר לא שווה. כלום.

אין לך דרך אמיתית לחיים.

כי דרך לחיים לא לוקחים מהטמפלוויזיה או מהפלאפון או מהדברים.

מאיפה לוקחים דרך אמיתית?

מהתורה הקדושה.

מהמוסר.

כי חיים הם למוצאיהם. אל תקרא למוצאיהם, אלא למוציאיהם.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ודג מליח שלא בישל כל צורכו. עשה אותו מבושל נא.

והשוטה שמרי יין.

והמקנח בשידו ובחרסית מנקה את האחוריו.

והמקנח בצרור שקינח בו חברו. לוקח את האבן שכבר השתמשו בה.

ויש אומרים, אף התולע עצמו בבית הכיסא.

אז כל הדברים הללו גורמים לטחורים, לתחתוניות.

יפה.

מ' ט', רב חיסדא ורב אבר אבונא.

אבו כעז לב ארבע אמר לאוהי מטרוניתא.

עוטבן בעדייכו ולא עוטבו.

אמרה, היי מילתא,

אסרת לארבע?

אמרו, איניהו מילתא שריואה.

אמרה לכו מאי עביד לכו?

דלא מקנח לאו בחספא,

ולא קתיל לכו קינא אמנייכו,

ולא שליף לכו ירכא ואכי לאו.

מקישא דאסיר גינאה.

ואמר לרב הונא, לרב ברי,

מאי טעמה לו שכיחת קמא דרפחיס דם דמחד דן שמעתה?

אמר ליה מאי עזי לגבי?

דכי עזלינה לגבי? מותיב לי במילה דעלמא.

אמר ליה מין דהאי לבית הכיסא לא ליטב בהדיא ולא לטרחטטפי דהאי קרקשת עטלת שיני יתיב.

שלא יתאמץ דהיינו בית הכיסא, שלא יצא לו.

דילמא משמת שיני דר קרקשת תחורים.

ואת אליה דה סכנה, יכול להגיע לידי סכנה. אם חסר מתפוצץ, השם יש פה.

אמר ליה הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילה דעלמא? הוא עוסק בחיי האדם, ואתה אומר שהוא עוסק בכל מיני שטויות? במילה דעלמא? בסתם דיבורים?

כל שכן זי לגבי.

הנצרך לפנות ואינו נפנה. אדם שצריך לשירותים ולא מתפנה.

רב חיסדא ורבין, אחד אמר רוח רעה שולטת בו, ואחד אמר רוח זוהמה שולטת בו.

תניא כמנדה, אמר רוח זוהמה שולטת בו. דתניא הוא צריך לנקבה ואוכל, דומה לתנור שיסיקו על גב עפרו.

יש עפר ואתה מסיק תנור. התנור הזה שווה? כלום.

וזוהי תחילת רוח זוהמה.

הוא צריך לפנות ואינו יכול לפנות.

הוא רוצה להתפנות ועכשיו אין לו.

אמר רב חיסדא יעמוד ויישב, יעמוד ויישב,

ויסתדרו העניינים.

כן, לא מדובר פה על אדם שיש לו עצירות.

כן, מדובר פה על אדם שרצה להתפנות ועכשיו מסתלק ממנו ויעמוד ויישב ויעמוד ויישב.

רב חנן מנהר דעה אמר, יסתלק לצדדים,

ילך לזווית אחרת, כי בזמנם לא היה בית הכיסא שירותים מסודר, היו הולכים בפינה.

אז ילך למקום אחר, לזווית אחרת, ושם כנראה

יסתייע בעדו ויוכל להתפנות.

יש אמרה כזאת, לא יודע מאיפה ימציאו אותה,

שאת המקום מסתובבת בין עמך.

את המקום שאתה מתפנה שם אל תגלה שאם תצטרך אותו אז מישהו אחר יתפוס אותו.

בימינו זה לא תקף האמרות הללו, הן לא המרות טהורות, בטוח.

למה?

כי שירותים זה דבר של חסד.

בן אדם יש לו חנות, מישהו בא ואומר, תעשו טובה, אני חייב להתפנות, או איזה בן אדם מבוגר,

אין לי, תלך לשם, מה זה תלך לשם?

תעזור לו,

תעזור מסכן הבן אדם הזה,

אולי הוא חולה,

אולי הוא צריך להתפנות,

פיקוח נבו, הוא כבר מחזיק כל כך הרבה.

מה אתה יותר מדי איזה, אין לי, יש לי, אין לי, יש לי, או לא רוצה ולא מפתח, שהוא הולך ללכת לו את השירותים, תתבייש.

מה זה, זה כספת? זה בית הכיסא כולה.

תן לו להתפנות, תגיד לו, תקפיד על הניקיון, נגמר הסיפור.

תדאג שיש שם איזה, אני יודע, מה, ריח טוב,

שמסלק את כל הריחות הרעים, נגמר.

מה אתה אומר לו? אין לי, יש לי, מסכן ובן אדם מתייסר.

הלאה.

רב אמנונה אמר, ימשמש בצרור באותו מקום.

אולי יגרד באותו מקום, ייתכן ונשאר לו

לכלוך, אז יכול להיות שאז יסתייע בעדו והוא יוכל להתפנות.

ורבנן עמרי יסיח דעת, או לא יחשוב, לפעמים הוא חושב על דברים שמציקים לו, אז ממילא

מסתלק מאיתו הלהתפנות, הדבר שהוא צריך להתנקות בו.

ואמר לה רבה חבריה דרבה לרבה שכל שכן וכי מסך דעתה, לא מפני.

אמר לה, יסיח דעתו מדברים אחרים.

יסיח דעתו בשירותים, לא חושבים שום דבר. למה אסור ללמוד, לקרוא בשירותים, לשמוע?

למה?

בשירותים צריך להתפנות, צ'ק צ'ק, ולצאת החוצה.

לא, לוקח אצלו את הטלפון שם,

משחק, או טטריס.

או אחד, ראיתי, שם רדיו בשירותים שלו. מה זה?

מה זה?

לא, משעמם לי, כבוד הרב, אני יושב הרבה זמן.

אבל אסור לשמוע דברי תורה, וכל שכן מלדה עלמא.

יש שאלה בפוסקים, מותר אפילו אותיות א'-ב', עיתון.

עיתון. אומרים, מרן היה עושה ככה.

מה המצאות האלה?

חס ושלום, מרן לא ידע את ההלכה?

אתם רואים שהוא היה קורא עיתונים בשירותים?

מה השטויות האלה?

אז היה מסיח דעתו כדי שלא לדבר בדברי תורה, כי כל מחשבתו הייתה תמיד בדברי תורה.

לכל שכן עם אדם בשר ודם, שמחשבתו תמיד בקדושה וטהרה, במצוות מעשים טובים.

אז צריך להסיח את דעתו.

למה הסיח דעתו?

לא יספור בסינית, מ-1 עד 100, אני יודע מה.

מה יעשה?

הבט הכיסא, תתמקד. איזה שירותים יפה, איזה קרמיקה, איזה פה. לכן עושים את השירותים יפה, לא סתם.

שיתמקד בעניונים האלה ולא יתמקד ב...

במילא דאורייתא, בדברי תורה.

לכן אם הסלון פחות יפה והשירותים

יותר יפה, זה דבר מצוין.

למה? ככה לא יתעסק בדברים זה. אבל מי שהראש שלו תמיד דברים בטלים,

אין אף קמינא. גם אם השירותים יהיו יפים, הוא יחשוב תמיד על זה.

הלאה.

אמר אביר מיד מדיפתי לדידי חז אליהוט עיא דקם ויתיב.

ראיתי זה שהאדם קם ויתיב עד דשפך קדרה.

עד שלאחר מכן יכל להתפנות. תנו רבנן נכנס לסעודת קבע, יעלך עשר פעמים של ארבע אמות.

ואמר אלה ארבעה פעמים של עשר אמות, ונפנה ונכנס ויושב במקומו.

אז גם אדם שעכשיו הולך לאכול סעודה ככה, מה שנקרא, משובחת,

לא מתאים באמצע לקום, כולם יושבים והכול.

לכן,

חכם עיניו בראשו מרוקן את עצמו לפני כן.

אותו דבר קבעו חזל, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך,

שאדם צריך לנקות את עצמו קודם התפילה.

הוא לא יכול להתפלל ואחר כך פתאום באמצע ללכת להתפנות.

להרגיל את עצמו

שיש לו זמן שהוא קודם התפילה, שהוא מנקה את עצמו.

אחרת,

אין בכך משום איכון לקראת אלוקיך ישראל. מה זה איכון לקראת אלוקיך ישראל?

שאדם נקי.

בפרט שצריך להדגיש את הדבר הזה שאדם צריך שיהיה לו בידה. זאת אומרת, זה בידה.

זה כמו צינור כזה שהוא מנקה את האחוריים שלו.

אז בעידן המודרני שלנו שיש מגבונים וזה נקרא מידה דמנקה, אין בעיה

עצמו, לשטוף את עצמו טוב. זה לא מספיק שהוא אומר אני מנגב בנייר טואלט והכל בסדר. זה לא נכון.

אם חס ושלום חס וחלילה הוא מלוכלך,

דהיינו יש שם הלכלוך של צועה וכדומה,

שאריות,

התפילה שלו לא מתקבלת.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה. אין לך, כמה זה עולה?

30 שקלים, 100 שקלים.

100 שקלים תתקין בבית, בשירותים.

יש לך שלושה שירותים שאתה ברש מולד, תתקין בשלושת,

גם לזכות הקטנים.

חנוך לנער על פי דרכו, אומר שלמה מלך, גם כי עסקין לו אסור ממנה. מגיל קטן לחנך את הילדים בדבר הזה.

זה נשמע, מה, בסדר, אז אין בה שירותים.

זאת אומרת, זה חובה.

זה חובה. בלי זה אדם לא יכול להתפלל

כמו שצריך.

הוא לא נקי.

אז אם הוא מתפנה ואחר כך

שוטף את עצמו ואחר כך מתקלח, זה הכי טוב.

מנקה את עצמו, מה שנקרא, בכל, מכל-כל. מצוין.

אבל אם לא, זה לפחות המינימלי לעשות.

בפרט שאתה יודע,

גם באוטו צריך להחזיק מגבונים.

אתה יודע, פתאום, חס ושלום, בטן רכה, פתאום יש לה בן אדם, מה יעשה?

איפה היא נגב?

פעם אחת הייתי בדרך לברית, בחיפה.

בדרך תקף אותי,

וואי וואי, זה לא פשוט, עצרתי שם באיזה בית אבות.

אני נכנס, ההוא של הבית אבות לא מכיר, בדרך כלל מכירים שם.

אמרתי לו,

איפה פה החדרים? מה אני אגיד לו?

הסתכל עליי מוזר.

עכשיו לא ידעתי להגיד לו, עוד רגע השם ישמור.

צריך להתפנות, כלומר, פיקוח נפש זה.

עד שמצאתי שם את בית הכיסא, פשוט נכנסתי, מזל שהיה שם

מגבונים.

אבל על המזל שלי זה היה קצת, נגמר, מה תעשה?

אז חכם עיניו וראשו ממלא בקבוק מים מראש.

קח איתך את הבקבוק, ממלא בקבוק מים, תוכל אחר כך לשטוף.

אם לא, איך תנקה את עצמך?

וזה דבר שיכול לקרות לאדם בכל יום, לכן

תמיד צריך להחזיק ספייר באוטו.

אתה קונה מגבונים, חבילה לבית, שתי חבילות שים באוטו.

בקבוק מים למנוע,

נכון? צריך מדי פעם לרדיאטור, צריך שם זה,

זה שמן, צריך למנוע.

מים לרדיאטור, אז תחזיק עוד בקבוק ספייר, לך תדע למה. אני יודע מה, יוצא מבית האבלים, נגע בנפטר,

או היה בקרבת נפטר,

או השתתף בהלוויה פתאום, או בבית העלמין, ואין מקור מים. צריך ליטול ידיים.

לשטוף ידיים בלי לנגב, מה תעשה?

אם לא, קשה לשכחה הדבר הזה. טומאה שורה עליו, כל מה שהוא אוכל מכניס לפה, הכול טומאה.

כמה שזה חשוב הדבר הזה, בפרט נטילת ידיים בבוקר, עם קדי.

לחצת ידיים לכל האחמדים בבוקר,

ואחר כך אכלת את הסנדוויץ' שאשתך הכינה עליך, הכנסת טומאה לגוף שלך.

מה אני אעשה? אני עובד במכולת, עובד בסופר, נהג אוטובוס, נהג מונית,

רב בית כנסת, לא משנה.

תקפיד.

נכון, לכן מה אני עושה? לוחץ ידיים לכולם, עושה סיבוב.

גמרתי את הסיבוב, ניגש, הנה רבי בכור יעיד, ניגש, נוטל את הידיים, ואז מתפלל.

עוד פעם לפני תפילת מוסף, למה כולם לחצו ידיים בקריאת התורה? עוד פעם לפני תפילת מוסף, עוד פעם נוטל ידיים.

זה בגדר שלי, כה נקרא דלוקר ישראל.

מה חשבתם? סתם הכוהנים צריכים ליטול ידיים? צריכים לקדש ולטהר את עצמם

לקראת זה שהשכינה יורדת עליהם והם שורה עליהם ברכה, אחרת מה?

כל שכן עם ישראל צריך לטהר ולקדש את עצמו, לא בציווי שהקדוש ברוך הוא ציוות הכוהנים,

אבל בעניינים האלה של עיקרון לקראת אלוקיך ישראל.

סיימנו את אות מט, אנחנו בתחילת פרק תשיעי.

ממשיכים בפה ליועץ, במוסר.

קיבלים מוסר, בן אדם לא בן אדם.

אנחנו היום

בהנהגה.

כל אדם צריך להיות לו הנהגה טובה, לידע להתנהג עם בניו הקטנים, ועם בניו הגדולים, ועם אשתו, ועם משרתיו.

וביותר צריך הנהגה לפרנס על הציבור, לידע ולהתנהג עמהם לפי שעה.

ולפי, נראה לי שלמדנו את זה בשבוע שעבר.

כן.

הגדה, סליחה, למדנו את זה.

זו אחת מהדברים המורידים דרך סגולה לך לפשע, אולי אתם חטאת כשהחכם יושב ודורש בדברי ההגדה ואומר קדיש,

ועונים אחריו אמן וישמר אבא, הקדוש ברוך הוא מוחה לעוונותיהם של עם ישראל.

וכך אמרו רבותינו זכרם לברכה בגמרא בשבת קיוט עמוד ב', בוודאי שזהו אם יקדים להתחרט על העבר, ויקבל עליו להשתדל שלא ישוב עוד לכסלה לעשות רשע, גם השם נושא עוון ועובר על פשע.

ואף גם זאת צריך שיהיה שומע דרשה בחיבה ועונה עמני יש מרבה בכוונה, אז עושה נחת רוח ליוצרו.

שהרי אמרו בגמרא בסוטה מט עמוד א', דעלמא קיימא אקדישא דאגדתא.

העולם קיים בזכות אקדיש שאומרים אחר

האגדה, אחר דברי תורה.

ואף שאין איתנו יודע לכוון מעשה ידינו כוננה עלינו, וגם השם ייתן הטוב ויצווה מחילה.

ועל כן נהגו בכל תפוצות ישראל לומר אחר כל לימוד תורה שבעל פה,

משנה.

מה המשנה? רבי חנניה בן הקשייה

שהוא אגדה כדי לומר קדיש על מילדא דאגדתא.

היינו פעם אחת,

בראש חודש ניסן, עושים טיול לקברות צדיקים.

אז נסענו בצפון לקבר של רבי חנניה בן הקשייה. מי שהיה באיזה כביש שם זה לא זוכר.

והכניסה לקבר זה כמו פתח של חלון, ממש ככה.

אני בא להכניס את הראש, שומע נחיל של דבורים או של...

בקיצור, יצא דארודה, כל הדבורים יצאו החוצה.

נכנסנו אחד-אחד, ככה אתה מקפץ לבפנים, נכנס,

התפללנו שם בציון שלו,

סיימנו, יצאנו מהציון, הדבורים חזרו בחזרה.

אמרתי, אולי הקדוש ברוך הוא לא רוצה שכל אחד ייכנס לפה לקבר של רבי חנניה והתפלל פה, שלח שם את הדבורים,

לא יודע מה הסיפור שם.

צריך לבדוק את העניינים, דברים ברומו של עולם כנראה, לא סתם הם עומדים שם דבורים.

אולי עכשיו זה לא, לא יודע מה.

אבל זה מה שהיה, מעשה עין בעין ראינו את הדבר.

יצאנו, יצאו, נכנסנו,

ביקשו רשות, יצאו החוצה כולם.

רבי חנניה הזה לא היה לו ילדים.

והקדוש ברוך הוא אמר, אני ערב לך שתמיד יזכירו אותך, וגם את הקדיש שעושים, זה יהיה לשמך,

לעילוי נשמתך, מה שנקרא,

לא שצדיק יצא חינוי נשמה, אבל לזיכרון.

לכן תיקנו חז״ל לומר תמיד, רבי חנניה בן הקשייה לפני.

למה?

לא תמיד המדבר מדבר דברי תורה.

אז כיבדת איזה מישהו לדבר בהשכרה, הוא דיבר זיכרונות.

סיפר איך היה ברוסיה, איך היה פה, איך טיילו שם, דברים בטלים.

אז על מה יגידו קדיש?

על מה יגידו קדיש? על דברים בטלים? על דברים בטלים לא צריך להגיד קדיש.

אבל רוצים האבלים להגיד קדיש כדי שיענו אמן.

לכן תיקנו לומר את המשנה. אז אם לא אמר קדיש, אם לא אמר דברי תורה, לפחות שיגידו משנה.

ומשנה אותי עוד נשמה,

ואז אחרי המשנה הזו יכולים להגיד את הקדיש.

לכן תמיד תיקנו. היום

תיקנו את זה כדי להגיד לרב, תסיים מהר. רבי חנניה בבקשה!

או שאומרו, רבי חנניה הגיע.

הלו,

כל דקה שאתה יושב ועוסק בדברי תורה,

פשש, תבח שמו לעד, אתה אוסף לעצמך צובר זכויות.

אתם יודעים כמה זה שאדם עייף והוא שומע דברי תורה, כמה זכויות הוא מקבל?

מלא זכויות.

ואם הוא עייף בשבת ושומע דברי תורה,

עם כל שאר אומרים זה אלף שעות, אז כמה זכויות יש לו?

אלפי אלפים. הוא עולה מחר ומגיעים עשרות, שם אין אוטובוסים, כרכרות

של מצוות ומעשים טובים.

רכבות, רכבות של מצוות ומעשים טובים.

כל זה שלי היה, כן, כל זה היה שלך.

כל זה בגלל ההתאמצות שלך שעשית, חורף, קשה, קר, שיעור.

לא תמיד השיעור מעניין,

ובכל אופן השתתפת, ועשית, ואתה הגנת על כל השכונה, אתה הגנת על כל הקהילה, אתה הגנת על המקום. מה אני, איזה זכויות יש לי?

אני בקושי יכול להיות שומר בסופר.

כן,

אבל בזכות שלך אתה הגנת על כל עם ישראל.

השתבחנו לעל.

והנה נקרא אגדת על ההוא שמושך ליבו של אדם, והוא מלשון נגד ונפק מן קדמוהי, דניאל זייניות.

וכל דברי אגדה הם מלאים התעוררות ליראה ואהבת השם.

אדם שרוצה,

פעם שאלו את הרב אמנון יצחק,

שאל איתה,

אדם שרוצה להגיע לדרגות של אמונה בהשם יתברך, התחזקות,

לדעת מה זה הקרבה,

קרבה, ואני קרבת אלוקים לי טוב.

מה יעשה?

איך יתחיל?

לא יודע ללמוד גמרא, מה עכשיו ישבור את השיניים?

לא יודע לקרוא משנה, לא יודע לקרוא הלכה, מה יעשה?

תקרא סיפורי צדיקים, הוא אמר. ככה גדולי עולם היו עושים.

תתחיל בסיפורי חזל.

תראה מי זה אברהם אבינו, מי זה יצחק,

מי זה יעקב, הגאון מווילנה,

ראשי הקדוש, הרמב״ם. אז לאט לאט לאט לאט הלב שלך נפתח.

אותו דבר עושים עם אנשים שרחוקים מתורה ומצוות. אתה לא יודע?

תקרא סיפורי חזל.

קשה לומר שזה בגדר סיפורים, כי זה הכל היה במציאות.

אבל זה מוגדר קרה, סיפורי חזל.

זה לא עוד סיפור.

זה סיפור שמשפיע על הנשמה. אדם קרא איזה ספר של סיפורים,

אני רואה בכל מיני

מוציאים לאור כאלה ואחרים, זה לא משפיע עליו שום דבר. אז טוב, זה היה הדמיון של המספר,

וככה הוא כתב ונגמר הסיפור.

אבל כשהוא קורא רשי הקדוש, הוא קורא על הרמב״ם, הוא קורא על רבי יונתן בן עוזיאל, הוא מבין את המשמעות של הצדיק. הוא נכנס לדמות שלו.

הוא שואף להיות כמוהו.

ממילא הקרבה הזאת שנוצרת בקרבו היא טובה.

וזה מה שאומר דוד המלך, ואני קרבת אלוקים לי טוב. טוב לי עם הקרבה הזו לקדוש ברוך הוא.

לכן דברי ההגדה הם מלאים התעוררות ליראה ולאהבת השם. מוצא ולמד מההגדה שזו אומר שרצה ושברו לזרקות ישראל.

לפיקר בעלי תור המצוות.

וזו גדולה וטובה גדולה שאין כמוה וכן כל מי לדאגדת ימצא האדם ללמוד מהם מוסר ויראת השם.

כי ייתן האדם את רוחו עליהם. אפילו באגדות התמוהות, משהו לא מובן פה.

איך זה יכול להיות שרשלק איש קפץ את כל הנער לכיוון רבי יוחנן כי הוא חשב שזו אישה יפה?

מה היום תגיד לבן אדם תקפוץ על השלולית הוא נופל בפניהם.

אז איך הוא יצליח לקפוץ את הנער? זה נשמע תמוה נכון?

אבל כל מה שהגמרא כותבת, כל מה שכתוב בתורה הקדושה, אמת לאמיתה.

בשכל הקטן שלנו אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות.

אבל חז״ל אומרים לנו שגדול יצרו של האדם שנותן בו כוח לתאווה, לדבר עבירה כל כך גדול,

שהוא אפילו ייסע עד חוץ לארץ.

ויש שם מעשה שהיה לאחד שנסע לחוץ לארץ כדי לעשות עבירה.

ואז אותה פלונית אמרה לו, אתה באת מחוץ בשביל לעשות עבירה והכל וזה.

אז אנחנו רואים כמה גדול כוח העבירה.

ורואים היום אנשים שמשלמים כדי לעשות עבירה.

מילא כדי לעשות מצווה מובן, אבל כדי לעשות עבירה כן.

תאוות היצר רע בקרבו. היצר רע עובד

שעות נוספות על הבן אדם.

הוא לא רוצה את הקביעות.

אם אין לך קביעות, הוא הצליח עליך

בכל דבר.

לכן אמרו חז״ל, כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו.

יש לי קביעות, יש לי הצלחה.

בכל דבר בחיים.

תעקבו ותראו, כשיש קביעות,

יש הצלחה.

אין קביעות.

ההצלחה נסוגת למטה, יורדת.

ואף באגדות הדמעות שכבר הודיעונו רבותינו המפרשים שהפשט מהם יופשט רק יבנו בהם רבותינו לרמוז

לרמז הרומז על ההרס מלבד שפון בהם סטרי תורה והאגדות הן סודות.

וכבר אזהרה שמענו שלא לבוא, ללמוד ושלא להגיד אגדה תמוהה בפני עם הארץ.

שיסבור שהיא כפשוטה ויבוא להליג על דברי רבותינו.

יש חידושים שלא אומרים אותם בפני אנשים פשוטים. למה?

לא, לא יכול להיות. מכיר כאלה?

לא, לא יכול להיות. מה פתאום? מה זה? תיאוריה.

הם חושבים שחז״ל היו זה?

תיאוריות.

מה זה תיאוריה?

זו התורה הקדושה.

אמרנו כמה וכמה פעמים, איפה שמסתיים השכל,

שם מתחילה התורה הקדושה. התורה זה לא שכל.

זה לא צריך להיות ברור או מובן.

להפך, צריך להיות לא ברור ולא מובן. לכן יש עמל לתורה. לכן צריך ללמוד, לכן צריך לדעת.

אחרת מה זה היה שווה?

עזוב, זה בגדר דברים רגילים, ונגמר הסיפור.

ומה טוב שילמד דברי האגדה בפני המון העם, שיגיד להם גם כן המוסר היוצא ממנו לו כל שכן אדם שם לב,

על לב להבין דבר מתוך דבר, בפרט בקריאת האגדה בליל פסח.

מה?

כל שנה אנחנו קוראים את האגדה.

כל שנה מרגישים את האגדה מחדש.

צריך להמחיש את ה'והגדת' לבנך'.

וכל המרבל יספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

ועיקר המצווה הוא לספר לבנה ואשתו מה עשה השם, בפרט בפרטי פרטות להרבות להגיד שבחו של מקום.

אתם יודעים מה זה היה הרבה? איך הם נראים?

באיזה צורה? איך הם קיפצו?

הכל? איך הצפרדים נכנסו?

ואיך הם נכנסו עלינו לבטן? ונכנסו בתנורים שלהם? הכל לספר.

כלומר, אפילו אם אדם, אומרים חז״ל, מצוי לבדו בבית ואין לו שום דבר, אין לו בית המחוי,

אין לו אכסניה, אין לו מארח, כלום, לבד,

חובה עליו לספר לעצמו ביציאת מצרים.

וכל המרבה וכולי, הרי זה משובח.

עד כדי כך.

הוא לא יכול להגיד לו, אני כבר מכיר את הסיפור, יצאתי ידי חובה,

תן לאכול מהמצות.

למה אתה מצות, אתה לא אומר, יצאתי ידי חובה שנה שעברה, אכלתי?

או על ארבע כוסות. למה אתה כל כך טורח ומכין ודואג שהקערה מכסף תהיה והכל יהיה כמו שצריך וכיסאות והכריות?

למה? עשתה את זה שנה שעברה, אז אל תדאג. לא.

התחושה של לחוג את חג הפסח כל שנה זה משהו מיוחד,

משהו שמשאיר לנו ערכים,

משאיר לנו טעם טוב לכל השנה כולה.

הטעם הזה לא רק צריך להיות בדברים הגשמים של פסח,

אלא גם בדברים הרוחניים,

גם בוויגדת למנחה.

איפה הדור הקודם ואיפה אנחנו, אה?

איזה פסח היה ואיזה פסח בימינו.

מה אכלו בפסח דאז ומה אוכלים בימינו?

השם ישמור ויתזיל.

כמעט ולא מרגישים את פסח, מזל שזה נקרא רק פסח.

השם ישמור.

ומאחר שכל דברי רבותינו באו במספר במשקל וטמונו הן צפוני סודות,

אך אין ראוי לכל אדם לקרות ככל בבת תחילה בלשון הקודש ואחר כפרש לבני ביתו ויכוון שכל דבר תעלה למעלה ויתוקנו הדברים בשורשם במקום עליון.

הפליבו הזוהר הקדוש בשבח המגיע למספר ביציאת מצרים.

וחד הבאו סיפור הכה מנחת הוא עושה לפני אבינו שבשמיים וגמולו ישולם לו, וכבר נתפס זה המאמר של הזוהר הקדוש בפרשת בו בסידורים.

וראוי ליתן לב להתעורר בשמחה ולחשוב מרומק ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שכל כך אהבה וחיבה יתרה נודעת לנו ואבינו ראינו מלך.

רב וניסה אשר לידולתו אין חקר,

ובמאי דקדמן חיבה יתרה נודעת לנו אשר גידשנו מצוותיו וציוונו לספר בניסים שעשה עמנו.

וזכר עשה נפלאותיו וציוונו לאכול מצר ומרור וכל דבר ודבר וכל דיבור ודיבור בפרט השמחה

שלנו עושה פירות למעלה ועושה נחת רוח ליוצרינו ובונה בשמיים עליות על ידינו משעין יד שכלנו מגעת.

רק אנחנו יודעים שמעשה ידינו כוננה עלינו

והקדוש ברוך הוא קובע לנו סחר על כל זה.

היש חכם מתוק מזה אשרנו מתוק חלקנו אפשר שלא לשמוח

ונעיש הכל לפי מעשיו של אדם ולפי זכות נשמתו כך תעורר נשמתו לאהבה ולשמחה.

אבל חיוב הרע מעלינו לטרוח מחשבות בדורות חיצון לעורר את האהבה ולתאר את השמחה.

בין רב למעט כאשר תשיג ידינו ויהיה לנו עזר כי הבא להיטהר מסייגין אותו מן השמיים כמו שאומרת הגמרא בשבת קד עמוד א'

וכבר מילתי אמורה שלכל דבר צריך הכנה מקודם וזהירות מביאה לידי זריזות.

כן, בדבר הזה צריך להקדים לעשות הכנה שלא יהיה רעב ולא יהיה מטומטם בשינה, לכן ישנים בערב פסח.

לכן מכינים את הכל בערב פסח, לא מגיעים לדקה ה-90 ונוחרים בשולחן.

זה לא ליל הסדר.

אם נכרת בליל הסדר, הפסדת את ליל הסדר.

החסרת מהליל הסדר,

שהוא לילה שמסדרים בו את כל השנה כולה.

החסרת מהסדר שלך לכל השנה כולה.

ואפילו הבכורות שמטענים בערב פסח וקשה עליהן מחמת התענית להאריך באגדה ואי אפשר כל כך לשמוח מחמת חולשת הלב.

על כל פנים השעה צריכה להתחזק ברוב עוז ותעצומות.

איפה בימינו? מטענים,

מוצאים את עצמם בזה, נלך לשם, סיום מסכת,

נפתור פה, נפתור שם, יש כאלה ששולחים את האבא או את האימא שלהם שיביאו להם את העוגיות והם יהיו פטורים.

מנדכר שמי סיום מסכת.

זה שלא תתענה, אבל אתה הולך לישון במקום שאתה תשב ותשמע את הסיום?

צריך להתענות, תענית בכורות, זה צריך להיות

כנראה עם הבכורות של מצרים. הישראל ברוך הוא ריחם עליך, דילג עליך

ואת בתינו הצילו היכוד העם וישטחו, מה אתה עושה?

לא, הוא שולח

שליחים שיביאו לו את העוגיות, הוא חושב שהוא יוצא ידי חובה. השליח ישמע את הסיום והוא ישתה מהיין ויאכל את העוגיה והכל בסדר.

וכל אשר בכוחו לעשות יעשה.

וגם אנשים צריכים להתחזק ברוב עוז התעצומות, לעמוד על מעמדן, לשמוע כל קריאת האגדה כתיקונה.

לא לקרוא שתיים, שלוש פסוקים ונגמר. זהו, יצאנו ידי חובה, אנחנו פטורות.

אנחנו מגישים את הקציצות,

מגישים את המאכלים, אנחנו פטורים. מה פתאום?

גברת, את לא פטורה.

ולקיים את כל המצוות הנוהגות בלילה הזה כתיקונן.

ארבע כוסות, הסבב, מרור, וכדומה.

כי גם הן חייבות ככל האנשים.

ולא תעמוד באמצע קריאת האגדה להכינה מאכל שעבירה היא בידה.

לכן תכינה הכל מקודם, ותהיינה אוזן הקשובות לכל דברי האגדה בחיבה.

ואם היא מתנמנמת מחמת שהיא עייפה ויגעה, יעוררנה בעלה,

יבטיח לה אגוזים,

כמו שמבטיחים לילדים.

תביא לה איזה מתנה, אשתי היקרה, ניהלה שרשרת.

לא כבדה,

שתורידי את הראש, שלישות.

אשתי היקרה, אם את לא תשניי,

בעזרת השם תקבלי עוד צ'ופר ממני

לשביעי של פסח, לחג האחרון, יקנה לך עוד תכשיט

או מתנה, יעודד אותה, ישמח אותה.

יראה לה את החשיבות של ליל הסדר, לא יזלזל בה, מה את עייפה, מה עשית?

הלו,

נראה אותך עושה

את כל ההכנות,

אתה רק שולחים אותך לקניות

של פסח אתה כבר מתלונן.

כל כך הרבה אני עומד בתור, קשה לי, אני עייף.

אז מה, גם מבעל הקניות, גם מכינה לך,

גם תורחת, גם מסדרת לך את השולחן ועוד המתלונן,

תתבייש.

ולפום צהרה אגרה,

ולא טוב עושים רבים מהמון העם שמקצרים הרבה בקריאת ההגדה בליל ראשון של פסח, ארצים יצאו דחופים ומניחים להאריך בליל שני, יום טוב שני של גלויות,

חוץ לארץ.

כי עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים אינו אלא בלילה הראשון, כידוע,

וליל שני אינו אלא מדבריהם של חז״ל,

משום מנהג אבותינו בידינו, ואף כי הדברים עתיקים יש חיוב גמור מכל מקום, עיקר

מצווה דאורייתא הוא בלילה הראשון. לכן צריך להתחזק ולעשות עיקר ולהאריך ביותר בלילה הראשון.

החלש יאמר גיבור אני לקיים דבר בעיתו מה טוב, והשם ייתן הטוב.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן בקשה אומר, אז זהו שבכל דקות ישראל, לפיכך רמי העמדה ומצוות, שנאמר, ה' חפש למען צדקו,