קרית שמואל - קריית שמואל - חיפה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫ ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫הערב יהיה להצלחת ‫תמיר ליברמן בן דוד, פרנסה בן הקן,

‫מעידן בן שלמה עדני, זיווג הגון,

‫גבריאל בן רחל ומרדכי בן רחל, זיווג הגון.

‫ולעילוי נשמע תורי היקרים ‫והרב חיים יעקבי בן חממה ‫מה מנוחתם עדן.

‫בפרשה הקרובה,

פרשת צב,

‫צב את אהרון ואת בניו לאמור,

‫זאת תורת העולה, היא העולה.

‫אמר רבי שמעון בר יוחאי,

‫ביותר צריך זירוז ‫במקום שיש חסרון כיס.

‫כל מקום שיש חסרון כיס,

‫שאדם צריך להשקיע מעצמו קצת כסף,

‫או שיהיה לו איזה הפסד,

‫זה נקרא חסרון כיס.

‫במקום כזה צריך זירוז.

‫צב את אהרון, ‫אין לשון צב, אלא לשון זירוז.

‫רבי שמעון בר יוחאי אומר,

‫ביותר צריך זירוז ‫במקום שיש חסרון כיס.

‫רבי שמעון בר יוחאי

הוא שאמר,

‫מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה.

‫כשהוא יצא מהמערה,

‫אחרי 12 שנים, ‫כשהוא ברח מן הרומאים שחיפשו להורגו,

‫ב-12 שנים הוא היה מנותק בכלל ‫מן העולם החיצון,

‫שם הוא גם זכה לזוהר הקדוש,

‫שם הוא גם למד על מליאה ועל הנביא.

‫כשהוא יצא החוצה וראה אנשים עוסקים במלאכה,

‫אמר, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה,

‫פירושו מניחין חיי עולם,

‫חיי הנצח

ועוסקין בחיי שעה.

‫מה פירוש מניחין חיי עולם?

‫הוא לא פגש בחוץ חילונים,

‫פגש דתיים.

אבל

מה זה מניחין חיי עולם? ‫עוסקין בעצלות ורפיון ידיים

כאילו כפה או שד.

‫לא יכול להשקיע את מירב כוחותיו וימיו

לחיי העולם,

העולם העליון,

‫אלא עוסקין בעצלות ורפיון ידיים

כאילו כפה או שד.

‫ועוסקין בחיי שעה.

‫ניכר מהם שהוא עסק גדול בעיניהם.

‫לעסוק בענייני שעה, פרנוסה,

‫להביא הרבה כסף, עסקאות,

‫כל מיני דברים כאלה, ‫נראה אצלם עסק גדול.

‫והרי נהפוך הוא היה צריך להיות?

‫עסק חיי שעה היה צריך להיות בעצלות ורפיון ידיים?

‫כאילו כפה או שד,

‫כדי לפתור חובת הגוף הנבזה,

‫מעסק חיי עולם,

‫צריך לעשות בשמחה ובזריזות.

‫מנתן עיניו על חידה סתומה לזו. ‫איך יכול להיות

שיש אנשים שלא מבינים את ההפרש הגדול?

שהרי בשעה שאדם עוסק

‫לחיי העולם הבא זה מה שנשאר לו.

‫בשביל זה הוא בא בכלל לעולם. ‫הוא לא בא להישאר כאן, הוא בא ללכת.

‫אבל עם מה ללכת? בלי כלום. ‫בשביל מה הוא בא?

‫אלא האדם בא לצבור לו הון.

לחיי העולם הבא.

במקום זאת

הוא צובר לו הון פה ואת זה הוא משאיר לאחרים

והוא יוצא בלא כלום.

מה ההיגיון?

איך מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שער?

זה עושים ברפיון ובעצלות וזה עושים בשמחה גדולה.

כידוע כבר,

השם זיכה אותנו לפתוח כולל שבוע-שבוע.

זה כולל חדש בעולם

שהעובדים עובדים שבוע ולומדים שבוע תמים.

שבוע שעבר למדו למעלה ממניין יהודים, לקראת סוף השבוע זה כבר היה חי יהודים,

וזה הולך ומתרבה, הדרישה היא גדולה,

ואף מבקשים לעשרות זאת במקומות אחרים.

אבל אלה שלמדו שבוע רצוף מהנצח המה

עד אחרי הערבית,

מעין עולם הבא,

נתחבטו, נתלבטו אם ללכת בכלל לעבודה. מדובר על אנשים שהם בעלי מקצוע ויכולים להרוויח הרבה,

יש להם ילדים,

ולא ידעו איך לחזור היום לעבודה.

אמרתי להם, כמו שחוזרים לקללה.

צריך לדעת שבזיעת אפיך תאכל לחם זה קללה,

ואתם בינתיים לא במדרגת ביטחון גדול, אמנם כבר הצלחתם להחליט

ששבוע אתם תלמדו ושבוע תעבדו,

כי הקדוש ברוך הוא אין לו בעיה לתת פרנסה בצמצום של זמן.

הרי יש אנשים שמרוויחים ברגע אחד 350 מיליון,

כמו שהיה בארצות הברית עכשיו.

אין לו בעיה לתת את הכל בבת אחת,

או קצת, או למתוח את זה. אם אתה משאיל לו הרבה זמן,

אז הוא לא אץ רץ לתת לך.

אבל אם אתה מצמצם,

הוא חייב לתת לך מה שמגיע לך.

אז הוא ייתן לך בזמן שאתה הסכמת לקבל.

אם אני אומר ששעות קבלה אצלי זה בין השעה לבין השעה, אין ברירה,

כולם צריכים לבוא בשעות שהילדתי.

אם אני אחליט שכל היום זה יהיה, אז כולם יכולים לבוא,

להתפנק לי על החיים.

אז זאת אומרת, גם בפרנסה זה בדיוק אותו דבר, כי המזונות קצובים.

אז אתה יכול לקבל את זה בצמצום זמן.

אומנם אין לך כרגע ביטחון גדול,

אבל בוא תנסה שבוע-שבוע ותראה שלא יחסר.

ואכן, הם קיבלו הזמנות גדולות,

אני לא אחזור כי כבר אמרתי בהרצאות קודמות,

וכמה ניסים כבר אירעו להם עוד לפני שהתחילו וכו' וכו'.

אבל,

פלא, מתפלא רבי שמעון בר יוחאי, איך יכול להיות שבן אדם עוזב חיי עולם,

עוסק בחיי שעה.

מדהים.

והנה,

מרא דשמעתא הזה רבי שמעון בר יוחאי אמר כאן,

על אהרון ועל בניו קדושי עליון,

כי במקום שיש חסרון כיס,

צריך לזרז אותם שלא יתעצלו בזה.

שמעתם?

אהרון קדוש עליון

ובניו קדושי עליון.

צריך לזרז אותם,

כי יש במצווה הזאת, בתורת העולה היא העולה,

יש בזה חסרון כיס,

וצריך לזרז אותם שלא יתעצלו בזה.

בדרך כלל אדם שיש לו חסרון כיס

לא ממהר לשלם.

נכון שאתם לא ממהרים לשלם חשמל, מים, גז,

פלאפון והכול, נכון,

אם אפשר לחכות עוד קצת עדיף,

נכון, אם יש חוב במכולת, אתם לא ממהרים לשלם.

כמה שאפשר להשאיר את הכסף בכיס, נותן הרגשה יותר טובה.

אם משתחררים מזה מהר, מרגישים חוסר ביטחון.

אז כל מקום שיש חסרון כיס, אפילו שהחסרון כיס הוא מוכרח,

לא מזרזים.

לכן צב

כל מקום שנאמר צב צריך זירוז. ואיפה זה נאמר בדרך כלל?

איפה שיש חסרון כיס.

שלא יתעצלו אהרון ובניו.

מה חסרון כיס שהוטל אהרון?

שהוא היה צריך להביא עשירית העפה סולת בכל יום.

כמות קטנה

של סולת,

וזה הכל.

ובניו,

רק ביום חינוכם לעבודה.

נו,

יש כבוד יותר מזה שזכה אהרון ובניו

כשמלך

מקבל איזו עוגה מעבדיו?

מי לא רוצה לתת עוגה למלך?

מלך הכבוד,

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

נו, אז אתה יכול לתת מתנה לקדוש ברוך הוא

קצת סולת,

עוגיה.

מה הבעיה? בשביל זה חלילה יש חשד שהוא לא יזדרז אהרון או בניו?

לתת לקדוש ברוך הוא עוגה? מי לא היה קונה את הזכות הזאת? אם היו עושים על זה מכרז,

היו קונים את הזכות הזאת במי יודע כמה.

וצריך לזרז אותו בשביל שיש בזה חסרון כיס.

יש עוד כמה טעמים בזה.

בקורבן העולה

איקליל תוקתר,

מקטירים את הכול לשם לקדוש ברוך הוא, הכול עולה על גבי המזבח ואין לכהנים מזה מתנות.

כשהיו מביאים קורבנות למקדש היה מתנות כהונה,

שהכוהנים מקבלים מתנות

אבל בעולה אין מתנות.

מה כן, הם היו מקבלים רק את העור.

אז זה לא, אין מה לאכול, יש רק עור, אפשר לעשות עם זה ספרי תורה, אפשר למכור את זה, להתכסות בזה וכו'.

וכידוע שאם אדם הוא עני ואין לו אפשרות להביא קורבן,

אז אם הוא לומד את התורה של הקורבן,

תורת העולה,

הוא לומד את זה, זה נחשב כאילו הקריב קורבן.

אז בעצם יכול בן אדם להיפטר

ולא להביא קורבן על ידי שילמד את תורת הקורבן,

את ההלכות והדינים.

אז מה האינטרס של הכוהנים לא לגלות דבר כזה?

כי אם הוא יגלה דבר כזה, לא יביאו לכוהנים את הקורבנות, לא יהיו להם מתנות,

הם יפסידו.

מה כתוב בפסוק? צב את אהרון ואת בניו, לאמור.

לאמור. למי לומר?

לומר לבני ישראל.

זאת תורת העולה, היא העולה.

אם לומדים את תורת העולה,

היא העולה, זה גם עולה.

תלמדו אותם.

למה?

כי יש פה חסרון כיס.

אז התורה מזרזת אותם גם כן ללמד את בני ישראל

ולא לחפש את האינטרס האישי.

אבל מה כתוב ללמד אותנו? כי גם היותר גדול בעם,

בטבעו,

כל אדם בטבעו גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאווה להן.

כל בן אדם נורמלי שהוא נולד,

בטבעו יש לו חמדה ותאווה לגזל ולעריות.

הוא נמשך לקחת כסף

שלו-שלו.

לקחת דברים שלו-שלו.

וגזל זה לא ללכת עכשיו ולקחת בחוזקת התיק של איזה אישה זקנה שחוצה את

מעבר החצייה.

אז זה לא בגלל זה.

גזל זה כגון אדם שרוצה לחתום על מה שהוא רואה עת,

לוקח את העת, חותם ומניח את העת.

הוא גזל את העת?

הוא לא גזל, הוא מחזיר את העת.

אבל השואל שלו ברשות גזלן.

אדם אפילו שואל משהו על מנת להחזיר,

אבל בלי רשות גזלן.

גזל.

ומה הוא יגיד?

הוא יגיד, מה קרה? מה חיסרתי לך? מה, טיפה דיו? אין לזה אפילו ערך. לא שווה פרוטה.

מה קרה? מה קרה?

אדוני יתבקש רשות.

מבקש רשות.

בלי רשות הגזלן.

בן אדם יש לו מזוודה כבדה.

הוא עומד בתור.

יש לפניו בן אדם גם עם מזוודה.

והוא קשה לו להחזיק את המזוודה.

שם את שלו על שלו.

גזלן!

אתה שואל שלא ברשות.

הוא מקפיד על זה שהמזוודה שלו לא תתקלקל.

ואתה שם עליה,

אתה משתמש בשלו בלי רשות. גזלן!

בן אדם יושב

עם ג'ינס לווייס

על מכונית BMW. גזלן!

מה אתה יושב על רכב לא שלך?

עלול לעשות שריטות. הבן אדם מקפיד

על הרכב. באיזה רשות אתה? ביקשת רשות?

זה רכוש שלך?

אתה יכול להשתמש ברכוש שלא שלך בלי רשות?

גזלן!

וכן על זה הדרך.

אדם לא מודע אפילו. גזל, אדם מחמד ומתאווה.

שיגעו בשלו, נראה.

הוא יצעק כמו שאני צועק.

אבל אם זה שלכם, מה קרה לך? מה עשיתי? מה קרה לך?

טוב,

בעריות נפשו של האדם מחמדת ומתאווה.

ככה זה בטבעו של האדם.

אז אם הוא לא יהיה זהיר ברפואתו לרפא את עצמו משני אלה,

כמו שכתב הרמב״ם, זיכרונו לברכה,

שיסיח דעתו מהם.

אם הוא לא יסיח דעתו מהם, הוא ייכשל ברשת שטומן לו יצר הרע.

ועל זה נאמר, ונשמרת מכל דבר רע.

חכמים זיכרונו לברכה דרשו, מה זה ונשמרת מכל דבר רע?

אז הרע שלא יהרהר

אפילו להרהר בעריות, תיזהר, כי זה דבר רע שיכול לבוא לגוף העבירה עצמה.

גם בחמדת הממון.

גם היותר גדול בישראל,

אם לא ישים עיניו תמיד על עצמו,

שלא יימשך בחמדת הממון

ויהיה עסוק בעולם הזה כאילו כפאו שד,

וכרוצה להיפטר מעסק ביש,

ומניחין חיי עולם ועוסקין מחיי שער.

לעניין עריות יש לאדם עצה,

פשוט ישיח דעתו מהן.

אם הוא משיח דעתו,

אז הוא לא יבוא לידי הרהור ולא ייכשל.

אבל בגזל, אדם עוסק בזה כל הזמן,

בכסף, בעבודה עם אנשים, כל הזמן.

אז זה מונח לפניו כל הזמן. אז כל הזמן יש לו מציאות

שהוא יכול לקחת ולהשתמש ולעשות דברים,

או לעגל במקום לשלם, או להחזיר כסף, מה שצריך, הוא מעגל לכאן או לכאן וכולי.

אז גם אהרון

וגם בניו

עלולים להתחיל להתעצל בעשירית היפה שלהם.

נו, עוגה ביום הראשון, עוגה ביום השני, ביום השלישי,

בעוד שנה

זה יהיה אותה עוגה?

אולי הוא יתעצל, כבר לא יעשה את זה בדיוק

אותו דבר כמו בפעם הראשונה שאדם מתלהם.

בר מצווה מחכה, מתי יהיה בר מצווה שהוא יניח תפילין ויצטלם?

אחרי זה הוא מניח תפילין כבר אותו דבר בעוד כמה חודשים,

אם הוא בכלל מניח תפילין.

אז ההתלהבות הראשונית היא לא עדות על ההמשך,

כי יש רפיון.

אז צריך זירוז.

צריך זירוז.

ואפילו אהרון ובניו צריכים זירוז.

אז לכן,

צריך אדם להיזהר הרבה שלא ייכשל בחמדת הממון הרבה מאוד יותר בעריות.

כי בעריות יכול להסיח דעתו.

מה שאין כן בעסק הממון, הלא הוא עוסק בזה בעל כורחו.

אם כן, הרי העבודה בזה, בעניין הממון, קשה מאוד.

ואתם יודעים, צריך לחזור בתשובה גדולה על אהבת הממון.

אם יש לאדם אהבת הממון, זה נקשר בליבו כל כך,

שקשה לו להיפטר מזה.

ולכן אמרו, זיכרונם לברכה,

רובן בגזל

ומיעוטן בעריות,

כי עריות נקה לרפואה יותר.

וכבר ידעת בלוט מה שדיברנו עליו,

כי כל חטאו היה שנכנס בו מעט לפי ערכו הרם, חמדת הממון.

לוט עזב את אברהם אבינו.

לוט עזב את אברהם אבינו.

הוא אמר, אי איפשי באברהם ובאלוקיו.

הוא עזב את חרן איתו,

והלך איתו כל הדרך, ודבק בו, ולמד ממעשיו הכנסת אורחים,

גמילות חסדים.

אבל בשלב מסוים הוא כבר לא יכול, היה כבר ריב בין רועה לוט לבין רועה אברהם

על המקנה והמרעה וכו'.

אז אברהם אמר לו, עד כאן, תשמע, אם מתחיל להיות ריב על ממון,

אנחנו לא מתאימים.

זה לא הולך ביחד.

אם צריך לריב בשביל ממון, לא מתאים.

לכן,

עם הימין והשמאלה, עם השמאל וימינה, תחליט לאן אתה רוצה ללכת,

וקדימה.

ולוט נושא את עיניו אל כיכר

סדום, הוא רואה שמה שהיא ארץ מדושנת,

יש בה עשירות,

יש בה הכל,

היא מלאה מים,

הכל טוב ונפלא,

והוא גם רואה בחורות שמה שהולכות בסדום, אתם יודעים, זה לא כמו בבני ברק

ולא בירושלים.

ואז הוא הולך לכיוון ההוא,

וחמדת הממון מביאה אותו גם לעריות,

עד שהוא מגיע לבולמוס של עריות,

שכל מי שיש בו בולמוס של עריות מאכילין אותו מגופו.

מה זה מאכילין אותו מגופו?

בסוף, לוט

היה עם בנותיו.

ומהם נולד עמון ומואב.

זאת אומרת, כשאדם נגרר, הוא לא יודע מה יהיה ההמשך.

לכן חכמים הזהירו אותנו, צב לשון זירוז,

להיות זריז,

כי בענייני ממון,

הממון מושך, וממון עם עריות הולך תמיד. כי אם אדם מתעשר, מה הוא יעשה עם זה?

ואז אתם רואים את כל הכותרות בעיתונים,

שכל מי שיש לו הרבה ממון, איפה הוא נופל בסוף? בחקירות.

על מה?

לא צריך להגיד.

כל יום כותרת חדשה.

מי נופל בעיקר?

מי שיש לו ממון.

מי שאין לו ממון,

לא שומעים שום דבר.

יש בעיות.

אבל זה לא...

מי שיש לו ממון שם, הוא חושב שהוא חזק.

הוא בעל הכוח, בעל השליטה.

אז הוא תובע בכוח.

מגיע לו.

פוק חזית הנשיא.

בכוח.

בכוח הנשיאות.

הרי כיוון שנכנס בו חמדת הממון, נכנס בו גם לפי ערכו הרם חמדת עריות.

כי לא לחינם חיברו חכמים, זיכרונם לברכה,

גזל ועריות.

והנה לא מצינו עלות בערכו הרם,

חס ושלום מכשול עריות.

הוא בעצמו לא חטא בעריות.

בנותיו הם שהחליטו שאין זרע אנשים כשרים,

והם החליטו להיות איתו בלילה כדי להעמיד זרע כשר.

ובאמת יצאו מהם נעמה העמונית ורות המואבייה.

וזרע בית דוד מתפתח דווקא משם.

אבל זה סוד גדול בסוד הגלגולים, למה זה נעשה כך?

מכל מקום,

בפעם השנייה,

כשהצעירה באה,

הוא כבר הרגיש. בפעם הראשונה הוא היה שיכור ולא הרגיש. בפעם השנייה הוא כבר הרגיש

והמשיך.

אבל הוא בסדום לא נכשל.

אבל עצם זה שהוא נמשך לשם,

אדם צדיק שנמשך למקום כזה,

הוא בעיניהם שם היה הרי יותר מדי צדיק. יותר מדי צדיק.

אבל ככה זה קורה.

עליו אמרו חכמים, הלהוט אחרי בולמוז של עריות,

בסוף מאכילין אותו מבשרו.

וכבר ידעת שהמאמר הזה לבד זה פסק גדול.

כל זה בא לו מחמדת הממון.

שמירה יתרה צריך אדם

לעסוק בחיי עולם בעסק גדול.

בחיי עולם צריך לעסוק בעסק גדול.

ובערי בעולם הזה, ואז יהיה לו טוב בשני העולמות.

זאת אומרת, אנחנו רואים שהתורה הקדושה מצווה אותנו תמיד

להזדרז במקום שהיצר מדיח אותנו, מסית אותנו, הוא מסית אותנו

שלא לעשות את המצוות.

ובפרט שהוא משלם מזומן על כל עבירה

וכל עבירה יש בה טעם,

שאם לא היה בה טעם,

איך הוא יכול לפתות את האדם?

לקחת עבירה שזה עונש

וגם שיהיה מר,

זה לא פיתוי מי יתפתה,

אלא צריך לתת עבירות שיש בהן טעם,

ולא בעוד שנה טעם, עכשיו הטעם.

אז לכן קל יהיה צררע לפתות אנשים טיפשים,

למה?

הוא נותן להם לטעום עכשיו.

אבל הם מקבלים ממנו שטרות מזויפים.

יצר הטוב אין לו את היכולת של יצר הרע, אין לו את הכלים.

הוא רק אומר לך, יהיה טוב, יהיה בסדר.

אתה תקבל עולם הבא, עולם הבא גדול.

יש חמישה עולמות, אתה בראשון, אחר כך יהיה לך עולם הנשמות,

גן עדן,

ואחר כך יהיה לך עולם ימות משיח,

ואחר כך יהיה לך תחיית המתים,

ואחר כך יהיה עולם הבא, ואתה תעלה במעלות.

טוב, איפה? מזומן, תן משהו, בינתיים, זה.

מאיפה אני אביא לך מזומן? מזומן זה אחר כך.

מה אתה רוצה, שאני אביא לך את הגן עדן לפה?

שאני אביא לך את העולם הבא לפה?

אין, זה הולך בסדר, שלב אחרי שלב.

כיתה א', אחר כך זה כיתה ב', אחר כך ג',

אחר כך ח', ואחר כך תיכון,

ואחר כך זה,

אי אפשר להביא את זה ישר לפה, אין מה לעשות, יש סדר.

נו,

אז בכל אופן, ליצר הרע יש יתרון,

אבל אם אתה בודק, הולך לבנק ובודק את השטרות שהוא נתן, מזויפים.

אתה הולך, בודק את השטרות של יצר הטוב,

שטרות אמיתיים.

נכון שזה צ'ק בנקאי דחוי,

אבל בנקאי,

הבנק ערב עליו.

מי זה הבנק? הקדוש ברוך הוא ערב.

אני בראתי את העולם, אני הכנתי לכם גן עדן וגיהינום, אני נתתי לכם הכל פה,

אני נותן לך חיים ואני לוקח לך גם אותם.

אני אומר לך, צ'ק בנקאי, מה שהבטחתי בתורה, תקבל.

בעולם הזה ובעולם הבא, תבדוק אותי.

מה אומר יצר הרע?

בוא ניתן לך, בוא ניתן לך. מה נשאר לך מהעבירות בסופו של יום?

מה נשאר לך בסופו של יום?

גורנישט מיט גורנישט.

נשאר לך רק עבירות

שהן נזקפות לך ותשלם עליהן.

כי לא תוכל להימלט.

אתה מורד במלכו של עולם,

לא סופר אותו כמו שאומרים, אבל הוא יספור לך את העבירות.

אתה לא סופר אותו.

בחור צעיר,

רץ עם סכין,

גבר, להראות לחברים ותקע בליבו של אדם.

קיבל היום מאסר עולם.

בחור צעיר,

בין שמונה עשרה לערך, אני חושב.

נו, עכשיו לך תשב עשרים וארבע שנים, עשרים וחמש שנים, עשרים שנים.

נו,

מה יצא? גבורה של רגע שיצר הרע אמר לך,

תראה לו מה הוא חושב, שהוא יסלק אותי מפה?

טה טה טה טה טה טה, ועכשיו מה?

מה יצא?

העונש הזה זה קטן, מה שהוא מקבל.

עוד מחכה לו הרציחה

לעולם הבא, והוא יצטרך לבוא בגלגול וירצחו אותו.

כמו שאמר הלל, כשראה גולגולת אחת צפה בנהר,

אמר לה, על דעתיו תטפוך,

בסוף מטיפייך יטופון.

על שרצח תרצחי,

על שרצחת נרצחת, ועל

שנרצחת סוף אלה שרצחו אותך, גם כן ירצחו.

זאת אומרת, מידה כנגד מידה לא בטלה לעולם.

אז מה מרוויחים משטות של רגע, מגאווה סרוחה?

מה מרוויחים?

רגע אחת של שטות. זה רצח את זה,

זה זרק את הילד, זה הטביע, זה חנק, זה שרף,

זה חתך, שם מפריש דרזק. מה זה הדבר הזה?

באיזה עולם אנחנו נמצאים?

כולם קצבים.

יצר הרע, אלוף העולם, לא החליפו אותו בתפקיד 5,700 שנים.

הוא עושה את העבודה נאמנה ומפיל את כולם ישר לפי תהום.

הדבר היחידי שיכול להציל אותנו ממנו זה אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר הרע.

אין יותר רע ממנו, אני מעיד עליו, אין.

אבל בראתי תורה, תבלין לו.

התורה, אם אתה לומד אותה ומקיים אותה, היא תבלין לו. אדרבה, טוב שיש יצר הרע,

רק תשתמש בו במינון הנכון.

אם לא יהיה לך יצר הרע, לא תביא ילדים לעולם, לא תבנה בית, לא תעשה שום דבר. כי מה, אני מפגר?

אני אבנה בית, משכנתה 30 שנה,

אני אעשה ככה וככה, בסוף יבוא מישהו, ייקח את זה על מוכן.

אני וילדים, ואחר כך אני צריך לפרנס אותם, גדל אותם, משיג להם דירות וכו' וכו'. מה קרה?

גם התאווה לא תדבר אליו, כי אין יצר רע, אין מי שדוחף.

אז יצר רע זה טוב,

אבל להשתמש בו מה שצריך על פי התורה.

כמו שאמרה התורה, קדושים תהיו,

פרושים תהיו.

מה זה קדושים?

תפרוש קצת ממה שהתורה התירה לך.

גם מה שהתירה תפרוש.

התורה אומרת, בכל עוות נפשך תאכל בשר.

אתה רוצה שישלי?

קבב?

מה אתה רוצה? שניצל?

מה שאתה רוצה. כמה שאתה רוצה אתה יכול לאכול.

בכל עוות נפשך תאכל בשר.

אם זה שחיטה, חלק בית יוסף בהשגחת הרב לנדה,

אין בעיה, תאכל כמה שאתה רוצה.

אבל באה התורה ואומרת, גדר.

קדושים תהיו, פרושים תהיו. אומר הרמב״ן,

אל תהיי נבל ברשות התורה.

גם כשהתורה אומרת שאתה יכול לאכול כמה שאתה רוצה,

היא לא מתכוונת שתהיה פיל.

היא מתכוונת שתהיה אדם שיודע לאכול במינון נכון.

שלא יהיה כל יום חגים.

התורה לא אומרת,

כשאדם נושא אישה,

מה תהיה המצווה וכמה.

ולכן אומר הרמב״ן, שלא יהיה אדם מצוי אצל אשתו קטרנגול כל יום בצעה.

שלא יהיה מצוי קטרנגול.

זאת אומרת, אבל התורה לא אמרה שיעור כמה.

חכמים אמרו, אבל התורה לא אמרה.

אומרת התורה, אל תהיי נבל. זה נקרא נבל.

ברשות התורה. התורה היא רשותה, נכון.

אבל אל תהיה נבל.

זה כמו בן אדם,

יש מזנון, נכנסים לאולם,

יש מזנון.

הבן אדם עומד שם, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל.

שם בכיס, אוכל.

אשעדה, נבל!

אל תהיה נבל ברשות בעל הבית.

הוא לא התכוון שאתה תאכל את הכול.

תשאיר עוד לאנשים.

לא, אני לוקח לאשתי, אני לוקח לילדים, היא עוד מעט תבוא,

אני פוחד שלא יישאר.

למה יש עוד נבל לידו? הוא גם גומר את הכול.

אל תהיה נבל ברשות התורה.

אז התורה מלמדת אותנו איך להתגבר על יצר הרע.

לכן כל אחד צריך ללמוד תורה בשביל להינצל ממנו. אם לא, הוא נופל.

הוא נופל, הוא מפיל את כולם, הוא קבר את כולם,

הוא רצח את כל הרוצחים.

הוא אלוף האלופים.

זה מלאך.

אבל אתה יכול עליו.

מתי?

אם אתה הולך לפי ההוראות.

אם אתה עושה מה שהתורה מצווה אותך, הוא לא יכול עליך.

לא יכול.

אתה אומר, אני לא יכול. התורה אמרה, לא, אסור.

אסור נגמר.

אם אמרו לי אסור, נגמר.

אסור, נגמר.

אסור, נגמר.

איזה כיף שיש מישהו שאמר אסור.

אז אין לך בכלל בעיה.

בעיה!

אין בעיה. אם אתה יש בעיה, שיש ספק. אני לא יודע, מותר, אסור, מותר, אסור.

אז יכול להיות שאני אעשה מה שאסור,

ואני אקבל עונש.

אבל אם התורה אומרת לי, ברור, חד וחלק, זה אסור, זה מותר,

זה כשר, זה טמא,

התורה אומרת לי הכל, אז אני מאושר, אני יודע בדיוק.

ומי אומר לי?

חכמים אומרים לי, מה פתאום?

הקדוש ברוך הוא אומר לי.

הוא אומר לי, תשמע,

כך וכך וכך וכך, תעשה את זה, תקבל את כל הברכות שהפתחתי בתורה.

לא תעשה את זה, יש גם את כל הקללות שיבואו עליך מן התורה.

מי מושך את הברכות אתה?

מי מזמין את הקללות אתה?

אתה ניגש, חביבי, יש מגשים,

יש חמוץ, מר, מתוק,

אתה מחליט מה אתה לוקח.

מה שלקחת לפיך זה מה שתטעם.

אומרים לך שחשמל בשקע זה סכנה, 220. אם אתה החלטת להכניס, לראות מה קורה שם,

אז אתה עלול להיות פחם.

למה אתה רואה שיש זץ?

שלא תיגע.

אבל הוא שמע ממישהו שזה מדגדג.

אז הוא רוצה לנסות,

והתוצאות לא מחרו לבוא.

יש הרבה אנשים שאומרים שהם רוצים לטעום.

איך אנשים נופלים בסמים?

הוא רוצה רק לטעום. אמרו לו, אל תדע, לא, רק תטעם.

מאז הוא נרקומן.

אמרו לבחור, תטעם כוסית, הנה, קח קצת, קח.

קח, זה לא, זה לא,

לא שובר, לא פיצוצים, לא כלום, הכל בסדר. זה קצת ככה בשביל

סאטלה קוראים לזה ביידיש. סאטלה.

לוקח קצת.

ואחר כך הוא נהיה אלכוהוליסט.

איך זה התחיל? עם פיתוי קטן.

זה הכל.

בא חבר, אומר, אין לנו כסף לפורים, בוא נעשה את זה ככה, נעלה פה לדירה,

אני יודע שיש להם כסף זה, הם לא בבית,

ניקח רק שיהיה לנו הוצאות ככה בשביל פטיש וזה וכל ה...

נו, ואחרי זה הוא נהיה גנב מועד.

איך זה מתחיל? בפיתוי קטן.

החוכמה זה לא להיגרר אחרי יצר הרע אפילו פעם אחת, כי יצר הרע הוא אלוף העולם.

הוא אומר לאדם, עשה כך, ומחר אומר לו, עשה כך, ומחר אומר לו, עשה כך,

עד שאומר לו, לך עבוד עבודה זרה.

אף פעם הוא לא בא ישר ואומר,

תהיה כופר. מה פתאום?

עזוב, גם רבנות זה טעים וטוב.

מה, חייב בדץ?

מוריד אותך מזה,

אחר כך מוריד אותך מזה, אחר כך אומר, גם זה בסדר.

והנה גם הם אכלו, וגם הם שתו,

וגם הם הלכו, וגם הם רואים, וגם הם שומעים,

וגם הם,

מגמם, מגמם, מגמם, עד שהוא מוריד אותך מהדת לגמרי, ואתה נהיה אפיקורוס.

איך הוא עשה את זה? יש לו זמן.

אם הוא יגיד לך, תהיה כופר, השתגעת? מה, אתה מדבר איתי שטויות?

לך מפה.

אבל הוא בא בקטנה, כל פעם בקטנה, בקטנה, בקטנה.

אתה לומד? הוא אומר לך, הגזמת, די. לא, לא, לא.

תראה כמה אתה לומד.

תצא, תנשום אוויר, תטייר קצת, תעשה משהו.

וזהו, ואז הוא מוצא חן בעיניך הטיול, ולאט לאט הוא, איזה כיף היה. אתה יודע מה, איך זה מרענן?

עכשיו אני אחזור ללימוד, פנן.

שבוע הבא זה כבר יומיים טיול, למה זה פנן?

אני אלמד יותר, וככה.

בסוף הוא נהיה מדריך טיולים.

היצר הרע

רע

שום דבר טוב הוא לא עושה

שום דבר הכל מטרתו רע

והוא אלוף העולם.

תראו, אתם היום דור

שלפני דור אחד או שניים

לא היה ביסלי, במבה, כל השטויות האלה,

כדוריות פלסטיק, משטיק, איזה שטויות,

אלף סוגים של מסטיקים, אלף סוכריות, אלף אלף אלף, הכל אלף אלף אלף.

היו אוכלים לפני דור שתיים עגבניה,

מלפפון ובצל ועוד כמה דברים, וזהו.

בלי קשקשת.

היום אתה נכנס לסופר, אתה לא מוצא את הלחם.

איפה הלחם?

הרים של צבעים משקיות, מרעששות ומרשרשות,

בצבעים שונים ומשונים,

ותוקעים לך הכל יד הקופה.

למה שהילד יגיד, אימא, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקני לי,

משחררים לך את הכסף, והוא בוכה ומשתטח, ושוכב על ארץ צפה ורוקע בארץ.

והוא אומר, אני לא הולך מביי, ביי, ביי.

וחושבים כבר, מה, כבר מזמינים משטרה, היא מתנהגת עליו לא יפה.

זה פטנט של יצר הרעש, שאדם יהיה טרוד, ויעמול, ויעבוד בשביל הילדים, בשבילו, בשביל זה, בשביל זה.

תעבוד, תעבוד, תעבוד.

תעבוד, תעבוד.

ושקיות כאלה, ובפנים ככה קצת.

ובונבוניירה כזאת,

ויש ארבעה שוקולדים צפים שמה על פלסטיק

בגובה של כל הקופסה.

ומחיר של רכבת.

אה, שדה יצרה צוחק על כולם, מסתלבט.

אתם כבר התרגלתם עובדים עליכם שאתם

קונים בשר במחיר מלא כשחמישים אחוז זה מים.

מזריקים מים.

שם אותו על המחווה, פתאום, תזייתו נעלם.

מי אכל את זה?

לא אכלו כלום, המים התאדו.

הכל פטנטים של יצר הרעש, תעבדו יותר וכפול, והכול, ותקבלו חצי ופחות,

ותעבדו ותשתעבדו.

אבל הוא לא גילה לכם שאם תלמדו תורה או תשמעו תורה,

כל מילה שאתם שומעים או קוראים זה תרייג מצוות.

תרייג מצוות, תרייג מצוות, תרייג מצוות, תרייג מצוות.

איזה עשירות יכול אדם לקנות

מזה שהוא לומד תורה או שומע תורה אפילו ב-MP3,

תוך כדי עבודתו,

תוך כדי הילוחו,

תוך כדי התעמלותו וכולי.

אתה יכול להוסיף, להוסיף, להוסיף, להוסיף זכויות

בלי הגבלה.

האוזניים פנויות,

הידיים עובדות,

ואתה יכול להרוויח הון, הון עתק.

פה אתה שומע בשעה

מיליונים את זה אתה עושה,

בעוד שבמלאכת ידיים שאתה מתעייף והזכרת עצמך לעבד,

אתה מקבל במצב טוב 30 שקל על שעת חיים,

שתרמת למעביד.

אתה תקבל 30 שקלים, הלוואי,

והוא יקבל עליך 300 או יותר.

אתה עבד נשכר תמורת 30 שקלים,

ואתה יכול בשעה

להרוויח מיליונים מיליונים מצוות.

אז אחד שכבר עובד,

לפחות שלא יהיה פראייר

שישמע דברי תורה באוזניות.

אבל אם לא,

אוי ואבוי, יגידו לו, זרקת?

זרקת?

ככה זרקת את החיים שלך ב-30 שקל?

וזה עוד ברוטו.

אז מה נשאר לו?

ובסוף הוא לא גומר את החודש, הוא אומר.

למה זה הספיק לו?

לאכול את אותם עגבניות ומלפפון

וביסלי ובמבה לילדים.

חודש עבדת רק בשביל לאכול?

נמלה וג'וק

ופרפר ותולעת.

אוכלים בלי לעבוד.

לא עובדים אצל אף אחד.

הכול מצוי להם בטבע.

אין להם דאגת המחר.

העולם מלא אוכל.

צו חי 200 שנה.

נולד עם דירה.

אבא עשיר נתן לכל הילדים שלו עצבים דירות.

ודירות מתוחכמות

שמתפתחות איתו ככל שהוא גודל.

הבית גודל.

איפה שמעתם כזאת תוכנית?

מי מכר עד היום דירה מתרחבת?

ולמה הולך הצו לאט?

מה בוער לו? 200 שנה יש לו לאן למהר.

הוא עוד יראה כמונו מתים בלי סוף.

מה הבעיה?

אז מה היתרון שיש לך על הצו?

איזה יתרון יש לך?

למה אתה צריך לעבוד כל היום להשיג את מה שהוא מקבל

על המוכן?

למה? למה עשו לג'ירפה גרון כזה ארוך?

שהיא לא תצטרך אפילו לטפס על העץ?

היא אוכלת מראשי העצים

והולכת לדודום, דודום, דודום.

לכל אחד הקדוש ברוך הוא הכין את מאכלו היכן שצריך בלי שום טרחה ושום טרדה.

למה האדם הזה צריך לעבוד כל הזמן?

ולפחד שלא יהיה לו מה לאכול.

למה?

הרי מי שנותן חיים נותן מזון.

אם הוא קצב שתחיה 80 שנה,

אז אתה מוכרח לחיות 80 שנה.

ואם לא תעבוד,

אתה לא תמות, כי הוא קצב שתחיה 80 שנה.

אז הוא חייב לספק לך אוכל

בשביל שתוכל לחיות 80 שנה.

אז מה תגיד, שאם אתה לא תעבוד לא יהיה לך מה לאכול ולא יהיה לילדים ולא למשפחה?

בוא נראה את אלה ששוכבים בבית חולים שנה ושנתיים.

הם עובדים? לא. הוצאות יש למכביר.

אז איך הם חיים בלי לעבוד ועוד הוצאות בילדים אוכלים והמשפחה? מי סידר את זה?

אז זה לא תלוי בך.

הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מכל סיבה שבעולם.

אלא אדם מסכן, הוא באמת חושב שהוא מנהל את חייו,

ואם הוא לא ידאג לעצמו,

אז הוא יאבד ויחלה.

וזו טעות שקרית של יצר הרע.

ואספר שוב את הסיפור הידוע מאלה שלא מכירים.

שהיה פעם עני,

והעני הזה הלך ברחוב יפו,

ושם הוא הלך כבר מתנודד מרוב רעבון.

שלושה ימים הוא לא אכל.

ואז הוא ראה אדם,

שאל אותו, אמור לי, האם אתה יודע היכן ניתן לאכול בגמח,

גמילות חסדים,

לאכול ולשתות חינם כי אני עני מרוד ואין לי כסף? האם אתה מכיר?

אמר לו, למזלך, שפר עליך גורלך.

ובדיוק ברחוב הזה,

במספר שמונה עשרה,

שם יש בית תמחוי שנותן אוכל ושתייה ולינה חינם.

סמח אחי עני, והלך במהירות,

והגיע בטעות למספר שש עשרה.

כי בהיותו מסובב בסרעפיו,

לא שם לב בדיוק, שמונה עשרה, שש עשרה,

דפק בשש עשרה.

פתח לו אדם רשע את הדלת,

ראה אותו, כיצד הוא נראה, אמר לו,

אתה בטח מחפש את התמחוי בחינם, אכילה ושתייה? אמר לו, כן.

אתה תיתן לי לאכול בחינם? אמר לו, בטח.

כנס בבקשה.

אמר לו, אבל דע לך, אני נותן לאכול בחינם ושתייה בחינם,

אבל צריך קצת השתדלות.

השתדלות, שתעשה קצת השתדלות.

אז הוא אומר לו,

בסדר, אני מוכן לעשות השתדלות, מה עליי לעשות?

אמר לו, תעלה לגג, למעלה יש לנקות את כל הגג, אחר כך תרד לגינה,

תנקש את כל העשבים,

תשקה,

אחר כך תעלה, יש פה כלים קצת בקיור,

יש כביסה קצת שמה לעשות, יש לתלות כביסים,

ויש עוד כמה דברים,

ובסוף אני אתן לך לאכול ולשתות חינם.

מסכן העני,

קרע אותו הרשע כל היום, בעבודת כפיים, סיזיפית,

ובסוף היום מתחנן, הגוסס כבר, אומר לו, טוב,

מה עם האוכל והשתייה?

אמר לו, במספר 18, אתה יוצא מפה,

שם אתה מקבל הכל בחינם.

ככה עושה יצר הרע.

הקדוש ברוך הוא אומר שהוא נותן לנו לאכול,

לחיות בחינם.

תעשו רק מה שאני אומר, הכל בחינם.

בא יצר הרע, תופס אותך לפני שאתה הולך להחליט החלטה כזאת, אומר, תשמע, אין דבר כזה.

חינם הכוונה בהשתדלות.

אתה צריך לעבוד משהו, להשתדל,

ואז השם ייתן לך את הכסף.

ובסוף, מאיפה הכסף מגיע?

מהחינם מספר 18. איך יצר הרע עובד על אנשים?

אנשים לפעמים עובדים ולא מקבלים את שכרם.

אנשים עובדים, בונים מפעל, בסוף פושטים רגל.

אנשים עובדים וצ'קים קופצים.

אנשים עובדים ולא מצליחים במלאכתם.

טכנאי בא, ובמקום לתקן הוא גם שבר משהו, אז הוא צריך לשלם גם על מה שהוא שבר, ולא קיבל את היומית.

וכן, על זה הדרך.

אז אתה עושה השתדלות?

למה היא מביאה לך הפסדים לפעמים?

למה לא כל מה שאתה מתכנן להרוויח אתה מרוויח?

כי המזונות זה במספר 18, לא ב-16.

אבל מסכן האדם, הוא מאמין למה שהוא רואה ומה שהוא חש.

אבל מה שלא, הוא צריך להאמין. והוא לא מאמין.

זה עונשו של מי שלא מאמין.

שיעמוד ויתאמץ.

ובסוף, אם ירצה לראות, יראה שהוא יצא מכאן בלא כלום.

גם לא יזכרו אותו אחר כך.

ולא כלום.

אז מה הוא עשה פה?

מה הוא עשה פה?

קוראים לזה בתימנית נישט סייכל.

זהו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו שורה ראשונה.

אבי שם במרומים אתה יוצר.

שלום לך, כבוד הרב. השם אהריך. יום איך וטוב בשנותיך בנעימים.

אמן ואמן. וככה משמח אותנו תמיד, השם ישמור אותך.

אני רוצה שהרב ייתן עצה איך אפשר לזכות לכוון בקריאת שמע,

נשמע ישראל עד אמת, המינימום,

לכוון את הפשט של התיבות

בקריאת שמע.

וגם כפילת שמונה עשרה, ככה.

כאילו, שני דברים העיקריים שלנו.

זה שיעור עכשיו בביאורי תפילות.

כיוון שקריאת שמע היא דאורייתא,

ומי שלא מכוון בקריאת שמע לא יצא ידי חובת מצוות עשה דאורייתא,

אז צריך לדעת מה לכוון. כתוב את זה גם בסידורים דהיום.

כבר ברוך השם נתנו על ליבם ללמד את ישראל דעת.

אז שמע ישראל פירושו שמע ישראל. שמע זה קבל והבן.

כשאדם מקבל על עצמו, הוא מבין

שמע ישראל,

הוא גם אומר את זה למי שנמצא בסביבתו,

כמו שאומרים,

וגם הוא מכוון שזה יהיה

שמע ישראל אבינו שבמערת המכפלה.

ישראל, יעקב אבינו, לפני שנפטר,

היה לו חשש שמא בניו

הולכים בדיוק בדרך שלו או לא, אז הם אמרו לו שמע ישראל אבינו.

כשם שיש אחד בלבך, כך יש אחד בלבנו. שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. זה בדיוק אותו דבר.

אז מכוונים, קבל והבן

ואבינו שבמערת המכפלה.

זה שמע ישראל.

דהיינו ישראל, זה אתה,

זה השכן שלך, כמו שאומרים, הישראל האחר,

וזה ישראל סבא, יעקב אבינו.

שמע ישראל.

השם, צריך לכוון בהשם.

כשאומרים שם השם, צריך לכוון.

אדון הכול,

הרי אומרים את זה, אדו.

שמע ישראל, אדו.

אדון הכול,

היה,

הווה ויהיה.

אדון הכול.

הוא האדון על הכול, על כל הבריאה.

הוא היה,

הוא הווה,

והוא יהיה, הוא נצחי.

זה מה שאדם אומר,

שם אדנות אדו, אפילו שכתוב שם הביאה.

אלוקינו,

אלוקים זה שם

של כוחות.

בעל הכוחות כולם.

אל זה כוח.

אין לאל ידי.

אין בכוחי.

אלוהים

זה לשון רבים של כוחות.

כשהקדוש ברוך הוא בראשית ברא אלוהים,

הוא ברא עם כל הכוחות כולם.

כשאומרים אלוקינו,

אז אומרים,

תקיף

בעל היכולת

ובעל הכוחות כולם.

זה צריך לכוון בראשו בשעה שאומר אלוקינו.

אחר כך שוב פעם שם אשם.

זה אדון הכול, היה, הווה ויהיה.

אחד צריך לכוון שהקדוש ברוך הוא כנגד האלף

הוא אל יחיד ומיוחד כנגד האלף.

אל יחיד ומיוחד כי זה לא...

או אחד שיש אחריו שתיים,

זה אל יחיד ומיוחד.

החטא

זה שבע ואחד.

שבעה רקיעים שהוא שולט בשבעה רקיעים,

ובארץ

זה כנגד החטא.

והדלת

שהוא מושל בארבע רוחות השמיים.

הדלת.

זה אחד,

אל יחיד ומיוחד, שבעה רקיעים, ארץ,

וארבע רוחות השמיים.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שמלכותו לא תיפסק והיא תהיה לעולם ועד.

זה הכוונה שצריכים לכוון בפסוק ראשון של קריאת שמע.

כתוב את זה בסידור.

מי שלא יכול לכוון ולזכור,

יסתכל על מה שכתוב ולא יסיח דעתו,

יאמר את המילים שצריך לומר ויכוון בדעתו מה שכתוב בסידור,

עד שיתרגל.

זהו, להיום זה מספיק.

תהיה בריא. אמן וחן לאמור.

בבקשה.

רק שאלה יש לי אחת לפני שאת שואלת,

כמדומני שאת נמצאת במחלקת נשים.

אני נמצאת איפה שנוח לי ואיפה שאני יכולה לראות אותך.

זה לא משתנה אצלך. לא משתנה. אבל תמיד נוח לך איפה שהגברים נמצאים. למה לא? מה זה רע? על הכיפאק, טוב? כן, מצידי גם אתה יכול לבוא לשבת על ידי.

כן. אין לי שום בעיה.

ואני מתה ללחוץ לך את היד.

מתה. ושאיחה לך שלא תיפול מהכיסא.

אני בטוח שלא, אבל הקדוש ברוך הוא עלול להפיל אותי בזה. מה יקרה? אני לא נערת גוגו ולא דוגמנית.

ברור. שום דבר. אבל זה לא קשור. את יודעת שגם אם אחותי,

אם אחותי בתשעים ושמונה, אני גם לא יכול לגעת בה.

אז זה חוסר ההיגיון.

זה חוסר ההיגיון.

אם אני לוחצת לך יד, אני רוצה את הכבוד שתיתן לי. אז בואי תקשיבי. בואי תקשיבי. למה כשאני באתי אליך? קודם כל אני רוצה להגיד לך.

בואי תקשיבי רגע לפני.

טוב.

אחיות זה ערווה.

הן אסורות על האחים. את יודעת?

אחיות זה ערווה. אסור שאח ואחותי. ביחסי אישות. בוודאי. כן, יופי.

נו. אז עכשיו כתוב שאסור להתקרב לערווה.

כי מי שהיא ערווה, אסור להתקרב.

אז אם אסור להתקרב, מה אכפת לי מי ערווה?

אם זה כלתי ואם זה סבתא שלי ואם זה אימא שלי,

אימא מותרת, אבל אם זה אחותי ואם זה מישהו, מה זה משנה?

אם זה ערווה, אסור.

אבל אם אתה לוחץ יד, מה קרה?

אבל זה תחילת כל ערווה.

אפילו באמירת שלום.

באמירת שלום לאישה זרה,

אם אומרים לאישה שלום,

בשוק,

שלום, מה שלומך? ברוך השם, דומון.

מה, את סוחבת את הסלים לבד?

כן, מה אני אעשה?

בעלי נמצא במילואים.

מה את אומרת? אז את סוחבת לבד, לא, אני חייב לעזור לך. היא מתוך כוונה לעזור. ודאי, והוא עוזר לה, היא אומרת לו, תעלה, תשתה תה.

אחרי שיגעת, הוא משקה קר,

ואחר כך זה כותרות בעיתונים.

אז מי אמר שהיא צריכה להזמין אותך? הכל התחיל עם שלום.

לא נכון, זה לא כל כך... לא, ברור שלא. זה התחיל ישר, כן. אתה מגזים.

אני? כן. אני? בטח שכן. מה קרה לחברי כנסת ולנשיאים? ומה קרה לרב פינטו? אותו דבר.

אבל אין לו בעיה של עריות.

בסדר, אבל הוא גם עשה מעשים שלא מתאימים לטור. מי שעשה מה שלא טובים זה נכון, מגיע לו עונש, לכל הדעות. זה רב צדיק?

כל הרבנים הם צדיקים, עד שהם נתפסים.

אם מישהו נתפס, אז זה בעיה. אבל אם הם לומדים תורה, ושומעים לתורה, אז חשוב שיעשו דברים כאלה. בוודאי שאסור, אבל לא רק להם, גם לחילונים אסור.

זה שהחילונים לא קוראים תורה, אז מותר להם?

אני לא אקרא את החוק הישראלי, אז מותר לי? אבל חילוני אולי לא מודע כמו שאלה. הוא מודע, הוא לא רוצה לדעת.

אבל אם אתה בא ומציע לי, בואי אני אסחוב לך את הסלים,

אני אגיד לך תודה רבה,

וזהו. וברגע שהגעתי... זה את אמרת וזהו, אבל זה לא נגמר.

מה לעשות? ככה זה קורה, מה לעשות? אבל זה, אני חושבת שאם אני באה אליך ואני רוצה להגיד לך תודה,

ובעלי עומד איתך, לבעלי אתה לוחץ יד ולי לא,

אז אתה באיזשהו סוג משפיל אותי. הפוך. אני כל כך מחשיב אותך שאת כזה תכשיט שאני לא מעז לגעת בו.

וגם בעלי תכשיט. ותכשיטים לא נוגעים. גם בעלי תכשיט. לא, בעלך לא תכשיט.

אם אני מושיטה לך את ידי, אני גם אשתדדה.

אני שואל אותך, מי הולך עם תכשיטים? הגברים או הנשים? גם גברים הולכים.

זה בגלל שהיום הם מתחתנים ביחד.

אבל אני אסביר... לא, לא.

כן.

אתה תעבור פה וגם תראה. אבל אני אסביר לך, נשים סוחבות את תכשיטים, כי מין במינו הולך.

אם האישה היא תכשיט, שמים עליה תכשיט.

כן, הלאה. תראו, קודם כול אני גם רוצה להודות לך על הסוף שבוע,

שבאמת מאוד היססתי,

והייתה חוויה נהדרת.

ועוד הרגשתי שם קדושה

שאני לא יכולה להסביר אותה.

באמת? אני אומרת את זה כבר עם ועדה.

מודה,

מודה, ועוד הרגשתי את זה

אחרי כמה ימים.

שם הרגשתי מין סוג של התארות כזאת.

ההפך, אני סיפרתי לך את זה גם שם,

שאני באתי,

ופקידת הקבלה אומרת לי,

אין טלפונים, אין טלוויזיה,

אני הזדעזעתי. מה זאת אומרת?

תחברי לי טלוויזיה, מה אני אעשה?

ופשוט היה תענוג.

היה לי זמן ללכת להרצאה של הרבנית,

לשיעורים שלה,

שבאמת ריתקו אותי,

ועוד כשבאתי הביתה,

אחרי כמה ימים אני הלכתי והפסתי את הסרטון שלי איתך,

בין כל החברות שלי.

והרבה הסתייגו,

מה את הולכת עם המתק שפתיים שלו?

אני אומרת לך ככה את התגובות.

סימן שהם שמעו אותי.

שמכירים אותך, בוודאי.

עוד סיפרתי לך שבהרצאה הראשונה שבאתי אליך,

בעלי אמר לי, את יודעת שאדון יצחק

מוכר כגדול מחזירי התשובה?

אני לא רוצה שתחזרי לי עם שוויס.

מה, תבואי אליי הביתה.

אמרתי, אני חייבת, אני נהנית לשמוע אותך, באמת.

אבל שוב, אני אומרת לך,

קשה לי עוד, לא מסוגלת,

עם כל זה שהייתי וראיתי אתכם, וזה נהדר.

זה נהדר.

איך יצא בעלך משם?

גם כן, עם חוויה,

אבל בכל זאת לבוא, הוא לא רצה אף פעם. אני אמרתי לו, בוא תשמע,

הוא היה, הוא היה, והביא אותי,

וניסיתי בערמומיות,

וזה לא הלך.

הוא בכל זאת לא רצה, עדיין.

למרות שבסוף שבוע הוא מאוד נהנה. הנה הוא! איפה הוא? איפה הוא? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. אה, בוא הנה.

את רואה? תלחץ לו יד. לא, אני לא מסכימה.

אני אלחץ לו שתיים גם בשבילך. לא, אני גם בא אליך.

אני גם בא אליך, לא, אני בא אליך.

לא!

מה זה כפייה? כפייה? תראה איזה לא! מה זה כפייה חילונית? תראה איזה לא!

תראה איזה לא, מה יקרה לך? אלוהים אדירים, אני לא מבינה. שום דבר!

מה שאסור, אמרתי לך, אני פטור מהסברים. אסור זה אסור.

טוב, בסדר. אין יותר קל מאסור. טוב, אין להתווכח עם בן אדם שמאמין. נכון. אין להתווכח.

בסדר, בסדר. אני לא מגזימה, הוא אומר שאני מגזימה. לא, לא.

בסדר, הנה, אבל באת.

זאת אומרת שאתה מסכים איתי גם כן קצת בשאלות שלי.

והשאלות שלי זה פשוט להבין,

אני רוצה להבין את כל הדברים שלא נראים לי הגיוניים.

זה, למשל, שאתה אומר, לא צריכים לדאוג לחיי שעה.

אתה, הבן אדם חי 120 שנה.

הוא צריך לדאוג לעצמו. הוא צריך לעבוד.

מהמצוות לא תלך למכולת.

אתה צריך שיהיה לך פרנסה.

אתה צריך לעשות לביתך.

איך אתה תגיד?

זאת הבנתך, ואת צודקת לפי הבנתך.

אבל מי שמאמין בקדוש ברוך הוא,

שהוא זן בכל יום

ביליונים וטריליונים של בעלי חיים לסוגיהם,

ומיליארדים בני אדם, ונותן לכל אחד בעיתו את מזונו, כי אם לא הוא ימות,

אז רק לי ולך לא נשאר לו סנדוויץ'?

מפני שלחיות אין דרישות.

הצו נחמד מאוד שהוא גר בדירה והדירה גודלת,

אין לו דרישות. מסכים שהוא מכניס את הראש לקונכין שלו. בין אם יש לו דרישות, בין אם יש לו, אין לו.

הקדוש ברוך הוא דואג לאספקה סדירה.

גם אם אין לו דרישות, אבל אוכל הוא נותן לו לקיומו.

בלי להתקיים הוא לא יאכל.

אז למה לנו לא? בגלל שהוא נתן לנו אונס. לא, כי יש, בדיוק, יש קללה.

אדם הראשון נברא בתחילה בגן עדן ישר,

ושמה לא היה צריך לעשות כלום לצרכיו.

היו מלאכי השרת, צולעים לו בשר ומשכין אותו יין,

אבל הוא חטא,

בואו נתקלל.

ולא רק נתקלל, אלא נתקללה האדמה בעבורך והיא תצמיח לך קוץ ודרדר קודם היה הכל פירות ואילנות כמו בגן עדן הכל בריא, ויטמינים פלוס אין שום חסרון,

לא תולעים לא מתקטנים מהפירות כמו שהיום וכן על זה הדרך כל זה בא בעקבות הקללה מהחטא האחד והיחיד של חווה ואדם

ואין פג תוקף לעונש? די, כמה זמן... או, באמת,

פג תוקף של העונש במעמד הר סיני ועם ישראל הגיעו למדרגה בדיוק של אדם הראשון לפני החטא,

לכן הם זכו לקבל את התורה,

אבל מיד לאחריה כשעלה משה רבנו למעלה להר

והתאחר בשש שעות מלרדת,

היצר הרע הוא השטן, ניצל את ההזדמנות כי הוא הבין שהם עכשיו תיקנו, לא יהיה יותר מוות.

היו חוזרים להיות כמו האדם הראשון, על מוות.

אז הוא הציג להם את מיטתו של משה רבנו כשהיא מרחפת באוויר ומלאכה שרת,

מלווים אותה כאילו הוא מת,

ומצביעים על המיטה ואומרים

זה משה האיש,

לא ידענו מי היה לו.

ואז מה עושים אם אין מנהיג

והמנהיג הזה רואים שהוא בר מוות?

צריך עכשיו מנהיג

שלא ימות.

וכיוון שנפתחו ארובות השמיים וראו שם שור, אריה וכולי,

אז הם החליטו לעשות עגל בתבנית שור שהוא יהיה הממוצע ב... אבל לארון אשם, הוא אסף מהם את הנזמים ואת כל התכשיטים לארון.

תמיד את מאשימה את כולם ואני אראה לך שהוא לא אשם.

אבל מה קרה?

הם רצו לעשות משהו שיהיה קיים תמיד ולא ימות,

על מוות.

אז הם החליטו עם שור למעלה במרכבה, גם אנחנו רוצים פה.

ואז, מה עשו? הלכו לחור, אמרו לו בוא תעשה לנו,

לא רצה לעשות כי זו עבודה זרה, הרגו אותו. באו לאהרון, מה אמר אהרון?

משה רבנו משתהה, עוד כמה זמן הוא יבוא, אמר להם,

מחר חג לשם.

בינתיים, פרקו נזמכם.

תתחילו להוריד את הזהב והכל כדי שנעשה ממנו יציקה ונעשה.

מה הוא התכוון?

כמו שלמדנו היום,

שבמקום שיש חסרון כיס, אנשים לא ממהרים לשחרר.

וככה הוא התכוון,

שלא ירצו, ימעטו, לא יעשו, אנשים לא יסכימו להוריד את התכשיטים,

ככה וככה, ממילא זה יתעכב,

בינתיים משה יבוא.

אבל הם הזדרזו והביאו לו, באמת אנשים לא הביאו,

ואז הוא לקח את הכל

והוא הטיח את זה,

ואיך שהוא הניח את זה, זה נהיה מעצמו עגל.

כי היו שם שניים,

יונוס ויומברוס,

שהם היו מכשפים,

והם ידעו לכתוב שם מסוים שעל ידו נעשים דברים,

וככה נוצר העגל.

יצא העגל הזה.

אז זאת אומרת, משה לא נענש על זה,

והפוך.

הפרשה הזאת אומרת,

צב זה גם לשון עבודה זרה,

ולכאורה מי שכהן שעבד עבודה זרה, אפילו אם יחזור בתשובה,

לא יוכל יותר לכהן לעולם, זה הלכה ברמב״ם.

והתורה פה מצווה צב את אהרון ואת בניו,

זאת תורת העולה.

איך נותנים לו להקריב קורבן?

סימן שהוא לא חטא.

אמנם הוא בעיניו

כאב לו על המכשלה שיצאה דרכו,

אבל לכן הוא פחד תמיד להיכנס ולשמש לפני הקדוש ברוך הוא, עד שאמר לו משה רבנו, תירגע, אל תפחד, השם רוצה דווקא שאתה תעבוד,

כדי להראות לכולם שלא חטאת.

אתה עשית והתכוונת לשם שמיים להרחיק את העם מעבירה.

זה שיצא עגל זה מעשה שטן,

אבל לא אתה חטאת בזה.

אז לכן אהרון לא עשה את מה שחשבת.

אתה יודע, אם אתה כבר מדבר, אז איך אתה מסביר את זה שכל החבר'ה הקדושים של התנ״ך,

כמו דוד, שלח את אורייך איתי למלחמה והלך להתעסק עם בת שבע ושלמה המלך עם...

הוא יודע מה הוא עושה? הוא יודע מה הוא עושה? בסדר.

ושלמה המלך היא מלכת שבא.

ואיך אתה מסביר את הצדיקות האמורית? אני אסביר לך, אני אסביר לך.

קודם כל, דוד המלך לא חטא.

כל האומר שדוד חטא אינו אלא טועה.

דוד המלך,

לפני שיוצאים למלחמה, נותנים גט פיטורין לנשים,

כדי שלא תהיינה מעוגנות

אם בעליהן ימותו במלחמה ולא ימצאו גופותיהן.

ואז אישה היא אשת איש, שלא יודעים אם בעליה חי או לא, היא אסורה לאחרים.

עד שהתקבל גט, אז היו נותנים גט פיטורין.

אז היא הייתה מגורשת מאורייך איתי.

אבל הוא שלח אותו בכוונה לשדה הקרעה. קודם כל, תקשיב, אני אסביר לך למה הוא שלח אותו.

הוא היה מורד במלכות.

כיוון שהוא הזכיר את אבנר,

וקרא לו אדוני,

ואמר את זה בפני המלך, זה מורד במלכות.

מי שמחשיב את השר ולא את המלך, וקורא לשר אדוני ולא למלך אדוני,

זה מורד במלכות. דין מורד במלכות זה מיתה.

אז במקום להוציא אותו להורג,

הוא שלח אותו למלחמה, לקו הראשון. אז אני יודעת סיפור אחר. אני יודעת סיפור אחר. ברור, כי את למדת אצל מבקרי המקרא, נו, שתהיי בריאה.

אם תקראי אצל הנוצרים,

אז תביני אחרת. אם תקראי אצל הישמעאלים,

אז בכלל יתברר לך שישמעאל זה יצחק.

כי הם אומרים

שלא יצחק נעקד, אלא ישמעאל. נו, מה נעשה?

רגע, אז אם אני אגיד לך מה שאני יודעת,

בגלל שבת שבע נכנסה להיריון מדוד, איך נכנסה? עוד לא עשתה. רגע, רגע, אז אני מספרת לך מה שאני יודעת. כן.

ואז הוא רצה בכל זאת שיחשבו שזה מאוריה,

אז הוא ביקש

מיואב שישלח אותו לחופש,

שיחשבו שזה אוריה.

אבל אוריה לא בא הביתה,

והוא נשאר בארמון, אז לדוד לא הייתה ברירה,

וביקש מיואב, שלח אותו לשדה הקרב,

שהוא ייהרג,

ואז אני אוכל להיות חופשי עם בת שבע.

זה הסיפור? זה הסיפור. האם אתה מכיר את הסיפור הזה? אני מכיר סיפורים של החילונים. בלי סוף למדתי אצלם.

אז מאיפה המציאו את זה?

לא המציאו. הם מעמיסים מה שהם רוצים על מה שרוצים, אבל בואי אני אסביר לך.

היא הייתה מיועדת לו מששת ימי בראשית.

את שומעת? הוא לא מרשה לי, נו. הוא לא מרשה. הוא מרשה? מה זה לא מרשה?

תגיד לו שאין בעיה.

תקשיבו רגע.

היא הייתה מזומנת ומיועדת לו מששת ימי בראשית,

כי היא הייתה צריכה להוליד ממנו את שלמה.

נכון. שלמה בנה את בית המקדש.

אני שואל אותך, מאיש ואישה שעשו עבירה כמו שאת מבינה,

נותנים להם את הבן הכי צדיק שלמה שיבנה את בית המקדש ויהיה שלום בימיו ולא שום מלחמה?

איך אפשר להגיד דבר כזה שהשם נותן פרס לחוטא כזה מפורסם?

אין דבר כזה.

אלא זה הראייה שהוא לא חטא.

מה היה החטא?

החטא היה שהוא הקדים את המאוחר.

אם הוא היה ממתין,

אז היא הייתה שלא,

רק הוא לא המתין כי יצר הרע סיבך את העניין.

הוא פשוט מאוד גרם שהיא תתקלח בגג,

והיא התקלחה עם קיטון כמו שהיה בימיהם,

והוא יצא לצוד על הגג, והיה לו חץ וקשת,

והוא ירה ועברה ציפור של יצר הרע כמו תמיד,

והוא ירה לכיוון הציפור,

והחץ פגע בדיוק בחבל שמחזיק את הקיטון, הוא נפל,

והיא נתגלתה לפניו.

ואז אמרו חכמים,

אני לא רוצה להיכנס בקיצור לפרטים אינטימיים,

אבל בקיצור,

שם היה מכשלה קטנה והוא הקדים לקחת אותה לפני הזמן.

זה היה הבעיה.

עכשיו מה החטא? כאילו חטא שהוא אמר בעצמו על עצמו שהוא חטא,

זה היה חילול השם שיצא מהמעשה.

כי אף אחד לא יאמין ולא יסכים ולא יקבל, כמו שאת,

את זה שהוא לא חטא בעצם.

אבל מה לעשות?

דברים שנעשים ככה, אנשים ימשיכו לדבר תמיד ולומר,

הוא חטא, הוא חטא, הוא חטא, הוא חטא.

לשלמה המלך לא היה שום חטא בלקחת את בת שבע, הרי הוא גייר את הנשים, אז מה הבעיה, סליחה, לקחת את מלכת שבע?

מה הבעיה לקחת מלכת שבע?

אלא מאי?

הוא היה חכם גדול.

נדמה לי שהסברתי לך את זה בפעם הקודמת, ואת חוזרת על השאלה פעם שנייה, נדמה לי. אני חוזרת על זה, אז יכול להיות שאז לא... אבל הסברתי לך שהוא לקח אלף נשים בשביל להחזיר בתשובה את כל העולם כולו. עכשיו אני זוכרת. כיוון שבנותיהם

של המלכים יראו את חוכמתו, יזמינו את ההורים שלהם לסוף שבוע,

כמו שאני הזמנתי אותך,

והם יראו את החוכמה הגדולה שלו,

ואז יכול להיות שהם יחליטו לשנות את הממלכה שלהם,

ואז העולם יכיר את השם יתברך, זה הכל מה שהוא רצה.

אי אפשר להיות עם אלף נשים.

תספרי את הימים והשבועות והחודשים והכול,

יש גם דינים. אז הוא לא היה עם אלף נשים?

אי אפשר להיות עם כולם, את צריכה להבין, יש חשבון. אבל היו לו אלף נשים?

היו לו אלף נשים, היו לו. מה הוא עשה איתם?

הם עשו לו אוכל.

רק זה?

רק זה?

גם זה. אה, גם זה.

עכשיו עוד משהו אחד אני חייבת לסגור איתך. חכה. עוד משהו אחד. כן.

לא קשור.

על השקר הלבן שדיברנו,

כן. שאתה שולל את זה. אני דווקא חושבת שזה סוג של יחסי אנוש חיוביים.

ואני אתן לך דוגמה.

בוא נגיד שהשמלה שאתה הולך לא מוצאת חן בעיניי.

ואתה שואל אותי,

תגידי, איך השמלה שלי?

אני לא אגיד לך שלא מוצאת חן בעיניי, אני אגיד לך יפה,

כדי לא להביך אותך, כדי לא להרגיז אותך.

אתה השקעת, אתה קנית, אתה הוצאת כסף,

הלכת לחיית שיסדר לך את זה.

זה לא שקר. כי למה שאני אגיד לך?

זה שקר לבן. זה לא לבן.

זה לא שקר. אז מה זה?

בעיניי היא לא יפה. אני יכול להסביר? אבל אל תיקח את זה אישי. אני נותנת את זה דוגמה.

גם אם תגידי שהיא לא יפה אני לא הולך עם מכנסיים כמו שלך.

אני לא הולכת עם מכנסיים.

אם את הולכת עם חצאיות רק? נכון. עם כל זה שאני חילונית. אה, שתריך, אז את כבר מוכנה.

כן. אז את כבר...

אבל תקשיבי,

הנקודה היא ככה.

כלה נאה וחסודה.

אפילו אם הכלה היא לא כל כך נאה,

אומרים כלה נאה וחסודה, זה שקר או לא שקר? זה לא שקר.

אם היא לא נאה זה שקר.

לא.

למה לא? כי היא כלה נאה וחסודה בעיני בעלה.

חן מקום על יושביו.

יש אנשים גרים במקומות שאת תסתכלי, תגידי איך אפשר לחיות פה.

אבל חן מקום על יושביו. הם באמת בעיניהם, למקום הזה יש חן.

אז כשאת אומרת שהמקום נפלא, נאה,

בעיניהם זה ככה, לא שיקרת.

בעיניו אשתו יפה.

מה, הוא חיפש מכוערת?

לא, בעיניו היא יפה.

היא נאה. אבל בעיניו זה לא מעניין אותי. זה מעניין אותי מה אני עושה.

בעיניי היא לא יפה.

אם את חושבת, תקשיבי, שזה לא יפה, אל תגידי כלום.

לא חייבו אותך להגיד. אבל אם שואלים אותי, אני צריכה לענות, נכון? לא, מי שואל אותך? מה, אחד שואל אותך, תגידי איך אשתי יפה? לא, אז לא אשתי. סתם, איך הסלון שקניתי?

נגיד, מאיזה חברה? ברור שהוא קנה אותו בגלל שהוא יפה. ואם הוא אומר לך איך הוא, מה הוא מצפה? שתגידי לו מכוער.

הוא מצפה שאני אגיד שיפה, אבל בעיניי זה מכוער. אבל זה מה שהוא רוצה.

אבל בעיניו זה הרי ככה, כי אחרת הוא לא היה קונה. אבל אני מתייחסת אליי.

אם אני אומרת לו שיפה... אבל הוא לא שאל אותך. הוא כן שאל אותך. לא, הוא שאל אותך, תקשיבי, כשהוא אומר לך, האם... רגע, חכה, אני מתחייבת להבין את זה.

אם הוא אומר לך שזה יפה, האם זה יפה,

אז הוא אומר לך שתגידי מה שהוא חושב.

הוא מבקש שתגידי מה שהוא חושב.

אבל אם אני אמיתית, אני צריכה להגיד מה שאני חושבת.

אם את אמיתית.

אז אם את אמיתית, את לא משתמשת בשקר לבן.

נכון. אז זהו, שקר לבן זה לא טוב. אבל אני משתמשת בשקר לבן. אל תשתמשי, כי אם את אמיתית לא משתמשים בזה. כן, אבל האמת לפעמים צריכה להיות עם היגיון לייפות את האמת.

אז כדי לא לייפות האמת או לייפות את השקר?

לייפות את השקר.

לעשות משקר, יפה. בסדר, אבל כדי שהוא לא ייפגע.

זה לא שקר לבן.

אם זה מותר, תקשיבי. לא מצליחה להסביר לך את זה.

את מצליחה, ואני אצליח להסביר לך כבר. אמרתי לך בזמנו.

יש דברים ש... לא, בזמנו אמרת לי על לבן הארמי וכל זה. לא, חוץ מזה, אמרתי לך דוגמאות למה לבן זה לא טוב. אבל עכשיו אני מסביר לך

שיש מקומות שמותר לשנות, זה נקרא.

חכמים נקטו בלשון מותר לשנות,

לא לשקר. אה, לשנות. מותר לשנות.

זאת אומרת, אפשר להגיד כך, אפשר להגיד כך.

לא חייבים להגיד כך.

לא חייבים.

אז מותר לשנות, לא לשקר.

זה נקרא שינוי שמותר בשביל שלום בית, נגיד.

לא לגרום צער לאישה ולהגיד דברים מדמינה כך וכך, אלא לשנות.

היה ראוי כך, היה כדאי כך, זה נפלא.

אפשר כך, ככה, לעגל, לסובב את זה,

לסדר את זה בצורה שזה יהיה כמו שצריך באוזן של השומע. זה לשנות.

אז אתה יודע מה?

יש לי שאלה,

אבל בעלי בטח יכעס עליי, אבל אני מוכרחה לשאול אותך את זה. תמיד. אני מוכרחה לשאול אותו.

בעלי במסגרת עבודתו, אולי אתה תשאל? אני לא שואל שאלות, אל תשאל. טוב.

אם אני לא מדייקת את ה... בעלי במסגרת עבודתו

נשלח לבית מלון לכמה ימים באזור המרכז.

הוא שם פוגש את בעלה של בת דודתו עם מישהי אחרת בבית מלון.

תקשיב.

ואז הוא היה מאוד נבוך,

ההוא,

ואומר לה,

תעשה לי טובה,

אל תספר לאשתי שראית אותי עם מישהי אחרת.

ואשתו זה משפחה של בעלי.

עכשיו, אני, מה הוא היה צריך לעשות? לדעתי,

אני חושבת שהוא כן היה צריך לספר לה,

שתדע אימי יש לה עסק.

הוא לא סיפר.

מה עם השקר הלבן?

כאן אין שקר לבן. למה פה לא?

למה פה לא? כן.

מה זה שקר לבן שיגיד?

מה יכול להגיד פה שקר לבן? בואי, בואי אני אסביר לך. רגע, רגע. קודם כל תגיד לי מה הוא היה צריך לעשות. אני אגיד לך. הוא היה צריך לספר, תשמעי ראיתי את בעלך ותדעי לך,

או שהוא היה צריך לשמוע לא ולא לספר.

אני אגיד לך.

אוקיי. אם זה כמו שאת אומרת וזה יהיה הדין,

תהיה לו בעיה, הוא יצטרך לספר לעוד נשים,

כי כנראה בעבודה הוא יודע מעוד דברים חריגים,

ואולי גם מספרים לו על זה ומתגאים.

אבל זה משפחה... רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

עשו סקר בארצות הברית,

ומתברר ש-60 מהבעלים בארצות הברית בוגדים, 55% מהנשים בוגדות.

בסדר? בסדר. אז זאת אומרת, אם צריך להתחיל לספר, לא נגמור.

זה אחד. שתיים.

יש שאלה,

והיא שאלה באמת שמתחבטים בה,

בנקודה הזאת.

נגיד שעכשיו הזוג, יש להם

חמישה ילדים,

ונגיד שיש להם נכדים, שלושה,

וכולי.

ברגע שהסיפור הזה יצא,

כמובן שהאישה תעשה מה שהיא תעשה, ולך תדע איפה זה ייגמר,

ונגיד שהם התגרשו ונהרס הטעם המשפחתי. עכשיו, אם זה ילדים עוד קטנים,

אז בכלל זה הרס וחורבן של הילדים, וכולי וכולי.

את כל ההשלכות האלה צריך להביא גם בחשבון,

ולראות אם הצר שווה בנזק המלך, כמו שאומרים.

האם זה כדאי או לא כדאי.

זה שואלים בדרך כלל אצלנו,

תלמיד חכם גדול,

ואומרים לו.

ואז הוא אומר את מה שהוא אומר, לא תמיד הוא יגיד אותו דבר, כי זה תלוי במקרה,

כמו שאמרתי, במרכיבים של המקרה, כמה זמן הם נשואים,

כמה יש משפחה,

מי מסביב, מי יכול להיפגע עוד שהוא לא קשור למקרה,

וכולי וכולי וכולי. אל תשכחי, זה שתי משפחות.

זו משפחה שלו, ומשפחה אולי שלאי, אם היא לא רווקה.

אז יכול להיות גם.

תלוי.

זה סוג דברים שצריכים שיקול דעת. לרוץ ולמהר לעשות צדק

במקרה כזה,

יכול להיות שזה נכון במקרה הלב, יכול להיות שזה גרוע ביותר במקרה ב',

ולא עשית צדק, אלא עשית עוול עם התוצאות שיהיו.

עכשיו, אני לא יודע אם לא כל אישה לוקחת בחשבון שבעלה הולך לבית מלון,

הוא עלול לפגוש כמה מהעובדות, או כמה מהזה.

הרי אנחנו נמצאים בעולם הטירני,

ובפרט שאין איסורים של תורה,

ובכלל זה יותר גברבר,

אם הוא מצליח.

זה לא נכון, תלוי מי הבעל. כולן אומרות בעלי, כולן אומרות בעלי, אני סומכת עליו בעצימת עיניים.

בגלל זה הוא מצליח, כי היא עוצמת עיניים.

אבל מכל מקום,

הנקודה היא שזה לא פשוט.

השאלה שלך היא טובה,

אבל התשובה שלה היא לא חד משמעית. בדיוק. זהו ש... לא הבנתי ממך. אז לכן שניכם צודקים, את ובעלך.

את צודקת במקרה איקס שיהיה, והוא צודק במקרה בית שיהיה, וכו' וכו'.

טוב, בכל מקרה הם יתגרשו, זה לא חשוב.

ובלי כל קשר, בלי שהוא אמר.

בסדר, אני פשוט, כל הזמן הוויכוח שלי נטוש איתו, ובכל הזדמנות אני שואלת את זה. אז אולי תפתחי עמותה נגד בוגדים,

ומראש תזהירי אותם שאני עוקבת אחריכם.

אתה המומחה להשפיע על האנשים, לא אני.

נו, נראה אותך.

אני מציע, תקשיבו טוב,

לשום גבר לא להאמין לאישה, ושום אישה לא להאמין לגבר.

אתם יודעים מאיפה אני לוקח את זה?

כתוב בגמרא, אין אפוטרופוס לעריות.

אין בן אדם שמוגן מזה,

ואין בן אדם שלא עלול להיסחב לזה,

לא גבר ולא אישה.

אמרנו כבר קודם, גזל ועריות,

נפשו של האדם מחמד עתן. אם הוא לא יעבוד,

לעבוד

להפקיע מעצמו את הדבר, להרחיק ממנו את הדבר, לא להיכנס לנישות כאלה שהוא עלול לתפס

כמעט ואי אפשר להימלט.

לכן

אדם צריך להיות עם עיניים פקוחות תמיד ולהיזהר.

אוקיי.

טוב, אני רק רוצה להגיד לבעלי שאני הודיתי לך.

בשמו גם. כן, ובשמו. אה, שמעת את זה? אוקיי. ובאמת, שוב תודה רבה. אני קודם כל רוצה להודות לכם שהסכמתם לבוא,

כי זכיתי שתטעמו מקצת על כזה המצלג. ככה כתוב. נכון, והוא באמת איתו היה קשה. כתוב טעמו וראו כטוב השם. אני פוחדת עוד פעם פעמיים, אני באמת מתחילה ל... אם תרצי, אני מזמין אותך עוד פעם. לא, לא, לא, לא. לא, אל תטע... לא. הוא לא מוביל. ממש, באמת, תודה רבה. תהיו בריאים, תהיו בריאים.

כן, שאלה נוספת?

שלום, כבוד הרב. שלום.

יש לי שני דברים. הדבר הראשון, אתה דיברת על גזל.

האם זה גם נכון כשזוג הוא נשוי?

אם למשל זוג נשוי והאישה רוצה לקחת משהו מבעלה בלי רשות, או שהוא לוקח לה דברים בלי רשות,

האם זה גזל?

אם הם מסכימים ביניהם, זה לא גזל.

אבל אישה, לדוגמה, שתיתן כסף,

לתרום לאיזה ארגון או משהו בלי רשות בעלה,

והוא לא יודע מזה, לא בהסכמתו, זה גזם.

צריך ליטול רשות מן הבעל.

אלא אם כן, היא ויתרה על המזונות וחיה בזכות עצמה.

אבל אם הם חיים במשותף, היא צריכה ליטול רשות.

אם זה כסף קטן שהוא לא מקפיד,

כאילו נותן לה דמים בשבילה,

כאילו, למה שהיא רוצה. נותן לה, נגיד, סכום של מאות שקלים בשבוע או בחודש, לא משנה.

והוא אומר, תעשי עם זה כחפצך.

אין בעיה, היא יכולה לעשות עם זה.

אבל אם היא לוקחת ממה ששייך לשניהם בלי ליטול רשות,

צריך רשות. וגם אסור לארגון לקחת כסף,

אלא אם כן הוא מברר שבאמת היא נותנת על דעת בעלה,

במידה והיא נשואה.

כן.

זה משהו שהטריד אותי המון המון זמן, אבל זה לא היה מדובר בכסף. אני הייתי נשואה, אני גרושה,

וזה פשוט משהו שמאוד הטריד אותי.

כשהייתי נשואה, אז ענית לי, אבל זה לא היה מדובר בכלל בכסף.

בסדר. הדבר השני שעזרתי אומץ להגיע לפה היום זה שאני הכרתי בהור אחרי הגירושים,

וממש באותו שבוע שחשבנו לקבוע תאריך לרוסים ולחשוב על תאריך לחתונה, הוא חלה במחלה.

אני צריכה נשימה עמוקה.

נשימים.

אני אשמח מאוד אם תברך אותו.

קוראים לו דורון בן שרה.

הוא שומר תורה ומצוות או לא?

כשאני הכרתי אותו גם אני הייתי יותר חזקה בתורה ובמצוות,

ואפילו שיתפתי את הרב שלי, אני בנפילה לא קטנה.

והוא לא כל כך שומר תורה ומצוות, אבל מאז שהוא חלה הוא התהיל ללכת עם ציצית והתחיל להניח תפילין והוא נותן צדקה והוא מתפלל כמיטב יכולתו.

אין לו רעב או הדרכה, זה הרבה הוא אפילו כאילו שואב ומקבל ממני.

כן.

ואני אשמח מאוד שאולי תגיד לו משהו והוא יתרזק.

זה החלום שלי. אבל מה שמטריד אותי זה אני התייעצתי עם הרב שלי ואני בדילמה לא פשוטה.

הרי אני עמדתי להתהתן עם הבן אדם הזה וכאילו כל המקרה הזה שהוא חלה הפתיע אותי ואותו מאוד.

זה קרה ממש פתאום לפני שלושה שבועות והוא חולה מאוד. זה לא איזה אנגינה.

ואני לא יודעת מה לעשות,

כבוד הרב.

תגידי לו שיראה סרט שלך. הוא פה, הוא פה והוא מקשיב לך, וזו פעם ראשונה שהוא בהרצאה. נו איפה הוא, תני לי לדבר איתו.

כן.

הוא לא רוצה לדבר. תראה,

אם אתה רוצה להיות בריא, הסיכוי הברור והמוחלט,

היותר טוב שאפשר, זה לחזור בתשובה שלמה.

אם אתה חוזר בתשובה שלמה, אתה פשוט מסיר מעליך את הקטרוג.

כשהקדוש ברוך הוא שולח לאדם מחלה,

הוא רוצה לעורר אותו.

זאת אומרת,

לפני כן הוא נותן לו הפסדים קצת בממון, בעיות,

דוחק, צרות כאלה ואחרות.

הוא לא מתעורר,

אז בסוף בלית ברירה שולח הקדוש ברוך הוא מחלה או פגע או תאונה או משהו בשביל שהאדם יתעורר.

אם האדם מבין, הנה מה טוב, אז הוא הרוויח.

תיקן ותוקן.

ואז ממילא מסיר ממנו את המחלה.

אם תרצה לראות עובדות כאלה למכביר,

תיכנס לאתר שופר נקודה TV, תראה שם שיש עשרות של מקרים של ניסים כאלה,

של אנשים שלקו במחלה,

אבל במצב סופני.

והקדוש ברוך הוא עזר אחרי שהם קיבלו על עצמם תשובה או מה שאמרתי להם, והם נרפאו.

הם חיים, ברוך השם.

אז זאת אומרת, יש קטרוג, צריך להסיר את הקטרוג.

אם תעשה זאת,

אז סיכוייך יעלו וישתפרו, שתוכל אכן להרפא.

אבל אם לא,

אז אם אדם לא מבין את מה שאומרים לו,

זה כמו ששולחים לך התראה מחברת חשמל,

שאתה לא משלם,

אז נותנים לך התראה אדומה.

אם אתה לא מבין, אז מתקים לך את החשמל.

אם תשלם,

אז לא ינתקו לך את החשמל.

זו הנקודה שאתה צריך להבין אותה. אתה לא נלחם עם מישהו, עם דתיים או לא דתיים.

זה בינך לבין אביך שבשמיים, אין ברירה.

זה לא אתה, זה גם חרדי אותו דבר.

זה כל בן אדם ככה, מי שמקבל חולי או מחלה או נגע או כלשהו,

פשוט הקדוש ברוך הוא מעורר אותו.

היום בא אליי בן אדם,

ב-5.20 בבוקר, אבא, אימא שלו לקטה במחלה, אמרתי לו, צריכה כל המשפחה לשוב בתשובה, כי המחלה היא לא רק לאימא,

הנזק הוא גם לכל המשפחה, כי גם הם יענשו אם היא תסתלק מן העולם.

אז לכן אתם צריכים לעשות תשובה

כדי לגונן עליה.

זה המצב בדרך כלל.

כשזה מגיע למחלות שהן קשות ועלולות להיות סופניות,

לא משחקים עם זה.

אז לכן, אם תרצה, בעזרת השם,

אני אברך אותך גם שתרפא.

אתה מסכים?

כן. אשריך, אז אני אתן לך ציצית שכבר תתחיל במצווה ראשונה.

בסדר?

עוד אחד שיהיה לך משלי.

בבקשה.

מה השם שלך ושם האימא?

דורון בן שרה. דורון בן שרה, השם ירפא אותך ברפואה שלמה, בזכות התשובה המלאה. אמן. אמן.

תודה רבה, גברתי.

כן.

שאלה נוספת.

ערב טוב. אפשר לקבל ברכה לחברה לזיווג הגון?

שמה?

רבקה והדבורה.

דתיה.

כן. רבקה, דבורה, בת?

נו זה.

רבקה והדבורה.

רבקה בת דבורה תזכה לזיווג הגון מהרה.

כן.

להעביר בסוף שמה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

במהלך ההרצאה שלך דיברת על בן אדם שרוצח בן אדם, הוא חוזר בגלגול והוא נרצח שוב.

כן.

וזה שרצח אותו, הוא גם חוזר בגלגול?

אמרנו שכן.

כולם? זה שרוצח את הרוצח גם חוזר בגלגול?

כן.

אבל זה העונש שלו כביכול, לחזור לעולם ולהירצח.

אז למה הוא צריך לחזור עכשיו?

ומי יעשה את זה?

מי יעשה את זה?

מגלגלים חווה על ידי חייו.

אוקיי, עוד שאלה.

כן. לפני שהוא בא לעולם,

הוא נגזר ארבעים יום,

לפני שהוא מגיע לעולם,

הוא נגזר עליו,

מה יהיה עליו בעולם הזה?

מה נגזר? בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, כן. נכון. ואולי הגזרה של זה אמור להיות, להיגמר ברצח?

לא, זה אין דבר כזה.

הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. יראת שמיים, אם אתה תירת השם ותקיים את מצוותיו, זה תלוי בך, זה לא באף אחד אחר.

אם יהיה לך שדה ונחלה פלונית, אם תהיה עשיר, או תהיה חכם, או תהיה טיפש,

זה הקדוש ברוך הוא גוזר. אבל אם אתה תעשה מעשים שמותרים או אסורים, זה ביד שלך.

אוקיי, ועוד שאלה אחרונה.

למה יש כל כך הרבה זרמים בדת,

אם כולם מאמינים באותו אלוהים?

יש סוגי עבודה שונים בעבודת האלוקים,

כמו שבצבא יש מטרה אחת לנצח את האויב, אבל צריך חילות שונים.

יש תותחנים, ויש חיל האוויר, ויש שריון, ויש גולנים, ויש את כולם.

כולם נצרכים לאותה מטרה,

אבל צריך לעבוד בסוגי עבודה כאלה ואחרים, עד שמקיפים

את המטרה מכל הכיוונים. אז יש חסידות, ויש ככה, ויש ככה, ויש ככה.

כל הדברים האלה נצרכים.

תהיה בריא.

אני רוצה רק להעיר שמה שאמרתי קודם זו הייתה טעות, שאמרתי שאבנר

הוא אמר על אבנר אוריה זה יואב בן צרויה, כן.

ערב טוב כבוד הרב. גם לך.

אני רציתי לשאול,

יש כמה דעות בהלכות ציצית, לפי הרמב״ם, שיטת הבן איש חי, שיטת, לפי איזה דעת צריך לזה בשביל לצאת מידי חובה.

מה היה מנהג אבותיך תברר ותעשה.

רק זה, לפי זה?

הכי טוב.

תודה. אל תיטוש תורת אמך.

כן.

ברכה לגבריאל בן רחל.

גבריאל בן רחל,

בריאות והצלחה.

זיווג הגון, מהרה.

מה זה אישה?

לא, לא. גבר.

גבר, אוקיי.

היום אי אפשר לדעת.

כן, שאלה נוספת.

פה שורה ראשונה, אז תן לה בינתיים. תן לה.

שלום, ערב טוב כבוד הרב. אני רציתי להתייעץ איתך בעניין עיכובים.

כשקורא לבן אדם בעצם עיכובים בחיים, מה זה אומר?

בזיווג? איך להתייחס לזה? בזיווג?

בזיווג.

למשל אצלי נתקלתי בזה בזה שביקשתי מכבוד הרב של הקריה שלנו פה

ללמוד לצאת ללמוד משפטים.

הוא לא קיבל את דעתי ובכל זאת למדתי.

וסיימתי את לימודי המשפטים ואני לא מצליחה לעבור את מבחן הלשכה כל הזמן בסיבוב כזה או אחר.

לצערי הרב, שאני מאוד רוצה

לעסוק בזה. מה הבעיה? חוזרים על החומר טוב-טוב ומצליחים.

אני אם חד-הורית לשלושה ילדים והקושי הוא בזה.

אבל בחרת ללכת למשפטים ולמדת כל כך הרבה זמן, נשאר רק המבחן,

אז משקיעים בסוף כמה שיותר, לא?

כן, כן. אם היה לך שכל בשביל... ההתלבטות היא בין עבודה, שוב, ההתלבטות היא בין עבודה לבין הלימוד לבין כל החלוקה הזאת. הלכת ללמוד בשביל שיהיה לך בסוף עבודה נכבדה עם שכר בצדה, לא? לא, הלכתי ללמוד בגלל שלא היה לי עורך דין כשאני התגרשתי כשהייתי בת 22. והלימודים האלה הקנו לי את הכוח

ואת היכולת ללמוד.

אני אישה מאמינה ודתייה נולדתי כך, וזה גרם לי לחזק עוד יותר את האמונה.

לא הבנתי. אז את מכינה עכשיו את האופציה הבאה שתייצגי את עצמך?

בשביל מה למדת עוד פעם? לא, לא, לא. זה עוזר לי בחיים.

או, זו סיבה אחרת. וזה נעזרתי בזה לאורך כל הדרך, ועובדה היא שבמהלך הדרך

קיבלתי פרס לשכת עורכי הדין כי שיניתי חוקים למען החד-הוריות במדינה,

שדרוש שינוי בה,

בכל מיני חקיקה לזכויות אדם שאני מאמינה בהן.

וזה לאורך הדרך, זה נר לרגליים.

ולכן אני עושה את כל מה שאני עושה עד היום.

ולפעמים גם ללא שכר.

לא לפעמים, כמעט.

כמעט תמיד אני עוזרת כיום ממש בסכום סמלי מאוד.

טוב.

אז עברת בסוף או לא עברת?

לא, אני עומדת, מתעתדת. אני אשמח לקבל ברכה על המבחן הבא, בעזרת השם, אחרי פסח.

תעבדי טוב, תקבלי טוב.

ככה זה עובד.

אם לא מכינים, מאיפה יודעים? צריך להכין.

על זה לא צריך מוכר. אבל אמרת את עניין ההשתדלות.

השתדלות, אני אמרתי שלא צריך להשתדל הרבה לא בזה.

לא צריך להשתדל בכלל לעניין פרנסה, אבל את לא במדרגת הביטחון שאני מדבר עליה,

לכן אני לא אומר לך את הדבר הזה.

אבל בסך הכללי,

המטרה האמיתית שאדם יכול לחיות,

הוא יכול לחיות בהשגחת הבורא יתברך בלי שום בעיה.

הבאתי דוגמאות לרבנית שלנו כבר בפעם הקודמת.

אבל לעניין העיכובים, מה זה אומר? לא הבנתי. עיכובים ככה, תקשיבי.

בת כמה את היום?

36. 36. וכמה זמן מאז שהתגרשת?

מ-22, מגיל 22,

כמעט 15, 14 שנה.

הבנתי.

היו הצעות ולא התאימו, או שלא היית תנויה בכלל להצעות?

למדתי שבע שנים, ומתוך השבע שנים שנותרו גידרתי את הילדים,

כי התגרשתי בעודם תינוקות, תאומים.

הבנתי. בספסלי הלימודים לא מצאת מישהו.

מצאתי. לא מתאים.

לא מתאים.

בקיצור, תקשיבי טוב, אני מציע לך קודם כל לברור ולבחור במתינות,

ולא לקפוץ בגלל הלחץ,

כי אחר כך יכולים להסתבך עוד יותר.

לא, לא בזה התעסקתי לרוב.

אישה

שהיא גרושה,

יש לה נקודות

שהן לא לטובתה,

ומי שיבוא אחר כך, בדרך כלל, זוכר את הדבר הזה,

השאלה אם הוא גרוש או לא.

אבל זה לא מעלה להיות גרושה, ממילא היא עלולה לאבד קצת

אם היא לא תוכיח את עצמה במיוחד והיא בחרה בגבר שהוא באמת

אמיתי רציני שרוצה לקיים בית

כמו שצריך.

אז קורה לצערנו הרב שיש גירושים שניים גם, וגם אחרי זה יש גם. נכון, נכון. שמעתי על הסטטיסטיקה הזאת. אז לכן צריך לבחור דווקא משהו טוב מאוד. עכשיו, אני לא יודע אם את נזקקת לשטחנים או שטחניות.

אני מאמין שלא.

לא האמנתי בזה.

או, זו הבעיה.

ולכן מפה יוצא שקשה למצוא, כי לא הולכים למכורת ומוצאים פתאום. כי זה יכול להיות... זה העניין, שפשוט הלך החיים הוא כזה, שנכון, שלא מאפשר. רק אם נדלקים, כמו שקוראים לזה היום,

שפתאום אביר חלומותי קונה חלב ושתיים לבנייה.

אז זה קשה מאוד לפגוע בצורה כזאת במי שצריך.

אבל בואי אני אסביר לך את הפטנט שקוראים לו שידוך.

כן. שידוך.

אם הייתי רוצה למצוא, נגיד,

במקום מסוים דירה בקומה רביעית,

ארבעה כיווני אוויר,

בשטח שלא יפחת מ-120 מטר רבוע,

איך את חושבת למצוא דירה כזאת

באזור שאת מחפשת?

תיווך יכול לבוא בעניין, וגם פרסום כפרסום, כי פרסום, בעיתון,

ביד שתיים.

אז פרסום,

קודם כל תיווך אמרת ואחר כך פרסום.

היום זה יותר נכון, זה תיווך. שמעתי, שמעתי.

וזה... שמעתי, שמעתי.

עכשיו,

אם את רוצה להשיג בחור, נגיד,

שהוא יהיה בקומה כזאת, עם ידע כזה, אינטליגנט,

גרוש מקסימום עם ילד או שתיים,

או לא יודע מה, כל מה שאת רוצה, ספרדי, אשכנזי,

כל מה שאת רוצה,

שזה יהיה תנאים

מקדימים שבלעדיהם קשה יהיה לך בכלל להתחיל לדון בעניין,

איך את חושבת, שתלכי ברחוב ופתאום תמצאי בדיוק מה שרצית עם כל הנתונים?

אבל לך על הזמן סטטיסטית, לעולם לא תמצאי.

לעולם.

ככל שתרבי נתונים שאת רוצה,

ככה יתרחק ממך

הגבר שאת מחפשת.

איפה אפשר למצוא אותו?

אצל מתווך.

שתכן קוראים לו.

מה אז אומרים לו? תגיד, יש לך איזה מישהו מעדה כזאת,

עם גיל כזה, עם קומה כזאת, עם זה וזה וזה?

יש לו כרטסת.

הוא אומר לך, פחות או יותר, מה שיש לו.

לא אצלו, אצל מתווך אחר, שתכן אחר.

וככה, מוצאים.

לפרסם ביד שתיים, אי אפשר לפרסם.

אני מעוניינת בגבר ככה וככה וככה וככה, זה זול מאוד, וזה גם מביא הרבה אנשים שעל הדרך מנסים כל מיני ניסיונות,

ולא למטרות נישואין.

אז זה לא משתלם.

אבל אם מישהו הניח את פרטיו,

או את תניח את פרטייך ואת בקשותייך ביד כמה שטחנים או שטחניות,

הסיכוי שלך יגדל ביותר,

כי אליהם מגיעים הבקשות וההצעות,

וככה יעשו. זה לא קשור לדתיים,

זה קשור לתיווך כמו בדירות.

וזה לא משנה מי השטחן.

מה זה? רק שהוא נאמן, שהוא לא זייפן,

שהוא לא מוכר לך דברים שהם לא נכונים.

אם יש לו רקורד טוב,

לא יצא עליו שם רע,

אז למה לא?

אז לגבי העיכובים שיש לאדם?

אז אמרתי, בדרך שחיפשת, עיכבת לעצמך.

אם תעשי את הדרך הזאת, שהיא הדרך היותר

מבוארת שיכולה להביא,

אני אתן לך עוד משהו לעשות קטן. אבל לעניין פרנסה, ניסיתי למצוא פרנסה. חכי, נעבור לפרנסה תכף.

אה, אוקיי. אז קודם כל, תלמדי חצי שעה ספר כל יום, שערי תשובה.

כן? לומדת.

שלושה חודשים רצוף.

אתה עושה את זה?

עושה את זה ולומדת גם טניה בנוסף.

עכשיו... אבל שלושה.

חודשים רצוף, שערי תשובה של רבנו יונה.

שערי תשובה, שימי לב.

יש לי אותו בבית. אני... תתחילי, תתחילי. לא התחלתי, כן. אני אשמח להתחיל. תתחילי. זה אחד.

עכשיו לגבי פרנסה, מה את מתעסקת כרגע?

בחברה שהיה לי נורא קשה קודם כל למצוא פרנסה שתתאים לשעות שמתאימות לילדים. לא רציתי להתפשר על העניין. ואת משתכרת מספיק שם?

לא, לא ממש.

לא ממש. לא מספק. אז למה את נשארת שם? כמה זמן את שם?

עכשיו זה משהו כמו כחודשיים.

אבל אני, פשוט נוח לי, כי זה

בחברה של חברה שלי.

אז זה נוח לי שפשוט זה לא... ולמה החברה לא עושה חסד עם החברה ומוסיפה לה קצת, שיהיה לה קל?

אני צריכה לשאול אותה מחר בבוקר.

תגידי לה, תראי, אנחנו חברות.

מחר זה המשכורת, אז אולי.

תגידי לה, כן?

תגידי לה, במקום לתת תרומה או משהו, זה פה ושם, את יכולה לתת. אם את רוצה שאני אוסיף משהו, אני אעשה משהו, אני אשתדל משהו, אולי מהבית משהו. זה לא יעזור.

בוא נדלג.

נדלג? זה כזאת חברה?

טוב. חברה טובה.

נו, ככה זה החברים טובים.

הם סומכים שתסתדרי לבד.

בשבילי זה הרע במיעוטו, עדיף ככה. אוקיי. כן.

בואי נעשה ככה.

את תהיי מוכנה לשים כיסוי ראש בשביל שכל הבעיות שלך ייפתרו בבת אחת?

כיסוי ראש מלא?

כן, ככה. או כובע?

כובע את יכולה גם. כובע שיכסה את כל הסערות, את יכולה.

אפילו כובע יפה.

יש לי כובעים יפים, אני כבר עושה את זה בשבת. לקחתי את זה. לא בשבת, כל השבוע, כל הזמן. כי גרושה חייבת בכיסוי ראש.

גרושה חייבת.

כן.

אני לא יודעת להגיד שאם אני מתחייבת לכיסוי ראש מלא. לא בשבילי, את מתחייבת בשבילך.

לא בשבילי. אני הולך עם כובע וגם כיפה מלמטה.

כובע מספק אם אני ככה ושמה אותו עליי? מה זה ככה? הוא יכסה את השערות. מה זה ככה? הוא יכסה, כן. אבל יראו אותו מבצבץ מהצדדים. את הכובע מבצבץ אותו שערות. לא, השר, ככה. בשביל מה צריך שהשערות יבצבצו? לא הבנתי. שיהיה נורמלי. שלא יחשבו שהתחרפנתי מחר. לא, שלא יחשבו שיש לך קרחת. לא, זה לא אכפת לי. פשוט שלמען הסר סמי. בואי תעשי טובה.

אל תעשי חשבון לאנשים. לא עשיתי מעולם. אז זהו. אז לא להראות.

גם בזה לא. אבל עדיין, עדיין לטעמי.

אתה חי בתור חברה.

יש לי עצה בשבילך. אני לא עושה את הדברים למען החברה, אבל עדיין. אני מדברת. לקום ולהיות מחר עם מטפחת,

אני לא רוצה לבוא ולשקר ולהגיד שזה כן. לא מטפחת, כובע.

כובע, כן. ואת לא חייבת, זה בשבילך.

את רוצה שנפתור את כל הבעיות שקטונן. אני לא אוכל להסתכל על עצמי במערה. לי קשה.

נכון.

לכן את באמת במערה תסתכלי בלי כובע.

אחרי שהסתכלת, תשימי את הכובע ותלכי.

כשיש גשם בחוץ,

הנשים שמות כובע על הראש, מכסות את כל הראש ואפילו צעיף וכו' וכו'. כיכר,

את תעשי את זה בגלל שהשם רוצה ככה, ובעזרת השם, תראי אם אני צודק אם ייפתרו לך כלל הבעיות שציינת או לא.

בעזרת השם.

אני אשמח לקבל ברכה.

לי ולילדיי. וסיכמנו.

סיכמנו. יאללה.

שם. ליאורה בת רחל. ליאורה בת רחל. כן.

והוד הדר וזוהר. רגע, רגע. השם יזכה אותך זה את, כן?

אני. ליאורה בת רחל, השם יזכה אותך לזיווג הגון.

באמת. לפרנסה טובה.

ולהצלחה במעשי ידייך ובתשובה.

אמן. תודה. והילדים?

הוד הדר וזוהר הבני ליאור.

הוד והדר וזוהר בני? זוהרה. וזוהרה בני? בני ליאורה.

ליאורה. השם יזכה אותם לגדול צדיקים יראי שמיים.

אמן. ושיעשו לך נחת רוח.

אמן.

ולאוריי, אם אפשר, מימון בן רבקה אמר.

מי זה?

לאוריי. אבי.

מימון בן רבקה אמר. שומר תורה ומצוות?

ברור.

מה ברור?

ברור, ברור. ברור, ברור לגמרי. כן.

נהוריי.

ורחל בת חנינה. רגע, נהוריי.

שמו נהוריי?

הוריי.

אה,

שם.

אז אמרתי, אבי זה מימון בן רבקה אמר. מימון בן רבקה אמר.

כן.

ואימא. ורחל בת חנינה אמר.

מה שמה?

רחל.

רחל בת פנינה אמר. חנינה.

חנה. חנה חנינה.

אנא חנינא, השם יזכה אותם לכל מלידי מתה, בריאות שלמה ואיתנה.

אמן.

תודה רבה.

תהיי בריאה.

שאלה אחרונה, הנה הבחור פה.

אני רוצה רק להעיר את תשומת ליבכם שבמוצאי שבת

הקרוב בליל פורים,

בבית הכנסת החדש שלנו,

בבית מקדש מעט קהילות פז בבני ברק, רחוב

מתתיהו עשר,

תהיה מסיבת פורים עם תזמורת

וכיבוד ושמחה וכולי.

הציבור מוזמן, חופשי, ללא תשלום.

ביום שלישי,

יום אחרי שושן פורים,

פורים ביום ראשון, שושן פורים ביום שני.

יום אחרי כן יהיה לנו הכנסת ספר תורה,

בבית הכנסת קהילות פז,

ושם בעזרת השם אנחנו נכנסים ספר נוסף

לבית הכנסת, מצווה גדולה להשתתף.

מי שירצה יוכל להגיע לשם.

יש גם סעודת מצווה למי שרוצה, יברר את הפרטים בארגון שופר.

המספר ידוע, מופיע בכל מקום, גם ברב גוגל.

אפשר למצוא שם.

מכל מקום,

אלה שרוצים לתרום

אלף שקלים שיהיה להם מניה בספר תורה, בכתיבת ספר תורה, ויזכו לכתוב אות בספר תורה,

יוכלו לתת הוראת קבע פה או באשראי דרך המשרד,

ויוכלו לבוא ביום שלישי בשעה חמש אחר הצהריים ולכתוב את האות, לזכות בכתיבת ספר תורה.

כן, שאלה אחרונה, בבקשה.

כן, הרב, קודם כל, יש פה יהודי מאוד יקר שרצה מהרב ברכה והוא התבייש לשאול.

היהודי היקר פה שיושב לידי,

הוא רצה ברכה בעזרת השם לבריאות.

כבוד הרב, אני מאוד שמח לפגוש אותך בארבע עיניים לראות אותך.

כן,

רציתי לנצל

את הרגע הזה שתברך אותי, בבקשה.

חגי בן רבקה.

רגע, אתה רוצה לחזור גם בתשובה?

אני מאוד רוצה, אני ניסיתי, אבל אני לא מצליח. ואם אני אתן לך כוח, שיהיה לך. בכיף.

אז הנה, בוא, קח תפסיד ותתחיל, בוא.

עכשיו הבנתי למה אמר פעמיים שהוא איש יקר.

תודה. כן, שים את זה עליך.

כן, תברך שחיה, נו, ברוך אתה.

הוא צריך מאוד טוב. לא, לא, מעל. אחר כך תשים.

ברוך.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו, מלך העולם. שהחיינו. שהחיינו. וקיימנו. וקיימנו. והגיענו. והגיענו. לזמן הזה. לזמן הזה. אמן.

מה השם? חגאי בן רבקה.

הגיא בן רבקה, השם יזכה אותו לתשובה שלמה,

לזיווג הגון,

לבריאות,

לפרנסה.

בכל טובה וברכה.

תודה. תודה רבה. תהיה בריא, תהיה בריא.

בכל יום שירוק, בכל יום שירוק.

כן, מי שמהגברים רוצה ציציות מוזמן לכאן, נשים שרוצות כיסוי ראש או כיפה וכולי, בבקשה.

תודה רבה לכל המשתתפים.