קרית ביאליק - קריית ביאליק (צור שלום)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שימור שמיים עד כתיארץ אוזן להתיך כעת נופל אפיים

וחוזר בי מחטאי ומעליך.

כעת נופל אפיים וחוזר בי מחטאי ומעליך.

אוהלי אתה מלך, אכוף ראשי גם אין לך ברך,

אין תבחן אורני דרך ולא אין יקל.

איך עברו ימים, תרים בחר שופטים,

אנכון אין לי מלך מלך מלך מלכים.

איך עברו ימים,

תרים בחר שופטים,

אנכון אין לי מלך מלך מלך מלך מלך מלכים.

עונני אין שמיים,

הקשב ושמע,

אין שמעתי.

לך נושא עיניי,

האר לי, האר לי את דמתי.

לך נושא עיניי,

תאר לי, תאר לי את דמתי.

אוהלי אתה מלך,

את כוף ראשי גם אין לך ברך,

אם תבחן אורני דרך ולא אין יקל.

את עברו ימים, זרים בחשוכים,

אנכון אין לי מלך מלך מלכים.

את עברו ימים,

זרים בחרשוכים,

אנכון אין לי מלך מלך מלך מלכים.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיכאלי, נתון ביי.

יש עבר רבה,

מברך לעלמיה,

והשטווח והתהדר והתנשא והתרומם.

ישר מהאל הבא נברח לעלמיה אין לנו מלך אלא אתה

אבינו אל נשק במרומים ראשון קול ראשונים אב הרחמים אתה אדון קול אדוני

תורת אמת נתת אל לכל בניך ישראל קרב את עבדך לעשות רצונך שמע ישראל השם אלוקנו מלך הרד

צדיק השם בכל דרכיו וחסיד במעשה שמע ישראל השם אלוקנו מלך רד אבינו אל המיוחד

ישר מהאל הבא מברך לעלמיה וישתבח ויכפר ויתנשא ויתרומם

ישר מהאל הבא מברך לעלמיה אין לנו מלך אלא אתה

כי רק אליך נחשפנו ימים כקדם אנא חדש מתי תבנה עיר מקדשנו

וכבוד בניך תבקש

אב רחמת אב רחמת נתנו על שמך אל עזר למען שמך

בקרבנו נקרא שמך אל חנון

כבוד בניך אל גלי

ושכינתך בתוכנו עזר שחוק פינו ימלא

ורינה לשוננו

ראש איבנו לבטח

כי רק אליך נחשפנו ימים כקדם על החדש מתי תבנה עיר מקדשנו

וכבוד בניך תרקש

אבא רחמאן, עטנו על שמך,

אל עשה למען שמך.

בקרבנו נתדרה שמך,

אל חלום ולחום שמך

אברח לש אדנו על שמך אל חלום ולחום שמך ידעתני מבטן אימי

צלתני להושיע עמי נתנת לי לשון לימודים שכולם לך יהוא מודים ידעתני מבטן אימי

צלתני להושיע עמי נתנת לי לשון לימודים שכולם לך יהוא מולים

נביא ליהודים ולאומים ישעיה הרועם והמפורים מכית את עטו חולמותם לעתים ודמיד בכל ישראל משחקים

ואיקט נתנת לי לשחק כל יחיד וידע יפטרו

תעלומה בכל חידה בבוא הזמן,

באחרית הימים יתגלה אדון חוי עולמי

נביא ליהודים ולאומים ישעיה רואה למרחקים

וכיסתו חרבותם לעיתים ודוד וכל ישראל משחקים

נביא ליהודים ולאומים ישעיה רואה למרחקים

וכיסתו חרבותם לעיתים וכיסתו חרבותם לעיתים ודוד וכל ישראל משחקים

נביא ליהודים ולאומים ישעיה רואה למרחקים

וכיסתו חרבותם לעיתים ותמיד בכל ישראל משחקים

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

‫‫‫

‫שומעים?

‫תודתנו נתונה למארגן ההרצאה ‫תמיר ליברמן ולכל העוזרים עמו,

‫שהתברכו בכל מילי דמיטב.

‫הערב הזה גם לעילוי נשמעת ההורים, ‫אבי מורי יחיא זכריה בן חוואד ‫ואמי אורתי רומיה בן צלם,

‫ולעילוי נשמעת הרב חיים יעקבי ‫בן חממה יונה, מנוחתו עדן.

‫יש שאלה גדולה

‫בין הרמב״ן להרמב״ם.

‫בפרשה כתוב, ‫אם יקום ותלך בחוץ על משענתו ‫ורפו ירפא.

‫מי שפגע בחברו

צריך לשלם לו על הרפואה ‫שהוא צריך להתרפא.

‫ריפוי הוא צריך לשלם.

‫כותב הרמב״ן,

‫כשעם ישראל הם שלמים

והם רבים,

זאת אומרת,

‫כשעם ישראל נמצאים על המדרגה ‫הגבוהה שלהם,

‫כל העניינים שלהם אינם מתנהגים בטבע.

‫והקדוש ברוך הוא מסיר מהם כל חולי,

‫עד שהם לא יצטרכו לרופא,

‫וגם לא יצטרכו להישמר ‫בדרכי הרפואות והשמירה,

‫כמו שכתוב, אני אדוני רופאיך.

‫לא תצטרך לרופאים בכלל,

‫אם עם ישראל שלמים והם רבים.

‫וכך היה עם הצדיקים בזמן הנבואה,

‫גם אם קרה שהם עשו איזה עוון ‫וחלו בעקבותיהם,

‫לא היו דורשים ברופאים, רק בנביאים.

‫כמו שהיה עם עשה המלך וחזקיה כשחלו,

‫שאלו במי?

בנביאים תמיד.

‫אבל הכתוב אומר שעשה לא עשה חן,

‫גם בחוליו לא דרש את השם כי אם ברופאים.

‫עשה לא התנהג כך והלך ושאל

את הרופאים.

‫ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, אומר הרמב״ן,

‫מה הטעם שהזכיר את הרופאים?

‫אם הם היו רגילים ללכת לרופאים, ‫מה צריך להגיד שהוא הלך לרופא? ‫בוודאי שהוא הלך לרופא.

‫אלא לא היו רגילים.

‫לכן כתוב, גם בחוליו לא דרש את השם, ‫לא הלך לדרוש את השם אצל הנביא, ‫על מה בא לו החולי.

‫והאשמה שלו הייתה

‫כיוון שלא דרש את השם.

‫ומי שדורש את השם הולך לנביא ‫שיגיד לו על מה קיבל את המחלה,

‫לא דורש ברופאים.

‫ואומר הרמב״ן,

‫ומה חלק לרופאים בבית עושה רצון השם?

‫מי שעושה רצון השם

והוא ירא שמיים, מה לרופאים לעשות בביתו?

‫כי אם הוא ירא שמיים, ‫הוא לא יעשה שום עוון, ‫ואם הוא לא יעשה שום עוון, ‫ממילא הוא לא יזדקק לרופאים.

‫ככה גאון, פעם הוא

כעס קצת על אחיו, ‫שהיה צדיק גדול מאוד.

‫שמע שהזמינו רופא אליו, ‫הוא אמר לו, מה לרופאים בבית עושה רצון השם?

‫אז מה הכוונה שכתוב בתורה, ורפו ירפא?

‫מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

‫אומרים חכמים,

‫התורה אומרת, ורפא ירפא,

‫משמע שיש רופא והוא מרפא.

‫אז מה המשמעות הזאת?

‫שניתנה רשות לרופא לרפאות.

‫לא אמרו שניתנה רשות לחולה להתרפאות,

‫אלא כיוון שחלה החולה

והוא בא להתרפאות,

‫כי הוא נוהג ברפואות,

‫והוא לא מעדת השם,

‫ושחלקם בחיים,

‫דהיינו שהם לא שואלים ברופאים, אלא

בנביאים או בחכמים,

‫אז אין לרופא לאסור עצמו ברפואתו.

‫יהיה מותר לרופא לרפאות את החולה ‫שמבקש את רפואתו.

ועל כן,

מה שאמרה התורה, שאם יש אנשים ‫שהיו ניצים רבים ביניהם, ‫והכו זה את זה באבן

או באגרוף,

‫ויש על המכה תשלומי רפואה ‫לשלם את הריפוי,

‫כי התורה לא תסמוך את דיניה על הניסים.

אבל ברצות השם דרכי איש,

‫אין לו עסק ברפואות.

אז הרמב״ן אומר שמישהו מעדת השם היראים,

‫הוא לא נזקק לרפואות מרופאים,

‫ואם כבר יש לו איזה משהו,

‫אז הוא בוחן את עצמו, ‫בודק על מה בא לו עוון,

‫על מה עשה, מפשפש במעשיו.

אם לא מוצא, הולך לנביא בזמנם שהיה, ‫או לחכם בימינו,

ואומר לו מה לעשות כדי שיתרפא.

אבל מי שלא הלך בדרך זו

והוא נוהג ברפואות,

‫אז מותר לרופא לרפאות.

עד כאן דברי הרמב״ן.

עכשיו אנחנו שומעים,

הרמב״ם,

שיטה אחרת.

הוא כותב בפירוש המשניות בפסחים, סוף פ״ד,

על ספר הרפואות,

סוף פרק ד',

על ספר הרפואות שגנזו חזקיהו המלך.

בזמן חזקיה המלך היה ספר רפואות,

שכל מי שהיה לו מחלה פותח את הספר, ‫מוצא שמה תרופה.

אין מחלה וחולי שאין לו תרופה בספר הרפואות, שהיה בידי חזקיה המלך.

ספר רפואות היה ספר,

שהיה עניינו להתרפות בדברים ‫שלא התיר התורה להתרפות בהם.

ועוד התבהל לך דברים שמנע השם לעשותם,

והם מותרים ללומדם ולהבינם.

יש דברים שאסור לנו על פי התורה לעשות,

נגיד כשפים.

אבל מותר לנו ללמוד את הדברים ולא לעשות.

כי השם יתברך אמר, לא תלמד לעשות.

לא לא תלמד, אלא לא תלמד בשביל לעשות.

אבל אתה למד להבין ולהורות, כי דיין שצריך לדון בנושא כשפים, אם הוא לא ידע במה מדובר, איך הוא ידון?

אז יש דברים שלנו אסור,

אבל מותר ללמוד כדי לדעת איך לדון,

איך לטפל, איך להתגונן, מה לעשות.

וכאשר השחיתו בני אדם דרכם,

והיו מתרפאים באותן הדברים,

הסירן וגנזן חזקיהו המלך.

אז אומר הרמב״ם,

למה חזקיהו המלך גנז את ספר הרפואות?

כי הוא היה מיועד ללימוד ולא להשתמשות.

אבל כיוון שבני אדם

השחיתו את דרכם והתחילו להשתמש ברפואות אסורות,

שלא על דרך שהתורה התירה,

אז לכן הסיר את זה וגנז חזקיה המלך.

ומסביר הרמב״ם למה הוא מדבר בעניין זה.

ואני הרביתי דבריי בזה העניין,

לפי ששמעתי

וכן פרשו לי

כי שלמה חיבר ספר רפואות. מי שחיבר במקור את הספר הזה,

זה היה שלמה המלך,

שהוא היה חכם מכל אדם.

כשיחלה שום אדם או יקראנו שום חולי מן החולים,

מן החולאים,

היה מתכוון לאותו הספר,

והיה עושה כל מה שכתוב בספר והיה מתרפא.

וכשראה חזקיהו כי בני האדם לא היו סומכים על השם יתברך,

הסיר אותו וגנז אותו.

אז אומר הרמב״ם,

אני אמרתי מה היה הטעם.

הטעם היה שהספר היה, שהיו כתובות ברפואות, שאסורות להשתמש על פי התורה.

וכשהשחיתו את דרכם והיו משתמשים במה שאסור על פי התורה,

עמד חזקיהו וגנז. אבל אולי שמעתי

שיש מפרשים שאת הספר כתב שלמה,

ומה קרה?

אנשים כשהיו חולים היו לוקחים את הספר, תמיד היה להם תרופות,

אז לא היו צריכים את הקדוש ברוך הוא.

ואז לא חוזרים בתשובה.

לא מבינים שעל עוון בא חולי,

ממילא לכל דבר יש כדור, יש זריקה, יש ככה וככה וככה. אז לא צריך את הקדוש ברוך הוא.

אז לא מתפללים אליו ולא פונים אליו.

ועכשיו מסביר על הטענה הזאת הרמב״ם כך,

ואתה,

אתה הקורא,

שמה הפסד זה המאמר,

וממה שיש בו מן השיגיונות.

ואיך ייחסו לחזקיהו מן האיוולת?

חזקיה היה מלך גדול וחכם וצדיק.

איך מייחסים לו דבר כזה של איוולת, כאילו גנז,

בשביל שאנשים לא יזדקקו לשם, ואז לא יפנו לשם, וזו הסיבה?

ולפי דעתם של אלה שאומרים את הטענה הזאת,

ולפי דעתם הקל והמשובש,

האדם,

כשירעב וילך אל הלחם

ויאכל ממנו,

בלי ספק שהוא יבריא מאותו חולי החזק שהוא חולי הרעב.

אדם רעב,

הוא בא לידי חולי מהרעב,

ואם הוא יאכל עכשיו לחם,

הוא יבריא מן החולי.

אם כן, כבר נואש

ולא יישען באלוקיו?

אז אחד שבגלל שהוא רעב והוא אוכל לחם, כבר לא יפנה לקדוש ברוך הוא,

בגלל שהוא כבר אכל לחם?

נאמר להם, הוי, השוטים!

כאשר נודה לשם

בעת האכילה שהמציא לי,

מה שישביע אותי,

ויסיר את רעב ואתנותי,

ואחיה ואתקיים,

כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חולי כשאתרפא ממנו.

אומר הרמב״ם, אני לא מבין.

השם המציא רפואה, ואני אודה לו על הרפואה,

השם נתן לחם, ואני אודה לו שאני לא רעב.

כמו שאני מודה על הלחם שאני לא רעב, אני אודה על הרפואה, למה אני אעזוב את השם?

בגלל שיש כבר לחם, אז אני לא אפנה לשם?

בגלל שיש רפואה,

אני לא אפנה לשם.

ככה אומר הרמב״ם.

אז נראה שכאילו יש פה דעות חלוקות.

זאת אומרת, הרמב״ם מצדד

ללכת לרופאים ולהתרפא ואין מזה שום בעיה.

ומה שכנז חזקיה המלך את ספר רפואות זה לא בגלל שלא יפנו לשם,

אלא בגלל שהשתמשו ברפואות אסורות על פי התורה.

והרמב״ם אומר, לא,

מישהו מעדת השם, יראי השם, לא פונה בכלל לרופאים.

הוא מבין שזה הכל בגלל עוונות, פונה לנביאים ולחכמים.

הם אומרים לו מה לעשות,

והוא מתרפא.

אם הוא לא בעל מדרגה כזאת, אז הוא הלך לרופאים.

נראה שזה כאילו דעות חלוקות.

שהרמב״ם אומר, לכתחילה לא צריך ללכת לרופאים.

ניתנה רשות לרופא לרפאות,

אבל לא כתוב שניתנה רשות לחולה להתרפאות.

דעתו של הרמב״ם.

ואילו הרמב״ם אומר שאפשר ללכת ודאי לרופא,

ולא עוד, זה כמו שאוכלים לחם.

בין חולי רעב ככה, לוקחים תרופה.

ונאמרים,

נראה שזה כאילו חלוק זה על זה.

כן,

כשנתעמק אבל בדבר ניווכח ששיטות הרמב״ם והרמב״ן אינן חלוקות.

הם לא חולקים אחד עם השני.

כל אחד מדבר רק על מדרגה אחרת.

המדרגה העליונה היא שהאדם מבחין בכל המקרים שקורים לו ובכל אשר סובב אותו.

הוא מבחין שיש הנהגה אלוקית עליו ישירה,

והיא לא תלויה בסיבות.

והוא יפנה בכל אשר הוא צריך

רק

אל השם יתברך.

רוצה כסף?

פונה אל השם.

רוצה בריאות?

פונה אל השם.

רוצה חוכמה? פונה אל השם.

רוצה להתחתן? פונה אל השם. מה שאתה רוצה?

פונה אל השם.

על זה מתפללים.

בכל דבר ודבר הוא יודע שלא הסיבות, לא אני נותן לי, אם הוא לא ייתן לי אז לא יהיה לי, ואם הוא הבטיח לי אז הוא יקיים קשקושים.

הוא יודע שהבורא יתברך הוא היחידי שנותן, מעניק, לוקח, מחסיר, מייתר, הוא הכול.

אם הוא מחליט, אז זה יהיה דרך זה, יהיה דרך זה, לא יהיה דרך זה, לא יהיה דרך זה, אבל הקדוש ברוך הוא מחליט באיזה סיבה זה יהיה,

ולא הסיבה היא הגורם.

לא הסיבה היא הגורם.

לא העץ נותן את הפרי, לא, לא העץ,

אלא בורא פרי העץ.

מי בורא את העץ?

הבורא.

מי נתן העץ שיהיה פרי?

בורא העץ.

זאת אומרת, המאמין

יודע שהכל בהנהגה אלוקית.

במדרגה כזאת שאדם חי, אומר הרמב״ן,

אם יחלה האדם, יהיה חולה,

ילך לנביא לדרוש מה הסיבה הרוחנית למחלה.

אין מחלות בלי סיבה רוחנית.

כשעושים עבירות,

לא משנה מה הן, איזה גודל הן,

מקבלים עונש, לא מיד,

מקבלים התרעות, סימנים וכו', ובסוף מקבלים.

זה בא מסיבה רוחנית.

לא עשית את רצון הבורא, עברת על ציוויו,

אתה לא שומע לו, לא מתייחס אליו,

ממשיך בדרך שלך כאילו אין אף אחד מלמעלה,

אז אתה תקבל איתות.

הירא שמיים יודע את זה, לכן אם הוא קיבל משהו,

הוא ישר מחפש מה עשיתי לא טוב.

והוא פונה להשם.

ואם השם לא מאיר את ליבו להבין, אז הוא פונה לנביא.

וכשהיה נביא, הנביא היה אומר לו,

או בדור הארי הקדוש, לפני 500 שנה,

היה הולך ואומר לו.

בימינו אין כאלה שיכולים להגיד לך בדיוק,

אין בעלי רוח הקודש.

ממילא,

שואלים לחכם.

וחכם אמיתי יכול להבין פחות או יותר כיוון, לא תמיד.

אבל הוא יכול להגיד לך דבר, שיכסה פחות או יותר על העניין.

ואז אם נשמעים לקדוש ברוך הוא ועושים מעשים רוחניים

כנגד מה שהוא חיסר בעבודת השם,

אז אפשר שזה מתקן החסרון,

וממילא אפשר להסיר את המחלה.

זו שיטת הרמב״ן.

עכשיו, אם ילך אדם זה לרופא להתרפא,

אז הוא כבר לא פונה לקדוש ברוך הוא.

אם הוא כבר עומד בקופת חולים,

אז הוא כבר ויתר על הפנייה לקדוש ברוך הוא.

כי המעשה מורה שאפשר כאילו לעקוף את הקדוש ברוך הוא.

מה אני צריך להתפלל? ללכת לנביא וזה הולך, לוקח אבטלגין, לוקח זה.

שלום, נגמר הסיפור.

מה אני צריך?

זה נכון רק שזה עם אבטלגין ודברים כאלה, אבל כשזה מגיע למחלות שרופאים אומרים, אין מה לעשות,

עכשיו הוא מחפש את הרבנים בחכמים.

מה קרה עכשיו, אתה בא? אם היית בא בהתחלה, יכול להיות שלא היית צריך להגיע לזה.

ואז,

כשהוא מנסה לעקוף את השם,

הוא יכול להתרפא,

אבל את עיקר הסיבה הוא לא ריפא.

ולכן זה יחזור.

אז אתה יכול להסיר זמנית,

אבל לא לגמרי.

זאת אומרת,

אם יש לך איתות, אתה צריך להבין מהו.

אם הנורית באוטו מראה שאין שמן,

אל תשתיק את הנורית.

אל תכסה אותה,

כי אתה תישא ייגמר השמן, ואז אתה תיפול לתהום.

הנורית אומרת, תמלא שמן, תמלא שמן.

או, תעצור בתחנת דרך, זה מלא שמן, סע.

נגמר.

כבר הנורית לא מזהירה, המחלה שרה.

אבל אם אתה לא מבין למה, ואתה רוצה לעקוף, לקחת כדורים, או לקחת זריקות, או משהו, ובזה אתה מערים,

אז אתה לא תדע מה הסיבה, לא תדע מה הסיבה.

לא עקרת את השורש, הוא יצמיח שוב פעם.

על זה טענו על עשה,

שהוא לא שאל ולא דרש את השם, רק ברופאים.

אה, רק ברופאים?

אז נשאר השורש עדיין קיים,

ולכן הוא נענש.

הרמב״ם מודה גם לשיטה של הרמב״ן הזאת. מסכים הרמב״ם?

מסכים.

למה?

שהרי הרמב״ם בעצמו,

אפילו באכילה,

השווה אותה הרמב״ם לרפואה,

והוכיח את זה משיטתו.

מצינו דרגות בהן

אין צורך באכילה.

כמו מדרגת משה רבנו בשעת קבלת התורה, שהוא לא אכל 40 יום ו-40 לילה.

כמו אליהו הנביא, שהלך 40 יום ו-40 לילה בלא אכילה ושתייה.

זאת אומרת,

אם הרמב״ם משווה את האכילה לרפואה,

הנה אנחנו רואים שיש אנשים שחולים גם בלי אכילה.

הרמב״ם יכול להכחיש חלילה שמשה רבנו לא אכל ולא שת 40 יום ואליהו.

לא, אז אפשר לחיות בלי.

זאת אומרת,

הרי משה היה עדיין עם הגוף עלי אדמות,

שכן העלייה שלו, השמיימה הייתה בשעת קבלת התורה,

לא הייתה עלייה שהוא עלה לשמיים פיזית,

אלא עלייה רוחנית לשמיים במדרגות רוחניות,

כמו שאמרו חכמים במסכת סוכה דף ה',

שמעולם לא עלה משה למעלה מעשרה טפחים.

הרי שיש מדרגה

שאדם יכול לחיות בלי להשתמש בדרכי הטבע.

כמו כן, יש מדרגות שעליהן כתב הרמב״ם.

מה חלק לרופאים?

באמת, עושה רצון השם.

אז אפשר להיות מעל הטבע.

אבל במדרגה התחתונה, כשבן אדם הוא לא במדרגות כאלה,

אדם מבחין בסיבות טבעיות רק.

לוקחים תרופה, מתרפאים. עובדים, מתפרנסים.

ככה הוא רואה, ככה הוא מבין.

הוא תולה את הכל בסיבה טבעית. אם אין סיבות טבעיות, לא יהיה כלום. איך יכול להיות? איך יכול להיות?

אדם שאין לו מדרגה רוחנית, ככה הוא רואה.

הוא רואה טבע, הוא קורא איזה מציאות.

המציאות אומרת, מוכיחה, ככה הוא מדבר.

לכן, מי שחי במדרגה כזאת, גם הקדוש ברוך הוא מסתיר ממנו את הנהגתו.

אתה לא רוצה להאמין שאני מנהיג אותך?

שהכל תלוי בי?

אתה סומך על החנווני במכולת?

רד תקנה כל היום.

אתה מאמין רק שרופאים מרפאים? תעמוד בתור.

וכן הלאה.

אתה לא מאמין שזה אני, נכון? תמשיך לחיות בטבע,

בסיבות טבעיות והכול.

רגע,

אבל תהיה גבר.

אם תהיה חולה מצב אנוש, אל תפנה לרוחניים.

הרי מה קשור שיהיה איזה חכם או איזה רב שיכול לתת לך עצה,

או איזה ברכה או איזה סגולה או איזה משהו? מה הוא יכול? מאיפה הוא הביא את זה?

אה, יש לו קשר לקדוש ברוך הוא, קרוב אצלו, הוא צדיק, אה?

אז הוא יכול.

אם הוא יכול,

זה ראיה שהקדוש ברוך הוא מנהיג הכול גם בלי תרופות.

אחד מחפש עבודה, חודש, חודשיים, שלוש, לא מוצא, קיבל ברכה, למחרת מוצא עבודה.

אה,

מה, הרב זה משרד העבודה?

מה, יש לו קשרים?

מה הוא עשה?

אלא מאי?

אם אתה מודה שיש כזה, למה אתה לבד לא רוצה להיות צדיק? למה אתה לבד לא רוצה קשר עם הקדוש ברוך הוא?

למה אתה סומך על הטבע?

כי אתה בדרגה נמוכה לא רוצה לעלות.

כי לעלות זה מחייב, לעשות מצוות, ללמוד תורה,

להשקיע ברוחניות וזה.

לא, עזוב אותי, תן לי.

אני חי על הכיפאר.

כן, זה כשאתה בריא,

כשלא חסר כלום, נכון? אז זה על הכיפאר, כן, הרבה חול.

אבל אם אני אצטרך להיות צדיק, זה צריך הרבה השקעה של זמן ברוחניות.

אז לכן,

הקדוש ברוך הוא מניח את האנשים האלה למקרי הטבעים.

אדם זה, שבוודאי מוטל עליו להתפלל אל השם,

יתברך.

לרפואתו צריך להשתמש ברפואות טבעיות ולהודות להשם יתברך

על שהמציא לו רפואה לחוליו,

ומתוך זה להכיר הנהגת השם מחסדיו עימו וללמוד להיטיב את דרכיו.

גם בזה הרמב״ן מודה בזה.

זאת אומרת שאדם כזה, שאין לו את המדרגה שאומר הרמב״ן,

אז הוא הלך לרופא,

באמת הוא התרפא בסוף,

אבל הוא צריך להודות לשם על זה שהוא התרפא.

יש פעמים שהוא צריך לברך ברכת הגומל.

הגומל לחייבים טובות,

מה זה חייבים?

מס הכנסה?

לא.

עשו עבירות.

הגומל לחייבים טובות, למרות שהם חייבים,

השם גמל להם טובות,

שגמלני כל טוב.

ואז עונים כן, אמן,

הוא יגמלך טוב.

סלע.

זאת אומרת, הוא צריך להבין שגם הרפואה שבאה מהרופא, בא ממנו.

המעניין,

כשאנשים יש להם תור בשמונה בקופת חולים,

אז הם מתפללים מוקדם, אלה שמתפללים,

והם אומרים בתפילת שמונה עשרה, רפאנו השם בני רפא, הושענו בני משע,

כי תהילתנו אתה, ברוך אותה השם,

רופא חולים.

אז למה אתה רץ קופת חולים?

אתה אומר שהוא רופא חולים, אז לאן אתה הולך?

והוא אומר, רפאני השם וארפא.

אם אתה תרפא אותי, אני ארפא.

אם תושיעני, אני אבשע.

בלעדי שאתה תרפא אותי, אני לא ארפא.

ככה אתה אומר.

מילים לחוד וחיים לחוד.

מאמינים בשם ולא סומכים עליו.

איזה מין דבר זה?

זה נקרא דרגה נמוכה.

לכן הוא צריך לרוץ מרופא לרופא, מתרופה לתרופה.

ומתוך זה להכיר את הנהגת השם, יתברך וחסדיו עמו, וללמוד להיטיב את דרכיו.

על זה גם הרמב״ן מודה.

וכן כתוב בסוף דבריו של הרמב״ן,

שהתורה חייבה את המזיק לשלם שכר הרופא.

למה הוא אומר?

כי התורה לא תסמוך את דיניה על הניסים.

כי בשביל האדם הפשוט

זה נס.

אם הוא לא הלך לרופא ולא כלום, הוא התרפא מברכה או מעצה או מסגולה או ממשהו,

בשבילו זה נס, כי הוא לא עשה כלום.

אבל התורה לא תסמוך דינים, דינים

על ניסים.

אם אתה בדרגה למעלה מן הטבע כי אתה רוחני, רוחני זה מעל הטבע. אם אתה חי בדרגה כזאת ואתה מקושר לקדוש ברוך הוא,

אין שום בעיה, אתה תזכה לראות את הדברים מעל הטבע.

אבל אם אתה בדרגת טבע,

אתה גורם שהשם יסיר את ההשגחה ממך.

למה? כי אתה אומר, אני לא צריך אותך, אני מסתדר, יש לי תור בשמונה.

אז זאת אומרת,

התורה לא סומכת את הדינים של הניסים, מסכים הרמב״ן.

והרמב״ם גם מסכים

שאפשר לא לאכול ארבעים יום וארבעים לילה. מה זה מסכים?

זה כתוב בתורה.

רק הוא אומר, לא הרבה אנשים יוכלו להגיע למדרגה הזאת שהיא לא טבעית.

אדם הנמצא במדרגה זו בכל זאת מונע את עצמו מרפואה משום שחושש להשתמש באמצעים טבעיים

עליו כותב הרמב״ם שזה איוולת ודעתו קלה ומשובשת.

כי הכלל הוא שעבודת האדם צריכה להיות לפי מדרגתו.

אדם הנוהג בדרך המתאימה למדרגה העליונה והיא איננה מושגת לו בתוך הלב,

כיוון שהוא עדיין נמצא במדרגה תחתונה שלא ישלה את עצמו,

כי העבודה שלו לא תהיה אמיתית.

ועל זה שהוא מטעה את עצמו ומתנהג כאילו בדרגה עליונה קורא לו איוולת ושיבוש.

אז הרמב״ם לא אומר לכל מי שמתנהג כמו הרמב״ן שהוא לא בסדר.

הוא אומר שמי שנמצא במדרגה שהוא מדבר עליה, שהוא מאמין ברופאים,

אם הוא יחליט לסמוך

שהקדוש ברוך הוא יעשה לו רפואה בלי רפואה, בגלל שהוא לא במדרגה כזאת, הוא משובש.

מה פתאום?

אתה הרי לא במדרגה הזאת בכלל,

אז איך אתה יכול לסמוך על זה?

בזמן שהיה עם ישראל במדרגה של ניסים גלויים,

זה מה שהתחיל הרמב״ן ואמר.

בשעה שהיו עם ישראל ירעים שלמים,

צדיקים,

רבים וכולי,

ככה הייתה ההתנהגות שלא צריכים חולי.

מה היה קורה אם בן אדם היה חוטא?

היה מופיע לו שכערורות ירקרקות בקירות הבית. כתם, נגע.

היה מופיע בבית נגע.

ואז הוא ידע שיש בעיה, משהו לא בסדר בבית, עשינו משהו לא בסדר.

נו,

אז מה עושים? קוראים לרופא?

לא.

קוראים לכהן.

והכהן בא ואומר, אם הנגע הזה טמא, טהור וכולי.

המטרה הייתה לעורר את האדם שישוב בתשובה,

שיבדוק מה קרה.

אם הבן אדם שם בתשובה,

הנה מה טוב, אז הנגע נעלם.

אם הוא לא עושה בתשובה, הנגע נכנס פנימה ופוגע לו בבגדים.

אם הוא לא עושה בתשובה,

פוגע לו בגוף,

ומופיע לו בהרות, לבנות, בתוך הגוף, נגעים וכולי.

ואז צריכים להחליט אם זה טמא או טהור,

ואם זה טמא, הוא צריך לצעוק טמא, טמא, טמא, טמא, טמא, להזהיר את כולם ממנו שיתרחקו,

כי העוון גרם לו את זה, ומוציאים אותו מחוץ למחנה,

והוא צריך להיטהר בתהליך ארוך של טהרה, והוא לא יהיה עם שום בן אדם.

וואי וואי וואי מה שעובר עליו.

היום הנגעים זה המחלות הקשות, אני לא רוצה אפילו להזכיר,

שאחד משלושה לוקה בהן.

והנגעים האלה באים על האדם בגלל עוונות.

לשון הרע,

הוצאת דיבה,

כתוב, זאת תורת המצורע. מה זה מצורע?

המוציא שם רע.

מי שמוציא שם רע על חברו, הופך להיות מצורע.

מה מצורע

מופרש מן המחנה?

היום יש מחלות שמפרישים אדם מן המחנה.

יש כאלה שהם בהסגר גמור,

יש כאלה שהם מתרחקים מהציבור או מרחיקים אותם לבתי חולים,

יש כאלה שלא יכולים לצאת בגלל שאחר כך נושרים להם כל מיני סערות וכל מיני דברים,

וכולי וכולי וכולי. זה נגעים.

אז לכן,

אדם צריך לבדוק אם באה עליו מחלה,

מה היה הגורם שגרם לו, שיבדוק בעצמו.

מי שחילוני, אין לו צ'אנס לבדוק.

יש לו אלף מיליון סיבות למה הוא היה חולה.

הוא עובר על כל המצוות והכול, אז אי אפשר להסביר לו אפילו מה קורה איתו.

אבל בן אדם ששומר תורה ומצוות,

וקרה מקרה, קל לו יותר להאמין.

כי הוא אומר, פה פספסתי, שמה לא עשיתי, שמה חלקית,

וכן הלאה, אם הוא יפשפש,

אדם ששומר תורה ומצוות באמת, הוא יודע את המצוות,

אז יש לו מקום למצוא.

אבל מי שלא,

יש לו בעיה.

הוא יצטרך לחזור בתשובה גמורה, קודם כול,

כדי לסגור את כל הפרצות,

ואחרי זה צריך לראות מה קורה.

בדרך כלל זה יעזור.

זה כמו שמתקררים בבית.

מתקררים בבית.

מתקררים.

דבר ראשון, הולכים לרופא, הוא אומר, תשמע חביבי,

אם אתם כל הזמן מתקררים,

קודם כל, לפני שאני בודק בדיקות כאלה ואחרות,

תבדוק שאין לך חריצים באיזה מקומות. אני מבין שאתם לא יישנים עם חלונות פתוחים.

אם אתם יישנים עם חלונות פתוחים,

לא יעזור, גם אם אתן לך תרופה ותמשיך לישון ככה, תתכרת, תצטנן, ואחר כך אתה יכול גם למות.

אבל קודם כל תסגרו את החלונות,

אחר כך תראה אם יש סדקים,

יש חריצים, יש מקום שממנו נכנס

רוח קרה וכו', וצינים פחים בדרך עיקש,

שומר נפשו ירחק מהם.

קצינים,

רוח פרצים.

אם סגרת את הכול ועדיין אתם מתקררים,

ואתם לא יוצאים החוצה בחורף

ולא מכוסים היטב,

או, עכשיו צריך להבין,

אולי מערכת החיסון שלך לא טובה,

אולי אתה לא אוכל ויטמין C מספיק,

אולי כך וכך, עכשיו בוא נבדוק, זה כבר החלק שלנו.

אבל קודם זה בעיות

של אלומיניום, של חלונות,

של עצים, של זה, של טייחים.

לך תבדוק קודם את הבית.

אז לכן, בן אדם צריך לדעת.

אין דבר כזה שהאדם יחלה,

או אפילו ייכנס לו קוץ בדרך לעבודה, קוץ,

שלא ישבו בדין של מעלה ודנו אם ייכנס לו קוץ.

מה יהיה עובי הקוץ?

מה יהיה עומק הקוץ?

וכמה דם יצא לו?

ומה משך הזמן שתכאב לו היד?

ומה המגבלות שיחולו עליו?

זה בית דין

יושב למעלה לפני שנכנס קוץ.

אז שאר דברים אתם חושבים?

וואי וואי וואי, איזה דיונים מפרכים היו,

עד שהחליטו לשלוח לבן אדם איזה חולי יותר רציני.

זאת אומרת, אין דברים שנוחתים סתם.

אין דבר כזה סתם.

לא זורק הקדוש ברוך הוא אבן, ומי שפגע, פגע.

אין דבר כזה.

אין דבר כזה שבלון גז יתפוצץ

וילכו זוג עם ילד ככה, סתם.

אין דבר כזה שבניין שלם יפונה למשך שנה.

אין דבר כזה סתם.

אין דבר כזה שמטוס יתרסק סתם.

בשביל שמטוס יתרסק

צריך היה להמתין

עד שכל הנוסעים במטוס,

זה יתחייב מאיתה, והוא יתחייב מאיתה, והוא יתחייב מאיתה, והוא יתחייב מאיתה, והוא יתחייב מאיתה,

והוא יתחייב מאיתם,

והם יהיו נידונים בשרפה, בשקלה,

בהרג, בחרב,

בחנק.

ארבע מיטות.

ואז מה עושה הקדוש ברוך הוא? הוא נותן בדעתם

שזה ירצה לטוס לשם, והוא ירצה לטוס לשם, והוא ירצה, ויבואו כולם לאותה טיסה,

יטוסו,

ואז זה יקרה.

אין דבר כזה סתם.

הכל מתוזמן לפי מה שהקדוש ברוך הוא

ממתין בסבלנות.

ממתין בסבלנות. יש אנשים שהיו צריכים למות יותר מוקדם.

כן.

חבל.

חבל.

ברוך אתה אדוני אלוהינו.

שהכול נהיו לנו.

אני לא באתי להגיד מחלות, באתי להגיד תרופות.

אז לכן, שאם בן אדם ידע ששום דבר לא קורה במקרה,

אלא זה רק מהשם,

יהיה לו יותר קל להבין איך לתקן את עצמו.

אז לכן, מי שאין לו דרגה גבוהה ברוחניות,

משתמש ברופאים.

לא רק משתמש,

אומר הרמב״ם שאסור לדור בעיר

שאין בה אחת מעשרה דברים, באחד מהם רופא.

והרמב״ם בעצמו היה רופא דגול וגדול מאוד למלך מצרים.

זאת אומרת,

הרמב״ם אפילו אומר שמי שישמע להנהגה שלו הטבעית איך להתנהג במאכלים,

ולפי סדר הקדימה, מה לאכול קודם ומה אחר כך וכולי, בחורף, בקיץ וכולי,

הוא מבטיח לו שיהיה בריא כל ימי חייו.

זה,

זה אם אין לו עוונות.

אבל אם יש לו עוונות, זה לא יעזור.

אז לכן, רבותיי,

לפי מה שלמדנו,

את רוצה עוד לשתות?

זה פעם ראשונה שאני רואה שמדברים על נושאים כאלה עם מתים מצחוק.

לא, כי אפשר למות גם מצחוק.

קיצורו של דבר, אדם צריך לדעת,

יש שתי הנהגות,

הנהגה של המאמינים הגדולים,

חסידי השם והיראים,

שהם לא הולכים לרופאים.

אני אתן לכם דוגמה.

אסטייפלר, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אבא של הרב קנייבסקי המפורסם היום בבני ברק,

אבא שלו,

זיכרונו לחיי העולם הבא, לא רצה להשתמש ברופאים.

הוא היה קורא להם רוצחים.

והוא סבל כל ימיו מכאובים וחולאים,

ולא השתמש ברופאים.

בסוף ימיו,

בהיותו כבר זקן מופלג,

הוא נזקק לרופאים, אחרת הוא ימות.

זהו, היה לו כבר חולי כזה, שאם לא מטפלים בו, הוא ימות.

והוא לא הסכים לקבל רופאים.

באותו זמן היה המנהיג של הדור, הרב שך, זכר צדיק לברכה,

והאחריות נפלה עליו.

באו אליו, שאלו אותו, כבוד הרב,

אז סטייפלר

לא רוצה שיבואו רופאים, וזה פיקוח נפש.

וחייבים בשביל פיקוח נפש להציל, לא יכולים לעמוד מנגד.

הוא במדרגה רוחנית גבוהה, הוא ירא שמיים בתכלית.

אבל אנחנו מחויבים להציל.

לנו גם יש מצווה להציל.

והוא לא רוצה.

והוא קילל שמי שיביא את הרופאים,

יפסיד את העולם הבא.

שמעתם איזו דרגה של אמונה וביטחון היו לו?

אז שאלו את הרב שך.

אנחנו מדברים על לפני עשרות שנים בלבד, כן?

אז הרב שך אמר

להזמין לו רופאים.

ואמרו לו, מה הוא אמר?

והוא אמר עליי.

למה? כי יש חובה על פי התורה להציל.

והיו צריכים לקשור אותו בשביל לטפל בו.

זאת אומרת, זה לא פשוט.

אבל זה יחידי סגולה.

יחידי סגולה.

סתם בני אדם?

הולכים לרופאים, משתמשים ברופאים, אבל צריכים לזכור.

לפני שהולכים, רפאני ה' וארפה.

אני הולך לרופא לא בגלל שאני מאמין בתרופה שלו בו,

אלא אני יודע שאני לא בעל מדרגה.

אני על הפנים.

לכן,

אני הולך ומאמין שתמנה לי שליח טוב

לרפואה טובה.

ואז, עם האמונה הזאת שאתה הולך, שהשם הוא שולח שליח טוב ונאמן,

לכשתתרפא תודה להשם יתברך על הרפואה.

זה לא אומר שלא אומרים תודה לרופא,

אבל זה לא בגלל שהוא המרפא,

אלא בגלל שהוא השליח טוב.

אז זאת אומרת, עלינו לזכור,

כל דבר זה מאת השם יתברך.

זה שלצערנו אנחנו לא בעלי מדרגות, ולכן אנחנו לא מאמינים שהמזונות

יגיעו עד לבית ויוצאים לעבוד,

כי אנחנו לא מאמינים, מה לעשות,

לא מדרגה, לא מאמינים שאם לא נעבוד גם נקבל מזון.

אנחנו לא מאמינים שאנחנו כמו ציפור,

אנחנו לא מאמינים שאנחנו כמו נמר,

אנחנו לא מאמינים שאנחנו כמו אריה,

אנחנו לא מאמינים שאנחנו כמו דג,

שהקדוש ברוך הוא מזמין להם את המזון, הם לא הולכים לעבוד, אף אחד לא פתח חנות.

אלא הקדוש ברוך הוא ממציא להם את המזון עד אליהם.

אז מה אנחנו, בחירי היצירה הברואים,

הכי דומים לקדוש ברוך הוא שנבראנו בצלם אלוקים,

לנו הוא לא ייתן מזון?

לנמלים, לג'וקים, לכולם הוא ייתן ולנו לא ייתן?

למה שלא ייתן?

למה אנחנו צריכים ללכת לעבוד?

בגלל שאין לנו מדרגת אמונה.

אם הייתה לנו מדרגת אמונה גדולה,

לא היינו צריכים כלל לעבוד,

כמו אדם הראשון לפני חטאו בגן עדן.

הוא נתקלל בזיעת אפיך תאכל לחם.

כללה הוא נתקלל.

אכלת מהעץ שאמרתי לו לאכול?

ביום אכולך ממנו, מות תמות,

ולא עוד,

אלא בזיעת אפיך תאכל לחם. היה הכל מוכן ומזומן לך,

חטא אתה תשלם.

אבל הקללה הזאת לא מחויבת.

יש הולך לקראת הקללה ויש בורח ממנה.

אז זה תלוי במדרגתו של האדם,

וכך בכל עניין ועניין.

אם אדם היה שלם באמונתו,

הקדוש ברוך הוא היה דואג לו מכל צד.

חסד יסובבנו מכל מקום.

אבל אנחנו לא בעלי מדרגה.

צריך לעבוד על זה אם מישהו רוצה שיהיה לו קל בחיים,

ושיהיה לו בטוח לעולם הבא.

כדאי להתחיל ללמוד מוסר,

ללמוד שיעורי תורה,

ולהתחזק באמונה.

ממילא החיים מרגע זה ואילך יהיו יותר קלים.

עד כאן הם הדברים למי שיש שאלות, בבקשה.

ואיזגו לנו בקרם הארץ.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אם בן אדם קיבל איזשהו

לא מחלה חס ושלום גדולה, אבל משהו שלא בסדר איתו, והוא...

הוא מחפש ומחפש למה הוא קיבל את זה, והוא לא מוצא,

אז מה הוא יכול לעשות?

בדרך כלל צריך להסתכל באיזה עבר אדם לוקה.

בחלק מן הדברים כתוב במדרשים דוגמאות. אם הוא לוקה ברגליים,

אז רגליך לטוב ירוצו,

כי יכול להיות שהוא רץ למקומות שהם לא טובים.

אם הוא לוקה במעיים, לדוגמה, אז יכול להיות שזה עניין של מאכלות אסורות,

או לא מקפיד במאכלים כשרים או אחרים, או אוכל במסעדות מפוקפקות,

או סומך על כל מיני דברים שהם לא נכונים,

או שהמטבח אצלו לא כשר בדיוק,

או כל מיני דברים מהסוג הזה.

אם הוא לוקה ביד, אז יכול להיות שזה גזל או גניבה או משהו, או שהוא לא מניח תפילין או דברים כאלה. מצוות התלויות בעבר.

אם זה בעיניים,

יכול להיות שהוא רואה דברים אסורים וכולי. אם הוא באוזניים, אז יכול להיות שהוא שומע דברים שאסור לשמוע.

הוא הוצא דיבה וכו' וכו'.

וכן הלאה. אם יש לו כאבים בראש, יכול להיות שיש לו מחשבות אוון,

מחשבות לא טובות,

מחשבות של חלילה הרהורים כלפי שמיא או כפירה או דברים כאלה.

תלוי.

אם זה בפה,

אז זה בגלל שהוא מדבר אולי דברים שלא זה, או שהוא לא לומד תורה מספיק.

תלוי.

אם זה איברים שאנחנו יודעים מה המצוות התלויות בהם,

אז אפשר לפי זה לבדוק.

אם לא, אז באופן כללי עושים תשובה.

תשובה מכסה את הכול.

ואז מתחילים לדקדק בכל דבר שצריך. לכן

אני מפנה בדרך כלל שכל אחד ילמד ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

בספר הזה כתוב כל מה שצריך לעשות.

אם אדם עושה כל מה שכתוב בספר הזה,

מן הסתם הוא יהיה בריא ויבשע.

אם הוא יעשה גם, לא רק ילמד.

תודה רבה. תודה רבה. כן.

תן לגברת שהיא חושבת, ויש לה מה להגיד,

כיוון שהיא חושבת.

רגע, נותנים לך מייקרופון.

אני לא רוצה להרגיז אותך. אני אף פעם לא מתרגל.

אבל אני חושבת שזה לא מציאותי.

נכון.

עובדה שתוחלת החיים עלתה בזכות הרפואה שהתקדמה,

בסכות שרופאים לומדים ומכירים את גוף האדם.

וזה שאתה אומר ש-40 יום לא אוכלים ולא שותים,

הגוף לא יכול מבחינה ביולוגית ופיזיולוגית.

וזה נשמע מאוד יפה, אבל זה לא מציאותי.

זה אתה צריך בכל זאת ללכת לרפואה קונבנציונלית.

נכון שאתה צריך להתפלל שהשם ייתן לרופא את הידע,

את המחשבה איך להציל אותי.

אבל האמצעים הם בידי הרפואה שהתקדמה,

ועובדה שתור לתח חיים עלתה.

בסדר גמור. אז עכשיו... אני לא הרגזתי אותך, אני מקווה. מה פתאום? עכשיו תראי איך אני מחייך.

עכשיו.

קודם כל, אמרתי מההתחלה, אם שמת לב בהרצאה, ואם לא תראי בשידור חוזר,

שיש דברים שאנשים תולים הכל במציאות, והם בעלי הדרגה הנמוכה.

רגע, בסדר. עכשיו אני אתן לך כמה דוגמאות מהמציאות.

אם את זוכרת במגדלי התאומים שנפלו,

הוציאו אחרי שמונה ימים תינוקת מתחת.

חיה.

זה לא מציאותי שתינוקת

תחיה בלי מטרנה?

ולא רק זה, אחרי כל האבק שהיא נשמה מהתאומים, את יודעת איזה ענני אבק היו שם?

איך היא לא נחנקה

ובלי שתייה.

בהאיטי.

אז בדרגה שלי זה נס.

נכון.

אבל הרוב... רגע, קודם כל את צודקת.

נכון.

ואני אגיד לה גם מה שאת אוכלת זה נס.

למה זה נס? כי הרופאים לא עשו לך את המעיים.

נכון. רגע. אז זה... אוקיי.

את הכוח המעכל הם עשו לך? שיש לך כוח עיכול?

בסדר. רגע, רגע, רגע.

אני מקווה שלא תתרכזי.

עכשיו.

אני פוחדת ממך. כן.

והכוח הדוחה,

אם חס ושלום, את יודעת שמה משהו היה משתנה מסיבה כלשהי,

והגוף היה דוחה את האוכל הטוב ומשאיר את הפסולת, היינו מתים.

וכן הלאה. אני לא אנתח לך את גוף האדם, שאת יודעת כמה הוא מפואר לאין שיעור. נכון. זה הרופאים לא עשו, הם רק לומדים אותו כל הזמן. אוקיי. רגע. שזה יש את אשר יצר, זה בסדר. בסדר גמור.

אבל, אבל, אבל,

לקדוש ברוך הוא אין בעיה כמו שהוא דואג לך לראייה,

ולשמיעה,

ולהערכה, ולטעימה, ומישוש, וכל החושים שהוא דואג לך,

אין לו שום בעיה לתת לך גם לא לאכול.

אין לו שום בעיה להשאיר אותך בלי אכילה.

אין לו שום בעיה לתת לך מן מן השמיים.

אין לו בעיה לתת לך מים מסלע.

אין לו בעיה.

כשהוא ברא את העולם, מה הוא ברא אותו? מהאין הגמור.

אין לו שום בעיה בשבילו, אין בעיה.

הבעיה זה אצלנו, אנחנו חוסמים את האפשרות לזכות,

לחיות כך, לראות כך.

רגע.

אז זה דבר אחד.

זה שהרופאים הגדילו תוחלת החיים,

נכון.

כשהשם רצה, היו דורות שהיו מתים בגיל 40 עד 60. כשהשם רצה.

ולא היו רופאים פחות,

כי היום הרופאים הם ננס על גבי ענק,

כיוון שכל הרפואה שהייתה עד היום, על בסיסה ממשיכים.

ממשיכים.

זאת אומרת,

אחרי שהמציאו את האפשרות שניתן לעוף באוויר, כן, במטוס,

אחרי זה הגיעו לחללית, ועכשיו מגיעים לזה.

כל זה אחרי. אבל אם לא היה הבסיס,

לא היה את זה. מי שהמציא את הגלגל,

אחרי זה נהיה מכוניות, ונהיה ונהיה ונהיה.

אבל זה נקרא ננס על גבי ענק.

הענק זה כל ההיסטוריה שהיא הכינה את התשתית למה שהגיעו היום.

אבל,

לדוגמה,

אם באים לאדם

ואומרים שהרופאים התייאשו והבן אדם

הולך כי יש לו מחלת הסרטן באופן כזה,

אין,

נגמר, שבוע ימים.

אוקיי. והוא אומר, תעשה תשובה,

ובעזרת השם אני אברך אותך שאתה תרפא. והוא מתרפא,

והרופאים לא יודעים מה להגיד על זה.

ואם הוא לא היה עושה תשובה, הוא לא היה מתרפא?

אולי זה איזה תהליך פיזולי-פיזיולוגי בגוף שהמחלה נסוגה?

אם הרופאים... או איך אתה יכול להוכיח את זה מזה? אני אסביר, אני אסביר.

סליחה שאני ככה אומרת, אבל אין שום בעיה.

אין שום בעיה.

אני שואל עוד שאלה אחרת.

אם ילד,

תינוק,

תינוק,

יוצא לאוויר העולם, מת.

יוצא לאוויר העולם, מת.

כמה זמן צריך להיות מת בשביל שהוא לא יוכל לחזור לחיים?

לפי מה שאת יודעת.

מהדקה הראשונה, לא? נכון.

אבל נגיד שהוא חזר אפילו אחרי חמש דקות מסיבה בלתי ידועה.

נסיגה של המוות.

הוא יהיה דפוק, לא?

אם לא היה חמצן שהגיע למוח, הוא אבוד.

יכול להיות שאחרי עשרים דקות יחזור?

לא יכול להיות.

כן. הנה, יש לך פה אבא

לתינוק שנולד, מת.

עשרים דקות.

ואני קיבלתי על עצמי...

אתה מת.

תענית ארבעים יום לתענות, לא לאכול ארבעים יום

כדי שיהיה הנס הזה.

ועוד בן אדם קיבל איתי.

אתה מגדיר את זה כנס.

כשהייתי הייתה רעידת אדמה, הייתי, בהייתי,

היה בן אדם שיצא מתחת להריסות אחרי שבועיים.

בצונאמי הראשון שהיה, היה בן אדם שישן על קורה שמונה ימים בים. שזה גוי.

שזה לא יהודי שמונה ימים. גוי, גוי, גוי. נו, איך אתה מזכיר? נס עושים גם לגוי.

אבל לא, לא השם. את יודעת מה הנס הכי גדול של הגויים?

שהם קיימים.

זה הנס הכי גדול.

הרי הם עוברים עבירות כל הזמן, עושים הכל והם חיים. אז מי עוזר להם?

הקדוש ברוך הוא, אותו הקדוש ברוך הוא. אבל הם כופרים.

נכון.

השם משלם להם שכרם בעולם הזה ומאבד להם עולמם, לעולם הבא.

את לא כועסת, נכון? לא, לא.

העיקר שאתה לא כועס. אני לא.

עכשיו אני אראה לך את הסרט

על הילד.

תתרגשי ותראי.

תראי באתר שופר.tv,

כן. עשרות ניסים כאלה של חולי סרטן,

נשים עקרות וכו',

ששמעו לעצה שנתתי על פי התורה נגד הטבע והמציאות וזכו.

תודה רבה.

שמי מיכאל,

מיכאל אליאב, זאת אשתי שני.

אנחנו בני 27, התחלנו להתחזק לפני בערך כשלוש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו,

הרב אמנון יצחק.

אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר,

נס שאין כמוהו,

זה תחיית המתים ממש.

הלידה התקדמה מאוד יפה מרגע שנכנסנו לחדר לידה. באמת הכל התחיל כמו שצריך, והיינו מרוצים מהכל, מההתקדמות. היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה, כמה שאפשר.

עד שזה התחיל להסתבך עם זה של יוני שפיר היו מים קוניאליים,

שזה נכנס להראות של התינוק.

זה הקשה עליו לנשום,

וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת,

והדופק שלו היה נעלם מדי פעם.

זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים, ואני התאמצתי כמה שיכולתי.

החליטו לעשות לידה כמה שיותר מהר,

לדחוף שהתינוק יצא, שזה לא יפגע לו בדופק.

בשלב מסוים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום.

עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד זה שני בת, בת שבע.

השם יציל אותו, שיחיה בעזרת השם. אמן.

הלידה נתקעה, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כוח,

מה שאשתי הייתה יכולה לעשות.

בגלל שהזמן היה מאוד קצר, כי הילד כבר לא נשם,

והביאו דחוף בעקרון בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.

כל התהליך הזה בערך, רבע שעה, בערך עשרים דקות,

עד שהתינוק יצא.

ובאו עוד רופאים, ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב.

המצב הסתבך, ברגע שהתינוק יצא, אני עמדתי בכניסה לחדר,

ואני שומע שמברכים את אשתי, כל הכבוד.

זהו, לחץ טוב, הוא יצא, אחרי שחתכו ושאבו את התינוק, הוא בא, בסופו של דבר התינוק יצא, והם מברכים אותה על זה.

אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, אני לא ידעתי בדיוק מה קורה שם. בזריזות גרו את חבל הטבור, והניחו אותו שם, ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו,

ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה, ולחץ מטורף היה שם.

ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק,

אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי.

ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה ומרגיעה אותי ואומרת לי, יכול להיות בסדר בעזרת השם.

ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר, הוא חי?

אף אחד לא עונה לי.

ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו,

אף אחד לא נתן לנו תקווה שהכל בסדר.

הם כן אמרו מדי פעם, הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם.

אף מילה מעבר לזה.

אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו חמודה וניסינו הכל.

התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ. אבל למדתי בכניסה,

ראיתי פתאום מניחים מולי

תינוק וצבע סגול,

כהה, חום כהה כאלה,

שהוא לא זז.

אני ברגע הזה אומר, הוא לא נושם, ואני מבין שמשהו...

באותה שנייה חשבתי חרב עולמי, אני יצאתי שני צעדים החוץ לחדר,

פתאום התחלתי לא להרגיש את הגוף, מרוב, כאילו ידעתי מה קרה, והבנתי באותו רגע.

אמרתי לה, רבנית, זה לא יכול להיות.

זה לא יכול להיות. אני כל כך השתדלתי כל ההיריון לשמור על עצמי. הייתי קמה בבוקר אם בא לי לשמוע את ההרצאות של הרב.

כשהוא חזר בתשובה הוא נהיה חי.

ולא לשמוע שירים, ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק.

לא יכול להיות שזה ככה.

באותו זמן, כבר בערך רבע שעה, הוא היה בלי תופי.

ממש היה לי קשה להאמין למקרה.

לא האמנתי שזה יכול לקרות, שזה היריון תשעה חודשים, וכל כך אתה מחכה לזה, וזה ילד ראשון, ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוצאים לך פשוט בשר כזה שלא זז, ואתה לא יודע איך לקבל את זה. התינוק ממש יצא מהבטן, לא תינוק חי.

והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, היו בלחץ. התחילו לעבוד מהר על התינוק,

ולנסות לעשות לו אחייה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.

כמה דקות, אני לא מצליח להירגע, אבל פשוט אחרי כמה דקות פשוט התאוששתי, אמרתי לעצמי,

לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה.

והתחלתי לפתוח בהשם, אמרתי, אין, לקדוש ברוך הוא, אני יודע שהכול יהיה בסדר. דבר כזה, זה רק מהרב, מהשיעורים בבוקר, של אמונה וביטחון, שפעמיים למדנו את השאר הזה עם הרב,

וזה חיזק אותי, וזה נתן לי כוח, ולא רק, וזה בדברים אחרים, גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים, האמונה הזאת ושאר הביטחון הזה, זה שינה לי את החיים, מאלף אל תא, ופה זה היה הניסיון הכי גדול שלי. ואני לא אשקר,

לא אמרתי פה במיליון אחוז.

אבל כשאמרתי את זה, וכשאימנתי את זה, ואני הולך במסדרון הלוך קדימה אחורה, קדימה אחורה, ואני אומר, הקדוש ברוך הוא, אני מאמין בך, אני יודע שהכול יהיה בסדר.

לא יכול להיות, לא יכול לקרות דבר אחר, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה בסדר.

נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה,

אל תדאגי, הכול יהיה בסדר, הוא מחיי אמיתי, הוא מחיי אמיתי, אמרתי לה, אל תדאגי, הכול יהיה בסדר.

אמרתי לעצמי אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני אקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו אולי הרב יכול לברך אותנו הברכה שלו תמיד עוזרת אנחנו אין לנו מספיק זכויות שאלוקים יעשה לנו כאלה ניסים אולי בזכות הרב אלוקים יעשה לנו פה איזה ניס

אילו אחיה אלף שנים לא אוכל שלם תודות לו אם ישלחני למרחקים מחצי הלילה רק שנייה זה דחוף בית חולים כן כן כן כן טוב מה קורה שם וכרגע מה מנסים לעשות בסדר אני לוקח בעזרת השם

40 יום להצלתו בעזרת השם נדבריו בסדר מי שרוצה הילד יצא בלי דופק תינוק שנולד מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה אשריך הנחיה עולם כבר אשתו של הרב הייתה ליד אשתי הייתה עוזרת והיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע 40 יום תעני ועוד שני אנשים

קיבלו על עצמם שם לידו ואני אמרתי להשם אשם אני מקבע על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד 40 יום תענית גם אחרי ששמעתי שהרב קיבל גם אני 40 יום קיבלתי אשתו של הרב הרבנית שתהיה בריאה צדיקה מדהימה כמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היו לי כוחות לעמוד בזה אחרי כל הקושי של הלידה לידה הייתה מספיק קשה

והיא עוד היה לה את הכוח לחזק אותי ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר ושאלוקים יעזור ולקרוא תהילים והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמה כמה אני צריכה להיות חזקה

הוא יחיה אתה מת, הוא יחיה, הוא יחיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו אחרי בערך 20 דקות אני שמעתי ככה המוניטור פתאום מתחיל לצפצף לעניין ולא צפצוף אחד שעליהם אחר כך בעלי בא ואומר לי מה אני בסדר הכל בסדר יש לו דופק הוא נושם הכל בסדר תרגיש שמעתי אותו באוכל ואז אנחנו התחיימים כמובן לבכות

לאלוקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה...

היה לנו פונס גלוי, התינוק ממש יצא מהבטן, לא, תינוק חי.

עוד יותר פלא, אחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אחרי ייעוץ בין הרופאים וראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד שהוא הכל בסדר רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר

ואין לו שום פגיעה לא במוח שבמוצבים כאלה בגלל שלא מגיע חמצן למוח אז יכול לפגוע במיוחד אצל תינוק ברוך השם לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוחן כמו שצריך ברוך השם אין שבח להם שבח להם הקדוש ברוך הוא הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה לניסיון הזה נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים הרופאים עצמם לא יכלו להירגע אחרי זה

והיו שם מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו אותה לסגלוי הזה אני לא יודע איך להודות לרב עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו 40 יום לזכות שהוא יחיה אז ככה שכבר כל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו

בעזרת השם יהיה סנדק,

בעזרת השם השם השם יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת השם, השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט מתבטלים לגמרי בעניין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה,

כי יש לו חלק גדול בילד הזה זה שלו בדיוק כמו שלנו וגם של הרבנים.

ותודה רבה לכם, ותתחזקו ותיקחו את זה, כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא עוד לא מתנה מקדוש ברוך הוא.

עדות לאישית ילדנו עדות תוקפות דלתי מציאות כי יש לכן אין לו, כי יש לכן אין לו, כי פה כמו יש.

תולשית ילדנו עדות תולשית ילדנו עדות לאישית ילדנו עדות תוקפות דלתי מציאות

כי יש לכן אין לו, כי יש.

יש לכם אלוהים מלבדים

ראי ישראל, אדוני אלוהים מלבדים, אדוני ישראל,

כי היא עשרה שבן טוב,

כי היא עשרה שבן טוב,

מלבדים אוהבים מלבדים,

עזבות שיהיה איתו,

אתה, זה רק חיי בצור, אי יש רבותיי,

אי יש רבותיי,

עשה כדאי שאתה מלבדים,

אין לך אוהבים,

ויש לה ה' אלוהינו מלך העולם שלנו ויש להם מלך העולם שלנו וקיימנו והגיענו

אז מה את אומרת עכשיו?

יפה, מרגש,

הזוג היה חילוני לפני כן וכתוצאה מזה חזר בתשובה?

הנה הוא.

מי זה?

זה אבא. בן כמה ילד? תענה לה, תענה לה. תן לו מיקרופון.

תן לו מיקרופון.

שישמעו בלונדון.

עוד מעט שנתיים האלה.

אבל היית חילוני לפני כן?

האמנת?

או שזה גרם לך להתחזק ולחזור בתשובה? זה היה בתהליך התחזקות. אני עשיתי גיור, זה היה אחרי הגיור,

וזה חיזק אותי עוד יותר, את רואה שהיא נראה אחרת ממה ששם.

זהו, בשביל זה איך שראיתי אותך שם, היה נדמה לי שאתה חילוני גמור.

לא, הייתי, הוא היה יותר גרוע, היה גוי. כן.

אבל זה קצת סותר את מה שאתה הסברת, זה באמת מרגש.

ואני אגיד לך את האמת, לא יכולה להבין, אני לא בדרגה כזאת,

לא יכולה להבין את זה.

אתה אומר שלכל אחד יושבים ודנים מה יהיה גורלו. נכון. אני מבינה שהתינוק, שיהיה בריא ויגדל לחופה ומעשים טובים,

כנראה שדנו,

דנו שהוא יצא ללא אורח חיים, נכון? זאת אומרת שאתה פקפקת על ידי זה בדיון שדנו למעלה?

לא.

אתה מבין מה? מאיזה בית אני שואלת את זה? בדיון שמעתי, זה לא כל כך קשה להבין.

כן, אוקיי.

בשמיים דנו והחליטו ככה.

כן, אוקיי.

אם אמנון יצחק יהיה מוכן לקבל על עצמו 40 יום תענית,

נחזיר אותו.

גם היה בדיון.

אוקיי. אז עכשיו... רגע, רגע, בכל דיון על כל בן אדם

יש פסק מה יהיה לאיש בתנאי שאף אחד לא יהיה מוכן גם לעשות בשבילו.

אבל אם יהיו הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעשות בשבילו,

להרבות לו זכויות,

תפילות וכולי,

ניתן יהיה לעכב,

להפסיק או לבטל את מה שנפסק.

זאת אומרת שהילד יצא,

חזר לחיים, ואתה היית צריך להמשיך את התענית.

אני צריך להתחיל, התחלתי. אפילו שהוא חי. זאת אומרת, הוא חי. בטח, בטח. גם אם הוא היה חלילה,

אם הוא היה חלילה גם, לא חי,

גם הייתי משלים את התענית.

אבל לא עשו... אה, בגלל שנדרת נדל. בטח, אם אני אומר שאני מקבל, מקבל, נגמר. בתנאי שהילד יצא חי. לא, לא בתנאי. אני לא עשיתי תנאי.

ראית שלא עשיתי. זה היה תנאי.

אם באיזשהו שלב זה יתפרש כתנאי. לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, עכשיו כל הזה יאמרו לי, אבל אני לא יודעת. טוב. בסדר, אני, די.

יש לנו עוד שאלות, אבל לא חשוב. לא, לא. תמשיכי, תמשיכי, תמשיכי. לא, לא. היא בלאו הכי תצחק מכל דבר. תמשיכי.

הזדמנות עד שאני בא לחיפה, לאזון.

נכון. כן.

שאלה שנייה.

אם האבא, לא אתה, האבא היה עושה תענית.

הוא עשה גם.

בלעדיך.

האם אתה זה הכוח המניע? רק האבא היה עושה.

תראי,

אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא בוחר גם את מי שיעשו משהו שיתפרסם כבודו בעולם.

איך אתה יודע את מי הקדוש ברוך הוא בוחר?

תראי, כבר יש לי רקע קודם.

עכשיו, נשים גם יכולות לעשות תענית? בוודאי, המון, המון, למעלה מאלף.

למעלה,

הלו,

קחי מותק, קחי ספר, תקראי בינתיים, תן לה.

את שומעת?

כן.

למעלה מאלף נשים עשו תעניות לסיבות שאני אמרתי.

ולמעלה מאלף נשים סיימו את התנ״ך.

לא, מפני שזה, אמרתי קודם, שנראה לי ש...

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים לגאל. יפה, אבל הדת

קצת משפיל, לא משפילה את הנשים, אבל מפלה אותן.

מרוממת יותר מכל. לא, לא נכון. את קובעת לדת?

לא, אני קובעת לפי מה שאני רואה. לא, את יודעת רק מהחדשות.

לא, למה, אני נותנת לך דוגמה מהיום. בבקשה. למה, בהתחלה ישבנו כאן, כמה נשים, כאן באמצע.

למה בא

הבן אדם המכובד, כל הנשים תעברו לצד, הגברים ישבו מול הרב.

ואני למשל, אני למשל חושבת, למה שהגברים לא ישבו? הם ישבו כבר שם. בואי, אני אסביר לך, בואי. אני למשל לא עברתי, בגלל שאני צריכה לראות אותך, אני צריכה להקשיב לך,

אני צריכה קשר עין איתך. גם מהצד רואים אותי, אבל לא משנה. לא, אני צריכה לראות אותך מולי. תקשיבי, אני אסביר. אז למה זה, למה, אני אסביר. למה אני צריכה לשבת למעלה בקומה השנייה ולא לשבת

יחד איתכם, בגלל שאתם לא יכולים להתגבר על היצר שלכם.

לא. אז אנחנו צריכים לסבול? לא, לא. אני אומרת את זה באמת בתור חילונית, לא. בסדר גמור.

אני מקווה שאת לא כועסת.

לא גמור.

אני כועסת על זה, כן. כן.

על זה אני כועסת. קודם כל, אם מעלים אתכם ליציע,

כן. אז משלמים על היציע יותר.

לא במקרה הזה. רגע, זה ברור. לא במקרה הזה. רגע, חכי. אוקיי.

עכשיו,

את לא יכולה לנהל את האנשים ולומר להם מי יתגבר על יצרו ומי לא יתגבר על יצרו. אבל זאת הסיבה שאתם לא על ידינו. אל תקבעי קודם כל, כי זו לא הסיבה היחידה. אוקיי. רגע. טוב.

מקום מקודש עושים בו תמיד הפרדה בין גברים לנשים בגלל שלא תהיינה מחשבות זרות במקום מקודש.

אדם נמצא במקום קדוש או מקודש,

צריך שמחשבותיו יופנו לסיבה שהוא נכנס למקום הזה.

וכל הסחת הדעת

מזה לדברים שעלולים להיות איסורים,

כגון

לא תטורו אחרי עיניכם, שזה מצווה מן התורה,

נמצא שהאדם במקום המקודש עושה עבירה חמורה,

שהיא שייכת לגילוי עריות לסקטור הזה,

ובמקום להשיג את מה שהוא ביקש במקום זה,

הוא השיג את ההפך.

זה כמו להיכנס לבית מרקחת ולקחת רעל במקום תרופה.

מי עושה כזה דבר?

כשהולכים לקולנוע,

אז אולי שם יושבים בכל הצורות.

כשהולכים לבית כנסת,

אז בבית כנסת אצלנו הדין וההלכה,

שבאים באמת למטרה שנכנסו לשם.

אז המחשבות הן אצלכם, לא אצלנו.

שבו אתן למעלה. לא, קודם כל,

קודם כל,

קודם כל את צריכה לדעת

שזה לא נכון.

כי נקבה תסובב גבר,

פירושו של דבר שהנשים רוצות מאוד שיראו אותן.

אבל הן יודעות להתגבר על הארץ. הן לא מתגברות, לא כמוכן. אני אגיד לך למה,

כי מי שיושבת מול המראה חצי שעה טרם צאתה החוצה,

היא פשוט רוצה. כדי לדאוג שהעין תהיה בולטת מספיק,

והאוזן תהיה מצועצעת,

ויהיה לה פה, והיא תשים פה, ושם ושם, ואבוקדו, והכול בלילה.

כל זה בשביל שהגברים ישימו לב.

אז הן באות עם יצר הרע עליהן,

ואומרות, שופוני, שופוני.

המדינה... גם אתם יושבים עם הרע. רגע, אז לכן אנחנו יודעים שהן מנסות לפתות אותנו,

ואנחנו מעדיפים בבית כנסת לא להתפתות.

אבל אתם מתפתים.

חוץ לבית כנסת.

בכל אופן,

זה, זה הלקה.

אנחנו לא מתווכחים מהלכה. אם זה לא היה לך, וולקאם, אין שום בעיה.

אבל אם זה... ברפורמי יושבים יחד. ברפורמי זה לא דת.

טוב. זה חבר'ה. אז למה למשל עכשיו, אתה יודע מה, למה למשל עכשיו,

שזה לא תפילה,

זה הרצאה כמו שאתה בא להרצאות במתנ״ס,

כמו שאתה בא להרצאות באוניברסיטה,

למה עכשיו באו ואת כולנו העיפו לשם?

לא העיפו.

אני במרכאות. הפוך.

הזיזו את הגברים לפה לאמצע,

כדי שאני אסתכל עליהם בדרך כלל.

למה שלא תסתכל עלינו?

אני אסביר.

אני אסביר.

כי אדם צריך לדבר דברי תורה.

ודברי תורה, לדוגמה, כן?

דברי תורה.

לכתחילה אין מדברים דברי תורה לפני נשים שהן גלויות ראש.

כי אסור.

שער באישה ערווה.

לכן אישה יהודייה צריכה לכסות את ראשה מרגע שהיא נישאה.

זה אחד.

אומנם במקרה של הרצאות יש הקלה בגלל שזה חזרה בתשובה,

וכדי להחזיר בתשובה מותר, אבל שלא יסתכל באמת

על השערות.

אז לכן

האדם צריך להימנע עד כמה שאפשר.

תגיד לי, קרה לך משהו שהסתכלת עליי?

מי אמר לך שאני רואה אותך בכלל?

אתה לא רואה אותי?

לא תיעלבי, נכון?

אני קצת נעלבת.

את רואה את דעת? אני רוצה את תשומת הלב שלך. בסוף תתרגזי.

אבל אני נותן לך את כל התשומת לב, עונה לך, ונותן לך אפילו שהיא רוצה להמשיך לצחוק, ושאת לא תדברי.

אבל תקשיבי.

זה עצוב ברוח טובה. הנקודה היא ברורה. אין פה שום דבר ממה שאומרים בתשקורת.

באמת,

לא מבדילים אף אחד.

שתביני, גם בבית חרדי, בתוך הבית החרדי,

גם כשיושבים לסעודה ובאים אנשים זרים מבחוץ,

גם בתוך הבית יושבים בהפרדה.

זה לא קשור לחילונים ודתיים.

לדוגמה, חרדים שעושים חתונה,

אז הם יושבים מעורב בגלל שזה משפחה? גם לא.

אז זה לא קשור שמפלים.

הפוך.

מכבדים את הנשים שלא יהיו אובייקט.

תן להם,

ישמחו,

אנחנו נשמח.

זה לא יהיה מסיבות חיצוניות או אחרות,

זה יהיה לשמח חתן מקלה.

הזכרים משמחים את החתן,

הנקבות משמחות את הכלה ושלום. ולא באים,

שופוני מרוקד יותר יפה עם בת זוגו,

כאילו זה מועדון. זה לא מועדון.

זה מקום שבאים לקדש קידושין.

זה קידושין.

במקום כזה עושים את זה כהוגן.

בסדר, אני גם חושבת שאם מעורב, אז גם החתונה מכובדת,

ולא עושים שם התפרעויות ועוללות. לא, לא, לא. זה לא נכון. לא צריך להגיע לדברים האלה, אנחנו בכלל לא מגיעים. נכון, נכון. לא מגיעים. אנחנו מדברים, אבל לכתחילה,

ההלכה אומרת ככה, אני אגלה לך סוד.

אבל זה לא מעטו.

מה?

מה הם צוחקים?

אני לא מבינה את הצחוק.

לא, היא לקחה... היא מבינה את הצחוק, פשוט לא מבינה. יש כדורים כאלה שלוקחים לפני ההרצאות.

אה. את שומעת?

הנקודה היא ככה. אני זוכר אותה עוד מהפעם הקודמת.

עוד מאז היא צוחקת.

את שומעת?

הצליל הזה לא עובר לי.

כשייבנה בית המקדש השלישי, תדעי לך שתהיה עזרה לנשים,

אפילו שכבר לא יהיה יצר הרע.

לא יהיה יצר הרע.

ולא יהיה מוות.

ויהיה בית שלישי,

ונשים יהיו בעזרה וגברים יהיו למטה.

מה זה בעזרה?

עזרה זה היציע.

אהה.

כמו שיש פה עזרה על בית כנסת, את רואה מאחורי. הגברים, נו, נראה.

ימון ממשיח.

זה לא בגלל חשיבות.

כן.

זה לא בגלל חשיבות, כי התורה מעדיפה נשים בהרבה מקרים לפני הגברים. דוגמה,

אישה ענייה שזקוקה לפרנסה, לאוכל,

לתרומה וכו', וגבר,

מקדימים את הנשים.

כדי שהאישה לא תתבזל לחזר על הפתחים.

כי אם האישה תצטרך לצאת ולחפש ולהגיד נדבה, נדבה, נדבה, זה לא כבודה של האישה.

אז דואגים שהיא תהיה קודמת לגבר. מה את אומרת על זה? נכון, תראה, יש גם שומרים עקרת הבית, אז זה כבוד לאישה. לא רק זה. היא האישה של הבית. בדיוק.

נכון. והם הבנים שמחה. נכון, אבל כלפי...

ואל תטוש תורת אימך, לא אביך.

מה עם כל זה? בגלל שהאימא זה בטוח, האבא לא.

זה לסיבה אחרת,

אבל לא לעניין חינוך,

לא לעניינים אלה.

יש הרבה דברים, יש ספרים שלמים רק על מעמדן של הנשים ביהדות,

שאם תקראי אותם תסמיקי לאור מה שאמרת פה הערב.

טוב, זה כנראה מבורות, בסדר, שזה באתי אליך.

לכן בתשקורת,

מבליטים דברים שמסבירים אותם כמו שהם רוצים.

טוב, זו התחושה שלי, וחשפתי אותה, זה הכול. למי הולכים ברוב, הילדים והנכדים? לסבתא או לסבא?

לסבתא.

שיהיה משקיעה.

האבא יוצא לעבודה. מי הביא את הכסף?

בסדר, גם הנשים מביאות כסף. הנעם היום כן.

כן. וגם גדלות ילדים. ואחר כך בועטות בגבר.

אני מליאה יותר ממך?

טוב.

טוב.

זה כבר...

זה לא כל אחד, אבל לא חשוב.

בסדר, אני... אבל את מרקע דתי במשפחה, נכון? נכון, נכון. אבל המצוות קשות. לא, מה פתאום, את יודעת... למה אני צריכה בקיץ, בחום הגדול ביותר,

ללכת עם שרוול ערוק?

חם לי. למה? קודם כל, על פי הרפואה זה יותר בריא.

את יודעת שסרטן העור לוקים בו יותר חילונים מאשר דתיים,

בגלל חשיפתם לשמש. אבל זה לא הסיבה. רגע, זה אחד.

כן. שתיים, זה יותר צנוע ומכובד. נכון. דבר שלישי, דבר שלישי,

את צריכה להבין

שזה יותר נוח.

יותר נוח.

היא מחפשת איזה מילה?

היא מתנפלת עליה כאילו?

רגע, אתה לא מצלם אותי, נכון? מה פתאום, את לא... אחר כך, אם הוא לא יצלם,

יגידו שמה זה, הדירו את הנשים ולא צילמו אותן.

אבל תשמעי, רגע, אני לא רוצה לתאר לך

נשים שהולכות,

נגיד, עם גופייה או משהו, כן? בסדר, זה נעים. לא, לא, לא מצד זה.

זה קצת הפקרות, אני מסכימה. לא, לא, גם בלי זה.

לא בלי זה.

את ראית אנשים שעומדים באוטובוס?

כן.

ומרימים את היד?

וגם עם חולצה ארוכה מרימים את היד.

זה אותו דבר. אבל לא רואים את הקצב.

יש סיטואציות שעם שרוול קצר לא נעים כל כך.

גם עם שרוול ארוך. את ראית שיש נשים מבוגרות,

שמה לעשות שבמשך השנים הבשר מידנדל להם. נכון.

וכשזה עם חולצה קצרה, זה לא נורא כל כך.

אם זה היה מחוסה, זה היה יותר נעים.

אז זה לפי בחירתי. נכון. אוקיי. מי אמר לך, מישהו כפה עלייך? אבל אם אני ארצה לשמור מצוות, כמו שאתה מטיף,

אז אני אחייבת, לא, מטיף לי. התורה, התורה. התורה, התורה. אני חייבת ללכת,

מכוסה מכף רגל עד ראש.

זה לא נורא. את יודעת שאני הייתי בצבא, בחיל קרבי,

וביקשתי לשרת עם חולצה קצרה,

יותר נוח לי לראות באויב.

והם אמרו לי, אין כזה דבר, רק שרוולים ארוכים. אבל אני אומר, קיץ.

אמרו לי, אדוני, אתה הולך לפי תקן צבאי עם חולצה ארוכה.

לא מבין אותם מה הם דתיים?

אז למה? תשאלי אותם, הוראות מטכ״ל.

אתה לא שאלת?

שאלתי, לא ענו לי, אמרו לי, פקודות מטכ״ל.

שאלתי, למה אתם נותנים לי כובע אוסטרלי?

אני לא דתי, אני הייתי חילוני,

אני לא דתי, למה כובע אוסטרלי?

אמרו לי, זה ההוראות,

חייבים ללכת עם כובע על הראש. אז מה אתה רוצה להגיד לי?

התורה זה הוראות?

שאם צה״ל אומר, אין שאלה עליו.

לא, מפחד. לא ארוך ולא כובע ולא מגפיים. מזה שאתה מסרב פקודה,

ואז תשב בבית סוהר.

יפה, ואם לא תקיימי מה שהשם אומר, תשבי בגיהנום.

פחדתי איתך, אני...

פחדתי ממך.

מה אני יכול לעשות?

לא, אל תאחל לי את זה.

אני, מה פתאום?

אני באתי עם אשתי בגן עדן.

בסדר.

אז תגידי על גן עדן.

אחרי שתיכנסי ליוטיוב ותסתכלי על הרבה סרטים שלי,

אני מבטיח לך שתחזרי בתשובה שלמה בשמחה.

אל תזלזלי בארץ. קשה לי.

באמת. בגיל שלך זה כבר קל. אני באתי מבית ששמרו,

שההורים שלי באו מפולניה,

ושמרו שם, ובאמת, לא שמרו במיוחד, אבל היה,

עבירה דתית.

אבל לי, אני אומרת לך את האמת, אני נמצאת בחוג יהדות,

והנה עובדה היום, למדנו בפרסת השופטים,

וגם כן שם דיברו על נשים, שאישה מותר למכור אותה עד גיל 12,

גבר, ילד אסור.

הנה שוב אפליה. בואי בואי. התורה אומרת את זה. כתוב.

למה? כי ימכור איש את ביתו לאמה, כתוב.

לא כתוב כי ימכור אב.

אדם כזה זה לא אב,

זה איש כמו אדם זר.

אז התורה מדברת גם על סיטואציות שייתכן שיהיה מישהו שימכור,

איך ימכנה אותו איש ולא אב.

אז התורה מעבירה ביקורת על המהלך הזה, אבל היא אומרת, יש דבר כזה.

עכשיו אני רוצה שתביני עוד דבר אחד.

אנחנו יוצאים סוף שבוע בנהריה השבת.

אני מזמין אותך לבית מלון בחינם.

תבואי, תעשי איתנו שבת,

יהיו שם 200-300 איש.

תראי מה זה אווירה של שבת בכיף, אין שום התחייבות לכלום.

או, זה בדיוק מה שרציתי לשאול.

ודאי. שאני לא יודעת אם אני אעמוד בהתחייבות. אין דבר כזה שם. לא, אני לא ארגיש נוח.

בטח שתרגישי נוח.

בטח שתרגישי נוח. את נשואה?

כן. אז תבואי עם בעלך, מה לא תרגישי נוח? אבל גם הוא חילוני.

על הכיפח!

שתי ציפורים במכה.

תבואי, יש לך הזדמנות. פעם בחיים, הנה, מושיטים לך הדתיים יד.

בואי תראי מקרוב, הפעם בלי המשפחה, בלי התחייבות, בלי כלום,

כמשקיפה מן הצד.

מאיזה היבט אתה אומר לי את זה?

מה?

מאיזה היבט אתה אומר לי את זה? שאני צריכה להבטיח לך משהו? כלום, חס ושלום.

אבל אני רוצה שתבטיחי לעצמך שתהיי כנה עם עצמך בתום השבת,

ותחליט אם זה קשה לשמור שבת או לא קשה.

את לא תחויבי כלום.

אבל תראי איך אנשים שומרים, כמה אוכלים, מה שומעים, מה רואים, מה מדברים.

תראי את האווירה,

אני מבטיח לך שתהיה לך הפתעה שאין כדוגמתה.

צריכה לחשוב את זה, אני, אין לי אומץ. אין שום בעיה, עד יום שישי יש לך זמן, אני שומר חדר.

על ידך?

תראי, בלאו הכי אנחנו לא יכולים לרעות דרך הקירות.

בסדר. אבל אם תרצי להיות לידי, אני אסדר לך חדר ליד.

תראי כמה אני מכבד אתכם, החילונים.

אתה מכבד אותנו? למה לא? כל אחד צריך לכבד את... אמרתי שלא, אבל תראי לי חילוני שיזמין אותי לבית מלון. כל אחד צריך לכבד, למה, מה?

תראי לי חילוני שיזמין אותי לבית מלון. טוב, לדתי אם יש אפשרויות.

אחרי שהורידו להם את הקצבאות,

הורידו להם בכולל, הורידו להם את הכול, נהיה להם הרבה כסף.

בעזרת השם, הוא נותן להם. נכון.

עובדה שאנחנו יכולים להזמין, והם לא. אתה רואה, הנה, השפעת עליי קצת.

זה נס!

נס!

נטייה יש, אבל קשה בביצועות השבית. ההצעה היא אמיתית, אני לא אומר סתם, ההצעה היא אמיתית, ואני מאוד מאוד אשמח לראות

אותך ואת בעלך יותר מכל המוזמנים.

לא, את לא חייבת עכשיו בלחץ לענות. אני נותן לך טלפון,

את אומרת, אנחנו מגיעים בעזרת השם,

נקבל אתכם לכל הכבוד הראוי. תן טלפון ותן לי לחשוב בסדר. תן את הטלפון של שופר,

תן את הטלפון של שופר, שהיא תדבר עם שלום ואני אודיע לו.

מתי זה?

שבת הקרובה.

במלון מדיסון, ארבע כוכבים פלוס.

ואיך מגיעים לשם?

אתה גם מארגן נסעות?

מבני ברק.

איפה אתם גרים?

אתם גרים פה?

כן. זה לא רחוק.

אה, איפה זה?

בנהריה. בנהריה, אה.

טוב,

תתן לי לעט.

בבקשה, לעקר, לעקר.

תוכלי להראות לבעלך גם את ההרצאה משידור חוזר, כי היא תהיה מיתר מיד. איפה זה יהיה?

אתר שופר, נקודתי. את האמת, הוא לא רוצה לבוא.

הוא בא איתי, הוא בא איתי, ואני אומרת, בוא תישאר. כי הוא פוחד, הוא חושב שהשחורים. הוא אומר, אבל אני לא רוצה שגם את תבואי,

מפני שהיא... שטיפת מוח. בדיוק.

בדיוק. אז הנה, אני אומרת לך בגלוי, בגלוי.

אבל אמרתי, כן, אני רוצה לשמוע אותך, אתה מדבר בצורה נבונה וחכמה ואפילו משכנעת,

אבל בתוך-תוכי אני עוד לא מרגישה שאני מסוגלת לעשות את כל מה שאתה. נכון, לא צריך כלום להתעיין.

הרשות שלך,

תעשי מה שאת רוצה, תרצי עוד לשאול. שאלה ניסוח לי, אבל... תרצי עוד לשאול, תרצי עוד לברר, תרצי סיוע, תרצי מה שתרצי.

אנחנו עומדים לרשותכם. בסדר, אין בעיה.

בסדר? בסדר. תודה. איפה הצחוק שלנו?

כן.

עוד שאלה אחת, כן, בבקשה, לבחור.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אבא שלי חולה במחלה שלוש וחצי שנים.

ויש לו את זה במיער גס ובכבד,

ובחודשיים האחרונים זה התפשט לו גם לריאות.

הוא ישן הרבה במהלך היום.

הוא די מתפקד, אבל

בגדול לא רואים אור בקצה המנהרה.

שומר תורה ומצוות או לא? כן.

לגמרי או דתי?

לגמרי.

חרדי? כן.

הבנתי. בעל תשובה.

הוא היה לומד תורה קבוע כל יום, או שרק מדי פעם?

מתי? בהתחלה? בכלל, בכלל.

בתקופות לפני שהתברר שיש לו.

מעט.

בן כמה הוא?

בכף חת באדר 59. מה הוא עושה בדרך כלל? עובד היה.

איך? היה עובד.

כן.

כרגע הוא במצב שהוא בבית או בבית חולים?

בבית. אבל בחודש האחרון הוא כל שבוע הולך לקבל מענת ברזל.

הבנתי.

הוא גמר עם אחימו או שהוא עוד לפני?

הוא עדיין בטיפולים.

שלוש שנים.

הבנתי.

תראה, ניתן לו דבר קשה, אבל יותר קל מחימו.

שילמד כל יום ארבע שעות תורה. אם הוא לא ידע ללמוד לבד,

שייכנס לאתר שופר נקודה TV ויצפה בהרצאות שלי.

ארבע שעות כל יום.

כולל יום שישי ומוצאי שבת.

בסדר?

זה האינפוזיה לקדוש ברוך הוא. באיזה שעות ההרצאות?

לא, לא. יש שם סרטים, למעלה מ-1,500 סרטים.

הרצאות כאלה בכל מיני נושאים.

דברי תורה, פרשות השבוע, מוסר וכו'.

אם הוא יודע ללמוד,

שילמד לבד תורה.

אם הוא לא ידע ללמוד,

שיצפה בהרצאות. הוא יודע ללמוד, הוא מגיע כל יום.

אם יהיה לו קשה להחזיק ספר או לעיין או לחשוב,

יסתכל, סרט יותר קל להסתכל.

גם בית חולים ששוכבים,

במקום לשבת סתם, להסתכל על החולה מימין ומשמאל.

אפשר להסתכל במסך ולראות סרט

שהוא דברי תורה והוא מעניק לו זכויות.

יתרה מזאת, הוא יראה ויעלה על כמה דברים שאולי לא היה בסדר ויתקן ויחליט לתקן.

אתה מבין? זה חשוב מאוד.

כן. אם אפשר... מה אשמו? יוסף לייב

בן ליבת צירל.

יוסף לייב בן צילה?

ליבת צירל. ליבת צירל.

השם מרפא אותו ברפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרע. אמן.

ואתם הבנים והבנות מוכנים לעשות משהו בעבורו?

כן.

אתה תהיה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום,

שלושה חודשים רצוף?

כן. יש לך אחיות דתיות? אחות אחת.

דתייה? כן.

שתלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף, כל יום חצי שעה.

אם לא תזכור זה בשידור חוזר תראה.

בסדר?

בשורות טובות. כן, שאלה אחרונה לגברת שהצביעה. כן? את רוצה עדיין או שלא?

כן.

כן, תן לה.

תן לה לדברת פה.

קרוב משפחה,

מקסים מהמון בחינות.

נשוי לאישה שומרת שבת, כשרות,

נידה.

והוא בעצמו לא מאמין, אין בו אמונה, הוא גדל בבית שלא היה שם שום בסיס ליהדות. הוא יהודי,

אבל אין לו שום רקע ושום אמונה וגם לא מעניין אותו.

אבל הוא מכבד את אשתו,

ונותן לה כבוד, ומאפשר לה לשמור על הכל,

אבל הוא בעצמו לא מאמין בזה. הוא חושב שזה פוגע לו באיכות החיים, הוא יקיים מצוות.

הוא לא רוצה לקיים מצוות בעצמו.

איכות החיים מסתיימת מהר יותר ממה שחושבים.

אם הוא בן 50, נשאר לו 20-30, אולי.

וזה נגמר. אחר כך איכות החיים תהיה לנצח.

והיא לא תהיה כל כך טובה, חבל.

בן אדם יכול לחזור בתשובה ולתקן את הכל, את כל העבר הוא יכול לתקן.

עכשיו, להגיד לקדוש ברוך הוא שהוא ביקש מאיתנו לחיות בחיים לא טובים,

זה שקר שאין כדוגמתו. הרי אנחנו חיים החיים הכי מאושרים שיכולים להיות.

מי שראה מה זה חיי משפחה חרדית, ואיך נראית שבת סביב שולחן שבת, ואיך כל הילדים וכו' וכו',

יודע שאת השבת אי אפשר להעביר יותר טוב מזה.

זאת אומרת, בן אדם לא מכיר בכלל מקרוב,

יש לו חשש ופחד מסיבה כזו או אחרת.

או מילדות, או ממשהו, או שעבר עליו איזה משהו, וכו' וכו'.

אבל צריך להבין, בין אם זה טוב ובין אם זה נוח, בין אם זה נכון או לא נכון,

מצוות השם צריכים לעשות אם אתה מבין שזה נכון או לא נכון. זה לא משנה. אני לא מבין. הוא לא מבין, הוא לא מבין.

גם אני לא מבין את החוק בהרבה דברים, אבל אני מחויב להישמע על החוק, לא יעזור לי כלום.

לא מבין הרבה דברים כשהייתי בצבא, ולא מבין הרבה דברים כשאני באזרחות.

הרבה דברים אני לא מבין.

נו, אז מה אם אני לא מבין? אני פטור?

אני לא מבין למה עולה לי הרבה חשמל, אז אני יכול לא לשלם?

אין דבר כזה. יש חוב,

בחוץ צריכים לפרוע.

אתה לא רוצה, אתה מתעלם,

אתה תיפגש עם זה.

אבל אז תרצה, ויכול להיות שהקדוש ברוך הוא כבר לא ירצה.

לכן צריך לדעת

שלא כדאי להמתין עם זה יותר מדי.

זה יפה שהוא מאפשר לאשתו,

אבל חבל עליו.

חבל עליו, וגם אין להם ילדים בגלל זה אולי.

בן כמה הוא?

ארבעים ושתיים.

בי?

ארבעים ושש בערך.

הבנתי.

נו, זה כבר פספוס גדול כמעט.

כן.

אבל אם הוא יחליט שהוא רוצה לחזור בתשובה אמיתית ושלמה,

אפשר שאולי יקרה פה נס.

איך אפשר לעזור להם? פשוט להגיד לו את מה שאמרתי,

או להראות לו את מה שאני אמרתי, ויש הרבה סרטים, כמו שאמרתי, בשופר נקודה TV,

שמראים כמה אנשים נפקדו אחרי שאמרו שאין להם שום סיכוי.

אבל, עם תשובה שלמה.

בסדר?

כן. מה שמו?

קוראים לו מיכאל.

מיכאל בן?

בן קלרה. קלרה.

השם יהפוך לבבו לטובה, לשוב בתשובה משמחה ואהבה, אמן. אמן, אמן, אמן. תזכו למצוות, אני מחלק לכם ציציות ומטפחות ראש למי שרוצה.

ברור. אני אברך את כל מי שרוצה.

מה? מה?

שם?

שם?

שם?

שם? שמעתי מה שם. יוסי בת, לפני שנה וחמישה חודשים עברה תאונת דרכים קסט. שמע, שמע. מאז היא לא התעוררה. שמע. רויטל, הודיה.

תגידו אמן חזק.

בן פיר חפציה. רויטל, הודיה.

רויטל, הודיה. רויטל, הודיה. בת פרחה פרחייה.

בת פרחה פרחייה.

השם יקימה ממיתת חוליה לחיים טובים ונשלום מהרה.

אמן. אמן. בעזרת השם. ברוכים. תודה רבה.

אם מישהו רוצה להגיד קדיש, בבקשה.

אמן.