דימונה - דימונה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בבקשה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה

וירוויח.

הערב הזה יהיה להצלחת כל הפעילים שעזרו וסייעו לארגון הערב,

ויהיה לעילוי נשמת אבי מורי

יחיא זכריה בן עווד,

ואימי אורתי רומי אבן-צלם,

מנוחתם עדן,

ופלורה נורית בת רחל, בריאות והצלחה ותשובה שלמה.

ושבת עד אדוני אלוהיך ושמעת וקולו,

ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

הנביא מיכה אומר,

אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי.

כי יושב בחושך

השם אור לי.

חכמים, זיכרונם לברכה, פירשו.

אילולא נפלתי לא קמתי,

ואילולא שישבתי בחושך

לא היה השם אור לי.

זה גם נאמר לגבי מלחמת האדם עם יצר הרע.

כשהנפילה והישיבה בחושך

הם מביאים את האדם לראות את האמת,

ומתוך החושך

הוא מבחין באור ביתר שאת.

כתוב בפסוק,

בירח את ריח בגדיו.

כשנכנס יעקב אבינו אצל יצחק,

אביו, להתברך,

כתוב, הירח את ריח בגדיו.

פירשו חכמים, זיכרונם לברכה, בגדיו, לשון בוגדיו,

כגון יוסף משיטא ויקום איש צררות.

בשעה שביקשו שונאים להיכנס להר הבית,

אמרו, ייכנס מבני ישראל תחילה.

האויבים פחדו להיכנס לבית המקדש,

אז אמרו שייכנס קודם כול יהודי.

אמרו לו, יוסף,

ייכנס,

ומה שאתה מוציא שלך הוא.

נכנס,

והוציא מנורה של זהב.

אמרו לו, אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו,

אלא ייכנס פעם שנייה,

ומה שאתה מוציא שלך הוא.

ולא קיבל עליו.

אמר, לא די, שכעסתי את בוראי פעם אחת

אלא שהכעיסנו פעם שנייה.

מה עשו?

נתנו אותו בחמור של חרשים,

והיו מנסרים בו.

והיה מצווח ואומר,

אוי לי, שכעסתי לבוראי.

כיוון שהוא סירב לעשות את רצונם, נתנו אותו בתוך מתקן,

כשהוא בפנים, התחילו לנסר אותו חתיכות-חתיכות.

והוא היה צווח ואומר,

אוי לי, שהכעסתי לבוראי.

הנה, הנפילה שלו הגדולה

היתה מתחילה עמוקה לאין שיעור.

החושך שהיה שרוי בו היה איום ונורא.

הדרדור שלו היה יותר גרוע מהגויים הכובשים.

ובזמן שאפילו השונאים שהחריבו את בית-המקדש

לא העזו להיכנס תחילה,

היה יוסף משיטה מוכן לעשות זאת להיכנס תחילה.

ואפילו כשהוציא המנורה לא הרגישו מה שהרגישו השונאים

כשאמרו לו שאין דרכו של אדיוט להשתמש בזו,

רק אז הוא שם אל לבו

והרגיש את עוצם שפלותו,

ולפתע ראה לאיזה תהום הידרדר.

על-ידי כך האיר לו השם

ואמר

די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת.

ואפילו כשעינוהו בייסורים נוראים

לא הסכים להיכנס פעם שנייה.

לא עוד.

אלא שבעצם הייסורים הנוראים הללו לא צבחו

מחמת ייסורים,

אלא צבחו, אוי לי שהכעסתי את בוראי.

לא צעק, אוי, אוי, כואב.

רק דבר אחד הוא חוזר עליו.

אוי לי שהכעסתי לבוראי,

וברגע קטן

נתעלה מתהום תחתיות

עד לדרגת עליונות של מסירות נפש.

מחושך נורא עד לאור גדול,

מתקיים בו הכתוב

כי נפלתי קמתי,

כי אשב בחושך

אדוני אור לי.

ודאי שאילולא שנפל בתחילה כל כך

לא היה זוכה לאור גדול שהגיע אליו אחר כך.

ורק כשראה את התהום שהוא בתוכו

על ידי זה עזר עוז והתעלה למדרגת קידוש השם

כרבי עקיבא וחבריו.

קידוש השם

כרבי עקיבא וחבריו

משפלות הכי גדולה.

זה נקרא

כי אשב בחושך השם אור לי.

עוד מובא במדרש מעשה נוסף

וירח את רע בגדיו בוגדיו.

מי הבוגדים שהם עם ישראל?

איזו דרגה רוחנית הם יכולים להגיע מתהום נשייה?

יקום איש צרורות.

היה בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר.

איש צרידה.

והיה רכוב על סוסו בשבת.

מחלל שבת

יקום משצרורות.

באותה שעה שהוליכו את דודו,

רבי יוסי בן יועזר להיטלות.

מה אמר לו?

אמר לו,

ראה,

את הסוס שהרכיב לי אדוני,

וראה את הסוס שלך שהרכיב אותו,

הרכיב אותך ריבך.

תראה,

אני הלכתי בתאוות ליבי וכפרתי בכול.

וכך עלתה לי שאני מתהלך על סוס בשבת שאנן.

ואתה עמלת בתורה כל ימיך,

והנה הסוף שלך שאתה נתלה.

ככה הוא מלגלג על הדוד שלו,

שיוצא להריגה

בגלל שמסר את נפשו לתורה.

אמר לו רבי יוסי בן יועזר,

אם למכעיסיו כך,

קל וחומר לעושה רצונו.

אמר לו, יקום,

וכי עשה אדם רצונו יותר ממך?

אמר לו, אם כך, לא עושה רצונו,

קל וחומר למכעיסיו.

נכנס בו הדבר כערס של עכניים,

כמו ערס של נחש.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בדין.

נתנמנם יוסי בן יועזר, איש צרידה,

וראה מיתתו של יקום פרחה באוויר.

אמר,

בשעה קלה כדמני זה לגן עדן.

יקום איש צרורות,

כשאמר לו דודו,

שאם כך הקדוש ברוך הוא עושה לעושה רצונו,

ומעניש אותם עד כדי כך,

בלי שום חמלה כביכול,

מה מחכה למכעיסיו כמוך?

ואז הוא תפס את עצמו והבין

לאיזה שפלות ודרדור הוא הגיע.

והלך, עשה תשובה וקיים בעצמו ארבע מיתות בדין.

וקדם לגן-עדן בשעה קלה לפני דודו שהוצא להורג.

הן-הן הם הדברים.

יקום איש צרורות הגיע להשחטה גדולה עד מאוד.

בשעה שמוליכים את דודו להריגה,

הוא רצה להוכיח לו שהוא יקום צודק בדרכו הנלוזה.

ועל חינם רבי יוסי מוסר את נפשו.

במקום להראות השתתפות בצערו של דודו שיוצא להריגה,

הוא עוד מתקלס בו.

אך מתוך שירד לשפלות תהומית זו נפגע לפניו האור הגדול,

ונכנסו בו דבריו שרבי יוסי בן יועזר כערש של עכנאי,

ושב בתשובה שלמה,

עד שקדם לו לגן-עדן.

אתם רואים איך אדם יכול בן רגע,

משאול תחתית,

להגיע לרום המדרגות,

שובה ישראל עד

ה' אלוקיך,

כי כשלת בעווניך.

התשובה לא נמנעת משום אדם,

ולו האדם הגרוע ביותר.

הוא רק צריך להחליט החלטה אמיצה,

מאדרבא, כמה שיותר בתהום הנשייה,

ככה יש לו סיכוי יותר מהר.

כי אשב בחושך,

השם אור לי.

יש לבאר בזה את מה אמר חכמים, זיכרונם לברכה, שגדולת תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד,

שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך.

וכן אמרו, במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גדולים, גמורים, יכולים לעמוד,

שנאמר,

שלום, שלום,

אמר ה' לרחוק ולקרוב.

קודם כול,

שלום לרחוק

ואחר כך לקרוב.

משום שעל ידי הנפילה נוצרת התקומה.

על ידי הישיבה בחושך

ישנה אפשרות להתנער

ולראות את האור הגדול, אור ה',

זה שאמר הנביא,

כי חשלת בעווניך,

שעל ידי כן אתה יכול להתרומם

ולהגיע עד ה' אלוקיך.

בטעם הדבר נראה

שהמפריע העיקרי להתעלות האדם

הוא ההתרגלות במצבו.

מה הדבר שמפריע בעיקר לאדם

להתעלות?

פשוט

הוא חי בהרגל,

הרגליו הרי,

ומלבד שאינו מרגיש את ההכרח הגמור להתעלות מעלה-מעלה.

הוא גם מאבד את ההתרגשות של הלב על-ידי ההרגל,

ככתוב, יען

כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני.

בפה מדברים, ברוך השם, בעזרת השם, מסיעתא דשמיא,

מלים,

חבל על הזמן,

אבל הלב

רחוק רחוק רחוק.

רחוק רחוק.

ותהי יראתה מותי מצוות אנשים מלומדה.

זה טקסטים.

גם ראש הממשלה לפעמים נפלט לו בעזרת השם.

קורים מקרים כאלה.

אבל איפה הלב?

אין לב.

יש שפתיים, דיבורים.

בפיו

ובשפתיו כיבדוני,

אבל לבו רחק ממני,

כיוון שאנשים נמצאים במצוות אנשים מלומדה,

הלב רחוק מהשם.

מה שהם עושים

זה מן השפה ולחוץ.

וגם היראה שיש להם

היא מין יראה חיצונית,

אבל אין לה שום דבר עם הפנימיות ומעמקי הלב.

ההתלהבות והרגש

נעלמו ואינם.

מי רואה בכל ברכה שהוא צריך לברך, על פרי משקה וכו',

עוד הזדמנות

להודות להשם,

עוד הזדמנות

לשבח להשם,

עוד הזדמנות

להכיר

בטובו של השם?

מי יש לו את זה?

הרי יש אנשים שמברכים כשאוכלים,

יש אנשים

שאוכלים

כדי לברך,

שתהיה להם עוד הזדמנות

לברך לבורא יתברך.

כל פעם מחדש יש להם התרגשות.

מי מניח תפילין כל יום

בהרגש מחודש,

כאילו היום נצטווה בבר-מצווה?

זוכרים, מישהו מכם, את ההתרגשות בבר-מצווה להניח תפילין?

איפה זה היום?

הכול כהה,

נעלם.

מישהו הלך לאכול ואומר, אה,

השתבח השם,

עכשיו סוף סוף אני אוכל להודות לשם על המזון ולברך ברכת המזון בתשומת לב?

הרגל,

הכל הרגל.

צריך לסיים משימות.

יש משימות יומיות, צריך לסיים אותן.

וכיוון שכן,

נשאר האדם במצבו ואין בו את הכוח והרצון להתעלות.

רק זעזוע של נפילה קשה, חס ושלום,

היא יכולה להוציא אותו משלוותו והרגליו

ולעורר אותו בהתרגשות הלב.

כשרואה פתאום את התהום שבו הוא נמצא,

אז הוא מרגיש שיש בכוחו להתעלות מעלה-מעלה עד ה' אלוקיך ולהגיע למקום

שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם.

הוא יכול לעשות את זה גם קודם, לפני הנפילה.

אבל כל כך הוא דש בהרגלו שאין שום סיבה שתעורר אותו.

לצערנו הרב, לכן לפעמים ניתנות סתירות ומכות,

מחלות וייסורים

כדי לעורר את האדם שנרדם על משמרתו.

אומרים בתחילת הסליחות, ישן על תה-ראדם

ועזוב את להלעיך.

אנחנו ישנים רדומים כל השנה,

רדומים למצבנו,

רדומים לחיינו,

ועוד יותר רדומים להזדמנויות פז שניתנו לנו בעולם הזה להשיג את העולם הבא בגדול.

ייתכן

לבאר בזה גם את מה שכתוב בפסוק כי תוליד בנים

ובני בנים

ונושנתם בארץ

והשחטתם

ועשיתם פסל.

פירוש הכתוב.

מה שמביא להשחטה עד כדי עשיית פסל

זה ונושנתם

בארץ

שהדברים נעשים ישנים ומיושנים.

כשאין התחדשות,

כשאין התעוררות,

כשהדברים הפכו להיות ישנים,

אה,

אני כבר מניע תפילין שנים,

אה, אני כבר מברך ברכת המזון שנים,

אה, אני כבר מברך ברכות כל הזמן שנים. בעת השניים, שומר שבת, בעת השניים, אני מברך.

מה הוא מחכה בשבת?

איזה דגים עשית השבת?

איזה עוף?

איזה סלטים?

כל השבת שלו זה רק לחשוב מה הוא אוכל.

לא, מה הוא ילמד השבת?

מה הוא יסיים השבת בלימוד התורה?

מה הוא יתחיל?

מה הוא יעשה?

שבת אצלו זה יום מנוחה.

הוא עבד קשה השבוע.

עכשיו הוא הולך לאכול ולמרח, על המיטה לישון, לישון.

כתוב מנוחה שאתה רוצה בה,

לא מנוחה של העובד העייף.

צריך מנוחת הנפש,

רגיעות מעמל,

מההמון,

להתייחד עם הקדוש-ברוך-הוא, עם השבת הקדושה,

עם המעין גן-עדן,

להתחבר לאלוקים.

אותי ביני וביניכם,

אבל זה כבר ישן,

ישן ונושן.

מזה יכולים להגיע עד השחטה ולעשות פסל.

אז לכן צריכים לדעת,

גם במצבים

שנראה

שיש מקום לייאוש,

אין דבר כזה.

ויעידו על כך הבוגדים שבישראל,

יוסף משיטה

ויכום מצרורות,

שהגיעו לשפל המדרגה

וברגע האחרון תפסו את עצמם.

עורי ביל עזר בן דורדיה,

שעבר העבירות הכי קשות,

וברגע האחרון נתעורר להבין מה הוא עשה עד עכשיו.

וזכה ברגע אחד

להיות מזומן לחיי העולם הבא.

ומן השמיים יצאה בת קול ואמרה,

אשריך רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

איי, איי, איי, איי, יש קונה עולמו בשעה אחת.

אם יש קונה עולמו בשעה אחת,

אפשר כל שעה ושעה לקנות

עולמות עולמות נצחיים לאין-שיעור.

רק צריך התפכחות,

צריך התבוננות.

ואם בשבועיים הנותרים עד ראש השנה אנחנו לא עושים את מה שצריך לעשות,

לקבל קבלות,

לעשות חשבון נפש מה הרווחנו

בשנה האחרונה,

מה פעלנו,

מה עשינו.

האם יש לנו עם מה לבוא לפני הקדוש-ברוך-הוא?

לא עבודה שגרתית, לא מצוות אנשים מלומדה.

על זה נאמר,

על כן יוסיף השם להפליא אתכם,

הפלא ופלא, מכות על מכות.

איפה עבודת השם ברגש, ברטט,

בשמחה, בסיפוק?

זו העבודה.

אבל אי-אפשר להגיע לזה אם לא לומדים כל יום מוסר לפחות שעה אחת בעיון.

אי-אפשר בעולם.

זה המינימום, זה ארוחת בוקר, כמו שאומרים.

אי-אפשר בלי זה.

מי שחושב שילמד כל לימוד אחר

הוא ישתנה לטובה,

טעות. צריך להיות במדרגה של החזון איש,

בשביל שלימוד ההלכות והדינים בגמרא יהפוך אותו לבעל מידות מעולות לאין שיעור.

אבל סתם בני-אדם

לא יכולים.

הפוך,

תתפתח אצלם יותר הגאווה בהתנשאות,

בהחשבה עצמית וכו' וכו'.

אם לא יהיה מוסר שיאפס אותם,

לא יעזור שום דבר.

הם יישארו נפוחים

ומחשיבים את עצמם,

ועל זה הם עוד יקבלו עונש.

לא חבל?

כבר עובדים את השם,

אז לעבוד אותו כמו שצריך.

איך זכה הארי הקדוש

למה שזכה?

אמר, עבדתי את השם בשמחה.

כל מצווה הוא מצווה כמוצא שלל רב.

מי שמוצא שלל רב, שמח או לא?

כל מצווה זה כמוצא שלל רב.

ומה הוא אמר לה? מה ערכו תלמידו?

אמר לו,

אם אתה רוצה לזכות לרוח הקודש,

תכוון בברכות הנהנין.

כשאתה מברך

על מה שאתה אוכל ושותה ונהנה,

תכוון בברכות.

אז מי שמכוון בברכות,

מנבא אלה מהווה חסידה לקיים מלא דברכות.

על-ידי זה אדם זוכה

לרוח הקודש.

נו, מה יותר פשוט? אתה כבר מברך.

תתכוון בברכה.

הסברתי באחת ההרצאות באריכות מה הכוונות שמתכוונים בברכות,

ובזה זוכים לכוון לאיחוד השם יתברך.

תראו את זה מההרצאות הקודמות.

אבל אשריו, מי שזוכה לברך כך,

איזה אושר יש לו.

איזה אושר יש לו.

אדם כזה שמברך כראוי,

המים, המשקה, האוכל, מתברך

בברכות עליונות.

ואפשר

שיהיה כוח

במים שהוא ברך עליהם

לרפא ולהושיע אחרים.

אבל שיברך

כמו שצריך לברך.

וברך את לחמך

ואת מימיך,

ואסירותי מחלה מקרבך.

פעם,

אמי המנוחה,

לא היית רגילה לברך.

מתימן לא היו רגילות לברך.

ואמרתי לה, אימא,

חייבים לברך.

אמרה, אני לא יודעת, יא בני.

אמרתי לה, אני אלמד אותך, מה הבעיה? תחזרי על מה שאני אומר.

אני לא רגילה.

הפצרתי בה והפצרתי בה,

בסוף היא הסכימה.

אבל לא היה על מה לברך,

ואני ישבתי לאכול והייתי שותה אז קולה.

תודה רבה.

והיא לא שותה תוסס אף פעם,

בוודאי לא מתוק.

אבל אמרתי לה, לא חשוב, אל תשתיקו, רק ככה בשביל הברכה. אני אלמד אותך עכשיו את הברכה.

והיא עשתה זאת וברכה.

וראה זה פלא,

במשך שנים רבות

היה לה שיעול מחניק,

לא סירופ ולא שום תרופה עזרו.

שיעול יבש.

שלא יכלו להתפטר ממנו.

כל פעם היה מציק להביא, משתעלת, משתעלת, ולא, לא מפסיק.

אחרי שהיא בירכה על הקולה,

הפסיק לה שיעול.

היא התחילה לשמור בקבוקי קולה כתרופות.

אמרתי לה, אם הפסוק אומר, וברך את לחמך ואת מימיך אל תקרא וברך,

אלא וברך

את לחמך ואת מימיך ואסירות היא מחלה מקרבך.

כוחה של ברכה.

והיא עוד לא כיוונה כלום, היא רק אמרה בשפתיה את מה שצריך לומר.

אז אם בברכה פשוטה אפשר כל כך לזכות,

בברכה עם כוונה,

אומר הארי הקדוש,

רוח הקודש.

אבל אנחנו

על הדרך הכול.

אייבה.

זאת אומרת, אדם הרגל, הרגל, הרגל,

וזה הדבר הכי גרוע לאדם.

הכי גרוע לאדם.

ונושנתם בארץ.

הכול נהיה ישן ומיושן.

הכול רוטינה, חוזר על עצמו.

הקדוש ברוך הוא רוצה התחדשות.

אשר אנוכי מצווך היום,

כאילו היום נצטווית פעם ראשונה במעמד הר-סיני.

ככה רוצה הקדוש ברוך הוא.

מצווך היום, לא אתמול, לא פעם,

עכשיו,

ציווי חדש ומחודש.

ככה צריך לגשת

לכל מצווה ולכל לימוד.

ככה האדם מתחדש ויתעורר.

ככה לא יצטרך להגיע למצב של חושך

כדי שיראה אור.

אפשר להיות באור תמיד, לא צריך לחכות לחושך

בשביל להגיע לאור.

אז יהי רצון

שנעשה

מה שאמרנו.

ואם

אנשים שנקראו בוגדים

יכולים להגיע לדרגות העליונות בן רגע,

אז אנחנו לא כאלה בוגדים.

ודאי שיותר קל לנו לעלות אם נחליט.

אבל יש אנשים שחושבים שבמצבם הם בסדר גמור, ואין פה מה להשתנות יותר. מה עוד אני יכול לעשות?

מה אני עוד יכול להוסיף?

אני לומד, קובע עתים לתורה, אני מברך, אני, הכול בסדר, מה אתה רוצה ממני?

שום הבנה אין לאדם.

שום הבנה.

הרבה אנשים עובדים, נכון?

אז הם עובדים שמונה שעות,

ואחרי זה הם טוענים שהם עייפים.

נכון?

מה אני יכול עוד לעבוד?

אין לי כוח, חביבי, אין לי כוח.

אבל אם יגידו לו על שעה נוספת 250 דולר,

יהיה לו כוח.

שעה שנייה,

500 דולר,

שעה שלישית,

1,000 דולר,

שעה רביעית, 5,000 דולר,

שעה שישית, 50,000 דולר.

אתם תמצאו מישהו עייף בדימונה?

לא יהיה עייף אחד.

ושמא תאמר, טוב, זה יום ראשון, יום שני, שלישי, אחרי זה יתרגלו ואחרי זה יגידו, די, נמאס לי, עזוב אותי, אין לי מה לעשות עם הכסף והכול.

זה יהיה ככה?

בכסף תמיד יש חשק.

תמיד יש חשק.

אפילו על 125% תוספת שעה אנשים עובדים שעות נוספות.

לא על 250 דולר ולא על 500 דולר,

על גרושים, על עוד עשרה שקלים.

אז זאת אומרת,

האדם, אם הוא רוצה, יש לו כוחות עליונים.

אם הוא לא רוצה,

אני כבר יומיים לא ישן.

רצוף.

בגלל שאנחנו בונים בית-מקדש מעט

בבני-ברק.

וצריכים בתקווה לסיים עד ראש השנה.

וכולם מתנדבים, כמו שאמרנו.

וצריך לגרד אותם אחרי שעות העבודה, כשהם עבדו כבר.

והם צריכים להישאר לפעמים עד הבוקר לסליחות והנץ, ואחר כך ללכת לראום עוד עבודה.

נו, אז איפה הם עושים את זה, אני יכול ללכת לישון?

אז אני איתם 24 שעות

כדי לתחזק אותם,

שיהיה להם חשק, שיהיה להם כיף, שיהיה להם רצון.

דוד המלך היה קם,

חצות לילה אקום להודות לך, ואם דוד קם, מי לא קם?

אומרים, המלך

לא ישן ולומד תורה.

אנחנו יכולים לישון?

כולם היו קמים.

צריך להיות דוגמה אישית.

יש כוחות.

השאלה, בשביל מה?

דבר שחשוב לך מאוד,

יש לך כוח.

אם בן-אדם, חלילה, מישהו מבני משפחתו באמצע הלילה נזקק לטיפול רפואי בבית-חולים,

הוא ימשיך לישון?

הוא יסעד אותו על מיטתו ולידו וישב איתו בלי הבחנה,

שעות על גבי שעות אחרי יום עבודה,

אחרי לילה שהוא לא ישן וכן הלאה, עד שיתברר

מה מצבו מתוך דאגה וחרדה

שלא יקרה חלילה דבר היום.

מאיפה הכוחות?

תלוי מה חשוב לך.

מה שחשוב, יש לך כוחות.

מה שלא חשוב, אין לך כוחות.

אז אין תירוצים.

כי בשמיים יראו לנו דוגמאות מקבילות.

ויראו לנו שהיו לנו כוחות לבילויים,

לחתונות, לשמחות, לשיחים,

לחפלות.

היה.

עד השעות הקטנות בלילה,

ולקום מוקדם, ללכת לעבודה וכן הלאה.

אבל שיעור תורה, שיעור מוסר,

אני מנמנם, אין לי כוח להזיק את העיניים.

רבותיי, אנחנו חיים בשקר.

צריך להתעורר.

שבועיים נותרו.

אפשר להכריע את הכף לטובה.

אתם לא יודעים כמה מלוא חופניים טובה אפשר לקבל.

אבל צריך להתאמץ.

צריך להתכופף. אתם יודעים, גם אם יש דולרים על הרצפה, צריך להתכופף.

צריך להתכופף.

פעם, שאלו

את הרב קיינמן,

כשהוא הולך לחשיר,

למה הוא כל כך מדבר אליו ככה וככה וככה?

אז הוא אומר, מה לעשות?

כשרוצים לחלוף את הפרה, חייבים להתכופף.

חייבים להתכופף.

אז אם בשביל כסף חייבים להתכופף,

לפני הקדוש-ברוך-הוא לא חייבים להתכופף ומקבלים לא כסף,

עולמות

וגם כסף,

אז לא כדאי.

אבל בן-אדם הוא כבר חי חיי שגרה ונושנתם בארץ,

אז הוא לא מתעורר בכלל.

באים ימים נוראים, ימי התעוררות,

בקשת סליחה מלפני הבורא, חשבון נפש.

גם זה כבר לא עושים אנשים.

הכול טקסטים.

אז זה קשה.

הדורות מידרדרים.

ואנחנו נמצאים במצב לא טוב.

אתם רואים?

היום

יורים בצפון,

נהריה וכו'.

כל רגע יכולה להתפתח ולהתלקח מלחמה. כל רגע.

זה כבר באיחור ארבע שנים.

אבל הקדוש-ברוך-הוא יש לו את החשבונות, מתי ולמה.

אבל ברור שאנחנו נמצאים במדורה של אש מסביבנו.

אנחנו נמצאים באמצע המדורה.

מכל סביבותינו

הורגים וטובחים.

וזה מתקרב אלינו.

וזה יתקרב אלינו.

וזה יגיע אלינו.

כי אין מה לעשות.

כל מה שקורה בעולם זה רק איתות בשבילנו.

שום דבר לא קורה באקראי.

הכל מחושבן.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

תן לבחור פה.

עוד צעד?

ברוכתו אדוני,

הלוהינו הוא

מהלך העולם שהכל נהיה בדבורו.

שלום הרב.

יש לי שתי שאלות.

אחת מהשאלות, עכשיו יש בחירות לרשויות המקומיות.

מתי התמודדת לרשויות הארציות?

למה לא תתחיל 100 עכשיו

לעוד ארבע שנים?

היו לך 30,000 קולות,

תחלק אותם לעיירות, יש לך מנדט כמעט בכל עיר, תתחיל לברוט לעוד ארבע שנים.

שאלה שנייה שלי,

אנחנו גרים בעיר ש-60%, 70% ממנה הם מסורתיים דתיים.

איך יכול להיות שבעיר כזאת

הציבור שותק כשיש חנויות חזיר

ופסל בכל כיכר?

מה הרב אומר על דברים כאלה?

על זה נאמר, ונושנתם בארץ

והשחטתם ועשיתם פסל.

כשהדברים מתיישנים וכשמתרגלים שיש כבר חנויות,

ויש כך וכך, וחילולי שבת וכו',

זה מתיישן כבר,

אז יכולים להשחית במעשים עד כדי פסל, עד כדי חזיר,

עד כדי כל תועבה.

ככה זה.

כן.

כשבהתחלה לא מזדעזעים כראוי בהמונים,

אז הדברים משתרשים.

זה יכול, כן, עצוב. הנה, תסתכל עכשיו, גזירות.

גוזרים על החרדים עוד גזירה, והם מתרגלים.

עוד גזירה, והם מתרגלים.

מחילה רבה. מורידים להם את הכסף, והם מתרגלים.

ואין שום קול צעקה,

רק אומרים נו-נו-נו ופויה ולא יפה.

וזה גועל נפש, מה שאתם עושים, וזהו.

מחילה רבה. אם יושבים

חרדים במועצת העיר או בממשלה ונותנים,

ויש חוק שאומר, חוק עזר עירוני, שאסור למכירות חזיר בעיר,

ויש באזור תעשייה,

והחרדים והדתיים שותקים,

אז איך לא יבוא גזירות על עם ישראל?

איך לא יבוא?

עיר כמו דימונה, 70% ממנה דתיים מסורתיים.

הכול סגור בשבת,

רק חנויות של רוסים, חזיר פתוחים.

למה העיר שותקת?

הרב צריך לקום ולהגיד, לעזור, להגיד לציבור,

לקום לדבר.

אני אגיד לך מה הבעיה, זה מה שהסברתי קודם.

יש דתיים ויש גם חרדים, אני מסביר עוד פעם,

שאצלם קיום התורה והמצוות זה מצוות אנשים מלומדה.

זה לא חרדים וזה לא דתיים.

מי שמקיים את הדת,

מקיים אותה כמו שהשם רוצה, לא כמו שהוא רוצה.

אם אתה מקיים מה שאתה רוצה, זה לא מצוות השם. מצוות השם יש לה תנאים,

איך מקיימים אותה.

אבל אם אתה דש בדברים ועושה אותם, אתה מבין, בלי מחשבה.

אז ממילא, מה אתה רוצה ממני? מה, אני הרב הראשי?

מה, אני זה? מה, אני זה? אתה מבין?

אין לו רגש לדת.

אין לו רגש. אם היה לו רגש לאלוקים, לאבא שלו,

שאבא שלו מבוזה,

שאבא שלו מצפה ממנו שיקום וימחה על כבודו,

שימנע חילול השם,

שיקדש את השם,

אם היתה לו הרגשה כזאת, הדברים היו נראים אחרת.

אין דבר כזה.

אנשים הם דתיים לייט.

אתה יודע מה זה לייט?

זהו.

זה הבעיה.

דתי לייט.

אז לכן

אם יש כמה ירעים, ולא צריך אפילו הרבה, יכולים לעורר את הרוב.

אבל צריכים להחליט על מערכה מסודרת,

לא נגד החוק,

עם שכל,

כדי לא לתת להם במה עוד יותר,

כי בדרך כלל הם יודעים לנצל את זה שהחרדים

עושים משהו,

מראים אותם לא טוב,

והם יוצאים בגדול,

כמו נשות הכותל.

בסך הכול כמה נשים,

התאמין, שמדומיינות ועושות בכוונה ונשלחות על-ידי גורמים כאלה ואחרים להתסיס,

והם קנו להם מעמד וסטטוס.

זהו. כולם יודעים? יש מושג נשות הכותל,

כאילו הן הנשים של הכותל.

אתה מבין מה עשו?

נשות הכותל.

כל השאר הן לא של הכותל.

והן קיבלו במה, ומה עזר? הן ממשיכות לבוא.

יש דברים שצריך לטאטא אותם

ויש דברים שצריך לעמוד כנגדם,

אבל צריך לעשות הכול בתבונה ולשבת על המדוכה, מספר אנשים יראיים שאכפת להם,

ולנהל, אתה מבין,

מסע הסברה כמו שצריך,

לעבור אפילו מבית לבית לאנשים חשובים בתוך הקהל,

שהם בעלי השפעה,

ולאט-לאט לעורר.

והשאלה הראשונה, למה הרב לא, לשאלה הראשונה, איני יכול עדיין להתייחס

מסיבות שאיני רוצה לפורטן.

תודה רבה. תהיה בריא.

בבקשה.

ערב טוב, הרב.

ערב טוב.

השאלות שלי הן חלקן,

אני חושש להעלות אותן,

שלא להחליש את דעת הציבור.

אבל יש לי שאלה לעלות. אז אל תעלה אותן לדבר בנפרד.

העניין הוא בזה שלמדנו

בשופטים ושוטרים, תיתן לך,

רש״י אומר שם

שברגע שקיבלו מינוי,

הם תחת שליטת הציבור, כלומר הם משרתי הציבור,

הם משועבדים לציבור, זו הלשון של רש״י,

משועבדים לציבור,

אבל הציבור משועבד למלך.

יוצא מכאן כלל,

השופטים הם אותם הפוסקים,

זה הכוהנים, השופטים והפוסקים,

והם משועבדים לציבור.

אם כן, מה יצא

אם כוהן כזה, או שופט,

מנסה לקחת את המלוכה?

הרי מה קרה לאלה שהצילו את עם ישראל? כלומר,

נו,

החשמונאים.

הרי לא נשאר מהם זכר.

אין היום צאצא אחד

שיכול להגיד שהוא צאצא של החשמונאים.

הם הצילו את עם ישראל.

במה נגזר להם הדין?

משום שהם ניסו לקחת גם מלוכה.

אם אנחנו אומרים שהוא משועבד לציבור,

והציבור משועבד למלך,

משמע שזה עבד כי ימלוך.

אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הפירוש. אז זה רש״י, רש״י פשוט.

רש״י לפניי.

שופטים ושוטרים,

שופטים, דיינים הפוסקים את הדין

ושוטרים הרודין את העם אחר מצוותם,

שמקין וכופתין במקל וברצועה

עד שיקבל עליו את דין השופט.

בכל שעריך, בכל עיר ועיר.

לשבטיך מוסב אל תיתן לך.

שופטים ושוטרים תיתן לך לשבטיך בכל שעריך,

אשר אדוני אלוהיך נותן לך.

לשבטיך מלמד שמושיבים דיינים לכל שבט ושבט

ובכל עיר ועיר.

ושפטו את העם.

מנה דיינים מומחים וצדיקים לשפוט את העם. זה מה שכתוב.

לא. יש אללה,

שברגע שמינו אותם, כך רש״י אומר. איפה אללה?

תראה איזה רש״י. אני ממשיך הלאה. אולי תחפש את רש״י. לא. אני ממשיך. תחפש את רש״י בזה שהוא אומר משועבדים לעם.

הנה, אני אחרי זה לא תטה משפט, לא תכיר פנים. לא, רש״י, רש״י. רש״י. אני רק עם רש״י. אני לא זז מרש״י עכשיו.

לא. אבל לחפש אותו. אבל מה זה לחפש אותו? הנה, אני איתו אחד אחרי השני. טוב.

כל הרש״י על הפרשה.

כי השוחד יעוור, אין. דברי הזה מצודקים. מרגע שהתמניתם, כתוב וכותב. אין פה. מרגע שהתמניתם. אולי ראית מישהו אחר.

אבל אין פה רש״י כזה.

אתה רוצה, אני אתן לך לראות.

לא יעזור במקום.

אני אבין לרב את זה.

אני אראה את זה כתוב שחור לגבי לבן.

כן. יוצא שהם משועבדים לציבור.

מי משועבדים?

השופטים.

כי מרגע שהתמניתם, כך אומר רש״י,

אז זה לא כאתמול-שלשום,

אלא עכשיו אתם משועבדים לציבור.

כך כתוב מקרושי. מה אתה מבין משועבדים? אפילו אם תגיד ככה, מה אתה מבין? עבד. משועבד, עבד.

משועבד לציבור זה מי שצריך לעשות

את הצרכים של הציבור.

לא נתון לו, לא תלוי בו. מה קרה עם החשמונאים, הרב?

אני אסביר לך.

החשמונאים חשבו שהם הראויים ביותר

באותו דור

לשמור על המלכות.

היתה להם יראת שמים יותר מאחרים, והראיה, שהם יצאו למלחמת השם.

אבל הם חטאו,

כי מעלת הכהן היא גדולה מאוד,

ואל לו לקחת מלוכה,

והוא מקודש,

ואסור לו לקחת את המלוכה, כך אומר הרמב״ן.

ועוד דבר שלך,

אתה לא משועבד לאדון שלך, לבוס.

למה? כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם,

ולא עבדים לעבדים. אין שעבוד של אדם לחברו, חוץ ממלך.

איך זה? שום תשים עליך, מלך. זה מצווה מיוחדת.

כל שאר לשונות שעבוד זה כמו שעבוד קרקעות.

אז מה הקרקע משועבדת לי, אז מה, היא צריכה לשמוע לי? היא תעשה את זה אם לא אני ארביץ לה?

אם לא... אין. שעבוד?

זה סוג התחייבות.

אני יכול לגדל בקרקע, אני יכול לעשות אותה שממה.

אם היא משועבדת לי, כוח השליטה אצלי.

אני יכול להוביש את כל האדמה,

אני יכול להפרוץ אותה.

אם היא משועבדת לי, הרשות בידי על האדמה,

ולא כך זה הפוך. אבל אני אלך בעוד עניין בנושא הזה, אם הרב מרשה לי.

אני רוצה רק לומר כמה מלים לזכות הרב.

אמרתי לחברים שגם אם הרב יכחיש את זה, אני אעמוד על דעתי.

הרב הוא ניצוץ משיח, ויש לנו הרבה מאוד סימנים,

הרבה מאוד סימנים גם בשם של הרב.

השם של הרב, אמנון יצחק,

הוא מופיע, ברוך אתה השם.

אתה, באלף השם ביוד.

עלה אלוקים בתרועה.

אוויה בקול שופר זה א', יוד.

כשאנחנו מקבלים מהשם זה יוד אלף.

יש מציאות שהשם הוא האלוקים.

האלוקים מתגלה בבשר ודם,

ואנחנו רואים את זה.

הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה,

אומר לו למשה,

אהרון יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוקים.

כתוב, השם אומר, אמרתי אלוקים אתם, ובני עליון כולכם.

אכן כאדם אתם מותון.

כלומר, המציאות של אלוקים ניתנה, זה גם השופטים מכונים אלוקים,

כן?

אז אם כן, המציאות של אלוקים ניתנה לבשר ודם,

והוא המקשר עם השם אוויה,

עם הכללות של כל בריאת העולם.

והשם הוא אלוקים.

אם כן, השם אמנון יצחק הוא לא סתם א', יוד,

אלא זה א', יוד מסוימת.

מה שהרב פעל בכל העולם,

לא היה לזה בדורות האחרונים, לא היה לזה שום תקדים, וגם דורות לפני זה.

אפילו הרבי מלובביץ לא הצליח להגיע למה שהרב הגיע,

לכללות כזו של תפוצות ישראל,

מה שהרב הגיע.

ואין אחד שחולק

שהרב מזכה רבים.

אבל כתוב מפורש שהקדוש-ברוך-הוא שומר עליו.

הקדוש-ברוך-הוא בעצמו דואג שלא יבוא חטא על-ידו.

איך גדולי ישראל יצאו נגד הרב,

אלה שנחשבים גדולי ישראל?

על זה אני שואל.

זה החליש את דעתי.

אני רוצה רק לסיים את זה, הרב.

זה החליש את דעתי,

משום שאלה לומדי התורה.

כתוב,

אם האדם אומר, אין לי אלא תורה, גם תורה אין לו.

גם תורה אין לו.

ואלה שהרב מטיף עליהם ללמוד תורה, ללמוד תורה,

בלי הזיכוי הרבים, שזיכוי הרבים זה חסד, זה החסד הגדול שהרב עושה,

שהרב מפיץ את התורה ומקרב את האנשים לתורה.

איך יכלו לצאת, באיזה עזה הם יכלו לצאת נגד הקדוש-ברוך-הוא?

שהרי כתוב, לא הוא שומר את החטא.

הקדוש-ברוך-הוא שומר אותו מחטא.

אז הם יצאו לא נגד הרב, הם יצאו נגד הקדוש-ברוך-הוא, הם יוצאים.

איך אפשר לעשות? זה החליש את דעתי.

אני יצא מזה שהיהדות החרדית הזאת,

הזאת שיצאה נגד,

קשה לי אפילו לומר את הדברים האלה,

הם פיתחו בנו שנאת חינם.

שנאת חינם. אני עכשיו, אם הרב יודע,

אני המפיץ פה של האירוע הזה.

שלושת האירועים האחרונים שהרב בא לכאן,

עליה לי יד ורגל בזה.

אנחנו שמנו עכשיו, הנה, אולי תן לי את זה רק רגע.

כל שלט שטלינו בעיר, תלשו אותו.

עשינו פרסום, אם הרב רוצה לראות פרסום בטלוויזיה הזאת, שיש שם מסך גדול מעל תחנה מרכזית,

אז עשינו פרסום כזה,

מסך אלקטרוני. מסך אלקטרוני. עשינו פרסום כזה, שיראו את זה, אחרת לא היתה לנו אפשרות.

יצאנו ושמנו פליירים על מכוניות

למאות וממש אולי ל-1,000 מכוניות.

ומה זה עזר? כמה זה הגיע? תלשו בכל מקום.

אז איך הרב יכול להסביר? איך זה לא מחליש את הדעת שגידלו אותנו לשנאת חינם?

האם יכול להגיד מישהו מגדולי ישראל, שאנחנו אומרים,

צר לי שאני אומר את זה בנימה של חצי לעג,

שאלה הם עמלקים,

ואלה הם בני בית של גויים?

איך אפשר לומר את הדברים האלה?

שאלו את הרבי מלובביץ' פעם, שמעתי איזו שיחה כזו מאוד מעניינת.

אשה שאלה אותו,

איך אתה עומד 18 שעות ומחלק דולרים?

אז הוא אמר לה, גברת נכבדה,

אם היית מונה יהלומים, גם את היית עומדת 18 שעות.

כל יהודי הוא יהלום.

כל יהודי.

איך יכול לצאת יהודי שיש לו כותרת,

בעם ישראל, ולהגיד על אלה הם עמלקים,

אלה הם גויים וכו' וכו'.

לימדו אותנו שנאת חינם.

עם הרב,

הרב בדיוק, זו הדוגמה העיקרית כאן,

הרב מזכה רבים כמו שדורות רבים לא שמענו על זה.

לא ראינו כזה דבר.

ופתאום הנה,

כמה אנשים ישנם פה.

אני הייתי באירועים שהיו 2,000, 3,000 איש,

יותר מזה, באירוע בירושלים, שהיו עשרות אלפים.

ומה יצא מזה?

ומי עשה את זה? מי קיבה את זה?

יש ניצוץ, ומנסים לכבות אותו.

והרב צריך להדליק אותו.

אנחנו לא יודעים איך. הרב עכשיו אומר,

זה מזכיר לי ככה דרשות ששמעתי לפני הרבה שנים,

שרבותי, צריך להתחזק.

נו, אז מה זה להתחזק?

שאני צריך עיניים כחולות?

אבל אין לי עיניים כחולות.

אז מה אני אעשה?

צריך לכוון, הרב.

מה לכוון?

אנחנו יודעים קצת היום.

אנחנו ירדנו לא למוסר.

יש מוסר ויש עבודה.

יש עבודת השם.

במוסר לבד לא תקבל את זה.

בעבודת השם אפשר לקבל את זה, את ההרגשה הזאת.

יש שלוש מדרגות שם.

יש הזיקה האלוקית, השגת האלוקות, אבל יש בסוף.

אברהם אבינו קיבל את הגרגשי,

הרגשת האלוקות,

הרגש יוּת קיי.

ההרגש של יוּת קיי זה הגרגשי.

הורידו ממנו את החיבי ושמו לו את הפרי-זי, פרי טוב.

במקום החיבי, שזה הנחש.

איך אנחנו מגיעים לזה?

גם הרב עכשיו לא הסביר לנו.

איך אני יכול עכשיו לקבל לקראת ראש השנה הרגשה טובה שאני אברך,

ואני אברך עבור כל עם ישראל?

איך אני אקבל את ההרגשה?

אין לי אותה.

איך אני מקבל אותה?

אף אחד לא הסביר לי את זה.

אני לעצמי לא יודע להסביר את זה.

אבל אני יודע שיש דרך.

אני יודע את הדרך, ואף אחד לא מסביר אותה.

והדרך שנתנו לנו היום עם הרב

כנגד הרב

זה שנאת חינם.

אני לא רוצה ללכת בדרך הזו.

אני לא רוצה להחליש את הציבור, אבל אני לא רוצה ללכת בדרך שלהם.

זה שינה לי את כל השקפת העולם.

כאילו משמים זימנו ואמרו,

יראה כוללת את הכבוד.

הכבוד לא כולל את היראה.

אדם יכול לכבד את הרב,

אבל לא ירא ממנו. אני ירא מהרב.

אני ירא מהרב מאוד מאוד.

אני יודע מה מעמד הרב, אפילו אם הרב יכחיש את זה.

אני יודע את זה בבירור, ב-100% ביטחון.

אני חושב שגם החברים שאתי יודעים את זה.

זה מה יש לרב לומר.

קודם כול, אתה יודע, אתה אמרת את האלף-יוד עם כל מיני ראשי תיבות, אבל היה איזה רב אחד שאמר,

איי-איי,

לא היה הסבר אחר לאלף-יוד.

אבל מכל מקום,

אני אגיד לך,

כיוון שאתה התעוררת ממה שאמרתי,

ואתה רוצה לדעת לכוון, אני אלמד אותך לכוון.

זה הרווחת.

מה מכוונים?

הרב יוסף יעבץ,

מגולי ספרד,

שחי באנטובה,

כתב ספר לגולים

כדי לעודד את רוחם.

הוא אמר שיש שלושה דברים עיקריים שחייב כל יהודי לדעת ולהאמין בהם.

זה סוד הייחוד

של שם הוויה והמילה אחד.

והוא אומר ככה,

דבר ראשון שחייבים אנחנו להאמין

זה שהקדוש-ברוך-הוא היה לבדו בעולמו.

השם הלך בטרם כל יציר נברא.

אז הוא היה.

והקדוש-ברוך-הוא

ברא את העולם והוא משגיח על עולמו.

זה נקרא הווה,

שכל ההוויה מתהווה על-ידו,

שהרי הקדוש-ברוך-הוא,

המאיר לארץ ולדרים עליה, המחדש בכל יום ותמיד מעשה וראשית. בפועל הוא עושה את הדברים, יום-יום.

רגע, רגע.

אז דבר שני, צריך לדעת השגחת הבורא על ברואיו,

בין מי באופן פרטי ובין מי באופן כללי.

ודבר שלישי שחייב כל יהודי לדעת ולהאמין,

זה שהקדוש-ברוך-הוא ימלוך לעולם.

ואז אהפוך

אל כל העולם שפה אחת ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שלכם אחד

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שלכם אחד

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד

היום מי מכירים את שמו?

רק ישראל הנבחרים

לכן אומרים שמע ישראל השם אלוקינו

בעולם הזה השם אחד לעולם הבא

כרגע הוא רק אלוקינו, רק אנחנו מכירים

לעתיד לבוא כולם יכירו

אז הוא אומר שהשלושה דברים האלה זה חיוב שכל בן-אדם ידע ויאמין

עכשיו איך זה הולך?

שימו לב

כשאומרים אחד זה אות א',

ח' וד',

א' זה כנגד

אל יחיד ומיוחד

שהקדוש ברוך הוא היה יחיד בעולמו ואין ייחוד כי ייחודו

כמו שנאמר בתורה אחד העם

אחד העם זה רק אחד בעם זה המלך

או כמו שנאמר אחד היה אברהם

אחד בדורו ולא היה דומה לו בזיכוי הרבים.

זה נקרא אחד, אחד כזה.

יש אחד ואין בלתו,

זה הקדוש ברוך הוא. זה האלף של אחד.

החטא

זה כנגד שבעה רקיעים וארץ.

חטא.

שבעה רקיעים וארץ זה שמונה.

חטא.

שבעה רקיעים וארץ שהקדוש ברוך הוא משגיח עליהם כל הזמן.

וד.

זה ארבע רוחות השמים שהקדוש ברוך הוא

באחרית הימים

ישלוט

בכל העולם כולו,

ובארבע רוחות השמים כולם יכירו.

זה אחד.

זה כנגד היה,

הווה,

יהיה,

כנגד מלאך,

מלך,

ימלוך.

שלושת היסודות האלה נמצאים פה בתוך זה.

ומה שקוראים לשם בשם הוויה, עם י' בהתחלה,

שזה מכיל הכול, כן?

היה, הווה, ויהיה.

הי' זה י' של אותיות איתן.

כשהן באות

בתחילת מילה,

הן עתידיות.

א', י' ת', נ', כגון

אהיה, אבוא, אלך.

באלף,

כשמתחיל

זה עתיד.

ילך, יבוא וכו'.

תבוא, תלכי, תלכו,

תיקח,

נבוא ונלך הכול, זה הכול עתיד.

לכן הי'

היא בתחילת שם הוויה לומר שכל התכלית זה על מה שיהיה.

זה שלושת היסודות.

יש לבאר בזה עוד ולהרחיב, אבל אמרתי את זה בהרחבה בהרצאה אחרת. אני אגיע לברכות.

הוא אומר שאת היסוד הזה קבעו חכמים גם בברכות.

ברוך אתה השם.

מה צריך לכוון? אדון הקול היה, הווה ויהיה.

כל ברכה צריך לכוון.

שם השם, אדון הקול, היה, הווה ויהיה.

אלוקינו זה תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. זה סימן ה' בשולחן ארוך.

מלך העולם צריך להגיד שם ומלכות כדי שתהיה ברכה.

זה דברים רגילים.

עכשיו, בואו נעמיס בתוך זה את מה שלמדנו.

איפה זה נמצא?

ברוך אתה השם.

השם

זה היה.

זה מלאך.

זה שהיה לבדו.

בעולמו.

אלוקינו.

זה שהוא משגיח.

והוא הווה.

והוא מלך.

מלך העולם זה שהוא עתיד למלוך

על כל העולם כולו באחרית הימים,

ואז יהפך הכול שכולם יכירו וידעו את השם למגדולם עד קטנם וכו'.

שלושת היסודות, שהוא היה אחד,

לבדו.

ושהוא משגיח.

ושהוא ימלוך לעולם מעט

ושכל העולם יכירו ויגיעו להבנת אחדות השם יתברך.

זה נמצא בברכה. ברוך אתה השם,

אלוקנו מלך העולם.

ועכשיו אנחנו אומרים שהכל נהיה בדברו.

בורא פרי העץ,

המוציא לחם מן הארץ,

וכן הלאה.

זאת אומרת,

אדם שמכוון בזה את שלושת היסודות של אחדות הבורא יתברך

שמתחילה שהיה לבדו,

עד שכל העולם יכירו באחרית,

ובינתיים באמצע הוא משגיח על כל הברואים כדי שיגיעו לתכלית,

כל הסוד הזה נמצא במילת אחת בשם הוויה,

ובברכות, כמו שאמרנו.

היסוד הזה חוזר על עצמו בהרבה מקומות נוספים.

לדוגמה, כשאנחנו אומרים מראש השנה,

מה אנחנו אומרים?

מלכויות,

זיכרונות,

שופרות.

מלכויות,

ממליכים את הקדוש-ברוך-הוא,

שהוא מלך העולם,

מלך בטרם כל יציר נברא. הוא מלך מאז ומתמיד, בלעדינו גם.

זיכרונות,

ויזכורת נוח בתיבה.

זיכרונות זה השגחה, שה' זוכר את ברואיו,

זה מורה על השגחה.

ושופרות,

אז התקע בשופר גדול,

זו אחרית הימים שכל העולם הכירו אותו.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, הנה,

תקנו לנו חכמים גם לפי סדר זה.

כשאנחנו אומרים, קדוש, קדוש, קדוש,

מה התרגום?

קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתה.

מה הפירוש?

שהוא היה קדוש למעלה, לבד,

שמה בית השכינה,

בשמים.

קדיש על הרעה

עובד גבורתה.

הוא קדוש גם בארץ,

ששם הוא פועל את גבורותיו,

משגיח על הגרועים.

וקדיש לעלם ולעלמי עלמיה זה לעתיד לבוא.

הנה שלושת היסודות

בפירוש המלים

קדוש, קדוש, קדוש.

חסר לי משהו, הרב. כן.

חסר לי, זה התיאוריה, איפה המעשה?

כשאני אומר, ברוך אתה, אתה זה בנוכח,

זה לא לעתיד.

נכון. זה בנוכח. מי נוכח לפני?

מי נוכח לפני, כשאני אומר, ברוך אתה,

אני אגיד לך מי.

מי שנאמר עליו, לית אתר פנוי מיני.

אין מקום שהוא לא נמצא, ממילא הוא נוכח בכל מקום, בכל זמן, נכחחה.

איפה החוש שלי שאני אחוש בזה?

אם היה לך את מה שאמרתי עכשיו ולימדתי עכשיו, כן.

אז היית משווה את השם לנגד עיניך תמיד?

שיוויתי השם לנגדי תמיד. מה זה שיוויתי השם?

שיוויתי השם לנגדי תמיד. מה זה שיוויתי השם שם הוויה?

מה זה שם הוויה? מה שלמדנו עכשיו.

היה, הווה ויהיה, מלאך מלך ימלוך,

היה יחיד בעולמו, משגיח על כל הברואים,

ולעתיד לבוא כולם יכירוהו.

זה סוד אחדות השם יתברך.

אז אם אתה משווה את זה,

כשאתה מברך,

כשאתה מתפלל,

כשאתה מדבר, כשאתה אומר קדיש,

יתגדל ויתקדש מרבא. על מה אנחנו אומרים יתגדל ויתקדש מרבא?

אנחנו אומרים יתגדל והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים,

כמו שכתוב לעתיד לבוא אחרי גוג ומגוג, כשכל העולם יכיר את השם.

אז אומרים יתגדל ויתקדש מרבא,

נכון?

מה ההמשך?

מה פה? ברוך השם. מה? מה ההמשך? יתגדל ויתקדש מרבא.

בעלמה דיברה קרעותינו?

בעלמא דברא קרעותה, מתי זה היה? כשהוא היה לבד.

על מה הוא מלאך?

וימליך מלכותה, על מה הוא מלאך?

וימליך מלכותה על זה שהוא משגיח על כל הברואים והוא מלך עליהם.

ויצמח פורקנה,

זה אחרית הימים, מה שיהיה.

להיקרב משיחי. להיקרב משיחי, זה אחרית, זה התכלית. הנה, עכשיו זה התכלית. אז אנחנו אומרים עוד פעם,

שהדברים האלה בעצם נרמזים, הנה אתה רואה, גם בקדיש.

ובהרבה מקומות יש את זה.

אבל בסך הכללי, שיוויתי ה' נגדי תמיד.

ואני אומר לך

שאם אתה תתכוון בברכה הזאת, כמו שאני אמרתי, על משקה,

אתה יכול לתת כוח במשקה להתברך.

ויהיה לו כוח סגולי של הברכה.

והברכה תחול על המשקה. איפה המעשה, הרב?

אני חוזר ושואל. המעשה חסר לי. איזה מעשה אתה רוצה? אני אתן לך דוגמה.

אני יכול לכוון

כל מה שאני רוצה לכוון,

אבל לא יהיו מזה תולדות.

אם לא עושים מעשה, אין תולדות. אדם יכול לכוון.

אני אלמד אותך משהו. כן. שגם אם אתה עושה מעשה לבד בבית ובסתר ואף אחד לא יודע, אתה משפיע על כל העולם כולו.

אגב, אני שואל. אז איך אפשר להגיד שאתה לא עושה מעשה?

הרי אם אתה מתכוון בעניין הברכה,

אתה משפיע ברכה על כל העולם.

הגמרא אומרת בברכות,

שאם אדם מברך,

אז הארץ ומלואה ניתנה לו.

אם הוא לא מברך, טעמו ורבו כי טוב השם,

אני צריך לטעום.

אני רוצה לדעת איפה אני טועם,

איפה אני טועם ורואה כתוב השם. עצם זה שאתה מקיים תורה ומצוות,

אין לך טעימה יותר גדולה מזו.

אין טעימה יותר מזה. אתה נוגע באלוקות.

אתה מדבר אלוקות. אתה חי אלוקות.

אתה חושב אלוקות. מה אתה עוד רוצה?

אם אחרי כל זה אתה לא מרגיש שום דבר, אז אתה עדיין בחוץ, נקרא.

נכון. אז אתה צריך להיכנס לפנימיות.

פנימיות זה לא ללמוד סוד,

זה לחוש את השם, כמו שאמרתי, בפשטות. לא אמרתי דברים עמוקים, דברים פשוטים.

אבל כשכל הזמן לנגד עיניך,

שהשם מלאך,

שהשם משגיח,

ושהקדוש-ברוך-הוא ימלוך לעולם ועד,

זה מספיק

בשביל יהודי לקיים את סוד האחדות.

תתרגל לזה, אתה תראה.

אני אומר לך, אני עובד, אני אפול בהרגל,

לא אתרגל לזה. לא, לא.

תקשיב, תקשיב. אני אפול בהרגל. יש הרגל שהוא טוב ויש הרגל שאינו טוב.

כשאדם דש בדבר זה לא טוב,

אבל כשאדם מתרגל לכוון,

אז יש לו התחדשות כל פעם,

כי כל פעם ההתבוננות היא במצב אחר. הייתי רוצה לרב להתייחס למה שנעשה לרב.

איך יכולים לצאת ככה נגד מי שמזכה את הרבים,

שאפילו המתנגדים היום טוענים כולם ומסכימים שהרב מזכה את הרבים.

וכשאני שואל אותם,

אם כן, אז איפה הקדוש-ברוך-הוא ששומר שחטא לא יבוא על-ידו?

אין להם תשובה על זה.

נכון. אני אסביר לך משהו.

רבי נחמן מברסלב

אמר באחת התורות שלו

שבאחרית הימים,

יעשו מחלוקת

על המחזיר בתשובה.

ככה הוא כותב.

הקראתי את זה באחת ההרצאות.

יעשו מחלוקת על המחזיר בתשובה.

למה?

הוא אומר שבאחרית הימים לא מגיירים גרים,

כמו שבימי שלמה לא גירו גרים.

כי גרים צריכים להתגייר

כשהם באים באמת בשביל הדת היהודית,

ולא בגלל הטובות המושפעות לעם ישראל בזמן מן הזמנים.

בזמן שלמה היה כל כך טוב ושפע, מי לא רוצה להצטרף? אתה רואה, סודנים מגיעים. למה? כי רע פה,

כי טוב פה.

אז זאת אומרת, רוצים להצטרף.

למה ערב רב הצטרפו לעם ישראל כשיצאו ממצרים? הם ראו את כל האותות והמופתים. למה לא לבוא?

באחרית הימים, כשעם ישראל יגיעו גם לשפע ויהיו ראויים לשפע, ירצו הרבה להצטרף. ואין מקבלים גרים לימות המשיח.

אז כתוב שבאחרית הימים

תהיה מחלוקת דווקא על המחזיר בתשובה.

ולמה עליו?

כי אין מגיירים גרים,

ובעלי תשובה,

הוא מכניס שם,

באחרית הימים.

מה פירוש?

הוא אומר,

כשיוצאים במחלוקת על המחזיר בתשובה,

מתבררים אלה שהם אוחזים באמת ואלה שאוחזים בשקר.

אלה שאוחזים באמת לא יעזבו אותו,

אבל אלה שהם עדיין חיצוניים,

הם יאחזו בשקר, איפה שהרוב, איפה שהכבוד, איפה שהשררה,

איפה שיש להם הנאה,

שם הם אוחזים.

הם לא מוסרים את נפשם על האמת.

המחזיר בתשובה מסר את נפשו בשביל שהם יזכו לאמת,

והם, אחרי שקיבלו את הטעימה של האמת, עדיין אוחזים בשקר,

והם לא מתחברים אליו.

זה הבירור האחרון שצריך להיות באחרית הימים.

וזה הבירור עכשיו. וזה הבירור עכשיו, שרבים יתבררו ויתלבנו ויצורפו

לעת קץ.

סליחה. זה רבי נחמן.

הבנת? כן. ויש עוד תשובות רבות בעניין, כבר פרדתי אותן בהרבה הרצאות.

קיבלתם דיסק הערב?

לא. לא. מה לא?

למה בחוץ?

למה בחוץ? לחלק לכולם, מה זה?

יש דיסק?

כל ערב לחלק לכולם, מה זה בחוץ?

לחלק לכולם, מה זה בחוץ?

אחרי שתראו את הדיסק הזה,

תהיה לכם תשובה, לא ממני,

מהרב יעקב יוסף,

זכר צדיק וברכה.

בדיסק הזה? בדיסק הזה, והוא יסביר לכם בדיוק

מה היה בבחירות.

תראה, תראה, תשמעו.

כן.

תן לו בבקשה מיקרופון.

הלו.

כן.

הקדוש-ברוך-הוא פנה לירובעם בן ניבת

ואומר לו, חזור בך, חזור, ירובעם,

ואני ואתה והביני שייני טייל שלושתינו בגן-עדן.

עויננו, אומר לו, מי בראש? אומר לו, בן דוד.

וכי אקז ברוך-הוא לא יודע מה לעשות, צריך לפנות לירובעם?

בבקשה, תשובה ממך, כבוד הרב.

הקדוש-ברוך-הוא, למרות שירובעם בן ניבת

התרחק,

רצה לקרב אותו, כי הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה שיידח ממנו, נידח.

ולכן

הוא אמר לו,

חזור בך, חזור בתשובה,

בא אני ואתה ובן ישי, נטייל בגן-עדן.

אבל לירובעם בן ניבת הייתה בעיה, הוא היה בעל גאווה.

ובעל גאווה קשה לו להיות לא בראש. אז הוא שאל, מי בראש?

אז השם אמר לו,

אמרתי לך, אני ואתה ובן ישי.

מה, הוא לא שמע?

הוא שמע.

אלא מה הוא אמר?

אומרים חכמי המוסר שהוא אמר, מי בראש? גם לפניך אני רוצה להיות.

זה בעל גאווה. לכן הקדוש-ברוך-הוא אומר שבעל גאווה,

אני והוא לא יכולים לדור במחיצה אחת. וכי יש מניעה לקדוש-ברוך-הוא לדור עם מאן דהוא.

אז הקדוש-ברוך-הוא אומר, לא, לי אין מניעה. לא, יש מניעה. הוא לא יכול לדור.

כן, שאלה נוספת.

תהיה בריא.

ערב טוב.

רציתי להציג את עצמי.

אני למעשה, הקשר שלי עם הרב, אולי גם דרך המשפחה,

אני הבן של רבי יומן שרה בי בבני-ברק,

בכפר-גנים.

אני פעיל של לב לאחים בירוחם.

פשוט מאוד, יש לנו משפחה בירוחם,

שהבת, זאת אומרת, הם לא זכו לשמור תורה ומצוות,

האבא והאמא והילדים.

הבת

בגיל 16 למדה בבית-ספר חילוני,

וברוך השם,

אחרי תקופה ארוכה שהמשפחה והבת שומעים את הקלטות של הרב,

הבת חזרה בתשובה,

והיום, אחרי מאבקים גדולים, היום, זאת אומרת, היומיים האלו היא לומדת כבר בבית-ספר חרדי.

והיא למעשה, בגלל שהיא שמעה שהרב נמצא בדימונה,

אז הם רצו מאוד, המשפחה, לסגור את המעגל הזה,

זאת אומרת, לבוא לרב ולהגיד לו תודה רבה על זה שבזכות הרב הם חזרו בתשובה והגיעו לאיפה שהיא הגיעה.

זה דבר אחד. דבר שני,

אני רוצה גם שהרב יברך אותה.

יש לה קשיים מאוד גדולים.

הרב יודע בדיוק מה זה לעבור מבית-ספר חילוני גמור

לבית-ספר חרדי גמור.

יש לה מאוד קשיים, והיא רוצה לקבל ברכה מהרב, שהרב יברך אותה שהיא תצליח להתמודד עם הקשיים,

ושכל הקשיים האלו שהיא מתמודדת יהיו לזכותו של הדות שלה, שהוא נפצע קשה בתאונת דרכים,

והוא יושב, זאת אומרת, הוא שוכב בבית צמח כבר חמש שנים,

ושכל ההתמודדות שלה במהלך החיים שלה יהיו לרפואתו המהירה.

אז את מי הרב רוצה? האם

או את הבת

או את האבא, שלושתם נמצאים פה.

אני אברך את שלושתם, מה השמות?

לא, הם רוצים להגיד תודה רבה לרב, ובשידור.

אז מה, אני בוחר?

ערב טוב.

ערב טוב.

טוב לך.

היה בחופשה האחרונה, לפני שנתיים,

ראיתי הרבה סרטונים שלך וחזרתי בזכותך בתשובה,

ואני מודה לך על זה מאוד.

אני אף פעם לא עמדתי במצב כזה שהיו לי בעיות כל כך גדולות בחברה,

ובבית-הספר החילוני לא כל כך קיבלו את זה.

הייתי צריכה לעבור,

ובשביל להתקבל עברתי הרבה קשיים.

אני מבקשת שתברך אותי להבין ולזכור את התורה,

ושאני אלמד לכבד את ההורים שלי.

מה השם?

קמיל.

קמיל בת? תמי.

תמי.

אני חושב, מי זכה אותך

לגדול בתורה, בירת שמים,

לבנות בית נאמן בישראל בהצלחה מרובה,

לכבד את התורה, לכבד את ההורים,

לזכור את מה שאת לומדת

ולהיות לסמל ודוגמה לאלה שעדיין לא זכו.

אמן. תודה.

רפואה שלמה לרפאל חיים אלמוג בן עניתא.

רפאל?

חיים אלמוג בן עניתא. חיים אלמוג בן עניתא.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה ויקום ממיטת חוליו לחיים טובים שלום,

בזכות הלימודים הקדושים שהתחלת ללמוד.

תודה.

כן, שאלה נוספת.

כבוד הרב, אני רציתי לשאול אותך שאלה. אתה נערץ,

אתה בן-אדם מאוד בשבילי, גדול,

אבל

אני רוצה לשאול, בתקופה שנכנסת לפוליטיקה,

אם זה לא פגע בך?

כי אני רואה לפי אנשים,

כי לפני שנה או שנתיים היית פה בדימונה,

מילאת אולם ענק.

וב.

רבנים גדולים כמו הרב רנטגן והרב יהושעיהו פינטו, שמתערבים כמו לאחד העשירים בארץ, נוחי לנקנר, אם זה טוב או זה לא טוב,

שמייעצים לו, וכל עם ישראל רואה שפתאום הוא נכשל.

אתה מבין?

אני לא יודע איך להגיד את השאלה הזאת.

הבנתי.

הבנת אותי?

בטח. עכשיו אני אגיד לך. אני בא מלמטה.

גם בית-ספר כמעט גמרתי, אז אני שואל אותך ככה. בסדר גמור.

ובכן, הנקודה היא ככה.

לגבי הבחירות, אם זה פגע בי או לא פגע בי, אני לא עשיתי את החשבון הזה מראש,

כי ידעתי שזה יפגע בי.

ועל דעת זה שאני איפגע,

הלכתי על זה, כיוון שהבנתי שאני צריך לקיים מצווה של גדול הדור שאמר לי, מצווה להציל.

ואם שאלתי שאלה את גדול הדור והוא ענה לי תשובה,

אז אני צריך לעשות את מה שהוא אמר לי, ומצווה להציל.

יצאתי לזה רק בגלל לפיד,

וצדקתי.

מה לפיד מסוגל לעשות? אף אחד לא חזה.

גם אף אחד לא חלם שיהיה לו כוח כזה.

מכל מקום אנחנו רואים את רשעותו יומם ולילה. כל יום הוא מחפש גזירות נוספות,

ויש לו הרגשת סיפוק מזה.

הוא שם יותר ג'ל בשערות כל בוקר

רק ברוב הנער.

עכשיו, זה דבר אחד.

אבל היזק

זה לא במושגים

שאנשים מבינים.

אם יש אנשים או אין אנשים, זה בכלל לא קנה מידה לבדידה.

כשאברהם אבינו הסכים לעקוד את יצחק,

היתה שאלה. אתה הולך לעשות לעצמך היזק

שאין כדוגמתו.

אתה הופך את אברהם הגדול

לאדם הכי קטן.

מה זה הכי קטן?

ליותר גרוע מעובד עבודה זרה.

כי כל מה שהטיף אברהם אבינו

לעובדי עבודה זרה זה שהאלוקים לא רוצים קורבנות אדם.

ואם אתה, אחרי כל הדרשות שלך, הולך ומקריב,

פירושו של דבר שאתה נחות מהם.

הוא לא עשה את החשבון,

כי הוא הבין שזה ציווי אלוקי,

ואם הציווי האלוקי אומר,

אז אין לי דעה.

וההשלכות לא מעניינות.

והוא הולך.

ומה אמר לו השם?

אל תקריב.

אני אמרתי לך, עליהו לעולה, עכשיו תוריד אותו, זה הכול. העלית יופי, זהו, מספיק, רד.

אותו ציור אני עברתי.

מה הציור?

אני אמרתי, לא בחירות, לא בוחרים, בוחרים בך הקדוש-ברוך-הוא, וכו' וכו' וכו'.

כשחששתי מלפיד וראיתי שהסיעות החרדיות לא מסוגלות להתמודד עם החילונים,

וגזירת הגיוס מרחפת,

וזה נקרא עקירת התורה,

אז אני לא יכול לשבת שאנן,

החלטתי לשאול שאלה.

וכיוון שאנחנו מאמינים שגדולי הדור,

האמיתיים,

בשעה שאומרים משהו,

הם לא נגועים בחשבונות.

אז לכן הלכתי לרב שטיינמן,

והרב שטיינמן אמר תשובה

שהיא לכאורה סותרת את מה שהוא מייצג.

אם הוא הרב שהגות את ישראל שואלת אותו בדגל התורה,

הוא צריך היה להגיד לי לא ללכת.

אבל מה פתאום?

גדול, אמיתי, אומר מה שנכון.

אם יש כוח להציל, מצווה להציל.

זה לא מוטל רק עליו,

זה מוטל על כל מי שיכול להציל.

לכן הוא אמר מצווה להציל.

מרגע שהוא אמר, זה כמו הקדוש-ברוך-הוא אמר.

ואם הקדוש-ברוך-הוא אמר, אני יכול להגיד לקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

תשמע, זה עלול לפגוע בי,

זה יפגע בשם שלי, יבואו פחות אנשים, זה חשבון בכלל?

זה בכלל לא חשבון.

אם השם רוצה מחר, אני אהיה גנן.

אז אני אהיה גנן, זה מה שהוא רוצה.

אם מחר הוא רוצה שנהיה כך, אני אהיה כך. מה שהוא רוצה, אני אהיה.

למה אני תכננתי שאני אהיה מחזיר בתשובה?

אני לא תכננתי.

אני למדתי תורה,

לאט-לאט התקבצו אנשים, שאלו אותי שאלות, מזה נהיה כל הבלאגן.

אני לא תכננתי.

אני גם לא תכננתי את מה שהיה עכשיו. ידעתי אבל

שתהיה פגיעה מצד ש״ס.

זה היה ברור לי, כי אני מכיר את האנשים מה טבעם ומה אופיים.

אבל לא אכפת לי. מה אכפת לי אם השם אומר על-ידי גדול בישראל את מה שאני ביקשתי לדעת,

מה הדין לגבי?

עשיתי.

מה אמר לי השם?

העליהו,

העליתי. אמר, הורידיהו.

זהו.

הלכת, עכשיו לא רוצה, תחזור בחזרה לאיפה שאתה

ותמשיך.

אתה חושב שאברהם אבינו, שאחרי שהוא חזר מהעקדה היה לו כמה תומכים אוהדים,

חסידים, כמו שהיה לו לפני כן?

בטוח שלא,

כי הרי כל העולם שמע שהוא הולך לעקוד את הבן שלו.

אבל זה שינה משהו? לא.

בסוף מה קראו כולם?

נשיא אלוקים אתה בתוכנו,

ורצו לעשות אותו אלוה.

זאת אומרת,

מה שרואים בזמן מן הזמנים זה פשוט ניסיון.

אני, ברוך השם, עמדתי בניסיון.

ש״ס נכשלה בגדול,

היא לא עמדה בניסיון.

היא פשוט, במקום להחזיר עטרה ליושנה,

הם החזירו את החוזרים בתשובה ליושנם,

להיות חילונים.

הם החזירו בשאלה.

זה מה שהם עשו.

הם גרמו לרפיון

בכל עם ישראל באמונה, באמונת חכמים,

בכול הם עשו.

כל מה שהם כאילו בנו במשך שנים,

הם הפילו הכול לבירא עמיקתא. והכול בגלל מה?

קנאה

ושנאה

שהייתה להם במשך עשרות שנים.

מעולם לא הוזכרתי שם לטובה. מעולם.

רק לשלילה.

אז זאת אומרת, זה פשוט יצא החוצה,

וזה מה שרצה הקדוש-ברוך-הוא שיתברר.

עכשיו, מי שנדבקו לאמת

זכו,

מי שסטו

הפסידו

בראש השנה.

ייקבע גורלם של כולם.

מי שהיה בצד הנכון אשריו אשרי חלקו,

מי שהיה בצד הלא-נכון יסבול.

הבנת את התשובה לשתי השאלות?

תהיה בריאה. השאלה שנייה, לא הבנתי למה הרבנים הגדולים מתערבים עם אנשי הכסף הקודם.

כסף, כסף, כסף.

אז אני אענה לך עוד פעם.

כסף, כסף, כסף,

כסף, כסף, כסף.

ועוד פעם שתבין, כסף, כסף, כסף.

זו הסיבה.

אין סיבה אחרת.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

המשך ברכה לחמי, הוא עבר ניתוח בראש

ועכשיו הוא בבית, כאילו, הוא לא זז.

הוא שומר תורה או מצוון?

הוא שומר, כן.

מה כן?

אני לא יכול להיות בבית, אבל הוא שומר שבת והכול.

הוא בהכרה?

הוא בהכרה, כן.

תגיד לו שישמע שעתיים שיעור תורה כל יום.

אם הוא לא יכול לצאת, שישמע בדיסק.

אין בעיה.

מה השם?

מרדכי בן זיזל.

מרדכי בן זיזל, השם יזכה אותו לרפואה שלמה מהרב.

אמן.

ואפשר, כבוד הרב, עוד ברכה קטנה.

זכני בתארת המחשבה ולהשכים בשבת של שחרית של בוקר.

אמן.

אמן. וכן נאמור.

אמן.

עכשיו תשמעו רגע, אני רוצה להגיד לכם עוד הערת ביניים.

עם כל זה שאברהם אבינו

החזיר בתשובה

דור שלם.

אתם יודעים מה נשאר?

מה נשאר מכל זה?

אחרי שני דורות

לא נשאר אחד.

כולם חזרו לסורם.

האם זה הקטין את אברהם אבינו?

בכלל לא.

הוא עשה את שלו,

יישארו, לא יישארו, ילכו אתו, לא ילכו אתו, יעזבו אותו, לא יעזבו אותו.

אותו זה לא שינה, הפוך. הוא קנה את המעמד הכי גבוה באנושות,

האדם הגדול בענקים.

זה אברהם, ואחד היה אברהם.

דבר נוסף,

היה לו רק דבר אחד שהוא הצליח.

חוץ מיצחק,

היה לו תלמיד אחד, קוראים לו דמשק אליעזר,

שזכה לדבק בו ולהתדמות לו ממש,

ועלה חיה שמים.

זה אברהם אבינו הצליח לעשות בדמות דיוקנו ממש.

תלמיד אחד רק.

תלמיד אחד.

אם אני אזכה לתלמיד אחד,

אני מסודר.

כן.

שאלה נוספת.

שאלה נוספת?

אני מאחל לכם,

בעזרת השם יתברך,

כתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים גמורים,

ושנזכה באמת לקיים באהבת הבורא,

בשמחת הבורא, את כל המצוות,

ולהיות כמוצאי שלל רב על כל מצווה ומצווה.

לילה טוב.